שיעור 134

לכל טיל יש כתובת

חול המועד פסח תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. השאלה: איך אומרים "זמן חירותנו" בזמן צרה?

הרב פותח בשאלה חזקה: כשרצים למקלטים, כשיש מלחמה, איך אפשר לומר "זמן חירותנו"? וגם בשואה, באינקוויזיציה ובמסעות הצלב, יהודים אמרו "זמן חירותנו". מה פשר הדבר?

2. מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע - מתי נברא העולם?

בגמרא במסכת ראש השנה נחלקו: רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ורבי יהושע אומר בניסן. התוספות מתרץ שבמחשבה עלה לברוא בתשרי ובפועל נברא בניסן, ולכן אומרים "היום הרת עולם" בראש השנה - ההריון בתשרי והלידה בניסן.

3. השם משמואל - שני עולמות נבראו

השם משמואל מחדש שנבראו שני עולמות: עולם של תשרי - עולם הטבע, שבו הכל לפי הטבע והמציאות הרגילה. ועולם של ניסן - עולם שמעבר לגבולות הטבע, שבו אפשריים דברים על טבעיים, כמו אליהו הנביא שחי ארבעים יום מחתיכת עוגה.

4. עוזר ומושיע - הרמז בשמות התנאים

השם משמואל מגלה רמז נפלא: "עוזר" פירושו שגם האדם פועל וגם הקב"ה עוזר, ו"מושיע" פירושו שהקב"ה עושה הכל. רבי אלי-עזר (עזר) סובר שבתשרי נברא - עולם שבו גם האדם עובד. ורבי יהושע (מושיע) סובר שבניסן - עולם שהקב"ה מושיע לבדו.

5. עם ישראל שייך לעולם של ניסן

עם ישראל נברא מארבע אמהות עקרות, דבר שאינו אפשרי בעולם הטבע. גם אברהם אבינו ראה באיצטגנינות שאין לו ילדים, והקב"ה אמר לו לצאת מהמזלות, כי הוא שייך לעולם של ניסן שמעבר לטבע.

6. התירוץ: חירות מגבולות הטבע

"זמן חירותנו" אינו חירות מעבדות גשמית, אלא חירות מגבולות הטבע. ביציאת מצרים יצאנו מעולם של תשרי ונכנסנו לעולם של ניסן. לכן בכל מצב - שואה, אינקוויזיציה, מקלטים - אנו אומרים "זמן חירותנו", כי אנו שייכים לעולם שמעבר לטבע.

7. השגחה פרטית - הכל מושגח

בורא עולם מגלגל את כל הדברים בהשגחה פרטית. העבודה שלנו כל הזמן היא להכניס את בורא עולם בתוך המעשים שלנו, ולהכיר שכל דבר שקורה - גדול או קטן - הכל מושגח מלמעלה.

8. תפילה לא שבה ריקם

תפילה לעולם לא הולכת לאיבוד. גם אם נראה שהתפילה לא עוזרת, צריך להמשיך ולהתפלל שוב ושוב. לפעמים צריך להתפלל שמונה חודשים רצוף, ולפעמים שישים שנה, אבל התפילה תמיד פועלת בסוף.

9. "לכל טיל יש כתובת" - אמונה עקבית

הרב שואל בחריפות: אם מאמינים שלכל טיל יש כתובת, למה לא מאמינים שגם לארגז של קמחא דפסחא יש כתובת? ולשניצל בארוחת צהריים? אמונה צריכה להיות עקבית ושלמה בכל תחום בחיים, לא רק בדברים הגדולים.

10. בן אדם נמדד בדברים הקטנים

מהמדרש על יצחק אבינו לומדים שבן אדם לא נמדד בדברים הגדולים אלא בקטנים. יצחק היה מוכן למסור את נפשו, אבל כשאמרו לו שהדובי שלו יגיע לישמעאל - שם הוא לא עמד. העבודה האמיתית היא לחזק את האמונה דווקא בדברים הקטנים, כי שם נמצא האלוקים.

הסיפורים בשיעור

1. ה-200 מנות לבר מצווה - השגחה פרטית מופלאה

ראש ישיבה (נראה שיעקובוביץ') נסע עם תלמידים להתפלל בכותל לרפואת אמא חולה. אחד התלמידים התבקש לעזור במשפחתו לבר מצווה, אך אמו ויתרה על עזרתו לטובת התפילה. אחרי התפילה נכנסו למסעדה, שבעליה נתקע עם 200 מנות שהוזמנו ובוטלו. ראש הישיבה חיבר ביניהם, והמנות נשלחו לדרום למשפחת הבר מצווה. בשבת ניגש בעל מגרש מכוניות ותרם אירוע שלם - 300 מנות, תזמורת, צלם ותפילין. הכל התגלגל מוויתור אחד של אמא שהעדיפה תפילה לזולת על פני טובתה.

