ויצא תשפ"ד
איפה קם וצמח עם ישראל?!
שיעור 16
איפה קם וצמח עם ישראל?!
פרשת ויצא תשפ"ד
רעיונות מרכזיים
- דווקא התקופות הקשות מביאות להתעלות רוחנית - יעקב אבינו זכה לנבואה בעת בריחתו מעשו כשהיה במצב שפל. דוד המלך זכה להיות הרגל הרביעית של המרכבה כשברח מאבשלום בנו. משה לקח לאישה גיורת למרות היותו הגדול במשפחה.
- להתחזק ולא להתייאש ברגעים הקשים - גם אם נדמה שהזמן לא מתאים להתעלות רוחנית בגלל הקשיים, בורא עולם רוצה שנתחזק דווקא אז. דווקא בזמנים הקשים אפשר להגיע למדרגות גבוהות במיוחד.
- כח התשובה וההודאה - בחור ובחורה ששבו בתשובה רגע לפני מותם ניצלו בזכות זה. אדם שנוהג לומר וידוי כראוי בכל יום זוכה להגנה. חשוב לא לפחד מלומר וידוי ולהודות בחטאים.
- חשיבות שמירת השבת - אח חילוני שהסכים להדליק נרות שבת לפני נסיעה וניצל בזכות זה ממוות. השבת צריכה להיות יום של הנאה ושמחה אמיתית.
- כח שבירת המידות - רחל אמנו ויתרה על יעקב למען אחותה לאה ובזכות זה נשבע הקב"ה שתבוא הגאולה. גשמים ירדו בזכות אדם שריחם על גרושתו למרות הקשיים. שבירת המידות מעוררת רחמי שמים גדולים.
הסיפורים בשיעור
- כותרת: חילול שבת ראשון שהציל חיים
בחור ובחורה שירדו מהדרך נסעו למסיבה בשמחת תורה וחיללו שבת בפעם הראשונה. כשנתפסו על ידי מחבלים שרצו להורגם, הם הביעו חרטה על חילול השבת. המחבל ששמע אותם מדברים על שבת סיפר שעבד בישיבה וראה את ההבדל בפרצופים בין יום חול לשבת. בגלל זה הוא החליט לא להרוג אותם ושחרר אותם לחופשי.
- כותרת: ההבטחה לומר תחנון שהגנה בזמן מלחמה
בחור שפחד מאוד במלחמה חלם על הרב אברהם גניחובסקי שהבטיח לו שלא יקרה לו כלום אם יקפיד לומר תחנון כראוי. כשהתעורר זיהה את הרב מהחלום בתמונה.
- כותרת: וידוי משותף לפני פטירה
הרב שלמה זלמן אוירבך ואשתו קיבלו על עצמם בעת שמחה שאם חלילה אחד מהם יחלה, יקראו יחד את הוידוי של רבנו נסים גאון. כשאשתו חלתה, הוא הגיע לבית החולים והם קראו זאת יחד בדמעות. כעבור שבועיים היא נפטרה.
- כותרת: הדלקת נרות ושמירה מחילול מיותר הצילו חיים
בחורה חוזרת בתשובה ביקשה מאחיה החילוני להדליק נרות לפני שנוסע למסיבה בשבת ולהימנע מחילולי שבת מיותרים. כשהמסיבה הותקפה על ידי מחבלים, האח סירב לנסוע במכונית מחשש לחילול שבת ונמלט עם אשתו ברגל. מי שנסע במכונית נהרג.
- כותרת: מעשה החסד שהציל את העם משנת בצורת
בשנת בצורת גזר רבי תנחום 13 תעניות ולא נענה. הוא ביקש מכל אחד לעשות איזו מצווה. אחד התלמידים ראה אדם נותן כסף לגרושתו וחשד בו. כשרבי תנחום שאל את האיש, הוא הסביר שנתן לה כסף לאוכל כי ריחם עליה למרות שהייתה גרושתו. מיד רבי תנחום ביקש מה' שירחם על העם כפי שהאיש ריחם על גרושתו, וירדו גשמים. רחמים ושבירת מידות הביאו לגאולה מהבצורת.
