ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
אתה לומד תורה... או שאתה לא לומד?!
גדלות רבי שמעון - עמקות התורה מעל הכל • היסוד הגדול - לומד תורה או לא לומד • בלי תורה הכל בוץ - דברי החפץ חיים • דביקות בה' דרך לימוד תורה - נפש החיים • אין תחליף ללימוד - הוראת הרב שך • התביעה הקשה ביותר - ביטול תורה • לקראת מתן תורה - ככל שלומדים יותר, רוצים יותר • ערך כל רגע של לימוד תורה • הרב שטיינמן - הישועה באה מהתורה • רב כהנא ורבי עקיבא - למה לא קיבל צ'ק? • העמל בתורה - שיא הדביקות
רבי שמעון בר יוחאי יוצא מהמערה • הרב שך והצדיק שלא למד תורה • הרשע שתירץ "תרוד הייתי ביצרי" • רב חיים עוזר והסידור באכסניה • האברך, הכלב, והשלום בין החותן לחתן • הרב שטיינמן - הישועה מכוח לימוד התורה • רב כהנא - הצ'ק מאליהו הנביא • רבי עקיבא ורחל - למה לא קיבלו צ'ק
1. גדלות רבי שמעון - עמקות התורה מעל הכל
הגמרא מדגישה שרבי שמעון היה מתרץ עשרים וארבעה תירוצים על קושיה אחת, ולא מזכירה שלמד כל יום עם אליהו הנביא. חז"ל מלמדים בכך שהמעלה האמיתית של רבי שמעון היא עמקות לימוד התורה, ולא גילויים רוחניים.
2. היסוד הגדול - לומד תורה או לא לומד
השאלה היחידה שחז"ל מתרגשים ממנה היא האם אדם שקוע בלימוד תורה או לא. כל שאר המעלות, כולל ניסים ונפלאות וגילוי אליהו הנביא, אינן מרשימות את חז"ל לעומת עמל התורה.
3. בלי תורה הכל בוץ - דברי החפץ חיים
רבי אלחנן וסרמן מביא בשם החפץ חיים שכל המצוות בלי לימוד תורה הן "בוץ." רק כאשר אדם לומד תורה, הוא מחיה את כל קיום המצוות שלו - התפילין, השבת, השופר, הסוכה - הכל מקבל חיות דרך לימוד התורה.
4. דביקות בה' דרך לימוד תורה - נפש החיים
בנפש החיים (שער ד') מבואר שבשעת עסק התורה אין צריך לעניין הדביקות כלל, כיוון שהעסק בתורה כשלעצמו הוא דביקות בקב"ה. אין מעלה גדולה מזו, ואפילו הנחת תפילין רש"י ורבנו תם ושימושה רבה בבת אחת אינה מגיעה לדביקות שבלימוד.
5. אין תחליף ללימוד - הוראת הרב שך
הרב שך הורה שלא ללכת להתברך אצל צדיק מסוים שניסים ונפלאות התהלכו אצלו, משום שאותו צדיק לא היה לומד תורה. המסר ברור: "שב תלמד תורה" - זה הא"ב, ואין יותר גבוה מזה.
6. התביעה הקשה ביותר - ביטול תורה
התביעה הגדולה ביותר על אדם בדין שמיים היא על כך שלא למד תורה. הגמרא מביאה שהרשע מנסה לתרץ "תרוד הייתי ביצרי," וזו תשובה שאין לה מקום, כמשל הבחור שמתרץ שלא בא לשיעור כי תכנן לגנוב.
7. לקראת מתן תורה - ככל שלומדים יותר, רוצים יותר
בניגוד לענייני גשמיות שבהם יש עניין ב"תיאבון" על ידי הימנעות, בתורה ההיפך הוא הנכון: ככל שאדם לומד יותר, הוא יותר תאב לתורה, וככל שאינו לומד, הוא מתרחק ממנה. לכן דווקא לפני שבועות צריך להוסיף בלימוד.
8. ערך כל רגע של לימוד תורה
כל דקה של לימוד תורה יכולה להפוך את הגלגל. רב חיים עוזר שניצל דקות בודדות ללמוד הלכות מסידור, זכה שאותן הלכות עמדו לו בבחירתו לרב ראשי. והאברך שלא ביטל את קביעותו בתורה גם בחו"ל, זכה לישועה מפליאה בזכות אותם רגעי לימוד.