2. "הרשע של ההגדה" - תפילת הורים אחרי 60 שנה

קיבוצניקית מכפר שמריהו השתתפה בסדר לדוגמה של ארגון ערכים, התלהבה, וערכה סדר אמיתי עם כל המשפחה. כשהגיעו ל"כנגד ארבעה בנים", אביה פרץ בבכי וסיפר: לפני 60 שנה, בגיל 15, הגיע באמצע הסדר ושאל את הוריו "מה העבודה הזאת לכם?" - כרשע שבהגדה. הוא זרק את הכיפה והלך, ואמו אמרה לו שתתפלל עליו. 60 שנה אחר כך, כשהבת הזמינה אותו לסדר, הוא חזר בתשובה שלמה - ידע את כל השירים וההלכות מהבית החסידי שגדל בו. תפילת ההורים פעלה אחרי 60 שנה.

3. סיפור הרב פינקוס - שמונה חודשים של תפילה

הרב פינקוס הגיע למושב בדרום ופגש אישה שבכתה על בעלה, שהיה בחור ישיבה מבטיח אך עזב את הלימוד ונהיה כפרי העובד בטרקטור. הרב אמר לה מילה אחת: "תתפללי!" - שלא יעבור עליה יום בלי תפילה. כעבור שנה חזר הרב למושב ומצא את הבעל יושב ולומד בבית הכנסת בהתמדה. כשפנה לאשתו, היא סיפרה שהתפללה שמונה חודשים רצוף, יום יום, עד שיום אחד בעלה אמר שרוצה ללכת לשיעור בעין יעקב. משם התגלגל לדף היומי, ולבסוף פרש מהעבודה לגמרי וחזר ללמוד תורה.

4. המדרש על יצחק אבינו והדובי

המלאך ניסה לשכנע את יצחק לא ללכת לעקידה: אם תישחט, אמא שלך תמות - "על מנת כן". אם תישחט, לא יהיה עם ישראל - "על מנת כן". אבל כשאמר לו שהדובי שאמא קנתה לו ייקח ישמעאל - שם יצחק לא עמד וקרא "אבי!". הרב מלמד מכאן שבן אדם לא נמדד בדברים הגדולים שמוכן למסור עליהם את הנפש, אלא בדברים הקטנים, ושם צריך לחזק את האמונה.

תמלול השיעור

איך שייך 'זמן חירותנו' - בזמן הזה?

יש לנו שלושה רגלים: חג פסח, חג שבועות וחג סוכות. חג שבועות זה 'חג מתן תורתנו', וחג סוכות זה 'חג שמחתנו', ואנחנו בחג הזה של 'חג החירות'. חירותנו.

טוב, זמן מתן תורתנו, זה קשור אליך. תרצה ללמוד תורה, כשיש מלחמה, אין מלחמה, חשבון שלך. אתה יכול ללמוד תורה גם כשיש מלחמה. זמן שמחתנו, זמן שמחתנו גם כן אותו דבר, קשור אליך. אתה רוצה להיות שמח, אתה תהיה שמח גם בזמן הזה. זמן חירותינו, תגיד, זה נשמע לך נורמלי היום להגיד חירותינו? זה נקרא חירות, שאתה רץ למקלט? זה נקרא חירות? איזה חירות זאתי? אני לא מבין. איזה חירות זאתי? איך אני יכול להגיד בחג הזה "חג חירותנו"? איזה חירותנו? השם ירחם עלינו! איזה חירות יש פה?

טוב, זה המצב של היום. כשאנשים היו בשואה, חמש שנים עברו את השואה, מה הם אמרו בחג פסח? "חג חירותנו". תגיד, נשמע לך נורמלי? נשמע לך נורמלי? אנשים יוצאים במלחמה, הורגים יהודים, נו, ומה הם אומרים? חירותינו? לא מסתדר! תגיד לי, מה עשו באינקוויזיציה? מה עשו במסעות הצלב? מה עשו בכל הצרות שהיו בעם ישראל? אז נכון, היה פעם חירות. אני מסכים שהיה פעם חירות, אבל זה לא, עזוב. זה נגמר. זה היה פעם, נגמר החירות. איך אנחנו עד היום אומרים "זמן חירותנו"?

