ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
משה רבנו מוסר נפשו למלחמת מדין • הכרת הטוב גוברת על נקמה צודקת • מעלת הבושה וחומרת ביזוי הזולת • הכרת הטוב - כרטיס כניסה לכל היכלות השמים • "העולם מסודר לגמרי" • החסד חוזר אל עושהו • הקדושה שורה במקום של אהבה ושלום • הבריחה מן המחלוקת מולידה ברכה
הבחור שנשאר בישיבה בזכות הבושה (ישיבת מיר)
משה רבנו מוסר נפשו למלחמת מדין
הקדוש ברוך הוא תלה את מיתת משה במלחמת מדין, ומשה רבנו יכול היה לדחות את המלחמה ולזכות בשנות חיים נוספות. אף על פי כן לא רק שלא דחה, אלא "נתאווה" לנקום נקמת השם וזירז את היציאה למלחמה - מסר את נפשו וויתר על כל שנותיו הנותרות.
הכרת הטוב גוברת על נקמה צודקת
למרות שנצטווה "נקום אתה בעצמך", סירב משה רבנו לצאת בעצמו להילחם במדין, מפני שגדל שם. "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן" - אפילו כלפי רשעים גמורים, וגם כאשר בגללם נהרגו עשרים וארבעה אלף מישראל, חובת הכרת הטוב עומדת בתוקפה. זהו שיא הקדושה של האדם - עידון המידות.
מעלת הבושה וחומרת ביזוי הזולת
בסיפור קמצא ובר קמצא, הגמרא מסיימת (בדברי רבי אלעזר) ש"קשה הבושה" - בורא עולם סייע ביד בר קמצא להחריב את בית המקדש בגלל הבושה שביישוהו. אפילו כלפי אדם מושחת שומר הקדוש ברוך הוא על כבודו, ומן הבושה ומן המידות הרעות נחרב הבית.
הכרת הטוב - כרטיס כניסה לכל היכלות השמים
המסר המרכזי מן החלום עם בעל התוספות: הכרת הטוב פותחת בשמים את כל השערים, ומעלתה גבוהה עד מאוד. אדם מסתובב בעולם ואינו יודע להכיר טובה - להוריו, לראש הכולל, לאשתו - ובכך מפסיד מעלה עצומה. היינו חוסכים את כל הגלות אילו ידע האדם להכיר טובה.
"העולם מסודר לגמרי"
גם מה שנראה לאדם כאילו העולם אינו מסודר - כאסון וכצער שאין להם מובן - בסופו של דבר הכל מכוון ומסודר בהשגחה מדויקת. זהו שם השיעור והמסר שהנפטר ביקש לפרסם: אף על פי שמראית העין מלמדת אחרת, העולם מסודר לגמרי.
החסד חוזר אל עושהו
כשאדם עושה חסד, אינו יודע כיצד ומתי החסד ישתלם לו בסוף. הדבר מודגם בסיפור אליהו והרב שמעון - הבחור שקיבל ארבע עשרה שנות לימוד חינם הוא שהציל בסוף את חייו של המיטיב עמו, וכך "פרע את כל החוב".
הקדושה שורה במקום של אהבה ושלום
קדושתו של אהרן התבטאה ב"וראך ושמח בליבו" - שמחה אמיתית בהצלחת אחיו. הקדושה אינה מתבטאת רק בטקסים דתיים אלא שורה במקום שבו יש אהבה ושלום בין אדם לחברו. ומנגד, שנאת חינם מסלקת את הקדושה, ובגללה חרב בית המקדש. "איש ואשה שזכו - שכינה שרויה ביניהם".
הבריחה מן המחלוקת מולידה ברכה
משפחה שבחרה לעזוב הכל - פרנסה, בית וקהילה - כדי לברוח ממחלוקת, זכתה בתמורה שילדיה "התהפכו מקצה לקצה" ונעשו מחוננים בעלי מידות טובות. מקום של שלום הוא מקום קדוש, והבורא אינו נשאר חייב למי שמוסר נפשו על שמירת השלום.
הבחור שנשאר בישיבה בזכות הבושה (ישיבת מיר)
ראש ישיבה (כמדומה הרב שמואל ברנבוים) ביקש להוציא בחור מן הישיבה לאחר שלושים ניסיונות. הבחור התחנן שיישאר כי יתבייש מהוריו ומאחותו הקטנה, וראש הישיבה השיבו: אם אתה מתבייש - תישאר. "כל בחור שאני זורק מתבייש, אבל אתה היחיד שאמר לי שיתבייש" - ומכאן שבית המקדש נחרב רק בגלל הבושה, ובמקום שיש בושה אין להיות.
