שיעור 161

ההתחלה של התורה: אתה חביב לפני השם

פרשת בראשית תשפ"ו

רעיונות מרכזיים

1. תורה חדשה בכל שנה

התורה של השנה שעברה אינה התורה של השנה הזאת. כל אדם ניגש אליה מחדש עם הגיל שלו, החשבונות שלו והחידושים שהוא שומע. פרשת בראשית פותחת את התורה בשני יסודות: גודל כוחה של כל פעולה בעבודת השם, וגודל האסון שבכל חטא.

2. גדלות אדם הראשון ומצוותו היחידה

כל הנשמות שעתידות להיבראות היו כלולות באדם הראשון, ובו היו כל גדולי ישראל לדורותיהם, עד שהמלאכים טעו ולא ידעו למי לומר "קדוש". ובכל זאת ניתנה לו מצווה אחת בלבד, בשב ואל תעשה: לא לאכול מעץ הדעת. היה שווה לבורא עולם לברוא בריאה ענקית כזאת בשביל מצווה אחת של שב ואל תעשה, ומכאן אפשר להבין מה גודל שכרה של מצווה בקום ועשה.

3. חטא אחד - השלכות עד סוף כל הדורות

החטא של אדם הראשון לא נגמר אחרי מאתיים או אלפיים שנה, ועד היום אנשים מתים בגללו. מכאן לומדים את גודל ההשלכות של חטא אחד. ומכאן גם קל וחומר בדברי רבי יוסי: אם מידת הפורענות המועטת כך, המידה הטובה מרובה ממנה, והיושב מן הפיגול והנותר והצם ביום הכיפורים זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו.

4. שכר ההימנעות מחטא אינו בר שיעור

כשם שאין לנו השגה בהשלכות של חטא אחד, כך אין לנו השגה בשכרו של מי שנמנע מחטא אחד. זהו עומק דברי איגרת הגר"א: על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, אין כל מלאך ובריה יכולים לשער. לכן צריך להעריך כל הימנעות מעבירה וכל הורדת עיניים, ולכן "עומק הדין נעלם מבני אדם".

5. ש"י עולמות - המטבע של מעלה

המשנה בסוף הש"ס אומרת שהקב"ה עתיד לתת לכל צדיק ש"י עולמות, והפסוק "להנחיל אוהבי יש" אינו מזכיר עולמות. הרב פינקוס מבאר במשל: המחיר "עשרים" מתפרש בכל ארץ לפי המטבע שלה, דולר, אירו או שקל, ולמעלה המטבע הוא עולמות. מכאן שכל פעולה אחת שווה עולמות ממש.

6. שניים מקרא ואחד תרגום - אריכות ימים ואריכות שנים

עם תחילת החומש מחדש יש להתחזק בשניים מקרא ואחד תרגום, וחז"ל הבטיחו לקורא ש"מאריכים לו ימיו ושנותיו". אלה שתי ברכות נפרדות. יש מי שזוכה לאריכות שנים אבל ימיו ריקים, ויש מי שנפטר צעיר אבל זכה לאריכות ימים, כי כל יום שלו מלא ועשיר.

7. הבטחת אריכות ימים כנגד תחושת בזבוז הזמן

בכל מקום שחז"ל מבטיחים אריכות ימים ושנים, זה משום שהאדם מרגיש שהוא מבזבז שם את זמנו. חז"ל מבטיחים לו שמה שהפסיד יוחזר לו פי עשרה.

8. "מאריכים" מלשון ארוכה - חיים בריאים

בשם בעל הטורים מתפרש "מאריכים" מלשון ארוכה, כלומר רפואה. ההבטחה אינה רק לשנים רבות אלא לימים בריאים, שלא כמו מי שמאריך ימים אבל סובל כל חייו מבתי חולים ומסיבוכים. זו גם עדותו של האדמו"ר מבעלזא, שהמקפידים על שניים מקרא ואחד תרגום התרפאו ממחלתם.

9. לקרוא כדי לקרוא - לא כדי לגמור

רוב האנשים קוראים כדי לגמור את הפרשה, ואילו העיקר לקרוא בנעימות, בטעמי המקרא ובנחת. לכן עדיף לקרוא בכל יום את חלקו של היום, כל אחד לפי ההלכה ולפי ענייניו, כך שאף אחד לא רודף אחריו.

10. אין מזרזים אלא למזורזים

חז"ל לימדו לזרז את מי שכבר מתחזק, ולא לבזבז דברי חיזוק על העצלנים. לכן ראוי שכל מי שהתחיל יתחזק עוד פעם, בתחילת השנה ובתחילת החומש.

11. למה פתחה התורה בבראשית?

רש"י מביא שהתורה פתחה בבראשית כדי שאם יאמרו הגויים "לסטים אתם", נשיב שהארץ של הקב"ה והוא נתנה לנו. הרמב"ן ועוד ראשונים תמהים: וכי כל בריאת העולם נכתבה בשביל זה? אבל דברי רש"י מלמדים שתחילת התורה כולה באה כדי שלא יאמרו על בניו של הקב"ה שהם גנבים.

12. ההקדמה לתרי"ג מצוות - זה אתה

הכניסה לעולם התורה היא הידיעה שאתה אדם טוב, ישר ומוצלח, ולא גנב ולא לסטים. לפני תרי"ג המצוות יש הקדמה, והיא האדם המקיים אותן. מי שאינו מרגיש שהוא אדם טוב, עוד לא נכנס לעולם התורה.

13. "מי אמר לך שאתה חביב יותר?"

הדין "ייהרג ואל יעבור" בשפיכות דמים נלמד מסברא: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי". כלשון רש"י: מי אמר לך שאתה חביב בעיני השם יותר מחברך? הדין אינו מחלק אפילו בין הגר"א לבין עגלון פשוט, ומכאן שאין אדם יכול לקבוע שהוא חביב לפני המקום יותר מזולתו.

