שיעור 112

תשחרר... תוותר... תמחול!!!

פרשת וילך [שבת שובה] תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. עת רצון מיוחדת בעשרת ימי תשובה

הרמב"ם כותב שאף שהתפילה והתשובה יפות תמיד, בעשרת ימי תשובה הן מתקבלות מיד. זהו זמן מיוחד שבו כל תפילה ובקשה בשפה האישית של האדם יכולה לפעול ישועות גדולות.

2. כוח התפילה עולה על כל ההשתדלויות

הכתב סופר למד מאביו החתם סופר שתפילה אחת יכולה להועיל יותר משבוע שלם של השתדלויות. גם כשנראה שהכל אבוד, תפילה בדמעות ובלב שלם יכולה לשנות גזרות קשות ברגע האחרון.

3. תפילה אישית מהלב - לא רק מהסידור

אנשים "חוסכים במילים" ומתפללים רק מה שכתוב בסידור. החפץ חיים לימד שצריך להתפלל בניגון, מילה במילה, עד שהלב גואה - אז זה עת רצון אמיתי. וכשמגיעים למצב כזה, יש לבקש גם על הגאולה.

4. מחילה פותחת שערי שמיים

אם אדם מוחל לאחרים, גם בשמיים מוחלים לו. ולהיפך - כשאדם מקפיד על אחרים, גם משמיים מקפידים עליו. ככל שמכניסים יותר אמונה שהכל מהשם יתברך, קל יותר למחול.

5. מחילה בפה גם כשהלב לא מאמין

הרב שטיינמן מביא פסק שגם אם בלב האדם לא מוחל, שימחל בפה, כי "דברים שבלב אינם דברים". העיקר למחול ולוותר, גם אם קשה, כי זה פותח את כל הישועות.

6. הקפדה נועלת מזל ומחילה פותחת אותו

כשמקפידים על אחרים, המזל ננעל - בשידוכים, בפרנסה, בכל תחום. ברגע שמוחלים בלב שלם, נפתחים השערים וזוכים לישועות מיידיות, לעתים באופן על-טבעי.

7. לעשות טוב לזולת - ערך עליון ביהדות

החפץ חיים לימד ש"באנו לעולם כדי להטיב אחד עם השני". העושה טוב לזולת, אפילו בדברים קטנים, זוכה לנחת רוח אדירה בשמיים. "טפו על התוספות שלך" אמר החפץ חיים לבחור שלא רצה לעזור ליהודים.

8. זיכוי הרבים - כוח עצום לישועה

רבי דוד אבוחצירא גילה שזיכוי הרבים פועל ישועות. גם דברים קטנים כמו חלוקת מדבקות עם מסרים טובים יכולים להציל חיים. "כזה כוח לזיכוי הרבים?" תמה הרב מאזוז וחזר למסור שיעורים למרות מחלתו.

9. שלום בית - השפעה על דורות

"אין מתנה יותר טובה שתיתן לבן שלך מזה שאבא אוהב את אמא". כשההורים לא מסתדרים, ילדים צדיקים יכולים לאבד את דרכם. מילה טובה אחת בבית יכולה להציל דורות שלמים.

10. ויתור מביא שפע

"איפה שאתה מרגיש שרודפים אותך, ואתה באמת צודק, אבל אתה יודע לוותר - שם נמצאים כל הישועות". הוויתור על הצדק האישי פותח צינורות שפע שלא היו פתוחים קודם.

הסיפורים בשיעור

1. הכתב סופר והיהודי שניצל מתליה

יהודי נידון למוות בעוון גניבה שלא עשה. הכתב סופר עשה השתדלות שבוע שלם ללא הועיל. אביו החתם סופר התגלה בחלום ואמר: "ולהתפלל התפללת?" בתפילת הקהל ברגע האחרון, הגוי האמיתי הודה והיהודי ניצל.

2. החפץ חיים והבחור הנמוך בליל כיפורים

בחור בן 60 נמוך מאוד שלא מצא שידוך, נשאר לבד בבית המדרש בליל כיפורים. החפץ חיים ישב איתו כל הלילה, סיפר לו את סיפור חייו הקשה, ונחם אותו עד הבוקר - במקום ללמוד ולהתכונן ליום הכיפורים.

3. הרב אויערבאך והיהודים השבורים

הרב אויערבאך נכנס לבית כנסת שעשו "זיץ" (שירה) בליל כיפורים כדי להוכיחם, אך ראה שם את הגאון מצ'יבין. כששאל אותו, ענה שאלו יהודים שבורים מהשואה, והנחת רוח להשם גדולה יותר מלשיר איתם מאשר ללמוד 90 דפי גמרא.

4. המשפחה שמחלה וזכתה לשלוש חתונות

חתן ביטל שידוך מסיבות של יראת שמיים, והמשפחה סירבה למחול. בגללם בתו נשארה עקרה 6 שנים ושתי אחיות המחותנת תקועות בשידוכים. כשסוף סוף מחלו, תוך חצי שנה שלוש האחיות התחתנו והעקרה ילדה.