מחלוקת בתשרי נברא העולם או בניסן

ישנה מחלוקת בגמרא במסכת ראש השנה: מתי נברא העולם? רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם. אני לא מבין את המחלוקת הזאתי. שואלים אותך, תגיד לי, מתי נבנה בית הכנסת פה? אחד אומר נבנה בתשרי, אחד אומר נבנה בניסן. עכשיו אתה יכול להגיד, תשמע, התחילו בתשרי, סיימו בניסן. אבל בריאת העולם, זה היה שבעה ימים. זהו, לא היה הרבה. שבעה ימים היה. אז אני לא יודע מה זה המחלוקת הזאתי? רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, רבי יהושע אומר בניסן. תשאלו את אלוקים, זה תשרי או ניסן, זה לא יכול להיות גם זה וגם זה. אז מה זה, איזה מחלוקת זאתי?

הקושיה הזאתי מקשה אותה התוספות, לא קושיה שלי. התוספות מתרץ: במחשבתו עלה לברוא העולם בתשרי, מתי בתכל'ס הוא בנה בפועל, זה היה בניסן. ולכן אנחנו בראש השנה אנחנו אומרים "היום הרת עולם". מה הפירוש? היום זה ההריון של העולם. מתי היתה הלידה? בניסן. הריון מול לידה, זה מחשבה מול ביצוע. אותו רעיון, זה בדיוק אותו רעיון. ככה תוספות מתרצים.

השם משמואל - שני עולמות

אבל השם משמואל מתרץ תירוץ אחר. אומר, באמת נבראו שני עולמות. שני עולמות נבראו: נברא עולם של תשרי ונברא עולם של ניסן.

מה זה עולם של תשרי? עולם של תשרי זה עולם מה שאתה רואה בעולם, מה שאתה עושה זה מה שאתה מקבל. אם תעבוד, יהיה לך כסף. לא תעבוד, לא יהיה לך כסף. זה תשרי. תשרי, זה איך אומרים? זה המציאות של העולם. אם תאכל, תהיה שבע. לא תאכל, תהיה רעב. אם תישן, תהיה רענן. לא תישן, תהיה עייף. זה המציאות. אין שינויים. אין שינויים. מה שיש בטבע, זה מה שיש. זה עולם של תשרי.

עולם של ניסן, זה עולם מחוץ לגבולות. לא קשור לגבולות. הוא אין לו טבע. אתה יכול לעשות דברים שהם לא קשורים בכלל לטבע. אליהו הנביא אכל חתיכת עוגה, חי איתה ארבעים יום. איך זה מסתדר לך? לא יכול להיות. אתה צודק, לא מסתדר. בטבע לא מסתדר. אבל יש דברים שלא קשורים לטבע. זה עולם של ניסן.

עוזר ומושיע - רבי אליעזר ורבי יהושע

אומר השם משמואל, אנחנו אומרים בתפילה, בברכה ראשונה 'מגן אבהרם' - "מלך עוזר ומושיע". מה ההבדל בין עוזר לבין מושיע? עוזר, זה גם אני שם יד ואני אומר לך, אתה יכול לעזור לי? זאת אומרת, גם אני פועל משהו ואלוקים עוזר, אבל גם אני עושה משהו. מה זה מושיע? בן אדם שאומר, תשמע, תושיע אותי. מה הפירוש הזה? אני מבחינתי תקוע פה, לי אין שום אפשרות לעשות משהו. אני מבקש שמישהו יושיע אותי.

אה, נפלא מאוד! לפי זה אומר השם משמואל, מתוק מדבש. מי אומר שהעולם נברא בתשרי? רבי אלי-עזר. אה, "עזר", זה עולם של תשרי. עולם של תשרי זה רבי אלי-עזר: גם אני אמור לעבוד, גם אלוקים עושה. אני עושה חלק והוא עושה חלק. אה, בניסן מה נברא העולם. מי סובר שבניסן נברא העולם? רבי יהושע. אה, זה מושיע! זה לא קשור בכלל לסוגיא שלנו.

עם ישראל - עולם של ניסן

עם ישראל, לאיזה עולם הוא שייך? לעולם של תשרי או לעולם של ניסן? אומר השם משמואל, הוא קשור לעולם של ניסן. למה? תגיד, אפשר לברוא אומה שלמה מארבע אמהות, כולן עקרות? אפשר כזה דבר לברוא? אין מציאות! זה לא מציאותי לברוא אומה שלמה. ממי? שרה אמנו הייתה אילונית. אמותינו, התורה מעידה שהיו עקרות. אז אני לא מבין, אז איך אתה יכול לבנות אומה שלמה מארבע אמהות עקרות?

אתה צודק. עקרה שלא יולדת, זה עולם של תשרי. זה לפי הטבע. העקרה לא יולדת, זה הטבע. זה קשור לתשרי. אנחנו, עולם של ניסן. ניסן לא קשור לטבע. אבל היא עקרה? בסדר, מה זה משנה? זה לא קשור. זה מחוץ לטבע.

