שיעור 12

החיים קצרים, תהנו מהחיים!

פרשת לך לך תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

אברהם אבינו עבר 10 ניסיונות קשים בדרך להפוך ל"אברהם אבינו", האב של עם ישראל. גם אם היה נראה שהניסיון לא הגיוני, כמו במעשה אור כשדים, הוא תמיד חשב רק על רצון ה' ולא על החשבונות שלו. זו צריכה להיות גם הגישה שלנו.

סיפורים על כח השתיקה במריבות והוויתור שהצילו חיים, והכח של הציצית והספרים להגן על האדם. חשיבות ההקפדה על המצוות בפרטים ובהידור.

סיפור על קיבוצניק שהבין שאלוקים אוהב אותו למרות שהוא חילוני, אבל לא סולח על הפרעה לאחרים בתפילה. אם אדם חילוני מסיק כזו מסקנה, על אחת כמה וכמה אנחנו.

המסר העיקרי: "החיים קצרים, תהנו מהחיים". אבל להנות באמת מהחיים זה לא רק הנאות גשמיות חולפות, אלא לעבוד את ה' בשמחה ובהתלהבות בתפילה, בלימוד, במצוות ובבית. זה דורש מאמץ והשקעה, אבל זו האמיתית.

עלינו להשתדל לא רק להתפלל ולעשות מצוות כמצווה ועושה, אלא לכבד את המצוות, להנות מהן ומהחיים הרוחניים. כך נזכה לגאולה מתוך שמחה.

הסיפורים בשיעור

1. כותרת: השתיקה שהחזירה את הבת הביתה

יהודי שרצה לנקום בשכן שביזה אותו, אך אשתו שכנעה אותו לשתוק ולהבליג. כעבור שבוע, בתם שניתקה קשר במשך 3 שנים חזרה הביתה לאחר שניצלה בנס מפיגוע. השתיקה וההבלגה היו שווים את זה.

2. כותרת: הציצית ששמרה על החייל

מתוך 30 גופות של חיילים שנמצאו בעזה לאחר מבצע, כולן היו במצב קשה מלבד אחת שנראתה כאילו נהרגה זה עתה, ועליה הייתה ציצית. כוחה של הציצית לשמור על האדם.

3. כותרת: ההקפדה על כבוד הספרים שמגינה מאש האויב

רב חיים קנייבסקי יעץ ליהודי מנתיבות שפחד מנפילות טילים, שאם הוא מכבד את ספרי הקודש בביתו, שיעמוד לידם בזמן אזעקה והם יגנו עליו. וכך אכן היה.

4. כותרת: הקיבוצניק שהבין את אהבת ה' והעונש על הפרעה לאחרים

קיבוצניק שהספיד את בנו שנהרג, הבין שלמרות היותו וכל משפחתו חילונים מוחלטים, ה' תמיד אהב אותם ולא הרע להם. אבל כאשר הפריע פעם לאנשים שהתפללו ביום כיפור, ה' לקח את בנו כעונש.

5. כותרת: סוד ההנאה האמיתית מהחיים לפי רבי משה פיינשטיין

רבי משה פיינשטיין חלם על חברו שנפטר ונמצא בגן עדן, אך טען שרע לו שם כי גם אם קיים מצוות, חסר לו עשיית רצון ה' בלבב שלם. רק כך ניתן ליהנות באמת בעולם הבא, וכך צריך לחיות גם בעולם הזה.

6. כותרת: התפילה מכל הלב שיכולה לבטל גזירות

בעקבות הפיגוע במלון בנתניה בליל הסדר לפני 22 שנה, אמר הרב אלישיב שישמעאל רוצה שנתפלל. הרבה מתפללים, אך רק מי שמכבד את התפילה ומתפלל בכוונה ומכל הלב, יכול לבטל גזירות.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב לכולם. בפרשה של השבוע מתחילים את עשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו. עשרה ניסיונות. אמר לי אחד הצדיקים שנמצאים פה, שלא קראו לאברהם "אברהם אבינו" רק אחרי שהוא התנסה בעשרה ניסיונות. לפני כן קראו לו אברהם, אבל אחר כך, שהתנסה בעשרה ניסיונות, קראו לו אברהם אבינו.

