האזינו תשפ"ו
חג סוכות - כמה צריך לשמוח!
שיעור 113
חג סוכות - כמה צריך לשמוח
פרשת האזינו תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- ברכת הלבנה - הערך של כל מצווה קטנה
אחרי כל הגדולה של יום הכיפורים, חז"ל מלמדים שאילו לא היו לעם ישראל מצוות כלל מלבד ברכת הלבנה פעם בחודש (10 שניות בלבד), די בכך שבאו לעולם. זה מלמד על הערך העצום של כל קרבת אלוקים, אפילו הקטנה ביותר.
- ניסוך המים - השמחה על המעט
גדולי ישראל רקדו כל הלילה על ניסוך של 14 ליטר מים בלבד לכל החג, בעוד שנשחטו מיליוני קורבנות יקרים ללא ריקודים. המים התחתונים הסכימו להיפרד מהמים העליונים רק בשביל הזכות הזעירה הזו של ניסוך המים פעם בשנה.
- החידוש אחרי יום הכיפורים
הסיבה שאנשים חוזרים לסורם אחרי יום כיפור היא שהם לא מרגישים שנהיו חדשים. אדם שמרגיש שהוא חדש לגמרי, כמו מי שכל חובותיו נמחקו, לא ירצה לפגום במצב החדש שלו.
- כל חיזוק נשאר לנצח
אין שום דבר שנאבד בעבודת ה'. כל חיזוק קטן, כל מצווה, נשארת לנצח. לפעמים הפירות מגיעים רק אחרי 40 שנה, אבל הזכויות לא אובדות לעולם.
- מצטער פטור מן הסוכה - פירוש הרבי מקוצק
מי שנכנס לסוכה ומצטער מיתושים או מעט שמש - "תצא, לא צריכים אותך פה". כשהאושפיזין הקדושים מגיעים לסוכה, איך אפשר להצטער מדברים קטנים? המצווה דורשת שמחה מוחלטת.
- ערך מצוות הסוכה מול חנוכה
רגע אחד בסוכה זו מצוות עשה דאורייתא, בעוד שכל מצוות חנוכה הן דרבנן. אלף מצוות דרבנן לא שוות למצווה אחת דאורייתא. על כוס מים בסוכה לא מדליקים נרות, אבל הערך שלה גבוה יותר.
- מצוות השמחה בחג - דאורייתא
יש מצוות עשה דאורייתא לשמוח בחג: לגברים - לשתות יין אמיתי (לא "יין" עם 99% חומרי טעם), לנשים - תכשיטים או בגדים יפים, לילדים - ממתקים איכותיים. זו מצווה כמו תפילין וסוכה.
- כל אכילה בסוכה - מצווה דאורייתא
החפץ חיים הסתפק אם כל כזית בסוכה היא מצווה, אך בדורנו שיש שפע אוכל, ברור שכל אכילה בסוכה היא דאורייתא. מרן כותב שהמחמיר שלא ישתה אפילו מים מחוץ לסוכה הרי זה משובח.
- הסוכה - מצווה שאין בה חסרון כיס
הגמרא קוראת לסוכה "מצווה שאין בה חסרון כיס" כי הכל נעשה מהפקר. דווקא ממצווה "זולה" כזו זוכים לדברים שלא ניתן לתאר - קרבת אלוקים אמיתית מכלום.
- אחרי הימים הנוראים - ללמוד להעריך כל דבר קטן
כל חג סוכות בא ללמד אותנו אחרי הכיפורים שגם הדברים הקטנים ביותר חשובים. בורא עולם רוצה להראות לנו שמכלום, ממצווה קטנה, אפשר לזכות לקרבת אלוקים עצומה.
הסיפורים בשיעור
- הנכד שחזר בתשובה אחרי 40 שנה
יהודי שגדל כגוי גמור היה נוסע בשבת לצפות בהגבהת ספר התורה מחלון בית הכנסת. בפעם הראשונה שראה הגבהה, הרגיש חום עצום שעטף אותו ואמר לו "תתקרב אליי". אחרי שנים של חיפוש אותה הרגשה, התקרב ליהדות וחזר בתשובה שלמה.
- סוד ספר התורה המיוחד
התגלה שספר התורה שריגש את הנכד נתרם על ידי סבתו הצדקנית לפני 40 שנה, כשביקשה מי שברך לנכדה הפג שהיה במצב מסוכן. אותו פג שניצל הוא היהודי שחזר בתשובה מכוח ההגבהה של אותו ספר תורה.
- הרבי מקוצק והאושפיזין
כששאלו את הרבי מקוצק אם ראה את האושפיזין הקדושים שנכנסים לסוכה שלו, ענה: "לא ראיתי אותם, אבל אני כל כך מאמין בחז"ל שאומרים שהם נכנסים לסוכה, שאצלי זה חזק יותר ממה שהייתי רואה אותם".
- המנגן והרב מבריסק
יהודי שניגן יפה בפני הרב מבריסק ביקש ברכה שיזכה להיות במקהלה של דוד המלך. הרב מבריסק קם על רגליו ואמר: "אם דוד המלך מגיע לפה אלפיים קילומטר מרחק, אנחנו נשרפים מהקדושה שלו!"
- הסבתא הצדקנית וששת אלפים הדולרים
רב בחו"ל רצה לקנות ספר תורה מהודר ב-6,000 דולר (סכום עצום בזמנו). סבתא צדקנית שאספה צדקות תרמה את כל הסכום על המקום, בתנאי שיעשו מי שברך לנכדה הפג שהיה במצב מסוכן. הפג ניצל והפך לאותו יהודי שחזר בתשובה 40 שנה אחר כך.
