ויגש תשפ"ו
אני לא עושה עסקים לפני התפילה
שיעור 123
אני לא עושה עסקים לפני תפילה
פרשת ויגש תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- הניסיונות הם סיבת ההצלחה של יוסף
השפת אמת מסביר שיוסף אמר לאחיו שטעותם היתה בחשיבה שהיה מגיע לגדולה אילולא מכרוהו. האמת היא שדווקא המכירה למצרים והניסיונות שעבר הם שהעלו אותו למדרגות הגבוהות שהשיג.
- קיצור הדרך של בורא עולם
כשיעקב ביקש לישב בשלווה, "קפץ עליו רוגזו של יוסף". השפת אמת מסביר שהקב"ה אמר ליעקב: מה שתוכל להשיג בעבודת ה' של עשרים שנה בשלווה, אני יכול לסדר לך בשנה אחת של ניסיונות.
- שיא המדרגות בזמן הניסיון
בזמן שאדם עומד בניסיון, המדרגות שהוא משיג לא ניתנות לתיאור. דווקא ברגעי ההתמודדות הקשים ביותר, כשנראה שהכל אבוד, שם נמצאת העלייה הגדולה ביותר.
- "יישר כוח" על הקשיים
כשם שחז"ל דרשו על משה "אשר שיברת" - "יישר כוחך ששיברת", כך יוסף אומר לאחיו "אשר מכרתם אותי מצרימה" - יישר כוחכם שמכרתם, כי זה מה שהביא להצלחתי.
- כוח התפילה של המתמודד עם ניסיונות
הרשב"א העיד שתפילתו של בעל מכולת פשוט שעמד בניסיון לא לרמות במשקל הורידה גשם, כשתפילות גדולי הדור לא הועילו. ההתמודדות היומיומית עם הניסיון נותנת כוח מיוחד לתפילה.
- ענוותנותו של משה רבינו
הרש"ב מסביר שמשה היה עניו מכל האדם כי ראה את הדורות האחרונים שעובדים את ה' בלי לב ובכל זאת מתגברים, בעוד שלו היה לב לעבודת ה'. הוא הבין שגדולתם עולה על שלו.
- ערך הניסיונות בדורות האחרונים
החפץ חיים אמר לבחורי ישיבה שהוא מודה להם שזיכו אותו לראותם, כי הניסיונות שלהם גדולים יותר משלו, ולכן מדרגתם למעלה תהיה גבוהה יותר.
- הקושי האישי כמקום הצמיחה
לכל אחד יש את הקושי הייחודי שלו - בבוקר, בלילה, בשלום בית, בלימוד. דווקא במקום הקושי האישי נמצא הכלי המוצלח ביותר לברכה ולהצלחה.
הסיפורים בשיעור
- בעל "מחצית השקל" ועלילת הדם
בזמן עלילת דם נמצאה סכינו של הרב ליד ילד נוצרי הרוג. למרות שיכול היה לכפור ולהינצל, סירב לשקר והודה שהסכין שלו. כשהשר הגוי ידע לתאר שריטה בסכין, הבין הרב שהוא הרוצח והוכיח זאת. בזכות עמידתו בניסיון בוטלו עלילות הדם לדורות.
- בעל המפעל שלא ענה לטלפון בזמן תפילה
יהודי בעל מפעל קיבל על עצמו לא לעשות עסקים לפני תפילה. למחרת המנכ"ל התקשר חמש פעמים בדחיפות, אך הוא לא ענה. התברר שפקידי מס הכנסה באו לביקורת, וכשראו שהוא לא עונה בגלל תפילה הבינו שהוא ישר ואישרו שהכל תקין בלי בדיקה.
- בחורי הישיבה והנסיעה הארוכה לשמירת העיניים
תשעה בחורים בארה"ב בחרו לנסוע תשע שעות באוטובוס במקום שעה וחצי במטוס, כדי להימנע מפגיעה בשמירת העיניים בשדה התעופה. האוטובוס התהפך בתאונה קשה, אך כולם יצאו בלי שריטה - נס גלוי בזכות המסירות לקדושה.
