שופטים תשפ"ה
להתחיל ב"קריירה" של מסירות נפש!
שיעור 107
קריירה של מסירות נפש!
פרשת שופטים תשפ"ה
רעיונות מרכזיים
- מעלת קריאת שמע ומסירות נפש
רש"י מפרש שאפילו אם אין לאדם זכויות אחרות מלבד זכות קריאת שמע, ראוי הוא להינצל במלחמה. בקריאת שמע האדם מוסר את נפשו על קדושת השם, ומעלה זו גבוהה מכל הזכויות שיש.
- דברי האר"י ז"ל על כפרת עוונות
כותב האר"י ז"ל שכאשר אדם מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, מתכפרים כל עוונותיו. אפילו אדם שאין לו מעשים טובים, ואף הרשיע להפליא, נמחלים לו כל עוונותיו ברגע שמכוון בלב שלם למסור נפשו.
- הכוונה בקריאת שמע כעת רצון
הרגע שבו אדם מכוון באמירת "השם אחד" למסור את נפשו על קדושת השם, הוא רגע של עוצמה רוחנית אדירה. במיוחד כאשר הלב פתוח (לאחר לימוד מוסר או התעוררות אחרת), יש לרגע זה כוח לכפר על עוונות.
- דברים מעל הטבע מושכים הנהגה מעל הטבע
סיפור האישה החולה במחלה חשוכת מרפא שהתחתנה עם אדם שאיש לא רצה להתחתן עימו ממחיש שכאשר אדם פועל בצורה שהיא מעל הטבע, גם הקב"ה מתנהג עימו בדרך שהיא מעל הטבע.
- מסירות נפש לשמירת שבת
סיפור היהודי במשפט בסין שעזב את בית המשפט כדי לשמור שבת מלמד שמסירות נפש לקיום מצוות מביאה להצלה והצלחה מפתיעה. בסופו של דבר, דווקא נאמנותו לשבת היא שהביאה לזיכויו ולרווח כספי.
- ניסיונות כסימן לזכויות
הסיפור על הגבאי שמכר כיסא אחד לשני עשירים מלמד שלושה דברים: א) ניסיונות באים מהשם ולא במקרה. ב) אם מעמידים אדם בניסיון, סימן שיש לו זכויות. ג) בניסיונות אלו אדם חורץ את גורלו לחיים או למוות.
- העברה על המידות
החלום של העשיר על יום הדין ממחיש את הכוח העצום של ויתור ומחילה. כף הזכויות והעוונות הייתה שקולה, אך הוויתור היה יכול להכריע את הכף לחיים.
- סדק בחומת הטבע
דברי הרב דסלר שהעולם מוקף בחומת ברזל של הטבע, אך יש בה סדקים שדרכם נכנסים ניסים. הסדק נוצר כאשר האדם מוכן למסור את רצונו למען קדושת שמו יתברך.
- קושי היומיום כניסיון
הקשיים היומיומיים (חניה תפוסה, מעלית מקולקלת, שכנים מרגיזים) הם למעשה ניסיונות שהקב"ה מעמיד בפני האדם. התגובה לניסיונות אלו קובעת את גורלו הרוחני של האדם.
- מבט לאחור על הניסיונות
כשאדם חולה ומצטער, היה מוכן לוותר על כל המריבות והכעסים שהיו לו בעבר. לכן יש לחיות עם פרספקטיבה זו מראש ולוותר כבר עכשיו.
הסיפורים בשיעור
- הרופאה הרווקה והשידוך הבלתי אפשרי
רופאה מצליחה משוויץ, פרופסור בבכירה, אובחנה עם גידול במוח שרופאים אמרו שאין לו טיפול ונותר לה לחיות בין שלושה חודשים לשנה. בעצת צדיק, החליטה לעשות דבר "מעל הטבע" - להתחתן עם אדם שאיש לא רצה להתחתן עימו (עיוור עם בעיה בלסת). הם נישאו, נולדו להם ארבעה ילדים בריאים, וזכו לחתן אותם ולראות נכדים.
