וירא תשפ"ו
עוד סנטימטר אחד של שלום בית!
שיעור 116
עוד סנטימטר אחד של שלום בית!
פרשת וירא תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- חיבוב האישה על בעלה
המלאכים שאלו "איה שרה אשתך" למרות שידעו היכן היא, כדי לחבבה על בעלה ולהדגיש את צניעותה. אפילו במקום שנראה מיותר, השם דואג להוסיף חיבה בין בני זוג.
- השקר הראשון של הקב"ה למען השלום
הקב"ה שינה מפני השלום ואמר לאברהם ששרה אמרה "ואני זקנתי" במקום "ואדוני זקן", כדי למנוע אפילו רגע קטן של פגיעה בשלום הבית. למרות שחותמו של הקב"ה אמת, הוא "שיקר" למען השלום.
- הסנטימטר הנוסף של שלום - ללא הבנה אנושית
אפילו כאשר יש אהבה עצומה בין בני זוג (כמו אברהם ושרה שהיו כ"כלה בשעת חופתה"), עדיין כל תוספת קטנה של שלום היא בעלת ערך עצום. אין לנו הבנה אמיתית בחשיבות של "עוד מילימטר" של שלום בית.
- רחל והאגוזים - הקטנות שבשלום
רחל אמנו שמחה כשנולד יוסף כי עכשיו יש לה על מי להאשים אם יעקב ישאל על אגוזים חסרים. נראה דבר קטנוני, אך התורה מלמדת שאפילו הדברים הפעוטים ביותר משפיעים על השלום בבית.
- ראשי תיבות מול 14 פסוקים - ערך הקושי
אברהם אבינו החזיק בית תמחוי ענק (מיליונים!) והתורה מזכירה זאת בראשי תיבות בלבד ("אשל"). אך כשהכניס שלושה אורחים בקושי (חולה, יום שלישי למילה, חום גדול) בעלות של 600 שקל - התורה מקדישה 14 פסוקים. האור האמיתי נמצא במקום הקושי.
- עשרה דקות של קושי שוות יותר מארבע שעות של זרימה
כשאדם לומד בחשק ארבע שעות - זה "ראשי תיבות" בשמיים. אבל עשר דקות לימוד כשקשה, כשאין חשק - שם מונח כל האור. דווקא במקום הקושי אדם קונה את עולמו.
- זכויות אברהם מהכנסת אורחים בקושי
כל הניסים שזכו בהם ישראל (באר מרים, ענני כבוד, המן, יום כיפורים, סוכות, מתן תורה) - כולם נובעים ממה שאברהם עשה באותו יום קשה של הכנסת האורחים. המאמץ בשעת קושי יוצר זכויות לדורות.
- המטבע בשמיים - עולמות
כשם שבכל מדינה יש מטבע אחר (דולר, יורו, שקל), כך בשמיים המטבע הוא "עולמות". חז"ל דורשים "להנחיל אוהביי יש" - ש"י עולמות, כי זה המטבע הרוחני.
- עשרה עולמות על מצוות, שלוש מאות על התגברות
הגר"א מלמד: על כל העשה טוב שעושה אדם מקבל 10 עולמות. על כל התגברות - 300 עולמות! השכר על ההתגברות גדול פי 30 מהשכר על המעשה הטוב עצמו.
- הזמנים הקשים הם היפים ביותר
דווקא בזמנים שנראים הכי קשים - שם אדם קונה את עולמו. מוצאי שבת שקשה ללמוד, אחרי הסעודה כשאתה עייף - אלו הזמנים היקרים ביותר. שם מונח כל האור.
הסיפורים בשיעור
- הרב פנחס שרייבר והכיפה מפח הזבל
הרב פנחס שרייבר, שכל בניו גדולי תורה, סיפר שבהגיעו ארצה כילד דרך ילדי טהרן, לקחו ממנו את הכיפה בקיבוץ. הוא שם על ראשו פח זבל רשת של שירותים במקום כיפה, וסבל לעג וצחוק במשך שבועיים-שלוש. לימים אמר שבזכות אותם שבועות של ביזיון זכה לילדים צדיקים וגדולי תורה.
