שיעור 105

למה הציור שלך נמכר ב-20 אלף דולר?!

פרשת עקב תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. משמעות "והיה עקב תשמעון" - המצוות שאדם דש בעקביו

רש"י מפרש שהפסוק "והיה עקב תשמעון" מתייחס למצוות שאדם "דש בעקביו" - אותן מצוות שנראות פחות חשובות ואדם עלול לזלזל בהן. דווקא בקיום המצוות הללו, שאדם מקיימן בתקופות של "בלאגן" וקושי, מקבל האדם שכר גדול במיוחד.

2. מלאכת דש כמשל לחיים - הערך במצבי בלאגן

המלאכה של דישה מערבבת הכל - גרעינים וקליפות ביחד, וכך נראים לפעמים החיים כשיש בלאגן. הרב מלמד שדווקא במצבים אלו של חיים מעורבבים ולא מסודרים, כשאדם עדיין מתחזק באמונה ובקיום מצוות, זהו המקום שבו אדם קונה את ההצלחה האמיתית והברכות.

3. מסר מהסנה - להתקדש במקום שאתה נמצא בו

בורא עולם אמר למשה "של נעליך" - אל תתקדם, כי "המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". הלקח לחיים הוא שדווקא במקום שאתה נמצא בו כעת, גם אם הוא נראה גרוע, שם יש קדושה ושם אפשר להתקדש. אין לדחות את העבודה הרוחנית ל"זמנים טובים יותר".

4. ניסיון האמונה וההשגחה הפרטית - סיפור הדירה בצפת

סיפור המשפחה שנסעה לצפת וגילתה שהדירה הושכרה לאחרים ממחיש כיצד מניסיון אמונה שבו האב והילדים עמדו בגבורה (ויתרו על החופשה), צמחה ישועה גדולה - שידוך מפתיע לבן הגדול. הרעיון המרכזי: ישועות אינן באות בחינם אלא לאחר עמידה בניסיון.

5. בחירה טובה מביאה ברכה - סיפור הצימר והדירה

סיפור האיש ששילם לבעלת הצימר בצפת למרות שלא היה חייב, ומיד אחר כך נפתרה בעיית ההשכרה של דירתו בקרית ביאליק. הלקח: כשאדם מתנהג "לפנים משורת הדין" ועושה את הדבר הנכון גם כשקשה לו, בורא עולם משלם לו מידה כנגד מידה.

6. מלאך המוות מחלק חיים - ערך העברה על המידות

הגמרא מספרת שמלאך המוות, שתפקידו לקחת חיים, רק במקרה אחד מחלק חיים - כשרואה תלמיד חכם שמעביר על מידותיו. ההעברה על המידות (הבלגה, מחילה, ויתור) היא מעלה נדירה וגדולה שמזכה את האדם בתוספת חיים.

7. למה ציור נמכר בעשרים אלף דולר - ערך המאמץ והיגיעה

משל הצייר מלמד שתמונה מצולמת מדויקת ב-100% שווה רק 5 שקלים, ואילו ציור שהאמן התאמץ עליו, אף שהוא מדויק רק ב-90%, שווה 10,000 דולר. הנמשל לתורה: לימוד בקלות (כמו צילום) שווה מעט, ואילו לימוד בעמל ויגיעה (כמו ציור) - שווה הרבה יותר, גם אם התוצאה פחות "מושלמת".

8. כוחה של תפילה קצרה - סיפור החייל

סיפור אחיינו של הרב שהיה אמור להיכנס לעזה, ואחיו הדליק נר והתפלל בשמו תפילה קצרה לע"נ אמם שנפטרה. מכל 150 החיילים, רק הוא נבחר שלא להיכנס. הלקח: לעולם אל תזלזל בכוחה של תפילה קצרה, שיכולה להזיז עולמות.

9. השפעתה של מילה טובה - הצלת הבחור מהישיבה

סיפור הבחור שעמדו לסלק אותו מהישיבה, ומילה טובה שקיבל הביאה לשינוי דרמטי - עד שסיים ללמוד מסכת גיטין שלמה. הרעיון: לא לחפש את הרע באחרים אלא לחפש את הטוב, ולהעצים אותו באמצעות מילים טובות ופרגון.

10. ערך זיכוי הרבים

השכר על זיכוי הרבים כה גדול עד שלא ניתן לשלמו בעולם הזה. כשם שחילול השם אינו מתכפר אלא במיתה כי העולם אינו יכול להכיל את העונש, כך העולם אינו יכול להכיל את השכר על קידוש השם וזיכוי הרבים - אלו שמורים לעולם הבא.

הסיפורים בשיעור

1. השידוך שבא מניסיון האמונה בצפת

משפחה שכרה דירה בצפת לבין הזמנים, אך כשהגיעו גילו שהדירה הושכרה בטעות למשפחה אחרת. האב שאל את ילדיו אם יעמדו בניסיון אמונה והחליטו לחזור הביתה. בתפילה שאחרי החזרה, הבן הגדול התפלל בכוונה מיוחדת שמשכה את עין זקן אחד, שהציע לו שידוך עם נכדתו - שידוך שלא הוצע מעולם במשך עשרים שנים.

