שיעור 137

להיות קדוש... כבד את אביך ואת אמך!

פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. "קדושים תהיו" - קדושה דרך מעשים מעשיים

התורה מצווה "קדושים תהיו", ויש הוה אמינא שהקדושה הנדרשת היא כמו קדושת הבורא, אך הכתוב מלמד "כי קדוש אני" - קדושתי למעלה מקדושתכם. הקדושה אינה רעיון מופשט באוויר, אלא מתבטאת מיד במעשים קונקרטיים שהתורה מורידה אותה אליהם.

2. כיבוד אב ואם - השער הראשון לקדושה

המצווה הראשונה שהתורה מצווה אחרי הציווי על הקדושה היא "איש אמו ואביו תיראו". הדרך להגיע לקדושה ולהיות "בן אדם קדוש" עוברת דרך כיבוד הורים, ואין זו מצווה משנית אלא היא היסוד והפתח לכל הקדושה.

3. כוחה של מצוות כיבוד אב ואם להציל ממוות לחיים

מצוות כיבוד אב ואם נושאת בחובה כוח אדיר, עד כדי כך שהיא מסוגלת להחזיר אדם ממוות לחיים. הפסוק "למען יאריכון ימיך" אינו רק הבטחה על ימים נוספים - הוא הצלה ממשית ומיידית מסכנות שהאדם אפילו לא מודע אליהן.

4. אזהרה על הריחוק בין הילדים להורים בימינו

ישנם הורים רבים בצער עמוק שילדיהם אינם טורחים אפילו להרים טלפון אליהם, לא לאמא ולא לאבא. הרב מעביר קריאה נוקבת: גם אם אינך יכול לבוא לבקר, לפחות תתקשר ותגיד "שבת שלום" - שכן ההזנחה הזו גורמת להורים צער גדול.

5. הצלחה כלכלית בזכות מצוות כיבוד הורים

דרכו של בעל "אמרי חיים" מויז'ניץ ללמד שעשירותו של עשיר מסוים לא באה מברכת הצדיק, אלא מהמסירות העצומה שהקריב לכבוד הוריו. בן אדם המוכן להקריב כדי לכבד את הוריו - לא ברכות צריך, אלא הזכות העצומה הזאת מספיקה להעניק לו עשירות מופלגת.

6. סמיכות "ואת שבתותי תשמורו" לכיבוד אב ואם

התורה הסמיכה את שמירת השבת למצוות כיבוד אב ואם כדי ללמדנו שאם הורה מצווה לחלל שבת - אין לשמוע לו. הסמיכות דווקא לשבת באה כדי לדחות סברא מיוחדת: שכן בפיקוח נפש "מחללין שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", והייתי חושב שגם בכיבוד אב יותר לחלל שבת אחת כדי לזכות לאריכות ימים ושמירת שבתות רבות - לכן באה התורה ושללה זאת.

7. "ואהבת לרעך כמוך" - להבין שהשני חושב כמוך

פירוש המילה "כמוך" שבמצוות "ואהבת לרעך" הוא ממש: כמו שאתה בטוח בסברותיך ובצדקתך, עליך לדעת שגם השני בטוח באותה מידה בסברותיו - אף שהן הפוכות לחלוטין משלך. זוהי המפתח לאהבת ישראל אמיתית: ההכרה שכל אחד מרגיש את עצמו צודק כמוך.

8. מצוות "בצדק תשפוט עמיתך" - לדון לכף זכות

חז"ל הרחיבו את מצוות "בצדק תשפוט עמיתך" לחיוב לדון כל אדם לכף זכות. אדם שזוכה לדון לכף זכות רואה את העולם ורוד ויפה, ומגלה עוצמה אדירה ברוחו. אפילו במצב הנראה ברור לחובה - יש תמיד אפשרות שלא חשבנו עליה כלל, כפי שראו בסיפור החולצה המתחלפת.

9. הקושי לדון את האישה לכף זכות

חז"ל ציוו לדון כל אדם לכף זכות, אך הקשה ביותר הוא לדון לכף זכות את האישה הקרובה ביותר. דווקא בחיי הבית, שם החיכוך היומיומי נראה לאדם שאין לו פנים לדון לכף זכות - שם הציווי החז"לי תקף ביותר.

10. ערכו של עלון שיעורי תורה ותפוצתו הרחבה

הרב מעיד מתוך מספר עדויות שקיבל, על הכוח הגדול של עלון "דרשתי קרבתיך" המופץ בידי הרב יישורון. העלון מגיע למקומות שונים - בתי כלא, בתי החלמה, ישיבות, ונקרא אפילו בידי בחורים המרותקים לאייפונים שלהם. כוחו של פרסום דברי תורה ברבים גדול בהרבה ממה שנראה לעין.

