מקץ תשפ"ו
סגולה אדירה... התגברות!
שיעור 122
סגולה עצומה... התגברות!
פרשת מקץ [מוצאי שבת חנוכה] תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- כוח העמידה בניסיון - המפתח לישועה
לאחר שמונה שנים של סגולות ותפילות שלא הועילו, דווקא רגע אחד של עמידה בניסיון גדול (קבלת הגזירה ברצון לאחר שהשמן נשפך) הביא לישועה המיוחלת. שמונה שנים של עבודה יכולות להתקפל ברגע אחד של התגברות, ובאותו רגע האדם יכול לעלות עד למעלה.
- מסירות נפש - מהות הנס של חנוכה
נס חנוכה התבסס על מסירות נפש של החשמונאים שיצאו להילחם ללא כל סיכוי הגיוני ("עשרה מול מיליון"). כשיש מסירות נפש, כל השאלות וההיגיון מתבטלים, וזוהי המהות האמיתית של החג.
- עת רצון בהדלקת נרות - דברי רב חיים פלאג'י
בעת הדלקת נרות חנוכה נעשית עת רצון בשמיים, מידת הדין מתבטלת ומידת הרחמים מתעוררת, בדומה לרחמים המתעוררים בעת תקיעת שופר. זוהי שעה מיוחדת של קרבה והתעלות רוחנית.
- שלום בית עדיף על נרות חנוכה
למרות העת רצון העצומה שבהדלקת נרות חנוכה, חז"ל קבעו שנר שבת עדיף משום שלום בית. כשאדם נכנס הביתה ומאיר פנים, זה יותר גדול מעת רצון של תקיעת שופר - אך "אין לזה כסף" ולכן לא מפרסמים זאת.
- גודל הקושי קובע את גודל האור
"כמה שזה קשה לך יותר, האור נהיה יותר גדול". ככל שהניסיון גדול יותר וההתגברות קשה יותר, כך הזכות והאור הנובעים ממנה גדולים יותר.
- חנוכה - זמן של הודאה
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה" - צריכים להודות לקדוש ברוך הוא על כל הניסים שהוא עושה איתנו רגע רגע, ולהכיר בטוב.
- כוח זיכוי הרבים
"ואם יועיל לאחד מני אלף בדור מן הדורות, די לו שבא לעולם" - אין לנו הבנה בגודל הזכות של זיכוי הרבים, כשמזכים אפילו יהודי אחד להתחזק. על כל אדם שמגיב יש מאה שמושפעים בשקט.
הסיפורים בשיעור
- האברך והסגולה שנשפכה לכיור
אברך שחיכה שמונה שנים לילדים עשה כל סגולה אפשרית ללא הועיל. לפני חנוכה טרח שבועיים להשיג שמן זית שכתש יהודי ירא שמיים במו ידיו, אך אשתו שפכה אותו לכיור בחושבה שפג תוקפו. במקום להתמרמר, קיבל את הגזירה ברצון והדליק בשמן רגיל בשמחה. עשרה חודשים בדיוק לאחר מכן נולדו לו תאומים.
- מנהל התלמוד תורה והעלון שהביא לבכי
הרב ארשקוביץ, מנהל תלמוד תורה באור יהונה, מצא עלון בבית הכנסת עם סיפור על ארגון "השיבנו". כשסיפר את הסיפור לאביו האשכנזי במוצאי שבת, האב התחיל לבכות מהתרגשות. מאז העלון הפך להיות העלון היחיד שלו, והוא מפיץ אותו לתלמידיו ומוסר משם שיחות.
- הבעל שלא יכול להיכנס הביתה בלי העלון
איש אחד סיפר שמאז שיצא העלון "אין לו שלום בית" - אשתו לא מרשה לו להיכנס הביתה בלי העלון השבועי. פעם הסתובב שעה תמימה בטבריה מחפש עלון, עד שמצא אחד ורק אז קיבל "אישור כניסה" הביתה.
