שיעור 11

סגולה למציאת חן, ועוד דברים נפלאים

פרשת נח תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. נח מצא חן בעיני ה' משום שהתהלך עם האלוקים ועשה את רצון ה' ולא את רצונו. הסגולה למצוא חן היא לשאול מה ה' רוצה ממני ולא מה אני רוצה. כדי לדעת מה רצון ה', יש לחשוב איך היינו מייעצים למישהו אחר במצבנו.

2. המאבק והשכר הגדולים ביותר הם דווקא במקום הקושי והניסיון, כפי שרואים אצל דוד המלך ואביו ישי. ישי ביקש מדוד להתייחס אליו כבן אוהב למרות שזרק אותו מהבית, ואז דוד ינצח את גוליית.

3. התפילה של אדם בעולם הזה, עם הניסיונות, חזקה יותר מתפילת צדיק שכבר נפטר ללא ניסיונות. לכן הבן איש חי ביקש מרב אפרים הכהן להתפלל על החולה ולא התפלל בעצמו.

4. כאשר כובשים את היצר וההתאוות זוכים להצלה וישועה, כפי שקרה לאדם שכבש את עצמו ולא החזיר קללה או לבחור שקם להתפלל למרות הקושי וניצל ממוות בטיל שפגע בחדרו.

5. בזמנים קשים של לחץ וניסיונות, אפשר לזכות ולהתעלות ברגעים בודדים הרבה יותר מאשר בזמנים רגילים. על כן חשוב לנצל את תקופת המלחמה להתחזק בתורה, תפילה ואהבת הזולת.

הסיפורים בשיעור

1. כותרת: הבן איש חי מבקש מרב אפרים הכהן להתפלל על החולה

הבן איש חי הופיע בחלום לרב אפרים הכהן וביקש ממנו להתפלל על אחיינו, הרב יהודה צדקה, שהיה חולה בבית החולים. רב אפרים קם והתפלל, ולאחר מכן נסע לבקרו. הוא הסביר שאף על פי שהבן איש חי צדיק גדול, תפילתו של אדם חי עם ניסיונות חזקה יותר ממי שכבר נפטר. ואכן, הרב צדקה החלים לאחר מכן.

2. כותרת: הימנעות ממריבה הצילה את הבת בפיגוע

בליל שמחת תורה אדם אחד רצה לעשות הקפה של משה רבנו ומישהו אחר צעק וביזה אותו על כך. הוא רצה לענות לו, אך אדם שלישי יעץ לו לרחם ולמחול. למרות הקושי הוא קיבל את העצה. למחרת הבת שלו בקיבוץ בארי סיפרה שהבית שלה היחיד ששרד מהפגזה בזכות שכבש את יצרו.

3. כותרת: השכמה לתפילה הצילה מפגיעת טיל

בחור בשם נחמן תמיד התפלל ב-12 בצהריים. בשמחת תורה החליט להתגבר ולקום להתפלל למרות הקושי. כשעלה לתורה אמו פרצה לבית הכנסת וסיפרה שטיל פגע במיטתו ופוצץ את חדרו. אילו לא כבש את יצרו, לא היה נשאר מה לכבוש.

4. כותרת: בריחה מעסקה לא הוגנת הצילה חיים

תקציר: שני שותפים ערכו מסיבה. כשראו שמגיעים המונים, אחד מהם לקח את כל הכסף וביטל את השותפות. השותף השני אמר שהוא לא מוכן לרמאות וירד מהעסק, וכך ניצל עם משפחתו. השותף הרמאי נהרג יחד עם משפחתו במסיבה.

תמלול השיעור

שבת שלום לכולם, שבוע טוב. כותב השל"ה: 'ונח מצא חן בעיני השם'. אתה יודע מה הזכות של נח? אתה יודע איזו זכות יש לנח? אף אחד מהשכונה שלו, אף אחד מהסביבה שלו, לא המשפחה שלו, לא דודים שלו, לא אף אחד. כל האזור, כל העולם כולו הלך, ונח נשאר חי – למה?

