שיעור 1

כשקשה שם הישועה

פרשת עקב תשפ"ג

רעיונות מרכזיים

1. במקום שיש קושי, שם טמונה הברכה

הרב מספר סיפור על אברך שנקלע לקשיים כלכליים גדולים בעקבות תלונה שקרית נגדו. כשפנה לעזרה לרבי דוד אבוחצירא, הרב אמר לו שדווקא מהמקום הקשה ביותר תבוא הישועה. ואכן, בסופו של דבר מהקושי צמחה ישועה גדולה ורווח כספי משמעותי. הרב מלמד אותנו שבכל מקום שנראה לנו שיש קושי וצרה, שם למעשה מסתתרת הברכה והישועה הגדולה ביותר.

2. ההקרבה למען השבת מצילה חיים

הרב מספר על נער שניצל בנס ממאורעות תרפ"ט בחברון, כאשר אמו המנוחה באה אליו בחלום והבטיחה לו שינצל בזכות השבת. מתברר שאביו של הנער הקריב מאוד למען שמירת השבת כשנאלץ להישאר על סיפון אוניה במשך כל השבת, ללא אוכל ומים וחשוף לשמש הקופחת. בזכות מסירות נפשו למען השבת, זכה הבן לניסים ונפלאות.

3. מתן צדקה וחסד מביאים ברכה לדורות

באותו סיפור על הנער שניצל בזכות השבת, גם מעשה הצדקה של אמו - שהייתה מחלקת פרוסות לחם לעניים וויתרה על הפרוסה הנוספת שהבן ביקש - עמדה לו לזכות גדולה להינצל. מסופר שבסופו של דבר הנער הזה זכה לצאצאים רבים מאוד, מעל 1500 נפש, והכל בזכות ההקרבה למען הצדקה והחסד.

4. כל ניסיון וקושי שאדם מתגבר עליו מביא לו שפע וברכה עצומים

בסיכום הדברים, הרב מדגיש כמה חשוב להתגבר על הניסיונות והקשיים שבאים לאדם, במיוחד בתקופה של "בין הזמנים". לפעמים נדמה שכולם מתנהגים בצורה מסוימת ורק אתה צריך להתגבר ולעמוד מנגד, אבל דווקא ההתגברות הזאת על הניסיון, גם אם הוא נראה קטן, יכולה להביא שפע של ברכה וישועה לאדם ולדורותיו. צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא מעמיד את האדם בניסיונות כדי לזכות אותו בשכר הגדול ביותר.

הסיפורים בשיעור

סיפור ראשון: הצרה הופכת לישועה - סיפורו של האברך שנקלע לחובות

אברך עבר דירה לפרדס כץ ושיפץ אותה. השכן התלונן על רעש וגרם לאברך להיקלע לחקירת מס הכנסה. כיוון שבחשבונו של האברך היו הפקדות כספים של גמ"ח, חייבו אותו בקנס כבד של 200,000 ש"ח. האברך פנה לעורכי דין אך הם לא הצליחו לעזור. כשפנה לברכה מהרב דוד אבוחצירא, הרב אמר לו שעוד ירוויח מהעניין. בסופו של דבר, הקנס הופחת ל-5000 ש"ח בלבד, ובזכות הרישום במס הכנסה על הכנסה גבוהה, האברך קיבל בתקופת הקורונה קצבה של 60,000 ש"ח בחודש למשך שנה שלמה.

סיפור שני: ניצול בזכות השבת והצדקה - סיפורו של הבחור ששרד את מאורעות תרפ"ט

לפני 93 שנים במאורעות תרפ"ט בחברון, כמעט כל בחורי ישיבת חברון נשחטו על ידי ערבים פורעים. אחד הבחורים הבודדים ששרדו, סיפר שבליל שישי לפני האירוע, אמו המנוחה הופיעה לו בחלום ואמרה לו שינצל בזכות השבת ובזכות הלחם. הסתבר שאביו, רב נודד, נאלץ פעם להישאר במשך שבת שלמה על סיפון אונייה בלב ים, ללא אוכל ומים, משום שסירב לחלל שבת. בנוסף, אמו הייתה נוהגת לחלק פרוסות לחם לעניים, וכשהבן התלונן שהוא מקבל רק שתי פרוסות במקום יותר, היא לימדה אותו להסתפק במועט ולהמשיך לתת צדקה. הבחור ניצל בזכות שמירת השבת של אביו ומתן הצדקה של אמו, וזכה להקים שושלת מפוארת של למעלה מ-1500 צאצאים.

