ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
הפסוק הכולל את כל התורה כולה • המדרגה הגבוהה ביותר - עבד השם • מדוע הנשמה מסכימה לרדת לעולם • "רגיל" - פעם בשלושים יום • מצוות בלי לב - מצוות אנשים מלומדה • כשהמצוות הופכות לעבודת השם • מנהיג נמדד באכפתיות לזולת • המוחל לזולת זוכה לישועות • פנחס - מסירות נפש שנמדדת בטוב לאנשים • אהבת הזולת היא הקדושה עצמה
עדות על כוחו של העלון - שתי משפחות שהשתנו • הרב אביגדור מילר והבחור שלמד "מרובה" מגמרא גנובה • הרבי מקוצק - "ומה הש"ס לימד אותך?" • המוחל על דמי השכירות - והישועה בחדר הלידה • הדירה בכרמיאל ואיש "העולם העליון" • הצדקה לאברכים - והשידוך של הבת • הרב שטיינמן והשכנים שרבו על מרפסת
הפסוק הכולל את כל התורה כולה
המדרש שבהקדמת הכותב לעין יעקב מביא שלוש דעות: שמעון בן זומא - "שמע ישראל", שמעון בן עזאי - "ואהבת לרעך כמוך", ושמעון בן פזי - "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", ועמד רבי על רגליו ואמר שהלכה כבן פזי. הרב מעורר את הפליאה: דווקא פסוק של קורבן התמיד היום יומי, שאיש אינו מתבונן בו, הוא הכולל את כל התורה כולה.
המדרגה הגבוהה ביותר - עבד השם
המטרה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה בחיים היא לזכות להיות עבד השם, ואין מדרגה גבוהה ממנה בעולם. זהו שבחו היחיד של משה רבנו - לא "שר התורה" ולא "עמוד העבודה" אלא "כי עבד נאמן קראת לו". פירוש המילה עבד: אין לי מרצוני כלום - האדם מתבטל לאלוקים.
מדוע הנשמה מסכימה לרדת לעולם
החפץ חיים מלמד שהנשמה מתחננת שלא לרדת לעולם הניסיונות, שהרי בשמיים היא קרובה לאלוקים וכל המעלות בה. אך כשאומרים לה שרק בירידתה לעולם תוכל לזכות למדרגת עבד השם - מיד היא מוכנה לרדת. מכאן שכל אדם חייב שיהיה לו דבר אחד שבו הוא מתבטל לאלוקים ואינו זז ממנו, ושם הוא נקרא עבד השם.
"רגיל" - פעם בשלושים יום
הגמרא בסוף מסכת הוריות מונה את הרגיל בזיתים בין הדברים המשכחים את הלימוד, ובספר הזיכרון של רב חיים קניבסקי מבואר ש"רגיל" פירושו פעם בשלושים יום. מכאן חידוש מעודד: מי שיש לו קבלה אחת שהוא עומד בה אפילו פעם בחודש - כבר נקרא "רגיל בעבודה", כלשון תפילת יום הכיפורים "בקי ורגיל", וכבר נקרא עבד השם.
מצוות בלי לב - מצוות אנשים מלומדה
אנשים רבים מקיימים המון מצוות, אך חסר בהן הלב וההרגשה של "אני עבד השם" - הם מקיימים מפני ההרגל, החינוך והסביבה, כ"תינוק שנשבה". כך מבאר הרב את דברי החזון איש כיצד נפלו בתקופת ההשכלה גם משפחות של יראי שמיים גדולים, וכך מובנת תמיהת הרבי מקוצק: "למדת את כל הש"ס - ומה הש"ס לימד אותך?" כשאין קשר פנימי בין האדם ללימודו, ניסיון קטן מפיל אותו.
כשהמצוות הופכות לעבודת השם
עבד השם פירושו שבכל מעשה מצווה האדם מכניס את הכוונה "אני בא לעבוד אותו". כשמתחילים להרגיש כך, המצוות הופכות במקום למצוות אחרות לגמרי - מפעולות מכניות לחיי דבקות והתבטלות.
מנהיג נמדד באכפתיות לזולת
המדרש מספר שכאשר ביקש משה רבנו להעמיד את בניו תחתיו, בחר הקדוש ברוך הוא ביהושע בן נון, ושבחו - שהיה מסדר את הספסלים ופורס את המחצלאות. הרב אלישיב בספר דברי אגדה מבאר את היסוד: מנהיג על עם ישראל שמים רק את מי שאכפת לו מאחרים ודואג שלזולת יהיה טוב - דווקא זה, ולא הישגיו הכבירים של יהושע, הוא השבח שבחרו חז"ל להזכיר.
המוחל לזולת זוכה לישועות
מי שיודע למחול לשני - על ממון, על כבוד ועל עלבון - פותח לעצמו במקום את שערי הישועות, כפי שהומחש בשלושת סיפורי השיעור: הלידה שהסתבכה ונפתרה ברגע המחילה, הדירה שחזרה בהנחת מאתיים אלף שקלים, והשידוך שנסגר בזכות הצדקה. "אתה יכול לעשות מיליון ואחד דברים, אבל אם אתה יודע לעשות טוב לשני - במקום נפתחות כל הישועות".
פנחס - מסירות נפש שנמדדת בטוב לאנשים
פנחס מסר את נפשו ממש, שהרי אילו נהפך עליו זמרי בן סלוא והרגו - לא הייתה עליו שום תביעה. ואף על פי כן, כשהתורה משבחת אותו היא מספרת "השיב את חמתי מעל בני ישראל" - שעשה טוב לאנשים. שוב מלמדת התורה שגדולתו של אדם נמדדת במה שהיטיב לזולת.
