שיעור 108

עשיית חסד זאת מציאות החיים

פרשת כי תצא תשפ"ה

רעיונות מרכזיים

1. ברכת השם במצוות חסד וצדקה

מבין כל המצוות בפרשת כי תצא (74 מצוות), רק בשתי מצוות מבטיח אלוקים ברכה מיוחדת של הצלחה בכל משלח יד: מצוות הלוואה בלי ריבית לאחיך, ומצוות השארת העומר בשדה לעניים. שתיהן מצוות של חסד וצדקה שבהן אלוקים מברך "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך".

2. חסד כמפתח להצלחה בלימוד תורה

הסיפור על הרב אורי זוהר ועצת הרב אלישיב מלמד שעשיית חסד היא המפתח להצלחה בלימוד תורה. החצי שעה המוקדשת לחסד אינה "בזבוז" של זמן לימוד, אלא היא הסיבה להצלחה בלימוד של כל היום. "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך" - מעשה ידיך זה לימוד תורה, והברכה בו באה דווקא בזכות החסד.

3. זמן כאמצעי לעשיית טוב

הסיפור על הרב אויערבך מלמד שתכלית הזמן בעולם היא לעשות טוב לשני. "למה נברא זמן בעולם? רק כדי לעשות טוב לשני! בשביל זה באנו לעולם!" התכלית האמיתית של האדם היא לא רק לקיים מצוות, אלא היכולת לעשות טוב לשני.

4. ערך ההערכה וכבוד האדם

סיפור הלל הזקן שרץ לפני העני בן הטובים מלמד על ערך ההערכה בחיי האדם. כדברי רבי חיים שמואלביץ: "יהודי, אתה יודע ממה הוא חי? ממה כל יהודי חי? מהערכה שמעריכים אותו". כשיש ביזיון כבוד התורה מול פיקוח נפש של הערכת הזולת - ההערכה גוברת, כי זה צורך בסיסי של האדם.

5. השיטה המדורגת של יצר הרע והמלחמה בו

יצר הרע עובד בשיטה מתוחכמת: הוא מבקש רק פעם אחת קטנה, כדי להרגיל אותנו שהעבירה "לא כזה דבר נורא". כמו המהנדס שלקח חתיכת ברזל אחת מהגשר, ובסוף כל הגשר נעלם. באותה שיטה צריכים לעבוד גם בצד הטוב - להתחיל בחסד קטן, ועוד חסד קטן, עד שמתרגלים לעשות חסד.

6. השפעת החסד למרחוק ולטווח ארוך

סיפור ראש ישיבת "השיבנו" מדגיש שלעולם אי אפשר לדעת כמה רחוק ולטווח כמה ארוך ישפיע החסד שאדם עושה. חסד קטן של הקדשת שעה ללימוד עם בחור מתקשה יכול להוביל למפעל שלם של החזרה בתשובה, שבסופו של דבר יחזור ויעזור לאותו אדם שעשה את החסד המקורי.

7. חומרת אי-הכרת הטוב

המצווה האחרונה בפרשה היא מחיית עמלק, אך האומה שדינה חמור אף יותר היא עמון ומואב: "גם דור עשירי לא יבוא בקהל השם", וזאת בגלל חטא אי-הכרת הטוב כלפי אברהם שהציל את לוט אביהם. התורה מלמדת שאי-הכרת הטוב היא חטא חמור יותר אפילו מהרשעות של עמלק.

8. החסד כמפתח לגזר דין טוב

בחודש אלול, כשמתקרב ראש השנה, חשוב במיוחד לעשות חסד. "ככל שתעזור לשני, תדע לך שהגזר דין שיגזר עליך בראש השנה יהיה גזר דין מוצלח מאוד". ככל שאדם חושב על עצמו, גם אלוקים חושב על עצמו, וזה מסוכן. לעומת זאת, מי שחושב על הזולת - גם אלוקים חושב עליו לטובה.

הסיפורים בשיעור

1. הרב אורי זוהר וחסד הטרמפים

הרב אורי זוהר, לאחר שחזר בתשובה, קיבל על עצמו לעשות חסד יומי בלקיחת טרמפיסטים, אך התקשה כשזה גזל מזמן לימודו. הרב אלישיב הדריך אותו להמשיך בחסד למרות "הבזבוז", באומרו שדווקא החסד הזה הוא המפתח להצלחתו בלימוד התורה, והוא שיביא לו את הברכה האלוקית בכל מעשי ידיו.

2. הרב אויערבך והמכתב לרופא

יהודי חולה ביקש מהרב אויערבך מכתב המלצה לפרופסור מבוקש. כשהרב טרח לכתוב וגילה ששכח את שמו הפרטי של הרופא, היהודי הביע אי-נעימות על ההטרחה. הרב ענה בתשובתו המפורסמת: "למה נברא זמן בעולם? רק כדי לעשות טוב לשני!", ולימד שהתכלית האמיתית של החיים היא לא רק המצוות אלא עשיית החסד.