תמלול השיעור
שבת שלום שבוע טוב. בחייו של יעקב אבינו היו שתי תקופות - החיים המאושרים, וכביכול החיים הקשים. מה שלנו נראה לא טוב. עד גיל 63 יעקב אבינו היה עם אביו יצחק. תחשבו מה זה לזכות להיות עם יצחק אבינו שמוסר את התורה, עם רבקה אמנו.
אחר כך היו לו עוד 14 שנים בבית שם ועבר. לא שהוא רק למד שם, הוא לא ישן מרוב התמדה בלימוד. צריך להיות אדם ששקוע בלימוד בצורה בלתי נורמלית. (01:07)
בספר "דרך שיחה" מובא ששאלו את הרב חיים קנייבסקי: מה יעקב אבינו למד במשך 14 שנים? מה יש ללמוד 14 שנים אם אין תורה? אז הרב אמר שבמשך 14 שנים הוא למד יראת שמים. 14 שנים זו העבודה שהייתה לו ללמוד יראת שמים.
עוד 14 שנים אצל לבן - שם בכלל ה' לא נגלה אליו, לא דיבר איתו. ה' כביכול לא התעניין בו. איפה ה' דיבר איתו לראשונה? כשהיה זרוק בלי כסף, לקחו לו את הכל. מסכן, הבן של המיליארדרים נמצא בלי שקל בכיס, זרוק.
לפי המדרש, הוא נשאר בלי בגדים. הוא הלך לטבול, ובא גנב וגנב ליעקב אבינו את בגדיו. הוא נשאר שם לגמרי חשוף. פתאום הגיע איזה חייל עם סוס, נכנס לטבול וטבע. אמר יעקב אבינו: "טוב, הוא טבע". לקח את הבגדים. חשבו - יעקב אבינו, בחיר האבות, עם איזה בגדים הוא לובש? בגדים של איזה רשע.
תחשבו איזה שפל זה. וברגעים האלו, ברגעים הכי שפלים שהיו ליעקב אבינו, דווקא אז בורא עולם מתגלה אליו. שם הוא קיבל את כל ההבטחות.
ולא רק זה - יעקב אבינו עד גיל 77 לא זכה להקים את עם ישראל. איפה קם עם ישראל? אצל לבן - שיא הרמאות, שיא הקשיים, שיא הנוכלות שבעולם. שם קם עם ישראל. לא אצל שם ועבר, לא אצל יצחק אבינו. עם ישראל קם שם, בבית של לבן, איפה שרימו אותו 100 פעם, איפה שיכלו אותו, איפה שעבדו עבודה זרה, איפה שהיו קשיים. שם צמחו כל השבטים. איך יכול לגדול עם כזה עם סבא כזה? זה פחד פחדים! ושם צמח עם ישראל, לא אצל שם ועבר ולא אצל יצחק אבינו. במקום הכי שחור שבעולם צמח עם ישראל.
אותו דבר מצאנו אצל דוד המלך. דוד המלך כל הזמן רצה לזכות להיות הרגל הרביעית של המרכבה. כמה שפנה לה' בבקשה על זה - לא נענה. הגמרא במסכת ברכות מקשה סתירה בדוד המלך: פעם כתוב שקם בחצות הלילה להודות לה', ופעם כתוב שקידם לבוא בנשף. הגמרא שואלת: אז מתי דוד המלך קם? בערב או בחצות? הגמרא נותנת שלושה תירוצים. התירוץ השלישי של רבא הוא שעד חצות הלילה דוד המלך עסק בתורה, ומחצות עד הבוקר עסק בשירות ותשבחות. וזה היה כל יום, לא חד פעמי.
עכשיו מה, אתה חושב שאחר כך הוא הולך לישון? הוא מלך ישראל, צריכים אותו. הוא נח פה חצי שעה, פה חצי שעה, לא יותר מזה. אתם יודעים איזה מסירות נפש של דוד המלך? איזה נחת רוח היה לבורא עולם באותם רגעים!
ובכל זאת, דוד המלך לא זכה בכל מה שלמד להיות הרגל הרביעית של המרכבה. מתי הוא זכה לזה? במצב הכי שפל שיכול להיות. אני לא יודע אם יש שפלות יותר גדולה מזה שהבן שלך, אבשלום, זורק אותך מהבית. איזה פחד זה! הבן שלך, לא מישהו אחר, רודף אותך להרוג אותך. מפחיד מאוד.
ולא רק זה, הוא זרק אותו מהבית. דוד המלך ברח כמו בן אדם מסכן. ובסוף את מי הוא פגש שם? את שמעי בן גרא, אחד מגדולי ישראל, שזרק עליו אבנים, זרק עליו חול, קילל אותו. איזה שפל זה, איזה מצב עגום, מצב הכי גרוע שיכול להיות. ובזמן הזה ה' אמר לדוד המלך: "עכשיו, ברגעים האלו, אתה זכית להיות הרגל הרביעית של המרכבה". איזה דבר נורא ומפחיד.
כל אחד רק יתבונן ויתאר לעצמו את הרגעים של דוד המלך. אני אומר לכם, רק לתאר לעצמנו את זה - זה לרעוד. אז בוודאי שמישהו שעבר את זה בפועל, זה מפחיד מאוד. ודווקא שם, ברגעים האלו, זכה דוד המלך להיות הרגל הרביעית של המרכבה.
גם אצל עמרם ויוכבד - לא היה בית יותר קדוש משלהם. הם זכו לשלושה ילדים: מרים הבכורה, אהרון ומשה רבנו. אבל תראו מה השידוכים שלהם - אהרון זכה לקחת את אלישבע בת עמינדב, אחד הנשיאים, אחיו של נחשון בן עמינדב שממנו יצאה המלכות. זה השידוך הכי טוב שיכול להיות. מרים גם קיבלה שידוך מצוין עם כלב בן יפונה.
אבל הבן הכי מוצלח במשפחה, משה רבנו, מוסר התורה - מה איתו? הוא לקח גיורת. מה זה, נורמלי? מה נראה לך? ולמה דווקא ככה? כי רק במקום שיש קשיים ולא מסתדר, שם יש את הפריחה של החיים שלך.
עכשיו, בשבילנו, כל אחד עובר כל מיני מצבים בחיים, וחושב לעצמו: "ריבונו של עולם, הזמן הזה לא מתאים להתחזק. למה לא מתאים? כי עכשיו אני במצב לא טוב, אני מרגיש לא טוב, אין לי חשק לכלום".
ונראה לנו שרק שהזמן הזה יעבור, אז נלמד פי שניים. אבל בורא עולם אומר לנו בדיוק ההפך - דווקא במקום שנראה לך הכי לא טוב, הכי גרוע, דווקא שם זה שיא ההצלחה שלך. תתפוס את זה עכשיו, בתוך הזמנים האלו אתה יכול לפרוח ולגדול בצורה שאין לה שום משמעות.
אתה יכול להיות כמו יעקב אבינו - 14 שנה שקוע בלימוד בלי לזכות לשום נבואה או רוח הקודש. אבל איפה שתהיה בודד, מונח על איזה הר, נמצא לבד לגמרי - דווקא שם ה' מתגלה אליך עם כל ההבטחות.
לכן כשכל אחד מאיתנו עובר קשיים - ואין אחד שיכול להגיד שאצלו בבית, בשכונה, בחברותא הכל מסודר לגמרי, כולנו עוברים בחיים ניסיונות, אפילו ניסיונות פשוטים - תזכור שדווקא בזמנים שאתה מרגיש שיש קשיים, אם תתפוס חזק ותמשיך לעבוד את ה' בלי לעצור, אתה יכול להגיע למדרגות שלא תגיע אליהן גם אם תלמד 14 שנה ברציפות. דווקא בזמנים הקשים האלו בן אדם זוכה לעליה שלא יוכל להגיע אליה בשום זמן רגיל.
ולכן בן אדם לא צריך לזלזל. לפעמים בורא עולם נותן לך מתנות שנראות קשות, אל תזלזל בהן. זה זמן שמרים אותך למעלה למעלה. מה שבן אדם לא יוכל להתרומם בשום זמן רגיל, דווקא בזמן הקשה הוא יכול להתרומם.
סיפר המשגיח של ישיבת חברון, הרב חיים יצחק קפלן, סיפור ששמע מאביו של אותו בחור. היה בחור אחד ממשפחה מאוד מכובדת, שירד עד למטה, עשה את כל העבירות שבעולם חוץ מחילול שבת. הייתה עוד משפחה, גם כן מיוחסת מאוד, שבת אחת מהמשפחה גם כן ירדה לגמרי.
