שיעור 129

במה אתה בוחר, באופניים או משפחה?

פרשת משפטים תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. דיני ממונות - מיד אחרי מתן תורה

מיד לאחר מתן תורה, התורה קופצת לדיני ממונות - 53 מצוות בפרשה אחת. הסיבה לכך היא שבדיני ממונות אדם יכול לעלות למעלה מאוד, ומאידך גם לרדת למטה מאוד. הקב"ה מדגיש בכך את החשיבות העצומה של היחס לממון הזולת.

2. ההפסד על פגיעה בממון חברו גדול פי כמה

בין אדם לחברו, הקב"ה אינו גובה כפל אלא פי מאה. אדם חושב שאם הזיק לחברו ב-50 שקל, ייענש ב-50 שקל, אך האמת שונה לגמרי - כפי שלמדנו מרב הונא ומהסיפור על הלוואת ה-1,000 דולר. לכן לא משתלם כלל לגעת בממון של הזולת.

3. חומרת בעל חוב - יותר מלחיות עם גויה

החפץ חיים מלמד מדין עבד עברי שנמכר בגניבתו ומקבל שפחה כנענית, שלהיות בעל חוב זה חמור יותר ממה שנראה לאדם כ"סוף העולם". יש מדרגות של חומרות, וחוב ממוני הוא חומרה מפחידה ביותר שאנשים נוטים לזלזל בה.

4. בין אדם לחברו - זכויות לדורות

מעשה טוב שאדם עושה לחברו אינו נאבד לעולם. כשם שפגיעה בממון הזולת גוררת הפסדים עצומים, כך מעשי חסד נושאים פירות לדורות על גבי דורות - במיוחד בתוך הבית, שם ההשלכות גדולות לשני הכיוונים.

5. כל מעשה קטן - אש אצל הקב"ה

משה רבנו התקשה כיצד מחצית השקל יכולה לכפר על חטא העגל. הקב"ה הוציא לו מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד ולימדו: מה שאצלך נראה כלום, אצלי זה אש. כל פעולה קטנה - בין לטוב ובין לרע - יש לה משקל עצום בשמיים.

הסיפורים בשיעור

1. רב הונא ו-400 חביות היין

לרב הונא החמיצו 400 חביות יין. כשחכמים באו לבדוק, התברר שלא נתן לאריסו את הזמורות שמגיעות לו - דבר ששווה כ-50 שקל בלבד. על פגיעה קטנה בממון חברו, שילם רב הונא מחיר אגדי, ללמדנו שבדיני ממונות הקב"ה גובה פי כמה וכמה.

2. דין תורה אצל רב חיים קנייבסקי על הלוואת 1,000 דולר

יהודי לווה מחברו 1,000 דולר ודחה שוב ושוב את ההחזר בתירוצים שונים. בדין תורה אצל רב חיים קנייבסקי הודה בחוב אך טען שאין לו. רב חיים הזהיר: "לקחת 1,000 - בורא עולם יקח לך 100,000." הלווה זלזל בדברים, אולם חודשים אחר כך מכר דירה ב-120,000 דולר, וכל הכסף נגנב לו מהרכב. בסוף הפסיד 120,000 - בדיוק כדברי רב חיים.

3. החפץ חיים והעגלונים

החפץ חיים ניצל דקות המתנה אצל עגלונים לומר להם דבר תורה: "לשון הרע זה כמו חמישה חזירים." עגלון אחד הסיק שאם כך, לאכול חזיר אחד זה לא נורא כל כך. החפץ חיים הצטער: "באתי לתקן - יצאתי מקלקל." הסיפור מובא כאזהרה שלא להסיק מסקנות הפוכות מדברי חומרה.

4. רב חיים קנייבסקי והילד שמצא 800 לירות

רב חיים איבד מעטפה עם 800 לירות - סכום אגדי - בלי סימנים מובהקים. התברר שילד יתום בן שמונה בבתי אבות של פוניבז' מצא את הכסף. נוצרה סבוכיה הלכתית סביב שאלת "מציאת קטן לאביו" כשלילד אין הורים. הסטייפלר אמר שהמקרה כמעט אבוד - אלא אם כולם ימחלו. רב חיים השיג מחילה מכל הגורמים, כולל הרבנית מונק שדרשה שיכתוב הקדשה בספר לילד.

5. הילד שבחר מצווה במקום אופניים

אותו ילד יתום שמצא 800 לירות עמד בפני בחירה: לקנות אופניים או להחזיר את הכסף ולקיים מצוות השבת אבדה. הוא בחר במצווה. שנים אחר כך התגלה כאברך נשוי עשר שנים ללא ילדים. כשהובא לרב חיים קנייבסקי, רב חיים בירכו ואמר: "שנה הבאה - בן, ומשפחה גדולה." הברכה התקיימה. באותו רגע אף אחד לא אמר לו שהוא בוחר בין אופניים למשפחה.

