ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
"זאת חוקת התורה" - קיום מצווה אחת ככל התורה • כזית של תורה לעומת כזית של מת • "מחלליה מות יומת" - הקטן והגדול שווים בתורה • הקב"ה מתבייש לבשר לאהרן על מיתתו • חטא מי מריבה - דק מן הדק • מעלת מקיים המצווה ולומד התורה • ערכו העצום של רגע לימוד תורה • כוחה של תנועה אחת לדורות • אהרן אוהב שלום ורודף שלום • "הכל מגיע לי" - שורש מניעת השלום • רדיפת השלום אצל גדולי ישראל • החסד מתחיל מהבית • השקיעה בלימוד - המפתח לשלום הבית • עד השלום - חתימת החפץ חיים
ראש ישיבת מיר והקושיה בתוספות בשיקגו • אברהם אבינו והמים על ידי שליח • שמונים אלף הילדים שנקראו "אהרן" • הסטייפלר וקישוטי האישה שמעל הארון • הרב שך והכתובת של בעצמו • החפץ חיים - ביטול תורה למען השלום
1. "זאת חוקת התורה" - קיום מצווה אחת ככל התורה
האור החיים הקדוש מבאר מדוע נאמר "זאת חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה". המקיים אפילו מצווה אחת מתוך עבדות טהורה להשם - בלי חשבון של רווח אישי או סגולה - מעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה.
2. כזית של תורה לעומת כזית של מת
כשם שכזית קטן מן המת מטמא בניין שלם בן מאה קומות על כל תכולתו, כך וביתר שאת כזית של תורה מטהר את כל העולם. זהו עומק "חוקת התורה" - להבין את עוצמת ההשפעה האדירה שיש לפיסה קטנה של תורה.
3. "מחלליה מות יומת" - הקטן והגדול שווים בתורה
כשם שאדם במצב רוחני ירוד נכלל ב"מחלליה מות יומת" אם חילל שבת, כך בדיוק הוא נכלל בשכר העצום ("נחלה בלי מצרים") כששומר שבת. אי אפשר לחלק: מי שנמצא ב"שחור" נמצא גם ב"לבן" - לכל יהודי יש חלק מלא בקדושת התורה.
4. הקב"ה מתבייש לבשר לאהרן על מיתתו
המדרש מספר שהקב"ה ביקש ממשה לבשר לאהרן על מיתתו, "כי אני מתבייש להגיד לו". עומק העניין הוא שחטא אהרן היה דק עד אין שיעור, ועל כן בורא עולם נהג בו בכבוד ובושה מופלאים.
5. חטא מי מריבה - דק מן הדק
האור החיים הקדוש מביא עשרה טעמים לחטא מי מריבה, וכל טעם סותר את חברו - עד שאין בו טעם אמיתי שניתן להצביע עליו. החטא היה כה דק שמשה רבנו טען כלפי אדם הראשון "בגללך נפטרתי", ואילו אהרן רק "נטפל לעוברי עבירה" מעצם נוכחותו לצד משה.
6. מעלת מקיים המצווה ולומד התורה
אם עצם ההיטפלות למי שעושה מצווה היא זכות עצומה, קל וחומר המקיים בעצמו מצווה, ועוד יותר הלומד תורה. הירושלמי מלמד שכל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה - ומכאן גודל ערכו של לימוד התורה שאין לתאר.
7. ערכו העצום של רגע לימוד תורה
אל לו לאדם לזלזל אפילו בדקה אחת של לימוד, באמתלה שעד שיפתח ויסגור את הספר כבר נגמר הזמן. אין לתאר את הזכות העצומה ואת ההשפעה האדירה שטמונה ברגעים בודדים של לימוד תורה.
8. כוחה של תנועה אחת לדורות
הרב שטיינמן מלמד, על פי חז"ל, שכל מה שעשה אברהם אבינו בעצמו שולם לבניו בעצמו, ומה שעשה על ידי שליח שולם להם על ידי שליח. אילו אברהם היה מתאמץ ומביא בעצמו את המים (במקום על ידי מרים), היה חוסך את כל הגלויות - ללמדנו שתנועה קטנה אחת בעבודת השם משפיעה על דורות שלמים.
