ויחי תשפ"ו
איך אורח מתנהג מול בעל הבית?!
שיעור 124
איך אורח מתנהג מול בעל הבית
פרשת ויחי תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- כוח המילה הטובה והארת הפנים
הארת פנים חשובה יותר ממתן כוס חלב לרעב, כי החלב הוא זמני אך הארת הפנים נשארת לדורות. מילה טובה שאדם אומר יכולה להשפיע בעתיד במקומות בלתי צפויים, ולפעמים החזר מגיע רק בעולם הבא.
- ימי השובבים - זמן מיוחד לתיקון
ימי השובבים (42 ימים) הם זמן רצון מיוחד שניתן לדור האחרון כ"צ'אנס נוסף" אחרי החגים. ככל שהדורות יורדים, התיקונים נעשים יותר קלים וכל פעולה קטנה יקרה מאוד בעיני השם.
- לימוד תורה - התיקון הגבוה ביותר
לימוד תורה הוא התיקון הגבוה ביותר, עדיף מכל המצוות האחרות. "מי שקרוב לתורה קרוב לקב"ה, מי שרחוק מהתורה רחוק מקב"ה" - ללא קשר לכמות החסדים והמצוות שעושה.
- כוח התורה מתקן בשלמות
הרב וואזנער חלם שפגש את האריז"ל וביקש תיקון. האריז"ל אמר לו שאין לו מה לתקן, ועל פגם קטן שיש - כוח התורה שהוא לומד יתקן אותו בשלמות, ללא צורך בתיקונים מיוחדים.
- תפילה מכל הלב
בימי השובבים חשוב להשקיע באיכות התפילה, לא בכמות. תפילה מעומק הלב שווה כמיליון תפילות רגילות. "גדולה תפילה יותר מכל המעשים הטובים" - אפילו ממעשי משה רבנו.
- כוח ההתגברות על היצר
ההתגברות על היצר היא הדבר שבורא עולם הכי אוהב, ובמקום רואים את הישועות. בשמיים זה הדבר היחיד שאפשר להביא - שם כולם "רובוטים", רק בעולם הזה יש בחירה והתגברות.
- אנחנו אורחים בעולם של הקב"ה
כשם שאורח לא מעיר הערות לבעל הבית, כך אנחנו אורחים בעולם ה' וצריכים לקבל את רצונו. כשמקבלים שה' הוא בעל הבית ומצייתים לו, רואים ישועות גדולות.
- גודל העוון וערך המצווה
חז"ל ביטלו מצוות דאורייתא (שופר, ארבעת המינים בשבת) כדי למנוע אפשרות של עבירה אחת - מלמד על חומרת העבירה. לעומת זאת, אמירת "ויכולו" בכוונה עושה את האדם שותף עם הקב"ה במעשה בראשית.
- השותפות עם הקב"ה
מי שמאמין באמת שהוא שותף עם הקב"ה (כמו באמירת "ויכולו"), יכול לבקש ממנו כשותף והבקשות מתקבלות. הסיפור על בעל המכולת שעשה שותפות עם ה' וזכה לעשות ניסים מדגים זאת.
הסיפורים בשיעור
- ברכת הרב מרדכי שהפכה למאה עשרים אלף שקל
בעל מפעל בטבריה שילם 120,000 ₪ על הזכרות לרב מרדכי כהן ז"ל. סיפר שלפני שנים עמד לפני פשיטת רגל, והרב בירך אותו "תהיה מהנותנים ולא מהנוטלים". הברכה התגשמה - פתח מפעלי לוחות חשמל בטבריה, עפולה ועוד, והחזיר טובה בהזכרות היקרות.
- חלום הרב וואזנער עם האריז"ל
הרב וואזנער תיעד בחוברת חלומותיו מפגש עם האריז"ל בעולמות העליונים. האריז"ל בדק את כף ידו ואמר שאין לו מה לתקן מלבד פגם קטן. כשהרב אמר שאין לו זמן לתיקונים בגלל לימוד התורה, האריז"ל הבטיח: "כוח התורה כבר יתקן אותך בשלמות".
- היהודי שסירב לוותר על תפילה בציבור באמריקה
יהודי בארה"ב עמד לקבל אישור שהייה חיוני. כשהפגישה התעכבה לזמן מנחה, עזב להתפלל למרות איומי העורך דין על תשלום 50,000 ₪. הפקיד הממשלתי התרשם מנאמנותו לאמונתו ואישר לו שהייה לאורך ימים, אומר: "אנשים כאלה צריכים באמריקה".
- משל האורח החצוף והבעל הבית
בשיעור דף יומי סופר משל: אורח מגיע ללון ומתחיל לבקר את הבית - התמונה לא במקום, המיטה ישנה, המזרון גרוע. השואל הקשה: "אנחנו אורחים בעולם ה', ומתנהגים כאילו אנחנו בעלי הבית - לא מקבלים את הוראותיו בענייני טכנולוגיה ועוד".
- הבעל הבית שזרק את האייפון
בעקבות המשל, מישהו מהשומעים התבונן בארבעת המכשירים החכמים שלו והבין שבעל הבית (הקב"ה) לא מסכים. למרות הקושי העצום ("למות על קידוש השם כפשוטו"), קנה טלפון כשר. למחרת, כששמע שאחות הבוס גוססת, אמר לו שה' ששלח אותו לזרוק את המכשיר ישלח גם רפואה - והיא אכן החלימה.
- בעל המכולת השותף עם הקב"ה
יהודי פשוט שהיה עני מרוד החליט לפתוח עסק בשותפות עם ה' - חצי רווחים לצדקה, חצי לו. כשבאו אליו אנשים במצוקה, נכנס למחסן ודיבר עם "השותף" - ביקש ילדים לעקרה, רפואה לחולה. כולם נושעו. רב חיים פלאג'י שחקר אותו גילה שמאמין בפשטות שהוא שותף עם ה', ולכן הפה שלו גדול.