- לימוד חושן משפט בריצה על השלג בסיביר
הרב פנחס שרייבר ואביו הוגלו לסיביר, שם כל בוקר היו חייבים לרוץ על השלג. האב ניצל את הריצות הללו ללמד את בנו חושן משפט - "אני חוזר לך סעיף ואתה חוזר אחריי". כך למד הילד את כל חושן משפט בעל פה בתנאי קושי קיצוניים.
- הבייביסיטר שוויתרה על הטיפול הרפואי
אישה עקרה ששימשה בייביסיטר אצל הרב שרייבר, ביום שהיה לה תור לטיפול פוריות אחרי המתנה של חצי שנה, נזכרה שלא הודיעה שלא תגיע. החליטה לוותר על התור היקר כדי שהרב שרייבר יוכל ללכת ללמוד תורה. כעבור שנה וחצי נולד לה בן בנס, והפרופסור אמר שרפואית אין לה סיכוי. היא אמרה: "ברגעי ההתלבטות הקשים קניתי את כל עולמי".
- הבחור החולה ופרק התהילים שהביא אולם לחתונה
בחור חולה במחלה קשה סיפר לרב בידרמן על כאבו הכפול - מחלתו וחתונת אחותו בחדר אוכל מחוסר כסף לאולם. הרב בידרמן אמר לו שבמצבו, פרק תהילים אחד שווה כעשרה ספרי תהילים. בטיפול קשה ביום ראשון, הצליח לומר רק "מזמור לתודה" (5 פסוקים) וביקש מהשם אולם לאחותו. בערב התקשרה אמו שמצאו תורם לאולם.
- חסד הטלפונים של הרב בידרמן
הרב בידרמן מקדיש כל יום שישי 3-4 שעות לטלפונים לחולים ואנשים בצרה כדי לעודד אותם. זאת בנוסף לביקורים הפיזיים שלו. מעשה חסד קבוע זה מביא נחמה ותקווה לאנשים רבים במצבים קשים.
תמלול השיעור
"ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל".
אומר רש"י: ידעו היו מלאכי השרת היכן שרה נמצאת, אז למה שאלו "איה שרה אשתך"? כדי לחבבה על בעלה, להגיד לו שצנועה היתה. זה סיפור ראשון שהיה.
סיפור שני שהיה - זה בסוף, אלוקים פעם ראשונה שאלוקים כביכול משקר. אלוקים משקר ואומר ששרה אמנו אמרה שהיא זקנה. למה? כיוון שאם אלוקים היה אומר ששרה אמנו אמרה ש"אדוני זקן", מי יודע מה יכול להיות? מי יודע, מי יודע מה כבר יכול להיות? לכן בורא עולם שיקר. אפילו שחותמו אמת, הכל אמת, אבל הוא שיקר כדי להשכין שלום בין אברהם לבין שרה אמנו. פלא פלאים!
ואני אומר לכם את זה כל שנה, שאני רוצה לברך אתכם שתזכו בעזרת השם. אבל יש תנאי אחד לברכה. יש תנאי אחד לברכה הזאת - שתזכו להגיע לגיל 100, בריאים לבית כנסת. אמן!
אבל בתנאי שכשתיכנסו יגידו "הזקן הגיע". רוצים או לא רוצים? בטח רוצים, מה השאלה? אתה ילד? לא! אתה זקן בגיל 100, בטח רוצים, מה השאלה?
אז אני לא מבין - אם אברהם אבינו... אם אלוקים היה אומר על אברהם אבינו שהיא אמרה שבעלה זקן - בטח הזקן! מה הוא, בגיל 100? אז מה חשבתם, בגיל מה הוא? לא, בורא עולם היה צריך לשקר.
למה לשקר? שלא אברהם אבינו יגיד "ראית? מאחורי הגב מלכלכת עליי! מאחורי הגב אומרת עליי שאני זקן!"
