חול המועד סוכות תשפ"ו
אני בעל העסק פה...
שיעור 114
אני בעל העסק פה...
מוצ"ש חול המועד סוכות תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- הניסיונות כסימן לחשיבות - "אני בעל הבית"
ככל שמעצבנים אותך יותר במצווה, זו הוכחה שאתה נהיה "בעל הבית" על המצווה. הקשיים והעיכובים בסוכה (חום, זבובים, מזלג חסר) הם סימן שאתה חשוב ושהמצווה שלך חשובה. דווקא במקום שמפריעים לך - שם אתה נקרא בעל הבית.
- מסירות נפש למנוע חילול השם
כשאדם מוסר נפש למנוע מחברו לברך ברכה לבטלה או לעבור עבירה (כמו הנסיעה לפתח תקווה בלילה להודיע על האתרוג הטבל), השכר מגיע בדרכים בלתי צפויות. מה שנראה כהפסד וטרחה מיותרת, מתגלה כרווח עצום.
- הידור מצווה נשאר לנצח
כל הידור מצווה שאדם עושה, גם אם נראה קטן וחסר משמעות, נשמר לנצח ומשפיע אחרי שנים רבות. המנהג של האב לעטוף את הלולב בסרט זהב הביא לפגישת שני אחים תאומים ניצולי שואה אחרי 26 שנה.
- האושפיזין באים למקום הניסיונות
בפסח, כשהבית נקי ומסודר, אף אחד לא מגיע. בסוכות, בצריף עם כל הקשיים, מגיעים האושפיזין - אלו שעברו ניסיונות קשים בחייהם. איפה שיש ניסיונות, שם נמצאים האושפיזין והישועות.
- גודל הניסיונות של האבות והצדיקים
הניסיונות של האבות הקדושים היו מעבר להבנתנו. דוד המלך עבר ניסיונות קשים ביותר (נרדף, מושפל, בנו מורד בו) ועדיין הקב"ה אמר לו "עוד לא ניסיתי אותך" לעומת האבות.
- רגע אחד יכול לשוות מאה שנה
יש רגעים בחיים שבהם מקופלת עלייה רוחנית של מאה שנה. כמו בחורי הישיבות שרקדו עם הקב"ה רגע לפני מותם במשרפות - הרב שך אמר שהיה מוכן לתת את כל חייו עבור רגע כזה.
- השפע מגיע דווקא דרך הקושי
הסוכה עם כל אי הנוחות שלה היא המקום שבו מתגלים כל הברכות. דרך הסוכה והניסיונות שבה, האדם נפטר מהצער וזוכה לישועות ולשפע של הצלחה.
הסיפורים בשיעור
- היהודי בעל המסעדה והגוי האנטישמי
גוי אנטישמי נכנס למסעדה וניסה לעצבן יהודי על ידי חלוקת אוכל ושתייה יקרים לכולם חוץ ממנו. היהודי המשיך לחייך, וכשהגוי שאל למה, ענה: "אני בעל הבית פה". הגוי ניסה לעצבן את היהודי אך בסוף עשה לו את השמחה הגדולה ביותר - שילם לכולם.
- האברך שנסע להודיע על האתרוג הטבל
אברך למד עם חברותא הלכות ארבעת המינים וקנו אתרוגים מהודרים. בליל החג נזכר ששכחו להפריש תרומות ומעשרות. נסע שעתיים לפתח תקווה להודיע לחבר, בדרך חזרה נקרא לעזור לבן שאביו גוסס, וליווה אותו עד הבוקר. מתברר שהבן היה אחראי פיקוח תרומות ומעשרות אצל הרב אפרתי, והציע לו משרה עם משכורת גבוהה.
