יז תמוז תשפ"ה
שתהיו אוהבים ומכבדים זה את זה...
שיעור 100
שתהיו אוהבים זה את זה
י"ז תמוז תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- מדרש הצפרדע - שיא המדרגות הוא מסירות נפש למען האחר
המדרש מלמד שדוד המלך למד מהצפרדע על מדרגה הגבוהה מכל שבח ותהילה - היכולת למות כדי שלשני יהיה טוב. זוהי המדרגה הגבוהה ביותר שקיימת בעולם.
- סיפור השטריימל של הרב אויערבך - מסירות כספית לשלום בית
הרב אויערבך זצ"ל שילם 7,000 שקל לזוג זר כדי לפתור את בעיית השטריימל שגרמה למחלוקת ביניהם. זה מלמד על הערך העצום של שלום בית בעיני גדולי ישראל.
- אלוקים מעדיף שלום על פני תורה ומצוות
אלוקים רוצה שיהיה בינינו שלום יותר מכל דבר אחר - יותר מלימוד תורה, מתפילה ומכל מצווה. השלום בין אדם לחברו הוא הערך העליון בעיני השם.
- ההבדל בין דור שאול לדור אחאב - תורה ללא שלום
בדור שאול היו כולם גדולי תורה אך הפסידו במלחמות, ואילו בדור אחאב שהיו עובדי עבודה זרה אך היה ביניהם שלום - ניצחו. זה מוכיח שבלי שלום אין סייעתא דשמיא.
- מהות שנאת החינם - לקבוע לאחרים מה הם צריכים לעשות
שנאת חינם פירושה שאנו מחליטים בעד אחרים מה הם צריכים לעשות, במקום לשאול אותם. אנו קובעים עובדות ואז כועסים כשהאחר לא מסכים לתוכניות שלנו.
- מעשי החסד של הרב אויערבך - קימה בשעה מוקדמת למען אלמנה
הרב אויערבך קם כל יום שעה לפני הזמן (למרות שהיה קשה לו לקום) כדי לעזור לאלמנה עם ארגזי החלב. זה מלמד על מסירות אמיתית למען הזולת.
- הצדיק שפתח את הצום - כבוד האורחים קודם לצום
רב נחום משאדיק פתח צום של שישה ימים כשהגיעו אליו אורחים, כי חשב שחשוב יותר לכבד אותם מאשר להמשיך בצום. כבוד הבריות דוחה אפילו מדרגות רוחניות גבוהות.
- ברכת שמואל - מה באמת חשוב בעולם הבא
ברכת שמואל אמר שיש לו רק דבר אחד להציג בעולם הבא: שכאשר הוא רואה יהודי מרחוק, עולה במחשבתו לחבק ולברך אותו. זוהי המטבע האמיתי לעולם הבא.
- החורבן - השוואה בין בית ראשון לשני
הבית הראשון נחרב בגלל עבירות חמורות אך נבנה מחדש אחרי 70 שנה. הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם ועדיין לא נבנה - זה מוכיח שהשנאה חמורה יותר מעבירות גדולות.
- החתן שלא ביזה - "אתה לא ביישת, אלוקים לא יבייש אותך"
חתן שגילה שהכלה לא יכולה להיות בת בנים סירב לבטל החתונה כדי לא לבייש אותה. רב חיים קנייבסקי אמר לו שבזכות זה יזכה לילדים - וכך היה.
- הרב מתתיהו סלמון - טיפול שיניים מפני כבוד התלמידים
המשגיח ביקש טיפול שיניים בערב שבת (למרות שהכאב היה קל) כדי שלא יפגע בחיוכו לתלמידים, מחשש שהם יחשבו שהוא כועס עליהם.
- הבחור שנהרס מזלזול - כוח המילים הרסני
דוד של כלה שזלזל במחותן גרם לביטול השידוך, והבחור נהיה ערירי ודר במירון 40 שנה עד מותו. זה מלמד על הכוח ההרסני האיום של מילים מזלזלות.
- רבי עקיבא איגר - מוכן לוותר על 12 חודשי לימוד
רבי עקיבא איגר כתב שמוטב היה לו לשכב חולה 12 חודשים מאשר לצער נפש אחת מישראל. זה מלמד עד כמה חמור הדבר לפגוע ברגשות אדם.
- שלום בית משפיע על דורות
שלום או מחלוקת בבית משפיעים על הילדים, הנכדים והנינים לדורות רבים. זה לא עניין חד-פעמי אלא השפעה נצחית על הדורות הבאים.
- החפץ חיים - צום 40 יום עבור זר
החפץ חיים צם 40 יום כדי לרפא יהודי שלא הכיר, ולא היה מוכן לעשות זאת פעם שנייה רק בגלל גילו. זה מלמד על אהבת ישראל פנטסטית.
- סיכום - שיא ההצלחה בחיים הוא אהבת ישראל
שיא ההצלחה בחיים אינו לימוד תורה או מצוות, אלא אהבת ישראל - לרצות שלשני יהיה טוב. זהו הערך העליון שקובע את ערכו של אדם למעלה בשמיים.
הסיפורים בשיעור
- מדרש דוד המלך והצפרדע - מהי המדרגה הגבוהה ביותר
דוד המלך התגאה בשירות ותשבחות שלו, עד שצפרדע לימדה אותו על מדרגה גבוהה יותר: הצפרדע מזמנת את עצמה לחיה בים שאוכלת אותה כדי שלשני יהיה טוב. זוהי המדרגה הגבוהה ביותר - למות כדי שלשני יהיה טוב.
- השטריימל של הרב אורבך - 7,000 שקל לשלום בית
בחור חסידי התחתן עם פפיון, ואחר כך רצה לחזור להיות חסיד וקנה שטריימל ב-7,000 שקל. אשתו סירבה שיהיה חסיד. הרב אורבך שילם לו את מלוא הסכום ולבש את השטריימל בשבתות, ואמר שזה "שטריימל שזכה לעשות שלום בית".
- הרב אורבך והאלמנה - קימה מוקדמת למען החסד
אלמנה בעלת מכולת הודתה לנהג תנובה שמסדר לה את ארגזי החלב ליד החנות. הנהג הכחיש, והיא גילתה שהרב אורבך קם כל יום שעה לפני הזמן (למרות שהיה קשה לו לקום) כדי לעזור לה לסדר את הארגזים.
- רב נחום משאדיק פותח צום למען האורחים
הצדיק רב נחום משאדיק נהג לצום שישה ימים רצוף. פעמיים פתח את הצום ביום חמישי: פעם אחת כשלא הבין תוספות בגלל הצום, ופעם שנייה כשהגיעו אורחים והחליט שחשוב יותר לכבדם מאשר להמשיך בצום.
- ברכת שמואל - מה לוקחים לעולם הבא
הצדיק ברכת שמואל (שלמד 18 שעות ביום) אמר שכשיגיע לעולם הבא אין לו מה להציג - לא תורה ולא יראת שמיים. רק דבר אחד: שכאשר הוא רואה יהודי מרחוק, עולה במחשבתו לחבק, לנשק ולברך אותו.