6. נפתלי שהקדים את הטיסה

נפתלי, אברך מלונדון, אושפז עם כאבי גב לפני חתונת אחיו בארצות הברית. זקן מבוגר מבית הכנסת - שלא היה לו שום קשר אישי אליו - בא לבקרו בבית החולים, ויעץ לו להקדים את הטיסה מיום חמישי ליום רביעי. נפתלי שמע לעצה. המטוס של יום חמישי צנח לים וכל הנוסעים נספו.

7. הסבתא שהצילה את הזקן בשואה

לאחר ההצלה, הזקן ביקש לספר לנפתלי את סיפורו: בתקופת השואה, אישה צעירה הסתירה אותו מאחורי הדלת כשהגרמנים חיפשו גברים, וסיכנה את חייה למענו. שנים רבות אחר כך גילה הקב"ה לו בלבו לבוא לבקר את נפתלי, לתת לו עצה שתציל את חייו. הסיבה: אותה אישה שהצילה אותו הייתה סבתא של נפתלי. הקב"ה גלגל הכרת טובה לדורות.

8. הכובסת והשש לימונים

אמו של הרב בניהו שמואלי חיפשה כובסת, ואישה צעירה הגיעה וכיבסה את כל הבגדים בחינם. כשרצתה לשלם ולהביא לה אוכל, האישה נעלמה ולא נמצאה בכתובת שנתנה. בחלום התגלתה האישה ואמרה שאינה בין החיים, וירדה לעולם הזה כדי להחזיר חוב של שש לימונים שלקחה מגינתה בגלגול קודם - כי הלימונים עיכבו את כניסתה לגן עדן.

תמלול השיעור

דיני ממונות - מיד אחרי מתן תורה

מיד איך שהתורה מסיימת מתן תורה, ישר קופצים לדיני ממונות. ישר מיד קופצים לעבד עברי, לכל דיני ממונות. כל הפרשה שלנו כולה, כמעט 99% ממנה, 53 מצוות של דיני ממונות. כי בדיני ממונות אדם יכול לעלות למעלה, ובדיני ממונות אדם גם יכול לרדת למטה.

רב הונא ו-400 חביות היין

הגמרא מספרת שרב הונא החמיצו לו 400 חביות של יין. עלה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן לשיולי ביה, על האסון שקרה לו. טוב, אמרו לו לבדוק את העניינים. אמר להם: "מה, אני חשוד בעיניכם?" אמרו: "וכי חשוד הקדוש ברוך הוא דעביד דינא בלא דינא?" אמר: "טוב, אם יש מישהו שיודע אז שיגיד לי מה הבעיה." אמרו לו: "אני אגיד לך מה הבעיה - אתה לא נותן שבישה לאריסך."

בסדר, אני אתן. אני עכשיו לא מבין, כמה עולה השבישה הזאת? אם אני מגזים - 50, 100 שקל הכי הרבה. זה לא בכסף, זה הזמורות שזורקים אותם אחר כך. מי מבין? אז למה, איך יכולות שיחמיצו 400 חביות של יין? זה סכום אגדי! אל תגזים - בסדר, אני לא נתתי לאריס את הזמורות, אז חסר לי 50 שקל, בסדר, אז בורא עולם אמור להעניש אותי 50 שקל. 400 חביות של יין? לא יכול להיות!

בין אדם לחברו אדם חושב: אם אני מזיק את חבר שלי ב-50 שקל, אז כמה בורא עולם יגבה ממני? 50 שקל? 60? אני אגזים - 60 שקל. לא, לא אדוני! על ה-50 שקל האלו רב הונא שילם 400 חביות של יין. אם הוא לא היה מחזיר את זה, זה האסון שהיה. כדי ללמד אותנו שבדיני ממונות לא מתעסקים. לא מתעסקים בממונות.

הלוואה של 1,000 דולר - דין תורה אצל רב חיים קנייבסקי

סיפר איזה יהודי אחד: לקחתי מחברי הלוואה של 1,000 דולר ואמרתי לו, פירעון החוב בעזרת השם יהיה בעוד שלושה-ארבעה חודשים. בסדר? היה הכל בשטר, הכל כתוב. והגיע הזמן לפירעון. אני מתקשר אליו - מספר הבן אדם - אמר לו: "תשמע, אין לי כסף עכשיו, אבל בעזרת השם בעוד שבועיים-שלוש אני אביא לך את הכסף."

טוב, עבר שבועיים-שלוש, הוא מתקשר אליו, אומר לו: "איפה הכסף?" אומר לו: "אל תשאל, בדיוק עיקו במשכורת, תן לי עוד שבועיים, תקבל את הכסף." טוב, חיכה עוד שבועיים. אחרי שבועיים אומר: "תשמע, אין לי כסף. דוד שלי אמור להגיע והוא יביא לך את הכסף." טוב, חיכה עוד חודש. אומר: "איפה הדוד?" - "אל תשאל, היה קורונה, המטוס נתקע באוויר." אין עוד סיפורים, מפה לשם.

