שיעור 131

שיחת טלפון אחת - כזה אור גדול!

פרשת כי תשא תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות ריבוי תורה מעל הכל

הקב"ה לא הוריד את משה מהר סיני למרות חטא העגל המתקרב, כדי שמשה לא יפסיד את שש השעות האחרונות של הלימוד. מכאן למדים שריבוי תורה בעולם הוא הערך העליון ביותר, ששווה אפילו את הסיכון שבחטא העגל.

2. לימוד תורה מול שאר המצוות

כל המצוות שאדם עושה מאירות בשמיים כ"אור הנר" בלבד, בעוד שהתורה מאירה מסוף העולם ועד סופו. השכר על לימוד תורה או סיוע לאחרים ללמוד הוא עצום לאין שיעור ומבטל באורו הגדול את כל שאר הזכויות.

3. מתן תורה דווקא בתוך החושך

משה רבנו קיבל את התורה במתנה דווקא בשש השעות האחרונות, במקביל לירידה הרוחנית של העם למטה. הרעיון הוא שדווקא בזמנים הקשים ביותר, כשהלב לא מרוכז והמצב נראה גרוע, שם נמצא "מתן תורה" האמיתי והעלייה הגדולה של האדם.

4. כוחה של תנועה קטנה בירידת הדורות

בדורות האחרונים, ובפרט בזמן מלחמה ובלבול, כל מאמץ קטן וכל תנועה רוחנית פשוטה נחשבים לקידוש השם אדיר. מה שדרש פעם "הפיכת עולמות", מושג היום על ידי התמדה פשוטה בתוך הקושי.

5. ההפרדה המוחלטת בין טומאה לטהרה

שבירת הלוחות על ידי משה רבנו מלמדת שהתורה אינה חוכמה חיצונית אלא קדושה שאינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טומאה. המדד לקדושת האדם הוא עד כמה הטומאה מפריעה לו ואינה מסתדרת עם עולמו הרוחני.

הסיפורים בשיעור

1. האור הגדול של שיחת הטלפון

אישה שעברה מוות קליני ראתה מיליארדי כוכבים (מצוות), אך כוכב אחד ענק כנשמש האיר את הכל - המצווה שעשתה כששכנעה אברך למסור שיעור תורה. הסיפור ממחיש כיצד פעולה קטנה למען ריבוי תורה יוצרת אור שמאפיל על כל שאר הזכויות.

2. הנערה מאופקים ופחי הזבל

לפני כ-60 שנה, נערה מאופקים שרצתה ללמוד במוסד דתי נסעה מדי יום חמש שעות כשהיא עומדת על משאית זבל כדי להגיע לבני ברק. מסירות הנפש המופלאה שלה למען הטהרה והלימוד היא שהניעה את הקמת מוסדות "אור החיים".

3. סוחר השטיחים שהפך למקים עולם התורה

הרב משה פרדו, סוחר שטיחים, שמע על הנערה שנוסעת על משאיות זבל והתרגש עד עומק נשמתו. בעקבות כך החליט להקים את סמינר "אור החיים" בבני ברק, מוסד שגידל אלפי אמהות בישראל, מתוך הבנה שכוחו של הפרט יכול לחולל מהפכה של טהרה.

4. פטירתו של הרב משה פרדו בנשיקת "אהבת השם"

בסוף ימיו, כשהיה חולה בחו"ל ולא יכול היה ללמוד או להתפלל, הזכיר לו הרב בעדני את מצוות "אהבת השם". הרב פרדו אסף את כוחותיו האחרונים, זעק "השם אני אוהב אותך" ויצאה נשמתו, ללמדנו שגם ברגעים קשים ניתן לקנות עולם ומלואו.

5. התובנה של רבי נחום מהורודנא בווילנא

כשראה רבי נחום שפריצות בקרב הגויים אינה מפריעה ללימודיהם, הבין שהתורה שלנו קדושה באופן מהותי ולכן אינה יכולה לסבול טומאה. ההפרעה שהאדם מרגיש מהרע היא ההוכחה לכך שנשמתו נמצאת במקום קדוש וטהור.

