שיעור 147

להתחזק תמיד "בין אדם לחבירו"!

צום י"ז תמוז תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. שנאת חינם - חורבן שאין לו תאריך

בית המקדש הראשון נחרב על שלוש העבירות החמורות, ואחרי שבעים שנה חזרנו ונבנה. הבית השני נחרב על שנאת חינם - ולגלות זו אין תאריך. מכאן החובה המוטלת עלינו להתחזק דווקא בבין אדם לחברו.

2. מהי שנאה "בחינם" - שאלה שהיא קביעת עובדה

לכאורה אין אדם ששונא את חברו בחינם, אך הרב מגלה שיש ויש: כאשר אדם מבקש מחברו טובה (כגון להשלים מניין) בצורת שאלה, אך בליבו קבע לו עובדה - וכשחברו מסרב, נוצרת מחיצה בלב. החבר השיב בסך הכל תשובה לגיטימית לשאלה, והכעס עליו הוא שנאה של חינם ממש.

3. ההקדמות שבראש - שורש הבעיה בבין אדם לחברו

אנשים נכנסים לבית הכנסת ולכל מקום ציבורי עם הנחות מוקדמות: איך הזולת צריך להיראות ולהתנהג. מי שמניח הנחות ומקשה קושיות על הבריות - יוצר מחיצות ומחלוקות מעצמו. זו הבעיה המרכזית בבין אדם לחברו.

4. דברי רבנו יונה - מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם

רבנו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות י"ג) כותב שחייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו. אין זו עוד מצווה שבדרך אגב, אלא מן המצוות החמורות ביותר ומעיקרי הדרישות מן האדם - עמל תמידי ושקידה על טובת הזולת.

5. "בשביל זה באתי לעולם" - מטרת החיים היא להיטיב

מדברי הרב שך לרב בעדני עולה יסוד עצום: כל מטרת ביאת האדם לעולם היא לעשות טוב לשני. גדולי ישראל הבינו שזהו עצם חייהם, ומי שמוותר על החסד - מוותר על החיים עצמם.

6. על שני אנשים נחרבה - על שני אנשים תיבנה

הגמרא בגיטין (נ"ה ע"ב) אומרת שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים - דבר שאין לו אפילו הווה אמינא בדמיון, ובכל זאת חז"ל גילוהו. ומכאן היסוד: כשם שעל שני אנשים נחרבה ירושלים, כך על שני אנשים שיעבדו כראוי - תיבנה ירושלים. לכן אל יתלה אדם בחברו שאינו מתנהג כראוי, אלא יתחיל בעצמו.

7. מעשים טובים אינם נאבדים

טובה שאדם עושה לחברו אינה הולכת לאיבוד לעולם: לפעמים רק אחרי עשרים וחמש שנה הוא פוגש את פירות מעשיו, ולפעמים אינו זוכה לראותם בעולם הזה כלל - אך הטוב חוזר אליו, בעולם הזה או בעולם הבא. אין אדם יודע את ההשלכות של מעשיו.

8. "המלכת את חברך עליך בנחת רוח" - השאלה בשעת הפטירה

בספר אורחות יושר מביא רבי חיים קניבסקי ממסכת חיבוט הקבר: בשעה שאדם נפטר מן העולם שואלים אותו אם המליך את חברו עליו בנחת רוח, ואם יש בו דברים הללו - יוצאת נשמתו בלא צער. לא שואלים על התפילין, הציציות והדגים של שבת - אלא על היחס לזולת.

9. "המלכת" כפשוטו - לתת לזולת הרגשה של מלך

האחרונים מבארים ש"המלכת" הוא ממש מלשון מלך: לא די בכך שהמפגש עם הזולת "עבר בשלום", אלא יש לתת לו הרגשה טובה כשל מלך. זו המדרגה שאליה נדרש אדם להגיע בבין אדם לחברו.

10. חיים בלי ציפיות - חיים מאושרים

כל המחלוקות והבעיות נובעות מציפיות: אדם מצפה שחברו יעשה כך וכך, שבבית יחכו לו אוכל וסדר - וכשלא כן, נוצרת קפידא. מי שאינו מצפה לכלום חי חיים מאושרים באמת, שהרי דבר אינו יכול לאכזב אותו.

11. כוחה של מילה טובה - השלכות לדורות

מילים טובות שאדם אומר לזולת, ובפרט לילד שבור, יכולות להפוך את חייו ואת חיי צאצאיו לדורות. אין אדם משער אילו השלכות נצחיות צומחות מהרגשה טובה שנתן לזולתו.

12. ביזוי הזולת חוזר מידה כנגד מידה

גם פגיעה שנראית כצחוק בעלמא, בלי שום כוונה רעה, אינה עוברת בלא רושם - וסופה לחזור אל האדם מידה כנגד מידה. לכן חייב אדם להתחזק בזה כל הזמן, ולהיזהר מכל ביזוי וכינוי גנאי.

13. מחלוקת לשם שמיים - המסוכנת ביותר

מדברי החזון איש למלמד: מחלוקת שאדם עושה בשביל כסף - סופה לעבור, אבל מחלוקת שנעשית "לשם שמיים" - אין לה תקנה, והיא המסוכנת ביותר שיש. אין לעשות דבר בענייני ציבור בלי רשות רב העיר, גם כשהמטרה נראית קדושה.

14. חיזוק לקראת שלושת השבועות

בימים אלו שאנו נכנסים לשלושת השבועות, ההתחזקות הנדרשת היא בבין אדם לחברו. ככל שאדם מיטיב עם חברו הוא האדם המוצלח ביותר, ובזכות התחזקות זו נזכה לתשובה אמיתית ולבניין בית המקדש במהרה.

