שיעור 14

אלוקים עושה את הכל!

פרשת חיי שרה תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. אמונה מוחלטת שהכל מאת ה' - אברהם שלח את אליעזר לקדש את יצחק כדי ללמד אותנו שאין הבדל מי עושה את הדברים, הקב"ה לבדו עושה הכל. עלינו לזרוק הכל על ה' ולא לחשוב שאם נעשה משהו בעצמנו זה ישנה משהו.

2. הוצאת אנשים מכלל ארור לכלל ברוך - אברהם שלח את אליעזר כדי לעזור לו לצאת מכלל ארור ולהיכנס לכלל ברוך על ידי עשיית השליחות עד הסוף ללא נגיעות אישיות.

3. לא לבייש את הזולת - הרב קרליץ יעץ לבחור כהן להתחתן עם בחורה שיש עליה ספק יהדות, כי אם יבטל את השידוך יביישה. אם יתגבר על עצמו ויתחתן איתה זה ייחשב בית לכתחילה. בדומה, בחור שהתחתן עם כלה למרות שראה שהיא פוזלת, והסתבר שהוא עצמו פזל, זכה להיות מראשי הישיבות בזכות שלא ביישה.

4. מחשבה על הזולת מקנה סייעתא דשמיא - ככל שחושבים יותר על הזולת ומוכנים להפסיד למענו, כך זוכים לסייעתא דשמיא גדולה יותר. צריך להרגיש את צער הזולת כמו ההורים שילדיהם נלחמים בעזה.

5. התחזקות ברוחניות מצילה - קבלה קטנה של טבילה במקווה או הקרבה לה' כמו ללכת לבית כנסת של חב"ד במקום למסיבה, יכולה להציל ממצבים קשים כמו מלחמה. כל מאמץ וקושי שעושים כדי להתקדם ברוחניות נחשב ומציל.

הסיפורים בשיעור

1. כותרת: השתדלות עצמית מול אמונה בה' בזמן השואה

יהודי ששרד את השואה סיפר שלמד שם שהכל מאת ה' ולא עשה שום השתדלות. כשנדרש לרוץ במסלול כדי לקבוע אם יחיה או ימות, הוא רץ טוב בהתחלה, אך התחרט על כך שעשה השתדלות ורץ שוב בצורה גרועה. בסוף שלחו אותו לצד של המומתים, אך דווקא הם שרדו כי הגרמנים רצו להשאיר אותם בחיים כראיה שהם לא רצחו את היהודים.

2. כותרת: להתעלם מחסרונות למען השני

רב קרליץ ייעץ לבחור כהן שהסתפק אם להתחתן עם בת ממשפחה שיש ספק ביהדותה, שאם יתגבר ויתחתן איתה למרות הספק, זה ייחשב בית לכתחילה ולא יבייש אותה. סיפר על בחור אחר שבתחילה דחה שידוך עם בחורה שנראתה לו פוזלת, אך התגבר והסכים, ואז הבין שהוא עצמו פזל. בזכות שלא ביישה הוא זכה להיות מגדולי ראשי הישיבות.

3. כותרת: להרגיש בצער הזולת

הסבא מנובהרדוק ראה חולה שלא יכול לזוז במיטה ואח"כ הוכיח את מי ששאל אותו בכמה פעמים הוא מסתובב במיטה, שזה כמו רציחה לא להצטער בצערו של החולה. הרב אבוחצירא אמר שצריך להרגיש את צערם של ההורים לחיילים הנלחמים בעזה, כמו במקרה של אם שסיפרה שלא ישנה כבר שבוע מדאגה ל-4 ילדיה בעזה.

4. כותרת: קבלה קטנה שהצילה ממלחמה

אדם נסע בשבת לחפש מקווה כדי לקיים קבלה קטנה שקיבל בראש השנה לטבול כל יום. אשתו הצטרפה אליו, ובינתיים פרצה המלחמה והם ניצלו הודות לנסיעה ההיא לטבול.