התורה אומרת שנשאר חי, כי 'נח מצא חן בעיני השם'. שואל השל"ה: מה גם אני אמור לעשות שגם אני אזכה למצוא חן בעיני השם? יש עכשיו שעת מלחמה, אני צריך ישועות מהשם, אני רוצה - ריבונו של עולם, תגיד לי מה אני אמור לעשות שגם אני אמצא חן בעיני השם?

איזו שאלה טובה זו! זו שאלה של השל"ה הקדוש. אומר השל"ה הקדוש: התורה כותבת את התשובה – 'את האלוהים התהלך נח'. נח מעולם לא שאל 'מה אני רוצה לעשות'. נח לא שאל 'מה אני רוצה לעשות', אלא שאל 'מה אלוקים מצווה - זה מה שאני עושה'.

בדרך כלל, כל העולם, אנשים תמיד רגילים לקחת את המצוות לפי איך שלי מסתדר. אם זה מסתדר לי טוב - "אני אקיים, איזו מצווה טובה, נחמדה מאוד". אם לא מסתדר, קשה לי - "פטור, אנוס רחמנא פטריה". זאת אומרת, בדרך כלל, על פי רוב, אם בן אדם ישים לב לעצמו, על פי רוב בן אדם עובד את עצמו, לא עובד את אלוקים.

זה בדרך כלל. למה? כי אתה שומע, בן אדם - "בוא תקבל איזו קבלה". "כבד לי". "מה כבד לך? אבל זה אסור". "נכון, אבל מה?"

נח לא שאל "מה טוב לי, מה טוב למישהו אחר". נח שאל "מה אלוקים צווה". זה מה שאני עושה. כשנח עשה ככה, אומר השל"ה, בן אדם זוכה למצוא חן בעיני השם. זו איזו סגולה גדולה, סגולה ענקית, שבן אדם יזכה למצוא חן בעיני השם. ישאל "מה אלוקים רוצה ממני", לא "מה אני רוצה".

עכשיו זה לא נגמר. אומר השל"ה: ואיך אני אדע מה השם רוצה? איך אני יכול לדעת אם זה רצוני או רצון השם? איך אני אדע? אם יבוא מישהו וישאל אותך שאלה - "אני רוצה להתייעץ איתך, יש לי איזו בעיה מסוימת, אני רוצה להתייעץ איתך. מה אתה היית אומר לי?"

בוא ניקח סתם דוגמה. בן אדם אומר: "תשמע, אני גר באיזה מקום, הבית כנסת רחוק לי, הליכה של חצי שעה. תגיד לי, מה אתה אומר, אני אלך להתפלל בציבור או לא?" אני בא שואל אותך, מה אתה היית עונה לו? עכשיו, זה לא הפשט שהוא ילך. נכון שגם שעתיים נכון. אני עשם תמונה. אני עכשיו לא קשור לתמונה פה. עכשיו, מה אתה היית עונה לו? מה היית אומר לו? "לך! מה זה, תפילה בציבור? תקום חצי שעה לפני כן, תלך!" בדיוק ככה אתה אמור לעשות.

אתה עכשיו שואל: "תגיד לי, הדבר הזה והזה, אני יכול לקיים אותו?" תחשוב, מישהו עכשיו שואל אותך את השאלה הזו. מישהו בא עכשיו להתייעץ איתך: "תגיד לי, יש לי כזה וכזה ניסיון, מה אני אמור לעשות? תגיד לי, בכזה ניסיון, איך אני אמור להתמודד?" איך שאתה תענה לו - זה מה שהתשובה שאלוקים רוצה ממך.