בסוף הוא אומר לו: "תגיד לי, אתה לא מבין עברית? אין לי כסף, אין לי!" אמר לו: "מה זה אין לך? לקחת 1,000 דולר - תחזיר אותם!" אומר לו: "מה להגיד לך? לקחתי. מאוד קל לקחת. להחזיר? וואי, זה מאוד קשה להחזיר."

טבע אותו לדין תורה אצל רב חיים קנייבסקי. אומר לו רב חיים קנייבסקי: "תגיד לי, אתה מודה באשמה?" אומר לו: "בטח, אני חייב לו, אבל אין לי מאיפה. אין לי. אני באמת מודה שאני חייב לו, אבל אין לי מאיפה להחזיר לו." אומר לו רב חיים: "לא משתלם לך להתעסק עם גזל. לא משתלם לך. למה? לקחת 1,000 - בורא עולם יקח לך 100,000."

ההוא יצא, אומר לו: "הרב, אתה אומר עכשיו כוח הכל, אבל אין לי, אין לי." אומר לו: "אני אומר לך, לא כדאי לך להתעסק עם הדברים האלו." קיצור, הבן אדם יצא החוצה, אמר: "עזוב אותך, הדתיים האלו, מה יש להם בראש? כל היום רק גיהנום גיהנום, זה מה שיש להם בראש. עזוב, הרבנים מפחידים אותך. קח את ה-1,000, אתה תחזיר 100, זהו."

הגניבה שנגבית פי מאה

טוב, הבן אדם אומר, עבר את זה כמעט שבעה-שמונה חודשים. יום אחד מתקשר אליו מתווך דירות - הוא גר בחיפה. הבן אדם אומר: "יש לי קונה לדירה שלך בתל אביב. המחירים של פעם, לא מכירים של היום. יש קונה, תבוא."

הבן אדם יצא, נסע, הגיע. אמריקאי בא לקנות הדירה בתל אביב. שם על השולחן - הדירה שווה 120,000 דולר. נתן לו 120,000 דולר, ספר לו על השולחן אצל עורך דין, 120,000 דולר מזומן. ספר לו על השולחן. קנה את הדירה, חתמו ונגמר.

אני לא יודע איך אתה מרגיש כשאתה אוחז ביד כמעט 600,000 שקל ביד. איך אתה מרגיש? אלוקים קרוב אליך, משהו כזה. ככה אתה מרגיש, משהו באזור הזה. אתה יודע מה זה לתפוס ככה בתיק 600,000 שקל? אתה יודע איזה הרגשה זאת?

הוא שם את התיק במושב הקדמי של הנהג והוא נוסע בחזרה לחיפה. באחד הצמתים, לא יודע מה היה, מישהו נכנס בו מאחורה - בום! אחד הרמזורים. הוא פתח את הדלת, יצא לראות מי זה הבן אדם שמה. יצא לראות מי זה. עד שהוא מתחיל לריב איתו, היה שם איזה אחד עומד בטרמפ, חיפש טרמפים ברמזור שמה. אמר: "ריבונו של עולם, לא ידעתי עד כמה אתה אוהב אותי! הבאת לי מכונית עד המקום, ממונעת, מפתחות בפנים, הכל. מה נשאר? ללחוץ על הגז ולנסוע - זה מה שנשאר."

עד שהוא רב איתו מאחורה, ההוא קפץ לו לתוך האוטו, נרמז לו עם האור הירוק - טק! הוא רואה פתאום את האוטו נוסע לבד. ההוא היה שם, משטרה ואתה יודע... המשטרה דלקה אחריו, אבל הוא נראה בן אדם, איך אומרים, יודע לנסוע. אבל הוא כבר רואה בכל הצמתים את כל המנורות הכחולות. אמר: "הנעולה הזאת פה, עושה מכל הכיוונים." באחד הסיבובים זרק את האוטו - שלום!

המשטרה מצאה את האוטו, החזירו לו את האוטו בחזרה. הוא דבר ראשון על מה הסתכל? על המושב הקדמי. התיק לא היה שמה. התיק לא היה. הבן אדם במקום התעלף. אתה יודע מה? 600,000 שקל מזומן. אין ויזות, אין מה לבטל, אין כלום.

אמר לו רב חיים: "לקחת 1,000 - בורא עולם יקח לך 100,000." 100,000 צריך להחזיר. בסוף הוא החזיר 120,000.

ממון של השני - זה אש

אש. הדברים שבן אדם נוגע בממון של השני - זה אש. פרשה שלנו.

דברי החפץ חיים - בעל חוב חמור מלחיות עם גויה

אני אומר מה שהחפץ חיים אומר. אחר כך נעשה איזה תיקון של הדברים. החפץ חיים, נגיד את זה בשפה שלנו: היה איזה אחד, אתה יודע, לא יודע עכשיו מה הסיבה, הלך וגנב. עכשיו בן אדם מאוד מכובד, אבל מה לעשות? היה רעב. אני לא יודע מה היה. היה רעב. זה לא של דעת עצמו. הלך וגנב.

