ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
ספר דברים כ"ספר הישר" • "לפנים משורת הדין" - חביב מהכל • מצוות כיבוד אב ואם - "גם אתה פה" • כיבוד הורים - סגולה למחילת עוונות • כיבוד הורים - סגולה לאריכות ימים והצלחה • עמל התורה מול כיבוד ההורה - "כל רגע מצווה דאורייתא" • זכות שימוש אב - הבן שנשאר בבית • כיבוד אם המבטל גזרה - ארבע עשרה שנה מעל הטבע • "עוסק במצווה פטור מן המצווה" • בין הזמנים - זמן של ניסיונות וזכייה
הבורקסים והפחית - הקבצן שחזר עשיר • החזון איש ואמו - חצי שעה של חדשות • רב חיים מוורמיזא ובנו בצלאל - ברכת השימוש • הרב יעקב עקיבא ברושטיין - ארבע עשרה שנה בזכות אמו • הגיס והרב אברהם דב אויערבאך - הצעקה על מנחה • האברך מטבריה - אביו שיצא מרמת הגולן
ספר דברים כ"ספר הישר"
הגמרא בעבודה זרה כ"ה קוראת לספר דברים "ספר הישר" על שם הפסוק "ועשית הישר והטוב", ועל כך שואל המהרש"א מדוע דווקא מצווה זו נותנת לספר את שמו מבין מאתיים מצוותיו. אחד התירוצים באחרונים: חז"ל באו ללמד שהתנהגות לפנים משורת הדין חביבה לפני השם יותר מכל מה שבספר - יותר מעשרת הדיברות ומקריאת שמע.
"לפנים משורת הדין" - חביב מהכל
עיקר רצון הבורא הוא שנכבד ונאהב זה את זה מעבר לחיוב ההלכתי, יותר ממה שאנחנו חייבים. המסר המרכזי של השיעור הוא שהרגעים שבהם אדם עושה מעבר למחויב הם המביאים את הנחת הגדולה ביותר לבורא עולם.
מצוות כיבוד אב ואם - "גם אתה פה"
בין הזמנים הוא זמן של מפגש עם ההורים, והדיבר "כבד את אביך ואת אמך" מלמד את האדם להתבטל ולהרגיש "שאני מאן דאמר" - שגם אני קיים כדי לקיים את רצון התורה. ההתבטלות אל ההורה, ולא תחושת "גם אני", היא לב המצווה.
כיבוד הורים - סגולה למחילת עוונות
תנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ד) לומד מסמיכות כיבוד אב ואם לשמירת שבת שהמכבד את הוריו אינו בא לידי חטא, ואם חטא - נמחל לו הכל ("אל תקרי מחללו אלא מחול לו"). ספר "לב טהור" מסיק מכאן שהמכבד את הוריו מוחלים לו על כל עוונותיו, אף במעשים הפשוטים ביותר.
כיבוד הורים - סגולה לאריכות ימים והצלחה
רבי חיים פלאג'י העיד על עצמו שכל מה שזכה - אריכות ימים וריבוי חיבוריו - הכל בזכות שכיבד את הוריו והאכיל אותם יום יום, גם לאחר שנשתבשה דעתם. הזכות אינה תלויה בשום מעלה אחרת אלא בכיבוד ההורים לבדו.
עמל התורה מול כיבוד ההורה - "כל רגע מצווה דאורייתא"
החזון איש, השקוע בתורה בעומק שאין לתאר, היה מפסיק את לימודו כדי לשבת חצי שעה עם אמו ולדבר עמה בענייני חדשות שאהבה. כל רגע של עיכוב נחשב בעיניו איסור דאורייתא של צער אם, וכשנודע לו שהצטערה - סגר את הגמרא ורץ אליה.
זכות שימוש אב - הבן שנשאר בבית
רב חיים מוורמיזא השאיר את בנו הבכור בצלאל לשמשו בעוד אחיו נסעו ללמוד אצל המהרש"ל, וכשחזרו האחים גאונים ובצלאל חש שנעקף - בירכו אביו בזכות השימוש שיזכה לבנים גדולי ישראל, ומזרעו יצא המהר"ל מפראג. השפלות שבהכנת חביתה לאב מתגלה כמצווה דאורייתא שאין לתאר את שכרה.