- שני האחים התאומים ניצולי השואה
יצחק, ניצול שואה בודד, איבד את כל משפחתו כולל אחיו התאום יעקב. עבד באיטליה בקטיף אתרוגים, ושנה אחת איבד את כספו ונתקע שם בחג. פגש יהודי אמריקאי בשם ג'ק שהזמין אותו לחג. כשראה שג'ק עוטף את הלולב בסרט זהב כמנהג אביהם, וסיפר על אחיותיהם שפרה וטרצה - התברר שג'ק הוא יעקב אחיו התאום, ונפגשו אחרי 26 שנה.
- בחורי הישיבות במשרפות
הרב שך סיפר על קבוצת בחורי ישיבות שנתפסו והוכנסו למשרפות. אחד מהם נזכר שהיום שמחת תורה, ולמרות שלא היה להם ספר תורה או סידור, אמר: "יש לנו את בורא עולם!" הם שלבו ידיים ורקדו עם הקב"ה, ומתוך הריקוד ירו בהם. הרב שך אמר שהיה מוכן לתת את כל חייו עבור רגע כזה.
תמלול השיעור
איזה גוי אחד, אנטישמי אחד גדול, נכנס לאיזה מסעדה. אתם מכירים את הבדיחה הזאת? נכנס לאיזה מסעדה, הוא מסתכל, רואה מלא מלא גויים יושבים, אוכלים. בתוך כל הגויים רואה שם איזה יהודי אחד. אומר: "אני חייב לעצבן את היהודי הזה. היהודי הזה אני חייב לגמור אותו".
"כבוד המלצר בוא, כבוד המלצר בוא. תגיד לי כמה עולה פה הבשר הכי יקר שיש?" אומר: "תשמע, יש בשר כזה כזה". "על חשבוני תחלק פה לכולם, אני משלם פה לכולם. תחלק פה לכולם חוץ מהיהודי הזה. היהודי הזה אתה לא נותן לו".
טוב, המלצר מחלק לכולם את הבשר, וליהודי לא מחלק. והגוי רואה שהיהודי הזה מחייך. אומר: "אה, לא הספיק לו, לא הספיק לו. תגיד לי כמה עולה איזה, איך אומרים, כוס של וודקה ככה, משהו טוב כזה?" אמר לו: "תשמע, זה תלוי מה אתה מבקש". אומר לו: "אני רוצה את הכי יקר שיש". אומר: "תשמע, כזה 200 שקל". אומר לו: "200 שקל? תחלק פה לכולם חוץ מהיהודי הזה".
הוא מחלק לכולם, היהודי הזה לא מקבל, והוא רואה את היהודי הזה מבסוט, שמח. אומר: "תשמע, לא מספיק ליהודי הזה, אני חייב לגמור אותו. חייב לגמור את היהודי הזה". אומר: "תשמע, מה יש לך פה בקינוח שאתה נותן פה בקינוח? אבל משהו גדול, מה יש ככה?" "תחלק פה לכולם חוץ מהיהודי הזה". והיהודי הזה הוא רואה אותו ממשיך לחייך.
טוב, הוא ניגש אליו: "תגיד לי מה מה מה אתה ממשיך לחייך?" אומר לו: "לא אשקר לך, אני פה בעל הבית פה על המקום. אני פה בעל הבית".
אז אותו גוי, מה חשב מה חשב? איך אני יכול לעצבן את היהודי הזה? בסוף התברר שזו השמחה שהוא עשה לו. אין שמחה יותר טובה מזאת.
עכשיו תראה, הסיפור הזה אם הוא אמיתי לא אמיתי, אני לא יודע. אבל בשבילנו הוא אמיתי.
הרבה אנשים בסוכה רוצים לעצבן אותך. הרבה אנשים רוצים לעצבן אותך. כן, תמיד חייבים לשכוח את המזלג שלך. כל המזלגות מביאים, רק לך לא הביאו מזלג. איזה עצבים זה. הכל מסודר, רק מה שאני אוהב לשתות אין. ותשמע, ואיזה חום, והזבובים, והיתושים, מה אני אגיד לך?