תפסו אותו, מוכרים אותו לעבד. טוב, מכרו אותו לעבד. אחרי יומיים מגיע האדון שלו, אומר לו: "שלום, רציתי להגיד לך, אתה רואה את פתימה הזאת? זאת אשתך." תגיד, אתה נורמלי? תגיד, מה עובר עליך?

אומר לו: "מה זה מה עובר עליי? ככה אלוקים אומר. ככה אלוקים אומר." אומר: "אתה יודע מי אני? אני יודע, אני עבד שלך. כהן אני, קורא אני, אני מיוחס. אתה יודע מי זה אבא שלי? זה הרב של כל ארץ ישראל." - "נו, נו, מה זה אומר? מה זה אומר?" - "אני לא מבין מה זה אומר. אלוקים אמר שנותנים לך שפחה כנענית. אתה שש שנים חי עם גויה. תגיד, נשמע לך נורמלי? אני לא מבין. מישהו פה נורמלי? איך יכול דבר כזה?"

אומר החפץ חיים: התורה באה פה ללמד אותנו - אתה יודע, להיות בעל חוב זה יותר חמור מלחיות עם גויה. יותר חמור! אדם חושב: "תשמע, בסדר, אני חייב לזה, חייב, לקחתי לו בהזדמנות, אני אחזיר לו. אתה יודע, ההוא לא משנה, לא חייב להחזיר לו בכלל. ההוא יש לו מיותר, שישאר לו מיותר. מה? אתה יודע, לא חייב." באה התורה אומרת לך: אדוני, פה הפרשה שלנו - יותר חמור מלחיות עם גויה, שנראה לך סוף העולם. יש דברים יותר חמורים. יותר חמורים. יש! שאתה בעל חוב, אתה בעל חוב של השני.

החפץ חיים אצל העגלונים

עכשיו, שחס ושלום לא יהיה תקלה מזה, אז אני מתקן מה שהחפץ חיים אמר. החפץ חיים היה פעם הגיע לאיזה מקום של עגלונים, של מוניות, זה נקרא מוניות - עגלונים. היה כמה דקות עד שהם יוצאים, אז אמר: נגיד להם איזה דבר תורה לפני כולם. אז אמר לעגלונים: "אני רוצה להגיד לכם שתדעו, שלדבר לשון הרע זה כמו חמישה חזירים, כמו לאכול חמישה חזירים."

אז הוא שומע עגלון אחד אומר לשני: "חשבתי שלאכול חזיר זה כזה חמור? בכלל לא חמור! לשון הרע אחת זה כבר חמישה חזירים. אז לאכול חזיר אחד - לא רציני, לא גרוע."

אז החפץ חיים אומר: באתי לתקן - יצאתי מקלקל. אז גם פה, שלא יהיה איזה בן אדם שיחשוב שיתחתן עם גויה. כאילו, תשמע, אני בעל חוב גדול, אז עוד אחד - כבר לא קרה כלום? לא! חס ושלום. רק התורה באה פה להגיד לך: בוא תראה, יש מדרגות של חומרות. זה חומרה מאוד מאוד מפחידה, להיות בעל חוב.

רב חיים קנייבסקי ו-800 הלירות

בספר "לעשות רצונך" של הרב קולדצקי, הספר החדש על ספר שמות, הוא מספר שם סיפור על רב חיים קנייבסקי. הוא אומר שיום אחד רב חיים איבד מעטפה עם 800 לירות. זה היה סכום אגדי, אגדי! לא סכום רגיל. זה היה לירות, בתוך שטרות של לירות, 800 לירות.

הבעיה שגם המעטפה הייתה פשוטה מאוד. לא היה שום סימן על המעטפה, וגם בפנים הוא לא זכר בדיוק איך הוא הגיע ל-800. הוא ידע שבתוך המעטפה יש 800, אבל הוא לא ידע נגיד להגיד 200 ועוד 100 ועוד 50 ככה, ולפי זה ידע בדיוק להגיד סימנים מובהקים. אין לו סימנים. הוא חיפש, לא מצא את המעטפה. הוא אמר לבני הבית: "אם תראו בחוץ מודעות שיש השבת אבדה, תגידו לי."

באמת, למחרת מצאו מודעה - "נמצא סכום כסף גדול, המאבד יכול לקבלו על פי סימנים." רב חיים התקשר לאותו בן אדם, השיג את הבן אדם, התברר שמי שמצא את הכסף הזה זה ילד קטן בבתי אבות של פוניבז', בגיל שמונה. הוא שמצא את הכסף.