5. כותרת: בילוי בקדושה במקום טומאה

בחור שתכנן ללכת למסיבה פרועה בשמחת תורה שכנע אותו אביו ללכת לבית כנסת של חב"ד במקום, שם יוכל לשתות, לרקוד ולהרגיש כביכול במקום שונה ("עבודה זרה"). בבוקר התחילה המלחמה והבן הודה לאביו שהצילו. למחרת הוא ביקש תפילין כדי להניח בפעם הראשונה. שניהם נרשמו לאחר מכן למדרשייה כדי להתחזק.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. כל האחרונים שואלים - איך ייתכן שאברהם אבינו שלח שליח לקדש את יצחק? הרי לא יעלה על הדעת שבן אדם שיש לו בן יחיד ישלח מישהו אחר לקדש את הבן שלו. למה הוא בעצמו לא הלך לסדר את השידוך של יצחק?

היום, גם כשאדם שולח שדכן, אחרי כן השדכן רק מציע את ההצעה. אתה מתקשר, מברר, בודק, ואתה מחליט. אבל כאן זה לא היה ככה. אברהם אמר לאליעזר: "לך למשפחתי, תמצא מישהי, תקדש אותה כבר ותחזור לכאן עם אשתו של יצחק". זהו.

איך יכול להיות? אף אחד לא שולח אדם אחר בשביל בנו היחיד. אפילו אדם מיליארדר לא סומך על אחרים בעניין כזה. ואברהם אבינו היה מיליארדר. אתה חושב שהוא לא התחשב באיזו כלה אליעזר יביא? מי יודע?

ובנוסף, זה לא סתם שידוך. מי תהיה האישה הזו? היא תהיה האמא של עם ישראל! זה לא צחוק. באמת לא צחוק. אז איך אברהם אבינו יורד מהעניין, נותן את כל ההחלטות לאליעזר - לך למשפחתי, תמצא מישהי, תקדש אותה ותחזור לכאן עם הכלה? זה פשוט לא הגיוני.

באמת אני אומר לכם, לא יכול להיות. כל בן אדם בעולם, במיוחד בדברים רציניים, לא סומך על אחרים. בדברים פשוטים כן - "אם אתה יכול לעזור לי אז תעזור". אבל בדברים רציניים, בן אדם לא שולח אחרים, הוא בעצמו עושה.

אבל כאן אברהם אבינו שלח את אליעזר לגמור את כל השידוך. וברור לגמרי שאם אברהם אבינו היה הולך בעצמו, זה היה נראה אחרת. הרי אברהם היה מלך העולם, "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". אילו הוא היה הולך, הכל היה מתנהל אחרת לגמרי. אז למה הוא לא עשה את זה בעצמו? השאלה הזו, אני אומר לכם, היא נוראית.

אברהם אבינו בא ללמד אותנו כאן יסוד חשוב באמונה. מה אנחנו חושבים? שאם אני אעשה את זה בעצמי, לא יהיו טעויות. אם אשלח שליח, מי יודע, אולי יהיו טעויות. אל תסמוך עליו, עשה את זה בעצמך.

אבל אברהם אבינו כאן, בדבר הכי רציני שיש - לבחור את האמא של עם ישראל - אומר שאין שום הבדל. אני אעשה, אליעזר יעשה, יהודה יעשה, יוסף, משה - אל תתייחס. הכל אלוקים עושה, אתה לא עושה כלום.

לנו נדמה שאם מישהו מסוים יעשה, איך שזה ייצא. אבל אברהם אבינו בא להגיד לך - בדברים הרציניים והכבדים האלו, רק תאמין באלוקים. הוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. אתה כלום. אנחנו מדמיינים שאם אני אעשה, אז יהיה אחרת. איזה שטויות. רק הוא לבדו עושה הכל.

לכן אברהם אבינו דווקא כאן רצה ללמד אותנו שיעור באמונה. אל תחיה באשליות ש"אם אני אעשה, אז יהיה אחרת". "אם אני הייתי ראש הממשלה, אז וואו, אני הייתי מטפל בעניינים". כל אחד חושב ככה.

אברהם אבינו בא ללמד אותנו שבדברים הכי רציניים, פשוט תזרוק את זה על אחרים. כי אין שום הבדל אם אתה תעשה או מישהו אחר. זה הכל שטויות. רק הקב"ה לבדו עושה הכל.

סיפר יהודי אחד: "עברתי את השואה, הייתי שם שנתיים. מה שלמדתי שם זה דבר אחד - שהכל מאת ה', ולא עשיתי שום השתדלות. ידעתי שאני נמצא בידיים של אלוקים.