- האב בטיול של בין הזמנים
הרב מתאר בהומור איך אב לוקח את ילדיו לטבריה בחום של 50 מעלות בצל, עומד ליד המנגל כשכל החום עולה לו לפרצוף, ואומר "הלוואי שיהיה גם ככה מחר". אבל בסוכות, כשנכנסת טיפת שמש, מתקשר לרב לשאול אם הוא בגדר "מצטער".
תמלול השיעור
פתיחה - מברכת הלבנה לניסוך המים
היה חודש אלול, ראש השנה, תקיעת שופר, היה אחר כך עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, איזה יום גדול, עולים, מתעלים, כל תפילה, נעילה זה פסגה. באמת עם ישראל מלאכים באותו רגע, באמת מלאכים, יותר ממלאכים. איזה מלאכים היו רוצים... מלאכים שיזכו למדרגות שלנו, יותר גבוה.
אחר כך תפילת ערבית, בסוף אתה מסיים את כל הגדולה הזאתי, ברכת הלבנה. סוף ברכת הלבנה, תנא דבי רבי ישמעאל: "אלמלא לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש דיים".
אחרי שסיימת את יום הכיפורים, סיימת את כל הימים הנוראים, יש תנא דבי רבי ישמעאל - אם לא היה שום מצווה בעולם, כותב רש"י במסכת סנהדרין, לא היה שום מצווה בעולם. נו אז מה היה? היה פעם בחודש, פעם בחודש מתאספים עם ישראל ואומרים ברכת הלבנה.
כמה זמן זה לוקח להגיד ברכת הלבנה? אני אם אני מגזים, עשר, אני מגזים חמש עשרה שניות. אין את הלשם ייחוד לפני, בזמן רבי ישמעאל לא היה לשם ייחוד, לא היו הפסוקים, לא היה שום דבר. הייתה ברכה. כמה ברכה לוקחת להגיד אותה? הברכה אני מגזים עשר שניות. זהו.
אז לא מבין, אז אחרי כיפורים זה מה שיש לך להגיד לנו? זה מה שיש לך להגיד אחרי כיפורים? שבן אדם, אתה יודע, עם כל המדרגות שהגעת, כל המדרגות שעלית, טיפסת - באו חז"ל להגיד לך: אדוני, גם אם יש לך זכות של עשר שניות פעם בחודש, לא כל הזמן, פעם בחודש עשר שניות - די שבאת לעולם.
עכשיו בואו נחיה את זה. תחשבו שלא היה שום מצווה בעולם. מה פירוש לא היה שום מצווה? לא היה תלמוד תורה, לא היה שבת, לא כיפורים, אין כלום. עכשיו אם אין כלום, מה הפירוש? זה גוי. כך היום גוי היום, אין לו כלום. באמת אין לו כלום.
נו אז מה יש לך? פעם בחודש אנחנו מתאספים פה ואומרים ברכת הלבנה. כמה זמן? עשר שניות. תגיד, זה עושה משהו בבריאה? תגיד, זה חשוב לאלוקים פעם בחודש עשר שניות? זה חשוב לאלוקים או לא?
תנא דבי רבי ישמעאל אומר לך: תדע לך, די שבאת לעולם רק על הדבר הזה היה שווה. חז"ל באו להגיד לך שלא תדמה לעצמך - אתה יודע מתי בורא עולם מתפעל ממני? מתי שאני בכיפורים? מתי שאני בכיפור? וואו, זה משהו גדול, שם בורא עולם מתפעל ממני. כשאני פעם בחודש מתחזק עשר שניות, גם שם בורא עולם מתרגש ממני או לא? זה מה שרבי ישמעאל בא להגיד לך שגם פעם בחודש בעשר שניות, אז תדע לך גם שם אלוקים מתרגש מזה.
ניסוך המים - השמחה על המעט
אחר כך אותו יסוד מגיע בחג סוכות. הקורבן הכי יקר שיש בבית המקדש, הכי יקר שיכול להיות, זה קורבן של פר. זה הדבר הכי יקר שיכול להיות, יותר מזה אין יותר יקר מזה. ולכן אנחנו כשיבנה בית המקדש, מי כבר יכול להביא פרים? בודדים יכולים להביא פרים. אבל היום אתה מתפלל, זה נחשב כמו... אז ריבונו של עולם, אם זה רק כמו, אז יהי רצון שנשלמה פרים שפתינו. לא כבשים, אנחנו לא רוצים כבשים. נשלמה פרים, שהשפתיים שלנו יהיו כמו פרים. אנחנו לא הולכים קטן. בפועל זה כבר יהיה אחרת, אבל המחיר הכי יקר שיש זה פרים.
מה הכי זול שיכול להיות שם? הכי זול שיכול להיות - מים. מים. עכשיו מלא, תגיד לי, מים שלוקחים עוד מפלג הגליל, אתה עוד משלם על זה משהו? לא. גם לא תראה פה למטה, אני יודע באיזה... בוא בוא מקווה... אני יודע מה, אולי זה ליד בית הקברות, אבל יש פה ליד פה, אני יודע איך זה נקרא המקום שם, תראה זה שם, תשאל מה, בחינם בחינם.