הסתבכות הלכתית

טוב, עכשיו הסתבכנו לגמרי. הוא אומר: הסתבכנו לגמרי לגמרי. למה הסתבכנו? דבר ראשון, בכסף הזה בכלל אין סימנים. יכול להיות שהרי הוא שלו. גם אם נאמר שלא הרי הוא שלו, אבל מציאת קטן - זה לאביו. עכשיו תראה, זה אביו - אין לו אביו בכלל! אין לו לא אבא ולא אמא. מי זה "אביו" פה עכשיו? מי זה אביו? האם זה הבית שנמצא שמה? האם זה הראש, המנכ"ל של המקום? האם הוא הרב מפוניבז' שהוא הבעלים של הכל? מי זה? מי זה עכשיו "אביו"?

הוא הלך, סיפר: "הלכתי לסטייפלר, לאבא. אמרתי לו את כל הסיפור." אמר לי אבא: "המקרה כמעט אבוד. אם לא שכולם ימחלו לך, ואותו ילד גם כן יסכים להחזיר לך את הכסף, וכולם ימחלו לך - אם לא, אין מה לעשות עם הכסף הזה."

הילד בוחר מצווה

טוב, סיפר רב חיים: למחרת הגעתי לבתי אבות של פוניבז'. מי שהייתה שמה זה הייתה הרבנית מונק. היא הייתה אחראית שמה. היא באה לילד, היא אומרת לילד: "ילד, יש פה 800 לירות. אתה יכול לקנות איזה אופניים, משהו, אתה תלך ברחוב, כולם יראו איזה אופניים יהיה לך. מצד שני, אתה יכול לקיים מצווה של השבת אבדה. מה אתה בוחר, ילד?"

היא אומרת, טוב. אני אומר: אני בוחר מצווה. אומר: מצווה? אם אתה בוחר מצווה, טוב. אז תביא את הכסף לרב הזה.

טוב, הוא הביא את הכסף לרב. הרב אומר: "טוב, עכשיו אני צריך לבקש שכולם ימחלו לי." הוא אומר לרבנית מונק: "את מוחלת לי על הכסף? אולי זה את? אולי את נקראת 'אבא שלו'?" אומרת: "לא, לא מוחלת לך, לא מוחלת. כל עוד שלא תביא ספר ותכתוב הקדשה לילד הזה - לא מוחלת לך."

רב חיים הלך הביתה, הביא ספר, כתב לו הקדשה וברכה לאותו ילד, ואז אמרה: "עכשיו אני מוחלת לך. אם אני הזה - אני מוחלת."

משם רב חיים הלך לרב דויץ' שהוא היה מנכ"ל של בתי אבות, סיפר את הסיפור. אמר לו: "אני מוחל לך. אם זה אני קשור לסיפור - אני מוחל לך במחילה גמורה." משם הוא הלך לרב פוניבז', והרב פוניבז' אמר לו: "אני גם מוחל לך על הכסף." אומר: "ולקחתי את הכסף, ממה שצריך השתמשתי בו."

שנים אחר כך - אותו ילד

סיפר הרב קולדצקי: "לפני כמה שנים אני עובר ברחוב, אני פוגש איזה אברך. הוא אומר לי: 'אברך, אתה שמעת את הסיפור של הכסף של רב חיים קנייבסקי?' אומר לו: 'כן.' 'זה אני! אותו ילד. אני אותו ילד שהייתי באותו זמן.' אומר לו: 'באמת? אתה היית אותו ילד? אבל תשמע, אני 10 שנים נשוי - אין לי ילדים.'"

אומר: "באמת? בוא איתי עכשיו, בוא איתי עכשיו, עכשיו תבוא איתי לרב חיים." הגיעו לרב חיים. ואז הרב קולדצקי אומר לרב חיים: "הרב זוכר את הסיפור של הכסף?" אומר לו: "בטח אני זוכר." אמר לו: "הרב, אותו ילד - הנה, זה פה, האברך הזה." איך הוא התרגש! קם לכבודו, ממש התרגש מאוד מאוד.

אומר לו הרב קולדצקי: "כן, אתה מתרגש, אבל אין לו ילדים. הוא נשוי 10 שנים ואין לו ילדים." אמר לו: "באמת? שנה הבאה - בן! ולא רק בן, יהיה לו עוד משפחה גדולה יהיה לו."

אומר הרב קולדצקי: ובאמת יש לו משפחה גדולה היום.

אופניים או משפחה

תראה, בן אדם עשה מצווה של בין אדם לחברו לפני הרבה שנים, ילד קטן. היה לו שתי אפשרויות - אופניים או משפחה. אבל באותו רגע, לאף אחד לא אמרו לו את הדברים האלו. לאף אחד שעומד בניסיון לא אומרים לו: "תגיד לי, מה אתה בוחר - אופניים או משפחה?" אף אחד לא יודע. אנחנו, אף אחד לא אומר לנו "זה ניסיון עכשיו". זה פתאום נוחת עלינו.