5. החפץ חיים והבחור שסירב לעזור לעיירה

החפץ חיים ביקש מבחור לנסוע לעיירה נידחת בכיפורים לעזור להם לתקן מקווה. הבחור פלפל איתו בלימוד ואז סירב כי "צריך אווירה של ישיבה". החפץ חיים ירק ואמר: "טפו על התוספות שלך! אם אתה לא חושב על השני!"

6. הבחור הצדיק שעזב בגלל ריב ההורים

בחור מתמיד וקדוש בצפת שלמד בטיילת לאור פנס. כשהוריו החלו לריב, תוך שבועיים נראה עם ג'ינס, עזב את הלימוד ונעלם. "מפסידים דורות" אומר הרב על חוסר שלום בית.

7. זוג עקר שזכה לילדים בזכות זיכוי הרבים

רבי דוד אבוחצירא אמר לזוג עקר: "תעשה זיכוי הרבים - יהיו לך ילדים". הם ארגנו אבות ובנים ותהילים בשכונה. נולדה להם בת, וחבר שהשתתף במימון ועבר דיאליזה 3 פעמים בשבוע - נרפא לגמרי באופן נסי.

8. בעל הדפוס והמדבקות שהצילו את בתו

בעל דפוס שחילק מדבקות חינוכיות בחינם חלם שהרב עובדיה אמר לו שבזכות זה בתו תינצל ממוות. שלושה ימים אחר כך שכח אותה באוטו בחום, ובנס היא ניצלה. הרב מאזוז קרא זאת וחזר למסור שיעורים למרות מחלתו הקשה.

9. המתווכת שוויתרה וזכתה לעסקת ענק

מתווכת שחצי שנה לא הצליחה למכור דירה, וכשכבר הגיעה לחוזה - גנבו לה את העסקה. הרב אמר לבעלה: "תוותר". ויתרו ומחלו. העסקה המקורית התבטלה והיריבה החזירה כסף. אז הגיע קונה אמריקאי ששילם 6 מיליון ללא מיקוח - עמלה של מעל 100 אלף שקל.

תמלול השיעור

פתיחה - כוחה של תפילה בעשרת ימי תשובה

כותב הרמב"ם: "אף על פי שהצעקה והתשובה יפה לעולם" - מתי שבן אדם יעשה תשובה, מתי שיצעק להשם, תמיד זה טוב. אבל בעשרה ימים שבין ראש השנה לכיפורים, יפה היא ביותר ומתקבלת מיד.

הזמן עכשיו הוא גם של תשובה וגם שצריך להתפלל. אנשים חוסכים מאוד במילים, רק מה שכתוב בסידור מתפללים ולא מוסיפים עוד להתפלל. זה לא טוב.

עכשיו בעשרת ימי תשובה נשאר לנו - אנחנו בדיוק באמצע של עשרת ימי תשובה. חמישה ימים עברו, נשאר לנו עוד חמישה ימים, באמצע. כל אחד ירבה להתפלל בנוסח שלו. בנוסח שלו ירבה מאוד להתפלל.

סיפור הכתב סופר - כוח התפילה מול ההשתדלות

את הסיפור הזה סיפרנו אותו כבר פעם אחת, אבל כדי לחזק כוחה של תפילה, אני אספר אותו שוב.

בזמנו של הכתב סופר, הבן של החתם סופר, היה איזה גביר אחד שהיה מעסיק איזה גוי משרת. והגוי הזה היה יודע לקייס - לגנוב מהכיסים של אנשים בלי שירגישו.

יום אחד עבר שר הביטחון של רוסיה, עבר באזור שם. אותו גוי הלך, מהכיס שלו הרים לו את הארנק שלו. הגוי הזה, השר - שר הביטחון הסתכל פתאום, רואה אין ארנק. וחמתו בערה בו. הוא הביא את כל השוטרים: "תהפכו אבן על אבן עד שיימצא הארנק!"

באמת, כשהגוי ראה שהמצב מתחמם, אז הוא החביא את הארנק בתוך הספרייה של היהודי הזה. באמת, מבית לבית עברו, הגיעו לבית של היהודי הזה, נמצא הארנק אצל היהודי.

הוא הביא מיד קבוצה של שופטים, עשו משפט מזורז. מכיוון שהוא עשו לו כזה ביזיון גדול, למען ישמעו ויראו - רק תליה.

כותב הכתב סופר: "שבוע שלם לא התפללתי, לא למדתי, עברתי ממקום למקום. איפה שאני יכול לשחד את השר הזה, לפחות להמיר את הגזרה למאסר עולם, לא לתליה. לא עזר.

אמרו לי שיש באיזה מדינה איזה מישהו שיכול לפעול. הלכתי למדינה, נסעתי למדינה שם כדי אולי יפעל על השר הזה. זה לא עוזר. הוא היה רשע כזה, לב אבן, לא רוצה לשמוע. הפכתי את העולם. שבוע שלם אני עושה השתדלויות, הוצאתי כספים שאי אפשר לתאר את הסכומים שהוצאתי. מה לא עשיתי? שום דבר לא עזר.