המקווה בכפר שליד פריז - הבן שטבע ובעל התוספות (הסיפור המרכזי)
הרב חיים טובי זצ"ל שמע מרב בכפר צרפתי כיצד הקים בית כנסת, בית ספר ומקווה מהודר ביותר, ובנו העשירי שלמה טבע במקווה זה ונפטר בגיל שלוש. לימים נגלה אליו הבן בחלום וסיפר כי הוא גלגול של בעל תוספות שנפטר על קידוש השם, שנשמתו נשלחה דווקא אליו - בונה המקווה הטהור - כדי לטבול לפני קבורתו ולהשלים תיקונו. הבן בא להודות על הכרת הטוב ועל זיכוי הרבים, לבשר שהעולם מסודר לגמרי, ולתת שני סימנים (החלמה מחולי, ולידת בת לאחר הפרשת חלה) שאכן התקיימו.
נחוניא חופר שיחין (סיפור תלמודי מובלע)
הרב מזכיר בתוך סיפור המקווה את מעשה נחוניא חופר שיחין, שבתו (או בנו) נפלה לבור מים, ורבי חנינא בן דוסא הרגיע ש"לא ייתכן שבאותו דבר שהצטער בו הצדיק - ייכשל זרעו". הרב שוזר זאת ככאב נוסף של בונה המקווה: דווקא במקווה שבנה נפל בנו.
אליהו והרב שמעון - החסד שחזר במקווה (סיפור הרב שחר שער)
הרב שחר שער סייע לאם ברוכת ילדים לרשום את בנה אליהו בחינם לגן, לתלמוד תורה ולישיבה - ארבע עשרה שנות לימוד. שנים לאחר מכן נשלח אותו אליהו ללוות את אבי הרב שחר, הרב שמעון, למקווה - ושם, כשהתרמוסטט התקלקל והמקווה רתח, הציל אליהו את הרב שמעון מטביעה. "אותו אליהו שאבא שלי שילם עליו - הוא שהציל את אבא שלי", וכך פרע את כל חובו.
הילדים המחוננים והבריחה מן המחלוקת (סיפור הרב שלמה לוינשטיין)
מנהל תלמוד תורה בירושלים התפעל משני אחים מחוננים וצדיקים שאין כמותם, וזימן את הוריהם לברר את זכותם. האם סיפרה שגרו בדרום בקהילה מגובשת, וכשפרצה מחלוקת ויתרו על פרנסתם ובתיהם ועברו לירושלים כדי לברוח ממנה. בתמורה "התהפכו" ילדיהם הרגילים ונעשו מחוננים בעלי מידות טובות - שכר על הבריחה מן המחלוקת.
"וידבר השם אל משה לאמור, נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים ואחר תיאסף אל עמך". כותב הילקוט שמעוני: אם רצה משה רבנו שלא למות - לא מת. למה? שהקדוש ברוך הוא תלה את מיתתו במלחמת מדין. משה רבנו, כותב המדרש שם, יכול היה להגיד: בעזרת השם עוד עשרים שלושים שנה אני אלחם מלחמת מדין, והיה זוכה לחיות עוד עשרים שלושים שנה. ומשה רבנו, לא רק שלא דחה, אלא הוא אמר "החלצו לכם", והתרגום מתרגם "תזדרזו" - תזדרזו, תזדרזו.
ממש משה רבנו - המדרש תנחומא כותב: נתאווה משה רבנו לנקום נקמת השם במדין. נתאווה משה רבנו, היתה לו תאווה: איך אני יכול לנקום בהם. וממש משה רבנו מסר את נפשו, יודע שאני יכול לחיות עוד עשרים שלושים שנה, ואף על פי כן ויתר על הכל. אבל מכל מקום הוא לא הלך להילחם. וישלח - את מי הוא שלח? את אנשי הצבא ואת פנחס בן אלעזר. כותב המדרש, מדרש רבה: ולמה הוא לא הלך? אלוקים אמר לו: נקום אתה בעצמך. אמר לו - אומר המדרש - מכיוון שאני, משה רבנו, גדלתי במדין, אין זה ראוי שאני אלך להילחם במדין.
איפה הכרת הטוב שאני חייב להכיר טובה למדין? כמו שאומרים: "בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן". ככה מביא המדרש רבה. משה רבנו מקבל ציווי מהשם "נקום", והפירוש של המילה "נקום" זה אתה בעצמך. ומשה רבנו מבין: אני לא. אני אמור לדאוג להכל, נכון, אבל אני לא.
