וישב תשפ"ו
עסקה משתלמת עם בורא עולם... תודה!
שיעור 120
עסקה משתלמת עם בורא עולם... תודה! - חנוכה
פרשת וישב תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- מהות ימי החנוכה - זמן להודות
ימי החנוכה נקבעו בהלל ובהודאה, וזו כל מהותם - לדעת להודות להקב"ה. לכן הסעודות בחנוכה הן סעודות רשות, כי המטרה אינה האכילה אלא ההודיה. כל מהות הבריאה שלנו בעולם היא כדי להודות לקב"ה.
- גבורות גשמים - עשרה מיליארד מלאכים על כל טיפה
המדרש מלמד שעל כל טיפת גשם ממונים אלפי אלפים וריבו רבבות מלאכים - עשרה מיליארד מלאכים! לכל טיפה יש כתובת מדויקת מהשמיים. לכן חז"ל תיקנו ברכה "מודים אנחנו לפניך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו".
- ההודיה כשרואים את החסר אצל אחרים
הודיה אמיתית יוצאת מהלב כשרואים אחרים שחסר להם - כשרואים עיוור מודים על הראיה, כשרואים נכה מודים על היכולת ללכת. זה הזמן שההודיה באמת מורגשת ויוצאת מעומק הלב.
- דוד המלך - "עסקה משתלמת" עם הקב"ה
דוד המלך מציע לקב"ה עסקה: "תציל אותי ואני אודה לך לעולם". הוא טוען שאדם מת לא יכול להודות, ולכן משתלם להקב"ה להחיותו. "למען יזמרך כבוד ולא ידום, אדני אלוהי לעולם אודך" - זו העסקה המשתלמת!
- הושע הנביא - מחיקת עוונות תמורת תודה
הנביא הושע מביא בשם ה': "כל תשא עוון וקח טוב" - תמחק לנו את העוונות ואנחנו נודה לך. זו עסקה משתלמת עבור הקב"ה! מכאן רואים שאין לנו הבנה בגודל הערך של הודיה לקב"ה.
- כוח אי-התלוננות - האדמו"ר מקלויזנבורג
האדמו"ר איבד את כל משפחתו בשואה - אשתו, 11 ילדיו וכל קרוביו. הוא מייחס את זכותו להיבנות מחדש ולהקים מוסדות תורה לדבר אחד: "אף פעם לא באתי בטרוניה כלפי שמיא". אפילו לא להתלונן - זו כבר מדרגה עצומה!
- הלכה נשכחת - "מזמור לתודה" לעולם לא יתבטל
השולחן ערוך פוסק שיש לומר "מזמור לתודה" בניגון, כי לעתיד לבוא כל התהילים יתבטל חוץ ממזמור לתודה. הרב ראובן שפירא גילה הלכה זו ופרסם אותה, והיא הביאה לנס הצלת בנו שנפל מחמישה מטרים ויצא ללא פגע.
- עצת הבית ישראל מגור - 60% הודיה, 40% תפילה
יהודי שסבל מחוסר שידוכים לבנותיו וסכנת איבוד ביתו קיבל עצה מהרבי מגור: "מהיום 60% אתה מודה, 40% אתה מתפלל". תוך חצי שנה כל חמש בנותיו התחתנו והבית ניצל בנס!
- קבלה מעשית להודיה יומיומית
לומר "עלינו לשבח" כל יום בכוונה, מילה במילה, ואחר כך להוסיף הודיה אישית על חסד אחד שהשם עשה איתך באותו יום. זו הקבלה שהביאה ישועה לשלושה זוגות חשוכי ילדים.
- הרמב"ן - תכלית כל המצוות והבריאה
"אין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוהיו שבראו". כל תכלית הבריאה והמצוות היא שנודה להקב"ה. בתי הכנסת נועדו להיות מקום שבו מתקבצים ואומרים "בריותיך אנחנו"!
- "לגזול" את הניסים על ידי הודיה
"וקבעו שמונת ימי חנוכה" - בארמית "קבעו" משמעו לגזול. אם רוצים "לגזול" ולקחת לעצמנו את הניסים והנפלאות, הדרך היא על ידי הודיה והלל להקב"ה.
- זכות לימוד התורה - ההודיה הגדולה ביותר
מי שזוכה ללמוד תורה - זו הזכות הכי גדולה שיכולה להיות בעולם. על זה צריך להודות יותר מכל דבר אחר. זו ההודיה הגדולה ביותר שאדם יכול להודות להקב"ה.