- האלמנה שמתחזקת מהעלון
אלמנה מירושלים שהייתה כתבת בהידברות התקשרה לספר שאין דבר המחזק אותה יותר מהעלון השבועי. היא מצפה לו כל שבוע כדי להתחזק מחדש, ואף ביקשה שהרב יהיה הרב שלה (בקשה שנדחתה בעדינות).
- המשפחה שהעלון הפך לחובה
אישה סיפרה לרעייתו של הרב שבביתה הילדים יודעים - "אין כניסה הביתה בלי העלון". זה הפך לכלל מחייב במשפחה.
- הפגישה בשופרסל והטיק טוק
אישה פגשה את הרב בשופרסל ואמרה בהתרגשות שראתה אותו בטיק טוק. הרב, שאינו מכיר את הפלטפורמה, בירך אותה בפשטות להתחזק.
- המעריץ בתחנה המרכזית
יהודי פגש את הרב בתחנה המרכזית בטבריה וסיפר שהוא כותב לו תמיד ומתחזק מהתכנים, אך אינו מקבל תשובה. הרב הסביר שאין לו גישה לפלטפורמות הדיגיטליות.
- הכלל של מוציא הספרים
כשהרב הוציא את ספרו הראשון, מוציא ספרים ותיק לימד אותו: "על כל אחד שמתקשר אליך, יש מאה שקוראים בשקט" - רוב המושפעים לא יצרו קשר לעולם.
תמלול השיעור
סיפר איזה אברך, שמונה שנים לא זכיתי לילדים. איני יודע אם יש איזו סגולה שכתובה באחד הספרים שלא עשיתי אותה. כל הסגולות שבעולם, כל הסגולות, הכל עשיתי. אין, אין.
אמרו שיש איזה צדיק אחד שצריך לנסוע אליו ביום שישי, לתפוס שם את הידית, לקבל קבלות. עשיתי את זה. אמרו ככה - עשיתי. ואני ואשתי עושים ועושים, עד שיום אחד אשתי אומרת לי "די עם הסגולות שלך, שום דבר לא עוזר". מאותו זמן אמרתי תעזוב, אני כבר לא רוצה לספר לאשתי שום דבר.
זה היה אולי שלושה שבועות לפני חנוכה. מישהו אמר לי "תשמע, אצלנו במשפחה בדוק ומנוסה. כל מי שעושה את זה בטוח יש לו ילדים. בדוק ומנוסה".
אמרתי לעצמי, אני לאשתי כבר לא אספר את זה. עזוב. למה? כל מה שאני אומר לה, "אנחנו עושים, זה לא עובד. עושים, לא עובד". יאללה, עזוב.
"מה זה הסגולה הזאת?"
"אתה צריך להדליק נרות חנוכה בשמן זית שכתש אותו יהודי ירא שמיים. יהודי ירא שמיים הוא שכתש את הזיתים, עשה שמן זית. מזה תדליק את הנרות חנוכה. זה אם תדליק ותתפלל, בוודאי זה עובד".
טוב, איך אני עכשיו משיג דבר כזה? אני לא מכיר אנשים. כולם בדרך כלל בבית בד זה ערבים שעובדים. מאיפה אני אשיג בן אדם ירא שמיים?
אני שבוע מרים טלפונים מפה לשם. מצאתי איזה בן אדם אחד במושב אחרי באר שבע. שם הבן אדם הזה הוא מהדור של פעם. אתה יודע, אוכל מהגינה שלו. מה שגדל בגינה הוא אוכל. הוא מגדל ביצים, מגדל עופות, תרנגולים, וזה מה שהוא אוכל. הכל מהבית, הכל של הבית. הוא גם מכין שמן זית שלו פרטי.
יצרתי איתו קשר, נסעתי אליו. באמת אדם ירא שמיים, צדיק גדול, מתפלל, לומד. אמרתי "זה הבן אדם". אמרתי לו "תשמע, יש לי סגולה גדולה להשיג שמן זית, אם אתה יכול לעזור לי".
אומר לי הבן אדם "בטח, אין בעיה. תשיג לי עשרה קילו של זיתים, אני יוצר לך מזה בקבוק של שמן זית. אתה תדליק בזה נרות חנוכה".