למה אתה לא? כי אני צריך להכיר טובה על מה שמדין זיכו אותי, שאני הייתי במקום שלהם. כן, נכון, שכויח, הם זיכו אותך במקום הזה, אבל כנגד זה נהרגו - עשרים וארבעה אלף יהודים נהרגו. אז מה, אז מה תאמר לי, תשמע, אבל הם אירחו אותי שם? אבל הם אנשים רשעים, מושחתים אלו.
ואף על פי כן, אף על פי כן, משה רבנו הבין שיש מצוות הכרת הטוב. אני לא יכול לעשות את זה, אני. אני לא. איזה דבר מבהיל, עד כמה המידות של האדם - ככל שהוא משפץ אותן, ככל שהוא גדל איתן - שיא הקדושה של האדם.
אותו דבר בקמצא ובר קמצא. אתם יודעים, אני לא יודע אם יש כזה אדם מושחת יותר מאשר בר קמצא הזה. אתה יודע, לנסוע מפה לרומי - זה לקח איזה חצי שנה. תגיד, חצי שנה לא נרגעת? הוציאו אותך מהסעודה, בסדר, זרקו אותך מכל המדרגות - מאז עבר חצי שנה. אני לא מבין, עד שהגעת לקיסר הזה, עוד לא נרגעת? לא, לא נרגע. לקח איתו עוד שנה עד שהוא הגיע, ואת הקורבן לא הקריבו. יפה מאוד. והוא חזר עוד חצי שנה. איזה אדם מושחת זה האדם הזה. שנה וחצי אומר: אני חייב להתנקם בהם. אתה יודע, זה צריך להיות אדם מאוד מושחת, מאוד מושחת.
ובסוף מה? בסוף איזה אסונות היו. ובסוף, בסוף, מה הגמרא מסיימת? אמר רבי אלעזר: בוא וראה כמה קשה הבושה, שהרי עזר הקדוש ברוך הוא סייע ביד בר קמצא להחריב את ביתנו ולשרוף את היכלנו וגלינו מארצנו. בוא וראה כמה גדול כוחה של הבושה. בושה של מי? של איזה אדם מושחת שהתבייש? לא, לא, זה לא. כמה שאתה חושב שהוא מושחת, באמת מושחת - ואף על פי כן בורא עולם שומר על הכבוד שלו. שומר לו על הכבוד שלו, חס ושלום, הבושה הזאת שהוא ראה שחכמים נוח להם עם זה. תראה מה זה, איזה בושה שקרה לו. מהבושה הזאת, מהמידות האלו, נחרב בית המקדש.
סיפר איזה בחור שקרא לו ראש הישיבה - אני חושב ישיבת מיר, כמדומני אני חושב, נראה לי שזה היה עם הרב שמואל ברנבוים, אם אני לא טועה. אמר לו: תשמע, אתה יודע, ניסינו איתך שלושים פעמים, עוד ניסיון, עוד ניסיון, עוד ניסיון - לא הולך, לא הולך, תשמע, לא הולך. קח את החפצים, תלך הביתה.
אמר לו הבחור: הרב, אתה יודע, אני אגיע הביתה ואני מאוד אתבייש מההורים שלי. אתה יודע, לא נעים לי מההורים, אחותי ציפי הקטנה תשאל: מה, אמא, מה מוישה עושה פה? לא נעים לי, כבוד הרב, אני אתבייש מאוד. אמר לו: אה, תתבייש? אם תתבייש - תישאר פה בישיבה. אמר לו הבחור: הרב, אני לא מבין אותך. כל בחור שאתה זורק אותו מהישיבה הוא מתבייש, מה חשבת שהוא שמח? אמר לו: כן, אבל אף אחד לא אמר לי שהוא מתבייש. אתה היחיד שאמרת שאתה תתבייש. ותראה - בית המקדש נחרב רק בגלל הבושה. לכן איפה שיש בושה, אני לא, אני שם לא יכול להיות. איפה שיש בושה, אני לא יכול להיות.
סיפר הרב צבי נקר: שמעתי את הסיפור הזה מהאדם בעצמו. יש איזה יהודי אחד גר בירושלים - לא יודע איפה הוא גר, לא נגיד ירושלים - יש לו קרן חסד שקוראים לה "ישמח משה". לרב הזה קוראים הרב חיים טובי זצ"ל. הוא נפטר כ"ו בניסן תש"פ. מכיר אותו? שמעת? אבל זה שמעתי ממנו.
הוא היה מסתובב בכל מקום כדי להחזיק את קרן החסד שיש לו. הוא הגיע לאיזה מקום בצרפת, אמרו לו שיש איזה כפר, שעה נסיעה מפריז, שהאנשים שם מאוד מאוד חמים. אם תבקש צדקות, יתנו לך בלב שלם.