מגיע חג סוכות. תגיד לי על מה אתה שמח? מביאים שבעים פרים, לא אחד, שבעים פרים מביאים! ומביאים גם מים. כמה מים מביאים? כמה מים צריך להביא? מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה. אליבא דרבי יהודה, בלוג היה מנסך כל שמונה. כמה זה לוג? לפי החזון איש זה בערך שש מאות סמ"ק. שש מאות סמ"ק כפול שמונה ימים - ארבעת אלפים שמונה מאות, ארבעת אלפים שמונה מאות מ"ל של מים. שלושה בקבוקים של מי עדן. זהו זהו. לפי החזון איש. לפי הרב חיים נאה שלוש מאות ארבעים וחמש סמ"ק. בקבוק אחד של ליטר וחצי. זהו, זה כל הסיפור כל שמונה ימים.
לפי תנא קמא היה מנסך שלושה לוגים אבל שבעה ימים. כמה זה שלושה לוגים? נעגל לפי החזון איש - ליטר שמונה מאות. ליטר שמונה מאות כפול שבע זה בערך נגיד ארבעה עשר, נעגל ארבעה עשר ליטר. ארבעה עשר ליטר של מים כל חג סוכות. לא אתה יודע כל יום, כל חג סוכות ארבעה עשר ליטר של מים.
נו אז מה? "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". לא מבין על מה אתה שמח, לא מבין על מה. זה על מה? הבאתי ארבעה עשר ליטר של מים? מסתכלים על זה היום, אם אתה קונה היום, אם אתה קונה היום, אתה בא הביתה ואתה קונה שישיה של מים, אתה לא נכנס לסוכה בכלל מזה. מי מסתכל על מים היום? מה אתה, זה עושה ריקודים על מים? מה אתה מבין בכלל? מי מסתכל על מים היום? ועוד איזה מים - מים ששאבת אותם מהמעיין. מי שותה אותם היום בכלל? ואיזה ריקודים! מה עושים ריקודים שם? אני לא מבין על מה אתה רוקד שם.
טוב, תגיד לי מי רוקד בבית המקדש? מי מי מי רוקד שם? לפני כן מי רוקד? חוץ מהפרים שהיו... אתה יודע כמה קורבנות נשחטו בחג סוכות? עשרות מיליונים! עשרות מיליונים של קורבנות נשחטו. כל קרבן ראייה, כל שלמי חגיגה, כל הקורבנות שבן אדם מביא, כל קרבן שבן אדם חיכה לרגל להביא את הקורבנות האלו. אתה יודע נשחטו שם, אין ריקודים בכלל. אתה יודע שם מיליארדים של כספים, אין שום ריקוד. אז על מה אתה מתלהב? אני לא מבין על מה כל ההתלהבות - על המים?
יפה. מי עכשיו רוקד שם? מה הצעירים רוקדים? הצעירים רוקדים? לא רוקדים. אף אחד לא, הצעירים. אז מי רוקד? רק הגדולי ישראל רוקדים! כל הצעירים יושבים על איך זה נקרא... יציעים קוראים לזה, כולם כל אחד ככה. מי יוצא במעגל? אתה רואה שם את הרב עובדיה, הרב בן ציון, הרב מזוז, הבן איש חי, אתה יודע הבן איש חי, כף החיים, זה אתה רואה אותם רוקדים. נו כמה אותם? מה זה אתה רואה זקנים רוקדים? נו מה אתה, מה אתה כאילו מה?
אמר רבי יהושע בן חנניה: "לא ראינו שינה בעינינו". לא ראינו שינה בעינינו! לא ראינו, כל הלילה רוקדים! והמשנה, הגמרא מספרת על רבן גמליאל מה היה עושה - מה שאף אחד לא יכול לעשות בעולם. אני לא מבין על מה אתה רוקד, אני לא מבין על מה. על מה? על מים? מה אתה... אני לא מבין על מה אתה מתרגש ממים. אני לא מבין על מה אתה מתרגש ממים. מה כל ההתרגשות הזאתי שזוכים להביא מים לבית המקדש?
אז רש"י מביא את זה. רש"י שואל, רש"י מביא את הסוגיה הזאתי. רש"י כותב: מאיפה יצא המים של ניסוך המים? מאיפה יצא הדבר הזה? כי בבריאת העולם, כשבורא עולם ברא בתחילה את העולם, כל המים היו עליונים. כל המים היו עליונים. בא בורא עולם, אמר לו: אני מחלק את המים, חותך אותם חצי חצי. חלק יישארו למעלה, חלק יורדים למטה.
אלו שלמטה התלוננו. המים התחתונים מתלוננים: אנחנו רוצים להיות קרובים אליך! ריבונו של עולם, למה אתה מרחיק אותנו? "אל תדאגו, חייכם שאני מביא מכם מים לניסוך המים". והמים הסכימו. לא הסכימו? הסכימו!
אם אתה חושב למה צריך לומר שהם הסכימו? לא מבין, מישהו מסכים? אתה יודע כמה מים יש בעולם? אתה יודע כמה עומק של אוקיינוס? אחד עשר קילומטר עומק למטה! איזה גודל זה רק האוקיינוס. כמה אוקיינוסים יש? ים התיכון - אתה מסתכל, אתה לא רואה את הסוף שלו. אני לא מבין, אז מה? אז מה אתה מתרגש? פעם בשנה לוקחים מכל המים האלו ארבעה עשר ליטר. אז אני לא מבין מה... מה? והסכימו!