- בעל המכולת הישר והגשם
הרשב"א נשלח בחלום לבעל מכולת פשוט שיתפלל לגשם. האיש סיפר שכולם לועגים לו על שמעולם לא רימה במשקל, למרות הלחצים. הוא הניח את המאזניים על התיבה ואמר לקב"ה: "כמו שאני מתאמץ בניסיון שלי, גם אתה תתאמץ להוריד גשם" - והגשם ירד מיד.
- משה רבינו רואה את הדורות האחרונים
הרש"ב מספר שכשמשה רבינו ראה בנבואה את הדור האחרון, אמר: "אני יש לי לב לעבוד את ה' ועובד. אלו אין להם לב לעבוד את ה' ובכל זאת עובדים - הם גדולים ממני!" וזו הסיבה שנאמר עליו שהיה עניו מכל האדם.
- החפץ חיים ובחורי הישיבה
ראש ישיבת מיר סיפר שהחפץ חיים אמר לבחורים שהתארחו אצלו: "אני מודה לכם שזיכיתם אותי לראותכם. כמו שיעקב רצה לראות את יוסף בחיים כי אחרי מותו לא יוכל להשיג את מדרגתו, כך אני זוכה לראותכם עומדים בניסיונות שלא היו בדורי".
תמלול השיעור
"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו, ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה".
אומר השפת אמת, מה היתה המחלוקת שהיתה פה בין אחי יוסף לבין יוסף עצמו? הם נבהלו מפניו, שלא יכלו לענות. והוא החזיר להם ואמר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה".
אומר השפת אמת, האחים הקדושים שראו את יוסף עומד בכזו צדקות, בכזו מדרגה כזאת גבוהה, אמרו: וואו, אם במצרים שזה שיא השפלות הוא הגיע לכזו מדרגה, אם לא היינו מוכרים אותו והוא היה אצל אבא, אתה יודע לאיזו מדרגות היה יכול להגיע? לאיזו מדרגות יוסף יכול להגיע?
וזה מה שיוסף החזיר להם, אמר להם: "זו הטעות שלכם. אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. אם זכיתי למה שזכיתי, זה רק בגלל שמכרתם אותי מצרימה. אם לא הייתם מוכרים אותי מצרימה, הייתי נשאר בדיוק כמוכם, בלי שום עלייה. דווקא הניסיונות, דווקא הקשיים האלו, הם שהצליחו לרומם אותי יותר מהכל".
ולכן אומר השפת אמת, זה מה שכתוב על משה רבינו, שכתוב "אשר שיברת", וחז"ל דורשים "אשר - יישר כוחך ששיברת". לכן גם אצל יוסף אותו דבר, "אשר מכרתם אותי מצרימה" - יישר כוחכם שמכרתם אותי מצרימה. למה? כי אם זכיתי למה שזכיתי, זה רק בגלל שעמדתי בניסיון.
ולכן "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". אומר השפת אמת, יעקב אבינו רצה לישב בשלוה. מה המטרה של יעקב אבינו? לעבוד את השם. מה המטרה שלו באמת? המטרה לעבוד את השם.
אומר לו בורא עולם: "מה שאתה יכול לעבוד בעשרים שנה, אני יכול לסדר לך את זה בשנה אחת. אם המטרה שלך זה לעבוד את השם, להגיע למדרגות, יש לי אפשרות לסדר לך את זה בשנה. אתה מגיע לכל מה שאתה רוצה". נו, מה תעשה? קפץ עליו רוגזו של יוסף.
בזמן הניסיון, כשבן אדם עומד בניסיון, המדרגות שלו לא ניתנות לתיאור. כמה שבן אדם יעלה - לא בזמן הניסיון. כי בזמן הניסיון שבן אדם מתנסה, זה שיא המדרגות שבן אדם יכול להגיע.
סיפר בעל "מחצית השקל" - הרב שמואל הלוי קעלין (חיפשתי באיזו שנה הוא נפטר, לא מצאתי את השנים, אני מאמין משהו כמו 250 שנה, 300 שנה, ככה באזור הזה). הוא סיפר שבזמנו היו הרבה גזירות של פסח, של עלילת דם - שהיו מעלילים שהיהודים שוחטים נוצרים בשביל הדם של המצות. היו הרבה עלילת דם.