אהבת הזולת היא הקדושה עצמה
הרב מיישב את הקשר בין שנאת חינם לחורבן בית המקדש: האדם סבור שאהבת הזולת היא רק מידה "חמודה", ואילו "קדושה" שמורה למסתגפים בגלגולי שלג וקוצים. באה התורה בפרשת "קדושים תהיו" - שרובה הגדול מצוות שבין אדם לחברו - ומלמדת שאהבת הבריות היא היא הקדושה, וכששוררת שנאה אין קדושה, ולכן אין מקום להשראת השכינה ובית המקדש חרב.
עדות על כוחו של העלון - שתי משפחות שהשתנו
ביום שישי, בעת חלוקת העלונים, פגש את הרב יהודי שהעיד כי הוא מכיר אישית שתי משפחות שהעלון שינה את חייהן: באחת עזב הבעל את עבודתו והוא לומד כל היום וכל הבית השתלם מקצה לקצה, והשנייה עמדה לפני פירוק והעלון הציל אותה. היהודי סיים בברכת "יישר כוח, הרב ישורון, על העלון - כל הטרחה שווה".
הרב אביגדור מילר והבחור שלמד "מרובה" מגמרא גנובה
הרב אביגדור מילר זצ"ל התפעל מבחור שקרא והסביר יפה את סוגיית מידת כפל בפרק מרובה, עד שגילה שאת הגמרא עצמה הוציא הבחור מבית מדרש אחר שבו נכתב שאין להוציא גמרות - "שואל שלא מדעת גזלן הוי". הרב הציע לו בחריפות ללמוד את הסוגיה על עצמו: "גנבתי גמרא, ואם היו עדים - אני חייב לשלם שתי גמרות". מכאן שאדם יכול ללמוד סוגיות ולחדש חידושים בעודו הגזלן שבתמונה, כשאין קשר בינו לבין לימודו.
הרבי מקוצק - "ומה הש"ס לימד אותך?"
יהודי בא אל הרבי מקוצק והתפאר: "למדתי את כל הש"ס". השיב לו הרבי בשאלה החודרת: "ומה הש"ס לימד אותך?" - אפשר ללמוד את כל הש"ס, אבל השאלה היא מה למדת ממנו.
המוחל על דמי השכירות - והישועה בחדר הלידה
אברך מצפת המשכיר את דירתו בבין הזמנים נותר עם ביטול של שוכרים מבני ברק שבנם חלה, והרבנים הורו לו שמעיקר הדין מגיע לו התשלום, ולפנים משורת הדין ימחל - אך על המקדמה של מאתיים וחמישים שקלים אינו צריך למחול כלל. כעבור חודשיים, כשלידת אשתו בבית חולים זיו הסתבכה והרופאים התלבטו בין זירוז לניתוח, התקשרו אליו השוכרים דווקא באותם רגעים, והוא מחל להם במקום גם על המקדמה וביצע העברה בנקאית מיידית. לא עברו חמש דקות והאחות בישרה: "מזל טוב, נולד לך בן".
הדירה בכרמיאל ואיש "העולם העליון"
אברך מהכולל של הרב עידן אבול חיפש שנתיים דירה בכרמיאל, וכשכמעט חתם על דירה במיליון וארבע מאות, הופיע איש עולם תחתון עם מזוודת מזומנים והציע למוכרת שני מיליון - והאברך ויתר בליבו ואמר "ככה השם רצה". כעבור חודשיים מצא דירה אחרת, ובמעמד החתימה התברר שבעל הבית הוא אותו אדם עצמו, שביקש לפצותו על אי הנעימות והוריד לו מאתיים אלף שקלים מהמחיר. בן אדם שיודע למחול ולהעביר - אלוקים נותן לו את הדבר הגדול ביותר שיש.
הצדקה לאברכים - והשידוך של הבת
אברך שבתו חולת סוכרת נעורים הגיעה לגיל שידוכים הודרך על ידי הרב יצחק כהן שליט"א לספר לבחור רק בפגישה השלישית, אך קרוב לעשר הצעות נפלו בזו אחר זו דווקא באותה פגישה. יום אחד פגש אברך האוסף כסף בשטיבלך כדי לקנות חלב ושוקו לאברכים הרצים מהתפילה לכולל בלי לאכול, ונתן לו חמש מאות שקלים לשבועיים בתפילה שבזכות הצדקה תתארס בתו. זמן קצר לאחר מכן הגיעה הצעה, ובפגישה השלישית, כשסיפרה, סירב החתן לבטל למרות דעת הוריו - "זו הבת היחידה שאני מרגיש קשר נפשי איתה" - ולפני שבוע נערך הוורט.
הרב שטיינמן והשכנים שרבו על מרפסת
כששאלו את הרב שטיינמן על שכן הבונה מרפסת ושכניו מתנגדים, השיב: אני מכיר את השכנים האלה - אנשים שהיו בשואה, שבימים ה"טובים" שם אכלו קליפות של תפוחי אדמה, ועכשיו, כשיש לו ברוך השם דירת שלושה חדרים גדולה, פתאום הוא מרים את הריב שלו. הרב משתמש בסיפור כמשל להבנת הקשר בין מחלוקות השכנים לחורבן בית המקדש.