2. הצימר המסריח והדירה המוצפת

יהודי שכר צימר בצפת לארבעה ימים, אך ביום השני התפוצץ הביוב והם עזבו למרות הפצרות בעלת המקום. חודש אחר כך, בדירה שלו בקריית ביאליק התפוצצה צנרת, והשוכרים עזבו. לאחר שיפוץ, לא הצליח להשכיר את הדירה ואז התפוצץ שוב צינור. כשהתקשר לשלם לבעלת הצימר בצפת את מלוא הסכום כהכרת טובה, תוך שלוש שעות קיבל שוכר חדש לדירתו.

3. מלאך המוות מחלק חיים

הגמרא מספרת על רבי בר ברבייה שראה את מלאך המוות שולח משרת להביא את נשמתה של אשה ששמה מרים, והמשרת התבלבל והביא את הנשמה של מרים אחרת. כשנשאל מה יעשה עם שנות החיים שנלקחו בטעות, ענה מלאך המוות שהוא נותן אותן לתלמידי חכמים שמעבירים על מידותיהם - זוהי הפעם היחידה שמלאך המוות מחלק חיים במקום לקחתם.

4. הצייר שחזר בתשובה

צייר מפורסם שחזר בתשובה התקשה בלימוד גמרא ועזב את הכולל. ראש הכולל שאל אותו על דרך ציורו, והצייר הסביר את תהליך היצירה המורכב: עלייה להר, התבוננות בנוף, קליטת פרטים ואז ציור. כשנשאל על דיוק התמונה, ענה שהיא מדויקת ב-90% ושווה 10,000 דולר, בעוד שתמונת מצלמה מדויקת ב-100% שווה רק 5 שקלים. ראש הכולל המשיל זאת ללימוד גמרא - המאמץ והיגיעה הם שיוצרים את הערך האמיתי.

5. נס האמן יהא שמיה רבה

אישה שהייתה חולה במחלה קשה התחזקה באמירת "אמן יהא שמיה רבה", התרפאה, והתחתנה בגיל 57 עם הרב יפרח בן ה-75. למרות גילם המבוגר, ולמרות שהייתה עקרה 20 שנה בנישואיה הקודמים, נולדה להם בת - פלא פלאים. מכוח אותו סיפור, יהודי אחר עם בעיות שלום בית התחזק באמירת "אמן יהא שמיה רבה" שבוע שלם, וראה את השלום חוזר לביתו.

6. הנר שהציל את החייל מעזה

אחיינו של הרב התגייס לצבא והיה אמור להיכנס לעזה עם יחידתו. אחיו הדליק נר לעילוי נשמת אמם והתפלל תפילה קצרה שאחיו לא ייכנס לעזה. ביום המסדר, המפקד עבר על 150 החיילים ורק לאחיין אמר שלא ייכנס לעזה אלא יישאר לקלף תפוחי אדמה במטבח. התפילה הקצרה הצילה את חייו למרות שנראתה פשוטה וחסרת משמעות.

7. הבחור שניצל מסילוק מהישיבה

בחור בישיבה עמד להיות מסולק, אך חברו (יעקב גזבר) שמע את דברי הרב על אמירת מילה טובה והחליט ליישמם. הוא ניגש לבחור ואמר לו כמה הוא מעריך אותו ואת כישרונותיו. לימים, אותו בחור שעמד לפני סילוק סיים ללמוד את כל מסכת גיטין. הסיפור ממחיש את כוחה של מילה טובה אחת לשנות את חייו של אדם.

8. זיכוי הרבים של השיעורים המוקלטים

עבר שנתיים מאז שהרב ישורון החל לצלם את שיעורי הרב ולהפיצם. הרב מספר שהשיעורים המוקלטים זוכים ל-10 עד 30 שעות האזנה ביום, ודפי השיעור נקראים על ידי אנשים רבים שמתחזקים מהם. הרב מצטט את בעל "כוכבי אור" רבי יצחק בלזר, שכותב שבורא עולם יכול לשלם לאדם בעולם הזה עבור כל המצוות חוץ מזיכוי הרבים, ששכרו שמור לעולם הבא כי העולם הזה אינו יכול להכיל אותו.

תמלול השיעור

במקום שאתה נמצא שם אתה קונה את ההצלחה שלך

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה", כותב רש"י במקום, מה זה "והיה עקב"? את המצוות שאדם דש בעקביו.

יש מצוות שאדם 'דש' אותן. בתוך הל"ט מלאכות שבת, יש מלאכת 'דש'. מה זה מלאכת דש? זו מלאכה שבן אדם לוקח חיטים, שם את החיטים על הרצפה, מביא איזה קרש גדול וכבד, קושר אותו לפרה, לעגל, לשור, ועובר על החיטה. מה קורה עכשיו? הקרש הזה מתגלגל על החיטה, ואז הקליפות המוץ והחיטה, הכל מעורב ביחד. זו מלאכת דש.

המלאכה הזאת היא לא מלאכה רצינית. למה? כי אחרי הכל, הכל בלאגן. מה יש לך עכשיו? יש לי עכשיו חיטה ויש לי גם קליפות ולכלוכים, אבל זו מלאכת דש.

באה התורה ואומרת לך, אתה יודע מתי בן אדם מקבל את השכר שלו בשמיים? מתי יש "ואהבך"? מתי בורא עולם אוהב אותך? מתי שאתה רואה אצלך 'מלאכת דש'. מה מלאכת דש? אתה רואה בלאגן. אתה רואה גם את הקליפות, גם את הגרעינים, הכל ביחד מעורב.