- החתן שלא ביזה - "אתה לא ביישת, אלוקים לא יבייש אותך"
שבועיים לפני החתונה התברר שהכלה לא יכולה להיות בת בנים. ההורים רצו לבטל, אך החתן סירב כדי לא לבייש את הכלה. רב חיים קנייבסקי אמר לו: "אתה לא ביישת אחרים, אלוקים לא יבייש אותך". נולדו לו שלושה ילדים והרביעי בדרך.
- הרב מתתיהו סלמון - טיפול שיניים מפני החיוך לתלמידים
המשגיח התקשר לרופא שיניים בערב שבת למרות שהכאב היה רק "2" בסקלה של 1-10. הוא הסביר שחושש שאם לא יחייך לתלמידים בגלל הכאב, הם יחשבו שהוא כועס עליהם בגלל עבירות שעשו, וזה עלול להרוס את השבת שלהם.
- הבחור שנהרס מזלזול - 40 שנה של בדידות
בחור ישיבה בן 30 השתדך עם אישה. שבוע לפני החתונה היא התקשרה לדודה וזלזלה בחתן בביטויים משפילים. הדוד ביטל את השידוך. הבחור נכנס לדיכאון, נסע למירון, החל לשתות, והיה אדם גלמוד 40 שנה עד מותו.
- רבי עקיבא איגר והכלה - 12 חודשי לימוד תמורת לא לפגוע
שדכנים כתבו לרבי עקיבא איגר שכלה מוצעת לבנו היא בעלת מום (גיבנת). הוא כתב שאינו מתנגד אך לא רוצה שידוך כדי שלא יחשבו שהוא מוכן לכלה פגומה רק מחוסר ברירה. כשהתברר שהיא יפה והכל שקר, כתב: "מוטב היה לי לשכב על ערש דווי 12 חודשים ולא לצער נפש אחת מישראל".
- החפץ חיים צם 40 יום - מסירות נפש למען זר מוחלט
יהודי בא לחפץ חיים עם מחלת הנפילה. החפץ חיים צם עליו 40 יום (תוך מסווה של שליחות לפרופסור). כשהאיש סיפר לגיסתו על הטיפול וחזרה המחלה, החפץ חיים אמר שהוא כבר זקן ולא יכול לצום עוד 40 יום. זה מלמד על מסירות פנטסטית למען אדם זר לחלוטין.
תמלול השיעור
ברשות הציבור הקדוש, המדרש בתחילת פרקי שירה - כל מה שאני אומר לכם, כבר אמרתי את זה עשרה פעמים, רק חוזרים, חוזרים רק להתחדש, להתחדש עוד פעם.
אז המדרש שבתחילת פרקי שירה כותב: כשדוד המלך סיים את פרקי שירה, סיים את התהלים, זחה דעתו עליו. "ריבונו של עולם, תגיד לי, יש מישהו בעולם משבח אותך יותר ממני?" פלא פלאים, נזדמנה לפניו צפרדע אחת, אמרה לו: "דוד המלך, שלא תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד, אלא שאני אומרת על כל שיר ושיר ממשלת עליו שלושת אלפים משלים. ולא עוד, אלא שיש איזה חיה בים שאין לה רגליים, היא לא יכולה לזוז, אני מזמנת את עצמי אליה והיא אוכלת אותי."
זה המדרש, זה המדרש. בואו עכשיו, בואו עכשיו נחיה את המדרש הזה.
דוד המלך זחה דעתו עליו אחרי שסיים ספר תהילים. באמת זה דבר גדול מאוד - מי יכול לתאר היום את העולם שלנו בלי ספר תהילים? באמת זה דבר מאוד גדול, עד מאוד. וזחה דעתו עליו.
נזדמנה לפניו צפרדע, אומרת לו: "רב דוד, אני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך."
"כן, אבל תדע לך יש מדרגה יותר גבוהה מזה."
"איזה מדרגה?"
"שאני על כל פרק תהילים אומרת שלושת אלפים משלים, את זה אתה לא עושה, את זה אני עושה. אבל יש מדרגה יותר גבוהה."
איזה מדרגה כבר יכולה להיות יותר גדולה מזה? איזה מדרגה כבר יכולה להיות יותר גדולה מזה - להגיד ספר תהילים על כל פרק שלושת אלפים משלים, מה יש עוד יותר גבוה מזה?
אומרת לו: "כן, יש עוד מדרגה. איזה מדרגה? שיש איזה חיה בים שאין לה רגליים, היא לא יכולה ללכת, ואני מזמנת את עצמי אליה והיא אוכלת אותי."
תדע לך - שיא המדרגות!
שיא המדרגות אומרת לו הצפרדע: "בזה שאני יכולה למות שלשני יהיה טוב - זה שיא המדרגות."
אתה יודע מה זה שיא המדרגות? לפעמים אנחנו מרגישים שאם אנחנו עושים איזה מצווה, מניחים תפילין רש"י, רבנו תם, אתה יודע, שמושה רבה מאחוריה - וואי, איך אנחנו מרגישים! מי ידמה לנו? מי ישווה לנו? תגיד, זה כשהחברות מבקשת איזה עזרה - "אין לי זמן בשבילו, אין לי זמן בשבילו."
אז המדרש הזה בא ללמד אותך: יש מדרגות אחרות, יש מדרגות יותר גבוהות.
סיפור השטריימל של הרב אויערבך זצ"ל
סיפר איזה יהודי אחד: "אני הייתי ממשפחה של חסידים, התקלקלתי, התקלקלתי והתחתנתי ככה, אתה יודע, עם פפיון. התחתנתי עם פפיון, התחתנתי - חולצה ומכנסיים שחורים, חולצה לבנה פלוס פפיון, זהו, זו החתונה.
עברה עליי רוח טהרה אחרי זה שנה מהחתונה. הלכתי לחנות, קניתי חליפה ארוכה, קניתי שטריימל ובאתי הביתה. אשתי אומרת לי: 'אה אה מה זה? מה מה מה? נהיית לי 'דוס'? לא רוצה אותך ככה! לקחתי אותך עם פפיון, תישאר עם פפיון!'
אני אומר: 'תשמעי, אבל אני כבר הייתי פעם חסיד, זה לא שאני לא...'
אומרת לו: 'אני לא מכירה אותך. מה היית לפני, מה אחרי - אני מכירה אותך בחתונה. בחתונה אתה היית פפיון, תישאר פפיון!'
מקח טעות, מקח טעות.
קיצור, הצדיק הזה, הבחורצ'יק כזה, הלך לרב אויערבך זצ"ל, הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. כבוד הרב כך וכך הסיפור. נו, מה אני אעשה עכשיו? מה אני אעשה? זה עוד חצי נחמה, אבל אני קניתי שטריימל - שבעת אלפים שקל על השטריימל הזה! מה אני אעשה עם זה עכשיו?
אומר לו הרב אויערבך: "כמה עלה לך השטריימל?"
"שבעת אלפים שקל."
פתח את המגירה, הוציא שבעת אלפים שקל, ספר לו שבעת אלפים שקל ונתן לו.
