פרשת ראה תשפ"ה
הברכה הגדולה... להתחזק היום!
שיעור 106
הברכה הגדולה... להתחזק היום!
פרשת ראה תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- חדשנות יומית בעבודת ה'
רש"י מדגיש כי המילה "היום" שמופיעה בפרשת ראה מלמדת ש"יהיו בעיניך כחדשים". הרעיון המרכזי הוא שעל האדם להרגיש בכל יום שהתורה היא דבר חדש, ולא להסתכל על העבר אלא להתחדש בכל יום בעבודת ה'.
- הפטנט של התורה - "היום"
הברכה האמיתית היא ביכולת להתחזק ליום אחד בלבד. במקום לחשוב על 30 יום של חיזוק בחודש אלול (שנראה כמשימה בלתי אפשרית), התורה מלמדת להתמקד רק ב"היום" - והחיזוק של היום הוא הברכה עצמה.
- לחיות כאילו זה היום האחרון
רבי אליעזר הגדול אמר "שוב יום אחד לפני מיתתך", והכוונה שכאשר אדם יודע שנותר לו יום אחד לחיות, הוא מתנהג אחרת לגמרי - מתמקד בזכויות ומתעלם מעניינים קטנוניים. המסר: לחיות כל יום כאילו הוא אחרון ולהיות "בן אדם גדול".
- ערכו של מעשה קטן - סיפור התהילים
הסיפור על הנפטר שהמתין 200 שנה כדי שמישהו יאמר פרק תהילים על קברו מדגים את ערכו העצום של מעשה רוחני קטן. גם פרק תהילים אחד יכול להוות תיקון משמעותי לנשמה, וללמדנו על חשיבות כל מעשה קטן שאנו עושים.
- העולם כבית חתונות - "חטוף ואכול"
חז"ל דימו את העולם לבית חתונות - מקום שבו צריך "לחטוף" זכויות ומצוות כי הזמן מוגבל. כמו במשל הקידושין, שם המילה הקטנה "לי" מכריעה את כל תוקף המעשה, כך גם בחיים - לפעמים המעשה הקטן ביותר הוא המשמעותי ביותר.
- תפילת האריז"ל לחודש אלול
האריז"ל תיקן תפילה מיוחדת לחודש אלול ("יהי רצון שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך") שנועדה במקור להחזיר בתשובה את בנו של האלשיך הקדוש. זו תפילה רבת עוצמה שמומלץ לאומרה בימי אלול, חודש הרחמים והסליחות.
- משל המצלמות בכביש - מבט על השנה
המשל על הכביש בשוויץ עם מצלמות בתחילתו ובסופו מלמד על ראש השנה ואלול. בראש השנה מציבים "מצלמה" ראשונה, בוחרים "נתיב", ובאלול יש "מצלמה" נוספת שבודקת איך עברנו את השנה. זה זמן "להאט" ולפשפש במעשים לפני יום הדין.
- "פתוח תפתח" - הקשר בין חסד לסיעתא דשמיא
המדרש על "פתוח תפתח" מלמד שכאשר אדם פותח את ידו למטה לעזור לאחרים, בורא עולם פותח לו שערים מלמעלה. הרעיון שחסד גורר חסד, ופותח שערי סיעתא דשמיא לאדם.
- סיפור ההצלה מתאונה - שכר החסד
סיפור האישה שהצילה אחרת מביזיון במכולת וניצלה באופן פלאי מתאונת דרכים מדגיש את השכר המופלא שמגיע על מעשי חסד. לפעמים החסד חוזר בצורה מופלאה ובהצלה ממשית.
- מעשה המזגן - הטוב חוזר לאדם
סיפור האישה שהזיזה את המזגן כדי לעזור לשכניה, ולבסוף המזגן הציל אותה מנפילה מסוכנת, מלמד שלפעמים החסד חוזר בדרכים מפתיעות. המסר: "ככל שתעשה טוב, הטוב הזה חוזר אליך" - אם לא מיד, אז בעתיד.
- פתיחת הזמן כשער רצון
הזוהר הקדוש מלמד שפתיחת זמן לימוד תורה (ישיבות וכוללים) היא שער רצון מיוחד. לאחר שלושת השבועות, החזרה ללימוד תורה בהמוניהם מעוררת נחת רוח גדולה בשמים ויוצרת עת רצון מיוחדת להתפלל ולהתחזק.