אה, שמה... תדע לך, בזמנים האלו שהכל מעורב, בזמנים האלו, שם האדם קונה 11 ברכות. לא איפה שאתה יודע, הכל מסתדר, הכל נוסע טוב, הכל זורם. שם בן אדם כביכול מקבל את השכר.

לא, לא. השכר הגדול זה כשהאדם נמצא ב'מלאכת דש'. כשהוא 'דש בעקביו', שהכל, הכל בלאגן, ואף על פי כן הוא מתחזק לעבוד את השם, שמה נמצאת ההצלחה שלו.

כשבן אדם שם נעליים בבוקר, צריך לברך "שעשה לי כל צרכי", על הנעליים. למה? כי הנעליים גורמים לבן אדם להתקדם. בלי נעליים לא תצא לעבודה. לא תוכל ללכת לעבוד. כותב הכף החיים, מברך "שעשה לי כל צרכי". למה? כי על ידי נעליים אתה יוצא מהבית, הולך לעבוד, מביא פרנסה הביתה. זה הנעליים של הבן אדם.

יוצא שנעליים, ההגדרה שלהם זה להתקדם. ללכת.

בא בורא עולם, אומר למשה רבנו, "של נעליך מעל רגליך". 'של' - תוריד את הנעליים. תוריד את הנעליים. למה? "כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא".

כל אחד מאיתנו, כל הזמן חושב, תשמע, בין הזמנים, אין מה להתחזק. עכשיו בתקופה הזאת, עזוב. לא מתאים לי. יגיע אחר כך חג סוכות, אתה יודע, חם בסוכה, ריבונו של עולם, אני אומר לך, עזוב אותי, השבוע הזה, רד ממני. גם בסוכות, אתה יודע, גם לא מתאים לי.

אבל אחר כך? לא תאמין, אני אומר לך, אפילו אתה, ריבונו של עולם, לא תזהה אותי, אני אומר לך. לא תזהה אותי, מרוב שאני אתחזק, אני אומר לך. ככה בן אדם חי.

בורא עולם אומר למשה רבנו, "של נעליך". תוריד את הנעליים, אל תתקדם. למה? "כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא". איפה שאתה נמצא, במקום שאתה נמצא, במקום הכי גרוע, תדע לך, במקום הזה "אדמת קודש הוא". שם בן אדם קונה את ההצלחה שלו.

הניסיון שהביא שידוך

סיפר איזה יהודי אחד: הזדמנתי לשכור דירה בצפת לבין הזמנים, אולי לפני שנתיים, שלוש שנים, משהו כזה. בן אדם הלך, שכר, נתן מקדמה, יצא עם המשפחה, ארזו מזוודות, כל הדברים, שמו באוטו, ונוסעים לצפת.

מבני ברק הגיעו לצפת. איך שהם מגיעים לצפת, דופקים בדלת, פותחים להם איזה משפחה. "מה אתם עושים פה?" אומר, "מה אנחנו עושים פה? אנחנו שכרנו את הבית הזה". "מה שכרתם? אבל אנחנו שכרנו את הבית הזה".

אמר, "לא יכול להיות. לא יכול להיות". התקשרו לבעל הבית, "מה זה אתה השכרת את הבית הזה?" הוא מסתכל בדף, אומר, "אל תשאלו, כשהתקשרתם אתם, אתם הייתם ראשונים באמת. התקשרתם, אמרתי כשאני אבוא הביתה אני ארשום, אני ארשום שהזמן הזה תפוס. בסוף ברח לי מהראש. ברח לי מהראש שהתקשרתם. עכשיו התקשרו אלי משפחה אחרת, סגרתי איתם. לא יודע מה להגיד לך. אני לא יודע מה להגיד לך". [טוב, זה שהוא לא יודע, יש לו בעיה].

הבן אדם חזר הביתה, חזר לאוטו, אומר לילדים, "אני רוצה לשאול אתכם, אם אלוקים מעמיד אתכם בניסיון של אמונה, אתם עומדים בניסיון הזה או לא? אתם עומדים בניסיון של אמונה?" אמרו לו, "אבא, ניסיון של אמונה אנחנו נעמוד בו".

אמר, "אתם בטוח שאתם עומדים בניסיון הזה?" אמרו, "בטוח אנחנו עומדים בניסיון הזה".

"אז אני רוצה להגיד לכם, אין חופשה בצפת".

"נו מה קרה?", אמר להם "כך וכך הסיפור. אנחנו חוזרים הביתה".

עכשיו אתה יודע, אחרי שהילדים אמרו לו כן אבא, מאמינים, מאמינים, אבל... עד הניסיון. חשבו שיוותרו על איזה ארטיק. לא חשבו לוותר על חופשה. טוב, חוזרים חזרה הביתה. הגענו הביתה, חזרנו הביתה לבני ברק, פירקנו את המזוודות, פירקנו את הכל והלכנו להתפלל.