יום שישי הלכתי לחלק עלונים, אז עברתי פה - אני שם בבית הכנסת של הרב ג'אן, אני שם פה. פגש אותי איזה אחד, אני לא מכיר אותו. אני בקי רק בחכמת הפרצוף, לא בקי בחכמת השמות של האנשים. אז הוא אומר לי: "וואי, תמשיך לחלק את העלון הזה! אני רוצה להגיד לך, אני אישית מכיר שתי משפחות. אחת - משפחה שעשתה שינוי גדול לטובה מכל הקצוות. הבעל פשוט לומד כל היום. בן אדם שהיה עובד, עזב את הכול, לומד כל היום, וכל הבית השתלם מקצה לקצה. הוא סיפר לי את זה - זה אני אומר לך אישית. שתיים - הייתה משפחה שעמדה ממש לפני פירוק, והעלון הזה הציל את המשפחה. כך הוא בעצמו סיפר לי".
כמדומני, לפי הפרצוף, לפי החיוך, זה היה הבן של הרב ביבי. כמדומני, אני חושב, אם אני ככה מזהה אנשים - נראה לי שזה הוא. הוא אומר לי: "אני אומר לך באופן אישי שאני מכיר, ואני מכיר עוד, אבל את זה באופן אישי אני מכיר. אז יישר כוח, הרב ישורון, על העלון. כל הטרחה שווה". שווה.
כותב המדרש - המדרש הזה נמצא בהקדמה של הכותב לעין יעקב: שמעון בן זומא אומר, יש פסוק בתורה שכולל את כל התורה כולה. מה הפסוק הזה? "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - זה הפסוק שכולל את כל התורה כולה. שמעון בן עזאי אומר: מצאתי פסוק שיותר כולל את כל התורה כולה. איזה פסוק? "ואהבת לרעך כמוך", כמו שרבי עקיבא חידש. שמעון בן פזי - שלושתם שמעון, כל השלושה נקראים שמעון - שמעון בן פזי אומר: פסוק מהפרשה שלנו.
אני נותן לכם לפחות שלוש שנים לחפש את הפסוק הזה, אם מישהו ימצא את הפסוק הזה שכולל את כל התורה כולה. איזה פסוק כולל את כל התורה כולה? "שמע ישראל" - מובן. "ואהבת" - גם מובן. איזה פסוק? אני אגיד לכם, לא תחפשו: "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים". זה הפסוק שכולל את כל התורה כולה. עמד רבי על רגליו ואמר: והלכה כרבי שמעון בן פזי.
זאת אומרת, "שמע ישראל" - זה לא, אחי. "ואהבת" - זה גם לא. אבל "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" - זה, הלכה כמותו. איך יכול דבר כזה? אנחנו קוראים את זה כל יום - גם בשחרית, גם במנחה, כל אחד יודע מתי קוראים את זה. מישהו בכלל הסתכל על הפסוק הזה? זה הפסוק שכולל את כל התורה כולה?! יכול דבר כזה?
המטרה שלנו בחיים, הכי גבוה שבן אדם יכול להגיע - הכי גבוה, הכי גבוה שבן אדם יכול להגיע - זה שבן אדם יזכה להיות עבד השם. אין מדרגה יותר גבוהה מזו בעולם. אתה יכול להגיע לכל המדרגות, מה שתרצה, אבל המדרגה הכי גבוהה בעולם זו המדרגה לזכות להיות עבד השם.
ולכן משה רבנו - מה השבח של משה רבנו? "עבד השם". זהו, אין תואר אחר. לא "שר התורה והיראה", לא "עמוד העבודה", לא - שום דבר. מה אומרים? "ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו". זהו - זו המדרגה הגבוהה ביותר שבן אדם יכול להגיע אליה.
ממילא, אם אני אומר שזו המדרגה הכי גבוהה שבן אדם יכול להגיע אליה - מתי בן אדם מראה בעצמו "אני עבד"? מתי בן אדם אומר "אני עבד"? הפירוש של המילה עבד: אין לי מרצוני כלום. מתי בן אדם מגיע לכזו מדרגה? מתי שיש לו איזה משהו שהוא הולך איתו יום יום, ששמה הוא מתבטל לאלוקים - שמה הוא נקרא עבד השם.
וכותב החפץ חיים, שהנשמה שצריכה לרדת פה לעולם מתחננת - לא רוצה לרדת. היא לא רוצה. למה? קרובה לאלוקים, טוב לה שמה. צדיקה, חסידה - כל המעלות שאתה מכיר יש בה. היא לא רוצה לרדת. פה זה עולם הניסיונות, קשיים, מי יודע מה יהיה. אומר החפץ חיים: אומרים לה - נכון, את תהיי למעלה בשמיים, יהיו לך כל המדרגות שבעולם, אבל מדרגה של עבד השם לא תהיה לך, רק אם תרדי פה לעולם. כשאומרים לה שהיא תזכה להיות עבד השם - ישר הנשמה מוכנה לרדת. במקום הנשמה מוכנה לרדת, כדי לזכות לתואר להיות עבד השם.
ולכן כל אחד מאיתנו חייב שיהיה לו איזה משהו, שבדבר הזה אני עובד את השם, בדבר הזה אני לא זז, בדבר הזה אני מתבטל לאלוקים - שמה אתה נקרא עבד השם. גם אם זה יהיה דבר שהוא פעם בחודש. אבל פעם בחודש, שמה אתה באמת מרגיש שאתה עבד השם.