תמלול השיעור
בברכות שבירך יעקב את יהודה כתוב שם "ולבן שיניים מחלב", ודורשים חז"ל: גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב. מסבירים האחרונים שמה הכוונה בפשט שבמילים האלו, כוונה שכשאדם היה בדרך רעב, עייף, צמא, הכל ביחד, ובא מישהו ונותן לו כוס חלב, והשני נותן לו הארת פנים. אז חז"ל באו להגיד לך שהארת פנים חשובה יותר ממשקהו חלב.
אני כל הזמן מתעצבן מהפירוש הזה. אני בא מהדרך, עייף, רעב. בא מישהו מחייך, "תעשה טובה, זוז מפה. לא רוצה את החיוך שלך בכלל, תביא כוס חלב!" - הוא מביא לי כוס חלב. מה חז"ל אומרים? לא, לא, לא. החיוך, הארת פנים עדיף מכוס חלב.
איזה עדיף, איזה עדיף? אני לא הבנתי את זה אף פעם. איך מסבירים את זה? הפשט הפשוט שכולם מסבירים ש... כוס חלב הוא "פג תוקף". נכון, שתיתי חלב, רוויתי, אחרי שעה אני רעב עוד פעם. בסדר, זה משהו זמני כזה. מה שאין כן, הארת פנים, לפעמים היא נשארת לך גם לדורות הבאים נשארים. פעמים שהארת פנים שאתה נותן לבן אדם, זה נשאר גם לדורות הבאים. לא רק לך, לדורות הבאים גם זה נשאר. זה מה שחז"ל מתכוונים.
אבל היה לי פשט אחר. כשנפטר אחי הרב מרדכי, לפני שלושה חודשים, אז עשו אזכרה. עשו הזכרה, אחד יש לו מפעל באזור התעשייה בטבריה, והוא החליט שאת האזכרה הוא עושה. הוא עושה את האזכרה. היה שמה בגברים היו חמש מאות גברים, בנשים היה עוד איזה מאה משהו כזה, מאה, מאה חמישים אנשים.
הוא אמר שרק להביא את הכיסאות, ספסלים, את כל הציוד, הביא את זה מ"דודו אירועים". נכון? זה דודו אירועים. הוא לקח חמישים אלף שקל. זה להביא את זה עם מנופים, אנשים... פלוס האוכל, הוא אמר שהאזכרה של השבעה עלה לו שבעים אלף שקל. פלא פלאים. ואחר כך הוא עשה אזכרה של החודש ועלה לו חמישים אלף שקל. פלא פלאים, ממש פלא פלאים.
אז שאלו אותו: "למה עשית את זה?"
אמר: "אני אגיד לך מה עשיתי. זה בגלל שהרב מרדכי לפני כמה שנים האיר לי פנים. אוהו! מה היה? הייתי עומד לפני שוקת שבורה ולא היה לי מה לאכול בבית. לא היה לי בכלל מה לאכול. והחלטתי שאני, גם מלא חובות, החלטתי שאני מוכר את הבית ומשלם את החובות. משלם את החובות ומזה מזה ונחיה בשכירות, זה מה שיש.
"הלכתי לרב מרדכי, והרב מרדכי בדיוק היה אחרי תפילה, לא יודע מה הוא היה בדיוק, שם לי את הידיים על הראש, בירך אותי, 'בקרוב ממש בעזרת השם אתה תהיה מהנותנים ולא מהנוטלים'. ככה הוא אמר."
אומר: "ואל תשאל, כדרך נס, הסתדרו הדברים לאט לאט. לאחר מכן מישהו הציע לי לפתוח מפעל. פתחתי מפעל של לוחות חשמל. הלוחות האלה של חשמל, אבל לא של בית, של מפעלים. ברוך השם בטבריה אני משגשג. פתחתי עוד מפעל בעפולה ועוד היד נטויה."
ככה הוא אמר. אז הוא אמר: "על המילים שהוא אמר לי, המילים האלו, אני עושה את האזכרה עליי". אז הוא שילם מאה עשרים אלף שקל על האזכרות. ככה הוא אמר.
אז הבנתי למה גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב. למה? כי אם היה נותן לו חלב, והיית צריך להחזיר לי חלב, נותן לך כוס חלב. אם אתה בן אדם גדול, אתה נותן לי ארגז של חלב, עשרים חלב. זה הכי הרבה שאתה יכול לתת לי. אבל על המילה הטובה שאמרת לי, החזרת לי מאה עשרים אלף שקל. שווה! שווה באמת!
לפעמים בן אדם אומר איזה מילה טובה והוא לא יודע בסוף באיזה מקום אותה מילה פוגשת אותו. הוא לא יודע את זה. אף אחד לא יודע. ולפעמים פוגשים את זה רק למעלה בשמיים.
טוב. האמת שלא הכנתי שיחה על פרשת ויחי. זה רק הדבר הזה. ניסיתי להכין, לא הלך. בזמן האחרון לא יודע מה קורה לי.
אבל אנחנו מכריזים, שוב כל שנה, מתחילים ימי השובבי"ם. היום בלילה מתחילים. הערבית של היום, זה הערבית הראשונה של השובבי"ם. אז בספרי החסידות מאריכים בזה הרבה מאוד. הרבה הרבה מאוד מאריכים בזה.
כתוב בספרים: יש ארבעים ושתיים... ששה שבועות שובבי"ם. בגימטריה ששה שבועות. שש כפול שבע - ארבעים ושתיים ימים יש בימי השובבי"ם. ארבעים ושתיים כנגד ארבעים ושתיים ערי מקלט. כנגד ארבעים ושתיים מילים של "אנא בכוח". כנגד ארבעים ושתיים מילים של פרשת קריאה ראשונה של קריאת שמע, פרשת "ואהבת".
