שיעור 121

חנוכה מלמד אותנו דברים עצומים

פרשת וישב [חנוכה] תשפ"ו

שיעור במקום הרב עמאר

רעיונות מרכזיים

1. הסתירה בהלכות חנוכה - מסירות נפש מול "כבתה אין זקוק לה"

ההלכה מחייבת למכור אפילו בגדים כדי להדליק נרות חנוכה, אך אם הנר כבה אחרי עשר שניות - "כבתה אין זקוק לה". הסתירה לכאורה מלמדת שמצווה שנעשית במסירות נפש לעולם אינה נעלמת, גם אם נראה שהתוצאה המיידית מינימלית.

2. כוחו של רצון טוב - השמן שהציל 600 נפשות

האדמו"ר מסאטמר קבר שמן זית וחנוכיה לפני שנלקח למחנות, אך שוחרר ולא זכה להשתמש בהם. אותו שמן נמצא על ידי האדמו"ר מבאטוש והציל 600 יהודים במחנה מייאוש, נתן להם זיק חיים להמשיך ולשרוד. הרצון הטוב לא נאבד לעולם.

3. משל המקווה - כוח הנגיעה באלוקים

כמו שבמקווה מספיקה השקה אחת בין מים שאובים למי גשמים כדי לטהר את כל הבריכה, כך נגיעה אחת בקדוש ברוך הוא מטהרת את האדם לנצח. אפשר "לשים פקק" אחר כך, אבל הטהרה נשארת.

4. ערך המצווה הבודדת - תפילין אחת לנצח

יהודי שלא ידע כלום מיהדות הניח תפילין פעם אחת בחייו בזכות הרב אהרן קוטלר. בחלום גילה שעל מצווה יחידה זו מקבל שכר נצחי. גם תרומה של 50 דולר לישיבה היא זיכוי נצחי.

5. הסורג וההבדל בין ישראל לעמים

היוונים פרצו 13 פרצות בסורג - מחיצת עץ נמוכה שהבדילה בין המקום שגויים יכולים להיכנס למקום המיוחד ליהודים. החשמונאים תיקנו ב-13 השתחוויות, כי ההודיה לה' היא המבדילה בין ישראל לעמים.

6. גודל כוחו של הנר הקטן

חז"ל קבעו שנר אחד מספיק לפרסום הנס, לא צריך מדורה ענקית. חנוכה מלמד שאין לזלזל אפילו באור הקטן ביותר - כל מעשה קטן יש לו ערך עצום.

7. חנוכה כחג ההודיה וההכרה בניסים

עיקר תיקון החשמונאים היה בהשתחוויות והודיה. חנוכה מלמד להכיר טובה, להודות על הניסים הקטנים והגדולים, ולהבין שאלוקים מלווה אותנו תמיד.

הסיפורים בשיעור

1. האדמו"ר מסאטמר והשמן שהציל 600 נפשות

לפני השילוח למחנות, האדמו"ר מסאטמר לקח רק שמן זית וחנוכיה במקום רכוש אחר, וקבר אותם ליד עץ גדול. הוא שוחרר לפני חנוכה ולא זכה להשתמש בהם. שנה לאחר מכן, האדמו"ר מבאטוש מצא באותו מקום את השמן והחנוכיה, הדליק נרות ל-600 יהודים במחנה שחשבו שאליהו הנביא הביא להם, וכולם קיבלו כוח לשרוד וניצלו.

2. הרב שניאור קוטלר והעשיר שתרם 50 דולר

הרב שניאור קוטלר התעקש לבקר אצל עשיר ששנא דתיים ולא תרם לישיבות. דיבר איתו שעתיים על אמונה אחרי שהעשיר שאל "איפה היה אלוקים בשואה", וענה לו שאלוקים הציל אותו והעניק לו עושר. העשיר תרם רק 50 דולר, אך הרב ראה בזה זיכוי נצחי של יהודי במצוות החזקת תורה.