- הנחיה מעשית לחנוכה - ריקודים אחרי הדלקת נרות
אחרי הדלקת נרות חנוכה כדאי לעשות ריקוד בבית, בלי בושה! זה זמן גדול של הודיה להקב"ה, וצריך לנצל אותו לביטוי שמחה והודיה בפועל.
הסיפורים בשיעור
- שלושה זוגות חשוכי ילדים והתאונה בדרך למירון
שלוש אחיות ובעליהן, כולם חשוכי ילדים, עלו מארה"ב להתפלל בקבר רשב"י. בדרך נסעו על כתם שמן, האוטו התהפך וצנח לוואדי. כולם יצאו בנס כמעט ללא פגע. בבית החולים קיבלו על עצמם לומר "עלינו לשבח" בכוונה ולהוסיף הודיה יומית. תוך תשעה חודשים, בחודש טבת, נולדו לכל שלושת הזוגות ילדים בהפרש של ימים ספורים.
- הילד שנפל לבור של חמישה מטרים בהכנסת ספר תורה
בנו של הרב ראובן שפירא נפל לבור עומק של חמישה מטרים בהכנסת ספר תורה כשהמכסה הפלסטי נשבר. כולם חשבו שאלו רגעיו האחרונים. אחרי שלוש שעות בחדר ניתוח, הילד יצא בעצמו הולך על רגליו - ללא שום פגיעה! המשפחה רקדה "מזמור לתודה", המזמור שלעולם לא יתבטל.
- האדמו"ר מקלויזנבורג - מהשואה להקמת אימפריה תורנית
האדמו"ר איבד באושוויץ את אשתו, 11 ילדיו, ויותר מאלף בני משפחה. עבר עינויים נוראיים ונורה פעמיים. לאחר השואה זכה להקים משפחה חדשה, ישיבה מפוארת, מפעל הש"ס ובית חולים לניאדו. את הכל הוא מייחס לזכות אחת: "אף פעם לא באתי בטרוניה כלפי שמיא".
- חמש בנות ללא שידוכים ודירה בסכנה
יהודי עם חמש בנות רווקות (הגדולה בת 30) ודירה שעומדת להימכר בגלל ערבות שחתם. הבית ישראל מגור יעץ לו: "60% הודיה, 40% תפילה". הוא החל להודות על בריאותו, על שאינו בודד, על ילדיו הבריאים. תוך חצי שנה כל הבנות התחתנו, ואמו של החברותא נפטרה והשאירה ירושה ששילמה את החוב - הדירה ניצלה!
תמלול השיעור
שיהיה בעזרת השם. חנוכה שמח, כן יהי רצון.
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". כל המטרה של הימים של חנוכה - לדעת להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא. זה המטרה של כל המהות של חנוכה.
ולכן הסעודות שאוכלים בחנוכה זה סעודות רשות, כי לא המטרה זה לאכול, המטרה לדעת להודות להשם. וגם כל המהות של הבריאה שלנו שבאנו לעולם, כל המהות הזה זה רק בשביל לדעת להודות לקדוש ברוך הוא. זה כל המטרה שבאנו לעולם.
זכינו השבוע שירד לנו גשם. תודה להשם. בגמרא במסכת תענית, וככה גם נפסק בשולחן ערוך (בסימן רכא), שם כתוב שיש גם ברכה, ואדם מברך ואומר: "מודים אנחנו לפניך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו".
תגיד, מה טיפה אחת יכול לעשות? אני לא מבין, על מה אני מודה? על טיפה אחת? היום אנשים מודדים האם הכנרת התמלאה בעשר סנטימטר, במטר, בעשר מטר? כמה ירד גשם? תשמע, אחד יגיד לך: "אצלנו ירד טיפה אחת". טיפה? אתה מודה להשם על טיפה שירדה? מי מודה להשם? חז"ל קבעו על זה ברכה. "מודים אנחנו לפניך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו".
ואחר כך ממשיכים "נשמת כל חי" עד "ברוך אתה השם רוב ההודאות". יש ברכה על כל טיפה! אבל חז"ל הבינו - לא מודים על הגשם, מודים על כל טיפה שהורדת לנו.
למה? הבאתי מדרש פה. אם זה לא היה כתוב, לא הייתם מאמינים שיש כזה מדרש. אני קורא לכם. [השבוע אני קצת עבדתי השבוע, אז הבאתי לכם מדרשים].
זה מדרש דברים רבה, פרשת כי תבוא. רב יהודה בר יחזקאל אמר: בשעה שהיה רואה את הגשמים היה מברך. [מה היה מברך?] יתפאר ויתגדל ויתקדש ויתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, מי שאמר והיה עולם. [למה?] שהוא ממנה... [תקשיבו, אני אומר לכם, זה לא... אם הדברים לא כתובים אי אפשר לאומרם] - שהוא ממנה אלף אלפי אלפים וריבו רבבות של מלאכים על כל טיפה וטיפה שיורדת.