הגעתי למקום, באמת כמו שאמרו. אנשים חמים, טובים, תורמים, באמת בצורה גדולה מאוד. נשארתי שם כמה ימים. בשבת התארחתי אצל רב המקום, הייתי אצלו. אני בשבת רואה שיש איזה וילון בתוך הבית, על הקיר, ומאחורי הווילון אני רואה ששמו שם בלוקים - סגרו שם בבלוקים את הדלת ואת החלונות. שאלתי את הרב: למה סגרו פה את... כאילו מה זה העניין שסגרת פה את הבלוקים, את הדבר הזה? לסיפור הזה יש כמה גרסאות, אני אומר מה ששמעתי מהאדם.
בקיצור, אמר לו: אני אספר לך מה שהיה. אני גרתי בארץ ישראל. יום אחד פגשתי מישהו מצרפת, אומר: אתה יודע, אני גר באיזה יישוב, אין שם כלום. אמרתי לו: מה פירוש אין כלום? כלום כפשוטו, כלום. לא בית כנסת, לא מקום לימודים, אנחנו כולם יהודים אבל אין לנו כלום. הרגשתי שכאילו יש לי שליחות. נסעתי למקום. דבר ראשון הקמתי בית כנסת. עברתי ממקום למקום ודאגתי שכולם יבואו להתפלל. כשכולם יבואו, קיבצתי אותם, פתחנו בית ספר - בית ספר לבנים, לבנות - ולאט לאט, ברוך השם, הכל פורח.
הכל היה טוב חוץ מדבר אחד. מקווה - לא היה לנו מקווה. בשביל מקווה צריך לנסוע לפריז, זה שעה נסיעה הלוך חזור. היו לנו בעיות בשבת, בחגים, וגם אנשים קשה להם לנסוע שעה. החלטתי שאני הולך להקים מקווה בבית שלי. בחצר בניתי מקווה. אבל כל דבר שעשיתי, על כל צעד הבאתי רבנים. על כל צעד לקחתי את הדעות הכי מחמירות שיכולים להיות. הכי מחמיר שיכול להיות - לפי הדעות האלו בניתי את המקווה. לקח לי שלוש וחצי שנים לבנות את המקווה.
עכשיו תראה, אתה רואה פה את הבלוקים האלו שיש? בגלל שפה היה לי דלת שאני יורד לחצר, וגם חלון שאני יכול לראות את החצר. בגלל שבניתי מקווה, זה כבר לא הכי נעים, פשוט סגרתי את המקום. סגרתי הכניסה, ומי שרוצה יכול לבוא להיכנס לשם.
ברוך השם, ביני לביני נולדו לי תשעה ילדים. תשעה בנים נולדו לי. כל כך ציפיתי לבת, אבל בת לא הגיעה. ברוך השם, כשנבנה המקווה היו בשורות טובות. אמרתי: יופי, תודה להשם. ובלידה עשירית - נולד עוד בן. ברוך השם, עשרה בנים. לבן העשירי קראתי שלמה. אבל הבן הזה, איך שהוא נולד, התמלא הבית, כמו שאומרים. התמלא הבית אורה, היה כזה שמח בבית. אני ואשתי היינו כל כך קשורים לילד הזה, משהו שאי אפשר לתאר.
לא יודע באיזה גיל זה היה. שבת אחת חיפשנו את הילד הזה בבית. אשתי קוראת לו: שלומ'לה, שלומ'לה - לא נמצא. מסתובבת פה, מסתובבת, עשתה סיבוב, היא רואה שהדלת של המקווה פתוחה, נכנסה, רואה ששלומ'לה - לא יודע מה עשה שם, אולי נפל, היה כבר קצת גדול, היה בגיל שלוש - צנח לתוך המקווה ועלה לשמיים.
אני לא יכולתי להתנחם. כמה שאנשים באו וניחמו, לא יכולתי להתנחם. עליתי לכל הגדולים בצרפת, גם בארץ ישראל, כולם דיברו, סיפרו מה שסיפרו, אבל להתנחם לא יכולתי להתנחם. אין, לא יודע. גם הקשר הנפשי שלי עם הילד הזה, ועוד הכאב שכאב לי - הסיפור של נחוניא חופר שיחין, שהבן שלו נפל לתוך הבור של המים, ואמר לו רבי חנינא בן דוסא: אל תדאג, הוא יעלה. לא ייתכן שבאותו דבר שהצטער הצדיק בו - יכשל זרעו. לא יכול להיות. אני בניתי מקווה, ובמקווה שלי התינוק, הבן שלי, נפל.
