וארא תשפ"ו
חייב לעבור בדרל של "רחמי שמים"...
שיעור 126
חייב לעבור בדרך של "רחמי שמים"...
פרשת וארא תשפ"ו
רעיונות מרכזיים
- ערכה של כל תנועה טובה
היצר הרע מנסה לשכנע את האדם שאין טעם בתשובה כי "בסוף תישאר אותו בן אדם". אך האמת היא שכל תנועה טובה, כל מעשה קטן, שווה הכל. אין לנו הבנה כמה גדול כוחה של כל פעולה טובה שאדם עושה.
- ההשקעה האלוקית בשביל מעטים
הקב"ה השקיע עשר מכות, קריעת ים סוף וארבעים שנה של מן - ובסוף רק כלב ויהושע נכנסו לארץ. אם בורא עולם מצא שזה "משתלם", סימן שכל השקעה במעשים טובים שווה, גם אם התוצאה נראית קטנה.
- "וגם אני שמעתי" - סוד עוררות רחמי שמיים
הפסוק "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מלמד: כשיהודי מצטער בצרת חברו, הקב"ה אומר "גם אני שומע אותך עכשיו". הדרך לעורר רחמי שמיים היא להשתתף בצער הזולת - וכך גם ה' שומע את צרותינו.
- מבקר חולה ניצול מגיהנום
כשאדם מבקר חולה ומצטער בצרתו באמת, הקב"ה נמצא איתו יחד. כשהקב"ה איתך, אי אפשר להכניס אותך לגיהנום. לא מדובר בביקור טכני, אלא בהשתתפות אמיתית בכאב - "כואב לו עליו".
- חייב לעבור דרך שביל רחמי שמיים
כל אדם בחייו יצטרך לעבור דרך "השביל של רחמי שמיים" - לזקוק לישועה. מי שלא הטיב עם אחרים, לא פתח לעצמו את שערי הרחמים. הדרך היחידה לפתוח שערי שמיים היא להטיב אחד עם השני.
- להטיב כדי לזכות בכוח לפעול ישועות
גם צדיקים גדולים כבבא סאלי הבינו שכדי לפעול ישועות לאחרים, הם צריכים קודם להטיב עם מישהו. זכות החסד מעניקה כוח רוחני לברך ולהושיע. ההטבה עם הזולת היא "דלק" לפעולות רוחניות.
- עצת הסטייפלר להכנסת אורחים באוטו
הסטייפלר אמר שמי שרוצה להינצל מתאונות דרכים יעשה הכנסת אורחים ברכב - ייקח כל טרמפיסט שיכול. מחסד לא מפסידים, גם כשנראה לרגע שכן - בסוף מתברר שרק מרוויחים.
- מטרת החיים - לעשות טוב אחד עם השני
הרב שך אמר: "האדם בא לעולם רק בשביל דבר אחד - לעשות טוב אחד לשני". גם כשאין לאדם כסף או אפשרות לארח, הוא יכול לתת תורה או כל דבר אחר שיש לו. אין לוותר על עשיית חסד בשביל לחיות - כי זו כל מטרת החיים.
- החסד מתחיל בבית
הרבה אנשים נוהגים בעדינות עם זרים אך מזלזלים בבני ביתם. הסיפור על רבנו לופיאן שאכל חמין מלוח כדי לא לפגוע בבתו מלמד: גם בבית צריך להיזהר לא לפגוע. החסד מתחיל בבית, עם בן הזוג והילדים, ומשם מתרחב החוצה.
הסיפורים בשיעור
- הזקן מהרצליה והשכנים בבני ברק
יהודי בן שמונים עבר לבני ברק ושמע שמשפחה בקומה שישית רוצה להרחיב דירה אך השכנים מתנגדים. הוא עלה לבדוק וגילה שמשפחה של שתים עשרה נפשות גרה בשניים וחצי חדרים, בעוד השכן המתנגד - זוג מבוגר - גר לבדו בשלושה חדרים. הזקן, ניצול שואה וחסיד גור, סיפר כיצד ניצל בזכות שנתן את מנות האוכל שלו לאחרים, ולימד את השכן שכל אדם חייב לעבור "דרך שביל רחמי שמיים". הוא לא הסתפק בהסכמה אלא דרש שהשכן ילך להביא כסף מגמ"חים ויתרום למשפחה כדי לפתוח שערי רחמים.
