תולדות תשפ"ו
תן לאלוקים לסדר לך את הדברים...
שיעור 117
תן לאלוקים לסדר לך את הדברים...
פרשת תולדות תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- חודש כסלו - זמן של כפרה מתמשכת
ניצוצות התשובה ממשיכים להתנוצץ עד חנוכה. ראשי התיבות של כסלו מלמדים על ותרנות וסבלנות ככניסה לחיים, וכן על כפרה וסליחה שנמשכות עד חנוכה (74 ימים מיום כיפורים).
- כוח התפילה משנה טבע
התורה מעידה שרבקה הייתה עקרה, ובכל זאת תפילת יצחק שינתה את המציאות. התפילה כה עוצמתית עד שהשפיעה על זמן פטירת אברהם אבינו.
- התמדה בתפילה מביאה הצלחה
חז"ל מלמדים שלא מספיקה תפילה חד-פעמית, אלא התמדה בתפילה היא שמביאה לאדם את ההצלחה בחיים. גם כשנראה שאין תוצאות מיידיות.
- "דעו לפני מי אתם מתפללים"
רבי אליעזר בן הורקנוס, בצוואתו האחרונה לתלמידיו, לימד שהעיקר בתפילה הוא המודעות לפני מי עומדים. זוהי הדרך לזכות לחיי העולם הבא.
- התפילה פועלת בדרכים נסתרות
לפעמים התפילה מתקבלת בדרכים בלתי צפויות ואחרי זמן רב. מה שנראה כחוסר מענה הוא למעשה הכנה למענה גדול יותר.
- תפילה על אחרים - כוח מיוחד
כשמתפללים על אחרים, במיוחד חברים בצרה, יש לתפילה כוח מיוחד. התפילה יכולה להשפיע גם על המתפלל עצמו בדרכים בלתי צפויות.
- תפילה מעומק הלב - העיקר
לא משנה היכן ואיך מתפללים - בציון צדיק, עם נרות, בטבע - העיקר שהתפילה תצא מעומק הלב. זוהי תפילה בעלת העוצמה הגדולה ביותר.
- אלוקים יודע מה טוב יותר
"תן לאלוקים לסדר את הדברים" - לפעמים התשובה לתפילה באה בצורה שונה ממה שביקשנו, כי הקב"ה יודע מה באמת טוב עבורנו.
- כל אדם ימצא את דרכו להתפלל
יש מי שמתפלל עם נרות, יש מי שצריך ללכת לטבע, ויש מי שמתפלל בפשטות. כל אחד צריך למצוא את הדרך שבה תצא תפילתו מהלב.
- אסור לזלזל בכוח התפילה
אנשים לא מנצלים את הכוח העצום שיש להם בפה. רבים מרגישים שתפילה "לא עובדת", אך זה רק מפני שלא התמידו או לא התפללו מעומק הלב.
הסיפורים בשיעור
- סיפור משה בן שושן - התפילה שהביאה את הכלה
הרב דוד ברוורמן סיפר על תלמיד חכם בשם בן שושן מארצות הברית. בילדותו בכיתה ג', חבר ביקש ממנו לוותר על משחק כדורגל חשוב ולקרוא איתו תהילים שאמו תלד בן (היה לו רק אחיות). למרות הקושי, קרא איתו שיר המעלות. האם ילדה בת. שנים רבות אחר כך, בגיל 30, כשלא מצא שידוך, הוצעה לו בחורה בת 22 - אותה תינוקת שהתפלל עליה! הם התחתנו והיא הפכה לאשתו.
- סיפור הבחור מהממלכתי דתי והרב כדורי
בחור שלמד בממלכתי דתי רצה להתחזק ולעבור לישיבה טובה יותר, אך נדחה מכל מקום בגלל רמת לימוד נמוכה. שמע סיפור בדרשה על משה מזרחי שנדחה מישיבה, נסע לציון הרב כדורי, קרא כל ספר תהילים, ולמחרת התקבל (גביר התקשר וביקש שיקבלוהו). הסיפור עורר בו השראה.
- המשך - התפילה אצל רבן גמליאל
אותו בחור מהממלכתי דתי, בהשראת הסיפור ששמע, הלך להתפלל בציון רבן גמליאל ביבנה (כי לא היה לו כסף לנסוע לירושלים). קרא חצי ספר תהילים. בערב התקשר מישהו שפותח ישיבה חדשה בגדרה ורצה לקבלו. כששאל איפה הישיבה, נאמר לו: "ברחוב רבן גמליאל בגדרה"! הבין שתפילתו נענתה.