שזה זמן גדול מאוד. ובפרט בשבוע הראשון של השובבי"ם והשבוע האחרון של השובבי"ם, שזה עת רצון גדול מאוד בשמיים. ובפרט כשהדורות יותר יורדים, התיקון יותר גדול.
ולכן מובא בשם האריז"ל, שהאריז"ל אמר שימי השובבי"ם לא נזכרו בראשונים. אין בראשונים זכר לימי השובבי"ם, לא מוזכר. למה לא מוזכר? כי באמת השובבי"ם לא נבראו לראשונים. זה נברא רק לדור האחרון, שבורא עולם נתן לנו עוד צ'אנס בחיים. עוד צ'אנס.
אחרי שעברנו את ראש השנה וכיפורים וכל שמחת תורה, אחר כך הגיע גם חנוכה, עכשיו יש עוד צ'אנס. עוד צ'אנס שזה ימי השובבי"ם, להתחזק בהם מאוד.
ולכן ככל שהדורות יורדים, התיקונים יותר גדולים. מה שהיו צריכים בדורות הקדומים יותר להשקיע ולעשות דברים גדולים, בדורות שלנו בקלי קלות מתקנים את הכל. למה? כי בורא עולם חס עלינו. חס עלינו בזמן האחרון. חס עלינו, כדי שכל פעולה שאנחנו נעשה מאוד יקרה בעיני השם. מאוד יקרה, מאוד מרוצה, ובורא עולם שמח מהכל.
ומובא שהמגיד אמר למרן הבית יוסף על איזה תיקון שהוא עשה, שהוא אמר לו שהתיקון שהוא עשה התקבל לרצון לפני השם בגלל שעשית את התיקון בימי השובבי"ם, יותר ממה שאם היית עושה את זה במשך שאר ימות השנה.
יש כאלו שמדייקים שאפילו הימים האלו יותר גבוהים מעשרת ימי תשובה. נכון? לא מרגישים. תאמין לי שגם בעשרת ימי תשובה לא מרגישים. הרגשות, אין רגשות. מה נעשה? באמת אין לנו רגשות. אבל צריכים להבין, אם חז"ל ככה אמרו לנו לעשות, ככה צריכים לעשות.
אז מה צריכים? מה באמת צריכים? מה באמת עושים? איזה תיקונים עושים? כל אחד והתיקונים שלו. אבל יש את התיקון הראשון, התיקון האחרון, התיקון האמצעי. לפני האמצע, בסוף האמצע, לא משנה איפה שאתה תהיה. זה התיקון הגבוה ביותר שיכול להיות בעולם - זה ללמוד תורה. אין יותר גבוה מזה.
כמה שיספרו לך סיפורים, וכמה שיגידו לך, יותר מלימוד תורה אין יותר גבוה מזה. אדם מתקן את עצמו, מטהר את עצמו, מקדש את עצמו בקדושה עליונה מאוד מאוד מאוד. זה לימוד תורה.
אבל מה לעשות? שכשאתה לומד, אתה לא מרגיש כלום. אתה לא מרגיש כלום באמת. אבל כשאתה הולך, עושה גלגול שלג, וואו! וואי איך זה נראה לך! וואי, תשמע, זה נשמע גדול. אתה מרגיש שאחרי גלגול שלג תיקנת את כל העניינים. בין בגלגול זה, בין בגלגולים אחרים, הכל תיקנת.
זה רק בתור הרגשה. אבל באמת, בוא נוריד את ההרגשות. בוא נתחיל לחיות איך שחז"ל רוצים שנחיה. לא איך שאנחנו רוצים לחיות. איך שחז"ל מסתכלים על הדברים. כי אנחנו לא מסתכלים על הדברים בצורה כזאת. אבל זה גדול מאוד.
ולכן לימוד תורה הכי טוב בעולם. להתחזק יותר בלימוד תורה. גדול תלמוד תורה יותר מכל המצוות כולם. זאת אומרת שגם אם ייתנו לך לעשות את כל המצוות כולם, ויש לך אפשרות ללמוד תורה, עדיף לך ללמוד תורה. יותר גבוה, יותר גבוה מהכל.
ולכן בן אדם, בתוך הימים האלו, יתחזק לנצל את הזמן. אם אתה בערבים פחות משקיע, אז עכשיו בערב יהיה לך זמן של עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה, כל אחד לפי העניין שלו. שינצל את הזמן ללמוד תורה.
וככל שהלימוד תורה יהיה גם יותר לעומק, יותר תהיה יותר טהור. ככל שהלימוד תורה יותר שטחי, גם התיקון יותר שטחי. לכן צריך להיכנס יותר טיפה לעומק התורה. אבל לא משנה, מי שבאמת קשה לו, כל מה שתעשה בלימוד תורה מטהר את הכל.
אנחנו מזכירים כל פעם את רבי שמעון, מה שרבי שמעון אמר. אמר: "מאן דקריב לאורייתא, קריב לקודשא בריך הוא. מאן דרחיק מאורייתא, רחיק מקודשא בריך הוא". לא אני אומר את זה, זה רבי שמעון אמר. מי שקרוב לתורה, קרוב לקדוש ברוך הוא. מי שרחוק מהתורה, רחוק מהקדוש ברוך הוא.
עכשיו, לא משנה למה הוא רחוק מהתורה. בגלל שהוא יש לו מלא חסדים שהוא עושה ועושה מלא מצוות, אין לו זמן ללמוד. רבי שמעון אומר: "אדוני, אתה לא לומד? אתה לא לומד! רחוק מקודשא בריך הוא".
לכן עיקר העיקרים שלנו, לפני הכל שבן אדם עושה כל מיני תיקונים ועניינים - שב, תלמד!
ולכן כותב הרב סופר: 48 קניינים התורה נקנית. מה הקניין הראשון? הראשון, הראשון - בתלמוד. דבר ראשון, תלמד! לפני כל הקניינים.