- היבואן ששמר שבת בבית המשפט הסיני
יהודי שעסק ביבוא מסין נתבע על 700,000 דולר. כשהמשפט נמשך והתקרבה שבת, הודיע שהוא חייב ללכת למרות האיומים שיפסיד וייאסר עליו להיכנס לסין. השופט התרשם כל כך מנאמנותו לדתו שלא רק זיכה אותו, אלא גם פסק שהתובעים ישלמו לו 10% מסכום התביעה בתוספת הוצאות, בנימוק שאדם שמוכן להפסיד הכל למען אמונתו לא ירמה במסחר.
- הגבאי, שני העשירים והחלום
גבאי בבית הכנסת של הרש"ש מכר בטעות אותו מקום לשני עשירים. אחד העשירים חלם שמראים לו כיצד שוקלים את זכויותיו מול עוונותיו ביום הדין, והכף נוטה לחובה. בת קול הציעה: אם יוותר לעשיר השני על מקומו בבית הכנסת, יזכה בדין. התעורר בבהלה, רץ לגבאי בשתיים בלילה וביקש לשבת במקום הכי שפל בבית הכנסת.
- מעשה מהאר"י ז"ל על מסירות נפש
הרב מצטט מכתבי האר"י ז"ל דבר מדהים: אפילו אדם שאין לו שום מעשים טובים והרשיע להפליא, אם מוכן למסור את נפשו על קידוש השם - מתכפרים כל עוונותיו. כל יהודי באשר הוא שמכוון בקריאת שמע למסור נפשו באמירת "השם אחד", זוכה לכפרה מופלאה זו.
- השכן והפח זבל והחולה
הרב מתאר סיטואציה יומיומית: אדם חוזר עייף מקניות, מוצא שחנו לו בחניה, המעלית מקולקלת, ולאחר שסחב 17 קומות, שואלת אשתו אם קנה כוסברה. בצאתו מביתו רואה שהשכן שם פח זבל עם טיטולים ליד דלתו. הרב מציג תרחיש הפוך: אדם חולה במחלה קשה, האם לא היה מוכן למחול על כל אלה? הלקח: ניסיונות הם הזדמנויות לחרוץ גורל לטובה.
תמלול השיעור
הפרשה שלנו עמוסה במצוות. אחת המצוות שיש, זה כשיוצאים למלחמה. כתוב שכשיוצאים למלחמה (דברים כ, ב-ג): "...וניגש הכהן ודיבר אל העם. ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", רש"י כותב שם במקום, למה נקט את הלשון 'שמע ישראל'? אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם.
יוצא שהבן אדם שיש לו רק זכות של קריאת שמע, כבר בזכות הזאת יוצא למלחמה ומנצח במלחמה. מה מיוחד ב'שמע ישראל', שזה גבוה מעל כל הזכויות שיש. בשמע ישראל, שם אדם מוסר את עצמו על קדושת שמו יתברך.
כל יהודי באשר הוא, ברגעים האחרונים של החיים שלו, כולם צועקים 'שמע ישראל.' שמע ישראל, זה הפסוק הגדול ששם בן אדם נותן את כל העוצמה שלו, את כל המסירות נפש שלו, בשמע ישראל. ולכן אחד הדברים החשובים ביותר שיש, שאדם מכוון בקריאת שמע, כשהוא אומר 'השם אחד', מכוון למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך. זה כזה עוצמה, אי אפשר לתאר אותה.
כדי שנבין את העוצמה, הבאתי פה את הספר לקרוא לכם בפנים, שתאמינו לי שזה כתוב. אני אומר לכם, זה דברים שאי אפשר אפילו להעלות אותם על הדעת, אבל הדברים האלו כתובים.
לא אני אומר אותם, לא איזה אחד שבא, אתה יודע, רוצה קצת להלהיב קצת את הציבור, אז הוא מדמיין דמיונות. כותב את זה האר"י ז"ל בעצמו. תשמעו את הלשון, אני קורא לכם את הלשון של האר"י ז"ל מילה במילה.