שמעתם? כל טיפה שיורדת ממונים עליה אלף אלפי אלפים. אלף אלפים - זה מיליון. אלפי אלפים - זה מיליארד. ריבו רבבות - זה עשר מיליארד מלאכים על כל טיפה וטיפה שיורדת!
אין! אי אפשר לתאר את זה. אי אפשר לתאר. אין לנו הבנה. אין לנו הבנה כשטיפה של גשם יורדת, איך זה מתבטא בשמיים. למה? "מכאן עד הרקיע ת"ק שנה, והגשמים יורדים ואין טיפה מתערבת בחברתה". זה הסיבה. לכן רב יהודה בר יחזקאל היה מודה ומשבח על כל טיפה שיורדת.
כמה צריך להודות על טיפה שיורדת! ולכן בחז"ל קוראים לזה "גבורות גשמים". זה דבר גדול. זה ענק. למה זה ענק? כי אם ירדו עשר טיפות, זה עשר מיליארד של מלאכים ירדו לך לפה. עשר טיפות! ואם ירד כמו שירד, אין לנו הבנה.
זה על גשם שיורד, שזה כביכול נגיד כדרך הטבע. כשבן אדם קורה איתן ניסים ונפלאות - איזה מלאכים, איזה שפע בשמיים יורד! ועד כמה בן אדם צריך לדעת להודות לקדוש ברוך הוא. עד כמה!
ולכן קבעו לנו חז"ל את ימי חנוכה, זמן מיוחד שיהיה לך זמן להודות ולשבח את הקדוש ברוך הוא.
[שאלה מהקהל: מה שקשה זה שלנו יש ברז מים, זה מה שקשה נראה לי. השיב הרב: בסדר, קשה לנו לקבל את זה, אבל זה האמת. קשה לקבל את זה. קשה לנו לחיות את הדברים האלו].
לכן יש לנו חנוכה עכשיו, שמונה ימים להתחיל להודות. לא להודות על הדברים הגדולים - על הטיפות שיורדות! על הטיפות שיורדות זה לדעת "גבורות גשמים".
לכן המכתב מאליהו גם כותב שבגבורות גשמים גם לכל טיפה יש כתובת. הוא כותב שאם אדם מוציא את הראש שלו מהחלון ופתאום נפלה לו טיפה על האף, כי ככה נכתב למעלה בשמיים שהטיפה הזאת תעוף, תגיע עד האף של הבן אדם הזה. יש כתובת לכל טיפה! עכשיו אתה מתחיל להבין איך יש כתובת - בטח, אם יש לך על כל טיפה מיליארד מלאכים, זה מסודר בול! לא מסודר בדיעבד - מסודר בדיוק מסודר! איזה דבר גדול זה! כמה צריכים להודות על מה שאלוקים נותן לך שפע! איזה דבר זה, דבר שלא ניתן לתיאור!
סיפר הרב שלמה לוינשטיין שליט"א. וואו, איזה סיפור אני אומר לכם! נורא! נסעתי לארצות הברית לשיעורים. פגשתי שם אחד בשם פנחס הופמן. סיפר לי פנחס הזה: "במשפחה שלנו התחתנו שלוש אחיות. עכשיו, יש לנו שלושה גיסים. שלושה גיסים לא זכו לילדים. צער גדול! אחד מתחתן, עוד אחד מתחתן, ומתחתנים - ואין ילדים.
החלטנו שאנחנו עולים לארץ ישראל ובאים להתפלל בציון של רבי שמעון. רבי שמעון פועל ישועות! בוא ניסע לרבי שמעון. הגענו פה לארץ, כל השלושה זוגות, שלושה זוגות היינו. הגענו פה לארץ, שכרנו אוטו של שמונה מקומות, ואנחנו נוסעים לרבי שמעון.
נסענו במהירות באחד הכבישים פה בצפון. היה כתם של שמן על הכביש, לא ראינו אותו. נסענו בשיא המהירות, כשדרכנו עליו האוטו הסתחרר, עשה חריקות, עף לקצה של הכביש, משם התהפך מעל הגדר בטיחות וצנח למטה. צנח! התרסק עד שהגיע לוואדי למטה. התרסק!
אנשים שהיו לפנינו, מאחורינו, ישר הזמינו אמבולנסים. אמרו: 'לא נשאר זכר מהאנשים האלו!' כי באמת לפי מה שהיה, לא נשאר זכר".