עבר איזה זמן, ויום אחד אני ישן בלילה, מתגלה אליי איזה מישהו מבוגר מאוד, זקן, כולו אור על הפנים, ואומר לי: אבא, תפסיק לבכות, תירגע אבא. אני אומר לו: מה אבא? אתה יכול להיות סבא שלי, אתה יכול להיות אבא, ואתה אומר לי אבא? אומר לי: לא, אבא, אני שלמה שלך. אני שלומ'לה שלך.
תשמע אבא, רציתי להגיד לך: אני מבעלי התוספות. נפטרתי בצרפת על קידוש השם. עכשיו, חוץ ממה שאני בעלי התוספות, גם זכיתי למות על קידוש השם. כל מקום שהגעתי למעלה בשמיים, נפתחו כל השערים. חוץ ממה שהייתי שקוע בלימוד, חוץ מכל הדברים האלו, חוץ ממה שהייתי קדוש - נפתחו כל השערים.
חוץ מהיכל אחד שלא מסכימים להכניס אותי. בהיכל הזה נכנס רק מי שטבל לפני הקבורה שלו. ומכיוון שבהלכה כתוב שמי שמת על קידוש השם וכולו מלא דם, קוברים אותו עם הדם שלו, עם הבגדים שלו, כי זו הזכות שלו - אז מה אני אעשה? כאילו ההלכה אומרת שככה עושים. אמרו לי: נכון, אתה יכול להיכנס בכל ההיכלות, אבל בהיכל הזה אין מה לעשות. פה חייב להיכנס רק מי שטבל לפני הקבורה שלו.
ואמרתי: אז מה עושים? בחרו בך, אבא, שאתה בנית מקווה בהכי מחמיר, המקווה הכי טהור מכל המקוואות - בחרו בך שהנשמה שלי תרד אליך. זהו, נגמר התיקון, אני עליתי למעלה.
תראה אבא, לבוא אליך בחלום שלא תדע - זה צער שאי אפשר לתאר אותו. הנפטר לא יכול לרדת פה לעולם, זה צער גדול לנפטר, מאוד מאוד. באתי אליך אבא בגלל שלושה דברים.
אחד - אני חייב לך הכרת הטוב. אצלך גדלתי בבית והייתי אצלך שלוש וחצי שנים. אני חייב לך הכרת הטוב, אבא. ואני רוצה להגיד לך אבא שתדע, שעל הכרת הטוב בשמיים נפתחים כל השערים. תדע לך אבא, הכרת הטוב בשמיים זה מאוד מאוד גבוה, מאוד גבוה.
דבר שני - באתי אליך בגלל שאתה בנית מקווה ועשית זיכוי הרבים. זיכוי הרבים - הייתי מוכן לסבול כדי לבוא אליך שאתה עושה זיכוי הרבים.
דבר שלישי - שאתה תפרסם את הסיפור הזה ותגיד לאנשים שהעולם מסודר. גם מה שנראה להם שהעולם לא מסודר - העולם הזה מסודר לגמרי.
אני יודע אבא שאתה תתעורר מהחלום ותגיד "חלומות שווא ידברו". כדי שהחלומות לא יהיו שווא, אני רוצה להגיד לך שני דברים, שני סימנים שהחלום הזה אמיתי. אחד - יבוא יום, אבא, ואתה תהיה חולה בעוד כמה חודשים, והרופאים יתייאשו ממך. אל תדאג, ביום בהיר אתה תקום, לא יהיה כלום. גם אם כל הרופאים יגידו שכבר יש קריסת מערכות ואין כלום - יבוא יום אתה תקום. דבר שני - תקפידו אתה ואמא לעשות כל יום שישי הפרשת חלה, ובעזרת השם בעוד עשרה חודשים תיוולד לכם בת. זה הסימן שהחלום הזה אמיתי.
התעוררתי מהחלום, אני בבוקר ממהר. אני רואה שגם אשתי מאוד מרוגשת. מה? היא אומרת: שלומ'לה בא בחלום ואמר לי, אמא, תקפידי בהפרשת חלה כל יום שישי, נזכה לבת. אתה רואה - יש לנו תשעה בנים בבית ונולדה לנו בת עכשיו. החלום הזה אמיתי. כמה הכרת הטוב בשמיים פותחת את כל השערים.
וזה מה שמשה רבנו עשה פה. משה רבנו הבין, גם כשאלוקים אמר לו "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" - אני לא. למה אתה לא? כי יש לי הכרת הטוב, הכרת הטוב למדיין, אפילו שהמדיינים האלו רשעים גמורים.