בדרך כלל, בן אדם לוקח את עצמו - "לי, לא, חצי שעה אלך ברגל? אני אלך חצי שעה ברגל, בחום, בקור? פטור, רחמנא פטריה". אבל על מישהו אחר - זה לא אכפת לי. "תצא שעתיים". נכון, לי לא אכפת. זו בדיוק המידה שמודדת מה באמת השם רוצה ממך, לא מה שאתה רוצה. איזה דבר גדול זה!

כל אחד מאיתנו יפשפש במעשיו, יראה איפה אני יכול לקיים את רצון השם לפי איך שהוא רוצה ממני, לא איך שאני רוצה, איך שהשם רוצה ממני. אני מבטל את דעתי, ככה אני עושה. זה זוכה למצוא חן בעיני השם. שגם אם כל האנשים שבעולם ימותו, הוא ישאר חי. איזה דבר גדול, איזו סגולה נוראה ונפלאה, עבודת השם בצורה אחרת לגמרי.

כותב רב חיים פלאג'י, וואי, רב חיים פלאג'י הזה זה אש, אני אומר לכם, אש. הרב הזה לא מתאים לאדמו"רים של היום, אבל זה רב חיים פלאג'י. אמר כתוב שדוד המלך, ישי אמר לדוד: "קח אוכל לאחים שלך". האחים שלו נמצאים במלחמה עם הפלישתים, עם גוליית שם. "אם אתה יכול, תיקח אוכל לאחים שלך, ותיקח גם את ערובתם, תיקח מהם". כתוב בנביא שישי אמר לדוד בנו: "תיקח אוכל, חריצי חלב וכולי".

שואל הרב חיים פלאג'י: מה זה "ישי לדוד בנו"? אנחנו יודעים שדוד זה הבן של ישי, מה זה "דוד בנו"? שם "דוד", אתה מבין זה הבן שלו. התורה מדגישה "בנו".

אומר רב חיים פלאג'י: תדע לך, אנחנו נמצאים בשדה קרב. יש שם, אתה יודע, איזה בן אדם גוליית? 10 מטר גובה, 10 מטר רוחב, 10 מטר עומק, כולו ברזלים. נו, מי יוכל להילחם עם מפלצת כזו? אתה יודע, אחד יכול להילחם איתו? אם אתה תתנהג כמו בנו.

אתה שומע, דוד? אני 27 שנה זרקתי אותך מהבית, לא יום אחד, 27 שנה. ישי זרק את דוד מהבית, החזיק אותו כבן אדם ממזר, זרק אותו. אומר לו ישי: "תשמע, אם אתה עכשיו תתגבר מאוד חזק ואתה תמחל לי על כל מה שעשיתי לך, ואתה תתנהג איתי כמו בנו, שאתה מאוד מאוד אוהב אותי, תדע לך, אתה תצליח במלחמה". ככה אומר רב חיים פלאג'י. לכן הוא הדגיש לו "דוד בנו". למה "בנו"? "אני רוצה שתתנהג איתי כאילו אני עכשיו כאילו אתה הבן שאוהב אותי מאוד מאוד".

על זה, בן אדם, אומר לו דוד, אתה מביא את כל הישועות. יוצא שהישועות איפה נמצאות? איפה נמצאות הישועות? איפה שאתה מרגיש "אני לא יכול לכבד את אבא, אני לא יכול לכבד את אבא, אבא זרק אותי מהבית, אבא ביזה אותי, אבא אמר שאני ממזר". ואף על פי כן, ישי מבקש ממנו "תעשה טובה, פעם אחת תרגיש שאתה מאוד אוהב אותי, תרגיש שאתה באמת אוהב אותי. דוד בנו, תגיד שאני שאתה באמת הבן שלי אהוב. אתה תנצח במלחמה". ובאמת, זה מה שהיה.

דוד המלך מגיע לפני גוליית. תגיד, אתה עושה צחוק? זו מפלצת ענקית! אתה בא להילחם בלי שום דבר, בלי כלום, בלי כלום, רק עם מה אתה מגיע? עם אבנים? תגיד, אתה נורמלי?

