ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
כוחו של זיכוי הרבים • "דרכיה דרכי נועם" - מבחן החיים על פי התורה • "אסור" כפיקוח נפש • הרצון לתשובה שלא יצא אל הפועל • "מצוות קלות שאדם דש בעקביו" • כוונה בשני "אמן יהא שמיה רבא" • ברכת "אשר יצר" - חשבון של שניות • ברכת המזון מתוך הסידור • "ישא ה' פניו אליך" - הפרוטקציה שבברכת המזון • רגע אחד של ניסיון בבין הזמנים • מעשה אחד בחיים • ההבדל בין "גנבת" ל"אתה גנב" • החסד פותח את כל השערים • עשיית מה שאין אתה חייב • כל פעולה קטנה יקרה בעיני השם
העלון שהחזיר את האם הביתה • "אסור! אסור!" - הרב דב יפה קם מן הסעודה • העלון שעשה את כל הבית • החלום עם אחיו הרב מרדכי זצ"ל • הקבלה של שלושה ימים והלידה שנעצרה • קהילת סנהדריה המורחבת והרב שך • האישה והמהרי"ל דיסקין בימי הרעב בירושלים • הסידור שנפל מן המדף באוטובוס • שלוש מאות רובל - פדיון הנערה מבית הפריץ • הכביסה למשפחת המפונים והדירה שנפתחה
כוחו של זיכוי הרבים
דבר תורה אחד שמגיע לבית יהודי יכול לשנות משפחה שלמה: אישה שכמעט אושפזה בשל מצב נפשי קשה התעודדה מעלון ועוד עלון עד שנרפאה, ובעל תשובה שקרא עלון למשפחתו זכה שבניו יקבלו על עצמם הנחת תפילין וכיבוד אב ואם. אין אדם יודע מה מחוללים הדברים המתפזרים ממקום למקום, בגלוי ובנסתר. גם מה שאיננו מסופר - מי יודע מה נעשה בו בשמיים.
"דרכיה דרכי נועם" - מבחן החיים על פי התורה
התורה מעידה על עצמה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", ומי שאינו מרגיש שזו המציאות בחייו - סימן שאינו חי באמת על פי התורה. יש סכנה להיות "יותר מדי דתי" ו"יותר מדי חרדי" באופן שהתורה עצמה אינה רוצה בו. חינוך הבנוי על "אסור, אסור, אסור" איננו חינוך תורני אלא היפוכו.
"אסור" כפיקוח נפש
כששמע הרב דב יפה על ילדים המשחקים במשחק של "אסור! אסור!", קם מיד לפני הסעודה ורצה לצאת אל בית ההורים. בעיניו זו לא הייתה טעות חינוכית קלה אלא "פיקוח נפש גמור", משום שילד המפנים שכל דבר אסור - חייו אינם חיי תורה. חומרת התגובה מלמדת עד כמה עמוקה הסכנה שבעיוות הזה.
הרצון לתשובה שלא יצא אל הפועל
בשם הזוהר הקדוש: כל הצדיקים עוברים דרך גיהינום, ומי שיש בידו זכות מרים את היד והצדיק נוטל אותו עמו, כשם שרבי יוחנן העלה את אלישע בן אבויה. והזכות המקנה את הכוח להרים את היד היא רצונם של אלו שרצו לשוב בתשובה בעולם הזה ולא הספיקו. גם רצון שלא הבשיל למעשה נחשב לפני הבורא ומציל.
"מצוות קלות שאדם דש בעקביו"
רש"י מפרש "והיה עקב תשמעון" - המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, ועליהן דווקא הבטיחה התורה "ואהבך וברכך והרבך". השכר העצום המובטח בפרשה איננו מותנה במצוות הכבדות אלא בדברים הפשוטים ביותר שאדם מזלזל בהם. זהו ציר השיעור כולו: קטנות המעשה אינה מלמדת דבר על גודל שכרו.
כוונה בשני "אמן יהא שמיה רבא"
הרב סיפר שכיוון בשני הקדישים האחרונים שלאחר שמונה עשרה לעילוי נשמת אחיו, ותהה בלבו האם שתי אמנים אכן פועלות משהו בשמיים. באותו לילה נגלה אליו אחיו בחלום, פעם ראשונה מאז פטירתו, וחזר והדגיש שהוא שמח מאוד מאוד. אמירה שאדם אומר בלאו הכי - די בכך שיכוון בה - כדי לחולל ישועות למעלה.
ברכת "אשר יצר" - חשבון של שניות
ברכה שאדם מברך חמש או שש פעמים ביום ואורכה כחמש עשרה עד שמונה עשרה שניות בלבד, אינה דורשת ממנו לא כוונות ולא מאמץ - רק לומר אותה בישיבה או בעמידה ולא תוך כדי הליכה. קבלה של שלושה ימים בלבד על כבוד הברכה הביאה לישועה בלידה שנעצרה. זו דוגמה מובהקת ל"מצווה קלה" שהתמורה עליה אינה עומדת בשום יחס להשקעה.
ברכת המזון מתוך הסידור
קהילה שלמה בסנהדריה המורחבת סבלה צרות קשות שלא נפסקו בשום חיזוק, עד שהורה להם הרב שך לקבל על עצמם לברך ברכת המזון מתוך הסידור - ומאותה שעה פסקו כל הצרות. אותה עצה עצמה נתן המהרי"ל דיסקין לאישה בימי הרעב בירושלים, והיא עברה בזכותה את כל האסונות. הדבר הפשוט שנראה שולי מתגלה כמפתח להצלה.
"ישא ה' פניו אליך" - הפרוטקציה שבברכת המזון
הגמרא בברכות מספרת שמלאכי השרת הקשו כיצד הקדוש ברוך הוא נושא פנים לישראל, והתשובה הייתה שהם מדקדקים לברך אף על כזית וכביצה אף שהתורה חייבה רק לאחר שביעה. הקדוש ברוך הוא לא הזכיר למלאכים את המהדרים באתרוג יקר או במצות בהידור שבהידור, אלא דווקא את ברכת המזון. סימן שבברכת המזון נטועה "פרוטקציה" שאין כמותה.
רגע אחד של ניסיון בבין הזמנים
בשגרת בית המדרש כמעט אין ניסיונות, ואילו היציאה לבין הזמנים היא יציאה מן השגרה שבה הקדוש ברוך הוא מזמן לאדם ניסיונות שלא הכיר. לפעמים אדם יכול לזכות בבין הזמנים במה שלא יזכה בכל השנה כולה. אין אדם משער מה נקנה בו ברגע אחד של עמידה בניסיון.