הגיעו ממש לסוף השואה. יום אחד הקצין הגרמני קרא לנו ואמר שעושים סלקציה. מי שילך לצד ימין - יחיה. מי שילך לצד שמאל - ימות. ככה זה היה כל הזמן.

עכשיו הוא אומר: 'איך נדע מי ילך לאיזה צד? יש פה מסלול ריצה של 20 מטר. מי שירוץ טוב, סימן שהוא בריא וחזק, ומתאים לנו. הוא ילך ימינה. ומי שירוץ לאט וצולע - שמאלה'.

מספר אותו אדם: 'הייתה לי מוגלה גדולה ברגל, לא יכולתי בכלל לדרוך עליה, היו לי כאבים איומים. אבל ידעתי שזה עניין של חיים ומוות. אין ברירה. שמו אותי בתחילת המסלול, התחלתי לרוץ. לא חשבתי לא על המוגלה ולא על כלום. פשוט רצתי במרץ ובאמת. בסוף אמרו לי - ימינה. עברתי לצד ימין.

פתאום אני חושב לעצמי - ריבונו של עולם, חטאתי ועוויתי. אני תמיד סמכתי עליך כל חיי, בלי השתדלות. ופתאום כאן החלטתי לעשות השתדלות בעצמי? אני מתחרט, ריבונו של עולם, סליחה'.

אז הוא פשוט עשה פרסה וחזר שוב לתחילת המסלול. אמרו לו שוב 'תרוץ'. עכשיו הוא כבר לא השתדל בעצמו, רץ כמו צולע. אמרו לו - שמאלה. לקחו אותו לצד שמאל.

'ידעתי שזהו, אין לי יותר חיים. אבל שמחתי שבטחתי בה''.

איפה שפינו אותנו, את אלה שנשלחו לצד שמאל? בסוף כולם שהיו בצד ימין, אלה שרצו טוב - נרצחו. הגרמנים ידעו שהאמריקאים עומדים להיכנס ולכבוש, אז הם רצו לחסל את כל מי שנראה בריא ושלם, כדי לא להשאיר עדויות. מי שנראה חולה ורזה, העבירו אותם לבית חולים וטיפלו בהם.

כשהגיעו האמריקאים, מה הגרמנים אמרו להם? 'תראו איזה אנשים טובים אנחנו, איך אנחנו מטפלים ביהודים החולים. על מה אמרו לכם, שאנחנו הורגים אנשים? הנה, תראו כמה יהודים יש כאן ואיך אנחנו דואגים להם'.

אילו הייתי עושה השתדלות בעצמי", אומר אותו יהודי, "הייתי מת. בזה שסמכתי רק על הקב"ה, הגרמנים בעצמם טיפלו בי וסידרו לי הכל".

זה מה שאברהם אבינו בא ללמד אותנו. שיעור באמונה. לנו נראה "תשמע, אם ההוא היה עושה, ואם אני הייתי עושה, ואם הוא היה עוזר לי" וכו'. ואברהם אבינו אומר לך - אין כלום. שום דבר. תזרוק את זה על מישהו אחר, תרגיש שאלוקים עושה הכל. איזה שיעור חזק זה באמונה! שיעור עצום שאברהם אבינו לימד אותנו.

דבר נוסף שאברהם רצה ללמד אותנו: הוא ראה שלאליעזר יש בת. אם אברהם יגיד לו "לך תחפש בין בני משפחתי", וואו, אליעזר בטח חושב שמשפחה של אברהם אבינו זה אנשים מושלמים וצדיקים. אבל כשהוא מגיע לשם, רואה שהם רוצחים. כולם רשעים. אבל אליעזר לא נעצר, הוא ממשיך עד הסוף. בזה הוא יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך.

אמר אברהם: "אם יש לי אפשרות לעזור ליהודי נוסף, אני רוצה להיות שותף בזה. אז אשלח את אליעזר, שיעשה את השליחות. נכון, אילו הייתי הולך בעצמי אולי היה יותר טוב. אבל אני אשלח את אליעזר, כדי לעזור לעוד בן אדם שייצא מכלל ארור ויכנס לכלל ברוך".

יש מדרש שאומר שאליעזר הוא קנען בעצמו. אותו אדם שקללו אותו, "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו". אז כשאברהם ידע שהוא ימשיך לעשות את הדברים עד הסוף בלי נגיעות אישיות, אמר: "אני יודע שהבן אדם הזה ייצא מכלל ארור ויכנס לכלל ברוך". לכן אברהם שלח בכוונה את אליעזר, כדי לעזור לעוד מישהו.