ונשארה הגזירה. והגעתי ביום שני, אחרי שכבר אני שבוע שלם טורח בצורה שאין שיעור. הלכתי, בכיתי. כי בן אדם שעובד, עובד, עובד בלי תוצאות - זה הכי משבר. ובכיתי, מתוך זה נרדמתי.

בלילה הגיע אבא שלי בחלום - החתם סופר. אומר לי החתם סופר: 'מחר מוציאים יהודי להורג ואתה יושן?'

אמרתי לו: 'אבא, עשיתי את הכל!'

הוא אומר לי: 'ולהתפלל התפללת? ולהתפלל התפללת? קום תתפלל!'

קראתי לשמש, אמרתי: 'תאסוף את כל היהודים!'

אבל לפנות בוקר היהודים התאספו לבית כנסת. אמרתי להם את כל ההשתדלויות שעשיתי, את כל ההשתדלויות, מה שלא ניתן לתיאור, מה שאי אפשר לתאר. אמרתי להם: 'ואבא אמר להתפלל!' ובכיתי. והתחלנו את התפילות.

תשע בבוקר, תשע בבוקר הגזירה נשארה בעינה. לקחו את היהודי הזה, שמו אותו לכיוון הגרדום, באו לתלות אותו.

השופט, השופט המרכזי שם, אומר: 'שנייה, יש לי רק עוד אחד לחקור אותו, כדי שאני ארגיש בטוח שמה שפסקתי זה פסק אמת. נשאר לי אחד לחקור שאותו עוד לא חקרתי.'

את מי לחקור? את המשרת, הגוי הזה. המשרת של היהודי הזה, אולי הוא שם בסיפור, אני אחקור אותו לפני כן.

הם הביאו מלא שופטים, שמו אותו באמצע. הוא התבלבל מהפחד שהיה, הוא הודה שהוא הגנב!

אמר השופט: 'אז להוציא את חבל התלייה מהיהודי, להעביר את זה לגוי הזה!' ותלו את הגוי הזה. והיהודי הזה ניצל."

אומר הכתב סופר: "אף אחד לא יאמין לכל ההשתדלויות שעשיתי במשך שבוע. ואבא אומר לי: 'ולהתפלל התפללת? קום תתפלל!' והתפילה עזרה יותר משבוע שלם של השתדלויות."

לכן דווקא עכשיו, בזמן הזה, צריך מאוד מאוד מאוד כל אחד בשפה שלו, בדיבורים שלו - תתפלל להשם! תתפלל! עכשיו זה עת רצון. עת רצון - מה שבן אדם יכול עכשיו לפעול עכשיו. לכן כל אחד יתפלל במילים שלו. תחזור על הבקשה עוד פעם ועוד פעם. תחזור, תתפלל, תבקש, תתחנן.

החפץ חיים על התפילה והגאולה

התחנן גם על הגאולה. כמו שאמר לו החפץ חיים על אותו יהודי שבא לחפץ חיים ואמר לו: "הרב, אני צריך ישועה."

אומר לו החפץ חיים: "תתפלל."

אומר לו: "הרב, מה אתה צוחק עליי? הרבה התפללתי!"

אומר לו: "לא, לא ככה תתפלל. תיכנס לחדר ותתחיל לקרוא תהילים בניגון. מילה במילה תנגן את התהילים. תקרא טוב. כשתרגיש שפתאום הלב שלך גואה, תדע לך - הזמנים האלו זה עת רצון עכשיו. אבל אם כבר הגעת לכזה מצב, תבקש על הגאולה!"

אמר לו החפץ חיים: "כבר הגעת? תבקש על הגאולה!"

אז גם לא לשכוח לבקש על הגאולה, על שנזכה למשיח ברחמים גם כן.

הלכות בין אדם לחברו - כוח המחילה

יש לפנינו כל הלכות שבין אדם לחברו. מרן כותב אותם בעשרת ימי תשובה. עשרת ימי תשובה, הלכות יום הכיפורים - שם מופיע הלכות שבין אדם לחברו.

צריך מאוד להשתדל. דבר ראשון - למחול אחד לשני. למחול. אם אתה תמחל אחד לשני, גם בשמיים ימחלו לך. ואם בשמיים לא מוחלים לבן אדם - המצב שלו גמור. לכן תמחל!

ככל שתכניס אמונה בלב, יותר קל למחול. ככל שאתה מכניס יותר אמונה, אתה מכניס את האמונה - הכל זה ממנו יתברך. הכל ממנו. זה לא הוא, זה לא זה. נכון, זה קשה מאוד. תחזור על זה עוד פעם ועוד פעם, תשנן את זה. זה הכל ממנו. יש השגחה פרטית על הכל. תחזור, תשנן. הלב נרגע טיפה, ואתה יכול למחול.