9. הרב שטיינמן - הישועה באה מהתורה
הרב שטיינמן לימד שאין ה"תודה רבה" שעושה ישועות, אלא קביעות לימוד התורה. בורא עולם גלגל שדווקא באותו יום ילמד האברך את הסוגיה שתהפוך להיות הגשר לישועתו. רק לימוד תורה מביא את כל הישועות.
10. רב כהנא ורבי עקיבא - למה לא קיבל צ'ק?
אליהו הנביא נתן לרב כהנא עושר כדי שישב וילמד, אך לרבי עקיבא לא נתן ואף לקח ממנו. ההסבר: רב כהנא כבר היה רב כהנא ובכל מצב ילמד, אך רבי עקיבא היה בתחילת דרכו - אם יקבל עושר, לא יגיע לגדלותו. דווקא הקושי והעמל הם שבונים את האדם.
11. העמל בתורה - שיא הדביקות
הזמנים הקשים שבהם אדם חם לו וקר לו, רעב ועייף, ובכל זאת בא ללמוד - אלו הם זמני שיא העלייה. אתה חושב שרק שיחלפו הזמנים הקשים יהיה טוב, אבל זה בדיוק הפוך: ככל שתעמול ותשקיע יותר, כך תגיע לשיא הדביקות בקב"ה.
1. רבי שמעון בר יוחאי יוצא מהמערה
כשרבי שמעון יצא מהמערה, חתנו או חמיו לקח אותו לבית המרחץ וראה את גופו כולו סדקים. בכה ואמר: "אוי לי שאני רואה אותך ככה." רבי שמעון ענה: "אוי אם לא היית רואה אותי ככה" - כי בזכות הצער הגיע למדרגה שהוא מתרץ עשרים וארבעה תירוצים על קושיה אחת, במקום שנים עשר שהיו לו קודם.
2. הרב שך והצדיק שלא למד תורה
היה צדיק גדול שניסים ונפלאות התהלכו אצלו בצורה מדהימה, ברמה של בבא סאלי. כשהלכו לשאול את הרב שך אם ללכת להתברך אצלו, הרב שך אמר לא ללכת אליו, כיוון שהוא לא לומד תורה. המסר: אפילו ניסים ונפלאות אינם תחליף ללימוד התורה.
3. הרשע שתירץ "תרוד הייתי ביצרי"
הגמרא מספרת שלעתיד לבוא בורא עולם מביא את הרשע לדין ושואל אותו למה לא למד תורה. הרשע עונה "תרוד הייתי ביצרי." הרב ממשיל זאת לבחור ישיבה ששואלים אותו למה לא היה בשיעור, והוא עונה שהיה עסוק בתכנון גנבה - "היה עדיף שתשתוק!"
4. רב חיים עוזר והסידור באכסניה
רב חיים עוזר הלך להתמודד על משרת רבנות גדולה. באכסניה ביקש ספר ללמוד ולא מצאו, אז לקח סידור ושינן ממנו הלכות. כשנמצאה טעות בספר תורה ביום המבחן, רב חיים עוזר היה היחיד שידע את ההלכה הנכונה - בזכות אותן דקות שלא ביטל. הממונה אמר: "אלוקים כבר עשה מבחן לכולם."
5. האברך, הכלב, והשלום בין החותן לחתן
אברך שנסע לאמריקה לאסוף כספים לחתונת בנותיו ולא הצליח, הגיע לשכונת עשירים. מיליונר אחד ביזה אותו ושלח לו דולר אחד דרך הכלב שלו. האברך, בזכות קביעות לימוד התורה שלו, נזכר בהלכה ש"אסור לגדל כלב רע" אך יש כלב טוב. חידוש תורה זה השכין שלום בין המיליונר לחותנו, שהיו ברוגז שלוש שנים בגלל הכלב, ובזכות כך האברך קיבל את מלוא הסכום לחתונה ועוד שלושים ושש אלף דולר.
6. הרב שטיינמן - הישועה מכוח לימוד התורה
כשהאברך חזר וסיפר לרב שטיינמן שה"תודה רבה מכל הלב" עזרה לו, הרב שטיינמן תיקן אותו: "אתה חושב שתודה רבה עושה ישועות?" - לא, זו התורה שלמדת. בורא עולם גלגל שבאותו יום תלמד דווקא את הסוגיה הזאת, ואותם רגעי לימוד הם שזיכו אותך לישועה.
7. רב כהנא - הצ'ק מאליהו הנביא
רב כהנא היה רוכל ועמד בניסיון כשמטרונית ניסתה להחטיאו - עלה לגג וקפץ. אליהו הנביא עף ארבע מאות פרסה ותפס אותו באוויר. כשרב כהנא שאל "איך אתפרנס?" אליהו הנביא נתן לו ארמון של זהב ויהלומים ואמר: "שב תלמד."