14. כל יהודי חביב בעיני השם

כל מי שבא לבית הכנסת חייב לדעת שהוא חביב מאוד בעיני השם, גם הרחוק ביותר וגם מי שהידרדר עד שאול תחתית. ההכרה בחביבות הזאת יכולה להפוך את חייו של אדם. בזה פתח בורא עולם את התורה, כדי להודיע לאדם עד כמה הוא חביב לפניו.

15. הנהגת העולם בשביל יהודי אחד

הקב"ה מסובב סיבות בעולם, אפילו בממדים של מלחמה שכל העולם רעד ממנה, כדי שבחור אחד לא יתבייש ויזכה להרגשה טובה. זהו מקומו של כל יחיד בעיני השם, וגם זה חלק מהכניסה לעולם התורה.

16. זמן חורף - מאה ושמונים ימים

הזמן עובר מהר, כמו שעברו מחודש תמוז אלול והחגים בלי לשים לב. בתחילת זמן החורף עומדים לפני האדם כמאה ושמונים ימים של לימוד תורה, והשאלה היא מה הוא עושה איתם.

17. להיכנס תחת מחייבים

יסודו של רבי ירוחם ממיר: לעולם לא יסמוך אדם על רצונו הטוב, אלא ייכנס תחת מחייבים. כולם רוצים ללמוד ולהצליח, אבל הניסיונות והבלבולים מרובים, ולכן כל אחד צריך למצוא את המחייב המתאים לו. זה יכול להיות קביעות בבית המדרש, יעד של הספקים, או דף שיחייב אותו מה ללמוד. האדם גדל ומצליח דווקא מתוך אתגר וקבלה.

18. מי שגדול רואה דברים גדולים

מרן הרב עובדיה דרש לסיים תנ"ך, משנה ושולחן ערוך עם מרן ורמ"א, כפי שלמדו כולם לפני מאתיים שנה. לשאלה "מה ייצא לי מזה" ענה שהלימוד עצמו מגדל את האדם. אדם גדול רואה דברים גדולים, ומי שאינו לומד נשאר קטן ורואה רק את הצ'ולנט ואת הפיצות.

19. פתיחת היכל התורה - עת רצון

יום שובם של האברכים ובחורי הישיבות לבית המדרש, אחרי שהקב"ה מחל לכולם מחילה גמורה בימים הנוראים, הוא עת רצון גדולה ונחת רוח לבורא עולם. השיעור נחתם בברכה לחשק ושמחה בתורה, לזיכרון טוב, לחברותות טובות, לשמירה מהמכשירים הרעים ולגאולה.

הסיפורים בשיעור

1. השפת אמת - "לא אמרתי אריכות שנים, אריכות ימים"

השפת אמת נפטר בגיל צעיר יחסית, ובהספד עליו נאמר שזכה לאריכות ימים. כשהעירו על כך, הוסבר שבכל יום שלו נכנסו חזרה על הש"ס, חיבור ספרים ושמונה שיעורים, ולכן היום שלו היה ארוך. מכאן שהבטחת "מאריכים לו ימיו ושנותיו" לקורא שניים מקרא ואחד תרגום כוללת שתי ברכות נפרדות.

2. רבי אליהו לופיאן - "כדי לקרוא, לא כדי לגמור"

רבי אליהו לופיאן זכה לאריכות ימים, והיה בריא וצלול ומסר שיעורים עד יומו האחרון. כששאלוהו במה זכה לכך, השיב שבזכות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. כשהעירו שכולם קוראים, אמר: כולם קוראים כדי לגמור, ואני קראתי בנעימות, כדי לקרוא.

3. יום הכיפורים אצל הרב מרדכי ז"ל - "מי שאינו מרגיש חביב, שיצא"

אחיו של הרב, הרב מרדכי ז"ל, דפק על הבימה לפני כל נדרי בפני מאות מתפללים, הסביר את הסברא "מאי חזית" ואמר שכל מי שאינו מרגיש שהוא חביב בעיני השם, שיצא החוצה. במוצאי יום הכיפורים ניגש אליו יהודי רחוק, שהיה רגיל ללכת לישון מיד אחרי ערבית של ליל כיפור. הוא סיפר שכיוון שלראשונה אמרו לו שגם הוא חביב בעיני השם, נשאר בבית הכנסת לכל התפילות.

4. הרב מבריסק - הגר"א והעגלון

שאלו את הרב מבריסק: מה הדין אם יאמרו לגאון מווילנה להרוג עגלון פשוט, ואם לא, יהרגוהו? כשנאמר לו שהתורה לא חילקה, והגר"א חייב למסור את נפשו, פרץ בבכי, משום שידע מי הוא הגר"א ומה שפלותו של העגלון. ובכל זאת חז"ל אומרים: מי אמר לך שאתה חביב יותר?

5. הרב גרוסמן - "אם אני חביבה בעיניך, שלח לי סימן"

הרב גרוסמן נהג להתקשר בערבים לבוגרות מגדל אור לשאול בשלומן. באחד הערבים פרצה הבת הראשונה שאליה התקשר בבכי. היא סיפרה שהידרדרה עד שאול תחתית, ושבשעה שכתבה מכתב פרידה להוריה ביקשה מהקדוש ברוך הוא סימן שהיא עוד חביבה בעיניו, ושניות אחר כך צלצל הטלפון. הרב נסע אליה ושילב אותה ב"ערכים", ולימים השתתף בחתונתה עם אברך בעל תשובה.

6. הרב אויערבאך ומלחמת ששת הימים - מלחמה בשביל בחור אחד

בחור בישיבת קול תורה נבחן לפני כל השיעור על ידי הרב אויערבאך, ונשאל דווקא על מה שלא ידע. באותו רגע נשמעה אזעקה ופרצה מלחמת ששת הימים, והבחינה התבטלה. שנים אחר כך, כשסיפר זאת לרב, התרגש הרב ואמר שהבין עכשיו מדוע פרצה המלחמה באמצע היום: כדי שבחור אחד לא יתבייש, ובזכות זה גם ניצלו ישראל.