הסיפורים בשיעור

1. הרב אשר והעשירי למניין

תשעה אנשים ממתינים למניין, והרב אשר יוצא לחפש עשירי. הרב מתאר בחיות את הסירוב - "לא רוצה" - ואת המחיצה שנוצרת בלב מאותו יום, אף שהמסרב בסך הכל השיב תשובה לגיטימית לשאלה. מכאן לומד הרב מהי שנאת חינם ממש: כעס על אדם שכל חטאו הוא שלא נענה ל"שאלה" שהייתה בעצם קביעת עובדה.

2. הרב שך והשיעור בכולל של הרב בעדני

הרב שך הגיע במשך שנים מדי יום רביעי למסור שיעור בכולל של הרב בעדני. לאחר ניתוח לב קשה ביקש ממנו הרב בעדני שלא יבוא השבוע כדי שלא יחלש, והרב שך השיב: למה באתי לעולם? רק כדי לעשות טוב לשני! כסף אין לי - תורה יש לי, וכל מסירת התורה היא החסד שבשבילו אני חי. לוותר על החסד פירושו לוותר על החיים עצמם.

3. הבחור המסולק והרם האמריקאי (מפי הרב מרדכי נויגרשל)

בחור שסולק מהישיבה קרע את מכתב הסילוק, ובא' אלול גורש בבכי במדרגות הישיבה. רם אמריקאי, שעלה לארץ אחרי שמונה שנים בלא ילדים, לקח אותו על אחריותו, למד עמו והעלהו - ולאחר שנה נולד לו בן ושב לארצות הברית. כעבור שנים, כשאותו בחור כבר עסק בקירוב, החזיר בתשובה צעיר שעמד לטוס להודו - ומתחת לחופה גילה שאבי החתן הוא אותו רם בעצמו: הטובה שעשה לו חזרה אליו דרך בנו.

4. רבי חייא ומלאך המוות

מלאך המוות נדמה לעני רעב בפתחו של רבי חייא, וזה האכילו בסבר פנים יפות. גילה לו המלאך שנשלח לקחתו אך הוא מפחד ממנו, ורבי חייא ביקש שלושים יום לחזור על כל הש"ס. לאחר שהכין עצמו בטבילה, קריאת שמע ווידוי - נפטר במיתת נשיקה, והתגלה לבנו: מי שהמליך את חברו עליו בנחת רוח, נשמתו יוצאת בלא צער.

5. המורה החרדי ועמרם - כוחה של מילה טובה

מורה חרדי בבית ספר ממלכתי דתי קיבל לכיתה ה' ילד מוזנח ודחוי, ומתיקו האישי גילה שהיה ילד מחונן שנשבר עם פטירת אמו. הוא החל לכנותו "העילוי של הכיתה", קנה לו בגדים ודאג לכל מחסורו - והילד פרח. כעבור שלושים שנה הזמינו עמרם לחתונה חרדית של בתו וסיפר לו: המילים הטובות שלך הצילו אותי משאול תחתית - בזכותך כל משפחתי חרדית עד היום.

6. "גולה" - הכינוי שחזר מידה כנגד מידה (מפי הרב אליהו פנחסי)

לפני חמישים שנה ארגן צעיר אחד קבוצת תהילים לילדים וחילק קרמבו, אך לילד שלחיו בלטה מעט קרא בקביעות "גולה" - בצחוק, בלי שום כוונה רעה. כעבור עשרות שנים, בניחום אבלים, פגש הרב פנחסי את אותו איש עם בנו - ולחיו של הבן נפוחה ובולטת. הרב פרסם את הסיפור כדי שידעו: ביזוי הזולת, אפילו בצחוק, חוזר אל האדם.

7. המלמד, רבנות בית הכנסת והחזון איש

בקום המדינה, כשרק רב היה פטור מגיוס, הכתיר עצמו מלמד אחד לרב בית כנסת בלי רשות רב העיר. החזון איש הוכיחו בחריפות ואסר עליו לדרוך שם עוד, והבטיחו שלא יגויס. כשתמה המלמד על החריפות, הסביר לו החזון איש: מחלוקת בשביל פרנסה - עוברת. אבל אתה עשית זאת "לשם שמיים" - ומחלוקת לשם שמיים אין לה תקנה, והיא המסוכנת ביותר שיש.

תמלול השיעור

פתיחה: חורבן הבית ושנאת חינם

ברשות הקהל שליט"א, אנחנו נפתח בנושא של בין אדם לחברו. חז"ל אומרים שבית המקדש הראשון שנחרב - נחרב בגלל שלוש העבירות החמורות שיש. אף על פי כן, אחרי שבעים שנה, בשפה שלנו - בורא עולם נרגע, וחזרנו להיות חברים טובים. עכשיו, נחרב בית המקדש השני - הכל בגלל שנאת חינם. הכל בגלל שנאת חינם, ואין תאריך. אין תאריך. לכן חז"ל מצווים אותנו להתחזק בנושא של בין אדם לחברו, שלא תהיה שנאת חינם.

מהי שנאה של "בחינם"?

עכשיו אני רוצה לעמוד על שאלה, דבר אחד: למה זה נקרא שנאת חינם? אני לא מכיר בן אדם ששונא את חברו בחינם. אין בחינם. אין שונא בחינם. אבל יש משהו בחינם, ואני רוצה להגיד לכם משהו בחינם. וזה דבר שיכול להיות מצוי בכמה פנים, וזה מצוי גם בהרבה מקומות.

יש פה אנשים, תשעה אנשים - אין מניין. אין מניין, ומחפשים עשירי למניין. הרב אשר יוצא החוצה, מחפש עשירי למניין. אני עובר שמה, אומר לי: תשמע, אנחנו פה תשעה, אם אתה יכול לבוא להשלים מניין. אני אומר לו: לא רוצה. לא רוצה.