מעשה אחד בחיים
הרוכל שנתן את כל הונו, שלוש מאות רובל, כדי לפדות נערה יהודייה מבית הפריץ, נכנס לאחר מותו ישירות לגן עדן באין מוחה ומלאכי חבלה ברחו מפניו. מעשה כזה אינו ניתן לחזרה - אדם אינו יכול לתת שלוש מאות רובל בכל יום - והוא נעשה פעם אחת בחיים. וזו בדיוק הנקודה: פעם אחת בחיים די בה כדי לקנות עולם שלם.
ההבדל בין "גנבת" ל"אתה גנב"
הרמב"ם כותב שמשה רבנו נענש על "שמעו נא המורים", בעוד שבפרשת עקב הוא אומר לישראל דברים חריפים פי כמה - "ממרים הייתם עם השם" - ואין על כך עונש. ההבדל אינו בחומרת המילים אלא בכיוונן: להוכיח על מעשה מותר, אך להדביק לאדם שם ותווית של מהות - על כך אין מחילה. אפשר לומר שהמעשה רע, אך לעולם לא שהאדם רע.
החסד פותח את כל השערים
הנביא מתנבא שלעתיד לבוא יהיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך - נבואה תמוהה עד מאוד, שהרי איש לא יסכים להכניס לביתו את גדולי אומות העולם. אומר הרב מפוניבז' שכוונת הדברים היא שבימות המשיח יראה אדם בחוש עד כמה החסד גדול ומרנין לפני הבורא, עד שאפילו מלכים יתאוו לעסוק בו. ואם כך - למה להמתין לימות המשיח, והרי החסד פותח את כל השערים כבר עכשיו.
עשיית מה שאין אתה חייב
הרב אוירבך אמר לאישה שהקדוש ברוך הוא אינו חייב לה דבר, אך אם תעשה חסד - כלומר דברים שאינה מחויבת בהם - כך גם הקדוש ברוך הוא יעשה עמה דברים שאינו מחויב בהם. משפחה שנסגרו בפניה כל דלתות המשכנתא ירדה לכבס בגדים למשפחת מפונים, ומאותו חסד נפתחה לה הדרך לקניית דירה. מידה כנגד מידה: היוצא מגדר חובתו מזמין על עצמו הנהגה שמעל לשורת הדין.
כל פעולה קטנה יקרה בעיני השם
המסר החוזר לאורך כל השיעור הוא שאין דבר קטן לפני בורא עולם, וכל פעולה ופעולה יקרה בעיניו עד מאוד. בין הזמנים הוא הזמן שבו כל מעשה קטן - ברכה בכבוד, שיחת טלפון להורים, כביסה לזולת - עשוי להכריע גורלות. אדם צריך תמיד להתעודד ולדעת שבורא עולם באמת אוהב אותו.
העלון שהחזיר את האם הביתה
יהודי סיפר לרב שהוא ואשתו עברו תקופה נפשית קשה, עד שכמעט נאלצו לאשפז את האישה בבית חולים לחולי נפש. יום אחד הביא הביתה את עלון "דרשתי קרבתך", אשתו קראה בו והחלה להתעודד, ומעלון לעלון הלכה והתחזקה עד שהמשבר חלף. בלשונו: "הרווחתי את אשתי בבית, וגם הילדים הרוויחו את אשתי בבית".
"אסור! אסור!" - הרב דב יפה קם מן הסעודה
חתנו של הרב דב יפה סיפר שראה בבית כנסת ברכסים שני ילדים קטנים שהוציאו גמרות מן הספרייה ושיחקו בכך שהם צועקים זה לזה "אסור! אסור!", ובזה תם המשחק. כששמע זאת הרב דב יפה בשבת, לפני הסעודה, קם מיד וביקש לדעת מיהי המשפחה כדי ללכת אליה על אתר. לטענת חתנו שהדבר אינו דחוף השיב: "זה פיקוח נפש גמור".
העלון שעשה את כל הבית
יהודי מן השכונה סיפר לרב שלקח לביתו את העלון בפעם הראשונה, אסף את כל המשפחה וקרא באוזניהם סיפור על כיבוד אב ואם, ובסופו הציע לילדיו לקחת את הדברים למעשה. הבן הבכור - שאין בגופו מקום פנוי מקעקועים - קיבל על עצמו להניח תפילין בכל יום מדי יום, ובפירוש לשם מצוות כיבוד אב ואם ולא לשם מצוות תפילין, ומאז אינו מפספס יום. הבן שאחריו, המתגורר בתל אביב, קיבל על עצמו להתקשר להוריו מדי יומיים לשאול בשלומם, והאב סיכם: "עשה לי את כל הבית".
החלום עם אחיו הרב מרדכי זצ"ל
בביקורו בקריית שמונה כיוון הרב בשני "אמן יהא שמיה רבא" האחרונים שלאחר שמונה עשרה לעילוי נשמת אחיו, ואחר כך תהה בלבו אם שתי אמנים אכן פועלות דבר מה בשמיים. באותו לילה, בשובו לצפת, נגלה אליו אחיו בחלום - בפעם הראשונה מאז פטירתו - בתוך חתונה. לשאלותיו החוזרות השיב האח שוב ושוב שהוא שמח מאוד מאוד וטוב לו מאוד.
הקבלה של שלושה ימים והלידה שנעצרה
יהודי מטבריה התקשר לרב בשתים עשרה בלילה וסיפר שאשתו יולדת בבית החולים לניאדו ואין התקדמות בלידה. הרב ביקש ממנו קבלה אחת בלבד לשלושה ימים - שישי, שבת וראשון: לכבד את ברכת "אשר יצר", לאומרה בישיבה או בעמידה ולא תוך כדי הליכה. בשבע בבוקר התקשר האיש ובישר שכבר בארבע לפנות בוקר הסתיימה הלידה בשלום.
קהילת סנהדריה המורחבת והרב שך
הרב יהודה דרעי זצ"ל, רבה של באר שבע, שמע מאנשי הקהילה בסנהדריה המורחבת שפקדו אותם צרות קשות - מחלות ופטירות של צעירים וצעירות - וכל כינוסי החיזוק לא הועילו. ראשי הקהילה נסעו אל הרב שך, והוא הורה להם לפרסם בכינוסים לגברים, לנשים ולילדים קבלה אחת: לברך ברכת המזון מתוך הסידור. משעה שקיבלו זאת - נפסקו כל הצרות, וכעבור שנתיים שבו לשאול את הרב שך כיצד דבר קטן כל כך פעל ישועות כאלה.