באמת לא נורמלי. מתי בן אדם לא נורמלי? מתי שגם בן אדם מתנהג לא נורמלי. איך אבא שלך, שלפי התכנית הרגילה אתה אמור לשנוא אותו, אתה אמור להתרחק מאבא שלך הזה. ואף על פי כן, אתה מתקרב לאבא הזה ואתה אוהב את האבא הזה. זה כבר החשבון אחר לגמרי, החשבון כבר לא החשבון שמכירים, חשבון אחר לגמרי.

מביא המשגיח בספר "ליקוטי רשימות המשגיח של ישיבת ליקווד", רבי נתן מאיר וואכטפויגעל, ככה זה השם שלו, רב נתן צבי פינקל. המשפחות של האשכנזים, אני לא יודע איך מתחילים, איך מסיימים. קיצר, הוא סיפר סיפור, איזה סיפור. אומר שהסיפור הזה זה ספר מוסר. הוא אומר, שיום אחד רבי אפרים הכהן, אבא של חכם שלום, הגיע לבית חולים הדסה עין כרם לבקר את רב יהודה צדקה. איך שהוא הגיע, הבחור היה מאוד צעיר, הוא היה חולה, והרב אפרים הכהן בא לבקר אותו.

שאלו את הרב אפרים הכהן: "תגיד לי, איך אתה יודע שהרב צדקה חולה? לא פרסמנו לאף אחד, לא פרסמנו לאף אחד, אף אחד לא יודע. מאיפה אתה יודע?"

"הבן איש חי בא אליי בחלום באמצע הלילה, אמר לי: 'רב אפרים, האחיין שלי יהודה צדקה לא מרגיש טוב, הוא בבית חולים. תעשה טובה, תתפלל עליו'". ככה אמר: "אני קמתי, ישר קמתי. איך שהבן איש חי אמר לי את זה, קמתי, התפללתי, התפללתי בנץ. אחר כך נסעתי, באתי לעשות ביקור חולים, באתי לבקר את הרב צדקה".

ואמרו לו: "ברוך השם, הרב צדקה יצא מכלל סכנה, ברוך השם יצא מכלל סכנה, מתחיל להבריא". זה הסיפור שהיה.

המשגיח היה חוזר על הסיפור הזה, אמר: "אני לא מבין. הבן איש חי, קודש קודשים, מי יכול לתאר מי זה הבן איש חי? הוא לא יכול להתפלל למעלה? הוא לא יכול להתפלל? אני לא מבין אותו. הוא נמצא לפני כיסא הכבוד, תתפלל קרוב לשמיים. לא, הוא לא. את מי הוא צריך לשלוח? את התלמיד שלו, הרב אפרים הכהן. מה זה יעזור יותר מאשר הבן איש חי?"

אומר המשגיח: "הבן איש חי כבר נפטר, אין לו ניסיונות. התפילה שלו פחות משפיעה. נכון, הוא הבן איש חי, אתה צודק, הוא ענק. אבל מה לעשות, אין לו ניסיונות, אין לו ניסיונות. הרב אפרים הכהן, הוא חי פה בעולם הזה, הוא חי בעולם הזה פה עם מלא ניסיונות. התפילה שלו יותר חזקה, יותר חזקה מאשר של הבן איש חי".

דווקא איפה שיש קשיים, איפה שנראה לך השחור הזה, שם נמצאת התפילה שלך. צריך להתפלל, זו תפילה כל כך חזקה, לא ניתן לתיאור. כמה שבן אדם כובש את יצרו, וואו, איזה דבר גדול.

אני לא יודע אם שמעתם את זה, אבל כמה סיפורים אני רוצה לספר על כיבוש התאווה, איזה דבר גדול. סיפור ראשון שסיפר אותו הרב זמיר כהן, אני לא יודע מי זה הצדיק הזה.