3. הלל הזקן והעני בן הטובים

הגמרא מספרת על עני "בן טובים" שירד מנכסיו והיה רגיל שירוצו לפניו. הלל הזקן, שדאג לו לסוס ולאדם שירוץ לפניו, רץ בעצמו 3 קילומטר לפניו כשהרץ הקבוע לא הגיע. רבי חיים שמולביץ מסביר שהלל הבין שהערכה היא צורך נפשי בסיסי של האדם, ולכן ביזיון כבוד התורה נדחה מפני "פיקוח נפש" של הערכת הזולת.

4. המהנדס הרוסי והרומני

מהנדס רומני התפעל מהוילה המפוארת של עמיתו הרוסי, שהודה שבנה אותה מחומרי הגשר שהיה אחראי עליו. כשהרוסי ביקר אצל הרומני, גילה טירה עצומה. לשאלתו, ענה הרומני: "אתה רואה את הגשר? אין גשר! כל הגשר כאן". זהו משל לשיטת היצר הרע המבקש "רק פעם אחת קטנה" כדי להרגיל אותנו בהדרגה לחטא, עד שכל ה"גשר" המוסרי קורס.

5. ארגון "השיבנו" והחסד שחוזר

מייסד ארגון "השיבנו", שהחזיר אלפים בתשובה, היה בנעוריו תלמיד חלש שעמד לעזוב את הישיבה. לאחר שפנה לשישה בחורים ללא הועיל, התפלל לה' שיסייע לו, והבחור השביעי הסכים ללמוד עמו. לימים, כאשר ראש ישיבה שבנו נפל והתדרדר ביקש עזרה מארגון "השיבנו", גילה מייסד הארגון שראש הישיבה הוא אותו בחור שלימד אותו לפני שנים רבות, וכעת הוא זה שהחזיר את בנו בתשובה.

6. עמון ומואב וחומרת אי-הכרת הטוב

התורה אוסרת על עמון ומואב לבוא בקהל ה' עד עולם, עונש חמור יותר מזה של עמלק. סיבת החומרה אינה מעשה רע שעשו אלא אי-הכרת הטוב שלהם כלפי אברהם שהציל את לוט, אביהם. הרב משווה זאת לאישה הדורשת הכרת תודה על ארוחה שהכינה לפני שמונה שנים, ומדגיש שאי-הכרת הטוב היא החטא החמור ביותר בתורה.

תמלול השיעור

הפרשה שלנו, 74 מצוות יש בפרשה שלנו, עמוסה...  [כמעט] כל פסוק זה עוד מצווה, עוצמות! כל מצווה ממש עוצמה בפני עצמה. אבל יש שתי מצוות בודדות ששם אלוקים גם מבטיח ברכה, בשאר המצוות פחות אלוקים מבטיח ברכה.

שתי מצוות שאלוקים מבטיח לך ברכה. המצווה הראשונה זו מצווה במצוות חסד, כשאדם הולך להלוות כסף לשני, אז התורה אומרת, "לנוכרי תשיך ולאחיך לא תשיך", תתן לו הלוואה בלי לקחת ריבית. למה? למה? אני רוצה להרוויח!? הרי כל בן אדם רוצה להרוויח! אז למה שאני אלווה לו בלי להרוויח? אתה יודע? אם תעשה את זה התורה מבטיחה לך, "למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידיך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה". יש כזו הבטחה שתהיה לך הצלחה, איפה שתשים את היד שלך אתה תהיה מוצלח.

איפה התורה מבטיחה את זה? כשיהודי עושה טובה לשני, עושה אתו חסד, טובה עם השני, פה אלוקים מבטיח לך, אני מברך אותך איפה שתשים את היד יהיה לך הצלחה.

במקום השני שגם כן אלוקים מברך אותך באותו לשון כמעט, זה לקמן בפרשה לגבי אדם ששכח עומר בשדה. שכח עומר בשדה. התורה אומרת, תשאיר אותו שמה. למה? "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך". אם אתה משאיר את זה שמה, אני מברך אותך. אלוקים אומר, איפה שתשים את היד שלך, אתה תהיה מוצלח.

שתי מצוות אלוקים מברך אותך שאתה תהיה בן אדם שמאוד מצליח. איזה שתי מצוות? אחת מצוות חסד, אחת מצוות צדקה. שמה אלוקים מבטיח את ההבטחה! עוד מלא מצוות התורה מבטיחה? אין, אין, אין! בסדר, ודאי ששכר יש, שכר יש על כל מצווה, אבל הבטחה שתהיה לך הצלחה במעשה ידיך זה רק בשתי המצוות האלו.

סיפר הרב אורי זוהר - כשחזרתי בתשובה אז הרב שלי, הרב יצחק שלמה זילברמן, אמר לי 'דע לך, שאחרי שחזרת בתשובה אתה צריך להתנהג כמו יהודי כשר, ויהודי כשר חייב חייב לעשות כל יום שני חסדים, כל יום אתה חייב לעשות שני חסדים עם שני יהודים'.