9. אהרן אוהב שלום ורודף שלום
רש"י מבאר שעל אהרן בכה "כל בית ישראל" (ועל משה רק "בני ישראל"), מפני שאהרן רדף שלום והשכין שלום בית בין איש לאשתו. שמונים אלף ילדים נקראו על שמו - ממוצע של שש־שבע פעמים ביום שעשה שלום, מתוך התמסרות מופלאה שאין מבינים מהיכן מצא לה זמן.
10. "הכל מגיע לי" - שורש מניעת השלום
שורש כל המחלוקות הוא תחושת האדם שהכל מגיע לו, ובכך נמנע השלום בבית ובבית הכנסת. התיקון הוא לאהוב את השלום ולרדוף אחריו - הדבר היחיד שעליו נאמר במפורש "רדוף אחריו".
11. רדיפת השלום אצל גדולי ישראל
מעשי הסטייפלר (שהשקיע מזמנו להשכין שלום בית, ושמר שלא לפגוע בקישוטי האישה למען השלום) והרב שך (ששלח אדם לעזור דווקא לבני ביתו) ממחישים עד כמה גדולי ישראל ראו ברדיפת השלום ערך עליון, גם על חשבון זמן ונוחות.
12. החסד מתחיל מהבית
רבי חיים ויטל כותב שאם אדם אינו עושה חסד בתוך ביתו, כל מעשיו בחוץ אינם נחשבים כלום. על האדם לשנות את חשיבתו לפי דרך התורה, ולהתחיל את החסד והוויתור דווקא מן הבית פנימה.
13. השקיעה בלימוד - המפתח לשלום הבית
מי שטרוד בקטנוניות (צבע המקרר, הריצוף וכדומה) הוא סימן שאינו שקוע בלימוד, וזו שורש בעיותיו. ככל שהאדם שקוע יותר בלימוד התורה בעיון, הוא מתעלה מעל הקטנוניות, מכיר טובה, והשלום שב לביתו.
14. עד השלום - חתימת החפץ חיים
בנו של החפץ חיים העיד שאביו סירב לבטל תורה אפילו לשיחה עם נכדיו, אך היה מקדיש למעלה משעה להשכנת שלום בין אנשים - "כי עד השלום אין לו ביטול תורה". המסר המסכם: כל תנועה וכל כזית של תורה מטהרים את כל העולם, והתיקון מתחיל מהכרת הטוב ומשקיעה בלימוד.
1. ראש ישיבת מיר והקושיה בתוספות בשיקגו
רב שמואל ברנבוים, ראש ישיבת מיר, נסע לאסוף כסף לישיבה והתארח אצל עשיר בשיקגו, שם ביקש חדר פשוט עם ספרים בלבד. באמצע הלילה דפק העשיר על שולחנו של ראש הישיבה ומצא אותו מתקשה בקושיה בתוספות. השניים למדו יחד עד שלוש לפנות בוקר עד שנמצא התירוץ. למחרת, מתוך התרגשות מהלימוד, התחייב העשיר להחזיק כולל אברכים, תלמוד תורה ובית ספר לבנות - ומאותו "כזית של תורה" צמח בשיקגו עולם תורה שלם בן אלפי תלמידים.
2. אברהם אבינו והמים על ידי שליח
חז"ל מלמדים שכל מה שעשה אברהם אבינו בעצמו שולם לבניו בעצמו, ומה שעשה על ידי שליח שולם להם על ידי שליח. מאחר שאת המים נתן אברהם לאורחיו על ידי שליח, נתן הקב"ה לישראל את המים על ידי מרים - וכשנפטרה, נצרכו משה ואהרן להוציא מים מן הסלע, וכשלו בחטא מי מריבה. הרב שטיינמן מסיק שאילו אברהם היה מתאמץ ומביא את המים בעצמו, היה חוסך את כל הגלויות הנוראיות שבאו על עם ישראל.
3. שמונים אלף הילדים שנקראו "אהרן"
המדרש מספר שבהלווייתו של אהרן הכהן יצאו שמונים אלף ילדים ששמם "אהרן". כל אלו נולדו לזוגות שעמדו על סף גירושין, ואהרן השכין ביניהם שלום בית - וכשנולד להם ילד קראו לו על שמו. החשבון מגלה שאהרן השכין שלום שש־שבע פעמים בכל יום, מתוך התמסרות מופלאה שקשה לתפוס מהיכן מצא לה זמן.