- סיפור הזיהוי הטעות - האישה שזכתה לקבר ישראל
הרב אלבז סיפר על אישה זקנה (פרידמן) בבית אבות בארה"ב שילדיה רצו לשרוף את גופתה אחרי מותה. היא התפללה כל יום להיקבר בקבר ישראל. יום אחד מזכירה חדשה התבלבלה בין שתי נשים בשם פרידמן, והתקשרה לבן הלא נכון על פטירת אמו. הוא זיהה בטעות את הגופה, וקברו אותה. אחרי 3 ימים (החוק בארה"ב מונע הוצאת גופה אחרי 3 ימים) התקשרה האמא האמיתית: "למה לא באת לבקר?" התברר הטעות, והאישה השנייה כבר זכתה להיקבר בקבר ישראל כתפילתה.
- סיפור האב מצפת וילדיו שלא רצו ללמוד
יהודי מצפת סיפר לרב שילדיו מתוקים אך אין להם שום חשק ללמוד. ניסה הכל ללא הצלחה. החליט להתפלל - נסע כל יום במשך חצי שנה לרבי שמעון בר יוחאי, קרא תפילת השל"ה ופרקי תהילים. אחרי חצי שנה הילדים השתנו לחלוטין ולא יכלו להפסיק ללמוד.
- סיפור הרבנית בסמינר - התפילה שהביאה את החתן
באירוסין סיפרה אם הכלה: לפני 20 שנה בכנס בוגרות סמינר, הגיעה חברה אחת בלי ילדים - התברר שהיא עקרה. הרבנית ארגנה מיד את כל החברות להתפלל עליה 40 יום. התקשרה אחרי 10 ימים לוודא שכולן מתמידות. אחרי כשנה וחצי נולד לאותה אישה בן אחרי 22 שנות עקרות. אותו בן התארס עכשיו עם בתה של המארגנת!
- הסיפור בתוך סיפור - שני המשה מזרחי
בסיפור על משה מזרחי שהתפלל אצל הרב כדורי, התברר שהיו שני אנשים בשם משה מזרחי! האחד התפלל והתקבל כי גביר התקשר, והשני הגיע יומיים אחר כך כי אותו גביר שלח גם אותו. ראש הישיבה קיבל את שניהם. זה מלמד איך הקב"ה מסדר דברים בדרכים מופלאות.
מסר מרכזי מהסיפורים:
כל הסיפורים מלמדים שתפילה מעומק הלב פועלת, גם אם לוקח זמן, גם אם התשובה באה בדרך לא צפויה, וגם אם נראה שאין סיכוי. העיקר להתמיד ולהתפלל באמת.
תמלול השיעור
פתיחה - ברכת חודש כסלו
חודש טוב, חודש כסלו!
כסלו בראשי תיבות: ו'תרנות ס'בלנות כ'ניסה ל'חיים. או כ'רטיס ל'חיים, איך שתרצו.
עוד עלה לי רעיון: לפי החסידים שכתוב בספרים, שהניצוצות של התשובה ממשיכים להתנוצץ עד חנוכה, עד ועד בכלל. אז כסלו בראשי תיבות: כ'פרה ס'ליחה ל"ו [ל"ו נרות], עד אז יש כפרה וסליחה.
לכן דורשי רשומות דורשים, כתוב בערב כיפורים: "מערב עד ערב תשבתו שבתכם". מערב כיפורים תספור 'עד', דהיינו 74 ימים, זה יוצא חנוכה. "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" - פלא פלאים!
זה לכבוד ראש חודש כסלו.
כוח התפילה בפרשת השבוע
בפרשה שלנו, התורה מספרת לנו שיצחק אבינו מתפלל מעומק ליבו: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".
בורא עולם בתורה מלמד אותנו כוחה של תפילה. והכוח של התפילה הזאת יש בה שתי מדרגות:
המדרגה הראשונה - שהתורה מעידה שרבקה אמנו הייתה עקרה. לא שאני מעיד, לא הרב אמר, לא הרופא הזה אמר - התורה מעידה שרבקה הייתה עקרה! ואף על פי כן, כוח התפילה לעשות שינוי טבע.