זה נמצא בשער הכוונות דף כד עמוד ב', [יש פה איזה הקדמה אני מדלג עליה], כותב האר"י ז"ל: "ולטעם זה הגלות מתארכת ומתעכבת, כי אין בנו מי שיכול לעלות במדרגה הזו. כי אם יהיה בינינו מי שיכול לעלות שם נשמתו היה מעלה גם את המלכות, והיה זיווג נעשה כתיקונה, והייתה מתמהרת קץ הגאולה. וכעת רוב הרעות והצרות הבאות על האדם, באות לסיבה הזאת".
כותב האר"י ז"ל, כל הבעיות שיש לבן אדם בעולם זה מגיע בגלל 'הבעיה הזאת'. אני חושב ש'הבעיה הזאת', שעל פי הקבלה להכניס את הבינה אל המלכות, משהו כזה [אני לא יודע בדיוק מה העניין, אבל נראה לי שזה הפירוש לפי הלשון].
עכשיו המשך הדברים, זה כבר בשבילנו. אני אומר לכם זה פצצה. תשמעו את דברי האר"י ז"ל:
"אמנם עם כל זה יש קצת תיקון, במה שנמסור נפשנו על קידוש השם, כי על ידי זה אפילו אין בנו שום מעשים טובים" [שמעתם? אפילו אין בנו שום מעשים טובים, לא רק זה] "והרשענו עד להפליא". [משני הכיוונים - אין לו שום מעשים טובים. ובנוסף, לא רק זה, מרשיע עד להפליא]. "הנה על ידי מסירת נפשנו להריגה מתכפרים עוונותינו כולם". [שמעתם מה זה? על ידי שבן אדם מוסר את נפשו להריגה, מתכפרים לו כל העוונות שלו]. "ויש בנו יכולת לעלות עד הבינה היא כיסא הכבוד". עד כאן לשונו.
איזה פחד פחדים זה. בן אדם קורא קריאת שמע, מכוון ב'השם אחד' [כמו שכתב הנועם אלימלך (אות ב), ב'צעטיל קטן']. בן אדם חושב באחד, אומר אני מוכן למות על קדושת שמו יתברך. ובאמת הוא חושב על זה באותו רגע. ברגעים האלו, כותב לך האר"י ז"ל, מוחלים לך על כל העוונות שלך. איזה רגע גדול זה. כמה ב'אלול' אנחנו זקוקים לרגעים הגדולים האלו.
[הערה: זה לשון צעטיל קטן (אות ב'): בפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה יהרהר כנזכר לעיל, ועוד יכווין אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינוים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש חס ושלום ביחודו, יסבול כל היסורים ולא יודה להם חס ושלום, ויצייר בדעתו ומחשבתו כאלו עושין לו כנזכר לעיל, ובזה יצא ידי חיוב קריאת שמע ותפלה כדין.]
זה רגע כזה גדול, שבן אדם בלב שלם, אם הוא למד מוסר לפני תפילת ערבית, שהלב קצת נפתח לו, הלב נפתח. או שהוא קיבל טלפון מהבנק, גם אז הלב נפתח. ועכשיו הוא מוכן למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך.
והוא אומר, באמת בלב שלם, אם יהיה פה אש, ויגידו לי, או תשתחווה לעבודה זרה, או תקפוץ לאש. והוא אומר, אני בלב שלם קופץ לאש. ברגעים האלו, הקדושים האלו, גם אם אין לו שום זכות, אתה שומע, אין לו שום זכות. איזה מפחיד זה. איזה מפחיד זה בן אדם שאין לו זכויות. לא רק שאין לו זכויות, הרשיע עד להפליא. זה צריך להיות רשע כזה גדול. נמחלים לו ברגעים האלו כל עוונותיו. איזה דבר גדול, זה לא ניתן לתיאור.