ככה אמר לו הרב. הרב אורי זוהר סיפר: "אמרתי לעצמי, מה אני יכול לעשות? איזה שני חסדים אני יכול לעשות כל יום עם שני יהודים? מה אני יכול לעשות? קיבלתי על עצמי שכשאני נוסע לכולל, אז אם אני רואה בן אדם שמחפש טרמפ, אני מעלה אותו טרמפ לאיפה שהוא צריך. ואמרתי, כבר אני עושה חסד, זה מושלם. אני לוקח אותו עד המקום איפה שהוא צריך".

"לימים אני רואה, תשמע, זה גוזל לי את הכולל. כל יום אני צריך לבזבז על זה חצי שעה, לפעמים גם שעה. בן אדם אומר לי אני צריך לשם, ואתה יודע, ירושלים גדולה, ענקית, אני לא יודע איפה לנסוע. ולא ידעתי מה לעשות".

פניתי לרב זילברמן, אמרתי לו 'הרב, הרב אומר לעשות חסדים, אני ברוך ה' עושה כל יום שני חסדים, אבל זה גוזל לי חצי שעה מהלימוד, לפעמים גם שעה, מה אני אעשה?' אמר לי הרב 'אני לא יודע, אני באמת לא יודע מה עושים, בוא ניסע לרב אלישיב, ניסע לרב אלישיב, מה שיגיד לנו נעשה'.

נסענו אני והוא לרב אלישיב. הגענו לרב אלישיב, אמרנו לו 'הרב, כך וכך הסיפור, מה הרב אומר?' אומר לי הרב אלישיב, 'רבְּ אורי, אתה הולך ללמוד תורה, נכון? מישהו מבטיח לך שיהיה לך חשק ללמוד? מישהו מבטיח לך שיהיה לך הצלחה בלימוד? לאף אחד אין הבטחה. הדבר היחיד שיכול לעשות לך הבטחה להצלחה בלימוד, זה רק כשאתה עושה חסד עם השני. אתה מדבר איתי על החצי שעה הזאת? החצי שעה הזאת זה החצי שעה שעושה לך הצלחה בלימוד של כל היום! ולכן תמשיך לעשות חסדים גם אם זה גוזל לך חצי שעה מהלימוד או שעה, זה מה שיגרום לך להצלחה בלימוד של כל היום כולו'.

והרב אורי זוהר סיפר - ולא הפסקתי מלעשות חסד, כי ידעתי שזה ההצלחה בלימוד שלי, אם אני רוצה לזכור את הלימוד, אם אני רוצה להבין את הגמרא, זה תלוי בחסד שאני עושה. 'למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך'. אצלו מה זה מעשה ידיך? זה לימוד תורה. אה, לימוד תורה אתה צריך ברכה שמה. הברכה שלך - תעשה עם השני חסד. כשתעשה חסד יהיה לך הצלחה בחיים".

סיפר איזה יהודי אחד - "הלכתי לרב, לרב אויערבך זצ"ל, סיפרתי לו שאני לא הכי מרגיש טוב, אני צריך איזה בדיקה אצל איזה רופא. הבעיה שהרופא הזה, פרופסור גדול, בשביל להזמין תור לוקח שלושה חודשים לפחות. והוא כואב לו מאוד,הוא בצער גדול, והוא לא יודע מה לעשות. הוא אמר אולי אם הרב יכתוב איזה מכתב לרופא, אולי הרופא ימצא איזה זמן להכניס אותי בין התורים, אפילו בתוך שבוע יוכל להכניס אותי.

הרב אויערבך, מיד קם, התחיל לכתוב מכתב. מכתב ממש בחמימות גדולה מאוד. אחרי שהוא סיים, אז הוא קורא את המכתב, הוא אומר "לא, המכתב הזה לא טוב, כי אני שכחתי את השם של הרופא, צריך לכתוב את השם הפרטי. כתבתי את השם המשפחה שלו, אבל השם הפרטי חסר לי".

קמתי בחזרה, אני לא מכיר את הרופא הזה, אמרתי אני אביא ספר טלפונים, אני אחפש. אולי שם מופיע השם הפרטי של הרופא. אני הרגשתי לא נעים. אתה יודע, הרב אויערבך באמצע לימודו, כל הגמרות והספרים על השולחן והוא שקוע בלימוד, ואני מפסיק אותו עכשיו לכתוב את הדברים האלו, והרגשתי לא נעים. אמרתי לו 'הרב, אני מרגיש לא נעים שאני ככה מטריח את הרב, מרגיש לא נעים'.

אמר לי הרב - 'מה אתה מרגיש לא נעים? תגיד לי, למה נברא זמן בעולם? יש בעולם זמן, למה נברא זמן בעולם? רק כדי לעשות טוב לשני! בשביל זה באנו לעולם! המטרה שלנו בחיים, איך אני יכול לגרום לעשות טוב לשני? כשתעשה טוב לשני ברגעים האלו, זה התכלית של הבריאה שלך! יש בן אדם שבאמת, באמת המצוות שלו ענקיות, אבל זה לא התכלית. התכלית - איפה אתה יכול באמת לעשות טוב לשני'.