הסיפורים בשיעור
- פרק תהילים אחרי 200 שנה
משגיח כשרות מהעדה החרדית חלם על יהודי נפטר שביקש ממנו לבוא לקברו ביום היארצייט שלו ולומר פרק תהילים. בהגיעו למקום בדיוק כפי שראה בחלום, גילה שהנפטר נפטר לפני 200 שנה בדיוק. הרב קנייבסקי הסביר שפרק תהילים אחד היה התיקון האחרון שהנשמה הזו צריכה.
- האישה שהצילה חברתה מביזיון
אישה עם שלושה ילדים היפראקטיביים הלכה למכולת וראתה אישה אחרת בביזיון כשכרטיס האשראי שלה לא עבד. היא שילמה עבורה והצילה אותה מהמבוכה. מיד לאחר מכן, היא וילדה נפגעו בתאונת דרכים קשה, אך באופן פלאי יצאו ללא פגע. הרופאים לא האמינו שעברו תאונה כזו ללא פגיעה.
- הזזת המזגן שהצילה חיים
אישה בקריית הרצוג נענתה לבקשת שכניה להזיז מזגן שהפריע לסוכה שלהם, למרות העלות והטרחה. כעבור כמעט שנה, בזמן ניקיון הבית, החליקה מהסולם - ונפלה בדיוק על המזגן שהועבר למקום החדש, מה שמנע ממנה נפילה מסוכנת משלוש קומות. מעשה החסד הציל את חייה בדרך בלתי צפויה.
- סיפור כביש המהירות בשוויץ
בשוויץ יש כביש ארוך עם שמונה נתיבים ללא שוטרים, רק מצלמות בתחילת ובסוף הדרך. אם עוברים את הכביש בפחות מ-30 דקות, מקבלים דוח על נסיעה מהירה. ישראלי שנסע במהירות מופרזת, עצר בסוף הכביש והמתין עד שחלפו 30 דקות. משל זה מדגים את חודש אלול - מצלמה בראש השנה ומצלמה באלול, זמן להאט ולבדוק את מעשינו.
- הבן של האלשיך הקדוש
הבן של האלשיך הקדוש פרק עול תורה ומצוות. האריז"ל חיבר עבורו תפילה מיוחדת ("יהי רצון שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך") שאותה היה צריך לומר בחודש אלול. בזכות תפילה זו, הבן חזר בתשובה שלמה. תפילה זו מופיעה בסידורים ומיוחדת לחודש אלול.
תמלול השיעור
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". בתורה מצאנו פעמיים את המילה "היום" אצל הפרשה שלנו וגם מצאנו "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך". במקום רש"י כותב מה העניין של "היום", רש"י כותב שיהיו בעיניך כחדשים.
שהדברים האלה יהיו בעיניך כחדשים. כל יום תרגיש שהתורה זה משהו חדש לא מה שהיה אתמול, משהו חדש. גם פה אצלנו הברכה זה כשבן אדם יודע שאני עומד לפני יום אחד של עבודת השם.
נכנסים לחודש אלול ובן אדם אומר: תשמע, 30 יום של חיזוק לא מתאים לי. גדול עליי, הלוואי שאני אתחזק יומיים. הלוואי שאני אתחזק יומיים.
מה אתה מדבר... אתה רוצה שאני אחזיק 30 יום? לא מחזיק מעמד. באמת אנשים לא מחזיקים מעמד. מישהו מחזיק מעמד? לא מחזיק מעמד.
התורה הקדושה נתנה לנו פטנט. מה הפטנט שיש? זה הברכה - אם תשמע 'היום'. תגיד לי, היום אתה יכול להתחזק? כן, היום אני יכול להתחזק. תשמע, אבל אני יודע שצריך גם מחר. עזוב את מחר, האם היום אתה יכול להתחזק? הוא אומר: "כן, היום אני יכול להתחזק". תתחזק! זה הברכה. כשאתה מתחזק היום - זה הברכה שלך.
החיזוק שלנו לא נובע מכמויות שבן אדם חושב צריך שיהיה איזה כמות של שבוע אז זה נחשב חיזוק. אבל אם אני מתחזק היום, תגיד היום זה נקרא חיזוק? התורה אומרת: זה הברכה שלך, זה הברכה.