פסק הרב שטיינמן על מחילה

סיפרו לרב שטיינמן שראיתי שמו של הצדיק הזה מהפוסקים הקודמים, שהוא אמר שגם אם בן אדם בלב שלו לא מוחל - שימחל בפה. בפה ימחל. למה? כי דברים שבלב אינם דברים.

אומר הרב שטיינמן: "יש לי הערה להעיר על זה. אבל מכיוון שאותו פוסק, הספרים שלו התקבלו בציבור, מסתמא מה שככה פסקו בשמיים. איני רוצה לזלזל בפסק הזה." החפץ חיים והרב שטיינמן השאיר את זה ככה.

לכן בן אדם תמחל. לפעמים הלב לא מאמין למחול, אבל תמחל, זה לא עובר.

סיפור על כוח המחילה - שידוכים ונישואין

סיפרנו גם כן שמי שלא מוחל ומקפיד על השני - כשאני מדבר "מקפיד על השני", הפירוש שיש לך על מה להקפיד. לא אחד שנמצא ברחוב ויש לו דמיונות. יש לו דמיונות שצריכים לעשות לו וצריכים לתת לו ולא נתנו לו, אז הוא מתחיל להקפיד. לא דיברתי על כזה בן אדם. זה בן אדם תשאיר אותו, זה אין על זה סעיף בשולחן ערוך, אז תשאיר אותו, לא צריך אותו.

אני מדבר על בן אדם שפגעו בך לכתחילה. כשאתה צודק, הלכת לרב והרב אמר שאתה צודק. כזה אני מדבר, כשאתה צודק מאה אחוזים. על כזה בן אדם אני מדבר - תמחל!

אם אתה מסתובב בעולם עם קפדנות, גם בשמיים מקפידים עליך. אל תחשוב, העולם לא הפקר. העולם לא הפקר. אז נכון, זה נראה לבן אדם בינו לבין עצמו שהוא כזה, בשפה שלנו, כזה פראייר. כזה פראייר. "מה, אתה מוחל?" בסדר, תמחל, תמחל. תמחל! לאלוקים יש הרבה ישועות להביא לך ולשלם לך בצורה הטובה ביותר.

סיפר אחד המתפללים, סיפר אחד איזה רב באיזה בית כנסת: "אני מגיע, אני רואה את אחד המתפללים עצוב מאוד. שואל אותו: 'מה יש היום? מה, למה אתה ככה?'

אמר לו: 'תראה, אנחנו מחכים כבר כמה שנים שיהיה לנו בן. מהבן שלנו כלה, הבת שהתחתנה, שש שנים עבר, אין ילדים. והיום הרופא גם אמר לה שגם לא תזכה לילדים. אז עד היום עוד הייתה תקווה בלב שעוד תזכה לילדים. עכשיו הרופא אמר אין מציאות שתזכה לילדים. אז אני, אתה יודע, בדיכאון. מה אני אגיד לך?'

'תראה, אני לא רוצה לצחסך,' אומר לו הרב של בית הכנסת, 'אני לא רוצה לצחסך, אבל תדע לך שהחתן שלך, הוא השתדך עם איזה שידוך אחד, ואחרי אירוסין הוא ביטל את השידוך. מי יודע? אולי בגלל זה הסיפור.'

רק שמע את זה האבא, מתקשר לבת שלו: 'אני בא לבקר.' אני מגיע לבקר. הוא הגיע, הגיע לבקר, הוא אומר לה, אומר לחתן: 'מה, שמעתי ככה וככה.'

אומר לו: 'תשמע, אתה צודק. לא סיפרתי לך, ואני אגיד לך את האמת. השתדכתי, הכל היה בסדר. אחרי האירוסין היה איזו בעיה מצידה של יראת שמיים. אמרתי לה: מה קורה? מה, לא יכול להיות! את בת ישראל כשרה! ככה הציעו לי? ואמרה לו: אני מצטערת להגיד לך, זה אני, זה אני. שאלתי לרב, הרב אמר לי: תבטל את השידוך. לא עשיתי משהו שאני החלטתי לבטל את השידוך. זה הסיפור שהיה.'

אומר לו חמיו: 'אני מבקש ממך, תבקש סליחה מהם. אף על פי כן, תבקש סליחה.'

הוא מתקשר, יש לו איזה דוד שקשור למשפחה הזאת. אומר: 'אם אתה יכול לבקש מהאישה הזאת אם היא יכולה למחול.'

היא אומרת: 'אל תתקשר! אני לא מוחלת לו, לא בעולם הזה, לא בעולם הבא! למה לא? כי אני עכשיו תקועה בשידוכים. יש לי עוד בת מתחתיי, בת עשרים ושמונה שהיא מחכה לי, ועוד אחת בת עשרים ושש שגם מחכה לי. אנחנו במשפחה לא עוקפים. והוא, הבן אדם הזה, הבחורצ'יק הזה, תקע אותי! לא מוחלת לו! גם אם אני אמחל לו, האחיות שלי לא ימחלו לו!'