יש גמרא במסכת כתובות (סז:), זה לא בשבילנו, גדול עלינו, אני אומר לכם גדול עלינו מאוד. הגמרא שם מביאה את הפס' "די מחסורו אשר יחסר לו". מה הגמרא אומרת שמה? "אפילו אם הוא עני והוא היה פעם איש בן טובים וירד מנכסיו ועכשיו הוא צריך סוס לרכוב עליו ואיזה עבד לרוץ לפניו, איזה רץ שרץ לפניו, גם זה בכלל 'די מחסורו אשר יחסר לו'".

מספרת הגמרא מעשה בהלל הזקן. היה איזה אחד עני בן טובים, והלל הזקן דאג לו, הביא לו בן אדם, הביא לו סוס, דאג לו שיהיה לו סוס, וגם איזה בן אדם שירוץ לפניו. ופעם אחת אותו בן אדם שרץ לפניו לא היה, לא יודע מה, לא הגיע, והלל הזקן רץ לפניו שלוש מילין, 3 קילומטר רץ לפניו! עד פה זה הגמרא.

מישהו היה רץ לאיזה מישהו 3 קילומטר? מה זה? אני קראתי את הגמרא הזאת, אמרתי אם אנני הייתי רץ הייתי מפורק, 3 קילומטר! אתה יודע מה זה קילומטר? אני מדדתי פעם קילומטר. קילומטר זה מסוף צה"ל 12 עד בניין 4, בכביש, בדיוק בסיומו, כל זה קילומטר. ככה שלוש פעמים תרוץ לפניו?!

לפני מי? תשמע, יש איזה אחד שפעם הוא היה ראש העיר. תשמע, הוא היה פעם ראש העיר והוא מרגיש את עצמו, אוהו. אם אתה יכול לתת לו את ההרגשה הטובה, לרוץ לפניו...

מה כל אחד היה עושה, אני שואל עכשיו, מה כל אחד היה עושה? אהה היית פעם ראש העיר, יישר כוח, זהו, הורידו אותך, דמוקרטיה, יש בחירות, לא רוצים אותך, סע! לך! מה אתה עושה מאיתנו? תגיד, אתה יכול לרוץ? אני ארוץ לפניו?? אני פעם ביקשתי ממנו איזה, איך אומרים, לבנות מרפסת, הוא לא אישר לי את זה. אהה, שירוץ לבד עכשיו, שירוץ לבד!

מישהו פה היה רץ, אני שואל, מישהו פה היה רץ? לא, אין! אני אומר לך, אתה, אתה תפתח את הגמרא, תנסה לחשוב, כנס אתה לתוך הגמרא, תגיד, היית עושה את זה? 3 קילומטר?!

עכשיו, צריך לדעת אין לנו גם הבנה מי זה הלל הזקן, אין לנו, אין לנו גם הבנה מי זה. אנחנו רק, היום, אם הלל הזקן יבוא לפה, מה נגיד לו? "אם אתה יכול לעשות מי שברך" חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום. כבר אמרתי לכם כמה פעמים שהחפץ חיים אמר למלך המשיח, "משיח, תבוא היום!" [הכוונה בזמן החפץ חיים]. אם תבוא היום עוד ידברו איתך בלימוד, אם תאחר רק יבקשו ממך ברכות, זהו!

אם הוא יבוא היום המשיח, רק ברכות מבקשים, זהו, יותר מזה אין כלום, שום כלום.

עכשיו תראו, הירושלמי כותב על הלל, כותב הירושלמי שמהתלמידים שלו היה 30 כמו משה רבנו, 30 כמו יהושע בן נון, 20 בינוניים. הגדול שביניהם - יונתן בן עוזיאל. הקטן - רבן יוחנן בן זכאי. מי זה הגדול? שכל עוף שהיה עובר מעליו היה נשרף.

עכשיו, תגיד, כשהלל היה לומד, לא היה נשרף? אז יש בזה כל מיני תירוצים. יש תירוץ, תירוץ חסידי, יש תירוץ חסידי שאצל הלל הוא ידע לסגור את העוצמה שלו בתוך עצמו. זה תירוץ חסידי.

אבל את השאלה הזאת שואל את הירושלמי. הירושלמי שואל את השאלה הזאת. כותב הירושלמי: "יונתן בן עוזיאל היה שורף רק בארבע אמותיו. הלל הזקן - בכל הרואה". כל עוף שראה אותו נשרף. זה הלל הזקן.

עכשיו, זה הלל הזקן, תגיד לי, כזה בן אדם זה צריך להיות מישהו ענק. תגיד, היית רץ 3 קילומטר לפני כזה בן אדם? תגיד, איפה נעלם ביזיון כבוד התורה? עכשיו, עזוב את הכל, איפה נעלם ביזיון כבוד התורה? מפחיד, אה?