וזה מה שגם הזכרנו כמה וכמה פעמים מה שאמר רבי אליעזר הגדול: "ושוב יום אחד לפני מיתתך". אמרו לו תלמידיו: "וכי בן אדם יודע מתי ימות?" אמר להם: "אדרבה, לכן יחזור כל יום בתשובה ונמצא כל ימיו בתשובה".
אבל ר' אליעזר לא דרש ממך 'כל יום', הוא רצה שבן אדם יחזור יום אחד לפני שהוא נפטר. מה העניין? אמרנו שכשבן אדם יודע שביום אחד הוא אמור להיפטר מן העולם, תגיד, מעניין אותו שיש כלים בכיור? תגיד, זה מעניין אותו? הוא יודע עוד שעתיים הוא צריך למות. מה אכפת לו עכשיו מהכלים? "תשמע, הרצפה לא נשטפה כבר שבועיים". את אף אחד זה לא מעניין. מה מעניין אותו עכשיו - לאסוף זכויות! עכשיו הוא מתנהג כמו בן אדם גדול, עכשיו הראש שלו נמצא איך אני יכול להוסיף עוד זכויות, עוד זכויות. זה מה שהוא רואה, הוא לא רואה כלום חוץ מזה. זה מה שהתכוון רבי אליעזר הגדול: בוא תהיה בן אדם גדול. אל תישאר אותו אחד עם הדברים הקטנים שהיו לך.
סיפר משגיח כשרות של הבד"ץ העדה החרדית: "אנחנו יוצאים קבוצות של שניים שלושה משגיחים לחוץ לארץ, משגיחים על כל מיני מפעלים בחוץ לארץ. בדרך כלל במשך השבוע אין לנו מניינים, אנחנו רק מתפללים ביחיד, ולומדים מה שאפשר. בשבת אנחנו מתאספים כל המשגיחי כשרות בכל האזור, וכך בשבת יש לנו מניין, יש לנו תפילות, יש לנו לימוד תורה. ככה אנחנו עושים".
"אני וחבר שלי שנינו נסענו לשטרסבורג, אנחנו משגיחים על איזה מפעל מסוים שם. ח' באייר תשע"ו [כמעט לפני תשע שנים], אני מתעורר באמצע הלילה, מעיר את חבר שלי: תשמע איזה חלום חלמתי עכשיו. הגיע אליי איזה יהודי שנפטר, הוא אמר: 'תעשה טובה, אתה נמצא פה, היארצייט שלי ב-י' באייר. אם אתה יכול לבוא לציון שלי להגיד פרק תהילים אחד על הציון שלי'. אמרתי לו: אבל אני לא יודע איפה הציון שלך. 'אני עכשיו לוקח אותך לציון'.
בחלום הוא לוקח אותי מאיפה שאנחנו נמצאים בצימר, לוקח אותי בכביש, מראה לי בדיוק את כל המקום. עברנו פסי רכבת, המשכנו לנסוע, ראינו איזה בניין גדול. אומר לי הבן אדם: 'אחרי הבניין הגדול שם נמצאת המצבה שלי, ואני אקח אותך לשם'. לקח אותי לשם, ואני רואה על המצבה כד ועל המצבה כתוב 'אליעזר'. זה מה שהיה כתוב.
כל זה, אני מעיר את חבר שלי באמצע הלילה, ואומר: "תשמע איזה חלום חלמתי עכשיו". אומר לי הבן אדם: "חלומות שווא ידברו". אמרתי לו: "אבל כזה חלום ברור, שמראה לך את כל הדברים, זה לא 'שווא ידברו'". אמר לי הבן אדם: "אתה יודע מה, היום ח' באייר, הוא ביקש על י' באייר. אין בעיה, אז עוד יומיים אנחנו נבדוק. אבל צריך שהחלום יהיה בדיוק כמו שהוא אמר. בדיוק כמו שהוא אמר ככה נעשה".
באמת ב-י' באייר, אחרי שסיימנו את העבודה יצאנו עם האוטו. אנחנו לא מכירים את המקום. נסענו לפי החלום. באמת עברנו פסי הרכבת, אנחנו נוסעים, עוברים כבישים, הכל לפי החלום. פתאום אני רואה את הבניין הגדול הזה, אני אומר לו: "הנה זה הבניין, זה הבניין". טוב, אנחנו עצרנו את האוטו בצד. מגיעים לבניין, זה בניין נטוש, לפני הרבה שנים. נטוש לגמרי. עברנו את הבניין, הגענו, אנחנו רואים חלקה מלאה מצבות, המון מצבות. אין עליהן שום שם.
אני אומר לבן אדם: "מי אמר שזה מצבות של יהודים, אולי זה גויים". נכון, אולי. אנחנו לא יודעים. התקדמנו, אנחנו רואים שיש עוד איזה גדר עם שער, ועל השער יש שם מגן דוד. אמרנו: "יש פה מגן דוד, זאת אומרת שיש פה יהודים".
נכנסנו בשער, אנחנו עוברים בין המצבות, ורואים, וואי, כן, פה נטמן יהודה יעקב משה... יש פה יהודים. טוב, אנחנו מחפשים את אליעזר הזה. חיפשנו, חיפשנו, הגענו למקום, ראינו את המצבה עם הכד, בדיוק כמו בחלום.
אני מאוד התרגשתי ואמרתי לבן אדם: "זה המצבה". אמר לי הבן אדם: "עכשיו זה יום היארצייט שלו, אז תגיד משניות". אמרתי לו: "הנפטר לא ביקש משניות, הנפטר ביקש פרק תהילים אחד, זה מה שהוא ביקש. בוא אני ואתה נגיד פרק תהילים". בעל פה אמרנו פרקי תהילים. סיימנו, עשינו השכבה והלכנו.
לפני שהלכנו הסתכלתי על המצבה מתי היהודי הזה נפטר. הוא נפטר בשנת תקע"ו, לפני מאתיים שנה בדיוק. מאתיים שנה! אני אומר לעצמי, מאתיים שנה בן אדם נפטר, יורד מהעולמות העליונים, מבקש מאיזה יהודי אחד: "תעשה טובה, אם אתה יכול להגיע על המצבה להגיד פרק תהילים אחד, אחרי מאתיים שנה?", אין לנו הבנה בזה.
את הסיפור הזה כתבתי אותו על דף, שלחתי אותו לרב אליהו מן שליט"א, החברותא של רבי חיים קנייבסקי. הוא הקריא את זה לרב חיים קנייבסקי, והוא מאוד התרגש.
הוא אמר ככה: "מה שהוא ביקש תהילים ולא ביקש משניות - זה בגלל שעל פי מנהג אשכנז, ביום היארצייט קוראים תהילים ולא משניות, לכן הוא ביקש תהילים. ואולי יש איזה שורש נשמה שקשור הבן אדם לבן אדם הזה, ולכן הוא ביקש ממנו. לגבי שנה הבאה, ייתכן שפרק תהילים כבר תיקן אותו ולא צריך לבוא שנה הבאה. התיקון היה עוד פרק תהילים אחד".
200 שנה בן אדם מחכה לאיזה תיקון. מה הוא מחכה? שיגידו פרק תהילים אחד.
כמה אנחנו צריכים לדעת, כל יום יש לך יום אחד. ביום הזה תתחזק. "תשמע, מה אני יכול להתחזק?", אתה יכול להגיד פרק תהילים? אתה יודע איזה עוצמה זה? זה בן אדם שמגיע אחרי 200 שנה. צריך לקבל אישור מלמעלה, שיתנו לו אישור שירד למטה כדי שיגידו עליו פרק תהילים.
ולכן חז"ל אומרים (עירובין נד.): "העולם הזה דומה לבית חתונות. חטוף אכול, חטוף ושתה". למה? כי בחתונה, כאשר נגמרת החתונה - נגמר האוכל.
אז שאלנו (בשיעור פרשת בא תשפ"ד): אותו דבר זה גם בר מצווה, לא רק חתונות. גם בר מצווה אותו דבר. נגמר האירוע, אתה הולך הביתה. אותו דבר זה גם ברית מילה וכל סעודה שאתה עושה, אם לא תאכל - נגמר. למה חז"ל דימו את העולם הזה לבית חתונות?
[הפירוש שנאמר זה הפירוש לפי הגמרא, לפי השולחן ערוך, אבל לא לפי הרב יצחק יוסף].
ראיתם סתם בן אדם שהוא עושה חתונה. זה הון תועפות, הוצאות בלי סוף. לעשות חתונה היום, זה משהו שלא נגמר. לא נגמר... לא לפני, לא אחרי. באמת לא נגמר. ממש הוצאות גדולות מאוד.
