ג' תשרי תשפ"ו
בעשרת ימי תשובה אפשר לשנות את הכל!
שיעור 111
בעשרת ימי תשובה אפשר לשנות הכל
ג' תשרי [צום גדליה] תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- משל הקורה והמנוף - כוחה של תנועה קטנה
כמו פועל אחד שמזיז קורה של מאה טון כשהיא תלויה באוויר, כך בעשרת ימי תשובה אנחנו תלויים למעלה, ובתנועה קטנה אחת אפשר לשנות את כל הכיוון. למרות משא העוונות הכבד, דווקא בימים אלו כל תנועה קטנה משנה עולמות.
- כל יום מתקן את כל החיים
האריז"ל מלמד שכל יום בעשרת ימי תשובה מכוון כנגד יום בשבוע של כל החיים. היום הראשון מתקן את כל ימי ראשון בחיים, היום השני את כל ימי שני, וכן הלאה. זו הזדמנות לתקן ברגע אחד את כל החיים.
- לא דורשים הרבה - רק לא להגזים
הסבא מקלם, שהיה עובד השם בצורה נוראה, כתב לתלמידו: "תאכל כרגיל, אל תצמצם, אבל אל תאכל יותר מדי". העבודה שלנו בדור הזה איננה הצמצום אלא פשוט לא להגזים. כל יציאה קטנה מהשגרה יקרה מאוד בעיני השם.
- חשבון נפש - לדעת איפה אתה נמצא
רב שטיינמן אמר שמי שיעשה רבע שעה חשבון נפש כל יום יהיה אדם גדול. משל של רב אורי זוהר: בתחנת רכבת יש מסך שכתוב "אתה נמצא כאן" - רק כשיודעים איפה נמצאים אפשר להתחיל לנסוע ליעד. רוב האנשים לא חוזרים בתשובה כי לא יודעים איפה הם נמצאים.
- הירידה לגיהינום בחיים כתחילת העלייה
הרב וולבה כותב שלהכיר את עצמך זה כמו לרדת לגיהינום בחיי חייו, אבל משם מתחילה כל העלייה. הפחד להסתכל על עצמנו באמת מונע מאיתנו להגיע לשום יעד, כי הצעד הראשון הוא לדעת איפה אנחנו.
- כוח התפילה האישית בימים אלו
בעשרת ימי תשובה צריך להתפלל כל הזמן בשפה שלך, בדיבורים שלך - זה דאורייתא לכולי עלמא. רבנו יונה כותב שהעת עת רצון והתפילה נשמעת. היצר הרע מנסה למנוע מאיתנו להתפלל דווקא כשהכי צריך.
- סיפור הנידון למוות - תפילה ברגע האחרון
יהודי בפרס שנידון לתלייה ביקש להעביר את חבל התלייה לוו אחר כדי להרוויח עוד חמש דקות לתפילה. החבל נקרע והוא ניצל. גם כשנראה שאבדו הסיכויים, תפילה אחת יכולה לשנות הכל.
- כוח התפילה בראש השנה ויום כיפור - סיפור הטיפול החדש
משפחה דחתה ניתוח קשה בעצת רב קניבסקי לאחר הימים הנוראים. בראש השנה וכיפור התפללו ובכו. אחרי החג התברר שיצא טיפול חדש למחלה שהצליח במאה אחוז. "ברגע שמגיע ראש השנה וכיפורים אתה בן אדם חדש".
- מידה כנגד מידה - איך שאתה מתנהג ככה מתנהגים איתך
כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים. כל הדן את חברו לכף זכות דנים אותו לכף זכות. בימים אלו צריך להרבות בחסד כי מה שאתה עושה זה בדיוק מה שיעשו לך למעלה.
- סיפור רבי ישראל מסלנט - החסד גדול מכל התפילות
רבי ישראל מסלנט ויתר על כל נדרי ותפילת יום כיפור כדי להאכיל תינוק בוכה ולהישאר עם אחותו הקטנה שפחדה. הוא הביע שמחה גדולה שזכה למצוות חסד כזו ביום הקדוש. שיא המדרגות זה להטיב עם השני.
- התפילה תמיד ובכל מקום
הרב יעקב חיים סופר אמר שאין "איפה ומתי" להתפלל - תמיד. כשאדם מתחת כיפת השמיים התפילה מתקבלת יותר. בדרך תתפלל על חשק ללמוד, על זיכרון, על כל דבר.
- האדם נברא להטיב לשני
רב חיים מוולוז'ין היה אומר תמיד: "האדם לא נברא אלא להטיב לשני וכל מה שבכוחו לעשות יעשה". זו התכלית האמיתית, וככל שמטיבים עם השני כך הקב"ה מטיב איתנו.
- כולנו זקוקים לישועות
כל אחד זקוק לישועה הפרטית שלו - בריאות, פרנסה, שמחות בבית. הכל מגיע על ידי שאתה מטיב עם השני. זה החוק הרוחני שאין בו משחקים.