3. הרב אהרן קוטלר והיהודי שהניח תפילין פעם אחת

בזמן השואה, הרב אהרן קוטלר חזר לישיבה להביא תפילין שנשכחו, למרות הסכנה. התאכסן אצל יהודי שלא ידע מה זה תפילין, והניח לו פעם אחת בחייו. עשרים שנה לאחר מכן, היהודי בא בחלום לרב וסיפר שנפטר ללא זכויות, אך על הנחת התפילין היחידה מקבל שכר נצח נצחים.

4. היוונים והסורג - 13 פרצות ו-13 השתחוויות

היוונים פרצו 13 פרצות בסורג - גדר עץ נמוכה של 80 ס"מ שהפרידה בין המקום שגויים יכולים להיכנס להר הבית למקום המיוחד ליהודים. החשמונאים תיקנו זאת בקביעת 13 השתחוויות במקום, להראות שההודיה לקב"ה היא המבדילה בין ישראל לעמים.

5. ראש העיר והנר הבודד

ראש עיר רצה לעשות פרסומת למפלגתו והדליק נר חנוכה אחד קטן מתחת לעשרה טפחים. הרב מסביר שאם היה עושה פרסומת היה מדליק מדורה ענקית, אך חז"ל מלמדים שנר אחד מספיק - אין לזלזל באור הקטן ביותר.

תמלול השיעור

שתי הלכות סותרות - והמסר הנפלא!

יש לנו בחנוכה שתי הלכות שסותרות אחת את השנייה. או ההלכה הזאת או ההלכה הזאת - שתיהן ביחד לא מסתדרות.

הלכה ראשונה: בחנוכה אין שום פטור לבן אדם מלהדליק נרות חנוכה. אין כזה פטור. בן אדם אומר: "תשמע, אבל אין לי כסף!" - לך תשכיר את עצמך, לך תעבוד, תביא כסף, תדליק נרות חנוכה.

"אין לי עבודה!" - אין לי עבודה, תמכור את הבגדים!

מה זה "תמכור את הבגדים!"? כשאני מדבר על בן אדם שאני אומר לו למכור את הבגדים, זה לא כמו היום. בהבנה של היום, "תמכור את הבגדים" - ויש פה בגמ"ח עוד עשר חליפות, אתה יכול לקבל משם. אלא הפירוש שאם אני אומר לך "תמכור את הבגדים!", זה מינימום עוד לפחות חצי שנה עד שתחזור לך החליפה הזאת. לפחות! במושגים של פעם, ככה זה היה.

עכשיו בואו נחדד את המציאות הזאת - הבן אדם מוכר את החליפה שלו, הוא מגיע לבית כנסת בלי חליפה. כולם שואלים אותו: "תגיד, איפה החליפה?" אומר: "תשמע, מכרתי את החליפה בשביל לקנות נרות חנוכה". הוא הולך להתקבל באיזו משרה - לא יקבלו אותו. למה? :אין לך חליפה!" כל מקום, לא נעים לו. באמת לא נעים.

מה ההלכה אומרת? "אדוני, את אף אחד זה לא מעניין! מכור את החליפה שלך!"

הבן אדם הלך, לקח את החליפה שלו, מכר אותה, קיבל נרות חנוכה, בא להדליק נרות חנוכה. וואו, כשהוא מדליק נרות חנוכה - זה נרות חנוכה שלנו? לא! זה הנשמה שלו פה!

טוב, הוא הדליק נרות חנוכה, בירך בדחילו ורחימו. אחרי עשר שניות - נכבו הנרות.

מה אומרים לו? "כבתה אין זקוק לה!"

"תגיד, אתה נורמלי?! אני מכרתי את החליפה שלי! בשביל מה? בשביל נר חנוכה שדולק עשר שניות ונכבה? מה אתה אומר לי 'אתה לא צריך, יצאת ידי חובה'? אין לי בעיה, אם לעשיר הזה יכבה לו - לעשיר הזה כן, שיכבה לו, אבל אני?!"

איך יכול להיות? יש פה שתי הלכות בחנוכה שלא מסתדרות אחת עם השנייה! מצד אחד חז"ל אומרים לך: "מכור את הבגדים שלך!" מצד שני: "אם כבתה - אתה פטור, יצאת ידי חובה, נסתיימה המצווה."

איך יכול להיות? אתה מחייב אותי עם כל החיים שלי, ולאחר מכן אתה אומר לי "יצאת ידי חובה"?