תגיד לי, הרב אשר, אבל באמת - מהיום אתה מדבר איתי, או שנגמר הסיפור איתי? אני שואל אותך, תגיד את האמת. אבל תגיד את האמת: אתה מדבר איתי רגיל? רגיל - לא. אתה לא יכול להגיד רגיל. רגיל - לא. זה לא בדיוק רגיל. בן אדם פה תקוע, חמש דקות לפני השקיעה, מבקשים: בן אדם, תבוא תשלים מניין, אנחנו בדיוק תשעה - אומר לך הבן אדם: לא רוצה, לא רוצה. והאנשים כועסים אחד על השני.

עכשיו אני שואל: כשהרב אשר שאל אותי אם אני רוצה להשלים מניין או לא רוצה להשלים מניין - הוא קבע לי עובדה, או שהוא שאל אותי שאלה? הוא שאל, נכון? הוא לא קבע עובדה. אבל למה הוא התכוון? שאתה חייב לבוא, אין משהו אחר.

השכן שלך דופק בדלת, אומר: שלום, אחותי התחתנה, אנחנו עושים שבע ברכות, אנחנו צריכים עשירי למניין בשביל השבע ברכות, אתה יכול לבוא להצטרף למניין לשבע ברכות? לא רוצה לבוא. תגיד לי, מהיום - אתה מדבר עם השכן הזה, או לא מדבר איתו? והוא לא אומר לך "לא יכול" - "לא בא לי". תשמע, אני טרוד, אני זה... אני אומר לך: תשמע, חמש דקות של ברכה וזה... אני טרוד, לא יכול לבוא. מהיום אתה אומר לו שלום - אתה יודע איזה שלום? שלום בכובד ראש, כמי שמתו מוטל לפניו... אתה יודע, ככה זה, אין מה לעשות.

עכשיו, אני לא מבין: כשדפקת אצל השכן בדלת ואמרת לו "אתה יכול לבוא להשלים מניין לשבע ברכות" - שאלת אותו, או קבעת לו עובדה? אתה, מבחינתך, קבעת לו עובדה. נכון שהגשת את זה בצורה של שאלה, אבל קבעת לו עובדה. הבן אדם לא רוצה לבוא - ומהיום נהייתה איזו מחיצה בלב. מה לעשות, נהייתה מחיצה בלב. תגיד, זה בחינם או לא בחינם? באמת בחינם! אם אתה מתבונן - בשאלה שאלת אותי, חופשי להגיד או כן או לא, נכון? זו שאלה. אז לא - אמרתי לך לא. אתה כועס עליי? זהו, זה הבחינם שיש.

ומפה תלמדו: אנשים נכנסים לבית כנסת, נכנסים לכל מיני מקומות ציבוריים - הם נכנסים עם הקדמות בראש. כל מיני הקדמות: איך צריך הבן אדם הזה להיראות, איך הוא צריך להתנהג, איך הוא צריך לעשות. ואם הוא לא עושה את זה - מבחינתו זה לא שווה שום דבר. וכל זה מגיע מזה שלבן אדם יש הנחות מוקדמות כבר לפני כן. למה אתה מניח הנחות ואתה מקשה קושיות? למה? זו הבעיה המרכזית שיש לנו באמת בנושא של בין אדם לחברו - שזה בחינם. זו באמת שנאה של בחינם.

דברי רבנו יונה: מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם

כותב רבנו יונה, כותב רבנו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות י"ג): "כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר". יש פה כמה לשונות. דבר ראשון: חייב אדם לטרוח. זה לא משהו, אתה יודע, אם על הדרך - זה לא משהו על הדרך. חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו. "לשקוד" הכוונה - כמו שאתה מבין ששקידה הכוונה כל הזמן, ככה צריך כל הזמן לעמול בנפשו על תקנת חברו.

וזה כותב פה רבנו יונה - זו השורה שלנו עכשיו: "וזאת מן המצוות החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם". זה לא עוד מצווה, זה לא עוד איזו מצווה שאתה עושה, אלא זו מצווה מן המצוות החמורות ביותר שיש, ומן העיקרים הנדרשים מן האדם. כמה בן אדם צריך באמת לדעת שבאנו לעולם הזה - כמה אנחנו יכולים לעשות טוב אחד לשני. בשביל זה, רק בשביל זה באנו פה לעולם.

הרב שך: "בשביל זה באתי לעולם"

הרב בעדני סיפר שהוא ביקש מהרב שך אם הוא יכול לבוא למסור שיעור בכולל אצלו, והרב שך מאוד שמח, אמר: אני, בעזרת השם, פעם בשבוע, יום רביעי, מגיע אליך למסור שיעור בכולל. ובאמת הרב שך, שנים על גבי שנים, היה מגיע לכולל של הרב בעדני למסור שיעור בכולל.

פעם אחת הרב שך עבר איזה ניתוח קשה בלב, ובני המשפחה פנו לרב בעדני ואמרו לו שאין מה לבקש שהרב שך יבוא השבוע, כי הרב שך מאוד מאוד מאוד חלש. הרב בעדני פחד שהרב שך יתאמץ, נסע אליו, הגיע לביתו, אמר לו: הרב, אני מבקש שהרב השבוע לא יבוא למסור שיעור בכולל. הרב חלש, והמאמץ הזה יכול לגרום לרב חולשה יותר גדולה ממה שיש.

אומר לו הרב שך: תראה, למה אני באתי לעולם? מה אתה חושב, למה באתי לעולם? רק כדי לעשות טוב לשני. רק בשביל זה. חוץ מזה אני לא יודע מה המטרה שלי בחיים. ככה כותב הרב בעדני בספר. ככה אומר לו הרב שך: באתי לעולם לעשות טוב. עכשיו תראה, אם היה לי כסף - אז הייתי נותן, הייתי עושה חסד בכסף. אבל כסף אין לי. מה אני כבר יכול, מה אני כבר יכול לתת לאחרים? אני יכול לתת תורה. תורה יש לי, תורה אני יכול לתת. אז כל מה שאני נותן תורה - זה רק כדי שאני אזכה לחיות. עכשיו מה אתה אומר לי? מה אתה אומר לי - ותר על החסד כדי שאני אוכל לחיות? מה אתה מדבר? כל החסד שאני עושה זה כדי לחיות, כי זה החיים שלי. אין לי משהו אחר בחיים שלי. החיים שלי זה רק מה שאני יכול לעשות טוב לשני. בשביל זה באתי לעולם.

איזה דבר גדול! כמה בן אדם צריך להכניס לראש שלו: באמת, גדולי ישראל - לא האנשים הפשוטים - גדולי ישראל, הענקים האלו, אלו אנשים שהבינו שבאנו לעולם רק כדי איך אני יכול לעשות טוב לשני. זהו, רק בשביל זה. וזה מה שכותב פה רבנו יונה: וזאת מן המצוות החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם.

על שני אנשים תיבנה ירושלים

עכשיו תראה, לכל בן אדם יש כל מיני שאלות: אנשים לא עושים... כן עושים... כמו ששאל הרב אשר. אני רוצה להגיד לכם משהו. בגמרא בגיטין (נ"ה ע"ב) הגמרא אומרת: "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים". עכשיו, אני מהצד, באמת, עכשיו באמת - תגיד, אם חז"ל לא היו אומרים את זה, היית מאמין? תגיד לי, מישהו היה מאמין שעל שני אנשים תחרב ירושלים? בחיים לא! אין אפילו הווה אמינא, אין אפילו בדמיונות. כלום, כלום, אין מה לדבר, אפילו אין מה לדבר. בכל זאת חז"ל באו, גילו לך: תדע לך, יש שני אנשים שבגללם נחרבה ירושלים. אז בואו עכשיו נלמד מפה את היסוד בשבילנו.

אם על שני אנשים נחרבה ירושלים - אז תתחיל להאמין שגם על שני אנשים תיבנה ירושלים. כמו שאתה מאמין שעל שני אנשים יכולה להיחרב כל ירושלים - תתחיל להאמין שעל שני אנשים תיבנה ירושלים. ולכן אף אחד לא יתחיל לחשוב: תשמע, ההוא לא מתנהג כמו שצריך, וזה לא עושה... עזוב! אתה תתנהג טוב כמו שצריך. למה? כי צריכים שני אנשים. לא צריכים הרבה אנשים - צריכים שני אנשים, שהאנשים האלו באמת יעבדו כמו שצריך, והם, בזכותם, בעזרת השם תבוא הגאולה.

סיפור הרם האמריקאי: הטובה חוזרת

סיפר הרב מרדכי נויגרשל, אומר: אני שמעתי את הסיפור הזה מבעל המעשה בעצמו, ובעצמו הוא סיפר לי.

אומר, היה איזה ילד, נכנס לישיבה קטנה, לשיעור א'. ואל תשאל - כל חודש זרקו אותו מהישיבה. אתה יודע, כל חודש מפריח הבטחות: שבעזרת השם, אני אומר לך, בעזרת השם יהיה טוב, יהיה טוב, יהיה טוב - אבל טוב לא היה.

טוב, אתה יודע, בין הזמנים, הוא מגיע הביתה יום אחד בבין הזמנים, הוא מוצא מכתב בתיבת הדואר. על המכתב היה הלוגו של הישיבה. הוא פותח את המכתב - כותב שם ראש הישיבה: לכבוד הורי הבחור הזה והזה, שהנהלת הישיבה החליטה שאין מה לבחור הזה לעשות פה בשנה הבאה, שיחפש לו מוסד אחר. הבחור הזה אמר: אם אני אביא את המכתב הזה להורים שלי - מה, אני יכול לגרום להם נזק גדול! מה עשה? לקח את המכתב, קרע אותו לגזרים, זרק אותו לפח. זרק אותו לפח.

א' אלול, הבחור הזה הגיע לישיבה. טוב, הוא נמצא בישיבה, פתאום ראש הישיבה רואה אותו, שואל אותו ראש הישיבה: מה אתה עושה פה? אומר לו: מה זה מה אני עושה פה? אני לומד בישיבה! - כן, אבל קיבלת מכתב שאתה מסולק מהישיבה. אומר לו: הרב, איזה מכתב? לא קיבלנו שום מכתב. אמר לו: בסדר, קיבלת או לא קיבלת - אין לך מה לעשות פה. הבחור מנסה לזכות: הרב, אני מבטיח לך, פעם אחרונה, תנסה אותי, אני אומר לך - הפעם אתה תראה! ראש הישיבה אמר: "אתה הפעם הזאת תראה" - כבר שמעתי אותה עשרים פעמים, אין מה לדבר יותר. שלום. מנסה לדבר איתו - אין מה לדבר. הבחור בוכה. לך הביתה.

הוא יוצא מהישיבה, יוצא ממש במדרגות של הישיבה, כמה צעדים - פוגש איזה אברך אמריקאי, שהוא אחד הרמים בישיבה. שואל אותו: מה קורה, למה אתה בוכה? סיפר לו. הרם בישיבה, האמריקאי הזה - הוא הגיע מאמריקה, כי כבר שמונה שנים הוא לא זכה לילדים. אמרו לו באמריקה: משנה מקום משנה מזל, תעבור לארץ ישראל, זכותה של ארץ ישראל, שתזכה לילדים. והוא עבר, הוא בא לארץ ישראל, התקבל לישיבה הזאת ללמד.