הסיפורים בשיעור

1. הבן שטיפל באביו 17 שנים וניצל ממוות בזכות פתק

מסופר על ידי אחיו של האדמו"ר מויז'ניץ, מוסר שיעורים באשדוד, על מתפלל ששכב בבית חולים לבדיקת אקו לב במאמץ ולפתע קיבל דום לב והיה ללא הכרה במשך 40 שעות. בדרך נס התעורר ללא כל סימן בגוף, ולשאלת הרופא "מה אתה חושב שזה בחינם?" הוציא מכיסו פתק שכתב לו אביו שבוע קודם לכן: "בני וכלתי מטפלים בי במסירות... אי לכך חייב שיתקיים בהם 'למען יאריכון ימיך'". זה היה מה שהציל אותו ממוות לחיים.

2. בחור הישיבה שעזר לאביו וניצל מהמשטרה הצבאית

סיפר הרב מאיר שמואלי שליט"א על בחור ישיבה שאביו ביקש ממנו לבוא לעזור בשעה 10 בלילה. הוא נשאר ללון אצל ההורים, ובמשך כל הלילה לא הצליח להירדם בגלל שיפוצים ורעשים: שכן שקדח בקירות, גנבים שבאו לגנוב את האופניים שלו, ואברך שהוריד מקרר במדרגות בארבע לפנות בוקר. כשירד עם הפיג'מה לעזור לאברך, ראה את המשטרה הצבאית נכנסת לבניין - וברח והתחבא, ואכן בא ברו לחפשו בביתו ולא מצאוהו. הוא הסכם: "על זה שבאתי לעזור לאבא שלי - גם נשארו לי האופניים וגם ניצלתי מהצבא".

3. העשיר שזכה לעשירות בזכות 30 שנות מסירות להוריו

יהודי אחד הלך לבעל "אמרי חיים" מויז'ניץ וביקש ברכה לעשירות, והתבסס על כך שהרב בירך אדם אחר וזה זכה לעושר מופלג. השיב לו הרבי שלא הברכה הביאה לזה, אלא 12 שנים שבהן אותו אדם נתן בכל חודש מכיסו למעסיקי אביו, כדי שהאב ירגיש שהוא "עובד בכיר" ומקבל משכורת כפולה. ועוד 18 שנים שבהן גר בדירה רעועה ליד אמו רק כדי לטפל בה, ורק לאחר פטירתה עבר לוילה ענקית - והעשירות הגיעה כתוצאה ישירה מהמסירות הזאת.

4. הרב חיים שמואלביץ והדרשן שעולה ראשון

סיפר הרב חיים שמואלביץ זצ"ל שיום אחד התכנסו במקום גדול מאות רבנים. הוא תפס את המיקרופון, עלה ראשון לבמה ללא הזמנה, והכריז שהדרשן הגדול בעולם הוא הוא עצמו - מי שמדבר הכי חזק, ושכל הציבור שומעים אותו, ומי שמשפיע יותר מכולם. ואז סיים: "וככה חושב כל דרשן" - כדי ללמד שכל אחד מהרבנים שישבו באולם חשב בדיוק את אותו הדבר על עצמו, וזה גופא ביאור "כמוך" - שכל אחד בטוח בעצמו ובסברותיו ממש כמוך.

5. הסיגריות בכיס - סיפור החולצה המתחלפת

יהודי שהבחין במתפלל אורח בבית הכנסת בשבת שיש לו חפיסת סיגריות בכיס, התכנן להוכיחו. כדי למנוע ממנו לעלות ל"מפטיר" - שהאורח התחיל להציע 100 שקל - היהודי העלה את הסכום בהדרגה עד 2000 שקל וזכה במפטיר במקומו. לאחר התפילה ניגש האורח ושאל בידידות אם הייתה לו "יוצרצייט" - והתברר שדווקא לאורח היה יוצרצייט לאביו. כששאלו "אז מדוע מנעת ממני לעלות?", השיב היהודי שלא רצה אדם עם סיגריות בשבת. הסתבר שהאורח כלל אינו מעשן, אלא התארח אצל בנו, ובחושך התבלבל בין הקולבים ולבש בטעות את חולצת הבן שבכיסה היו הסיגריות. אפילו הדבר הברור ביותר - הסתבר שיש לו הסבר שלא חשבנו עליו.

6. עדויות על השפעת עלון "דרשתי קרבתיך"

הרב מעיד על שורה של עדויות שהגיעו אליו בימים האחרונים: רב אחד שמסר שאת כל דרשותיו בכל מקום בארץ, אפילו בבתי כלא, הוא מעביר רק מתוך העלון. בית החלמה שהיולדות בו ביקשו במיוחד את העלון לעונג שבת. ראש ישיבה מאשדוד, אחיינו של הרב פנחס שיינברג, שמסר שיחה בישיבה על בסיס סיפור מהעלון וכל הרבנים והמשגיח התרגשו ושאלו על המקור. יהודי שעוסק בקירוב נערים מרותקי אייפון, ועד שקרא בעלון לא הצליח לתפוס את תשומת ליבם. ואישה שאמרה ש"לבעלה אין אישור כניסה הביתה בלי העלון".

תמלול השיעור

פתיחה - "קדושים תהיו"

פרשת השבוע "קדושים תהיו". יכול כמוני? זאת אומרת, יש הוה אמינא, יש הוה אמינא שהיינו צריכים להגיע לקדושה ממש כמו אלוקים. תלמוד לומר: "כי קדוש אני" - קדושתי למעלה מקדושתכם.

ומיד, מיד התורה מונה את המצוות. אני עכשיו רוצה להיות בן אדם קדוש, תגיד לי מה אני אמור לעשות? זה לא משהו באוויר כזה: "תשמע, תהיה קדוש" - ופה זה נגמר. התורה ישר מורידה את זה למעשים.

מה המצווה הראשונה שהתורה כותבת? "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו". פלא פלאים.

הסיפור הראשון - הבן שטיפל באביו וניצל ממוות

סיפר אחיו של האדמו"ר מויז'ניץ סיפור שקרה שבוע שעבר, נורא עד מאוד, סיפור נורא עד מאוד. הוא מוסר שיעורים באשדוד.

אחד המתפללים, אחד המשתתפים בשיעורים, לא הגיע כמה ימים. החלטתי ללכת לבקר. מה קורה? למה הוא לא מגיע? ביקשתי מהמתפללים שמכירים את הכתובת של הבן אדם הזה. נוסעים עם האוטו. נסעתי, הגעתי לבן אדם, שאלתי אותו: מה קורה? אומר לי: "ברוך השם, הכל בסדר". למה לא באת לשיעורים כבר כמעט שבוע?

אני אספר לרב: ביום שני אני לא הרגשתי הכי טוב. אז הרופא הציע שנעשה בדיקת אקו לב במאמץ. הלכתי לבית חולים, אמרו לי בבית חולים: תחתום. אמרתי: מה אני חותם? אתה יודע מה אני חותם? יראו לי את כל הרשימה. אמרתי: אני לא חותם. איך אני אחתום? הכל מפחיד שמה. אמרו לי: עזוב, זה כפי שבית חולים רק שתהיה מכוסה, זה לא, זה לא יוצא. זה סתם בשביל ה... אין מה לעשות, צריכים לכתוב, לחתום, אין מה לעשות. טוב, חתמתי.

חתמתי, עשו את הבדיקה. אומר לי הרופא: הבדיקה יצאה מצוין, רק עכשיו תשכב פה על המיטה, נעשה אקג ותלך הביתה. הוא שכב על המיטה, ופתאום הוא קיבל דום לב. דום לב, מת. הרופא שטיפל בו צעק, נתן איזה צעקה, הגיעו שם שני רופאים בכירים מאוד שלב, עשו לו עיסוי. הלב חזר לתפקד, אבל הוא בלי הכרה. פשוט הוא היה בלי הכרה במשך 40 שעות. במשך 40 שעות הוא היה בלי הכרה בכלל, הוא לא פה.

אחרי 40 שעות התעורר הבן אדם. שם את הבגדים, בא ללכת. שואל אותו הרופא: לאן אתה הולך? אומר לו: לאן אני הולך? הולך הביתה. מה? הולך הביתה? בן אדם שמת והתעורר לחיים לא הולך הביתה, הוא חייב להישאר פה להשגחה. אומר לו: איזה השגחה? אני בריא. אומר לו: נכון, אתה בריא, אבל צריך השגחה. עשו בדיקות, הכל יצא תקין. אמר לו: אתם רואים, יצא תקין, אני יכול לרדת. אמר: לא, אתה לא יכול. מחר, מחר עוד בדיקות. ומחרת הוא נשאר בבית חולים.

בצהריים עשו לו בדיקות, הרופא קורא לו, אומר לו הרופא: תשמע, אין בכל המדע בן אדם שעבר מוות והתעורר לחיים שזה לא משאיר משהו בגוף. חייב להשאיר איזה סימן בגוף, אצלך אין שום סימן בגוף, כלום. שואל אותו: איזה יום היום? אומר לו: יום שני. אומר לו: לא, התבלבלת, היית רדום, היום רביעי. יום? כבר חמישי הגענו. כבר חמישי הגענו? כבר. קיצור, כבוד הרב, אז מה אתה חושב שזה בחינם?

הוא הכניס את היד לכיס, והוציא פתק. תראה הרב, אני מטפל באבא שלי כבר 17 שנים. אבא שלי, כך אוטו קרה, רצה לפרגן לי, רצה לפרגן לי, אז הוא ביקש ממני שאני יכול להביא לו דף יפה עם עט. והוא כתב: "הנני להודיע בזאת, כי בני היקר זה וזה, וכלתי היקרה זאתי וזאתי, מטפלים, מטפלים בי מאוד במסירות ומכבדים אותי בכל מיני כיבודים, אי לכך חייב שיתקיים בהם המשך הפסוק 'למען יאריכון ימיך'. בברכה, אבא". זה נכתב שבוע לפני כן.

אמר לו הרב: זה נכתב לי שבוע לפני כן? זה נכתב שבוע, וזה מה שהיה. ולכן לא הגעתי לשיעורים, כי לא הייתי פה. בעזרת השם, ממחר אני חוזר לשיעורים.

סיפור שקרה שבוע שעבר. הרב, מה אני גם עושה ספירת העומר? כאילו ספירת העומר... הוא לא היה פה יום אחד, הוא לא ספר בכלל יום אחד, הוא לא ספר בכלל. פלא פלאים.

קדושים תהיו - אתה יודע איך אתה מגיע לקדושה? אתה יודע איך אתה יכול לצאת ממוות לחיים? "איש אמו ואביו תיראו".

בקשה מההורים - להרים טלפון

ואני אומר לכם, יש פה הורים שמתקשרים אליי: תעשה טובה, אם אתה יכול לדבר, אם אתה יכול לדבר עם האנשים. אני לא מכיר מי זה, אני לא מכיר גם את ההורים האלו. אם אתה יכול לדבר, שלפחות שהבן שלי ירים טלפון אליי. ילדים אפילו טלפון לא מרימים לאבא ולא לאמא, לא מתקשרים אפילו, וההורים בצער גדול, בצער גדול. תתקשר, אל תבוא, אל תבקר, תתקשר, תגיד שבת שלום. לא מתקשרים, לא מעניין אותם בכלל, וההורים בצער גדול. תעשה טובה, אם אתה יכול לדבר, אולי יצא מזה משהו.

אבל צריך לדעת, אם אתה מחפש להיות בן אדם קדוש, אתה מחפש הצלחה בחיים שלך, תדע לך שעל ידי כיבוד אב ואם אתה לא יודע מה אתה יכול לזכות.

הסיפור השני - הבחור שעזר לאביו וניצל מהצבא

סיפר הרב מאיר שמואלי שליט"א סיפור שגם קרה שבוע שעבר, פלא פלאים. שמעתי את זה ממנו, הוא אמר לפני כמה דקות, סיפר לי את זה ב... תשמעו איזה סיפור. אם לא שהוא סיפר את זה, זה לא נראה סיפור אמיתי.

קיצור, הוא סיפר: יום אחד, אומר, אני בישיבה לומד. יום אחד, באחד הימים, מתקשר אלי אבא שלי, אומר לי: בני, אני צריך עזרה אם אתה יכול לבוא. אומר לו: אבא, אני בישיבה, אני לומד, מתי אני יכול הכי מאוחר לבוא אליך? אומר: אתה יודע מה? אם אתה לומד, תבוא ב-10. 10 בלילה מתאים? אומר: אבא, מה? 10 בלילה אני כבר כמעט אחרי הסדר, רוב הסדר כבר למדתי. אתה יכול לבוא? באמת, אני ב-10 הגעתי, אכלתי, עזרתי לאבא כמעט עד 11, כמעט 12 בלילה. 12 בלילה סיימנו את העזרה לאבא.

אני אחזור לישיבה או שאני אשאר פה ועד מחר אני אישן? אמרתי: אני כבר פה אצל ההורים, אני אשאר, אני אשאר פה, אני אשאר פה.

עכשיו אתם מכירים, אומר, יש אנשים שמ-12 בלילה החליטו שזה הזמן המתאים לשפץ את הבית. עכשיו אני, השינה שלי מאוד קלה, אתה יודע, הבן אדם פתאום החליט לקדוח. אני אומר לעצמי: מה? נורמלי? 12, כמעט אחד בלילה, קודח הבן אדם פה. אני אומר לעצמי: הבן אדם הזה, הלא נורמלי הזה. טוב, כמעט 2 בלילה, אני לא נרדם, לא הולך להירדם.

אני אומר לעצמי: תשמע, טוב, מה לעשות, זה חלק מהגזירה שיש, אין מה לעשות, אתה גר בבניין, חלק מהגזירה שיש, כל מיני אנשים. אני בשעה 3 מתחיל קצת להתנמנם, אני שומע מהחלון שני אנשים שבאו לגנוב לי את האופניים החשמליות. אחד אומר לשני: תחתוך את הזה מפה, תזוז מפה. עכשיו אני, בזכות השכן ששיפץ את הבית, הייתי ער. אני פתחתי את החלון, זרקתי להם איזה בקבוק זכוכית, התפוצץ, הם ברחו. אני ירדתי למטה, פתחתי, הוצאתי את האופניים למעלה. שלום, חששתי שגנבו את האופניים, העליתי אותם למעלה.

טוב, ספר הבן אדם, אולי בשעה... אני שוב מתחיל להתנמנם, מתחיל קצת להתנמנם, אני שומע בום, בום בתוך הבניין. ריבונו של עולם, מה יש לבניין הזה? יש איזה אברך שמתאים לו ב-4 לפנות בוקר להוריד את המקרר למטה. אין מעלית, אין מעלית, הוא ב-4 החליט מורידים את המקרר. עכשיו הוא עם העגלה, וכל מדרגה: פום פני! אני אומר לעצמי: ריבונו של עולם, היום נגזר עליי לא לישון.

טוב, אני עם הפיג'מה, אמרתי: מסכן, אני כבר לא יושן, נעזור לו, מסכן. אלך לעזור לו, אברך שמוריד כולו, אתה יודע, לעזור לאברך הזה. אני יורד, הגענו לפתח של הבניין, פתאום אני רואה את המשטרה הצבאית נכנסת לבניין. אמרתי: אולי זה בשבילי, אולי גם לא, אבל אולי בשבילי. אני פה לא נשאר פה. עם הפיג'מה ברחתי לאיזה מקום, התחבאתי שמה.

אחרי זה 20 דקות מתקשרת אמא שלי: איפה אתה? אמרתי לה: אמא, אני באיזה מקום, מה הבעיה? היא אומרת: הגיעו משטרה צבאית, דפקו בדלת, בעטו בדלת. אמרתי לעצמי: מי זה? פתחתי את הדלת, אמרו: זה המשטרה, מחפשים אותך. אמרתי: הוא ישן בחדר. נכנסו לחדר, אתה לא בחדר. אתה יודע, הפכו את כל הבית, חשבו שאני צוחקת איתם. וחיפשו אותך, לא מצאו אותך, הלכו. אמרתי: אמא, אני חוזר.

אומר הבחורצ'יק הזה: על זה שבאתי לעזור לאבא שלי, תראה מה הרווחתי. גם נשארו לי האופניים שלי, וגם ניצלתי מהצבא. מה? זה הסיפור שקרה עכשיו השבוע הזה, שבוע שעבר אולי.

כמה בן אדם שזוכה לכבד את אבא שלו, איזה זכות עצומה זה. איזה קדושה בן אדם זוכה ברגעים האלו, הפשוטים האלו, שנראה לך הכי פשוט שבעולם. אתה לא יודע מה אתה יכול לזכות ברגעים של מצוות כיבוד אב ואם.

הסיפור השלישי - העשיר שזכה בזכות כיבוד הוריו

סיפר איזה יהודי אחד: הלכתי לרב, הלכתי לרב, הרב מאיר חיים הגר, אני חושב מויז'ניץ, בעל "אמרי חיים". אני חושב שאני לא טועה, ככה זה. אמרתי לו: הרב, אני צריך, מכיוון שיש לי משפחה גדולה, אני צריך שהרב יברך אותי שאני אזכה לעשירות. אני רוצה שיברך אותי שאני אזכה לעשירות גדולה. בנוסף, אני יודע שהרב בירך את פלוני, הרב בירך את פלוני שיזכה לעשירות גדולה, והבן אדם הזה היום אחד העשירים הגדולים. אז הברכה של הרב עובדת, אז אני רוצה שהרב יברך אותי שאני אזכה לעשירות גדולה.

אמר לו הרב, בעל "אמרי חיים": לא. הבן אדם הזה זכה לעשירות רק בגלל מצוות כיבוד אב ואם. ואני אסביר לך: אבא שלו עבד באיזה משרה בכלל לא מכובדת, משרה ממש זולה מאוד, ממש משרה לא רעה, ממש זולה. והוא, בתור הבן, רצה לפרגן לאבא שלו, היה הולך למעסיקים שלו, נותן להם כסף כדי שיתנו את זה לאבא שלו, שהוא מקבל משכורת פי שתיים מכל העובדים, שיגידו לו: אתה העובד הבכיר פה. לא יום אחד ולא יומיים, למעלה מ-12 שנים שהוא נותן כל חודש סכום של כסף, רק כדי שיהיה הרגשה טובה לאבא שלו, שהוא נקרא עובד בכיר פה.