7. קבלות לימוד - הרב ליפקוביץ' והרב בן ציון

הרב ליפקוביץ' כותב שאחרי חתונתו קיבל על עצמו ללמוד בכל ערב שני דפים, וסיים מסכתות רבות מתוך תענוג גדול. הרב בן ציון כותב שבימי שישי היה מקבל על עצמו לסיים מסכת שלמה, מתפילת הנץ ועד כניסת השבת. הרב למד מכאן שהאדם גדל כשהוא מכניס את עצמו תחת מחייבים.

8. אצל מרן הרב עובדיה - "מי שגדול רואה דברים גדולים"

בפגישתו הראשונה של הרב עם מרן הרב עובדיה שאלו מרן אם סיים תנ"ך, ששה סדרי משנה ושולחן ערוך עם מרן ורמ"א, והורה לו לסיים את כולם השנה בסדר ובמחברת. כשהרב שאל "מה ייצא לי מזה?", כעס עליו מרן ואמר שמי ששואל כך הוא "שוטה, רשע וגס רוח". אחר כך אמר לו: מי שקטן רואה רק דברים קטנים, ומי שגדול רואה דברים גדולים.

תמלול השיעור

תורה חדשה - ושני יסודות

ברוך השם, זוכים להתחיל את התורה עוד פעם. תודה להשם. התורה של שנה שעברה זה לא התורה של השנה הזאתי, זה תורה חדשה עכשיו. כל אחד עם הגיל שלו, עם החשבונות שלו, עם החידושים שלו שהוא שומע - משהו חדש.

אבל התורה פתחה לנו את התורה בפרשת בראשית ללמד אותנו שתי יסודות גדולים מאוד מאוד מאוד. דבר ראשון, לדעת עד כמה כוחה של כל פעולה בעבודת השם. מה הגודל של כל פעולה בעבודת השם. מצד שני, איזה אסון יש בכל חטא בעבודת השם. איזה אסון יכול להיות.

גדלותו של אדם הראשון - ומצוותו

כותב בספר "מדרגת האדם" של הסבא מנובהרדוק, רבי יוזל, הוא כותב: בורא עולם ברא את אדם הראשון. כל הנשמות שבעולם שעתידים להיבראות, כולם היו בתוך אדם הראשון.

עכשיו בוא נתאר לעצמנו, רק, אתה יודע, את הדור האחרון. תאר לך בן אדם אחד, אחד, שיש לו את הנשמה של הרב עובדיה, הבן איש חי, החפץ חיים. אחד כזה - לא, לא נאריך יותר מזה. מה היית אומר? וואו, לא נתפס!

עכשיו תוסיף את כל גדולי ישראל שיש בדור שלנו. תגיע עוד, אתה יודע, תחזור - החפץ חיים היה לו שאיפה להיות רבי עקיבא איגר, שים גם את רבי עקיבא איגר. רבי עקיבא איגר הייתה לו שאיפה להיות הגאון - שים את הגאון מווילנה, מרן הבית יוסף, האר"י ז"ל, הרשב"א אור העולם - שים את הרשב"א, שים את הרמב"ם. כל זה בבן אדם אחד.

עכשיו, זה לא רק מה שאנחנו מכירים. תחזור אחורה עוד ועוד, שים את כל האמוראים, כל התנאים. מה זה? זה לא בן אדם! זה לא בן אדם. באמת זה לא בן אדם. כתוב שהמלאכים התבלבלו ולא ידעו למי להגיד "קדוש קדוש קדוש". למי להגיד - לאלוקים או לבן אדם הזה? מה זה, אתה לא רואה הבדלים? אין הבדלים, לא היו הבדלים. מלאך מתבלבל - סימן שכל כך זה היה ענק, ענק, ענק. אי אפשר לתאר את הגודל של אדם הראשון. לא ניתן לתיאור.

תגיד: ומה הוא קיבל? איזו מצווה מתוך תרי"ג מצוות הוא קיבל? למה השם ברא אותו? מה, איזו מצווה יש לו? תעשה טובה, רק אל תאכל תאנים. זהו. זה כל הסיפור. רק אל תאכל תאנים.

מישהו פעם בשנה האחרונה אכל פעם תאנים פה? טוב, זה אפילו לא מעניין אפילו. לא מבין. בשביל יצור כזה גדול, יצור כזה ענק, ענק - מה המצווה שנתת לו? רק שלא יאכל תאנים. זהו.

במילים של הסבא מנובהרדוק: היה שווה לבורא עולם לברוא כזאת בריאה ענקית בשביל שבן אדם יקיים מצווה בשב ואל תעשה. לא בקום ועשה - בשב ואל תעשה. אז אם בן אדם זוכה לקיים מצווה בקום ועשה, אפשר לתאר את השכר למעלה בשמיים? מישהו יכול לתאר את השכר? אין תיאור. כמה שאני אתאר לך - אין תיאור בכלל.

חטא אחד - עד סוף כל הדורות

אבל מצד שני יש גם את העונש. אתה יודע, אדם הראשון אכל מעץ הדעת. בסדר, אסור לאכול - תאנים, ענבים, חיטה, אתרוג, בראשונים. בסדר, אז הוא אכל. בסדר, לא נעים. בסדר, לא נעים. בסדר, אמרו לו לא לאכול והוא אכל. בסדר, קורה, קורה, יכול לקרות. אצלו לא יכול לקרות - הכל מבין.

אבל, איך אומרים, זה צריך להיגמר אחרי נגיד מאתיים שנה. מספיק, לא? זהו. מאתיים שנה - זה אמור, זהו, מספיק. לא אלף שנים, אלפיים שנה... לא נגמר עד היום! עד היום אנשים מתים על החטא של אדם הראשון. עד היום אנשים מתים. תראה מה חטא אחד יכול לעשות. חטא אחד שבן אדם עושה - תראה איזה השלכות נוראיות יש בחטא אחד.