- שלושת היסודות לעשרת ימי תשובה
א. לדעת שכל תנועה קטנה מזיזה עולמות
ב. להתפלל מעומק הלב בכל הזדמנות
ג. להטיב עם השני ולגמול חסד
הסיפורים בשיעור
- משל הקורה והמנוף - הרב פינקוס
הרב פינקוס ראה באתר בנייה איך מנוף מרים קורת בטון של מאה טון, ופועל אחד בלבד על הפיגומים מכוון אותה למקומה בתנועות יד קלות. המשל: בעשרת ימי תשובה אנחנו תלויים באוויר עם מאתיים טון של עוונות, אך בתנועה קטנה אחת אפשר לשנות את כל הכיוון.
- הקבלה המפתיעה של הרב שטיינמן
יהודי ביקש מהרב שטיינמן קבלה מיוחדת לראש השנה. הרב נתן לו "קבלה קשה מאוד": רבע שעה כל יום לעשות חשבון נפש על היום שעבר. "אם תעמוד בזה בעשרת ימי תשובה, תהיה אדם גדול". אחרי שתי דקות של חשבון נפש מגלים שאין על מה לחשוב, וזה בדיוק מראה כמה אנחנו לא מכירים את עצמנו.
- משל תחנת הרכבת - הרב אורי זוהר
תלמיד חכם שאל את הרב אורי זוהר איך חוזרים בתשובה. הרב הסביר: בתחנת רכבת בחו"ל יש מסך שכתוב "אתה נמצא כאן", ורק אז אפשר לדעת לאיזו רכבת לעלות. "אנחנו לא חוזרים בתשובה כי לא יודעים איפה אנחנו נמצאים - נוסעים, נופלים, קמים, אבל לא יודעים איפה אנחנו".
- היהודי שניצל מתלייה בפרס
יהודי בפרס נידון למוות בעלילת שווא. ברגע האחרון, כשהחבל כבר על צווארו, ביקש להעביר את החבל לוו אחר בתקרה כדי להרוויח עוד חמש דקות לתפילה. הוו החדש נתלש מהתקרה והוא ניצל - החוק קבע שאם החבל נופל, הנידון יוצא זכאי. "אין היגיון למה שעשיתי, רק רציתי עוד זמן להתפלל".
- הטיפול שהגיע אחרי ראש השנה וכיפור
אמא חולה במחלה חסוכת מרפא, והרופאים המליצו על ניתוח של 12 שעות. רב קניבסקי אמר לדחות שבועיים - אחרי הימים הנוראים "אתה בן אדם חדש". המשפחה התפללה ובכתה בראש השנה וכיפור. שלושה ימים לפני הניתוח התקשר הפרופסור: "יצא טיפול חדש מארה"ב שמצליח במאה אחוז, אמא שלכם תהיה הראשונה בישראל".
- רבי ישראל מסלנט והתינוקות בערב כיפור
בדרך לכל נדרי שמע רבי ישראל מסלנט תינוק בוכה. נכנס ומצא תינוק רעב ואחותו בת השש ישנה לידו. האכיל את התינוק, העיר את הילדה שאמרה שפוחדת להישאר לבד, ונשאר איתה עד שהאמא חזרה. הביע שמחה גדולה: "היה כדאי לוותר על כל נדרי ותפילת ערבית בציבור כדי להטיב עם שתי תינוקות מישראל".
- הרב בכף החיים על תפילה תמידית
שאלו את הרב יעקב חיים סופר: "איפה ומתי להתפלל?" ענה: "אין איפה ומתי - תמיד! כשאדם מתחת כיפת השמיים התפילה מתקבלת יותר טוב. כשאתה בדרך תתפלל שיהיה לך חשק ללמוד, שיהיה לך זיכרון. תמיד תתפלל".
תמלול השיעור
כל תנועה קטנה משנה עולמות
סיפר הרב פינקוס: יום אחד הזדמנתי לאיזה אתר בנייה. אני רואה שם איזו משאית טריילר, היא לוקחת את הקורות של בטון - קורות של בטון, זה מטר של בטון, שישים מטר עובי, עשרים מטר אורך. כל קורה כזאת שוקלת בערך כמעט מאה טון.
אני אומר לעצמי: "אתה יודע מה, להרים מאה טון לגובה צריכים איזה אלף פועלים, לפחות אלף פועלים צריך בשביל להרים דבר כזה".
בסוף, עבר כמה זמן, הגיע 'מנופי אבי'. אני רואה, קשרו את הקורה הזאת ומרימים אותה לגובה. אני אומר לעצמי: "בסדר, מרימים לגובה, אבל המנוף הזה צריך לדעת איפה להניח את זה בדיוק. צריך לנחות בול על המקום".