מספר הבן אדם: "זה היה ביום ערב ראש חודש ניסן" [הסיפור הזה היה, לא יודע אם זה השנה או לפני כמה שנים]. סיפר הרב שלמה לוינשטיין בשם הבן אדם: "הגיעו אמבולנסים. באו לשם. מכבי אש. פשוט שהגיעו למטה - יצאנו בריאים ושלמים! חוץ מאחד שנשברה לו הרגל. השאר - מכות יבשות קלות. אף אחד לא רצה להאמין. לא מציאותי בכלל! אבל אין ברירה, לקחו אותנו לבית חולים.
לקחו אותנו לבית חולים, עשו סי.טי על כל הגוף. הכל מושלם! חוץ מאחד, כמו שאמרנו, נשברה לו הרגל. שכבנו כל השישה - שלושה גיסים, שלוש אחיות - שוכבים בחדר מיון. ואנחנו אומרים לעצמנו: 'וואו, תשמע, למה באנו לפה לרבי שמעון? להתפלל שנזכה לילדים. למה ילדים? שנזכה שבעזרת השם יעבדו את השם, ושהם יזכו לעבוד את השם.
נו, איזה דרגה גבוהה שיכולים להגיע? איזה דרגה שאתה יכול להגיע הכי גבוהה שיכול להיות? להודות להשם על מה שהוא מטיב איתך! תראה מה השם מטיב איתנו עכשיו! בוא נקבל על עצמנו עכשיו, כשבן אדם מרגיש את ה'להודות', בוא נקבל על עצמנו באמת לדעת להודות לקדוש ברוך הוא.
אבל איך אנחנו נתפיס את זה? היום אתה מתלהב, עוד שבוע אתה כבר שכחת מזה! נקבל על עצמנו שכל יום אומרים 'עלינו לשבח' כמו שצריך. בהודאה, מילה במילה. כי כל 'עלינו לשבח' - המטרה שלו זה להודות לבורא עולם. ולאחר מכן תזכיר איזה הודאה קטנה שעברה עליך, איזה משהו שחסד השם מטיב איתך. איזה חסד אחד שהשם מטיב איתך - תודה להשם! אחרי 'עלינו לשבח'. וככה קיבלנו על עצמנו.
בליל הסדר כבר היינו בחזרה בארצות הברית, ושם עשינו את ליל הסדר. ברוך השם, התחזקנו בזה מאוד מאוד! מאוד התחזקנו בזה.
ב-ב' בחודש טבת - תשעה חודשים אחר מכן - אומר לו הרב פנחס: נולד לי בן! יומיים אחר כך נולד לגיסי השני בת. חמישה ימים אחר כך, ב-י' בטבת, נולד לגיסי השלישי בן!"
אומר: "תדע לך, עשינו את הכל! אתה יודע כמה סגולות עשינו, כמה סגולות, כמה תפילות, כמה דמעות, כמה רופאים - שום דבר לא עזר! כשקיבלנו על עצמנו להודות לקדוש ברוך הוא, להודות ולשבח..."
ועוד דבר שנזכרתי בזה שהם אמרו: " תמיד שתראה, בן אדם, אתה יודע, כשאתה רוצה להודות להשם - אני רואה בעיניים. בן אדם אומר לעצמו: 'אני רוצה להודות להשם שאני רואה בעיניים'. כולם רואים בעיניים, בסדר, אתה לא מודה מהלב.
מתי אתה מודה מהלב? כשאתה עובר ברחוב ופתאום אתה רואה בן אדם עיוור. וואי, שם, שם ברגעים האלו תעמוד בצד. תודה אלוקים שאני רואה בעיניים שלי! שם ההודאה יוצאת מהלב! יוצאת מהלב!
אתה רואה בן אדם על כיסא גלגלים, לא יכול ללכת. תעמוד בצד. שם אתה יכול להודות! אתה מרגיש - תודה אלוקים, יש לי רגליים ללכת! ובזה הבאנו את כל הישועות!".
ומי שהשתמש בזה? דוד המלך! אנחנו נקרא את זה בעזרת השם. קוראים את זה כל יום, אבל בחנוכה זה חלק מהמזמור. "מזמור שיר חנוכת הבית".
אני אקרא לכם את המזמור, את הקטע האחרון של המזמור. דוד המלך מבקש מאלוקים שיחיה אותו. איני יודע מה הצרה שעברה שם, אבל אני מספר מה שדוד המלך אמר:
אלוקים, מַה בֶּצַע בְּדָמִי? תגיד אלוקים, מה תרוויח שאני אמות? תגיד לי, אני שואל אותך? מה תרוויח? בוא נגיד שאני מת - מה תרוויח? בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת - שאני ארד לקבר. תגיד, הֲיוֹדְךָ עָפָר? מה תרוויח מזה? תגיד לי, בן אדם שנמצא בתוך העפר - מת, האם הוא יכול להודות לאלוקים? הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ - הוא יכול להגיד את האמונה שלך? הוא לא יכול!