אבל המושל של המחוז שם מאוד העריך את בעל "מחצית השקל", מאוד מאוד העריך אותו. ולכן כל עלילה כזאת, בעל "מחצית השקל" היה מדבר איתו, והכל היה בסדר. וזה עובר.
שנה אחת מצאו ילד נוצרי שחוט, ולידו את הסכין של בעל "מחצית השקל". לידו הסכין. נו, מי כבר עכשיו יכול להיות? אין מישהו אחר עכשיו.
המושל שראה את זה, ישר ציווה לאסור את בעל "מחצית השקל". לאסור אותו ואת כל ראשי הקהילה, כל ראשי הקהילה אסרו אותם, הכניסו אותם לכלא. בעוד יומיים יש להם משפט עם השופט.
ביומיים האלו נכנס עורך דין לבעל "מחצית השקל", אומר לו: "תראה, אם אתה כופר ואתה אומר שהסכין לא שלך, אתה יוצא זכאי". אומר לו: "ואם לא? תדע לך שזה גזר דין מוות".
אומר לו בעל "מחצית השקל": "מה אני יכול להגיד? איך אני יכול להגיד שהסכין לא שלי? אני בחיים לא שיקרתי. בחיים לא הוצאתי מהפה שלי מילה של שקר. איך אני עכשיו יכול לשקר? אני לא יכול לשקר עכשיו, אני לא יכול".
אומר לו: "כן, אבל אתה יודע, אם לא, אז יש צד שני".
אומר לו: "יכול להיות, אבל אני לא יכול להוציא מהפה שלי מילה של שקר. הסכין שלי".
בעוד יומיים היה המשפט. השופט, אומר לבעל "מחצית השקל": "אם אתה כופר באשמה, אתה יוצא זכאי. אם אתה מודה - גזר דין תליה". ככה אמר לו.
שואל אותו השופט: "תגיד, הסכין שלך?"
אומר לו: "כן, הסכין שלי. הסכין שלי. אבל אני לא שחטתי נוצרי".
השופט אומר: "וואו, איזה בן אדם גדול! יש לו אפשרות לכפור ולהיות זכאי בדין, ואף על פי כן הוא אומר את האמת. אז גם מה שהוא אמר שהוא לא שחט נוצרי, זה גם אמיתי. אני גם מאמין לו".
עמד שם אחד השרים של הגויים, אומר לשופט: "כבוד השופט, איך אתה יכול להאמין לו? הסכין הזאת נמצאת לידו. אתה יכול להאמין לו? הסכין הזאת... מה זה אומר שהסכין לידו? הוא השוחט!"
שואל אותו השופט את השר הזה: "תגיד, מאיפה אתה יודע שהסכין הזאת זה סכין של בעל 'מחצית השקל'?"
אומר לו: "אני עבדתי אצלו. ותראה, בסכין הזאת יש בצד שמאל שריטה למעלה. זה הסכין שלו".
השופט מסתכל - באמת יש שריטה למעלה בצד שמאל.
קם בעל "מחצית השקל", אומר לשופט: "תראה, אני מתחרט על מה שאמרתי. אמרתי שאני לא השוחט של הנוצרי, אבל אני יודע מי השוחט".
שואל אותו: "מי השוחט?"
אמר לו: "זה, הבן אדם הזה. זה שאמר על הסכין, זה השוחט!"
הביאו מלא שוטרים, חיפשו עליו, הלחיצו עליו, והוא נשבר והודה שהוא השוחט.
שאלו את בעל "מחצית השקל": "מאיפה ידעת שהוא השוחט?"
אמר: "תראה, אני יש לי בבית קרוב לשבע עשרה סכינים. עם הזמן קניתי עוד סכין ועוד סכין, ויש לי סכינים בבית. סכין אחת יחידה שיש לי שריטה למעלה בצד שמאל. אין לי עוד סכין עם סימן כזה. תגיד, מאיפה הבן אדם הזה ידע שיש שריטה בצד שמאל? מאיפה הוא ידע את הדברים האלו? סימן שהוא לקח את הסכין, הוא שחט, והוא עשה את הכל".