- הבבא סאלי והזוג שלא היו להם ילדים
הבבא סאלי נהג בכל יום שישי לעבור במושבים סביב נתיבות ולהתפלל להגנתם. פעם אחת שינה את מסלולו ונכנס לבית זוג פשוט במושב, וביקש רק כוס תה עם נענע. לאחר השתייה גילה להם שהוא יודע שארבע עשרה שנים אין להם ילדים, ובירכם שבזכות הכנסת האורחים יזכו לבן. שנה אחר כך נולד להם בן. בדרך חזרה הסביר הבבא סאלי למשמשו: כדי שיהיה לו כוח לברך את המקרים הקשים שיגיעו אליו השבוע, הוא היה צריך קודם להטיב עם מישהו - והזכות הזו מחזירה לו כוח לפעול ישועות.
- האברך שלקח טרמפיסט רוצח
אברך ששמע את עצת הסטייפלר לעשות הכנסת אורחים באוטו, עצר לאסוף טרמפיסט באוטוסטרדה. שלוש דקות אחר כך עצרו אותו מאה שוטרים, אזקו אותו והכניסו אותו לכלא - התברר שהטרמפיסט היה רוצח מסוכן. בתא המעצר קרא חוברת עזרה ראשונה והחליט לשחק תסמיני התקף לב. בבית החולים גילו שאכן יש לו עורק סתום בתשעים ותשעה אחוז, ועשו לו צנתור מציל חיים. למחרת שוחרר לאחר שהתברר שאינו קשור לרוצח. המסקנה: חשב שהפסיד מהחסד, אך בסוף התברר שהחסד הציל את חייו.
- הרב שך והשיעורים בכולל הרב בעדני
הרב שך נהג למסור שיעור שבועי בכולל "תורת חיים" של הרב בעדני. לאחר ניתוח קשה בשנת תש"נ בערך, הרופאים הורו לו לא להתאמץ, ובני משפחתו ביקשו מהרב בעדני לבטל את השיעורים. הרב בעדני נסע לרב שך והציע שיפסיק עד שיתאושש. הרב שך ענה: "האדם בא לעולם רק בשביל דבר אחד - לעשות טוב אחד לשני. אין לי כסף לתת, אין לי בית לארח - יש לי רק תורה. אתה רוצה שאפסיק לעשות חסד בשביל לחיות? כל המטרה של החיים היא לעשות חסד!"
- רבנו לופיאן והחמין המלוח
רבנו לופיאן, בסוף ימיו בגיל תשעים ושמונה, התארח אצל בתו בבית וגן. בשבת אחת הגישה לו חמין מלוח מאוד, לא ראוי לאכילה, והוא אכל הכל בלי להעיר. כשהבת טעמה והתנצלה, הסביר: "ידעתי שזה לא ראוי לאכילה, אבל אמרתי - מה אני אעשה? לא לאכול ואולי הבת שלי תיפגע? לא שווה כל הסבל שלי בשביל שיהודי אחד ייפגע." המוסר: אנשים נזהרים שלא לפגוע בזרים אך מזלזלים בבני ביתם - החסד צריך להתחיל דווקא בבית.
תמלול השיעור
שבת שלום ומבורכת, שבוע טוב, חודש טוב ומבורך. חודש שבט, שב"ט בראשי תיבות: שנתמלא במעשים טובים. כן יהי רצון.
כתוב בספרים שצריך לעשות תשובה בכל ערב ראש חודש. משנה ברורה כותב לעשות תשובה בכל ערב שבת, כל ערב שבת שזה סוף שבוע, סוף שבוע לעשות תשובה. גם כתוב בספרים שיעשה תשובה כל ערב ראש חודש. יתקן, יעשה תשובה.
תשובה זה דבר מאוד מאוד קל. והיצר הרע תמיד אומר לך: מה יצא לך מהתשובה? הרי אתה יודע שאתה בסוף תישאר אותו בן אדם. מה חשבת? מה יצא לך מזה? תעשה תשובה, אני אומר לך תעשה, לא יצא כלום. אולי יצא איזה תנועה טובה. שווה, שווה התשובה.
אני ראיתי פלא פלאים. יש כזה עלון שקוראים לו "דרשתי קרבתך". ראיתי בעלון הזה, עלון מספר 23, פלא פלאים. אני אומר לכם דבר גדול - אש, רק כדי שנתחזק.
כתוב בפרשה שלנו ארבע לשונות של גאולה. מי הם ארבע לשונות של גאולה? "והוצאתי" ו"הצלתי" ו"גאלתי" ו"לקחתי". יופי. ויש עוד לשון של גאולה, איזה? "והבאתי". יוצא שכל המטרה של יציאת מצרים, קריעת ים סוף, בשביל מה המטרה? להגיע ל"והבאתי".