הרב זמיר כהן סיפר שבשמחת תורה בלילה, היה איזה בית כנסת אחד, אמר: "אני רוצה הקפה של משה רבנו, קוראים לי משה, אני רוצה הקפה של משה רבנו". קם עליו אחד המתפללים: "אתה משה רבנו? תתבייש לך! משה רבנו, תתבייש! אם אתה תעשה את ההקפה שלו?" צעק עליו, קילל אותו: "מי אתה בכלל?" אתה, התרתיחה הדם שלו וצעק עליו.

ההוא אמר: "ככה צועק? אני אחזיר לו קללה, לא הקפה. קללות אני אחזיר לו!" הוא בא להחזיר לו. אחד המתפללים אומר לו: "מה, היית צריך מזה? מה היית צריך להתווכח איתו? למה להתווכח איתו? עזוב, בן אדם לא נורמלי. תדבר אליו ברחמים, תרחם עליו, תרד ממנו, תמחל לו".

אומר לו: "מה? בזה אותי בפני כולם פה". "לא משנה, לא משנה. אל תחזיר לו, אל תחזיר לו. עזוב, אנחנו ניתן לך הקפה אחרת, עזוב אותך עכשיו. נסתדר". אמר לו: "הוא ככה דיבר איתי?" "כן, יפה הסתדרו", כמו שאומרים. עברה הקפה.

בבוקר התחיל הפיגוע. במוצאי שבת מתקשרת הבת שלו, אומרת לו: "אבא, אני בקיבוץ בארי. אבא, כל הבתים מסביבי, כולם הרוסים. הרוגים על הבית שלי, לא ראו אותם. המחבלים נעלמו מהעיניים. לא שנכנסו, פגעו, שרפו, כלום. לא עשו כלום, שמרו לי על הבית משמיים, העלימו אותו. אף אחד לא רואה אותו, אף אחד לא רואה. אבא, קח בחשבון, כולנו בסדר - אני, בעלי, הילדים, כולם בסדר, כולם מרגישים מצוין".

איזה דבר גדול זה! כמה בן אדם היה מוכן לשלם שחס ושלום שהוא יודע שהבת שלו והילדים שלו והנכדים שלו נמצאים שם בקיבוץ בארי. היית מוכן לשתוק? מה זה לשתוק? כל החיים שותק. כל החיים של בן אדם שותק.

לפעמים בן אדם שולחים לו מתנה מאלוקים, זה מתנה מאלוקים. בן אדם לא יודע, ברגעים האלו שבן אדם יודע לכבוש את היצר שלו, וואי, זה איזה ישועות הוא שופך על עצמו, איזה ישועות הוא שופך על עצמו!

סיפר איזה בחור, קוראים לו נחמן משהו, אני לא זוכר את השם המשפחה שלו. שווילי? משהו כזה, אל תתפסו אותי על השם המדויק. אם תפרסמו אז אני אומר את השם שלו גם כן.

הוא אומר: "אני בדרך כלל, אצלי התפילה בנץ זה 12 בצהריים. זה נץ, זה כשאני קם. 'נץ' הכוונה 12 בצהריים, זה בשבילי נץ. בדרך כלל אני קם באיחור, אבל אם אתה אומר לי נץ, זה 12 בצהריים". זה הכוונה בשבילו נץ. התפילה אצלו? "איפה? אני לא יכול לקום בבוקר, לא יכול לקום, לא יכול לקום".

"החלטתי בשמחת תורה, לא יודע, הרגשתי כזו קרבה לאלוקים. אמרתי לעצמי, כל ההתעוררות של שמחת תורה, יום האחרון, זהו, נגמר, נגמר. בשמחת תורה אני חייב לקום לתפילה, חייב. תהפוך העולם, אני חייב לקום לתפילה".