תמלול השיעור

ריבוי תורה בעולם עולה על הכל

שבת שלום, שבוע טוב ומבורך. את הדברים האלו כבר אמרתי אותם כמה פעמים, פשוט אני חוזר עליהם עוד פעם, כי בגלל המצב לא הצלחתי להכין דרשה חדשה.

"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה". דורשים חז"ל: אל תקרא "בֹשֵׁשׁ" אלא "בָּא שֵׁשׁ". היה חסר עוד שש שעות שמשה רבנו צריך לרדת מהר סיני. זאת אומרת שמשה רבנו כבר נמצא בהר סיני 39 ימים ו 18 שעות.

כל האחרונים שואלים, אז למה הקדוש ברוך הוא לא הוריד אותו למטה? מה, אתה לא רואה את חטא העגל שעושים? שש שעות, לא קרה כלום! תוריד אותו למטה את משה רבנו! אם היית מוריד אותו, לא היה חטא העגל. קושיה גדולה מאוד, בפרט שחטא העגל, עם ישראל היה כזה אסון נורא בחטא העגל, ועד היום סובלים מהחטא הזה, אז זה לא חטא רגיל.

אז למה בורא עולם לא הוריד את משה רבנו? אז התירוץ הראשון שתירצנו: משה רבנו ב 40 יום למד את כל התורה כולה. הראשון שראה את מגילת אסתר, מי זה היה? משה רבנו. הראשון, לפני שנולד מרדכי ואסתר, הראשון שראה את מגילת אסתר זה משה רבנו. הכל, הכל משה רבנו צריך ללמוד במשך 40 יום.

יוצא ששש שעות של משה רבנו, זה כמות אדירה של תורה צריך ללמוד. אם היה מוריד אותו שש שעות לפני כן, בואו נגיד בשפה שלנו, היה חסר לנו בש"ס מסכת מגילה. היה חסר מסכת מגילה בש"ס! אמר הקדוש ברוך הוא: מוטב שיחטאו בעגל, שיפלו לאיפה שיפלו, איפה שהלכו, העיקר שיהיה ריבוי תורה בעולם.

ריבוי תורה בעולם עולה על הכל. הכל, הכל. אין יותר גבוה יותר מלימוד תורה. לכן, מה אתה אומר? יפלו בעגל, שיפלו. אבל שש שעות האלו יהיה ריבוי תורה בעולם. ריבוי תורה בעולם שווה הכל.

שיחת טלפון אחת, אור גדול

כמו שסיפרנו על אותו מחבר שהיה, הוא גר בחצור או לא גר בחצור, "ספר נפלאותיו לבני אדם". הוא סיפר שהייתה איזה אישה אחת שהתקשרה לאיזה אברך דובר אנגלית. אמרה לו: "אם אתה יכול למסור שיחה בבית זקנים של דוברי אנגלית אמריקאים". אמר: "מה, אני לא מכיר אותם, מה אני אגיד להם?" "תנסה". יום, יומיים, שלושה, לא הלך, לא צריך. באמת ניסה. יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, כבר חיכו לו הזקנים.

וברוך השם, הוא כבר מוסר שם שיעור למעלה משנה, שנה וחצי. יום אחד הוא קיבל טלפון מהבן של האישה הזאת, והוא אומר לו: "אמא נמצאת בתל השומר, מבקשת שתבוא. תבוא, תיקח מונית, היא תשלם לך הלוך חזור".

קיצור, הוא הגיע לבית חולים. האמא מספרת לו שהיא עברה אירוע מוחי והיא עברה מוות קליני. היא מספרת שהיא שכבה על המיטה והיא רואה מלמעלה מלא כוכבים. כל כוכב בגודל אחר. כל כוכב גם מאיר בצורה אחרת. ושאלה: "מה זה?" אז אמרו לה: "כל דבר זה המצווה שעשית. זה צדקה, זה תפילה, זה חסד, זה הפרשת חלה, זה צניעות, כל דבר." "למה אחד גדול ואחד קטן?" "לפי הלב שנתת. לפי הלב."