אמרתי טוב. באמת הלכתי, התחלתי לברר מי מוכר זיתים. בסוף מצאתי מי שמוכר זיתים. קניתי ממנו עשרה קילו, שק עשרה קילו של זיתים, ונסעתי לבן אדם.
כל הסיפור הזה ארך לי שבועיים. לנסוע אליו, עכשיו אני גם גר בצפון, לנסוע אחרי באר שבע ולחזור, ועוד פעם לנסוע ולחזור. אבל מה לא עושים כדי לזכות לילדים? עשיתי הכל. עשיתי, עשיתי הכל.
קיצור, אמר לי הבן אדם "תהיה איתי, זה עבודה מהבוקר עד הלילה. זה לא עבודה שאתה חושב מכניסים יוצא איזה שמן. זה עבודה לכתוש את הזיתים, לרכך אותם, זה סוג של עבודה".
טוב, מה יש לי ברירה? ישבתי איתו. באתי בנץ, מהנץ אנחנו כותשים את הזיתים, שמים הכל. בלילה נגמר היום, קיבלתי ממנו בקבוק של שמן זית.
אמרתי וואי, הייתה לי הרגשה. מה זה הרגשה טובה. איזו הרגשה טובה הייתה לי. משהו טוב. עכשיו אתה יודע, זה לא שמן כמו שבחנויות, צלול. זה שמן מאוד כהה. שמן עכור. כי זה שמן תעשייה של הבית. זה לא שמן של החנויות שבמפעלים יכולים לנקות אותו.
קיצור, אני מגיע הביתה. יש לי בויטרינה את החנוכייה של חנוכה. הוצאתי את החנוכייה, שמתי את הבקבוק אחרי החנוכייה, שאף אחד לא ידע.
יום הראשון של נר חנוכה, לפני תפילת מנחה, שעה לפני כן, ירדתי למקווה. טבלתי תרי"ג טבילות. טבלתי, איזה ייחודים, איזה עניינים, מה אני אגיד. תפילת מנחה, ערבית, משהו משהו.
קיצור, אני מגיע, אתה יודע, אני כולי באורות. עכשיו אני בא להדליק את השמן זית. אני מגיע הביתה, אני רואה שאשתי הקדימה אותי. הוציאה מהויטרינה את החנוכייה, שמה על השולחן. אני פותח את הויטרינה, הבקבוק לא היה שמה. טוב, אולי במטבח. פותח את המטבח, אין בקבוק. אולי במקום אחר, שם.
תוך כדי אשתי שואלת אותי "אתה מחפש משהו?"
אמרתי לה "כן, היה כזה בקבוק אחרי החנוכייה, את ראית אותו?"
"בטח ראיתי אותו. זה בקבוק ראיתי אותו, כזה כולו עכור. אמרתי בטח פג תוקף לפני 200 שנה, מי יודע מתי הבאת אותו שמה? שפכתי לכיור. שפכתי את כל השמן לכיור!".
הבן אדם אומר לאשתו "טוב, אני חייב לצאת. אני חייב לצאת". אחרי כל האורות שהוא היה בכאלו אורות... אומר "אני יוצא. אני רואה אנשים מדליקים נרות חנוכה ואני בוכה. בוכה. 'ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה ממני? מה?'
אני הולך, פתאום אני רואה איזה בית כנסת. נכנסתי, בית הכנסת היה פתוח. נכנסתי לבית כנסת, אף אחד לא היה, כולם מדליקים נרות חנוכה. אף אחד לא היה. עמדתי ליד ההיכל. אמרתי 'ריבונו של עולם, אני לא מבין. אני רוצה לזכות לילדים. טרחתי שבועיים, אני טורח, ומה עשית לי עכשיו? שפכת לי את השמן הזה בתוך הכיור? למה? למה אתה עושה לי את זה? מה? כל כך אני רוצה...'.
בסוף אני ומתפלל, מתפלל, שירחם עליי. בסוף אני אומר לאלוקים 'אלוקים, אני רוצה להגיד לך משהו. אני מקבל את הגזירה שלך. זו הגזירה שגזרת עליי. אני מקבל את זה ברצון. מהיום אני מקבל את הגזירה ברצון. שלום, זהו'.
