ברוכים הבאים לאתר השיעורים של הרב איתן כהן. כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וטקסטים מלאים.
שני סוגי צדיקים • החן שמעל השכל • מתי מוצאים חן בעיני השם • מי שמוותר בעולם הזה מרוויח • איפה שתהיה - תהיה ברכה • מהסיפור לשעת מעשה • לחוס על צער הזולת אפילו לשעות ספורות • התיבה - עולם שנבנה בחסד • רק תרים טלפון • "רועה שוטה" - הבכי שאחרי המבול • כוחה של תפילה אחת
הצוואה שנשרפה על הגז • "נו, ראית?" • הרב משה פיינשטיין בחתונת הכלה הבודדה • יום ההולדת של הזקן הגלמוד
שני סוגי צדיקים
המדרש אומר שבמבול נהרגו "טובים ורעים", ושאלו את הרב שטיינמן: הלא לא נשאר טוב מלבד נח וביתו. השיב שיש צדיקים כמו נח, שהיה נוח לבריות ולכן מצא חן בעיני השם, ויש צדיקים המקיימים את כל המצוות ומוכיחים כדין ולשם שמיים, אך אין נעים להיות בסביבתם. צדיקים כאלו אינם מוצאים חן בעיני השם, ובשעת המבול נספו עם כולם.
החן שמעל השכל
אסתר הייתה בת שבעים וחמש כשנבחרה למלכה, ובכל זאת בחר בה אחשוורוש מכל הנערות הצעירות, כי "ותהי אסתר נשאת חן". במקום שיש חן הדברים מסתדרים, גם שלא לפי השכל.
מתי מוצאים חן בעיני השם
עבודתנו התמידית היא לשאול כיצד נמצא חן בעיני השם. התשובה היא לחשוב גם על השני ועל הטוב שאפשר לעשות לו, ולא לחפש את נקודות התורפה שלו כדי להוכיחו כשאנו צודקים.
מי שמוותר בעולם הזה מרוויח
מי שיודע לכבוש את רצונותיו ולוותר, בורא עולם משלם לו. למעלה שכרו עין לא ראתה, ואף בעולם הזה הוא זוכה לשכר גדול מאוד.
איפה שתהיה - תהיה ברכה
יש אנשים טובים שאינם רעים לבריות, אך סביבתם אינה נעימה ואין להם חן, ודבר זה חמור ביותר בשעת צרה. על האדם לדאוג מאוד שבכל מקום שיהיה בו תהיה ברכה, ויהיה נעים להיות בסביבתו, כי זהו שיא ההצלחה.
מהסיפור לשעת מעשה
קל להתפעל מסיפור על ויתור גדול, אך יש אנשים שאינם מוכנים לוותר אפילו על סכום פעוט, וכל אחד טוען שהשני הוא שצריך לוותר. צריך להיות חכם ולזהות את הרגעים הגדולים שבורא עולם מזמן לאדם בחייו, את ה"מעליות", ולתפוס אותם.
לחוס על צער הזולת אפילו לשעות ספורות
הרב משה פיינשטיין בירך את הכלה הבודדה מיד, ולא המתין שתשמע מהחתן לאחר החתונה שגדול הדור בא מצידה. הוא לא רצה שתצטער אפילו כמה שעות. הצדיקים שמצאו חן בעיני בורא עולם הם אלו שדואגים לשני, חושבים עליו ואכפת להם ממנו.
התיבה - עולם שנבנה בחסד
כותב הרב דסלר שכשמחק בורא עולם את העולם, השאיר את נח ואת התיבה, ובה היה רק חסד והטבה איש לרעהו, עד שלא ראו שינה בעיניהם. כשאיחר נח לעשות חסד נשכו האריה, כי העולם החדש היה צריך להיבנות רק מתוך טוב.
רק תרים טלפון
לפעמים אין דורשים מן האדם מאמץ גדול, אלא רק להרים טלפון להוריו ולאחל להם שבת שלום, ואף זאת אין עושים. כל אחד זקוק לסיעתא דשמיא, שבורא עולם ייתן לו יד ויוליכו לטוב, וזוכים בה כשיודעים לחשוב על השני.
"רועה שוטה" - הבכי שאחרי המבול
כשיצא נח מהתיבה וראה את העולם חרב, בכה לפני בורא עולם ושאל אם לא חס על בריותיו. מובא בזוהר הקדוש שקראו "רועה שוטה": עכשיו נזכרת לבכות? אילו בכית קודם לכן, לא היה מבול.