כותב השפת אמת: כי אין לנו הבנה מה זה אפס נקודה אפס אפס אפס בסוף אחד. משהו משהו של משהו בקרבת אלוקים. אין לנו הבנה בכלל בזה. אם אתה רואה שהמים החליטו לרדת למטה והסכימו לרדת כדי שפעם בשנה יזכו לעשות מהם ניסוך המים.
ולכן דווקא גדולי ישראל, אלו שידעו להעריך כל שנייה בלימוד תורה, אלו שרקדו בשמחת בית השואבה. למה? כי הם רצו ללמד אותך: כל חיזוק קטן, כל קרבת אלוקים הכי קטנה שיכולה להיות, הכי קטנה כמה שאתה חושב שהיא קטנה, היא יותר קטנה מזה - אין שיעור למה שאפשר לתאר על משהו של משהו של משהו של קרבת אלוקים.
וזה כל חג סוכות, וזה כל המהות של חג סוכות. לוקחים עצים, הגמרא קוראת למצוות סוכה "מצווה שאין בה חסרון כיס". מצווה שאין בה חסרון כיס. למה אין בה חסרון כיס? למה? כי הכל תעשה מהפקר. זה שאתה עושה דברים בשבילך, זה בשבילך אתה עושה את זה. מצד המצווה זה מצווה שאין בה חסרון כיס.
ואתה יודע למה אתה זוכה? אתה יודע למה אתה זוכה? אתה זוכה לדברים שלא ניתן לתיאור! מה אתה יכול לזכות? ממה? ממה? מכלום. מכלום. מכלום. כי כל המהות מאחרי כיפורים בורא עולם רוצה ללמד אותנו: אני ניקיתי אתכם.
חידוש אחרי יום כיפורים
כותב הרב גבריאל, הרב גבריאל רבינוביץ' שליט"א: חקרתי ובדקתי למה אנשים חוזרים לסורם אחרי יום הכיפורים. למה? למה? למה לא רואים איזה שינוי? בן אדם מרגיש זהו, אני פותח דף חדש. אין אין, לא לא הולך. אומר, אתה יודע, אני תליתי בדבר אחד - אנשים לא מרגישים שהם חדשים. אנשים מרגישים אני אותו אחד שהייתי לפני כן. וזה לא נכון, זה לא נכון!
אומר, נהיית חדש! כשבן אדם חדש הוא לא רוצה לפגום. כשבן אדם אומרים לו - נגיד הוא הולך, היו לו מלא חובות, היו לו חובות בגמחי"ם האלו וחובות בבנקים וחובות לאנשים האלו וחובות פה וחובות... הגיע בן אדם, אומר לו: תשמע, אני שילמתי את כל החובות, הכל שולם לך. עכשיו אתה על אפס, אני מבקש תפתח דף חדש. הוא לא רוצה לקלקל, הוא לא רוצה לקלקל! למה? הוא מרגיש אני זהו, אני חדש עכשיו.
אם היינו מרגישים שאנחנו חדשים, חדשים, היינו באמת מתחזקים. למה? כי שום בן אדם לא רוצה לפגום, לא רוצה לפגום. באמת בן אדם צריך להכניס לראש שלו: בורא עולם מחל לו על הכל! ועכשיו הוא מתחיל להראות לך, בורא עולם: בוא תראה מכלום, מכלום. אני רוצה מכלום. תבין כמה זה חשוב קרבת אלוקים מכלום. כמה זה מאוד מאוד חשוב מאוד. אי אפשר לתאר מה אפשר לזכות ממשהו של קרבת אלוקים.
ולכן זה ניסוך המים. זה חג סוכות. דברים שלא... אתה מסתכל מהצד, לא יכול להיות.
סיפור מרגש - כוחה של הגבהה
סיפר איזה יהודי אחד. איך נקרא לו? יהודי. כן. היהודי. בסוף הוא חזר בתשובה.
קיצור, היהודי הזה, הוא היה נוסע באוטו ביום שבת לאיזה בית כנסת בחוץ לארץ. מגיע לבית כנסת, מסתכל על קריאת התורה מלמעלה. הוא לא נכנס לפנים, היה מהחלון, מסתכל על קריאת התורה. ומנהג אשכנז שאחרי קריאת התורה עושים הגבהה. מה עושים את ההגבהה? ואז הוא סיים, חוזר בחזרה לאוטו ונוסע. ככה היה תקופה ארוכה.
יום אחד הגבאי עלה אליו: "סליחה אדוני, פה זה מקום של חרדים, פה בשבת לא נוסעים".
אמר לו הבן אדם: "טוב, אני אבוא ברגל".
הוא היה קם שעתיים לפני קריאת התורה כדי להגיע ברגל עד בית הכנסת. היה בא, רואה את קריאת התורה, הגבהה, וחוזר בחזרה ברגל הביתה.
עבר איזה חודשיים. אחד המתפללים עלה למעלה: "סליחה אדוני, למה אתה מסתכל מבחוץ? בוא בפנים!"
"תשמע, לא נעים לי, אני לא לבוש ככה, לא מתאים".
"למה? בוא תשב לידי, אל תדאג, אני אשמור עליך. בוא בוא, תשב לידי. בוא, מה יכול להיות? מה אתה, מה יכול להיות? הנה לך חומש גם כן, תראה אנחנו עוקבים פה בחומש, עוקבים בחומש".
ובאמת לאט לאט קירב אותו. הוא הגיע כל שבת, והבן אדם לימד אותו מה זה תפילה, מה זה צריך להתפלל, הכל ממש התקרב. עבר זמן מסוים, באמת הבן אדם הזה חזר בתשובה שלמה.