 סיפור מופלא מהאדמו"ר מסאטמר

סיפר בעל ה"דברי יואל" מסאטמר:

" בזמן השואה, התחילו הגזירות בהונגריה בשנה האחרונה של המלחמה. במלחמת העולם השניה הייתה חמש שנים, והם [הנאצים] הגיעו להונגריה רק בשנה האחרונה.

הם הגיעו שלושה שבועות אחרי חג סוכות. אמרתי לעצמי: 'מה החג הבא שמגיע אחרי סוכות? חנוכה! אני יודע שבמחנה לא ישאר זכר לבן אדם. לפחות שיהיה לי נרות חנוכה!'

הגרמנים הגיעו, נתנו לכל אחד שעתיים להתארגן, לקחת דברים שהוא רוצה לקחת ולהגיע לרכבת. משם ייקחו אותו לפולין.

אמרתי: 'מה אני יכול לקחת?' הלכתי הביתה, לקחתי שמן זית זך, לקחתי מנורה - חנוכיה של קריסטל, פתילות, כוסיות - משהו הידור שבהידור לקחתי. שמתי הכל בשקית בד והלכתי לרכבת.

חלק מהאנשים לקחו כסף, חלקם לקחו אוכל, חלקם בגדים, חלקם לקחו מזכרות. לא נשאר זכר מכל מה שהביאו.

כשהגיעו לפולין אמרו: 'כולם להתפשט!' לא נשאר זכר מכל מה שהביאו.

אני, איך שירדתי במחנה, רצתי. היה שם איזה עץ גדול. אמרתי: 'אני אזכור איפה נמצא השמן זית - ליד העץ הגדול הזה.' חפרתי באדמה, קברתי את השמן זית עם הפתילות, כיסיתי את זה באדמה. אין כלום מה לקחת ממני, שום דבר! חוץ מזה לא היה לי כלום.

עבר חודש, אולי פחות מחודש. יום אחד קוראים לי הגרמנים, אומרים לי: 'מחר אתה משוחרר, אתה נוסע לארצות הברית.'

מה היה? היה איזה יהודי אחד - איני זוכר את שמו - שהיה נותן לגרמנים על כל ראש של יהודי 1000$. 'תשחררו, אני נותן על כל ראש יהודי 1000$!' והגרמנים בסוף המלחמה היו צריכים הרבה כסף לקנות תחמושת, והוא מוכן לשלם על כל ראש 1000$.

האמא שלו באה אליו בחלום, אמרה לו: 'מחר אמורים להשתחרר אלף יהודים. אני מבקשת ממך שבתוך הרשימות יהיה גם יואל טייטלבוים.' באמת, הוא התקשר לגרמנים, ביקש שיהיה עוד בן אדם אחד והוא משלם עליו - יואל טייטלבוים. ובאמת, למחרת שחררו אותו והוא נסע לארצות הברית.

הוא מאוד הצטער, הוא אמר: 'כל כתבי הקודש שלי היו בהונגריה, השארתי אותם שם כי ידעתי שייקחו אותם הגרמנים. ומה לקחתי איתי? שמן זית ומנורה. ובסוף זה גם נשאר בפולין ולא נשאר לי כלום. יצאתי קרח מכאן ומכאן.' היה בצער גדול.

שנה שלמה עברה, הסתיימה המלחמה. חלק מהיהודים יצאו לארצות הברית, חלקם נשארו באירופה, וחלקם זכו ועלו לארץ ישראל. האדמו"ר מ'טאהש' עלה לארצות הברית.

 המשך הסיפור המדהים

שאל בעל ה"דברי יואל" את האדמו"ר מ'טאהש': "שנה שלמה במלחמה - ספר לי מה עברתם שם?"

"אני אספר לך, כבוד הרב. שם עברנו עינויים על אנושיים, עינויים קשים. תדע לך שרצינו לשלוח יד בנפשנו. כפשוטו. מרוב הצער והייסורים - לא יכולנו לסבול את הצער והייסורים.

זה היה יום לפני חנוכה. היינו במחנה 600 אנשים בחדר אחד גדול. 'רבי, מחר חנוכה! מאיפה נדליק נרות חנוכה?' אמרתי להם: 'אני בצרה אתכם ביחד.'