הלכו להתפלל מנחה וערבית. "כמדומה לי", כך הוא אומר: "שהבן שלי הגדול נשבר מזה". אבל אתה יודע איפה ראיתי את זה? בתפילה שהוא התפלל. בתפילה הוא התפלל באמת כמו שצריך. סוף התפילה ניגש אליו איזה בן אדם מבוגר מאוד, אומר לו, "תשמע, הסתכלתי עליך בתפילה, ראיתי עליך אור, היה עליך אור, ראיתי עליך. תשמע, יש לי איזה נכדה, אני רוצה להציע לך את הנכדה שלי לשידוכים". אומר, "תשמע, הנה אבא שלי פה, דבר עם אבא שלי". הוא ניגש, התחיל לדבר, ויצא וקם השידוך.

אומר האבא: "אתה יודע, אני את הזקן הזה מכיר אותו כבר לפני 20 שנה, מכיר אותו, וגם את הנכדה שלו אני מכיר לפני 20 שנה. לא היה שום הצעות. שום הצעה לא הייתה".

נו, מתי הגיעה הצעה? מתי שהיה 'דש בעקביו', שהכל היה בלאגן. בן אדם, אתה יודע, חי באיזה הרגשה, אני באיזה טיול אהיה, איך אתם תהנו בין הזמנים, אתם יודעים יהיה לכם מה זה כיף. ובסוף הכל 'עורבא פרח'. איזה ניסיון זה. הניסיון הזה הביא את השידוך. זה הניסיון שהביא את השידוך.

ולפעמים כל אחד מאיתנו זקוק לאיזה ישועה. זקוק לישועה הזאת. הוא לא יודע שהישועה הזאת לא מגיעה בחינם. אין ישועה שמגיעה בחינם.

ישועה שמגיעה חייבת לפני כן שיהיה ניסיון לפניה. וכל אחד מאיתנו, בורא עולם מנסה אותו לפני כן, מנסה אותו. עמדת חזק, והיית חזק, וואי כמה בן אדם יכול להרוויח, וכמה בן אדם גם יכול להפסיד.

הבחירה הטובה בצימר

היה איזה יהודי אחד שכר פה צימר בצפת, [זה בשביל הרב יעקב, זה בשבילך הרב יעקב הסיפור הזה]. שכר צימר בצפת ארבעה ימים. יום הראשון היה משהו, ביום השני התפוצץ הביוב. לא יודע מה, הביוב עלה, כל הלכלוך, כל הסירחון.

הם מתקשרים לאישה שהיא אחראית על הצימר: "גברת, עלה פה הביוב". היא אומרת: "אני עכשיו שולחת את אינסטלטור, אני אתקן לך את זה על המקום". "לא, אין מה לתקן, איזה סירחון, אנחנו הולכים".

אומרת: "מה זה אתם הולכים? אני אתקן לכם את זה, שעה שעתיים, אני אשטוף לכם, הכל יהיה בסדר, לא קרה כלום, קורה". "לא, אין מה לדבר, אין מה לדבר, אנחנו הולכים. אנחנו נשלם לך על יום אחד, על יום אחד נשלם לך. על שאר הימים אין מה לשלם בכלל".

היא אמרה להם, האישה: "תעשו טובה, אל תשלמו בכלל כלום. תלכו, אל תשלמו בכלל".

ההוא אמר: "עוד יותר טוב. איזה יופי. עוד יותר טוב". אה, הלכו.

סיפר הבן אדם, עבר חודש, יש לי דירה בקריית ביאליק. יום אחד מתקשרים אליי השוכרים, אומרים לי: "יש פיצוץ בצנרת של האמבטיה. השכנים למטה מתלוננים שיש להם מים".

אמרתי להם: "אין בעיה, אני אשלח עכשיו בן אדם, יתקן לכם את הפיצוץ". הבן אדם הגיע, לא מצא את המקום, התחיל לחפור. חופר פה, חופר שם, חופר, חופר. מצא את הבעיה.

הם מתקשרים אליו ואומרים: "תשמע אדוני, אנחנו לא נגור פה בבית של אזור תעשייה. מה זה, הבן אדם חפר פה את כל הבית, חפר פה בשביל למצוא את הבעיה. עכשיו עד שיתקן, עד שזה... כל טוב, אנחנו הולכים". "טוב, תלכו". הלכו.

אמר: אם כבר הלכו וכבר הבן אדם חפר, אני אעשה קרמיקה על כל הבית עכשיו, ואז אני יכול לקבל מחיר יותר גבוה. באמת יום שהם הלכו האנשים, עשיתי קרמיקה חדשה על כל הבית, ריצפתי הכל, אמבטיה חדשה, באמת עשיתי הכל חדש. פרסמתי שכירות, אף אחד לא מגיע, אף אחד לא מתקשר.

כשאני מפרסם, בדרך כלל הכל נחטף, גם אם מישהו מגיע, מסתכל, לא מתאים לו. ואני אומר לעצמי, למה לא מתאים לו? תראה איזה יופי, באמת דירה, באמת מאוד מאוד יפה. אף אחד לא מתאים לו.

חודשיים עבר מאז, אני מקבל טלפון מאחד השכנים שלי: "יוצא לך מים מתחת לדלת, יוצא מים מתחת לדלת". אני ישר באתי, מתברר שלא משהו רציני, אבל הצינור שמחבר בין הברז לבין האסלה, התפרק, התפוצץ, והמים נזלו, נזלו, כל הבית התמלא מים, וכבר התחילו לצאת.