כשהוא ראה ככה, האישה שמעה את זה. האישה שמעה, היא החליטה שהיא תיכנס לתמונה. היא הלכה אליה, התחננה לפניה, נתנה לה כספים, ביקשה ממנה: 'תשמעי, כך וכך. באמת אין פה אף אחד לא אשם.' ניסתה לדבר איתה. בסוף החליטה למחול.

בסוף היא אומרת: 'אני יודעת מה, קיבלתי את מה שאמרת, שכנעת אותי. אני מוחלת לו, מוחלת לבעלך בלב שלם.'

מספרת האישה: 'אחרי שהיא מחלה, שלוש שבועות אחר כך אחותי בת עשרים ושמונה מתארסת. שאלתי אותה: לעקוף אותך? את תעקפי, כן, את יכולה לעקוף. אחרי חודשיים אחותי הקטנה מתחתיי התארסה. התברר שכשאני מקפידה על אחרים, חשבתי שכאילו אני הצודקת, אני מקפידה. הבנתי שבורא עולם נעל לנו את כל המזל שלנו בגלל שאנחנו מקפידים על אחרים.'

חצי שנה לאחר מכן התחתנה זאת. היא אומרת: 'מתחת לחופה התפללתי עליכם שתזכו לזרע של קיימא.' ובאמת עבר איזו תקופה של עשרה חודשים מאז, ונולד להם בת.

אבל אני למדתי מזה שכשבן אדם מקפיד על אחרים, משמיים מקפידים עליו. ובן אדם צריך מאוד מאוד להיזהר למחול ולא להקפיד.

לא מדבר - אני חוזר עוד פעם - לא מדבר על בן אדם שמקפיד כי הוא מדמיין. מדבר על בן אדם שפגעו בו. פגעו בו, הרסו אותו, לא יודע מה עשו לו. כל אחד מה שעשו לו. אני מדבר על כזה בן אדם. תעמוד בינך לבין השם, תכניס קצת אמונה בתוך החיים שלך. אתה תראה שאפשר קצת למחול. אתה תמחל, יבואו הישועות. ויש הרבה ישועות, הרבה סיפורים שכשבן אדם מחל לשני, נפתחו שערי שמיים.

עוד דבר שצריך מאוד להתחזק - זה לעשות טוב אחד לשני. צריך מאוד מאוד מאוד מאוד להתחזק בזה.

הסיפורים האלו כבר סיפרתי אותם, אבל אני חוזר עליהם כי זה סיפורים, אין לי משהו אחר, וגם כל סיפור מפוצץ. באמת סיפור, זה סיפורים באמת גדולים מאוד. לא בשבילנו - ענקים ענקים. אבל זה חיזוק גדול.

סיפור החפץ חיים והבחור בליל כיפורים

סיפר הרב שך, סיפר לי רב הירשל. רב הירשל הזה, זה בחורצ'יק בגיל שישים, שכיוון שהוא סבל מאיזו מחלה רעה כשהוא היה ילד, אז הוא לא יכל להתפתח. והוא נשאר מאוד נמוך. נשאר מאוד מאוד נמוך, כמו ילד בגיל ככה, קטנצ'יק כזה, מאוד נמוך, ממש נמוך. ולא היה לו שידוכים, אז הוא נשאר ככה. הוא היה בגיל שישים.

"והתפללתי בראדין. ובסוף התפילה של תפילת ערבית של כיפורים, כולם סיימו את התפילה והלכו לישון, לנוח, כדי למחרת - כיפורים מחרת. אני אמרתי: 'מה יש לי לעשות בחיים?' אני נשארתי פה בבית מדרש. חשבתי שנשארתי לבד.

אחרי כמה דקות ניגש אליי החפץ חיים. ניגש אליי החפץ חיים, והחפץ חיים כל הלילה של כיפורים - לא חמש דקות, לא עשר דקות, לא שעה - משמרת שלמה עד הבוקר יושב איתי ומנחם אותי. מנחם אותי ומספר לי את כל מה שהחפץ חיים הוא בעצמו עבר בחיים שלו. איך הוא התייתם בגיל עשר, איך רצו לחטוף אותו המשכילים, איך בסוף הוא ברח מהבית שש שנים. הוא חזר, ואז הוא התחתן עם הבת של האבא החורג, של הבת של אמא שלו. הוא התחתן איתה, שהיא גדולה ממנו בעשר שנים, גדולה ממנו.

וככה איך החיים עברו לו, ואיך הוא היה צריך לזכות באיזו נדוניה, וכמה גבירים רדפו אחריו. ובסוף התחתן עם איזו כפרייה אחת התחתן. סיפר לו החפץ חיים: 'וראיתי צעד אחר צעד איך הקדוש ברוך הוא נותן לי יד ומוליך אותי לטוב לי.'