האישה והמהרי"ל דיסקין בימי הרעב בירושלים
בימי הרעב הגדול בירושלים, לפני כמאה שנה, נפטרו ילדים רבים ברעב - בהם ילדיהם של הרב אלישיב, הרב צבי פסח פרנק והרב אריה לוין. אישה אחת רצה אל המהרי"ל דיסקין וזעקה שכל השכונה מוכה מחלות ואסונות, ושאלה מה תעשה. הוא השיב לה בשלוש מילים - ברכת המזון מתוך הסידור - והיא העידה לימים שבזכות זה עברה את כל האסונות בשלום.
הסידור שנפל מן המדף באוטובוס
משפחה מבני ברק שקיבלה על עצמה בראש השנה לברך ברכת המזון מתוך הסידור נסעה לצפת, והילדים אכלו לחם באוטובוס - אך הסידורים היו בבגאז' למטה ואיש מן הנוסעים לא נשא סידור עמו. האב הציע להמתין אולי יתרחש נס, ובאחד הסיבובים החדים נפלה שקית מן המדף שמעל המושבים ובתוכה סידור. בירור מול בעלת הסידור העלה שהיא שכחה אותו באוטובוס חודש קודם לכן - כלומר הקדוש ברוך הוא הכין להם את הסידור חודש מראש כדי שיוכלו לעמוד בקבלתם.
שלוש מאות רובל - פדיון הנערה מבית הפריץ
החפץ חיים סיפר על שני רוכלים זקנים שתקעו כף זה לזה שהנפטר ראשון יבוא בחלום ויספר מה עלה בדינו. הנפטר סיפר לחברו שפעם אחת בחייו, בדרכו לקנות סחורה זולה מפריץ, מצא שם נערה יהודייה שנלקחה כערבון על חוב הוריה, ולאחר משא ומתן ממושך נתן עבורה את כל הונו - שלוש מאות רובל - ואף אשתו עודדה אותו לכך. בזכות אותו מעשה יחיד ברחו מלאכי החבלה מפניו והוא נכנס ישירות לגן עדן באין מוחה, למקום המשובח ביותר.
הכביסה למשפחת המפונים והדירה שנפתחה
משפחה שביקשה לקנות דירה בירושלים נתקלה בסירוב של כל הבנקים לאשר משכנתא, ולאחר שפרצה המלחמה בשמחת תורה נסתמו כל הדרכים. בהחלטה שרק חסד פותח שערים פנו לבית מלון שאכלס מפונים, ומצאו משפחה גדולה שבגדיה אבדו במכבסה - וכיבסו עבורה הררי שקיות בגדים במכונה קטנה ובלא מייבש. בשבת שאליה הוזמנו לימים גילה בעל המשפחה שהוא מן הפקידים הבכירים במחלקת המשכנתאות בבנק, וכעבור חודש נחתם חוזה הרכישה.
דבר ראשון, רצינו להודות פה לרב ישורון על שלוש שנים - שמלפני פרשת עקב תשפ"ג ועד היום. ברוך השם, שלוש שנים עברו, וברוך השם זיכוי הרבים גדל בצורה שלא ניתנת לשער, באמת, בצורה נפלאה ביותר.
הדברים מתפזרים, הולכים ממקום למקום, ועושים דברים טובים. יישר כוח על כל העבודה, על הטרחה, על כל העניינים באמת, בין בגלוי בין בנסתר - יישר כוח גדול. ובאמת הדברים משפיעים מאוד מאוד.
ויש מלא סיפורים. אני לא מכיר את כולם, אבל שניים אני יכול לספר, שסיפרו לי. אחד - לא יודע אם הוא מסכים שאספר, אבל בלאו הכי הוא לא מכיר אותי ואני לא מכיר אותו, אז הכי טוב. אחד סיפר לי שאשתו עברה מצב נפשי לא הכי טוב. היו צריכים גם כן כמעט לאשפז אותה בבית חולים של חולי נפש, השם ירחם. אמר: יום אחד באתי עם עלון "דרשתי קרבתך", הבאתי את העלון הביתה, היא קראה את העלון והתחילה להתעודד. וברוך השם, מעלון ועוד עלון ועוד עלון ועוד עידוד - ברוך השם, הרווחתי את אשתי בבית, וגם הילדים הרוויחו את אשתי בבית.
הוא בעצמו סיפר לי את זה. עכשיו, זה נותן הרבה עידוד, באמת נותן הרבה עידוד.
למה זה נותן הרבה עידוד? כי אנחנו - יש לנו בעיה, אני רוצה להגיד לכם - אנחנו יותר מדי דתיים, יותר מדי חרדים, לא לפי מה שהתורה רוצה. התורה אומרת: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". אם אתה לא מרגיש שזו המציאות - אתה לא לומד תורת השם. אין כזו מציאות. התורה חייבת להיות דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.
"תשמע, אבל זה לא מסתדר. 'נתיבותיה שלום'? עזוב אותך 'נתיבותיה שלום'. איזה 'דרכיה דרכי נועם'? רק הסתבכנו. עזוב, בא לי לעשות מה שבא לי" - סימן שאתה לא חי לפי התורה. אתה לא חי לפי התורה באמת, אתה בכלל לא חי לפי התורה.
סיפר החתן של הרב דב יפה: יום אחד הזדמנתי לאיזה בית כנסת ברכסים. הגיעו שני בחורים - ילדים קטנים - הוציאו גמרות מהספרייה, אחד עומד מול השני, ואחד עושה לו ככה: "אסור!", וזה: "זה אסור!", והוא צועק לו "אסור!" וזה צועק לו "אסור!"... סיימו את ה"אסור אסור אסור", סגרו והלכו.
סיפר החתן הזה: הלכתי לרב דב יפה, היינו ממש לפני הסעודה. עשינו קידוש, קידוש של הבוקר, ולפני הסעודה סיפרתי את זה לחמי. הוא קם ואומר לי: "שים את הכובע. תגיד לי מי היא המשפחה הזו, אני עכשיו הולך אליהם". אמרתי לו: "מה, זה לא דחוף, אפשר אחרי הסעודה". "לא לא, זה פיקוח נפש", אמר לי, "זה פיקוח נפש גמור. אם ילדים מתחילים להבין שכל דבר אסור, אסור, אסור, אסור - הם חיים בצורה לא לפי התורה. זה לא לפי התורה".