אני באתי, גרפתי את המים, ניקיתי הכל, ואני אומר: "ריבונו של עולם, מה קורה פה? מה? בורא עולם פה עשה לי פיצוץ, שם עשה לי גם פיצוץ, מה זה הדבר הזה?" אני חושב, חושב, פתאום עלה לי הצימר הזה בצפת. אמרתי, לך תדע, אולי מקפידה עלי האישה הזאת עם הצימר. אני אתקשר.

התקשרתי לאישה, אמרתי לה: "גברת, אני ההוא מצפת ששכרתי את הדירה". "כן, כן, בטח, אני זוכרת אותך". אמרתי לה: "אני רוצה לשלם לך על כל הארבעה ימים מחיר מלא, אני משלם מחיר מלא".

אמרה לו: "לא צריך, תשלם על היום הראשון מחיר מלא, כי היית בדירה, על שאר הימים תשלם 25 אחוז". אמר: "לא, אני רוצה לשלם לך על הכל. מרצוני הטוב, רוצה לשלם לך על הכל. בורא עולם כבר העמיד אותי בניסיון גדול - לא שווה".

אומר, שילמתי לה על הכל. שלוש שעות אחר כך, הוא אומר, התקשר אליי בן אדם: "תשמע, אני מהתיווך של הדירות, יש לך איזה דירה בקריית ביאליק, היא להשכרה, היא תפוסה או לא?" אמרתי לו: "לא, תבוא לראות". הוא בא רואה, אומר: "כן, מתאים לי".

הבן אדם תוך שלוש שעות לקח את הדירה. הרגשתי בחוש איך בורא עולם שילם במקום. איך שאני שילמתי לאנשים, בורא עולם שילם לי. וכשאני התנהגתי כמו שצריך, בורא עולם באמת התנהג כמו שצריך.

זה מצוות שאדם דש בעקביו. אתה יודע, מצוות שאתה הפוך, שנראה לך שאתה צודק, ונראה לך שזה בסדר, ונראה לך שאתה מיוחד, ואתה לא יודע שדווקא במצוות האלו "והסיר השם ממך כל חולי". איפה זה נמצא? שהכל 'דש', הכל בלאגן, שמה נמצא העלייה שלך.

בן אדם יגיע לאלול, אתה יודע, איזה עלייה, איזה לימוד, שמה אף אחד לא רואה אותך, אף אחד לא רואה אותך שמה. פה, פה, בבין הזמנים הזה, שאתה הולך לאיזה מקום, וזה מפחיד, ויש כל מיני מקומות שאתה לא יודע איפה להגיע.

יש מקומות שגם שילמת עליהם, ופתאום אתה מגיע ואתה רואה לא מתאים. אבל שילמתי, ומה עושים עכשיו? מה עושים? אבל אני שילמתי. תשמע, שילמתי. אמרו לי זה מיוחד לחרדים. ואני לא יודע מה עושים עכשיו.

מלאך המוות מחלק חיים

אתם יודעים, אנשים מאוד מפחדים ממלאך המוות. מלאך המוות אין אצלו משחקים. בכלל לא, נכון. אין דבר כזה משחקים עם מלאך המוות. מלאך המוות לוקח חיים של הבן אדם.

אתם מכירים כזה מושג שמלאך המוות מחלק חיים? אין כזה מושג.

יש גמרא במסכת חגיגה (ד:). הגמרא מספרת שרב יוסף, כשהיה מגיע לפסוק הזה "ויש נִסְפֶּה בלא משפט" (משלי יג, כג), היה בוכה. אמר: מה, וכי יש דבר כזה שאדם הולך מהעולם קודם זמנו בלי סיבה?.

אומרת הגמרא, כן, לפעמים יש דבר כזה, כמו מעשה שהיה אצל רב ביבי בר אביי, שהיה מצוי אצלו מלאך המוות [והיה רב ביבי רואה כיצד מתים אנשים בידיו]. יום אחד הוא ראה את מלאך המוות אומר למשרת שלו: "לך תביא לי את מרים המגדלת שיער הזאת", זאת הפאנית הזאת [מרים אמא של ישו]. "לך תביא אותה".

ההוא התבלבל, ובמקום להביא את מרים הפאנית, הביא את מרים הגננת. הביא את מרים הגננת, הביא אותה. אומר לו: "מה עשית? אמרתי לך את הזאת, מה הבאת את זאת?" אמר לו: "מה אני אעשה, הבאתי אותה כבר. האם להחזיר אותה, שאני אחזיר?". אומר לו: "אתה כבר הבאת אותה, תשאיר אותה פה, תשאיר אותה, כבר הבאת אותה, תשאיר אותה פה".

"אבל תגיד לי, איך הצלחת עליה? איך הצלחת להביא את הנשמה שלה?" "מה, יום אחד עם המרדה הוציאה את הלחם, התבלבלה, שמה את המרדה על הרגל שלה, נכוותה, איתרע מזלה [הורע מזלה], ולקחתי את הנשמה שלה".

שואל אותו רב ביב בר אביי: "מה, אני לא מבין אותך, יש לכם רשות לקחת נשמות איך שבא לכם?" אומר לו: "מה, וכי לא כתוב 'ויש נספה בלא משפט'?". אומר לו: "והכתיב 'דור הולך ודור בא', יש סדר בעולם, יש דורות, יש סדר בעולם". אמר לו: "אתה  צודק, אני משאיר את הנשמה אצלי, כשמגיע זמנה אני מוסר אותה לדומה [שומר המתים]". "כן, אבל מה אתה עושה עם כל השנים שהייתה אמורה לחיות?" אמר לו: "אם אני רואה תלמיד חכם שמעביר על מידותיו, אני נותן לו את החיים האלו".