היה בחור ישיבה שהתארס. אחרי האירוסין, מישהו אמר לו: "תשמע, אתה כהן, והכלה שלך היא מקהילה אחת בהודו. הקהילה שהם באים ממנה יש עליהם ספק יהדות. אולי הם גויים או ממזרים, צריך גיור לחומרא. עכשיו, אם לא היית כהן - נו, עוד איכשהו עובר. אבל אתה כהן!".

אותו בחור לא ידע מה לעשות. הלך לרב ניסים קרליץ ושאל בעצתו. אמר לו כל הסיפור ושהוא מתלבט מאוד. שאל הרב קרליץ: "איפה אתה אוחז עם השידוך?".

"עוד חודש מתחתנים, כבר עשינו 'ווארט' ואירוסין".

ישב הרב קרליץ, חשב, ואמר לבחור: "יש כאן ספק אם אפשר להתיר אותה בקהילה".

"כבוד הרב, אני לא מבין. אני אקים בית בישראל בנוי על ספקות? איזה בית אני אקים, שהכשירו אותו בדוחק מספק ספיקא? אני רוצה בית לכתחילה!".

אומר לו הרב קרליץ: "תדע לך, אם אתה תדע לא לבזות את בת ישראל ולהתחתן איתה - הרי אם תבטל את השידוך עכשיו, מה אנשים יגידו עליה? למה בוטל? ואז תצטרך לספר שהיא ספק גיורת, ספק ממזרת, ספק גויה. מי ירצה אותה אחר כך?

"אבל אם תתגבר על עצמך ולא תבייש אותה - זה בית נאמן בישראל הכי לכתחילה שיכול להיות. כשאתה יודע להתחשב בזולת - זה לכתחילה שבלכתחילה.

"אני רוצה לספר לך סיפור, כשאני הייתי בחור בישיבה. היה שם בחור עילוי אחד, ענק. גאון אדיר, בעל כישרונות, ירא שמים, מידות טובות, הכל ביחד. יום אחד הציעו לו שידוך, והשדכן דיבר בשבחי הכלה בצורה מופלגת ביותר.

"אז הבחור הלך להיפגש, וחזר בהלם. הכלה הייתה פוזלת לגמרי, בצורה קשה מאוד. עין אחת מימין ועין אחת משמאל. הוא כעס על השדכן - איך אתה מספר לי דברים לא נכונים? דבר כזה גלוי ובולט, ולא אמרת כלום?

"אמר לו השדכן: 'חוץ מהבעיה הזו, היא ממש מיוחדת. איך שהיא מדברת, המחשבות שלה, הכל מצוין. אבל מה אעשה, הפזילה הזו זה משהו קשה'.

"הבחור ישב וחשב, ואמר לעצמו: 'אני לא אבייש בת ישראל. אני מתחתן איתה. אבל להתחתן איתה לפני פגישה שנייה? לא יכול'. אז מה הוא עשה? כל הלילה למד מוסר כדי לחזק את עצמו. בבוקר למחרת הלך שוב לפגישה. והפלא ופלא - הוא מגיע ורואה שהיא בכלל לא פוזלת! בפגישה הראשונה הוא עצמו היה פוזל ולא ראה טוב...

"אומר הרב קרליץ: 'אני לא אגיד לך מי הבחור הזה. אבל תדע לך שהיום הוא אחד מראשי הישיבות הגדולות ביותר. כל הילדים שלו אריות שבתורה. וכל זה רק בזכות שהוא ידע לא לבייש בת ישראל. בזכות המידות הטובות האלו הוא זכה למה שזכה'."

זה מה שאברהם אבינו לימד אותנו. הוא אומר: "אני רוצה לדאוג לאליעזר שייצא מכלל ארור, אז אני אשלח אותו. נכון, אולי אני קצת 'מפסיד' בזה שאני לא הולך בעצמי, אבל אני עושה את זה כדי לעזור לעוד יהודי".

איזו מדרגה אברהם אבינו מלמד אותנו! כמה צריכים לחשוב אחד על השני. המחשבות שאתה חושב על הזולת, מקנות לך סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר.