תשמע אלוקים, יש לי עסק איתך! אני אומר לך - משתלם! אם תשמע לי אלוקים, זה עסק משתלם! מה העסק? שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי - תן לי מתנת חינם. לא מגיע לי באמת, חינם. ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי - כל מה שאני צריך, תתן לי הכל.
מה תעשה? תן לי לי דוגמא! תגיד, מה אני אמור לעשות למנעך? מה אתה אמור לעשות - אני אגיד לך מה אתה אמור לעשות: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי - במקום שיש לי מספד, והספדים ובכיות, הפוך! תעשה לי ריקודים! שיהיה שמחות!
נו, מה עוד? וגם פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי - יש לי שק עלי. שק זה נועד לצער. פתח את השק הזה, שחרר אותו! וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה - תעשה לי, תשים לי אזור [בגד] של שמחה!
נו, מה אתה תרוויח מזה אלוקים? מה אתה תרוויח מזה? אני אגיד לך למה זה משתלם: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד - אם אתה באמת תעשה דבר כזה, אני אזמר לך! וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ! אני תמיד אודה לך! משתלם! אני אומר לך אלוקים - זה משתלם!"
ככה דוד המלך משכנע את אלוקים - משתלם! למה משתלם? אתה יודע למה? כי אם תעשה לי ניסים ונפלאות, אני אודה לך! זה משתלם לך אלוקים!
הזכרנו את זה פעם (שיעור 97, חוקת תשפ"ה), מהנביא הושע, מה שרש"י כותב שם. ואני אומר לכם, כדאי לראות את זה, כי זה נשמע לא אמיתי. אני אומר לכם - נשמע, לא אמיתי בכלל! תפתח בפנים, תסתכל מה שאני אומר לכם - זה אמת לאמיתה!
אלוקים שולח ביד הושע הנביא, שולח לו נבואה. אומר לו (הושע יד, ב-ג): "שובה ישראל עד השם אלוקיך". למה? "כי כשלת בעוונך". אתה יודע כמה אתה עושה עוונות? נו, אז מה נעשה? "קחו עמכם דברים ושובו אל השם". ומה נעשה? "אמרו אליו כל תישא עוון". כותב רש"י "אמרו אליו תמחל לנו על כל העוונות שלנו". ומה? "וקח טוב". ואנחנו נגיד לך תודה רבה.
איזה עסק משתלם! לא אני אומר את זה - אלוקים אומר את זה ביד הנביא! קח את כל העוונות, תמחק לנו את כל העוונות. מה אלוקים ירוויח מזה? בוא נגיד אני מחקתי לך את כל העוונות - אתה יודע מה אתה תרוויח? אנחנו נגיד לך תודה רבה! שווה!
סימן שאין לנו הבנה מה הגודל שבן אדם יודע להודות לקדוש ברוך הוא! אין לנו הבנה! זה הרעיון. לנו נראה כאילו בסדר, הודית להשם, פחות הודית, כן הודית, זה תשמע נו, נחמד כזה. זה נחמד? זה לא נחמד! אם דוד המלך מבין שרק בזה אני יכול לשכנע את אלוקים, אז תבין שזה העוצמה הגדולה ביותר שיכולה להיות! זה רק להודות!
יש פה מכתב שכתב אותו האדמו"ר מקלויזנבורג. זה האדמו"ר מצאנז הקודם (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם). תשמעו את המכתב. אני לא יודע אם אפשר לקרוא אותו. רק שנבין מה הוא סבל ובמה הוא תולה את כל הישועות שלו. איזה דבר גדול! אני אקרא את הלשון (לפיד האש עמוד תקנד):
כותב הרב: "הייתי רב בקלויזנבורג שבהונגריה. משם הובילוני הנאצים למחנה השמדה באושוויץ. בו הושמדה כל משפחתי - אשתי ואחד עשר ילדיי. הגדול בגיל עשרים ואחד, הקטן בגיל שנתיים. שם הושמדו אמי, אחיי, אחיותיי וכל משפחותיהם. שם הושמדה כל משפחת אשתי, ושם הוכרעו לטבח כל משפחות בני אבי ואמי - יותר מאלף איש. נותרתי לבדי. התעניתי בעינויים על-אנושיים, באושוויץ, בוורשה, ובדכאו, ואף נוריתי פעמיים" - ככה הוא מספר מה שהוא עבר.