בנוסף, לא רק שכוח התפילה כזה גדול, זה גם העוצמה שלו כזאת, שלקחו לאברהם אבינו חמש שנים מהחיים שלו. למה? כי אם התפילה של יצחק הייתה מתקבלת לפני עשר שנים, היו צריכים להרוג את אברהם אבינו עשר שנים לפני כן. בזה שבורא עולם דחה את התפילה, אז לקחו לאברהם אבינו רק חמש שנים.
זאת אומרת, הכוח של התפילה זה כזה עוצמה, לא ניתן לתיאור! ואנחנו לא מנצלים את הכוח הזה. אנחנו מרגישים שזה לא הכי עובד, שזה לא הכי מוצלח, ואולי יש דברים אחרים יותר טובים.
באו חז"ל גילו לך: כוח של התפילה, שאתה מתמיד בתפילה - לא חד פעמי - מתמיד בתפילה, זה מביא לאדם את ההצלחה שלו בחיים.
סיפור ראשון: בן שושן
סיפר הרב דוד ברוורמן שליט"א:
"הייתי בארצות הברית, פגשתי יהודי תלמיד חכם גדול, בשם המשפחה שלו בן שושן. הוא מספר לי: 'אני רוצה לספר לך כוחה של התפילה. אני אספר לך מה שהיה.
אני למדתי בארצות הברית בתלמוד תורה. תלמוד תורה של פעם - היה הרבה משחקי כדורגל. מזה הילדים היו עושים עניין גדול. בהפסקות עושים עסק גדול מהכדורגל.
היה יום אחד שעכשיו עושים משחק גמר של התלמוד תורה. התלמוד תורה מחולק לשתי קבוצות: א' ב' ג' ד' - זה קבוצה אחת, ה' ו' ז' ח' - קבוצה שנייה. א' עם ד' מול ב' וג'.
אני הייתי כיתה ג', והייתי שחקן משהו טוב. פתאום בא אלי החבר שלי, אחד החברים, אומר לי: 'אני רוצה שתבוא תקרא איתי תהילים עכשיו'.
אמרתי לו: 'מה? לקרוא תהילים עכשיו? אני רוצה לשחק בכדורגל!'
'תעשה טובה. אני בן יחיד, ויש לי עוד חמש אחיות. תעשה טובה. היום בבוקר קמתי, אמא לא הייתה בבוקר. שאלתי את אבא איפה אמא, אומר: אמא הלכה ללדת. תעשה טובה, בוא תקרא איתי תהילים שאמא תלד בן. אני רוצה עוד אח, אני רוצה אח! מה, אני לא יכול לסבול שיש עוד אחיות? אני בן יחיד, אני רוצה אח! תעשה טובה, בוא איתי'.
אתה יודע, היה קשה לי מאוד", אומר הבן שושן הזה. "בכיתה ג' היה לי מאוד קשה. אבל אמרתי: חבר מבקש, מתחנן. קראנו תהילים, שיר המעלות. קראנו - אולי זה היה ב-10 בבוקר - קראנו שיר המעלות כדי שלחבר הזה שיהיה לו אח.
קיצור, הוא מספר: אולי ברבע לאחת האבא בא לקחת את הבן שלו. הוא אמר לו: 'מזל טוב! אמא ילדה בת'.
[מה זה התפילה הזאת, ברור שזה היה תפילת שווא. עד שהתפללנו, זה כבר היה אחרי הלידה. היא כבר בתשע כבר ילדה. אבל לא משנה, התפללנו].
עברו מאז הרבה שנים. כשאני הייתי בגיל שלושים - אין הצעות, אין שידוכים. הייתי בגיל שלושים. יום אחד הציעו לי איזה אחת בת עשרים ושתיים, והשתדכתי איתה, ומצאה חן בעינינו, והתחתנו.
ומי זאת? זאת היא אותה אחת שהתפללנו עליה בתלמוד תורה! זאת היא בסוף הייתה הכלה שלי!"
ככה מספר הרב ברוורמן, אומר: "שמעתי את זה מהרב בן שושן בעצמו, מבעל המעשה".
אתה מתפלל, לפעמים אתה אומר לעצמך: "תשמע, התפילה לא עוזרת". תפילה עוזרת! לוקח זמן לפעמים. ככל שהתפילה תהיה יותר מעומק הלב, תפילה מאוד עוזרת.