היא אומרת: "כבוד הרב, היה שם מיליארדים של כוכבים. פתאום ירד איזה כוכב גדול כמו שמש. כמו שמש ירד כזה כוכב גדול." היא אומרת: "כבוד הרב, כל המצוות שעשיתי נעלמו מהאור. נעלמו כולם מהאור הגדול הזה. שאלתי מה זה, ואמרו לי: זה הטלפון שהתקשרת לאברך הזה שיבוא למסור שיעור תורה."

"בזכותך יש ריבוי תורה בעולם. כבוד הרב, אני רק מהטלפון שלי נמחקו לי כל המיליוני מצוות. נעלמו. האור הגדול." אתה שאתה לומד תורה ומלמד תורה לאחרים, אל תתייאש. השכר למעלה אין תיאור, אין תיאור. קח את כל המצוות כולם, כל המצוות כולם, לא מתחיל להתקרב ללימוד תורה.

כל המצוות מאירות כאור הנר

אנחנו הזכרנו כמה פעמים את מה שאמר תנא דבי אליהו: "לפי שכל המצוות שאדם עושה למעלה בשמיים, אינן מאירות אלא כאור הנר בלבד." איזה פחד זה, ממש להתבונן בזה, מפחיד מאוד. כל המצוות שאדם עושה, כל השבתות של החיים שלו, כל התפילין, תקיעת שופר, סוכה, לולב, כל מה שתיקח, הכל ביחד, כל החיים שלך, מה מאיר? כאור הנר בלבד. והתורה הקדושה, לא שתי נרות, לא 20 נרות, מאירה מסוף העולם ועד סופו. איזה גדול זה לימוד תורה!

לכן, בן אדם, לכן בורא עולם אמר: שיפלו לאיפה שיפלו, שיעשו מה שיעשו, אבל יהיה ריבוי תורה בעולם. זה תירוץ אחד.

מתן תורה האמיתי היה בשעת חטא העגל

תירוץ שני שתירצנו, בשם האלשיך הקדוש. משה רבנו, ביום השני שעלה למעלה, הקדוש ברוך הוא אומר לו: "עכשיו אני עושה לך בחינה על מה שלמדת אתמול." אמר לו משה רבנו: "אני מצטער להגיד לך, הכל שכחתי, לא זוכר כלום." אומר לו: "טוב, אני אחזור לך, עכשיו תזכור." אבל תזכור? חזר. יום שלישי: "אני בוחן אותך על אתמול." אומר לו: "לא אשקר עליך, לא זוכר."

39 ימים משה רבנו לומד ושוכח. מתי? משה רבנו, הקדוש ברוך הוא ראה שזהו, אין, אין את מי להוריד. איך שהוא עלה הוא יורד, אותו דבר בדיוק. מה עשה בורא עולם? נתן לו את כל התורה במתנה. לקח את הדיסק של החוכמה, שם למשה רבנו, העביר לו את הכל בבת אחת במתנה. מתי זה היה? בשש שעות האלו, של ה 39, השעות האחרונות לפני הסיום של 40 יום. בשש שעות האלו משה רבנו קיבל את כל התורה כולה במתנה.

ממילא כותב האלשיך: לא שייך להוריד את משה רבנו. למה לא שייך להוריד? כי אדם לא היה כלום! מתי באמת היה מתן תורה אמיתי? בשש שעות האחרונות של ה 40 יום. יוצא שמתן תורה אמיתי איפה היה? כשלמטה עשו את העגל, למעלה היה מתן תורה! לא, לא בזמנים הטובים שאתה מכיר. בזמנים הגרועים ביותר שיכול להיות, בעבירות הכי חמורות שיכולות להיות למטה, שם למעלה היה את המתן תורה האמיתי.

זה בדיוק מתאים, ככה מתרץ האלשיך, בדיוק מתאים למציאות שלנו. בן אדם אומר לעצמו: "רק ייגמרו הימים האלו, די! די! מה בורא עולם רוצה מאיתנו? די, רק ייגמרו, תן לנו קצת קצת נחת."

ואתה לא יודע שדווקא בזמנים האלו, הגרועים האלו, שבקושי לומדים, הלב לא לב, אתה יודע, המחשבות לא מחשבות, אתה בקושי מרוכז בלימוד, שמה, שמה, בזמן הקשה הזה שאתה מכיר, הכי קשה שיכול להיות, תדע לך שלמעלה זה מתן תורה אמיתי. זה המתן תורה האמיתי.