ופעם בדרשה של חידושי תורה הוא הוסיף ואמר (לפיד האש עמוד תלד): "הרבה פעמים חשבתי והתבוננתי - הנה עזרני השם יתברך וריחם עליי אחרי כל התלאות הייסורים והצרות שעברו עליי. וזכיתי להיבנות ברוך השם מחדש! זכיתי לזרע ברך השם, בנים וחתנים רבנן. זכיתי גם כן להקים ישיבה מפוארת שצומחים מתוכה גדולי תורה ויראה. זכיתי עוד הרבה... [הקים את מפעל הש"ס שנבחנים שם מאות ואלפי דפים בחודש. הקים את בית הרפואה לניאדו] ...והנני עומד ומשתאה - איזה דבר טוב עשיתי אי פעם לנחת רוח לפניו יתברך שגמלני כל זה?
והגעתי סוף סוף למסקנה שהדבר הטוב היחיד בלבד שאני יכול לזקוף לזכותי הלא הוא - שבזמנים הקשים ביותר שעברו עליי, אף פעם לא באתי בטרוניה כלפי שמיא! וכל גל וגל שעבר עליי נענעתי לו בראשי וקיבלתי אותו באהבה!"
איזה נורא זה! רק לא בא בטרוניה! לא, לא אמרתי לך להודות - להודות זה כבר נקרא פלוס! זה כבר נקרא פלוס! לא רק לא להתלונן. תראה מה הוא זכה! תראה מה הוא עבר ותראה מה הוא זכה! והדבר היחיד שיש לי זכות - שמעולם לא התלוננתי.
אז אם בן אדם יודע להודות לקדוש ברוך הוא, יש מישהו שיכול להבין איזה עוצמה זה להודות להשם? איזה עוצמה זה להודות?
סיפר הרב ראובן שפירא שליט"א, ראש ישיבת מקור ישראל בפריז, היום הוא גר בהר נוף. "יום אחד למדתי שולחן ערוך וגיליתי את ההלכה שאף אחד לא מכיר אותה. איזה הלכה? 'מזמור לתודה יאמר אותה בניגון', למה? כי לעתיד לבוא, כביכול, כל ספר התהילים מתבטל. מה שישאר - רק 'מזמור לתודה'! זה מה שישאר!
אמרתי לעצמי: וואי, איך אף אחד לא יודע מההלכה הזאת! אף אחד לא עושה מזה עסק! הלכה בשולחן ערוך! אני לימדתי את המשפחה, בכל מקום שהלכתי באמת אני פרסמתי לכולם את ההלכה הזאת. ואצלי בבית זה הפך להיות חלק מהבית - לדעת להודות לקדוש ברוך הוא!"
סיפר הבן אדם: "היה הכנסת ספר תורה ובאו הרבה אנשים להכנסת ספר תורה. היו ריקודים גדולים. מחמת המרחב הגדול היה שם איזה בור, תעלה גדולה, חמישה מטר עומק בפנים. שבינתיים לעת עתה כיסו אותה באיזה מכסה של פלסטיק. אבל מרוב שהיה הרבה צפיפות של אנשים אז רקדו וקפצו, גם על המכסה של הפלסטיק קפצו.
המכסה של הפלסטיק לא עמד בלחץ של האנשים והמכסה נשבר. ומי שהגיע הראשון לבור, זה היה הבן שלי" - ככה הוא מספר - "והוא צנח למטה חמישה מטר! במקום הופסקה כל התזמורת, והזמינו הצלה והיו צריכים לרדת עם חבלים למטה, למטה לתוך הבור, והביאו את הבן שלי.
אמא שהייתה שם היא עלתה באמבולנס, לקחו אותה. הבן התחיל למלמל כל מיני דברים. אומר לה הרופא: 'תשמעי, זה הרגעים האחרונים של הבן שלך. דברי איתו כי זאת נפילה חמורה, כל האיברים מרוסקים! אז זה רגעים אחרונים שהבן שלך מדבר. דברי איתו כי זה מה שיש!'
אמא התחילה לבכות. האבא, הילדים, האחים, האחיות, כולם רצו לבית חולים. הגיעו לבית חולים, נכנסו, מחכים שם בבית חולים למעלה משלוש שעות. אחרי שלוש שעות נפתח חדר הניתוח והילד בעצמו יוצא! הולך הילד בעצמו!
הרופאים אומרים: 'אנחנו ממש לא מבינים איך זה יכול להיות, אבל לא קרה כלום! לא רצינו להאמין! צילמנו אותו ועשינו סי.טי ועוד סי.טי ועוד סי.טי. חמישה מטר לצנוח למטה - חייב שיהיה משהו! לא יכול להיות שאין כלום! אין כלום! חייב שיהיה משהו! צילמנו, התבלבלנו, אולי עוד פעם - אין!