הוא אמר לבן אדם: "אני גם רוצה לעזוב את העבודה. אני רוצה ללמוד תורה כל היום. אני ארבעים שנה חייתי כמו גוי, אני רוצה להשלים את כל מה שחסר לי".
ובאמת הוא חזר, משהו שאי אפשר לתאר.
לימים מישהו פגש אותו: "תגיד לי, אני יש לי רק שאלה לשאול אותך. מה זה הג'וק הזה שאתה בשבת נוסע, מגיע, רואה את קריאת התורה, הגבהה, ואתה הולך? תשמע, זה נשמע לך משהו נורמלי?"
"את האמת, אני לא אשקר עליך, אני אספר לך. היה לי סבא וסבתא צדיקים מאוד מאוד, אבל לא משהו... תכיר צדיקים, משהו. אבל ההורים שלי כבר חתכו לגמרי. אני הנכד כבר הייתי גוי לכל דבר. רשמו אותי בבית ספר של גויים, גדלתי עם גויים, לא שבת, לא כיפורים, לא כלום. גוי, ממש גוי לכל דבר.
עבדתי באיזה עבודה, וכל שנה המנהל של העבודה היה לוקח אותנו לאיזה לחוץ לארץ, כל מקום מחוץ לארץ שלו. שנה אחת הוא אמר: הטיול למזרח התיכון. איפה מזרח התיכון? ארץ ישראל.
הגענו לארץ ישראל. יום ראשון הטיול למקום הזה, יום שני ככה... יום אחד קמתי, אני אומר לחבר'ה: איפה היום?
'היום אין'.
'מה אין היום?'
'לא, היום אצל היהודים שבת. שבת, אין, אין, הכל סגור. אין מקום לטייל'.
אומר לו: 'טוב, אז מה עושים? אז איפה הולכים?'
'הולכים לבית כנסת'.
'הולכים לבית כנסת? בבית כנסת, תשמע, מעניין. בוא נלך'.
הלכנו לבית כנסת ברחביה. הגענו לירושלים, ברחביה, הגענו לאיזה בית כנסת. באנו להיכנס, מה אני אגיד לך, כולם עם טליתות, כולם נראים טוב, ואני גוי. מה אני כאן? לא נעים לי.
אמרתי לבן אדם: 'תשמע, לא נעים לי כזה להיכנס'.
אמר: 'בוא, יש עזרת נשים למעלה, אף אחד לא נמצא שם, בוא תעלה עזרת נשים'.
עליתי עזרת נשים. אני מסתכל, אני רואה את מה שהם עושים היהודים. קוראים בתורה, וסוף הקריאה בתורה עשו הגבהה. אתה יודע, הרימו את הספר תורה, עשו הגבהה.
מה אני אגיד לך, הרגשתי כזה כמו... זה חום שיוצא מהספר תורה! החום הזה עטף אותי בחום, הוא אומר לי: תתקרב אליי, אני אוהב אותך, אני רוצה שיהיה לך טוב. אתה יודע, לא הייתה לי הרגשה כזאתי בחיים כמו אותו רגע שעשו הגבהה של ספר תורה.
מאותו זמן אני כל שבת נוסע לבתי כנסיות, שאני רוצה הגבהה, אולי יחזור לי אותו אותו רגע של האור הזה שיחזור אליי. בגלל זה אני מגיע. זה זה הסיפור שהיה לי, בגלל זה נסעתי בשבת כדי..."
הבן אדם ששמע את הסיפור, בהזדמנות הראשונה שהוא טס לארץ ישראל, נסע לרחביה. הגיע לבית כנסת, הרב שר הוא הרב של בית הכנסת.
"כבוד הרב, אתה זוכר איזה ספר תורה הוציאו בשבת הזאתי והזאתי?"
אומר לו: "כן, בטח אני זוכר. ספר תורה מאוד מהודר, הבאתי אותו מחוץ לארץ. אני אספר לך מה שהיה.
הייתי רב בית כנסת בחוץ לארץ. היו שם איזה שישה ספרי תורה, אבל כל אחד יותר בדיעבד מהשני. יום אחד אספתי את כל הציבור, אמרתי להם: זהו, גמרנו! די, כל שבת אנחנו מסתפקים בדיעבד של דיעבד. בואו נקנה ספר תורה שבהידור! אבל לא משהו, לא עוד איזה הידור - כל ההידורים!
אז בזמנו הספר תורה הזה עלה ששת אלפים דולר. יכולנו לקנות בניין! עכשיו זה בזמנו, מה זה בזמנו? לפני שלושים ושלוש שנה מכרו דירות במאור חיים בשבעת אלפים דולר. זה לא... אתה שומע שזה משהו רציני.
קיצור, אז... אבל מאיפה נשיג כזה כסף? זה היה סכום אגדי. מישהו אמר: תשמע, יש איזה סבתא אחת, מאוד מאוד צדיקה, שהיא אוספת צדקות, הולכת לחנויות, אוספת צדקות, מזכה את אנשים, ובזה היא עושה כל מיני חסדים. אולי תרצה לקחת על עצמה את הספר תורה? בוא נלך אליה.
אני הלכתי אליה, אמרתי לה: תשמעי, כך וכך, יש לי סופר, כתב כבר ספר תורה, הוא מהודר שבהידור שבהידור, ממש מיוחד. אבל זה עולה ששת אלפים דולר.