תמלול השיעור

שבוע טוב, שבת שלום. היה איזה אברך אחד שעבר דירה. כמה כספים שהיו לו, כמה שקלים שהוא חסך, עבר דירה לפרדס כץ. כשהוא הגיע לשם, אשתו אומרת לו: "תשמע, היה לנו גן בבית שהילדים באים. כשהיינו בבני ברק, הבית היה יפה. כל אמא שנכנסה, ראתה את הבית היפה. היא הסכימה שהבן שלה יהיה בגן הזה. אבל פה, בחורבה הזאת, מי ירצה לבוא לפה? מי שייכנס לפה, בורח. שפץ את הבית".

אמר: "טוב, נשפץ את הבית". התחיל לשפץ את הבית. אתה יודע, יש אנשים שעושה להם רעש. השכן שלמטה, זה איזה אחד, אתה יודע מה, מאלו בעלי הפגנות. הוא עלה, "אתה עושה רעש!" אומר לו: "אדוני, אני עושה לפי החוק. לפי החוק אני עושה. מה הבעיה לעשות רעש? לפי החוק, מה שצריך לעשות, אני בדיוק עושה". בקיצור, אתה עושה רעש, לא עושה רעש, צעקות כל יום, אבל הוא איך אומרים, לא משגיח בזה. "אני עושה לפי החוק, שיתלונן עד מחר".

יום אחד הבן אדם אמר לו: "איזה קיר יש פה, תוריד את הקיר הזה". הביא איזה קונגו. הבן אדם למטה נדלק, עלה למעלה: "מה הרעש הזה?" אומר לו, "מה? מוריד את הקיר, כמה ימים, שבועיים, יעבור, יחלוף". "בוא תשמע, אם אתה לא אם אתה לא עכשיו אתה מפסיק, אני עכשיו הולך להתלונן עליך למס הכנסה". אמר "תלך תתלונן!", אני מה יש לי עסקים עם מס הכנסה? מה יש לי להתלונן עלי. אין לי עסקים, אין לי כלום. שיתלונן עד מחר. בקיצור, הבן אדם הזה באמת הלך למס הכנסה.

הלך למס הכנסה. מה אתם חושבים? האברך הזה בא מצהיר שהוא מקבל בכולל 1000 שקל. איזה בן אדם אם הוא משפץ את הבית, קרמיקה ואיזה שיש שהוא עושה, מה זה אומר? שיש לו מלא כסף. הוא גונב מהמדינה. מה אתה חושב שסתם יש לו כסף? הוא גונב מהמדינה והוא מעלים מסים. יש כבר תלונה. אם יש תלונה, צריכים לטפל בתלונה.

הגיעו אליו, הגיש להם את תדפיסי החשבון. אבל מה? יש בעיה אחת. היה לו בבית גמ"ח של כספים. אנשים מפקידים אצלו כסף, נותן לאחרים בצ'קים, מכניסים, מוציאים ומעבירים. בודקים, שואלים אותו: "כמה אתה מקבל?" הוא אמר: "אני בכולל מקבל 1500, 2000 שקל, ואשתי עובדת גננת עוד 6000 שקל. מזה אנחנו חיים, מזה אנחנו חיים".

"מה, מזה אתה חי?! בעובר ושב שיש לך בחשבון 200,000 שקל. מאיפה אתה חי? איך יכול להיות?" אז הסביר להם: "לא, זה לא שלי הכסף. זה של גמ"ח". אתה יודע בעולם בחוץ, אין מושג כזה גמ"ח. מה זה גמ"ח, לך לבנק? יש כזה מושג שבן אדם מלווה לך 10, 20 אלף שקל בלי ריבית? יש דבר כזה בכלל? לא קיים! היום אתה לוקח 50 אתה מחזיר 100, אתה מחזיר 100, זה אחרי שעשו לך טובה כביכול. אי אפשר. לא יכול להיות. מנסה להסביר להם. לא, לא אין מה לדבר. אין כזה גמ"ח, אין כזה דבר. לא קיים.