אני רואה שם על הפיגומים פועל אחד בלבד. פועל אחד עומד שם, והוא מזיז את הקורה, אתה יודע, ככה דוחף אותה ביד שלו, ימינה, שמאלה, ככה מזיז, עד שהוריד אותה בול על המקום.
אני אומר לעצמי: "מה, פועל אחד יכול להזיז מאה טון ככה באוויר?"
אמרתי לעצמי, זה הסיפור שהיה, בשבילי זה גם היה משל.
כך הוא אמר: בעשרת ימי תשובה, כולנו עומדים ותלויים. תלויים. אנחנו תלויים למעלה. כל אחד מגיע עם שק של עוונות. אתה יודע כמה עוונות? איזה מאתיים טון של עוונות.
אבל אתה יודע, כשאתה תלוי באוויר, בתנועה אחת שאתה זז, אתה יכול לשנות את כל הכיוון. בתנועה אחת שאתה זז, אתה משנה את כל הכיוון.
לכן דווקא בעשרת ימי תשובה, זה זמן שצריך באמת כל אחד לחשוב.
הזמן המיוחד של עשרת ימי תשובה
ונכנסנו כבר לעשרת ימי תשובה. היום זה יום הראשון של - לא עשרת ימי תשובה יש עשר, אבל באמצע יש שבעה ימים. היום זה היום הראשון שאפשר לחטוף, לתקן, לסדר את כל החיים.
ככה מביא האריז"ל, ככה כתבו גם עוד אחרונים, אבל אם האריז"ל כתב את זה, כפי שמביא את זה, מספיק לנו בזה - שכל יום מכוון כנגד יום אחד של החיים. זאת אומרת שהיום, היום שבן אדם מתקן את יום חמישי, זה יום חמישי של כל החיים שלו. ואם בן אדם מתקן יום שישי, זה יום שישי של כל החיים. לא רק של השנה - של כל החיים! יכול ברגע אחד לרומם, לתקן את הכל.
וכבר הזכרנו כמה פעמים, אני חוזר על זה - לא מבקשים מאיתנו הרבה היום. גם פעם לא ביקשו הרבה, אבל פעם היו יכולים לסבול את זה. היום לא מבקשים הרבה.
אני אמרתי לכם בשם הסבא מקלם. סבא מקלם זה לא היה סתם בן אדם, הוא היה עובד השם בצורה שאין כמוה. אף על פי כן, הוא כותב מכתב לאחד התלמידים שלו, ששואל אותו: "הרב, מה אני אעשה בעשרת ימי תשובה?"
אמר לו הרב: "תאכל כרגיל, אל תצמצם". זה הלשון - "אל תצמצם". "אבל אל תאכל יותר מדי". זהו.
זה העבודה שלנו. העבודה זה לא הצמצום. העבודה שלנו זה אל תגזים.
לכן כמה שבן אדם יוצא מהשגרה בימים האלו, מאוד מאוד יקר בעיני השם. מאוד יקר. מה שלנו נראה כדבר תפל, בשמיים זה עוצמה שאי אפשר לתאר אותה. כל שכן בדור הזה השפל שלנו, שבורא עולם מאוד מאוד חביב לו כל דבר שאנחנו עושים. כל דבר שעושים, גם מה שנראה לך ככלום - מאוד מאוד יקר.
מה צריכים לעשות בעשרת ימי תשובה?
הבאתי פה את השערי תשובה. מה רבנו יונה כותב מה צריכים לעשות בעשרת ימי תשובה.
כותב רבנו יונה (שער ב' אות י"ד): "וראוי לכל ירא שמיים וירא אלוקים למעט בעסקיו, ולהיות רעיוניו נחתים, ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור".
א. חשבון נפש - דבר ראשון
דבר ראשון: תעשה חשבון נפש. תעשה חשבון נפש.
סיפר איזה יהודי אחד: ניגשתי לרב שטיינמן, אמרתי לו: "הרב, אני רוצה איזו קבלה טובה. לא קבלה שהרב אומר לכולם. אני רוצה משהו טוב, חזק מאוד, שהרב יגיד לי - זה קבלה טובה לראש השנה".
אמר לו הרב שטיינמן: "אני אגיד לך, יש לי קבלה מאוד קשה. אם תצליח לעמוד בה, אתה תהיה אדם גדול מאוד. הקבלה היא שיהיה לך כל יום רבע שעה, אבל רבע שעה שלך, כל יום תעשה חשבון נפש על היום שעבר עליך. אם אתה תעשה את זה כל יום בעשרת ימי תשובה, אתה תהיה אדם גדול".
נשמע לנו כזה מוזר, נכון? אבל אם בן אדם מתחיל לבדוק, אחרי שתי דקות כבר אין לו על מה לעשות חשבון נפש. כבר אין מה לעשות. הוא מסתכל - התפילה הייתה בסדר, האוכל היה בסדר, זהו, נגמר. דקה, נגמר הכול. אתה מחפש, הכול נגמר.