וזהו, חזרתי. חזרתי, הלכתי לסופר, קניתי שמן זית 20 שקל. באתי הביתה, הדלקתי נרות חנוכה. התחלתי לרקוד.
אשתי אומרת לי "מה אתה מתלהב?"
מה אני אספר לה? מה אני אספר לה? ששבועיים הלכו לפח? מה אני אספר לה? שעמדתי בכזה ניסיון?
הדלקתי את הנרות חנוכה. מספר הבן אדם, עשרה חודשים - בול. מהדלקת נר ראשון - נולדו לי תאומים. מהדלקת נר ראשון - נולדו לי תאומים!
אני שמונה שנים בוכה, קורע את השמיים למעלה, לא עוזר. אין סגולה בעולם שלא עשיתי, וזה לא עוזר. שבע שנים אני מדליק נרות חנוכה, מתפלל, לא עוזר. אבל כשעמדתי בניסיון כזה גדול, אתה יודע, שבועיים של מתח, הכל, שפכו לך את הכל לפח, אתה יודע, ועמדתי בניסיון - שמה הגיעה לי כל הישועה.
וזה כל המהות של חנוכה. חנוכה, כל המהות של הנס הזה, זה היה נס של מסירות נפש. תגיד, מה יש לך בכלל הווה אמינא ללכת להילחם? האם יש בזה שכל בכלל? כשאתה אומר לי 'רבים ביד מעטים', זה לא עשרה מול עשרים. זה עשרה מול מיליון. מה יש בכלל הווה אמינא בכלל? מה יש בכלל הווה אמינא?
אתה צודק, זה כשאין מסירות נפש. כשיש מסירות נפש, אל תשאל שאלות עכשיו.
כל אחד מאיתנו, לפעמים שמונה שנים של עבודה מתקפלות ברגע אחד של החיים. רגע אחד של החיים, בניסיון אחד של החיים. רגע אחד של ניסיון כזה גדול שאלוקים מעמיד אותך, אתה יכול ברגע אחד לעלות עד למעלה. עד למעלה. ברגע אחד.
לכן אנחנו בחנוכה נתלמד לדעת לעמוד בניסיון. תעמוד בניסיון. "אה, זה קשה לי מאוד". נכון. כמה שזה קשה לך יותר, האור נהיה יותר גדול. יותר גדול.
אתה יודע מה זה שמונה שנים של תפילות, שמונה שנים של סגולות, תפילות, קברי צדיקים, שמונה שנים של עבודה. זה לא רגע אחד שבן אדם מתגבר.
עוד רגע אחד אני לוקח לכם. כותב רבי חיים פלאג'י, איני יודע אם אתם קראתם את זה, אבל רבי חיים פלאג'י כותב בספר "רפואה וחיים", אות ע"א, איזה דבר גדול, נורא:
"כי בעת הדלקת הנרות נעשית עת רצון בשמיים, ומידת הדין מתבטלת, ומידת הרחמים מתעוררת על האדם, כמו הרחמים שמתעוררים בעת תקיעת שופר, שמהפכים את מידת הדין למידת הרחמים".
שמעתם? רבי חיים פלאג'י. יש לנו עוד יומיים סך הכל. יש לנו היום ומחר להדליק נרות חנוכה. אתה יודע, זה כמו הרחמים שמתעוררים בעת תקיעת שופר. ככה הוא כותב, וזה פחד פחדים. איי איי איי, איזה רחמים זה. גדול, אה גדול.
ואף על פי כן, חז"ל אומרים, נר חנוכה ונר שבת - נר שבת עדיף. למה? מה יש שנר שבת עדיף? משום שלום בית.
תגיד, מה הכוונה שלום בית? אז רש"י כותב במקום שמה, במסכת שבת, שבני הבית מצטערים לישב בחושך. זהו. זה מה שרש"י כותב, זה השלום בית. אני לא מבין. שיצטערו! אני לא מבין. יש לך פה עת רצון כמו תקיעת שופר! אתה לא מבין איזו עוצמה זה!