הגמרא בסוף מסכת הוריות אומרת כמה דברים שמשכחים את הלימוד. אחד מהדברים: הרגיל בזיתים. מה זה "רגיל"? כמה אני צריך לאכול זיתים? לא כמה זיתים - כמה ימים אני אמור לאכול כדי שאני אהיה "רגיל"? אז בספר הזיכרון של רב חיים קניבסקי כותב ש"רגיל בזיתים" הפירוש פעם בחודש. אם אתה אוכל פעם בשלושים יום - זה נקרא רגיל בזיתים.
יוצא, שכשאנחנו אומרים ביום הכיפורים שמעלים את הבן אדם שהוא "בקי ורגיל" בסדר העבודה - מה זה רגיל? פעם בשלושים יום. יוצא, שאם לבן אדם יש איזו קבלה איתו, שהוא הולך עם הקבלה הזאת, הולך עם השם, פעם בחודש - הוא כבר נקרא רגיל בעבודה. הוא כבר נקרא רגיל, הוא כבר נקרא עבד השם.
אבל חייבים - אני חייב להדגיש: הרבה אנשים עושים המון מצוות, המון מצוות - לא בגדר מצוות של עבודת השם. עושים מצוות, מקיימים מצוות, אבל חסר את הלב, שאני עבד השם. את זה חסר לאנשים.
סיפר הרב אביגדור מילר זצ"ל: יום אחד נכנסתי לבית כנסת וראיתי איזה בחור - בחור, אתה יודע, באיזה גיל - והוא לומד פרק מרובה, פרק מרובה, ולומד. אבל איך נהניתי לשמוע אותו קורא יפה את הגמרא ומסביר לעצמו את הגמרא: "מרובה מידת כפל ממידת ארבעה וחמישה". והוא מסביר מידת כפל: שאם בן אדם הלך וגנב, ותפסו אותו העדים והעידו עליו שהוא גנב - צריך לשלם פעמיים, כפל. אני כל כך נהניתי לשמוע את הבחור הזה, איך הוא קורא את הגמרא, איך הוא מסביר הכול יפה.
ניגשתי לראות - מה אני רואה? שאת הגמרא הזאת הוא לקח מאיזה בית מדרש אחר, ששם כתוב שאין להוציא גמרות מבית המדרש. אני אומר לעצמי... אז אמרתי לו: "תראה, אני מסתכל עליך - יופי. אני יכול ללמד אותך עכשיו שתרגיש יותר בחוש את הלימוד. כשאתה מסביר את זה על אחרים, אתה לא מרגיש בחוש את הלימוד. אם תגיד את זה על עצמך, תרגיש יותר - מצוין. איך תגיד? תגיד: נכנסתי לבית מדרש, גנבתי שם גמרא - שואל שלא מדעת גזלן הוי. וכיוון שגנבתי גמרא, אם היו עדים שראו שגנבתי - אני חייב לשלם שתי גמרות".
אומר הרב אביגדור מילר: אני לא מבין - בן אדם לומד על כפל, גניבה, גזלה, והוא הגזלן! איך זה מסתדר? איך זה מסתדר? פה אומר: בן אדם יכול ללמוד את הסוגיות עם ראשונים ועם אחרונים, לחדש חידושים ולכתוב ספרים - והוא בעצמו הגנב בכל התמונה פה. למה? כי אין לו קשר בינו לבין הלימוד. אין לו קשר בינו לבין הלימוד - הוא לא מרגיש את הקשר בכלל.
אם הוא לא מרגיש את הקשר - עכשיו מובנת האמרה שאמר הרבי מקוצק, כשמישהו הגיע אליו ואמר לו: "הרב, אני למדתי את כל הש"ס". אז שואל אותו הרבי מקוצק: "ומה הש"ס לימד אותך?" בן אדם יכול ללמוד את כל הש"ס - כן, אבל מה למדת מהש"ס? מה למדת?
ולכן כתב החזון איש: איך ייתכן שההשכלה הארורה הזאת פגעה במשפחות של אנשים יראי השמיים הגדולים? איך יכול להיות שאנשים יראי שמיים גדולים נפלו? לא יכול להיות! על מה נפלו - על ההשכלה נפלו? יכול להיות. הם עבדו את השם לא מתוך הרגשה שאני עבד השם. פשוט - למה אתה מקיים מצוות? כי, בשפה שלנו, אני "תינוק שנשבה". זהו, תינוק שנשבה. תשמע איזו הרגשה. למה יש לך תפילין? מה זה "למה"? כי מגיל בר מצווה אני מניח תפילין, וזהו. למה אתה לומד? למה אתה דתי בכלל? מה זה "למה דתי"? כי ההורים שלי דתיים, ואני דתי. זהו - אין לבן אדם שום קשר בין הדת לבין ההרגשה שלו הפנימית.
ולכן אחר כך הוא שואל: למה מגיע ניסיון קטן והוא נופל? אתה יכול לראות אנשים באמת שקועים בלימוד, ואחר כך, מחרתיים, אחרי שבוע, אתה רואה אותם מחזיקים את המכשיר הטרף הזה - כשכולם יודעים שהמכשיר הזה אסור להחזיק אותו. אני לא מבין: אתה שקוע בלימוד, לומד טוב - איך זה קשור אליך? כן, פשוט הוא למד, אבל מה זה קשור? מה הקשר בין הלימוד לבין המעשה שהוא עשה? מה זה קשור אחד לשני?