פתאום אתה מתחיל לחשוב: "איך אני אמור עכשיו לעשות חשבון נפש? איפה אני אמור להיות? איפה אני אמור... מה אני אמור לעשות?"
משל התחנה - לדעת איפה אתה נמצא
סיפר איזה תלמיד חכם אחד. פעם זה היה רק בחוץ לארץ, אבל היום יש את זה גם בארץ, בכל תחנה.
סיפר איזה יהודי, תלמיד חכם גדול מאוד: הלכתי לרב אורי זוהר, אמרתי לו: "רב אורי זוהר, אתה חזרת בתשובה, אני רוצה שתגיד לי איך חוזרים בתשובה".
אז הרב אורי זוהר, כדרך הלצה, אמר לו: "עכשיו שנהייתי דתי, אני כבר לא חוזר בתשובה". ככה, כדרך הלצה. "אתה יודע, אחרי שחוזרים בתשובה, כבר אין מה לחזור בתשובה".
אז הוא אמר לו: "תשמע, אני אגיד לך. בחוץ לארץ, אתה נמצא בתחנת רכבת, יש שם מאה רכבות. זה נוסע לפה, זה לשם... איפה אתה יודע איפה לנסוע? אני עכשיו רוצה לנסוע למקום הזה, מה, איפה לנסוע?
אז תראה, יש בתחנה איזה מסך גדול, כתוב לך: 'אתה נמצא כאן'. עכשיו אתה מסתכל על התחנה - אתה נמצא פה. יפה. מפה אתה מתחיל עכשיו לראות איפה אתה רוצה להגיע. לשם? תעלה ברכבת הזאת והזאת. אתה רוצה להגיע לשם? תעלה ברכבת הזאת.
אבל דבר ראשון, אתה חייב להסתכל איפה אתה נמצא. בלי זה לא מתחיל שום דבר".
אומר לו הרב אורי זוהר: "תדע לך, למה אנחנו לא חוזרים בתשובה? כי אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. לא יודעים איפה נמצאים. אנחנו נוסעים, נוסעים, נופלים, קמים... איפה נמצאים? אנחנו לא יודעים.
ברגע שיום אחד אנחנו נשב עם עצמנו, נעשה חשבון נפש אמיתי, תגיד: 'איפה אני נמצא? אני רוצה לדעת באמת איפה אני נמצא' - מפה אתה תגיע לכל יעד הכי טוב שיכול להיות.
ולמה אנחנו לא מגיעים? כי אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. באמת אנחנו לא יודעים. באמת גם מפחיד אותנו. אחרי הכול, אנחנו מאוד מפחדים מזה. למה? כי לא נעים. אפילו מאיתנו אנחנו מפחדים. מעצמנו. לא נעים לבן אדם להגיד לעצמו שהוא לא בסדר. קשה לנו. אחרי הכול, קשה לנו לעמוד מול עצמנו, מול האמת, ולהגיד לעצמנו: 'תשמע, אתה לא בן אדם טוב. אתה בן אדם מאוד גרוע'. לא רוצה להגיד רשע, כי רשע זה עוד מחמאה בשבילך. אנחנו... לא נעים. אחרי הכול, מה שלא נגיד, קשה לנו עם זה.
ולכן אנחנו גם אף פעם לא מגיעים לשום יעד. למה? כי הצעד הראשון שיש לנו - איפה אתה נמצא - זה דבר ראשון. אחרי שאתה יודע איפה אתה נמצא, מתחילה פה עכשיו ההמשך. אבל אם אתה לא יודע איפה אתה נמצא..."
זה מה שכותב רבנו יונה: "לקבוע עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, ולקדם משמורת ולהתעסק בדרכי התשובה וכישרון המעשה". זה העבודה שלנו בעשרת ימי תשובה.
גם אם בכל עשרת ימי תשובה יהיה לנו כמה דקות, פעם אחת כמה דקות שבן אדם חושב על עצמו באמת, בלי מורא, לא לפחד, באמת חושב על עצמו - מפה מתחילה שיא העלייה של הבן אדם. שיא העלייה של הבן אדם מתחילה.
וזה מה שכותב גם הרב וולבה בספר עלי שור בחלק א' שער ג' - שבן אדם הולך להכיר את עצמו. שום בן אדם לא מכיר את עצמו. למה? כי כל בן אדם מפחד לרדת.
הוא כותב: "ברגע שאתה מכיר את עצמך, זה נקרא לרדת לגיהינום בחיי חייו". אז מה אני אמור לעשות? אז אני אמור לרדת לגיהינום? אבל אומר: "משם, משם מתחילה לך כל העלייה".
הוא אמר את זה בצורה אחרת, אורי זוהר אמר בצורה אחרת, אבל שניהם כיוונו לאותו רעיון: אם אתה יודע איפה אתה נמצא, מתחילה לך עלייה.