כוחה של תפילה אחת
נח הוכיח את בני דורו מאה ועשרים שנה בלא תועלת, ולא התפלל עליהם. כך גם מי שמדבר שוב ושוב עם ילד שנשר או עם שכנים קשים בלא הועיל, צריך לשאול את עצמו אם הוא באמת מאמין בכוחה של תפילה. לפעמים תפילה אחת אמיתית מעומק הלב שקולה כנגד מאה ועשרים שנה של דיבורים.
הצוואה שנשרפה על הגז
זקן ערירי שנפגע מאברך בארצות הברית הוריש את כל הונו לשותפו של האברך, ואחר כך כתב צוואה שנייה המחלקת את ששת מיליוני הדולרים שלו ביניהם בשווה. הרב וואזנר אמר לאברך שבדין תורה יזכה, אך הוסיף שמי שמוותר בעולם הזה, בורא עולם משלם לו. האברך שרף את הצוואה השנייה כדי שלא ייצא שם רע על מחותנו, הסתפק במאה דולר, ובשנה שלאחר מכן גדלו רווחי עסקו פי עשרים.
"נו, ראית?"
לאחר זמן הזדמן אותו אברך לאוסטריה ושמע שהרב וואזנר שוהה שם, והלך אליו. כשסיפר התלמיד לרב ביידיש את הדברים, הרים הרב את עיניו, הכירו ואמר לו: "נו, ראית? מי שמוותר בעולם הזה מרוויח".
הרב משה פיינשטיין בחתונת הכלה הבודדה
באמצע דיון חשוב של גדולי ישראל באמריקה יצא הרב משה פיינשטיין לחתונתה של כלה שבאה לבדה מארץ רחוקה, ושהוריה העניים לא יכלו לבוא. היא ביקשה ממנו להופיע כקרוב מצידה, שלא יזלזלו בה בני משפחת החתן, וכשאמר שמעולם לא שיקר, השיבה שכל ישראל אחים. בחתונה הכריז שהוא מהצד של הכלה, שיבח אותה לפני אבי החתן, ובצאתו בירך אותה מיד, כדי שלא תצטער אפילו כמה שעות עד שתשמע מהחתן מי בא מצידה.
יום ההולדת של הזקן הגלמוד
בשנה שבה נותר לבדו אדם שהרב דוד פיינשטיין נהג לברך ביום הולדתו, נסע אליו הרב שעה וחצי, בירך אותו, רקד ושמח עמו, ואף לקחו למסעדה כשרה. בעל המסעדה צילם את הרב יושב אצלו, והתמונה שנתלתה במסעדה הביאה לה לקוחות רבים. הרב דוד אמר שאת דרכו זו למד מאביו, הרב משה פיינשטיין.
המדרש רבה, כמדומני - אני אומר כמדומני - ויקרא רבה פרק כ"ג אות ט'. אולי אני מתבלבל, אבל בערך, לא משנה. דרש רבי שמלאי: כל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.
מאיפה למדנו את זה? מי אמר לך את זה? מנח, מהמבול. היה שם זנות, והיא הרגה טובים ורעים.
שואל הרב שטיינמן, בספרים "מזקנים אתבונן", ששאלו אותו: טובים? טובים לא היה! היה רק רעים. הטובים היחידים שנשארו שמה, זה היה נח - נח ובניו ואשתו, והבנות, הכלות. זהו, לא היה. כי אם היה עוד מישהו טוב, אז הוא היה ניצול. אז איך המדרש כותב שהיא הורגת טובים ורעים? אין טובים!
אה, זו שאלה טובה, שאלה טובה מאוד. אומר לו הרב שטיינמן: יש שני סוגי צדיקים. יש צדיקים כמו נח, ויש צדיקים אחרים. תדע לך, נח הוא היה כפשוטו, כמו השם שלו - הוא היה נוח. הוא היה נוח לבריות. וכיוון שהוא היה נוח לבריות, לכן גם הוא מצא חן בעיני השם.