באמת, הרם הזה ניגש לראש הישיבה, אמר לו: תן לי אותו על אחריותי. אני אטפל בו, אסדר אותו, אני אנסה לעשות מה שאני יכול לעשות. ראש הישיבה התרכך, ובאמת הבחור נשאר בישיבה. והרם הזה - דאג לי יום יום להעלות אותי, למדתי איתו בחברותא, ודאג להזמין אותי שבת הביתה. ובאמת, מההרגשה הטובה שהוא נתן לי - התחלתי לעלות. באמת, ברוך השם, התחלתי לעלות, ועליתי למעלה למעלה. שנה אולי לאחר מכן, נולד לאותו רם בישיבה בן. נולד לו בן! הוא אמר: משנה מקום משנה מזל - בשביל שיהיו לו בנים. סיימתי את העבודה שלי פה. שנה לאחר מכן חזר בחזרה לארצות הברית.

ואני, ברוך השם, המשכתי לעלות. סיימתי את הישיבה הקטנה כאחד הבחורים הטובים שיש, ובישיבה גדולה גם הייתי מהמוצלחים שיכולים להיות, באמת מהמוצלחים שיכולים להיות, ברוך השם. אחרי החתונה נכנסתי לכולל, והאברכים אמרו לי: יש לך כישרונות טובים, אתה יודע לדבר טוב, אתה יודע לפנות לציבור, אתה יודע לרגש. לצעירים שלנו - שיהיה לך זמנים גם בערבים לגשת לצעירים האלו שמתבזבזים. אני מהערב - בסוף נהיה חצי יום, באמת חצי יום. אני פונה לבחורים הצעירים, ואני מסתובב בכל מיני ישיבות. כבר יצא לי שם כמי שמטפל בבחורים.

שנה אחת הגיעו בן ובת. הגיעו, הם אומרים שיש להם עוד שבוע - הם טסים להודו, והם שמעו עליי, הם רוצים לדבר. אני באתי, התחלתי לדבר איתו, מדבר איתו, מדבר - ראיתי שיש עם מי לדבר. יש שם לב, יש עם מי לדבר. התחלתי לדבר איתו, מדבר איתו, בסוף אמרתי לו: עזוב, רד מההודו הזה, לא מתאים. עזוב, רד מההודו הזה. והכנסתי אותו לישיבת אור שמח. אור שמח. לאט לאט הוא גם עזב את הבת שלו, עזב שמה, והתחזק מאוד. ואני מביא אותו אליי שבתות, שבתות, דואג לו ממש מכל הכיוונים, אני דואג לו שיחזיק מעמד טוב. וברוך השם, תוך שנתיים חזר בתשובה שלמה. אבל מה זה תשובה שלמה - כמו שצריך! והשתדך לאחר מכן עם כלה בעלת תשובה, והתחתנו.

ההורים שלו הגיעו מארצות הברית. אני פגשתי את האבא מתחת לחופה. הוא ראה אותי ואני ראיתי אותו - התחבקנו, התנשקנו ובכינו. האבא של הבחור הזה - זה אותו רם בישיבה! אותו רם בישיבה שדאג לי שאשאר בישיבה. זה אותו אבא שנולד לו הבן הזה אחרי שנה, והבן הזה עבר והתקלקל, והשם גלגל את כל זה שהוא יעבור דרכי, ואני החזרתי אותו בטוב.

בן אדם עושה איזה מעשה טוב, אתה אומר לעצמך: מה, הבחור הזה, למה עשיתי לו טוב? למה? אתה יודע, אני השקעתי בו - נו, ומה יצא? אתה אומר: לא יצא כלום. תשמע, אחרי עשרים שנה, עשרים וחמש שנה, פתאום אתה פוגש את מה שעשית. אתה רואה שהמעשים הטובים שעשית בבין אדם לחברו - לא נאבדים. לא נאבדים! בן אדם עושה טוב - בסוף הטוב הזה חוזר אליו. חוזר אליו. גם אם הוא לא חוזר בעולם הזה - מי יודע מה חוזר אליו בעולם הבא. לא תמיד מספרים לך. לא תמיד אנשים מספרים לך מה יצא ממה שאמרת להם. אבל אתה לא יודע את ההשלכות של המעשים שבאמת נגרמים לבן אדם עבור הדברים האלה.

"המלכת את חברך עליך בנחת רוח"

כותב בספר אורחות יושר, רבי חיים קניבסקי מביא: יש מסכת - אני לא יודע אם אתם מכירים אותה בעל פה, אבל זו מסכת מיוחדת. למסכת הזאת קוראים לה מסכת חיבוט הקבר. שמעתם עליה? עוד לא שמעתי שמישהו שאל פה: מה זו המסכת הזאת? טוב, יש מסכת חיבוט הקבר. כותב הרב: בשעה שאדם נפטר מן העולם, שואלים אותו: המלכת את חברך עליך בנחת רוח? אם יש בו דברים הללו - יוצאת נשמתו בלא צער.

איזה דבר גדול זה! ראיתם מה שואלים אותך? תגיד, כמה תפילין הנחת? לא שאלו אותך. כמה ציציות היו לך? לא שאלו. תגיד, בשבת - אילו דגים אכלת בשבת? כמה סוגי דגים אכלת בשבת? לא שואלים. תגיד, כמה למדת? לא שואלים. מה שואלים? המלכת את חברך עליך בנחת רוח - זה מה ששואלים. ואם הוא עשה כן - יוצאת נשמתו בלא צער. תשמע, המילים האלו - בלא צער - זה לא צחוק.