לכן דווקא הכהן, משוח מלחמה, מכריז להם ואומר להם 'שמע ישראל'. כי על ידי שמע ישראל, כשבן אדם באמת מוסר את נפשו, איזה זכויות אדירות אלו.
סיפרה איזה אישה אחת, אני גרה בשוויץ והחלטתי, כמו שקוראים לזה בשפה שלנו, החלטתי לעשות 'קריירה'. ככה קוראים לזה - 'קריירה'.
קיצור, מה שדיבר אליה זה רפואה. דיבר אליה רפואה, ובאמת כשבן אדם משהו מדבר אליו אז העבודה יותר טובה. למדה רפואה, קיבלה תעודה של רופאה, אבל זה לא הספיק לה, זה עוד לא הקריירה האמיתית. למדה עוד וקיבלה גם תעודה של רופאה בכירה. זה לא היה מספיק, המשיכה, לבסוף גם קיבלה פרופסור. נהייתה פרופסור מומחית בכירה מאוד מאוד.
קיצור, עברה תקופה, היא נשארה רווקה, ויום אחד היא חוזרת הביתה, ויש לה קצת כאבי ראש. אז נחים, לא קרה כלום. אז מה אם יש כאב ראש - נחים, שותים אקמול, קצת כוס תה, זה יעבור.
באמת ככה היא עשתה, אבל אחרי יום, יומיים, שלושה, הכאבים לא עוברים. בסדר, אז עוד אקמול, או איזה משהו יותר חזק. אבל הכאבים לא עוברים.
מפה לשם. בדיקות דם, הכל תקין. עושים, בסוף עשו סי.טי. ראש, גילו את המחלה במוח במקום שגם אי אפשר לנתח.
היא לא ידעה מה לעשות, פנתה לרופאים מומחים. אמרו לה, אם אנחנו מחלקים חיים, זה עד שנה לחיות. היה מקרה אחד, שמישהו שרד שנה שלמה עם מצב כזה. כי באמת אין טיפולים לכזה מצב. זה מצב שבו מחכים למלאך המוות. בממוצע, באופן רגיל, בסטנדרט, זה בין שלושה חודשים לחצי שנה. זה הסטנדרט.
מסכנה, בכתה. היא אומרת, אני רווקה, אין לי כלום בחיים שלי, אין לי המשך, אין לי כלום. כלום אין לי בחיים.
פנתה לחברה שלה, והיא אמרה לה, תעלי לארץ ישראל, תבקשי ברכה מאחד הצדיקים שם. תבקשי ברכה. זה יכול לעזור.
הרופאים אומרים שאין תקנה. אין תקנה. אומרת, "תשמעי, אני שמעתי הרבה סיפורים שצדיקים מברכים, זה עובד. תעלי!".
באמת עלתה לארץ ישראל [לא כתוב בסיפור למי הלכה. היא אמרה שהיא הלכה לאחד הצדיקים, לא יודע מי זה], אמר לה הרב, "למה את באה אליי? אמרו לך שאין תקנה. מה את רוצה ממני? אמרו לך שלפי הטבע אין מה לטפל".
"כבוד הרב, אמרו לי שאני אבוא לך, אתה עושה פלאים, ככה אמרה לי חברה שלי".
אמר, "תשמעי, אני אגיד לך. תראי, לפי הטבע אין לך רפואה. אם את תעשי דברים שלא כדרך הטבע, גם אלוקים יתנהג איתך שלא כדרך הטבע".
"כבוד הרב, מה אני אמורה לעשות? תגיד לי מה אני אמורה לעשות, דברים שלא כדרך הטבע?".
אמר לה הרב, "תראי, את רווקה, את צריכה להתחתן. תתחתני עם בן אדם שאף אחת לא רוצה להתחתן איתו. אף אחת לא רוצה להתחתן איתו - זה הבן אדם".
התקשרה לאיזה שדכן, אמרה לו, "שלום. אני אישה עשירה, אני רוצה לשלם לך על השידוך. כמה אתה מקבל על השידוך, אלף דולר, אלפיים? אני משלמת עשרת אלפים דולר. אבל יש לי בקשה אישית, אני צריכה בן אדם שאף אחת לא מוכנה להתחתן איתו". ואוו, בקשה כזאת לא תמצאו בשום מקום.