אז זו כל הבעיה. הלוואי עלינו שיגידו לנו שאנחנו זקנים. אף על פי כן, אצל בורא עולם היה איזה משהו, נקודה שבה נקודה, נקודה שבה נקודה, שלא יהיה איזה משהו בין... בשלום בית.
סימן שאין לנו שום הבנה. אין לנו עוד הבנה. כשבן אדם יש לו בבית שלו שלום בתוך הבית, עוד סנטימטר אחד של שלום - לנו נראה כאילו טוב, עוד סנטימטר אחד, זה לא רציני, עזוב אותך. רק איזה מהפך שלם - זה שווה! אבל סנטימטר אחד? עזוב, זה כלום, מה מה...
ופה תראה, בורא עולם שינה מפני השלום, כדי רק כדי שישאר טיפה מן הטיפה אצל אברהם אבינו. ועוד כדי לחבבה על בעלה.
אפילו שהמדרש רבה כותב ששרה אמנו, כל עוד שיצחק עוד לא נולד, הייתה בפני אברהם כמו כלה בשעת חופתה. אתה יודע איזה אהבה ביניהם הייתה? איזה עוצמה של אהבה היה בין אברהם לבין שרה! לא משהו שאתה יודע שבשגרה - לא בשגרה. כמו כלה בשעת חופתה! שיא האהבה שיכול להיות. אף על פי כן, אם אתה יכול להוסיף עוד סנטימטר אחד - אין תיאור! אין תיאור עוד סנטימטר אחד.
אותו דבר רואים גם כן אצל רחל אמנו. אמרה לו רחל ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". אם אין לי בנים - אני מתה! טוב, בסוף נולד לה ילד. מה קרא לו? יוסף.
למה יוסף? "אסף השם את חרפתי". אומר רש"י: במה השם אסף את חרפתה? בזה שאם יעקב אבינו חזר מהשדה, אז הוא שאל אותה "תגידי לי רחל, איפה התמרים שהיו פה בארון?" מה תספר לו עכשיו? אין מה לספר. מה שתקח - תמרים, אגוזים... אה, היום מי נוגע בהם בכלל? היום אתה יכול להשאיר אותם בארון, אתה יכול גם לאכול אותם, אין בעיה. אבל אני אומר כאילו על זה הוויכוח? "אבל אם אין מתה אנוכי"?!
נו, וכשנולד יוסף מה היא אמרה? "ברוך השם, עכשיו יהיה ביני לבין יעקב אבינו שלום". מה שלום? שאם יעקב ישאל "איפה האגוזים?" אני אגיד לו "יוסף אכל אותם".
אני לא מבין! בשביל זה את רוצה ילדים? תגידי לי, בשביל האגוזים האלה את רוצה ילדים? זה מה שמעניין אותך? זהו? זהו?! רחל אמנו, "אני מתה, מתה!" על מה את מתה, על האגוזים האלו? אני לא מבין אותך!
אין לנו הבנה בעוד תוספת של מילימטר אחד, מילימטר שיש שלום בתוך הבית. אין לנו הבנה. כמה שננסה להבין - אין לנו הבנה במילימטר אחד, באגוזים, בשקדים, בדברים הפשוטים ביותר שיכולים להיות. אין לנו הבנה.
אבל הפרשה הזאת מלמדת אותנו עד כמה כדאי להשקיע במושג הזה שנקרא שלום בתוך הבית. שלום בבית כנסת, שלום באיפה שאתה תהיה, בחברותא. המושג הזה "שלום" יקר מאוד מאוד בעיני השם.
כמה היה עולה לדעתכם אם הייתם פותחים - אני חושב שכל שנה אני מזכיר את זה, השנה פשוט רק הבאתי סיפורים חדשים, אז אני מזכיר את ההתחלה, זה אותה התחלה כמו שנה שעברה - כמה אתם חושבים שהיה עולה לדעתכם להשקיע לפתוח בית תמחוי פתוח מארבע רוחות השמיים? מתי שאתה רוצה אתה יכול לבוא לאכול. בוקר, צהריים, ערב, לילה, חצי לילה, לפנות בוקר. מתי שאתה רוצה אתה יכול לבוא לאכול בהכשר של אברהם אבינו. איזה דבר גדול זה! בחינם.