יום למחרת, אני חוזר מהעבודה במחנה בערב. אני הולך ליד עץ גדול, אני דורך - פתאום הרגל שלי נכנסה באדמה ונפלתי. אמרתי: 'מה זה? פתאום יש פה חור באדמה?' אני קם, אני חופר, אני רואה: שמן זית! חנוכיה! פתילות! כוסיות! הכל!

חזרתי בחזרה למחנה, אמרתי להם: 'חברים, היום בעזרת ה' מדליקים נרות חנוכה! הידור שבהידור!'

'מאיפה? אל תשאלו שאלות! הידור שבהידור!'

בשתיים בלילה, הגרמנים הלכו לישון. אני טיפסתי, עליתי לגג, מהגג ירדתי דרך המרזב, הלכתי לעץ הגבוה, חפרתי באדמה, הוצאתי את השקית. היה שם שמן זית, פתילות, חנוכיה קריסטל, כוסיות - פתילות, משהו!

הדלקנו את נרות החנוכה. זה היה כזה ענק! ענק! כולם שאלו אותי: 'רבי, מאיפה זה?'

אני אומר להם: 'מה אתם לא מבינים? אליהו הנביא הביא את זה לפה! מה זה אומר? שאלוקים מסתכל עלינו! אלוקים חושב עלינו! אלוקים רוצה שנחיה!'

ולמחרת אני אומר להם: 'ראיתם? שני נרות במחנה, באיזה עינויים - שמן זית זך, פתילות חדשות, הכל מסודר! מה זה אומר? אם בורא עולם שלח את אליהו הנביא, מה זה אומר? שאלוקים רוצה אותנו!'

כבוד הרב, קיבלנו 'זיק' של החיים! פתאום רצינו לחיות! עבדנו. שנה שלמה עברה - כל ה-600 איש של המחנה, כולנו ניצלנו! למה? כי בורא עולם שלח את אליהו הנביא כדי להראות לנו עד כמה הוא אוהב אותנו!"

אומר לו בעל ה"דברי יואל": "תגיד לי, הבקבוק של השמן זית - היה עם מדבקה בצבע ירוק?"

"מה? נכון!"

"תגיד, החנוכיה הזאת הייתה עשויה מקריסטל? עם השמש בצד?"

"מה? נכון!"

"הפתילות היו..."

אמר לו: "בטח!"

אמר לו: "איזה אליהו הנביא?! זה אני שמתי אותם שם! אני שמתי! איזה אליהו הנביא? ליד העץ הגדול - אני שמתי אותם שם!"

אומר בעל ה"דברי יואל": "אני חשבתי לעצמי: רציתי לקיים מצווה בהידור, ובסוף לא זכיתי. תגיד, הרצון הזה נאבד? מה, נאבד הרצון הזה? הרצון הזה נעלם?

בורא עולם הראה לי - הראה לי בורא עולם: הרצון הזה לא נאבד! 600 אנשים ניצלו בזכותך! 600 אנשים קיבלו זיק של החיים כדי לזכות לחיות!"

אין מצווה שהולכת לריק. באים חז"ל בחנוכה אומרים לך: "תמכור את הבגדים שלך! תמכור את הבגדים - בטח! תדליק נר חנוכה וזה יכבה אחרי עשר שניות. מה אתה חושב? מצווה שעשית במסירות היא נעלמת? היא לא נעלמת!

זה המהות של חנוכה. חנוכה בא ללמד אותך: תדע לך, מצווה שאתה עושה עם מסירות - היא לא נעלמת לעולם! אין רצון טוב בעולם שנאבד!"

 משל המקווה - עומק נפלא

אגב, אומר בעל ה"דברי יואל" דבר גדול עד מאוד:

חז"ל אומרים במסכת יומא: "אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם ... מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל."

אומר בעל ה"דברי יואל": "אלוקים צריך ללמוד ממקווה? אני לא מבין! אלוקים צריך ללמוד ממקווה? כמו שמקווה מטהר, כך גם אלוקים יכול לטהר? אחי, אתה עושה צחוק! מה? איך? מה אלוקים צריך ללמוד ממקווה?"

