ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
"עלה נעלה" - כוחה של נחישות בעבודת השם • שורש הכישלון - חוסר במסירות נפש • תשובה בתנאי איננה תשובה שלמה • השמחה שבקבלת התשובה • ההתחלה היא הקשה - ואחריה הדרך נפתחת • ערכה העצום של החזקת התורה - גם שלא מדעת • הרדיפה כעדות לערך - "אם זה לא יקר, לא רודפים אחריך" • רגע אחד מכריע - "שם מקופלים כל החיים"
"הפסקת אש" עם ריבונו של עולם (הרב דניאל אוחיון) • הדירה הזולה והמלאכים בשמיים (הרב יהודה אריה דינר) • שמירת שבת ביפן (הרב יצחק זילברשטיין) • רגע אחד במירון (הרב משה חדש, ראש ישיבת אור אלחנן)
1. "עלה נעלה" - כוחה של נחישות בעבודת השם
כלב בן יפונה מלמד יסוד גדול: גם כאשר היעד הרוחני נראה רחוק כשמיים, אין מתבלבלים אלא "עושים סולמות" ועולים. כל ההצלחה בעבודת השם טמונה בנכונות הזו ללכת קדימה, שלב אחר שלב.
2. שורש הכישלון - חוסר במסירות נפש
מי שמרגיש "לא הולך לי, אני מנסה ולא מצליח" - חסר לו ה"עלה נעלה", החסר את המסירות נפש שהאדם מקבל על עצמו ללכת עם השם "באש ובמים". התחושה של חוסר הצלחה נובעת מהיעדר ההחלטה הנחושה, ולא מהנסיבות.
3. תשובה בתנאי איננה תשובה שלמה
על פי הבית יוסף, מתענים על מיתת המרגלים מפני שחזרו בתשובה ותשובתם לא התקבלה. הסיבה: הם היו מוכנים לקבל על עצמם "בתנאי שיסתדר" - וחסר היה להם ה"עלה נעלה", הקבלה ללא תנאים ופשרות.
4. השמחה שבקבלת התשובה
כשם שעל תשובה שאינה מתקבלת יש להתענות, כך כשאדם זוכה לחזור בתשובה ותשובתו מתקבלת - ראוי לעשות יום של שמחה. עצם הזכייה בחזרה בתשובה היא אירוע גדול המחייב התרוממות.
5. ההתחלה היא הקשה - ואחריה הדרך נפתחת
הקושי המרכזי בכל קבלה ושינוי הוא דווקא ברגע הראשון, ב"התחלה". לאחר שאדם מתגבר על ההתחלה ויוצא לדרך באש ובמים, הקושי פוחת והדרך מתבהרת.
6. ערכה העצום של החזקת התורה - גם שלא מדעת
גם מי שמחזיק תורה בלי להיות מודע לכך כלל, נחשב לו הדבר בשמיים "התחשבות אחרת לגמרי". עצם הסיוע לאדם הלומד תורה בנחת בורא מלאכים ומזכה את האדם בזכות עצומה שאין לו מושג בגודלה.
7. הרדיפה כעדות לערך - "אם זה לא יקר, לא רודפים אחריך"
ככל שאדם רואה שרודפים אחריו ומערימים עליו ניסיונות בלימוד התורה, זו עדות עד כמה לימודו יקר. הניסיונות הגדולים מעידים שלימוד התורה הוא הדבר הגבוה ביותר שיכול להיות.
8. רגע אחד מכריע - "שם מקופלים כל החיים"
לפעמים רגע אחד של החלטה אמיתית - "עלה נעלה" אחד, קבלה אחת של "אני הולך עם השם" - הוא הרגע שבו מקופלים כל החיים. רגע יחיד כזה, גם בשיא הירידה, יכול להפוך לנקודת מוצא של כל הישועה והעלייה של האדם.