בשביל להקים את עם ישראל היה חייב שאברהם אבינו יעבור דרך ניסיונות. כל ניסיון זה עולם בפני עצמו, כל ניסיון מלא קושיות, מלא תירוצים, מלא בעיות, מלא תהיות לבן אדם. ואף על פי כן, אברהם אבינו דבר אחד ידע בכל המהלך - אני חייב לעבוד את השם. זה המטרה שלי, זה העבודה שלי. ככה אני צריך לעבוד אותו - הסתדר, לא הסתדר, הולך, לא הולך, ככה אני עובד אותו. מזה יצא לנו אברהם אבינו, ומזה יצא כל האומה השלמה שלנו.

זה גם מה שבא ללמד גם אותנו. כל אחד מאיתנו עובר ניסיונות, לפעמים אנחנו עושים חשבונות - מה עדיף לבורא עולם, זה עדיף, זה עדיף לבורא עולם, מה נעשה לו יותר טוב, זה נעשה לו יותר טוב פחות? אבל מה שצריך תמיד להיות מול העיניים שלנו זה מה רצון השם. לא מה רצוננו, מה רצון השם.

בוא ניקח כדוגמה את הניסיון הראשון, לפי חלק מהראשונים הניסיון של אור כשדים. ניסיון גדול מאוד. מה הניסיון שהיה שמה? היום, בוא ניקח היום בדור שלנו, היום בדור שלנו, אם בן אדם מוסר את נפשו על קידוש ה' והוא קופץ לאש ומת, בסדר, אחד הלך. יש עוד מאה אלף אברכים, מה הבעיה? יש עוד מאה אלף אברכים.

אבל אברהם אבינו, זה הבן אדם הבודד היחיד בעולם שאומר שיש אלוקים. תגיד לי עכשיו, אני עכשיו שואל - מה עדיף לאלוקים עכשיו? בוא, עכשיו תשאל את אלוקים - מה עדיף לאלוקים, שאני אשתחווה לצלם של נמרוד ואני אשאר חי, ואני אוכל לפרסם את השם יתברך, או לא, לא, קפוץ לאש ואישרף? נו, ואז מה? תגיד לי, מה אלוקים הרוויח מזה? הרי אין מישהו אחר. אם היה מישהו אחר זה משהו אחר, אבל אין מישהו אחר. אברהם אבינו היה הבן אדם הבודד היחיד בעולם.

איזה דבר, אני אומר לכם, זה ניסיון כזה גדול. מתבוננים בו, ואברהם אבינו לא עשה את החשבון הזה. אברהם אבינו הבין - אני צריך לעבוד את בוראי. אה, אבל לא יהיה מי שיפרסם? לא יהיה, זה לא מעניין. אני לא עכשיו עושה חשבונות מה אלוקים ירוויח מזה. אני אמור לחשוב מה אני אמור לעשות. איזה דבר גדול זה!

כל אחד מאיתנו יכניס לראש שלו, זה העבודה שלנו עכשיו. העבודה שלנו עכשיו, כל הזמן לחשוב מה אלוקים רוצה מאיתנו. מה אלוקים רוצה מאיתנו - זה שיא העלייה שבן אדם יכול להגיע.

מזה היה לי, זה היה לי הרבה דרשות, אבל הרב מרדכי קדמי סיפר לי סיפור על איזה קיבוצניק אחד, שינה לי את כל השיחה. כל השיחה השתנתה לי בגלל איזה אחד. אבל לפני הסיפור שלו, רוצה לספר כמה סיפורים, סיפורים שקראתי, סתם שקראתי. אני מאמין שקראתי.

הסיפור הראשון שמעתי אותו מהרב יצחק פרידמן. יודע מי זה הצדיק הזה? שמעתי אותו ביום שישי, בכל הדף. הרב יצחק פרידמן, הוא סיפר סיפור נפלא עד מאוד. הוא אמר שיש איזו משפחה באלעד, שהבת שלהם התקלקלה מאוד, ירדה עד שאול תחתית. לאט לאט, לאט, ניתקה את הקשר עם המשפחה, לא רצתה בכלל קשר עם המשפחה. בכלל לא עניין אותה.