עכשיו החתן לוקח את הטבעת אומר לכלה: "הרי את מקודשת בטבעת זו כדת משה וישראל". אתה צועק "מקודשת" או לא? לפי הגמרא, במסכת קידושין (דף ה), אומרת הגמרא, אינה מקודשת. זאת סוגיא "ידות בקידושין". זה הסוגיא. הוא לא אמר את המילה "לי". זה הסיפור, הוא לא אמר את המילה "לי". אז זה הסוגיא בדין ידות בקידושין, הגמרא טוענת לא מקודשת. לפי הגמרא, שמואל פוסק שהיא אינה מקודשת.
יוצא, אתה רואה את כל האורחים שיש פה, אתה רואה את כל האוכל, אתה רואה את התזמורת, אתה רואה את הצלם, אתה רואה פה את הכל - אתה יודע על מה הכל עומד פה? על המילה "לי". זה מה שקובע פה. זה המילה "לי" בלבד. זהו.
העולם הזה, חז"ל אומרים, דומה לבית חתונות. תחטוף! אחד שואל את השני, מה אני יכול לחטוף? בוא נחטוף. מה אני אחטוף? אתה יכול לחטוף את המילה "לי"? מילה אחת אתה יכול לחטוף. אז תחטוף. אתה לא יודע איזה זכויות יש בכל דבר. מה שלך נראה כאילו כלום, בשמיים זה כזו עוצמה. אי אפשר לתאר את העוצמה שלמעלה מכל תנועה שבן אדם עושה.
הכריזו חודש אלול. אז בחודש אלול אני רוצה להזכיר כמה דברים.
דבר ראשון, יש את התפילה שהאריז"ל תיקן, מה שכתוב בסידורים בברכת "הרוצה בתשובה".
לפני כן כתוב שם "יהי רצון שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך". מי חיבר את התפילה הזאת? חיבר את זה האריז"ל. למה? כי הבן של האלשיך הקדוש פרק עול, והאריז"ל אמר לו, חיבר לו את התפילה הזאת שהוא יגיד את התפילה הזאת.
מתי צריך להגיד את זה? כל חודש אלול. זה נברא בשביל זה. לכן יגיד את התפילה הזאת בכל חודש אלול. זו תפילה שמועילה. ובסוף הבן של האלשיך הקדוש חזר בתשובה שלמה. לכן כל אחד יראה בחודש אלול, זה חודש של רחמים, להתפלל את התפילה הזאת.
[הערה: שמעתי שמורי הרב רבי משה אלשיך, ביקש ממורי זלה"ה על אודות בנו להחזירו בתשובה, וציווהו מורי זלה"ה שיכוין בתפילתו בהשיבנו וכו', שידוע הוא שהבינה הוא התשובה. ושיאמר כך בברכה זו: יהי רצון מלפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, ותקבל בתשובה את פלוני בני, כי ימינך פשוטה לקבל שבים. (פרי עץ חיים שער העמידה פרק כ)]
חודש אלול, גם הזכרנו לפני שנתיים (בשיעור פרשת ראה תשפ"ג), דבר נפלא מאוד. זה בשם הרב אריה שכטר, הוא אמר פירוש נפלא. מצא חן בעיניי מאוד.
על איזה כביש שנמצא בשוויץ [לא יודע בדיוק איפה, לא משנה]. זה כביש שמונה נתיבים. אין משטרה שם, אין שם משטרה. אז מה יש? יש מצלמה בתחילת הדרך ויש מצלמה בסוף הדרך. עכשיו, שם מותר לנסוע בכביש הזה עד מאה, עד מאה אתה יכול לנסוע. איך עכשיו מודדים? הכביש הזה, אם אתה נוסע בו עד מאה, אתה מסיים אותו בשלושים דקות, שלושים דקות אתה מסיים. אז רואים במצלמה הראשונה מתי נכנסת, ובמצלמה האחרונה מתי יצאת. אם זה שלושים דקות, אז סימן שנסעת כהוגן. אם פחות, אז מן הסתם עברת על חוקי התנועה, ויש לך דוח.