4. הסטייפלר וקישוטי האישה שמעל הארון
הסטייפלר זכה בספר תורה פסול וביקש מסופר לתקנו, והיה מגיע מדי כמה חודשים לבדוק את ההתקדמות. כשראה יום אחד שהסופר הניח את ספר התורה על הארון, במקום שבו עמדו פרחי וקישוטי אשתו - ביטל את שליחותו של הסופר, באומרו שאסור לפגוע בקישוטי האישה היקרים לה, ויש למצוא מקום אחר לספר התורה. כל זאת מתוך זהירות מופלגת לשמור על השלום בבית.
5. הרב שך והכתובת של בעצמו
יהודי ביקש מהרב שך אם יוכל לעזור למשפחה הזקוקה לסיוע, והרב שמח להפנותו לכתובת. כשעיין האיש בכתובת גילה בתדהמה שזו כתובת ביתו שלו. הרב שך גילה לו במשל זה שהוא טורח לעזור לכל העולם, ואילו לבני ביתו שלו אינו עוזר.
6. החפץ חיים - ביטול תורה למען השלום
בנו של החפץ חיים העיד שאביו סירב לבטל תורה אפילו כדי לשוחח עם נכדיו. אך מדי ערב, לאחר תפילת ערבית, היה החפץ חיים לוקח אנשים, שם ידו על כתפם ומשוחח עמם למעלה משעה כדי להשכין ביניהם שלום. הבן הבין שאצל אביו כל דבר נחשב ביטול תורה - חוץ מהשכנת שלום, שלמענה היה מוכן להקדיש את כל כולו.
"זאת חוקת התורה". האור החיים הקדוש שואל: היה צריך לכתוב לכאורה "זאת חוקת הפרה", "זאת חוקת הטהרה" - למה "זאת חוקת התורה"?
אז האור החיים הקדוש, דבר ראשון, כותב דבר נפלא, מחזק מאוד. אומר האור החיים הקדוש שאם אדם מקיים מצווה - למה? כי ככה השם טבע - זהו, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה.
בדור שלנו חבל שאין לנו כזה מצווה, כי אנחנו התרגלנו כל הזמן לקיים מצוות כסגולה: מה אני מקבל? אני מוכן לתרום את עצמי כתמורה - מה אני אמור לקבל? ככה אנחנו היום התרגלנו, ככה לעשות, לקיים מצוות. אבל אם לאדם יש איזו מצווה אחת שבאמת הוא מקיים אותה - למה? כי ככה טבע השם, אין שום רווח, שום דבר, רק אני רוצה להיות עבד השם - נחשב לו המצווה הזאת כאילו קיים את כל התורה כולה. אז במצווה פשוטה, כמה בן אדם יכול לזכות!
אבל ראיתי עוד שמסבירים "זאת חוקת התורה" - דומני שדיברנו על זה כבר פעם שעברה. כל מה שאני אומר עכשיו כבר כתוב, אבל אין לי משהו חדש. חיפשתי דברים חדשים, לא מצאתי.
"זאת חוקת התורה" - כמו שאתה מאמין שאם בן אדם מוצא כזית מן המת בבניין של מאה קומות, למטה במרתף, היה שם כזית של בשר של מת. מה? אתה לא מכיר אותו, אתה לא יודע מי זה בכלל, זה סתם איזה עבריין, סתם איזה בן אדם מחלל שבת, לא משנה - שורה אחרונה, זה בשר של יהודי. יהודי! כל הבניין טמא. אתה יודע איזה השלכות יש לזה? אנחנו רק אומרים "כל הבניין טמא", אבל אתה יודע איזה השלכות? איזה השלכות נוראיות!
דבר ראשון, כולנו צריכים להיות בירושלים שלישי ושביעי, שהכהן יזה עלינו. עכשיו תיקח את כל המזרונים למקווה. אני אומר לך, מזרון - זרוק אותם, זרוק אותם מההתחלה. אני רוצה לראות אותך אם אתה גיבור להכניס מזרון למקווה, ולהרים אותו משם. אם אתה גיבור, זרוק אותו, ושלום - תקנה חדש. אין, אין. זה אסון אם אתה מסתכל - כל הכיסאות, השולחנות שלך בבית, כל מה שאתה מכיר. מאה קומות על כל המקווה?! על מה? אני לא מבין מה כל הבלגן הזה. מה נמצא למטה במרתף? מי זה אפילו? למטה כזית מן המת.
אז אם אתה מאמין שכזית של מת מטמא את כל הבניין, אז תתחיל להבין שגם כזית של תורה מטהר את כל הבניין. "זאת חוקת התורה" - זה התורה. מה התורה באה להגיד לך פה? לא כמו שאתה מבין, שכזית של מת - תראה איזה נורא הזה. תתחיל להבין שכזית של תורה - כזית של תורה, תראה איזו השפעה זה עושה בעולם!
ולכן כתב אחד האדמו"רים, איני זוכר את שמו עכשיו, הוא אמר שבן אדם חושב לעצמו ביום שבת קודש: תשמע, אני במצב ירוד, אני במצב של משבר, בקושי מקיים מצוות, עזוב אותך, בקושי מניח תפילין, בקושי זה, בקושי זה - כל זה אתה יודע, כלום, כלום, כמעט כלום.
תשמע לך - גם עליך נאמר "מחלליה מות יומת". אתה לא תבוא ותגיד: שמע, התורה לא התכוונה ל"מחלליה מות יומת" על אנשים מכובדים, צדיקים, קדושים, שאם הוא חילל שבת - ווי, זה אסון. אבל אני? מחלל שבת? שטויות! לא, לא. גם עליך נאמר "מחלליה מות יומת". אז כמו שאתה מבין שגם במצב של בן אדם שנמצא במצב הירוד ביותר, הכי ירוד שאתה מבין, גם עליו נאמר "מחלליה מות יומת" - תבין שגם עליך נאמר שאם אתה שומר שבת, נותנים לו "נחלה בלי מצרים". אני? מה, גם עליי זה נאמר? כן, בדיוק. כמו שאתה מבין שבשחור אתה נמצא שם, תבין שגם בלבן אתה נמצא. אי אפשר לחלק. לכן "זאת חוקת התורה" - זה החוקה של התורה.
ואיפה מצאנו את זה? בהמשך הפרשה. אני אומר לכם, המדרש הזה - לא יודע איפה כתוב המדרש הזה אפילו, אבל נגיד את המילים של המדרש.
המדרש כותב, אמר לו משה רבנו - התורה אומרת "קח את אהרן", אומר רש"י: "קח אותו בדברים", תגיד לו "אשריך שאתה זוכה לראות את בניך שהוא מנהיג אחריך, מה שאין כן אני שלא זוכה לזה". ככה אמר לו משה רבנו.
המדרש כותב, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: תעשה לי טובה, תדבר עם אהרן שהוא צריך למות. למה? כי אני מתבייש להגיד לו שהוא צריך למות. שמעתם דבר כזה? שמעתם פעם דבר כזה, שאלוקים מתבייש להגיד לאהרן שהוא צריך למות? אלוקים מתבייש! לא נעים לו. לאלוקים לא נעים. אז תעשה לי טובה, משה רבנו, אם אתה יכול לדבר עם אהרן שהוא צריך למות.
למה באמת? הרי על חטא מי מריבה האור החיים הקדוש כותב עשרה טעמים. מה היה בדיוק חטא מי מריבה? כל טעם סותר את הטעם השני - כל אחד אומר שמה שאמרת זה לא נכון, הטעם השני זה נכון, והוא אומר: לא, זה הפוך. יוצא שבאמת אין טעם אמיתי. זה היה כזה חטא דק מן הדק. דק מן הדק החטא של משה רבנו, אין לנו הבנה בזה.
ולכן כותב המדרש שמשה רבנו מגיע למעלה בשמיים, פוגש את אדם הראשון ואומר לו: "בגללך נפטרתי". למה בגללך? האדם הראשון? נגיד לו חטא מי מריבה? לא בגללי! זה כזה דק שאי אפשר אפילו להצביע עליו.
טוב, אז בוא נגיד שאצל משה זה היה חטא דק מן הדק, אבל מה השם אהרן? אהרן מה השם בכלל? בסדר, משה נגיד שהוא חטא, אבל אהרן מה? בכלל לא השם אהרן! אתה צודק. אבל אהרן הוא נקרא בגדר "נטפל לעוברי עבירה" - הוא נטפל. אתה היית באזור שם, צילמו אותך איתו ביחד, מה לעשות, אתה מצולם שם, אתה נטפל לעוברי עבירה. לכן כל כך זה היה דק מן הדק, כל כך זה היה כזה דק, שהחטא של משה רבנו כמעט אין חטא, ואהרן רק - איך אומרים - לידו. ולכן בורא עולם אמר: אני מתבייש לצוות עליו את המיתה, לפני שאני בוש להגיד לו על המיטה. פלא פלאים!
אז אם בן אדם נטפל - לא בן אדם שעושה מצווה דק מן הדק - בן אדם נטפל למי שעושה מצווה, איזו זכות עצומה זאת! ואם אתה לא נטפל אלא אתה בעצמך מקיים מצווה - מישהו יכול לתאר את זה? מישהו יכול לתאר כשאתה בעצמך עושה מצווה?!
וכותב הירושלמי: "לפי שכל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה". אז מי שזוכה ללמוד תורה - יש לנו הבנה? אין הבנה!
פה אתה מתחיל להבין: "זאת חוקת התורה" - תבין שכזית של תורה מטהר את כל העולם. מטהר את כל העולם כזית של תורה! ואם אתה לא - תראה מאהרן הכהן, פה אצלנו, פה מאהרן הכהן, תראה מי שרק נטפל. אז מי שמקיים מצוות, אין תיאור. ומי שלומד תורה, בכלל אין תיאור. לכן המצווה הזאת יקרה מאוד מאוד מאוד מאוד.
ולכן בן אדם לא יזלזל גם לא בדקה של תורה. "אני, יש לי אפשרות ללמוד עכשיו איזו דקה? עד שאני אפתח את הספר, עד שאני אפתח, עד שאני אסגור - כבר נגמר. כן, חטפת כמה מילים". את יודעת איזו זכות עצומה זו?! אתה לא מאמין מה יכולים לעשות רגעים של לימוד תורה.
נחשב, בשבוע האחרון, שבועיים האחרונים, גדולי ישראל נסעו לשיקגו, להתרים למען קרן עולם התורה. מה יש בשיקגו? אין שם כלום. טוב, מה היה שם לפני איזה אולי ארבעים שנה?
הרב ראש ישיבת מיר בארצות הברית, רב שמואל ברנבוים - אני חושב ככה - הוא קבור סמוך ונראה לציונו של מרן הרב עובדיה, שם בסנהדריה, סמוך ונראה. שואלים, מהמדרגות רואים אותו שם, רואים את הציון שלו שם. הוא רצה לאסוף כסף לישיבת מיר. שאלו איזה עשיר אחד באזור אם יש לו מקום לאחסן את ראש הישיבה. הוא אמר: בטח, יש לי חדר אורחים, יש לי גם בשבילו ג'קוזי אפילו בשבילו, בשבילו אפילו יש לי ג'קוזי בשבילו. אמר: לא צריך, הוא צריך חדר עם מנורה וקצת ספרים, וזהו, חוץ מזה לא צריך כלום.
טוב, באמת, העשיר, עשיר אחד גדול, הריח אותו [אירח אותו] בבית שלו. מספר הבן אדם: שתים עשרה בלילה הוא שומע איזו דפיקה על השולחן, פה על השולחן. הוא אומר: אולי קרה משהו לראש הישיבה? אני יודע, שתים עשרה בלילה, הבן אדם מסתובב, כל הזה, עייף, אולי קרה לו איזה משהו. אבל הוא אמר: טוב, אני אחכה, נראה מה. אולי עבר עוד איזה חמש דקות, ופתאום עוד דפיקה על השולחן, פה. הוא אמר: אולי צריך איזו עזרה? פתח את הדלת, מסתכל, רואה שהראש ישיבה על הסטנדר, כאילו הוא בסדר, רגיל.
"הרב, אתה צריך עזרה?" הוא אומר: כן, אני צריך עזרה, כנס, אני צריך עזרה. "מה אתה צריך?" יש לי פה קושיה בתוספות, לא מבין, לא מבין את התוספות הזה, לא מבין אותו. "בוא, תביא גמרא, בוא תשב לידי. עכשיו תראה, אני לא יכול להגיד לך את התוספות, בוא קודם נלמד את הגמרא קודם, בוא נלמד את הגמרא, תסביר את הגמרא". לאט לאט, שורה ועוד שורה, עד שכל הסוגיה הייתה מובנת. יפה, עכשיו הסוגיה מובנת. "נתקדם עכשיו לתוספות, בוא עכשיו ניכנס לתוספות, תסביר את התוספות". התוספות היה מובן. "עכשיו, תשמע את הקושיה". אומר את הקושיה. אמר לו: ווי, איזו קושיה גדולה! "יש לנו קושיה גדולה, אבל איך אנחנו עכשיו הולכים לישון בלי קושיה? בוא ננסה לתרץ את הקושיה. נגיד ככה, או ככה, זה אומר ככה". שלוש בלילה - נמצא התירוץ! נמצא התירוץ! זהו. אמר לו: תודה רבה שבאת. הלך.
העשיר הזה הלך לחדר שלו. בבוקר העשיר בא לראש הישיבה, אמר לו: הרב, מה זה, נהניתי אתמול ללמוד איתך! אני רוצה לפתוח כולל אברכים פה בשיקגו, תביא מישיבת מיר אברכים, אני מחזיק אותם. אמר לו: מה זה, אתה מחזיק אותם? אתה צריך לשלם להם כסף, על כל מה ש... על שכירות של הדירות? אני משלם. אמר לו: אתה משלם? אין בעיה. אמר לו: מה, עכשיו אתה... אבל זה אנשים נשואים, שיש להם ילדים, צריך תלמוד תורה. אני פותח תלמוד תורה. אמר לו: כן, יש גם בנות, צריך לפתוח בית ספר של בנות. אני פותח בית ספר של בנות. אמר לו: מה, זה עולה כסף? אני מחזיק את הכל, מחזיק.
והוא שלח לו עשרים אברכים לשיקגו. זה היה לפני ארבעים שנה. היום הלכו גדולי ישראל, הרב לנדו, והלכו גדולי ישראל לשם. רק מהתלמוד תורה יצאו שם קרוב לאלפיים ילדים, מאות אברכים, שם בית ספר של בנות, אי אפשר לתאר מה היה שם! זה היה לפני ארבעים שנה. נו, מה היה שם? היה שם כזית של תורה, זה מה שהיה - קושיה בתוספות. תגיד, היית מאמין שקושיה בתוספות עושה כזו מהפכה?!
זהו האור החיים הקדוש - "זאת חוקת התורה". כמו שאתה מבין, כמו שאתה מבין שכזית של מת - תראה איזה השפעות יש לו. תבין שכזית של תורה כמה השפעות נוראיות זוכים על ידי כזית של תורה.
פרשה שלנו, כותב הרב שטיינמן בספר "עם מלא פי תהילתך", יש לנו את חטא מי מריבה. כותב הרב שטיינמן: חז"ל במסכת בבא מציעא, חז"ל אומרים, כל מה שעשה אברהם אבינו בעצמו - שילם לו הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. כל מה שעשה אברהם על ידי שליח - שילם בורא עולם לבניו על ידי שליח.
הוא אמר "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" - בורא עולם עשה ענני כבוד. נתן להם לחם, נתן להם אוכל לאכול - בורא עולם, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם". "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" - אומר רש"י, "יוקח" על ידי שליח. בורא עולם נתן את המים על ידי מרים. ומה קרה? מרים נפטרה - הפרשה שלנו - ומשה ואהרן צריכים קודם כל לדבר על הסלע, להכות את הסלע, והכו, ובורא עולם גזר שהם לא ייכנסו לארץ ישראל.
וכותב האור החיים הקדוש שאם משה ואהרן היו נכנסים לארץ ישראל, מיד היה נבנה בית המקדש, היה מגיע מלך המשיח, והעולם היה מתוקן. יוצא שאם היה לנו קורונה, והיו מלחמות - כל זה בגלל שמשה ואהרן לא נכנסו לארץ. עכשיו תחזור אחורה: היה את השואה, היה אחר כך, היה לפני כן - לא יודע מה, מסעי הצלב היה, היה את האינקוויזיציה, אחר כך היה חורבן בית ראשון, חורבן בית שני - כל מיליארדים מיליארדים. מסכת גיטין, אתה קורא שם מיליארדים של יהודים שנהרגו. למה כל זה? בגלל שמשה ואהרן לא נכנסו לארץ. ולמה לא נכנסו לארץ? כי הם חטאו בחטא מי מריבה. אז למה בורא עולם לא הביא את המים? למה? כי אברהם אבינו הביא את המים על ידי שליח.
אומר הרב שטיינמן: ואם אברהם אבינו היה מתאמץ עוד טיפה, והיה מביא את המים בעצמו, היה חוסך את כל הגלויות! בן אדם עושה חיזוק אחד קטן, עוד תנועה אחת, עוד תנועה. לך נראה התנועה הזאת כדבר תפל, עוד תנועה, לא רציני. ואתה לא יודע שלתנועה הזאת איזו עוצמה יש, לתנועה בהמשך הדורות, כמה גלויות יכולה לחסוך תנועה אחת! עוד חיזוק אחד בעבודת השם, מה זה יכול להשפיע!
עוד כתוב בפרשה שלנו: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". כותב רש"י: מה ההבדל בין אהרן לבין משה רבנו? אצל משה רבנו כתוב "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אצל אהרן "כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". למה? לפי שאהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, והיה הולך בין אחד לאחד, ולכן כולם בכו אחריו. פלא פלאים!
זה כבר סיפרנו, כבר את ההמשך. המדרש כותב שיצאו לקבורה של אהרן שמונים אלף ילדים שקראו להם "אהרן". למה? כי כל אלו, אהרן עשה ביניהם שלום בית לפני הגירושין, וכשהם חזרו נולד להם ילד, קראו לו "אהרן". שמונים אלף תחלק לארבעים שנה. תחלק לארבעים שנה, שמונים אלף, יוצא בממוצע בין שש לשבע פעמים ביום. שש־שבע כפול ארבעים, יוצא שמונים אלף בממוצע. יוצא שאהרן כל יום, כל יום, עשה שלום בית שש־שבע פעמים, כל יום! איפה הוא הכניס את הקורבנות בתוך המשכן? איפה הוא מצא זמן להשכין שלום שבע־שמונה פעמים - כולל יום כיפורים, כולל תשעה באב, כולל בין הזמנים? מאיפה הוא מצא זמן? מאיפה אהרן מצא זמן להשכין שלום?
עכשיו, בנוסף, כמה בעיות יש! כמה בעיות, כמה אנשים לא מסתדרים, כמה אנשים לא מסתדרים אחד עם השני. כי כל אחד שנכנס הביתה חושב לעצמו שהכל מגיע לו. זהו, פה מתחילה כל הבעיה. כל בן אדם מסובב בעולם מרגיש "הכל מגיע לי", ולכן באמת אין שלום. הוא נכנס לבית כנסת, הוא רוצה להיות פה בעל הבית. הוא עוד לא נכנס פעם ראשונה, כבר יש לו אלף הערות, כבר הוא מבין, כבר יש לו הבנה.
כמה צריך לאהוב את השלום! הדבר היחיד שכתוב "רדוף אחריו" זה רק שלום. לרדוף אחרי השלום, איזה דבר גדול זה!
אתם יודעים שהסטייפלר לא היה מקבל כתב של נשים? לא, הסטייפלר הוא לא היה שומע, זה צריך לכתוב לו. עכשיו, גם אישה שתכתוב, הוא לא היה מזכיר שיכתבו גם כתב של נשים, הוא לא רצה. אבל אם הייתה ביניהם איזו בעיה של שלום בית, אז הסטייפלר היה מכניס את האישה לתוך החדר שלו, לדבר ביניהם, לדבר ביניהם עד שיהיה ביניהם שלום. למה? כי התורה פה מעידה שצריך לרדוף אחרי השלום. לרדוף אחרי השלום.
היה איזה אחד - הסטייפלר יום אחד רצה שיהיה לו ספר תורה משלו, שיקיים את המצווה, והיה איזה יהודי אחד אמר לו: הרב, יש לי איזה ספר תורה פסול, אני מוכן לתת לרב את הספר תורה הזה במתנה גמורה. לוקח את הסטייפלר, זה הלך לאיזה סופר, הלך לאיזה סופר ואמר לו אם אתה יכול לעבור על הספר תורה, לתקן את כל הספר תורה. וכל איזה חודשיים הסטייפלר היה מגיע לבדוק איך מתקדם העניינים.