תגיד, בסוף מי נכנס לארץ ישראל מכל יוצאי מצרים? שני אנשים, זהו. כל יוצאי מצרים, סך הכל כלב ויהושע נכנסו לארץ. עכשיו אני שואל, שווה לבורא עולם להשקיע כל כך הרבה? עשר מכות, שכל מכה אתה יודע משהו גדול, קריעת ים סוף, ארבעים שנה יורד מן, ארבעים שנה! אני לא מבין, כל זה, כל זה בשביל מי עשית את כל זה? בשביל שני אנשים? תגיד, שווה להשקיע בשביל שני אנשים כל מה שעשית?
אני לא יודע אם זה שווה, אבל אם בורא עולם עשה, סימן שהיה משתלם. אז אם כל מה שאתה ראית זה שווה, אז תבין שתעשה תשובה ערב ראש חודש היום, תעשה תשובה. אתה שואל מה יצא מזה? יצא מזה איזה תנועה טובה, תנועה שווה הכל. שווה, אני אומר לכם, שווה הכל. כי אין לנו הבנה, אין לנו הבנה בעולם כמה גדול כוחו של כל מעשה טוב שבן אדם עושה. אין לנו, כמה שנרצה להבין לא נוכל להבין, גם נרצה להבין לא נוכל להבין.
בפרשה שלנו כתוב: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי". כותב רש"י: ואזכור את בריתי - הברית שאמרתי לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי", זה הברית שזכרתי.
מה פירוש "וגם אני שמעתי"? מי עוד? מה זה "וגם"? זאת אומרת היה מישהו כבר ששמע את זה? אלוקים אומר "גם אני שומע"? מי זה ה"גם" הזה?
אז כתבו בספרים, אני לא זוכר מי זה הספרים הצדיקים האלו: "וגם אני שמעתי" - זאת אומרת, כשהקדוש ברוך הוא רואה שיהודי מצטער בצרה של השני, אומר אלוקים: "אז גם אני שומע אותך עכשיו. עכשיו שאתה תתפלל, גם אני שומע."
אלוקים אומר, בשביל לעורר רחמי שמיים, אתה יודע מה אתה צריך? אתה צריך לשמוע את השני. ברגע שתשתתף בצער של השני, תדע, גם אלוקים שומע את הצרות שלך. זה מה שכתוב בפרשה שלנו.
וזה היסוד שבן אדם באמת צריך כל הזמן להתחזק בזה. וזה הסיבה שהמבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנום. לא מבין, מה זה? אתה ביקרת את החולה, נו ומה? תשמע, יש לך מלא עוונות! אלוקים אומר: "עזוב, ביקרת את החולה, אני מעביר לך אותם."
מה זה "מעביר אותם"? מה זה? יש דיו ויש דיין! מה זה אתה מעביר? אם יש עוונות, יש, צריך לעשות תשובה על זה. ואם אין תשובה, אז מה זה יעזור שתבקר את החולה עד מחר? מה זה יעזור?
ברגע שאתה מבקר את החולה, אתה מצטער בצרתו. הקדוש ברוך הוא איתך ביחד. כשהקדוש ברוך הוא איתך ביחד, כבר אי אפשר, אי אפשר להכניס אותך לגיהנום.
כשבן אדם הולך לבקר את החולה ומצטער בצרתו, לא מבקר אותו בשביל... הוא מצטער בצרתו, כואב לו עליו, כואב לו עליו. בן אדם לא יודע מה יכול לזכות ברגעים האלו.
סיפר הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל.
היה לי חבר טוב שגר כל חייו בהרצליה. בגיל שמונים החליט לעבור לבני ברק. בגיל שמונים! הוא קנה דירה [קנה... שכר... לא יודע מה היה שם], והגיע גם לבני ברק.
יומיים אחר כך, מישהו דופק לו בדלת. אומר לו: "שלום, אתה יודע, יש משפחה בקומה שישית שרוצה לבנות חדר, מרפסת, רוצה לבנות. ואני אומר לך שלא שייך, לא שייך. אתה יודע איזה לכלוך, איזה רעש, איזה זה, אתה יודע, אני מאוד מאוד הולך איתו ראש בראש. אבל אתה יודע, הבן אדם ממשיך בשלו. אני מאמין שאתה בגיל שמונים, אם תגיד לו שזה מפריע לך, זה פה 'יסתום את הגולל' על כל ההרחבת דירה שיש לו."
