ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
משל המנוף והחמור - הצורך בצעדים קטנים אחר ההתעלות • היציאה מהחג - הזמן להתקדם בפועל • הצ'ק של החגים בשם רבנו לופיאן • שכר נסתר של מעשי חסד - שמירת הקדוש ברוך הוא במשך דורות • נזר אלוקיו על ראשו - יסוד האיכות מול הכמות • ההבדל בין כמות לאיכות - משל הסומא • כיבוד אם והליכה בעצת הוריו גם כשנראה בלתי הגיוני • כל תפילה נענית - אין תפילה ריקה • הקריאה למעשה - תפילה מהלב על חשק ללימוד תורה
החמור שנפל לבור והמנוף שלא מתקדם • האישה הענייה והערירית שזכתה להלוויה של רבנים - בזכות בחורי ישיבת תורה ודעת • הדירה הנעלמת בלונדון - שכר כיבוד אם • הדירה השבורה בערד - כל תפילה היא עוד בלוק בבניין הישועה
1. משל המנוף והחמור - הצורך בצעדים קטנים אחר ההתעלות
המנוף יכול להרים משאות כבדים במהירות, אך אינו מסוגל להתקדם ממקום למקום - לכך נצרך החמור עם צעדיו האיטיים. כך גם בעבודת השם: יש זמני התעלות גדולה כמו חג שבועות (המנוף), אך עיקר ההתקדמות האמיתית באה דווקא מהצעדים הקטנים והעקביים של היומיום.
2. היציאה מהחג - הזמן להתקדם בפועל
לאחר חג שבועות אסור לאדם להישאר באותה דרגה כפי שהיה לפני החג. כל אחד חייב לעשות חשבון נפש ולקבוע סדר התקדמות מעשי: עוד הלכה, עוד משנה, עוד דף גמרא - ובכך יגדל לאט לאט. היצר הרע מנסה לשכנע שצריך לעשות הכל בבת אחת, אבל האמת היא שהקפיצה הגדולה הייתה ביום החג, ועכשיו זמן הצעדים.
3. הצ'ק של החגים בשם רבנו לופיאן
בורא עולם נותן לנו בכל חג צ'ק רוחני גדול, ועכשיו אחר החג מגיע הזמן לפרוט אותו ולממשו במעשים. קבלת התורה האמיתית מתחילה דווקא לאחר החג, כאשר האדם מתחיל לתרגם את ההתעלות לעבודה יומיומית.
4. שכר נסתר של מעשי חסד - שמירת הקדוש ברוך הוא במשך דורות
הקדוש ברוך הוא אינו שוכח שום מעשה טוב שעושה האדם, גם לאחר שמונים שנה. אדם עושה דברים בלימוד תורה ובחסד ואינו יודע כלל את ההשלכות שיש להם למעלה, ואת השכר העצום הצפוי לו - שאינו נראה כלל בעולם הזה.
5. נזר אלוקיו על ראשו - יסוד האיכות מול הכמות
על פי דברי בעל "אור יחזקאל", הנזיר זוכה ל"נזר אלוקיו" כבר ביום שמקבל על עצמו את הנזירות, ולא בגלל הפרישה מהיין שיכולה להיעשות גם מסיבות אחרות. המחשבה הראשונה של "אני רוצה להתחזק" - זוהי האיכות שמעניקה את הכתר האלוקי, ומכאן שעיקר עבודת השם תלוי באיכות ולא בכמות.
6. ההבדל בין כמות לאיכות - משל הסומא
ההבדל בין רואה לסומא אינו רק "שתי חתיכות בשר בעיניים" - בכמות אכן אין הבדל, אך באיכות מדובר בעולמות שונים לחלוטין. כך גם בעבודת השם: לעיתים בכמות נדמה שאין הבדל בין מעשה למעשה, אך באיכות מדובר בערך אחר לגמרי.
7. כיבוד אם והליכה בעצת הוריו גם כשנראה בלתי הגיוני
פעמים שאדם נראה כאילו ה"תקעו" אותו וגרמו לו עיכוב במהלך עיסוקיו, אך דווקא דרך אותו עיכוב - מתוך קיום מצוות כיבוד אם - צומחת הישועה השלמה. מצווה הנעשית באיכות (גם כשקשה ולא הגיוני) מגינה ושומרת על האדם בדרכים שאינן ניתנות לחישוב.