אז אולי בשבוע הראשון פחות אוכלים. שבוע שני זה עובר מפה לפה. אחרי חודש אתה יודע מה זה? מיליונים! מיליונים! אני אומר לך להחזיק דבר כזה...
כל אחד יודע בבית שלו החשמל, המים, הגז, כל הדברים האלו זה בקטנה. האוכל להחזיק - בכלכלה של הבית, שיא הפרנסה. אתה יודע מה זה עכשיו להחזיק אוכל? מה זה? ים! ים! באמת ים!
אברהם אבינו מחזיק את זה, נותן לאנשים לאכול בשפע גדול, ולא ביקש שום תמורה על זה. התורה כותבת את זה בראשי תיבות. בראשי תיבות! "ויטע אשל" - אכילה, שתייה, לוויה, לינה. מה שתרצו זה בסדר, לא משנה. אכילה, שתייה.
במה? בראשי תיבות. מה זה ראשי תיבות? זה מיליונים! מה, מה אתה עושה ראשי תיבות? אחד פתח איזה גמ"ח כזה גדול, אתה מזכיר אותו בראשי תיבות? מה זה? אתה יכול להזכיר, תגיד "אכילה", תגיד! לא, גם את זה הוא לא אמר, אפילו. א' הוא אמר. זה בא'. זהו, תבין לבד שזה אכילה.
בתחילת הפרשה הגיעו שלושה ערבים, שלושה אורחים הגיעו לאברהם אבינו. מה נתן להם? שלושה לשונות בחרדל.
כמה עולה לשונות של חרדל? מישהו אמר לי שלשון פרה זה עולה 60 שקל, נגיד טרי 150, 200 שקל. נו, כמה הכל ביחד? 600 שקל. נו, 600 שקל, לא רוצה בכלל, מה אתה עושה צחוק?
600 שקל - 14 פסוקים התורה כותבת! על מה? על 600 שקל? הבן אדם משקיע פה מיליונים! מיליונים משקיע! זה ראשי תיבות, ראשי תיבות אתה מזכיר אותם. בן אדם השקיע פה 600 שקלים ומה אתה כותב עליו? לא ראשי תיבות - 14 פסוקים!
לא יכול להיות, איי איי איי... התורה באה ללמד אותנו פה יסוד גדול. אתה יודע איפה אני שם את האור בחיים שלך? אתה יודע איפה? איפה בורא עולם מסריט את החיים שלך? רק איפה שיש קושי. איפה שלא מסתדר לך, איפה שלא הולך - שם בורא עולם מסריט אותך.
איפה שהכל זורם ואתה מגיע לכולל ויש לך חשק ללמוד ואתה לומד ארבע שעות עם איזה חשק - הכל שם זה ראשי תיבות. הם מזכירים את זה בראשי תיבות.
אבל יום אחד שאתה מגיע "אין לי חשק ללמוד, עזוב, גם בבית שלא תדע שלא תדע, באתי ללמוד". נו, כמה למדת? 10 דקות. מה נראה לך כאילו עדיף זרוק לפח? איך אנחנו אומרים? עדיף שלא היית בא בכלל. 10 דקות? על מה? למה באת בכלל?
ואתה לא יודע שה-10 דקות האלו בורא עולם שם עליהם את כל האור! את כל האור שם עליהם! פה ב-10 דקות האלו בורא עולם שם את כל האור.
אברהם אבינו באמת נתן מיליונים, אבל כשהכל איך אומרים... הכל היה נחמד, הכל זרם, הכל היה נחמד, הכל נפלא. בורא עולם אומר "אה, זה?" בורא עולם אומר ראשי תיבות.