אמר לו: "אשתך לא רוצה לראות אותך עם שטריימל, אל תהיה עם שטריימל. אתה מפחד להפסיד? לא תפסיד. הנה שלמתי לך את הכל."
והרב אויערבך מאותו זמן היה לובש את השטריימל הזה ביום שבת. הוא אמר: "זה שטריימל שזכה לעשות שלום בית."
אבל היה בעיה אחת - הראש של הרב אויערבך היה קטן, והשטריימל היה כמו גלגל של טרקטור. אתה יודע, אתה נכנס, כולם צועקים לו: "כבוד הרב, אנשים באים בשבת לשאול שאלות, אתה נראה מצחיק, זה לא נעים."
אמר: "הלוואי שיהיה לי זכות שיקברו אותי עם השטריימל הזה. במאה אחוזים - זה כרטיס הכניסה שלי לגן עדן!"
פלא פלאים! גדולי ישראל, אלו הענקים האלו, אלו שלא ידעו מה זה ביטול תורה, היו מוכנים לשלם שבעת אלפים שקל על איזה זוג שאתה לא מכיר אותו אפילו - לא דוד שלך, לא אחיך, לא אף אחד מהמשפחה.
ומה אני מוכן לשלם לו? שבעת אלפים שקל אני מוכן לשלם לו על זה? מישהו פה היה מוכן לשלם לו עשרה שקלים? עשרה שקלים איזה זוג שבאים אליך מתייעץ, שיש להם איזה בעיה, הייתה מוכן לשלם עשרה שקלים? ספק גדול. בואו נגיד שאולי כן, מאה שקלים. בכלל אין מה לדבר אפילו. שבעת אלפים שקל! על מה? על מה? על כדי לעשות שיהיה לשני שלום בבית!
אין לנו הבנה כמה אלוקים אוהב שלום בעולם.
החשיבות הרבה של שלום בין אדם לחברו
אנחנו כל הזמן רגילים, כל הזמן לדבר: "תלמד תורה, תתפלל טוב, תעשה דברים טובים", תגיד שלום בינינו לבין האישה, שלום בינינו לבין החברותא, לבין השכנים, לבין הסביבה - מתי פעם דיברו איתנו על זה? מתי? אצל אלוקים חשוב לו יותר מהכל - חשוב לו יותר מהכל!
המדרש כותב: בזמן שאול המלך, כל תינוק ותינוקת היו בקיאים בארבעים ותשעה פנים בתורה. אז אם תינוק ותינוקת בקיאים בארבעים ותשעה פנים בתורה, אז מי זה הרבי שלהם? צריך להיות רבי גדול מאוד. אז מי זה צריך להיות המנהל של התלמוד תורה - משהו עוצמתי. אז מי זה שאול המלך? אין לנו הבנה - משיח השם, כבן שנה בלי חטא. זה מדרגות גבוהות מאוד.
יוצא למלחמה, מפסיד. אתה יודע כמה תורה היה? אתה יודע כמה תורה? לא עוזר, לא עוזר. יוצאים למלחמה, אין סייעתא דשמיא.
מצד שני, היה דורו של אחאב. מה זה דורו של אחאב? לא היו בתי כנסיות, אנשים לא למדו תורה. בכל חור וחור היה איזה בובה אחת שתחווה - תגיד: "אלה אלוקיך ישראל!" ומי שלא עשה, הרגו אותו. לא תגיד אני אעשה, לא יעשה - זה לא אתה רוצה או לא רוצה. יוצאים למלחמה, מנצחים!
איך יכול להיות דבר כזה? לא מובן, לא מובן.
חז"ל אומרים: "בימי אחאב לא היה ביניהם דלטוריה." בסדר, אז מה?
בואו עכשיו נחיה, בואו נחיה את המציאות שלנו. בסדר, הוא אברך טוב, הוא לומד טוב. תשמע, הוא באמת שקוע בלימוד, באמת הוא מדבר לעניין, הסברות שלו סברות מאוד יפות, באמת איזה תפילה שלו! תשמע, קצת מסוכסך עם אשתו - אשתו אשמה. קצת חמיו וחמותו - רשעים גמורים, לא רוצה לדבר עליהם. קצת, אתה יודע, השכנים - אל תשאל איזה שכנים רעים יש לו! ואתה יודע, וההורים שלו - שלא תדע מצרות. ומה נראה לך כאילו? תשמע אתה יודע מה הסברות שלו, אתה תראה את התפילה שלו, לקנא ממנו.
אלוקים אומר: "אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה את זה!" אבל לא מדברים איתנו על הנושא הזה, לא מדברים איתנו על הנושאים האלו.
אלוקים רוצה שיהיה בינינו שלום, שנאהב אחד את השני, שנכבד אחד את השני. תלמד פחות, תלמד יותר, תעבוד עבודה זרה - יהיה ביניכם שלום, אני שם, אני שם!
כמה אנחנו צריכים להתחיל להכניס בליבנו את המושג הזה - שהמושג הזה שיהיה בינינו שלום הוא גבוה מעל גבוה! אלוקים מאוד אוהב את זה, אלוקים מאוד רוצה את זה, מאוד מאוד מאוד רוצה את זה.
ולכן כל החורבן של הבית היה בגלל שהיה בינינו פירוד הלבבות, היה בינינו שנאת חינם.
מהי שנאת חינם
תגיד לי למה זה שנאת חינם? גם אני רוצה לשאול אותך עכשיו כמה שאלות:
אתה עובר פה, מחפשים מנין. תשעה - יש תשעה אנשים בבית כנסת. בסדר, אני עכשיו עובר פה, מישהו שואל אותי: "תגיד, אתה יכול להשלים מנין? אנחנו תשעה, אתה יכול להשלים מנין?"
אם אני אומר לו "לא", הוא כועס עליי או לא? זה כועס עליך? מה אתה שווה?
אני שואל אותך: אתה, אתה שאלת אותי או שאתה קובע לי עובדה? אני שואל. כששאלת אותי אם אתה יכול להשלים מנין, קבעת לי עובדה או ששאלת אותי? שאלת אותי, נכון? זכותי לענות גם "לא". אז למה תשנא אותי?
השכן דופק בדלת: "תשמע, אנחנו עושים שבע ברכות, אחי התחתן, אנחנו עושים שבע ברכות, אתה יכול לבוא? יש לי מנין."
אומר לך "לא".
תגיד לי, עם השכן הזה אתה מדבר איתו עוד פעם או לא מדבר איתו?
אני שואל אותך עכשיו: כשניגשת אליו, אתה החלטת לו עובדה שהוא יהיה בתוך המניין? קבעת לו עובדה או לא? או ששאלת אותו אם אתה רוצה או לא רוצה?
יש לנו בעיה בזה. זה שנאת חינם! אנחנו מחליטים לאנשים מה אנחנו חושבים עליהם. אנחנו כבר מחליטים:
אני מגיע הביתה, אני כבר חושב מה אשתי כבר צריכה לעשות - ברור לי שזה ברור, שזה מה שהיא צריכה לעשות, אין משהו אחר בכלל. וברור שהשכן חייב להפסיק את העבודה באמצע העבודה שלו כי אני צריך לישון. מה, יש משהו אחר? ברור, הרי זה ברור!