ולכן, כשבן אדם הופך להיות עבד השם - "עבד השם" הפירוש: תכניס, כשאני עושה מעשה, אני בא לעבוד אותו. אם תתחיל ככה להרגיש - במקום, המצוות יהפכו להיות מצוות אחרות לגמרי. מצוות אחרות לגמרי, לגמרי. ולכן העבודה שלנו באמת, כמו שכותב שמעון בן פזי - והלכה כמותו - שתרגיש שיש פסוק שכולל את כל התורה. מה הפסוק? תהיה עבד השם, אבל תרגיש שאני עבד השם. לא כמצוות אנשים מלומדה, לא בגלל שאני דתי, לא בגלל שככה התנהגתי - לא. בגלל שאני רוצה לזכות להיות עבד השם.
בעזרת השם, עוד שנתיים משהו כזה, יהיו בחירות. בעזרת השם לראש העיר מן הסתם יהיו מלא מועמדים, ויהיו פה מן הסתם מחלוקות - אתה יודע, כל אחד אומר על הקבוצה הזאת, על הקבוצה הזאת. תשמע, אני אומר לך: יש לי ראש עיר חדש. מה מיוחד בו? זה בן אדם שיודע לסדר את הספסלים של בית הכנסת. משהו! תגיד - חוץ ממני, מישהו היה בוחר בו כראש עיר או לא? חוץ ממני. עזוב, נגיד שאני הייתי בוחר בו - אבל חוץ ממני? אז תגיד: זה הבן אדם - מה מיוחד בבן אדם הזה? אני רוצה לדעת למה אני אמור לבחור אותו להיות ראש עיר. מה, למה? זה בן אדם שיודע לסדר ספסלים. משהו! תגיד, אתה נורמלי? מי בכלל היה לוקח אותו? שום דבר.
איך יכול להיות? בפרשה שלנו, משה רבנו ביקש להעמיד את הילדים שלו, שהם יהיו אלו שיחליפו אותו. ואם משה רבנו ביקש - סימן שהילדים שלו מתאימים לתפקיד. מתאימים באמת. מה אמר לו בורא עולם? לא. יש את יהושע בן נון. מה מיוחד בו? מה מיוחד ביהושע בן נון? כותב המדרש רבה, פרק כ"א, שאמר לו: יהושע בן נון מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. יישר כוח! תגיד לי - בזה אני אשים נשיא ישראל?!
עכשיו בוא נמשיך. אתה יודע בכלל מי זה יהושע בן נון? זה אחד משני האנשים היחידים מתוך שש מאות אלף שיצאו ממצרים - שני אנשים יחידים שעברו את כל התלאות ועברו בשלום את כל ארבעים השנה. חוץ מהם אף אחד לא נכנס מתוך שש מאות האלף. פלא פלאים - הוא נכנס. משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא: אתה יודע, יגידו מצרים - יש לך כוח להילחם עם פרעה, אבל להילחם עם שלושים ואחד מלכים אין לך כוח. ויהושע בן נון נלחם עם שלושים ואחד מלכים וניצח את כולם. כבש את הארץ, חילק את הארץ. לא היה שום חטא בזמן יהושע בן נון - עם ישראל עבדו את אלוקים כמו שעבדו בזמן משה, כך עבדו בזמן יהושע בן נון. יהושע בן נון - משהו שלא ניתן, אין תיאור. אין תיאור.
נו, ומה אתה מתאר אותו? במה אתה משבח אותו? "הוא יודע לסדר את הספסלים כמו שצריך". איזה יופי. זה מה שיש לך להגיד עליו? זה מה שיש לך להגיד עליו?! לא יכול להיות. וזה מה שחז"ל אומרים עליו. לא נתפס. אני אומר לכם: ככל שאתה נכנס לתמונה יותר - זה לא נתפס בשכל. לא הולך בשכל להבין את זה.
את השאלה הזאת שואלים אותה הרבה מגדולי ישראל - רב אלעזר שואל את השאלה הזאת - ויש תשובות, בהזדמנות אחרת. כותב הרב אלישיב בספר דברי אגדה: חז"ל באו להגיד לך יסוד גדול. אתה יודע את מי שמים מנהיג על עם ישראל? רק מי שאכפת לו מאחרים. רק מי שאכפת לו מאחרים - שמים אותו מנהיג על כלל ישראל. הרבה אנשים נכנסו לבית הכנסת, ראו ספסלים לא מסודרים - באנו לפה להתפלל וגמרנו. אותנו לא מעניין ספסל מסודר או לא מסודר, אני בא להתפלל. יהושע בן נון - היה אכפת לו מאחרים, היה אכפת לו שלאחרים יהיה טוב. מי שדואג שלאחרים יהיה טוב - הוא אמור להיות המנהיג בעם ישראל. רק מי שחושב על השני, רק מי שחושב על השני - הוא הבן אדם המוצלח ביותר שיש.
סיפר לי יהודי אחד פה מבית הכנסת - אני ככה, בעין שלי, ככה מלמעלה, לא מזהה אותו פה, אני גם לא מכיר אותו. אמרתי לו: איך שמרת את הסיפור הזה חודשיים בבטן ולא סיפרת לי אותו? סיפור שקרה לפני חודשיים. תשמעו, אני אומר לכם משהו - פה, בבית הכנסת פה. איזה יופי. הוא מתפלל פה.