אחרי שהלכו, כתבו לו דו"ח. "חייב לשלם מס הכנסה 200,000 שקל". וואי וואי וואי, הבן אדם חשב שמה בכל יש להתלונן. יש לו איזה דוד אחד שעובד במס הכנסה. לאן הלך? לעורך דין. הלך לעורך דין. מסתכל העורך דין על הניירת שלו, "תשמע, אם אני אצליח לעבוד פה ולהוריד את כל הסיפורים, אולי אני אצליח להוריד לך 30,000 שקל. אולי אני אצליח, אבל אתה יודע, העמלה שאני מתחיל לעבוד, 5000 שקל." עכשיו, תשמע, אולי יהיה תוספת עוד 5,000 שקל. אולי אני ארויח פחות 30. עדיין נשאר לשלם 175. עזוב אותך.

הלך לעוד עורך דין אחד. אמר לו: "תשמע, בניירת מופיע פה שאתה גנב. אין איפה לברוח. אני מנסה לחפש משהו, אין איפה לברוח. אתה מופיע, אין אין מה שאני אבוא להגיד שאתה יש לך פה צ'קים שעוברים ונכנסים. אני יכול לדבר משהו, אין מה לדבר על זה. עדיף לך לשלם עכשיו, תגמור את הסיפור. למה? כי אם שולחים את זה להוצאה לפועל, מ-200 יהיה 300. עדיף תגמור את זה עכשיו, שלם את המאתיים ותגמור את הסיפור.".

היהודי הזה, יש לו איזה דוד, שאתה יודע קצת מכיר בעולם הזה. סיפר לו שהוא קצת הסתבך עם מס הכנסה. אמר לו "תשמע, יש לי אחד שאני עובד איתו, אבל הבן אדם הזה שונא דתיים, אם רק אני אגיד לו שזה אברך שגנב את המדינה, הוא בטוח יגיד לי 'הפרזיט הזה, שישלם. בטח שישלם'. אני לא יכול לדבר איתו אפילו, אין מה לדבר איתו. אני לא יודע מה לעשות חכה לעת רצון.

טוב היהודי הזה, לא יודע מה לעשות. נסע לרבי דוד אבוחצירא. נסע לרבי דוד, אמר לו: "הרב, כך וכך הסיפור. שיפצתי את הבית, השכן שלמטה התלונן עליי, ואני צריך לשלם 200,000 שקל קנס". אמר לו, אמר לו רבי דוד: "הכל בטל, הכל מבוטל. שטויות. אתה עוד תרוויח מזה".

הוא חוזר הביתה, כולו באורות. מספר לאשתו: "את יודעת, הרב אמר עוד נרוויח מזה". אומרת לו אשתו: "אתה והרב שלך, שניכם לא יודעים איפה אתם חיים. עורך דין לא עוזר, אף אחד לא עוזר, והרב שלך עוד אומר שאתה עוד חי בסרט שהוא עוד יעזור לך". בקיצור, היהודי הזה התחיל. אמר: "תשמעי, צריך להאמין לחכמים עד הסוף. להאמין שהקב"ה יעזור".

עבר איזה חודשיים. יום אחד, דוד שלו מתקשר אליו. "תגיד לי, הסיפור של עורך דין, הסתדר לך או לא הסתדר? הסתדר? לא הסתדר עדיין?" "תשמע, אני עשיתי עבודה לבן אדם. עכשיו אני יכול לדבר איתו. עכשיו אני יכול לדבר איתו, אולי יעזור. תביא את המסמכים, אני אלך אליו כאילו זה בעיה שלי. אני אדבר איתו בלי שאתה".

הוא הלך, ראה כל המסמכים. הוא מסתכל, הוא כבר בקיא בכל העניינים. הוא אומר: "מה, פה יש טעות בזה, פה יש טעות פה, זה פה. אתה, את זה אני מחר נוסע לשמה אסדר את העניינים". הוא נסע לרמת גן, הגיע למקום. אומר לבן אדם: "תגיד לי, איך אתה, איך אתה כותב דברים כאלו? איך אתה מחייב את הבן אדם?" צועק, אומר לו: "תשמע, אחרי שכבר יצאה תביעה, אי אפשר להוריד אותה. תגיד לו שישלם 5000 שקל, ואת התביעה אנחנו נקפיא אותה. נעשה הקפאה ללא, ללא הגבלת זמן. מוקפאת, זהו, שלום. מוקפאת ללא הגבלת זמן, אבל שישלם 5000 שקל". "אה, בסדר".