מה שאין כן אלו שהמדרש מעיד עליהם שהם היו אנשים טובים, אבל הם לא היו נוחים. לא היה כיף להיות בסביבתם. הוא היה צדיק, מקיים את כל המצוות כולן, אבל לא היה כיף לידו. אתה יודע, אתה לא יכול לשבת בסביבתו, כי הוא יודע להוכיח טוב. לפי ההלכה הוא מוכיח אותך - הוא לא מוכיח אותך שלא לפי ההלכה, הוא באמת מוכיח אותך לפי ההלכה. אבל אתה יודע, הוא מחפש אותך איפה שאתה לא נמצא טוב. והכל הוא עושה לשם שמיים.
אז יכול להיות שבהכל הוא צודק, אבל הוא לא מוצא חן בעיני השם. הוא לא מוצא חן בעיני השם, וכשהגיע המבול - גם הוא הלך איתו ביחד. ככה כותב הרב שטיינמן. ויש הרבה צדיקים כאלו בדור שלנו, ככה הוא אמר, שהם צדיקים גדולים, אבל לא מוצאים חן בעיני השם. בעיני השם הם לא מצאו חן.
[מן הקהל: לא חושבים על השני.]
לא חושבים על השני. יישר כוח!
ואותו דבר הוא כותב: הרי המדרש כותב שאסתר, כשנבחרה להיות מלכת העולם, היא הייתה בת שבעים וחמש. גם אז, בזמנו, שבעים וחמש זה הייתה מבוגרת. זה לא שהיא הייתה צעירה, גם אז היא הייתה בגדר מבוגרת. נו, אז איך יכול להיות שאחשוורוש בחר באסתר יותר מכל הנערות הצעירות? אז הנביא כבר מגלה לך: "ותהי אסתר נשאת חן". היה לה חן.
אה, יש חן? גמרנו! בזה הדברים מסתדרים. איפה שיש חן, הדברים שם מסתדרים, גם לא לפי השכל.
ולכן, אומר, העבודה שלנו כל הזמן: איך אני יכול למצוא חן בעיני השם. מתי אתה מוצא חן בעיני השם? מתי שאתה חושב גם על השני - איך אני יכול לעשות לו טוב. לא לחפש את נקודות התורפה שיש לו, ושם אתה מוכיח אותו כשאתה צודק. בזה בן אדם צריך להתחזק מאוד.
סיפר את זה אברך: אני גר בארצות הברית - וברוך השם הכסף של הכולל הספיק. הספיק, אבל כשנולדו כמה ילדים, ועוד ילדים, והתחילו לגדול, ראיתי שהכסף של הכולל לא מספיק. יום אחד דיברתי עם החברותא - גם החברותא משפחה גדולה - וגם הוא אמר לי שצורכי הפרנסה שלו ממש בדוחק גדול.
החלטנו, אני והוא, לפתוח עסק. אני והוא החלטנו לפתוח עסק - הכוונה שלנו, שזה יהיה על חשבון סדר שלישי. סדר א' וסדר ב' אני לא מפספס עליהם לעולם. בסדר שלישי אנחנו פותחים עסק. באמת פתחנו עסק, לא בשביל להיות עשירים - שיהיה אוכל בבית ברווח ולא בצמצום, זו המטרה. ברוך השם העסק הזה הצליח, הייתה ברכה גדולה.
ועם הזמן גם הפכנו להיות מחותנים: הבן שלו התחתן עם הבת שלי. ועם הזמן נהיינו מחותנים פעם שנייה: הבן שלי עם הבת שלו. וברוך השם המצב היה טוב, והיינו אוהבים אחד את השני, מסתדרים טוב.
לימים, הכרנו איזה בן אדם שמייבא - מייבא מאחת הארצות - את הסחורה שאנחנו מוכרים. יצרנו איתו קשר, שאלנו אותו, והתברר שהוא מוכר את זה בחצי מחיר ממה שאנחנו קונים. יצרנו איתו קשר, התחלנו לקנות דרכו.
הבנו שהבן אדם הזה ערירי לגמרי, לגמרי ערירי. אין לו לא אישה... הוא פשוט - הוא פשוט עבר את השואה, ואין לו אף אחד. אין לו אף אחד, לא ילדים, לא אישה, לא כלום. החלטנו, כהכרת הטוב על מה שהוא נותן לנו מחירים בזול, להזמין אותו אלינו לשבתות. שבת אחת היה בא אליי, שבת אחת היה בא לחברותא שלי, ככה היינו מזמינים אותו.