8. כל תפילה נענית - אין תפילה ריקה
בורא עולם מקבל כל תפילה ותפילה שאדם מתפלל מהלב, ואין אף תפילה שהולכת לריק. ההיענות אינה תמיד מיידית או באופן שאדם מצפה לו, אבל הקדוש ברוך הוא בוחר את העיתוי והדרך - וכל תפילה היא "עוד בלוק" ו"עוד צנרת" בבניין הישועה.
9. הקריאה למעשה - תפילה מהלב על חשק ללימוד תורה
לאחר קבלת התורה כל אחד צריך להתפלל מהלב שיזכה לחשק ללימוד תורה ולהצלחה בעבודת השם. עיקר העבודה אחרי החג היא לחזק ולהקשיח את השאיפות שהאדם קיבל על עצמו בעת המנוף של חג השבועות.
1. החמור שנפל לבור והמנוף שלא מתקדם
יהודי שעסק בהובלות והיה לו חמור גדול שנשא את כל סחורתו, נפל החמור לבור עם המשאות. הביאו מנוף שהוציא את החמור, והיהודי החליט לקנות מנוף במקום החמור. אך עד מהרה גילה שהמנוף יכול אמנם להרים משאות כבדים, אבל אינו מסוגל להתקדם ממקום למקום - וכך הבין שצריך גם את החמור עבור הצעדים הקטנים והעקביים.
2. האישה הענייה והערירית שזכתה להלוויה של רבנים - בזכות בחורי ישיבת תורה ודעת
הרב יצחק זילברשטיין שליט"א סיפר על אישה בת 103 שנפטרה ערירית ובודדה בחיפה, וזכתה להיטמן בפתח תקווה בצמוד לקבר בעלה שנפטר שלושים שנה קודם לכן - כאשר הקבר נשמר ריק לידו במשך כל אותן שנים בדרך פלא. בבדיקה התברר שכשהייתה בת עשרים, בתקופת ייסוד ישיבת תורה ודעת בארה"ב, היא עברה מבית לבית כדי לאסוף אוכל לבחורי הישיבה - ובורא עולם זכר לה את החסד הזה שמונים שנה לאחר מכן והעניק לה כבוד גדול בפטירתה.
3. הדירה הנעלמת בלונדון - שכר כיבוד אם
יהודי ששקע בחובות עצומים מחתונות ילדיו נסע ללונדון לבקש עזרה כספית, וביום הנסיעה ביקשה ממנו אמו לסור גם לחפש את הדירה שקנה אביה בפולין לפני שמונים שנה. תוך כדי החיפוש המוזר במדרגות בנייני השכונה הוא נעצר על ידי המשטרה, אך הקצין החליט לבדוק במחשבים ומצא את כתובת הדירה המדויקת ואת מקום קבורת הסבא. כשהגיע לדירה גילה ששוכרים שם דיירים שלושים שנה ללא תשלום, ובאמצעות עורך דין הוציא מהם את כל דמי השכירות לאחור - בכסף הזה חיתן את שתי בנותיו בשפע, ועוד מכר את הדירה לקנייה בארץ.
4. הדירה השבורה בערד - כל תפילה היא עוד בלוק בבניין הישועה
אברך נפתה למתווך דירות שזיהה את עצמו כאוהב אברכים וקנה דירה בערד בחצי מחיר, אך גילה במהרה שהדירה במצב גרוע: הצנרת רקובה, הקירות חלולים, החלונות נופלים והשוכר עזב. שנה שלמה התפלל האברך לקדוש ברוך הוא שיוציא אותו מהבלגן הזה ויחזיר אותו ללמוד בכולל בנחת. בעת המלחמה עם איראן נפל טיל בערד דווקא על הבית הזה, ומס רכוש זיכה אותו בבית חדש לחלוטין שתיבנה לו המדינה בתוך שנה וחצי - ובהסיק שכל תפילה ותפילה היא עוד בלוק ועוד צנרת בבניית הישועה.
שבת שלום, שבוע טוב.
היה איזה יהודי אחד שהעבודה שלו והמסחר שלו זה היה הובלות. היה לו חמור כזה גדול, והיה שם את כל המשאות על החמור והיה סוחב את זה ממקום למקום. יום אחד ההוא הלך, לא שם לב איפה הוא הולך, והחמור הזה נפל לתוך בור. עם המשאות, עם הכל, נפל לתוך הבור. איך עכשיו אני יכול להרים דבר כזה? אני לא יכול להרים דבר כזה. טוב, לא הייתה ברירה, שאל מישהו: "מה עושים?". אומר לו: "מה זה מה עושים? תביא מנוף, ועם מנוף יכול להרים את החמור". טוב, באמת הביאו איזה מנוף, הרכיבו אותו ברצפה את המנוף [לא מנוף על משאית, מנוף פרטי] שמו אותו על הרצפה וקשרו את החמור, והמנוף הרים את החמור והוציאו אותו מהבור.
ההוא אומר: "וואי, אז מה אני צריך לקנות חמור? אני אקנה מנוף. תראה, מנוף הזה בשנייה אחת מרים, עושה, מוליך ומביא, בשנייה אחת עושה הכל. למה לקנות חמור?". טוב, באמת קנה מנוף. קנה, שם עליו את כל הסחורה, לוחץ על הכפתור, מרים את הכל עד הגובה. כן, אבל המנוף לא זז. המנוף לא מתקדם. בסדר, יש לך הרבה כוח, אתה יכול להרים הרבה דברים, אבל להתקדם הוא לא יכול להתקדם. אז הוא הבין שנכון, מנוף זה דבר גדול חשוב, אבל צריכים את החמור כדי עוד צעד ועוד צעד להתקדם.
המשל בשבילנו: עבר עלינו יום גדול כזה, יום של מנוף, באמת מנוף. איפה התרוממנו, לאיזה פסגות הגענו, כל יהודי התעלה בצורה שאין שיעור. אבל אתה יודע, זה רק מנוף. מנוף זה התרוממת, עלית עד למעלה. עכשיו מתחילים לעשות את הצעדים קדימה. צעדים קדימה, גם אם אתה נוסע עם החמור שזה לא רציני כל כך, עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד - הצעדים האלו זה מה שמקרבים אותך. גם אם תהיה בן אדם גדול כמו מנוף, אבל אם אתה לא מתקדם, זה לא עוזר.
לכן כשאנחנו יוצאים עכשיו מהחג הזה של חג שבועות, צריך לדעת כל אחד באמת: איך אני יכול עוד טיפה להתקדם, איך אני יכול עוד צעד להתקדם בלימוד תורה, שאני לא אשאר אותו בן אדם של תשפ"ו גם בשנה הבאה. לא! חייב כל אחד מאיתנו לעשות סדר להתקדם. איך אני עוד צעד ועוד צעד, עוד הלכה, עוד משנה, עוד דף גמרא, ככה בן אדם לאט לאט גדל. אפילו שנראה לו, היצר הרע שאומר לו: "תשמע, אתה צריך ללמוד בבת אחת ביום אחד" - תשמע, יום אחד זה המנוף, עכשיו מתחילים צעד ועוד צעד.
שמעתי פעם מהתלמיד של רבנו לופיאן שהוא אמר, שהחגים - בורא עולם נותן לנו בחגים צ'ק גדול. זה צ'ק שבורא עולם נותן לנו, ועכשיו מגיע הזמן להתחיל לפרוט את הצ'ק הזה. אז היה חג כזה גדול ענק, עכשיו מגיע הזמן להתחיל לפרוט את החג הזה. ופה מתחיל עכשיו קבלת התורה. קבלת התורה מתחילה פה.
סיפר הרב זילברשטיין שליט"א: הייתי בהלוויה של הרב פנחס יוסף רבינוביץ' זצ"ל, זה האבא של הרב מרדכי רבינוביץ' שליט"א, ראש ישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה. הוא נפטר, והייתה הלוויה ענקית - גם בחורים של ישיבה קטנה גם של ישיבה גדולה, כולם הגיעו להלוויה, והגיעו המון רבנים וראשי ישיבות. הייתה אחת ההלוויות הגדולות שראתה פתח תקווה, ככה הוא כותב.
באותו יום נפטרה גם איזו אישה אלמונית, ערירית, בודדה, בת 103. אין לה משפחה שילוו אותה אפילו. אז החברה קדישא ביקשה מהמשפחה של רבינוביץ' אם אפשר לצרף גם את ההלוויה של האישה הזאת, כי אין לה. ובאמת עשו לה כזה כבוד גדול, פלא פלאים.
ואני אמרתי: לא יכול להיות. אישה כזאת ערירית, בודדה בעולם, אין לה משפחה - ותראה, כל הרבנים הולכים אחרי מיטתה ללוות אותה! החלטנו לברר את הסיפור. ככה אומר הרב זילברשטיין: החלטתי לברר את הסיפור, מה קורה עם האישה הזאת.
הוא אומר: דבר ראשון, האישה הזאת גרה בחיפה, נפטרה בחיפה בכלל, היא לא קשורה בכלל לפתח תקווה. וכשהיא נפטרה בחיפה, אז החברה קדישא בררו איפה לקבור אותה. כולם אמרו: חיפה, היא גרה בחיפה, נקבור אותה בחיפה. אבל אמרו שיש עניין לקבור אותה ליד בעלה. טוב, מי זה בעלה? לא מכירים מי זה בעלה. לא יודעים מי זה אפילו. אז הם החליטו בסוף לקבור אותה בחיפה, אבל אחד מהחברה קדישא החליט שהוא רוצה לחפש איפה בעלה קבור. בררו בררו, והוא מברר, התברר שבעלה נפטר לפני שלושים שנה וקברו אותו בפתח תקווה. טוב, התקשרו לחברה קדישא של פתח תקווה. התברר שמסביב לכל הקבר של בעלה הכל קנוי, הכל מלא, חוץ מהקבר הצמוד לבעלה - ריק שמה. שלושים שנה ריק המקום!
אומר: איך ייתכן שאף אחד לא קנה כזה חלקה? הכל מלא, הכל עמוס שמה, וזה ריק! אומר הרב זילברשטיין: החלטנו, כשראינו את כל הסיפור הזה בכללו, אתה מתחיל להבין שיש פה דברים לא לפי הטבע. החלטנו לבדוק את זה.
התברר שכשהיא הייתה בת 20, אז היה, כשהרב יעקב קמינצקי פתח את ישיבת תורה ודעת בארצות הברית, בשנים הראשונות של הישיבה לא היה אוכל לבחורים. לא היה אוכל לבחורים, והיא הלכה, עברה בית בית וחיפשה צדקות, צדקות, אוכל, להתרים לבחורי ישיבות. וככה היה בערך במשך תקופה של איזה שנה אחת. תקופה של בערך איזה שנה היא הלכה, ובאמת עד שבסוף ברוך השם הישיבה נרגעה והסתדרה, וזה נגמר.
זה היה לפני שמונים שנה. עכשיו היא נפטרה. מה נראה לך? שמונים שנה, עבר מזמן כבר, זהו נגמר, כולם שכחו. מסתמא שגם היא שכחה מזה. אבל אלוקים לא שכח את זה. אלוקים לא שכח את השמונים שנה. מה שהיא עשתה אז כבוד לבחורי ישיבות לפני שמונים שנה - בורא עולם החזיר לה את זה בפטירה שלה. וזה רק מה שרואים פה בעולם הזה, בעולם הבא עין לא ראתה.
פעמים שבן אדם עושה איזה משהו בלימוד התורה ולא יודע את ההשלכות שיש למעלה, ולא יודע את השכר הגדול שבן אדם מקבל - השכר הגדול שבן אדם מקבל כשהוא יודע לקבל עליו את עול תורה. כשאתה מקבל עליך עול תורה, זה דבר גדול, זה כזה נותן כוח, ושפע מוריד עליך, השפע הגדול ביותר שיש.