את השאלה הזאת שואל אותה רבי חיים שמואלביץ. כך הוא שואל. הוא שואל איפה נעלם ביזיון כבוד התורה כשרץ הלל הזקן?

אומר רבי חיים שמואלביץ - יהודי, אתה יודע ממה הוא חי? ממה כל יהודי חי? מהערכה שמעריכים אותו... זה החיים שלו! מהערכה שמעריכים את הבן אדם, מזה הוא חי! הלל הזקן הבין - היהודי הזה זקוק שמישהו יעריך אותו. במה מעריכים אותו? שמישהו רץ לפניו. אם לא תרוץ לפניו, בשבילו זה פיקוח נפש!

אה, פיקוח נפש? אפשר גם להחמיר, אז כבר פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. כבר דוחה את כל התורה כולה. אתה אומר "יש פה ביזיון כבוד התורה"? זה דוחה הכל!. למה? כי יש לבן אדם את ההרגשה שהוא זקוק שמישהו יעריך אותו.

ולכן כל אחד מאיתנו ידע, החסד הגדול שאתה יכול לעשות וזה מה שיעמוד לך ביום הדין. מה שעומד לבן אדם ביום הדין זה החסד שבן אדם עשה עם חברו. החסדים האלו כל כך גדולים. אין לנו הבנה, אין לנו אפילו מחשבה כמה העוצמה של המעשים האלו.

ובן אדם ידע לעבוד כמו יצר הרע. יצר הרע לא בא לבן אדם בדברים גדולים, מעולם, מעולם. יצר הרע מה אומר לך? "אתה יכול פעם אחת להסתכל". פעם אחת להסתכל, זהו. פעם אחת. הוא לא רוצה יותר מזה. "אני מבטיח לך שבוע שמירת העיניים, אבל אני צריך פעם אחת, תסתכל". זה מה שהוא רוצה.

תגיד, מה אתה מרוויח, יצר הרע, מפעם אחת? אני לא מבין. מה אתה מרוויח? מה יצר הרע מרוויח מפעם אחת שהוא מכשיל אותנו? הרי אתה יודע, בסדר, יום אחד היה ביטול תורה, חצי שעה ביטול תורה, יצר הרע הפיל אותנו, חצי שעה לא למדנו. תגיד לי, מה אתה מרוויח? אבל אחר כך למדנו שמונה שעות רצוף.

היצר הרע רוצה להרוויח רק משהו אחד. אני רוצה שתתחיל להתרגל שביטול תורה זה לא דבר מפחיד. לא מפחיד. "פעם אחת תסתכל. מה אני מרוויח מזה?" הפעם הזאת, הפעם הזאת תגרום לך שתהיה פעם שנייה ופעם שלישית.

סיפר איזה מהנדס רומני: "נסעתי פעם לרוסיה. נסעתי לרוסיה, פגשתי איזה מהנדס רוסי. אבל אל תשאל איזה בית יש לו. איזה וילה ענקית, וואוו, משהו, אתה יודע, ברמות. אמרתי לו, תגיד לי, כבר כמה מהנדס מרוויח ברוסיה? איך אתה יכול לבנות כזה בית? כזה בית אתה יכול לבנות? מה אתה יכול לבנות?"

"אומר לו, בוא, בוא איתי, בוא איתי, בוא איתי. לקח אותו עד החלון. 'תסתכל מהחלון. אתה רואה גשר?' אומר לו, 'כן'. 'הברזלים, חלק מהברזלים של הגשר נמצאים פה. חלק מהבטון, אתה יודע, אני מהנדס של הגשר. חלק מהבטון הבאתי לפה. חלק מהבלוקים זה והנה נוצר בית. ראית איזה בית נוצר? איזה יופי'".

"טוב, חצי שנה, שנה עברה. המהנדס הרוסי נסע לרומניה. אה, הוא רואה שמה הרומני הזה, לא וילה, איזה טירה. 10 קומות, 10 קומות, איזה טירה. 'תגיד לי כמה מהנדס רומני מרוויח שבנית כזו טירה'. אומר לו, 'בוא, בוא איתי לחלון'. בא לחלון, 'תסתכל, אתה רואה את הגשר?' אומר לו, 'אין גשר'. אומר לו, 'יפה, כל הגשר בא לפה. כל הגשר הגיע לפה'.

זה מה שיצר הרע רוצה. איך הוא מתחיל יצר הרע? "קח חתיכת ברזל". זהו. קח חתיכת ברזל. תגיד לי, מה אתה מרוויח? אתה מרוויח? גזל כבר לא רציני.  איך היה לך עד היום? עד היום איך הרגשת? אה, גזל... גזל... זה אסון. אסון! פתאום זה כבר לא אסון... תשמע, זה אסור. זה ברור זה אסור. אבל זה לא אסון. זה לא אסון. זה לא בסדר, אבל זה לא אסון". ככה עובד היצר הרע. עד שיום אחד הכל נעלם.