וכל פעם שהתקשרו אליה - תבואי לחג הזה, תבואי רק לסוכות, תבואי רק לליל הסדר, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לבוא. עם הזמן היא אמרה להם: "אתם מטרידים אותי יותר מדי, אני מחליפה מספר". עכשיו ההורים גם לא יודעים בכלל איפה היא נמצאת. שלוש שנים לא ראו את ההורים, נעלמה לגמרי מהשטח.

כמדומני, אני חושב שהוא סיפר שזה היה הושענא רבה השנה, או יום לפני הושענא רבה, לא זוכר. היה מישהו, הוא חוזר הביתה, אחד האנשים באלעד, הוא חוזר הביתה ובפניו ארצה. אומרת לו אשתו: "מה קרה?" "את מכירה את השכן ההוא? הוא צעק עליי, ביזה אותי בפני כולם, קילל אותי קללה נמרצת. ומה הוא חשב, שאני אוותר לו? אני כבר דיברתי עם אחי. אנחנו נורידים אותו. כל החיים שלו הוא יצטער על המילים שהוא אמר לי. כל החיים שלו יצטער על זה. אני כבר דיברתי עם אחי, אחי מכיר את המעביד שלו, הוא יטפל בו. ואנחנו נעשה לו שהוא לא ישכח את המילים שהוא אמר לי כל החיים".

אשתו אומרת לו: "מה יצא לך מזה, ממלחמות? מה יצא לך ממלחמות? מה יצא לך? תילחם, אתה תילחם, הוא יחזיר, אתה תחזיר, מה? אנחנו צריכים לדאוג לבת שלנו. תשתוק, אל תריב איתו". אמרתי לך, תמחל לו, אבל תשתוק, אל תריב איתו, רק אל תריב איתו.

הוא שמע את זה, לאט לאט הוא קצת, הוא אולי שמע מאשתו, אולי נרגע קצת, טיפה נרגע. אבל שמעת דברים! הוא התקשר לאחיו, הוא אמר לאחיו, "בינתיים המצב מוקפא, אל תעשה שום דבר". בינתיים מספר הבן אדם, באמת לא עשינו כלום. קיבלתי את הצעקות, את הקללות, אבל לא, בסוף לא עשיתי כלום.

שבוע פרשת בראשית, שבוע אחרי שמחת תורה, יום שישי, דפיקות בדלת. "מי?" הגיעה הבת. איזה התרגשות היה! אומר, אתה לא יודע איזה התרגשות היה. כמה בכינו, כמה התרגשנו, איזה דמעות, איזה חיבוקים! שלוש שנים לא ראינו אותה.

ואז היא סיפרה שהיא היתה במסיבה, ואיך הגיעו הישמעאלים האלה, אומרת: "כולנו ברחנו, ירו עלינו מכל הכיוונים, מימין, משמאל, מלפנים, מאחור, הכל נפל, כולם נפלו. אני לא יודעת, לא יודעת איך ניצלתי. אני לא יודעת, לא פגע בי שום כדור. שלא תחשבו שזה היה כי הייתי רחוק - מכל הכיוונים נפלו ממני, ואני ניצלתי.

וכשרצתי לברוח, אמרתי: 'ריבונו של עולם, אם אתה מציל אותי, אני מבטיחה לך שאני אעשה לך נחת. אני מבטיחה לך שאני אעשה לך נחת, אני מבטיחה לך'". אז זהו, זה הסיפור. ואז האבא אומר: "וואי, זה היה בדיוק יום לפני שמחת תורה, יום לפני כן. תראה, ידעתי לשתוק. השתיקה הזאת, החזירה את הבת הביתה". זה הסיפור שסיפר הרב יצחק פרידמן. אולי שמעתם, לא שמעתם, אבל זה ככה אני מספר לכם מה ששמעתי.

אבל יש כזה פתגם שאנשים אומרים, שהשכל והמשטרה הם אותו מכנה משותף - תמיד הם מגיעים אחרי המעשה. נכון? תמיד ככה. אנחנו תמיד יודעים לשתוק רק אחרי שצעקנו. אחרי שצעקנו והחזרנו, פתאום נזכרנו שצריכים לשתוק.