כיבוד אם המבטל גזרה - ארבע עשרה שנה מעל הטבע
לאחר שנגזרה על אב גזרת מחלה קשה (חצי שנה על פי הטבע), הורה לו הרב משה שפירא לנצל כל רגע לכיבוד אמו האלמנה, והוא מסר נפשו על שמחתה יום יום. הוא חי ארבע עשרה שנה מעל התחזית, ונפטר רק חודשיים וחצי לאחר פטירת אמו - קיום גלוי של "למען ייטב לך והארכת ימים".
"עוסק במצווה פטור מן המצווה"
העוסק בכיבוד הורים או בצדקה פטור לגמרי ממצווה אחרת, ואין כאן "גם וגם" אלא פטור מוחלט. הרב אברהם דב אויערבאך גער בחריפות במי שהזכיר לו תפילת מנחה בעודו עוסק בצדקה, שכן אין אפשרות להכניס מצווה נוספת לתוך העיסוק במצווה.
בין הזמנים - זמן של ניסיונות וזכייה
דווקא בבין הזמנים, שבו "כביכול הכל מותר", אפשר לזכות יותר מבאלול, משום שבו רבים הניסיונות בבין אדם לחברו ובקדושת העיניים. עמידה בניסיון ברגע אחד חורטת שורש נצחי בילדים, בנכדים ובנינים, והוויתור על ממון או נוחות למען ערכי התורה מותיר חותם חינוכי לדורות.
הבורקסים והפחית - הקבצן שחזר עשיר
בעל מפעל עשיר עצר פעם אחת בדרכו ברגל לעבודה, נתן צדקה לקבצן וקנה לו שתי בורקסים ופחית מתוך יחס אנושי. שלושים שנה לאחר מכן, כשמפעלו של הנותן פשט את הרגל, הגיע אליו אותו קבצן - שבינתיים שב והתעשר - והציע להיכנס כשותף, בזכרו את הבורקסים שהחזירו לו את האמונה בעצמו. השותפות החזירה את המפעל לאיתנו, כהמחשה לכוחו של מעשה "לפנים משורת הדין".
החזון איש ואמו - חצי שעה של חדשות
החזון איש, שהעיד שכל מדרגתו בזכות כיבוד אב ואם, היה מפסיק את לימודו העמוק כל יום ומדבר חצי שעה עם אמו על ענייני חדשות שאהבה. פעם אחת, כשנודע לו שאמו הצטערה על שלא בא, סגר את הגמרא ורץ אליה מיד, באמרו שכל רגע של עיכוב הוא איסור דאורייתא של צער אם.
רב חיים מוורמיזא ובנו בצלאל - ברכת השימוש
רב חיים מוורמיזא השאיר את בנו הבכור בצלאל לשמשו בעוד אחיו הצעירים נסעו ללמוד אצל המהרש"ל. כשחזרו האחים גאונים ובצלאל חש מקופח על שנשאר להכין לאביו חביתה, בירכו אביו בזכות שימושו שיזכה לבנים גדולי ישראל - ומזרעו נולד המהר"ל מפראג.
הרב יעקב עקיבא ברושטיין - ארבע עשרה שנה בזכות אמו
לאב חלה בשומה שהתגלתה כמחלה קשה עם גרורות, ורופאיו נתנו לו כחצי שנה עד שנה לחיות. בהוראת רבו הרב משה שפירא הקדיש כל רגע לכיבוד אמו האלמנה - מתקשר אליה כל בוקר, נוסע אליה יום יום, מכין לה אוכל בעצמו ואף שר עמה - וזכה לחיות ארבע עשרה שנה, ונפטר רק חודשיים וחצי לאחר פטירתה.
הגיס והרב אברהם דב אויערבאך - הצעקה על מנחה
גיסו של הרב סיפר שישב עם הרב אברהם דב אויערבאך רבה של טבריה בדיון בענייני צדקה, וכשהזכיר שקרבה שקיעת החמה לתפילת מנחה - גער בו הרב בחריפות, שאין להכניס מצווה אחרת לתוך העיסוק במצוות צדקה. הסיפור ממחיש את "העוסק במצווה פטור מן המצווה" כפטור מוחלט.
האברך מטבריה - אביו שיצא מרמת הגולן
אברך מטבריה סיפר שכילד נסע עם משפחתו לאתר ברמת הגולן שהובטח כחרדי לחלוטין, וכשגילה אביו את הפריצות במקום - יצא מיד עם המשפחה וּויתר על כל הכסף ששולם. אותו רגע של ויתור והקפדה על קדושת העיניים חרט באברך שורש לכל חייו, ונעשה יסוד למה שהוא עצמו משריש בילדיו.