8. רבי עקיבא ורחל - למה לא קיבלו צ'ק
רבי עקיבא ורחל חיו בעוני מחריד בקש. אליהו הנביא הגיע בדמות עני ולקח מהם קש, כדי שרבי עקיבא יראה שיש מי שגרוע ממנו. בניגוד לרב כהנא שקיבל עושר, לרבי עקיבא לא ניתן צ'ק - כי רב כהנא כבר היה גדול ובכל מצב ילמד, ואילו רבי עקיבא היה בתחילת דרכו, ואם היה מקבל עושר, לא היה יוצא ממנו "רבי עקיבא."
הגמרא במסכת שבת מספרת שכשרבי שמעון יצא מהמערה, לקח אותו חתנו או חמיו לפי הגרסאות, לקח אותו לַבָּלָן, לבית המרחץ. אומרת הגמרא, ראה את הגוף שלו כולו סדקים סדקים, ממה שהיה בתוך החול. ממש היה בצער גדול, בכה, והדמעות היו מלוחות וקצב חלה, והיה מצער את רבי שמעון. אמר לו: "רבי, אוי לי שאני רואה אותך ככה." מה אמר לו רבי שמעון? "אוי אם לא היית רואה אותי ככה." למה? דמעיקרא, כי אב, ומה? כשרבי שמעון בר יוחאי קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר שנים עשר תירוצים. עכשיו שרבי פנחס בן יאיר מקשה קושיה, רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים.
זה רבי שמעון. מה, באמת? אם הייתי אומר לכם עכשיו, עולים עכשיו למירון, מה יש שמה? יש שמה איזה צדיק מתרץ עשרים וארבעה תירוצים על קושיה אחת. היית עולה איתי יצחק, היית בא איתי לציון או לא? איזה היית בא? איזה היית בא? מי מכם מגיע בכלל? אני לא מבין. זה רבי שמעון. מה אמר רבי שמעון? הוא, אתה מקשה קושיה, הוא מתרץ עשרים וארבעה תירוצים. אפשר כוח, מי מתרגש מזה?
אבל עכשיו תגידו את האמת, תגיד את האמת, עכשיו תגיד את האמת. אבל אם הייתי אומר לך, אתה רואה את האברך הזה שם יושב בבינה שמה? זה אברך רציני, מעמיק מאוד, אם אתה מקשה קושיה הוא מתרץ לך עשרים וארבעה תירוצים. אתה רואה את האברך שם בצד? זה אברך שזכה לגילוי אליהו הנביא ארבע פעמים. למי אתה נושק את היד?
עזוב, ארבע פעמים. למי נושק את היד? תעלה באמת לזה שזכה לגילוי. מה השאלה? מה השאלה? רבי שמעון כל יום, כל יום לומד עם אליהו הנביא, כל יום! והגמרא בכלל לא מרתה אפילו מזה, אפילו ברמז מזכירה את זה, אפילו. מה הגמרא כן מזכירה? אתה יודע, רבי שמעון הוא מתרץ עשרים וארבעה תירוצים על קושיה אחת. איי איי איי איי איי.
אנחנו נמצאים לפני חג מתן תורה. רבי שמעון בא להגיד לך, אתה יכול לזכות לגילוי אליהו הנביא, אתה יכול לדבר עם מלך המשיח, אתה יכול לדבר עם ההוא, אתה יכול לעשות ניסים ונפלאות, להחיות מתים. תגיד לי, אתה לומד או לא לומד? אם אתה שקוע בלימוד, זה רבי שמעון. אם אתה לא שקוע בלימוד, תהיה מי שתהיה, אתה לא שווה כלום. אתה לא שווה כלום.
התורה באה ללמד אותך פה את היסוד הזה. תדע לך שהיסוד הגדול ביותר בעולם, אם אתה לומד תורה או לא לומד תורה, שאר הדברים זה נחמד שיהיה, אבל מזה לא מתרגשים. חז"ל מעולם לא התרגשו משום דבר בעולם. הדבר היחיד שחז"ל מתרגשים, אם אתה שקוע בלימוד או לא שקוע בלימוד. אם אתה לא שקוע בלימוד, עזוב, אין מה לדבר, אין מה להתקדם אפילו.
ולכן כותב רבי אלחנן וסרמן, שמעתי בשם ממורי ורבי החפץ חיים, שכל המצוות כולם בלי התורה, הכל בוץ. רק שאתה לומד תורה, אתה פתאום מחיה את התפילין שלך. השבת שלך מתחילה להתעורר. התקיעת שופר גודלת, הסוכה, פסח, מצות, הכל מתחיל מלימוד תורה. בלי לימוד תורה אין שום דבר. כלום אין.
ולכן חז"ל באו להגיד, אתה יודע מי זה רבי שמעון? זה מי שיודע ללמוד בעיון, עמוק, ועוד מהלך בסוגיה ועוד מהלך. זה רבי שמעון האמיתי.
כותב בנפש החיים, הבאתי לכם לקרוא את זה שתאמינו שזה כתוב. כותב בנפש החיים: "הדרך האמיתי אשר בחר בו השם יתברך, שבכל עת שיכין האדם את עצמו ללמוד, ראוי לו להתיישב קודם שיתחיל, על כל פנים זמן מועט, ביראת השם טהורה, בטהרת הלב, להתוודות על חטאו מעומק ליבו, כדי שתהיה תורתו קדושה וטהורה, ויוכל להידבק בלימודו, בו בתורה, בו בקדוש ברוך הוא."
זה כותב את זה בנפש החיים, שער ד' פרק ו'. בפרק י' כותב: "אבל בשעת העסק ועיון בתורה, ודאי שאין צריך לעניין הדבקות כלל." למה לא? שבעסק והעיון בתורה לבד, הוא דבוק ברצונו ודיבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודיבורו חד. ברגע שאתה לומד בתורה, אתה פשוט דבוק בקדוש ברוך הוא. אין מעלה יותר גדולה. אתה תניח תפילין רש"י, רבנו תם, שימושה רבה, בבת אחת, אין דביקות בקדוש ברוך הוא. הדבר היחיד שבן אדם דבק בקדוש ברוך הוא, זה רק שהוא זוכה ללמוד תורה.
היה צדיק אחד גדול, ענק. אני אומר לכם, ניסים ונפלאות התהלכו אצלו בצורה מדהימה ביותר, ממש מדהימה. אתם מכירים אותו? אתם, אני אומר לכם משהו מבהיל מאוד. ואף על פי כן, כשהלכו לרב שך לשאול אותו האם ללכת להתברך אצלו, הרב שך אמר לא ללכת אליו. למה? כי הוא לא לומד תורה.
עכשיו, אני אומר לכם, זה בן אדם שהפך את העולם, באמת, משהו ברמה. ניסים, מה שראו אצל בבא סאלי ראו אצלו. לא, לא, משהו בדיעבד. אבל הוא לא לומד, הוא לא לומד תורה. אתה יכול לעשות ניסים ונפלאות, אתה יכול גילוי אליהו הנביא, אתה יכול לעשות הכל. הא"ב שלנו, שב תלמד תורה. אין יותר גבוה מזה, אין יותר גבוה מזה.
וגם התביעה על בן אדם שהוא לא לומד תורה, זה תביעה הכי קשה שיש למעלה. ולכן כותב, אני חושב רבי איסר זלמן מלצר, מישהו אמר לי שאולי זה רבי יצחק בלזר, אבל לא משנה. הוא כותב שלעתיד לבוא כתוב שבורא עולם מכניס אנשים לדין. לעני אומר לו: "כלום היית יותר מהלל?" לעשיר: "כמו רבי אלעזר בן חרסום." מביא את הרשע, תגיד לי למה לא, אתה לא לומד תורה? מה הרשע עונה? "תרוד הייתי ביצרי."
איזה תשובה הזאת! איזה תשובה הזאת! זה כמו איזה רב מגיע לישיבה, שואל אחד הבחורים: "תגיד לי, איפה היית? היה שיעור, איפה היית בשיעור?" "כבוד הרב, פתחו ליד הישיבה מכולת, ואני מתכנן לגנוב שמה. תראה, לגנוב זה לא צחוק, צריך מאמץ, צריך לחשוב שלא יתפסו אותך. מה אתה חושב, שאני יכול גם בשיעור וגם להיות גנב? זה לא הולך ביחד. אז אני לוקח לי זמן עד שאני התיישבתי אליה, איך אומרים, לגנוב. אז אני לא יכול לבוא לשיעור." היה עדיף שתשתוק! היה עדיף שתשתוק!
היינו, אותו רשע מה אומר? "תרוד הייתי ביצרי." מרוב שהתביעה למעלה בשמיים כזאת קשה, שבן אדם לא זוכה ללמוד תורה, בן אדם מנסה לתרץ את כל התירוצים שבעולם, כל תירוץ שבעולם. בן אדם מנסה לתרץ גם התירוצים הכי הכי לא נורמליים, מנסה לתרץ אותם. למה? כי התביעה כזאת היא גדולה, על ידי שבן אדם לא לומד. עוזק הכי קשה שיכול להיות.
ולכן כל אחד יראה, עכשיו מגיעים עוד שבועיים בערך, פחות קצת, יש לנו יום מתן תורה. אז כתב הרב בידרמן שבדרך כלל בענייני גשמיות זה בדיוק הפוך. שמה חז"ל אומרים ביום שישי תצום, למה? כדי שבשבת תאכל בתאבון. בערב חג סוכות אל תישן צהריים, למה? כדי שתלך לישון בסוכה בתאבון. כן.
אז מה הבעיה? אז עכשיו, עד לפני מתן תורה שבועיים, לא נלמד כדי שכשנגיע למתן תורה נלמד בתיאבון. לא, זה לא עובד. עכשיו בתורה זה לא עובד. ככל שאתה לא לומד, אתה מתרחק מהתורה. ולכן ככל שאתה יותר לומד, אתה יותר תאב לתורה. ולכן דווקא עכשיו זה הזמן שכל אחד יראה באמת להתחזק. חיזוק על גבי חיזוק. תוסיף עוד, ואל תזלזל בשום חמש דקות של לימוד תורה. אתה יכול ללמוד עוד רגע, תלמד עוד רגע. אתה יכול עוד הלכה אחת, תלמד עוד הלכה אחת.
רב חיים עוזר סיפר שיום אחד היה איזה משרה של איזה רבנות גדולה מאוד, והוא הלך לאיזה מקום שמה כדי להציע את עצמו. לא רק הוא הלך, המון רבנים הלכו לשמה. כשהוא הגיע לאכסניה, הוא שואל את בעל האכסניה: "יש לך פה איזה ספר ללמוד?" לא רצה לבטל רגע. "יש לך ספר ללמוד?" מחפש בכל, הזה לא מצא. "יש לי סידור." "סידור? גם טוב, תביא את הסידור." בסידור יש הלכות. אמר, התחיל לעבור על ההלכות, חוזר, משנן, משנן את ההלכות, לומד את ההלכות ומשנן. וזהו.
הגיעו לעיירה, זה היה ביום שני. כל הרבנים הגיעו לעיירה. יום שני הוציאו ספר תורה, נמצאה טעות בספר תורה. אמרו לכל הרבנים: "כבוד, אתם פה עכשיו, רוצים להיות הרב הראשי, נכון? כבוד. מה? מה הפסק?" זה אמר ככה, זה אמר ככה, זה אמר ככה. רב חיים עוזר אמר: "ההלכה ככה וככה, זה הלכה בהלכות ספר תורה." התברר שרב חיים עוזר הוא היה הצודק.
אמר אותו אחד שהיה ממונה לבחור את הרב הראשי, הוא אמר: "אלוקים כבר עשה מבחן לכולם פה, והיחיד שעבר את המבחן, זה רב חיים עוזר. לכן הוא יהיה פה הרב הראשי." כך הוא אמר.
הוא אמר: "וזה הרגעים שלקחת את הסידור. מאיפה הגיעה ההלכה הזאת? לקחתי את הסידור וראיתי את כל מה שהיה, את ההלכות שכתובות, וראיתי שהם טעו בספר תורה, זה הלכה. והתברר שהדקות האלו שניצלתי אותם בלימוד תורה, זה מה שעמד לי להצלחה שלי."
סיפר איזה אברך אחד: "חיתנתי כמה בנות, יש לי מלא בנות בבית. חיתנתי כמה בנות, אבל לקראת הבנות האחרונות כבר לא היה מאיפה לקחת. חובות, הכל עמוס מהחובות הקודמים. אין מאיפה ללוות אפילו. מישהו הציע לי, תיסע לחוץ לארץ, תאסוף כספים. באמריקה הכסף גדל על העצים, לך. אני לא יודע איך אוספים. אמר לי הבן אדם, יעזרו לך שמה. טיסה, יעזרו לך. לקחתי הלוואה, קניתי כרטיס טיסה, וטסתי לאמריקה. שלוש שבועות, אפילו חצי מהכרטיס לא כיסיתי, לא כיסיתי אפילו חצי מהכרטיס."