כל אחד מאיתנו עובר את השלבים שלו בחיים. ותמיד נראה לנו שהזמנים הקשים ביותר שבן אדם יכול לעבור, וואו, מה, כמה אפשר? כמה אפשר כביכול להפסיד? ואתה לא יודע שדווקא בזמנים הקשים האלו, שם אתה קונה את כל העלייה שלך. שם אתה קונה את כל ההצלחה שלך.

כל תנועה קטנה זה קידוש השם גדול

לכן כל בן אדם, הפוך. זה זמנים מאוד קדושים עכשיו, מפורים עד פסח, זמנים קדושים. ולא רק זמנים קדושים, מכניסים אותך למצב שאתה יודע, באין מצב, מצב בלי מצב, שכל מה שאתה עושה עכשיו, כזה נחת רוח לבורא עולם. מה שבדורות הקודמים היו צריכים להפוך עולמות עולמות כדי לזכות לעשות משהו נחת רוח לבורא עולם, היום כל תנועה פשוטה, כל תנועה פשוטה. לא, תנועה פשוטה זה הרבה אפילו.

מה שאמרתי לכם "תנועה", זה כותב את זה הפרי צדיק. אני מבין את זה מ"מכתב מאליהו". הוא כותב: למה בורא עולם לא מביא את מלך המשיח? בדורות של ה"מכתב", לפני כשישים שנה, הוא מחכה. אם בורא עולם היה יודע ששנה הבאה יהיה יותר טוב, טוב, אתה מחכה שיהיה יותר טוב. אבל אתה יודע, יש רק ירידת הדורות, אין יותר טוב, רק יותר גרוע.

אז למה אתה מחכה? כותב ה"מכתב מאליהו" בשם רבי צדוק הכהן מלובלין: אתה צודק. פעם, בשביל לעשות נחת רוח לבורא עולם, היו צריכים להפוך עולמות. אבל היום כל תנועה קטנה זה קידוש השם גדול. כך כותב ה"מכתב מאליהו". זה נכתב לפני שישים שנה.

לא בזמן מלחמה, בזמן שהכל רגוע. בזמן מלחמה, זמן לא זמן, לב לא לב. ואף על פי כן, בן אדם טיפה מתאמץ, איזה נחת רוח זה לבורא עולם! ולכן דווקא עכשיו, שאתה מרגיש את המצב הכי גרוע שיכול להיות, בזמן הזה, זה שיא ההצלחה שלך בחיים.

מה זכינו מחטא העגל

אבל כל זה כשבן אדם רק נופל בחטא העגל. אבל כשבן אדם מתחיל להתרומם, רק מתחיל להתרומם, אתה לא יודע מה אפשר לזכות.

בפרשה שלנו, רק בני ישראל עברו את חטא העגל. תראה מה זכינו! מה זכינו שעם ישראל רק רוצים להתקרב. דבר ראשון, זכינו לפרה אדומה. דבר שני, זכינו י"ג מידות של רחמים, לא חוזרות ריקם, לא חוזרות. זכינו לאלול. מאיפה יצא אלול? מחטא העגל יצא אלול. מאיפה יצא יום כיפורים? "סלחתי כדבריך", יום כיפורים. מאיפה יצא "ונפלינו אני ועמך"? שפתאום יש הבדל בין יהודי לגוי. גמור, הבדלים גמורים.

איפה זה? אתה רואה את הפלא הגדול? מחטא העגל! כדי להגיד לך שאם אתה עושה רק צעד אחד קדימה, צעד אחד, אתה רק מתרחק מהחטא, אתה לא יודע כמה אתה שופך על עצמך הצלחות בחיים.

הילדה מאופקים שהקימה עם ישראל

סיפרה איזה אישה אחת, בת אחת. היא אומרת: "אולי אני מדמה לעצמי." זה משהו בסדר גודל, צריך להיות 60 שנה בערך, אם לא יותר.

סיפרה איזה בת אחת: "אני גרה באופקים, ורציתי ללמוד בבית ספר בנות, תיכון של בנות, של דתיות." כל אופקים לפני 60 שנה, מה היה? בנים בנות, כל החילונים היו. מקום היחיד שיש, זה אולי, סתם אולי אני מדמה לעצמי, זה בוולפסון בבני ברק. טוב, אבל איך אני אגיע עכשיו מאופקים לבני ברק?