וככה החפץ חיים יושב, מדבר איתו לילה שלם. לא שמחרת זה בין הזמנים שאתה יכול לישון כל היום - למחרת זה כיפורים! למחרת צריך כוח! יושב לילה שלם כדי לעודד איזה בחור אחד. לעודד איזה בחור. ליל יום הכיפורים, לילה שלם מדבר איתו."

הרב שך מסיים: "והדברים נוראים. זה החפץ חיים הקדוש!"

סיפור הרב אויערבאך והזיץ בליל כיפורים

אותו סיפור שהיה, שסיפרנו עם הרב אויערבאך זצ"ל, שהוא עבר אחרי שסיים תפילת ערבית. אחרי שסיים תפילת ערבית הוא הלך הביתה. בדרך הוא שומע איזה בית כנסת שעושים זיץ [מושב שירה].

"מה עושים? כיפורים היום! זה לא זמן עכשיו לשיר שירים פה!" אומר: "נכנסתי כדי להוכיח אותם. אני נכנס, אני רואה הרבה אנשים ככה יושבים ככה בשולחן. וגם הגאון מצ'יבין יושב שם. כשראיתי אותו, ברחתי! ברחתי על המקום.

כשהסתיים כיפורים, סיימתי, עשיתי הבדלה, הלכתי מיד לגאון מצ'יבין: 'ילמדנו רבנו! מה, ביום כיפורים עושים זיץ? שרים? מה עושים בכיפורים? אני לא מבין. מה עושים בכיפורים? מה אתה שר שירים לאנשים?'

'אני אספר לך מה שהיה. אני, גם אני נכנסתי לפה, גם אני נכנסתי כדי להוכיח אותם על מה שהם עושים. אבל אתה יודע מי האנשים האלו? זה אנשים שבורים. אנשים שעברו שואה. אנשים שסובלים. אנשים בודדים. עכשיו הם מצאו קצת נחמה בכיפורים, קצת לשיר.

עמדתי בפתח של הדלת. אני נוהג שמיד איך שיוצאים מיד תפילת ערבית, אני יושב בבית, לומד את כל מסכת יומא - כמעט תשעים דפים. אמרתי: רב דוב, איזה נחת רוח יעשה לאלוקים? התשעים דפים שתלמד או שתשב תשיר עם היהודים השבורים האלו? אמרתי ככה, אמרתי: הנחת רוח שיהיה להשם - זה אם אני אשב לשיר איתם!'"

והרב אויערבאך היה בוכה כשהוא סיפר את הסיפור הזה. הוא היה אומר: "בן אדם יכול ללמוד בלילה אחת תשעים דפים. אבל יש מדרגות אחרות. יש מדרגות אחרות שבן אדם עושה טוב לשני. כמה בן אדם יכול לזכות!"

לכן דווקא עכשיו, דווקא עכשיו, צריך בן אדם באמת להשתדל להאיר פנים, לחייך לשני. לא מבקשים ממך לא תישאר ער בכיפורים ואל תשיר שירים. רק תאיר פנים! רק תחייך אחד לשני! תגיד מילה טובה.

קבלה לעשרת ימי תשובה - מילה טובה בבית

לא יודע איזו קבלה קיבלתם, אבל אני רוצה להציע לכם קבלה. צריך להיות קבלה. תגידו בבית מילה טובה.

עכשיו זה נשמע כזה לא רציני. אני רוצה לספר לכם סיפור. אני לא רוצה שהבן אדם הזה ישמע שדיברתי עליו.

אבל היה פה בחור בצפת. בחור, לא יודע אם אתם מכירים - זה הבחורים הצדיקים הצדיקים מדבר. הוא היה יורד מהטיילת, היה לומד בזה, לומד בטיילת. היה לו פנס. היה לוקח סידור ולומד לאור הפנס. הוא היה בחור מתמיד. הייתי רואה את הפנים שלו - איזה קדוש! קדוש, באמת קדוש! באמת משהו, אני אומר לכם, לא בנמצא. באמת ילד קדוש, מתמיד. הייתי אוהב לדבר איתו בלימוד. מה? משהו!

לפני שבועיים ראיתי אותו עם ג'ינס. אמרתי: "לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. זה לא, זה לא. הכל יכול להיות, זה לא." מה קורה?

שואל אותו: "מה קורה?"

אומר: "תראה, ההורים בבית רבים. אין לי חשק ללמוד. אין לי חשק ללמוד." וזהו. הלך הבחור הזה, נעלם. זהו, נעלם.

זה לא עוד מעשה. בן אדם חושב שאם הוא אומר איזו מילה טובה בבית - "שמע, זה דרך אגב כזה, זה חמוד כזה, זה טוב, זה טוב שיהיה, זה לא חובה." אני אומר לכם - זה דורות! דורות! שאני אומר לכם דורות, זה באמת דורות! זה נצח נצחים!

אין מתנה יותר טובה שתיתן לבן שלך, יותר הכי גבוה בעולם, יותר מ... שאבא אוהב את אמא! אין! אין כזה בעולם! אין! זה שיא המדרגות! זה ילדים בריאים בנפשם, ילדים טובים, ילדים חזקים.