זה לא נגמר. כשאבא שלו נפטר, הוא כבר היה עשיר, ואף על פי כן הוא גר בדירה של שלושה חדרים העומדת ליפול, ליד אמא שלו. כל זה רק כדי לטפל באמא שלו. רק אחרי 18 שנים, שהוא כבר מיליארדר גדול, שאנשים לא מבינים איך הוא חי בכזה מקום, שאמא שלו נפטרה, אז הוא עבר לאיזה וילה ענקית.

אז תדע, שכל מה שאתה רואה פה זה הכל בן אדם שהיה מוכן להקריב כדי לכבד את אבא שלו ואת אמא שלו. לא ברכות, לא שום דבר. זה הזכות העצומה שבן אדם זוכה.

"ואת שבתותי תשמורו" - הסמיכות לכיבוד אב ואם

"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו". למה דורשים חז"ל "שבתותי תשמורו"? שאם יאמר לך אביך חלל שבת - אל תשמע לו. ואם יגיד לך אביך לא להניח תפילין - תשמע לו? גם לא! נו, אז למה התורה לא כתבה "איש אמו ואביו תיראו, לא תקיפו פאת ראשכם", ואז אני אגיד לא צריך לשמוע לאבא? צריך לשמוע, אבל עד פה, עד עבירות. מה, מה, למה שבת כן? למה התורה הסמיכה שבת?

מכיוון שבשבת יש סברה מיוחדת. למה בשבת? למה פיקוח נפש דוחה שבת? אחת הסברות שיש: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". הייתי אומר, שאם אבא מצווה לחלל שבת - חלל שבת אחת, תזכה לאריכות ימים, יהיה לך הרבה שבתות אחר כך לשמור, הרבה שבתות. אז הייתי אומר שיהיה מותר. לכן התורה הסמיכה: "אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו", לא, גם בזה לא.

"ואהבת לרעך כמוך" - לדעת שהשני חושב כמוך

יש לנו עוד מצווה בתורה, יש מצווה לאהוב אחד את השני. שמעתם את זה? לא מאמין שיש דבר כזה, יש מצווה לאהוב אחד את השני. המצווה הזאתי נכתבה בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". "כמוך" - דורשים חז"ל ממש.

אחד הדברים שבן אדם צריך באמת לשים לב במצווה הזאתי, בן אדם צריך לדעת: כמוך. כמו שאתה - יש לך שכל ואתה מבין ואתה יודע הכל ואתה סובר שהסברות שלך הכי חזקות שיש - תבין, שבדיוק ככה חושב חבר שלך, בדיוק. יש לו סברות חזקות בדיוק הפוך ממה שאתה חושב, בדיוק הפוך ממה שאתה חושב. צריך שיהיה כמוך.

בן אדם חושב, נכנס הביתה והוא מרגיש כמה הוא צודק. כמה שאתה מרגיש שאתה צודק, כמה שאתה מרגיש שאתה צודק - יש בדיוק אחרים שחושבים בדיוק על עצמם שהם הצודקים, ואתה לא.

הדרשן שעלה ראשון - "וככה חושב כל דרשן"

סיפר הרב חיים שמואלביץ: יום אחד התכנסנו לאיזה מקום גדול, הגיעו מאות רבנים. אני תפסתי את המיקרופון, עליתי ראשון לבמה בלי שיזמינו אותי. אמרתי: אני רוצה להגיד לכם, אתם יודעים למה עליתי ראשון? למה אני עליתי ראשון פה לפני כולם? כי הדרשן מספר אחד בעולם זה הרב חיים שמואלביץ. הבן אדם שמדבר הכי חזק שיש זה רק רב חיים, מי שכל הציבור שומעים אותו זה רק רב חיים שמואלביץ, ומי שמשפיע הכי הרבה זה רק רב חיים שמואלביץ. אנשים אומרים: תשמע, הבן אדם הזה, מה זה, איך הוא מדבר!

ואז הוא אמר: וככה חושב כל דרשן. והוא הלך, ואז הוא ירד, וככה הוא ירד. למה? יש פה מלא רבנים, כל אחד חושב כאילו את מי יזמינו. כל אחד בדיוק ככה חושב. לכן צריך שיהיה כמוך.

"בצדק תשפוט עמיתך" - מצוות דן לכף זכות

אני מסיים. עוד מצווה שיש לנו: מצווה "בצדק תשפוט עמיתך", מצווה לדון לכף זכות.