לכן, כשבורא עולם אומר לאברהם אבינו ידוע תדע שיהיה לך זרע, אומר לו אברהם אבינו, אבל אני ראיתי באיצטגנינות שלי, אין, אברהם לא מוליד! מה אמר לו בורא עולם? צא מהאיצטגנינות שלך! אומר אברהם, תצא או לא תצא, אבל יש לי את האיצטגנינות, מה לעשות? אני אצא או לא אצא, אבל יש לי את זה, כתוב שם שאין ילדים. אומר לו בורא עולם, אתה צודק, אתה צודק, אבל זה מה שאתה מסתכל, זה עולם של תשרי. ותשרי, בדיוק לפי המזלות ככה צריך להיות, זה הטבע. אתה יוצא מזה, אתה לא קשור. אתה בניסן, אתה באת מניסן. אה, ניסן אין לו קשר לטבע.

התירוץ - חירות מגבולות הטבע

ולכן, באמת ניסן זה חודש אחר לגמרי. לפי כל ההקדמה הזאתי עכשיו, נפלא עכשיו התירוץ: כשאנחנו אומרים בפסח "זמן חירותנו", זה לא שעכשיו אנחנו, אתה יודע, בחירות, אנחנו עכשיו חופשיים, תעשה מה שבא לך, אתה חופשי. לא! לא! עם ישראל כשיצאו ממצרים, הם יצאו מהמֵצַר של תשרי. הם יצאו מהמֵצַר של תשרי. יצאנו מהחירות של הטבע, החירות של העולם הזה, יצאנו ממנו.

לכן, כבר אין נפקא מינה אם אתה רץ למקלט, אתה נמצא באיזה מקום אחר, אתה נמצא בזמן של השואה, באינקוויזיציה, במסעות הצלב. כל עם ישראל מה אמרו? זמן חירותינו! ממה החירות? לא חירות שיצאנו חופשיים. חירות שאנחנו נכנסנו לעולם אחר. אנחנו יצאנו מהגבולות של הטבע ונכנסנו לעולם חדש, של עולם של ניסים, לא קשורים בכלל לגבולות הטבע.

סיפור ראש הישיבה - 200 מנות לבר מצווה

סיפר איזה ראש ישיבה אחד [איני זוכר את שמו, נראה לי יעקובוביץ'], ככה הוא סיפר. אומר, אני הייתי עד, הייתי עד לכל ההתרחשות מה שהיה אצל התלמיד שלי. אנחנו שכרנו אוטו, שכרנו אוטו, ואנחנו נוסעים להתפלל בכותל המערבי לרפואת האמא של אחד התלמידים, אמא צעירה שחולה במחלה, שלמחרת היא אמורה לעבור ניתוח מאוד קשה.

נסענו. בדרך, אחת האמהות מתקשרת לאחד התלמידים, לאחד הילדים שלה. היא אומרת לו, תשמע, יש לנו בר מצווה, משפחה ברוכת ילדים, 14 נפשות, ויש לנו בר מצווה לילד האחרון. אין מי שיעזור, אבא גם לא מרגיש טוב. אם אתה יכול, תעשה טובה, תצא מהישיבה, תבוא שנעשה גם בר מצווה. באמת לא עושים אירוע של בר מצווה, אבל נעשה שבת, עלייה לתורה. זה יהיה במקום בר מצווה.

אומר לה, אמא, אל תדאגי, אני יוצא מהישיבה, אני מגיע. בטלפון היא שומעת את הבן שלה שהוא נוסע. שואלת אותו, איפה אתה נוסע? אומר, אמא, תראי, אני נוסע עכשיו לכותל המערבי. למה אתה נוסע? סיפר לה שיש אחד, האמא של אחד החברים לא מרגישה טוב, חולה, ומתפללים עליה.

היא אמרה לו אם ככה: אז תיסע, תיסע! אל תבוא, אל תבוא! אני כבר אסתדר, אני כבר אסתדר. עדיף התפילה שלך, שתתפלל לאמא צעירה שבעזרת השם תזכה להאריך ימים. עדיף. אני כבר את שלי אני כבר אסתדר.

הראש ישיבה מאוד התפעל מהסיפור. אומר, אמא נמצאת לבד, בעלה חולה, והיא צריכה עכשיו להתמודד עם כל הבר מצווה, והיא לבד, והמשענת שיש לה זה הבן שלה הגדול, וגם היא אומרת לו, לך תתפלל!