אומר לו הבן אדם: "באמת זה הסיפור?"
אומר לו: "כן."
"אל תדאג, אני כבר אדבר איתו, אני כבר, אל תדאג, אני כבר אדבר איתו."
סיפר הבן אדם: טיפסתי קומה שישית, אני מבוגר, עולה מדרגה ועוד מדרגה, הגעתי למעלה. הגעתי למעלה, אני דופק בדלת, פותח לי הבן אדם. אומר לו: "שלום, אני השכן שהגעתי לפני יומיים מהרצליה. שמעת?"
אמר לו: "כן, שמעתי שהגיע איזה שכן מבוגר מהרצליה, גר בבניין, יפה."
"תראה, בשביל להגיד שלום, אתה היית צריך לבוא אליי. אני מבוגר, קשה לי לעלות שש קומות. אתה היית צריך לבוא אליי, אבל אני הטרחתי את עצמי לבוא אליך. תגיד, אפשר להיכנס הביתה אצלכם?"
אמר לו: "כן."
טוב, הוא נכנס הביתה, יושב.
"תגיד, אפשר גם כוס תה?"
אומר הבן אדם: יאללה, התחיל איתי הבן אדם! אולי עוד רגע הוא יגיד "גם אפשר גם לישון פה...". יאללה, אני לא יודע מה ייצא מהבן אדם הזה פה.
טוב, הכנתי לו כוס תה, יושב. אומר לי: "נו, אנחנו שכנים, צריך להכיר אחד את השני."
סיפרו אחד לשני קצת על החיים.
אחרי שגמרו את כל הסיפור, שואל אותו הבן אדם: "נו, כמה ילדים יש לך בבית?"
אומר לו: "יש לי עשרה ילדים. והורים, שתים עשרה נפשות."
"תגיד, כמה חדרים יש לכם בבית?"
אמר לו: "שניים וחצי חדרים."
"אז איך אתה מסתדר? שתים עשרה נפשות בשניים וחצי חדרים? איך מסתדרים?"
אומר לו: "מה אני אגיד לך? מסתדרים."
אומר לו: "מה זה מסתדרים? מה, תגיד לי, מה אתה עושה?"
אמר לו: "תשמע, יש לנו ערמה של מזרונים. בלילה פורסים את זה בסלון. מה שלא נכנס בחדרים, פורסים בסלון. כולל המטבח, גם המטבח, אחרי הנקיונות, עושים עוד שני מזרונים וגם שם ישנים."
"נו, אז מה הבעיה? תרחיב!"
אמר לו: "תשמע, אני רוצה להרחיב, אבל נראה לי שזה כבר מקרה אבוד."
"למה אבוד? תרחיב, תרחיב!"
אומר: "תשמע, השכנים מתנגדים."
"עזוב את השכנים," אומר לו, "עזוב את השכנים, אני רוצה שתרחיב."
אומר לו: "תשמע, עזוב, אל תדבר איתי, זה, אני כבר ירדתי מהסיפור."
אומר לו: "למה? תהיה קצת רווח במשפחה, צריך להרחיב. תשמע, אני יש לי בבית, יש לי גמ"ח גדול בהרצליה, אני מוכן לעזור לך מהגמ"ח הזה. אני אתן לך שש אלפים דולר, תתחיל לבנות."
אמר לו: "תשמע, כסף לא חסר, יש פה בבני ברק מלא גמ"חים."
אמר לו: "אז מה הבעיה?"
אמר לו: "מה הבעיה? אנשים מתנגדים."
"את זה תשאיר בשבילי. אתה מתחיל לבנות, תתקשר לקבלן, תתחיל לבנות."
ההוא סיים, ירד לשכן המבוגר, ההוא שדפק אצלו בדלת.
"שלום, אפשר להיכנס לך הביתה?"
אומר לו: "כן, אפשר."
"אפשר כוס תה?"
אומר לו: "כן, בטח, כנס."
"תגיד, כמה ילדים יש לך?"
אמר לו: "יש לי חמישה ילדים."
"איפה הם?"
אומר לו: "כבר נשואים כולם."
"כמה חדרים יש לך?"
אמר לו: "שניים וחצי חדרים. את החצי הזה סידרת אותו, ויש לי בעצם שלושה חדרים".
"באמת. שלושה חדרים ושתי נפשות? איך יכול להיות? והשכן למעלה שתים עשרה נפשות, שניים וחצי חדרים, ואתה מתנגד? ואתה מתנגד?!