לפי התורה - "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ואם אתה לא מרגיש את זה, אתה לא חי לפי התורה. לכן בן אדם באמת תמיד יתעודד: בורא עולם באמת אוהב אותנו, וכל פעולה שאתה עושה יקרה מאוד מאוד מאוד.
וברוך השם, הנה העלון הזה יצא, ומשפחה שלמה התחזקה מאוד. סיפר לי איזה יהודי אחד: נסעתי מטבריה לצפת, פגש אותי איזה יהודי אחד פה מהשכונה. זה סיפור שאני אוהב אותו. איזה סיפור! תשמע ניסן, תשמע ניסן, תפור עליך הסיפור הזה, תשמע.
בקיצור, היהודי הזה לקח את העלון הביתה, פעם ראשונה שהוא קורא בו. אסף את כל המשפחה וקרא את העלון למשפחה, קרא להם את העלון. באחד העלונים - לא יודע מתי זה היה, הוא אומר לפני שלושה חודשים - היה שם סיפור על כיבוד אב ואם. אחרי שהוא גמר - הייתה שם איזו ישועה, כיבדו את ההורים - אז הוא גם לקח אותם למסקנה. הוא אומר לילדים: "אז הנה, הנה אני פה אבא והנה אמא פה. בואו תעשו משהו, תזכו גם אתם בכיבוד אב ואם. איזה יופי! בואו ניקח את הסיפור למעשה", אמר להם.
טוב. הבן הבכור אומר לו: "אבא, אני יודע שאתה כל הזמן דיברת איתי להניח תפילין. אז אני, בעזרת השם, מקבל על עצמי כל יום להניח תפילין - למצוות כיבוד אב ואם. לא מצוות תפילין - מצוות כיבוד אב ואם. לזכות שאבא אוהב תפילין, אני רוצה". אומר לי: "תראה, הבן שלי - אם תפגוש אותו, אין לו מקום בגוף שאין לו קעקועים. אבל הוא לא מפספס יום אחד בלי להניח תפילין".
דבר שני, הבן הגדול - הבן הקטן ממנו - הוא גר בתל אביב, הוא לא גר איתנו בכלל. אותה שבת הוא היה שם. הוא אומר: "אני מקבל על עצמי כל יומיים להתקשר להורים לשאול בשלומם".
אומר לי: "וברוך השם, אמא שמחה. אתה לא יודע מה זה עשה לי, העלון הזה. עשה לי את כל הבית, עשה לי את כל הבית". הוא בעצמו סיפר לי את הדבר הזה. אמרתי לעצמי: "יישר כוח הרב ישורון, זכית באמת".
זה מה שאנחנו מספרים. מה שלא מספרים - מי יודע מה קורה. וגם רק זה שיהודי רוצה להתחזק, רק רוצה - זה עושה הרבה שעשועים בשמיים.
אמרנו בשם הזוהר הקדוש, שכל הצדיקים עוברים דרך גיהינום. כל הצדיקים עוברים דרך גיהינום, וכל מי שיש לו זכות - שירים את היד, ואז הצדיק עובר ולוקח אותו, כמו שרבי יוחנן לקח את אלישע בן אבויה. נכנס - אפילו שומר הפתח לא עמד בפני רבנו - נכנס ולקח אותו.
טוב, אבל השאלה מי ירים את היד? זו השאלה. כשהצדיק יעבור, אתה תרים את היד? אם תרים את היד - זכית. ואם לא תרים את היד - מי יזכה להרים את היד? אומר הזוהר הקדוש: "כל אלו שרצו לעשות תשובה בעולם הזה ולא עשו". תשמע: הוא תכנן, בעזרת השם הוא יחזור בתשובה, אבל תכל'ס הוא לא עשה כלום. כן, אבל היה לו רצון לחזור בתשובה. הרצון הזה - הוא ירים את היד, וכשהצדיק יעבור, ייתן לו יד, ירים אותו, ייקח אותו.
איזה דבר גדול זה. אז ממש יישר כוח על השלוש שנים האלו, ובעזרת השם עוד נדבר על זה עוד עשרים שנה בעזרת השם, כן יהי רצון - מתוך שמחה, לב שמח וישועות גדולות בעזרת השם.
רש"י כותב. "והיה עקב תשמעון את מצוות השם אלוקיכם" - כותב רש"י במקום: "והיה עקב - מצוות קלות שאדם דש בעקביו". אז רציתי לספר כמה סיפורים על מצוות קלות שאדם דש בעקביו. כן, שמה שנראה לך קל - המצוות הקלות האלו - על זה התורה אומרת: "ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך". ואיזה ברכות, על מה יש? על המצוות הקלות, הקלות שאדם דש בעקביו. הקלות! לא מדבר איתך עכשיו על הכבדות.
אבל תראה כמה ברכות מקבלים על הדברים הפשוטים ביותר שיכולים להיות.
סיפר... אה, ברח לי מהראש. טוב, סיפור אני אספר עליי. שכחתי מהדבר ההוא, אני אזכר אחר כך.
יום ראשון שעבר, השבוע הזה, הייתי בקריית שמונה. הייתי בקריית שמונה והתפללתי שם ערבית. בשני הקדישים האחרונים אמרתי: "אני אכוון רק ב'אמן יהא שמיה רבא' לעילוי נשמת אחי, הרב מרדכי - הרב מרדכי יוסף בן רחל". כיוונתי בשני ה"אמן יהא שמיה רבא" האחרונים, שאחרי תפילת שמונה עשרה.
אחר כך אמרתי לעצמי: "תגיד לי, שני 'אמן יהא שמיה רבא' יכולים להשפיע בשמיים? עושים איזה משהו טוב בשמיים או לא? מעניין אותי מה זה עושה בשמיים".
באותו לילה חזרתי לצפת, נשכבתי לישון, נרדמתי - ואחי הגיע בחלום. היינו בחלום באיזו חתונה, ואני רואה את אחי, פעם ראשונה שראיתי אותו מאז שהוא נפטר. אחי הגיע בחלום, אני אומר לו: "הרב מרדכי, איפה אתה? מזמן לא ראיתי אותך. אתה מרגיש טוב?". אומר לי: "כן, מצוין". "אתה שמח?". אומר לי: "שמח מאוד מאוד. מאוד מאוד שמח, מאוד טוב לי, אני מאוד שמח". אמרתי לו: "אז הנה אנחנו פה בחתונה, בוא שב איתנו, כל המשפחה פה, בוא תשב איתנו". הוא יושב, ואני אומר לו: "הרב מרדכי, אתה שמח?". אומר לי: "מה שמח? אני מאוד מאוד שמח. לא רק שמח - מאוד מאוד שמח". היה המשך לחלום, אבל ההמשך לא חשוב.
אז שני "אמן יהא שמיה רבא", שבלאו הכי אתה אומר אותם - אם בן אדם רק מכוון בהם, כמה הוא יכול לזכות לישועות. זה סיפור אחד שהיה.
סיפור שני. לפני אולי חודש, אולי קצת פחות, היה איזה יהודי אחד שהתקשר אליי מטבריה. חשבו שאם נהייתי רב אז נהייתי גם בבא, כאילו - זה הולך ביחד היום. אז הוא אומר לי: "אשתי בלניאדו, ואין התקדמות בלידה. מה עושים?". התקשר אליי בשתים עשרה בלילה.
אמרתי לו: תקבל על עצמך שלושה ימים לכבד את ברכת 'אשר יצר'. זהו, לא מבקש ממך הרבה. שלושה ימים: שישי, שבת, ראשון. מה אתה אמור לעשות? או שאתה אומר את זה כשאתה יושב, או שאתה אומר את זה כשאתה עומד - לא בהליכה. תכבד את הברכה.
בנוסף אמרתי לו: אתה יודע כמה בן אדם הולך לשירותים באמת במשך היום? אם אני מגזים, מגזים - שמונה פעמים. בדרך כלל בן אדם ממוצע, בן אדם בריא, הולך לשירותים פעם בשלוש שעות. בן אדם בריא. מי שהולך יותר מדי - לא בריא. בן אדם בריא הולך בממוצע כל שלוש שעות לשירותים. אמרתי לו: בערך זה שש פעמים, חמש פעמים ביום. וכמה לוקחת ברכת "אשר יצר"? אם אני מגזים, מגזים - עשרים שניות. בדרך כלל זה פחות. אבל עשרים שניות, אם אתה תברך - לא מדבר איתך על כוונות, לא כלום, מדבר איתך רק להגיד את הברכה. בדרך כלל זה לוקח בין חמש עשרה לשמונה עשרה שניות, לא יותר מזה.
וזהו. ואמרתי לו: תכבד. שלום. תתקשר אליי בארבע, אחרי הלידה. הוא התקשר אליי בשעה שבע, אמר לי: "לא רציתי להפריע לך באמצע הלילה, אבל בארבע היינו כבר אחרי הלידה".
אז שלושה ימים של קבלה. איזו קבלה - שלושה ימים? איזו קבלה? רק שלושה ימים, גם זה רק שלושה ימים. רק תגיד את הברכה בכבוד. מה אפשר לזכות! מה אפשר לזכות! זו מצווה שאדם דש בעקביו - לא, אתה לא עושה את זה, דש בעקביו. מה אפשר לזכות בדברים קטנים שאדם זוכה בהם.
בהמשך הפרשה מוזכרת גם כן מצוות ברכת המזון. אני אתעכב על זה קצת - ברכת המזון, כמה נקודות בברכת המזון.
סיפר הרב יהודה דרעי זצ"ל, רבה של באר שבע. הוא אומר: שמעתי את זה מאנשי הקהילה שהיו בסנהדריה המורחבת, שהיו שמה צרות גדולות מאוד. ממש צרות גדולות מאוד: אנשים חלו שמה, צעירים נפטרו, צעירות, מחלות, היה שמה מלא בעיות. אספו כנס גדול, כל הקהילה שמה, וכמה שהתחזקו - לא עזר. לא עזר. מה שעשו חיזוקים - לא עוזר.
בסוף ראו שלא עוזר והמצב חמור מאוד, החליטו לנסוע ראשי הקהילה לרב שך. הגיעו לרב שך וסיפרו לו את כל מה שיש. אמר להם הרב שך: תקבלו על עצמכם לברך ברכת המזון מתוך הסידור. מתוך הסידור - ברכת המזון מתוך הסידור. תעשו כנס לגברים, כנס לנשים, כנס לילדים, ושמה תפרסמו: ברכת המזון מתוך הסידור. ובאמת התחילו ככה לעשות - ונגמרו כל הצרות.
אולי אחרי שנתיים, שהכול עבד כמו שצריך ולא היו שום צרות, נסעה הקהילה לרב שך: "אנחנו לא מבינים. תגיד, זו כל הבעיה שלנו? רק ברכת המזון מתוך הסידור, זה כל הסיפור? איך דבר כזה יכול לפעול כאלו ישועות?".
אני אספר לכם, אמר להם הרב שך. יש גמרא במסכת ברכות. הגמרא שמה אומרת שבאו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לו: כתוב "ישא ה' פניו אליך", ואתה מצד שני אמרת "אשר לא ישא פנים" - אז איך אתה נושא פנים לישראל? אמר להם הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי בתורה "ואכלת ושבעת וברכת" - רק אחרי שתשבע, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.
ראיתם ממה אלוקים מתפעל? רק מברכת המזון! למה אלוקים לא אמר למלאכי השרת: אתם יכולים לקנות סט ארבעת המינים, כל הסט עשרים וחמישה שקלים, ואנשים קונים אתרוג במאה שקלים, רק את האתרוג? אלוקים לא אמר את זה. יש אנשים מחמירים במָצוֹת, מה זה - הידור שבהידור, משקיעים המון כספים. ואלוקים בכלל לא הזכיר את זה, לא מזה התלהב.
ממה אלוקים התלהב? מברכת המזון. סימן שברכת המזון - "ישא ה' פניו אליך". בברכת המזון יש פרוטקציה. אם אתה מהדר בברכת המזון - בברכת המזון יש פרוטקציה שמה.
ולכן, הייתה איזו אישה אחת... אתה יודע, היה לפני איזה מאה שנה רעב בירושלים. אני חושב ששליש מהילדים בירושלים נפטרו. הרב אלישיב נפטרו לו שני ילדים, הרב צבי פסח פרנק נפטרו לו שלושה ילדים. צרות, מה זה. וגם הבן של הרב אריה לוין נפטר לו מרעב. מרעב! לא מדברים - מרעב נפטרו הילדים, השם ירחם.
הייתה איזו אישה אחת שרצה למהרי"ל דיסקין, אמרה לו: כל השכונה - מחלות, עניינים, מה אני אמורה לעשות? אמר לה: ברכת המזון מתוך הסידור. ברכת המזון מתוך הסידור. היא אומרת: עברתי את כל המאורע הזה, את כל האסונות שהיו - מברכת המזון מתוך הסידור.
למה? כי שמה אלוקים אומר לך "ישא ה' פניו אליך". שמה יש פרוטקציה, שמה אלוקים נותן פרוטקציה יותר מהכול.
סיפר את זה הרב צבי נקר. אומר: יש משפחה אחת, סיפרו לי שהם קיבלו על עצמם בראש השנה לברך ברכת המזון מתוך הסידור. שנה שעברה הם נסעו לצפת, מבני ברק נסעו לצפת.
עכשיו, האמא אומרת: אני כבר ידעתי - ילדים, גם אם יאכלו עשר כיכרות של לחם לפני האוטובוס, איך שהם עולים לאוטובוס הם רעבים. זה ילדים. אז אני כבר דאגתי מראש, הכנתי מלא כריכים של אוכל. איך שעלו לאוטובוס: "אמא, רעבים!". אני כבר ידעתי את התשובה הזאת, הכנתי, נתתי להם שיאכלו.
אבל אנחנו יודעים רק לאכול? אחרי שגמרו - ברכת המזון מתוך הסידור. איזה סידור? אין סידור. יש סידור, אבל בבגאז' באוטו למטה. נו, מה עושים עם זה עכשיו? בבגאז' באוטו למטה. תראה מה זה, השם ירחם עלינו, מה נעשה? שאלו: יש לך סידור? יש לך סידור? אין סידור לאף אחד. "נו, מה עושים אבא?". אומר: בואו נחכה, אולי איזה נס. עוד איזה רבע שעה, חצי שעה - בואו נחכה, אולי יהיה איזה נס.
אומר: באחד הסיבובים הנהג עשה סיבוב חד מאוד, ומהמדף שלמעלה - נכון, יש מדפים מעל המושבים שמה - עף משם איזה שקית, נפלה. וכשנפלה השקית, היה שם בפנים גם סידור. גם סידור נפל בפנים. טוב, אני ראיתי סידור, שאלתי: של מי השקית הזאת? אף אחד לא יודע.
פתחתי את השקית, אני רואה סידור, ויש שמה שם של איזו בת עם מספר טלפון. התקשרתי אליה, התקשרתי למספר טלפון, ואני שואל: אם אני יכול להשתמש בסידור הזה? היא אומרת: מה, אל תשאל! אני את הסידור הזה שכחתי אותו לפני חודש באוטובוס. נסעתי לצפת ושכחתי אותו, ונשכח ממני. אז אמרה: תשמע, אם מצאת אותו - דבר ראשון, אם אני יכול להשתמש בו לברך? אומרת: בטח, תוכל לברך. איפה את רוצה שאני אניח אותו, בצפת או בבני ברק? היא אומרת: עדיף בבני ברק, תיקח אותו לבני ברק, זה עדיף לי.
אז הוא אומר: אנחנו קיבלנו על עצמנו לברך ברכת המזון מתוך הסידור, ואלוקים דאג לנו חודש לפני כן שהיא תשים שם סידור, כדי שאנחנו נזכה לעמוד בקבלה שלנו. פלא פלאים!
מה בן אדם יכול לזכות לפעמים ברגעים, ברגעים בחיים. מה יכול לזכות בבין הזמנים הזה. אני חוזר - אמרתי את זה שבוע שעבר ואני חוזר ואומר - אני אומר לכם: לפעמים בן אדם יכול לזכות בבין הזמנים מה שהוא לא יכול לזכות בכל השנה כולה. בניסיון שהוא עומד בו, בכל מיני דברים שבן אדם עומד בכל מיני ניסיונות. אתה לא יודע מה אתה יכול לזכות ברגע אחד של ניסיון.
בדרך כלל בבית המדרש, ביום יום, בחיי השגרה - אין הרבה ניסיונות. אתה יוצא לבין הזמנים, זו יציאה מחוץ לשגרה, ופתאום אלוקים מזמין לך ניסיון, ואתה לא יודע שבניסיון אחד - מה בן אדם יכול לזכות.
סיפר החפץ חיים. הסיפור הזה מובא בספר "תשועות חן" חלק ב' עמוד כ"ד - את זה אמרתי בשביל הרב מרדכי, לא בשבילי. בשביל הרב מרדכי אני אומר את זה, רק בשבילו.
סיפר החפץ חיים: סיפר לי את זה בעל המעשה. מה זה בעל המעשה? לא "בעל המעשה" - לא משנה, סיפר לי הבן אדם.
אומר: היינו בבית כנסת, שני אנשים יהודים פשוטים, בעלי בתים כאלו - יהודים פשוטים, לא פשוטים כל כך, אבל יהודים פשוטים - היינו בבית כנסת בין מנחה לערבית. אחד אומר לשני: תשמע, אתה יודע, אנחנו כבר מבוגרים, מי יודע מה יהיה איתנו. בוא נעשה תקיעת כף, שמי שייפטר ראשון מן העולם יבוא לחבר שלו ויספר לו מה עלה בדינו למעלה בשמיים. ובאמת, עברה תקופה מסוימת ואחד החברים נפטר. אחרי תקופה הוא הגיע לו בחלום.
אומר לו: אני רוצה לספר לך קודם את המעשה שעשיתי פה בעולם הזה, ואחר כך אני אגיד לך מה עלה בדיני למעלה בשמיים.
אתה יודע, אני ואתה שנינו היינו רוכלים. רוכל - היינו הולכים לכל מיני כפרים, קונים דברים בזול, מביאים לעיר, מוכרים את זה ביוקר. ככה היינו חיים. הסכום הגדול שלי, שמזה הייתי מסתחר ומזה הייתי חי, זה היה שלוש מאות רובל. זה הסכום שהיה לי. עם זה הייתי מסתחר, עם זה הייתי חי, עם זה הייתי מתפרנס.
יום אחד הודיעו לי שיש איזה פריץ אחד באיזה כפר, סחורה בשמונים אחוז הנחה. ממש גם סחורה מבוקשת. אמרתי לעצמי: אם אני הולך לשמה וקונה אותה, זוכה לקנות אותה - אני יכול להתעשר.