היא קמה בבוקר, קמה בבוקר, שאלה את הבן אדם שמרים את פחי הזבל: "תגיד, אתה מגיע לאזור של בני ברק?" אמר: "כן." "מתי?" "תשע בבוקר אני מגיע, אבל אני מתחיל מאופקים בארבע לפנות בוקר. אם את רוצה, יש מקום מאחורה."

אתם זוכרים את פחי הזבל שעומדים מאחורה? אולי גם היום, שזה לא יודע מה יש היום, עומדים מאחורה, יש לך מקום מאחורה, תעמדי, ואת יכולה להגיע איתי לבני ברק בתשע בבוקר.

הילדה הזאת הייתה קמה בארבע לפנות בוקר, עומדת על פח הזבל שם, ונוסעת איתו בכל אופקים, כל האזור שם, עד תשע בבוקר מגיעה לבני ברק. ככה היה יום יום במשך שבוע.

סוף שבוע היא נשברה. היא אמרה: "לקום בארבע, להסתובב בכל פחי הזבל, להגיע ללמוד ולחזור, אין מה לדבר." היא אמרה שהיא תנסה עוד יום אחד, אם ילך לה, יהיה טוב. יום אחד היא הגיעה, היא אמרה שנראה לה שהסתיים הסיפור.

מי שכן שמע את הסיפור, זה הייתה המורה שלה. היא הלכה לרבי אליעזר בן דוד זצ"ל. אמרה לו כך וכך הסיפור. הוא לא רצה להאמין. "מה? אני לא מאמין שיש כזה מציאות שבת יכולה לנסוע חמש שעות בפחי זבל בשביל להגיע ללמוד בבני ברק? לא מאמין לסיפור הזה!" הוא בא לראות אותה.

"מה? את אומרת?" "כן, זה הסיפור האמיתי." אמר: "אז את לא צריכה. אני עלי שוכר דירה. תבואי ביום ראשון עם פחי הזבל לבני ברק ותחזרי ביום חמישי. כל השבוע יש לך דירה. דירה ממני את מקבלת, דירה ממני, עם השכירות עלי, האוכל, הכל, אני דואג לך על הכל." וככה היה.

סוף שבוע היא חזרה לאופקים. כל החברות שלה שואלות אותה: "איפה היית? לא ראינו אותך כל השבוע!" אז היא סיפרה להם שהיא עכשיו לומדת בבני ברק. "איך את לומדת? איך את מגיעה?" סיפרה שהרב אליעזר בן דוד שכר לה איזה דירה. "גם אנחנו רוצות לבוא! גם אנחנו רוצות!" אמרו: "מה שהרב יגיד, נעשה."

באמת, הם שאלו את הרב. הרב אמר: "למה לא? הם רוצים לבוא ללמוד? שיבואו!" באמת התארגנו אולי קבוצה, בסוף התארגנו, כל אחת ועוד אחת באה ועוד אחת באה, התארגנו קבוצה של 12 בנות. 12 בנות שרבי אליעזר בן דוד משלם להם את השכירות, יש להם ארוחת בוקר, צהריים, ערב לבנות האלו.

אחרי חצי שנה הוא הגיע אליהם, אמר להם: "אני מצטער. אין לי כסף, אני עמוס בחובות, אין לי מאיפה לשלם, אין לי מאיפה להחזיק את המקום הזה. תשמעו, אני נוסע עכשיו לתל אביב. אם יהיה איזה אחד שיהיה מוכן לתרום למקום, אני ממשיך. אם לא, אז זהו, תחפשו לכם דרך אחרת."

ככה, ככה אמר רבי אליעזר בן דוד, והוא משם נסע לתל אביב. נסע לתל אביב, הגיע לסוחר שטיחים. סיפר לו אותו הסיפור. והוא התרגש מאוד, הסוחר שטיחים הזה. איך הוא התרגש מאוד! "יש כזה מציאות שבת חמש שעות נוסעת על פחי זבל כדי ללמוד? כמה זה החוב?" אמר לו: "אני חושב זה היה 600 לירות." אמר לו: "עלי! אני משלם. אני משלם את כל החוב, ותיקח עוד 600 לירות לעוד חצי שנה."

וככה היה. באמת, הוא קנה את הכל, והוא חזר, אמר להם: "יש לכם עכשיו עוד חצי שנה להיות במקום מצוין."

אחרי זה חודש חודשיים, הסוחר של השטיחים אמר: "לך תדע, הדתיים האלו מספרים לך סיפורים על איזה בנות שמגיעות על פחי הזבל. איפה הוא המציא את הדברים האלו? לא נראה אמיתי בכלל. אני חייב לבוא לראות את זה."

הבן אדם הגיע לבני ברק, מתקשר לרבי אליעזר בן דוד: "איפה אתה? אני רוצה לראות את הבנות שמגיעות עם פחי הזבל, איפה הם?" סיפר לו: "בוא, בוא אני אקח אותך." לקח אותו, הוא רואה את הבנות. איך הוא התרגש! הסוחר של השטיחים התרגש מאוד.

אז שואל אותו: "אז למה רק 12? למה רק 12 בנות? למה לא נעשה שיהיה מלא בנות?" אמר לו: "שמע, זו הדירה שיש, אין איפה להכניס יותר." "מה זו דירה? אז בוא נבנה!" הלכו לעיריית בני ברק, מי שהיה ראש העיר בזמנו. "יש לך פה איזה שטח לבנות?" אמר: "כן, יש פה איזה שטח ענק." אמר: "כל זה אני בונה!"

אותו סוחר שטיחים, מי זה היה? זה היה הרב משה פרדו. זה הסוחר שטיחים. זה שהקים את סמינר אור החיים. אור החיים, סמינר אור החיים, הוא שהקים את הסמינר הזה! הוא בא ובנה את כל השטח, ופרסם שיש מקום. אני לא יודע אם יש שם המון אמהות בעולם שנולדו מהמקום הזה.

כשהחזון איש שמע שרוצים לו פה סמינר לבנות, החזון איש שלח לרב משה פרדו, אמר לו: "קח ממני כסף, כי גם אני רוצה להיות שותף להקים את עם ישראל." זה פשוט להקים את עם ישראל מחדש!

המקום הזה נבנה. כמה יש שם בנות היום? בין 3,000 ל 5,000 בנות, משהו כזה באזור הזה. כל האמהות בדורות האחרונים, סתם מה שלמדו, רובם למדו שמה.

לפעמים בת אחת, בת אחת שעושה כזה מאמץ, תראה מה יכולה לעשות טהרה בעם ישראל! בן אדם לא יודע את הכוחות שלו, של בן אדם אחד. כשבן אדם מתאמץ, מתאמץ ועושה איזה מעשה גדול, אתה לא יודע איזה טהרה ענקית זה עושה בעם ישראל. דורות על גבי דורות, בטהרה אחת שבן אדם עושה.

גם אם נפלת בחטא העגל, תקום

לכן בן אדם ידע, גם אם נפלת בחטא העגל, תקום! תקום! נפלת איפה שנפלת, אתה לא יודע איזה טהרה מגיעה אחרי הנפילה. איזה טהרה נשפכת על הבן אדם כשהוא רק רוצה להתקרב.

סוף הסיפור, הרב משה פרדו לא היה לו ילדים. סוף ימיו הוא חלה, הוא חלה במחלה, ובארץ לא היה טיפולים בארץ בשבילו, לא היה טיפולים. שלחו אותו לחוץ לארץ. הוא היה שם בודד, אף אחד לא היה איתו.

הרב בעדני הלך לרב שך, שאל אותו: "האם אני אעזוב את הכולל כדי להיות עם הרב משה פרדו, או לא?" אמר לו הרב, ואמר לו הרב, ואמר לו הרב שך: "אם היה לי כוח, אני הייתי סוגר את פוניבז' ונוסע אני להיות עם הרב משה פרדו!"

הרב בעדני סגר את הכולל, עזב, וטס לחוץ לארץ להיות עם הרב משה פרדו. באחד הימים אומר לו הרב משה פרדו: "תראה איזה מצב הגעתי, תראה איזה מצב הגעתי. אפילו להרהר בדברי תורה אני לא יכול, כי אין לי שליטה על הצרכים, אז אפילו להרהר בדברי תורה אני לא יכול."