אבל איפה שיש לך קושי - עשה ברית מילה ודמו מטפטף, כתוב היה מטפטף, והיה כחום היום, איזה חום, איזה חום, ואיזה צער, צער גדול, והוא חולה - אה, ככה? פה! פה זה 14 פסוקים! פה תמון כל האור שיש אצל אברהם אבינו.
אבל זה לא נגמר בזה. הבאתי פה מדרש רבה. כותב המדרש רבה מה אברהם אבינו זכה באותם הרגעים שהוא התאמץ להכניס את שלושת האורחים האלו. אני קורא לכם את הלשון - חלק אני מדלג, חלק מי שרוצה יקרא את זה בבראשית רבה פרשה מ"ח סימן י'.
רבי אלעזר בשם רבי סמאי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אתה אמרת "יוקח נא מעט מים" - חייך שאני פורע לבניך גם במדבר, גם ביישוב, גם לעתיד לבוא. במדבר - "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה". בארץ כנען - "ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". לעתיד לבוא - "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים".
על המים שאמרת "יוקח נא מעט מים" - כל באר מרים שהיה במדבר, היסוד שלו הגיע מאברהם אבינו!
אתה אמרת "ורחצו רגליכם" - חייך שאני פורע לבניך במדבר, ביישוב ולעתיד לבוא. במדבר - "ורחצתך במים". ביישוב - "ורחצו". לעתיד לבוא - "אם רחץ השם מצואת בנות ציון".
כל יום הכיפורים זכינו בזכות מה שאברהם אבינו אמר "ורחצו רגליכם"!
אתה אמרת "והשענו תחת העץ" - חייך שאני פורע לבניך במדבר, ביישוב, לעתיד לבוא. במדבר - "פרש ענן למסך". בארץ - "בסוכות תשבו שבעת ימים". ולעתיד לבוא - "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב".
אתה אמרת "ואקחה פת לחם" - חייך שאני פורע לבניך. "ויאמר השם אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים", וכולי וכולי.
כל מה שאברהם אבינו עשה באותו רגע זה היה נראה לך כלום. יום כיפורים? חג סוכות? גם גם חג סוכות? גם יום מתן תורה שאנחנו קוראים את זה בתיקון של חג שבועות?
"באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבנו. עשה הקדוש ברוך הוא קלסטר פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין אתם מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם. שנאמר 'לקחת מתנות באדם', ואין אדם האמור כאן אלא אברהם אבינו, שנאמר 'האדם הגדול בענקים'".
יוצא שמתן תורה, חג סוכות, יום כיפורים - כל זה איפה תמון? איפה היסוד שלו היה? בזמנים האלו שאתה ראית את אברהם אבינו מתאמץ על המצווה של הכנסת אורחים. שמה היה את כל מה שזכינו! למה? כי שמה זה הגיע מחמת צער. היה לו קושי מסוים לאברהם אבינו. בקושי הזה שם בן אדם קונה את כל עולמו.
יש צדיק אחד באשדוד, קוראים לו הרב פנחס שרייבר. אני חושב ככה אומרים - כל בניו תלמידי חכמים, גדולי החבורה, ראשי ישיבות, משגיחים, כולם ענקים. ענקים באמת, באמת ענקים.
שאלו אותו יום אחד במה הוא תולה שהוא זכה לכאלו ילדים. מה הזכות שלו? שאלו אותו "במה אתה זוכה שזכית לכאלו ילדים?"
הוא אמר "אני אגיד לכם. היינו באירופה, העבירו אותנו דרך רוסיה, מרוסיה עברנו לילדי טהרן ועלינו פה לארץ. כשעלינו לארץ הכניסו אותנו לקיבוצים. כשהגענו לקיבוצים אמרו לנו 'בארץ ישראל אין כיפות. מה זה הכיפות האלו? בארץ ישראל אין כיפות'. אמרנו 'מה זה אין כיפות בארץ ישראל?' 'אין, אין כיפות'. ולקחו לנו את הכיפות.
אמרנו מה עושים? לקחנו את הפחי זבל של פעם - אולי גם היום משתמשים - זה חצי פח, חצי רשת כזה של השירותים, הקטנים האלו, ברשת. ושמנו על הראש. זה במקום כיפה.