הוא מתקשר, אומר לו: "תשמע, עשיתי לך. מ-200 ירד ל-5,000 שקל". ההוא חוזר בא הביתה. הוא אומר לאשתו: "את רואה? הברכה של הרב התגשמה!" אומרת לו: "איזה התגשמה? הרב אמר לך שאתה תרוויח. איזה תרוויח אתה עכשיו, לשלם 5,000 שקל?" אמר: "תשמעי, אני חשבתי שהרווחתי. כאילו, מ-200,000 שקל לשלם 5000 שקל, זה נקרא להרוויח". "לא, מה זה להרוויח? להרוויח זה להוסיף". אמר: "טוב, את צודקת. צריך עוד להמשיך להאמין, עוד להאמין, עוד להמשיך להאמין שעוד נרוויח".

עבר על הבן אדם שלושה חודשים בערך, ואז פרצה הקורונה. פרצה הקורונה עכשיו. ואז הם יצאו לחל"ת. טוב, כמה מקבלים עכשיו בחל"ת? אומר, מקבלים לפי איך שמופיע במס הכנסה. במס הכנסה מופיע שאני מרוויח כל חודש 60,000 שקל. ככה זה מופיע. אומר, "במס הכנסה מה מופיע? אני מרוויח 60,000 שקל". באמת, אשתי מרוויחה 6000 שקל בגן הזה. במס הכנסה מופיע שאנחנו מרוויחים 60,000 שקל. אז הגשתי הצעה וקיבלתי כל חודש 60,000 שקל, למשך שנה שלמה, בלי שאשתי תעבוד. הכל היה מסודר.

טוב, עד פה זה הסיפור בשבילו. עכשיו, מתחיל הסיפור בשבילנו. בקיצור, היהודי הזה, האברך הזה, נסע לרבי דוד אבוחצירא. נסע להודות לו. "כבוד הרב, באמת מה שאמרת התגשם אחד לאחד. באמת יצא רווח גדול. אבל יש לי שאלה לכבוד הרב, מאיפה לרב האומץ להגיד לי 'עוד אני ארוויח?' אני אומר לרב, עורך דין לא עוזר, שום דבר לא עוזר. מאיפה לרב האומץ שהרב אומר 'אתה עוד תרוויח', מאיפה?".

אומר לו רבי דוד, וזה בשבילנו, תשמעו איזה יסוד: "מקובל אני מאבותיי הקדושים", כך הוא אמר, "שכל מקום שתראה קושי, כל מקום שתראה קושי, שמה טמונה כל הברכה. כשבאת וסיפרת לי שאף אחד לא עוזר לך, עורך דין לא עוזר, דודים שלך לא עוזרים, אף אחד לא עוזר, אתה בצרה גדולה, אמרתי, אם אתה בכזאת צרה גדולה, ידעתי שמזה תצמח רק הישועה. אין משהו אחר. איפה שתראה שיש קושי, יש רק הצלחות שמה, משמה רק מרוויחים שמה".

במה דברים אמורים - בין הזמנים. בבין הזמנים, אוי כמה ניסיונות, מלא מלא ניסיונות, באמת מלא מלא ניסיונות. כמה ניסיונות יש בתוך בין הזמנים, הרבה הרבה, באמת לא לא לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר ניסיונות על כל צעד ושעל, ניסיונות. וכמה ניסיונות יש, השם ירחם עלינו. ככל שבן אדם מרגיש שמנסים אותו, שהוא מרגיש שיש לו קשיים, מרגיש שבנושא הזה יש לי קושי, שמה טמונה ההצלחה שלו, משמה הוא יצליח, שמה תבוא הישועה.

אתם יודעים, בפרשת עקב, לפני 93 שנים, בדיוק כמו הפרשה שלנו, 93 שנים אחורה. זה היה מאורעות תרפ"ט. נכון, הסיפור הזה ידוע, סיפור מפורסם הזה, ששמה שחטו את כל הבחורים של ישיבת חברון. ישיבת חברון הייתה בחברון, ושמה שחטו את כל הבחורים, ואז משמה הישיבה עברה לירושלים. מתי זה היה? זה היה ערב שבת קודש פרשת עקב, בדיוק כמו עכשיו, לפני 93 שנים. פחד פחדים. כמה אנשים נהרגו, כמה משפחות. היה אסון, אסון תרפ"ט זה מפורסם, זה אסון, ממש אסון נורא מאוד. כמה בחורים ניצלו משמה? בודדים.

הרב הרב מאיר חדש ניצל שמה. הוא היה שוכב על כל הגופות והוא ניצל. הוא אמר, הוא אמר לאחד הבחורים, "שב פה, אל תזוז. תינצל, אל תדאג. גם אתה תינצל". גם אתה תינצל, באמת. שניהם ניצלו. עוד אולי שני בחורים ניצלו. והיה עוד בחור אחד שאני רוצה לדבר עליו.