אנשים אומרים: "תשמע, איזה קניין אני אעשה? בדיבוק חברים. יאללה, בוא נביא ערק, בוא נתחיל לשתות. דיבוק חברים. אולי על ידי זה נזכה ללימוד תורה, ואתה יודע, ונזכה גם, אתה יודע באהבת חברים... אוהב את המקום...". כן, אבל הוא לא לומד. הוא עושה הכל, אבל הוא לא לומד.
דבר ראשון, הקניין הראשון - בתלמוד. אומר הרב סופר: דבר ראשון, שב תלמד. זה דבר ראשון, לפני כל הקניינים. שב תלמד! זה הקניין הראשון.
הבאתי לכם פה סיפור. אמרתי לרב אריה שיש את זה מהרב וואזנר. אז אני לא הספקתי לצלם את זה, אז הבאתי את כל החוברת. אני אקרא לכם את הסיפור. אני אומר לכם, קשה להאמין שזה כתוב, אבל זה כתוב. לכן הבאתי את זה כתוב.
כתוב שהרב וואזנר היה כותב את כל החלומות שהיה חולם. היה לו חוברת שלו של חלומות. גם הרב בעל "כף החיים" כתב את כל החלומות שלו. היה לו חוברת 'חזיונות', של כל מיני חזיונות שהוא ראה בחלום.
כותב הרב וואזנר, אחד התלמידים כותב: הצצתי יום אחד בחוברת של הרב וואזנר, וככה היה כתוב. אני קורא לכם את הלשון:
"הרב וואזנר מספר שהוא בחלום פגש את האריז"ל. בחלום, היה למעלה בשמיים. פגש את האריז"ל בעולמות העליונים וביקש ממנו תיקון לנפשו."
ככה כותב הרב וואזנר.
"אמר לו האריז"ל שיראה לו את כף ידו. 'תראה לי את כף היד'. רבנו הראה לו את כף היד. ואז אמר לו רבנו האריז"ל: 'אין לך מה לתקן. כי אם פגם דפגם על איזה חטא'. 'יש איזה פגם דפגם על איזה חטא, יש לך מה לתקן?'
"שאל אותו הרב וואזנר: 'איך מתקנים את זה? מה לתקן את זה?'
"אמר לו האריז"ל: 'כבר כתבתי בספרי איך לתקן את זה'.
"אמר לו הרב וואזנר: 'היות שאני עמל בתורה יומם ולילה ומרביץ תורה לרבים, אין לי אפשרות לעשות את התיקון שכבודו כתב על כך. אין לי אפשרות. אני רוצה לעשות, אבל אין לי אפשרות. אני לומד כל היום, מרביץ תורה ברבים, אין לי זמן לעשות את התיקון הזה'.
"אמר לו האריז"ל: 'אם כן, כוח התורה כבר יתקן אותך בשלמות'."
זה הסיפור. כוח התורה יתקן אותך בשלמות. זה הסיפור. איזה דבר גדול זה! אז לכן לימוד תורה גבוה מעל גבוה.
לפני הכל צריך עוד לדבר על זה. לא הספקתי להכין על לימוד תורה. לא הספקתי הרבה להכין. אולי בפעם הבאה בלי נדר.
דבר שני שיש לנו בימים האלו - זה להתפלל. תפילה, תפילה.
עכשיו, לא מבקשים ממך את התפילות שמעל התפילות. מה שאתה כבר מתפלל, תעשה את זה יותר באיכות. אתה כבר מתפלל? אתה מתפלל. תשתדל שהתפילה שאתה מתפלל תהיה מכל הלב.
תפילה שהיא מכל הלב מאוד יקרה בעיני השם. זה לא אותה תפילה. זה לא עוד תפילה. זה יכול להיות גם כמו איזה מיליון תפילות. תפילה שמתפללים מעומק הלב, זה תפילה אחרת לגמרי.
חז"ל אומרים: גדולה תפילה יותר מכל המעשים הטובים שיש. שמעת מה זה? כל המעשים הטובים שתעשה בעולם. תעשה, תלמד, תעשה מצוות, תעשה חסדים, מה לא תעשה? גדולה תפילה יותר מכל המעשים הטובים.
מי אמר לחז"ל? כי חז"ל אומרים: אין לך במעשים טובים גדול יותר ממשה רבנו. אין יותר גדול ממנו. ואף על פי כן לא נענה אלא בתפילה. בגמרא במסכת ברכות בדף ל"ב. אין יותר גבוה יותר מאשר תפילה.
ולכן צריך בתוך הימים האלו להשקיע, להשקיע בתפילה שהתפילה תהיה כמו שצריך. לא מבקשים הרבה. באמת לא מבקשים הרבה. אבל מה שאתה כבר עושה, תעשה את זה טוב. תעשה את זה טוב.
דבר אחד אחרון שעוד שצריכים. קצת תיקונים, קצת אנשים צריכים תיקונים. אז יש תיקון גדול מאוד. אני אומר לכם, זה התיקון מתקן, מטהר את הבן אדם כמו שצריך.
אחד הדברים שבורא עולם מאוד אוהב אותם, ובן אדם רואה במקום, במקום בן אדם רואה את הישועות - זה שבן אדם יודע להתגבר על יצרו. שבן אדם יודע להתגבר על יצרו, זה במקום בן אדם רואה את הישועות.
וככל שההתגברות היא קשה מאוד ואתה מתמודד, הישועה קרובה לבוא במקום. כמו שההתמודדות היא ככה ככה, אז גם הישועה ככה ככה. אבל ככל שבן אדם עומד בניסיון, תדע - שיא העלייה שלך. שיא העלייה של הבן אדם.
אנחנו מזכירים את זה כל פעם בשם הרב שלומק'ה מזוועהיל, שהוא אמר שכשאדם יגיע למעלה בשמיים, ישאלו אותו: "מה הבאת? מה הבאת?"
מה יגיד? "הבאתי תורה".