תניא, אמר רבי יוסי: אם רצונך לידע מתן שכרן של מצוות, צא ולמד מאדם הקדמוני, שלא ניתנה לו אלא מצווה אחת ועבר עליה. תראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. היושב מן הפיגול ומן הנותר והצם ביום הכיפורים - על אחת כמה וכמה שיקבל שכרו, לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

על מה? על בן אדם שעשה איזו פעולה הכי פשוטה שבעולם. אז כשבן אדם זוכה שבורא עולם ריחם עליו ומנע ממנו חטא אחד - אפשר לתאר איזו סייעתא נשפכת על הבן אדם בחטא אחד שהוא נמנע ממנו?

"אין כל מלאך ובריה יכולים לשער"

ולכן יש לנו עכשיו קצת הבנה במה שכתב באיגרת הגר"א, שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, אין כל מלאך ובריה יכולים לשער. למה לא יכולים לשער? זה סתם, זה רגע אחד, לא רציני, זה רגע - למה מלאך לא יכול לשער?

עכשיו אתה רואה מה זה. תראה איזה אסון בן אדם מביא על עצמו בזה שהוא חטא בחטא אחד. עד היום אנשים בוכים, בוכים, ואבלים, וצרות - על החטא, אותו חטא שיש.

לכן אם בן אדם זכה ובורא עולם ריחם עליו והוא נמנע מחטא אחד - רק נמנע מחטא אחד - מישהו יכול לתאר את השכר למעלה בשמיים? אין תיאור. כמה שאני אתאר, כמה שאני אגיד - לא, זה לא נגמר. כמו שאין לנו הבנה מה זה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת, ואין לנו הבנה בהשלכות של זה, גם אין לנו הבנה כשבן אדם נמנע מחטא אחד. אין הבנה. כמה שנתאר לעצמנו - לא נוכל, לא נוכל לתאר את זה.

אבל בשבילנו, שנדע להעריך כל פעולה שאנחנו עושים, כל הימנעות מעבירה, כל הורדת העיניים למטה. כמה שאני אתאר לך מה הרווחת מפעם אחת - מפעם אחת! - אין, אין, אין תיאור, אי אפשר לתאר. ולכן עומק הדין נעלם מבני אדם. למה זה נעלם? כי אין לנו הבנה בזה. לא מבינים, לא מבינים.

ש"י עולמות - המטבע של מעלה

המשנה אומרת בסוף, בסוף בסוף הש"ס: "עתיד הקדוש ברוך הוא לתת לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר: להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא".

אז "להנחיל אוהבי יש" - "יש" אותיות ש"י. בסדר. אבל מי אמר לך עולמות? איפה, איפה כתוב פה עולמות? "להנחיל אוהבי יש" - בסדר, מגיע לך, מגיע לך ש"י שקלים, ש"י שקלים. מי אמר לך עולמות? אני לא מבין. בסדר, אז אני אתן לך... לא יודע. חז"ל אמרו עולמות - מי אמר, איפה כתוב עולמות? לא כתוב עולמות!

"להנחיל" - מה זה להנחיל? להנחיל: אתן לך נחלה, אתן לך ש"י בתים. אין בעיה - ש"י בתים, ש"י חצרות, ש"י זה, לא יודע מה. מה עולמות? מי אמר לך עולמות? איפה כתוב, איפה כתוב עולמות פה?

אומר הרב פינקוס: אדם נוסע לארצות הברית. נוסע לארצות הברית, נכנס לחנות ספרים, הוא שואל את המוכר: תגיד לי, כמה עולה הספר הזה? אומר לו: זה עולה עשרים. עשרים מה? מה זה "מה"? עשרים - פה זה ארצות הברית, עשרים דולר הכוונה. פה זה עשרים דולר. הוא מגיע לצרפת, הוא שואל: כמה עולה הספר הזה? אמרו לו: עשרים. עשרים מה? עשרים אירו, כי פה זה אירו. מגיע פה לדופנר, שואל: כמה זה עולה הספר הזה? אומר לו: עשרים. מה עשרים? עשרים שקל - פה זה בשקלים.

למעלה, חז"ל הבינו - אתה יודע מה שם הדיבורים למעלה? הדיבורים למעלה זה עולמות. אין פחות מזה. זה לא שיש בתים, יש שדות, יש וילות, יש בניינים... לא, לא. שם מתחילים עולמות. מתחילים!

אתה רואה מה זה פעולה אחת? כל אדם הראשון רק נברא רק שלא יאכל תאנים. היה שווה לבורא עולם לברוא אותו שלא יאכל תאנים. זה עולמות. באמת עולמות.

שניים מקרא ואחד תרגום - אריכות ימים ושנים

טוב, אני חוזר למה שדיברנו לפני כמה שנים, גם שנה שעברה, וגם שנה הבאה בלי נדר. מתחילים את החומש פעם שנייה, ובוא נתחזק עוד פעם: שניים מקרא ואחד תרגום. שניים מקרא - לחזור. הרכבת עכשיו התחילה לנסוע עוד פעם, וכל אחד יתחזק פעם שנייה, יתחזק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום.

ועל זה גם כן, חוץ ממה שחייב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, חוץ מזה גם חז"ל ברוח קודשם מבטיחים לך גם מפתחות. אומרים לך שאם אתה תקרא שניים מקרא ואחד תרגום - מה? מאריכים לו ימיו ושנותיו.

אז אמרנו שיש פה שתי ברכות נפרדות. יש ברכה שמאריכים לו ימיו, ונלך על שנותיו: יש אחד שמאריכים לו שנותיו. הוא זכה - הוא נפטר בגיל מאה ושבע עשרה. מאה ושבע עשרה נפטר! אבל אם תיקח את כל החיים שלו, תוכל לקפל אותם, את כולם, בכמה שנים, וזה נגמר. אז הוא זכה לאריכות שנים, אבל הימים שלו היו קטנים. ביום הוא לא עשה כלום ביום.