אמר לה, " יש לי כזה אחד. תשמעי, הבן אדם הזה עיוור. הוא לא רואה כלום. אבל לא רק זה... זה אחד פלוס אחד, כי בנוסף יש לו בלסת התחתונה, לא יודע איך זה נקרא, יש לו ניוון שרירים כזה, והלסת יורדת למטה, והלשון גם קצת יוצאת החוצה. אחד פלוס אחד, איזה יופי".
אמרה, "טוב, אני אפגש איתו. מה אני אגיד...". נפגשה איתו. היא אמרה, "כבוד הרב, כמה שאתה אמרת, איך אומרים, מעל הטבע, אבל יש דברים שהם ממש 'מעל הטבע'. לא שייך...".
היא אמרה, "טוב, אני בינתיים לא אגיד לו". עשתה פגישה שנייה. אתה יודע, בפגישה שנייה זה לא היה מפחיד כמו הפעם הראשונה. בוא נקרא את זה ככה. זה לא היה מפחיד כמו הפעם הראשונה. אמרה לעשות פגישה שלישית.
עשו פגישה שלישית ו... פגישה רביעית, חמישית, עשירית, התחתנו.
היא לבסוף התחתנה איתו, ונולדו להם ארבעה ילדים בריאים. זכו גם לחתן את הילדים. זכו גם לנכדים.
בשנת תשפ"ב, לפני שלוש שנים, בעלה נפטר בגיל 65, והיא ממשיכה לחיות.
כשאתה עושה דברים מעל הטבע, דברים שהם לא בטבע שלנו, באמת זה גדול עלינו. אבל הרעיון, כותב האר"י ז"ל, אם אתה מוכן למסור את נפשך, אתה יודע, זה רגעים מאוד קדושים הרגעים האלו, והם מושכים על הבן אדם ישועות שגם הן מעל הטבע.
סיפר לי פה איזה יהודי, הרב אלון רם. סיפר לי סיפור שהוא היה שותף לסיפור הזה, איזה סיפור גדול. היה איזה זוג שהוא היה בקשר איתם, הם אמרו לו, "אנחנו מאוד רוצים לשמור שבת אבל זה מאוד קשה לנו, גדול עלינו שבת. אנחנו באמת רוצים ושומרים קצת - לא נוסעים, לא מעשנים. אבל להדליק אור, לבשל ככה בתוך הבית, זה עדיין קשה לנו. קשה לנו לשמור שבת". זה היה עד לפני שלושה חודשים.
הוא סיפר ככה. עשו כנס של כל אלו היבואנים שמביאים מסין. יש מלא אנשים, עשירים גדולים, עושים ייבוא מסין, מייצרים דברים בסין.
אחד האנשים עלה, רצה לספר את הסיפור האישי שלו וככה הוא מספר. "תבעו אותי אנשים, הסינים שמה, לא יודע, היה ויכוח בינינו על כסף. תבעו אותי לבית משפט שם בסין 700,000 דולר".
טוב, אני לקחתי עורך דין, הם לקחו עורך דין, אתה יודע, ניגשנו למשפט. המשפט היה אמור להיות ביום שלישי. ביום שני הודיעו לי שהמשפט נדחה ליום שישי ב-10 בבוקר. אמרתי, בסדר, יש עוד זמן עד שבת.
10 בבוקר התחיל המשפט. המשפט מתארך, זה טוען טענה, זה משיב, יוצאים קצת לאתנחתא, יוצאים פה שם, אתה יודע. בינתיים הזמן עובר. אני מסתכל בשעון, אני רואה עוד שלוש שעות שבת. לא מתאים לי כבר, עוד שלוש שעות שבת.