לפני כן, לפני שהוא טס, אמר: "אני אתייעץ עם הרב שטיינמן." אמר לו הרב שטיינמן: "תראה, לא בטוח שתהיה הצלחה, אבל אם אתה נוסע, יש תנאים לנסיעה. דבר ראשון, אתה מעולם לא מבטל רגע, אתה לא מבטל זמן. קביעות של תורה חייב שיהיה לך כל יום לפחות שעה, אתה לא מבטל את זה לעולם. דבר שני, כל דולר שיתנו לך, תגיד תודה מכל הלב, מכל הלב."
הבן אדם טס לחוץ לארץ. מספר: "שלוש שבועות, אין, לא אספתי אפילו חצי כרטיס. כלום. אומר, מה אני אעשה עכשיו? אני עוד כמה ימים צריך לחזור בחזרה לארץ. איך אני אחזור? אישתי תגיד לי, אתה חודש בחוץ לארץ, מה הבאת? אם היית עושה פה בישראל בשנורר הייתה מקבל יותר כסף. מה אני אעשה? מה אני אגיד לה? אבל מה אני יכול לעשות?"
"בצר לי, פגשתי איזה יהודי אחד. סיפרתי לו את כל מה שיש לי בלב. אמרתי לו, תשמע, ככה וככה הסיפור. אומר לי הבן אדם, תשמע, נתן לי שמונה עשרה דולר. אומר לי, תראה, אתה באת פה לשכונה, פה כולם פה תפרנים, פה מה באת לפה? סע לשכונה הזאת, שמה, שמה זה השכונה של המיליונרים, שמה סע, אולי שמה יעזרו לך."
"טוב, לקחתי אוטובוס, נסעתי למקום. שמה באמת, וואו, איזה טירות, איזה טירות יש שמה! לוחץ באינטרקום, אף אחד אפילו לא סופר אותך אפילו. לוחץ, אין. כל בן, עולה עוד אחד, עוד טירה ועוד טירה, אין, אין. האחרון, לחצתי, מישהו ענה. מישהו ענה, אמר, הדלת נפתחת, תיכנס. פתחתי הדלת, נכנסתי."
"איך שנכנסתי, קיבל את פניי איזה כלב. אוהו, משהו משהו! אני, כל עוד נפשי בי, בראתי, כל עוד נפשי בי, לצאת מהמקום, לברוח. הבן אדם צועק לי, מה אתה בורח? זה כלב מאולף, לא עושה כלום, תיכנס. אמרתי, טוב, היחיד שפתח לי פה, זה הוא. נכנסתי, והכלב מלווה אותי שאני לא אברח. לקח אותי, הגעתי למקום. מה אני אגיד לך, סלון שלוש מאות מטר הסלון."
"הבן אדם יושב שם בסוף, הוא אומר לי, נו, למה באת לפה? אמרתי לו, תראה, אני מחתן את הבנות שלי ואני נתקעתי. אין לי, אין לי כסף לחתן את הבנות. מה? אני ה', שיש לך בנות? אני לא מבין אותך. באת מפה כדי לספר לי שיש לך בנות? אני לא מבין אותך. אני ה', שאתה, אתה אמור לחתן אותם."
"שתקתי ואמרתי, צודק, באמת הוא לא ה'. באמת הוא לא ה'. מה אני אגיד לו שהוא ה'? מה, הוא לא ה'? מה אני אגיד לו? שתקתי."
"ההוא לקח, הכניס את היד לכיס, לקח דולר אחד, זרק אותו על הרצפה, ואומר, ג'ו, ג'ו, עשה ככה. הגיע הכלב, לקח את הדולר, והתקרב עד אליי, כאילו, קח את הדולר, קח. אומר לו, אתה יכול ללכת, זהו. אני, איזה ביזיון! לא מספיק דולר אחד, זרק אותו על הרצפה, ומי הביא לי את זה? הכלב."
"אמרתי לו, אתה יודע מה? עכשיו נזכרתי מה שאמר לי הרב שטיינמן, תגיד תודה מכל הלב. אמרתי, טוב, אני צריך להגיד לו תודה מכל הלב. מה? אתה יודע, היום למדתי בגמרא, אסור לאדם לגדל כלב רע. תראה, מה זה כלב רע? יש כלב טוב? אסור לגדל כלב, לא משנה איזה כלב. אתה מכיר כלב, כלב טוב? אין כלב טוב, כולם כלבים. אז לא מבין, מה עכשיו? פתאום אני רואה את הכלב שלך. תשמע, זה כלב טוב! זה כלב שעושה שליחות לדבר מצווה, הוא גם שותף במצוות צדקה. תשמע, כזה כלב חז"ל לא התכוונו עליו. זה כלב טוב."
"ההוא אומר לי, וואי, תודה רבה, באמת אתה בטוח? אומר לו, בטוח. אז תעשה טובה, תצא מהבית שלי, תעבור את הכביש שמה, אתה תראה שם איזה טירה ירוקה, תדפוק לו בדלת, תגיד לו את החידוש שאמרת לי פה עכשיו."
"אמרתי, בסדר, מי יודע, אולי יצא איזה משהו מזה. הלכתי, חציתי את הכביש, ראיתי טירה ירוקה, דפקתי באינטרקום. הבן אדם פתח את הדלת, אמר לי, מה אתה צריך? אמרתי לו, אני מחתן ילדים, אני צריך כסף. אומר לי, טוב, אני אתן לך כמה שקלים. אומר, תשמע, שנייה, אבל לפני, שאתה יודע, יש לי דבר תורה להגיד לך. יש לי דבר תורה להגיד לך. כבוד, מה דבר תורה?"
"אומר, חז"ל אומרים שאסור לאדם לגדל כלב רע. מה זה כלב רע? כלב, לא, יש כלב רע, יש כלב טוב. כלב טוב מותר לגדל. מה זה כלב טוב? כלב מאולף שגם עושה מצוות. עושה מצוות אפילו, הכלב הזה."
"ההוא התרגש, הבן אדם. אתה בטוח מה שאתה אומר? אומר לו, כן. התרגש הבן אדם. תעשה טובה, תלך לבן אדם ששלח אותך, תגיד לו שיבוא לפה."
"אמרתי לעצמי, אוהו, עכשיו אני אלך להוא, יעזור להוא, נעזור לפה. בסוף מכל ההליכות אני אגיע לארץ ישראל ברגל."
"קיצור, הלכתי אליו, אמרתי לו, הייתי אצל הבן אדם ההוא, הוא קורא לך, הוא רוצה שתבוא אליו. אתה בטוח או לא? אומר לו, כן, בטוח, רוצה שתבוא אליו. הבן אדם חיפש נעליים, לא מצא נעליים, שם נעלי בית, כל עוד נפשו, בוא, רץ רץ רץ. אני רץ אחריו. מגיע, אתה יודע, הם התחבקו, התנשקו, והתחילו לבכות. אני אמרתי לעצמי, מה יש פה משהו?"
"קיצור, אחרי שנרגעו, אומר לי הבן אדם, תשמע, אני, זה החתן שלי הראשון, זה עם הכלב, זה החתן שלי, אני חמיו. תראה, אני גדלתי בבני ברק. בבני ברק אין כלבים. למה? כי או ילדים או כלבים. זה לא הולך ביחד. זה אי אפשר גם כלבים וגם ילדים. הבעיה שהחתן שלי גר בתל אביב. שם בתל אביב אפשר להסתדר גם כלבים וגם ילדים."
"עכשיו, תראה, הכל עבר בשלום, אנחנו עושים עסקים ביחד, הכל היה ביחד, הכל היה בסדר. הבעיה שנולדו לו ילדים והוא קנה כלב. אני אמרתי לו, אדוני, אין כלב בבית. או ילדים או כלבים. אין. אומר לי, תשמע, זה כלב מאולף, זה לא כלב רגיל, זה כלב מאולף. זה כלב, לא מעניין אותי איזה כלב זה, אתה לא, אין, אין כלבים. קיצור, אנחנו שלוש שנים ברוגז, לא מדברים אחד עם השני, אין בינינו עסקים, אין כלום."
"עכשיו שאתה באת, ואתה אמרת שלא יגדל כלב רע, אבל כלב טוב מותר לגדל, השכנת בינינו שלום. תודה רבה."
"אז תראה, כמה אתה צריך לחתונה? כמה, כמה אתה צריך? לחתונה שלום. אמרתי לו כל מה שאני צריך, הכל, כל הסכומים. אומר לי, טוב, החתונה סגור. החתונה סגור, הסיפור הכל עלינו. בנוסף, אני אתן לך שמונה עשר אלף דולר, והוא, החתן שלי, יתן לך גם עוד שמונה עשר אלף דולר. זה תיתן לזוג שיהיה להם קצת כסף להתחיל, לקנות דירה."
"חזרתי הביתה כמו מלך. אבל לפני שהגעתי הביתה, נסעתי לרב שטיינמן. אמרתי לו, הרב שטיינמן, תודה רבה על העצה שנתת לי להגיד תודה רבה על כל שקל. אומר לו הרב שטיינמן, אתה חושב שתודה רבה עושה ישועות? אתה חושב? זה לא עושה שום דבר. זה התורה שלמדת באותו יום. שהיה לך קביעות ללמוד כל יום ולא פספסת את הקביעות. גם שהיית במצב כזה ירוד ואין לך כסף, ואפשרת ללמוד, ואם אפשר ללמוד, למדת. בורא עולם גלגל שבאותו יום תלמד את הסוגיה הזאת. וברגעים אלו שלמדת, זה הרגעים האלו שלמדת, זה התורה הזאת זיכתה אותך לכל הישועות שיש. רק לימוד תורה שבן אדם לומד, זה מביא לו את כל הישועות."
אני מסיים. הגמרא בסוף מסכת קידושין, לא מצאתי את זה, ואז בסוף מסכת קידושין זה נמצא, פספסתי את זה ככה במהירות, לא מצאתי. הגמרא מספרת שרב כהנא היה מוכר רוכל, מוכר כל מיני דברים של בשמים ועניינים, הוא מוכר כל מיני דברים. ויום אחד קראה לו, קראה לו איזה מטרונית אחת שיעלה לה הביתה. ורב כהנא עמד בניסיון, עלה לגג, קפץ מלמעלה, וקפץ מהגג.
אליהו הנביא, במרחק ארבע מאות פרסה, אומרת הגמרא, עף, תפס את רב כהנא באוויר. אומר לו: "מה זה? הטרחת אותי, הטרחת אותי! הייתי באיזה ברית, והייתי צריך לצאת מיד, אני תפוס אותך באוויר." אמר לו: "מה אתה רוצה שאני אעשה? מה רוצה שאני אעשה? אני, אין לי, איך אני אתפרנס? אז אני בוחר כל מיני דברים, מה אני אתפרנס?"
אליהו הנביא הוציא צ'ק, נתן לו צ'ק, אמר לו: "שב תלמד." הגמרא, אני שם "צ'ק," הגמרא אומרת שנתן לו איזה ארמון של זהב, נתן לו ארון עם מלא יהלומים. קיצור, נתן לו איזה צ'ק כמו שצריך. "שב תלמד."
יפה. אותו סיפור, הגמרא מספרת במסכת כתובות שרבי עקיבא התחתן עם רחל. בוקר אחד הם מקיצים, רחל אומרת לו: "די, כמה זבל, כמה אפשר לסבול בעולם הזה. מה זה הקש הזה? אנחנו חיים ככה בקש, אין לנו מה, כלום." עוד הם מדברים, תפיקות בדלת. מי זה היה? אליהו הנביא. אליהו הנביא הגיע ואומר, חיפש לאיזה מישהו, אומר: "אתה יודע, נולד לי אתמול תינוק, אין לי אפילו לשים קש. יש לכם איזה מאתיים גרם של קש? אני אשים את התינוק שלי." רבי עקיבא, אחרי שנתנו את הקש, יצא, אמר לאשתו: "ראית? ראית? המצב שלנו ברוך ה' איזה מצב טוב, הבן אדם, לוק, שאין לו."
אני לא מבין. אם אליהו הנביא מחלק צ'קים, למה הוא לא הביא לרבי עקיבא צ'ק? אני לא מבין. לא רק שהוא לא הביא לו צ'ק, גם לקח לו קש. עוד אני לא מבין. לרב כהנא נתן לו צ'קים, מה? אז למה לרבי עקיבא הוא לא נתן לו?
איי איי איי. רב כהנא כבר היה רב כהנא. כבר היה רב כהנא, עם צ'ק, בלי צ'ק, הוא יושב ללמוד. רבי עקיבא באותו זמן הוא היה עקיבא. הוא מה היה? היה עקיבא. אם יתן לו צ'ק, נגמר רבי עקיבא. זהו רבי עקיבא. רבי עקיבא כבר לא יצא מזה.
דווקא הזמנים האלו שבן אדם חם לו וקר לו, והוא רעב, והוא בא לכולל, והוא עייף, והוא לא יכול, ארוחת בוקר, נראה לך שזה הזמנים רק שיחלפו, רק שיחלוף, יעבור, יהיה הכי טוב. זה בדיוק הפוך. זה הזמנים הכי עלייה שאתה יכול לצמוח. שיא עלייה שאתה יכול לצמוח, זה בזמנים האלו הקשים האלו.
אתה חושב שאם יהיה לך צ'ק אתה תצא, לא תעשה מזה כלום. ככל שתעמול בתורה, ככל שתשקיע, שיא הדבקות בקדוש ברוך הוא, זה רק שבן אדם זוכה ללמוד תורה.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.