יש אחד הפוך - זכה לאריכות ימים. היום שלו היה יום ארוך. יום ארוך. נכון, יכול להיות שהוא נפטר בגיל צעיר, אבל מה שהוא הספיק לעשות פה, מאה אנשים לא יעשו.

וכמו... אני חושב, כמדומני - אולי אני מתבלבל בשמות, אבל יסלחו לי הרבנים - אני חושב, נראה לי שהשפת אמת, כמדומני, נפטר בגיל ארבעים ותשע או חמישים ותשע, ככה, בגיל הזה. והבן שלו, בעל חידושי הרי"ם, הספיד אותו, והוא אמר שאבא זכה לאריכות ימים. ומישהו העיר לו: ארבעים ותשע, חמישים ותשע - אריכות ימים? אז הוא אמר: לא אמרתי אריכות שנים - אריכות ימים! תראה: אבא חזר על כל הש"ס עשרים פעמים, חיבר עשרות ספרים, מסר כל יום שמונה שיעורים. תגיד, איפה זה נכנס ביום אחד? ביום אחד איפה זה נכנס? איפה זה נכנס? הוא זכה לאריכות ימים. היה לו יום ארוך. היום שלו היה ארוך, היום שלו.

לכן פה חז"ל מלמדים אותך, שאם אתה תתחזק ותקרא שניים מקרא ואחד תרגום, אתה תזכה לשתי ברכות: גם אריכות ימים וגם אריכות שנים.

ותראו בחז"ל, אני אומר לכם: כל מקום שחז"ל מבטיחים אריכות ימים ושנים - למה זה ככה? כי בן אדם מרגיש שהוא מבזבז את הזמן. כל מקום שתראו, איפה שתראו שחז"ל מבטיחים לך "מאריכים לו ימיו ושנותיו" - כי בן אדם מרגיש ברגעים האלו שזה בזבוז זמן. אתה מרגיש בזבוז זמן? אל תדאג. מה שהפסדת פה - אנחנו נחזיר לך פי עשרה, נחזיר לך. לכן בן אדם ייקח את עצמו בידיים פעם שנייה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום.

"מאריכים" - מלשון ארוכה

בשם בעל הטורים, הוא מסביר את זה בצורה אחרת. "מאריכים לו ימיו ושנותיו" - "מאריכים" מלשון ארוכה, מלשון בריאות. הוא יזכה לחיים בריאים. שניים מקרא ואחד תרגום - תזכה לחיים בריאים.

יש אחד, ברוך השם, מאריך ימים, אבל אל תשאל: כל שבוע בית חולים, חוזר, ועוד פעם בעיות, ועוד סיבוכים, ועוד זה. ברוך השם, בסוף הוא נפטר בשיבה טובה, אבל אתה יודע כמה הוא סבל בחיים שלו? לא. אבל יש אחד שחי חיים בריאים, בריאים. זו ההבטחה שמבטיחים לבן אדם, שיזכה לאריכות ימים - ימים שהם בריאים, ימים שהם בריאים.

לקרוא כדי לקרוא - לא כדי לגמור

והזכרנו גם כן בשם רבנו לופיאן, שרבנו לופיאן, כמדומני, נפטר בגיל תשעים ושמונה - בריא, צלול, מסר שיעורים עד היום האחרון. כששאלו אותו: במה זכית לאריכות ימים? אז הוא אמר: בגלל שהייתי קורא שניים מקרא ואחד תרגום. אז אמרו לו: כולם קוראים! אמר: נכון, כולם קוראים - כדי לגמור. אנשים קוראים כדי... מה אתה קורא? כדי לגמור את הפרשה. זהו, זו המטרה. אני קראתי בנעימות - כדי לקרוא. כדי לקרוא, לא כדי לגמור.

אנשים בדרך כלל רצים. ולכן עדיף שבן אדם, כדי שיוכל לקרוא את זה בנעימות, עדיף שבן אדם כל יום יקרא את היום שלו. יקרא את היום שלו, איך שמסתדר, כל אחד לפי העניינים שלו. יסתכל בהלכה, האם מותר לקרוא ראשון, שני, שלישי, רביעי, או צריך לחכות לפרשה פתוחה, סתומה - לא משנה, תסתכלו בהלכה. אבל תקרא כל פעם מעט. ככה תוכל לקרוא את זה בנעימה, אף אחד לא רודף אחריך, וככה בן אדם זוכה לאריכות ימים ושנים.

בנוסף, מביאים בשם האדמו"ר מבעלזא, האדמו"ר מבעלזא, שהוא אמר שהוא ראה בחוש, בעיניו, שכל מי שהקפיד בשניים מקרא ואחד תרגום, גם כשהוא חלה במחלה - הוא סיפר - הוא חלה במחלה, הוא התרפא מהמחלה. אז אם בן אדם כבר חלה וכבר נגזר הדין, אם אתה מתחזק - כל שכן אם בן אדם לא חלה והוא בריא, ברור שיזכה לאריכות ימים ושנים, לפי שתי הפירושים. לפי שתי הפירושים יזכה: גם אריכות ימים ושנים כפשוטו, וגם לימים בריאים ומוצלחים.

לכן בן אדם באמת יתחזק בזה מאוד מאוד. מאוד יתחזק בזה. ואין מזרזים אלא למזורזים - לא לעצלנים. אין מזרזים את העצלנים. מי שעצלן, שיישאר עצלן. חז"ל ברוח קודשם אמרו לך איך צריך להתנהג: תזרז את מי שכבר מתחזק, תחזק אותו.

לכן כל אחד - עכשיו התחלנו את הפרשה - כל אחד יתחזק פעם שנייה, עוד פעם, שבעזרת השם השנה הזאתי, גם כן, שנת תשפ"ז, יזכה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בנעימה, בטעמי המקרא, בנחת, שבעזרת השם יזכה לישועות גדולות.