כל בן אדם ידע להיות חכם. בין אדם לחברו אתה יכול להתעלות עד למעלה, עד למעלה אתה יכול להתעלות. בין אדם לחברו - שאתה עושה חסד ואתה עושה טוב לשני, זה דבר מאוד יקר. וחס ושלום אתה פוגע בשני - זה מאוד מאוד מאוד חמור. בורא עולם לא גובה אותו דבר, גם לא גובה כפל - גובה פי 100!

לכן, לא משתלם, לא משתלם לגעת בדברים של בין אדם לחברו. כל אחד ידע - שחוב שיש לך, תחזיר אותו מיד. אל תהיה בעל חוב. זה מאוד חמור. לא, זה לא "קצת חמור". לא "קצת חמור" - זה מאוד מאוד מאוד חמור.

וכל בן אדם משתדל באמת לתת את הלב ואת הנשמה. איך אני יכול שאיפה שאני נמצא יהיה ברכה? איפה שאתה נמצא שיהיה שם ברכה, שאתה באמת באמת עושה טוב לשני. אתה באמת דואג שבמקום שאתה נמצא יהיה באמת דבר גדול.

הטיסה שהקדימו - והמטוס שצנח

סיפר איזה יהודי אחד, קראו לו נפתלי. אומר: "אני אברך, יש לי משפחה. אחי מתחתן. אני גר בלונדון ואחי עושה חתונה ביום חמישי בארצות הברית. אני טס ביום חמישי בבוקר. ביום שני קיבלתי" - הוא כמו מספר - "קיבלתי כאבי גב חזקים מאוד מאוד. ממש כאבי גב חזקים מאוד."

סיפר הבן אדם: "הלכתי לבית חולים, עשו בדיקות, התברר איזה פריצת דיסק, אני לא יודע בדיוק מה. אמרו לו אחרי יומיים טיפול, אחרי יומיים אפשר להשתחרר. אני לא יודע מה היה, ברוך השם אחרי יום אחד כבר הרגשתי טוב."

"פתאום הגיע איזה בן אדם מבוגר מבית הכנסת איפה שאני מתפלל. בא לבית חולים לבקר אותי. בן אדם מאוד מבוגר. ואני אומר לעצמי: מה לי ולו? כאילו, אנחנו לא משפחה, סתם אנחנו בסך הכל מתפללים ביחד. מה הוא הטריח את עצמו לבוא לבקר אותי בבית חולים? לא הבנתי למה הוא בכלל בא."

"אז ישבנו, דיברנו, וסיפרתי לו שיש חתונה. אומר לי: 'זה לא טוב מה שאתה עושה, זה לא טוב. לא כדאי שתיסע ביום חמישי. חתונה ביום חמישי, אתה תיסע - איך תגיע לחתונה? כולך עייף? מה זה נקרא חתונה? תעשה טובה, יום רביעי תיסע. תקדים את הטיסה ליום רביעי בלילה. ככה יום חמישי תגיע, תהיה רענן, הכל יהיה בסדר.'"

"אני אמרתי: וואי, תשמע, הזקן הזה מבוגר מאוד, גם נתן לי עצה טובה. אמרתי: מצוין! אמרתי לו, עכשיו אני מתקשר לחברה ואני אומר להם להקדים את הטיסה ליום רביעי בלילה. באמת ככה עשיתי."

"אבל כשהוא הלך, אני אומר לעצמי: לא יודע למה הוא בכלל הגיע לפה, אני באמת לא יודע למה הוא הגיע לבקר. כאילו, מה לי ולו?"

האמת, שהוא סיפר לנהג שלו - אחר כך התברר שהוא סיפר לנהג שלו: "אתה יודע, גם אני לא יודע למה באתי לפה היום. לא יודע. משהו בתוך הלב אמר לי 'לך לבקר אותו'. אבל אין לי קשר אליו, לא מכיר אותו אפילו. ובכל אופן נסעתי ובאתי."

הבן אדם מקדים את הטיסה ליום רביעי בלילה, הוא טס. הטיסה שהייתה אמורה להיות ביום חמישי - המטוס הזה צנח לים, וכל הנוסעים הלכו, השם ירחם.

"הרגשתי כזו הכרת הטוב לאותו זקן. התקשרתי אליו מיד, התקשרתי אליו. אמרתי לו: תשמע, הצלת לי את החיים שלי ממש! אומר: 'תשמע, אני לא יודע. אני, משהו בלב אמר לי ככה לעשות. לא, לא יותר מזה.'"

סבתא שלך הצילה אותי

"אחרי החתונה, אחרי שבת חתן, חזרתי בחזרה ללונדון. כשאני חוזר ללונדון, מישהו בא אמר לי: 'הזקן הזה רוצה לדבר איתך.'"

"הזקן הזה אומר: 'באתי אליו.' אומר: 'אני רוצה לספר לך סיפור. אני עברתי בחיים הרבה קשיים בחיים. אחד הקשיים הגדולים ביותר בחיים שהיה לי - זה השואה.'"