והיו צוחקים עליי ומלעיגים עליי למשך שבועיים שלוש, עד שבסוף החזירו את הכיפה. אם יש לי איזה זכות, אם יש לי איזה זכות שזכיתי - זה מאותם השבועות שהיו צוחקים עליי על הכיפה הזאת. בזכות זה זכיתי למה שזכיתי. אם יש לי משהו, זכיתי בשביל זה."
פלא פלאים! אנחנו היינו אומרים "רק שיעבור, רק שיעבור הקטע הזה, גמרנו, לא רוצה אותו, נחיה בשקט". ואתה לא יודע שדווקא דווקא שמה, שמה שאתה רואה שצוחקים עליך, מבזים אותך - שם תמונה כל ההצלחה שלך! שם בורא עולם שם את כל האור עליך! כל האור שם עליך!
כדרך אגב, זה הרב פנחס שרייבר ידע את כל חושן משפט בעל פה. הוא סיפר "איך אני יודע בעל פה? כי הגלו אותי עם אבא שלי לסיביר. אני הייתי בתור ילד קטן וכל בוקר היינו צריכים לעשות ריצת בוקר על השלג. ואבא אמר לי 'אנחנו רצים ביחד, אני חוזר לך על סעיף א' בחושן משפט ואתה חוזר אחריי'. וככה בכל ריצת בוקר למדנו את כל חושן משפט."
זה אומר כמה שעשינו זה לא כמו שצוחקים עליך. כשצוחקים עליך זה מאוד מאוד קשה. אתה יכול לרוץ בשלג, אתה יכול לעשות הכל - לא כשצוחקים עליך. אבל כשצוחקים עליך ואתה ממשיך להיות חזק - תדע לך ששמה אתה קונה את כל עולמך!
כדרך אגב, הייתה איזה אישה - זה סיפור מפורסם, אתם מכירים אותו - הייתה איזה אישה אחת שהייתה עושה בייביסיטר אצל הרב פנחס שרייבר, והיא הרבה שנים לא זכתה לילדים. יום אחד היא חיכתה לאיזה פרופסור אחד, הזמינה תור. הפרופסור הזה אמר לה שרק בעוד אולי חצי שנה, ארבעה חודשים, משהו כזה, יגיע התור שלה. היא אמרה "טוב, אני אודיע להם היום, מחר".
היום היא הייתה עושה בייביסיטר אצל הרב שרייבר. אשתו הייתה יוצאת להיות מורה והוא היה מחכה. היא הייתה מגיעה בערך רבע לתשע, הוא היה הולך לכולל.
אותו יום שנזכרה שהיה את הטיפול הרפואי שלה, היא נזכרה שלא הודיעה לרב פנחס שרייבר, לא הודיעה לאשתו שהיא מחר לא יכולה להגיע. עכשיו מסתכלת בשעון, היא כבר ראתה שכבר אשתו יצאה. ומה היא תעשה עכשיו?
התחילה לחשוב "מה אני אמורה עכשיו לעשות? זה תור שחיכיתי לו קרוב לחצי שנה. מצד שני, אם אני לא אבוא, אז הרב פנחס שרייבר הוא יישאר בבית לשמור על הילדים. אם אני אבוא, אז הוא יוצא לכולל ללמוד. נו, מה אני אעשה עכשיו?"
זה לא ניסיון קש, באמת ניסיון גדול!
בסוף היא החליטה שמכיוון שהיא לא הודיעה, עדיף הלימוד תורה של הרב פנחס שרייבר, שילך ללמוד. והגיעה בלי להודיע שום דבר.
כדרך נס, אולי תשעה עשרה חודשים עברו ונולד לה בן. אחרי שנולד הבן היא כבר עזבה את הבייביסיטר, סיימה עם זה. אבל כעבור זמן מסוים היא רצתה עוד ילד. רצתה עוד ילד, הזמינה תור אצל אותו פרופסור ההוא.