מה אני אגיד לכם, כל מה שהוא מלמל ודיבר בגלל שהוא פשוט היה בלחץ גדול. וכיוון שהוא היה בלחץ גדול, אז לכן הוא סבל. אבל עכשיו אחרי כל מה שהיה, הוא נרגע. נרגע, הוא בריא לחלוטין! הנה כל הצילומים, הכל בריא, אין לו שום דבר!'
מספר האבא: אתה יודע, באופן ספונטני כזה, כולם תפסנו יד והתחלנו לרקוד 'מזמור לתודה'!
לפי שכל השירות עתידים להתבטל, והשירה הזאת ש'מזמור לתודה' - לא בטלה לעולם! כמה צריך כל הזמן לחזור, לשנן, לדעת להודות - זה פותח שערים!"
סיפר איזה יהודי אחד: "בבית יש לי חמש בנות. אין שידוכים! אין אפילו הצעות של שידוכים! הבת הגדולה בת שלושים, ומתחתיה יש עוד ארבע בנות. אין שידוכים! גם אין הצעות אפילו, אין כלום! אין כלום! אנחנו לא יודעים מה לעשות, ממש לא יודעים מה לעשות!
לא רק זה, נפלה עלינו עוד צרה. נפלה עוד צרה! החברותא שלי בכולל, הוא זוכה לחתן את הילדים. ילד אחרי ילד, מתחייב בדירות, נותן דירות ומתחייב. וכבר אין לו מאיפה להתחייב. הוא ביקש ממני אם אני יכול לחתום לו ערבות בבנק. כשהגעתי לבנק, אז הבנק אומר לי: 'זה לא סתם ערבות. אתה חותם ערבות - הפירוש שאתה גם משעבד את הדירה שלך על הערבות'.
טוב, לא הייתה ברירה. כבר הייתי בבנק. הבן אדם אומר לי: 'אל תדאג, אני משלם. אל תדאג, הכל בסדר'. חתמתי לו ערבות. עברו אולי חצי שנה, הוא שילם. אחרי חצי שנה לא היה לו מאיפה לשלם אפילו. לא היה לו מאיפה לשלם! ואני נתקעתי.
אחרי איזה תקופה של איזה כמה חודשים, אני מקבל מכתב מהבנק שמכיוון שהבן אדם לא שילם ואתה ערב - או תשלם או שהדירה שלך מוצעת למכירה!"
הבן אדם אומר: "לא מספיק שכל הילדים בבית תקועים, עכשיו גם בית אין! גם בית אין! אחרי איזה תקופה שכבר קיבלתי כבר מכתב מהבנק שהם לא רואים שאתה משלם, אז הם כבר מציעים את הדירה שלך למכירה.
סיפר הבן אדם: יום אחד הייתי באיזה חתונה של אחד בני המשפחה. רואה אותי אחד מבני המשפחה, רואה אותי, אומר לי הבן אדם: 'למה אתה ככה נפול?' 'עזוב, אתה לא יכול לעזור לי'. 'מה אתה דואג? ספר...'. סיפרתי לו. אומר לי: 'בוא איתי עכשיו! יש פה הבית ישראל מגור. בוא, הבית ישראל מגור יעזור לך!'
תשמע, אני לא חסיד. אין לי את הדברים האלה. אני לא חסיד, אני לא קשור לאדמו"רים. 'מה יש לך להפסיד?' אמר לו. 'אין לך מה להפסיד! אין לך מה להפסיד! תבוא איתי!' קיצור, הגיע הבן אדם, הגיע לרבי, סיפר לרבי את כל מה שהיה.
אומר לו הרבי: 'תגיד לי, ועל כל מה שאלוקים הטיב איתך, אתה הודית לו פעם אחת? הודית לו פעם אחת? אז מהיום...', אומר לו הרבי, 'מהיום - שישים אחוז אתה מודה, ארבעים אחוז אתה מתפלל. אתה יכול ללכת!' כך אמר לו: 'אתה יכול ללכת'. זהו!
יצאתי בחוץ, אמרתי לעצמי: מה יש לי להפסיד? מה יש לי להפסיד? חזרתי הביתה, סיפרתי לאשתי: ככה הרבי אמר. הרבי אמר ככה צריך לעשות. והתחלנו להודות להשם! מה אני אגיד לך? התחלנו להודות.