יום אחד הסטייפלר הגיע ואמר: רואה את הספר תורה? שם אותו מעל הארון למעלה, איפה שנמצאים הפרחים של האישה, שם הפרחים. אז הסטייפלר אמר לו: על אף שעבר זמן, אתה כבר לא סופר שלי. אמר לו: מה הרב, מה הבעיה? אתה מוציא את הקישוטים של האישה - בשביל האישה זה החיים שלה פה. אתה לא יכול להוציא את הקישוטים של האישה ולשים פה ספר תורה. תמצא מקום אחר לספר תורה, בקישוטים של נשים לא נוגעים! כל זה כדי שיהיה עוד משהו, אתה יודע, עוד משהו, שיהיה ביניהם איזה שלום, עוד משהו. אתה יודע, הבן אדם מזיז... "עד ששמתי את הקישוטים", פתאום הבן אדם מזיז את הקישוטים. כמה אנשים צריכים להיזהר בזה מאוד!
היה איזה יהודי אחד שהרב שך אמר לו - אם יש לו, הוא צריך עזרה ממנו: יש לי משפחה שצריכה עזרה, אם הוא יכול לעזור לו. אמר לו: הרב, בטח אני יכול לעזור. ניתן לך את הכתובת ואתה תלך אליהם. הוא כותב את הכתובת, הוא מסתכל, הוא מסתכל והוא רואה - ווי, זו הכתובת שלי! זו הכתובת שלי! מה? אמר לו: מה, הרב צוחק עליי? אומר: אני צוחק עליך! אתה הולך לעזור לכל האנשים בעולם, ולבית שלך אתה לא עוזר.
רב חיים ויטל כותב שאם בן אדם לא עושה חסד בבית שלו, כל מה שהוא עושה בחוץ הכל שטויות, לא נחשב לו כלום. מתי זה נחשב, שמה שאתה עושה זה נחשב? רק אם אתה מתחיל מהבית. אתה מתחיל מהבית - מה שאתה עושה אחר כך זה מה שחשוב. אם אתה לא מתחיל מהבית, הכל לא שווה שום דבר.
ולכן אנחנו צריכים לשנות את הראש שלנו לפי איך שהתורה חושבת, לא לפי איך שאנחנו התרגלנו ומה ששמענו ונדמה לנו. לא, לא. לפי איך שהתורה רוצה שאנחנו נחשוב. ולכן תתחיל מהבית, שיהיה שלום בתוך הבית. מותר לוותר, מותר למחול. ומה מעניין אותך בכלל איך זה נראה, דברים אחרים? אם זה מעניין אותך, תדע, אתה לא שוקע בלימוד. זו הבעיה המרכזית.
לפני הבעיות - איזה מקרר, איזה צבע של המקרר, ואיזה צבע של הבלטות, ואיזה צבע של הזה - מי זה מעניין בכלל? ואם זה מעניין אותך, אתה לא שוקע בלימוד. אז הבעיה המרכזית - תחזור ללמוד. זו הבעיה המרכזית, לפני הכל. אם תחזור ללמוד, יהיה שלום בבית, יהיה שלום. אם אתה לא חוזר ללמוד, הכל אבוד.
סיפר, אני מסיים. סיפר הבן של החפץ חיים: "וראיתי את אבי, שהייתי מתחנן לפניו שידבר עם הנכדים שלו, ולא הסכים, אמר לי: ביטול תורה. אבל הייתי רואה אותו אחרי תפילת ערבית בבית כנסת, שהיה לוקח כמה אנשים ושם להם את היד על הכתף ומסתובב ומדבר איתם למעלה משעה, וידעתי שאבא עושה ביניהם שלום. כי אצל אבא, עד השלום הכל היה ביטול תורה, אבל עד השלום אין לו ביטול תורה". שם היה מוכן להקדיש את כל כולו בשביל שיהיה עוד טיפה של שלום בתוך עם ישראל.
אז לא יותר בחוץ - בוא נתחיל מהבית. שכל בן אדם ילמד דבר ראשון להכיר טובה על מה שעשו לך. תכיר טובה על מה שעשו לך. ואם אתה לא מכיר טובה, אז תתחיל ללמוד טוב. תתחיל ללמוד טוב, תהיה שקוע בלימוד טוב, תלמד בעיון, תשנן עוד פעם. ככל שתהיה שקוע בלימוד, הדברים יסתדרו יותר טוב, יהיה שלום בבית. שבן אדם ידע שכל תנועה, כל כזית של תורה מטהר את כל העולם.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן ואמן.