ופתאום הברור הזה נהיה שנאת חינם. עכשיו זה הכל בחינם, באמת הכל בחינם. אתה מתבונן בזה - תשמע, זה חינם לגמרי! ויש בינינו סכסוכים על כלום, על כלום! לא, הוא דמיין דמיונות שככה צריך להיות, והשני חושב משהו אחר. השני חושב - מותר לשני, מותר לחשוב משהו אחר? מותר לחשוב!
זה שנאת חינם שיש.
סיפור הרב אויערבך והאלמנה
הרב אויערבך זצ"ל, זה סיפור לא בשבילנו - לא! לא בשבילנו, אבל מתאים שיהיה פעם בבן, מתאים גם פעם בדורותינו גם טוב.
הרב אויערבך - איזה אישה אחת שהיה לה מכולת בשכונה של הרב אויערבך, והתנובה שהיום מגיעים, שמים את הארגזים של החלב, היו שמים את הארגזים של החלב ליד הכביש. ובעלה היה צריך לקחת את כל הארגזים, להכניס אותו לתוך החנות, ואז מריסים את כל החלב בתוך המקרר.
לימים נפטר בעלה של אשתו של בעל המכולת. היא על הצער הגדול - מי עכשיו יקח לה את החלב מהכביש ליד החנות?
ברוך השם, היא אמרה, המוביל הזה של תנובה, תודה לשם, נהיה אדם טוב. באמת הוא שם לי את הארגזים של החלב בפתח של החנות. באמת ככה היה.
פעם בחודש הוא מגיע לקחת את הכסף. פעם בחודש מגיע לקחת את הכסף. היא אומרת לו: "אני מודה לך מכל הלב שאתה שם לי את הארגזים בפתח של החנות."
אומרת: "אני? אני לא שם לך את הארגזים, אני שם את זה על הכביש כמו שאני רגיל לשים. אני שם על הכביש."
"טוב, אז היא אומרת, אז מי שם את זה?"
אומרת: "אני לא יודע, אני שם כביש ואני הולך."
היא החליטה לקום שעה לפני הזמן ועמדה מאחוריה ככה מהצד, מסתכלת.
היא רואה את המשאית של תנובה מגיעה, שמים את הארגזים על הכביש. שלוש ארבע דקות מגיע הרב אויערבך זצ"ל, לוקח את הארגזים, שם אותם צמוד ליד הפתח של החנות.
וואי! היא ניגשה אליו: "הרב, אני מתביישת, אני מתביישת שככה הרב עושה!"
אומרת: "מה זה הזכות שלי? איזה זכות יש לי שאני יכול לעזור לאלמנה? אני מאמין שכל אחד יכול לעשות את זה."
פעם אחת, פעם אחת, גם אני מתלהב. תשמע, איזה אלמנה אחת אין מי שייקח את הארגזים? אין בעיה! מתי צריך לקום? אתה קם בנץ? לא קם בנץ? לא! תקום שעה לפני הנץ ותיקח את הארגזים! תשמע, אבל מחר אני עייף, איך אני אלמד בכולל? איך אני... איך אני אלמד? מה, איך? מה זה? לא מסתדר!
"בסדר, אני אעשה חסד אחד ואחר כך כל היום אני עייף. אה טוב, מה... חד פעמי אני מוכן לעשות את זה. תגיד, גם מחר היית עושה את זה?"
"אולי שלושה פעמים." איפה? אני כבר מרגיש שאני בבא סאלי! שלושה פעמים? בבא סאלי! גבוה! אחרי חודש היית מאמין.
עכשיו תשמעו: הרב אויערבך היה קשה לו לקום בבוקר! אל תחשבו שהרב אויערבך הוא מאלו שהיה להם קל לקום כמו כפתורים. הרב דוד זצ"ל מעיד: "פגשתי את הרב אויערבך בגיל חמישים, הוא היה שכבר הוא היה הרב אויערבך. הוא אמר לי: 'אני בטוח שאלוקים ישלם לי על כל בוקר שאני קם, כי מאוד קשה לי לקום בבוקר.'"
עכשיו זה בן אדם שקשה לקום בבוקר, צריך לקום שעה לפני הזמן כדי לעזור לאיזה אלמנה לקחת את הארגזים של החלב! איזה פלא פלאים!
אחר כך אתה שואל: איך הרב אויערבך נפטר לפני עשרים ושלוש שנה ועד היום מזכירים את הפסקים שלו? ועד היום הוא נערץ? איך יכול להיות?
יש אנשים כשהם חיים אף אחד לא מכיר אותם, כשהם נפטרים בכלל אחרי שבוע אף אחד לא זוכר אותם. וזה אנשים - אין בחינם! אין בחינם! בן אדם שעושה טוב למען השני - זה נצח נצחים, נצח נצחים! מה שבן אדם זוכה לעשות.
הצדיק שצם ובכל זאת פתח את הצום
היה צדיק אחד בירושלים. יש כולל קוראים לו כולל הר"ן. מה זה הר"ן? הרב רבי נחום. היה רבי נחום משאדיק שכל גדולי העולם היו רועדים ממנו. רב נחום משאדיק הוא היה נוהג לצום כמה פעמים בשנה שש ימים רצוף, ממוצאי שבת עד יום שישי רצוף. היה ככה נוהג לצום.
פעמיים הוא אמר שפעמיים הוא פתח את הצום ביום חמישי, לא ביום שישי.
פעם אחת שהוא לא זכה להבין את התוספות ביום חמישי. הוא למד תוספות והוא לא זכה להבין אותו. הוא אמר: "אם בגלל הצום אני לא זוכה להבין את התוספות, לא שווה כל הצום הזה." שבועה, פתח את הצום ואכל.
הלוואי עלינו חצי שעה כזאת! זה ביום חמישי - זאת אומרת ראשון, שני, שלישי, רביעי, הכל היה בסדר, הכל היה מובן, רק חמישי היה לו בעיה.
הפעם השנייה שהוא סיפר זה כשהגיעו אליו אורחים ביום חמישי. אז הוא אמר: "מה שווה הצום הזה? אורחים מגיעים אליי, אני צריך לתת להם לאכול, הם יאכלו ואני לא אוכל איתם? זה לא נעים!" מה, שווה כל הצום? פתח את הצום, ישב, אכל איתם.
זה פעמיים שקרה לו לפתוח את הצום בסוף הצום.
פלא פלאים! מגיע האורח ואני צם שש ימים - מה הייתי עושה אני? איך שהאורח היה נכנס, אני כבר הייתי אומר לו שאני כבר צם מיום ראשון, שידע מי אני - דבר ראשון שידע מי אני! ברור! ברור זה דבר ראשון! ואני גם צריך להסביר לו שגם למדתי טוב - אני זה ברור! אני צריך להסביר לו, צריך להגיד לו גם מי אני, שידע איזה גדלות זה! ואני לא יכול לאכול איתו כי אני בצום, ומי יודע מה הצום שלי בבריאה משפיע בעולם? מי יודע?