בפרשה שלנו גם כן מוזכר, פרשת נזיר. התורה כותבת "כי נזר אלוקיו על ראשו". כתוב בראשונים, גם ככה כותב התרגום: "כי נזר אלוקיו על ראשו" - יש לו כתר של אלוקים על הראש. שואל בספר אור יהל (רבי יהודה לייב חסמן): אני מכיר מלא אנשים שהם לא שתו יין במשך שנה שלמה - לא שלושים יום, שנה שלמה לא שתו יין. ולא הסתפרו - עשרים שנה לא הסתפרו. ולא הלכו לבית הקברות בכלל כל החיים שלהם. נראה לי שהם נשארו אותו דבר, כמו שאני מכיר אותם לא ראיתי שום נזר על ראשם. איך יכול להיות שהנזיר הזה מקבל על עצמו שלושים יום - שלושים יום לא לשתות יין ולא להסתפר, וכבר התורה מעידה עליו "נזר אלוקיו על ראשו"?!
למה? אומר האור יהל: מכאן תדע, לא המעשה זה מה שקובע. לא המעשה של שלא שתית את היין זה מה שקובע, אלא המחשבה שהביאה אותך להיות נזיר. למה בן אדם קיבל על עצמו להיות נזיר? מסתמא קדם לזה איזה משהו מסוים, והוא החליט: אני רוצה להתחזק, אני רוצה להיות נזיר. אה! המחשבה הזאת הקודמת - זה "נזר אלוקיו על ראשו". זה מה שאחר כך הוא לא שתה יין וכולי, זה כבר ההמשך של המחשבה הקודמת. אבל העיקר זה המחשבה הראשונה שבן אדם חושב: איך אני יכול להתחזק לאלוקים. ומכאן תלמד, שעיקר עבודת השם נמצאת באיכות, לא בכמות.
ולכן הוא כותב כמשל: אדם שהוא חס ושלום עיוור - אי אפשר להגיד "אתה יודע מה ההבדל בין בן אדם עיוור לבן אדם לא עיוור? תשמע, הזה שלא עיוור יש לו עוד שתי חתיכות של בשר בעיניים שלו שהוא יכול לראות דרכם, זה כל ההבדל". מה אתה מדבר?! זה עולמות אחרים לגמרי! למה? כי פה מדברים איתך באיכות. נכון, בכמות זה אותו דבר בדיוק, בכמות אין הבדל בכלל ביניהם, אבל באיכות זה בן אדם אחר לגמרי. כשבן אדם עושה מעשים איכותיים זה מעשה אחר לגמרי.
סיפר איזה יהודי אחד: חיתנתי הרבה ילדים, והמצב הלך והתמלא חובות מפה "עד דלא ידע". מלא חובות, ואני מחתן עכשיו עוד בת אחת. הלכתי לאיזה מקום כדי לסגור אולם. אני בא לאולם, אומר לי בעל האולם: אתה רוצה לסגור את האולם? צריך לשלם מקדמה. אין לי מאיפה לשלם מקדמה, מה לשלם? כל הגמ"חים כבר עמוסים עד השמיים. אין עוד גמ"חים, אין מאיזה גמ"ח לקחת.
בקיצור, היהודי הזה, מישהו פנה אליו, סיפר לו את כל מה שהיה. אמר לו הבן אדם: תיסע ללונדון, תשמע, בלונדון שמה יש לי משפחה, אני אדבר איתם, אולי יפנו אותך לכל מיני גבירים, כל מיני אנשים, יתרמו לך כסף. אמרתי: זו ההצלה האחרונה שנשארה לי. הזמנתי כרטיס טיסה.
יום לפני שאני טס, הלכתי לאמא שלי. אמרתי לה: אמא, אני טס ללונדון, אני רוצה שתברכי אותי שיהיה סייעתא דשמיא שאצליח להביא את הכסף. אמא אמרה לי: לאן אתה טס? ללונדון? לונדון יש לי בקשה בשבילך! מה הבקשה? תשמע, אנחנו גרנו בפולין. גרנו בפולין ולא היה לנו מה לאכול. ואבא החליט לטוס ללונדון, לאנגליה, שם אבא עבד, אבא הביא כסף ושלח לנו, וככה היינו חיים. יום אחד אבא אמר לנו: אני עכשיו קונה דירה בלונדון, ואז כולכם תבואו ללונדון, נחיה פה ביחד. באמת אבא קנה דירה בלונדון, שלח לנו מכתב: "קניתי דירה בלונדון, ברחוב הזה והזה, בית גדול מסודר, בעזרת השם אני עכשיו חוסך כסף כדי להביא לכם כרטיסי טיסה שתחזרו, תבואו איתי מפולין לאנגליה".
מחשבות אדם לבד ומחשבות של השם לבד. פרצה מלחמת העולם השנייה, והעולם התבלבל, לא היו טיסות, לא היה כלום. ואני בסופו של דבר נשארתי הבודדה ביותר בעולם. ההורים שלי הלכו, האחים שלי, אחיות, לא נשאר אף אחד, זכר לא נשאר. עכשיו תראה, כשנסתיימה המלחמה, ביררתי מה קורה, אמרו שאין זכר למשפחה, אין שום זכר למשפחה. אז אם אתה טס ללונדון, תעשה טובה, סע למקום הזה איפה שאבא כתב במכתב, ברחוב הזה, אם אתה יכול לנסוע לברר על הדירה של אבא.
אני אומר בלב: כאילו מה, ניסע לשמה? אני צריך לנסוע עכשיו להביא כסף של החתונה, לא זמן עכשיו לנסוע לחפש עכשיו איזה דירות שמה. אז אמרתי לאמא שלא נראה לי שאני אעשה את זה הפעם, אולי פעם אחרת. אמא מאוד לחצה אותי: "מאוד חשוב לי, מאוד מאוד חשוב לי שתברר לי על הדירה הזאת". טוב, אמא ביקשה, נסעתי, הגעתי ללונדון, הגעתי לשכונה איפה שאמא אמרה.
אני עובר, שואל אנשים, שואל אנשים: אתם מכירים את הבן אדם הזה? מתי הוא היה פה? לפני שמונים שנה. מי זוכר? מי זוכר מה היה פה לפני שמונים שנה? כמה שאני מברר ומברר - אין. החלטתי להסתכל בתיבות דואר, אולי בתיבת הדואר מופיע השם של סבא שלי על תיבת הדואר. מסתובב בבניינים, עולה, יורד, אין. אמרתי: אולי בדלתות של הבתים אולי מופיע. אני עולה, יורד, לא מצאתי כלום. למחרת אני ממשיך לחפש, ירדתי מאיזה בניין, פתאום באו שני שוטרים, עצרו אותי, שמו לי אזיקים, לקחו אותי למשטרה.
מה יש? אז אמרו לי: אחד השכנים התלונן עליך, התלונן עליך שאתה עולה ויורד, אדם זר, נשמע לא טוב. בן אדם עולה יורד, מחפש בתיבת דואר, עולה בבניין - זה לא נשמע הכי טוב. אחד השכנים התלונן שאתה אדם חשוד, אז באנו לבדוק אותך.
אמר לי השוטר: מה אתה עושה פה? אז סיפרתי לו שאני מחפש את הדירה של סבא שלי לפני שמונים שנה. השוטר אומר לי: תגיד לי, מתי הצלחת להמציא כזה תירוץ יפה? איך הצלחת להמציא כזה תירוץ יפה? עכשיו פתאום שמונים שנה מחפש דירות?! אמר לי: בן אדם, תשמע, תראה, אני הקצין של המשטרה, יש לי גישה לכל המחשבים. אני נכנס למחשבים, והיה אם נמצא כזה סבא בעולם - אתה משוחרר, אני גם אגיד לך את הדירה שלו, הכל. ואם אין כזה סבא - אם אין כזה סבא, אתה נשאר בכלא.
בקיצור, הבן אדם אומר: השם ירחם עליי, מקווה שהכל יעבור בשלום. הבן אדם נכנס למחשבים, בודק בודק - כן, יש כזה סבא, כן, אתה צודק, הוא לא גר בשכונה הזאת, הוא גר בשכונה ליד, פה בשכונה הזאת. נתן לי את הכתובת, את הכתובת של הדירה, הכל, נתן לי את הכתובת של הדירה. אמרתי לו: תשמע אדוני, אתה כבר מחפש, אתה כבר במחשבים, אתה יכול להגיד לי אם לסבא שלי יש איזה קבר, איזה חלקה, איזה מקום בבית הקברות? הוא נכנס, בודק בודק, אומר: כן, הוא נמצא בבית הקברות כזה, במקום כזה, את המצבה, את החלקה, הכל. אז אני לקחתי את הכתובת, נתן לי הכל בדף ויצאתי.
מהמשטרה יצאתי לבית הקברות, הגעתי לבית הקברות, הגעתי למקום, צילמתי את המקום לאמא וקראתי שם פרקי תהילים, ויצאתי משם. משם נסעתי לדירה. דופק בדלת: שלום, מה אתם עושים פה? אומרים: אנחנו שוכרים את הדירה הזאת. אתם שוכרים, אבל זו דירה של סבא שלי! אומר: נכון, שלושים שנה האחרונות אף אחד לא בא לבקש שכירות, אף אחד לא בא לבקש שכירות, אנחנו חיים פה ואף אחד לא בא לבקש שכירות פה. אמרתי: אם אני אדבר איתם על שכירות, הם יזרקו אותי. לקחתי עורך דין, והוציא מהם שלושים שנה שכירות אחורה. בכסף הזה חיתנתי את הבת שלי, וגם את הבת השנייה, והיה כסף בשפע.
ובסוף התברר שמה שהיה נראה בהתחלה שאמא תוקעת אותי. שמה שאמא אומרת לי, זה לא מסתדר - דווקא שמה, איפה שאתה רואה שלא יסתדר לך, משמה צמחה כל הישועה. באתי הביתה, סיפרתי לאמא את כל מה שהיה. אמא אומרת: מה נעשה עכשיו בדירה באנגליה? מה נעשה בדירה באנגליה? תגיד לי, מה נעשה? אמרה: תמכור אותה, ואת הכסף תיקח, תקנה דירה פה בישראל. וככה היה. בסוף התברר, שכשהלכתי לקיים מצוות כיבוד אם, גם שלא הסתדר לי ושלא הלך, משמה צמחה לי כל הישועה. ללמדך שיש "נזר אלוקיו על ראשו" - לא הכמות, הכמות לא משנה, האיכות. שכשבן אדם עושה מצווה באיכות, המצווה הזאת מגינה עליו, שומרת עליו.
אני מסיים. סיפר איזה אברך אחד: יום אחד הגיע עליי איזה מתווך דירות. אומר לי: אתה יודע, אני מאוד אוהב אברכים. אוהו! אתה יודע, אני אדבר איתך כמו משפחה. עוד יותר גרוע! אתה יודע, כמו משפחה אכלת אותה. בקיצור: אז אני כל כך מעריך אברכים, אתה יודע, הסבא שלי ממרוקו, איזה צדיק הוא היה, אוהו! בקיצור, מספר סיפורים. מה אתה תלמד כל החיים שלך תלמד? אתה צריך קצת להתעסק קצת, אתה צריך קצת להתקדם בחיים. יש לי דירה למכור לך. תשמע, רודפים אחריי אנשים, אני לא מוכר להם, אני מוכר רק לאברכים צדיקים, לא מוכר לאף אחד. ואתה יודע, אם לא תרצה, יש לי בתור מאה אנשים שמחכים לדירה הזאת. טוב, אני התפתיתי לכל המילים שהוא אמר, וקניתי דירה בערד, חצי מחיר. לקחתי משכנתא, וקניתי דירה בערד.
וברוך השם, עבר איזה תקופה של איזה חודש, מצאתי שוכר, והשוכר חי בדירה. אולי שלושה שבועות, מתקשר אליי השוכר, אומר לי: אל תשאל! יוצאים מים מהבלטות, הביוב יוצא מהגג, כל הבניין שמה, אתה יודע מה קורה שמה, סתימות, לא יודע מה הולך. טוב, אמרתי: אני אשלח אינסטלטור. שלחתי אינסטלטור למקום, בודק, אומר לי: מה אני אגיד לך? הצנרת שנמצאת פה, לא מ'קום המדינה', מ'קום הבריאה'! צריך להחליף את הכל, הכל צריך להחליף. אמרתי: טוב, אני אחליף את הכל, מה, יש ברירה? אין מה לעשות. החלפתי את כל הצנרת, הכל חדש, הכל חדש, ברוך השם עבר בשלום.
אולי חודשיים אחר כך, מתקשר אליי השוכר. אומר לי הבן אדם: תשמע, נפל לי חלון. מה זה נפל לך חלון? אתה מכיר בן אדם נופל לו חלון? תחזיר אותו, מה זה נפל לך חלון? אומר: לא יודע, נפל לי חלון. אמרתי: טוב, שלח איש מקצוע שיסדר את החלון. מגיע איש מקצוע, מתקשר אליי, אומר לי: אין מה להחזיר, כל הקיר חלול, אין איפה לקדוח, הדיבל לא נכנס, אתה דופק - זה אין, אין מה להכניס. אומר לי: אז מה עושים? שוברים את כל הקיר, בונים קיר חדש, מה, אין מה לעשות. אבל תשמע, זה לא רק הקיר הזה, גם הקיר השני שמה נראה ככה, הכל הלך.
בקיצור, השוכר מתקשר אליי, אומר לי השוכר: אני מצטער, אני עוזב, בכזה בית אני לא יכול לחיות. סיפר האברך: אני שנה שלמה משלם משכנתא על דירה הרוסה שאין מי שישכור אותה, גם אם אני ארצה אין. ואני מתפלל: ריבונו של עולם, בן אדם תקע אותי, התרחם עליי, אני רוצה ללמוד בכולל בנחת, ותראה את הבלגן שיש פה!
כל תפילה שבן אדם מתפלל, כל תפילה נענית. מתי? בורא עולם מחליט מתי, אבל אין תפילה שהולכת ריקם. אל תשאל! בורא עולם הכניס ג'וק לאיזה אחד שמה באיראן, שהוא רוצה, איך אומרים, הוא רוצה שיהיה אטום. הוא רוצה שיהיה אטום, וישראל קצת התעצבנו עליו וזרקו עליו טילים, והוא החזיר. ואחד הטילים - אתם זוכרים, לא יודע מתי זה היה - נפל טיל בערד. אחד הטילים שנפלו, נפל בערד, חלק מהבניינים נהרסו, אבל הבית שלו - נעלם! לא, אתה יודע שנשאר משהו, פשוט עף הבית, נעלם הכל. הקרטון הזה, הקרטון התאדה לגמרי.
בקיצור, הוא הגיע, תבע את מס רכוש, הגיעו ממס רכוש, בודקים, רואים, באמת היה פה נכס, היה פה נכס, היה פה הכל. ואמרו לו: קיבלת מהמדינה בית חדש. בית חדש קיבלת, ועוד שנה וחצי הבית יהיה בנוי. בינתיים בשנה וחצי הזאת אתה לא משלם משכנתא, ואנחנו המדינה בונה לך בית חדש עם ממ"ד, הכל. אמר לעצמו: תשמע, אני מתפלל מתפלל, לא נענה, שנה שלמה מתפלל. בורא עולם אומר: אל תדאג, כל תפילה זה עוד בלוק, כל תפילה זה עוד צנרת, כל תפילה - קיבלת בסוף בית חדש מהניילון.
לכן כל אחד מאיתנו - אנחנו יוצאים עכשיו אחרי מתן תורה, אחרי קבלת התורה, כל אחד באמת תתפלל, תתפלל מהלב שנזכה באמת שיהיה לנו חשק ללמוד תורה. שבן אדם יתפלל, יתפלל מהלב שיצליח בלימוד תורה. עכשיו זה הזמן שבן אדם, את מה שהוא קיבל על עצמו, את העול תורה שקיבל לפני יומיים, את העול תורה הזה הוא עכשיו יגשים את השאיפות שלו.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.