הלכתי למקום, הגעתי לבית של הפריץ, אני דופק בדלת - פותחת לי נערה יהודייה. אני אומר לה: מה את עושה פה? אומרת לי: תשאל את הפריץ. אני אומר לו: תגיד לי, מה עושה אצלך נערה יהודייה? הוא אומר: תראה, ההורים שלה חייבים לי כסף ולא שילמו, ואני לקחתי אותה כערבון.
שאלתי אותו: תגיד לי, כמה הסכום שהם חייבים לך? הם חייבים לי שלוש מאות רובל. אמרתי לו: תראה, את הכסף מההורים לא תקבל, לא תקבל בכלל, אין להם. בוא סגור את העסקה, קח עשרים וחמישה רובל, לפחות תציל משהו. אומר לי: מה, אתה נורמלי? אני אמכור שלוש מאות רובל - בעשרים וחמישה רובל? לא מוכר, אין מה למכור.
אמרתי לו: אתה יודע מה, עזוב, קח חמישים רובל, סגור את הסיפור. חמישים רובל, בוא נסגור, כי חבל לך - מי ייתן לך? מה אתה חושב, מי ייתן לך כזה סכום בכלל? חמישים רובל זה סכום גדול, מי ייתן לך? אני לא מוריד שקל, לא מוריד.
ומתווכח איתו: מאה רובל, מאתיים... בסוף אמרתי לו: אתה יודע מה? יש לי פה שלוש מאות רובל, יש לי פה. נתתי לו את כל הכסף שהיה לי, שלוש מאות רובל, ולקחתי איתי את הנערה.
לקחתי איתי את הנערה, ומאוד פחדתי מה אשתי תגיד. מה אשתי תגיד? "מה, אתה נתת את כל הכסף שלך בשביל לפדות איזה מישהו?". אמרתי לנערה: תמתיני פה אצל השכנה, אני עוד מעט אבוא ואקרא לך.
נכנסתי הביתה. אשתי אומרת לי: מה קרה, באת מוקדם היום? אמרתי לה: יש איזה עסק מסוים שרציתי להתייעץ איתך מה לעשות. תשמעי, הגעתי לפריץ, ראיתי שם נערה יהודייה, והוא רוצה עליה שלוש מאות רובל. מה אני אעשה? היא אומרת: תציע לו עשרים וחמישה רובל, תציע לו, אולי ישתכנע. אמרתי לה: הוא לא רוצה. אז תגיד לו חמישים. הוא גם לא רוצה חמישים. תציע מאה. אמרתי: הצעתי לו גם מאה, והוא לא רוצה מאה. אז היא אומרת: אז תציע מאתיים. אמרתי: אני אציע מאתיים, בסדר, אני אציע מאתיים. הוא לא רוצה גם מאתיים. אז תציע שלוש מאות. מה, שלוש מאות? זה כל הכסף! היא אומרת לו: מה, ואתה רוצה להשאיר נערה יהודייה אצל גוי? תיתן את כל השלוש מאות!
אמרתי לה תודה רבה, ככה עשיתי. ואז הלכתי לקרוא לה אצל השכנה והבאתי אותה הביתה. זו המצווה שעשיתי בחיים שלי.
וכשהגעתי למעלה בשמיים - כל המלאכי חבלה ברחו קילומטרים ממני, ונכנסתי ישירות לגן עדן. נכנסתי ישירות לגן עדן באין מוחה, והמקום שלי למעלה - מקום מצוין, הכי טוב שיכול להיות.
ככה מספר החפץ חיים, שסיפר לו החבר שלו, זה השני שנשאר חי. הוא אומר: בן אדם עושה מעשה אחד נכון, מעשה גדול - אבל זה פעם אחת בחיים. זה לא, אתה יודע, שמחר תיתן עוד פעם שלוש מאות רובל ועוד פעם תיתן. אתה אומר: כמה אני יכול לתת כסף? לא. זה פעם אחת בחיים שבן אדם עושה איזו מצווה - ומה הוא יכול לזכות מפעם אחת בחיים. פעם אחת בחיים - מה בן אדם יכול לזכות. לכן בין הזמנים, בן אדם ידע כמה אפשר לזכות ברגעים, ברגעים.
אני כבר מסיים. אחד העונשים שמשה רבנו קיבל, שהוא לא ייכנס לארץ - זה בגלל חטא מי מריבה. מה הייתה שם הבעיה? מה היה בחטא מי מריבה? אז כל הראשונים - האור החיים הקדוש מונה שמה את כל הראשונים - עשר בעיות, מה שיכולות להיות. אחת הבעיות שכותב הרמב"ם: בגלל שמשה רבנו אמר "שמעו נא המורים", על זה בורא עולם לא מוכן למחול לו. זו הבעיה.
בפרשה שלנו כתוב דברים פי עשרה יותר חמורים: "ממרים הייתם עם השם מיום דעתי אתכם". ולא מצאנו שקיבל עונש על זה. אתה יודע מה אמר להם? אתם חוצפנים, מאז שאני מכיר אתכם ועד היום אתם חוצפנים! למה מצאנו שאלוקים העניש אותו על המילים האלו? ומצד שני כותב הרמב"ם שאלוקים העניש אותו על זה שהוא אמר "שמעו נא המורים"? בסדר, "שמעו נא המורים" - אבל אתה יודע מה הוא אמר להם בפרשה שלנו? בפרשה שלנו זה חמור, ולא מצאנו על זה עונש. בפרשה שלנו אין עונש על זה.
מה ההבדל באמת? יש הבדל אחד: יש אחד שאתה אומר לו שהוא גנב, ויש אחד שאתה אומר לו למה גנבת. זהו, זה כל ההבדל. כשאתה אומר לי "שמעו נא המורים", שאתה אומר לי שאני חוצפן, שאני מורה, שאני מורד - אתה מכנה אותי בשם הזה, אתה מכנה שאני מורד. על זה למשה רבנו לא הייתה מחילה. כשאתה מכנה שם לבן אדם, אתה נותן לו - בשפה שלנו - איזו סטיגמה, שזה הבן אדם. על זה בורא עולם לא מוכן למחול.
על זה שאתה אומר שהבן אדם גנב ונכשל ונפל ועבר עבירות - בסדר, אבל זה לא הבן אדם. זה לא הבן אדם. הוא נכשל, נפל, קם - בסדר, זה לא הבן אדם עצמו.