ככל שמעצבנים אותך יותר, סימן שאתה יותר בעל הבית על המקום. אתה יותר הופך להיות בעל הבית. ככל שאף אחד לא מעצבן אותך, אתה לא חשוב. הפוך! מזה שתראה שמעצבנים אותך, שעושים לך צרות ובעיות, תדע - אתה הופך להיות בעל הבית. אתה נהיה בעל הבית על המצווה. אתה נהיה מישהו אחר לגמרי אתה נהיה.
סיפר את זה אברך לפני ארבע שנים: "אני והחברותא שלי קיבלנו על עצמנו, תשמע, מגיע חג סוכות. כל שנה אנחנו מתרוצצים לכל מיני רבנים - האתרוג הזה טוב או לא טוב? כשר, מהודר, מה הוא, חצי מהודר? למה אנחנו לא נהיה מורי צדק אנחנו? מה אנחנו צריכים להסתובב לאנשים? שאנשים יבואו אלינו!"
"מתחילת חודש אלול התחלנו ללמוד הלכות ארבעת המינים. אני והחברותא, כל היום לומדים את כל הלכות ארבעת מינים. בודקים, חוקרים, כל דבר. אחרי שכבר כתבנו, סיכמנו את הכל, הכל הכל, החלטנו שעכשיו בוא נלך לשלב של הביצוע. בוא נלך לפרדס ונתחיל לראות אתרוגים. ואחר כך נעבור, נראה הדסים, נראה לולבים. נתחיל לראות מה זה בדיוק. ללמוד זה אחרת, אבל עכשיו בוא נלמד את זה עכשיו יותר מעשי".
"באמת נסענו לפרדס, ראינו אתרוגים, עשרות אתרוגים היינו. ועברנו אתרוג אתרוג, ראינו באמת כמו בהלכה - זה המהודר, זה שיא ההידור, זה ככה, זה הכל ראינו. אחרי שסיימנו, באנו לבעל הבית: 'אפשר לקחת כמה אתרוגים לקנות?' אומר: 'כן, קנו'. כמה אתרוגים קנינו ממנו. הלכנו, אבל אתרוגים הידור שבהידור".
"זהו, הגיע חג סוכות. ערב סוכות הגיע, לילה הראשונה, גמרנו לאכול את הכזית של המוציא של הלילה הראשונה. גמרנו לאכול, אני כבר עומד הולך לישון, זהו נגמר הלילה. פתאום נזכרתי: 'וואי וואי! לא הפרשנו תרומות ומעשרות! זה טבל ודאי, לא ספק!'
"נו, מה אני עושה עכשיו? אני לא יודע מה, אני מחר אסתדר עם מישהו אחר. אבל החברותא שלי גר בפתח תקווה, אני גר בבני ברק. מחר הוא ינענע והוא יחשוב שהוא מנענע באתרוג הכי מהודר שיש, והאתרוג הזה פסול לכתחילה! מה אני אעשה?"
"אמרתי: 'אין ברירה, אני חייב ללכת אליו להודיע לו שהאתרוג שלו פסול'. טוב, אני מתארגן, 11 בלילה אני יוצא לפתח תקווה. כמעט לקח לי שעתיים. אני מגיע לפתח תקווה, איתרתי את הבית שלו, דופק לו בדלת, בסוכה, עד שהוא פתח. אמרתי לו: 'אני רוצה להגיד לך - האתרוג שלך פסול לכתחילה'. אמר לי: 'מה? טבל?' 'שכחנו לעשות תרומות ומעשרות על האתרוג. פסול לכתחילה'".
"אמר: 'תודה רבה. בשביל זה אתה רוצה להגיד לי שבאת בשביל?' אמרתי לו: 'כן, כל זה בשבילך'. הוא לא רוצה להאמין, קשה להאמין שכל זה... אמרתי לו: 'כן, מה אני יכול לעשות? מה אתה רוצה? שמחר אתה תברך ברכה לבטלה? תחשוב שהדהרת את עצמך שיש לך אתרוג? אין לך אתרוג!'