ברוך השם, אני בריא! אתה יודע כמה אני מכיר אנשים בשכונה לא בריאים? אתה יודע כמה אנשים לא בריאים? התחלתי להודות! ברוך השם, זכיתי להתחתן! אני לא בודד! אתה יודע כמה אנשים בודדים יש בעולם? ברוך השם, לא בודד! זכיתי גם לילדים! ברוך השם, אתה יודע כמה חברים יש לי שהתחתנו ואין להם ילדים? אתה יודע? הילדים גם בריאים! גם בריאים הילדים! כמה אנשים יש להם ילדים אבל מתמודדים איתם! ברוך השם, אני הילדים שלי בריאים!
וככה אני חוזר ומודה להשם ומתפלל אליו ובוכה ומתפלל. מספר הבן אדם, חצי שנה עבר, הבת הבכורה התחתנה כבר. אחרי אולי חצי שנה, שנה אולי - התחתנו כל החמש בנות! התחתנו!
בנוסף, עבר תקופה מסוימת שכבר הדירה עמדה בפני מכירה. ממש זהו! כדרך נס - לא יודע איזה נס היה - נפטרה אמא של החברותא שלי, ההוא שלקח את ההלוואה, והשאירה לו ירושה גדולה! השאירה לו, הוא שילם את החובות והדירה נשארה אצלי!
אומר: אני רוצה להגיד לכם - זה פותח את השערים להודות להשם!"
שמעתי בשם אחד האדמו"רים [אני לא זוכר עכשיו את שמו, אולי זה מופיע ברב בידרמן]: "וקבעו שמונת ימי חנוכה" - 'קבעו' בחז"ל, בארמית זה 'לגזול' [פלוני קבען. הגמרא אומרת שם].
"וקבעו" - אם אתה רוצה לגזול, אתה רוצה לגזול את הניסים והנפלאות, נו, איך אתה גוזל אותם? על ידי שאתה יודע להודות ולהלל!
יש לי עוד כמה סיפורים, אבל נגמר הזמן. אבל אני חייב לקרוא לכם את הרמב"ן! הרמב"ן, בזה אני אסיים בלי נדר.
כותב הרמב"ן - ולפיכך אמרו... [הרמב"ן הזה כדאי לקרוא אותו, זה סוף פרשת בא (קטע אחד לפני אחרון). כדאי לקרוא את הרמב"ן הזה, מחזק מאוד מאוד!] כותב הרמב"ן: "ולפיכך אמרו (אבות ב, א) 'הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה', שכולם מצוות חמודות וחביבות מאוד מאוד. [למה זה חביב מאוד?] שבכל שעה אדם מודה בהם לאלוקיו. וכוונת כל המצוות – [מה המטרה של כל המצוות כולן?] שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו. [זה כל המטרה של כל המצוות! כל המטרה של כל המצוות - שנאמין באלוהינו ונודה אליו שהוא בראנו!].
והיא כוונת היצירה. שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, [וואי, איזה שורה עכשיו יש פה! כותב הרמב"ן:] ואין לאל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. [שמעתם? אין אל עליון חפץ בלמטה, הוא לא רוצה אותנו, רק על דבר אחד - 'מלבד שידע האדם ויודה לאלוהיו שבראו!'].
וכוונת רוממות הקול בתפילה וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים - זה שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה לזה ויאמרו לפניו 'בריותיך אנחנו'. [זהו! זה כל המטרה של כל המצוות! כל מה שאלוקים רוצה מאיתנו - זה המטרה היחידה שיש - שנדע להודות לקדוש ברוך הוא!].
זה כל המהות של חנוכה! ולכן בחנוכה כל אחד ימצא זמן לעצמו באמת לדעת להודות לקדוש ברוך הוא על מה שהשם מטיב איתו, על מה שהשם מזכה אותו. ובפרט אם הוא לומד תורה - אין לך הודאה יותר גדולה מזה! אתה יכול להודות על הכל, אבל הא'-ב' שלנו, אחרי הכל שאתה זוכה ללמוד תורה - זה זכות הכי גדולה שיכולה להיות בעולם! הכי הכי גדולה בעולם שיכולה להיות!
זה בן אדם צריך להודות, למצוא זמן להודות להשם על כל מה שהשם מטיב איתו, כל מה שהשם עושה איתו. וכל אחד אחר כך בעזרת השם יפרסם לעצמו את הניסים והנפלאות שבורא עולם באמת מטיב איתו. וזה הזמן של החנוכה!
ולכן בחנוכה, אחרי הדלקת נרות חנוכה, תעשה בבית איזה ריקוד! תעשה! אל תתבייש! תעשה איזה ריקוד! זה זמן גדול! באמת זמן גדול! זמן של להודות לקדוש ברוך הוא!
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן!