שיעור 135

שכר של אין סוף לכל מצוה

פרשת שמיני תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. שבחו של משה רבנו - הודאה על האמת

משה רבנו הודה ולא בוש לומר "לא שמעתי", והתורה משבחת אותו על כך. עצם הדבר שאדם יכול לשקר ובוחר שלא לשקר - זהו שבח עצום, שכן יש שכר מיוחד על עמידה בניסיון אפילו כשהדבר נראה פשוט מאליו.

2. ערך אין סופי לכל מצוה - רש"י בסוף הפרשה

רש"י מביא בשם רבי ישמעאל שאלמלא העלה הקב"ה את ישראל ממצרים אלא בשביל שלא יטמאו בשרצים - דיי. כל יציאת מצרים על כל ניסיה הייתה שווה רק בשביל המצוה הזו של אי אכילת שרצים, ומכאן יש ללמוד את הערך האין סופי של כל מצוה ומצוה.

3. מצוות נצחיות לעומת עבירות שיש להן קץ

על עבירות אפשר להסתדר - יבוא יום ויסתיימו, וגם אפשר לעשות עליהן תשובה. אבל המצוות - שכרן נצחי כמו הקב"ה עצמו, ולכן אסור לאדם לחשב חשבונות של "אעבור עבירה כדי שיימחקו לי החטאים", שכן הוא מאבד שכר נצחי.

4. השכר העצום על שורה אחת של תורה

על שורה אחת של גמרא השכר אינו נגמר לעולם, ועדיף להחזיק בה מאשר למחוק חמישים שנה של עבירות. אדם שיציע בשמיים להחליף את שכר השורה במחיקת חמישים שנות עבירות - יאמרו עליו שאינו נורמלי, שכן הוא מחליף נצח בדבר שסופו להסתיים.

5. חוני המעגל - שבעים שנה בשביל שתי מילים

חוני המעגל ישן שבעים שנה רק כדי שיבין פשט בשתי מילים "היינו כחולמים". הקב"ה לקח שבעים שנה מחייו של אחד מגדולי ישראל בשביל הבנה זו, ומכאן עוצמתה האדירה של הבנת התורה.

6. המכתב מאליהו - ההרגשה המתוקה של תירוץ בתורה

המכתב מאליהו מקשה: למה הרדים הקב"ה דווקא את חוני המעגל ולא את שכנו? ומתרץ שהיה שווה להרדים גדול בישראל שבעים שנה לא בשביל התירוץ עצמו, אלא בשביל ההרגשה הטובה והמתוקה יותר שיהיה לו בתירוץ - ומכאן ערכה האין סופי של חוויית הלימוד.

7. השכר על עמידה בניסיונות החיים

אם רק על אי אכילת שרצים מקבלים שכר עצום, על אחת כמה וכמה אדם המתמודד עם בעיות וקשיים ועומד בניסיונות. אין שיעור ואין תיאור לשכר הגדול שמקבל אדם על כך שיודע להתמודד עם קשייו.

8. לכל אדם יש את המרור שלו

דברי הרב שטינמן זצ"ל: לכל אדם יש בחיים את המרור שלו, ואדם רק בוחר היכן יהיה המרור. אין דבר כזה אדם בלי מרור - אם תפתור ניסיון אחד, יבוא ניסיון אחר ממקום אחר. החוכמה היא לדעת שמה שהקב"ה נתן לך זה שלך, ובזה תהיה הבן אדם המוצלח כי לכך נבחרת.

9. שמירת העיניים בדור שלנו - זכות ייחודית

מה שהבן איש חי לא זכה לשמור על עיניו בכל ימי חייו, אדם בדורנו יכול לזכות לכך ביום אחד - על ידי שלא יוצא מהבית בכלל. זוהי זכות ייחודית של דורנו ששום דור לא זכה בה, וכל אדם צריך לקחת את הנושא כקרש קפיצה לחיים שלו.

10. חיזוק על גבי חיזוק לקראת זמן קיץ

לקראת זמן קיץ יש להתחזק עוד פעם, לדעת שכל מה שאדם עושה יקר מאוד בעיני השם. בקיץ מתגברים היצרים, ולכן צריך אדם להתגבר ולשמור את עיניו ופיו, ואין שיעור ואין תיאור לערך כל מעשה ומעשה.

הסיפורים בשיעור

1. הגר צדק והרב משה שמואל שפירא זצ"ל

בחור ישיבה שהתגייר עם הוריו בגיל שש-שבע התלבט אם עדיף היה שיחזור להיות גוי כדי שיימחקו עבירותיו ואז להתגייר מחדש. הוא ניגש לרב משה שמואל שפירא זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב, שאמר לו שיש לו "סברה של גוי" - שכן עם העבירות אפשר להסתדר כי סופן להסתיים, אבל המצוות שכרן נצחי, ואין הוא יכול לוותר עליהן.

2. נכד הרב בן ציון אבא שאול וראש ישיבת פוניבז'

ראש ישיבה מפוניבז' פגש את נכדו של הרב בן ציון אבא שאול ושאלו מדוע אינו מחייך. הנכד ענה שאין לו במה לחייך, אך כשנשאל מה למד היום השיב שלמד את סוגיית "יאוש שלא מדעת". אמר לו ראש הישיבה שעל שורה אחת זו של גמרא לא היה כדאי להחליפה אפילו במחיקת חמישים שנה של עבירות, שכן השכר עליה אינו נגמר לעולם.

3. האברך שהחליף תחבושות לאביו תחת אזעקה

אברך שהיה אמור להחליף לאביו תחבושות פצעי לחץ כל שמונה שעות, יצא בליל הסדר בשעה שלוש לפנות בוקר ובדרך נשמעה אזעקה. הוא החליט להמשיך בקיום מצות כיבוד אב לקיים "למען יאריכון ימיך", וראה במו עיניו טיל נופל על גג ישיבת גאון יעקב ברחוב נחמיה - על מיכל של אלף ליטר סולר - והטיל לא התפוצץ. הוא הרגיש בחוש שזכות מצות כיבוד אב הצילה לא רק אותו אלא את כל השכונה.

4. שתי האחיות והירושה של עשרה מיליון דולר

אישה סיפרה שאביה עזב את הבית לחוץ לארץ בילדותה. אחותה הבכורה נשברה והדרדרה, ואילו היא התחזקה והתחתנה עם אברך מישיבת מיר. כשהאב חלה ופנה לבת השנייה, הרב אשר אריאלי הורה לה לנסוע אליו, והיא הצליחה להחזירו בתשובה לפני הניתוח שממנו לא קם. האב הוריש לה עשרה מיליון דולר, והיא חילקה חצי מהירושה לאחותה הבכורה - מעשה שגרם לאחות לחזור בתשובה באומרה "רק מי שלומד תורה יכול להגיע לכאלו מדרגות".

5. הרב יצחק לוינשטיין, הרב שטינמן והלוטו [*שם המשב"ק דורש בירור*]

המשב"ק של הרב שטינמן זצ"ל ביקש מהרב, ביום של עת רצון, שיברך אותו לזכות בלוטו של חמישים מיליון שקל לחתן את שמונה בנותיו. הרב שטינמן הסכים והבטיח להתפלל עליו עד שיזכה. אך מיד אחר כך קרא לו הרב והזכיר לו מקרים של אנשים שביקשו ברכות שונות וכל הברכות הביאו להם רק עוד צרות, והסביר שלכל אדם יש את המרור שלו וכל אחד רק בוחר היכן יהיה המרור. בסופו של דבר זכה המשב"ק לחתן את כל בנותיו ללא חובות וללא משכנתא וללא לוטו כלל.

תמלול השיעור

הודה ולא בוש לומר לא שמעתי

"וישמע משה וייטב בעיניו". אומר רש"י: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי". זאת אומרת שהייתה הוה אמינא שמשה רבנו יכול לשקר. זאת אומרת, יש הוה אמינא שמשה רבנו יכול לומר "כן, שמעתי, אתה יודע...", והוא באמת לא שמע. אני לא מבין, אלוקים משבח את משה רבנו, במה משבח אותו? שתדע, משה רבנו הוא לא שקרן. יישר כוח, איזה שבח זה?

היית מוכן שיהיה לך רב שאתה מסופק אם הוא שקרן או לא שקרן? שום בן אדם לא רוצה כזה רב. מישהו רוצה כזה רב, שאתה לא יודע מה שהוא אומר לך, תשמע, יכול להיות שהרב הזה סתם שקרן, הוא סתם ממציא דברים. איך יכול להיות דבר כזה. והתורה משבחת את משה רבנו על זה.

רש"י בסוף הפרשה - שווה כל יציאת מצרים

טוב, סוף הפרשה (יא, מד): "כי אני ה' אלוקיכם המעלה אתכם מארץ מצרים". אומר רש"י: דבר אחר. בכל מקום נאמר "הוצאתי" - הוצאתי אתכם ממצרים, לא מופיעה המילה "מעלה" אתכם, לא מופיעה כל המילה "מעלה" לא מופיעה. פה כתוב "המעלה", למה? אומר רש"י: "תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאינם מטמאים בשרצים ורמשים כשאר אומות, דיי".

פלא פלאים. אני לפני שבוע וחצי עשינו ליל הסדר. אמרו בשם הגר"א שיש שישים וארבע מצוות בלילה הזה. תשמע, זה תוספת. מספיק שאתה לא אוכל ג'וקים, שווה יציאת מצרים. שווה. אני לא מבין. באמת, כל יציאת מצרים שיצאנו, היה שווה. למה שווה? מה אלוקים מרוויח שיצאנו ממצרים? ברוך השם, הילדים שלי לא אוכלים לא ג'וקים ולא נמלים. לא יכול להיות. לא נשמע טוב.

אם מישהו היה אומר לי ככה בליל הסדר, לא הייתי עושה. מה, ליל הסדר על מה אתה עושה? בשביל לא לאכול ג'וקים? מי, מי, מי עושה כזה ליל הסדר? וכמה הכנות, וכמה אנשים מתכוננים, וכמה מנקים את הבית, וכמה עושים עניינים, בשביל מה - כל זה רק כתוספת על מה שהיה.

סיפור הגר צדק והרב משה שמואל שפירא

סיפר איזה בחור ישיבה אחד: "הייתי אולי בגיל עשרים ושש, באחת הישיבות הטובות, לא כתוב איזה ישיבה. אני מדבר עם הרב שלי בלימוד, דיברנו בלימוד פה ושם, נקשרתי איתו קצת והתחלנו קצת לדבר. ואז אני סיפרתי לו שאני גר צדק". שואל אותו: "מתי התגיירת?" אומר לו: "לא, אני לא התגיירתי, ההורים שלי התגיירו, ההורים שלי התגיירו ואני התגיירתי איתם, הייתי אולי בגיל שש שבע, התגיירתי עם ההורים שלי".

שואל אותו הבן אדם: "תגיד לי, ומגיעים לגיל בר מצווה, אז שואלים את הילד: תגיד לי, איפה אתה רוצה ללכת? אתה רוצה להישאר יהודי או שאתה רוצה לפרוש?" אומר לו: "את האמת, לא שאלו אותי את השאלה הזאת. כשהגעתי לבר מצווה לא שאלו אותי". אומר לו הרב: "אתה יודע מה? עכשיו אני אשאל אותך, עכשיו הגיע הזמן מה לעשות. לא שאלו אותך, עכשיו אני שואל אותך. תגיד לי, מה אתה מעדיף? היית מעדיף עכשיו, זהו, לחתוך, להישאר גוי או להמשיך להיות יהודי?"

אומר לו הבן אדם: "תשמע, אני אחשוב, אני אחשוב. מה צדדי הספק? אני אגיד לך הרב, אני רוצה להמשיך להיות יהודי, להמשיך להיות יהודי אני רוצה. השאלה מה עדיף? עדיף קודם שאני אהיה גוי, ואז ממילא כל העבירות שעשיתי יימחקו, אין לי עבירות, עכשיו אני מתגייר, אני כתינוק שנולד חדש - זה צד אחד. צד שני - אולי נמשיך ככה". הוא לא ידע מה לעשות.

הוא נסע לראש ישיבת באר יעקב, הרב משה שמואל שפירא זצ"ל. אומר לו הרב משה שמואל שפירא: "רואים שיש לך סברה של גוי, אין לך סברה של יהודי. מה חשבת? שאם אתה תהיה גוי ולאחר מכן תתגייר, נכון, הלכו לך כל העבירות, אבל גם כל המצוות הלכו לך. מה חשבת, כל המצוות הלכו לך לאיבוד. תדע לך, עם העבירות אפשר להסתדר, אפשר להסתדר עם העבירות. למה? כי עם העבירות יבוא יום זה ייגמר, גם אם לא תעשה תשובה יבוא יום זה ייגמר. המצוות - אלוקים נותן את השכר של המצוות, וכמו שאלוקים הוא נצחי, ככה גם השכר שלו לנצח נצחים השכר שלו. לכן איך יתכן שיהיה לך הוה אמינא לחשוב להיות גוי ואחר כך להתגייר?"

הסיפור על השכר של שורה אחת בגמרא

היה אחד מראשי ישיבות פוניבז' - אני לא זוכר את השם שלו - הוא פגש את הנכד של הרב בן ציון אבא שאול. ראה אותו, אמר לו: "מה, אני למה אני לא רואה את החיוך על הפנים שלך?" "הרב, איזה חיוך? על מה אני אחייך? תגיד לי על מה אני אחייך, בקושי מתפלל, בקושי לומד, בקושי עושה דברים, אני לא מבין על מה יש לי לחייך". אומר לו הרב: "תגיד, מה עשית היום? למדת היום?" אומר לו: "בטח". "מה למדת, תגיד לי מה למדת?" אמר לו: "את הסוגיה של יאוש שלא מדעת. 'איתמר יאוש שלא מדעת, אביי אמר לא הוי יאוש, ורבא אמר הוי יאוש'".

אמר לו: "תשמע, אני רוצה להגיד לך משהו. אם אתה תגיע למעלה בשמיים ואתה תגיד: 'אלוקים, אלוקים, תשמע, על השורה הזאת אני רוצה שלא תיתן לי שכר עליה, אבל בתנאי שתמחק לי עליה חמישים שנה של עבירות' - יגידו לך שאתה בן אדם לא נורמלי. לא נורמלי. למה? כי על חמישים שנה של עבירות יום אחד זה ייגמר, וגם תוכל לעשות על זה תשובה וזה ייגמר הדבר. אתה יודע, על השורה הזאת השכר לא נגמר לעולם. על השורה הזאת השכר לא נגמר לעולם".

חוני המעגל ושבעים שנה על שתי מילים

והזכרנו גם כן בשם, בשנים הקודמות הזכרנו, על מה שהיה עם חוני המעגל. חוני המעגל הייתה לו שאלה, מה פירוש "היינו כחולמים", "מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא", מה יש בן אדם שיושן שבעים שנה? ובסוף חוני המעגל הלך, מצא איזה בן אדם שנוטע חרובים, ושאל אותו: "כמה זמן זה נותן?" אמר לו: "עוד שבעים שנה". ומצא איזה מקום, שם את הראש, נרדם, התעורר, רואה את הבן אדם קוטף מהעץ. שואל אותו: "אתה הבן אדם שנטעת את העץ?" אומר לו: "אני הנכד". אמר: "סימן שישנתי שבעים שנה".

חזר הביתה, אמרו לו שהילדים של חוני המעגל נפטרו, נשארו הנכדים, לא האמינו לו שהוא חוני המעגל. הלך לבית המדרש, שמע "נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל", ולאחר מכן אומרת הגמרא, לא עשו לו כבוד וביקש רחמים ונפטר.

יוצא מכאן שלקחו לחוני המעגל שבעים שנה מהחיים שלו. לא שאחר כך הוא קיבל עוד שבעים שנה - לקחו לו שבעים שנה מהחיים, לחוני המעגל, על מה? רק שיהיה לו פשט בשתי מילים בשיר המעלות, זהו. שבעים שנה של חיים, לא של בן אדם רגיל, אחד מגדולי ישראל, שאחרי שבעים שנה שהוא נפטר, שהוא נעלם, עוד מזכירים אותו, וואי איזה גדלות יש לו. ואף על פי כן, בשביל שתי מילים שבעים שנה לקחו לו מהחיים.

המכתב מאליהו - בשביל ההרגשה של התירוץ

והזכרנו גם בשם המכתב מאליהו, לא רק זה. למה היו צריכים להרדים את חוני המעגל? היו אפשר להרדים את השכן שלו. את השכן שלו אפשר להרדים שבעים שנה ויהיה תירוץ. הרי מה הייתה השאלה? מה יש בן אדם שיושן שבעים שנה? יגיד: כן, השכן שלי ישן שבעים שנה. למה להרדים את חוני המעגל?

אומר המכתב מאליהו: אתה צודק, אבל אתה יודע שבן אדם לומד גמרא ויש לו איזה תירוץ על הגמרא, אבל איזה תירוץ שעובר על עצמו, שההרגשה בתירוץ, יש לו הרגשה טובה בתירוץ, היה שווה לאלוקים, כותב המכתב מאליהו, להרדים את חוני המעגל שבעים שנה - לא בשביל התירוץ, בשביל ההרגשה שהתירוץ יהיה יותר מתוק. היה שווה שבעים שנה.

אז מה זה שורה אחת שבן אדם זוכה ללמוד תורה? איזה עוצמה אדירה יש שבן אדם זוכה. ולכן באים משבחים את משה רבנו. מה אתה משבח את משה רבנו? "אתה יודע, משה רבנו הוא לא שקרן". זה גדלות. זה גדלות. כיוון שבן אדם יכול לשקר ולא שיקר, גם על זה יש שכר. עצם הדבר שבן אדם יכול לאכול ג'וקים ולא אוכל, שווה כל יציאת מצרים. שווה כל יציאת מצרים, רק על זה שבן אדם רק לא אוכל ג'וקים.

סיפור החלפת התחבושות בליל הסדר

סיפר איזה יהודי אחד: "אני צריך להחליף לאבא שלי כל שמונה שעות. אני אמור להחליף לו תחבושות של פצעי לחץ, כל שמונה שעות אני חייב ללכת להחליף לו את התחבושות. עכשיו אני שם שעון, אני שם שעון כל שמונה שעות אני הולך להחליף לאבא שלי את התחבושות".

מי שיודע, בליל הסדר זה האחרון, ליל הסדר בשעה שלוש, אצלנו היה רק את ההתראות, אבל איפה שבאמת היה הפיצוצים זה היה במרכז.

בקיצור, האברך הזה סיפר: "עשיתי ליל הסדר מוקדם, סיימתי את ליל הסדר, הלכתי לישון, כי אני בשעה שלוש צריך ללכת להחליף לאבא את התחבושת. בשעה שלוש, רבע לשלוש משהו כזה, התעוררתי ואני הולך לכיוון אבא שלי, אני הולך לאבא שלי, אני הולך, אני מגיע, בדרך פתאום יש אזעקה. אני אומר לעצמי: מה אני אמור עכשיו לעשות? מה אני עכשיו אמור לעשות? יש אזעקה ואני לא יודע מה לעשות עכשיו. אני אמשיך ללכת? אני אתחבא? צד שני, אבא שלי צריך אותי עכשיו פה, לא יודע מה לעשות. אמרתי: לך, לך, למען יאריכון ימיך. למה אתה הולך? אני לא הולך עכשיו באמצע היום, אני קם בשעה שלוש בלילה בשביל אבא שלי, למה? למען יאריכון ימיך. אני הולך.

אתה יודע, אני מגיע, אני רואה את הטיל נופל בדיוק קרוב אליי. איפה הוא נפל? הטיל נפל על הגג של ישיבת גאון יעקב ברחוב נחמיה. נפל ולא התפוצץ. אני רואה את הטיל נופל, לא קרה כלום. אבא שלי גר צמוד, בניין צמוד לישיבה. באתי לאבא שלי, לא סיפרתי לו את כל מה שהיה, החלפתי לו את התחבושת, הכל. ואחר כך, אחרי שגמרתי, אמרתי לאבא שלי: 'מה אתה אומר ככה וזה?' אמר: 'תזמין מיד, יכול להתפוצץ, יכול לגרום איזה נזק, אתה צריך, זה פיקוח נפש'.

על הגג היה שם מיכל של אלף ליטר סולר, כיוון שבישיבה לא משתמשים בשבת בחשמל אז משתמשים בגנרטור, יש שם מיכל של אלף ליטר של סולר, צמוד איפה שהטיל נפל - ולא קרה כלום. אז הוא אומר, 'למען יאריכון ימיך' הרגשתי את זה בחוש. אבל תשמע, גם 'למען ייטב לך', לא רק לך, לכל השכונה פה. אתה יודע מה זה הטיל שמתפוצץ על הישיבה, אלף ליטר, אתה יודע, של סולר שנשרף, אתה יודע איזה נזק, איזה אסון זה יכול להיות. כל זה - 'למען ייטב לך והאריכת ימים', יהיה לך טוב, כשזה שבן אדם עומד בניסיון".

כל ניסיון - שכר אין סופי

אז אם כל יציאת מצרים רק הייתה רק שלא תאכל ג'וקים, אם בן אדם יש לו איזה פיצה שהוא צריך לאכול, תגיד, מה מברכים על הפיצה, מזונות או המוציא? עדיף מזונות, אבל המוציא קשה איתו, לידיים עכשיו, ברכת המזון תוקע אותי. בטח עכשיו השכר פי כמה וכמה מכל יציאת מצרים. כי אם רק לא לאכול ג'וקים תראה איזה שכר מקבלים, אם בן אדם מתמודד עם כל מיני בעיות בחיים שלו ויודע להתמודד, יש לו כל מיני ניסיונות וקשיים ומתמודד, אתה לא יודע את השכר. גדול. אין תיאור, אין תיאור על השכר הגדול שבן אדם מקבל על זה שהוא יודע להתמודד.

סיפור שתי האחיות והירושה

סיפרה איזה אישה אחת: "אנחנו במשפחה, סך הכל שתי בנות ושני הורים. שתי הבנות וההורים. ביום אחד אבא פשוט עזב את הבית. אבא פשוט עזב את הבית והלך לחוץ לארץ, התחתן שם עם איזו, השם ירחם. בקיצור, מי שלקח את זה, שתי האחיות לקחו את זה לשני צדדים. אחותי הבכורה הגדולה, היא נשברה מזה לגמרי, פשוט הלכה והדרדרה, פרקה עול לגמרי, נעלמה. ואני, לקחתי את זה לצד השני, לקחתי את זה ואני התחזקתי מאוד מאוד התחזקתי. הגיע גיל השידוכים, וברוך השם השתדכתי עם איזה אברך, לומד בישיבת מיר. שנים עברו, עברו שנים, שנים מאוד.

יום אחד אחותי הגדולה מקבלת טלפון מאבא. אבא אומר לה שהוא לא מרגיש טוב, והוא צריך לעבור עוד איזה ניתוח עוד איזה חודש, והרופאים אומרים לו חמישים-חמישים, חמישים יקום, חמישים לא יקום. הוא מבקש אם היא יכולה לבוא בזמן הניתוח להיות איתו ביחד. היא אומרת לו: 'אבא, כשאנחנו היינו לבד והתמודדנו והיינו לבד, אתה קייפת בחוץ לארץ, הסתובבת, קייפת, תמשיך להסתובב שמה. עכשיו פתאום שנתקעת, אתה נזכר בנו'.

טוב, הוא ראה שלא הולך עם הזה, התקשר לבת השנייה. הבת השנייה אמרה לו: 'אבא, אני אשאל רב, מה שרב יגיד נעשה'. היא סיפרה לבעלה את כל הסיפור, כל מה שאבא אמר. הוא הלך לשאול את הרב הגאון הרב אשר אריאלי. שואל אותו: 'מה הרב אומר?' הוא אמר: 'אבא זה אבא, נוסעים'.

באמת, אבא שלה עשיר, שלח לה כרטיס טיסה, והיא נסעה לחוץ לארץ. הגיעה לחוץ לארץ והייתה עם אבא. היא הראתה לו תמונות של המשפחה, כל התמונות, את כל הנכדים שיש לו, את המשפחה מראה לו. הוא ממש התחיל לבכות. אומר: 'מה עשיתי בחיים שלי? וואי, מה עשיתי, סתם הרסתי את החיים. כל כך משפחה טובה יש לי, והרסתי את הכל'.

יום לפני הניתוח היא אומרת לו: 'תשמע, אבא, אני, כל המטרה שבאתי לפה, אמר לי הרב אשר אריאלי, כל המטרה זה רק שתזכה להיקבר בקבר ישראל, זאת המטרה. אין לי שום מטרה אחרת. לכן אבא, תראה, אני לא יודעת איזה יהודי ירצה להיקבר לידך, אני אבקש ממך אבא, בוא נעשה תשובה. בוא נעשה תשובה, שלפחות תהיה בגדר בעל תשובה'. אמר לה: 'אין תשובה'. הביאה לו מחזור של יום כיפורים, וביחד התחילו לקרוא את הווידוי של רבנו ניסים. ושניהם, גם האמא, גם הבת, גם האבא, בוכים על הזה. ואומרת לו: 'אבא, אתה עכשיו חדש, חדש'.

הוא כל כך התרגש, הוא אומר: 'את מיוחד באת לפה רק בשביל שאני אזכה לקבר ישראל? זה מה שיש לך בחיים? תשמעי, יש לי בחשבון, את המפעלים כל מה שיש לי זה הולך לגויה, אבל בחשבון במזומן יש לי בחשבון עשרה מיליון דולר. אני רוצה להעביר לך את זה ירושה, שבשבילך. בשבילך ולא בשביל אחותך. למה? כי אחותך התנהגה אליי לא בצורה טובה'.

קיצור הדבר, הביא שני עורכי דין, כתב את הירושה, החתים, הכל, ולמחרת אבא נכנס לחדר הניתוח, ואבא לא התעורר, לא יצא משם. הביאו, דאגה, העלו אותו לארץ, קברו אותו בקבר ישראל. לאחר מכן התקשרה לאחותה הבכורה הגדולה, היא אומרת לה: 'תשמעי, יש לנו אבא אחד, בואי תשבי שבעה, אני יושבת שבעה, בואי תשבי שבעה, מה יש לעשות'. אם הייתה. הגיעה. בסוף השבעה היא אומרת לה: 'תשמעי, אני רוצה להגיד לך, אבא נתן לי ירושה עשרה מיליון דולר. תשמעי, זאת ירושה של אבא, אני רוצה לתת לך, אני רוצה לתת לך חצי מהירושה, חמישה מיליון דולר אני רוצה לתת לך'.

היא התחילה לבכות. היא אומרת: 'אני לא מאמינה, אני חיה בחוץ. מי שיכול לאכול את השני זה נקרא בן אדם המוצלח. מי שיכול לאכול את השני זה הבן אדם הגדול. פה יש לך ביד חמישה מיליון דולר שלך, ואת נותנת לי את זה? רק אנשים כמוך יכולים להגיע לכאלה מדרגות. תביאי לי כיסוי ראש, אני רוצה להתחזק, אני רוצה לחזור בתשובה, אני רוצה שבעלי יחזור בתשובה שלמה, אני רוצה להיות כמוכם, אני רוצה להיות לא פחות. כי אני לא מאמינה שיש אנשים שיכולים להגיע לכאלה מדרגות, רק מי שלומד תורה'".