בשיטה שלו אנחנו צריכים לעבוד. בשיטה שלו אנחנו צריכים לעבוד! לבוא לקחת, לבוא לקחת עוד מצווה. תעשה חסד, תשמע, חסד קטן. תעשה חסד קטן, תתחיל להתרגש מחסד, תעשה עוד חסד קטן, עוד חסד קטן. בסוף אתה תתחיל להבין שחסד - על זה העולם בנוי, וזה חוזר לבן אדם.

סיפר ראש ישיבה גדול, סיפור אחד אני אסיים בלי נדר.

סיפר ראש ישיבה אחד גדול: "יש ארגון בארצות הברית קוראים לארגון הזה 'השיבנו'. הארגון הזה זכה להחזיר מאות, מאות, מאות ואלפים של אנשים שחזרו בתשובה דרכו, מאות ואלפים. יש לו סיעתא דשמיא שאין לאף אחד, באופן ובצורה מבהילה מאוד. המון בחורי ישיבות שנשרו ונפלו למטה, למטה, הוא מצליח להחזיר אותם בתשובה בחסד עליון".

"יום אחד קיבלתי טלפון. קיבלתי טלפון מאיזה ראש ישיבה פה בארץ ישראל, גדול מאוד, מפורסם, משום  כבודו אני לא רוצה להזכיר את שמו. כך הוא ביקש ממני: 'תעשה טובה. הבן זקונים שלי נשר למטה. אבל לא נשר למטה. הלוואי שיהיה גוי. יותר גרוע מגוי. למטה, למטה, למטה. אין. מה לא ניסינו לדבר איתו? מה לא ניסינו לעשות? אין, סתום הלב, אין מה לעשות. תעשה טובה, אם אתה יכול לגרום שלפחות, לפחות ירגיש משהו ביהדות, שיהיה משהו'".

לקח לי זמן עד שיצרתי איתו קשר. אחרי שיצרתי איתו קשר, הזמנתי אותו לשבת לבוא לאכול. באמת, כמו שהראש ישיבה אמר - גוי גמור. אבל מפה, אתה יודע, משמה לפה, שלושה חודשים היהודי הזה יום אחד אמר לי 'אני רוצה להתחיל לשמור שבת'. אמרתי, הניצוץ נדלק! חצי שנה עברה והיהודי הזה חזר להיות כמו בחור ישיבה בתשובה שלמה, ממש. ראש הישיבה היה כל כך שמח, מאוד מאוד. הוא נסע במיוחד מארץ ישראל, נסע לחוץ לארץ, הגיע אלי. הוא אומר לי 'אני מודה לך על כל מה שעשית בשבילי, אני רוצה לשאול אותך במה אני יכול להשיב לך כגמולך, איזה הכרת הטוב אני יכול לעשות להשיב לך כגמולך'.

אמר לו: 'אני יש לי משהו שאני רוצה שתשיב לי. בוא תכנס איתי למשרד. אני רוצה שתשמע ממני סיפור ואני אספר לך את הסיפור. זה הכרת הטוב שאתה יכול מה שאתה יכול להשיב לי - שתשמע אותי'.

נכנסנו למשרד והוא מספר לי: 'אתה יודע, אני הייתי ילד בתלמוד תורה', כך מספר יושב ראש ארגון 'השיבנו'. 'הייתי ילד בתלמוד תורה, אתה יודע לקרוא לזה ילד חלש, גם לא חלש. לא הייתי מבין כלום, לא הייתי מבין כלום, הציונים שלי הגבוהים, הגבוהים שהיה לי זה 70, מעולם לא 80, מעולם מעולם לא ראיתי 80. וככה סחבתי, ככה פה ושם סחבתי את זה. הגעתי לכיתה ח', ידעתי שעכשיו צריכים לעלות לישיבה קטנה טובה. אמרתי, מה, אני אלך לישיבה פשוטה? אני אלך לישיבה טובה, חזקה מאוד. למדתי כמה שיכולתי להבין, לא הבנתי הרבה, אבל מה שהצלחתי להבין, קצת קשרים, עניינים, פרוטקציה, נכנסתי לישיבה קטנה טובה מאוד'.

'אבל מה אני אגיד לך, באלול לא הבנתי מילה אחת, כל מה שהרבנים דיברו, כל השיעורים, השיחות של המשגיח, מילה לא הבנתי, כלום. סתם מדברים, אני עושה ככה, אבל לא הבנתי כלום. ככה, עבר חודש חשוון, כסלו. אחרי חנוכה חזרנו הביתה, היתה איזה הפסקה, איזה חופש קטן. חזרנו הביתה ואני לא מבין כלום. אמרתי לעצמי די, זהו, ניסיתי אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת, זהו, לא הולך, לא הולך. תצא לעבוד, תצא לעבוד, זהו, נגמר'.

'אמרתי, טוב, אני כצעד אחרון לפני שאני יוצא לעבוד, אני אבקש אולי מאיזה בחור אם הוא יכול לעזור לי, אם יעזור לי, אולי מישהו יעזור לי, אז אולי אני אצליח ללמוד משהו, אני אבין. אני מעולם לא ביקשתי טובה, טובה מאף אחד. אבל אמרתי לעצמי, אני רוצה, אני רוצה ללמוד'.