רש"י הראשון: למה פתח בבראשית?

רש"י הראשון. כותב רש"י: אמר רבי יצחק, לא הייתה צריכה התורה להיפתח אלא מ"החודש הזה לכם ראש חודשים", שזו המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל. נו, אז למה פתח בבראשית? למה? אתה יודע, מי יודע, כמו שקורה היום - יבואו הגויים ויגידו: לסטים אתם! יבואו הגויים: לסטים אתם, כבשתם את ארץ ישראל, שהיא קשורה לשבעה עממים.

נו, מה נגיד להם? זה הכל של הקדוש ברוך הוא. "בראשית ברא אלוקים" - זה הכל של אלוקים. ברצונו לקח לנו את הארץ שלנו, ברצונו החזיר לנו את הארץ שלנו.

יפה. מה, בשביל זה באמת? זו כל המטרה של "בראשית ברא אלוקים"? מה, זהו? איפה האמונה שיש לנו פה? איפה בריאת העולם?

תראו את הרמב"ן במקום. הרמב"ן מעיר על רש"י. הרמב"ן כותב על רש"י דברים קשים מאוד. מה, כל בריאת העולם בשביל מה נבראה? בשביל שאותו ערבי לא יגיד עלינו שאנחנו גנבים? בשבילו נברא כל "בראשית ברא אלוקים"? באמת בשבילו נברא? לא יכול להיות דבר כזה! ככה שואל הרמב"ן. עוד ראשונים מקשים על רש"י.

אבל בכל אופן, רש"י כותב שכל המטרה של בריאת העולם, כל מה שהתורה פתחה ב"בראשית ברא אלוקים" - כדי שלא יגידו על הילדים של אלוקים שהם גנבים ולסטים.

ההקדמה לתרי"ג מצוות - זה אתה

יוצא לנו עכשיו מפה, שהכניסה לעולם התורה - אתה יודע מה הכניסה לעולם התורה שאתה נכנס? אתה יודע מה הכניסה? רציתי להגיד לך שאתה בן אדם טוב. אתה לא גנב, אתה לא לסטים, אתה בן אדם מוצלח. זו כל המטרה.

באמת התורה, היא ניתנה בתרי"ג מצוות. אבל יש הקדמה לתרי"ג מצוות. אתה יודע מה ההקדמה? זה אתה. אתה, שמקיים את המצוות - אני חייב להגיד לך שאתה בן אדם טוב. אם אתה לא מרגיש שאתה בן אדם טוב, עוד לא נכנסת לעולם התורה.

עולם התורה מחייב אותנו שתדע שאתה בן אדם מוצלח. אתה לא גנב, אתה בן אדם ישר, אתה בן אדם טוב. זו ההצלחה שלנו. ועם זה מתחילים את התורה שלנו.

"מי אמר לך שאתה חביב יותר?"

סיפר לי אחי, זכרונו לברכה, הרב מרדכי, שביום כיפורים - יום כיפורים אחד, לפני כמה שנים - באו אצלו לבית הכנסת מאות אנשים. אז הוא, לפני כל נדרי, דפק על הבימה, אמר: אני רוצה להגיד לכם משהו.

הוא אמר: תשמעו. יש לנו שלוש מצוות שייהרג ואל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. על עבודה זרה יש פסוק למה צריך למות. בגילוי עריות יש פסוק. שפיכות דמים - אין פסוק. מה יש? סברא. הגמרא אומרת סברא: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" מחברך? מי אמר לך שהדם שלך אדום יותר מהדם של השני? איך רש"י כותב בלשון של רש"י: מי אמר לך שאתה חביב בעיני השם יותר מהחבר שלך?

ואז הוא אמר, שאמרו לרב מבריסק: מה יהיה הדין אם יגידו לגאון מווילנה - יש פה איזה עגלון אחד, עגלון חילוני - או תהרוג אותו, ואם לא תהרוג אותו, אנחנו נהרוג אותך. מה הגר"א צריך לעשות עכשיו? מה הגר"א עכשיו צריך לעשות? לפי התורה, מה הגר"א צריך לעשות?

אז אמר אותו אחד: ברור שצריך למות. התורה לא חילקה. התורה אומרת שעל שפיכות דמים ייהרג ואל יעבור - התורה לא חילקה מי זה, לא חילקה מי נגד מי. מה, לא חילקה מי נגד מי? הגר"א? איך אתה יכול להגיד שהוא יותר חביב בעיני השם? איך אפשר להגיד?

כשאמרו את זה, את שתי הקצוות, לרב מבריסק, הוא פרץ בבכי. בכה, הוא מאוד בכה. הוא ידע מי זה הגר"א, והוא ידע מה זו השפלות של עגלון. ואף על פי כן, חז"ל אומרים לך: מי אמר לך שאתה חביב? מי אמר לך שהגר"א יותר חביב בעיני השם ממנו? נורא, נורא. אם אתה מתבונן בזה - זה נורא עד מאוד.

אז אחי אמר לכל המתפללים: אם מישהו פה מרגיש שהוא לא חביב בעיני השם - שיצא החוצה. כל אחד שהגיע לבית הכנסת פה חייב לדעת שהוא חביב מאוד מאוד בעיני השם.

אומר: בסוף יום כיפורים בא אליו איזה יהודי אחד, רחוק מאוד, והוא אמר לו: תדע לך שאני בכלל לא... אני מגיע, אתה יודע, לכל נדרי, אחרי כל נדרי, אתה יודע, "ברכו את השם המבורך" של ערבית - ואני הולך לישון, מתעורר במוצאי כיפורים. זה הכיפורים שלי, אין לי משהו אחר. כשפעם ראשונה אמרו לי שגם אני חביב בעיני השם - נשארתי כל התפילות ביום כיפורים.