מה חז"ל הקדושים אומרים לך... נכון. אף על פי כן, וותר על הכל. כי אתה לא יודע שכשאתה נכנס הביתה ואתה מאיר פנים, זה יותר מעת רצון בתקיעת שופר.
את זה אנחנו לא יודעים. את זה לא כותבים לנו במודעות. אין על זה כסף. אין על זה כסף, אז לא כותבים לנו את זה במודעות. אבל שתדע, חז"ל גילו לך פה. העת רצון שמתגלה כשאתה נכנס הביתה ואתה מחייך ואתה מאיר פנים - יותר גדול מכל נרות חנוכה. כולל 'זאת חנוכה'. כולל, כולל.
שבן אדם ידע להעריך כמה השלום גדול בעיני השם. לא מה שנראה לך. כי כמה שאתה מכיר, שאנשים עושים עסק מחנוכה. חז"ל הבינו, יש עסק יותר גדול מזה.
אני מסיים. "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". צריכים להודות לקדוש ברוך הוא על כל הניסים שהוא עושה איתנו רגע רגע.
אז גם הפעם אני גם רוצה להודות לרב ישורון קובי על כל הטירחה שבאמת הוא טורח על השיעורים. דבר ראשון, על השיעורים ב'קול הלשון'.
אנחנו מגיעים היום כמעט כל חודש למאתיים שעות האזנה. כמעט. לפעמים יותר, לפעמים פחות. בממוצע זה עשר, אחת עשרה, חמש עשרה שעות ביום בממוצע. ב'קול הלשון'. איני יודע מי שומע, אבל אנשים שומעים. וזה מהשיעורים ששם הרב ישורון ב'קול הלשון'. ישר כוח גדול.
והדבר השני זה העלון. העלון שהוא מוציא, מופץ, אני חושב אמר לי חכם ששון, הוא בעצמו מפיץ את זה, ארבע מאות עותקים. מגיע לכל מקום.
התקשר אליי איזה יהודי אחד, כמדומני הרב הרשקוביץ, איני יודע אם זה המילים המדויקות, אבל לא משנה. מנהל תלמוד תורה בהר יונה. הוא אומר לי "אתה יודע, נכנסתי לבית כנסת, מנחה של שבת, אני רואה עלון על השולחן. לקחתי עלון, התחלתי לקרוא, מאוד נהניתי. היה שם סיפור, זה היה פרשת כי תצא. יש שם סיפור על ארגון 'השיבנו' מחוץ לארץ. מי שיודע יסתכל פרשת כי תצא. אני מאוד התלהבתי מהסיפור הזה. התקשרתי לאבא שלי מוצאי שבת. 'אבא, יש לי סיפור בשבילך'. אבא שלי שמע את הסיפור, התחיל לבכות".
אמרתי "אבא שלי אשכנזי בוכה? אה, לא יכול להיות! בוכה מסיפור!"
אמר לי "זה העלון שלי. מהיום זה העלון שלי. אין לי עלון אחר".
הבן אדם אומר לי "תדע לך, אני פשוט מוציא את העלונים מהמחשב, בתלמוד תורה, רק העלון הזה נכנס. אני מחלק את זה לתלמידים, אני מוסר משם שיחות. תדע לך, אז הייתי מוסר מכל מיני רבנים, מסרתי מהעלון. אני אומר לך, דברים מתקבלים הכי טוב מכולם. הכי טוב מתקבל".
סיפר לי איזה אחד פה, לא יודע אם הוא מרשה שאני אגיד את השם שלו, הוא אמר לי "מאז שיצא העלון הזה, אין לי שלום בית".
"למה?"
"אני לא יכול להיכנס הביתה בלי עלון. יום אחד", הוא סיפר לי, פגש אותי בטבריה, "יום אחד באתי הביתה בלי עלון. אשתי אומרת 'אין כניסה לפה'. אתה יודע, אני שעה מסתובב, כל מאור חיים, לא היה. לא היה. עליתי, אני עולה, מחפש, הייתי בפרי מגדים, גם נגמר. מסתובב, ממשיך להסתובב, עד שמצאתי עלון אחד. אחרי שעה שאני מסתובב, ואז נכנסתי הביתה. היה לי אישור להיכנס הביתה". אז זה עם העלון הזה.