השם יתן לנו קצת שכל, לדעת שלפעמים לא צריך ללכת רחוק. לפעמים גם בבית, אתה עושה קנייה של איזה 1000 שקל, ופתאום אתה חוזר הביתה עם כל הסלים, הרמת, העלית, הרמת את כל הזה... תגיד, אבל קנית כוסברה? מעלה עליו הכתוב כאילו לא קנה כלום. מה זה לא צעקות? מה זה לא בושות? וגם אתה יודע לשתוק באותו רגע. זה גם מדרגות.

אנשים מחפשים, מי לא... לא לא, אל תחפש. לפעמים זה גם בתוך הבית. לפעמים, לפעמים גם בתוך הבית.

זה סיפור אחד שסיפר הרב יצחק פרידמן. סיפור שני, סיפר אותו הרב, לא מכיר את השם הפרטי שלו, משפחת זמיר. מי זה זמיר? זה האבא שלו, זה הרב יעקב זמיר, ראש אבות בתי הדין. זה הבן שלו, קצין ברבנות. ברבנות שמה, זה נקרא ברבנות, אני לא יודע מה. והוא חלק מהמערך שמזהים גופות, חלק מהמערך שצריך לזהות את הגופות. אם אתם זוכרים ששבועיים אחרי שמחת תורה נכנסו לעזה מצאו שם עוד 30 גופות, אתם שמעתם על זה? מצאו עוד 30 גופות שבועיים אחרי מה שהיה, והחזירו את הגופות. עכשיו צריך לזהות אותם. 29 גופות כמעט אי אפשר לזהות, רק על ידי בדיקות מיוחדות. חוץ מאחד שהוא היה טרי, כאילו עכשיו נהרג. היה לו ציצית על הגוף שלו.

ככה הוא מספר, הוא נמצא, הוא היה שמה. דיברתי איתו ביום חמישי, הוא אמר לי סיפור אמיתי. אני אספר לך מה שאני ראיתי. בן אדם, מי ששבועיים בשמש, שבועיים בשמש בחוץ, היה לו ציצית על הבגדים שלו, כאילו עכשיו נהרג. פחד פחדים, מה ציצית יכולה לעשות לבן אדם!

אז עכשיו היה הרבה חיזוק בציצית, אז שגם אנחנו נזכה להתחזק בציצית. יש הרבה אנשים שבעזרת השם, עד סוכות הם כבר קנו את החולצות של סוכות שעבר, וגם את החולצות של שמחת תורה. אבל ציצית, יש להם ציצית מלפני 100 שנה שלו, את הציצית. מה זה? הוא כבר קנה אותה חצי קרועה, תפר אותה. בדיעבד, כדי עניבה, יוצאים ידי חובה. אתה עושה צחוק? אתה עושה צחוק? אתה רואה שעם ישראל עכשיו מתחזק בציצית, פתאום הוא נזכר - יש לו איזה ציצית של סבתא שלו, שהיא נהגה במרוקו ללבוש ציציות. מה אתה עושה צחוק? תגיד, אתה עושה צחוק? כולם מתחזקים עכשיו. תקנה ציצית חדשה, כבר ציצית שתהיה מהודרת. לא ציצית יאללה, בדיעבד בסדר, קשה.

אתה רואה שבורא עולם מספר לך סיפורים על ציציות, סימן שבורא עולם רוצה מאיתנו שנתחזק במצוות ציצית, שנדע להעריך את המצווה הזאת.

גם דיברנו פה לפני 20 שנה, דיברנו בזמנו בשם הרב קוק, בשם הרב קוק. אבל זה שמירת שולחן ערוך. אבל הרב ז'ולטי פה איזה משהו, ציצית - הציצית, הפתילות צריכים להיות נוטפים על הכנף. זאת אומרת, שאם הכנף, אם זו הציצית, נגיד בצורה הזאת, נגיד שזו הציצית - הפתילים צריכים להיות לכיוון הזה, פה לא נוטפים על הכנף, מלמטה חייבים לסדר אותם, להרים אותם לכיוון למעלה, שיהיו נוטפות על הקרן של הציצית, שיהיו נוטפות.

הרב זה מרן השולחן ערוך, כותב את זה. אמר לי הרב קוק אז בזמנו: "אני לא יודע למה מרן השולחן ערוך לא כתב שזה פסול, אבל אני אומר לך, שזו ציצית פסולה ואין לו ציצית, זו ציצית פסולה לגמרי". כל פעם, אמר לי הרב קוק, שאתה לפעמים נופל, תיכנס, הולך לשירותים, תסדר את הציצית, שהציצית תהיה על הכנף. אם לא, זו בעיה, אין לך ציצית.