אומר בעל ה"דברי יואל":

"בן אדם בנה בריכה - מה זה בריכה ... אולימפית! מאה קילומטר אורך, שש מאות קילומטר רוחב. שם צינור, פתח את הברז לצינור, אחרי עשרים שנה התמלאה הבריכה.

בקיצור, בן אדם בא אליו, אומר: 'תשמע, אני יכול לטבול פה?'

אומר: 'לא, זה מים שאובים, אתה לא יכול לטבול.'

'מה, שאובים? תראה איזה יופי!'

'אין מה לעשות, זה שאובים, אתה לא יכול לטבול!'

'אז מה אני אעשה?'

'אתה, ליד הבריכה הגדולה, תעשה אוצר.'

'מה זה אוצר?'

'תעשה אוצר של מי גשמים, תביא רק מי גשמים - אוטומטי הגשם יבוא לפה, אוטומטי, בלי מגע אדם. ולאחר שתעשה מי גשמים, כמה אתה צריך לעשות? אם אתה [הולך לפי] הרב חיים נאה - 500 ליטר בערך. אם אתה רוצה לעשות לפי ההלכה - 365 ליטר מספיק. אבל אם אתה רוצה להדר - 500. אם אתה רוצה להחמיר - 1000 ליטר, הכי טוב. לא יותר מזה, לא צריך הרבה, 1000 ליטר.'

'נו, ואחר כך?'

'אחר כך אתה לוקח מקדחה, אתה קודח חור בין האוצר לבריכה - חור רוחב שתי אצבעות. שבע ס"מ. אתה עושה השקה בין המים האלו למים האלו. ברגע שהמים יפגשו אחד עם השני - אתה יכול לטבול בבריכה הענקית הזאת'

'תגיד לי, ואחרי שיש השקה, אני יכול לשים פקק? אני יכול לסגור, לשים פקק?'

'כן, אתה יכול לשים פקק. אחרי שהייתה השקה, אתה יכול לשים פקק.'

'תגיד, איך זה עובד?'

'אל תשאל איך זה עובד! ברגע שיש השקה, המים נגעו אחד בשני - זהו, גמרנו! אתה יכול לטבול פה עכשיו, אתה יכול לטבול!'"

מה מקווה, רק נוגע אחד בשני - מטהר את הטמאים! ככה הקדוש ברוך הוא - אתה רק נוגע בו, אתה נהיה טהור! אחר כך אתה יכול לשים פקק, אין בעיה.

"מה מקווה מטהר את הטמאים" - רק נגיעה של השקה אחת, הכל טהור! ככה מי שנוגע בבורא עולם פעם אחת - כבר נהיה טהור!

זה מה שחז"ל באו להגיד. כי אנחנו חושבים "וואוו, בשביל שהקדוש ברוך יטהר אותי, מה צריך לעשות..." חז"ל מגלים לך, לא, אל תתבלבל! כמו שמקווה מטהר את הטמאים, ככה הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל! רק התקרבות אחת, זה כבר מספיק.

 סיפור נוסף - כוחה של מצווה אחת

סיפר הרב שניאור קוטלר:

"יום אחד נסעתי, הגעתי לרב אפרים גרינבלט בעל שו"ת 'רבבות אפרים'. הגעתי למקום, אמרתי לו: 'רבי, באתי לפה - אני ראש ישיבת לייקווד, אני צריך לאסוף כספים לישיבה. הישיבה נכנסה לגירעון גדול. תעזור לי! אם אתה יכול לבוא איתי לכל מיני עשירים לאסוף כסף.'

'לאיפה אתה מתכנן ללכת?'

הראיתי לו רשימה.

אומר לי הרב בעל שו"ת 'רבבות אפרים': 'לא, לא! לעשיר הזה, הופמן הזה, אתה לא הולך אליו! זה לא נותן דולר אחד לבחורי ישיבות! שונא דתיים! תגיד לו כדורגל - הוא תורם. תגיד לו הכל - רק תגיד לו בחורי ישיבות, הוא לא מוכן לתרום דולר אחד!'