את הסיפור הזה סיפר אותו החתן של רבי חיים קנייבסקי, איך קוראים לו, החתן שלו, הרב יצחק קולדצקי שליט"א. הוא מספר: אבא שלי היה בישיבה, אבא שלו הוא בן יחיד, הוא היה בישיבה, הוא למד בחברון עם הבחורים. בליל שישי, בלילה הקודם לפני כן, הוא גדל כילד יתום. אמא נפטרה צעירה והוא גדל כילד יתום, עם אבא, בתור בן יחיד. בלילה, אמא שלו באה אליו בחלום ואמרה לו: "בני, מחר יהיה אסון גדול. אל תדאג, אתה תינצל, בזכות השבת ובזכות הלחם. בזכות זה אתה תינצל".

הוא מספר, יום שישי, יום שישי התחילו כל הצרות. התחילו כבר ביום חמישי בלילה. יום שישי התחילו המאורעות. הבחורים, חלק מהבחורים נכנסו לאיזו דירה, סגרו את עצמם, שמו ברזלים על הדלתות. ובנוסף, נכנסו לשירותים עשרה בחורים - בתוך השירותים. וגם את השירותים סגרו בכל מה שאפשר. הוא אומר, מספר הרב יצחק קולדצקי, אבא שלו היה בתוך השירותים. פתאום הוא אומר להם: "אין לי אוויר, אין לי אוויר. אני לא נושם פה. חנוק חנוק, לא נושם פה". אמרו לו: "אבל אין מה לצאת, אין מה לצאת". אמר "אבל אני לא נושם, לא נושם".

טוב, לא הייתה ברירה. אמרו לו: "אם אתה יוצא, אל תחזור. אין חזור. אתה יוצא, אין חזור". אמר "מה... אני מעדיף לנשום אוויר!" הוא יצא. הוא מספר: "אני יוצא. איך שאני יוצא מהשירותים, אני שומע את הפטיש הראשון של הערבים על הדלת". זה לא פטיש, זה פטיש של 10 קילו. זה פטיש פירק את הדלת. "איפה אני אלך עכשיו, אני בחוץ! לא יודע לאן לברוח. איפה אני אברח, איפה אני אברח?" נכנסתי מאחורי הדלת, נכנסתי מאחורי הדלת והתחבאתי מאחורי הדלת. שמתי עלי שמיכה, וזה מה שהייתי.

הערבים נכנסו, פרצו, שברו את הכל. שברו את השירותים, הוציאו את התשעה בחורים, שחטו אותם. הם חשבו שזהו זה, שזה מה שיש. אני נשארתי מאחורי הדלת עד מוצאי שבת. לא ידעתי מה המצב, יש מצב, אין מצב. נשארתי מאחורי עד מוצאי שבת. מוצאי שבת, ברוך השם, קצת הסביבה נרגעה. לא יודע, נרגע, אבל יצאתי משמה, ניצלתי. מכל הבודדים שבישיבה, אחד הבודדים זה היה אבא שלי. ככה הוא מספר (הרב יצחק קולדצקי).

הוא מספר, עכשיו אחר כך, אחרי שאבא שלו ניצל מכל הסיפור, אז הוא התעניין, מה זה "בזכות השבת", ומה זה "בזכות הלחם"? מה זה הדבר הזה, שאמא אמרה לו בחלום? הוא התחיל להתעניין וגילה שאבא שלו, זאת אומרת סבא של הרב, של הרב יצחק קולדצקי, אבא של אבא שלו, הוא היה מרצה, הוא היה רב שהולך להרצות ממקום למקום. הוא הגיע לאיזה מקום, והאונייה, כמו היום שיש מטוסים, אתה טס מפה, אני יודע מה, לפולין, מפולין לרוסיה (לא יודע כל כך איך זה עובד), יש עצירה באמצע. האונייה יצאה מפולין לכיוון ארצות הברית. באמצע, היא עצרה באיזה אי, עצרה באמצע איזה אי. ויוצאים. אמר להם הבן אדם: "טוב, תרדו פה, ותבוא אונייה אחרת, תיקח אתכם אחר כך".