וזו הכניסה לעולם התורה. נכון, יש מלא מצוות, יש מלא תורה, יש מלא דברים. לפני הכל, לפני הכל - יש את מקיים המצוות, שהוא חביב מאוד בעיני השם. שהוא חביב. ובזה בורא עולם פתח את התורה, כדי להגיד לך עד כמה אתה חביב בעיני השם.

"אם אני חביבה בעיניך - שלח לי סימן"

סיפר הרב גרוסמן. אומר: אני מדי פעם מגיע למשרד בערב, לוקח את הקלסר של אלו שלמדו אצלי פעם בעבר, הבנות שלמדו אצלי פעם בעבר, ואני מתקשר לשאול בשלומן.

באחת הפעמים, אני מגיע באחד הערבים, מרים טלפון - יצא לי הטלפון הראשון - התקשרתי לאיזו בת אחת. אני מתקשר, איך שהיא עונה לי, היא פורצת בבכי. בוכה, בוכה. מה היא רוצה ממני? למה היא בוכה? מה היא בוכה בכלל?

ואז היא מספרת. היא אומרת לי: כבוד הרב, תשמע. אני, מאז שעזבתי את בית הספר פה במגדל אור, הידרדרתי למטה, עד מקום שכבר אי אפשר להידרדר יותר. הגעתי עד שאול תחתית, למקום - זהו. ונמאס לי מהחיים, והחלטתי שאני רוצה ללכת לעולם שכולו טוב. ואני כותבת עכשיו מכתב פרידה להורים שלי. תוך כדי שאני כותבת, אני אומרת לריבונו של עולם: אם אני חביבה בעיניך - שלח לי סימן. אם אני חביבה בעיניך - שלח לי סימן! לא עברו כמה שניות - אתה מתקשר. התחלתי לבכות: אני חביבה בעיניו, אני חביבה בעיני השם, אני! אלוקים, אלוקים - הוא לא יודע לאיפה אני ירדתי? ואני עוד חביבה בעיניו!

כששמע את זה הרב גרוסמן, נסע אליה ודיבר איתה. סוף הסיפור: הוא הכניס אותה ל"ערכים". אומר: הייתי בחתונה שלה, והיא התחתנה עם אברך בעל תשובה.

מה זו החביבות שיש לבן אדם - עד כמה הוא חביב בעיני השם.

מלחמה בשביל בחור אחד

סיפר איזה אברך אחד: למדתי בישיבת "קול תורה" לפני הרבה שנים, והראש ישיבה היה הרב אויערבאך זצ"ל. ומדי פעם, פעם בכמה חודשים, הרב אויערבאך היה בוחן את השיעורים - שיעור א', שיעור ב'. אני הייתי בשיעור ב'.

ויום אחד הוא בחן אותנו. אני הכנתי את החומר, כי היינו מאוד מאוד מאוד מאוד מפחדים ממנו. לא פחד של... היה פחד של יראת כבוד. היה לנו פחד של יראת כבוד מאוד מאוד ממנו. אני הכנתי את החומר טוב, אבל היו לי כמה נקודות שלא ידעתי.

הגענו, כל השיעור היה, כל השיעור היה, והרב אויערבאך, לפני כולם, עבר אחד אחד. שאל אחד, שאל אחד, שאל עוד אחד - הגיע אליי. שאל אותי דווקא מה שאני לא יודע! מה אני אעשה עכשיו? לפני כל השיעור, לפני הרב - אני לא יודע כלום! ופתאום נהייתה אזעקה, ופרצה מלחמת ששת הימים. והתבטל השיעור, ונגמר הסיפור, וזהו.

עברו שנים, התחתנתי. אחרי כמה שנים, היה עלייה לרגל, להקביל פני רבו. עליתי באחד החגים, עליתי לרב אויערבאך. ישבתי איתו - חיפשתי מקום ביחידות - וסיפרתי לו כל מה שהיה.

הרב אויערבאך התרגש, מאוד התרגש. אומר: אתה לא יודע, אני כל הזמן שאלתי את עצמי, איך ייתכן שמלחמה פורצת באמצע היום? זה או בלילה, או בבוקר מוקדם - באמצע השיעור מלחמה? לא יכול להיות! לא הבנתי למה. כל זה - כדי שיהיה בחור אחד שלא יתבייש! עכשיו אני גם מבין למה גם עם ישראל ניצלו, הצליחו. זו המלחמה שכל העולם רעד ממנה. אתה יודע למה? כי זו מלחמה שנבראה רק לתת לבחור את ההרגשה הטובה. היה שווה הכל.

וזו הכניסה לעולם התורה. וזה מה שרש"י אומר: נכנסים לעולם התורה - מה אני רוצה? רק שאתם לא לסטים. זהו. אתם לא לסטים, אתם אנשים טובים, אנשים מיוחדים. מזה נכנסים לעולם התורה.

זמן חורף - מאה ושמונים ימים

דבר אחרון, ובזה אני מסיים. נכנסים היום לזמן חורף. יש לנו מהיום מאה ושמונים ימים של לימוד תורה. תראו, זה עובר מהר. כמו ש... אתה יודע, כשהגיע חודש תמוז, אמרו: תמוז, זמני תשובה ממשמשים ובאים... אה, זה יגיע עוד מאתיים שנה. וזה נגמר. עבר אלול, עבר ראש השנה, וכיפורים, וסוכות, ושמחת תורה - הכל נגמר מהר, במהירות, בלי לשים לב.

גם זמן חורף עובר מהר. אבל אנחנו עכשיו נמצאים בהתחלה. יש לנו מאה ושמונים ימים. מאה ושמונים ימים - מה אתה עושה איתם? מה אתה עושה איתם?

להיכנס תחת מחייבים

בהקדמה של ספר "דעת חכמה ומוסר" של רבי ירוחם ממיר, כתוב שם שהתאספו כל התלמידים בשנה הראשונה של הרב, וכולם אמרו: דבר אחד למדנו מהרב, שהרב חזר על זה כל הזמן - לעולם לא יסמוך אדם על רצונו הטוב, תמיד ייכנס תחת מחייבים.