"בחזור, אני חוזר בחזרה. עובר דרך פתח תקווה, הולך. פתאום מישהו צועק לי: 'רבי יהודי!' זה היה איזה שתיים בלילה. 'בוא, תעשה טובה! אבא שלי במצב של גסיסה, הוא נמצא פה בבילינסון. תשמע, אני לבד, לא יודע מה עושים. תעשה טובה, תבוא איתי'".
"אני מרגיש גמור, אני לא יודע מה עושים עכשיו. נו מה אני אעשה? אמרתי: 'אני גמור'. אומר: 'תשמע, אבא שלי גמור, תעשה טובה, תעשה טובה אם אתה יכול לבוא'. אמרתי: 'מה אני יכול לעשות?' יאללה אני אבוא. מה אני יכול לעשות? יהודי בצער פה".
"באנו, מצב של גסיסה. התחלתי... אמרתי: 'מה נעשה עכשיו? נגיד וידוי?' אני אומר: 'יום טוב עכשיו, מותר להגיד וידוי?' לא לילה המת, מותר להגיד. נגיד וידוי, תרגיש טוב. אמרנו כל מה שצריך להגיד לנפטר, מה שצריך להגיד, מה שידעתי להגיד, מה שדמיינתי שצריך להגיד אמרתי. זה עבר איזה שעה, נפטר אבא שלו".
"אומר: 'תעשה טובה, אתה יכול להישאר איתי פה? כי עד שיקחו אותו לבית קירור זה שעתיים לוקח. מה אני אעשה פה שעתיים? אני מאתמול הער, מה אני אעשה פה שעתיים?' אומר לו: 'תעשה טובה אבל אל תשאיר אותי פה לבד. תעשה טובה אל תשאיר אותי פה לבד, אני לא יודע מה עושים פה'".
"לא הייתה ברירה, נשארתי. נשארתי פה שעתיים. חיכינו, אחרי שעתיים הגיעו, לקחו אותו באלונקה, הורידו אותו לחדר הקירור. חדר הקירור, סגרו שם מנעול. וזהו, כשסיימנו, לוחץ יד: 'תודה רבה על כל מה שאתה עושה. תגיד לי, איך הגעת לפתח תקווה? איפה אתה גר?' אמרתי: 'אני גר בבני ברק'. 'אז איך הגעת לפתח תקווה?'"
"סיפרתי לו: 'למדנו ארבעת המינים, קטפנו אתרוגים והיה טבל גמור. אז הלכתי במיוחד לחברותא שלי כדי להגיד לו שזה...' אומר לי: 'מה? אתה רציני או שאתה צוחק איתי?' אומר לו: 'אני רציני. הלכתי את כל הדרך הזאת כדי להגיד לחברותא שלי שהאתרוג פסול'".
"אומר לי הבן אדם: 'אתה כל כך מקפיד על תרומות ומעשרות? כזה אתה מוכן בערב חג ללכת שעתיים, לחזור שעתיים, בשביל תרומות ומעשרות? תשמע, אני אחראי על הפיקוח אצל הרב אפרתי על כל התרומות ומעשרות. אנחנו מחפשים איזה אברך שיבוא יעבוד. אין לנו אברכים. זה צריך עבודה של לילה, זה מארבע לפנות בוקר עד שש בבוקר, שעתיים ביום. המשכורת זה 6,000 שקל המשכורת. על השעתיים האלו שאתה בא, אתה מגיע, יבוא אוטו יקח אותך עד המקום, יחזיר אותך הביתה. שעתיים כל יום בלילה. אם אתה כזה בן אדם, אני רוצה בעזרת השם סוף החג להתקשר אליך, לסגור איתך את החוזה'".