עכשיו הוא אומר, כשנכנסנו, זה היה כבר ערב שבת, זה היה. כשנכנסנו לאונייה, זה כבר הגיע שבת, כבר ליל שבת הגיע. אמרתי לרב החובל: "אני לא יורד מפה. אני קניתי שביתה באונייה, אני לא יורד". אומר לו הבן אדם: "ומתי אתה יורד?" אומר לו: "רק מחר בלילה". "תגיד לי אתה נורמלי? אני נוסע, זהו". אומר: "מה אתה נוסע ואני לא יכול לרדת?". רב החובל קרא לכמה חבר'ה, תפסו אותו עם המזוודות, הרימו אותו, זרקו אותו לחוף והלכו. עכשיו, אבא שלו אמר: "אני לא קניתי שביתה, לא פה, לא פה, לא פה. לא קניתי. מה אני אעשה? מערב שבת בלילה עד למחרת, במוצאי שבת, אבא נשאר עומד, לא זז אפילו צעד אחד.

עכשיו אני לא יודע כמה מותר טילטל חצי שיעור, אסור, מותר. אבא לא זז כל השבת! היה מאוד חם, שמש עליו כל השבת. לא זז מהמקום עד מוצאי שבת. אמרה לו אמא שלו: "בזכות מה שאבא שמר את השבת אז, זה מה שישמור אותך מהערבים, שלא תמות". זה הסיפור של השבת.

והסיפור של הלחם. אמא שלו הייתה מחלקת לחם לעניים, מחלקת לחם. כמה הייתה מחלקת? לכל בן אדם פרוסה אחת ביום, זה מה שהיה. אני, בגלל שהייתי בן יחיד, קיבלתי שתי פרוסות. זהו, שתי פרוסות ליום. יום אחד אמרתי לאמא: "אמא, אני רעב. אמא אני רעב, מה זה שתי פרוסות?! אני רעב". היא אומרת לו: "כן, אתה צודק, אבל מה לעשות? יש עניים שאפילו שתיים אין להם, רק אחד. תסתדר עם מה שיש". ואף פעם לא התלוננת. תמיד מה שאמא אמרה קיבלת בשלום. בזכות שהתגברת ולא התלוננת עוד. זהו, ככה אמא אמרה: "הלחם שנתת, שבזכותו עוד אני קיבלתי עוד פרוסה אחת, בזכות זה תינצל".

מסיים הרב קולדצקי, היום לאבא שלי (שהוא כבר נפטר), לאבא שלו יש למעלה מ-1,500 צאצאים. כל זה, אתה יודע ממה יצא? מזה שאבא שלו שמר שבת, ומזה שהוא ויתר על פרוסת לחם. אי אי אי.

לפעמים בן אדם הולך לבין הזמנים, לאיזה מקום. "תשמע, אבל אסור להגיע לשמה". כן, "אבל..." מה אסור להגיע?, אבל... כל הדתיים הולכים לשמה, כל הדתיים הולכים. "אתה צודק, אבל זה אסור". כן, אבל גם שילמתי על זה כסף. מה זה, זה עולה כסף. מה, בטח שילמתי על זה מראש! וואי, זה ניסיון זה. ובן אדם לא יודע שעל כף מאזניים נמצאים הילדים שלו.

אותו אבא שהיה באונייה והוא נשאר שמה כל השבת, הוא חשב שהבן שלו היחיד נמצא על כף מאזניים. באותו רגע הוא חשב שהבן שלו היחיד שמה הוא נידון, האם יחיה או ימות. ברגעים האלו שבן אדם נראה לו שכביכול הוא שומר שבת, אבל מה זה שומר? מה, הוא מרגיש שאלוקים יותר מדי מנסה אותו, והוא לא יודע שהפרס כזה גדול. לא ניתן לתאר! כמה בן אדם צריך לדעת, ההתגברות של כל אחד מאיתנו זה יקר, יקר מאוד. זה דורות! אתה יודע, מניסיון אחד שבן אדם עומד בו, 1,500 ילדים, צאצאים! איזו משפחה, על מה? על התגברות אחת!

אתה צודק, זה ניסיון, אין ספק. אין ספק, זה ניסיון. כולם הולכים, כל הרבנים הולכים, וכל הדתיים, וכל ה... אתה שומע נכון, יש הרבה ניסיונות. אבל אתה יודע בתוך הלב, זה לא כשר. זה לא כשר, אתה יודע בתוך הלב. עמוק בתוך הלב אתה יודע שזה לא כשר - שמה אסור להגיע. בן אדם עומד בזה חזק, וואי, איזה ישועות הוא שופך על עצמו! והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.