גם איזו אישה אחת פגשה את אשתי, אומרת לה "תדעי, אצלנו בבית הילדים יודעים, לא נכנסים הביתה בלי עלון. לא, לא. אין אין כניסה הביתה בלי בלי העלון הזה".
סיפרה איזו אישה אחת, אלמנה אחת בירושלים "אני הייתי כתבת בהידברות. אחרי שהתאלמנתי הפסקתי עם זה. היה לי מלא רבנים, אתה יודע, פה ושם וזה. יום אחד נחשפתי לעלון שלך..." [ככה התקשרה אליי איזו אישה אחת אלמנה, לא מכיר אותה בדיוק. היא אומרת לי] "...תדע לך, אין משהו מחזק אותי יותר מהעלון הזה. מאוד מאוד מאוד. אני מצפה כל שבוע לעלון הזה כדי להתחזק שוב".
היא אומרת לי "אני רוצה שאתה תהיה הרב שלי".
אמרתי "תעשי טובה, רק את זה לא. זה לא. תחפשי לך רבנים אחרים. אני אין לי זמן בשביל הדברים האלו. עדיף תחפשי לך רב אחר, זה יותר טוב גם בשבילך, כי אני אין לי זמן בשביל הדברים האלו". אבל באמת אנשים מתחזקים מאוד מאוד.
וגם יש את הסרטונים. אני לא יודע מה. נכנסתי פה לשופרסל, נכנסתי לשופרסל איזה יום אחד. איזו אישה אחת אומרת לי "כבוד הרב, ראיתי אותך, ראיתי אותך בטיק טוק".
אני לא יודע מה זה טיק טוק, לא יודע מה זה טיק טוק, לא יודע מה זה.
"ראיתי אותך".
אמרתי לה "מה זה? מה זה?"
אז היא סיפרה לי. אמרתי לה "תהיי בריאה, תתחזקי". מה אני יודע מה זה? אני לא יודע מה זה. אבל אנשים רואים.
היה גם אחד פגש אותי בתחנה המרכזית בטבריה. "כבוד הרב, אני כותב לך כל פעם, אני מתחזק, אני זה, אתה לא עונה לי".
אמרתי לו "מה אני אגיד לך? אני אין לי גישה למקומות האלו. אבל אני אבקש מהבן אדם שיכתוב לך איזה משהו, יענה לך. אני לא יודע מה".
באמת ישר כוח לרב ישורון. ישר כוח. זה מה שאנחנו רק יודעים. כשאני הוצאתי ספר פעם ראשונה, אז שאלתי איזה אחד שמוציא ספרים "תגיד, איך אני אדע אם אנשים קוראים בספרים שלי?"
אומר לי "אם אחד מתקשר אליך, יש עוד מאה שקוראים. שתדע. על כל אחד שמתקשר יש מאה שקוראים. רק מה? אנשים לא מתקשרים."
אני מסיים, כותב הפלא יועץ: "ואם חננו השם דעת יכתוב ספר, ואם יועיל לאחד מני אלף בדור מן הדורות, לאחד מני אלף, די לו שבא לעולם".
מה זה פלא פלאים! אין לנו הבנה בזה. אין לנו הבנה במושג הזה של זיכוי הרבים. שאתה מזכה איזה יהודי רק להיות 'רוצה' להתחזק - אין לנו הבנה בזה.
יזכה אותנו השם שהחג הזה הקדוש הזה, חג חנוכה שמלא אור, ישפיע עלינו אור של תורה, אור של שמחה. שמחות בבית בעזרת השם, בלב שמח, בישועות גדולות, מתוך בריאות והצלחה וסייעתא דשמיא הגדולה.
וישר כוח גדול באמת לרב ישורון על כל הטירחה. ישר כוח גדול. תבורך מפי העליון. תזכה לראות רק נחת ושמחה וסייעתא דשמיא תלווה אותך כל החיים, אמן ואמן.