יש פעם אחת בהיסטוריה שמלאך המוות מחלק חיים. אין כזה מושג. פעם אחת יש מלאך המוות מחלק חיים. מתי זה? מתי שבן אדם מעביר על מידותיו.

המידות שלי, תשמע, אני שילמתי על זה. שילמתי, אתה יודע מה, ושילמתי הרבה כסף, ואני עשיתי ככה וככה, ואמרו לי, וצחקו עליי ... ואתה יודע להעביר על מידותיך. שם, איפה שאתה מרגיש הכי גרוע שיכול להיות, איך אתה מרגיש באותו רגע, איך צחקו עליי, איך ביזו אותי, מה עשו לי. שמה אתה מקבל את החיים במתנה, שם אתה מקבל תוספת חיים.

פתאום השכן עושה לך בעיות, ואתה יודע להעביר את זה: בסדר, יחלוף, יחלוף, יעבור, יעבור. אבל באותו רגע זה נראה כאילו הר, זה נראה הר - זה יעבור. זה הזמנים הכי קשים שיש לך.

למה ציור שלך נמכר בעשרים אלף דולר

סיפר איזה יהודי אחד: "אני במקצוע שלי צייר, אבל לא צייר מה שאתם מבינים. רק החתימה שלי על הציור. אם אני רק חותם בה, רק אני חותם. ככה באנגלית, אתה יודע, כל מיני קשקושים. אני חותם. זה, החתימה שלי זה 2000, 3000, 10,000 דולר. חתימות שלי מאוד יקרות.

"ואם אני מצייר, זה תמונות שהם מוכרים אותם 20,000 דולר". והצייר הזה חזר בתשובה. חזר בתשובה, בא לאיזה מקום ללמוד. "מה אני אגיד לך", אומר, "אני הכל קולט חוץ מגמרא, גמרא לא קולט. מנסה ללמוד גמרא, לא הולך לי. מנסה ללמוד ועוד מנסה, אין, לא הולך. הבנתי שלא מתאים לי ללמוד גמרא, לא מתאים לי. אני אלמד, אתה יודע, קצת הלכות, קצת נ"ך, אגרוס קצת זוהר, אבל גמרא לא מתאים לי".

סיפר הבן אדם: עזבתי את המקום. יום אחד הראש כולל פוגש אותי, אומר לי: "מה, למה הפסקת לבוא?" "מה אני אגיד לך, אני מנסה בכוח ללמוד גמרא, לא הולך לי, לא הולך. מה אני אגיד לך, זה לא שאני לא ניסיתי, ניסיתי כמה פעמים, אבל לא הולך".

"תגיד לי", שואל אותו הראש כולל, "איך אתה מצייר?".

"אני אגיד לך, כבוד הרב, נגיד שאני רוצה לצייר תמונה של נוף, אני עולה לאיזה ראש הר, עומד שם בבוקר, אני מגיע בבוקר מוקדם, עומד שמה, מסתכל על כל הנוף, עד שאני מקבל איזה השראה מכל הנוף. ואחר כך אני מתחיל להסתכל על כל הפרטים שיש, כל הפרטים שיש על כל הנוף, מסתכל על הפרטים, פרטי פרטים, מסתכל על הכל. אחרי שהכל בראש שלי מרוכז, אני לוקח את המכחול, מתחיל לצייר, מתחיל לצייר, מצייר את כל הפרטים".

שאל אותו: "תגיד לי, והתמונה שלך מדויקת מאה אחוזים?".

אמר לו: "לא, איך אני יכול להגיע למדויקת, אולי 90 אחוז של דיוק".

שואל הראש כולל: "כמה כזאת תמונה עולה?", "אם אני מגיע ל-90 אחוז דיוק, זאת תמונה שעולה איזה 10,000 דולר".

שואל אותו הראש כולל: "תגיד לי, ואם אני אביא מצלמה, אני עומד שם בראש ההר, 'תק' - עושה תמונה, זה מדויק או לא?", אומר לו: "מדויק 100%".

"כמה כזאת תמונה עולה?" אומר לו: "אה, אם אני מגזים - 5 ש"ח".

"אז אני לא מבין אותך. אני מביא לך תמונה מדויקת 100% - אתה אומר זה 5 ש"ח. אז איך אתה מוכר את התמונה שלך 10,000 דולר? איך זה הולך?".

אומר לו: "מה הרב לא מבין? על זה עבדתי. זאת תמונה שעבדתי עליה. מה, אתה חושב שזה סתם ככה הגיע? אבל מצלמה, מה עשית? לחצת על הכפתור, זהו! אז זה 5 ש"ח".

אמר לו ראש הכולל: "זה מה שרציתי להגיד לך. רציתי להגיד לך שאם אתה לוחץ על כפתורים, זה עולה 5 ש"ח. אל תתבלבל, זה תמונה מושלמת, אבל זה עולה 5 ש"ח. אם אתה מתאמץ עליה ואתה באמת משתדל עליה, זה 10,000 דולר. ככל שתתאמץ, ככל שתתייגע, שם טמונה ההצלחה שלך".