"תורה?" יפתחו לו כל שערי גן עדן. יראו לו את כל התנאים, כל האמוראים, כל הגאונים. "כל התורה פה, מי צריך לדעת את התורה שלך פה? פה יש שפע של תורה שלנו פה".
יגיד: "הבאתי יראת שמיים".
"יראת שמיים?" יראו לו נהר דינור. מה זה נהר דינור? זה נהר של אש שיוצא מהזעה של חיות הקודש שתופסים את כיסא הכבוד. מהפחד של היראת שמיים יוצא מהם לבה. לבה יוצאת מהם, וזה נהר של אש שיוצא מזה. "מה צריכים יראת שמיים? פה יש שפע של יראת שמיים".
אז מה אתה יכול להביא? דבר אחד אתה יכול להביא רק - התגברות. למעלה כולם רובוטים. אף אחד לא יכול להגיד כן ולא. זה רובוט. אתה מביא התגברות, אפילו קטנה שבקטנות, מאוד מאוד מאוד יקר בעיני השם. מאוד יקר בעיני השם.
סיפר איזה יהודי אחד: "נסעתי לפרנסתי לחוץ לארץ, לארצות הברית. אמרו לי אנשים: 'מכיוון שאנחנו עובדים במקום שיש גם הרבה גויים, אתה מדי פעם תצטרך להוריד את הכיפה. יהיה לך בעיה עם הכיפה, אבל אין מה לעשות, תצטרך להוריד את הכיפה'. ככה אמרו לי כשעוד הייתי בארץ.
"אני אמרתי לעצמי: אני הולך לעבוד לפרנסתי, אבל אני לא הולך להוריד את הכיפה. קיבלתי על עצמי שתי קבלות: אחד, שמעולם לא להוריד את הכיפה. ואם אצטרך להוריד את הכיפה, אני חוזר בחזרה לארץ ישראל. דבר שני, מעולם לא אפספס שלוש תפילות במניין. מעולם לא אפספס את זה.
"ובאמת ברוך השם, הכל עבר בשלום. את הכיפה לא הורדתי מעולם. אבל עם הזמן שלחו לי מכתבים שהשהייה שלי בארצות הברית נגמרה. אני תייר שמה, אני תייר. וביקשתי עוד ועוד להאריך את השהייה שלי, ועוד ועוד להאריך. אבל הגיע הזמן שהשהייה שלי נגמרה.
"דיברתי עם המנהל של תלמוד תורה, הוא אמר לי: 'יש איזה עורך דין אחד שאתה יכול להתייעץ איתו, הוא יכול לעזור לך'. דיברתי איתו, סיפרתי לו את כל הסיפור שיש לי. אומר לי הבן אדם: 'אני אסדר לך את הדברים. תבוא, אני אסדר לך. אני אגיד לך מתי לבוא'. הוא כבר כל הניירות שלח.
"ויום אחד התקשר אליי, אומר לי: 'אתה צריך לבוא בארבע למשרד. [למשרד בזה, איזה סוכן. אני לא יודע את המילים, אבל בוא נגיד כמו היום זה נקרא שר הפנים. היום אצלנו בשפה של ישראל זה נקרא שמה, זה משהו אחר, אבל לא משנה, זה הרעיון].
"'תבוא. שני דברים אתה צריך: אחד, תבוא שתיראה יפה. ותגיע בזמן. כשאמרתי לך בארבע, אתה בארבע נמצא'.
"אני השתדלתי לבוא רבע לארבע. אמרתי שלא יהיו בעיות. הגעתי כמו שצריך, רבע לארבע, כי הוא אמר לי: 'הבן אדם הזה מאוד דייקן. הוא אמר לך ארבע? ארבע זה ארבע'.
"באמת, הגיעה השעה ארבע. המזכירה שלו יצאה והיא אמרה שיש עיכוב בפגישה. 'עוד כמה דקות הוא יגיע'. אמרתי: 'בסדר, עוד כמה דקות לא יקרה כלום'. אני כמה דקות הסתדרתי ככה ומחכה.
"אני רואה ארבע וחצי. בחמש יש מנחה. בחמש. ארבע וחצי המזכירה יוצאת, היא אומרת: 'יש עוד עיכוב בפגישה'.
"אני קמתי. כשאני קם, אומר לי העורך דין: 'איפה אתה הולך?'
"אמרתי: 'הולך להתפלל'.
"רק אמרתי לו להתפלל, הבן אדם התפרץ עליי בעצבים: 'מה אתה נורמלי?! אני עובד בשבילך פה! הפכתי את העולם בשביל להביא לך את האישורים! הגיעו הרגעים האחרונים ואתה הולך?!'
"אומר לו: 'אני מצטער. כמה זה חשוב, חשוב, חשוב. אבל תפילה בציבור חשובה לי. חשובה לי מהכל'.
"'תתפלל מחר פעמיים!'
"אמרתי: 'לא, לא. אני, היום פעם אחת מספיק לי. פעם אחת היום'.
"אני מתווכח איתו. בסוף הוא רואה שאני לא מוותר. יודע מה? 'יאללה, תתפלל גם עליי, סע, סע. תתפלל גם עליי'.
"באמת אני עזבתי. הלכתי להתפלל. התפללתי גם מנחה בציבור, גם ערבית. הכל היה בסדר. סיימתי. פחדתי להתקשר לעורך דין כי ידעתי ביני לבינו היה תאקל גדול. פחדתי להתקשר אליו.
"למחרת, העורך דין התקשר אליי. התקשר באיזה הארת פנים, הוא אומר לי: 'אל תשאל! חמש דקות אחרי שהלכת הגיע הבן אדם. שואל אותי הבן אדם, שואל את העורך דין: "איפה הבן אדם?" סיפרתי לו את הכל.