סיפור הרב יצחק לוינשטיין והרב שטינמן [בקשת אימות שם]

אני מסיים. סיפר הרב, הרב יצחק לוינשטיין [*שם זה דורש בירור - כך שמעתי בתמלול*]. הרב יצחק לוינשטיין היה המשב"ק של הרב, של הרב שטינמן זצ"ל, שנים ארוכות. הוא סיפר ככה, אמר: "יום אחד היה עת רצון, ראיתי שהרב שטינמן שמח, אמרתי: עכשיו זה הזמן לבקש בקשות. הרב, יש לי שלוש שאלות, ולאחר השלוש שאלות האלו יש לי בקשה". אמר לו: "תשאל".

"אמרתי לו: 'הרב, האם מה שאני דואג לרב, על כל מה שאני עושה, כל מה שאני דואג לרב, הרב נהנה מזה או לא נהנה מזה?' אמר: 'בטח, אני מאוד נהנה, אתה עושה את זה במסירות נפש'. 'הרב, אם אתה נהנה ואני באמת עושה את זה בצורה טובה, אתה חייב' - שאלה שנייה - 'אתה חייב לי החזרת הטוב או לא חייב הכרת הטוב?' אמר לו: 'בטח, אני חייב לך הכרת הטוב'. אמר לו: 'הרב, כשמי שחייב לשני הכרת הטוב מבקש בקשה, אז השני צריך שיעשה לו, שהוא יעשה לו את זה?' אמר לו: 'חייב שיעשה לו את זה'.

'אם ככה, יש לי עכשיו בקשה. תראה, הרב, יש עכשיו בלוטו חמישים מיליון שקל, אני רוצה שהרב יברך אותי שאני אזכה בלוטו חמישים מיליון'. שואל אותו הרב שטינמן: 'למה אתה צריך חמישים מיליון, מה תעשה בכסף הזה?' 'תראה הרב, יש לי שמונה בנות בבית, אתה יודע לחתן אותן צריך כסף, מה חשבת הרב, אני צריך לחתן אותן, מה אתה רוצה שאני, זה. ויש, הדירה שלי קטנה מאוד, אם יתחתנו, יבואו החתנים והכלות, איפה אני אכניס אותם? צריך לקנות דירה ענקית, אני צריך כסף, אני צריך'.

אומר לו הרב שטינמן: 'אני עכשיו מברך אותך, יהי רצון שתזכה בלוטו, לא רק זה, אני כל יום בתפילה, שחרית מנחה וערבית, מתפלל עליך תזכה בלוטו, אני אתפלל עליך עד שתזכה בלוטו, עד שתזכה'.

טוב, אוי, רציתי לרוץ לאשתי להגיד לה: גמרנו, תחפשי עכשיו במודעות איפה יש דירה לקנות, איזה טירה, גמרנו, זהו, אנחנו מסודרים, גמרנו אין משהו אחר. אני בא לצאת, קורא לי הרב, הרב שטינמן: 'רבי יצחק, בוא, בוא שנייה, בוא שנייה, יש לי עכשיו, מותר לי, אני אשאל אותך כמה שאלות?' אומר לו: 'כן'. אומר לו: 'תשמע, שאלה ראשונה רציתי לשאול אותך. תגיד לי, היה פה איזה בן אדם לפני שבועיים שהוא סיפר שהבן שלו התדרדר ונשר, והבן שלו עושה לו צרות, עושה לו מוות. תגיד לי, מה בירכנו אותו, ומה מה יצא מזה?' אומר לו: 'אבא מהמ, אני מכיר, קרובים אליי, איזה צרות הוא עושה לו אל תשאל, הרב, איזה ביזיונות, אתה יודע הילד הזה, מה שאף אחד לא יכול לעשות הוא עשה, איזה צרות הוא עושה לו'.

אומר לו: 'עוד שאלה אחת יש לי. תגיד, הייתה פה איזה אחד שהם רצו להתגרש, משפחה גדולה ורוצים להתגרש, זה הצער הגדול, איפה ילכו הילדים עכשיו, מה יהיה, ודיברנו על שלום בית סידרנו, תגיד לי מה יצא מזה?' אומר לו: 'הרב, אל תשאל מה זה מה יצא, עוד יותר צרות. כל יום אני עובר שם בשכונה, רק צרחות, צעקות מפה, צעקות משם, הילדים כולם צועקים, אל תשאל'.