אז כמה אדם שמסתובב ברחובות, כמה יש לו הכרת הטוב להורים שלו? אני אומר לך שאנשים מסתובבים ברחובות וחושבים שההורים זה עוד איזה "מאן דאמר". תשמע, יש הורים, בסדר, שיהיה. כאילו, מי כבר אבא שלי? ומי כבר אמא שלי? לא רציני. בסדר, אמרו לי משהו לעשות, שיהיה, שיגידו.
תגיד לי, אתה נורמלי? איפה הכרת הטוב שלך? רק הכרת הטוב, לא שום דבר, בלי המצוות שיש. רק הכרת הטוב שאדם חייב להכיר טובה.
כמה אדם צריך להתחזק להכיר טובה לראש כולל. תגיד לי, אתה מגיע לכולל? מה אתה חושב, שלהשיג כסף זה קל? ואדם נכנס לכולל ויש לו רק תלונות. אתה מכיר איזה אדם שאמר פעם אחת, פעם אחת, לראש כולל "יישר כוח"? כל היום רק תלונות, אני אומר לך, רק תלונות, אנשים רק מתלוננים כל היום. האדם דאג להביא לך כבר קמחא דפסחא. כן, אבל למה אני קיבלתי שני סוכר וחבר שלי קיבל שלושה סוכר? זה מה שיש לך להגיד? חוץ מזה אמרת מילה טובה? אמרת יישר כוח? לא אמרת כלום. אני לא מבין, אדם מסתובב בעולם ולא יודע להכיר טובה.
וכמה אדם צריך להכיר טובה לאשתו? אוהו. לפי הפרצופים רואים כמה אכלתם היום. אכלתם היום שלוש סעודות, אני מאמין, ועוד גלידה ועוד עוגה, ומה עוד? נו, ומה עוד? תגיד, אמרת איזה מילה טובה? בטח אמרתי - כן, כמי שכפאו שד אמרת את זה. תגיד, פעם אחת, מתי אדם הולך בהכרת הטוב?
הכרת הטוב קיבלנו מבעלי התוספות, שלהכיר טובה זה כרטיס כניסה לכל ההיכלות למעלה. אדם חייב לדעת להכיר טובה. היינו חוסכים את כל הגלויות, היינו חוסכים את כל הגלות שיש לנו היום, רק על זה שאדם יודע להכיר טובה.
סיפר, אני עובר למשהו אחר. סיפר הרב שחר שער שליט"א, הוא מנהל של רשת גנים של חב"ד ברחובות.
יום אחד קיבלתי טלפון מאיזו אישה. היא אומרת: אנחנו משפחה ברוכת ילדים, שלושה עשר ילדים יש לנו בבית, אין לי מאיפה להביא להם אוכל. הלכתי לרשום את הילד שלי, את הילד אליהו, בגן, אמרו שצריך לשלם דמי שכלול, אין לי, אין לי. אם אתה יכול להכניס את הבן שלי לגנים בלי לשלם, כי באמת אין לי. במקרה הטוב אני דואגת להביא לילדים שלי ארוחת בוקר, צהריים, ערב - הכוונה פרוסה עם ממרח. זהו, זה מה שיש. ובשבת, אני עובדת כל השבוע כדי להביא לילדים שיוכלו חתיכת עוף. בעלי חולה ואני בבית מטפלת לבד, לבד, לבד. אז אם אתה יכול לרחם...
הוא אמר לה: אני אבדוק, אני אתן לך תשובה. אחרי יומיים אמר לה: דיברתי עם האנשים וזה הסתדר. את יכולה לרשום אותו, ובעזרת השם הכל יסתדר.
שלוש שנים עברו, היא מתקשרת אליו: שלום, הבן שלי עכשיו עולה לתלמוד תורה, אין לי מאיפה לשלם שכר לימוד. אם אתה יכול לדבר עם האנשים... אומר הרב שחר שער: התקשרתי למנהל, דיברתי איתו, אמרתי לו כך וכך הסיפור, היה מוכן לקבל וקיבל את הבן.
שמונה שנים, מתקשרת אליו עוד פעם האישה הזאת: הבן שלי רוצה להתקבל לישיבה באור יהודה, לישיבה מאוד טובה, אבל צריך לשלם שכר לימוד. אין לי מאיפה לשלם. אם אתה יכול לדבר עם ראש הישיבה שיקבל את הבן שלי בלי שכר לימוד. התקשרתי לראש הישיבה, אמרתי לו: תשמע, ילד פרח, פרח, משהו משהו. תקלטו, תשמעו, זו המציאות. אמר לו הרב שחר: אני אעשה לו ריאיון, מבחן, אם באמת זה בחור טוב, אז נלך על זה. באמת בחן אותו, עשה ריאיון - באמת בחור נפלא ביותר, קיבל אותו.
שלוש שנים עברו, הבחור הזה אליהו - שיעור ג' ישיבה קטנה. יום אחד הרב שחר הזה אומר לאליהו: אם אתה יכול ללכת עם אבא שלי למקווה, אבא שלי מבוגר מאוד, אני מפחד עליו. אם אתה יכול לקחת אותו למקווה. אמרתי לו בסדר.
הלכתי, וקראתי לעוד איזה חבר שיבוא איתי. נכנסנו לתוך המקווה, ואני אמרתי לאבא שלו - קוראים לו הרב שמעון - אמרתי לרב שמעון: תעמוד בצניעות, הרב ייכנס לבד, אנחנו מחכים לך פה. טוב, הוא נכנס. אני, מה, דקה - אני שומע שקט. עוד דקה שומע - אני אומר לו: הרב שמעון, הרב שמעון! אין קול ואין עונה.
נכנסתי - פשוט מה שהתברר, התרמוסטט של החימום התקלקל, והמקווה בער באש. היה חם מאוד, כשהוא נכנס בפנים האדים עלו לו לראש, הסתחרר ונפל לתוך המקווה. אליהו הזה אומר: קראתי לחבר שלי, רוץ תשיג הצלה! ואני קפצתי לתוך המקווה, תפסתי אותו וסחבתי אותו כמה שאני יכול במדרגות, בכל הכוח. ובאמת משמיים היו שם כמה אנשים של הצלה שהגיעו. ממש היה נס גדול.
ברוך השם עבר בשלום, היה בבית חולים כמה ימים ואחר כך השתחרר בריא ושלם, תודה להשם.
בשביעי של פסח החבדניקים עושים סעודת משיח. אז עשו סעודת משיח וגם מסיבת הודיה. כל אחד דיבר על הנס הגדול שהיה. אחרי שסיימו, קם הרב שחר, הבן של הרב שמעון הזה. אמר: תשמעו, אני שלחתי את אליהו שילך עם אבא שלי, ובסוף אליהו הזה הוא שהציל את אבא שלי.
אנשים חושבים שאליהו הזה היה ארבע עשרה שנים בשלוש מסגרות - בגנים, בתלמוד תורה ובישיבה - בחינם. זה לא היה בחינם. אבא שלי שילם עליו את הכל. ובורא עולם גלגל שכשהוא ילך למקווה, אז אליהו יבוא איתו. אותו אליהו שאבא שלי שילם עליו ארבע עשרה שנים שכר לימוד, הוא אותו אחד שהציל את אבא שלי.
ללמדך שכשאדם עושה חסד, אתה לא יודע איך בסוף החסד הזה משתלם. ותגיד לאמא שהיא לא צריכה לשלם כלום, כי כבר אתה, אליהו, פרעת את כל החוב. אדם לא יודע, כשהוא עושה טוב לשני, כמה הוא משפיע בסוף על עצמו את הטוב שיש.
אני מסיים. אנחנו מברכים - הכהנים מברכים כל בוקר - "אשר קידשנו בקדושתו של אהרן". אני לא מבין. תגיד לי, מי זה האהרן הזה, שהוא כזה ענק, כזה קדוש, שהוא יכול להשפיע קדושה על מיליארדי כהנים בעולם, מאהרן הכהן ועד היום? כמה כהנים היו? מיליארדי כהנים היו. אלוקים יכול להשפיע קדושה על כל העולם - תגיד, אהרן הכהן, איזה מנוע טורבו זה? איזה מנוע שאתה יכול להטעין את כל הכהנים בקדושתו של אהרן? זה צריך להיות משהו ענק. לא נגמר, זה משהו מפלצת.
וכולם אומרים "אשר קידשנו בקדושתו של אהרן". תגיד לי, מה זה קדושתו של אהרן? אני צריך לדעת. מה אהרן עשה שהוא קדושתו של אהרן? אה - כשהוא ראה את אחיו, "וראך ושמח בליבו". מה זה? אני לא מבין. אני לא ראיתי את אחי שישים שנה, לא יום אחד לא ראיתי אותו, מלפני שישים שנה לא נפגשתי איתו. עכשיו, הוא כבר אחי - אתה זוכר את אחיך הקטנצ'יק הזה, הקטן? הוא כבר נהיה משה רבנו, הוא כבר מדבר עם אלוקים, הוא יהיה במקומך. אז אהרן הכהן מה עשה? "וראך ושמח בליבו". שמח בליבו - איזה דבר גדול זה.