הגיע שם איזה אחד ישראלי, אם היה בחור ישיבה או אברך, לא משנה. קיצור, הבן אדם עולה שמונה נתיבים בלי משטרה. חמש דקות נגמר הכביש. המחוג של המכונית נגמר, גמר את כולו, פעמיים. קיצור, נסע, הגיע עד סוף הכביש, ואוי, יש לו פה מצלמה. חמש דקות נגמר הכביש. עמד שמה, הסתכל בשעון עד שעבר חצי שעה, ואז נסע. זהו, צילמו אותו שעבר, ברוך ה' עבר בשלום.
אומר הרב שכטר: "זה בדיוק זה". אדם השנה, הממשל בשנת תשפ"ה שמו לנו מצלמה בראש השנה, שמו לנו מצלמה. שמו לנו נתיבים, כל אחד בחר את הנתיב שלו. עשית מה שעשית. באלול יש עוד מצלמה שמצלמת אותך איך עברת את כל השנה הזאת. אז עכשיו בחודש אלול תאט, בחודש אלול תאט, תאט, אל תיסע במהירות. למה? כי עכשיו זה זמן שמסתכלים עליך ומצלמים אותך.
לכן חודש אלול נברא באמת לפשפש במעשים. כל אחד יראה מה אני יכול עוד לחטוף, לקחת, לתקן את המעשים שלנו, לשפר את המעשים. ככל שאתה, ככל שאתה משפר את המעשים, אתה יותר מורה על עצמך, יותר סייעתא דשמיא ושפע מלמעלה.
ובפרט כשבן אדם עושה אחד עם השני חסד. כותב בספר "צוף דבש", זה חז"ל, אני מכיר אותו, הוא כותב מה שהתורה מביא משל המדרש, מה שהתורה כתבה "פתוח תפתח" - אם אתה פותח פה, בורא העולם פותח לך למעלה. אתה פותח פה למטה את היד שלך, אתה פותח לעזור לאנשים, תדע לך, פותחים לך מלמעלה שערי סייעתא דשמיא.
סיפרה לי אישה אחת: "יצאתי, ברוך השם זכיתי לשלושה ילדים, ילדים אוהו, זכות למי שזוכה להיפגש עם כאלו ילדים, מה זה היפראקטיביים, זה העדינה". משהו, תודה להשם. "עכשיו אני ניסיתי הרבה, אתה יודע, האבא בכולל ואני צריכה להתמודד איתם. עם הזמן למדתי שהמקום הכי טוב בעולם זה הגן שעשועים. גן שעשועים - פחות מאמץ על האמא והילדים משתוללים, מוצאים את עצמם שם. וברוך השם מסתיים, מגיעים הביתה כשהם כבר עייפים, מקלחות, ישנים".
"אותו יום יצאתי, נזכרתי שאני צריכה לקנות חלב, חלב במכולת. אני צריכה לקנות חלב, אמרתי: 'נכנס פה למכולת, אני אקנה חלב ואני אלך לגן שעשועים'". נכנסתי, לפניי עמדה איזו אישה אחת עם קנייה גדולה, שכבר מסיימת, כבר מסיימת, ואני עוברת ככה, עוברת. היא סיימה את הקנייה, היא באה לשלם בוויזה, שילמה, פתאום מסך מורה "העסקה לא אושרה". היא אמרה: "איך יכול דבר כזה? אני בבוקר קניתי היום וזה עבד". "העסקה לא אושרה, תנסי עוד פעם". לא, זה לא עובד. היא אומרת: "אני אתקשר לבעלי, נשאל אותו למה העסקה לא אושרה". עשרים אנשים חכים בתור וקופאית אחת יש, והיא התעצבנה עליה. "תתקשרי לבעלך, תחזירי כל המוצרים ושלום". היא אומרת לה: "אולי תעשי הקפאה לחשבון?" "ואני אין הקפאות אצלנו, תחזירי כל מוצרים למדפים". היא התעצבנה עליה, והיא מנסה, בעלה מתקשר אליה.
ביני לביני ראיתי את הביזיון שהיה. אמרתי לה: "גברת, אני אשלם". היא אומרת: "זה אחד הפעמים הבודדות. אני אשלם ותשלמי אחר כך". היא אומרת: "אין בעיה". אני שילמתי, היא ממש שמחה שהצלתי אותה גם מהביזיון שהיה לה וגם אולי אין לה באמת בחשבון. הצלתי אותה מהדבר הזה והיא מאוד מאוד שמחה שהצלתי. בחוץ היא לקחה את פרטי החשבון, היא אמרה לי: "מחר מחרתיים אני מפקידה בחשבון את הסכום ששילמתי". אמרתי לה: "לא צריך מחר מחרתיים, אם אפשר גם עוד שבוע זה גם בסדר".