"'תשמע, הוא חיכה לך פה מרבע לארבע, אבל הוא בן אדם שמקפיד על התפילה בציבור במניין עם עשרה אנשים'. [מה מבין גוי מה זה מניין? מה זה עשרה אנשים בציבור? הסביר לו...]
"אומר: 'אתה יודע, הבן אדם פתאום, פתאום התחיל לחשוב. חושב, חושב. בסוף הוא אומר לי: "וואו! כזה בן אדם שמוכן לפספס את הכל בשביל האמונה שלו? אנחנו כאלו אנשים טובים צריכים בארצות הברית. תגיד לו שמחר יבוא, אני מאשר לו את השהייה פה לאורך ימים ושנים. אני מאשר לו את זה'".
"אז מהעורך דין מתקשר, אומר: 'השם אוהב אותך מאוד. סידר לך את העניינים שאתה הלכת להתפלל. ומי זה? בזכות זה זכית'.
"כן. אבל אף אחד לא יודע את הרגעים שעמדתי בהם. כי העורך דין אמר לי: 'אם אתה הולך וזה לא מסתדר, אתה תשלם לי את כל החמישים אלף שקל שעבדתי בשבילך'. עכשיו, אני אמרתי לעצמי: או חמישים אלף שקל או תפילה בציבור. מה אני עושה עם זה? אבל אמרתי לעצמי: קבלה זה קבלה. הולכים עד הסוף. מתוך זה, מתוך זה, מתוך כל הניסיונות, ניסיונות שעמדתי בהם, מתוך זה הגיעה הישועה. לא בזכות שום דבר אחר. בזכות זה הגיעה הישועה."
סיפר איזה יהודי אחד. אני אומר לכם, גדול, גדול. סיפור גדול. אבל עזוב את הסיפור. המסר של הסיפור יותר גדול. וואי!
סיפר הרב חיים מרדכי אלבום שליט"א: "יום אחד, אני מוסר שיעור בדף היומי. כל מיני אנשים בעלי בתים, אנשים, זה, באים לשיעור. באים.
"ועשינו סיום מסכת. ישבנו כולנו ביחד. אחד המשתתפים שאל שאלה. שאל שאלה את כל האנשים. תשמעו את השאלה. תגידו מה אתם הייתם עונים במקום הבן אדם הזה.
"אתה נמצא נגיד עכשיו, נגיד בצפת. אתה נמצא בצפת. אתה יושב בבית בערב, בלילה. דפיקות בדלת. דפיקות בדלת. 'שלום'. מגיע, אתה רואה איזה יהודי אחד. יהודי, נראה כשר. אומר: 'תשמע, אני מאופקים. אין לי איפה לישון הלילה. אני יכול להתארח אצלך בלילה?'
"אם יש לך לב טוב... היום אנשים מפחדים מהאנשים. אבל אם נגיד אתה לא מפחד, מכניס אותו הביתה. תאר לך שאתה מכניס אותו הביתה. איך שהוא נכנס, אומר: 'תגיד לי, אתה...' האורח אומר לך: 'תגיד לי, אתה בסדר? מה זה התמונה הזאתי פה? מה, אתה בסדר? תמונה פה, על הקיר הזה שמת תמונה? זה לא יופי הקיר הזה ככה'.
"'תגיד לי, המיטה הזאתי מתי הבאת אותה? מהסוכנות? זרוק! זרוק! תתקדם, אדוני. מה זה הדבר הזה?'
"ואתה בא לישון, אומר לך: 'תשמע, המזרון הזה, מה זה המזרון הזה?'
"מה, תגיד לי, מה אתה עושה? בן אדם נורמלי מה עושה? פותח את הדלת, זורק אותו החוצה וסוגר. שלום! נכון או לא?
"אותו דבר, אתה נוסע באוטו. מישהו עוצר אותך טרמפ, אתה מעלה אותו. איך שאתה מעלה אותו, אומר לך: 'אדוני, תדליק מזגן. תדליק מזגן'. 'תגיד, יש לך משהו לנשנש?' 'תגיד לי, אתה יכול להדליק את הרדיו? אתה יכול לכבות את הרדיו? אתה יכול לעשות את זה?' 'אתה, אתה... תגיד, אתה נורמלי?'
"עכשיו אני שואל: למה זה לא נורמלי? מה הבעיה? מה, הוא צודק או לא צודק? עכשיו בוא, בוא נחיה באמת. התמונה שהוא אמר לך, התמונה פה לא מתאימה. אני שואל: הוא צודק או לא צודק? אם הוא צודק, תעביר את זה. לא מבין אותך, מה הבעיה?
"'כן, אבל אתה יודע, אורח. אורח מעולם לא מעיר הערות. אין דבר כזה! יש פה בעל הבית פה!'
"'מה, זה לא נעים?'
"הוא אמר: 'תגידו, זה מקובל בעיניכם?' הוא שאל את כל האנשים. 'מקובל בעיניכם הסיפור הזה, מה שסיפרתי לכם?'
"כולם אמרו לו: 'מקובל! 100% מקובל!'
"אמר: 'תשמעו, עכשיו יש לי שאלה עכשיו. יש לעולם בעל הבית. בעולם הזה פה יש בעל הבית. אנחנו מה? אנחנו אורחים פה.
"'תראה, בעל הבית אמר לך: אל תחזיק אייפון. בעל הבית אמר לך: אל תחזיק. נו, מה אתה עושה בתור אורח? אתה אומר: תשמע, בעל הבית, לא סופר אותך. אתה אמרת לא? אני אומר כן.
"'תגיד, זה נורמלי?'"
זהו מה שהוא אמר. זהו. את זה הוא אמר ובזה נגמר.
סיפר הבן אדם עכשיו. ספר הבן אדם: "אני הולך הביתה ואני אומר לעצמי: 'וואו! אתה יודע, אני... לא יש לי מכשיר אחד. יש לי ארבעה מכשירים! המכשירים הכי יקרים שיש, אני קונה אותם. אני מחובר כל כולי לתוך, לתוך הטכנולוגיה. מחובר, מחובר. כל איזה... איך אומרים? אפליקציה, ככה אומרים? אפליקציה, ככה אומרים. כל דבר, הראשון זה אני. אני מחובר לטכנולוגיה כמו צריך.