1. "הפסקת אש" עם ריבונו של עולם (הרב דניאל אוחיון)
אב חילוני שמר שבת במשך שנה לעילוי נשמת אביו, ולאחר תום השנה זנח הכל. חודשיים אחר כך נפגעה בתו קשה בתאונה ונכנסה לתרדמת ללא תקווה רפואית. האב תפס את ידה, קיבל על עצמו "הפסקת אש" - לחזור לתפילין ושבת - ובאותו יום התעוררה הבת בנס. היום היא כלה שחזרה בתשובה.
2. הדירה הזולה והמלאכים בשמיים (הרב יהודה אריה דינר)
בעל דירה השכיר לאברך דירה גדולה בשלושת אלפים שקל במשך שלושים שנה. לאחר פטירתו ביקשה אלמנתו להעלות את השכר, אך בעלה נגלה אליה בחלום וביקש שלא תעלה את המחיר, כי בשמיים גילה את הזכות העצומה והמלאכים שנבראו מהחזקת התורה שאיפשר לאברך - וכך נשאר המחיר על כנו.
3. שמירת שבת ביפן (הרב יצחק זילברשטיין)
בעל תשובה סיפר כיצד הידרדר לגמרי, צעד ברגל מאוסטרליה ליפן ונותר שם חסר כל ועבודה. כשנשבר וחזר בתשובה מתוך החלטה לשמור שבת "באש ובמים" בכל מחיר - נפתחה לו עבודה אצל מעסיק שהתרגש מהיותו "מהעם הנבחר" ופטר אותו מעבודת שבת. מאותו רגע של מסירות התחילה כל ישועתו, עד שחזר בתשובה שלמה ונעשה אברך.
4. רגע אחד במירון (הרב משה חדש, ראש ישיבת אור אלחנן)
ראש הישיבה סיפר לבחורים שבצעירותו היה בחור ישיבה רגיל המבלה את זמנו. בשבת אחת במירון, לבדו בציון רבי שמעון, החליט החלטה אמיצה לקשור קשר עם התורה ולהתמיד בה יום ולילה. מאותו רגע יחיד החלה כל עלייתו עד שהפך לראש ישיבה גדולה - והוא סיפר זאת בסעודה שלישית, ימים ספורים לפני פטירתו.
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" - יש רק כוח. כותב רש"י: "עלה נעלה" - אפילו ארץ ישראל נמצאת בשמיים, אנחנו נעשה סולמות ונעלה עד ארץ ישראל. פלא פלאים. כלב מלמד אותנו יסוד גדול בעבודת השם.
אם אתה רוצה בחיים שלך להצליח, אתה רוצה באמת שיהיה לך הצלחה בחיים, תדע לך: "עלה נעלה וירשנו את הארץ". אל תתבלבל. גם אם ארץ ישראל - איפה היא נמצאת? בשמיים. נו, איך אני אגיע? תעשה סולמות. איך אני אעשה סולמות? איך עד שאגיע למעלה? לא משנה. "עלה נעלה". שם טמונה כל ההצלחה של כל עבודת השם שלנו.
כל מה שאנשים מרגישים - תשמע, לא הולך לי, אני לא מצליח, אני מנסה ולא הולך - זה כי חסר את ה"עלה נעלה", חסר את המסירות נפש שבן אדם מקבל על עצמו שאני הולך עם השם באש ובמים.
ולכן כותב מרן בסימן תק"פ - אני חושב - שב-ז' באלול נוהגים להתענות. למה? כי ב-ז' באלול מתו המרגלים, ולכן מתענים. במקום, המשנה ברורה מביא את הבית יוסף. שואל הבית יוסף: להתענות צריכים "בְּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"? אומר מרן הבית יוסף, ששם חזרו בתשובה ותשובתם לא התקבלה, ועל זה עושים תענית.
ובאמת, למה התשובה שלהם לא התקבלה? כי הם חזרו בתשובה, אבל אתה יודע - אני מוכן לקבל על עצמי בתנאי שיסתדר, ואם ילך, ואם יהיה טוב. אבל "עלה נעלה" היה חסר להם, את זה. אז ייתכן שהיה חסר את ה"עלה נעלה".
בשבילנו, אם בן אדם זוכה לחזור בתשובה - אוהו, צריך לעשות יום של שמחה. כמו שאם התשובה לא מתקבלת צריכים לצום, אז אם התשובה מתקבלת צריכים לעשות יום של שמחה.
סיפר הרב דניאל אוחיון שליט"א - אני לא מכיר אותו, לא יודע מי זה אפילו - הוא סיפר סיפור מעשה, ששמע אותו מבעל המעשה:
"הוזמנתי לאיזו שבת חתן, שמהקהילה שלנו. בסעודה שלישית אבא של הכלה קם לדבר. הוא אמר: אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה איתי לפני שנה וחצי, משהו כזה.
לפני שנה וחצי אבא שלי נפטר, ואני קיבלתי על עצמי להתחזק לעילוי נשמת אבא שלי. מה אני מתחזק? אני אקום, אני אלך לבית הכנסת שלוש תפילות - שחרית, מנחה וערבית - כדי שאני אגיד קדיש על אבא שלי. בנוסף, אני גם שומר שבת.
עכשיו תראה, אני לא מסורתי שיש לי קצת קשר לשבת - אין לי בכלל קשר לשבת. אין לי גם קשר לכיפורים. כיפורים אני מגיע, במקרה הטוב אני ישן כל כיפורים, וזהו. במקרה טוב, לא יותר מזה. אין לי קשר בכלל לבית כנסת. אני בשבתות הולך לים. לא, שבת אצלי זה יום חול גמור. בשבילי זו הייתה הקרבה גדולה מאוד לקבל על עצמי שמירת שבת.
וברוך השם, במשך כל השנה החזקתי מעמד, הלכתי עם השם באמת כמו שצריך. אני זוכר, עשינו הזכרה לאבא, סוף שנה, שנים עשר חודשים, הסתיימה השנה. חזרתי הביתה, אמרתי: אבא, מספיק, עשיתי לך יותר מדי, אבא. הקרבתי את עצמי בשבילך. מהיום, אבא, תהיה בריא, כל טוב, ניפגש למעלה. זהו, שלום.
ואני שכחתי - לא תפילה, לא תפילין, לא שבת, לא שום דבר, כלום. חודשיים עברו, ויום אחד הבת שלי, שלומדת בתיכון, בת חילונית, הולכת לתיכון, עברה שם איזו מכונית, נסעה במהירות כזאת עצומה, לא יודע לאן היא צריכה להגיע, נסעה, פגעה בבת שלי, העיפה אותה עשרים מטר. וכשהגיעה לבית החולים איבדה את ההכרה. בית החולים התקשרו אליי. רצתי מיד, הגענו לבית החולים, הרופא אומר לי: עשינו בדיקות, הכל תקין, הכל בסדר, אבל היא נכנסה לתרדמת.
שאלתי אותו: דוקטור, מה עושים? אמר לי: אין מה לעשות, זה תלוי במי שאמר והיה עולם. ותגיד לי, מתי היא תתעורר? אומר: אין, אין תאריך. יכול להיות מחר, יכול להיות שלא תתעורר. הראיה לזה - ראש הממשלה שהיה אז, שקראו לו שרון, שגם הוא היה אריק, כל החיים שלו אחר כך היו בתרדמת, וככה הוא מת, הבן אדם.
קיצור, מה עושים? לא היה מה לעשות. אשתי נשארה, ואני הלכתי לעבודה. זה היה ביום חמישי. יום חמישי הייתי לבד עם הבת שלי בבית החולים, תפסתי את היד לבת, אמרתי: ריבונו של עולם, אני הבנתי מה אתה רוצה ממני. הבנתי מה אתה רוצה ממני, ריבונו של עולם. בוא נעשה הפסקת אש. הפסקת אש - אבל לא כמו החיזבאללה. הפסקת אש. אני אומר לך, אני חוזר, אני חוזר. תפילות, תפילין, שבת - אני חוזר. ואתה כתמורה תחזיר לי את הבת שלי.
ואני באמת בכיתי מאוד מאוד. התרגשתי ובכיתי וקיבלתי על עצמי ללכת באש ובמים. חזרתי הביתה, אשתי נשארה עם הבת. בשעה שלוש אני מקבל טלפון, מצלצל הטלפון, אני רואה על הצג את אשתי. היא אומרת לי: הבת התעוררה! אמרתי: לא יכול להיות. קמתי כל עוד נפשי בי, לקחתי את המפתחות של האוטו, נסעתי, הגעתי לבית החולים. הרופאים היו שם: תשמע, נס גמור, אין לנו הסבר מה קרה בדיוק. נס גמור שהבת התעוררה.
עבר אולי שבועיים שלושה, והבת הזאת השתחררה מבית החולים בריאה ושלמה. והיום זאת היא הכלה שמתחתנת - חזרה בתשובה. כשסיפרתי לה מה היה, שאני קיבלתי על עצמי כדי שהיא תתרפא, אז היא אומרת לי: אבא, גם אני רוצה לחזור בתשובה. והיא חזרה בתשובה, והיום מתחתנת עם בעל תשובה."
כוחה של קבלה, שבן אדם הולך עם השם באש ובמים, הולך עם השם "עלה נעלה", לא מתבלבל. יש לנו בדור שלנו מלא ניסיונות, מלא קשיים, מלא בלבולים. תזכרו, מי שרוצה להצליח בחיים שלו, מי שרוצה להצליח, זה ה"עלה נעלה". אבל תשמע, זה בשמיים, זה גדול עליי, זה ענק. תעשה סולמות, תעשה סולמות, שלב ועוד שלב, אבל תהיה בדרך. אל תגיד "תשמע, קשה לי" ואתה יורד מזה וגמרנו. לא, תמשיך באש ובמים, להמשיך כמה שאתה יכול. ככה אתה בסוף "יכול נוכל לה".
סיפר הרב יהודה אריה דינר - אני חושב ככה קוראים לו - שליט"א, סיפור של השבוע שעבר. תשמעו איזה סיפור, אני אומר לכם, נורא עד מאוד. הוא סיפר שסיפר לו את זה האברך הזה בעצמו:
כשהקימו בירושלים את רמות א', אז הקימו את זה לאוכלוסייה חילונית. אבל החרדים - כל מקום החרדים משתלטים, השם ירחם עליהם - בכל מקום משתלטים. קיצור, ומשם ככה עשו שלא בנו להם עוד ערים. אם היו בונים עוד ערים, אז היו נשארים בערים שלהם. וככה הם מתפזרים עכשיו בכל הארץ.
קיצור, אז הבן אדם שקנה את הדירה ברמות עזב את הדירה, השכיר אותה לאיזה אברך. דירה, חמישה חדרים, שלושת אלפים שקל - זו השכירות שלה. וככה כל החיים שלו, שלושים שנה, הוא משכיר לו את הדירה בשלושת אלפים שקל.
לפני חודשיים נפטר בעל הדירה. לפני איזה שבוע, חודשיים אחר כך, מתקשרת אליו אשתו של בעל הדירה. אומרת לו: תשמע, עברתי על כל המסמכים, לא ייתכן שאתה שלושים שנה משלם אותה שכירות. מה, השכירות לא עולה? מה, כל פעם אתה משלם אותו מחיר?
אז הוא אומר לה: אני רוצה שהמחיר יעלה. טוב, כמה את רוצה? אני רוצה שלושת אלפים וחמש מאות, שלוש וחצי אלף שקל. האברך אמר לה: אין בעיה. (איזה מחיר, אני אפילו חושב שזה היה ראוי לתשע-עשרה אלף שקל.) אמר: כן, מחר אני בא לחתום. אומרת: אני גרה בתל אביב, אני לא יכולה לבוא אליך, אתה בוא לתל אביב, זו הכתובת שלי, תבוא. מחר אני מגיע לחתום חוזה.
באמת הוא נסע לתל אביב לפי הכתובת, הגיע, פגש את האישה הזאת. היא אומרת לו: לא רציתי להגיד לך, שבסוף המחיר נשאר שלושת אלפים, המחיר לא עולה. למה? בא אליי בעלי אתמול בחלום, אמר לי: תעשי איתי טובה, אל תעלי את המחיר. אני הגעתי למעלה בשמיים - ריק, ריק, הייתי ערום והיה לי קר, ופתאום הגיעו מלא מלאכים, עטפו אותי. שאלתי: מי אתם? אמרו: אנחנו המלאכים שנוצרנו מהחזקת התורה שנתת לאברך את הדירה בשלושת אלפים, שהוא יכול עכשיו ללמוד תורה יותר בנחת. אם היית מעלה את המחיר גבוה, הוא לא יכול. על הדבר הזה יש לך זכות גדולה מאוד בשמיים.
והוא אומר לה בחלום: את לא יודעת איזה תענוג זה למעלה בשמיים, למי שעוזר לאדם שלומד תורה. את לא יודעת איזו עוצמה זו, זו עוצמה אדירה. תעשי איתי חסד, אל תיקחי לי את הזכות הזאת, תשאירי את המחיר שלושת אלפים. והשאיר את המחיר שלושת אלפים.
זה סיפור. בעל המעשה סיפר לו את זה שבוע שעבר. פלא פלאים. בורא עולם, עם כל מה שאתה קורא היום בדור שלנו, בורא עולם, שאנחנו יתומים, כמה חשובה לנו התורה שלנו, כמה זה נחת - גם כשבן אדם מחזיק תורה לא בידיעתו, לא שהוא מודע לזה, בכלל הוא לא מודע לזה אפילו. אבל עצם הדבר שבזכותו נגרם שהאברך הזה יכול ללמוד יותר בנחת, כבר בשמיים יש לזה התחשבות אחרת לגמרי.
כמה בן אדם צריך באמת לדעת, שעכשיו ככל שאתה רואה שרודפים אחריך על לימוד התורה שלך, תדע לך שלימוד התורה שלך מאוד יקר, מאוד יקר. כי אם זה לא יקר, לא רודפים אחריך. ככל שרודפים אחריך, ככל שאתה רואה שיש ניסיונות גדולים בלימוד תורה, תדע שלימוד התורה זה הדבר הגבוה ביותר שיכול להיות.
סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
הייתי בבית שמש, פגשתי שם איזה בעל תשובה אחד, ובעל התשובה הזה סיפר לי מה שהיה איתו. אמר:
"אני הידרדרתי לגמרי. הייתי פעם, למדתי בתלמוד תורה, למדתי גם כן שנתיים בישיבה קטנה, ולאחר מכן התקלקלתי לגמרי, ירדתי עד שאול תחתית. ויום אחד הלכנו למסע הליכה מאוסטרליה עד יפן ברגל - זה שנתיים וחצי הליכה, השם ירחם. התחברתי לכל מיני גויים, והלכתי איתם, הייתי כמו גוי לכל דבר.
שנתיים וחצי אספנו כסף, ויצאתי למסע. איפה ישנים? בערים, בג'ונגל, אל תשאל. שנתיים וחצי עברו, הגעתי ליפן. כשהגעתי ליפן, הגעתי עם מאתיים דולר. לא היה מאיפה לחיות. מאתיים דולר - אם אתה רוצה לשכור חדר לחודש זה עולה חמש מאות דולר, אבל אין לי. חיפשתי עבודות בכל מיני מקומות, ואף אחד לא רצה אותי לעבודה. גם שלא רואים עליי שאני יהודי, כלום, אני נראה כמו גוי לכל דבר - ולא עזר. החברים שלי הגויים, על המקום מצאו עבודה, ואני אין עבודות, אין שום עבודות. לא ידעתי מה לעשות, ישנתי ברחובות.