והרב יצחק הזה אומר: 'אני לא מבין את הרב, תן למעלה, זה מה אתה שואל אותי שאלות? איזה שאלות אלו אתה שואל אותי?' אמר לו: 'עוד שאלה אחת יש לי. תגיד לי, היה איזה בן אדם שבא לפה שהוא רצה לעשות תוספת בנייה, וכל השכנים התלבשו עליו, העבירו אותו בית דין, בית משפט, עשו לו צו, צו עיכוב, צו יציאה, מה עשו לו, תגיד מה יצא מזה?' 'מסכן הרב, אל תשאל, אל תשאל, אל תשאל, כבוד הרב, הבן אדם לקח משכנתא כדי לעשות תוספת בנייה, בסוף עצרו לו את הכל, יש לו משכנתא גם על הדירה שלו, גם משכנתא על התוספת, הוא נכנס לחובות, לבלאגן, אל תשאל הרב, הוא לא יודע מאיפה לצאת לאיפה להיכנס'.

בסוף אומר לו הרב שטינמן: 'תשמע, רבי יצחק, כל אחד יש לו בחיים שלו את המרור שלו. אתה רק בוחר את המרור. אם אתה רוצה שיהיה לך כסף, המרור יגיע ממקום אחר, המרור יגיע ממקום אחר. אתה מחפש להסתדר, לסמוך על השם, אז המרור יהיה ממקור אחר, מרור אחר. אבל אין דבר כזה שבן אדם אין לו מרור, אין כזה בן אדם'. אמר לו: 'הרב, תפסיק להתפלל עליי, לא רוצה את הלוטו, לא רוצה שום לוטו, תשאיר אותי ככה'.

בסוף הזמן הוא אומר: 'חיתנתי את כל הבנות שלי, זכיתי לחתן את כל הבנות שלי, באמת ברוך השם, בלי שום חובות, בלי שום חובות, בלי משכנתא, בלי כלום, בלי לוטו, בלי שום דבר, זכיתי לחתן את הבנות'.

ניסיונות יש לכולם. תפתור את הניסיון הזה, יבוא ניסיון ממקום אחר. תמיד יש ניסיונות, תמיד יש קשיים. החוכמה לדעת שמה שאלוקים נתן לך זה שלך, בזה אתה תהיה הבן אדם המוצלח, כי לכך נבחרת.

סיום - שמירת העיניים בדור שלנו

אנחנו ברוך השם יוצאים עכשיו לזמן קיץ, בעזרת השם זמן קיץ עד אחרי סוכות. אני אומר לכם, זכינו בדור שלנו מה ששום דור בעולם לא יכול לזכות. אני אומר לכם, מה שהבן איש חי שמר את העיניים שלו במשך כל החיים שלו, הבן איש חי, אנחנו יכולים לעשות את זה ביום אחד. ביום אחד אפשר לעשות את זה היום. היום, רק אל תצא מהבית, זה זכויות שאי אפשר לתאר אותם. רק אל תצא מהבית, ודי, איזה זכויות אדירות זה.

פעם היית צריך להפוך את העולם כדי לזכות לזכויות, היום רק אל תצא מהבית, איזה זכויות נוראיות. כמה בן אדם יקח את הנושא של שמירת העיניים כקרש קפיצה לחיים שלו, זה זכות, זה זכויות שבן אדם יכול לזכות בדור שלנו, מה ששום דור בעולם לא זכה. אני אומר לכם, מה שהבן איש חי לא זכה כל החיים שלו, בן אדם יכול לזכות בדור שלנו ביום אחד. ביום אחד כל המצוות שבן אדם זוכה ביום אחד של שמירת העיניים.

עכשיו גם כן, בשם העבודה זרה, מתגברים היצרים, מגיע החום מתגברים היצרים. לכן כל בן אדם ידע, יש ניסיונות, יש קשיים, לכל בן אדם, תתגבר. תדע לך שאם רק על לא לאכול ג'וקים שווה כל יציאת מצרים, אם בן אדם מתגבר לשמור את העיניים שלו, מתגבר לשמור את הפה שלו, איזה זכויות אדירות אלו, איזה זכויות אדירות.

שורה אחת בגמרא, שורה אחת בגמרא זה יותר מאשר חמישים שנה של עבירות. איזה זכויות שבן אדם יכול רק לאסוף בדור שלנו. לכן כל אחד יראה עוד פעם לעשות חיזוק על גבי חיזוק, להתחזק עוד פעם, לדעת שכל מה שאתה עושה מאוד יקר בעיני השם, כל מה שאתה עושה מאוד מאוד יקר, אין שיעור ואין תיאור.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.