הוא אומר לי: אני, בבין הזמנים, משכיר את הדירה שלי לנופשים. יש לי מחברת ואני רושם לכל הנופשים את הימים שהם מגיעים. בדרך כלל אני ואשתי - שנינו גרים בבני ברק - נוסעים חצי מבין הזמנים להורים שלי, חצי מבין הזמנים להורים של אשתי, ואני משכיר את הדירה שלי פה בצפת. שנה שעברה, שני אנשים מבני ברק שכרו את הדירה ליומיים. יומיים. אולי שבוע, שלושה ימים לפני כן, הם התקשרו ואמרו שמכיוון שאחד הבנים שלהם חולה והוא צריך להיות בבית חולים, הם לא יכולים להגיע. אז הם רוצים לבטל, ו"אם תמצא שוכרים אחרים - הכי טוב. אם לא תמצא - אז תשאל רב מה עושים. מה שהרב יגיד, אנחנו נעשה". הוא ניסה לחפש שוכרים, לא מצא שוכרים תוך יומיים, ולבסוף אמר למישהו: יש לך פה דירה ריקה בצפת, בוא - יש לך יומיים פה להיות בצפת. לא יודע אם הגיע או לא הגיע, לא משנה.
קיצור: אני שאלתי - שאלתי כמה רבנים, כדי לדעת את הכיוון. שאלתי כמה רבנים מה עושים בכזה דבר. אמרו לי הרבנים: תראה, מעיקר הדין הם צריכים לשלם לך את כל היומיים האלה של בין הזמנים, אבל לפנים משורת הדין, כיוון שסוף סוף הבן היה חולה וזה לא באשמתם - יש עניין שתמחל להם על זה. אבל על המקדמה שנתנו לך, מאתיים וחמישים שקלים - על המקדמה אתה לא צריך למחול. זה כבר שלך. על המקדמה אתה לא צריך למחול גם לא לפנים משורת הדין.
סיפר הבן אדם: אני שכחתי מהסיפור. חודשיים... לפני חודשיים ירדתי עם אשתי לבית חולים - לבית חולים זיו, אשתי לפני לידה. והלידה התחילה להתקדם, ופתאום נתקעה הלידה: בעיה במוניטור, בעיה בדופק, בעיה פה, והרופאים מתחילים להתלבט מה לעשות - זירוז, לא זירוז, ניתוח, כן ניתוח. אני יוצא - אמרתי, אני אצא, אולי אתקשר לאיזה רב לשאול מה עושים בכזאת מציאות. אני יוצא בחוץ להתקשר - ופתאום על הצג: השוכרים. אמרתי, טוב, מה, אני אענה להם. טוב. אמרו לי: שלום, שאלת רב על מה שהיה? אמרתי: כן, שאלתי רב. אמרו לי שעל השכירות אני, לפנים משורת הדין, מוחל לכם, אבל על המאתיים וחמישים שקלים שנתתם כמקדמה - אני לא חייב למחול. אבל תראו: אם אתם אברכים וקשה לכם, אז אני מוכן להעביר לכם - למחול גם על המאתיים וחמישים שקלים האלה, שאני לא חייב בכלל.
אז היא אמרה לו: שנייה אחת, תמתין. נראה שהיא שואלת את בעלה: מה אתה אומר? בעלה אומר לה: כן, אנחנו אברכים, קשה לנו. מאתיים וחמישים שקלים זה, עכשיו בבין הזמנים, הרבה כסף. אם אתה יכול - כן. אז היא אומרת לו: בעלי אמר, אם אתה יכול - תעביר. הוא אומר: עכשיו אני עושה לכם העברה. אומר: במקום - ניתקתי, עשיתי העברה בנקאית. ישר לבנק, לקחתי מהם את הפרטים, עשיתי העברה בנקאית, החזרתי את המאתיים וחמישים שקלים האלה. אולי חמש דקות עברו, לא יותר מזה - האחות אומרת לי: מזל טוב! מזל טוב, נולד לך בן! אמרתי: מה?! איך? אבל לפני דקה אמרת שיש בעיה, ושניתוחים... חמש דקות, הוא אומר, לא יותר מחמש דקות - נולד לי בן.
פה הוא מתפלל, פה. אני לא מזהה אותו פה - אולי הוא נמצא פה ואני לא מזהה אותו. אבל זה הסיפור, פה, מכלי ראשון. בן אדם שיודע למחול לשני - במקום, במקום, יש ישועות. פלא פלאים.
יום שישי סיפר לי הרב עידן אבול סיפור על אחד מהאברכים בכולל שלו. יש לו איזה אברך, ששנתיים מחפש דירה בכרמיאל ולא מוצא. בסוף מצא איזו דירה כאהבת נפשו. הביא את אשתו, חמיו וחמותו, ההורים שלו - כולם, מצאה חן בעיניהם הדירה הזאת. הוא ראה את הדירה, והתחילו לעשות זיכרון דברים בינו לבין איזו אישה חילונית שמוכרת את הדירה. הם עשו חוזה, כמעט הגיעו לחתימות.
פתאום האישה החילונית מקבלת טלפון מאיזה בן אדם - מ"העולם העליון". אומר לה: "אל תמכרי. כמה הוא נותן לך?" - "מיליון וארבע מאות". - "אני - שני מיליון. שני מיליון נותן לך, שני מיליון במזומן תקבלי ממני. לא למכור את הדירה. אני בא, אני קונה את הדירה". טוב, באמת אחרי עשר דקות הגיע הבן אדם. אתה יודע, אתה רואה אותו - אין מה לראות שמה. אין מה לראות. "אין לו גוף ולא דמות הגוף", כולו קעקועים, השם ירחם עליו. הגיע. קיצור, הבן אדם הגיע, אומר לה: לא למכור. כמה את רוצה? יש פה מזוודה - עכשיו הבאתי מאיזה מקום את הכסף. הבאתי את הכסף, שני מיליון יש לך פה. לא, לא למכור.