וזה הצדיק הזה עם כל הצומות שלו וכל הגדלות שלו, והוא יודע דבר אחד: אם אתה יודע לכבד את השני - זה שיא המדרגות! שיא המדרגות שאתה יודע לכבד את השני! פה תמונה - כל המדרגות שלך: לא הצומות חשובים, לא מה שתעשה, מה שאתה צריך לעשות - איך אני יכול לדאוג שלשני יהיה טוב?
ברכת שמואל - מה לוקחים איתנו לעולם הבא
היה צדיק אחד. את הסיפור הזה אני סיפרתי אותו מלא פעמים, אני אוהב את הסיפור הזה.
שמעתם על ברכת שמואל? שמעתם עליו, נכון? למדתם על ברכת שמואל? הוא אמר שכשאני אגיע למעלה בשמיים, מה אני אגיע למעלה בשמיים ושאלו אותי, אני אגיע למעלה בשמיים ושאלו אותי: "תגיד לי מה, ברכת שמואל, מה הבאת?"
אם אני אגיד: "תשמע, הבאתי תורה", יגידו לי: "זה תורה בכלל? זה בכלל תורה בכלל?" יפריחו לי את כל מה שאמרתי.
אם אני אגיד: "הבאתי יראת שמיים, הבאתי יראת שמיים", יגידו לי: "זה יראת שמיים זה בכלל?"
עם מה אני יכול לבוא? עם מה אני יכול לבוא?
אומר: "עם דבר אחד אני מגיע למעלה בשמיים. עם מה אני מגיע למעלה בשמיים? עם זה שכשאני רואה יהודי מרחוק, באותו רגע עולה במחשבה לחבק אותו, לנשק אותו, לברך אותו. עם זה אני מגיע למעלה בשמיים."
עכשיו תקשיבו, הצדיק הזה הוא היה לומד כל יום שמונה עשרה שעות, כל יום! לא הפעמי, כל יום לומד שמונה עשרה שעות! הרב שלו, רבי חיים מבריסק, העיד עליו שהוא לא יזכה לגן עדן. למה לא? כי הוא אין לו אפשרות לעבור עבירות מרוב היראת שמיים שיש לו. מרוב שיש לו יראת שמיים, הוא לא יכול לעבור עבירות. אנחנו מתלבטים: נעשה? לא נעשה? התגברה תקבל גן עדן. אבל הוא - אין לו אפשרות, אין לו מציאות שהוא יעבור עבירה.
כשהוא היה מברך ברכה, מברך ברכה, היה לוקח לו כמה דקות לברך. כולו היה אדום בברכה שמזכיר שם השם.
והוא אומר: "אין לי על מה לבוא למעלה, אין אין על מה לבוא, אין על מה לבוא בכלל. אבל עם מה אני בא? רק עם זה שכשאני רואה יהודי מרחוק, אני רוצה לברך אותו, לנשק אותו ולחבק אותו. זהו! זהו! עם זה אני מגיע למעלה בשמיים."
איזה מדרגות אלו!
אני מזכיר כל פעם אדם בחג שבועות, בחג שבועות, אתה יודע, צריך להישאר כל הלילה. אז הוא צריך לישון עשר שעות לפני כן כדי שיהיה לו כוח להישאר כל הלילה. אחר כך הוא צריך להשלים את מה שהוא יאתר, לישון עוד עשר שעות אחר כך. באמצע בתיקון עצמו, אתה ראית כמה קפה הוא שותה כל הזמן ומה לא יכול והבוטנים שהוא אוכל, הבוטנים השם ירחם, ובסוף נרדם בתפילה ובסוף גם נרדם בתפילה.
הוא מגיע הביתה והוא אמר לאשתו: "אני לא יודע מאיפה אלוקים לשלם לו שכר על כזה לילה שלמדתי. לא יודע מאיפה אלוקים כזה שכר לשלם לי על כזה לילה!" זה למד ארבע שעות בלילה, הוא מרגיש את עצמו גמליאל!
זה הצדיק הזה - אין לו על מה לבוא למעלה בשמיים, אין לו! רק על זה שכשאני רואה יהודי אני רוצה לחבק אותו, לברך אותו, לנשק אותו - עם זה אני מגיע למעלה.
כמה צריכים להכניס בלב שלנו, בלב שלנו, עד כמה אלוקים אוהב את השלום, עד כמה אלוקים אוהב שנהיה ביחד, שיהיה בינינו אהבה ואחווה. זה מה שאלוקים רוצה מאיתנו.
החורבן בגלל שנאת חינם
ולכן הבית הראשון היה עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים - דברים חמורים מאוד. אבל איך אומרים בשפה שלנו? שבעים שנה עבר, כביכול נגיד אלוקים נרגע: "זהו, היו דברים, אלוקים נרגע, יאללה חזרנו להיות חברים! בנה בית המקדש השני, חזרנו להיות חברים טובים. עכשיו זהו, אין תאריך, אין תאריך למה? מה חסר? מה חסר? הכל יש! איזה תורה יש, איזה ספרי תורה, איזה בתי מדרשות! מה חסר לנו? הכל מצוין!"
"יש אני לא רוצה כלום, אני רוצה מכם שיהיה ביניכם אהבה ואחווה, שתיכנס לבית כנסת תאהב את כולם. זהו!"
מה פירוש תאהב? אני חוזר על זה עוד פעם בשם הרמב"ן: מה פירוש תאהב? הפירוש - תרצה שלשני יהיה טוב. זה הפירוש המילה לאהוב. לאהוב בחז"ל - תרצה שלשני יהיה טוב.
אם אתה מגיע לכזה מדרגות שאני רוצה שלשני יהיה טוב - זה שיא המדרגה שאתה יכול להגיע. די בידו, אכפת לי, אכפת לי.
הסיפור המדהים על החתן שלא ביזה
סיפר איזה אברך אחד: שבועיים לפני החתונה מתקשרים הצד של הכלה. זה סיפור... את הסיפור הזה מספר אותו בכל מקום, זה סיפור מפוצץ.
שבועיים לפני החתונה מתקשרים לצד של הכלה: "אנחנו רוצים לפגוש אתכם."
הצד של החתן אומרים: "מה יש לפגוש אותנו עכשיו? זהו כבר, הכל סגור, הכל סגור, העולם סגור! מה יש לפגוש?"
הם א... טוב. הגענו לצד של הכלה, ישבנו, דבר דיברנו, קצת נישנשנו, אכלנו.
פתאום האמא אומרת: "רציתי להגיד לכם משהו. בשבועיים הקודמים הכלה לא הרגישה טוב. עשינו בדיקות, צילומים, סיטי... מתברר שהכלה היא לא בת בנים. אין מציאות בעולם שהיא תזכה לילדים, אין לה מציאות. זה לא... אין מציאות.
קיצור, חשבנו שהרופא הזה צוחק עלינו. הלכנו לרופא פרטי, בית חולים פרטי, שכרנו, עשינו את כל הבדיקות. מתברר שמה שהרופא אמרו לפני כן, אמת לאמיתה. הכלה היא לא בת בנים. אין מציאות אפילו - זה לפי הטבע, אין מציאות.
אז התקשרנו לבטל את החתונה. הצד של הכלה אמרו לבטל את החתונה. ההורים של החתן אמרו גם כן לבטל את החתונה. מה השאלה בכלל?"