סיפורי השגחה פרטית

אני מסיים בשני סיפורים פה של בית הכנסת, אז הבאתי לכם את הסיפורים פה.

סיפור אחד: אז בזמנו סיפרנו על מעלת "אמן יהא שמיה רבה", סיפרנו על המעלה הזאת, על אותה אישה שהייתה חולה במחלה ואמרו "אמן יהא שמיה רבה" (בשיעור מוצ"ש פרשת בהעלותך תשפ"ד). הרב אריאל סופר היה אחד מהמשתתפים.

ברוך השם היא יצאה מהמחלה, התחתנה כשהיא בת 57 עם בעלה הרב יפרח, ראש ישיבת שערי תורה וחיים, כשהוא בן 75, שיש לו כבר נכדים [כבר אולי נינים אפילו יש לו]. התחתנה איתו ולפני חודשיים נולדה להם בת. פעם ראשונה. היא הייתה עקרה, היא לא היה לה ילדים, היא הייתה כבר נשואה 20 שנה לפני כן והתגרשה מבעלה הקודם, והתחתנה עם הרב יפרח כשהוא בגיל 75, והיא בת 57, ולפני חודשיים נולדה להם בת. פלא פלאים! כוחה של עניית "אמן יהא שמיה רבה".

קיצור, יש איזה חסיד אחד פה [אינני מכיר את שמו, רק אני מכיר אותו ככה בפנים], אומר לי: "אני רוצה להמשיך לך את הסיפור. יום אחד הגיע אליי איזה יהודי אחד מהשכונה פה ואומר שיש לו בעיות גדולות מאוד בשלום בית, עומדים לפני גירושין, ממש מצב חמור מאוד. 'תן לי עצה, מה אני אמור לעשות?' אני מעולם לא התעסקתי ב'שלום בית', אני לא יודע מה, איזה עצות אני יכול לתת לו, לא יודע מה להגיד לו. אמרתי לו: 'תשמע, יש לי עצה. אני ואתה מתחזקים שבוע שלם ב'אמן יהא שמיה רבה'. שבוע שלם אני ואתה נתחזק, נגיד 'אמן יהא שמיה' רבה בכוונה כפי רש"י או תגיד בקול כמו תוספות, העיקר ש'אמן יהא שמיה רבה' יהיה טוב'".

הבן אדם מתקשר אליי אחרי שבוע, אומר לי: "תודה רבה על העצה, חזר השלום לתוך הבית. חזר השלום בתוך הבית".

אז דבר ראשון, אנחנו תמיד בראש שלנו שכשחז"ל אומרים "קורעים לו גזר דינו", תמיד זה נראה לנו מוות וחיים. לפעמים גם 'שלום בית' זה גם גזר דינו. לא חייב להיות גזר דין גדול. אז חיזוק ב'אמן יהא שמיה רבה' פה בבית כנסת, פה בבית כנסת פה, אנשים התחזקו והנה הישועה. תראה, הישועה הגיעה. זה סיפור של השבוע, שככה סיפר לי את זה.

עוד סיפור סיפר לי אחיין שלי, הוא התגייס לצבא. הוא התקשר לאח שלו והוא אמר לו: "אתה יודע, אני השבוע נכנס לעזה, השבוע אני נכנס לעזה". לא ידע מה להגיד לו. הוא לקח נר, הדליק נר לעילוי נשמת אמא שלו [שהיא אחותי ע"ה], הדליק נר לעילוי נשמת אמא שלו, אמר: "אמא, מחר הבן שלך, הבן זקונים, נכנס לעזה, תתפללי שהוא לא יכנס". זהו, זה מה שהוא התפלל.

הוא מספר יום רביעי שהיה [יום רביעי לפני יומיים], עושים להם מסדר, 150 חיילים צריכים להיכנס לעזה. הוא עושה מסדר, עבר את כל 150 חיילים, הגיע אליו ואמר: "אתה לא, אתה לא נכנס". אומר לו: "מה לא? אני קרבי, מה לא נכנס?" "אתה לא נכנס. אחד הטבחים, חתך את היד, אתה צריך להיכנס לקלף תפוחי אדמה".

"תגיד, אתה נורמלי, מה אני באתי לצבא לקלף תפוחי אדמה? אני באתי לקרבי..." אומר לו "אתה קרבי בתפוחי אדמה". זהו.

הוא אומר לי: "מכל ה-150 חיילים, כל 150 חיילים, רק בי בחר - 'אתה לא נכנס'". תגיד, אתה מאמין שאתה מדליק נר ואתה מתפלל תפילה קצרה, תגיד, זה יכול לעזור? אתה מאמין בזה או לא?

אז אני רוצה להגיד לך, שתפילה כזאת קצרה, שאתה לא יודע מה אתה עושה בתפילה הזאת, אתה נראה לך כאילו לא עשית כלום, ואתה לא יודע איך בשמיים מזיזים את העולמות בשביל שתפילה אחת תתקבל.

מילה טובה עושה פלאים

זה סיפור אחד אחרון. זה סיפר לי אותו הבחור יעקב גזבר, זה שהיה פה [משפחת גזבר, שעברו לירושלים], אומר לי: "היה לנו בחור בישיבה שהרבנים כבר קראו לו לסלק אותו מהישיבה, אבל אני ידעתי, כל הזמן אתה אמרת לי 'תגיד מילה טובה, תגיד מילה טובה'.