קיצור, אתה יודע - אני, איך הרגשתי, לא נעים. אתה יודע, שלי פה - חמי, חמותי... לקחתי את הדברים והלכתי. לקחתי את הדברים ואמרתי: טוב, ככה השם רצה. יותר טוב מזה לא יכול להיות. יותר טוב מזה לא יכול להיות.
חודשיים עברו. לפני שבוע, משהו כזה - לפני שבוע, אחרי חודשיים - האברך הזה מצא שתי דירות בכרמיאל. הגיע לרב עידן אבול, שואל אותו: הרב, איזו דירה אני אקנה? יש לי את זאת ואת זאת, מה אתה מציע? אומר לו: נראה לי שתלך על הדירה הזאת. טוב. הוא הולך למתווך, רואה את הדירה, מסתכל. הביא את ההורים שלו, חמיו וחמותו, מסתכלים - משהו טוב. אבל אתה יודע מה? משהו היה... לא הרגשתי טוב עם זה. משהו לא טוב. למה? כי בדירה לא היה בעל הבית - היה רק המתווך. באתי פעם שנייה - המתווך מגיע. אמרתי: יש פה משהו מסריח כזה, לא יכול להיות - איפה בעל הבית? טוב, אבל הכול היה נראה בסדר. המתווך אומר לי: אל תדאג, אתה סמוך עליי, יש עורך דין, יש הכול מסודר.
הגענו לשלב של החתימות של החוזה. עכשיו, בחוזה בעל הבית חייב לבוא לחתום. מה לעשות? נו, מי הגיע? ההוא. ההוא מ"העולם העליון" הגיע. ההוא הגיע, הוא מסתכל, אומר: וואי, איזה לא נעים שאנחנו נפגשים פה, זה לא נעים. תראה, הדירה שווה מיליון וארבע מאות, שאתה רוצה לקנות אותה. על אי הנעימות שעשיתי לך - אני מוריד לך מאתיים, מאתיים אלף שקל מוריד לך במקום. ועכשיו, מכאן - ממיליון ומאתיים - תוריד עוד. אמרתי לו: לא צריך, תשאיר ככה. תשאיר ככה, אני משאיר את זה ככה כמו שהיה. וחתמתי איתו חוזה על מיליון ומאתיים.
אני, לפני חודשיים, הבן אדם - איך אומרים - זרק אותי החוצה. אמרתי לעצמי: וואו... תוותר לו, תמחל. יעבור, יעבור. תמחל - לא שלך הדירה. תעבור, תמחל. תגיד לי - איזה בן אדם מקבל מאתיים אלף שקל בחודשיים? איזה בן אדם? בן אדם שיודע למחול, להעביר - אלוקים נותן לו את הדבר הגדול ביותר שיש.
סיפר איזה אברך סיפור. כולם אומרים לי: מאיפה אתה מביא סיפורים מלפני שבוע, מלפני שבועיים? טוב, כולם אומרים לי את זה. בסדר, קורה, קורה. אתה יודע, זה חלק מהדרשות, חלק מהדרשות.
קיצור, סיפר איזה אברך: יש לי בת שיש לה סוכרת נעורים. ונו, עכשיו - עברנו את זה, עכשיו גיל שידוכים. עכשיו הגענו לגיל שידוכים. הלכנו להתייעץ עם הרב יצחק כהן שליט"א - מי זה הרב יצחק כהן? זה של שמואל הנביא, של שמואל הנביא, כן. אנחנו מתייעצים איתו: מה עושים? אמר לי הרב: רק בפגישה השלישית שהיא תגיד לחתן, לבחור, שיש לה סוכרת נעורים. למה? כי אתה יודע, אם תגיד בפגישה הראשונה - בטוח זה יורד. אבל בפגישה השלישית אולי תהיה התלבטות. אולי תהיה התלבטות, אולי.
ובאמת ככה היה. אבל מה אני אגיד לך - קרוב לעשר פגישות: פגישה ראשונה הולך טוב, שנייה הולך טוב, בפגישה השלישית היא מספרת לו שיש לה סוכרת נעורים - נופל השידוך. נופל השידוך. הם ממש שבורים, שבורים. הלכו לרב יצחק כהן עוד פעם, אמרו לו: הרב, אתה יודע, זה קשה מאוד - אתה עושה פגישה ראשונה, שנייה, הולך טוב, ובפגישה השלישית נופל. זה לא נעים. אולי נגיד על ההתחלה - אם ירצו ירצו, לא ירצו לא ירצו. אמר להם: לא. לא, אין דבר כזה. בפגישה השלישית מדברים. ובאמת ככה היה - בפגישה השלישית הם מספרים.
יום אחד, ממש לפני אולי חודש, משהו כזה - אני עובר, אני רואה איזה אחד מהכולל אצלנו אוסף כסף בשטיבלך. אני אומר לעצמי... ניגשתי אליו: מה, מה אתה עושה? אוסף כסף בשטיבלך? כאילו, מה יש לאסוף? הוא אמר לי: תראה, לא, זה לא בשבילי. אתה יודע, האברכים מהתפילה רצים - רצים מהתפילה ישר לכולל, לא אוכלים כלום בבוקר. אז אני דואג להביא את הקופסאות האלה של הפלסטיק, הדלי הזה של הפלסטיק, ואני קונה חלב, שוקו ודברים כאלה, ואני מביא לאברכים שיהיה להם מה לאכול בסדר של הבוקר. עכשיו תראה - נגמרו התורמים, אז אני מחפש פה כדי...