"'עברתי את השואה. אני גרתי באיזה בניין של רב קומות. הייתה שם איזה אישה צעירה שהייתה מאוד דואגת לי. למה? אני היה לי מאוד חשק ללמוד, והייתי יושב באיזה מרתף, והיא הייתה דואגת לי להביא לי אוכל כל הזמן, דואגת להביא לי אוכל. וככה היה באמת. והיא הייתה כל הזמן אומרת לי מתי אני יכול לצאת, מתי אני לא יכול לצאת. כי היא הייתה דואגת מלמעלה, מסתכלת שאין אנשים. בינתיים זה היה רק תחילת המלחמה, זה לא היה שכבר לקחו את כולם. אז לקחו רק את הגברים, רק את הגברים שיכלו לעבוד לקחו אותם.'"

"'יום אחד אני נמצא בדירה למטה, ופתאום - אני בלי לשים לב, לא יודע איך לא שמנו לב - הגיעו הגרמנים בקבוצה גדולה, ואני כבר לא ידעתי מה לעשות. אומרת לי: בוא מהר, בוא מהר, בוא מהר! תיכנס! כנס אלי הביתה, תעמוד מאחורי הדלת.'"

"'היא פתחה את הדלת ואני הייתי מאחורי הדלת. וכשהגרמנים נכנסו, היא עמדה על הדלת ואני מאחורה. הגרמנים שואלים אותה: יש פה גברים? אמרה להם: כבר לפני שלושה שבועות לקחו את בעלי והילדים למחנות. אין פה שום גברים. אם יהיה פה גבר אחד - שנינו נהרגים. היא אומרת: אתם יכולים לחפש, אין פה אף אחד, אין פה אף אחד.'"

"'ובאמת נכנסו, בדקו, הפכו - לא היה אף אחד. והם יצאו. כשהם יצאו, היא סגרה את הדלת, היא אומרת לי: ניצלת! ניצלת! אני מהפחד שהיה לי, פחד מוות, לא ידעתי אפילו איך להגיד לה תודה רבה. מהפחד שהיה, הרגעים של פחד, לא ידעתי אפילו איך להביע את התודה שלי שהיא הצילה אותי.'"

"'חזרתי בחזרה, הלכתי ללמוד, ואחר מכן עברתי הרבה הרבה ניסים בחיים. וברוך השם שרדתי, עליתי פה לארץ והקמתי משפחה, הקמתי משפחה גדולה ברוך השם. לימים שמעתי שגם האישה הזאת ניצלה, וגם היא זכתה להקים משפחה.'"

פתאום הזקן הזה התחיל לרעוד ופרץ בבכי. אמר: "אתה יודע מי זאת האישה הזאת? זאת הייתה סבתא שלך. אמא של אבא שלך."

"רק עכשיו אני מבין איך בורא עולם נתן לי בלב, בלב נתן לי הרגשה, איך אני צריך לבוא לבקר אותך, לתת לך איזה עצה, שאני בכלל מתערב לך בחיים שלך בכלל. כל זה כדי להכיר טובה על מה שסבתא שלך מסרה את החיים שלה כדי שלי יהיה טוב. אז בורא עולם עכשיו גלגל, כדי שגם אני אחזיר טובה לאותה סבתא - שהצלתי את הנכד שלה."

אין מעשה טוב שנאבד

בן אדם עושה מעשה טוב, פוגש אותו המעשה הטוב הזה במשך החיים. אין מעשה טוב שנאבד. אין שום מעשה טוב שנאבד. כל מה שאתה עושה נשאר לך לנצח.

בן אדם צריך כל הזמן, כל הזמן לדאוג: איפה אני יכול רק להטיב אחד עם השני? ובשביל זה בן אדם בא לעולם. איפה אני יכול להטיב? איפה אני יכול לעשות טוב אחד לשני?

בתוך הבית - דורות על גבי דורות

וכל שכן בתוך הבית. כל שכן בתוך הבית! בן אדם צריך לדאוג בלב ונפש, באמת שהבית יהיה טוב, שיהיה נחמד, שיהיה כיף. בן אדם לא יודע איזה זכויות, דורות דורות על גבי דורות, בן אדם זוכה בתוך הבית שלו. דורות על גבי דורות.

וחס ושלום יכול להפסיד דורות על גבי דורות - כשהוא צודק. לא מדבר על שהוא לא צודק. אני מדבר כשהוא צודק! אבל ההפסדים - דורות על גבי דורות בן אדם מפסיד כשהוא יודע שהוא צודק.

שש לימונים שעיכבו כניסה לגן עדן

אני מספר, אני מסיים. סיפר הרב בניהו שמואלי על אמא שלו. אומר: "בתקופה של פעם לא היה מכונת כביסה, היו צריכים לקרוא לכובסת. מי שיכלה לכבס, חיפשה. מי שהיה לה בבית הרבה ילדים, היא לא יכלה לכבס, היא לא ידעה מה לעשות - גם לכבס, גם לבשל, מה?"