אומרת לי האישה: 'קיבלתי'. הוציאה צ'ק, רשמה לי צ'ק ששת אלפים דולר על המקום. היא אמרה לי: אבל יש לי תנאי אחד. נולד לי נכד פג, והמצב שלו מאוד מסוכן. אז אני רוצה שאתה, שבקריאה הראשונה בספר תורה, תעשו מי שברך לנכד שלי, הפג הזה. תעשו מי שברך.
ובאמת קנינו את הספר תורה הזה. אין מי שלא מתפעל ממנו, אומר, משהו באמת הידור שבהידור. ובאמת בשבת קראנו בתורה ובירכנו את הפג הזה.
אחרי שבוע פגשנו את הסבתא, והיא אמרה: שברוך השם, יש השתפרות לטובה. אחרי שבוע היא אמרה: הנכד יצא מכלל סכנה. יצא מכלל סכנה.
אני נשארתי שם עשר שנים בערך. עבר, עליתי לארץ ישראל. כשעליתי לארץ ישראל, ביקשתי מהגבאים: אני לוקח איתי את הספר תורה הזה. כיוון שאני דאגתי להביא אותו, אני רוצה שיהיה הספר תורה אצלי. ואני העליתי אותו לארץ ישראל. זה הספר תורה שהוצאתי באותה שבת.
זה הספר תורה. זה הספר תורה שהסבתא של הבן אדם הזה תרמה את זה לפני ארבעים שנה. זו אותה סבתא שתרמה את זה לנכד שלה. זה הנכד הזה שהיה פג, שהיה מגיע בשבת להגבהה. זו אותה סבתא שתרמה הספר תורה הזה.
כשעשו את ההגבהה פעם ראשונה, אחרי ארבעים שנה שהוא גוי, זה יצא, אומר: הרגשתי כזה חום, תתקרב אליי. ומשם בסוף הגיע חזרה בתשובה".
אז בן אדם עושה איזה מצווה, עושה איזה חיזוק, אתה אומר: אני ארבעים שנה, לא יוצא כלום. כלום לא יוצא. ואתה לא יודע מה יוצא אחרי ארבעים שנה. אין שום דבר שנאבד! אין שום דבר שנאבד, לא, אין לו קיום. כל חיזוק שבן אדם מתחזק נשאר לו לנצח.
לפעמים אתה אומר: תשמע, אבל הנכד הזה גוי, באמת גוי. יבוא יום, לא היום, לפעמים לוקח ארבעים שנה לוקח. אבל בסוף לא נאבד הזכויות האלו.
לכן צריך בן אדם כל הזמן ללמוד פה מהחג הזה, מהחג הזה ללמוד: תאסוף זכויות!
מצטער פטור מן הסוכה
ואני חוזר על מה שאמרנו שנה שעברה ולפני שנתיים ולפני שלוש, וגם שנה הבאה. זה בשם הרבי מקוצק. יש הרבה פירושים, אבל זה הפירוש של הרבי מקוצק. זה הפירוש, אני חושב, הכי מתאים לנו.
הרבי מקוצק היה אומר: המשנה אומרת "מצטער". אמר רבה: "מצטער פטור מן הסוכה".
אומר הרבי מקוצק: אתה נכנס לסוכה ואתה עוד מצטער? תעשה טובה, תצא! לא צריך לראות אותך פה! זה הפירוש. יש בן אדם נכנס לסוכה והוא עוד מרגיש את עצמו. אה, אתה עוד מרגיש את עצמך? אתה מצטער? לא מצטער? תעשה טובה, תצא! לא צריכים אותך פה בכלל!
בן אדם צריך כל כך להיות שמח במצווה הזאתי, ופתאום עובר שם איזה זבוב והוא אומר לעצמו: אה, אני מצטער. מצטער? מצטער? אז תעשה טובה, תצא! לא צריכים אותך פה! לא צריכים אותך פה!
מה זה מצטער? איך אתה מצטער בכלל? אני רוצה לתאר לכם כדמיון. כדמיון, אבל תדעו שהדמיון הזה יכול להתגשם. כי אני אמרתי לכם שהיה פה שמי יודע אם בסוף אשתך תשים לך זנב של דג בראש השנה, אז אחד המתפללים אמר לי: הרב, כמו שאתה אמרת, ככה היה אצלי. אז מי יודע מה אני אומר לכם, זה מי יודע מה יהיה.
אבל תארו לכם שאתה... אתה יושב, אתה עכשיו בחדר שינה, אתה בחדר שינה. דפיקות בדלת, דפיקות בדלת. ואשתך פותחת את הדלת. איזה אורחים! וואו! היא רצה לחדר, היא אומרת לך: נפתלי! הגיעו אורחים!
"מי? מי הגיע?"
"הגיע אברהם אבינו עם הבן שלו יצחק בעל העקידה!"
מה אתה אומר? "תשמעי, הייתי רוצה לבוא, הייתי רוצה לבוא לראות אותם. אבל מה אני אגיד לך, יש בסלון כמה יתושים קצת, ויש קצת גם קצת שמש מהחלון. אני לא יכול להגיע".
מה היית עושה לכזה בן אדם? תופס אותו, פותח את החלון, זורק אותו למטה! נכון או לא? אין משהו אחר!