אומר לו הרב שניאור קוטלר: 'אליו אני רוצה ללכת! אליו אני רוצה ללכת! ואני רוצה שתבוא איתי.'

הרב בעל שו"ת 'רבבות אפרים' התקשר אליו: 'תשמע, נמצא אצלי ראש ישיבת לייקווד, הוא רוצה לבוא אליך לדבר איתך.'

'תגיד לו שאני יכול לשמוע אותו, אין לי בעיה, אבל הוא לא יראה ממני דולר לישיבה!'

'נכון, אני אמרתי לו את זה, והוא אמר שהוא בכל זאת מוכן להגיע אליך.'

'טוב, שיבוא.'

באתי אליו, נכנסתי אליו. איך שנכנסתי, הוא אומר לי: 'כבוד הרב, יש לי שאלה: איפה אלוקים היה בשואה? אני לא מבין אותך! אלוקים הרג את אבא שלי, את אמא שלי, את האחים שלי, את האחיות שלי! איפה הוא היה בשואה?'

אמר לו הרב שניאור קוטלר: 'תגיד לי, ואתה ניצלת?'

'כן.'

'איפה אלוקים היה בשואה שהציל אותך? למה את זה אתה לא שואל? למה אתה שואל רק מה שחסר לך? למה אתה לא שואל על מה שיש לך? את זה אתה לא שואל! אלוקים היה בשואה והציל אותך! הנה, תראה!

אתה שואל למה אתה עשיר ולמה מלא אנשים עניים? איפה אלוקים? איפה אלוקים היה? אני לא מבין! איפה אלוקים? למה אלוקים לא מחלק את הכסף שלך בין מלא אנשים? למה רק לך יש מלא כסף והרבה אין להם? איפה הוא בתמונה?'"

ישב איתו, דיבר איתו שעתיים על אמונה וביטחון.

אחר כך אומר לו הרב שניאור קוטלר - "תשמע, אני בשעתיים האלו יכולתי ללכת לאסוף לפחות כמה מיליונים. ובאתי לפה לדבר איתך על אמונה - שיהיה לך זכות לתרום משהו לישיבה."

אמר לו: "בן אדם, שכנעת אותי!"

הלך, הביא פנקס צ'קים, רשם צ'ק - 50$ .

50 דולר! זה הצ'ק שהוא רשם.

לקח את הצ'ק ויצא.

בעל 'שו"ת רבבות אפרים' אומר לרב שניאור קוטלר: "אין לך מה לעשות! שעתיים לבזבז על הבן אדם הזה בשביל 50 דולר?! יכולנו כבר לעשות מיליונים!"

אמר לו הרב קוטלר - אתה צודק. אבל אני אספר לך -

כשפרצה השואה, רבי אהרן קוטלר היה אחראי על הישיבה. הוא בא לבחורים של הישיבה ואמר להם: 'בורחים לרוסיה! פה באירופה אין מה להישאר, צריך לברוח לרוסיה!'

מספר הרב אהרון קוטלר: "אספתי את הבחורים, אספתי תרומות מאנשים, ויצאנו כולנו לכיוון רוסיה דרך פולין, הגענו לפולין - משם יוצאים לרוסיה.

הגענו ממש לגבול. אני אומר לבחורים: 'אני מצטער, מהלחץ שהיה לי שכחתי את התפילין שלי בישיבה! אני חייב לחזור לקחת את התפילין! אתם בינתיים תעברו את הגבול, אל תחכו לי.'

'הרב, אתה לא יכול לחזור!' אמרו לי. 'אתה לא יכול לחזור! סכנת נפשות!'

אמרתי: 'אני חייב לחזור!'

חזרתי. הבחורים כבר עברו את הגבול, ניצלו. ואני חזרתי, הלכתי, מצאתי את התפילין וחזרתי בחזרה. אבל כבר לא הייתי יכול לעבור את הגבול.

איפה אני אתאכסן? איפה אני אשן בלילה?

עברתי בין הבתים, ראיתי בית עם מזוזה. אמרתי: 'פה מזוזה - יש פה איזה יהודי.' דפקתי בדלת: 'אפשר לישון אצלך בלילה?'

'כן, אתה יכול לישון בלילה.'