אבל יש הבדל גדול ביני לבין החברותא שלי. החברותא שלי היה בן אדם שזורם - מה שאתה אומר, הכל, הכל עובר, הכל עובר. אני אהבתי סדר: אהבתי בדיוק את השעות, את המקום, את הצלחת במקום פה, אהבתי את כל הפינות האלו. והזקן הזה שהיה מגיע אלינו, היו לו הרבה דעות אישיות שלו, ואת הדעות שלו הוא לא שמר בבטן, פשוט הוציא אותן החוצה. בדיוק ככה היה.
איכשהו אני עוד בלעתי את זה, כמו שאומרים. אבל יום שישי אחד הוא בא אליי הביתה. בא אליי הביתה יום שישי אחד, ואשתי בדיוק קנתה איזו תמונה חדשה, תלתה אותה בסלון. והוא נכנס, והוא אומר: מה זה התמונה המגעילה הזאת פה? פשוט הוא בא, לקח את התמונה, זרק אותה למרפסת.
אני - עד פה! אמרתי: עד פה. קראתי לו, אמרתי לו: תשמע, אחרי הכל אתה אורח פה. רציתי שתדע שאתה אורח. תמונה לא תמונה - אתה צריך להבין.
הוא נפגע. פגעת בי, הוא אומר לי, פגעת! לקח את התיק: אני לא מוחל לך! איזה יופי, גם לא מוחל אפילו... איזה דבר גדול, אשריו, ואשרי חלקו. בקיצור, הוא... הלך. זהו, שלום, נגמר. ניסיתי לפייס אותו - אין עם מי לדבר. אין את מי לפייס, אין את מי לפייס. טוב, הזמן עשה את שלו.
בינתיים אשתי הציעה לי עסק אחר. הציעה לי עסק אחר, ואני ליבי נטה לעסק השני. באתי לשותף, אמרתי לו: תשמע, יש שתי אפשרויות. או שאני מוכר את החלק שלי למישהו אחר, ואתה תהיה שותף עם מישהו אחר. או שאתה תקנה את החלק שלי, ואתה תהיה בעלים על כל העסק. אומר לי: זה מתאים לי, כן, אני אקנה את הכל. הוא קנה את הכל, ואני פתחתי עסק אחר לגמרי. עסק אחר - אבל לא נפרדנו, כי אנחנו עדיין מחותנים, פעמיים מחותנים, אז אין מה להיפרד.
עבר זמן מסוים, הזקן הזה נרגע. בא אלינו לשבת. כשהוא בא לשבת, אז הוא בא להגיד לי: אל תחשוב ששכחתי. אומר לי: אל תחשוב ששכחתי שפגעת בי. אז אני רוצה להגיד לך, שתדע: אני רשמתי בצוואה שכל הכסף שיש לי יעבור לחברותא שלך, ואתה תקבל מאה דולר.
תהיה מבורך, תודה רבה! זהו, זה מה שהוא רצה - לדקור אותי, כאילו. אמרתי: בסדר, תודה רבה, שיהיה.
וזהו, עברה תקופה, הבן אדם הזדקן, וכבר נהיה חצי סיעודי. הוא היה מגיע אליי לשבת. הוא כבר לא היה מגיע ביום שישי, היה מגיע ביום רביעי, יוצא ביום שני. ואני באמת טיפלתי בו במסירות, עשיתי כל מה שצריך לעשות.
יום אחד הוא אומר לי: אני מרגיש שאתה מאוד אוהב אותי, אתה באמת עושה מכל הלב. אז אני כתבתי צוואה שנייה, שהירושה - חצי אתה, חצי החברותא שלך. כדי שלא תתבלבל, הנה העותק של הצוואה השנייה. הנה העותק. הביא לי את העותק, ולקחתי את העותק, שמתי בתוך המגירה.
שבוע לאחר מכן נפטר הבן אדם. נפטר הבן אדם, אני מסתכל בצוואה: יש שמה בנכסים שלו שישה מיליון דולר. הפירוש - שלושה מיליון דולר לחברותא, שלושה מיליון דולר לי.
הגיעה השבעה. אמרתי: אין לו מי שיעשה וישב שבעה! אמרתי: אני בבית שלי אעשה שבעה. לא ישבתי שבעה, אבל הבאתי אנשים, עשינו קדיש, דברי תורה, כל השבוע עשינו.