אבל ניגשתי לאיזה בחור, מתמיד גדול מאוד בישיבה, אמרתי לו, אתה יכול ללמוד איתי שעה ביום? אני זקוק לאיזה עזרה בלימודים, אתה יכול ללמוד איתי? אומר לי, אני ממש מצטער, הזמן שלי עמוס בסדרים, יש לי סדרים, יש לי זמנים, הכל מסודר. אני לא יכול, לא יכול, לא, לא נראה לי שיש לי איזה שעה ללמוד איתך'.

טוב, הלכתי לעוד בחור מתמיד. עכשיו אני הבנתי אותו, כי באמת הוא מתמיד, באמת בחור יושב, לומד חזק מאוד. עוד בחור, גם בחור מתמיד, ביקשתי ממנו, אתה יכול לעזור לי בלימודים? אני לא מבין כלום, לא מבין, אתה יכול לעזור לי בלימודים. אמר לי, 'לא, אני יש לי שאיפה לגמור את כל המסכת של הישיבה ולהיבחן עליה. אני חייב להשקיע. אין לי זמן מיותר שאני יכול לתת לאחרים'.

הלכתי לעוד בחור, לעוד בחור, שישה בחורים הלכתי אליהם. אף אחד לא רצה ללמוד איתי. כולם אמרו לי שהםלא יכולים, ואני הבנתי אותם, כי באמת הבחורים מאוד מאוד טובים, מאוד מאוד טובים, ומאוד מתמידים.

הגיעה תפילת מנחה, התפללתי תפילת מנחה, בסיום התפילה אמרתי: 'אלוקים, תשמע, אני את הגמרא, את הלימודים, לא מבין כלום. גם אף אחד לא רוצה ללמוד איתי. אז תשמע, אלוקים, אני הולך לעוד בחור אחד. אם הבחור הזה מוכן ללמוד איתי, סימן שאתה רוצה שאני אשאר בישיבה. אם הבחור הזה יגיד לי לא רוצה ללמוד, אתה כאילו אומר לי תצא לעבוד. כאילו אתה אמרת לי, זה ביני לבינך, אלוקים'. ככה, ככה אמרתי.

סיימתי את התפילה, התחיל הסדר. התחיל הסדר שאחרי התפילה, ניגשתי לאיזה בחור. אמרתי לו, לאיזה בחור ככה בצד, יושב, לומד, ניגשתי אליו. אתה יכול לעזור לי? יש לי קצת קשיים בלימודים, אני לא מבין, אתה יכול לעזור לי? אומר לי, 'בטח, בשמחה גדולה'.

הרגשתי כאילו באותו רגע, כאילו אלוקים אומר לי, אני רוצה אותך פה, אני רוצה אותך, אני רוצה אותך לומד. והתחלתי ללמוד עם הבחור הזה. הבחור הזה גם היה לו רגש טוב והוא הבין איפה אני לא מבין. והסביר לי טעות אחר טעות. ולמדתי שורה ועוד שורה. שלושה חודשים למדתי איתו. אחרי שלושה חודשים אני זוכר סדר שלישי אחד שישבתי ולמדתי לבד והבנתי את החומר. אני לא יודע אם היה בן אדם יותר מאושר ממני בעולם. לא יודע. הייתי מאושר. אני זוכה ללמוד! להבין! אני לא מבין, אני יודע ללמוד לבד ואני מבין?! הייתי מאוד מאוד מאושר.

ברוך ה' עברתי ישיבה קטנה ממש בצורה מוצלחת. גם ישיבה גדולה. והתחתנתי. הלכתי לכולל. למדתי בכולל אולי שמונה שנים. אני הייתי בכולל, אברך מתמיד מאוד'".

"'יום אחד הראש כולל אומר לי, לא צריכים עוד אברכים בכולל. יש לך גישה לילדים, אני רואה אותך שילדים מגיעים לפה. איך אתה מצליח להיכנס ללב שלהם? אני מבקש, צא, כנס ללב של הילדים כדי שיצליחו בלימודים שלהם. התחלתי, אתה יודע, פה בערבים, לא משהו גדול. מפה לשם נפתח הארגון 'השיבנו'. הארגון 'השיבנו' הזה נפתח, וברוך השם אלפים חזרו בתשובה בזכות הארגון הזה'".

"כל זה מספר אותו בן אדם לראש הישיבה. אומר לו, היושב ראש של הארגון: 'רציתי רק להגיד לך, אותו בחור שלמד איתי, זה היה אתה! אתה, זה אותו בחור שהסכמת ללמוד איתי באותו ערב! ובזכותך אני יודע ללמוד! בזכותך יש לי משהו בחיים! והגלגל לא נשאר ריק! בזכות מה שעשית בשבילי, תראה מה זכית. אתה ראש ישיבה גדול היום, יש לך אלפי תלמידים, וגם זה חזר אליך בחזרה. בזכות מה שאתה עזרת לי, אני עזרתי לך והחזרתי לך את החסד, והבן שלך חזר בתשובה שלמה.