הלכתי לישון. התעוררתי בבוקר, התפללתי - אין איפה להתפלל, התפללתי ביחידות - והנחתי תפילין.

שואל אותי היהודי: 'תגיד לי, מה זה הדבר הזה על הראש שלך?'

'מה, אתה יהודי?'

'כן, אני יהודי'

'אתה לא יודע מה זה?'

הסברתי לו: 'זה תפילין.'

'מה יש בזה?'

הסברתי לו הכל.

'אתה רוצה להניח תפילין?'

'כן, אני רוצה להניח.'

הנחתי לו תפילין, אמרתי לו: 'תקרא קריאת שמע.' והוא קרא קריאת שמע".

[כל זה מספר הרב אהרון קוטלר לבן שלו רבי שניאור קוטלר].

"בבוקר הוא נתן לי משהו לאכול - אכלתי פירות וירקות אצלו - ויצאתי. עברתי את הגבול, הגעתי לבחורי הישיבה. משם התארגנו, עם הזמן הגענו לארצות הברית וניצלנו ברוך ה'.

עשרים שנה עברו.

לילה אחד, אני חולם את הבן אדם הזה:

'הרב! הגעתי למעלה לשמיים. הייתי ערום! אין לי כלום! לא ידעתי לא שבת, לא יום כיפור, לא סוכות, לא פסח - כלום! כלום לא ידעתי! כלום! הגעתי ערום!

אמרו לי: הגיהנום שלך כמעט לא ייגמר... אבל יבוא יום, ייגמר הגיהנום - כי גיהנום נגמר פעם אחת. ואחר כך תקבל שכר על המצווה האחת שעשית בחיים שלך - שהנחת תפילין!

אמרו לי שעל הנחת תפילין שהנחתי פעם אחת, השכר הוא נצח נצחים! לא נגמר לעולם!

תודה רבה, הרב, שזיכית אותי פעם אחת במצווה!'"

ככה מספר רבי אהרן קוטלר.

אומר הרב שניאור קוטלר לבעל 'שו"ת רבבות אפרים': "הבנת למה הלכתי לבן אדם הזה? אני הוצאתי ממנו תרומה של 50$. מה חשבת, שזה נגמר? כאילו פה זה נגמר? זה לא נגמר פה! אתה לא יודע מה זה שיהודי עושה מצווה אחת - רציתי שיהיה לו זכות של החזקת תורה! זכות אחת של החזקת תורה! אתה יודע מה אפשר לזכות..."

 חנוכה - חומות מגדליי

המהות של חנוכה - לדעת לשמוח בחנוכה ולדעת להחמיר את החומרות שיש בחנוכה.

"יוונים נקבצו עלי ופרצו חומות מגדליי." אולי אתם מכירים את זה. ואני רוצה להגיד לכם - איזה חומות פרצו? איך זה נשמע - איזה חומות הם פרצו היוונים?

טוב, פתחתי משנה במסכת מידות, פרק ב' משנה ג': הם פרצו 13 פרצות בסורג. בסורג!

מה זה סורג? יש הר הבית, יש אחר כך את בית המקדש, את העזרות. יש עשרה מטר הפרש. שם עושים מעץ - סורגים, סורגים מעץ.

כמה הגובה של הסורגים האלו? עשרה טפחים לפי רבי חיים נאה - 80 סנטימטר. ככה, בגובה של השולחן הזה.

אני לא מבין! עד היום שמעתי "יוונים פרצו חומות מגדליי" - וואו, איזה חומה! אני דמיינתי לעצמי - תשמע, איזה חומה... זה צריך להיות חומה 200 מטר גובה, 700 מטר רוחב - אין איך לפרוץ אותה! והם פרצו! וואו, זה גדלות!

מה הם פרצו? תשמע - יש איזו מחיצה של עץ, מחיצה של עץ 80 סנטימטר. אני לא מבין בכלל למה לפרוץ! אני הייתי עובר מעליה! למה לפרוץ אותה בכלל? שים רגל מצד שני ואתה עובר! לא, פרצו את החומה הזאת!

אני לא מבין? 13 פרצות פרצו שם! 13 פרצות פרצו את החומה הזאת! אני לא הבנתי - אני לא הייתי עושה את זה. מה יש לפרוץ כזה דבר? או מורידים אותו לגמרי, או משאירים אותו. אני לא יודע מה.