אני סיימתי, אני יוצאת, זה כביש גדול. אמרתי לילדים: "תתפסו בעגלה, תתפסו בעגלה". ואנחנו עוברים את הכביש, אנחנו עוברים את הכביש ואחד הילד הקטן הזה ראה את המגלשה מרחוק. לא מעניין אותו לא כביש ולא שום דבר, רץ. ואני רואה ג'יפ שחור נוסע בכזו מהירות והבן שלי דרדס. ידעתי הוא לא רואה אותו, הוא לא רואה אותו. ואני שניות, לא יודעת מה, ברגעים אמרתי: "אני חייבת להציל אותו". קפצתי לכביש, הבן אדם בלם אבל היה כבר מאוחר. העיף אותי מאוד, אני והבן שלי גלגלנו, הפכנו. הוא ממש נבהל ממה שהיה, הוא ממש נבהל מאוד על הצעקות, הצרחות שהיו שם. אנשים יצאו, עזרו לי לעמוד. אני עומדת, אני שואלת: "מה שלום הבן שלי?" הוא בוכה. אמרתי: "תודה להשם הוא בוכה". "איך את מרגישה?" "מרגישה מצוין". מסתכלת בידיים, אין סריטות, אין כלום, שום דבר, אין שום דבר.
אני הולכת, רואה את הבן שלי אחרי כמה דקות מתרומם מהתדהמה שעבר. תודה להשם. אמרתי: "לא מתאים לי עכשיו, לא מתאים לי עכשיו. אני הולכת הביתה". התקשרתי לבעלי, סיפרתי לו מה שהיה. הבעל אמר לי: "אין דבר כזה, חייבת ללכת לבית חולים לעשות צילומים". ירדנו לבית חולים, עשינו צילומים, לא היה גם סריטה אחת. הרופא שאל אותי: "את בטוחה שאת עברת את התאונה? את בטוחה שזה את?" "זה הייתי, הייתי".
אני בערב התקשרתי לאישה שהשלמתי את החוב. אמרתי לה: "אני רוצה להגיד לך שאל תשלמי את החוב כבר. אלוקים שילם לי אותו אלף פעמים, לא פעם אחת. שילם לי אותו אלף פעמים". שילם לי אותו כי יש לי אחיין שהוא עבר תאונה דרכים חצי ממה שאני עברתי. הוא כבר חצי שנה בבית חולים, חצי שנה בבית חולים. כמה איברים שבורים. ואני עם תאונה כל כך קשה יצאתי בלי סריטה. זה בזכות החסד וזה שרציתי גם למנוע ממך את הביזיון. זה מה שבורא העולם החזיר.
חודש אלול זה זמן שבן אדם יעשה חסד אחד עם השני. אתה עושה חסד אחד עם השני, אתה לא יודע לאיפה זה יכול להגיע. אתה לא יודע מה בן אדם עושה טוב לשני, כמה אתה פותח לעצמך שערי שמיים. ברגע הראשון נראה שאתה עוזר רק לשני, אבל בסוף מתברר שבורא העולם מגלגל לך שתראה שעזרת רק לעצמך.
לכן עכשיו בימים האלו של חודש אלול, כל אחד באמת יראה להתחזק, לעשות חסד אחד עם השני. חסד אחד עם השני. תגיד מילה טובה, מילה טובה. פה נראה לך... אתה יודע, לפעמים לא רואים את התוצאות, לפעמים אתה לא רואה שום תוצאות, אבל אתה לא יודע את ההשלכות שיש לפעמים עם מעשה קטן, עם מעשה קטן שבן אדם עושה.
לכן כל אחד יראה בימים האלו באמת להתחזק, שהשנה הזאת, היא בעזרת השם תשפ"ו, תבוא לנו טובה. חיזקו עכשיו חודש אלול, כל חיזוק קטן, כל מעשה טוב, כל מה שתעשה יקר מאוד בעיני השם.
אני מסיים: סיפרה לי אישה אחת, השכנים למטה - זה היה בחג סוכות השנה הזאת, תשפ"ה, זה היה בקריית הרצוג - השכנים למטה ביקשו אם יכולים להוציא מרפסת. "אנחנו גרים בקומה שלישית והם רצו להוציא בקומה שנייה למטה מרפסת סוכה. ביקשו מכל השכנים, חתמנו להם, לא מפחיד, אנחנו חתמנו להם להוציא סוכה".