בורא עולם הפגיש ביניהם, והם נסעו ביחד למסיבה בשמחת תורה. המשגיח מספר ששם אמרו להם ששיא המסיבה מתחיל משתיים בלילה עד הנץ החמה, ואז שם משתחווים לעבודה זרה.
אז אותו בחור אמר לבחורה: "השבת הזו אנחנו צריכים לחלל אותה, אין מה לעשות. את רוצה להנות ולשמוח". אז הם חיללו את השבת, ה' ירחם.
קיצר, פרצה מלחמה, נכנסו מחבלים, כולם ברחו. אבל תפסו את אותם שניים, ארבעה מחבלים תפסו אותם. אמר להם ראש הכנופיה: "אני לא אהרוג אותכם בכדורים, אני אשחט אותכם בסכין".
הבחורה התחילה לבכות, ואמרה לבחור: "אתה רואה, כל עוד ששמרנו שבת, מה שלא עשינו, בורא עולם כביכול האריך אף ורחם עלינו. רק כשחיללנו שבת ראשונה, תראה איך בורא עולם הביא את התשובה".
הבחור התחיל לבכות ואמר: "וואו, אני ממש מצטער ששבת קודש...". פתאום אותו מחבל ששמע אותם מדבר על שבת, אמר בעברית: "מה דיברתם על שבת?"
אמרו לו: "אנחנו חיללנו שבת, זו השבת הראשונה שחיללנו".
אמר להם המחבל: "תשמעו, אני עשר שנים עבדתי בישיבה פה בארץ. מה אני אגיד לכם - הרבנים שלכם ביום חול זה לא אותם רבנים של שבת. בשבת יש להם פרצוף אחר לגמרי. אני מכיר, אני עבדתי שם. גם הבחורי ישיבות של יום חול זה לא אותם בחורים של שבת, זה בחורים אחרים לגמרי. אני לא רוצה להרוג אנשים כאלה, שיש להם פרצוף אחד ביום חול ובשבת. אני מחפש אנשים שהפרצוף שלהם זהה כל השבוע. לכו תברחו".
הם ברחו והצילו את חייהם. אז המשגיח סיפר: תראה כמה בורא עולם מאריך אף, אבל עד שבת זה דבר אחד. ודבר שני - אם אתה יודע להודות לה' על המציאות שלך, במקום שיש ישועות - זה כמו כאן בשטר שתלו על אותו בחור, שבמלחמה הוא למד הרבה מוסר.
אבל הייתה לו פחד גדול מהמלחמה. ובסוף הוא נרדם מרוב בכי. בחלום הגיע אליו צדיק אחד כולו אור ואמר לו: "למה אתה עצוב? למה אתה בוכה?"
ענה לו: "יש מלחמה ואני מפחד מאוד". (14:52)
אמר לו הצדיק: "תדע לך, אם תקפיד להגיד תחנון כל יום כשיש תחנון כמו שצריך, במיוחד בתחנון של שני וחמישי, לא יקרה לך כלום".
התעורר הבחור מהחלום והראו לו תמונה של כמה רבנים, והוא זיהה את הרב שראה בחלום - הרב אברהם גניחובסקי זצ"ל. אדם שיודע להגיד תחנון ולא לברוח מעצמו...
שמעתי גם שהרב קנייבסקי אמר אותו דבר - שמי שיזכה להגיד תחנון ולא לברוח מעצמו, להגיד "חטאתי, נכשלתי, טעיתי", בלי להתחמק - זה נותן הגנה לעם ישראל.
אחד הדברים שהרב שלמה זלמן אוירבך עשה עם אשתו בחדר, הוא אמר לה: "את יודעת, אנחנו עכשיו שמחים, אבל יבוא יום שנצטרך להיפטר מהעולם. כשאנשים חולים, הם מפחדים מאוד לעשות וידוי. בואי נקבל על עצמנו שאם חלילה אחד מאיתנו יהיה חולה, שנגיד את הוידוי של רבנו נסים גאון בלי לפחד מעצמנו".