"אני רוצה להגיד לך משהו. אני עברתי את השואה. לא הייתי ילד, הייתי מבוגר כבר. מלפניי, מאחריי, מהצדדים, נפלו יהודים כמו זבובים. כמו זבובים נפלו. אני ניצלתי. לא יודע איך ניצלתי, כדרך נס.
"אני רוצה להגיד לך משהו. אני חסיד גור, והרבי אמר שכל אחד בחיים שלו חייב לעבור דרך השביל של רחמי שמיים. כל אחד חייב לעבור דרך השביל של רחמי שמיים. ומי שלא עובר דרך השביל הזה, רע ומר גורלו, רע ומר גורלו.
"הרבי אמר, כדי לפתוח שערי שמיים, חייב להטיב אחד עם השני. ואני, כשבשואה לא היה לי מה לאכול, את המנות שלי נתתי לאחרים. נשארתי רעב וצמתי, כי ריחמתי על אחרים. ומה חשבת? שכשאני צמתי ואחרים רעבו, כאילו חשבו עליי שאני לא נורמלי, שאני את האוכל שלי נותן לאחרים, נשמע לך כאילו לא בסדר. אבל כולם מתו, ואני בתוך הידיים של מלאך המוות - ניצלתי. למה? כי היה עליי הרבה רחמי שמיים מרובים".
"אין אחד בעולם," אומר לו הזקן הזה, "שלא יצטרך לעבור דרך השביל של רחמי שמיים. יש אחד שאין לו ילדים. יש אחד שיש לו ילדים אבל אין שמחות בבית, אין שמחות בבית. יש אחד שיש לו שמחות בבית, אין לו נכדים. יש אחד שהילדים שלו נשרו, יש אחד הילדים חולים, אשתו חולה. כל אחד חייב לעבור בחיים שלו דרך השביל הזה של רחמי שמיים. מי שלא עובר שם, אוי לו לחיים שלו!
"תדע לך, אתה חייב עכשיו, עכשיו אתה פה לידי, אני ואתה עולים לשכן הזה ואתה חותם לו שהוא יכול לבנות".
אומר לו הבן אדם: "טוב, אני מסכים."
אומר לו: "לא, לא מסכים. זה שאתה מסכים, זה עוד לא מעורר רחמי שמיים. אתה, בינתיים שאני מחכה לך פה, אתה הולך לכמה גמ"חים, הולך להביא כסף, אתה לוקח גמ"חים, אתה לוקח את הגמ"חים האלו, מביא לבן אדם כדי שיתחיל לבנות. תדע לך, רק ככה, כשתצטרך רחמי שמיים, אל תדאג, השם לצדך. השם יהיה לצדך. הדבר היחיד שפותח שערי רחמי שמיים, זה רק שאתה חושב אחד על השני."
"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל." כשאלוקים רואה שאכפת לנו אחד מהשני, אכפת לנו אחד מהשני - אה, אכפת לך? תדע לך, אלוקים אומר: "גם אני שומע אותך עכשיו. אני שומע אותך ואני אומר לך בדיוק מה שיהיה: יהיה לך רק טוב."
לכן צריך כל אחד מאיתנו לדעת, שבימים האלו צריך מאוד מאוד מאוד... אין אחד, אני אומר באמת, אין אחד מאיתנו שלא זקוק לרחמי שמיים. אין, אין, אין אחד, כולם זקוקים לרחמי שמיים.
לכן, השביל הזה, תחשוב אחד על השני, תטיב עם השני, תראה איך אתה יכול להקל לו מהסבל שלו, תאיר פנים. מה שתעשה, אתה לא יודע איזה זכויות, איזה ישועות נשפכים עליך.
השבוע יש את הפטירה של הבבא סאלי, זכר צדיק לברכה. יש הרבה סיפורים עליו. יש סיפור שאתם לא מכירים, לא מכירים, כן, גם אני לא קראתי אותו, אני אומר לכם, לא מכירים.
הבבא סאלי היה נוהג כל יום שישי, היה לו את המשמש שלו [לא רשום בסיפור מי זה המשמש שלו]. המשמש שלו היה לוקח אותו ביום שישי בחצות היום למקווה. אחרי המקווה, הבבא סאלי היה נוסע את כל המושבים שמסביב לנתיבות, והיה מתפלל במושב מושב, כדי שהשם ישמור אותם מהסכנה של עזה, שלא ייכנסו מחבלים למושבים שמסביב לנתיבות. ככה הבבא סאלי, כל יום שישי, היה עובר מושב מושב, מסתובב, ואחר כך חוזר הביתה.