רבי חייא ומלאך המוות

הגמרא במסכת מועד קטן (כ"ח ע"א) מספרת, שיום אחד הגיע עני אחד לרבי חייא. רבי חייא, הוא ובניו. הגיע לרבי חייא, אמר לו: אתה יודע, אני רעב. אמר לו רבי חייא: אין בעיה. פתח, פרוסה, שם לו ממרח, בשפה שלנו, נתן לו לאכול. אומר לו: תשמע, אם אתה מרחם על העני - למה שלא תרחם עליי? מרחם עליך? מרחם עליך - נתתי לך לאכול! אומר לו: לא, אני מלאך המוות. אני מלאך המוות. אז מה הבעיה? תשמע, אמרו לי לבוא לקחת אותך, ואני מפחד ממך. אני מפחד! שמעתם דבר כזה? שמלאך המוות מפחד ממישהו?

אמר לו רבי חייא: טוב, תבוא עוד שלושים יום, לא עכשיו. תבוא עוד שלושים יום. אמר: מה שלושים יום? אמר לו: אני רוצה לחזור על כל הש"ס, לדעת אותו טוב. ותבוא עוד שלושים יום. אמר לו: בסדר. אחרי שלושים יום הגיע מלאך המוות. אמר לו: תחכה כמה דקות. הלך למקווה, טבל, הסתפר, נטל ציפורניים, הכל, ולאחר מכן קרא קריאת שמע, וידוי, הכל. לאחר מכן שכב על המיטה, ולקח אותו מלאך המוות.

בחלום התגלה - יש לו שני בנים, יהודה וחזקיה - התגלה לאחד הבנים. שאלו אותו: אבא, איך נפטרת? אמר: במיתת נשיקה. אבל אני אומר לכם - אם יגידו לי עוד פעם לבוא פה לעולם הזה, אני לא רוצה לבוא. אתם יודעים איזה פחד זה? לא רוצה לבוא לפה!

יש בן אדם שזוכה להגיע למדרגות, שיכול להגיע למצב יותר מרבי חייא? איפה זה - "המלכת את חברך עליך בנחת רוח"? איזה דבר גדול זה! למה בן אדם יכול לזכות כשהוא מתחזק בבין אדם לחברו!

לחיות בלי ציפיות

לעולם אל תלך עם שום הקדמות לפני כן. כל הבעיות שיש לנו - כי יש לנו הקדמות על אנשים: אני כבר מצפה שהוא יעשה ככה וככה, והוא יעשה ככה, וזה מסתם יעשה ככה - ומזה נוצרת מחלוקת. אבל אם בן אדם לא מצפה כלום, לא מצפה כלום - איזה חיים מאושרים אלו! איזה חיים מאושרים! בן אדם מגיע הביתה, הוא לא מצפה שאשתו הכינה אוכל, שהבית מסודר - ובאמת הבית לא מסודר ואין אוכל: לא קרה כלום, הכל בסדר. כל פעם הבעיות מתחילות כשלבן אדם יש ציפיות. וככה בכל מקום שבן אדם הולך יש לו כל מיני ציפיות: למה החברה של האוטובוסים הזאת טובה וזאת לא טובה, וההוא שם לא טוב - נוצרות מחלוקות ובעיות בגלל הנושאים האלה, בגלל הציפיות. בן אדם צריך בעולם להתחזק בנושא של בין אדם לחברו.

"המלכת" - זה לא "המלחת". ככה מסבירים האחרונים, כן, ככה האחרונים מסבירים: ממש כפשוטו, כמו מלך. כמו מלך! זאת אומרת, זה לא רק, איך אומרים, שזה עבר בשלום, אלא פשוט נתתי לו הרגשה טובה, טובה, שכביכול כמו מלך. אני לא יכול לעשות אותו מלך, אבל הרגשה טובה נתתי לו - בשבילו זו ההרגשה הטובה הכי טובה שיכולה להיות. בן אדם זוכה לכאלו מדרגות - איזה מדרגות גדולות הוא זוכה!

המורה ועמרם: כוחה של מילה טובה

סיפר רב אחד, מורה. אומר: אני מורה, מורה חרדי, שאני מלמד בבית ספר ממלכתי דתי. עכשיו תראו, אתם מכירים... אני בכל אופן אומר עליי: כך אני אומר לילדים - אני אוהב אתכם כמו הילדים שלי. והאמת - לא ממש כמו הילדים שלי, בכלל לא כמו הילדים שלי, אבל אני אוהב אתכם מאוד, אני בוטח בכם, אני רוצה שתצליחו - הכל בשבילכם, לא בשבילי.

שנה אחת אני בכיתה ה', אני מלמד כיתה ה', ואני עובר על הרשימה של הילדים, לדעת כל ילד - מי זה הילד הזה. אני מדפדף, אני עובר: יעקב - כן, משה, דוד... אחד הילדים ישב בשורה הראשונה שלי. אני מסתכל בדף - עמרם ברנתן, זה השם שלו. אומר: זה השם האמיתי שלו, כי - כותב הבן אדם - הפעם לא כתבתי שם בדוי, כי רציתי שאנשים ידעו שגם הבן אדם בעצמו היה מוכן שיכתבו את השם שלו. עמרם ברנתן זה השם שלו. אני מרים את הראש, אני רואה ילד מלוכלך, לא טוב, מוזנח, נעליים חצי קרועות, והוא יושב בשורה הראשונה. אמרתי: ידעתי. זהו, השנה הזאת אני הולך עכשיו לאכול אותה מהתלמיד הזה. גמרנו, אני יודע, זו השנה הזאת. ובאמת הניחוש שלי - הניחוש שלי היה כן: אף אחד מהחברים לא התחבר אליו, מציק לכולם ורק דואג בעיות, לא לומד בכלל - אין מחברת, אין קלמר, אין שיעורי בית, אין כלום.