ב. התפילה - כוח עצום בימים אלו
אחר כך בעשרת ימי תשובה צריכים להתפלל. צריך להתפלל. ואנחנו חוסכים בתפילות. לא יודע, לא מתפללים. מה שחז"ל קבעו לנו - התפללנו, סיימנו, הלכנו. למה אתה מתפלל?
צריך כל הזמן בעשרת ימי תשובה, כל הזמן להתפלל. כל תפילה שאתה מתפלל בשפה שלך, בדיבורים שלך, שאתה מתפלל לבורא עולם - זה דאורייתא. לכולי עלמא, ברור, זה דאורייתא. מה שאתה מתפלל בנוסח שחז"ל תיקנו, זה המחלוקת. אבל אם אתה מתפלל בנוסח שלך, כשיש לך איזה קושי, אתה רוצה להתקרב לבורא עולם - לכולי עלמא זה דאורייתא, התפילה הזאת.
ושמה היצר הרע עובד לנו: "אל תתפלל".
סיפור על כוח התפילה ברגע האחרון
סיפר איזה יהודי אחד, הוא אומר: גרתי בפרס, ויום אחד היה לי איזה סכסוך גדול עם איזה עשיר גדול בפרס, גוי אחד. והגיע הדיון לבית משפט, והשופט זיכה אותי וחייב את הגוי הזה.
אחרי שחייב את הגוי, הגוי הזה לא נח. הלך, הביא כמה עורכי דין, שכר אותם, המציא עליי איזו עלילה מאוד מאוד קשה, שהגזר דין שלה במקרה הטוב זה מוות, במקרה יותר גרוע זה ייסורים נוראים ואחר כך מוות. באמת, והמצב שלי, בגלל שאני יהודי, זה בכלל לא היטיב איתי. והדיון התארך, ובסוף גזרו עליי - גזרו על הבן אדם הזה - תלייה. ככה הוא מספר.
סיפר הבן אדם: "מה לא ניסינו? לשחד, לדבר, לקחת עורך דין, להקל את העונש, אולי להפחית... לא עזר שום דבר. נגזר עליו, על היהודי הזה, תלייה".
טוב. הגיע הזמן לביצוע. לוקחים אותו לגרדום. בגרדום זה היה חדר, אולם כזה גדול. היה שם כל מיני ווים על התקרה, ויש שם כיסא מאוד גבוה ששם מעלים את הנידון לשם, קושרים אותו, ומורידים את הכיסא והוא צונח ונתלה.
זהו. שמו את הבד עליו. "ואני רואה את המשפחה שלי מנפנפים בידיים, מנפנפים שאני אסתכל עליהם ברגעים האחרונים. אבל אני הייתי שקוע בתפילה, להתפלל להשם שירחם עליי.
אני מגיע, מגיע. פתאום התליין אומר לי: 'יש בקשה אחרונה?'
אמרתי לו: 'כן, יש לי בקשה אחרונה. אני רוצה שתעביר את החוט תלייה מהוו הזה לוו הזה פה'.
אומרים: 'בסדר, זה הבקשה'.
נתן הוראה, הגיעו פועלים, פירקו את החוט מהוו, העבירו אותו לוו השני, קשרו, ראו שזה חזק. העבירו אותי לכיסא. ואני רואה המשפחה רוצה שאני... אבל אני סגרתי את העיניים ואני מתפלל, מתפלל שהשם ירחם עליי.
באמת, קשרו. אחד, שתיים, שלוש - הוסרו את הכיסא. אני נפלתי עם החוט תלייה. עבר איזה שתי שניות - פתאום! החוט... הוו נתלש מהתקרה! נפל! ואני נפלתי איתו!
החוק אומר שאם החוט תלייה נפל מהתקרה, הנידון יצא זכאי. הנידון יצא זכאי! ויצאתי לחיים!
כל המשפחה שואלים אותי: 'תגיד, ידעת ששם הוו הזה הוא חלש? ידעת שהוו הזה הוא חלש? מה... מה... איזה היגיון יש שאתה רוצה לא להיתלות בוו זה, להיתלות בוו הזה? איזה היגיון?'
אמרתי להם: 'תשמעו, אני באמת, אין היגיון. באמת אין שום היגיון. פשוט, אני הרגשתי באותם רגעים שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם. אמרתי לעצמי: מה אני אמור לעשות עכשיו? להתפלל? לבקש רחמים? אבל ראיתי שכבר זהו, נגמר, נגמר לי הזמן בבקש רחמים. אז אמרתי: בקשה אחרונה, שיעבירו את החוט לשם. בינתיים יהיה לי עוד חמש דקות לבקש רחמים. התפללתי, והנה הרחמים עזרו, עזרו וניצלתי'".
זה שבן אדם כבר נגזר עליו - לא בן אדם שלא נגזר. נגזר עליו! שמו לו את החוט על הצוואר! לפעמים תפילה אחת שאתה מתפלל מאוד יקרה. כשאתה מרגיש שאבדו הסיכויים - מה יש לך עוד להתפלל? מה יש להתפלל? אבדו הסיכויים! אף על פי כן תתפלל. אתה לא יודע מה אפשר לעשות בתפילה אחת, מה אפשר לזכות על ידי תפילה.