גמרא במסכת עבודה זרה בדף כ"ה אומרת הגמרא: ספר דברים נקרא ספר הישר. למה? בגלל הפסוק שבפרשה שלנו, פרשת ואתחנן: "ועשית הישר והטוב".
על הדף שואל המהרש"א: בחומש דברים יש יותר ממאתיים מצוות, ואף על פי כן לא מצאנו שנכתב שמו של ספר דברים על איזו מצווה אחת מתוך המאתיים מצוות אלו. בנוסף, יש גם כן את עשרת הדיברות, יש גם קריאת שמע, יש גם פטירת משה רבנו. ספר דברים עמוס בדברים, עמוס. למה חז"ל מצאו מכל החומש הזה לקרוא לו ספר הישר בגלל פסוק אחד שנאמר "ועשית הישר והטוב"? ככה שואל המהרש"א.
יש הרבה תירוצים. המהרש"א מתרץ, הבן איש חי יש לו עוד כמה תירוצים. אחד התירוצים שראיתי באחרונים: באו חז"ל להגיד לך, הספר הזה נקרא ספר הישר כי אלוקים רוצה ללמד אותך שהדבר שהכי חביב בעיניי - ראית את עשרת הדיברות? ראית מה שהיה בקריאת שמע, "והיה אם שמוע"? אתה רואה כל הספר הזה - תדע לך שחביב מהכל, חביב בעיניי, שבן אדם נוהג לפנים משורת הדין. כשבן אדם עושה "ועשית הישר והטוב", זה חביב בעיני השם יותר מהכל.
זה לכן חז"ל קבעו לזה ספר שנקרא ספר הישר. כל זה כדי ללמד אותנו שאיפה שהבן אדם יודע יותר להתנהג לפנים משורת הדין, שם בורא עולם חביב בעיניו יותר מעשרת הדיברות, חביב בעיניו יותר משמע ישראל. כי אלוקים רוצה שאנחנו באמת נתחזק ונכבד אחד את השני, נאהב אחד את השני - לא לפי הלכה, אלא לפנים משורת הדין, יותר ממה שאנחנו חייבים.
סיפר איזה יהודי אחד: יום אחד נפשי חשקה ללכת לעבודה ברגל. אמרו שכשהולכים ברגל זה משנה קצת את החשיבה, את העניינים. אמרתי אני אלך ברגל לעבודה. כשאני הולך ברגל באחת המדרכות, ישב שם על הספסל איזה קבצן אחד, הושיט את היד וביקש צדקה. נו, כל האנשים עוברים, אף אחד לא מתייחס אליו אפילו. אני כמו כל האנשים, גם אני עברתי כמו כולם.
אבל פתאום בא בליבי, הרגשתי שכאילו מישהו אמר לי: למה אתה עובר ככה? תתייחס לבן אדם הזה. ובאמת, אני חזרתי בחזרה, הוצאתי מהכיס כמה שקלים, אולי ארבעה־חמישה שקלים, נתתי לו, והסתכלתי עליו. ראיתי שהבן אדם הזה לא זקוק להרבה כסף. זה לא הכסף חשוב פה, חשוב היחס שיש פה. ראיתי את העיניים שלו, עיניים של צער.
באותו אזור היתה שם מאפייה. נכנסתי למאפייה, קניתי שתי בורקסים גדולים ופחית, ובאתי אליו. אמרתי לו: הבאתי לך משהו שיהיה לך לבוקר לאכול. הוא אומר לי: תודה רבה, תודה רבה! כמו ששימחת אותי, בעזרת השם אלוקים ישמח אותך. אני אמרתי אמן והלכתי. זהו, ברוך השם.
אני יש לי מפעל, והמפעל הזה הניב עושר גדול. אבל מה לעשות שהגלגל - לפעמים בורא עולם מסובב אותו - ויום אחד הגלגל הסתובב לכיוון למטה, וכל איפה ששמתי את היד נהיה חלודה. עסקאות נפלו, איפה ששמתי את היד, אתה יודע, נפל. נכנסתי פתאום לחובות על גבי חובות, ועד שהגעתי למצב שזהו, צריכים לסגור את המפעל, אין מה לעשות. פשוט המפעל הזה הפך להיות ממש כעול כזה גדול.