ואומר האברך: "ברוך השם, עברו ארבע שנים, ובזכות המסירות נפש שמסרתי את עצמי בשביל להודיע לאברך הזה, אני גם ברוך השם יש לי את המשכורת הגבוהה שלי, וגם לא גורם לי שום דבר ביטול בכולל, הכל מסודר".
ואומר: "זה כשהיה נראה לי באותו רגע שזה הפסד - מה אני עכשיו אלך לפתח תקווה? שעתיים, שעתיים בחזור? בחג? מה אני אלך? לא מתאים לי הדבר הזה. ואתה לא יודע שדווקא שמה איפה שכולם מפריעים לך, שמה אתה בעל הבית על המקום. שמה אתה נקרא בעל הבית".
סיפר, כמה סיפורים אני אסיים. סיפר איזה יהודי אחד: "היהודי הזה סיפר: בגיל עשרים ושתיים סיימתי את השואה. בגיל עשרים ושתיים סיימתי את השואה כבן אדם בודד בעולם. לא נשאר זכר מהמשפחה שלי. לא אבא, לא אמא, לא אחים, לא אחיות, לא אף אחד. אני, קוראים לי יצחק".
"ואני אמרתי לעצמי: די כל היום לחשוב על העבר. זהו, העבר מת. פותחים דף חדש בחיים. פותחים דף חדש. הכרתי איזה אישה טובה, התחתנתי. כל ילד שנולד קראתי לו על שם המשפחה שלי - על שם אבא שלי, אמא שלי, אחותי הגדולה, האחים שלי. על כולם קראתי. חוץ מאחי התאום שלא קראתי לו על שמו".
"אחי התאום קראו לו יעקב. לא יכולתי לקרוא על שמו. כל הזמן הייתי אומר לו - יעקב, כאילו הוא שומע אותי - ככה חשבתי: 'יעקב, אני לא יכול לקרוא על שמך כי אני ואתה התאומים, אוהבים בלב ונפש. אם אני קורא על שמך, כאילו לא לקרוא על שמי. תמחל לי יעקב, אני לא יכול לקרוא על שמך. על שמך אני לא יכול לקרוא'. וזהו, 20 שנה, 24 שנה ככה עברו".
"ברוך השם, אני כבר בזמן שכבר מחותנים, מחתנים ילדים. העבודה שלי היא לא הרבה זמן, זה שלושה חודשים בשנה אני עוזב את הבית. אני עוזב את הבית, אני גר בשוויץ, והעבודה שלי באיטליה. זה קרוב בעולם, זה קרוב. כאילו מדינה מול מדינה, זה קרוב מאוד".
"ואני הולך לעבוד מחודש אייר סיוון עד עד החגים, עד בערך ראש השנה כיפורים. שם אני עובד במטע של אתרוגים. שם אני עובד, אני מומחה באתרוגים. אני קוטף, ממיין, מסדר את כל העץ של האתרוגים. אני מסדר אותם בצורה מאוד מאוד טובה. ובסוף אני מקבל מבעל הבית מעטפה שמנה מאוד, פלוס שני אתרוגים מאוד מהודרים. אתרוג אחד אני לוקח לעצמי, ועוד אתרוג לרב העיר אצלנו. ככה אני כל שנה אני עושה. ומהמשכורת הזאת שאני עובד, אני חי מהחגים עד אייר הבא".
"שנה אחת אני מתארגן, קיבלתי את המעטפה. אני נוסע לתחנת רכבת, נוסע. תחנת רכבת, אני מגיע, מגיע התור שלי. אני אומר לפקידה: 'אני צריך רכבת לשוויץ'. היא אומרת לי: 'הסכום של הכרטיס זה הסכום של הכרטיס, זה המחיר'. אני מכניס את היד להוציא את המעטפה - אין מעטפה!"