רבי אליעזר בן הורקנוס - כוח התפילה
חז"ל אומרים במסכת ברכות (כח:): כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו...
מי זה רבי אליעזר? רק כדי שיהיה לנו הבנה מי זה היה רבי אליעזר בן הורקנוס:
רבי אליעזר בן הורקנוס הוא כותב (שיר השירים רבה א, ג): "אם יהיו כל הימים דיו" - מה זה כל הימים דיו? אנחנו רק מדברים ככה. מה זה כל הימים דיו? ספר תורה שלם כותבים אותו עם ליטר של דיו. זהו, כל ספר תורה. מי שסופר אולי יודע, אבל נראה לי אני חושב שני ליטר, עשר ליטר. ספר תורה שלם, זהו.
אז מה? לא מבין. אז מה זה כל הימים דיו? כל הכנרת דיו! אתה יודע מה אתה יכול לכתוב בכנרת? כל זה דיו, אתה יודע מה אתה יכול לכתוב? אני לא מבין. זה כנרת? מה זה כנרת? זה כלום! מה זה אוקיינוס? מה זה ים התיכון? לא מכירים את האוקיינוס אנחנו. מכירים ים התיכון - אין סוף, אתה לא רואה את הסוף שלו. כל זה דיו!
"וכל העצים שאתה רואה בעולם - כל זה קולמוסים. כל בני אדם בעולם יהיו סופרים כותבים. וכל השמיים יריעות. אתה שומע את כל התיאור הזה? אלו לא יספיקו לכתוב את התורה שלמדתי מרבותיי". לא שזה יספיק - זה לא יספיק!
"עכשיו, אני תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי. זה לא שאני איזה... אני התלמיד של רבי יוחנן בן זכאי. אתה יודע כמה לקחתי מרבי יוחנן בן זכאי? כמו כלב המלקק מן הים (סנהדרין סח.)! אז כל מה שתיארתי לכם הזה, זה רק הטיפות שהכלב מלקק מן הים. זה רבי יוחנן בן זכאי.
אז מי זה רבי יוחנן? הוא הקטן שבתלמידים של הלל. אז מי זה הלל?"
אין לנו הבנה! אבל אם הוא יבוא לפה לבקש ממנו ברכות... חוץ מזה אין לנו כלום מה להגיד לו. לדבר איתו בלימוד? אנחנו לא יודעים. אבל עוד ברכות, תן לנו ברכות - זה מה שאנחנו יודעים לעשות.
קיצור, אנשים ענקים! אתה נמצא ליד כזה אדם גדול, ליד אדם כזה ענק. אתה יודע, רגעים אחרונים, אתה יודע זה כזה מתח, זה כזה עוצמה.
"רבנו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עולם הבא! תן לנו איזה משהו!"
זה רגעים אחרונים, זה הצוואה האחרונה שלו. מה אמר להם?
"וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים". זהו.
"כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים, ובשביל כך תזכו לחיי עולם הבא".
שמעת? אדם כזה ענק, ענק, ענק! אין לנו תיאור. הוא אומר לך ברגעים האחרונים שלו, ברגעים האחרונים: תדע לך, כשאתה מתפלל, דע לפני מי אתה מתפלל. וכשאתה מתפלל, ואתה עומד, מרגיש שאתה עומד לפני אלוקים באימה וביראה - זה מה שתזכה בו לחיי עולם הבא.
כותב שם הצל"ח: רבנו, למדנו אורחות חיים. לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה. כל כך יהיה הנאה כזאת גדולה שנהנים מזיו השכינה. אבל זה יהיה הנאה בלי שכר, זה הנאה בלי שכר.
[הערה: צל"ח - ציון לנפש חיה. חיבור על הש"ס לר' יחזקאל לנדא (בעל הנודע ביהודה) על שם אמו 'חיה'.]
כותב הצל"ח: התלמידים ביקשו מרבי אליעזר הגדול: למדנו אורחות חיים שגם נזכה לחיי עולם הבא בעולם הזה, וגם יהיה לנו שכר פה בעולם הזה, גם שיהיה לנו שכר.
אז הוא אמר: בעולם הזה, אם אתם רוצים לזכות כמו מעין עולם הבא למעלה - זה כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים.