בן אדם עושה עם השני חסד, הוא לא יודע איפה החסד הזה עומד לו.הוא לא יודע איפה הבן אדם מרוויח את החיים שלו. בזמנים הללו, בפרט בחודש אלול, בן אדם חייב לתת את הלב ואת הנשמה, איך אני יכול לעזור לשני? ככל שתעזור לשני, תדע לך שהגזר דין שיגזר עליך בראש השנה יהיה גזר דין מוצלח מאוד. ככל שתחשוב על עצמך גם אלוקים יודע לחשוב על עצמו. וכשאלוקים חושב על עצמו זה מאוד מסוכן. מאוד מסוכן.

לכן צריך שכל בן אדם ידע לפרגן לשני ולעשות חסד. ובפרט לאלו שאתה חייב להם הכרת הטוב. לאלו שאתה חייב הכרת הטוב, זה הכי מפחיד שבעולם.

בפרשה שלנו יש שתי מצוות. המצווה האחרונה בפרשה, ואחת ממצוות האחרונות בתורה (מצוה תרה). מי זו? "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך". האומה הכי מאוסה לאלוקים, הכי מאוסה לאלוקים זה עמלק. אין יותר מאוס לאלוקים. "תמחה את זכר עמלק" תמחה! לא תשכח!". וקוראים את זה כל פעם בדחילו ורחימו. והאומה הזאת זו האומה הכי, הכי, הכי... אבל גם האומה הזאת, אם יצחקו עלינו ויבוא אחד מהאומה העמלקים ויגיד שהוא צרפתי והוא יצחק עלינו, מאיפה יודעים...? הוא בא, דיבר צרפתית ונכנס, וגיירנו אותו, ואתה יודע, לא שמנו לב, אל תשאל, ובסוף הוא התחתן עם איזה יהודייה, ומה עושים עכשיו? מה עושים? מה עושים? ככה כבר נכנס, נכנס, נכנס כבר, יש קושיות על זה, ויש תירוץ, יש תירוץ, לא משנה. במציאות כבר נכנס, נכנס ואפשר להתחתן אתו.

מי זה זה? זה המן. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. לא יכול להיות! מבני בניו צריך לחסל אותם! "תמחה את זכר עמלק"! כבר נכנס. איך אומרים? נכנס. יאללה, שיהיה, כבר יכנס.

אבל יש אומה אחת שלא. זה עמון ומואב. עמון ומואב. "גם דור עשירי לא יבוא בקהל ה". מה זה דור עשירי? הוא יספר לך שסבא רבא שלו, של סבא רבא של ההוא, ההוא וההוא, לא יעזור. לא יעזור. לא יעזור. "לא יבוא בקהל ה'", לא יבוא. צריך להתגרש ממנו, אין! הוא לא יכול לבוא בקהל ה'!

מה הבעיה? מה הבעיה? מה הבעיה? מה, מה, מה הסיפור שיש פה? כשאתה עברת שמה ליד הבית שלו, הוא לא הוציא לך לחם. נו, אז מה? אז הוא לא הוציא לחם. נו, אז מה הבעיה? "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים". אז לא קידמו. בסדר, אז לא קידמו. בסדר, נו, אז לא קידמו. מה, מה זה לא קידמו פעם, פעם לפני 500 שנים, אבא שלך נתן לאבא שלו אוכל. מי? אברהם אבינו נתן ללוט אוכל.

אז הם צריכים להכיר טובה על מה שעשו להם. והם לא הכירו טובה. אה, אתה לא מכיר טובה? אה, אתה לא מכיר טובה? "גם דור עשירי לא יבוא בקהל ה'".

תארו לכם שאיזה אישה אחת אומרת לבעלה אחרי שמונה שנות נישואין: "אתה זוכר את האוכל שהכנתי לך ביום שאחרי החתונה? איך זה היה? זה היה טעים? תגיד תודה!". מה אתה אומר לכזאת אישה? הלוואי שאיך אומרים? שולחן ערוך מהלך, מלא סעיפים... מלא סעיפים... מה אני אגיד לך? איך עולה דבר כזה? מה אני אגיד לך? תגיד היא נורמלית! זה שמונה שנים, עבר שמונה שנים!

פה אנחנו צריכים, עמון ומואב צריכים להכיר מה שאברהם עשה לפני 500 שנים. איך עולה על הדעת דבר כזה? אם אין הכרת הטוב, זה הדבר  החמור ביותר שיש. והכרת הטוב, אתה צריך להכיר טובה לאשתך ולהכיר טובה להורים שלך.

ומי שלא יודע להכיר טובה, התורה מעידה, הוא יותר גרוע מעמלק. לנו נראה כאילו וואוו, לא, אל תתבלבל. יש דברים מאוד מפחידים.

ולכן דווקא פה שצריכים חסד, הלואה, זה המקומות שצריכים שיש לך הכרת טובה כלפיהם.

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.