ודווקא עכשיו, העת עת רצון. כותב רבנו יונה: "ולשפוך שיח ולעשות תפילה ורינה ולהפיל תחינה, והעת עת רצון והתפילה נשמעת בו". התפילה נשמעת!
סיפור על תפילה בראש השנה ויום כיפור
סיפר משפחה אחת: הלכנו, לקחנו... אמא לא הרגישה טוב בכלל. אמא בכלל לא הרגישה טוב. ולקחנו את אמא לבית חולים. כל המשפחה עם אבא. נסענו, הגענו לבית חולים, עושים בדיקות לאמא. זה לקח, ערך, הבדיקות האלו חצי יום. כל מיני בדיקות, כל מיני צילומים, כל מיני דברים.
בסוף, בסוף, בסוף, הרופא יצא, קרא לאבא ועוד אחד מבני המשפחה. נכנס עם אבא לחדר של הפרופסור.
אומר לו: "תשמע, אחרי כל הבדיקות, כל הצילומים, התגלה שיש אצל אמא איזו מחלה מאוד קשה, חסוכת מרפא. אין בעולם גם ידע למחלה הזאת. אין בעולם גם ידע למחלה הזאת. גם אין תרופה למחלה הזאת. עוד לא המציאו גם תרופה למחלה הזאת. זה מחלה שרק מחכים למלאך המוות. זהו, זה מה שנשאר.
אבל לבינתיים, מה שאנחנו כן יודעים לעשות, זה לעשות איזה ניתוח מסוים. לא בטוח כמה זה יצליח, הניתוח, אבל יש, אפשר לעשות ניתוח. הניתוח הזה לוקח שתים עשרה שעות. לא יודעים מה יהיה בניתוח, לא יודעים גם מה יהיה אחרי הניתוח, אבל זה הדרך האחרונה שנשארה לנו. ואם אתם מסכימים, צריכים לחתום, כי זה לא בריא כלום לדחות את זה".
יצאנו משם, חשבנו להתייעץ. משם נסענו לרב חיים קניבסקי.
נסענו לרב חיים קניבסקי. אומר לנו רב חיים קניבסקי: "תגידו, הניתוח הזה, הרופא אמר שזה דחוף מאוד או לא?"
"לא, הוא לא התייחס לדחוף, אבל צריך לעשות הניתוח".
אמר: "אז מה הבעיה? בואו נחכה עוד שבועיים. בשבועיים האלו עכשיו יעבור ראש השנה ויעבור יום כיפורים. אתם יודעים מה הפירוש של המילים האלו? ברגע שמגיע ראש השנה וכיפורים, אתה בן אדם חדש. זה לא אותו בן אדם שהיית לפני כן. תבקשו אם אפשר לדחות את הניתוח הזה לעוד שבועיים".
הם התקשרו לבית חולים, ביקשו מהפרופסור: "האם אפשר לדחות את הניתוח הזה לעוד שבועיים?"
הפרופסור אמר: "שבועיים זה בסדר, זה זמן סביר, אין בשום בעיה".
ובאמת, מה אני אגיד? לספר על זה? ראש השנה כולם התפללו על אמא. בכיפורים בכינו מה שלא בכינו כל החיים שלנו. בכינו כדי שבאמת השם ירחם על אמא שלנו, באמת שהשם ירחם עליה.
חול המועד סוכות, מתקשר הפרופסור. מתקשר הפרופסור לאחד מבני המשפחה. הוא אומר: "אותך השגתי. תשמע, מה יש לכם? רוח... אתם... יש לכם רוח הקודש? יש לכם... למה החלטתם לדחות את הניתוח בשבועיים?"
אמרו: "תשמע, הרב אמר לדחות את הניתוח בשבועיים". מה אני אספר לפרופסור שיש ראש השנה וכיפורים? מה שנה? הוא יבין לו? הוא לא יבין. עכשיו, עברי, מה יספר לו עכשיו? אמרתי לו: "הרב אמר לדחות את הניתוח בעוד שבועיים".
אומר לי: "אתה לא יודע? לפני שלושה ימים יצא טיפול בארצות הברית שמטפל במחלה הזאת. ההצלחה כבר הצליחה בכמה אנשים, במאה אחוזים. זה מגיע בעוד כמה ימים פה לישראל, והראשונה שתנסה בזה זה אמא שלכם. אל תדאגו, אין תופעות לוואי. יש הצלחה מוצלחת מאוד".
מספר הבן אדם: "הרגשנו בחוש איך כשבן אדם מתפלל בראש השנה וביום הכיפורים, משנה את כל הגורל שלו, של החיים שלו".
ולכן עכשיו, העת עת רצון. העת הוא עת רצון להתפלל, להתפלל מעומק הלב.