סיפור שני: כוחה של תפילה לישיבה
סיפר איזה בחור:
"אני למדתי בממלכתי דתי. ויום אחד עברה עליי רוח טהרה והחלטתי להתחזק. רציתי להיכנס לישיבה יותר חזקה, יותר טובה, להתקדם בלימוד. אבל הלימוד שלי היה מאוד רדוד, מאוד רדוד הלימוד שלי.
כל ישיבה שהלכתי להתקבל, לא קיבלו אותי. בחנו אותי ככה, אמרו לי: 'תיקח לעצמך מישהו שתוכל ללמוד איתו, ככה זה לא הולך'. ועוד פעם ניסיתי וניסיתי, כמה ישיבות - לא הולך. קיבלו אותי כל מיני ישיבות פשוטות, 'תורה ועבודה' וזה... קיבלו אותי. אבל אמרתי לעצמי: אז אני אשאר כבר בממלכתי דתי וזהו, מה אני צריך משהו סתם, אני רוצה משהו להתעלות!
יום אחד הייתי באיזה בית כנסת, הגיע שם איזה רב לדרוש. הרב הזה דורש, באמצע הדרשה הרב סיפר סיפור:
סיפר על איזה בחור אחד, קראו לבחור הזה משה מזרחי. משה מזרחי הזה, הוא בחור בישיבה גדולה, יום אחד החליט שהוא רוצה להתקבל לישיבה יותר טובה. באמצע הזמן אמר: 'אני רוצה ללכת'.
הלך לאיזה ישיבה, ביקש מהראש ישיבה, בחן אותו באמצע הזמן. אם היית משהו מבריק 'מילא', אבל כיון שהוא לא משהו מיוחד, משה הזה - לא קיבלו אותו.
כשהראש ישיבה אמר לו שלא יתקבל, משה נסע לציון של הרב כדורי. נסע לציון של הרב כדורי, קרא שמה את כל ספר התהילים. כשגמר לקרוא את כל ספר התהילים, הרגיש שהתפילה - וואי! התקבלה! התקבלה התפילה! חזר בחזרה הביתה.
בערב מתקשר אליו ראש הישיבה: 'שלום, משה מזרחי?'
אומר לו: 'כן'.
אומר לו הראש ישיבה: 'התקבלת לישיבה, תבוא'.
ככה אמר לו.
מה התברר? שבאותו ערב התקשר איזה גביר אחד גדול שתורם לישיבות, שתורם תורם לישיבה הזאת המון כסף. אמר לו: 'תעשה איתי טובה, אני רוצה שתקבל בחור בשם משה מזרחי'.
התקשר אליו בערב, אומר לו: 'משה, תבוא לישיבה'.
משה מגיע לישיבה, אמר לו ראש ישיבה: 'בוא, ניקח אותך לפנימייה'. סידר לו מיטה.
יומיים הוא לומד בישיבה. יום שלישי מגיע בחור לישיבה, שואל את הבחורים: 'איפה זה המשרד של ראש הישיבה?'
אמרו לו: 'הנה פה, אתה רואה פה, זה המשרד של ראש הישיבה'.
הוא בא, דופק, דופק.
אומר: 'שלום, מה אתה רוצה?'
אמר לו: 'הרב, אני משה מזרחי. הגביר הזה שלח אותי לרב, כי הוא אמר שהוא דיבר איתך והסכמת לקבל אותי'.
ראש הישיבה אומר: 'וואי, אני לא... תראה, את השני אני חייב לקבל אותו. זה השני, זה של הגביר, זה אני חייב. זה אני חייב לקבל. הראשון... זה היה מקח טעות. אבל תראה, בינתיים ביומיים האלו הוא נראה טוב. ביומיים שהוא היה פה, הוא היה נראה טוב. שישאר פה'.
ובסוף, הנה בסוף, שניהם נשארו בסוף.
ההוא אומר: 'תראה, אתה מתפלל אצל הרב כדורי? אתה אומר, תגיד, אתה נורמלי? אמר לך ראש ישיבה לא. אני לא מבין? מה אתה חושב שתפילה תעזור לך פה? מה יכול לעזור? מה יכול לעזור, זה זה מה שאתה חושב, אבל מה שאלוקים חושב, אל תשאל על אלוקים, תן לאלוקים לסדר לך את הדברים! עזוב אותך מהכל! אלוקים יסדר את הכל יותר טוב ממך!'"