"אני אומר לעצמי: 'מה פתאום אין מעטפה? אבל אני מאוד הקפדתי להחביא את המעטפה בכיס, בתוך כיס, כאילו שלא יגנבו לי את זה. יכול להיות שנפל? מה, נפל לי המעטפה? מה, לקחו לי את ה...? לא יכול להיות!' ואני מנסה לחשוב, אולי אולי זה בתוך המזוודה? בתוך המזוודה מחפש - אין. אין אין אין. אין בתיק, אין. אין אין אין כסף. אין כסף! הלך הכסף".
"נו מה אני אעשה עכשיו? זה שכסף הלך, הלך הכסף. עכשיו אני, מה? אשתי עכשיו היא לא יודעת כלום מה קורה. אמרתי לעצמי: אני אלך לדואר. אני הולך לדואר לפחות לשלוח לאשתי מברק, שהיא תדע שאני חי. אין טלפונים, אין כלום. לפחות שתדע שאני חי. אני בעזרת השם אבוא אחרי החג. אחרי החג אני אגיע".
"באמת נכנסתי לדואר. נכנסתי לדואר, אמרתי: 'אני אשלח איזה מברק לאשתי'. אני נכנס, מחכה בתור כמו כולם. פתאום מישהו מניח לי יד על הכתף, אומר לי: 'רב יהודי, מה אתה פה? יש פה יהודים פה?' אמרתי לו: 'אני אמריקאי, נתקעתי פה באיטליה, ואני מחפש איזה יהודי שיכול להיות איתי ביחד'".
"אמרתי לו: 'וואי, גם אני פה בודד. אין לי גם אף מקום ללון, אין לי כלום. אין לי איפה ללון'. אומר לו: 'לי יש בית! אני יש לי בית. אני אקח אותך הביתה אצלי. תעשה טובה, תבוא אצלי לחג. אין לי... אני לבד'".
"אומר לו הבן אדם: 'בטח, בשמחה!' כשאני שולח לאשתי מברק, אני אכתוב לה שהכל בסדר, שלא תדאג. כתבתי לאשתי: 'נתקעתי בחג פה. אני נמצא פה באיטליה. אל תדאגי. סוף החג, אמצע החג, אני אחזור הביתה'. ככה אמרתי לה. וזהו".
"היהודי הזה אומר לי: 'בוא!' לקח אותי, עליתי לאוטו, אנחנו נוסעים. אני אומר: 'תשמע, אם אתה אמריקאי, אז איך איך הגעת לאיטליה?' אומר: 'תשמע, יש לי בית חלומות באיטליה ואני באתי לפה. ואתה יודע... איך קוראים לך? בכלל קוראים לך?' אמר לו: 'קוראים לי ג'ק'. 'ג'ק?' קוראים לו ג'ק, אני יודע מה".
"הגענו אליו הביתה, עשינו את הסעודה, הכל מסודר. אומר לו: 'תשמע, מניין תפילה? אין מניין תפילה פה. אין פה כלום. כולם פה גויים, אין פה... נתפלל ביחד. יש לי סידורים, יש לי הכל. נתפלל ביחד'".
"גמרנו את תפילת שחרית, הוא אמר לי: 'טוב, מה עם עכשיו לולב? לולב עכשיו!' אמרתי לו: 'בסדר, על מה לברך?' אומר לו: 'תשמע, שגם אני ארגיש טוב, גם אתה תרגיש טוב - תראה, לי יש רק רק אתרוג. אין לי כלום, רק אתרוג יש לי. לך יש לך את כל המינים. אז אנחנו נברך על הלולב שלך והדס וערבה, ואתרוג שלי. ככה נעשה. ככה אני ארגיש טוב, ככה אתה תרגיש טוב, ככה ננענע'. אמר לו: 'בסדר'".
"הוא הלך לחדר, הוא הביא את הלולב שלו. אני רואה את הלולב שלו עטוף עם סרט זהב מסביב. עטוף ככה עם סרט זהב, כל הלולב הזה. אני אומר לו: 'תגיד לי, מה מה זה הסרט הזהב הזה שאתה עוטף אותו?' אומר לו: 'מה אני אגיד לך? מה זה? זה משנה ערוכה. אמרה רבי מאיר אומר: אנשי ירושלים היו איך אומרים עוטפים את הלולב בגימוניות של זהב. טוב, תראה, זהב אין לנו זהב, אבל לפחות מעין זהב אנחנו עושים ככה'".