ג. איך שאתה מתנהג - ככה מתנהגים איתך
עוד דבר שצריכים לעשות בעשרת ימי תשובה: צריך לדעת, איך שאתה מתנהג, ככה מתנהגים איתך. שבן אדם לא יחשוב: "תשמע, אני אתנהג ככה וככה, אלוקים יבין אותי, אני משהו אחר". אין דבר כזה. איך שאתה מתנהג בעולם הזה, ככה בדיוק מתנהגים איתך.
ולכן חז"ל אומרים: "כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים". אתה מרחם? במקום למעלה יש רחמים. "כל הדן את חברו לכף זכות, דנים אותו לכף זכות". מה שאתה עושה, זה מה שיעשו לך.
ולכן בימים האלו צריכים הרבה לגמול חסד אחד עם השני. חייב כל אחד ואחד מאיתנו לגמול חסד אחד עם השני. מה אני יכול לעשות כדי להטיב עם השני? ככל שתלמד להטיב עם השני, ככה אלוקים יטיב איתך. בזה אין משחקים בכלל. לכן צריך מאוד מאוד מאוד להתחזק בזה, מאוד.
סיפור רבי ישראל מסלנט - החסד ביום כיפור
יש סיפור של רבי ישראל מסלנט. אני אפילו לא יודע איך מספרים אותו, אבל אני קורא אותו בפנים. הסיפור הזה כולם מכירים אותו, אבל יש לי רק שורה אחת שם בסיפור. את הסיפור כולם מכירים, שורה אחת בסיפור אני צריך.
רבי ישראל מסלנט, ערב כיפורים. כל האנשים הולכים להתפלל. רבי ישראל מסלנט גם כן ירד מהבית שלו, הולך להתפלל בדרך. בבית כנסת מחכים לרבי ישראל מסלנט. מחכים לו, חיכו, חיכו. כל נדרי - לא מגיע. טוב, לא הייתה ברירה, אז התחילו כל נדרי בלי רבי ישראל מסלנט. הוא לא הגיע. גם אחר כך לערבית. גם לערבית הוא... חיכו לו בערבית, חיפשו אותו בכל העיירה, לא מצאו אותו. בסוף התחילו כבר ערבית. סוף ערבית הגיע רבי ישראל מסלנט, שם את הטלית והתחיל להתפלל.
ואז הוא סיפר מה היה באמת. סיפר רבי ישראל מסלנט - אתם מכירים את הסיפור הזה - אומר: "אני ירדתי מהביתה. אני שומע בדרך קול של תינוק שבוכה. טוב, נכנסתי הביתה, מצאתי תינוק בן חודשים אחדים בעריסה שלו בוכה, ועל ידו יש בקבוק חלב, ולידו אחותו הקטנה בת שש. אמא כנראה... בטח היא אמרה לה - יכול להיות שהאמא אמרה לילדה הקטנה, לבת שלה: 'כשהתינוק יבכה, יש פה בקבוק, תתני לו לאכול'. האמא, כי האמא רצתה ללכת לכל נדרי, רצתה ללכת. בינתיים הילדה נרדמה, הקטנה הזאת נרדמה, והתינוק התעורר והתחיל לבכות.
רבי ישראל מסלנט לקח את הבקבוק והתחיל להאכיל את התינוק. אחרי שגמר להאכיל, הרגיע אותו. העיר את הילדה הקטנה, העיר אותה ואמר שהוא רוצה ללכת לבית כנסת, שתשמור על אחיה.
אז היא אמרה לו שהיא פוחדת להישאר לבד. אמר לה: 'ילדה קטנה, את פוחדת להישאר לבד?' אמר: 'טוב, אז אני אשאר איתך'. אז הוא נשאר איתה. עד מתי? עד שהאמא חזרה. כשהאמא חזרה, אז רבי ישראל מסלנט יצא".
אני לא יודע מה אנחנו היינו עושים. בכלל לא יודע מה אנחנו עושים. אבל יש פה רק שורה אחת שזה הייתי רוצה לקרוא. זה לא בשבילנו, נראה לי.
רבי ישראל מסלנט הביע מאוד את שמחתו הגדולה שהקדוש ברוך הוא זימן לו ביום הקדוש הזה מצוות חסד כזה גדול, לעשות עם שתי פעוטות. היה כדאי לוותר על כל נדרי, על תפילת ערבית בציבור, על כל הווידויים, על כל התפילות, ובלבד להטיב עם שתי תינוקות מישראל.
עכשיו, אני לא יודע איך כל אחד מכין את הכיפורים שלו. יש אחד שהכיפורים שלו, אתה יודע, זה בשביל הפיוטים. תכנסו עכשיו, תחזרו אחורה, שהיה "אחזו פלצות". אין לנו אפילו מושג מה זה "אחזו פלצות". אבל משהו, אתה יודע, ברגעים האלו של הזעקות שהיה לנו פה, כשהייתם בחוץ ואתה שומע את הפיצוצים לידך - זה משהו כזה, מעין זה.