טוב, אמרתי, מה אני יכול לעשות - נפל תיק כזה, נפל. בבית הספר אצלנו אנחנו נוהגים שבמשך חודש אלול כל מורה מקבל את התיקים של הילדים מהשנים שעברו. ואני, בסוף אלול, קיבלתי את התיק של עמרם הזה. איזה תיק של עמרם! אני פותח את התיק, אני רואה: כיתה א' - ילד מחונן, ילד שיש לו ההבנה הכי עמוקה מכל הילדים, השכל שלו לא מתאים לכיתה א', ילד עם מידות טובות, עם נשמה גבוהה מאוד. טוב. כיתה ב' - המורה כותב: כזה ילד לא לימדתי הרבה שנים, ילד משכמו ומעלה, נשמתו גבוהה מאוד, יש לו רצון ללמוד, לא מחסיר אף פעם בלימודים, ההצלחה שלו מסחררת מאוד. כיתה ג' - המורה כותב, שאפילו שאמא שלו חולה, הוא ממשיך ללמוד, ולומד מאוד מאוד חזק. כיתה ד' - המורה כותב, שמכיוון שאמא שלו נפטרה, הוא כבר בקושי נמצא בלימוד.

ואז פתאום הבנתי: זה ילד שאין לו אמא! זה ילד זרוק, בלי אמא, מי יודע מה הוא עובר. ילד מחונן שאתה לא יודע מה הוא עובר. אמרתי: איפה נשמע דבר כזה? ואני ראיתי אותו ככישלון, ראיתי כישלון, החלטתי שהוא גמור.

אני, למחרת, באתי לכיתה, ואני נכנס לכיתה ואני שאלתי שאלה. שאלתי שאלה, ואני אומר לעמרם: עמרם, יש לך תשובה? עמרם, יש לך תשובה להגיד לי? עמרם אומר: כן, יש לי תשובה. הוא ענה, ואני אמרתי: וואי! יש לנו פה בכיתה עילוי! יש לנו בכיתה פה עילוי! וראיתי איך הוא נהנה ושמח. בהפסקה ראיתי שאחד הילדים ניגש אליו, ושיחקו ביחד. יום, יומיים, שלושה - ואני מטפטף לו יום יום שהוא פשוט העילוי של הכיתה. יום אחד לקחתי אותו לבית שלי וקניתי לו בגדים - ידעתי כמה קשה המצב בבית - קניתי לו בגדים, קניתי לו הכל, ודאגתי לארגן לו את הכל.

הוא סיים את כיתה ח', הוא כתב לי מכתב: כזה מורה לא היה לי כל החיים, תודה רבה על מה שנתת לי. עברה איזו תקופה - אחרי שסיים את התיכון הוא כותב לי: עברתי גם את התיכון, סיימתי את התיכון, אבל כזה מורה לא היה לי בחיים, תודה רבה על מה שנתת לי. עברה עוד תקופה - אני מקבל מכתב מעורך דין: עמרם ברנתן. כותב לי: עורך דין. תדע, איפה לא הייתי, איפה לא למדתי, ואני רוצה להכיר לך טובה על מה שאתה באמת נתת לי, מכל הלב.

עוד תקופה עברה - אולי שלושים שנה עברו מאז - ויום אחד, אני כבר בן אדם מבוגר, יום אחד אני מקבל הזמנה לחתונה. הזמנה לחתונה! אני מסתכל - אני לא מכיר פה אף אחד, לא יודע גם איך זה הגיע אליי. אמרתי: קורה, אני יודע מה, אנשים... קורה, שיהיה. עברו כמה ימים, אני מקבל טלפון מעמרם. אומר לי: עמרם. אני שלחתי לך הזמנה לחתונה של אחת הבנות שלי. אני הראשון שהזמנתי... אמרתי לו: מה, כאילו, מה החתונה? אומר לי: מה אמרת - חתונה? חתונה חרדית! אמרתי לו: מה זה חרדית? אומר לי: הרב, תראה, אני בחיים... אתה יודע, גדלתי, יש לי עכשיו ילדים, אני כבר מחתן ילדים. אבל תדע לך - המילים הטובות שאמרת לי, עד היום בראש. ראיתי שמכל המורים שהיו לי - אתה היית מורה, אתה היית מורה חרדי, ואתה היחיד שנתת לי מילים טובות. החלטתי שאני צריך להפוך את החיים שלי לחיים כמו של המורה שלי, ומכיוון שאתה היית חרדי - אז גם אני החלטתי להיות חרדי. כבוד הרב, הבית שלנו מתנהל כבית חרדי. אני הולך לכולל, אני לומד חצי יום בכולל, וחצי יום אני גם עובד. כל המשפחה שלי - כולם חרדים. כבוד הרב, הכל זה שלך! המילים הטובות שאמרת לי - עד היום חקוקות לי בלב. הצלת אותי משאול תחתית. השם שלח אותך בזמן הקשה לי בחיים, בזמן הקשה שלי בחיים שלח אותך אלוקים, כדי להציל אותי. תודה רבה על כל מה שעשית.

בן אדם רואה ילד בכיתה ה' - תגיד, היית מאמין, שמכיתה ה' תזכה שהילדים של הילד הזה יהיו חרדים, דורות גם כן דורות? אף אחד לא יכול להאמין איזה השלכות נוראות יכולות להיות מדברים שבן אדם עושה.

"גולה": מידה כנגד מידה

סיפר הרב אליהו פנחסי שליט"א: הייתי ילד בגיל שבע, והייתי גר בגבעת זאב, ואחד הצעירים פתח תהילים - קבוצת תהילים לילדים. אני מדבר איתך לפני חמישים שנה. לפני חמישים שנה זה היה! מי שקיבל סוכריה - היה משהו גדול. גדול זה היה! והוא - לא נתן סוכריה, הוא נתן קרמבו! בוא תראה מי לא הגיע - כולם הגיעו.