להר הבית גם גוי יכול להיכנס. גויים יכולים להיכנס להר הבית. עד איפה? עד הסורג. מהסורג - גוי לא יכול להיכנס. גמרנו, זהו. גוי לא יכול להיכנס. יכול להיכנס עד הסורג. מהסורג - יהודי יכול להיכנס הלאה, גוי לא יכול להיכנס.

את זה היוונים לא רצו לשמוע! בטח! שיהיו סורגים, שישאר! אנחנו נשבור, רק נעשה פרצות - שגם גויים יכולים לעבור!

נו, כשניצחו החשמונאים את היוונים, מה תיקנו? מה תיקנו כנגד ה-13 פרצות? 13 השתחוויות!

אתה יודע מה יעזור לך להבדיל בינך לבין גוי? אם תדע להודות לקדוש ברוך הוא! להשתחוות ולהודות לקדוש ברוך הוא!

ולכן אמרו היוונים - "כתבו לכם על קרן השור: אין לכם חלק באלוקי ישראל!"

למה קרן השור? איפה מופיע בחז"ל שישראל שונה מגוי ופטור מנזיקין? אומרת הגמרא - "שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל גּוֹי פָּטוּר." (ב"ק לח.)

למה קרן השור? איפה מופיע בחז"ל שאדם שמזיק גוי פטור? כתוב: "כי יגח שור איש את שור רעהו". מה דורשים חז"ל? "שור איש - אמר רחמנא, ולא שור של גוי".

[הערה: מסקנת הגמרא (בבא קמא לח.) לענין הלימוד הזה: אמר רבי אבהו, אמר קרא: "עמד וימדד ארץ, ראה ויתר גוים" - ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח. כיון שלא קיימו - עמד והתיר ממונם לישראל. רבי יוחנן אמר מהכא: "הופיע מהר פארן" - מפארן הופיע ממונם לישראל. תניא נמי הכי: שור של ישראל שנגח שור של גוי - פטור.]

שם יש הבדל! בשור! התורה מגלה - יש הבדל בין יהודי לגוי!

את זה אנחנו לא רוצים שיהיה!

"לא! לא רוצים שיהיה! אנחנו רוצים שיהודי וגוי יהיו אותו דבר! לא יהיה הבדל בינינו!"

ולכן חנוכה מלמד אותנו כמה דברים:

אחד - מלמד אותנו להודות לקדוש ברוך הוא. כי זה מה שהחשמונאים תיקנו כנגד הפרצות.

דבר שני - חנוכה מלמד אותנו: אין דבר קטן שנאבד! אין דבר קטן שנאבד! אתה תמכור את החליפה, תקנה את השמן - הנר ידלוק עשר שניות ויכבה. תדע לך שהמצווה הזאת נשארת לנצח! 600 יהודים ניצלו בזכותך רק על הרצון להתחזק! על הרצון להתחזק - ניצלו 600 יהודים! על הרצון שיהודי אחד הניח פעם אחת תפילין - שכר לנצח נצחים!

כל זה חנוכה בא ללמד אותנו - ימי חנוכה ימים גדולים מאוד. וחז"ל מלמדים שלא נזלזל בשום מעשה קטן, שום דבר קטן.

 פרסום הנס בנר אחד

אם ראש עיר היה רוצה לעשות פרסומת למפלגה שלו. נו, מה הפרסומת? לוקח נר אחד - נר אחד! מדליק אותו מתחת לעשרה טפחים ליד הבית שלו. תראו את זה! זה פרסומת?

אם אני הייתי עושה פרסומת, הייתי מדליק - אתה יודע איזו מדורה? כמו בל"ג בעומר! ככה, משהו ענק כזה! ופרסומת בכל העיר! הייתי מדליק בירח גם כן מדורות כדי שיהיה רעש!

באים חז"ל אומרים לך: "לא, לא! תדליק פה נר אחד!" - לפי חז"ל רק נר אחד מספיק. זהו!

חנוכה בא ללמד אותך - אל תזלזל גם באור של נר כזה קטן!

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.