לא כמו שאנחנו חושבים, שאם נחשוב על אחרים אז נפסיד. ההפך הוא הנכון. ככל שאתה חושב על הזולת, ככל שאתה מוכן 'להפסיד' למען השני - הרווח שלך הוא כל כך גדול, אי אפשר לתאר.

במלחמת יום הכיפורים, סיפר הרב דוד אבוחצירא שהיה עם הסבא מנובהרדוק. הם הלכו לבקר חולה אחד שהיה ממש גמור. נכנסו וראו אותו שוכב על הגב בלי יכולת לזוז. הסבא מנובהרדוק יצא, ואחר כך שאל את אחד הרבנים "תגיד, כמה פעמים בלילה אתה מסתובב מצד לצד במיטה?".

שאל אותו הרב "למה הרבי שואל את זה?".

ענה לו הסבא מנובהרדוק: "מה ששאלת עכשיו, זה מריח ריח של רציחה. נכנסת לחולה, ראית אותו במצבו הקשה, ולא חשבת עליו? לא הצטערת בצערו? זה ממש כמו רוצח!".

ואז הרב אבוחצירא אמר: "איך אפשר שיש הורים שהילדים שלהם נמצאים בעזה ונלחמים שם, ואנחנו לא חושבים ומרגישים איתם? לא חושבים על ההורים שהם בצער כל כך גדול?"

שמעתי השבוע מהרב לוי שטיינמן, שסיפר מה אחותו אמרה לו. היא אחת המשפחות הפחות מבוגרות, אבל יש לה אחות מבוגרת מאוד. וזו סיפרה לו שהשבוע היא התעוררה באמצע הלילה, בשעה 3 לפנות בוקר, וראתה שהבת שלחה לה הודעה בשעה 2 בלילה.

אז היא שלחה לה חזרה: "עכשיו אני ערה, אם את עוד צריכה אותי, תתקשרי". הבת מיד התקשרה, והאמא שאלה אותה: "מה קרה, למה את לא ישנה?"

אמרה הבת: "אמא, איך אני יכולה לישון? יש לי 4 ילדים בעזה עכשיו. אני לא ישנה כבר שבוע. העצבים שלי מרוטים לגמרי. כל צלצול של טלפון מקפיץ אותי, אני כבר לא מסוגלת".

איך אנחנו לא מתחשבים? איך כל אחד לא מרגיש את זה בעצמו? בואו נתחזק, שנהיה "נושא בעול עם חברו". שיהיה לנו אכפת אחד מהשני.

אברהם אבינו לימד אותנו שכל ההצלחה שלנו בחיים תלויה בזה שנחשוב על הזולת. שנהיה "נושא בעול". שיהיה לנו אכפת מהשני.

כמה אנחנו צריכים לחשוב אחד על השני, להתפלל זה על זה. השבוע נפטר חתן צעיר, שהיה אמור להתחתן באותו שבוע, והוא עצמו נהרג. איזה צער נורא זה! איך ההורים יכולים להכיל כאב כזה, שדווקא בשבוע שבנם אמור היה לעמוד מתחת לחופה, הוא נהרג במלחמה?

זה צער שאי אפשר לתאר בכלל. כל אחד צריך להתחזק, לחשוב יותר על הזולת. כל מי שרוצה ברכה במעשיו - שיחשוב על השני, שיתפלל עליו.

לא שיר המעלות שאומרים בבית הכנסת בצורה טכנית. זה לא שיר המעלות. שיר המעלות אמיתי זה כשבן אדם אומר את זה מהלב, שמרגיש שהוא מתפלל מעומק נשמתו. עדיף לומר פרק אחד של תהילים בהרגשה, מאשר 20 פרקים בריצה בלי כוונה. זה לא שווה. פרק אחד אבל כמו שצריך - זה שווה הכל.

לכן כל אחד צריך מאוד להתחזק בזה. (18:57)

אני מסיים בשני סיפורים. סיפור אחד הוא מה שקרה סוכות האחרון. מישהו דיבר על המשפט "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".

אז הוא סיפר שבסוכות, באיזו מסיבה, היה אחד שאמר לאשתו בחמש לפנות בוקר: "אני בראש השנה התפללתי בבית הכנסת, והרב לפני תקיעת שופר דיבר על החשיבות של ללכת למקווה כל יום. אני קיבלתי על עצמי ללכת".

אומרת לו אשתו: "איפה תמצא מקווה פה?".