הבחור הזה שומע את זה, אומר: "תראה, אני לנסוע לרב כדורי - אני לא יכול. אני גר ביבנה. אני גר ביבנה, לנסוע לירושלים אין לי כסף מיותר".
אומר: "תראה, ביבנה קבור רבן גמליאל. אני הולך להתפלל בציון של רבן גמליאל".
[הלך להתפלל בציון של רבן גמליאל. טוב... מה כבר רבן גמליאל יכול לעשות?]
"אמרתי: טוב. הלכתי, קראתי חצי ספר תהילים אצל רבן גמליאל בציון, וביקשתי ממנו שיעזור לי להתקבל לישיבה טובה. זה מה שביקשתי ממנו. זה היה בצהריים. ככה התפללתי, יצאתי מזה.
בערב מתקשר אלי איזה בן אדם: 'שלום, זה יוסי?'
'כן'.
'אנחנו פותחים ישיבה בגדרה. ישיבה חדשה. אני דיברתי עם הרב שלך פלוני ופלוני, הוא מאוד המליץ עליך שאתה בחור באמת טוב מאוד. אני רוצה לפגוש אותך, לבחון אותך, להתרשם ממך. אם בעזרת השם ילך טוב, תתקבל לישיבה'.
שואל אותו הרב: 'איך אני מגיע?'
אומר לו: 'הישיבה נמצאת בגדרה'.
'הרב, איפה אני מגיע?'
אמר לו: 'זה בגדרה, ברחוב רבן גמליאל!'
אמר לו: 'איי! קיבלתי את התשובה! קיבלתי את התשובה!'"
אתה תתפלל. אתה שואל: "תגיד, איך זה עובד? איך זה יעבוד?" מה אתה שואל שאלות? מה אתה שואל? אמרו לרבקה עקרה היא, עקרה! אין מה לעשות, אין מה לעשות! לא, שיש לך מה לעשות - אין מה לעשות!
כן, כל זה כשלא התפללת. כשהתפללת... אבל התפללת! לא דיברת ככה ונגמר. לא, התפללת מעומק הלב! התפללת - זה כבר משהו אחר לגמרי!
כשבן אדם מתפלל מעומק הלב, זה כזה עוצמה, אי אפשר לתאר את העוצמה הזאת!
סיפור שלישי: האישה בבית האבות
הסיפור הזה שמעתי אותו מהרב אלבז. מתי שמעתי אותו? לפני איזה שלושים שנה לפחות.
סיפר הרב אלבז: הייתה איזה אישה אחת שהייתה בבית זקנים, כמדומני שהוא אמר משפחת פרידמן, אני חושב. קיצור, הילדים שלה התקלקלו, לא יודע מה... ירדו למטה.
קיצור, היו באים אליה. כל פעם באים אליה: "אמא, מה את חושבת? כשאת תיפטרי מהעולם, אנחנו נקבור אותך בקבר ישראל? אמא, נגמר העידן הזה! זה של פעם! היום יש משהו משודרג. מה? אמא... שורפים אותך, ואת כל האפר זה בצנצנת, מביאים את זה הביתה. הנה פה טמונה, אמא!"
מסכנה, היא לא יודעת מה לעשות. כל יום הייתה מתפללת שהיא תזכה להיקבר בקבר ישראל. כל יום זו התפילה שלה, כי ידעה שמצד הילדים זה מקרה אבוד. מצד הילדים אין מה לעשות יותר.
קיצור, אז היה איזה עוד אחד שהיה מגיע לבקר את אמא שלו כל יום. כל יום מגיע לבקר את אמא שלו.
אומר: "אני החלטתי לעשות מצוות כיבוד אם, וכל יום הייתי מגיע לבית אבות לבקר את אמא. לא משנה מתי זה יהיה - תשעה באב, יום כיפורים, בין תפילה לתפילה - הייתי רץ לבקר את אמא. כל יום, כל יום.
בוקר אחד אני הולך, מבקר את אמא. הכל היה בסדר. בצהריים אני מקבל טלפון: 'שלום, זה יצחק?'
אומר: 'כן, זה יצחק'.
'יצחק, אנחנו מצטערים להגיד לך, אמא נפטרה'.
אמרתי: 'אמא נפטרה? אבל בבוקר הייתי אצלה, הכל היה בסדר!'