לכן צריך לדעת: נמצאים בבין הזמנים, נמצאים הרבה עם הילדים, לפעמים אתה יכול להגיד אותן מילים, כמעט אותן מילים אתה אומר. אבל אם אתה אומר לבן אדם שהוא לא טוב - אתה יודע, על זה אלוקים לא מוכן למחול. לא מוכן למחול! אתה יכול להגיד שהמעשה שעשית הוא מעשה לא טוב. המעשה הזה הוא מעשה לא טוב בכלל, נכון. אבל לא הבן אדם, לא הבן אדם. כי כשאתה אומר שהבן אדם לא טוב - בורא עולם לא מוכן למחול על המילים האלו. לכן צריך מאוד מאוד להיזהר בזה.
אני מסיים. בהפטרה שלנו - אני לא יודע איך אומרים את זה בדיוק, אבל אתם תעזרו לי - בהפטרה שלנו כתוב שהנביא מתנבא שבעזרת השם בימות המשיח: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך". איזה יופי!
זאת אומרת, ישעיה הנביא מתנבא: יבוא יום - תשמע הרב יניב - יבוא יום, ויהיו המלכים בייביסיטר. בייביסיטר! זאת אומרת, יוצא ככה, שאם אתה נתקע ומתקשר - אין בייביסיטר, אין בייביסיטר - אתה מתקשר לטראמפ. טראמפ בא, בייביסיטר.
תגיד, היית מוכן להכניס את טראמפ אליך הביתה, יניב? היית מוכן להכניס אותו הביתה? בחיים לא. מי יכניס אותו הביתה? מה, אני מטומטם להכניס כזה בן אדם, גוי, הביתה? מה אני... איך הנביא מתנבא שלעתיד לבוא אלו יהיו הבייביסיטר? מה בייביסיטר, אני אכניס גוי אצלי הביתה?
טוב, אל תשאל. התעוררת בשתיים בלילה, התעוררת בשתיים בלילה, והתינוקת בוכה. התינוקת בוכה, ואל תשאל - החנות סגורה, אין מטרנה. אין מטרנה. אני הולך לקרוא לאשתו של עמנואל מקרון, זה של צרפת, עמנואל מקרון, איך קוראים לו, המקרון הזה, מקרוני - בקיצור, קורא לו שהיא תניק את הבן שלך. היא תניק את הבן שלי? שיבכה כל הלילה מצידי! היא תניק? מה פתאום! איך יכול להיות? איך הנביא מתנבא שאשתו של קים ג'ונג און הזאת תניק את הבן שלי? מה, נשמע לך נורמלי? אני אתן לה להניק את הבן שלי? שתלך מפה! איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות דבר כזה? הנבואה הזאת נבואה קשה מאוד.
אומר הרב כהנמן: חז"ל באו להגיד לך - אתה יודע, בימות המשיח בן אדם יראה בחוש, בחוש, עד כמה חסד זה דבר כזה גדול. חסד! זה כזה משפיע בבריאה, זה כזה נחת לבורא עולם - חסד! עד שאפילו המלכים ירצו להיות בייביסיטר. למה? בשביל לעשות חסד רק. והשרות שלהם ירצו להיות המניקות - לא בשביל להיות מניקות, אלא "איך אני יכול לעשות חסד?", כי זה כזה דבר גדול. מה אפשר לזכות בחסד אחד!
אז אומר הרב כהנמן: ואם אתה רואה שככה הנביא מתנבא - אז למה לחכות לימות המשיח? תדע לך: חסד פותח את כל השערים. אז עכשיו, מעכשיו, תתחיל לעשות חסד. תעשה חסד, מה אתה יכול להשפיע.
סיפרה איזה משפחה אחת - אני מסיים, בקיצור, אני מסיים בקיצור. סיפרה איזה משפחה אחת: היינו בירושלים, רצינו לקנות דירה, לא כל כך הסתדר, המשכנתאות לא הסכימו לאשר לנו כזו משכנתא. ואנחנו בסוף, מפה לשמה, הגיע ראש השנה. אמרתי: ראש השנה לא מתאים, כיפור לא מתאים. הגיע סוכות - ופרצה מלחמה. בשמחת תורה פרצה מלחמה, בכלל לא היה חשק לעשות כלום.
עברה איזו תקופה של איזה חודש אולי, ואני אומר לאשתי: תשמעי, הכול סגור. אם הכול סגור - הדבר היחיד שפותח את השערים זה חסד. כמו שאמר הרב אוירבך לאותה אישה: אלוקים לא חייב לך כלום, אלוקים לא חייב לך כלום. אבל אם תעשי חסד, כמו שאת עושה דברים שאת לא חייבת - גם אלוקים יעשה דברים שהוא לא חייב. בוא גם אנחנו נעשה חסד.
איזה חסד נעשה? נלך פה, יש פה בית מלון עם מלא מפונים, נשאל אותם אם צריכים איזו עזרה. זהו, זה מה שנעשה. בקיצור, תפסו איזו משפחה, משפחה גדולה: אתם צריכים עזרה? כן, אנחנו צריכים כביסה, לכבס בגדים. כי שלחנו למכבסה, הבגדים נאבדו לנו, ואנחנו צריכים לכבס.
הם לקחו את הבגדים, הביאו שקיות, אשפתונים של בגדים. כיבסנו להם - והמכונה שלנו קטנה - כיבסנו, אין לנו גם מייבש, תלינו, סידרנו את הכול. וברוך השם, עברה תקופה והזמנתי אותם לשבת אלינו הביתה.
והבעל הזה אומר לי: אתה יודע, אני כל כך נהנה. יש לי כזה בית גדול בדרום, לא נהנה ממנו. פה, בבית הקטן הזה - וואי, איך אני נהנה פה. הזמנתי אותו עוד שבת, אומר לי: תשמע, כל כך כיף להיות פה. אבל למה אתה חי בדירה קטנה? אמרתי לו: אתה יודע, אני רוצה לקנות דירה, אבל אין שום משכנתאות, לא מאשרים לי. אומר לי: מה אתה מדבר? אני אחד הפקידים הבכירים בבנק הפועלים, של משכנתאות! אומר לי הבן אדם: תביא את הפרטים, בעזרת השם יסתדר. אחרי חודש חתמתי חוזה. חתמתי חוזה עם בעל הדירה, קנינו את הדירה.
בן אדם עושה חסד. עכשיו בבין הזמנים - תעשה חסד. מה אפשר לזכות בחסד אחד שאתה עושה! כל מעשה שאתה עושה, כל פעולה קטנה - יקרה מאוד מאוד בעיני השם.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.