סיפר איזה יהודי אחד: אני בשבת מתפלל, אולי באמצע התפילה מגיע איזה בן אדם, יושב, יושב לידי. אני מסתכל, אני רואה שזה אורח, הוא לא מהמניין פה, זה אורח. איך שהוא, אני הסתכלתי פעם שנייה, אני רואה שיש לו סיגריות בכיס, יש לו סיגריות. אמרתי: מה זה, הבן אדם הזה מגיע לבית כנסת בשבת עם סיגריות? מה זה הדבר הזה? אמרתי לעצמי: אני אוכיח אותו. אבל הייתי בעצבים, היה לי קצת על העצבים. אמרתי: אם אני אוכיח אותו, אני אצעק עליו, ולך תדע, אולי בסוף זה יגרום שהוא יברח מבית הכנסת, עזוב, לא מתאים.

טוב, התפילה המשיכה, הסתיימה תפילת שחרית, הגבאי מוכר את העליות, מוכר את העליות, ואז הבן אדם, מפטיר. מפטיר הבן אדם הסיגריות. אמר 100 שקל. אמרתי: יופי, עד פה. גם סיגריות וגם מפטיר? לא יעלה. אני אמרתי 200 שקל, הוא אמר 300, אמרתי 400. אמרתי: הוא לא יעלה, לא יעזור כלום. הוא אמר 1000, אמרתי 1500, הוא אמר 1700, אמרתי 2000. אמרתי: הבן אדם הזה לא יעלה, לא יעלה עם סיגריות, לא יעלה לפה. 2000, 2000, הבן אדם שתק. 2000, 2000, זכיתי. טוב, עליתי מפטיר.

אחרי שהסתיים מפטיר, בא קם בן אדם, לחץ לי יד: איזה יופי, ישר כוח, איך היית מפטיר, נהניתי לשמוע אותך, אני רואה שהתאמצת מאוד לשלם על זה, בטח יש לך יוצרצייט של אבא שלך משהו? אומר: לא, אין לי שום יוצרצייט. אם אין לך יוצרצייט - אבל אני יש לי יוצרצייט של אבא שלי, אז למה לא? אז למה לא נתת לי לעלות?

אמר לו: אתה רוצה לשמוע את האמת? אומר לו: כן. אומר לו: איך אני יכול לתת לבן אדם עם סיגריות לעלות בשבת? אומר לו: אני לא מעשן, גם בחול לא מעשן, אני לא מעשן בכלל. אתה לא מעשן? יש לך סיגריות, מה, אתה לא מעשן? הוא מסתכל, הבן אדם כמעט התעלף. אמר לו: וואו, שבת, מה אני עושה? איך אני? מה אני יכול לעשות? לא ידעתי, לא ידעתי. מה היה? אומר: פשוט התארחתי אצל הבן שלי, התארחתי אצל הבן שלי, ואמרתי לבן שלי: אני קם בנץ, תגיד לי איפה יש תפילה בנץ. אבא, היא ראית בית כנסת פה, פה יש תפילה בנץ. אמרתי: יפה, מצוין. הלכתי לישון, שמתי את החולצה שלי על הקולב. כשהתעוררתי היה חושך, והתבלבלתי בין הקולבים, ולקחתי חולצה של הבן שלי, ושלי - יום חול, שמתי אותה עליי והלכתי. לא דמיינתי שיש סיגריות, לא חשבתי על זה בכלל ובאתי להתפלל.

אומר הבן אדם: על הכל חשבתי, אולי זה, אולי פה, אולי ככה, אולי יש לו תרופות בתוך קופסת הסיגריות, אולי זה, אבל לחשוב שהבן אדם מתבלבל בין החולצות - לא חשבתי על זה.

עד כמה צריך, כמה בן אדם צריך לדון לכף זכות, איזה עוצמה אדירה זה שבן אדם, שהבן אדם רואה את העולם ורוד, ורוד, רואה את העולם כזה יפה.

"הכי קשה לדון לכף זכות זה את אשתך"

ואני אומר לכם עוד דבר אחד אחרון: חז"ל אמרו שצריך לדון כל אדם לכף זכות. הכי קשה לדון לכף זכות זה את אשתך. אני יכול לדון את כולם, יכול לדון את האישה - וואי וואי וואי, אין מה לדון. גם אני רוצה, אין מה לדון. טוב, אז גם על זה חז"ל ציוו שצריך לדון לכף זכות.

ישר כוח לרב יישורון על העלון "דרשתי קרבתיך"

אני דרשה סיימתי, רק רוצה להגיד משהו. רציתי להגיד ישר כוח גדול לרב יישורון על העלון שהוא מוציא כל פעם. אני אגיד לכם, כי התעשפו כמה דברים, אז לכן אני אומר את הדברים. ממש הכוח אלף פעמים.

דבר ראשון: יש פה איזה רב אחד אני לא מכיר את שמו, הוא אמר לי: אתה יכול לבוא, אני נותן דרשות בכל מקום בארץ. מה שיש לי בכיסים זה רק את העלון הזה. כל מקום שאני הולך, באמת הדברים משפיעים. אתה יודע גם איפה? אפילו בבית כלא אני מוצא שיחות לעשירים. זה גם עובד. זה אחד שהוא סיפר לי.

שתיים, שהוא סיפר, התקשרה לאשתי איזה אחת שיש לה בית החלמה במרכז, היא אומרת שהיא שאלה את היולדות מה טוב שאני אביא לכם. אז כמה יולדות ביקשו: להביא את העלון "דרשתי קרבתיך", זה יעשה לנו טוב אם יהיה במקום פה את העלון "דרשתי קרבתיך".

ביום חמישי בלילה התקשר איזה ראש ישיבה, התקשר איזה ראש ישיבה מאשדוד, הוא אמר שהוא אחיין, בן אחיו של הרב פנחס שיינברג, ראש ישיבת תורה אור. הוא התקשר אומר לי: תשמע, אני הייתי בבני ברק, ואיזה רב שם מסר איזה סיפור מאוד חזק, אני התרגשתי מהסיפור הזה. שאלתי אותו: תגיד לי, מאיפה הסיפור הזה? מאיפה הבאת אותו? אומר לו: יש עלון "דרשתי קרבתיך", זה משמה. אמר לו הבן אדם: אני הגעתי עכשיו לישיבה, מסרתי שיעור, מסרתי שיחה ביום חמישי, ככה הוא סיפר, מסרתי שיחה בישיבה, סיפרתי את הסיפור. אתה יודע, כל הרבנים עמדו, היה משגיח וכל הרבנים, איך שהסתיימה השיחה, כולם באו אליי: מאיפה הסיפור הזה? אמרתי להם: מהעלון "דרשתי קרבתיך", מאיפה אני אגיד להם?

הוא התקשר אליי, אומר לי: אתה לא יודע, זה חיזוק גדול מאוד, ההוא של בני ברק. אומר לי: אני לא מפסיק את העלון הזה. אם אתה מחפש עלון שיתן לך עידוד - זה העלון הזה. שיתן לך עידוד וחיזוק - זה העלון הזה. ולכן הוא אחר כך התקשר לרב יישורון, ביקש ממנו שישלח לו, כדי שיהיה לו כל שבוע למסור שיחות בישיבה.

וביום שישי פגשתי איזה יהודי אחד רחוק, אומר לי: אתה מכיר את כל האנשים האלה, הבחורים האלו עם אייפונים, אני פעם בשבוע אוסף אותם, אוסף אותם ומוסר איזה... אתה יודע, אנשים בחפלה כזה, מה שלא הבאתי לדבר איתם שום דבר לא התחבר אליהם. מאז שקראתי את העלון "דרשתי קרבתיך", התחלתי להגיד, אתה יודע, הם מרותקים, אלו של כל אייפונים. אומר: שתדע שלא תעיז לא להוציא את העלון הזה. אם אתה לא מוציא את העלון הזה, השיעור של אותו שבוע יתבטל, כי אין לי מה להגיד.

כשבאתי לפה עכשיו, בדרך, פגשה אותי איזה אישה אחת, אומרת לי: תודה רבה על העלון. תדע לך שבעלי אין לו אישור כניסה להיכנס הביתה בלי עלון, אין לו אישור כניסה להיכנס הביתה. אני כל כך, בשבילי זה עונג שבת.

אז רציתי להגיד ישר כוח לרב יישורון. לפעמים מתייאשים, לפעמים מתייאשים, לפעמים מתעייפים, אז שתדע, זה משפיע הרבה. בבריאה זה מה שאנחנו רק יודעים. מה שאנחנו לא יודעים, אצלנו בבית זה מספר אחד.

ישר כוח, מה שאנחנו לא יודעים, מה אנחנו לא יודעים - באמת באמת לא יודעים, זה רק... לכן יש לך כוח גדול שתזכה לאריכות ימים ושנים, לבריאות, להצלחה, לסייעתא דשמיא, שיתקבלו כל תפילותיך לרצון לפני השם, שתזכה נחת, נחת מעצמך, נחת מאשתך, מהילדים, נחת מכל יוצאי חלציך, בעזרת השם שתראה מהם רק נחת דקדושה אמיתית, בכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.