"'אתה יודע, אבל זה לא מנהג שלי לבד. זה מנהג של אבא שלי. אבא שלי ככה היה עושה. היה כל שנה זה היה טקס. זה לא היה סתם, אתה יודע, משהו פשוט. זה היה טקס גדול מאוד. וכל שנה אבא לוקח את הזה, ואני זוכר את אחותי הגדולה שפרה שהייתה מגיעה, מביאה לאבא מהארון - זה היה סגור מיוחד מאוד - מביאה מהארון, ואבא היה עוטף את זה. ואחותי הקטנה טרצה הייתה מסתכלת על אבא איך אבא עושה'".
"רק הוא סיפר לו את זה, הוא מספר לו את זה. הבן אדם הזה, יצחק הזה, נפל. נפל. הוא מסתכל עליו, אומר לו: 'יצחק!' אומר לו: 'יעקב!'"
ושני אחים נפגשו. שני האחים התאומים האלו נפגשו אחד עם השני. בזכות מה? בזכות אותו הידור שאבא עשה באתרוג. בזכות אותו הידור שאבא עשה באתרוג, אחרי 25, 26 שנה נפגשו שני אחים שלא ראו אחד את השני.
לפעמים אתה עושה איזה הידור מצווה, ולך נראה כאילו: "תשמע, הידרתי באיזה מצווה, עשיתי איזה משהו טוב". אתה חושב שזה כאילו זה נאבד. בסדר, זה נחמד היה ונעלם. מה זה נעלם? זה נעלם? רצחו אותו, חיסלו אותו, עשו הכל! אין! כל מה שאתה עושה מצוות, כל מה שאתה מהדר - זה נשאר לנצח! גם אם לא רואים את זה באותו רגע, בורא עולם מגלגל את העולם, מראה לך שמה שאתה מתחזק זה לא נאבד לעולם. לא נאבד לעולם.
כל חיזוק שבן אדם מתחזק, כל איזה הידור שבן אדם עושה, גם שנראה לו: "בסדר, זה לא רציני, אף אחד לא עושה את זה" - אתה לא יודע מה קורה אחרי 26 שנה, איזה השלכות יש להידור שעשית.
אני מסיים. הרב שך - אין לנו הבנה מי זה הרב שך. באמת אין לנו הבנה מי זה הרב שך. זה יהודי שעבר הרבה הרבה בחיים שלו. הרבה בחיים. ואחר כך גם הוא באמת זכה מה שזכה, מה שאף אחד לא זכה. בגלל שבאמת באמת הוא עבר ניסיונות אי אפשר לתאר.
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת: הגמרא שדוד המלך שאל את בורא עולם: "למה כתוב 'אלוקי אברהם יצחק ויעקב'? למה לא מוסיפים גם 'אלוקי דוד'?" מה אמר לו? מה אמר לו בורא עולם? "את האבות הקדושים ניסיתי אותם. אותך לא ניסיתי".
לא ניסה אותו? 28 שנה זרוק ביערות שיאכלו אותו! כל המשפחה אומרים שהוא ממזר והוא ממשיך דבוק באלוקיו עד הסוף! גם ששמו אותו למלך: "אלוקים לא גבה ליבי". לא גבה ליבי. "מדבר עם אלוקים לא גבה ליבי, לא רמו עיניי". כלום. כלום. הלאה, אחר כך שאול רודף אחריו, חמיו רודף אחריו להרוג אותו. אחר כך הבן שלו הולך לחסל אותו. ומה בורא עולם אמר לו? "עוד לא ניסיתי אותך!" אז מה זה הניסיונות של האבות הקדושים? אין לנו הבנה. מה זה הניסיונות של אבותינו הקדושים?