כשהשופט ראה דבר כזה, הוא הוציא פסק שמאותו זמן ומכאן ולהבא, לכל הדורות, אין יותר עלילת דם. מתברר שהכל שקר וכזב.
אומר בעל "מחצית השקל": "עמדתי בכזה ניסיון - האם לשקר או להיהרג. ועמדתי בניסיון לא לשקר. באותו זמן, באותם רגעים האלו, חשבתי לעצמי 'אוי כמה אני מפסיד'. בסוף מתברר שמהרגעים האלו שנראה לך שאתה מפסיד, זה הרגעים שהעלו אותי עד למעלה, וזיכו את כל אנשי הקהילה, את כל המושבה שלנו, לזכות שיותר כבר לא יהיו פה יותר עלילות דם".
בן אדם, בורא עולם לפעמים מעמיד אותו בכל מיני ניסיונות בחיים שלו, כל מיני ניסיונות. עומד בכל מיני מצבים, והוא לא יודע שדווקא בזמנים האלו - בזמנים האלו שנראה לך "רק שיחלוף, ריבונו של עולם, עזוב אותי, רד ממני, רק שיחלוף..." - אתה לא יודע שדווקא בזמנים האלו שיא העלייה שלך. שאם תדע להתגבר ואם תדע לצמוח, משם תבוא העלייה שלך וההצלחה שלך בחיים.
סיפר הרב אלבז שליט"א, סיפר לי בעל המפעל, יהודי ירא שמיים. יש לו מפעל גדול, מחזיק למעלה ממאה פועלים. יהודי ירא שמיים.
"אבל מה אני אגיד לך? אחרי הכל, אני מהבוקר אני בעבודה - חלק לפני התפילה, חלק אחרי תפילת שחרית. אתה יודע, אני עסוק בהודעות, בטלפונים, ואני צריך לעבוד.
יום אחד קראתי בשולחן ערוך שאסור לעשות עסקים לפני התפילה. אין עסקים לפני התפילה! אני קורא את זה, אני אומר: 'מה, זה אמיתי?' אני פותח עוד ספרים - באמת, לפני תפילת שחרית אין שום עסקים בעולם.
אני קראתי את זה, אמרתי לעצמי: גמרנו. זהו, גמרנו. מהיום נגמרו עסקים, יותר אין יותר עסקים. דבר ראשון בחיים - אני קם בבוקר, תפילת שחרית. אין לפני זה כלום. לא, לא משנה מה יהיה.
ומה חשבת שהיצר הרע יושב בשקט? למחרת מתקשר אלי בבוקר המנכ"ל של החברה. עכשיו, כשהמנכ"ל מתקשר, זאת אומרת שזה מאוד רציני. אני אענה? לא אענה? אענה? לא אענה? אמרתי לעצמי: קבלה זה קבלה. לא עונים! ולא עניתי לו.
אחרי דקה מתקשר עוד פעם. אני אומר לעצמי: מה הוא רוצה? מה יש לו? אני כבר אמרתי לו - כל מה שאתה צריך, תעשה מה שאתה חושב. בדיוק מה שאני עושה, זה מה שאתה עושה, בדיוק אותו דבר.
אבל הוא מתקשר פעם שלישית, רביעית, חמישית. אני אומר: וואי, כנראה משהו קרה. עזוב, עזוב. כיביתי את הטלפון לגמרי. אמרתי: אני... קבלה זה קבלה. הלכתי להתפלל.
הלכתי להתפלל, גמרתי את התפילה. אחרי שגמרתי את התפילה אמרתי: אני אשב גם קצת ללמוד. למדתי עוד איזו חצי שעה, וזהו, סיימתי. הדלקתי את הטלפון, התקשרתי למנכ"ל.
אומר לי המנכ"ל: 'וואי, אתה... יש לך מזל יותר משכל! תשמע, יש תביעה עליך גדולה ממס הכנסה. הגיעו, אתה יודע, קבוצה של מס הכנסה, הגדולים שלהם, באו להתלבש עליך. הם אמרו לי: תפתח את המשרד, תביא לנו את כל התיקים.