אומר: "הרגשתי שאלוקים קרע אותי מהמיטה. לא יכולתי לקום, לא יכולתי, לא יכול לקום. אני פשוט נקרעתי מהמיטה. הלכתי להתפלל".

הוא מספר: "אני בקריאת התורה, קראו לי לעלות לתורה. איך שקראו לי לתורה, אמא שלי פרצה לבית כנסת: 'פגע לנו טיל בתוך הבית. ניצלנו, אני, אבא שלך והוא, נחמן הזה בתוך בית הכנסת. פגע לנו טיל בתוך הבית, לא הספקנו לברוח. נכנסנו לפרוזדור, שזה הכי מוגן כביכול בבית. הטיל עבר, חדר את הפרוזדור, נפל על המיטה של נחמן, פיצץ את כל החדר'".

אומר: "אם הייתי ישן ולא הייתי כובש את היצר שלו, כבר לא היה מה לכבוש יותר, כבר לא היה מה לכבוש".

זה סיפור שקרה בשמחת תורה הזו עכשיו. בן אדם לפעמים מתאמץ על איזו מצווה, מה הוא חושב לעצמו? "מה, איפה אלוקים? אני כל כך מתאמץ". אלוקים שולח כל מיני הבזקים משמיים להגיד לך: "בוא תתאמץ, תתאמץ. יש קשיים? בטח שיש קשיים. אבל תדע, איפה שיש קשיים, שם נמצאת כל ההצלחה של הבן אדם".

גם במסיבה שהייתה שם, היו שני שותפים שהם עשו את המסיבה הזו, שני רשעים. אחד השותפים ראה שהעסק מצליח. הם חשבו שיבואו 100-200 אלף, לא יודעים, פתאום באו כמויות של אנשים. אז כשהתחיל קצת להיות עסק, אז השותף אומר לשני: "תשמע, זה לא נראה לי. בוא נבטל את השותפות, זה לא...". הוא לקח את כל הקופה.

אומר: "תשמע, אני לא באתי ממשפחה של רמאים. יש פה חוזה, עשינו חוזה. תכבד את עצמך, תכבד את עצמך".

אומר לו: "לא, תשמע, לא חשבנו...". אמר: "אני יורד מהסיפור. אתה לא רוצה להיות בן אדם ישר? אל תהיה ישר. אני יורד מהסיפור". והשותף השני ירד מהעסק, והוא לקח את כל הקופה. והשותף השני לא הגיע למסיבה, הוא ניצל, הוא וכל בני ביתו. והשותף הראשון נפטר, הוא והמשפחה שלו, בפנים.

לפעמים בן אדם חושב לעצמו: "הו, אני אתגבר, אני אחזיק את זה בשיניים, אני אראה לו". איפה שיש את ההתגברות, איפה שיש לך ניסיונות, שם יש את כל ההצלחה שלך. כל ההצלחה של הבן אדם נמצאת איפה שבן אדם יש לו קושי מסוים. אין אחד מאיתנו שאין לו קושי.

אני שכחתי להביא פה איזה דף מהמהירות. שכחתי להביא איזה דף. כותב בספר "דברי שמואל", אולי נקרא את זה פעם אחרת בהזדמנות. כותב בספר "דברי שמואל", שאם בן אדם באמצע הלימוד רוצה להפסיק את הלימוד, למה? הוא כותב שלוש אפשרויות, עוד אפשרויות, אבל הוא מביא שלוש אפשרויות.

אפשרות ראשונה הוא כותב - מחמת שהוא עייף. "אני עייף, כבר זהו".

אפשרות שנייה - שהוא לא מבין את הלימוד. הוא רוצה ללמוד, אבל הוא כבר לא מבין. כשאתה לא מבין את הלימוד, אז אין לך חשק ללמוד. "זהו, אני לא מבין את הסוגיה פה, אז אין לי חשק ללמוד".

או מחמת שרוצה ללכת לשוחח, רוצה קצת להתאוורר. בוא נצא קצת להתאוורר.