"'תשמע, אבל הוא צודק. האמת, הוא צודק. בעל הבית לא מסכים. בתוך הלב אני יודע, בעל הבית לא מסכים. אבל תשמע, אבל אני מאוד רוצה. אני מאוד רוצה את זה'.
"'כן, אבל אתה אורח פה. אני לא מבין אותך. אתה אורח, ובעל הבית לא מסכים'.
"אומר: 'אתה יודע, קיבלתי לעצמי פעם ראשונה בחיים תובנה. סוף סוף אני אורח ובעל הבית לא מסכים איתי. החלטתי שאני שובר את המכשיר'.
"אומר: 'מי שלא יודע מה זה, מי שאין לו את זה הוא לא יודע מה זה אפילו. אבל זה נקרא למות על קידוש השם כפשוטו.
"'אתה יודע, למחרת הלכתי לחנות, קניתי טלפון כשר. אתה יודע, בכיתי. אמרתי: מה אני קונה את הזבל הזה? לא יודע מה, מה יש בזבל הזה? כלום אין פה, כלום! אתה יודע, בכיתי. אין כלום. אני אומר לכם, זה כפשוטו למות על קידוש השם.
"'בצהריים הלכתי לעבודה. הלכתי לעבודה, ואני פוגש שמה את בעל הבית. אני רואה אותו קצת מצוברח. בעל הבית מצוברח. מה? מה? שואל אותו: מה, מה אתה מצוברח?
"'אז הוא אומר לי: אל תשאל. עכשיו התקשר אחיין שלי, הוא אומר לי שהתקשרו להם מהבית חולים לבוא להיפרד מאמא שלהם. לבוא להיפרד, זה הרגעים האחרונים. לבוא להיפרד מהאמא. וזה, זה אחותי. כאילו זה אחותי. והם התקשרו שיבואו להיפרד מהמשפחה ואני... בצער. ככה סיפר לי'.
"אמר: 'תפסתי את היד. אני עוד בהרגשה שאני עם הטלפון ההוא. תפסתי. התחלתי לבכות. גם אני התחלתי לבכות כאילו. אבל אני בכיתי על הטלפון. לא בכיתי עליו. לא בכיתי על אחותו. בכיתי על הטלפון.
"'בכיתי איתו. ואמרתי לו: תשמע, אני רוצה להגיד לך. הרופאים אומרים מה שאומרים, אבל יש לעולם בעל הבית. אין... גם הרופאים הם אורחים פה. אותו בעל הבית שאמר לי לזרוק את המכשיר, אותו בעל הבית הוא ישלח רפואה שלמה לאחותך'.
"ככה הוא אמר. 'ואל תדאג, בעל הבית קובע פה'.
"ואחרי יומיים אומר לי: 'אתה יודע, המצב של אחותי עדיין קריטי, אבל הרופאים אמרו שזה יציב. יציב אבל קריטי עדיין'.
"אחרי אולי שבוע אומר: 'אתה יודע, אחותי יצאה מטיפול נמרץ'.
"אחרי אולי שלושה חודשים השתחררה מבית חולים.
"אז הבנתי מה זה ללכת עם בעל הבית. כשבעל הבית אומר לך לא, זה לא".
אנחנו בעולם הזה לא יודעים מה פירוש המילה עוון. לא מבינים את המילה עוון. "עשיתי עבירה". לא רציני, נכון? לא משהו גדול. אבל אין לנו הבנה בזה. זה משהו שלא ניתן לתיאור.
חז"ל אומרים שאם יחול חג סוכות ביום שבת, הלילה הראשונה, אז למחרת לא יהיו ארבעת המינים. אם יחול ראש השנה בשבת, לא יהיה שופר.
למה לא יהיה שופר? מה הבעיה? למה לא יהיה שופר? אתה יודע מה זה שופר? שופר זה מעורר רחמים! זקוקים לרחמים! זה מהפך את הדין! פחד פחדים זה! שנה שלא תוקעים בשופר, לך תדע מה יכול להיות. שנת תשפ"ד תוכיח, לא היה שופר. ותראה ותראה מה נהיה. מפחיד, מפחיד!
אל תחשוב! חז"ל אומרים: אין שופר. למה אין שופר? תשמע, חוששים שמא יהיה איזה בן אדם שיעביר את השופר ארבע אמות ברשות הרבים. בשבילו, בשבילו אף אחד לא תוקע בשופר.
אני לא תופס את זה. יש היום 25 מיליון יהודים. 25 מיליון יהודים לא ישמעו שופר. נו, למה? כי יש אולי איזה יהודי אחד שאולי הוא יעבור איזה עבירה. כדי שהוא לא יעבור עבירה, אף אחד לא תוקע בשופר?!
אל תגזים! 25 מיליון מצוות חז"ל ביטלו! את הכל ביטלו! את הכל!
תשמע, יש לך ארבעת המינים. אתה יודע מה זה ארבעת המינים? שאר הימים זה דרבנן. רבנן ביטלו את הדאורייתא ביטלו! למה? למה? אולי יהיה איזה בן אדם אחד שיטלטל את ארבעת המינים ארבע אמות ברשות הרבים.
נו, ומה? אז הוא יעבור עבירה. כנגדו יש 25 מיליון מצוות, דאורייתא! באו רבנן ביטלו את הכל!
למה? כי רבנן הבינו מה העונש על עבירה אחת. עדיף ש-25 מיליון יהודים לא ישמעו שופר, לא ייקחו ארבעת המינים, כדי שיהודי אחד יינצל. וואי! זה ממש מפחיד. מה זה עבירה אחת.