החתן אמר: "אני שבועיים לפני החתונה לא מבייש את בת ישראל! אם עכשיו אני אבטל את החתונה שבועיים לפני החתונה, כל עכשיו ישאלו שאלות: מה קורה? מה איך? מה מה? מה קרה? מה שאלו? והתפרסם עלי הדבר - אני לא מבייש את בת ישראל!"
אמרו לו ההורים: "תבייש, לא תבייש, אבל הנישואים זה שימשך בה בנישואים - זה לא רק החתונה, שימשך צריך להיות המשך אחר כך!"
"אני בת ישראל לא מבייש!" באמת.
הגיע שבועיים עבר, הגיעה חתונה, ומי שידע בכה, מי שלא ידע שמח.
שלושה חודשים אחרי החתונה הם הלכו לארגון בני עולם: "אולי יש השתלות, אולי יש כל מיני דברים שיכולים לעשות. מה שאנחנו לא מבינים, אולי הם כן מבינים."
היה שם איזה אברך בשם אהרון, הוא מטפל בהם. באמת תקופה של טיפולים, עניינים... אחרי אולי חודשיים הזוג האלו נעלמו. הוא אהרון הזה מתקשר אליהם, מתקשר, מתקשר, מתקשר - לא עונים לו. מתקשר, לא עונים, לא עונים, לא עונים. זה ירד מהם.
פגשתי את הזוג האלו אחרי שש שנים. אני אומר: "תגיד, איפה נעלמת?"
אמר לו: "מה זה איפה נעלמתי? ברוך השם יש לי כבר ילדים, יש לי שלושה ילדים, הרביעי בדרך!"
"תגיד, אתה עושה צחוק? תגיד, אתה עושה צחוק? אין מציאות שלך ילדים! זה לא... אין מציאות!"
"אתה צודק. אני הלכתי לרב חיים קנייבסקי, סיפרתי לרב חיים קנייבסקי את כל הסיפור. אמר לי רב חיים קנייבסקי: 'אתה לא ביישת אחרים, אלוקים לא יבייש אותך!' ככה אמר רב חיים קנייבסקי. 'אתה תזכה לילדים!' נולדו לי שלושה ילדים עד שהשאלות לא יודע איך זה עובד. שלושה ילדים נולדו לי, הרביעי בדרך!"
"אתה לא ביישת, אלוקים לא יבייש אותך!"
כמה גדול כוחה שבן אדם יודע לדאוג לכבוד של השני! גם אם באותו רגע נראה לך שאתה מפסיד הפסד גמור, אתה הורס את החיים שלך לגמרי - ככה זה נראה, ככה זה נראה - אלוקים לא יבייש אותך! בן אדם שהולך עם השם, דואג לכבוד של השני, בורא עולם דואג לכבוד שלו.
הרב מתתיהו סלמון וכאב השיניים
לפני שנה, אני חושב אולי פחות משנה, נפטר המשגיח של לייקווד הרב מתתיהו סלמון. הוא נפטר, החתן שלו בא לפה לארץ להספיד אותו, והוא סיפר סיפור. אומר: "באתי לפה רק לספר סיפור אחד בלבד, בשביל זה באתי לפה!" ככה הוא אמר.
הוא אמר שערב שבת אחד, ערב שבת אחד, הרב מתתיהו סלמון מתקשר לרופא שיניים שלו. מתי זה היה? שעתיים לפני שבת. הוא אומר לו: "דוקטור, כואבת לי השיניים, יש לי שם שכואבת לי."
אומר לו הרופא: "אבל עוד שעתיים שבת, מה אני יכול לעשות?"
אמר לו: "אבל השיניים כואבות לי!"
אומר לו: "טוב, אני אשאל אותך עכשיו, תגיד לי במספרים כמה יש לך כאבי שיניים. בכאב מאחד עד עשר? אחד זה הכי נמוך, עשרה זה כאבי מוות. כמה כאבים יש לך? איזה כאב יש לך?"
הוא חושב ואומר לו: "שתיים."
אומר לו: "שתיים? אז תיקח אקמול ונגמר! שתיים הולכים על אקמול, לא צריך עכשיו!"
"אתה צודק," אמר, "אתה צודק. אני אספר לך משהו: אבל אני בערב שבת, כל האברכים, כל הבחורי ישיבות עוברים לפני ואני לוחץ יד לכולם ואני אומר להם שבת שלום. אתה יודע, יעבור איזה אברך ומי יודע, אולי באותו רגע יהיה לי כאב שיניים ואני לא אחייך אליו. כשלחצתי את היד, לא חייכתי אליו. הוא יבוא הביתה, הוא יגיד לאשתו: 'את יודעת, המשגיח כל פעם כשאני אומר לו שבת שלום הוא חייך אליי. השבוע הוא לא חייך אליי. את יודעת למה? כי המשגיח יש לו חוכמות הפרצוף - הוא יודע בדיוק איזה עבירות עשיתי השבוע והוא יודע בדיוק איפה נפלתי ואין לי תקנה. הוא אפילו לא חייך אליי אפילו!'
ואתה יודע מה יכול לקרות בגלל זה? גם את זה אני לא רוצה, גם את זה אני לא רוצה! שחס ושלום לא יהיה ביני ובין האברך אולי איזה ספק ספקה שאולי אני יכול להרוס לו את כל השבת, אני יכול להרוס לו ואני יכול להרוס לו גם את שלום בית שלו, אני יכול להרוס!
לכן אני מבקש: תבוא, תטפל בי. בשבילי זה פיקוח נפש!"
"אתה מסתכל על זה כצורה: פחות כאב, יותר כאב. אתה לא יודע מה השלכות שיכולים להיות כשלא הערת פנים לבן אדם!"
הבחור שנהרס מזלזול
לפני שנה נפטר איזה זקן אחד במירון. היה בן אדם ערירי, הוא היה מסתובב ממקום למקום.
את הסיפור הזה סיפר אותו הרב בידרמן על אותו אברך שהיה הוא היה בחור ישיבה בגיל שלושים בפונוביץ', וברוך השם הכיר איזה אישה אחת והשתדך איתה.
אולי שבוע לפני החתונה היא מתקשרת לדוד שלה, הכלה אומרת לה, אומרת לה, אומרת: "דוד, אתה יודע, אני עוד שבוע מתחתנת עם מי? עם הזה והזה? אה עם זה נו שיהיה, אני הבנתי הכוונה שיהיה, מה זה שיהיה, איך אומרים יאללה איך אומרים אה עם הזבל הזה?" צריכה לדבר בזבל הזה... הוא לא אמר את זה אבל כאילו זה הפירוש.
היא התקשרה אליו, ביטל את השידוך. סיפר רבי בידרמן: הבן אדם נכנס לדיכאון, נסע למירון, פגש שם איזה מישהו שיש לו בקבוקים עם מים שקופים, התחיל לשתות, ופה עד שנה שעברה - שנה שעברה נפטר, שנה שעברה נפטר.
ארבעים שנה בן אדם גלמוד, ארבעים שנה בן אדם גלמוד, מסתובב מכל מקום, זרוק מכל מקום, מתארח אצל אנשים פה פעם, פה שם, פה מתארח.