כשאני עוד מתלבט מה לעשות, אני מקבל טלפון מאיזה יהודי אחד. אומר לי: יהודי, שמעתי שיש לך מפעל והמפעל הזה פשט את הרגל. תגיד לי, אני רוצה לפגוש אותך. אני יכול לפגוש אותך? אמרתי לו: כן, בשמחה, תבוא, אני נמצא במפעל. הבן אדם הגיע, אומר לי: שמעתי שהמפעל לא הכי זה, אני מוכן להיכנס איתך כשותף לעסק. אומר לו: בן אדם, למה אתה צריך להיכנס למיטה חולה? זה מפעל שכבר לא הולך. תשמע, אם היה הולך אז הייתי מרוויח. אמר לו: תשמע, לא דומה. אתה לבד אולי לא יכול להצליח, אבל אני ואתה, שתי כוחות חדשים, נתחיל עוד פעם, מי יודע אולי נצליח להרים את המפעל בחזרה. אמרתי: כן, אבל למה אתה מחפש בעיות? למה לך לחפש בעיות?
אמר לו: לא משנה, אני מוכן להיכנס איתך. אמרתי לו: אבל כאילו אני לא מבין את הראש שלך. אומר: תגיד, אתה לא מכיר אותי? הסתכלתי עליו, אמרתי לו: לא, לא מכיר אותך. תנסה להיזכר אולי בכל זאת. אני מנסה - לא, לא זוכר. אומר לי: אתה זוכר את הקבצן ההוא, לפני שלושים שנה? אתה זוכר את הקבצן לפני שלושים שנה, שהוא היה עם פחית ושתי בורקסים? אמרתי לו: כן, אני זוכר את זה. אמר לי: זה אני.
תדע לך שאני הייתי בן אדם עשיר. ויום אחד, כמוך בדיוק כמוך, נפלתי. כשנפלתי, אז אני סגרתי את המפעל שלי, וכפשוטו נפלתי עד למטה. וזהו, מה היה לי בחיים? לעשות שנורר, זה מה שהיה לי בחיים. אתה יודע מתי זה התחיל? כשאתה באת וקנית לי בורקס ופחית, אתה כביכול האמנת בי, נתת לי כוח, נתת לי עידוד. אמרתי לעצמי: די, אז מה נפלת? קום בחזרה, קמים עוד פעם, קמים.
וקמתי בחזרה, וברוך השם התעשרתי. היום אני עשיר גדול. ושמעתי שהמפעל שלך עומד לפני סגירה. אמרתי: הגיע הזמן שאני אפרע לך את שתי הבורקסים ואת הפחית. אני מוכן להיות שותף איתך ביחד ולהיכנס איתך במפעל. נכנסנו למפעל, ושנינו ביחד נכנסנו בפנים. אחרי אולי שנה וחצי התחלנו להתעשר.
התחלנו להתעשר, הסתכלתי מהחלון ואמרתי: אני זוכר את הברכה שהוא בירך אותי, כמו ששימחת אותי ככה אלוקים משמח אותך. בן אדם עושה לפנים משורת הדין, מה שהוא לא חייב לעשות - הרגעים האלו, זה מה שחביב בעיני השם.
ולכן ספר דברים נקרא ספר הישר רק על שלוש מילים בלבד: "ועשית הישר והטוב". וזה מסר לחיים שלנו, שבן אדם ידע כמה חביב בעיני השם שהוא מתנהג לפנים משורת הדין. זה כזה נחת לבורא עולם, יותר מכל מה שאתה מכיר בתוך עשרת הדיברות.
אחד הדיברות שיש לנו בעשרת הדיברות זה "כבד את אביך ואת אמך". עכשיו בין הזמנים, הרבה נוסעים להורים, נפגשים עם ההורים. אז יש הרבה, אתה יודע, הרגשה כזאת שכאילו - נכון, אבא חשוב, אבל גם אני "מאן דאמר". בסדר, אבל גם אני, גם אני פה. על זה אני רוצה לדבר, שתדע שגם אתה פה, ושתדע גם איך מתנהגים כשאתה פה.
יש תנא דבי אליהו. איזה יופי. תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ד, דיבור המתחיל "זכור". כותב בספר תנא דבי אליהו רבה בשם אליהו הנביא. אם אליהו הנביא היה מגיע לפה הייתם מאמינים לו - אז הוא כתב את זה. כותב תנא דבי אליהו - מפני מה נסמכה כיבוד אב ואם לשמירת שבת בעשרת הדיברות? לומר לך שכל מי שמכבד אביו ואמו אינו מגיע לידי חילול שבת.
ולא רק לחילול שבת אינו מגיע, לשום חטא אינו מגיע. ואם חטא, נמחל לו הכל, שנאמר "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם מחללו" - אל תקרי מחללו אלא מחול לו. ולכן כותב בספר לב טהור, לפי תנא דבי אליהו: אדם שמכבד את ההורים שלו, מוחלים לו על כל עוונותיו.
איזה דבר גדול זה. איזו זכות עצומה, שבן אדם יודע כשהוא מגיע להורים שלו להרגיש "שאני מאן דאמר" - שאני חייב לקיים את מה שהתורה רוצה, להתבטל לפי מה שהתורה רוצה ממני. ככה בן אדם זוכה למחילת עוונות. מה שנראה לך ברגעים האלו, אתה יודע, קונה לאבא איזה משהו, עושה לו איזה משהו, אבא ביקש כוס מים, הדברים הפשוטים האלו - הפשוטים האלו - נמחלים לבן אדם כל עוונותיו.
ובנוסף כותב רב חיים פלאג'י: כל מה שזכיתי - שזכיתי לאריכות ימים ושנים וחיברתי את כל החיבורים - הכל בגלל שכיבדתי את ההורים שלי, והייתי מאכיל אותם יום יום גם אחרי שנשתבשה דעתם. הייתי דואג להאכיל אותם. ואם זכיתי למשהו, כותב רב חיים פלאג'י, זה בגלל שכיבדתי את ההורים שלי. איזה דבר גדול, לא תלה בשום דבר.
ואותו ילד, כשהגיע החזון איש לשאול בישיבת שערי ציון - אני חושב - אז הוא בא לשאול, ואותו ילד שאל את החזון איש: הרב, איך יוצאים חזון איש? אז החזון איש חשב חשב, ואמר לו: הכל בגלל מצוות כיבוד אב ואם.
עכשיו תראו: החזון איש כל יום היה הולך לאמא שלו חצי שעה, מדבר איתה. מה מדבר איתה? אמא שלו מאוד אהבה חדשות. היה אומר לה: את יודעת מה עשה טראמפ? עכשיו אני לא מבין - את יודעת מי זה החזון איש? אנחנו לא אכפת לנו לדבר גם ארבע שעות, זה לא מעניין. אבל אתה יודע, בן אדם שקוע בלימוד. עמל התורה שלו זה משהו שאי אפשר לתאר. פתאום בן אדם באמצע הסוגיה מפסיק, הולך לאמא שלו. נו מה, מה אני אדבר איתה? אה, חדשות. תראה, זה נשמע לך נורמלי?
תשמע, אני אומר לכם, רק כדי שנוכל להסביר את זה: זה כמו בן אדם שמתחיל תפילת נעילה, ואני פתאום אומר לו - הרב ישורון, שמעת מה אמר טראמפ? - באמצע נעילה. תגיד לי, אתה נורמלי? עכשיו אין לך מה לעשות? אין לך מה לדבר איתי עכשיו? זו ההרגשה, זו כזו ההרגשה.
בן אדם שקוע בלימוד, ופתאום סוגר את הגמרא, הולך - נו מה יש לו לעשות עכשיו? חצי שעה לדבר עם אמא שטויות. לך זה שטויות - כל רגע זה מצוות עשה דאורייתא. ויום אחד החזון איש היה שקוע בלימוד, שכח מזה. ואמא שלו הצטערה, שאלה למה החזון איש לא הגיע היום. הוא רק שמע את זה - סגר ורץ. מה אתה רץ? אומר: מי יודע, כל רגע זה איסור דאורייתא של צער אמא. כל רגע איסור דאורייתא שאני לא מגיע אליה.
אז חצי שעה כדי שלאמא יהיה קצת, אתה יודע, בהבנה שלה, וזה השמחה שלה. כמה בן אדם יכול להרוויח את החיים שלו.
היה גאון אחד, רב חיים וורמיזא - אני חושב, אם אני לא טועה, פלוס מינוס תחליף את האותיות, אבל נראה לי וורמיזא, אני חושב. היו לו שלושה בנים, שלושה בנים גאונים. יום אחד אמרו לו: אבא, פה כל הרבנים באזור שלנו ניצחנו אותם עד הסוף. אנחנו רוצים לנסוע ללמוד אצל המהרש"ל, רב שלמה לוריא, בעל "חכמת שלמה". רוצים לנסוע אליו.
אבא אמר לשני הילדים הקטנים: אתם תסעו, אבל הבן הבכור בצלאל יישאר איתי, כי אני צריך שיעזור לי. והם נסעו לישיבה. עכשיו הם לא נסעו לישיבה כמו היום, אתה יודע, שבוע אחרי שבוע חוזרים חוזרים לאכול צ'ולנט במירון. לא - הולכים ללמוד כמה שנים.
חזרו אחרי שלוש שנים. חזרו גאונים, משהו שאי אפשר לתאר. ואז הבן הבכור בצלאל אומר לאבא: אבא, הקטנים האלו עקפו אותי, מזמן עקפו אותי. למה לא נתת לי ללכת? אמר לו אבא שלו: בזכות שאתה היית איתי ביחד ושימשת אותי ודאגת לי ועזרת לי, אני אברך אותך שתזכה לארבעה בנים, כולם גדולי ישראל.
אני לא מכיר את כל ארבעה בנים שיש לו, אבל אחד הבנים שנולד לו זה המהר"ל מפראג. אחד הבנים שהוא זכה זה המהר"ל מפראג. כל הילדים שלו גאונים, אולי פחות התפרסמו, אבל הבן שהתפרסם זה המהר"ל מפראג.
זה שכולם הלכו ללמוד אצל המהרש"ל, אתה יודע, שקועים בלימוד, ואני מה אני עושה? מכין לאבא חביתה. זה מה שנעשה! איך זה נראה לך באותו רגע? זה כזו שפלות. ופתאום מה אתה רואה? בהמשך הדרך, שאתה מקיים מצוות דאורייתא, אי אפשר לתאר מה אפשר לזכות.
סיפרה הגברת ברויר - איך ברח לי השם. טוב, אני אזכר אחר כך. הרב יעקב עקיבא ברושטיין זצ"ל, סיפרה הבת שלו - ברויר, יש כזה שם ברויר? מסתדר? מסתדר.
בקיצור, סיפרה הבת שלו: יום אחד יצא לאבא מה שנקרא שומה, יצא לו שומה מהבשר שלו. הלכו לבית חולים. בבית חולים אמרו שצריך להוריד את זה ולשלוח את זה למעבדה. באמת הגיע איזה רופא, עשה הרדמה למקום, חתך את חתיכת הבשר הזה ושלח את זה למעבדה. אולי שבועיים עברו, ואבא קיבל טלפון להגיע מהר לבית חולים.
אני הבת הבכורה, גברת ברויר. אמא ביקשה ממני שאני ארד איתה לבית חולים. ירדנו לבית חולים, הרופא קיבל את האבא ואומר לו: תשמע, אין לי מה להגיד לך, נמצאה המחלה. הדבר הזה מורה על מחלה, מחלה שגם אין לה תרופה. וגם הריפוי שלה - עד שנפטרים, זה קשה מאוד, מאוד מאוד קשה. הטיפולים קשים מאוד. ולא רק קשים מאוד, זה גם, לפי הממצאים, כבר שלח גרורות לכל הגוף.
עכשיו תראה, על פי הטבע, אחרי כל הטיפולים מחזיקים חצי שנה. זה על פי הטבע. אם יהיה נס גדול, זה עוד חצי שנה. שנה אני לא מכיר, ככה אמר לו הפרופסור, אני לא מכיר מישהו שחי יותר משנה מהסיפור הזה.
אבא מבית החולים נסע ישר למורו ורבו הרב משה שפירא זצ"ל. אמר לו: רבי, כך וכך הסיפור, קיבלתי איתות מאלוקים. מה אני אמור לעשות? שאל אותו הרב משה שפירא: יש לך הורים? אמר לו: יש לי אמא אלמנה, זה מה שיש לי. אמר לו: אם ככה, כל רגע שהיא חיה, תנצל את זה! תכבד אותה בכל הכוח שיש לך! תחטוף את הזכויות שאתה זוכה לכבד את אמא!
מהבית חולים אבא, מהרב משה שפירא, הזמין מונית. נסענו ישר לסבתא. אבא לא סיפר לה מילה, התחיל לדבר איתה, והרגישה מאוד טוב. ומאותו זמן אבא כל יום בבוקר מתקשר אליה. כל בוקר אבא מתקשר, משמח אותה בטלפון, ולאחר מכן אבא הולך למסור שיעורים. אבא תלמיד חכם גדול, מספרת הבת שלו, גדול עד מאוד. ואחרי סדר ב' אבא נוסע לאמא, יושב איתה, כל מה שאמא צריכה - מספר לה סיפורים, כל מה שהיא צריכה עושה לטובת אמא. ידענו כבר בבית שאמא, סבתא, זה הדבר לפני הכל. וככה אבא עשה.
כל אוכל שאמא רצתה, אבא היה מכין אותו בעצמו. אבא לוקח את המתכון, בודק, מכין, ואם לא יצא הכי טעים - מכין פעם שנייה, שאמא תהיה שמחה שיש לה אוכל טעים. אם היה איזה עלון או משהו שמשמח את אמא, אבא היה נוסע קילומטרים כדי להשיג את העלון הזה, להשיג את הדף הזה, משהו שאמא תהיה שמחה.
עם הזמן היא אומרת, אמא - הוא הבין שאמא מאוד אוהבת שירה, והוא התחיל גם לשיר עם אמא. היה שר איתה, היו יושבים, שרים, אגב היה שמח מאוד.
בינתיים, ביני לביני, מה שהרופא דיבר - עברו מאז תשע שנים. תשע שנים עברו שאבא בריא לחלוטין. אחרי תשע שנים פתאום התחילה לתקוף המחלה. המחלה הגיעה, והסיטואציה של אבא ירדה, ואבא סבל מחום, קור, סבל מאוד מאוד מכל מיני דברים. ואף על פי כן אבא לא ויתר. יום יום, עם כל הקשיים שהיו לו, נסע לאמא, שימח אותה.
זה היה ראש חודש ניסן שאבא לא הרגיש טוב בכלל. עשו את כל הבדיקות, והרופאים שואלים, אני לא יודע איך הוא חי. הם לא ידעו, אבל אנחנו ידענו. ידענו שכל עוד שאמא חיה, אבא שלנו חי. אבא מאוד דאג שאמא לא תדע שהוא חולה, בכלל לא ידעה שהוא חולה. ובנוסף, שגם אני אזכה אולי שאמא תתארח אצלי בליל הסדר כמו כל השנים.
הוא אומר: ערב ליל הסדר השתחררתי מבית חולים. דבר ראשון הרמתי טלפון לאמא: אמא, את אצלי בליל הסדר. כשהגעתי הביתה אמרו לי: אבא, אתה לא יכול, אתה לא יכול. אמר: לא לא, לפני הכל זה אמא, לפני הכל. וככה זכינו לארח את אמא. והמצב היה עולה יורד, היו זמנים שפתאום אבא איבד הכרה, חזר לעצמו - ועוד ארבע עשרה שנה אבא חי.
בי"ט באייר תשפ"א נפטרה סבתא. חודשיים וחצי אחר כך נפטר אבא. זה כשהרופא אמר לו שלפי הטבע זה חצי שנה, ואם יהיה נס זה עוד חצי שנה, וזהו. בנס, ארבע עשרה שנה אבא זכה לחיות. על מה? על זה שאבא התבטל למצוות כיבוד אב ואם.
זה אחרי שכבר נגזרה גזרה. לא שהגזרה לא הגיעה - כבר נגזרה גזרה. כשהתורה מבטיחה לך פה "למען ייטב לך והארכת ימים", יהיה לך טוב - לא אני מבטיח את זה, אלוקים מבטיח לך את זה, יהיה לך טוב. מישהו פה יש לו הוה אמינא לחשוב משהו אחר? אלוקים מבטיח לך: יהיה לך טוב בחיים.
לכן בבין הזמנים בן אדם באמת ידע: אין, להתבטל להכל. להתבטל. אבא ביקש ממך: תלך לסופר, תקנה לו משהו. נו, ובדרך אתה מסתכל אתה רואה מנחה. נו, מה אתה עושה? מנחה? מה, אין מנחה בכלל. לא שיש מנחה רק לא התפללת - אין בכלל מנחה, אתה עוסק במצווה. עוסק במצווה פטור מן המצווה.