'מה לעשות? מלאך המוות לא שואל שאלות. הוא לא שואל אם הייתה בריאה, לא בריאה. מלאך המוות הגיע'.
'תגיד, בטוחים?'
'כן, כן, זה אמא שלך, מרים פרידמן'.
הוא מגיע, הוא רץ, עזב את העבודה, רץ לאמא שלו. אמרו: 'תבוא תזהה את הגופה'. מזהה את הגופה - כן, זה אמא שלו, זה אמא שלו.
כמובן מיד מודיע לכל האחים והאחיות, מודיע לכולם על הלוויה. הלוויה - כולם היו ממש שבורים, שבורים! אמא הייתה בריאה, פתאום ברגע אחד נפטרה. איזה צער גדול זה היה! הוא היה מאוד מקורב מאוד. והיו הספדים, איזה הספדים! איזה הלוויה ענקית הייתה!
מספר הבן אדם, יצחק הזה, מספר: אחרי שלושה ימים בתוך שאנחנו יושבים את השבעה. שלושה ימים. יום הרביעי של השבעה, אני קם, הטלפון מצלצל. כדרכי נס הרמתי את השפופרת.
'שלום'.
אומרת: 'מי זה?'
אומר: 'יצחק'.
אומרת: 'יצחק? למה אתה לא בא לבקר אותי?'
אומר: 'מה זה לבקר אותך? מי את?'
אומרת: 'מה זה? אמא שלך!'
ההוא לא אמר כלום למשפחה, יצא. אומר: 'יצאתי, לקחתי את האוטו, נסעתי לבית אבות. נסעתי לבית אבות, אני נכנס לבית אבות, אני מסתכל - זה אמא!
עכשיו אני מסתכל, היא אומרת לי: 'מה קרה?'
לא, מה אגיד לה? מה אני אגיד לה? שישבנו שבעה? מה אני אגיד לה? לא ידעתי מה אני אגיד לה אפילו. מסתכל ימינה, שמאלה.
'בטוח אמא? בטוחה זה את?'
'את בטוחה שזה את?'
'כן, זה אני!'
קיצור, אומר: 'חזרתי בחזרה, באתי למשפחה, אמרתי להם: תפסיקו! מה זה לשבת שבעה? אמא חיה!'
'מה אתה צוחק?'
'בואו, אמא חיה!'
כולנו נסענו לבית אבות - אמא חיה!"
באותו יום שנפטרה הזאת, הפרידמן הזאת, החליפו מזכירה. המזכירה הזאת לא ידעה בין הפרידמן לפרידמן. חדשה במקצוע שלה, פתחה, ראתה: יצחק פרידמן. אמרה: זה הבן אדם. התקשרה אליו.
התקשרה. ההוא לא יודע, זיהה, לא זיהה... איך זיהה? לא זיהה את אמא שלו? כן, זיהה את אמא שלו. קצת דומות, אני יודע מה.
קברו אותה שלושה ימים.
אומר הרב אלבז: "למה שלושה ימים? למה לא אחרי יומיים? כי החוק בארצות הברית - תוך יום יומיים אפשר להוציא את הגופה בחזרה. שלושה ימים כבר אין להוציא את הגופה יותר.
בורא עולם חיכה שלושה ימים עד שיגמר החוק, ואז האמא התקשרה: 'למה לא באת לבקר? למה אתה לא מגיע לבקר?'
למה? כי ההיא מתפללת שמה! מתפללת שהיא תזכה להיקבר בקבר ישראל! אה, היא מתפללת - זה כבר משהו אחר!"
בן אדם אומר לעצמו: "מה אני כבר יכול לעשות? תראה, אני רוצה להתפלל, מה אני כבר יכול לעשות?" תתפלל! ובן אדם לא מנצל את הכוח שיש לו בפה. לא מנצל!
סיפור רביעי: הילדים שלא רצו ללמוד
סיפר לי לפני איזה חודשיים איזה יהודי אחד פה בצפת, אומר:
"אני התברכתי בילדים, אבל מה זה ילדים מתוקים? אין להם חשק ללמוד כלום! יש ילדים, אתה יודע, מתחילים ללמוד, אה, קצת... כלום! אצלי - כלום! אין חשק ללמוד, שום דבר!