אמרתי להם: משרד נפתח רק על ידי המנהל. משרד לא נפתח בלי המנהל. יש מנהל - פותח את המשרד.
'טוב, אבל אל תדאגו, אני מתקשר למנהל, הוא יבוא יפתח את המשרד'. אני מתקשר אליך - אתה לא עונה. מתקשר עוד פעם - אתה לא עונה. מתקשר - לא עונה.
אמרתי להם: תדאגו, הכי הרבה חצי שעה הוא בא, חוזר. חיכו חצי שעה - לא ענית. חיכו שעה - לא, לא, אתה לא עונה. מתקשר, מתקשר - אתה לא עונה.
הם ראו שאתה לא עונה, לא עונה. מה קורה? אמרתי: הוא מתפלל. 'אה, הוא מתפלל? אה, מתפלל? אה, המנהל שלכם כאילו כשהוא מתפלל לא אכפת לו בכלל מהמפעל? אה, אז בטח הוא גם לא רמאי'. תביא את האישורים! חתמו לו שהמפעל עבר ביקורת והכל עבר בהצלחה. תדע לך, יש לך מזל יותר משכל!'
אמר: אני רוצה להגיד לך - לא מזל ולא שכל ולא כלום. הלכה בשולחן ערוך! הלכה בשולחן ערוך שעמדתי בה! שאתה מתקשר וחוזר ומתקשר אלי, ואני עוצר את עצמי: 'מה הבן אדם הזה רוצה ממני? איזו גזירה נפלה עלינו?' וכשעמדתי בניסיון, עמדתי בניסיון הגדול הזה, תדע לך ששם קניתי את ההצלחה שלי".
כל אחד מאיתנו מסתמא מתחזק בכל מיני עניינים. רק הוא מתחיל להתחזק - מגיע היצר הרע. זה דבר טבעי. רק אז, רק אז מגיע היצר הרע. ושם הוא יודע, כי שם ברגעים האלו שאתה מתמודד - "מה אני אעשה? כן אעשה? אני אלך? לא אלך?"
איזה ניסיונות יש... אתה נוסע לחתונה של אחותך. אה, חתונה של אחותך, אתה נוסע לבני ברק. עכשיו חורף, מה עם מנחה? מה עם מנחה? עכשיו היצר הרע מה אומר לך "בטח בעצירה יהיה מנחה... בטח נגיע ויהיה זמן למנחה...". "אתה בטוח?" "לא, לא בטוח. אבל אה..." "מה אבל?! מנחה!..." "כן מנחה... אבל מה עם החתונה של אחותי? כאילו מה עם זה?". אתה יודע, בן אדם עומד בכל מיני ניסיונות.
בן אדם עומד בכל מיני ניסיונות בחיים, והוא לא יודע לפעמים שדווקא הניסיונות האלו - אלו ההצלחה שלו בחיים. אין לנו איזה מלאך שבא ואומר לנו: "תשמע, אם תעמוד בניסיון הזה, אתה תצליח מאוד מאוד. אם תעמוד בניסיון הזה, אתה תינצל ממוות". אין לנו, אין לנו כזה איזה מלאך שיורד לנו. אבל אתה שומע סיפור ועוד סיפור, אתה שומע שכדאי לאדם להתמודד. זה שווה לבן אדם להתמודד. אתה מתמודד - אתה מצליח בחיים שלך.
סיפרו קבוצה של בחורים, סוף זמן חורף, החלטנו שנוסעים הביתה. אנחנו גרים בארצות הברית, נוסעים הביתה (לא כל כך זוכר את המקומות). אפשר לנסוע שעה וחצי במטוס, אפשר תשע שעות ברכב (שוכרים מיניבוס ונוסעים). או שעה וחצי או תשע שעות.
התלבטנו מה עושים? מה עדיף לעשות? מה עדיף? מה זה "מה עדיף"? ברור שעדיף שעה וחצי! שעה וחצי - ואתה בבית. וגם המחיר של נסיעה במיניבוס יותר יקר. גם תשע שעות נסיעה וגם המחיר מאוד יקר.