סיפר לי גיסי שיום אחד הוא ישב עם הרב אברהם דב אויערבאך, רבה של טבריה, והם דנו שם בענייני צדקה. ואז הוא אמר לו: הרב, עוד עשר דקות שקיעה, מנחה. איזה צעקות הוא צעק עליי, איזה צעקות! אנחנו עוסקים פה במצוות צדקה, עוסקים פה במצווה, ואתה מזכיר לי מצווה אחרת? מאיפה אפשר להכניס עוד מצווה?
כשחז"ל אמרו "העוסק במצווה פטור מן המצווה", פירוש: אין עוד אפשרות להכניס מצווה אחרת. לא שיש לך אפשרות גם וגם - אין מצווה אחרת לגמרי. לכן בן אדם נמצא בבין הזמנים, תנצל! אתה יודע מה אתה יכול לזכות? נראה לך רגעים שכביכול איזה ביטול תורה, ככה זה. כשאתה עם אמא מדברת איתך חדשות, אתה כל הזמן דופק לך בראש "ביטול תורה". כשאתה נמצא בכולל, רואה שם נייעס חצי שעה, לא חשבת על ביטול תורה. לא משנה - אבל ככה זה, זו העבודה שלנו, היצר הרע תמיד.
לכן בן אדם ידע באמת - עוד דבר אחד אחרון ואני מסיים. אני רק רוצה להזכיר את זה, אמת שלא הכנתי על זה, יש לי הרבה סיפורים, רק את הרעיון: אלוקים מנסה כל אחד מאיתנו בבין הזמנים. בבין הזמנים אפשר לזכות יותר ממה שזוכים באלול. למה? כי באלול אין הרבה ניסיונות. אתה מגיע עם כל החשק והשמחה שלך בעבודת השם. אבל עכשיו בבין הזמנים כביכול הכל מותר, ואתה עומד בניסיון. ואתה לא יודע, בניסיון שאתה עומד עם הילדים שלך, אתה חורט להם, אתה חורט לילדים, לנכדים, לנינים - מה אתה יכול לזכות ברגעים כאלו.
קנית כרטיסים, שילמת על כל כרטיס שישים שקלים, ופתאום אתה מגיע למקום - אמרו לך שהכל חרדי, אין שום תערובת, אין כלום - ואתה מגיע ואתה רואה שהשם ירחם. בסדר, אבל שילמתי עכשיו שש מאות שקל, נו, מה אני עושה עם זה עכשיו? אז ויתרנו, הלכו שש מאות שקל, לא קרה כלום. לך נראה שהפסדת באותו רגע שש מאות שקל וזהו - אבל לילדים זה נצח נצחים. זה הילדים, זה הנכדים, זה הנינים. כסף זה לא הדבר שעומד בשום מצווה. אתה יכול ברגע אחד להשריש כזה שורש. תדע לך, לנינים, לנכדים, כמה אפשר לזכות.
סיפר לי איזה אברך בטבריה, אני מסיים: נסענו, אבא שלי - באמת כמו שסיפרתי לכם, קנינו כרטיסים, היינו צריכים לרמת הגולן. אמרו לנו שהכל שם חרדי מאוד, אבל כשהגענו לשם ראינו שהכל שטויות. ילדים קטנים היינו, ונכנסנו, ופתאום אבא ראה את כל הבלאגן, אמר: יוצאים, חוזרים הביתה. אבא, מה? אבא אמר: מקום שיש פריצות, פה לא נשארים. אמא אמרה לו: אבל שילמנו כסף, הרבה כסף שילמנו על זה, והנסיעה והכל. אמר: כל מה ששילמנו לא עומד בפני פריצות. ויצאנו.
תדע לך, אומר לי האברך הזה: אם היום אני שומר את העיניים שלי בקדושה, זה מהרגעים שאבא שמר את העיניים אז. כל מה שיש לי היום, כל מה שאני משריש לילדים שלי - זה מהרגעים האלו, אז שהייתי ילד ואבא ויתר על הכסף הזה שהלך. איזו זכות עצומה זאת.
לכן בין הזמנים בורא עולם נותן לכל אחד ניסיונות. אל תתבלבל. תעמוד חזק שם בניסיונות האלו. מי יודע מה אתה יכול לזכות ברגע אחד.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.