בשביל מה? בשביל איזה אחד שאתה יודע שככה זלזל. ואתה חושב לעצמך כאילו: "מה כבר יכול להשפיע מה שאני אומר? מה כבר יכול לעשות מה שאני כבר אמרתי? בסדר, אמרתי איזה משהו, מה?"
מה אתה חושב? אתה לא יודע מה ההשלכות שיכולים להיות לכל מעשה שאתה עושה, מתי אתה אומר, מתי השעה. נכון? מתי השעה?
רבי עקיבא איגר והכלה שביישו
עשרה ושתיים. רבי עקיבא איגר הוא היה לומד כל יום דף היומי ארבעים דף - גמרא, רש"י, תוספות. הדף היומי של רבי עקיבא איגר זה היה ארבעים דף כל יום! כל מה שעולה תוך כדי הלימוד היה לומד, היה כותב בצד: "עיין", "עיין". מזה יצא גיליון הש"ס. אין כביכול אפילו תירוצים על הקושיות שלו, רק הוא כותב לך: "עיין שם", "עיין". ואתה לא יודע איפה למצוא את התירוץ, רק תראה את הסוגיות ותבין מה קשה ואחר כך תבין איך תירוצים. גם כן הוא היה לומד כל יום ארבעים דף מהראש, רש"י, תוספות.
אשתו נפטרה עליו כשהוא היה צעיר מאוד. אשתו הראשונה נפטרה כשהוא צעיר. כשהבן שלו רב שלמה איגר, בעל גיליון מהרש"א, גיליון מהרש"א מורנו רב שלמה איגר, הוא היה בגיל שמונה עשרה.
ואיזה שדכן אחד הציע שידוך, הציע שידוך לבן של רבי עקיבא איגר. ורבי עקיבא איגר מאוד שמח מהשידוך הזה והתחיל לקדם את השידוך הזה.
שאר השדכנים פחדו מאוד. אמרו: "אם רבי עקיבא איגר, אם יש לה מתפרסם שרבי עקיבא איגר סומך על השדכן הזה, אז כל האנשים ירצו להתעסק איתו, להתעסק איתו השדכן הזה, ואיתנו לא! ואז תקופח הפרנסה שלנו, תקופח!"
כתבו מכתב לרבי עקיבא איגר, כתבו לו מכתב: "דע לך שהכלה שהציעה לך השדכן הזאת, היא בעלת מום. יש לה גיבנת." כך כתבו לו.
רבי עקיבא איגר קיבל את המכתב, קרא את המכתב. הוא אמר: "יש גמרא במסכת ראש השנה אומרת הגמרא: 'כל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי.'" זאת אומרת, אם היו אומרים לאיזה מום נסתר, יכול להיות שהם משקרים. אבל מום גלוי - סתם הם לא משקרים.
הוא כתב מכתב לשדכן, כתב מכתב לשדכן, כתב ככה: "לדידי אין זה מום, גם לבן שלי אין זה מום. אבל איני רוצה את השידוך הזה. למה? שלא יגיד המחותן: למה אני מוכן לקחת כלה בעלת מום? כיוון שקשה לי להסתדר עם הילדים הקטנים, כי אשתו נפטרה, ואז אני מוכן לקחת גם כלה בעלת מום כדי שהיא תטפל בבנים הקטנים. ולזה איני מוכן."
השדכן קיבל את המכתב של רבי עקיבא איגר, ראה את המכתב, הבין שהכל שקר. אמר לאשתו השדכן, אמר לאשתו: "תסעי לכלה, עם הכלה תסעו לפוזנא, שרבי עקיבא איגר יראה את הכלה באמת."
הם נסעו, הגיעו לפוזנא לרבי עקיבא איגר. ורבי עקיבא איגר ראה את הכלה: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך." רבי עקיבא איגר הצטער צער נורא על מה שהיה.
הוא כתב לו מכתב, זה הלשון של המכתב: "איני יודע מפני מה הביאני השם לידי עווה כה גדול לצער נפש אחד מישראל. מוטב היה לי לשכב על ערש דווי י"ב חודשים ולא לצער נפש אחת מישראל."
שמעתם רבי עקיבא איגר? "מוטב היה לי לשכב על ערש דווי י"ב חודשים!" שתים עשרה שנה שלמה שכל יום - כל יום זה ארבעים דף, כל יום ארבעים דף! תעשה חשבון: ארבעים דף כפול י"ב חודשים. אתה יודע כמה תורה זה?
רבי עקיבא איגר עם כל הגדלות שלו - "הייתי מעדיף," אומר רבי עקיבא איגר, "שכל זה כדי לא לצער נפש אחת מישראל!" איזה גדולי ישראל, איזה עוצמה, איזה עוצמה!
כמה אנחנו צריכים להחדיר בלב שלנו עד כמה אלוקים רוצה מאיתנו שיהיה בינינו אהבה ואחווה! רוצה שיהיה בינינו נאהב אחד את השני, נכבד אחד את השני.
כי אם אני אגיד לך "לא", תמשיך לאהוב אותי? זה נובע וכלום.
אנשים כל כך בראש שלהם כבר הם כבר, איך אומרים, אני כבר מכין לעצמי כבר את התוכנית ובטוח לי שכולם הסכימו איתי ואין מישהו אחר. ואם הוא לא מסכים איתי, סימן שלא שווה כלום. למה? למה? למה בן אדם מכניס לעצמו כל מיני תוכניות שהוא אפילו לא חושב עליהם?
כל אחד מגיע הביתה - כמה צריך לדעת לכבד את האישה!
אני אומר לכם, יש לי בישיבה שני תלמידים, עריות, עריות, עריות! אני אומר לכם עריות, מה אתם מאמינים? ביום אחד, איך אומרים, כמה הפרח נבל הפרח - לא יודעתי למה נבל הפרח לגמרי. בסוף התברר שההורים לא בסדר, ההורים לא בסדר!
אנחנו חושבים שכאילו, שכשההורים בסדר זה, אתה יודע, שיהיה תשמע זה נחמד, זה לא נחמד. זה דורות, דורות! אני אומר לכם דורות! אף אחד, כל אחד חושב כאילו מה יכול להשפיע.
אני אומר לכם: זה ילדים שהיו נבחנים על מסכתות, עכשיו הם הולכים לצבא, אין להם חשק. על מה? על מה? על זה שבבית ההורים לא בסדר!
כל כך אנחנו חושבים שכאילו כשההורים בסדר נחמד, שיהיה נכון, איך זה נראה לנו, תהיה שיש להם בית - למה שלום בית? מה זה שלום בית? שיהיה נחמד כזה למה? סתם נכון, סתם שיהיה לך נחמד, זהו! ואתה לא יודע שזה דורות, דורות! לא חד פעמי - זה דורות על גבי דורות!
כשאתה יודע בבית לפרגן, כשאתה יודע בבית לאהוב אחד את השני - זה לא חטף, הילדים לומדים, יש להם חשק ללמוד! מוד, זה לא נגמר פה אלא מה!