אבל יש הבדל. כשאתה שוכר מיניבוס, ונוסע - אין בעיה בשמירת העיניים. העיניים נקיות. אבל אם אתה נוסע במטוס, אתה צריך להגיע לשדה התעופה. שם יש בעיה חמורה מאוד מאוד בשמירת העיניים.
נו, מה עושים? חלק מהבחורים אמרו: "מה? תשע שעות ניסע? אתה רוצה תשע שעות לנסוע? מה זה קל? היום אחד שנוסע שלוש שעות לבני ברק הוא כבר מרגיש מפורק. תשע שעות לנסוע..."
אבל מצד שני. יש שמירת העיניים...
החליטו בסוף רוב הבחורים: עדיף לשמור את העיניים. לשמור את העיניים בקדושה. שכרו מיניבוס, ונסעו. שמונה וחצי שעות, אולי שמונה וחצי שעות נסעו.
הגיעו לאיזה סיבוב, כמדומני שהנהג אחרי תשע שעות נרדם, הנהג גם כן נרדם. והאוטובוס התפרק לגורמים, נפל באחד הסיבובים.
סיפר שם איזה יהודי אחד (יש שם את התמונות שלו), מספר: "אני הייתי במקרה במקום שם, אני ראיתי את התאונה. ידעתי - לא נשאר משם אף אחד! מכזו תאונה, מכזה... המיניבוס עשה סלטות! ידעתי - לא ישרוד אף אחד בפנים!
רצתי, אני רואה את כל התשעה בחורי ישיבות יצאו מהמיניבוס כאילו לא קרה כלום! כאילו הם לא היו בפנים, סתם היו. כאילו בפנים, בלי שריטה, בלי כלום. הבנתי רק אז כמה שבן אדם הולך עם השם יד ביד, עד כמה הוא מצליח".
סיפר הרשב"א... [סיפור מהראשונים (עכשיו מהרשב"א אין סיפורים... אין סיפורים בזמן הרשב"א. אחפש לכם את המקור, אבל כתוב שהרשב"א - הרב שלמה בן אדרת)] - היה בזמנו רעב. בזמנו של הרשב"א. הודיעו לרשב"א בחלום שיש איזה יהודי אחד בעל מכולת - אם הוא יתפלל, ירד גשם לעולם.
הרשב"א רצה לתהות על קנקנו, מי זה? אולי אחד מ-ל"ו הצדיקים הנסתרים? אני לא יודע מה הוא בדיוק. קיצור, אז הוא קרא לו, דיבר איתו - לא, הוא לא יודע כלום. הוא יודע למכור, זה מה שהוא יודע לעשות. הוא במכולת, זהו. ניסה - כלום. יהודי פשוט. נו, בסדר, זה מה שיש.
שואל אותו: "תגיד לי, במה אתה... מה המיוחד שאתה...?" סיפר לו: "בחלום אמרו לי לקרוא לך".
אמר לו היהודי הזה: "אני בחיים לא שיקרתי במשקל. בחיים לא שיקרתי! תראה, כל השכנים פה מוכרים ירקות, כולם מוכרים ירקות, פירות, מוכרים מכולת, מוכרים את הכל. כולם אמרו לי: 'כדאי לך לרמות. מה, אתה יודע, קילו תעשה 900. מה, 900 גרם? שים למטה משקולת והכל יסתדר. אתה רק מרוויח. מזה מרוויחים לא מהמה שאתה מוכר, מרוויחים שאתה מוסיף פה, מוסיף שם, מזה מרוויחים'. אבל אני לא רימיתי בעולם!
אתה יודע, יש לי ניסיון גדול. כל יום צוחקים עלי שאני ישר מאוד מאוד, וצוחקים עלי כולם".
הרשב"א ביקש ממנו שישמש שליח ציבור. סיפר הבן אדם: "הלכתי למכולת, הבאתי את המאזניים, שמתי על התיבה, אמרתי: 'ריבונו של עולם, כמו שאני, יש לי קשיים ויש לי ניסיונות, ואני עומד בניסיון הזה, אני מתאמץ, עומד בכזה ניסיון. גם אתה אלוקים, יש לך עכשיו ניסיון להוריד לנו גשם. תתאמץ, ריבונו של עולם, תתאמץ! כמו שאני מתאמץ - תוריד גשם!'". ובמקום התחילו לרדת גשמים.