בן אדם חושב שהוא צודק. שהוא צודק. ובכל זאת, באמת הוא צודק. אבל אין, מפסידים דורות! מפסידים דורות! דורות מפסידים!

אני אומר לכם, זה עשה לי כזה צער. זה לא עוד ילד, זה ילד מאוד צדיק הוא היה. ונעלם. נעלם. לא בגלל כלום - ההורים לא מסתדרים. שהוא... לא משנה מה הסיבה, אבל זהו, נעלם לנו כזה ילד כזה קדוש.

לכן הקבלה - תקבל על עצמך להאיר פנים בבית. זה נצח נצחים! זה דורות על גבי דורות!

סיפור זיכוי הרבים - רבי דוד אבוחצירא

סיפר משה: "אני ואשתי נשואים." לוקח שתי דקות, אני אסיים בלי נדר. כן, התחלה. כן, בוודאי.

סיפר משה: "אנחנו נשואים כבר שמונה שנים. אין ילדים. החלטנו לנסוע לרבי דוד אבוחצירא, לבקש שיתפלל עלינו.

גם לרבי דוד היה תור גדול. לאט לאט חיכינו, חיכינו. הגיע התור שלי, נכנסנו. כשנכנסנו, איך שהגיע התור שלי להיכנס לרבי דוד, אומר לי המשמש: 'רבי דוד צריך עכשיו לצאת.'

אבל רבי דוד פתאום מסתכל עליי. הוא אומר לי: 'אתה רוצה ילדים? תעשה זיכוי הרבים! תחשוב על השני! תעשה זיכוי הרבים - יהיו לך ילדים!'

הרגשתי שכאילו זה נבואה מהשם! מאיפה הוא יודע? מאיפה הוא יודע מה אני רוצה לבקש בכלל? אני יצאתי, סיפרתי את זה לאשתי. התחילה לבכות. אומרת לי אשתי: 'מהיום בוא נעשה זיכוי הרבים.'

נו, מה נעשה? אומרת: 'תראה, בשכונה שלנו אין אבות ובנים. אני ואתה נשלם כסף, נפרסם אבות ובנים שיבואו ילדים ללמוד עם אבא שלהם. ניתן להם פרס, ממתק, שיבואו ללמוד.'

באמת ככה היה. התחילו לבוא ילדים. ובהתחלה היה מעט, אחר כך באמת התרבו, התרבו הספסלים. בנוסף עשינו גם תהילים - בעלי היה עם הבנים, ואני עוד שעה אחר כך אצל הבנות. ובאמת היה המון בתהילים.

ברוך השם, עבר שנה ונולדה לנו בת. ברוך השם, הייתה שמחה גדולה מאוד מאוד. עשיתי משתה הודאה גדולה. כולם הגיעו. הגיע גם חבר שלי. אמר לי: 'תגיד לי, מה עשית כדי לזכות לילדים? איזו ישועה עשית?'

סיפרתי לו מה שהיה עם רבי דוד. הוא אומר לי: 'תראה, הוא עובר דיאליזה. שלוש פעמים בשבוע הוא עושה דיאליזה. גם אני צריך ישועות. אומר לו: אני יכול להשתתף איתך באבות ובנים, בתהילים? אני אביא לך כסף, אתה תקנה, תקנה מה צריך. תגיד לי כמה צריך כסף? חצי עליי, חצי עליך.'

אומר לו: 'בסדר, אין לי בעיה, למה לא?' נתן לו כסף. כל שבוע נותן לו סכום של כסף והיה קונה בזה ממתקים לילדים.

אומר: 'אחרי שבועיים הוא נוסע לבית חולים לעשות דיאליזה. אומר לו הרופא: אתה לא נראה, לא צריך לעשות דיאליזה היום. לפי הבדיקות שעשינו, זה, אתה יכול לבוא פעם הבאה. לא, לא צריך. זה עדיין לא, זה לא עדיין לא מסוכן. טוב, בסדר, קורה, אמרתי, יכול להיות.

בשבוע הבא באתי אחר כך עוד פעם. אומר לי הרופא: תשמע, אני רואה איזה שינוי בגוף שלך. יש איזה שינוי בגוף. אז במקום לעשות שלוש פעמים בשבוע, בוא נעשה פעמיים בשבוע. אחרי פעמיים בשבוע עבר לפעם אחת. אחר כך הכליות חזרו לפעול! לא יודע איך זה עובד!

אומר לי הרופא: זה נס רפואי! אין לזה הסבר! אין שום הסבר!' אומר: 'שום הסבר הגיוני אין! אבל אני ידעתי שאם אתה עושה טוב לשני, ההשפעות שנשפעים עליך - גם בלי שום הגיון!'"