שאלתי אותו: תגיד לי, כמה זה עולה? אמר לי: זה בערך, לשבוע זה עולה בערך איזה מאתיים, מאתיים וחמישים שקלים. זה עולה כל שבוע. אמרתי לו: טוב, הנה חמש מאות שקלים למשך שבועיים. יהי רצון שבזכות הצדקה שאני עושה עם האברכים - שהבת שלי תתארס. ככה, ככה, ככה אני אמרתי. ונתתי לו את חמש מאות השקלים - הנה, זה בשביל שבועיים, שיהיה לך.
מספר הבן אדם: אולי שבועיים עברו, אולי לא - יצאתי מהבן אדם, אשתי אומרת: יש איזו הצעה, מה אתה אומר? אמרתי: תקדמי את זה, תקדמי. ובאמת עשו פגישה ראשונה, פגישה שנייה, פגישה שלישית - היא סיפרה שיש לה סוכרת. ההורים אמרו לבטל את השידוך. החתן אומר: לא רוצה לבטל את השידוך. לא. אמא, נפגשתי עם הרבה בנות - זו הבת היחידה שאני מרגיש קשר נפשי איתה. לא יודע... מכיר, מכיר, איך זה נקרא, בשפה של הזה - מרגיש "קליק" איתה. נכון? כמו ההוא שנפגש איזה עשר פגישות עד שקיבל איזה "קליק"... קיצור, אז אמר: לא, אני מרגיש רק איתה, אני מרגיש טוב. ולפני שבוע עשו את הוורט.
ללמד אותך: אתה יכול לעשות מיליון ואחד דברים, אבל אם אתה יודע לעשות טוב לשני - טוב לשני - במקום נפתחות כל הישועות.
ולכן פנחס - הוא מסר את נפשו. חז"ל אומרים שהוא פשוט הפקיר את עצמו: שאם היה מתהפך עליו זמרי בן סלוא והורג אותו - לא הייתה שום תביעה על זמרי בן סלוא. פשוט - הוא פשוט מסר את נפשו למות בשביל קידוש השם. ומה התורה מספרת? מה עשה פנחס? "השיב את חמתי מעל בני ישראל" - הוא עשה טוב לאנשים. זה מה שהתורה מספרת. מה זה מספרת? אבל הוא מסר את נפשו למות! את זה התורה מספרת: מה עשית טוב לאנשים.
אני מסיים. חז"ל אומרים שבגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש. מה? מה זה קשור? מה זה קשור? לא, אני לא מבין מה זה קשור. מה קשור שנאת חינם לחורבן בית המקדש? אם מישהו יסביר לי את זה... אני לא קולט, לא תופס את זה.
תארו לכם, בשפה שלנו: יש פה איזה בניין, החליטו השכנים לעשות מרפסת. אוהו! אז הרב שטיינמן - אמרו לו: מישהו עושה מרפסת והשכנים לא מסכימים. אומר: אני מכיר את השכנים האלה שלך. אלו אנשים שהיו בשואה, שכשהיה להם "טוב" בשואה - אז הם אכלו קליפות של תפוחי אדמה. עכשיו, ברוך השם, יש לו דירה של שלושה חדרים, גדולה, ופתאום הוא מרים את הריב שלו... פתאום מרים את הריב שלו.
אז עכשיו - אנשים רבו: מרפסת, לא מרפסת, חצר, לא חצר... אתה יודע, אנשים רבו, נהיה סכסוך בין כל השכנים. תגיד לי: מגיע בן אדם עם טרקטור והורס את בית הכנסת פה?! אני לא מבין אותך. תגיד לי, מה קשור אחד לשני? מה קשור הסיפור של השכנים שרבו לבין בית הכנסת? מה זה קשור? אם יש מחלוקת בין האנשים - למה בית המקדש צריך להיחרב? מה זה קשור? מה זה קשור? אני לא מבין מה זה קשור. אין קשר! לא יודע, מה - תעשה מלחמה שכולם יתאחדו ביחד, זה מובן: אתם שונאים אחד את השני? אני אדאג להביא מלחמה כדי שתתאחדו. אבל למה בית המקדש?
כי כל אחד מאיתנו חושב שכשהוא אוהב את חבר שלו - זה משהו "חמוד" כזה. אתה מרגיש שאתה נהיה בן אדם יותר קדוש, או לא? קדוש? אה, "קדוש" - זה מתאים רק למי ש... אתה יודע, צם משבוע לשבוע, מי שעושה גלגולי שלג. אה, זה בן אדם קדוש! זה שלומד בלילות, יושב על חורי נמלים, עושה גלגולי קוצים - אה, זה קדוש, קדוש. תגיד לי: בן אדם אוהב את אשתו - זה בן אדם קדוש או לא? מה זה קשור?! זה בן אדם חמוד. בן אדם חמוד. "קדוש"? מה זה קשור?
בא בורא עולם ואומר לך: לא, לא - אל תתבלבל, אל תתבלבל. כשאתה אוהב אחד את השני - אתה בן אדם קדוש. אתה יודע מה הראיה? שכשיש ביניכם שנאה - אין קדושה. אין קדושה! ולכן פרשת "קדושים תהיו" - יש שמה המון מצוות, תשעים אחוז ממנה מצוות שבין אדם לחברו. מה זה קשור, "קדושים תהיו"? למה קדושים? למה קדושים? זה לא קדוש - זה בן אדם נחמד. זה לא "קדוש". זה בא ללמד אותך: שכשאתה אוהב בבית הכנסת אנשים - אתה בן אדם יותר קדוש.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.