באמצע הדיון, אני מצביע, מבקש מהשופט רשות דיבור. אני אומר לשופט, "אני רוצה להגיד לך, אני הולך". אומר לו השופט, "תגיד, אתה נורמלי? מה אתה הולך באמצע הדיונים?". אומר לו הבן אדם: "אני חייב ללכת". אומר, "תשמע, אם אתה תלך, אתה מזלזל בבית המשפט, ואתה תגרום שתצא חייב".
אומר לו, "בסדר, אני אצא חייב, מה שבטוח זה שאני אני חייב ללכת". אומר לו, "אם אתה הולך, גם תהיה לך חותמת אדומה בדרכון, שאין לך כניסה יותר לסין". אומר לו הבן אדם, "בסדר, אני הולך, אני הולך".
קם הלך. במדרגות, רץ אחריו איזה בן אדם, איזה פקיד אחד, אומר לו, "תעצור, השופט רוצה לדבר איתך".
טוב, השופט יורד, אומר, "תגיד לי, אתה בן אדם נורמלי? באמצע הדיון אתה הולך?".
אומר לו, "תשמע, אני לא אסביר לך את כל התורה של היהודים. אני יהודי, אני לא יכול להסביר לך את כל התורה של היהודים. לנו ליהודים יש יום שבת קודש, עוד שלוש שעות נכנסת שבת. אני בשבת לא נוסע. לא מחלל שבת גם אם יתהפך העולם. תגיד מה שתגיד, אני את השבת לא מחלל".
טוב, אומר לו, "תסביר לי מה זה". "אסביר לך ככה בשתי מילים את הרעיון".
השופט אומר לפקיד, "רוץ תביא מצלמה, אני רוצה להצטלם עם הבן אדם הזה. אני רוצה להראות לכל הילדים שלי והנכדים שלי, בואו תראו איך נראה יהודי ששומר על הדת שלו. עם כזה אני רוצה להצטלם". צילם אותנו ואני הלכתי.
בשבת בלילה דופקים אצלי בדלת השותפים שלי. אני אומר להם, "אני מצטער, אני לא מדבר בשבת על ענייני עסקים. אין בשבת עסקים. כלום".
"אז מתי אתה נוכל לדבר?". "אנחנו נדבר רק מחר בלילה. כשתראו אותי מחר בלילה, מדליק נר, תראו יין, תדעו שאתם יכולים עכשיו לדבר איתי".
הם חיכו, באו למחרת במוצאי שבת. עשיתי הבדלה. אמרו לי, "רצינו להגיד לך שהשופט זיכה אותך. זיכה אותך השופט. אתה יודע למה? הטענה שלו העיקרית שהייתה, לא ייתכן בן אדם, שכזה נאמן לדת שלו, שמוכן להפסיד הכל, הוא ירמה במסחר. כזה בן אדם ירמה במסחר? לא יכול להיות. אה, לא יכול להיות. סימן שהוא הצודק".
"הוא חתם שאתה הצודק, ואמר לתובעים 'אתם שיקרתם עליו, ורציתם לחייב אותו 700,000 דולר. לכן אתם צריכים לשלם לו 10% פלוס הוצאות בית משפט, פלוס כל הדברים".
ברגע הראשון זה היה נראה לי חורבן, ידעתי שהפסדתי את כל הפרנסה שלי. אבל כשמסרתי את נפשי לכבוד שבת קודש, הקב"ה החזיר לי שלא כדרך הטבע.
זה סיפור שקרה לפני שלושה חודשים, איך שבן אדם מוכן למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך, בזה בן אדם זכה בכל ההצלחה שלו.
סיפור אחד מהרש"ש, ובזה אני מסיים בלי נדר. סיפר הרב בידרמן, בכל השנה היו אנשים מתפללים, כל אחד בבתי כנסיות שלו, אבל בראש השנה, יום כיפורים, כולם היו באים מתפללים בבית כנסת של רבנו הרש"ש.
הגבאי היה מוכר את המקומות, היה מוכר את הכיסאות, איפה שרוצים לשבת. ב'מזרח' בדרך כלל ישבו הגבירים החשובים, רק העשירים הגדולים יכלו לקנות את המקומות שם ב'מזרח'.