בנוסף, כל אחד ישתדל שיהיה לו ציצית צמר, ציצית מהודרת. שיהיה לו, כל אחד יתחזק בזה, כי מכיוון שבזה זה ציצית, ואם לא, אין לו בכלל ציצית. לכן כל אחד יראה להתחזק במצוות ציצית.

עוד דבר שאמר איזה יהודי אחד בשם רבי חיים קנייבסקי, הוא סיפר שהוא גר בנתיבות. מה זה "על הכנף למטה"? או מהצד? הפתילים יהיו פה מהצד, עכשיו הפתילים יהיו לכיוון פה, שנוטפים על הכנף, לא יורדים למטה. ציצית שבת חורים, אני לא יודע באמת מה עושים, לא יודע.

דבר שני, סיפר איזה יהודי אחד מנתיבות, לפני כמה שנים: "נסעתי לרב חיים קנייבסקי, אמרתי לו: 'הרב, אני גר בנתיבות, יש מלא פגזים ואין לי ממ"ד בבית. עכשיו יש שתי אפשרויות - או שאני אמכור את הבית שלי, ואני צריך להוסיף כסף, הרבה כסף, לקנות בית חדש עם ממ"ד, או שאשכיר את הבית שלי ואשכיר בית אחר עם תוספת של כסף עם ממ"ד. מה אני אמור לעשות? או לעבור לדירה אחרת, לעבור למרכז? אני לא יודע. למרכז זה בעיה, קצת. אשתי עובדת, הילדים בתלמוד תורה, אני לא יודע מה לעשות'.

אמר לו רב חיים קנייבסקי: 'תגיד, יש לך בבית הרבה ספרים?' אמר לו: 'כן'. 'אתה מכבד את הספרים שלך? אתה נוהג שהספרים יהיו בסדר, שלא יהיו עליהם דברי חולין?' אומר לו: 'הרב, אני מקפיד מאוד בספרים'. 'אתה לא מחליף טיטולים לילדים ליד הספרים?' אמר לו: 'הרב, לא, בכלל לא!'

אמר לו רב חיים: 'אם ככה, לא צריך לעשות שום דבר. כל פעם שתהיה אזעקה, תרוץ לארון הספרים'. אמר לו: 'אבל, הרב, ארון הספרים זה בסלון. בסלון יש לי קיר אחד כולו זכוכית, זה הכי מסוכן, הקיר הזה'. אמר לו: 'תעמוד ליד הספרים, לא יקרה כלום'. מספר הבן אדם, כבר עבר כמה מערכות של טילים שנפלו עלינו. "כל בני הבית, אנחנו רצים כולם לבית, רצים, עומדים ליד ארון הספרים, ברוך השם לא קרה כלום".

אז הספרים בבית, דבר חשוב. אם שומרים על הכבוד שלהם, אם בן אדם שומר על הכבוד של הספרים, אז זה גם כן דבר גדול עד מאוד.

סיפרנו גם עוד סיפור פה בשבת, על אותו קיבוצניק אחד. סיפר לי את זה הרב מרדכי, על אותו קיבוצניק אחד שהספיד את הבן שלו. הבן שלו מת שמה בדרום, לא יודע אם מת מהמסיבה, מת שמה. והאבא שלו בא להספיד אותו. האבא אמר שהוא בקיבוץ, שהוא מה, הוא כופר. לא שבת, לא יום כיפור, לא רק הוא, גם אבא שלו, לא רק סבא שלו, גם כן סבא אבא שלו. כולנו, כולם לא יודעים, לא שבת, לא יום כיפור, כלום.

"ואלוקים, אף על פי כן, אהב אותנו. אתה יודע, הוא לא עשה לנו שום רע, לא עשה לנו, לא עשה לנו שום רע. הפעם אלוקים נתן לנו מכה, לקח לו את הבן שלו. אומר, אתה יודע למה? כי ביום כיפור האחרון נסעתי לתל אביב להפריע לאנשים שמתפללים. ולכן את זה אלוקים כבר לא אוהב, את זה אלוקים לא אוהב. לכן הוא לקח את הבן שלו".