אין, אין. כל אחד - אין אחד פה שלא רוצה ללמוד ולא רוצה להצליח. כולם רוצים ללמוד ולהצליח. תכל'ס, יש הרבה ניסיונות והרבה בלבולים. אז אם אתה יודע שאצלך המחייב שלך זה הבית מדרש - אז תבוא לבית המדרש ללמוד. כי אם תבוא ללמוד, אתה תלמד. אצל אחד, המחייב שלו זה שיש לו, יש לו הספקים. אני, אם יש לי הספקים בלימוד, אני לומד טוב.

כותב הרב ליפקוביץ': כשהתחתנתי, אז אני למדתי כל יום - קיבלתי על עצמי בשעות הערב ללמוד כל יום שני דפים. וסיימתי מסכתות הרבה, והיה לי תענוג גדול מאוד.

והרב בן ציון כותב על עצמו: ואני, ביום שישי הייתי מקבל על עצמי ללמוד מסכת שלמה. הייתי מתפלל בנץ, ומהנץ עד כניסת שבת הייתי לומד מסכת שלמה. וכשהייתי מסיים - היה לי תענוג גדול.

כל זה הגיע מחמת איזה אתגר מסוים, שאני לוקח זמן, ואני חייב ללמוד וחייב להצליח. ככה בן אדם גדל ומצליח. אם לא - היום אני עייף, מחר יש חתונה, מחר יש בר מצווה, מחר יש צ'ולנט, מחר יש קדם של הצ'ולנט, מחר פה... אתה יודע, לא חסר, לא חסרים דמיונות. ופתאום הוא אומר: וואלה, אתה יודע, אם הייתי לומד אז... אז מה? היית לומד? עכשיו הגיע הזמן!

לכן כל אחד מאיתנו באמת ינצל את הזמן, באמת ינצל את הזמן, שהזמן הזה לא יעבור עלינו בשלום, לא יעבור ככה סתם. שבאמת הזמן הזה יהיה זמן מוצלח, זמן עם מלא תורה, מלא תורה.

כל אחד יעשה לעצמו: אחד שאוהב ללמוד הלכה - אז תלמד הלכה, תהיה שקוע. אחד שאוהב הספקים - אז תעשה הספקים. תעשה לעצמך דף שיחייב אותך מה ללמוד. יחייב אותך. אחד - ללמוד משניות.

אצל מרן הרב עובדיה: "מי שגדול רואה דברים גדולים"

היה השבוע יום הפטירה של מרן הרב עובדיה, אז אני בזה אני מסיים. אני סיפרתי לכם שהייתי פעם אחת אצלו - הפגישה הראשונה, פעם ראשונה, ראשונה ראשונה שהייתי אצלו.

אומר לי הרב עובדיה: תגיד לי, אתה סיימת את כל התנ"ך? כל התנ"ך סיימת? אמרתי לו: לא, לא סיימתי את כל התנ"ך. אומר לי: סיימת את כל ששת סדרי משנה? אמרתי לו: לא. אתה סיימת את כל השולחן ערוך? כל השולחן ערוך - כל, לא רק... חושן משפט, אורח חיים, הכל הכל הכל - רק מרן ורמ"א.

כשאמרתי לו: מה זה מרן ורמ"א? זה כאילו מה... מה זה? כלום! אז הוא אמר: תגיד לי, לפני מאתיים שנה מה כולם למדו? לפני מאתיים שנה מה כולם למדו? מרן ורמ"א - זה מה שלמדו כולם. אתה יותר טוב מכל הצדיקים של לפני מאתיים שנה? תלמד מרן ורמ"א! אתה סיימת את כל השולחן ערוך? אמרתי לו: לא. אמר לי: השנה אתה אמור לסיים את הכל. ואז אמר: תעשה סדר, תעשה מחברת, תסיים את הכל.

ואז אני אמרתי לו - אני אמרתי לו: מה יֵצא לי מזה? איך הוא כעס עליי שאמרתי לו את זה! הוא כעס. הוא אמר לי: מי ששואל שאלות כאלו - זה שוטה, רשע וגס רוח. אבל אני אגיד לך משהו אחר: מי שקטן - רואה רק דברים קטנים. שתדע כלל: מי שגדול רואה דברים גדולים. ככל שתלמד ותשקיע בלימוד ותצליח, אתה תהיה אדם גדול. אדם גדול רואה דברים גדולים. מי שלא לומד - הוא אדם קטן. מה הוא רואה כל היום? רק את הצ'ולנט ואת הפיצות, ועוד פיצה, ועוד... ויש לו כבר, איך אומרים, יש לו הבנה בפיצות.

טוב, זו כבר סוגיה בפני עצמה. אבל... אבל זהו - בזה החיים נגמרים.

פתיחת היכל התורה

לכן כל אחד מאיתנו באמת יתחזק בזה מאוד. מחר בעזרת השם - מחר יום שני - זה פתיחת ההיכל של עולם התורה. כל האברכים, כל בחורי הישיבות חוזרים לישיבות. זו כזו עת רצון גדולה לבורא עולם - אחרי שכולם נקיים, חדשים, חדשים, חדשים, בורא עולם מחל לכולם מחילה גמורה - כולם חוזרים עכשיו ללימוד תורה. איזה נחת זה לבורא עולם!

יזכה אותנו השם, שנזכה בעזרת השם לשפע של הצלחה וסייעתא דשמיא גדולה. שנזכה שיהיה לנו חשק ושמחה בלימוד תורה, וזיכרון טוב. שנזכה לחברים טובים ולחברותות טובות. שנזכה שהשם יציל אותנו מכל המכשירים הרעים. שנזכה בעזרת השם לראות את כל בנינו ובנותינו כולם עובדי השם אמיתיים. שנזכה בעזרת השם למשיח ברחמים, מתוך תשובה אמיתית. אמן ואמן.

חודש טוב ומבורך.