"אני נוסע לשדרות, למצוא שם איזה מקווה באיזה ריכוז חרדי שיהיה פתוח".

זה היה בשבת. הוא נסע, וחיפש מקווה. אשתו אמרה לו: "אם אתה כבר נוסע לטבול, אז גם אני באה איתך". וכך היה.

הם נסעו לשדרות בשבת, חיפשו מקווה. הרב אמר לו שחשוב לטבול במקווה כל יום, אז הוא הלך לחפש. לא מצא בשדרות, אז נסע לנתיבות. שם כבר מצא מקווה וטבל.

ובינתיים פרצה המלחמה, והוא ממש ניצל בזכות זה.

בזה בורא עולם רצה להראות לנו - לפעמים גם קבלה "קטנה" כזו, גם אם אתה נוסע בשבת בשביל לקיים אותה, זה נחשב "פתחו לי פתח כחודו של מחט".

וגם אצלנו זה ככה. עשית משהו עם מסירות נפש כדי להתפלל בזמן או ללמוד עוד קצת - זה גם נחשב "פתחו לי פתח". תעשה משהו שקשה לך, משהו שדורש ממך התגברות - וזה מה שנחשב.

עוד סיפור אחרון: היה מישהו שבא לאבא שלו לפני סוכות, ואמר שבשמחת תורה הוא לא יהיה בבית. כששאל אותו אבא שלו למה, הוא ענה שיש איזו מסיבה, ומה שקורה שם - אל תשאל. יש שם עבודה זרה, שתייה, ריקודים פרועים...

האבא ידע שאין טעם לנסות לשכנע אותו לא ללכת, אז הוא אמר לו: "תשמע, אלוקים לימד אותנו שמה שיש בטומאה, יש את זה גם בקדושה. מה אתה מחפש שם בסופו של דבר? נגיד להשתכר - יש גם יין כשר. רוצה לרקוד - אין בעיה, זה יש גם בשמחת תורה".

"אבל איפה אשתה אלכוהול?" שאל הבן.

"אני אקח אותך לבית כנסת של חב"ד", ענה האב. "שם הם אוהבים לשתות בשמחת תורה, אז גם תשתה וגם תרקוד".

והילד שאל "אבל איפה תהיה העבודה זרה?"

אמר לו האבא: "תראה, אתה בחור שלמד בעבר בישיבות אשכנזיות. בשבילך, להתפלל בבית כנסת חב"די זה כמו עבודה זרה... אז הנה, יש לך הכל - גם אלכוהול, גם ריקודים וגם כביכול 'עבודה זרה'".

קיצר, אומר האבא "לקחתי אותם לבית כנסת של חב"ד, אמרתי לכמה חב"דניקים 'הנה, תטפלו בהם. תשקו אותם, תרקדו איתם, תשמחו אותם כמו שצריך'."

"בבוקר התחילה מלחמה, והיה פיקוח נפש. אז אותו בן פתח את הטלפון, ראה את כל מה שקורה במלחמה, ומתקשר אליי ואומר: 'אבא, תודה רבה ששכנעת אותי ללכת לבית הכנסת, בזכותך ניצלו חיי'."

"למחרת, ביום ראשון, הוא מתקשר ואומר לי: 'אבא, תביא לי תפילין. אני רוצה להניח תפילין פעם ראשונה בחיים. לא הנחתי תפילין מימי, לא בבר מצווה ולא כלום'."

וברוך ה', לאחר מכן שניהם נרשמו לאיזו מדרשייה להתחיל להתחזק ברוחניות. (24:03)

לפעמים צריך רק לדעת איך לדבר, איך להסביר, ואז דברים בסוף מסתדרים.

יזכה אותנו ה' שנצליח להתחזק. היום הכריזו שנגמר לנו חודש מזמן חורף. שומעים את זה וחושבים: 'הלוואי שהחורף לא ייגמר לעולם'...

אבל הנה, עבר כבר חודש. כל אחד צריך לראות איך הוא מנצל את הזמן. הזמן טס, ועד שאתה חושב מה לעשות, כבר עבר חודש שלם.

שנזכה כל אחד להתחזק, ללמוד יותר טוב, לחשוב על הזולת, להכניס יותר אמונה בחיים שלנו. וה' יעזור לנו בזכות זאת, אמן ואמן.