אתה צודק. אתה צריך לוותר לפעמים על תיקון חצות, וותר! לפעמים אתה צריך לוותר על לימוד תורה, וותר! תוותר ב... וותר! רבי עקיבא איגר היה מוכן לוותר י"ב חודשים - לא יום אחד, י"ב חודשים מוכן לוותר! על מה? לא לצער נפש אחת בישראל!
אז אנחנו יש לנו כל מיני חשבונות: "אה, אם אני אעשה ככה אני אעשה..."
וותר על הכל! יהיה ביניכם שלום - שווה הכל, שווה!
אתה לא יודע כמה שכר מקבלים על זה. אם אתם רואים את העונש החמור, אז כמה שכר בן אדם מקבל למעלה בשמיים! כמה שכר בן אדם יכול לקבל על זה שהוא יודע להשכין שלום בינו לבין החברותא, בתוך הבית כנסת!
כמה צריך להפסיק לריב! כמה אנשים יש להם כל מיני חשבונות ובגלל זה צריכים לסחוף את כל האנשים איתם ביחד! וזה צער גדול לשכינה, צער גדול לעולם וצער גדול עם השכנים!
מותר לשכנים לעשות מה שבא להם? מה שבא להם קורה. אז מה? תעבור, יחלוף, יחלוף, יעבור, ויהיה ביניכם אהבה! אין יותר מזה בעולם!
סיפור החפץ חיים שצם ארבעים יום
היה יהודי אחד, זה סיפור עכשיו בשבילנו - מה זה בשבילנו? תפור עלינו! אבל לא רק בשבילנו, תפור עלינו.
היה יהודי אחד שהגיע לחפץ חיים. איזה סיפור, איזה סיפור! אני לא צריך לספר אותו אפילו. אמר לו הרב שהוא חולה במחלת הנפילה - מחלת הנפילה השם ירחם עלינו.
קיצור, אז אמר לו החפץ חיים: "תלך לפרופסור הזה שם באיזה שנא, יש לך פרופסור שם. אמר בעזרת השם יביא לך כדורים, מה שיביא לך, תתרפא בעזרת השם. אבל בתנאי אחד: אתה לא מספר את זה לאף אחד, לא מספר. תתרפא את זה - את לא מספר לאף אחד, לא מספר!"
אמר לו: "בסדר." קיבל לעצמו, הלך לאיזה פרופסור אחד. ובאמת הפרופסור הזה תלה כזה כדורים והבן אדם התרפא, התרפא הבן אדם. ועבר איזה תקופה, התחתן הבחור, התחתן בן אדם.
אחרי איזה תקופה, גיסתו אחות של אשתו קיבלת את המחלה של הנפילה. עכשיו הוא סיפר לה שהוא היה פעם גם חולה במחלה הזאת והוא התרפא. אז היא אומרת לו: "מה עשית? מה עשית?"
מה, אני אספר מה עשיתי? אפצה חיים אמר לא לספר לאף אחד. היא לחצה אותו לקיר, לחצה אותו כמו דלילה, לחצה אותו לקיר, לחצה אותו עד שבסוף סיפר לה את כל מה שהיה. סיפר לה את כל מה שהיה.
ואז אחרי שהוא גמר לספר, תכף השם ירחם, חזרה למחלה שלו. הוא בצער רץ, נסע לחפץ חיים - עדיין חי. נסע לחפץ חיים, סיפר לחפץ חיים את כל הסיפור.
אומר לו חפץ חיים: "בני, אני כבר לא יכול לעזור לך היום. כשבאת אליי בפעם הראשונה, שמתי עליך ארבעים יום כדי שתתרפא. מה שאמרתי לך פרופסור - זה רק כדי להסתיר את המעשים. שמתי עליך ארבעים יום כדי שתתרפא. היום אני כבר זקן, אני כבר לא יכול לצום ארבעים יום עליך. אז אני מצטער."
אמר לו: "אם מישהו בא אליך ואומר לך שהחיים שלו חולה, היית מוכן לא לשתות רק קוקה קולה אחד בשבילו או לא? היית מוכן לוותר על קוקה קולה אחד בשבילו? תשמע, בא לי קוקה קולה, אבל אני לכבוד הבן אדם שיתרפא אני אוותר על הקוקה קולה."
לא יודע, אני לא יודע. נגיד שהיית עושה את זה, היית מוכן לצום בשבילו איזה ארוחת ערב אחד?
ארוחת ערב אחד. ארבעים יום לצום על בן אדם שאתה לא מכיר אותו!
תשמע, זה לא, אני לפעמים חושב על הסיפור הזה לא נתפס לי בראש. תפסת אותנו באמצע הצור, באמצע הצור. ארבעים יום לצום על בן אדם שאתה לא מכיר אותו! אתה יודע מי הוא בכלל? ואני כדי שיתרפא, אני מוכן, אני רוצה לצום ארבעים יום!
אני לא יודע. תנסו פעם אחת לחשוב שמישהו תלה הודעה שאם אתה יכול להתפלל על פלוני ועברת ולא התפללת, תגיד לי, הרגשת שפספסת משהו? בכלל לא!
תגיד לי, הרגשת שפספסת משהו בחיים? מה פספסתי? כלום! בסדר, אתה התפלל עליו? לא התפללתי עליו. אתה מרגיש פספוס בחיים? אתה מרגיש לצום על כזה בן אדם? אתה מרגיש להגיד איזה פרק תהילים?
איפה אנחנו? כמה אנחנו צריכים באמת - עד כמה צריכים באמת להתחזק, באמת להתחזק!
אחר כך אתה שואל: למה חפץ חיים? בכל מקום אתה שומע את המילה חפץ חיים. אין מקום שלא לומדים משנה ברורה אז כאילו זה מה, זה בחינם? מה, לא היו יותר גדולים ממנו? יותר גדולים בגדלות יותר ממנו היו. אבל אהבת ישראל יותר ממנו לא היה, לא היה! איפה שיש אהבת ישראל, תדע - שיא העלייה!
סיכום החיזוק
נצא פה בחיזוק שכל אחד ידע: שיא ההצלחה שלו בחיים - שיא ההצלחה בחיים שלך שתזכה להיות אוהב ישראל! זה שיא ההצלחה, אין יותר מוצלח מזה בעולם!
ככל שתדע לאהוב, לרצות שלשני יהיה טוב, תדע שאתה הבן אדם המוצלח ביותר בעולם. תהיה מוכן לוותר על הכל! תדע לך שכשאתה בבית עושה שלום בתוך הבית, תדע לך זה דורות על גבי דורות! זה לא תאמין, זה דורות על גבי דורות! זה הילדים, זה הנכדים, זה הנינים. אתה לא יודע כמה אתה משפיע בבריאה, אתה לא יודע שלפעמים בתנועה אחת מה אתה יכול לפעול!
לכן כל אחד ואחד יראה, דווקא בתוך הימים האלו, מאוד להתחזק על זה, לחשוב על הדברים האלו, לדעת לכבד כל בן אדם, לדעת שהרצונות שלי זה כלום - העיקר מה רצון השם שיהיה בינינו אהבה ואחווה! זה מה שחשוב לי!
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.