סיפור הרב מאזוז על כוח זיכוי הרבים

סיפר הרב מאזוז - אני אומר לכם, זה סיפור בשבילנו. בשבילנו ובשביל הרב ישורון. כן, גם בשביל הרב ישורון. לשולחן שבת. לשולחן שבת.

תשמעו, זה סיפור, אני אומר לכם, זה סיפור מפוצץ!

הרב מאזוז אמר שבפרשת ואתחנן תשפ"ג, הוא החליט... הוא היה באותו שבוע ביום חמישי חולה מאוד מאוד מאוד חולה. הרופא שלו מירושלים ציווה עליו ללכת מיד לבית חולים מעיני ישועה לעשות בדיקות.

אומר: "נסעתי וחזרתי משם עוד יותר חולה. והחלטתי שאני כבר לא מוסר יותר שיעורים. לא מוסר יותר שיעורים! אין לי כוח! אני צריך להכין את השיעורים, זה דורש ממני הרבה כוח להכין את השיעורים. ואין, אין לי כוח. אני חלש מאוד. וזהו, הודעתי למשפחה - תמו השיעורים!

בשבת הגיע אליי אחד הנכדים. אמר לי: 'סבא, יש פה איזה עלון, אתה רוצה לקרוא?' עלונים קצת? בסדר, עלון. קראתי עלון. וזה הסיפור שבעלון:

מספר בעלון, יש סיפור. מספר על איזה יהודי אחד שיש לו בעל בית דפוס. והוא מדפיס מדבקות בחינם למי שרוצה. מדבקות האלו: 'לשון הרע לא מדבר אליי', 'השבת תשמור עלינו', 'קמת מאוחר? זה לא מאוחר, קמת כבר לא מאוחר'. אתם יודעים, כל המדבקות האלו שאנשים שמים. 'אני, יש לי, אתם יודעים, יש לי מדבקות. אני, יש לי בית דפוס. אני מדפיס, נותן לאנשים. אנשים מדביקים פה, מדביקים. זה מה שאני עושה. יש לי גם בית דפוס רגיל, אבל אני גם עושה בחינם, מדפיס מדבקות.

שלושה ימים לפני, שלושה ימים,' סיפר, 'הגיע אליי בחלום הרב עובדיה. אמר לי הרב עובדיה: נגזר על הבת שלך שתמות! אבל מכיוון שאתה מזכה את הרבים במדבקות, אני פעלתי בשמיים שהבת שלך לא תמות!' ככה הוא אמר.

טוב, איזה... מה אני עושה? כאילו מדבקות? זה לא משהו רציני! איזה זיכוי הרבים? זיכוי הרבים - מדבקות?! אמרתי, אני יודע מה.

זה הסיפור שהיה: שלושה ימים אחר כך אשתי אומרת לי: 'אני לא יכולה לקחת את הילדה לגן, לא מרגישה טוב. אני הולכת לקופת חולים. אם אתה יכול לקחת את הילדה לגן?' 'אין בעיה.'

בבוקר הרמתי את הילדה, לקחתי אותה, שמתי אותה באוטו. ובמקום לנסוע לגן, נסעתי לעבודה. בראש שלי אני צריך ללכת לעבודה. שכחתי את הילדה באוטו! סגרתי את הילדה והלכתי לעבודה! משמונה בבוקר! אותו יום היה חם, חם! שמונה בבוקר, סגור האוטו ואני בעבודה!

באחת, הגן קרוב מאוד לעבודה שלי. אני הולך ברגל לגן. אני אומר לגננת: 'איפה הילדה שלי?' אומרת: 'היום היא לא הגיעה.' רק אמרה לי את זה הגננת - רצתי כל עוד נפשי בי לאוטו! ידעתי שזה כבר, זה גמור!

אני רץ, אני רואה את הילדה בוכה! כולה אדומה, חמה - חיה! הזמנתי מיד אמבולנס, לקחו אותה. אחרי כמה שעות השתחררה.

ואז הזכרתי במה שהרב עובדיה אמר לי - שנגזר על הבת למות, אבל בגלל שאתה עושה זיכוי הרבים, אז לכן הבת שלך תישאר חיה!'"

הרב מאזוז קורא את הסיפור הזה, אומר: "כזה כוח לזיכוי הרבים?! אני מוסר שיעורים עד שאני עוזב את העולם! עד שאני עוזב את העולם!"

אומר: "זה נתן לי כוח עד היום הזה להמשיך למסור שיעורים."

מה הכוח הגדול שבן אדם יכול לעשות להטיב עם השני! איזו עוצמה אדירה יש לזה!

סיום וברכות

יזכה אותנו השם, שנזכה יחד עם כל בית ישראל להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום, בזכות של צדיקים וחסידים. שנזכה לישועות גדולות. שנזכה לשנה של מוצלחת, מבורכת, פרנסה בשפע. שנזכה בעזרת השם ללמוד טוב וחשק ושמחה בלימוד תורה. שנזכה לראות את בנינו ובנותינו כולם עובדי השם אמיתיים. שנזכה בעזרת השם למשיח ברחמים מתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.