אז הוא אומר, תראה, מה זה, בן אדם ככה, כן כה, ככה הוא, ככה הוא הספיד את הבן שלו. אז כמה, כמה בן אדם, זאת אומרת כמה שבן אדם עשה היה רע, רשע, רשע גמור, אלוקים רחם עליו, עד שהוא לא הפריע לאחרים. אם הוא מפריע לאחרים, החשבון כבר אחרת לגמרי. השם ירחם.

לכן כל אחד מאיתנו, כמו שדיברו הרבנים, כל אחד מאיתנו ידאג שאיפה שהוא נמצא, בסביבה שלו, לפחות שיהיה הרגשה טובה. שיהיה הרגשה טובה.

סיפור אחד אחרון, זה סיפר לי הרב מרדכי זה הוא, הרב מרדכי כן, שליט"א פה. סיפר לי על איזה קיבוצניקית אחת, אני אומר לכם, שינה לי את כל הדרשה. תשמעו מה שהיה. היא היתה במסיבה, והיא ברחה כמו כולם שברחו, התחבאה באיזה בין השיחים. היתה שם 12 שעות בתוך השיחים, והיא כתבה אחר כך בבטון, לא יודע מה כתבה, סתם אני יודע מה היא כתבה. ככה, החיים קצרים, תהנו מהחיים. לפעמים החיים קצרים. זהו, זה הזה כיוון את המילים - תהנו מהחיים, לפעמים החיים קצרים.

עכשיו אני רוצה, עכשיו אני רוצה, עכשיו אני, הוא אמר לי את הדבר הזה, סיפר לי את זה אתמול. אני, מתי, וואי וואי וואי וואי. עכשיו אני שואל אתכם - אנחנו, אנחנו עכשיו, עכשיו בתור דתיים, תגיד, אנחנו נהנים מהחיים? או שה... תשמע, אין מה לעשות, אנחנו דתיים. אחןמאותה. אני שואל עכשיו באמת, אבל באמת, אנחנו באמת, אנחנו, אתה יודע, אנחנו צוחקים, אבל תגיד לי, אני שואל, מתי סיימת פעם תפילת שחרית ואמרת "וואי, איזה כיף היה לי"? קרה לך פעם שמישהו שאל אותך "איך איך היום התפללת שחרית?" "אתה יודע איך נהניתי? מה נהניתי, אני צריך להגיד כרטיס, איזה נהנתי, אני דתי, צריך לבוא להתפלל. התפללתי, סיימתי, שלום". "נהנית מהתפילה?" "מאיזה נהנתי?" "אני נהנתי". אז אתה אומר "זה נהניתי", זה בעיה. אנחנו בבעיה.

סיפר הרב משה פיינשטיין, רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בא להגיד משה לרבים. היה לו חבר טוב, והם עשו הסכם שמי שיפטר ראשון יבוא יספר לו מה שהולך למעלה. החבר של רבי נפטר, הוא בא אליו בחלום אחרי חודש. ככה מספר רבי משה פיינשטיין, ואומר לו, אומר לו הבן אדם ככה, אומר לו החבר שלו: "בדין עשה טוב יצאתי נקי, בדין סור מרע יצאתי נקי. אני נמצא בגן עדן, רע לי שמה". רע לי שמה, כי שמה זה רק לעשות רצונך בלבב שלם. שמה מי שנהנה זה רק מי שעשה רצונך בלבב שלם.

איזה פחד פחדים. רבי משה פיינשטיין כותב, ואף על פי כן, שהוא היה רב גדול והוא חיבר ספרים, היה חסר אצלו בלבב שלם. אנחנו יכולים להיות ככה, אתה יודע, יכולים לעבור את החיים שלנו כדתיים, אבל לא להנות מהחיים. מתי פעם סיימת סוגיה, למדת, וואי, התפרץ לך מהלב איזה איזה שירה? ככה, מתי נהנית?

אני אומר לכם, החיים עוברים, החיים עוברים. תגיד לי, בבית, אתה נהנה לבוא הביתה? אה, יש הרבה אנשים שבאים הביתה כי אין מה לעשות. כי אין מה לעשות, אז באים הביתה. מתי תבוא הביתה להנות, להיות בבית?