אז מישהו כתב את הסיפור הזה: אז תפילה של הרשב"א לא עזרה? תפילה שהרשב"א התפלל, וגדולי ישראל שבזמן הרשב"א התפללו - לא עזר. אבל תפילה של יהודי פשוט שמתאמץ, כשכולם, אתה יודע, לא שמים עליו... שם אלוקים מסתכל עליו. שם אלוקים מסתכל על האדם בזמנים האלו, השחורים האלו.
אני מסיים. כתוב בספר "אגרות הרש"ב" (מי זה הרש"ב? אחד מהאדמורי"ם של חב"ד. הרש"ב - רבי שלום בער, אולי משהו כזה אני חושב). הוא כותב: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". תגיד, איך יכול להיות שמשה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה?
זאת אומרת, אתה רואה את הבן אדם בעולם הכי 'זבל' - משה רבינו יותר ממנו? אל תגזים, אל תגזים! יש גבול עד כמה... סוף סוף - משה רבינו, אלוקים מדבר איתו פנים מול פנים, לא נרתע אפילו, לא נרתע, מוריד את התורה. מה, אני לא מבין איך אתה יכול להיות הכי עניו מכולם?
כותב הרש"ב שכשמשה רבינו עלה למעלה בשמיים, ביקש מבורא עולם להראות את כל הדורות שיש. וראה את הדור האחרון (לא הדור שלנו, הדור של הרש"ב. הדור שלנו? לא, הוא לא זכה לראות אותנו. - לא יודע אם יש לו זכות לראות אותנו).
והוא אמר: "וואו! אלו - אני, יש לי לב לעבוד את השם. יש לי לב. אני עובד את השם כי יש לי לב. אלו אין להם לב לעבוד את השם, ועובדים את השם! אלו גדולים ממני!". ולכן משה היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.
סיפר ראש ישיבה (אני עם זה אסיים), סיפר ראש ישיבת מיר, רבי שמואל בירנבוים (ככה אומרים, משהו כזה. הוא קבור ליד הרב עובדיה. כשנכנסים לציון של הרב עובדיה, ממש מול זה רואים שם את הציון שלו).
הוא סיפר: "שנה אחת היינו כמה בחורי ישיבות שהלכנו להתארח אצל החפץ חיים. במוצאי ראש השנה. החפץ חיים אמר: 'אני מאוד מודה לכם שבאתם פה אלי להתארח בראש השנה. כי כתוב שיעקב אבינו אמר: עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות'. למה? כי יעקב אבינו אמר שהמדרגות שאדם זוכה למעלה, זה רק לפי הניסיונות שיש לו בדור פה. וכשיעקב אבינו ראה את הניסיונות של יוסף, אמר: 'וואי, עכשיו שהוא חי, אני יכול לראות אותו. אם אני אמות ואחר כך יוסף ימות, אני כבר לא אצליח לראות אותו למעלה, כי הוא במדרגות אחרות לגמרי'.
אומר להם החפץ חיים: 'אני מודה לכם שזיכיתם אותי שאני יכול לראות אתכם בחורי ישיבות, שאני יכול לראות בחורי ישיבות היום. למה? כי אני - גם עברתי ניסיונות, אבל זה לא ניסיונות כאלו גדולים. אבל אתם עומדים בכאלו ניסיונות! וואי, יש לי זכות לראות אתכם'".
אז זהו, שבן אדם ידע - דווקא איפה שאתה רואה את הקשיים. וכל אחד והקושי שלו. יש אחד שהקושי שלו זה בבוקר, יש אחד זה בלילות, יש אחד הקושי שלו ללמוד במוצאי שבת, ואחד הקושי שלו בשלום בית, ואחד הקושי שלו בדברים אחרים, ואחד הקושי שלו בבין אדם לחברו. כל אחד יש לו את הקושי שלו. איפה שיש לך את הקושי, תדע ששם הכלי הכי מוצלח לברכה.
והשם יעזור לנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.