אז כשחז"ל אומרים: כל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, מוחלים לו על כל עוונותיו. אתה מבין מה זה עוון? אתה יודע מה זה עוון? אתה יודע מה פירוש מוחלים לך? זה אי אפשר לתאר! אם מחלו לך על עוון אחד, אתה לא יכול להבין מה זה עוון אחד אפילו.
כנגד זה, אין לנו הבנה מה זה מצווה אחת שבן אדם עושה. חצי מצווה אפילו.
אם אני הייתי פותח מפעל, פתחתי מפעל... מה אני אגיד לכם? איפה שאני שם את היד - זהב. המשכורת שלי 100,000 שקל בחודש. אם מישהו היה אומר לי: "אני רוצה להיות שותף איתך במפעל". כמה אתה חושב שאתה צריך להשקיע? מה אומר הרב אריאל? כמה אתה חושב שאתה צריך להשקיע? 10 מיליון לפחות. מה אתה חושב? עם הזמן זה יתכסה.
אם זה מפעל שמרוויח מיליונים, אתה רוצה להיות שותף איתי? מה אתה מדבר? אתה צריך להשקיע פה. מה אתה חושב?
ואם יש לי איזה גילוי, אתה יודע, איזה תרופה שמרפאה את כל המחלות. מי שרוצה להשקיע... זה מיליארדים! מיליארדים! מיליארדים צריך בשביל... עשרות מיליארדים! עשרות מיליארדים כדי להשתתף איתי בתוך המפעל.
בורא עולם ברא את המפעל שלנו, את העולם. כל העולם ברא את המפעל. אתה יודע מה הוא אומר לך? אם אתה בערב שבת אומר "ויכולו", אתה שותף איתי במעשה בראשית.
תגיד לי, אתה נורמלי? כמה זמן לוקח להגיד "ויכולו"? אם אני מגזים - 10 שניות. מגזים! 10 שניות. בדרך כלל לוקח 5 שניות. אם אתה אומר בכוונה, מילה במילה - 20 שניות. זהו, לא יותר מזה.
ומה אתה נהיה? מה אתה נהיה? אתה נהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית! לא יכול להיות! אל תגזים! אל תגזים! מה, משקיע 20 שניות ורוצה להיות שותף? שותף ב-20 שניות?
סימן שאין לנו הבנה מה זה 20 שניות של חיזוק. אין לנו הבנה.
יש משהו יותר גדול מזה... עכשיו אני מסיים בלי נדר. משהו יותר גדול מזה.
סיפר רבי חיים פלאג'י: היה איזה אחד שהיתה לו מכולת, והוא היה... פתאום, ימים עברו, מה שהוא מוציא מהפה שלו - קדוש. כמו בבא סאלי. מה שהוא בירך... גמרנו. אנשים לא ידעו - מטומאה, מקדושה, מטהרה. מה זה, יהודי פשוט!
רבי חיים פלאג'י נסע אליו, שאל אותו: "תגיד לי, מה? מאיפה?"
בדק אחריו, ראה יהודי פשוט של פשוט של פשוט. כלום. מתפלל, מניח תפילין. לא יותר מזה.
"תגיד לי, מאיפה הכוח שלך של הסגולות? מה שאתה אומר, מה שהוא אומר, מה שהוא אומר מתגשם!"
"תשמע כבוד הרב, אני אספר לך מה שהיה. אני הייתי ממש עני מרוד. ויום אחד אמרתי: 'ריבונו של עולם, תשמע אלוקים, אין לי מה לאכול. אני עכשיו פותח עסק. אין לי שותפים. אתה שותף שלי. אני ואתה שותפים. כל מה שאני מרוויח, חצי לך לצדקה, חצי לי'.
"ככה עשיתי. פתחתי העסק. כל שקל - חצי שקל צדקה, חצי שקל שלי. ככה הייתי עושה.
"עבר איזה תקופה מסוימת, יום אחד הגיעה איזה אישה אחת. ראיתי אותה בוכה. 'מה את בוכה?' היא אומרת: 'אני כבר נשואה למעלה מ-10 שנים, אין לי ילדים'.
"'אין לך ילדים?' נכנסתי למחסן. אמרתי: 'ריבונו של עולם, תשמע. אני ואתה שותפים, נכון? נו, מה? שותף שמבקש מהשני משהו, הוא עושה אותו. מה? מבקשים, מבקשים משותף איזה משהו, אתה יודע? אני עושה לך טובות, גם אתה תעשה לי טובות. אני מבקש ממך, אתה שותף, תן לה ילדים'.
"והשותף שומע, והיא זכתה לילדים.
"אישה מגיעה, אומרת שהיא חולה. הרופאים אמרו שלא נשאר הרבה זמן לחיות. אני נכנס למחסן, אני אומר: 'ריבונו של עולם, תשמע. אני שותף איתך, נכון? מה זה בשבילך לתת רפואה שלמה? בשבילך כלום. מה זה? שותף. בשבילך. אז תשמע, אנחנו שותפים, זה חלק מהעסקים. אני מבקש ממך, תבצע את זה'.
"זהו. זה מה שאני עושה. לא סגולות, לא כלום. אני פשוט מבקש מהשותף שלי".
כשחז"ל אומרים שאם אתה אומר "ויכולו" אתה נעשה שותף לקדוש ברוך הוא, אם אתה מאמין בזה - לא אומר את זה, אם אתה באמת מאמין בזה שאתה חלק מבורא עולם - תדע, הפה שלך גדול. אתה יכול לבקש מאלוקים, כי אתה חלק מהשותף שלו.
יזכה אותנו השם שהימים האלו, ימי השובבי"ם, יעברו עלינו בקדושה וטהרה. בחיזוק בלימוד תורה, בחיזוק בתפילה, חיזוק במעשים טובים. וכל התגברות - נצח נצחים. וכל מעשה טוב אי אפשר לתאר אותו.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.