התפעלתי מאוד. אנחנו נסענו לכותל, התפללנו, אולי בשעה שלוש סיימנו את כל התפילה. אמרתי לילדים, אני אקח אותכם עכשיו לאיזה מסעדה לאכול. לקחתי אותם לאיזה מקום, נכנסתי למקום, היה מקום פתוח, נכנסנו. כשהוא מוזג את האוכל, הבן אדם אומר, אתה יודע, יש לי איזה חבר טוב, הזמין ממני 200 מנות, ואל תשאל, הוא ביטל את ההזמנה, ואני שכחתי שהוא ביטל את ההזמנה, שכחתי מזה לגמרי, והזמנתי 200 מנות. עכשיו אני מתקשר אליו, שיבוא וייקח את ה-200 מנות. אומר לי, מה אתה לא זוכר שביטלתי את זה? לא! ולא ידעתי מה להגיד לו. ולא ידעתי מה להגיד לו. אז הלכו, אני לא יודע, אני עכשיו לא יודע, אני מחפש איזה מישהו שייתן לו את ה-200 מנות, שילמתי עליהם.

אומר לו ראש הישיבה, תשמע, יש לי סיפור פה. אתה רואה את הבן הזה? זה בחור עילוי, באמת בחור עילוי. תשמע את הסיפור: אין להם מה לעשות בר מצווה. אומר לו הבן אדם, עליי הבר מצווה! כל האוכל, ה-200 מנות. אומר לו, תשמע, אבל הם גרים בדרום, אנחנו פה עכשיו בירושלים. אומר, זה כבר עליי! התקשר לאיזה אחד מהמובילים, אומר לו, תשמע, אני צריך לך דחוף, עכשיו תבוא, תיקח את המנות, תסיע אותם לדרום בשביל האנשים האלו.

בשש וחצי בבוקר הגיע הטנדר, בא לאמא, אומר לה, גברתי, יש פה אוכל, 200 מנות בשביל השבת, שתהיה לך שבת שלום.

הראש ישיבה סיפר, הוא מתקשר לאמא, איך הכל? אמרה, הכל מצוין, בשפע גדול!

סיפר ראש הישיבה: אני נמצא באשדוד. עליתי בשבת, נתנו לי לדרוש. אמרתי לאנשים, אתם רואים שבן אדם מוכן להקריב את עצמו בשביל שלשני יהיה טוב, תראו איך בורא עולם מגלגל! האמא הזאתי, היא צריכה את הבן שלה שיעזור לה, אבל האמא הזאת יודעת שיש פה תפילה בשביל איזה אישה אחת חולה, מוכנה לוותר על כל מה שיש לה, כל הטובות, כל ההנאות, בשביל שלשני יהיה טוב. ותראו מה בורא עולם עשה! נתן לבן אדם לשכוח את ה-200 מנות, החזיר לו את ה-200 מנות, והמנות האלו הגיעו לבסוף אל האמא.

אחד מהאנשים בסיום התפילה ניגש אליי. תגיד לי, כבוד הרב, אצלכם לא עושים גם אירוע באיזה אולם של בר מצווה? מה עושים רק בשבת? לא עושים איזה אירוע? אומר, תשמע, עושים אירוע, אבל אתה לא מבין שאין להם כסף. אומר לו הבן אדם, תשמע, אני יש לי מגרש מכוניות. השבוע מכרתי מה שלא מכרתי כל החיים שלי. רק מהמעשרות, תגיד להם שיעשו בר מצווה, 300 מנות, תזמורת, צלם, מה שצריכים, עליי. אני עושה הכל! ותגיד, יש להם תפילין? הנה, זה אחי פה, הוא רוצה לקנות תפילין. אם עדיין לא קנו את התפילין, יש לי פה אחי שמוכן לתרום.

זה עולם של ניסן. תראו איך בורא עולם מחבר את כל הדברים. איך בורא עולם מגלגל את כל הדברים! שבן אדם ידע שהכל הכל הכל מושגח בהשגחה פרטית. בעבודה שלנו, כל הזמן, העבודה שלנו כל הזמן להכניס את בורא עולם בתוך המעשים שלנו.

סיפור ארגון ערכים - ליל הסדר אחרי 60 שנה

סיפר אחד הרבנים בארגון ערכים: אנחנו עושים כל פעם בשנה, שבועיים לפני פסח, סדר לדוגמה. עושים סדר לדוגמה, מזמינים, מפרסמים את זה בכל מקום, אנשים מגיעים ועושים סדר.

הגיעה איזו קיבוצניקית אחת מכפר שמריהו. זה לא קיבוץ, אבל היא הייתה גרה בקיבוץ והיא עברה לכפר שמריהו. בקיצור, הגיעה, עשו את כל הסדר. אז היא אומרת, מה?! ככה היהודים עושים סדר?! מה, ככה היהודים עושים? אנחנו עושים בקיבוץ... זה היה צחוק, זה היה כלום. לא ידעתי שככה נראה ליל הסדר. הוא אמר לה, זה הסדר האמיתי. אז היא אומרת, סימן שכל החיים שלי, כל החיים שלי שעשיתי סדר, זה היה בדיחה! זה היה... אני רוצה לעשות סדר כמו שצריך!