יום שישי אחד, הבבא סאלי אומר לנהג: "היום לא נכנסים למושבים. סע, אני אגיד לך מה צריכים לעשות."
הוא נסע, עבר ליד מושב אחד, הגיע למושב שני, במושב השלישי אומר לו: "תיכנס פה, תיכנס." נכנסו למושב. הבבא סאלי מכווין אותו "סע ימינה, שמאלה...", עד שהגיעו לאיזה בית.
הבבא סאלי אומר לו: "תרד, תפוק להם בדלת, תגיד להם שהבבא סאלי רוצה להתארח אצלם. הבבא סאלי רוצה להתארח."
בקיצור, מספר המשמש: "עליתי, דפקתי בדלת, אמרתי להם: 'הבבא סאלי רוצה להתארח אצלכם בבית.'" האישה שמעה את זה, התחילה לבכות. היא אומרת: "מה? הבבא סאלי? מה? יום שישי היום! איך אני אכבד אותו? כל הבית מבולגן! עד שבת אני..."
אז אמר: "אני לא יודע, אני אשאל את הבבא סאלי מה הבבא סאלי אומר אני אגיד לכם". ירדתי לבבא סאלי, סיפרתי לו מה שהיא אמרה.
אומר: "לא, רק שתכין לי כוס תה עם נענע, וזהו, זה מה שאני צריך."
הם ממש היו ממש מרוגשים, הזוג האלו היו מרוגשים מאוד מאוד. הכינה לו כוס תה עם הנענע הזה, והבבא סאלי, אחרי שגמר לשתות, אמר להם: "אני יודע שאתם ארבע עשרה שנים אין לכם ילדים. זכות הכנסת אורחים שעשיתם עכשיו, בעזרת השם שנה הבאה יהיה לכם בן. ובעזרת השם תקראו לי, אני אהיה הסנדק, ותקראו לתינוק הזה 'ישראל' על שמי.
הם שמחו מאוד, יצא. וככה היה באמת. שנה לאחר מכן נולד להם בן, וזה הסיפור שהיה.
בדרך, הבבא סאלי אומר למשמש שלו, אומר לו: "אתה יודע, אני ראיתי שהשבוע צריכים להגיע אליי מקרים מאוד מאוד קשים. איך אני יכול לפעול דברים? מה אתה חושב שאני יכול לפעול דברים ככה אתה חושב? מה אתה חושב שאני פועל ככה דברים? אני חייב שיהיה לי זכויות כדי לפעול.
"אמרתי: מה אני יכול לפעול שיהיה לי זכויות? כדי שאני יכול לפעול על אחרים, אני צריך להטיב עם מישהו. אני, אם אני אטיב עם מישהו, יהיה לי כוח לפעול ישועות לאחרים.
"כשאני הסתובבתי, אמרתי: איך אני יכול לפעול ישועות, יש פה איזה זוג שארבע עשרה שנים אין להם ילדים. אם אני אפעל איתם ישועות, שהם יזכו לארח אותי בבית, זכות הכנסת אורחים, זכות הזאתי, אני אברך אותם, וזכות הברכה שבירכתי אותם, לי יחזור אלי כוח בחזרה, שכל השבוע הזה אני יכול לברך אנשים שהברכות יתקבלו."
מאיפה זה נובע? מזה שאתה יודע איך אני יכול להטיב אחד עם השני.
סיפר את זה אברך אחד:
אני שמעתי לעצה של הסטייפלר. הסטייפלר אמר שמי שרוצה להינצל מתאונות דרכים, ברכבים, בכבישים, כל הדברים האלו, תעשה באוטו הכנסת אורחים. הכנסת אורחים באמת, זה תעשה הכנסת אורחים, כל טרמפ תיקח, מה שאתה, אם אתה יכול לקחת, אז תיקח באמת.
באמת, אני קיימתי את זה בלב ונפש.
יום אחד אני נוסע כביש אוטוסטרדה, אני רואה איזה אחד עוצר טרמפ, אבל בכביש הזה לא עוצרים. אבל אמרתי לעצמי: "תשמע, יהודי פה, הוא נראה בצער גדול, מחפש בכוח איזה טרמפ." אמרתי: "אין ברירה," עצרתי בצד, לקחתי אותו, לקחתי אותו, ונסענו.
אני נוסע, אולי שלוש דקות עברו, שלוש דקות, אני שומע סירנות מכל הכיוונים, סירנות מלמעלה, מלמטה, נחתו עליי, עד שבסוף הורו לי לעצור. עצרתי בצד. איך שאני עוצר, יצאו איזה מאה שוטרים.