ולכן הם מגיעים לאושפיזין. בפסח אין אושפיזין בפסח. אל תתבלבל. בפסח אתה צובע את הבית, אתה עושה קרמיקה חדשה, איזה ברזים יפים, איזה דברים. משהו משהו. אף אחד לא מגיע אליך חוץ ממס הכנסה. אף אחד לא מגיע.
מי כן? מי כן? אבל בחג סוכות איפה אתה נמצא? באיזה צריף! אל תשאל, גשם יורד עליך, איזה בלאגן, כמה זבובים יתושים, בלאגן, הכל על הפנים. ושמה מי מגיעים? שמה כל אלו שעברו בחיים שלהם ניסיונות. כל אלו שעברו בחיים שלהם ניסיונות.
יוסף הצדיק, הבן החכם, נכון אומרים הבן זקונים של אבא. הכי מתוק שיש, הכי מתוק, הכי חמוד. איפה זרקו אותו? למצרים, בתוך הבור, 12 שנים! מה זה 12 שנים? עכשיו אומרים שיש שבועיים, שנתיים, אנחנו כבר קורסים אצלנו פה. 12 שנים בתוך בור, חושך מוות, אין כלום! השם ירחם עליו. והוא, ההוא עבר בחיים ניסיונות. הוא יגיע אליך לסוכה. איפה שיש לך ניסיונות, שמה נמצאים האושפיזין.
הרב שך, אני מסיים. הרב שך אמר: "אני מוכן לתת את כל החיים שלי על הרגע הזה". זה היה רגע אחד בחיים. הוא סיפר על קבוצה של בחורי ישיבות שתפסו אותם והכניסו אותם למשרפות. ואז אחד מהבחורים אומר אחד לשני: "וואי, היום יום שמחת תורה! היום תשמע, ספר תורה אין לנו, גם חומש אין לנו, אפילו סידור גם אין לנו כלום. אין לנו כלום. אבל יש לנו את בורא עולם! בוא נשלב ידיים, בוא נרקוד עם בורא עולם!" והם עשו ריקוד, ומתוך הריקוד הזה ירו בהם והרגו אותם.
אומר הרב שך: "מוכן לתת את כל החיים שלי לזכות להגיע לכזה רגע. לרקוד עם הקדוש ברוך הוא רגע לפני המוות".
יש בחיים שלנו הרבה זמנים. אבל יש זמנים שברגעים האלו מקופל שמה מאה שנה. מאה שנה של עלייה. יש רגעים בחיים שאתה לא יודע כמה אתה יכול לזכות ברגע אחד. זה רגע אחד גדול.
נשאר לנו עוד יומיים מחג סוכות. כל אחד יראה כמה הוא עוד יכול לשאוב עוד זכויות מהחג הזה. ככל שתרגיש שיש ניסיונות, ככל שתרגיש שיש קשיים, ככל שאתה תרגיש שאתה מצטער - תדע שמה אתה נפטר מכל הצער הזה דרך הסוכה. דרך הסוכה תדע - שמה האושפיזין, שם אתה תראה את כל הישועות, שם אתה נקרא בעל הבית. ומכל הידור בהידור, אתה לא יודע איפה ההידור הזה פוגש אותך אחרי כמה שנים.
ותדע שיש רגעים בחיים, רגע אחד בחיים, שמקופל שם מאה שנה של עלייה. יזכה אותנו השם שנזכה שהחג הזה שאנחנו נמצאים שרויים בתוכו ישפיע עלינו שפע של הצלחה, של ישועות, של שמחה, של ברכות, של משאלות, שכל משאלות ליבנו יתגשמו כולם לטובה. ואחר כך בעזרת השם יהיה שמחת תורה שנשמח בתורה ושהתורה בעזרת השם גם תשמח בנו. אמן ואמן.