אמרו לה, גברתי, סדר כמו שצריך זה עולה הרבה כסף. לקחה את הויזה, לקחה את הויזה, אמרה, הנה הויזה פה. תקנו, לא לחסוך! עכשיו אל תקנו רק לי, תקנו גם למשפחה שלי. אני צריכה להזמין את המשפחה, להזמין את הכל. תקנו בשפע, אל תשאלו, רק לקנות.

טוב באמת היא עשתה סדר. אמרה, אם כבר עושה סדר, אז אני אזמין גם את ההורים שלי, אני אזמין גם את האחים שלי, שפעם אחת יראו מה זה סדר. ובערכים נתנו לה דיסקים, שמה יש את כל השירים של מה, איך שרים, כל ההלכות, מה עושים, כל הדברים, הכל מסודר בדיסקים. אומרת, אני בשבועיים האלו למדתי בדיוק איך עושים. למדתי, הזמנתי את ההורים שלי, הזמנתי את המשפחה שלי, הזמנתי את כולם, אחים, כל מי שהיה באזור הזמנתי אותו.

התחלנו לעשות ליל הסדר, התחלנו לעשות, עשינו 'קדש ורחץ...', הגענו ל'מגיד'. התחלנו מגיד, כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

פתאום אבא שלה פרץ בבכי. בוכה, אבא שלה בוכה בוכה. היא אומרת לו, אבא, מה? משהו לא טוב פה? עשיתי לך משהו רע? אומר, לא, רק רציתי להגיד לך, שמה שאת אמרת "אחד רשע" - זה אני הרשע של ההגדה. היא אומרת לו, מאיפה אתה יודע שאתה הרשע של ההגדה?

אמר, אני אגיד לך. אני אגיד לך מה היה. לפני 60 שנה. הייתי בגיל 15, הייתי בגיל 15, התחלתי להתקלקל. ההורים שלי עשו סדר, אני הייתי עם החבר'ה. באמצע ההגדה הגעתי, הגעתי, ראיתי כל השולחן, השולחן ערוך, הכל. אני אומר להורים שלי, "מה העבודה הזאת לכם?".

אמא שלי, רק אמא שלי שמעה את זה, התחילה לבכות. אבא שלי אומר לי, אתה יודע מי זה ששואל את השאלה הזאת בהגדה. אתה יודע מי שואל את זה! למה אתה שואל את זה? אתה יודע גם מה התשובה שעונים לו! אתה יודע מה עונים לו... אנחנו לא נענה לך את התשובה. אנחנו נתפלל עליך שתחזור בתשובה.

אומר, אמא ואבא, תתפללו! דמעות של כל האוקיינוס לא יעזרו לכם!

אומר, באותו רגע לקחתי את הכיפה, זרקתי אותה, אמרתי, אבא ואמא, זהו, זה נגמר פה. זהו, שלום, נגמר. ואני הלכתי. אז באותו רגע, אמא שלי אמרה לי, אל תדאג, אנחנו נתפלל עליך. לא יעזור השנה, יעזור שנה הבאה. לא יעזור שנה הבאה, יעזור עוד 10 שנים. לא יעזור עוד 10 שנים, אל תדאג, בסוף זה יעזור. גם אם בעוד 60 שנה... זה יעזור!

שאני פתאום הבת שלי מתקשרת אליי, אומרת לי, אבא, תבוא, ליל הסדר, אני עושה ליל הסדר. את יודעת, היום עברו 60 שנה. 60 שנה עברו מאז שההורים שלי התפללו עליי. התפללו עליי! ואני אומר לך, בתי, את לא צריכה לא את הדיסקים שלך ולא שום דבר. אני באתי מבית חסידי, אני מכיר את כל השירים, יודע את ההלכות, אני יכול להגיד לך בדיוק מה עושים, כל דבר. ואני, תביאי לי כיפה, אני רוצה לחזור בתשובה! הרגשתי שכל זה בורא עולם גלגל כדי שאני אחזור בתשובה, על מה שאמא התפללה עליי. והתפילה הזאתי עזרה אחרי 60 שנה.

כל זה כדי ללמד אותנו: תפילה לא שבה ריקם. תתפלל! תתפלל! אתה אומר, תשמע, אבל זה לא עוזר. לא עוזר? אז תתפלל עוד פעם! יבוא יום, זה יעזור.

סיפור הרב פינקוס - שמונה חודשים של תפילה

סיפר הרב פינקוס: הזדמנתי יום אחד לדרום, נכנסתי לאחד המושבים, שלחו אותי לאחד המושבים. נכנסתי לאיזה בית, התחלתי לדבר עם האישה שם. האישה התחילה לבכות.