"וואו, תרים את הידיים! תרים את הידיים!"
אני סתם, סתם בן אדם, מה?
"תרים את הידיים!"
תפסו אותי, קשרו אותי, אזקו אותי, ואז ישר לכלא.
"מה אני אשם? מה? מה אני אשם? אני לא עשיתי כלום!"
"בדיוק ככה אומרים כל הפושעים. כל הפושעים אומרים שלא עשו כלום. ככה, אתה צודק, נכון."
לקחו אותי, הכניסו אותי ישר לכלא, ואני עכשיו בכלא, בתא מעצר.
אני אומר לעצמי: באתי לעשות טובה עם בן אדם, תראה איפה אני! גם לא אומרים לי מה קרה, לא אומרים לי מה עשיתי.
טוב, אני נכנסתי, הכניסו אותי בתא מעצר, מה אני אעשה פה עכשיו? בתוך תא מעצר אני מתחיל לחשוב: מה יש לי לעשות פה? יש פה הרבה אנשים, לא מהעולם העליון, לא מהעולם התחתון, אתה יודע, משהו מכף הקלע כזה. אמרתי: מה אני אמור לעשות פה? אין שם כלום, אבל יש שם חוברות של עזרה ראשונה. עזרה ראשונה. התחלתי לקרוא, אמרתי: לפחות נלמד עזרה ראשונה.
אני קורא בעזרה ראשונה, אני רואה: התסמינים של התקף לב, איך אפשר לזהות תסמינים של התקף לב, התקף לב שבן אדם עובר. אני רואה, קורא את התסמינים ככה, וזה...
אמרתי: יש לי רעיון! אני אשחק אותה כאילו יש לי את התסמינים של התקף לב, יקחו אותי לבית חולים. אתה יודע, לפחות בבית חולים, זה לא בית כלא עם כל המשוגעים האלו, לפחות אני אהיה בבית חולים, לפחות אני אהיה לפחות טוב.
אחרי שקראתי את כל התסמינים, עברתי על זה טוב טוב טוב, שהתרגיל יהיה מוצלח. ובאמת, אני מתקפל על ארבע ואני צועק. הם הזמינו 'הצלה', אמרו: "ישר לבית חולים."
לקחו אותי, אבל אני מלווה באזיקים. אמרתי: "עדיף האזיקים אבל בבית חולים, לא עם כל המשוגעים פה."
הגעתי לבית חולים, עושים בדיקות. אק"ג, עושים בדיקות. אמרו לי: "רק עכשיו הגעת? יש לך אחד העורקים הראשיים סתום תשעים ותשעה אחוז! איך לא הרגשת? מה, לא הרגשת?"
"לא הרגשתי כלום."
"רק עכשיו הרגשת? רק עכשיו?"
גם עכשיו לא הרגשתי. אבל מה אני אגיד להם, זה תרגיל?
ישר הכניסו אותי, עשו לי, איך אומרים, צנתור, שחררו את הכל. עושים בדיקות, אמרו לי: "יצא הכל מוצלח. עברת את זה בהצלחה גדולה מאוד, ברוך השם."
למחרת, הייתי במחלקה, הגיע איזה מפקד גדול, אומר: "בדקנו את כל המצלמות, בדקנו את הכל, ראינו שאתה לא אשם בכלל בסיפור. פשוט, הבן אדם הזה, זה אחד שרצח כמה אנשים, מאוד מסוכן הבן אדם הזה, מאוד הבן אדם הזה מסוכן. אמרנו: אם לקחת אותו טרמפ, זאת אומרת שגם אתה מהחבר'ה, גם אתה מהחבר'ה שלו. בסוף התברר עם כל המצלמות וכל העניינים, שאתה לא קשור לסיפור."
ויצאתי מזה.
אמרתי לעצמי: תמיד, אמרתי לעצמי תמיד שמעתי שמחסד לא מפסידים. פתאום ראיתי שאני מפסיד. מפסיד! הנה, תראה מה נהיה לי. עשיתי חסד ותראה מה קרה.
בסוף, בסוף התברר: לא! איזה... רק מרוויחים. רק מרוויחים מחסד. בן אדם עושה טוב, רק חוזר עליו הטוב.
הרב שך היה נוהג כל שבוע למסור שיעור אצל הרב בעדני, בכולל 'תורה וחיים'. אצל הרב בעדני היה נוהג הרב שך כל שבוע למסור אצלו שיחה.