אומר לו הרב בעדני: "אתה צודק, כל המצוות כולן אתה פטור, אבל יש מצווה אחת שאפשר לקיים אותה בכל האופנים שבעולם." אומר לו: "איזה מצווה?" אומר לו: "מצוות אהבת השם. לאהוב את השם."

הרב משה פרדו אמר לרב בעדני: "תן לי את הידיים, תן לי את הידיים." הרים אותו מהמיטה, והרב פרדו צעק: "השם, אני אוהב אותך! השם, אני אוהב אותך!" ונפל ונפטר. מתוך זה הוא נפטר.

יש רגעים בחיים שהבן אדם לפעמים קונה את החיים שלו ברגעים. אבל בשבילנו, בורא עולם בא ללמד אותנו. תדע לך שלפעמים בחטא אחד בן אדם מאבד את הכל, אבל אחרי החטא, שבן אדם מתחזק, אתה לא יודע איזה טהרה אתה שופך על עם ישראל. אתה לא יודע איזה טהרה בן אדם שופך.

למה משה רבנו שבר את הלוחות

אני מסיים. השאלה שאנחנו שואלים אותה כל הזמן: למה משה רבנו שבר את הלוחות? למה שבר? מי התיר לך לשבור? בסדר, אתה מסכים, לא מתאים לעם ישראל, עם ישראל עכשיו מומרים, לא מתאים. בסדר, תיקח את הספר, תיקח את ספר התורה, שים אותו בארון, כשעם ישראל יהיו טהורים, תחזיר להם את זה. לשבור? מי התיר לך את זה?

גם הקל וחומר שמשה רבנו עשה, זה לא קל וחומר לשבור. יש קל וחומר, נכון, אבל לא, אין שם לשבור. אבל משה רבנו רצה ללמד אותנו יסוד: תדע לך, טומאה לא הולכת עם טהרה. זה לא הולך ביחד!

לימוד תורה, עכשיו משה רבנו מוריד תורה לעם ישראל, הוא רוצה ללמד אותם. תורה זה לא אנגלית, זה לא גאוגרפיה, זה לא מתמטיקה ולא שום דבר. תורה זה דבר מאוד קדוש. קדוש לא הולך עם טומאה בחיים. זה לא הולך ביחד. כשבן אדם עושה עגל ויש טומאה, בן אדם פשוט אין, אין תורה. לא שיש גם תורה וגם טומאה, אין דבר כזה.

קדושה לא מסוגלת לחיות עם טומאה

אני מסיים. סיפר רבי נחום מהורודנא. הייתי בשביל הדפסת הספרים שלי באיזה מקום בווילנא, והייתי שם, וראיתי שם בית ספר של גויים, חילונים, גויים, ככה הוא אמר. ואני רואה שם את הבנות, כאלו פרוצות, נכנסות נכנסות לתוך בית הספר. ואני אומר לעצמי: הרי הם לומדים שם משהו, הם נבחנים, יוצאים פרופסורים. אני לא מבין, איך להם זה לא מפריע? איך להם זה לא מפריע פריצות?

הוא אמר, כי אני חושב שזה הלשון שלו: הרי אם יהיה בית מדרש עם 400 אברכים ובחורים, ותיכנס פרוצה אחת כזאת לבית מדרש, אף אחד לא יכול ללמוד. אז אני שואל: למה להם זה לא מפריע, ולנו זה מפריע? ככה הוא שאל.

הוא אמר: זה אות שהתורה שלנו קדושה. זה האות. קדושה לא מסוגלת לחיות עם טומאה. זה לא הולך ביחד. ולכן זה מפריע. טומאה הולכת עם טומאה. לכן אצלם זה כזה, אצלם זה מסתדר.

ואז הוא אמר: וכל אחד יבדוק בעצמו. אם הוא מרגיש שהטומאה הולכת איתו וזה מסתדר לו, תדע שהמצב שלו לא טוב. אם אתה מרגיש שהטומאה הזו מפריעה לך, תדע שאתה במצב קדוש.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.