היא אומרת לי, כבוד הרב, אתה לא יודע, אני התחתנתי עם בחור ישיבה. אתה יודע מה ראש הישיבה אמר עליו? שזה יהיה גדול הדור הבא! אל תשאל, כבוד הרב, אתה לא יודע מה נהיה. ואני, כל החיים שלי שאפתי שיהיה לי בית של תורה. איזה בית של תורה? כלום! הכל ריק. אין בית של תורה, אין כלום.

למה? היא אומרת, אני אגיד לך, כבוד הרב, מה היה. התחלנו, בנינו את הבית, ברוך השם, בנינו את הבית, והתחלנו, איך אומרים, לבנות את הבית. ויום אחד, בעלי לומד בבית, פתאום הוא סגר את הגמרא. זהו! נמאס לי כבר, נמאס לי כבר, זהו! המילים בורחות לי מהעיניים, אתה יודע, המילים בורחות לי, אני לא מבין כלום. תמיד אמרו לי תלמד בעיון, תלמד בעיון, ואני לא מבין כלום. לא מבין שום דבר, לא מבין, לא הולך לי להבין. אני מנסה להבין ולא הולך לי. סימן שאני לא קשור ללימוד תורה.

כבוד הרב, בעלי עזב את המקום, הלך, נהיה כפרי. עובד כל היום בטרקטור. אנחנו גרים במושב, במטעים, זה מה שהוא עושה כל היום. הוא לא פותח ספר, גם לא דקה אחת. ואני בוכה על החיים שלי. אני למדתי בסמינר ואני רוצה להקים בית של תורה, נו, ומה קיבלתי? קיבלתי בעל כפרי שלא עושה כלום.

אומר לה הרב פינקוס, תתפללי! אומרת לו, מה, תתפללי? אומר לה, תתפללי, שלא יעבור עלייך יום בלי תפילה.

מספר הרב פינקוס: זהו, אני יצאתי משם, יצאתי משם, זהו. אחרי שנה אני מגיע לאותו מושב. נכנסתי, אמרתי, אני אגיע קודם לבית כנסת. אני נכנס לבית כנסת, אני רואה שם איזה אברך יושב לומד, עדין נפש, כזה טוב. אני אומר לעצמי, מה, המושב הזה מחזיק לו פה אברכים? מה יש דבר כזה במושב?

אני ניגש אליו, ואומר לי, כבוד הרב, יש לי שאלה פה בגמרא. אני רואה בן אדם מונח בחומר. פתחנו ספרים, למדנו. שואל אותו, מי אתה? אז הוא סיפר לי שהוא היה פעם בטרקטור ועכשיו הוא לומד.

איך שאני התרגשתי מאוד. לא דיברתי מילה, לא אמרתי לו כלום. מבית המדרש הלכתי לבית שלו, פגשתי שם את אשתו. תגידי לי, מה עשית?

כבוד הרב, מה עשיתי? מה שאמרת לי עשיתי! התחלתי להתפלל. כל יום הייתי בוכה. עד שכבר נמאס כבר לבכות. לא עוזר, לא עוזר. אתה אמרת תתפללי, התפללתי, לא עוזר. אבל אמרתי לעצמי, מי יודע כמה צריך להתפלל. והתפללתי עוד פעם ועוד פעם.

הרב, אחרי שמונה חודשים! לא יום אחד, שמונה חודשים אני מתפללת! יום אחד בעלי אומר לי, את יודעת, עברתי פה, ראיתי איזה מודעה שיש שיעור ב'עין יעקב', אז אני רוצה ללכת לשיעור. אתה יודע, כבוד הרב, נדלק לי ניצוץ בעיניים! סוף סוף בעלי רוצה ללמוד תורה! וואי, איזה דבר גדול זה!

משם, עבר איזה יום יומיים שלושה, אומר, תשמעי, יש שיעור בדף היומי, אני רוצה כל יום ללכת לשיעור. עבר איזה זמן מסוים, ופתאום בעלי אומר לי, אני פורש כבר מהעבודה, אני רוצה ללמוד. ואני, כל מה שהצטבר לי בלב, בכיתי! ואז בעלי שואל אותי, למה את בוכה? מה אני אספר לו? מה אספר לו? אמרתי לו, אני שמחה שאתה שב לתורה. זה בכיות של שמחה.

כבוד הרב, צריך להתפלל! תגיד לאנשים שיתפללו! ואנשים חושבים שלפעמים אתה מתפלל יום, יומיים, שלושה, שבוע, שבועיים, חודשיים, לא עוזר. תגיד לאנשים, שלפעמים צריך להתפלל שמונה חודשים! שמונה חודשים להתפלל רצוף, יום יום, רק אחר כך מתחיל הניצוץ להידלק.