רבי ישראל מסלנט מכין את עצמו לכיפורים. אתה יודע איזו הכנה הייתה לו? אתה יודע מה זה? האישה שתקעה אותו! עכשיו, אתה עובר ברחוב, אתה שומע תינוק שבוכה. אתה חושב: "בטח לאמא שלו לא אכפת. לי אכפת? אני שואל: לאמא שלו לא אכפת, לי אמור להיות אכפת?"
אחרי הכול, תגיד, היית שמח מזה? או שכל הזמן היית זוכר את הכיפורים הזה העצוב הזה? הכיפורים הזה שאני צריך עוד כיפורים לכיפורים הזה? אני צריך עכשיו...
תגיד, בסוף היית שמח? שברוך השם, השם זיכה אותך לעשות חסד עם שתי תינוקות, כשהאמא השאירה אותם?
תגיד, היית שמח מזה? לא יודע. אני לא יודע. מה, לא יודע. לא יודע.
אם היינו... אם הכיפורים לא היית מכין אותו מלא. אבל אם בן אדם מוכן לכיפורים, אתה יודע, באמת מוכן, כולו אש להבה, ופתאום תקעו אותו, תקעו אותו עכשיו - אז שתדע ששיא המדרגות שאתה יכול להגיע זה איך אתה יכול להטיב עם השני. אחרי הכול, אחרי הכול, איך אתה יכול להטיב עם השני? גם זה בכיפורים, גם זה בשאר הזמנים. איך אתה יכול לגרום לעשות טוב לשני? זה הכיפורים האמיתי. זה העשרת ימי תשובה עכשיו.
סיכום - העבודה שלנו בימים האלו
לכן העבודה שלנו בימים האלו, כמו שהזכרנו:
הדבר הראשון - לדעת שכל תנועה, כמו שאמר הרב פינקוס, כל תנועה מזיזה עולמות. כל תנועה עכשיו.
דבר שני - צריך לדעת להתפלל. אני זוכר שהיינו פעם לפני איזה עשרים שנה אצל הרב בכף החיים, אצל הרב יעקב חיים סופר שליט"א. אז הוא דיבר על התפילה, להתפלל. אחרי שהבחורים יצאו, אז אני ניגשתי אליו, שאלתי אותו: "הרב, איפה להתפלל? מתי להתפלל?"
הוא אומר לי: "אין כזה איפה, מתי. תמיד". הוא אומר לי: "תמיד". אומר לי: "כתוב בספרים" - ככה הוא אמר, לא מכיר את זה, אבל הוא אמר - "כתוב בספרים שכשאדם נמצא מתחת כיפת השמיים, התפילה שלו מתקבלת יותר טוב. אז כשאתה בדרך, תתפלל. תתפלל שיהיה לך חשק ללמוד". אומר לי: "תתפלל שיהיה לך איזה זיכרון. אתה בדרך, הולך - זה התפילה שבן אדם מתפלל".
וכמו שהזכרנו על היהודי הזה שכבר תלו אותו, תלו אותו, אבל רגע לפני כן התפלל. תראה מה אפשר לזכות!
הזכרנו מה שאמר הרב שטיינמן - שכל בן אדם יהיה לו איזה זמן בעשרת ימי תשובה של כמה דקות חשבון נפש.
ומה שאמר אורי זוהר - שבן אדם יראה מה שיש בתחנות. מה שבתחנות כתוב: "אתה נמצא כאן". אם תדע איפה אתה נמצא - דבר ראשון, מפה תתחיל התשובה עכשיו. אבל אם בן אדם לא יודע איפה הוא נמצא, אז מאיפה תבוא התשובה?
ודבר אחד האחרון - להטיב אחד עם השני. לעשות טוב. לעשות טוב. שאתה עושה טוב, אלוקים מטיב איתך למעלה.
וכולנו זקוקים לישועות. כולנו זקוקים. כל אחד זקוק לישועה שלו הפרטית. וכל אחד זקוק לבריאות שלו, לישועות שלו, לשמחות שבתוך הבית. זה מגיע על ידי שאתה מטיב עם השני. ככל שאתה מטיב עם השני, אלוקים למעלה מטיב איתך.
"וכה היה דיבורו עליי תמיד" - ככה מביא רבי חיים מוולוז'ין בשם רב חיים מוולוז'ין: "וכה היה דיבורו עליי תמיד, כי האדם לא נברא אלא להטיב לשני, וכל מה שבכוחו לעשות יעשה".
ברכת סיום
יזכה אותנו השם שנזכה שהימים האלו, נזכה לנצל אותם בקדושה ובטהרה, בשמחה, בעשיית תשובה אמיתית. שנזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום, לבריאות, להצלחה, לישועות, לכל משאלות ליבנו לטובה, למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית.
אמן ואמן.