כשהגיע התור אמר לה הפרופסור "תשמעי גברת, את עקרה. אין מציאות שתביאי ילדים!"
אומרת "אבל יש לי ילד!"
אומר "תראי, מבחינה בריאותית אין מציאות. אם יש לך, זה רק נס."
היא אומרת "ברגעים האלו שהתלבטתי מה לעשות, הרגעים הקשים האלו שהתלבטתי מה לעשות - שמה קניתי את כל התורה שלי! בחיים שלי קניתי אותם שמה!"
לכן בן אדם ילמד מהפרשה שלנו - דווקא בזמנים שנראה לך הכי קשים, זה הזמנים הכי יפים. שם אתה קונה עולמך!
ולכן מוצאי שבת שקשה ללמוד, ערב שבת אחרי הסעודה שקשה ללמוד, אחרי החבילה שקשה ללמוד - אתה אומר לעצמך "אוי, עזוב, אני בכולל לומד ארבע חמש שש שעות רצוף". ואתה לא יודע שזה למעלה רושמים את זה בראשי תיבות. אבל אם אתה לומד אחרי הסעודה שאתה גמור, אתה לומד חמש דקות - זה 14 פסוקים! זה 14 פסוקים!
אברהם אבינו משקיע מיליונים - זה ראשי תיבות. אבל 600 שקל שהשקיע - זה שמה נכתב! שם זה נכתב ב-14 פסוקים!
הגמרא כותבת: לעתיד לבוא בורא עולם נותן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. ודרך אגב, שואל הרב פינקוס: שנאמר "להנחיל אוהביי יש", יש זה ש"י. שואל הרב פינקוס: בסדר, בורא עולם צריך להנחיל ש"י, מי אמר לך עולמות? בסדר, כתוב ש"י. "להנחיל אוהביי יש", יש זה ש"י. בסדר, אולי ש"י שקלים? בסדר, ש"י אתה אמור לקבל, אין בעיה. אבל מי אמר לך עולמות? המילה "עולמות" מי אמר את זה? אולי ש"י שקלים, ש"י בתים, ש"י ארצות, עיירות, לא יודע מה. חז"ל אומרים עולמות. למה עולמות? מאיפה חז"ל המציאו עולמות?
אומר הרב פינקוס: אדם נוסע לאמריקה, נכנס לחנות ספרים, שואל "כמה עולה הספר הזה?" אומרים לו "הספר הזה עולה 20". מה 20? פה באמריקה זה 20 דולר. זה הדיבורים פה, 20 זה 20 דולר.
הוא מגיע לצרפת, הוא שואל "כמה עולה הספר הזה?" אומר לו "20". מה 20? 20 יורו. זה פה הדיבורים, זה יורו.
מגיע לישראל "כמה זה עולה?" "20". מה 20? 20 שקל. זה הדיבורים.
אומר הרב פינקוס: בשמיים למעלה אתה יודע מה הדיבורים למעלה בשמיים? שמה הדיבורים למעלה זה עולמות! זה הדיבורים למעלה, זה לא הדיבורים של שקלים. שמה הדיבורים למעלה זה עולמות!
כל מעשה שאתה עושה יקר מאוד. אומר הגר"א: דע לך, 10 עולמות אתה מקבל רק על העשה טוב. 10 עולמות על כל העשה טוב שעשית כל החיים שלך, אתה מקבל על זה 10 עולמות. 300 עולמות על כל ההתגברויות שהתגברת בחיים שלך!
יוצא שבן אדם מניח תפילין, לומד תורה, יושב בסוכה, קורא קריאת שמע, מתפלל, הכל - משהו נפלא ביותר. זה 10 עולמות. 10 עולמות זה. מה שהתגברת, לא משהו גדול, התגברת - שמה זה 300 עולמות! שם נותנים לך את שיא השכר! שמה הוא נמצא.
אני מסיים.
סיפר איזה בחור'צ'יק אחד, סיפור שקרה לפני שבועיים משהו כזה. סיפר איזה בחור'צ'יק אחד, השם ירחם, הוא חלה במחלה.