אה, איך זה נראה לנו? כשאהרן חיבק את משה רבנו ונישק אותו, איך זה היה נראה לך? שני אחים נפגשים אחרי שישים שנה, וזה נגמר פה. תגיד לי, זה גם קדוש או לא? קדוש? מה זה קשור לקדושה? מה זה קשור ששני אחים נפגשים? קדוש! אתה יכול להגיד לי, תשמע, שיהיה אהבה ואחווה, שלום ורעות - זה מסתדר טוב. אבל קדוש, מה זה קשור קדושה פה?
כל יום יש ברכה שמברכים אותך, שאם תראה את אחיך ותנשק אותו, אתה נהיה אדם יותר קדוש. לכן, כמו שדיברנו שבוע שעבר, בגלל זה, בגלל שנאת חינם אין בית המקדש. למה? כי אין קדושה. איפה ששנאה, אין קדושה. אתה שואל, מה קשור שנאה לקדושה? כן, כשאתה אוהב מישהו, אתה נהיה אדם קדוש.
אני מסיים. סיפר הרב שלמה לוינשטיין שליט"א, מנהל תלמוד תורה בירושלים, סיפר לי: יש לי שני ילדים בתלמוד תורה, שני אחים. אני אומר, אם אני הייתי רוצה לברך את ההורים שיזכו לכאלו ילדים. זה ילדים שכמותם בתלמוד תורה עד היום לא היו, וגם לא יהיו. זה שני ילדים מחוננים, ברמה הכישרונית הם ברמה גבוהה מאוד. אבל הם גם מאוד צדיקים, ומידות טובות, אתה לא יכול להאמין. עוזרים לכולם, שמחים בכולם, אתה יודע, משהו לא בנמצא. וגם מאוד צדיקים, אתה רואה את האור על הפנים שלהם.
יום אחד אמרתי לאחד המלמדים: כשההורים יגיעו לאספת הורים, תגיד להם שהמנהל קורא להם במשרד. כשהגיעה אספת הורים, הגיעו ההורים, המלמד אמר להם: המנהל רוצה אתכם במשרד. הם הגיעו למשרד, המנהל אומר להם: אני רוצה שתגידו לי, מה זכיתם לכאלו ילדים? זה לא עוד ילדים, זה לא עוד איזה רמה, אתה יודע, יש רמה א' ויש רמה ב' - לא, לא, זה משהו לא בנמצא. מה עשיתם? מה הזכות שיש לכם?
אומרת לו האם: אני אגיד לך. אנחנו גרנו בדרום הארץ, נתיבות, אופקים, שם באזור. היינו קהילה מגובשת מאוד, מאוד מאוד מגובשת, הכל. ויום אחד פרצה מחלוקת בקהילה. עכשיו תראה, לי יש עבודה ולבעלי יש עבודה. אנחנו מתפרנסים שם, יש תלמודי תורה, מוסדות לימוד, הכל טוב.
פרצה מחלוקת. בעלי אמר: אנחנו אין לנו קשר למחלוקת הזאת, אנחנו בצד, מחכים בצד. אני אמרתי לבעלי: מה זה אתה בצד? מקום שיש מחלוקת לא נשארים פה. מה זה בצד? ביום בהיר ארגנו את הארגזים ועזבנו את המקום. נסענו לירושלים, ויתרתי על העבודה שלי, בעלי ויתר על העבודה שלו, ונסענו לירושלים, עזבנו את הכל.
הגענו לירושלים, לקח כמה זמן עד שהתאפסנו. אבל בורא עולם לא נשאר חייב. פתאום ביום בהיר אנחנו רואים שהילדים שלנו התהפכו מקצה לקצה. התהפכו! הם היו ילדים רגילים כמו כולם, וביום בהיר בורא עולם החזיר לנו כאלו ילדים מחוננים, צדיקים, מידות טובות - על זה שברחנו מהמחלוקת.
זה כדי שאנחנו נלמד: איפה שתראה שיש שלום - הפירוש של המילים האלו הוא שאתה אדם קדוש. לא, זה לא משהו שיהיה נחמד, שיהיה נעים. לא נחמד ונעים - מקום שאתה אוהב את השני זה מקום קדוש. והשכינה איפה שרויה? "איש ואשה שזכו - שכינה שרויה ביניהם". איפה שרויה השכינה הזאת? מה עושים כבר בבית? בבית אוכלים, מתקלחים, מכבסים כביסה, שוטפים את הרצפה - נו, פה תהיה השכינה? איזו שכינה פה? כן, מקום שאוהבים אחד את השני - פה השכינה נמצאת.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.