אתה נורמלי? תגיד, אתה נורמלי? אברהם אבינו מגיע לסוכה שלך, מה אתה אומר לו? "תשמע, יש פה כמה יתושים, פה לא מתאים לי להישאר איתך פה. תשמע, אתה יכול להיכנס, אתה יכול להיכנס, אני הולך". מה, נשמע לך נורמלי? הבן אדם הזה לא נורמלי בכלל! לא נורמלי! אומר, בכלל לא נורמלי!
ובן אדם, אלא מה? בן אדם לא חי ככה. אותו הרבי מקוצק היה אומר, כששאלו אותו: "רבי, ראית את האושפיזין שנכנסים לסוכה שלך?"
את האמת, אומר: "לא ראיתי אותם. אבל אני כל כך מאמין בחז"ל, שחז"ל אומרים שהם נכנסים לסוכה, אצלי זה כזה חזק יותר ממה שהייתי רואה אותם".
וזה אמת לאמיתה. מגיעים לך כאלו אורחים, ומה אתה עושה? לא מבין, מה אתה עושה? אתה עוד מצטער? עוד איך אתה מצטער? לא מבין אותך, איך אתה מצטער?
היה איזה יהודי אחד שהיה יודע, היה יודע לנגן טוב. והוא ניגן כמו שצריך, הוא ניגן משהו, ניגן באמת כמו שצריך. והיה שם הרב מבריסק, היה שם הרב מבריסק, והוא נהנה מאוד.
אמרו לו: "אם הצדיק נהנה, תבקש ברכה. זה שעת ישועה עכשיו".
קיצור, הוא ניגש אליו, אומר לו: "הרב, ברך אותי".
"מה אני אברך אותך? מה אתה צריך?"
הוא התבלבל, לא יודע מה להגיד לו.
"הרב, אני רוצה שתברך אותי שאני אהיה במקהלה של דוד המלך".
ההוא לא לא מצא למי להגיד את זה, רק לרב מבריסק. הרב מבריסק עמד על הרגליים, אומר לו: "אם דוד המלך מגיע לפה, אלפיים קילומטר מרחק, אנחנו נשרפים! מה אתה מדבר? אתה חושב שזה זמר? שזמר עולם שהיה שר שירים? מה אתה מדבר? הקדושה שלו תשרוף אותנו, את כולנו תשרוף אותנו!
ואותו דוד המלך מגיע לך לסוכה שלך, מה? ומה אתה אומר? מה אתה אומר? 'לא, אני... יש קצת חם לי'".
השם ירחם עלינו.
מגיע בין הזמנים, אני גם מזכיר את זה כל פעם. מגיע בין הזמנים, הבן אדם לוקח את הילדים שלו לטבריה. בצל חמישים מעלות. בצל חמישים, בשמש שבעים מעלות. הוא עושה להם על המנגל, כל החום של המנגל עולה לו לפרצוף, מנפנף שם, כולו אש, לא בא... ומה הוא אומר? "אללה! הלוואי שיהיה גם ככה מחר!" כך הלוואי שיהיה מחר.
בסוכות רק נכנס איזה טיפת שמש, הוא מתקשר לאיזה רב: "תגיד לי כבוד הרב, אני נקרא בגדר מצטער או לא?"
תעשה טובה, צא מהסוכה! לא צריך לראות אותך פה!
סוכה - כל רגע שאתה בסוכה, כל רגע, מצוות עשה דאורייתא!
אחרי חג סוכות נגמרו המצוות. המצווה הבאה בתור זה חנוכה. חנוכה. יגיע חנוכה, ואז אחר כך אתה תקרא בספרים של הרב בידרמן, מה זה זאת חנוכה? וואי וואי וואי וואי, איזה מדרגות זאת חנוכה!
אחרי כל המדרגות שאתה מכיר, כל המדרגות שאתה מכיר, אחרי הכל, זה רק דרבנן. אל תתבלבל הרבה. ומצווה אחת, רגע אחד בסוכה זה דאורייתא גמור. ואלף דרבנן, אלף דרבנן זה לא דאורייתא אחד. אלף דרבנן, אלף חנוכה זה לא לשתות כוס מים בסוכה, יותר גבוה.
אלא מה? על זה לא מדליקים נרות. אתה מבין? כשאתה שותה כוס מים לא מדליקים נרות. אתה לא קופץ על הראש, אתה לא עושה מזה איזה עניין. אז תעשה עניין! אז תעשה עניין! בטח! אם תעשה עניין, אתה תראה שיש בזה עניין. אבל אם אתה לא עושה מזה עניין, אז אין בזה עניין.
מצוות השמחה בחג
עוד דבר אחד, אני מסיים.
יש לנו מצוות עשה. סוף סוף יש מצוות עשה לשמוח! זה לא לא רשות. מצוות עשה לשמוח. איזה דבר גדול! סוף סוף אלוקים חושב עלינו. כל הזמן, אתה יודע, כיפורים מפחידים אותנו. תקיעת שופר... זה מפחיד. אתה יודע, מי יחיה מי ימות. עכשיו אין מי יחיה, רק תחיה עכשיו! רק תחיה! תאכל טוב, תשתה טוב! וואי, זה זה דבר גדול זה!
ומה אנשים מצטערים? פתאום עכשיו, פתאום הוא נהיה איזה צדיק. אה, אני יוצא ידי חובה, שיעור רביעית. תגיד, אתה עושה צחוק? תגיד, אתה עושה... פתאום פתאום, אתה יודע, כל מיני, יש לו כל מיני זה בנפח, זה במשקל, כל מיני חשבונות.