וכך היה - כשאשתו של הרב שלמה זלמן חלתה, הוא תמיד ביקש מהילדים: "תגידו לי מתי אמא תהיה לבד". כשאמרו לו שהיא לבד, הוא לקח את הסידור של יום כיפור, נסע במונית לבית החולים, ביקש מהנכדים לא להיכנס, וישב איתה שעה שלמה. הם קראו ביחד את הוידוי של רבנו נסים בדמעות. כעבור שבועיים היא נפטרה.
תחשוב - אנשים מפחדים מאוד מוידוי, אבל לא יודעים שוידוי נותן לאדם סייעתא דשמיא בחיים.
הרב שטיינמן אמר שאנשים טועים לחשוב שמי שנפטר בלילה, זו מיתת נשיקה. איזו נשיקה? זו נשיכה, זו מיתה אכזרית, מיתה בלי תשובה. זה הדבר הכי אכזרי.
פעם הרב שטיינמן הלך לנחם משפחה אבלה, ושאל את הילדים: "תגידו, איך אבא שלכם נפטר?"
הם ענו: "הוא הלך לישון ולא קם".
שאל אותם: "האם אבא אמר וידוי לפני השינה?"
אמרו לו: "אבא תמיד הקפיד על קריאת שמע שעל המיטה, ובכל לילה אמר וידוי".
הרב שטיינמן יצא בהתרגשות ואמר: "איזו זכות גדולה לאדם, שברגע האחרון שלו זוכה להגיד וידוי. החשבון למעלה הוא אחר לגמרי, בין אדם שאמר וידוי לאדם שלא. זה עולם אחר ממש".
אותו דבר מובא גם בעלון "ספרו נפלאותיך" - היה כנס גדול שארגון "לב לאחים" עשה, והביאו המון משפחות חילוניות להתחזק בשמירת שבת. (18:17)
באה לשם בחורה אחת חוזרת בתשובה מנתיבות, וסיפרה: "מכל האחים שלי, רק אני היחידה שחזרתי בתשובה. כולם חילונים לגמרי. אחי אמר לי שבשמחת תורה הוא ואשתו נוסעים למסיבה. אמרתי לו: 'תדליק נרות שבת לפני שאתה נוסע'.
הוא אמר לי: 'את נורמלית? אני נוסע בשבת, ועוד שאדליק נרות?'
אמרתי לו: 'מה אכפת לך? תדליק'.
אז הוא הדליק.
אמרתי לו: 'תשמע, תבטיח לי שאם אתה כבר מחלל שבת, מה שלא חייב - אל תחלל. אל תחלל סתם'.
הוא הבטיח לי. (19:03)
הוא מספר שבמסיבה היה, ופתאום נכנסו מחבלים. כולם התחילו לברוח. אחד שהיה לו אוטו קרא לו: 'בוא, תעלה לאוטו, בורחים'.
אמר לו: 'איך אני אעלה לאוטו בשבת? הבטחתי לאחותי שלא אחלל שבת בכוונה'.
אז הוא ואשתו ברחו לשדות. אחר כך התברר לו שמי שנסע עם אותו בחור באוטו נהרג. 'אנחנו שברחנו לשדות ניצלנו. תראה מה זה - אדם רק רצה קצת לשמור שבת, רק לא להוסיף בחילול שבת, כבר החשבון אחר לגמרי'.
כמה אנחנו צריכים להתחזק בשמירת שבת, שהשבת שלנו תהיה יותר טובה. אני הזכרתי פעם - כל אחד צריך שבמוצאי שבת יגיד לעצמו: "איך הייתה השבת? טובה או לא טובה? היה כיף או שסתם עבר עוד יום, אכלנו ושתינו ונגמר?"
כדי שהשבת תהיה כיף - צריך לעבוד על זה. אין דבר בעולם בחינם. על כל דבר צריך לעבוד. אם אתה רוצה ששבת תהיה הנאה ושמחה - חייבים לעבוד על זה, אחרת היא עוברת בלי כלום. לכן כל אחד צריך לראות איך להתחזק בזה מאוד.
עוד דבר אחד שאני מסיים - במדרש איכה מובא כל מה שקרה בזמן החורבן. אברהם אבינו נכנס וביקש רחמים בזכות העקידה, יצחק בזכות העקידה, יעקב בזכות שהקים את עם ישראל וטרח כל כך, משה רבנו על שהיה 40 שנה רועה נאמן במדבר בלי הפסקה. וכך נכנס כל אחד - ולא עזר שום דבר. לא אברהם, לא יצחק, לא יעקב, לא משה.