הבעיה הגדולה שהגבאי מכר כיסא אחד לשני עשירים. התבלבל, מכר כיסא אחד לשני עשירים. בערב ראש השנה עבר בשלום, למה? כי הרבה אנשים לא הגיעו, והיה מקום. אבל ידענו שלמחרת בתקיעת שופר, יגיעו כולם. וגם יגיעו שני הגבירים.
מה נעשה עכשיו? באותו כיסא יש שני עשירים, ואנחנו מכירים אותם, אלו לא ימחלו אחד לשני, לא יוותרו. לא ידעו מה לעשות. השאירו את זה ככה, מן השמים ירחמו... ולאלוקים פתרונים.
מספר אחד העשירים, בערב ראש שנה אני הולך לישון, אני חולם שאני נמצא באיזה כביש גדול, ענק, כביש ענק. ואני רואה מלא כרכרות שעוברות, מלא כרכרות. אני שואל את האנשים, מה זה כל הכרכרות האלה? אומרים, אתה לא יודע? היום זה יום הדין. היום זה יום הדין. דנים את הבן אדם. דנים את הבן אדם עכשיו.
מה זה כל הכרכרות האלה? אתה יודע, חלק כרכרות של זכויות, וחלק כרכרות של עוונות. לוקחים הכל לשקול זה כנגד זה. מרחוק, באמת אני רואה שתי מאזניים ענקיות, מאוד מאוד.
אני בדרך שואל את האנשים, תגידו לי, את מי דנים פה? אמרו לי, אותך דנים.
בחלום, אני ככה התקרבתי לראות. מה אני אגיד לכם? בכף של הזכויות עמוס מאוד. כמה זכויות היה לי, מה שלא דמיינתי לעצמי. כשנתתי צדקה זה לא נגמר בצדקה, שמו לי את כל הזכויות של האוכל של הילדים ושל מה שיצא מהם הלאה. שמו הכל. ואני הרגשתי מה זה שמח, שהכף של הזכויות הייתה באמת מלאה על גדותיה. אין תיאור לגודל החשבון שהיה שם.
אמרו, יאללה, מתחילים עכשיו להכניס את העוונות. מה אני אגיד לכם, מדקדקים כחוט השערה. התחילו להעמיס, מעמיסים, ואני מתחיל לראות שפתאום גם שמה נהיה הרים, גם בכף של העוונות נהיה עמוס, עד שממש נהיה שווה, ופתאום ירדה הכף של העוונות למטה - נהיה יותר כבד הכף של העוונות.
ואני אומר לעצמי, וואי, לא יכול להיות, מה עושים? פתאום אני שומע איזה בת קול כזה, אומר, "תגיד, הבן אדם הזה אולי פעם אחת העביר על מידותיו? אם פעם אחת הוא העביר על מידותיו, נעביר את כל הפשעים שלו, והוא יצא זכאי".
אמרו, "תשמע, כן, יש אפשרות. מחר נעמיד אותו בניסיון. באותו מקום שלו בבית הכנסת יישב עשיר אחר. אם הוא יוותר לו, יצא זכאי ודינו יצא לחיים. אם לא יוותר לו, יצא דינו למיתה".
ואני התחלתי לצעוק, "כן, אני אוותר, אוותר, אוותר!" והתעוררתי מהחלום. ככה הוא מספר.
באותו רגע התלבשתי, רצתי לגבאי, שתיים בלילה. אני דופק לו בדלת. אמרתי לו, אני רוצה שתסדר לי מקום הכי שפל בבית כנסת, איפה שיושבים האנשים הכי גרועים. שים אותי שמה, אני רוצה לשבת שמה.
זה הסיפור שהיה. בסיפור הזה יש לנו כמה דברים גדולים מאוד. הסיפור הזה לא בשבילנו, אבל ההבנות זה בשבילנו.