עכשיו, אל תחשבו, כל הדברים האלו זקוקים לעבודה. אין כפתורים. מי שיגיד לך שזה כפתורים, טועה. הוא אף פעם בחיים לא נהנה. בשביל להנות, חייב לעבוד.

אומרים את זה בשמו של הבבא מאיר, אני חושב, גם כמה אדמו"רים, אבל שמעתי בשמו של הבבא מאיר שהוא אמר, שהיה איזה לוליין אחד שמשך חוט, היו שני בניינים, בניין אחד 90 קומות, בניין לידו 100 קומות, ואז החוט בשיפוע, החוט, והוא היה עובר על החוט, עולה ויורד. שאלו אותו פעם אחת: "תגיד לי, איפה הכי קשה לך - האם כשאתה עולה, את העלייה, אתה מפחד להחליק, או הפוך, כשאתה יורד, אתה מפחד להחליק למטה?" הוא אמר לו: "העלייה, העלייה לא מפחידה, והירידה מפחידה. הכי מפחיד אותי זה כשאני מסתובב". זאת אומרת, לפעמים בן אדם יכול לעלות, לרדת, אבל לפעמים, שכל אחד מאיתנו יעצור את החיים לרגע, יעשה סיבוב, אני אומר לכם, את זה הכי קשה.

עכשיו, מי יודע, שעת רצון, עם ישראל, עכשיו הלבבות עכשיו פתוחים. הלבבות פתוחים. וגם אף אחד לא יודע מה ילד יום. אף אחד לא יודע. כמה שסיפרו לנו, איך אמר איזה יהודי אחד - עם ישראל לפני שמחת תורה ועם ישראל אחרי שמחת תורה, זה לא אותו עם ישראל. זה מישהו אחר לגמרי, זה מישהו אחר. זה לא זה, לא את עם ישראל.

עכשיו הלב פתוח. כל אחד מאיתנו, תתאמץ על המצוות, תהנה מהחיים. אי אפשר להנות בלי עבודה. לא ניתן, רק אם תבוא מהתפילה מהתחלה, תתפלל מכל הלב, אז שתסתיים התפילה, תרגיש "וואי, היה כיף היום". היום היה כיף. אבל אם אתה בא ככה, גמרת את התפילה, נגמרה התפילה, מאיפה תבוא ההנאה?

אם בבית לא תשקיע ותסבול (זה סבל, תסבול), בבית שיהיה כיף, בבית שיהיה כיף. אתה אמור הרבה לוותר על הרצונות שלך, באמת הרבה הרבה. אם תעשה את זה, אתה תהנה בבית, יהיה לך הנאה. זה מה שהיא כתבה, זה מה שאני רוצה להגיד לכם - החיים קצרים, להנות מהחיים. להנות!

אני מסיים בסיפור אחד. סיפר הרב יצחק קולדצקי, החתן של רבי חיים, הם... אתם זוכרים שלפני 22 שנה, 22 שנה, היה בית מלון בנתניה שנכנסו מחבלים בליל הסדר ונהרגו שמה 22 יהודים. נהרגו שמה.

אומר, "נסעתי לרב אלישיב, שאלתי את הרב אלישיב למה זה ככה". אמר לי הרב אלישיב: "אתה יודע, זה ישמעאל. ישמעאל, כותב הרבה מדרשים, רוצה מאיתנו שנתפלל, שנתפלל".

אומר, הרבה אנשים, הרבה אנשים מתפללים, גם מכבדים את התפילה. ככה הוא אמר, גם מכבדים את התפילה - לכבד את התפילה, תבוא חמש דקות לפני הזמן. כך הוא אמר. אנשים מתפללים, נכון, לא מכבדים את התפילה. אם יתחילו לכבד את התפילה, יתבטלו הגזרות.

אז יש, אחד שמתפלל, יש אחד שמכבד את התפילה. ואנחנו רוצים להגיע שכל אחד מאיתנו, שבלימוד שהוא לומד, בתפילה שהוא מתפלל, בבית שלו - תהנה! שיהיה הנאה, תרגיש שעבודת השם זה כיף. זה כיף, עבודת השם, זה דבר גדול.

יזכה אותנו השם שנזכה באמת לעבוד אותו כרצונו, לעשות לו נחת רוח לפניו, שבאמת שנזכה למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית, אמן ואמן.