אני הלכתי לבחור הזה ואמרתי לו: 'אתה יודע איזה בחור אתה, איזה בחור כישרוני אתה, איזה בחור טוב אתה...'"

אומר לי "הרב, רציתי להגיד לך שבסוף שנה הזאת הוא נבחן על כל מסכת גיטין, הבחור הזה שרצו לסלק אותו מהישיבה. רציתי להגיד לרב שכשאתה אומר מילה טובה, שאנשים ידעו - זה עובד. מילה טובה - זה עובד".

יש לנו שבוע אחרון של בין הזמנים, אז בשבוע האחרון מה שצריך לעשות - תגיד מילה טובה. לחפש בעיות? בקלי קלות מוצאים אותם, 200 כאלו אתה מוצא בשנייה. זה לא חוכמה. החוכמה לחפש איפה אתה מוצא את הטוב שיש בילדים שלך, את הטוב שיש בהם. גם שנראה לך שזה לא טוב. תסתכל מה שטוב, ואתה לא יודע מה אתה יכול להשפיע כשאתה אומר לו מילה טובה. דורות, נצח נצחים. מי יודע כמה אתה יכול להשפיע? ודווקא בשבוע הזה שאתה נמצא איתו ואתה מסתובב איתו, אז תגיד מילה טובה.

ותגיד מילה טובה גם בבית, גם לאשתך. אתה יודע כמה אתה חוסך בעיות? אתה יודע כמה חוסכים בעיות? מעולם אי אפשר לריב עם בן אדם שאמר לך מילה טובה. אתה יכול לריב עם כולם, אבל בן אדם שפרגן לך, לא נעים לך לריב איתו. אתה רוצה לריב איתו, אבל לא נעים.

כמה צריכים באמת בזמן הזה, באמת להתחזק בשבוע הזה של בין הזמנים לפני שיגיע ה'אלול', כמה באמת להגיד מילה טובה.

בשבח זיכוי הרבים

אנחנו פה נמצאים כמה, לא יודע כמה, 14-15 שנים משהו כזה, ואולי יותר, לא יודע כמה. עד שהרב ישורון קובי לפני שנתיים לקח את היוזמה לצלם את השיעורים ואחר כך לכתוב אותם על הדפים [בעלון 'דרשתי קרבתך'], זה דבר גדול עד מאוד.

אז אולי אנשים לא כל כך יודעים, אבל אני בערך חושב שאני יודע. אני לא יודע כמה רואים במחשב, כי אין לי אפשרות לדעת, אין לי את המכשירים האלה. אבל מסתמא, אנשים רואים גם במחשב. אבל מה שאני יודע, ב'קול הלשון', כשהרב ישורון שם את השיעור, יש בממוצע, בין 10 שעות ל-30 שעות ביום, זמן האזנה לשיעור. ואחר כך בממוצע כל יום יש בין 7 ל-10 שעות האזנה, שמקשיבים לשיעורים - זיכוי הרבים עצום.

וגם יוצא עלון על פי השיעורים, ואנשים קוראים אותם, גם מי שאני לא מדמיין שהוא קורא, הוא קורא את הדפים. ואנשים מתחזקים, מאוד מאוד מתחזקים. אנחנו לא יודעים באמת מי מתחזק, מי לא מתחזק, אבל למעלה בורא עולם יודע את החשבונות.

אז ממש ישר כוח. בדיוק עבר שנתיים עכשיו. כולל המלחמה, כולל האזעקות, כולל הכל. שנתיים של זיכוי הרבים גדול. מי יכול לתאר.

על הכל בורא עולם יכול לשלם בעולם הזה, חוץ מזיכוי רבים. יש מאמר שלם של בעל "כוכבי אור", רבי יצחק בלזר [רבי יצחק בלזר הוא לא היה רק בעל מוסר, הוא גם היה פוסק. וזה המאמר הראשון בספר כוכבי אור], והוא מביא ראיות על גבי ראיות, שבורא עולם יכול לשלם לבן אדם את כל השכר שלו, על כל המצוות - בעולם הזה. הוא מקשה את כל הקושיות שמכירים, הכל הוא מקשה, ואת הכל הוא גם מתרץ, כל התירוצים. חוץ מדבר אחד שאי אפשר לשלם בעולם הזה - זה זיכוי הרבים.

הוא כותב, כמו שלגבי 'חילול השם', העולם הזה לא יכול להכיל אותו, ולכן רק בשעת המיתה מתכפר העוון. למה? כי לא יעזור, גם ייסורים לא יעזור, אין מה לכפר. העולם הזה לא יכול להכיל 'חילול השם'. כך גם העולם הזה גם לא יכול להכיל 'קידוש השם' - זיכוי הרבים. זה דבר גדול מאוד.

ישר כוח גדול לרב ישורון על כל הטרחה, ולרב חיים בטאט, ולרב מרדכי קדמי, כל אלו שעובדים סביב הדבר הזה, אני לא יודע מי עוד עובד, אז ישר כוח לכולם. באמת דבר גדול עד מאוד. בעולם הזה לא רואים את זה, אבל למעלה בשמיים השכר נצח נצחים.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.