"יום אחד אמא שלי לא הרגישה טוב, והלכה לחפש כובסת. מחפשת מי שיכבס את כל הבגדים של כל הילדים. אמא שלי יוצאת בחוץ, מחפשת, אולי נשאל, אני אתעניין. רואה איזה אישה צעירה, אומרת לה: 'תגידי, את מכירה פה איזה כובסת שיכולה לעזור לי?' אומרת לה: 'אני כובסת, אני כובסת!' - 'את כובסת? תעשי טובה, בואי, בואי תכבסי את הבגדים.'"

"באמת היא הגיעה, בלב כיבסה את הבגדים, משהו, הבריקה אותם. באמת הבריקה אותם. תוך כדי היא אומרת לה: 'אני רוצה לשלם לך על העבודה.' היא אומרת: 'לא צריך, אני, תשלמי לי אחר כך, אני אבוא עוד כמה פעמים, תשלמי לי אחר כך.' 'טוב, לפחות בואי תאכלי.' היא אומרת לה: 'לא, אני עכשיו, זה שובבי"ם, אני בשובבי"ם צמה, אז אני לא אוכלת עכשיו.'"

"'טוב, אז אני אביא לך אוכל לערב. אני אביא לך אוכל לערב, שיהיה לך אוכל הערב.' היא אומרת: 'בסדר, תביאי אוכל. איפה את גרה?' אמרה: 'אני גרה ברחוב הזה והזה.' אמרה: 'בסדר.'"

"אמא שלי הכינה אוכל, הכינה את הכל, והלכה. אמא שלי הלכה בערב להביא לה את האוכל. היא מגיעה לשכונה שם, מחפשת את האישה הזאת - אין כזאת אישה! דופקת אצל השכנים: 'אתם מכירים כזאת אישה?' - 'אין כזאת אישה, אין כזאת אישה בכלל!'"

"אמא שלי הלכה לאיזה רב, היא אומרת לו: 'זה כמו נדר שנדרתי, נדר להביא אוכל לאישה שעזרה לי. אני לא יודעת מה לעשות.' אומר לה הרב: 'חיפשת אותה?' אמרה: 'כן, חיפשתי. איפה ששמעתי כתובת, הלכתי בדיוק לכתובת - היא לא שם.' אמר לה הרב: 'את פטורה. מה לעשות, עשית את שלך, את פטורה.'"

היא מספרת - בלילה, כך מספר הרב בניהו שמואלי - בלילה אמא שלי חולמת את הבחורה הצעירה הזאת. היא אומרת לה: "אני כבר לא בכלל, אני לא בין החיים בכלל. אני פשוט ירדתי פה למטה, כי אני בגלגול שעבר, בפעם שעברה, לקחתי מהגינה שלך שש לימונים ולא שילמתי לך עליהם. אני לא יכולה להיכנס לגן עדן כי השש לימונים האלו מפריעים לי. ירדתי פה למטה כדי להחזיר לך את השש לימונים האלו. כיבסתי לך את כל הבגדים - זה עולה יותר מהלימונים, אבל כיבסתי לך, יצאתי ידי חובה. עכשיו, ברוך השם, נכנסתי לגן עדן."

מחצית השקל - מטבע של אש

בן אדם לפעמים, בפעולות קטנות, לפעמים מפספס עולמו. לפעמים בפעולה קטנה שאתה עושה, אתה לא יודע מה אתה יכול לעשות.

ולכן משה רבנו התקשה במחצית השקל. אני לא מבין, פה מישהו פעם התקשה במחצית שקל? אני לא מבין. יש לך מודעה, זה עולה 80 שקל - שלום, זהו, נגמר. פה התחיל פה הסתיים. לא מבין!

משה רבנו - יבמות לא התקשה, עגונות עבר בשלום, עירובין, שבת - לא התקשה, הכל בסדר, הכל חלק מבריק, יודע הכל. פתאום מחצית השקל - נו, מה הבעיה? מה הבעיה? משה רבנו לא קולט? מה אתה לא קולט? מחצית השקל, מה יש לקלוט פה?

מחצית השקל למה נבראה? לכפר על חטא העגל. תגיד, אתה מאמין שחצי שקל יכול לכפר על חטא העגל? זה מה שמשה רבנו התקשה! משה רבנו לא התקשה במצווה עצמה. איך ייתכן שחצי שקל מכפר על נפשותיכם? לא יכול להיות דבר כזה!

בורא עולם הוציא לו מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד. אם אצלך מחצית השקל, אצלך זה כלום - אצלי זה אש! זה מתחת כיסא הכבוד! אצלי זה אש! כל מעשה קטן שאתה עושה, אם אצלך זה נראה חצי ונראה כלום - אצל בורא עולם זה אש!

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.