אולי אחרי שבוע עובר שם איזה יהודי אחד, אומר לי: אתה מכיר אותי? אמרתי לו: אם אני זוכר אותך? פגשתי אותך פעם בתל אביב. אומר: נכון, זה אני. מה אתה עושה פה? סיפרתי לו. אומר לי: אני עכשיו משכיר לך חדר בבית מלון לשבועיים, כשיהיה לך כסף תחזיר לי את זה.
הלכתי, ואני בשבועיים האלו הופך את העולם לחפש דירה, לחפש עבודה. אין, אין עבודות. ערב אחד נשברתי לגמרי. נשברתי לגמרי, ואני יושב עם עצמי, עושה חשבון נפש. אני אומר: כמה צער ציערתי את ההורים שלי, כמה ציערתי את ההורים שלי, שראו אותי איך אני מדרדר, כמה התחננו לפניי, כמה רצו שאני אחזור, ואני בעטתי בהם. ואני זוכר שההתחלה של הדרדור שלי הגיעה, שבאותו שבת חיללתי שבת פעם ראשונה בחיים שלי, ומשם התחילה כל הדרדור שלי.
ואני, כשראיתי את המצב ככה, קיבלתי על עצמי: ריבונו של עולם, אני אומר לך, אני הולך איתך עכשיו בשמירת שבת באש ובמים. אני רוצה ללכת לשמור שבת בכל הכוח שבעולם. ההחלטה שלי הייתה חזקה מאוד, ואמרתי: אני לא אפר אותה בעד כל הון שבעולם.
שבועיים עברו, אין עבודה, אני כבר באתי להחזיר את המפתחות לבית המלון. בעל בית המלון אומר: אתה יודע מה? אני שבועיים עקבתי אחריך, ראיתי אותך שאתה בן אדם ממש נחמד. תשמע, אחי פתח מפעל גדול, מחפש עובדים נמרצים, ואני רואה שאתה בן אדם נמרץ, אני רוצה אותך לעבוד. הוא דיבר בינו לבין אחיו. אני הגעתי, אחיו בעל המפעל אומר לי: תבוא, אנחנו עובדים שישה ימים, מיום שני עד יום ראשון. למה? יום ראשון זה השבת של הגויים, ביום ראשון לא עובדים. על המשכורת הזאת אתה תקבל אלפיים דולר. (חברים שלי כולם מצאו עבודה מכובדת של אלף דולר - מכובד מאוד - ואני, אומר לי אלפיים דולר.)
אמרתי לו: אני מצטער, אני לא יכול לבוא לעבודה. שואל אותי הבן אדם: למה אתה לא יכול לבוא לעבודה? אמרתי לו את האמת: אני יהודי. אומר לי: מה זה אומר שאתה יהודי? התחלתי לספר לו מה זה עם ישראל, ומצרים, ויצאו ממצרים, והיה מעמד הר סיני, וקיבלנו תורה, ובתורה שלנו כתוב שביום שבת לא עובדים. הוא אומר לי: מה, אתה רוצה להגיד לי שאתה מהעם הנבחר? אמרתי לו: כן, אני מהעם הנבחר. איך הוא התרגש! אומר לי: תראה, אני לא עושה את זה לאף אחד בעולם, אבל לך, שאתה בן אדם מהעם הנבחר, אתה תעבוד שישה ימים, מיום ראשון עד יום שישי, תעבוד, תקבל את המשכורת, וזהו.