מי עזר? מיד קפצה רחל, וסיפרה: "יעקב אהב אותי מאוד. הוא עבד אצל אבי שבע שנים בשבילי. בסוף אבא רצה להחליף אותי בלאה. נתתי ליעקב סימנים כדי שלא יתבלבל, אבל בסוף הקשה בעיניי שאחותי תצא לחרפה ולבושה. מסרתי את הסימנים ללאה, ולא רק זה - כשנכנסתי מתחת למיטה, יעקב דיבר ואני עניתי לו במקום לאה.
"ואתה, ריבונו של עולם, מה אתה מקנא בעבודה זרה שאין בה כלום? ולמרות זאת, ריחמתי על לאה. אתה שאתה אבינו ואנחנו בניך, אתה מלא רחמים, לא כל שכן שתרחם עלינו?"
מיד נשבע הקדוש ברוך הוא שבזכות רחל תבוא הגאולה.
לפעמים שבירת מידות של אדם אחד, שהוא שובר את מידותיו, זה יקר מאוד מאוד. זה נותן לאדם סייעתא דשמיא בחייו. יש רגעים שבן אדם יכול להתרומם על ידי שבירת המידות בצורה בלתי נתפסת.
מה הוא יכול לזכות ברגעים שהוא שובר את המידות שלו? סיפור אחרון בשם המדרש - מעשה ברבי תנחום, שגזר 13 תעניות על הציבור ולא נענה. אתם יודעים מה זה תעניות על גשם - גם הרות מניקות מתענות, כולם. לא כמו התעניות של היום באב או ביום כיפור שעוד כמה חודשים רק רוצים לאכול. כאן זה מיד - בשני ובחמישי תעניות רצופות. לא אוכלים מבוקר ועד ערב, אלא כל היום מתפללים ובוכים. 13 תעניות כאלו - ולא ירד גשם. איזה פחד!
אז אמר רבי תנחום: "אני כבר לא יכול לגזור על הציבור יותר מזה. כל אחד יראה לעשות איזו מצווה, אולי ה' ירחם עלינו".
יצאו כולם לחפש. חזר אחד התלמידים ואמר: "רבי, אתה חושב שסתם לא יורד גשם? יש בינינו עוברי עבירה".
"מה ראית?"
"ראיתי אדם אחד שנתן כסף לגרושתו. כנראה שיש ביניהם עבירה, לא סתם הוא נותן לה כסף".
קרא רבי תנחום לאותו אדם ואמר: "שמעתי שאנשים מדברים עליך".
אמר לו: "רבי, לא ולא. המעשה היה כך - הרב אמר לצאת ולעשות מצוות, אז גם אני יצאתי כמו כולם. פתאום הגיעה הגרושה שלי ואמרה לי: 'עכשיו יש בצורת, אין אוכל, אין כלום. רחם עלי, תן לי משהו לאכול'. אז ריחמתי עליה ונתתי לה 10 שקל שתקנה אוכל. זהו, אבל עבירה חס ושלום לא עשינו".
מיד עמד רבי תנחום על רגליו ואמר: "ריבונו של עולם, הוא הרי גרוש ממנה, ודרכו להתנקם בה. ועם כל זאת ריחם עליה. אתה שאתה אבינו ואנחנו בניך, ואתה הרי מלא רחמים, לא כל שכן שתרחם עלינו?"
אומר המדרש שמיד ירדו גשמים. 13 תעניות שכל הציבור מתענה - כביכול בורא עולם יכול לעמוד מולן ולא להתרגש. תבכה ותתפלל עד מחר - על זה ה' יכול לעמוד. אבל כשבן אדם שובר את מידותיו, קשה לו והוא בכל זאת מרחם על מי שהיה צריך להתנקם בו - על זה החשבון למעלה הוא אחר לגמרי.
יזכה אותנו ה' שבאמת נזכה לעבוד אותו, לעשות לו נחת רוח ולעשות רצונו כרצונו. שנדע לקחת את הזמנים שנראים הכי לא טובים ולהבין שדווקא הם הזמנים הכי מאושרים, שיכולים לרומם אותנו. ושנדע שכל שבירת מידות וכל עבודה עצמית - זה דבר שאי אפשר לתאר.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.