"אחרי שהם עשו את הסוכה התברר שיש לי מזגן אבא קואסוס, מזגן גדול ענק, שלוקח להם חצי מהסוכה. אז הם הגיעו אלי, הם אמרו לי: 'תשמעי, יש פה המנוע של המזגן לוקח את חצי מהסוכה. זה זכוכית גדולה, לא עושה זכוכית גדולה, ומוסיף כאן את המנוע, לא יש לך כלום'".
"אם את יכולה להזיז את המנוע למקום אחר?" בפעם, במחשבה ראשונה, "מה להזיז? למה להזיז? למה להזיז? יש לך בעיה, בניתם סוכה וגם אני צריכה להזיז? אתה חייבת לבדוק המזגן?". "כן, להזיז". "מאיפה? מאיפה? יהודי מבקש חסד, תעשי חסד". "תשמע, אבל זה עולה הרבה כסף". "נכון. חסד עולה כסף, פעמים".
"פעמים החסד עולה כסף. בנוסף, אנשים אומרים שככל שהמנוע רחוק מהמזגן, פחות מקרר". אמרנו: "נכון".
"זה הכוונה חסד. מה הכוונה חסד? שהכל בסדר? לפעמים צריך על החסד הזה, צריך לשלם עליו". "טוב, הייתי באמת, למחרת הייתי מתקשרת".
"'תגיד, איפה אתה יכול להעביר את המנוע של המזגן? איפה הכי טוב, הכי...' הוא בדק, ראה, הכי טוב זה בקיר של המחסן. הכי קרוב, הכי קרוב, הכי מסתדר. אתה הביא כמה שזה עלה, שילמנו, העברנו את זה".
"לפני שלוש שבועות, אני, יצאו הבחורים לבין הזמנים, אמרתי: 'עכשיו אנחנו רוצים לשטוף את הבית'. הזמנו, שטפנו את הבית, לא עשינו חלונות, לא עשינו זה, בוא נשטוף. אני קיבלתי את החלונות של המחסן, עליתי על הסולם, התחלתי לשטוף את החלון של המחסן, שמתי את הרגל, מעדתי, והחלקתי למטה".
"ואיפה נפלתי? על המזגן של אבא קואסוס. כאן צעקתי. הילדים הגיעו, בעלי הגיע, תפסו אותי, משכו אותי, העלו אותי למעלה".
"אני אומרת, אם לא היה פה את המזגן, הייתי צריכה לצנוח שלוש קומות למטה. בגיל שלי שלוש קומות, לא יודע איך זה מסתיים. אני, בחג סוכות, אמרתי לעצמי, מה אני צריכה לעשות לבן אדם הזה טובה? מה אני אהבתי לו משהו? בסוף התברר שהמנוע הזה שהעברתי אותו, זה מה שהציל את החיים שלי".
כל אחד מאיתנו, באמת, צריך לדעת, תעשה חסד אחד עם השני, תעשה טוב. ככל שתעשה טוב, הטוב הזה חוזר אליך. לא תמיד באותו רגע, לפעמים לוקח כמעט שנה עד שרואים את הטוב הזה, אבל בסוף זה חוזר אליך.
ביום ראשון, יום שני, יש פתיחת הזמן. איזה פתיחת הזמן גדול. כשעושים פתיחת הזמן, זה שער רצון.
נכון? כתוב, הזוהר הקדוש כותב, כשפותחים את הזמן, זה שער רצון. אז עכשיו ביום ראשון וגם ביום שני, זה פתיחת הזמן של כל עולם התורה. איזה נחת זה לבורא העולם? אחרי שלוש שבועות של כאלו ימים, עכשיו נפתחים כל הישיבות, כל הכוללים חוזרים ללמוד.
איזה נחת, איזה שעת רצון זה? זה זמן מלא רחמים. יזכה אותנו השם. שנזכה שהימים האלו של חודש אלול יבואו לנו בטובה, בחיזוק גדול, בחיזוק אמיתי, בעלייה אמיתית בעזרת השם. שנזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל, להיחתם לחיים טובים ושלום, לבריאות, להצלחה, לקראת את הנשמה הגדולה. אמן ואמן.