ואני אמרתי: מה אני עושה? אני לא יודע מה לעשות, לא יודע מה לעשות. זה נותן לי עצה כזאת, זה עצה כזאת. החלטתי שאני צריך להתפלל.
יום יום, במשך חצי שנה, הייתי נוסע לרבי שמעון. קורא שם תפילת השל"ה, כמה פרקי תהילים, והייתי חוזר. כל יום, כל יום הייתי נוסע לרבי שמעון, קורא תפילת השל"ה ופרקי תהילים, והתפללתי.
אחרי חצי שנה - אני רוצה שתבוא תראה את הילדים שלי! הם לא יכולים להפסיק ללמוד!"
הוא בעצמו סיפר לי, פה אחד מצפת. אתם מכירים אותו.
קיצור, הוא מספר לי: "תדע לך, עשיתי הכל! שום דבר לא עוזר, שום דבר! כל העצות שאמרו לי, כולם אמרו לי את העצה הזאת ועצה... הכל עשיתי! אבל את העצה להתפלל, להתפלל, להתפלל - לא התפללתי".
סיפור חמישי: התפילה שהביאה את החתן
הייתה איזה אישה אחת, עשתה אירוסין לבת שלה. בסוף האירוסין, אז היא אמרה: "טוב, דיברו עכשיו הרבנים, עכשיו הרבניות רוצות לדבר. אני הרבנית רוצה לדבר פה עכשיו. אני רוצה לספר לכם מה שהיה.
היא אומרת: לפני יותר מעשרים שנה עשינו כנס בוגרות של כל הכיתה שלנו בסמינר. אחרי כמה שנים שכבר נפרדנו. כולם הגיעו, ממש כולם הגיעו! אחת עם ילד אחד, אחת שתי ילדים, הייתה אחת גם עם שלושה ילדים. היה לי מאוד מרגש לפגוש את החברות של פעם, זה היה מאוד מאוד נחמד.
אחת הגיעה בלי כלום. עכשיו אני אמרתי לעצמי: למה הגיעה בלי כלום? אולי הילדים שלה חולים? אולי מישהו... אולי יותר נחמד לבוא בלי הילדים? אני יודעת מה?
קיצור, אז אני ניגשתי אליה, שאלתי עליה. היא אומרת לי: 'לא, אין לי ילדים. לא זכיתי לילדים'.
אני - רק אמרה לי את זה, אני ישר רצתי בין כל החברות שבאו למפגש! עברתי אחת אחת, ולקחתי מספר טלפון שלה. בערב ישבתי והתקשרתי לכולם: 'אני מבקשת מכן ארבעים יום. אני רוצה שתקראו תהילים ארבעים יום לאישה הזאת. תתפללו עליה מכל הלב, חברה שלנו, שהיא תזכה לזרע של קיימא'.
ובאמצע, אחרי עשרה ימים, עשיתי עוד פעם טלפונים לכולן, לראות שכולן באמת מתמידות בזה. ובאמת עבר אולי שנה, שנה וחצי, וברוך השם נולד לה בן!
אחרי עשרים ושתיים שנה, הבן הזה היום מתארס עם הבת שלי! זה הבחור שנולד מכל התפילות שאני עשיתי ורצתי והתפללתי. בסוף התברר שזה היה החתן שלי!"
בן אדם מתפלל ולא יודע מה הוא משפיע בתפילה שלו.
סיכום ועצות מעשיות
לכן כל בן אדם - תתפלל!
יש אחד שמרגיש שהתפילה שלו יוצאת לו מהלב אם הוא ידליק שמונה עשרה נרות - תדליק עשרים! תדליק מאתיים נרות! העיקר תתפלל מהלב!
יש אחד שרק אם הוא עולה על העצים הוא מתפלל - תעלה על העצים!
צריך שהבן אדם תצא לו התפילה מהלב.
כל אחד צריך היום כל מיני עניינים. יש אחד שיכול גם להתפלל גם בלי זה - אז תתפלל גם בלי זה. אבל אם אתה מרגיש שאני צריך איזה תפילה מהלב, אני צריך ללכת לאיזה יער, אני צריך ללכת לים, צריך ללכת באיזה ספינה באמצע הים - תלך! תעשה! אבל העיקר שהתפילה תצא לך מהלב!
כי תפילה שיוצאת מהלב - אתה לא יודע בסוף איפה אתה פוגש אותה!
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.