אתם יודעים, הצדיק הזה, הקדוש הזה, הרב בידרמן - כל יום שישי יש לו בין שלוש לארבע שעות. כל יום שישי הוא מתקשר לאנשים, מעודד אותם. כל אנשים שחולים ודכאונים וכדומה, הוא מתקשר. כל יום, כל שבת, כל יום שישי. חוץ ממה שהוא מסתובב אצל האנשים - רק טלפונים לעודד אנשים!
אחד האנשים שהוא מתקשר אליהם זה הבחור'צ'יק הזה. זה בחור'צ'יק שגר בחיפה. והרב בידרמן התקשר אליו יום שישי לפני שלוש שבועות. לפני שלוש שבועות, יום שישי אחד הוא התקשר אליו. מתקשר, מדבר איתו.
אומר לו "הרב, אתה יודע, יש לי בבית שני צערים. גם הצער שאני מצטער שההורים שלי רואים אותי בצורה כזאת חולה. במקום שההורים שלי ישמחו שאני בחור'צ'יק טוב ואני מתחתן ומקים משפחה, הם רואים אותי בצורה כזאת. בנוסף, אחותי מתחתנת ואין לה אולם. אין אולם! אין לנו כסף להזמין אולם. אנחנו עושים את זה בחדר אוכל. ואני כואב לי על ההורים שלי בשני הצדדים - גם על החדר אוכל הזה שההורים עושים את החתונה בחדר אוכל, וגם שהם רואים אותי בצורה במצב הזה. כואב לי מאוד."
הרב בידרמן מדבר איתו ואומר לו "הרב, אתה יודע, היום, סך הכל היום, כל מה שהספקתי היום - הספקתי לקרוא 20 פרקי תהילים. זה מה שיצא לי כל היום."
אומר לו הרב בידרמן "אני רוצה להגיד לך שתדע - בקושי שלך, בניסיון שלך, פרק תהילים אחד שאתה קורא, אחד שאתה קורא - זה כמו 10 ספרים למעלה בשמיים! אתה מתייחס לפרק אחד? לא מתייחסים בשמיים, לא מתייחסים לפי הפרקים. מתייחסים לפי הקושי! וכיוון שיש לך קושי, תדע לך - פרק תהילים אחד בזמן הקושי זה 10 ספרים!"
סיפר הבחור הזה: "יום שלישי אחותי מתחתנת. יום ראשון נסעתי לבית חולים, עשיתי שם איזה טיפול. אומר 'שלא תדעו מצרות, לא יכולתי לזוז, אפילו למלמל בפה שלי לא יכולתי, לעשות כלום, כלום! מה שהצלחתי להוציא מהפה שלי - פרק תהילים אחד. מזמור לתודה. חמישה פסוקים. זהו.
אחרי שסיימתי אמרתי 'ריבונו של עולם! הרב בידרמן אמר לי שזה 10 ספרים. ריבונו של עולם, אתה יודע, 10 ספרים לקרוא לפניך? אני רק רוצה שתסדר לאחותי שיהיה אולם. זהו. לא מבקש ממך כלום. שלאחותי, לפחות, לפחות עם כל המכלול של הבעיות, לפחות שיהיה אולם, תתחתן באולם'. זה מה שהוא ביקש.
בערב מתקשרת אמא שלו, אומרת לו 'אתה יודע בני? מצאנו אולם. הגיע איזה תורם ותרם לנו אולם לחתונה של אחותך'."
פרק תהילים אחד בזמן הקושי - זה 10 ספרים!
כמה בן אדם צריך ללמוד פה מהפרשה שלנו. תדע לך - לא מסתכלים עליך כשהכל טוב לך, כשהכל טוב והכל זורם והכל נחמד. לא מסתכלים עליך. מסתכלים עליך רק איפה שיש קושי.
וכל אחד יש לו את הקושי שלו, את המצבים שלו, את הימים שלו, את הזמנים שלו. תנצל אותם! זה הזמנים היפים ביותר בחיים שלך!
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.