ואף על פי כן כובש את יצרו ולומד, הרי זה מכפר לו על כריתות ומיתות בית דין ועל מיתה בידי שמיים. זה מכפר לו.

כשבן אדם קורא את זה, אז מישהו אמר לי: "תשמע, זה נשמע לי... מה זה כריתות ומיתות בית דין? זה צריך תשובה רצינית".

אמרתי לו: "אתה מכיר את הגר"א? שהגר"א אמר שעל כל רגע שאתה חוסם פיך, אין מלאך יכול לשער את השכר. על רגע! מה זה רגע? נגיד שנייה, שתי שניות. על שתי שניות שסתמת את הפה שלך, היה לך משהו לספר ולא סיפרת - אתה מקבל שכר שגם אין שום בריה בעולם שיכולה לתאר את זה. אני לא יכול לתאר את זה, כי אני לא מבין בעולמות העליונים. אבל אם הייתי מביא עכשיו פה את ביל גייטס, נכון? הייתי אומר לו: 'תן לנו תיאור, תשמע, הוא מבין, הוא יודע מה זה מיליארד דולר, הוא אחד המיליארדרים של העולם, נכון? הוא יודע מה זה'. גם הוא אין לו תיאור - על מה? על שתי שניות שבן אדם מתאפק. נו, מה אתה עושה צחוק?

סימן שאין לנו הבנה על רגע שבן אדם מתגבר. זה דבר גדול, זה אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לזכות.

לכן בזמנים האלו, שבורא עולם מכניס אותנו לזמנים של לחץ, כל אחד והלחץ שלו, כל אחד יתחזק עכשיו. אתה יכול ברגעים אחדים לעלות, לטפס, מה שבזמנים רגילים ונורמליים אתה לא תוכל להגיע אליהם לעולם. דווקא עכשיו שיש ניסיונות ויש קשיים ולא הולך ולא מסתדר, בן אדם עכשיו יכול להגיע לכאלו מדרגות, על ידי קצת עמל, קצת טיפה התגברות. מה בן אדם יכול להגיע!

לכן כל אחד ואחד יראה באמת להשתדל לחזור בתשובה, לפתוח דף חדש בחיים שלו. התחלנו זמן חורף. כל אחד, בגלל המלחמה הזאת, לא דיברנו על זמן חורף, לא דיברנו. אבל כל אחד יראה, כל אחד יראה את עצמו - איך הוא רוצה לראות את עצמו ביום כ"ט באדר ב'? לא היום. היום אתה אומר: "יאללה, עוד שבוע חלף".

תגיד לי, איך אתה רוצה לראות את עצמך ביום כ"ט באדר ב'? יש עוד 180 יום. מה זה 180 יום? יש אנשים שיסיימו 180 דפים, יש אנשים שיסיימו 180 עמודים, יש כאלה שיסיימו 180 סעיפים בשולחן ערוך. כל אחד מה שילמד. איפה אני אהיה בתמונה, שהזמן לא ילך לריק?

כל אחד יראה את עצמו להתחזק בלימוד התורה. העיקר היה פה עכשיו, מה היה אומר לנו? מה היה אומר לנו? "תלמד טוב, זהו. נצל את הזמן, אין משהו אחר. נצל את הזמן!" אין חיזוק יותר גדול מאשר לשבת וללמוד תורה. שהזמן יהיה מנוצל. עכשיו יש הרבה זמן מיותר, הרבה זמן זמן מיותר.

כל אחד יראה לנצל את הזמן, להספיק יותר ללמוד, יותר לעומק, יותר להיות שקוע בלימוד, יותר לאהוב אחד את השני, לכבד אחד את השני, להתגבר איפה שאתה מרגיש שיש לך ניסיונות. תתגבר! כי על ידי זה, כותב השל"ה, זוכים ש"נח מצא חן בעיני השם".

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.