אמרתי לו: תשמע, אני רוצה שבשבועיים הראשונים אתה תיתן לי כל שבוע משכורת, כל שבוע תן לי חלק מהמשכורת. אומר לי: למה אתה צריך את זה כל שבוע? אמרתי לו: תשמע, בן אדם שכר לי חדר, אני רוצה לשלם לו על החדר הזה שנתן לי. אומר לי הבן אדם: כמה זה עלה? סיפרתי לו, אומר לי: את זה אני משלם, תבוא לעבוד, תבוא לעבוד.
עבדתי שם חצי שנה. אחרי חצי שנה מישהו פגש אותי ברחוב, התחיל ללמד אותי הלכות, לימד אותי, קירב אותי. חזרתי לארץ, התחתנתי, חזרתי בתשובה שלמה. היום אני אברך, יושב, לומד בכולל."
ככה מספר הרב זילברשטיין. אומר לו הרב: תדע לך, כל מה שיש לי היום - הכל באותו רגע, הרגע הזה שהיה לי, שקיבלתי על עצמי לשמור שבת, שהייתי בשיא הירידה למטה, אבל קיבלתי על עצמי ללכת עם השם באש ובמים, לא לוותר. גם אם אני יודע שאני אלך להפסיד את הכל. משם התחילה כל הישועה שלי.
בשבילנו, אנחנו צריכים לדעת: העיקר, העבודה שלנו, זה מה שאמר כלב: "עלה נעלה וירשנו את הארץ", לא להתבלבל. כל אחד מאיתנו יש לו איזה שאיפות, הוא רוצה להצליח, הוא רוצה לגדול. לך, תצליח, תצליח בעזרת השם. אל תתייאש - "עלה נעלה וירשנו את הארץ" - אתה תצליח בעזרת השם, אם אתה תלך באש ובמים. רק ההתחלה הזאת היא קשה, רק ההתחלה היא קשה, אחר כך זה עובר.
אני מסיים. הרב משה חדש, ראש ישיבת אור אלחנן, הוא סיפר לבחורים - לא זוכר אם זה היה בסעודה שלישית - הוא עלה וסיפר לבחורים, אמר:
"אני רוצה להגיד לכם משהו, תדעו לכם, אני הייתי בדיוק כמו הבחורים שאתם מכירים. אתם מכירים את הבחורים - לומד חמש דקות, מדבר שעה, מסתובב שם, הולך קצת, אומר איזו סברה פה, סברה שם. אתם מכירים את האנשים. ככה הייתי בדיוק כמוכם.
יום אחד עשיתי שבת במירון. עשיתי שם שבת. זה היה ערב שבת, הייתי לבד, כל החברים הלכו לישון ואני נשארתי בציון של רבי שמעון לבד. ופתאום אני אומר לעצמי: תגיד, מה זה החיים שלך? זה החיים? זה נקרא לחיות? זה נקרא בחור ישיבה? מה זה, ככה? לא יכול להיות. ברגעים האלו קיבלתי על עצמי עול תורה. אני קושר קשר עם התורה, לא רוצה לפספס רגע מלימוד תורה, אני רוצה ללמוד תורה ולהתמיד יום ולילה באש ובמים. ומשם התחילה כל העלייה שלי."
ככה הוא מספר. משם, מהרגעים האלו - זה רגע אחד בחיים, שמשם התחילה כל העלייה שלי. אם אתם רואים אותי היום מרביץ תורה בישיבה כזאת גדולה, כזאת חשובה - זה רגע אחד של החלטה אמיצה לקשור קשר עם התורה, לא לוותר על התורה. משם התחילה כל העלייה שלי.
הוא סיפר את זה בסעודה שלישית. ביום ראשון הוא קיבל אירוע מוחי ונפטר, ביום ראשון. זה כאילו היה הרגע האחרון. ככה הוא סיפר, שבשבילנו אנחנו נדע: לפעמים רגע אחד בחיים, "עלה נעלה" אחד שבן אדם עושה, קבלה אחת שבן אדם מקבל על עצמו - "אני הולך עם השם" - הרגע הזה הוא הרגע שבו מקופלים כל החיים שלך.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.