בשנת תשל"ב, הרב שך עבר ניתוח מאוד מאוד קשה, והרופאים אמרו לו שלא ימסור, לא יתאמץ יותר, לא יתאמץ. את ההכרח שאתה צריך לעשות, תעשה את ההכרח, אבל לא להתאמץ יותר.
והרב שך, כשיצא מבית חולים, חזר למסור את השיעור בכולל של הרב בעדני.
המקורבים של הרב שך באו לרב בעדני, סיפרו לו: "אתה יודע, מספיק השיעורים שהוא מוסר בישיבה. תוסיף את כל השיעורים פה, תחשוב, הוא בא אצלך למסור, זה ממש מכביד עליו מאוד מאוד."
הרב בעדני נסע לרב שך, אמר לו: "הרב, שמעתי שאתה מאוד חלוש, שהרב יפסיק למסור שיעורים עד שהרב יתאושש, ואחר כך יבוא למסור שיעורים."
"בוא אני אגיד לך. תשמע, האדם בא פה לעולם רק בשביל דבר אחד: לעשות טוב אחד לשני. זהו, זה המטרה בחיים. אין מטרה אחרת בחיים, רק לעשות טוב אחד עם השני.
"עכשיו תראה, אני יש לי בית, ראית איזה בית יש לי? תראה איזה בית. לארח אנשים, אני לא יכול לארח אנשים. כסף, גם אין לי, אין לי גם כסף, אני לא יכול גם לתת לאחרים כסף. מה אני יכול לתת הכי הרבה? יש לי קצת תורה. תורה אני יכול לתת לאחרים. זה החסד, החסד שאני יכול לעשות, זה שאני יכול למסור תורה לאחרים. חוץ מזה אין לי כלום, אין לי כלום.
"אז אני לא מבין אותך. אתה רוצה שאני אפסיק לעשות חסד בשביל לחיות? כל המטרה שלי לחיות, זה כדי לעשות חסד. כל המטרה של החיים האלו."
לכן, בן אדם באמת ידע שכל אחד מאיתנו חייב לעבור דרך שערי רחמים. חייב, יצטרך בחיים שלו לעבור. לכן כל אחד יתאמץ: איך אני יכול להטיב אחד עם השני. בפרט בתוך הבית.
רבנו לופיאן, סוף ימיו, התארח אצל הבת שלו בבית וגן. [הוא נפטר, אני חושב, בן 98 - צלול, בריא, משהו לא מובן].
התארח אצלה באיזה שבת אחת. היא מזגה את החמין, והוא אכל ראשון. גמר לאכול. אחרי שהיא מזגה, אז היא ישבה לאכול.
היא אומרת לו: "אבא, איך אכלת את זה? מלוח מאוד! לא ראוי לאכילה! אבא, לא ראוי לאכילה! טעיתי שמתי יותר מדי מלח".
אומר: "את צודקת, חמין לא ראוי לאכילה. אבל אמרתי: מה אני אעשה עכשיו? לאכול - בסדר, אז נסבול קצת, נאכל ונגמר. אבל לא לאכול - אולי הבת שלי תיפגע, בת שלי, אולי הבת שלי תיפגע. לא שווה כל הסבל שאני אסבול, בשביל שאיזה יהודי אחד ייפגע."
עכשיו, אתה יודע, אני קראתי את הסיפור הזה, מצא חן בעיני מאוד. לא מצא חן בעיניי הסיפור - הרבה אנשים עושים את זה. תגיד לי, גם הבת שלך לא תיפגע? או שלבת שלך מותר שתיפגע?
נכון, אנשים אומרים: "תשמע, בתוך הבית זה בסדר, בחוץ זה לא נעים, אבל בבית זה לא..."
אז מה, אשתך הכינה אוכל עם מלא מלח, נו, מה אתה אומר?
מה זה מה אני אומר? "לזרוק את זה לפח!" מה זה מה אני אומר?
אצל אחרים לא נעים, אצל אחרים אני אוכל בכוח, מה לעשות.
הסיפור הזה מלמד אותנו הסתכלות אחרת בחיים.
לכן, בתוך הבית תעשה חסד. בתוך הבית תאיר פנים. אחרי שתסיים בתוך הבית, תצא החוצה - עם החברותא, בבית כנסת, אחר כך עם השכנים, אחר כך תסתובב עוד.
מי יודע מה אתה יכול לפעול, מי יודע איזה רחמים אתה שופך על עצמך.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן. חודש טוב ומבורך.