לכל טיל יש כתובת

ולכן, הזמן הזה של 'זמן חירותינו', כל אחד, דבר ראשון, יחזק את עצמו הרבה באמונה. הרבה מאוד מאוד להחזיק את עצמו באמונה. ואני כל הזמן חוזר על המדרש הזה, שזה בשבילנו.

יש הרבה ויכוחים, אני שומע הרבה אנשים מדברים, תשמע, להיכנס למקלט או לא להיכנס למקלט. אז אנשים אומרים, תשמע, לכל טיל יש כתובת. אני שואל, תגיד לי, בקמחא דפסחא, לכל ארגז הייתה כתובת או לא? אז למה מילאת טפסים ורצת אחרי הבן אדם ההוא, והתקשרת לבן אדם? אם לטיל, שיכול להרוג אנשים, יש כתובת. לארגז של שמן וסוכר, תגיד, אין כתובת? אני לא מבין! שמה אין כתובת? שמה תמלא טפסים, תלך ממקום למקום, תמלא, תדבר, תתקשר, תעשה. אני לא מבין אותך! להרוג בן אדם, יש כתובת. אני לא מבין.

בן אדם מגיע הביתה, בן אדם נכנס הביתה. תגיד לי, לשניצל שאתה אוכל בארוחת צהריים, יש כתובת או לא? אם נגזר עליך, יש כתובת שהשניצל יגיע לפה. לא, זה לא, הכל בגלל אשתי, זה לא, איזה כתובת. אבל הטיל שנופל מאיראן, זה כתובת! מה אתה דואג?

אז אם אתה מאמין באמונה שלמה, תתחיל להאמין גם על השניצל, על המקום שלך בבית כנסת, בכל מקום יש כתובת. אם אתה לא מאמין, אז אל תשחק בחיים שלך. מי שבאמת מאמין עד הסוף, פטור, פטור גם מהמקלט. אבל מי שאצלו יש כל מיני כתובות, כל מיני כתובות יש לו, זה קצת קצת בעיה.

המדרש על יצחק אבינו

לכן, בן אדם צריך לחזק את עצמו. זה המדרש, כמו שאמרתי לכם, זה בדיוק המדרש שאמרנו על יצחק אבינו, שאמר לו המלאך, אתה יודע, יצחק, אבא שלך הולך לשחוט אותך. מה אמר לו? על מנת כן! אמר לו, אם אתה נשחט, שרה אמנו מתה. אמר לו, על מנת כן אני הולך! אמר לו, אם אתה נשחט, אין עם ישראל! אמר לו, על מנת כן אני הולך!

אומר, תשמע, אבל אם אתה נשחט, אז הדובי שאמא שלך קנתה לך, ייקח את זה ישמעאל! מה אמר לו? מה אמר יצחק? עד פה, לא! "ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי ... ואיה השה לעולה?" - לא עומד בזה!

מה, אני לא מבין... למות אתה מוכן... יש כתובת, אתה יודע, זה בסדר. ומה על הדובי הזה, אתה פתאום אתה מתבלבל? סימן שבן אדם לא נמדד בדברים גדולים. בן אדם נמדד בדברים הקטנים ביותר!

[הערה: זה לשון המדרש (בראשית רבה נו, ד): בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא (בן העניה והדלה), הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ אִם כֵּן כָּל אוֹתָן הַפָּרְגָזִיּוֹת (דברים החמודים ומיני קשוטין) שֶׁעָשָׂת אִמְּךָ, לְיִשְׁמָעֵאל שְׂנָאֵיהּ דְּבֵיתָה יְרוּתָא (יהיו ירושה לישמעאל השנוא שבבית), וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ. כַּד לָא תֵיעוּל מִילָא תֵיעוּל פַּלְגָא (לשון הרע גם אם לא נכנס כולו נכנס חציו), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו אָבִי, לָמָּה אָבִי אָבִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים.]

לכן, זה העבודה שלנו כרגע: חזק את עצמך מאוד מאוד מאוד באמונה, בדברים הקטנים. שמה נמצא האלוקים, ושמה נמצאת העבודה שלך.

ודבר שני, כל אחד יתחזק מאוד בתפילה, להתפלל, ובפרט להתפלל על כלל ישראל, על כולם, שעכשיו זה עת רצון גדול בשמיים. ושיהי רצון שהחג הזה, שמלא חירות ומלא שמחה ומלא ישועות, ישפיע עלינו בעזרת השם שפע גדול, לנו ולכל עם ישראל, שפע של ישועות, של ברכות, של הצלחות, של סיעתא דשמיא, שמשיח יבוא ברחמים מתוך תשובה אמיתית, אמן ואמן.