ההבנה הראשונה, שכשאתה רואה שהגבאי מכר את הכיסאות לשני אנשים, מה כל אחד אומר? "איזה גבאי לא אחראי. מה, אין לך רשימות? מה אתה מוכר ככה? מה אתה מסבך את הבית כנסת פה?".
ואתה לא יודע שמעמידים אותך בניסיון. זה לא הגבאי. זה אלוקים ככה עשה! אין דבר כזה שבן אדם יטעה. אלוקים הכניס לגבאי את הרעיון בראש שלו כדי שיתבלבל. למה? שהעשיר הזה יהיה לו ניסיון.
דבר שני, שתלמד שאם מעמידים אותך בניסיון, סימן שיש לך זכויות. לא מעמידים סתם בן אדם בניסיון. אם העמידו אותך בניסיונות, תדע, אתה מלא זכויות. לא רוצים לפספס לך אותם.
דבר שלישי, אתה חורץ את הגורל שלך לחיים ולמוות. אתה יוצא הביתה, ובדיוק באותו יום שעשית קנייה גדולה, באותו יום חנו לך על החניה שלך. עכשיו אתה צריך לחנות איזה 200,000 קילומטר רחוק, ולסחוב את הסלים. ואתה מגיע לבניין, ואל תשאל, הילדים קלקלו את המעלית, הילדים של השכנים [אתה מכיר את השכנים האלו, אתה מכיר. לא רוצה להגיד מי הם. כל אחד מכיר את השכנים האלו. הם אלה שקלקלו את המעלית].
תעלה עכשיו 17 קומות למעלה, עם הסלים. ואחרי שעלית, כשעלית כולך גמור, אשתך שואלת אותך, קנית כוסברה? מה לא? ... מעלה עליו הכתוב, כאילו לא קנה כלום. איזה קושי. ואתה לא יודע, באותם רגעים, שאלה הם הרגעים הגדולים.
אתה יוצא החוצה והשכן שם לך את הפח זבל בדיוק ליד הדלת שלך. עם הטיטולים, ועם חור, שכל המים של הסלק אדום בדיוק לכיוון הדלת שלך. איזה יופי זה. מה נראה לך? איזה שכן רע.
אז שתדע, אין שכן רע. זה אלוקים מלמעלה. זה לא הגבאי, זה לא אף אחד. אלוקים שלח לך ניסיון.
אם הוא שלח לך ניסיון, תדע לך שיש לך זכויות. זה דבר ראשון שתדע, יש לך זכויות. דבר שני, זה לא השכן. דבר שלישי, שתדע, ברגעים האלו אתה חורץ את גורלך למעלה בשמיים.
עכשיו, רק כדי שנקרב את זה לליבנו, נספר את הסיפור עכשיו בצורה הפוכה.
תארו לכם שאיזה בן אדם עכשיו, השם ירחם, חולה באיזה מחלה קשה. הוא נמצא בבית חולים, שוכב. כל אחד ידמיין... שוכב, חולה, סובל, כואב לו, באמת, באמת סובל.
ומישהו בא לבקר אותו ואומר לו, "תגיד לי, אתה זוכר שפעם חנו לך על החניה שלך? אתה זוכר את זה? תגיד, היית מוכן למחול לו על החניה עכשיו במקום המחלה הזאת או לא?". מה השאלה? בטח שהייתי מוכן למחול. מה השאלה בכלל.
תגיד, היית מוכן למחול על הפח זבל ההוא ששמו לך עם המים של הסלק? בטח, מה השאלה בכלל.
עכשיו כבר מאוחר מדי. מאוחר, אין מה לעשות, כבר חתמת לעצמך למיתה. שבן אדם יהיה חכם. שבן אדם יהיה חכם.
כותב הרב דסלר, העולם הזה מוקף בחומת ברזל חזקה מאוד של הטבע. אבל בתוך החומה הזאת לפעמים יש סדקים. בדרך הסדק הזה נכנסים ניסים. והסדק הזה נוצר רק על ידי שאתה מוכן למסור את רצונך למען קדושת שמו יתברך.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.