יש מצוות עשה דאורייתא לגברים לשתות יין! לשתות יין! תקנה חליפה, תקנה שטריימל, תקנה עניבה, תקנה נעליים - שום מצווה אין. תקנה יין! יין! לא יין... אז תמיד הרב שול מוריד את זה מהעלון. לא יין של בוכים, תשעים ותשע אחוז חומרי טעם וריח, ויש עוד תוספת של חומרי טעם וריח. תקנה יין אמיתי! יין כמו שצריך תקנה! תקיים מצוות עשה דאורייתא! תנסה דאורייתא! תקיים! לא חסידות!
לכן צריך לשתות יין כל יום רביעית. אם אתה מרגיש שקשה לך לשתות יין, אז מהיום תתחיל לשתות. מה תתחיל לשתות? מהיום תתחיל לעשות אימונים לשתות יין. לשתות יין, יין זה מצוות עשה דאורייתא לגברים. כמו תפילין, כמו סוכה, כמו שמחת תורה, כמו כל המצוות.
זה לא צחוק, זה לא תשמע "בא לי, לא בא לי". מה זה בא לך? אחד אחד יבוא לבית כנסת בלי אתרוג. "תשמע, לא בא לי". מה זה לא בא לך? מה זה לא בא לך? "לא לא בא לי להביא אתרוג". מה זה? מה זה לא בא לך? אתה חייב לעשות! גם אתה חייב לעשות! אותו דבר בדיוק!
התורה מצווה לך לשמוח! ויש מצווה גם לשמח את האנשים. אישה לא מבינה כלום, ברוך השם, מבינה רק ביופי. אז או תקנה לה תכשיטים, או תקנה לה בגד יפה, או גם את זה וגם את זה. מה שתרצה אתה תעשה. זה מצוות עשה דאורייתא!
והילדים - תקנה להם ממתקים! תפסיקו לקנות לילדים שלכם עניבות! די, קונים להם עניבות, בגדים. מה הוא מבין, הילד? מה הוא מבין בכלל? הוא מבין את זה? הוא מבין עניבות? הוא מבין שוקולד! הוא מבין! תקנה לו שוקולד! תקנה לו שוקולד! זה מצוות עשה דאורייתא!
עכשיו כל אחד, אתה יודע, ביום הראשון של סוכות כולם מתלהבים. יום שני, אה, ככה ככה. יום שלישי, בכלל כולם ישנים. מה אתה עושה צחוק? למה? כי אתה קונה לו במבה. מי יאכל במבה היום? אם אתה קונה שוקולדים וחמצוצים ואני לא יודע מה, אתה קונה עוד קרמבואים - זה היה עובד! היה מגיע לסוכה! ואתה קונה לו דברים שהשם ירחם עליו. אז מה אתה רוצה? מה אתה רוצה שהוא יבוא לסוכה?
לכן מצוות עשה דאורייתא לשמוח בחג. מה שאתה יכול לעשות - תשמח! זה דאורייתא! זה כמו יותר מאתרוג! אתרוג היום הראשון הוא דאורייתא, יום השני דרבנן. זהו, נגמר, נגמר. פה יש לך דאורייתא כל שבעה ימים!
לכן כל אחד ייתן לעצמו חיזוק על גבי חיזוק. אנחנו נמצאים אחרי כיפורים, באמת ייתן לעצמו עוד חיזוק גדול, עוד חיזוק. לא נשאר עוד כמה ימים, אחר כך אתה יוצא לחופש, זהו. אחר כך יש לך עד פסח לשחרר אותך. זהו.
עכשיו עוד כמה ימים של מאמץ, טיפה מאמץ, לשמוח במצוות, שיש באמת לשמוח, ולזכור את הניסוך המים - כל משהו בעבודת השם מאוד יקר.
החפץ חיים אומר: הסתפקתי אם יש מצווה לאכול כל כזית וכזית בסוכה. זה החפץ חיים מסתפק. כי בזמן החפץ חיים לא היה הרבה אוכל בעולם. היום אין חנויות שבכלל של ספרים היום, כל החנויות רק אוכל היום. אז היום כבר אין ספק היום. היום אין ספק. ברור שמה שאתה אוכל בסוכה הכל דאורייתא היום. הכל דאורייתא. הראיה שאם אתה אוכל טיפה, אתה כבר מברך לישב בסוכה, כבר בטח.
לכן היום ברור דאורייתא. בדור שלנו אין ספק אפילו. לא זה לא רק אני אומר את זה, גם הגר"א אומר את זה בעצמו. יש הרבה קושיות על המשנה ברורה הזה, אבל הגר"א בעצמו כותב שיש אפילו על כוס מים מברכים, אפילו על כוס מים זה דאורייתא.
לכן בסוכה, והמקום היחיד שמרן כותב להחמיר זה חג סוכות: "והמחמיר שלא ישתה אפילו מים מחוץ לסוכה הרי זה משובח". זאת אומרת שיש עניין גדול.
לכן ניזהר באמת להתחזק. יזכה אותנו השם שהחג הזה שמלא שמחה, מלא שמחה, מלא שפע, אחרי שאנחנו נקיים, אחרי שבורא עולם ניקה אותנו, טיהר אותנו, קירב אותנו אליו. יהי רצון שנזכה בעזרת השם שהחג הזה ישפיע עלינו שפע של שמחה, שפע של סייעתא דשמיא, שיהיו שמחות בבית בעזרת השם, שמחות בלבבות, שיהיה בעזרת השם חג שמח לכולם.
אמן ואמן.