היה שם ילד אחד, היה שם ילד אחד, שלחי אחת שלו הייתה בסדר, אבל הלחי השנייה, פה, קצת בלטה החוצה. אז אותו צעיר שעשה את התהילים, הוא קרא לו "גולה": גולה, בוא נקרא תהילים. גולה, תזוז ימינה. יופי, שב, גולה. קרא לו ככה. כאילו, אנחנו היינו די קטנים, לא התייחסנו לזה. באמת הייתה לו פה גולה כזאת, גולה כזאת, אבל לא, אתה יודע, לא התייחסו לזה. והוא קרא לו גולה, גולה. מה, גולה...

זה עבר. אומר: גדלנו. כבר יש לי משפחה גדולה, עברתי לגור במקום אחר, כמדומה. אני מדמה לעצמי שאותו צעיר הזה כבר הגיע מעל גיל חמישים. מעל גיל חמישים. ויום אחד נפטרה הסבתא שלי, והלכתי לנחם את אבא שלי. הלכתי לנחם את אבא שלי, ואני נכנס לנחם - מי הגיע לשמה? ההוא, הבחור שפתח את התהילים! וואו. וגם הבן שלו הגיע איתו ביחד. הבן שלו גם הגיע איתו ביחד, בגיל שבע עשרה, שמונה עשרה. ואני מסתכל על הבן שלו ואני רואה - וואו: לחי אחת ישרה, ולחי אחת נפוחה, בולטת החוצה...

אמרתי: אני מפרסם את הסיפור הזה, שאנשים ידעו: אם בן אדם מבזה את השני - נראה לך באותו רגע, בהתחלה, שזה בצחוק, זה לא... גם לא התכוונתי! באמת, בחיים לא התכוונתי, לא רציתי. אבל תדע לך, הדברים האלו של בין אדם לחברו - בן אדם חייב, חייב כל הזמן להתחזק בזה. כל הזמן, כל הזמן בן אדם חייב להתחזק. וחס ושלום, אם בן אדם חס ושלום פוגע בשני - בסוף, משהו פגע בשני - בסוף זה חוזר אליו.

החזון איש: מחלוקת לשם שמיים

כשקמה המדינה, אז היה חוק גיוס. היה חוק גיוס לכל האנשים - לא היה אז מושג של דחייה כמו שיש היום. רק מי שהיה רב קיבל פטור.

סיפר את זה איזה מלמד אחד: אני מלמד בתלמוד תורה. אמרתי לעצמי: עכשיו ייקחו אותי לצבא. הלכתי לאיזה בית כנסת ואמרתי: אני פה הרב של בית הכנסת. אני פה רב של בית הכנסת - וגמרנו, עכשיו אני רב. ואם אני רב - אני פטור. פטור מהגיוס. מי שהדבר לא מצא חן בעיניו - זה רב העיר. כאילו, רב העיר: מה, נכנס לבית כנסת להיות רב בית כנסת בלי רשות רב העיר?! אתה תהיה פה? לא תהיה פה! לא תהיה פה! ואני אמרתי: בסדר, מה אכפת לי ממנו. אני לא מפחד ממנו - אני מפחד שיגייסו אותי. אבל אחרי הכל, נקפו ליבו - נקף אותו ליבו. ניגש לחזון איש, סיפר לחזון איש את כל מה שהיה.

אמר לו החזון איש: לא טוב מה שעשית. כל דבר אתה מבקש רשות מהרב של העיר. ולכן, עכשיו אני אומר לך: מהרגע הזה אתה לא דורך, אתה לא דורך יותר בבית הכנסת הזה. אתה לא מגיע לשמה, לא נכנס ולא מוסר שיעורים. אמר לו: אבל הרב, אני מוסר שם שיעורים, ואנשים מתחזקים! אמר לו: אתה לא מגיע לשם יותר. לא שווה כל מה שאתה עושה. ואם אתה מפחד מהגיוס - אני אומר לך: לא יגייסו אותך.

נפגעתי מהחזון איש, כי החזון איש תמיד אהב אותי, תמיד כיבד אותי, ופה הוא דיבר איתי קצר ובצורה חריפה מאוד. שבתי לחזון איש אחרי כמה ימים, ואמרתי לו: הרב, אני חשבתי שהרב היה איתי חריף יותר מדי, חזק יותר מדי. אומר לי הרב: אני אגיד לך. אם היית מספר לי שאתה הולך להיות רב בית כנסת בשביל פרנסה, בשביל זה, בשביל פה - בדיעבד, זה היה עובר. אבל אמרת שאתה הולך להיות רב בית כנסת כדי שלא יגייסו אותך, בלי לבקש מהרב - זאת אומרת, אתה עושה את הדבר הזה לשם שמיים!

אמרתי: וואי, וואי, וואי - מי שעושה מחלוקת לשם שמיים, אין לה תקנה! בן אדם שעושה מחלוקת, שהוא יודע... עושה מחלוקת בשביל כסף - "אני עושה בשביל כסף" - זה בסדר, זה יעבור. אבל אם בן אדם עושה מחלוקת - למה? לשם שמיים - הלשם שמיים הזה הוא המסוכן ביותר שיש.

סיום: חיזוק לקראת שלושת השבועות

בן אדם צריך באמת, כמו שדיברנו - עכשיו, בשלושת השבועות שאנחנו נכנסים אליהם, בן אדם מתחזק מאוד מאוד מאוד. יש בזה הרבה עמל, ומתחזקים מאוד בעניין של בין אדם לחברו. ככל שאתה מטיב עם חברך - אתה הבן אדם המוצלח ביותר שיש. וכל מה שאתה עושה היום - אתה לא יודע את ההשלכות של המעשים שאתה עושה.

יזכה אותנו השם שנזכה בעזרת השם למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית, שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן ואמן.