נגמר השבוע, הגיע עורך דין, אומר לי: תבוא לקבל את הצוואה. אני מגיע, מגיע לבית משפט, אני רואה את החברותא שלי קורץ לעורך הדין. אמרתי: מה הוא קורץ? מה זה הקריצות האלו? בטח הם רוצים להשתמש בצוואה הראשונה. הם רוצים להשתמש בצוואה הראשונה - שהם לא יודעים שאני יודע שיש גם צוואה שנייה.
טוב, קורא לי השופט, אומר לי: כך וכך הסיפור. אמרתי: כבוד השופט, אני טרוד עכשיו מאוד בעסקים, אני לא יכול עכשיו לבצע את החתימה, אני מבקש הארכה לעוד חודש. אומר לי השופט: זה בסדר. והתפרדה החבילה, והלכתי. אמרתי שאני אבוא.
אותו שבוע טסתי לארץ ישראל - הייתה איזו חתונה, טסתי לארץ ישראל. אמרתי: אני לא יוצא מארץ ישראל לפני שאני אקבל תשובה מה אני עושה. חייב לקבל תשובה מאחד מגדולי ישראל. למי אני אלך? למי אני אלך?
נכנסתי לרב וואזנר. דפקתי בדלת, אשתו פתחה, אמרתי לה: אני מחוץ לארץ, רוצה לשאול את הרב וואזנר איזו שאלה. היא אומרת לי: כמה דקות, הרב יסיים את הלימוד, אתה תיכנס אליו. אחרי שנכנסתי לרב, סיפרתי לו את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף. אומר לי הרב: אם תתבע אותו - לפי איך שאתה מספר לי - אם תתבע אותו לדין תורה, אתה תצא זכאי.
כשהרב וואזנר אמר לי את זה, אני ככה יושב, ובלב אני חושב: מה זה, אני אתבע אותו לדין תורה? אנחנו מחותנים! הבת שלי, הבן שלו, הנכדים - כולם, כולם יגידו: הסבא הזה גנב! הוא ידע שיש צוואה שנייה, והוא משתמש בצוואה הראשונה. כל זה אני חושב, ככה חושב, והרב וואזנר לא הבין מה אני חושב, כאילו, הוא לא הבין מה אני חושב. ואז הרב חוזר פעם שנייה, אומר לי: אני אומר לך, תתבע אותו לדין תורה, אתה תצא זכאי.
ואני באתי לצאת - קורא לי הרב וואזנר: אבל אני רוצה להגיד לך עוד משהו. מי שמוותר בעולם הזה פה, בורא עולם משלם לו. למעלה - עין לא ראתה. אבל תדע, גם בעולם הזה אתה תקבל שכר מאוד גדול. אבל דע לך, שלמעלה אין מה לתאר את השכר על מי שיודע לכבוש את הרצונות שלו.
אני, כששמעתי מהרב וואזנר, החלטתי: מה שהוא אמר לי - זה מה שאני עושה. חזרתי בחזרה לארצות הברית, הוצאתי מהמגירה את הצוואה, שמתי אותה על הגז, הדלקתי, שרפתי אותה. שלום, לא קרה כלום. הגיע הדיון, הלכתי, קיבלתי צ'ק של מאה דולר, ובזה תם הסיפור. תם הסיפור. אף אחד לא ידע מזה כלום, אף אחד לא ידע מזה כלום.
עברה שנה, אולי שנה עברה, מתקשר אליי הרואה חשבון: תגיד לי, מה עשית בעסק השנה יותר משנה שעברה, ומלפני שנתיים? אמרתי לו: מה זה, מה עשיתי? לא עשיתי שום דבר, אתה יודע, אני רגיל. אומר לי: לא, כי השנה הרווחים הם פי עשרים! הרווח של השנה - הרווחת שישים מיליון דולר. אמרתי לו: אני לא עשיתי שום דבר. נזכרתי מה שהרב וואזנר אמר לי, אבל מה אני אספר לרואה חשבון? מה הוא מבין? מה, אני אספר לו גם את כל התהליך? שתקתי בזה.
עבר איזה זמן מסוים, הייתי צריך לטוס לאוסטריה. טסתי לאוסטריה, והגעתי לשמה, ומישהו מהתלמידים של הרב וואזנר אמר לי: הרב וואזנר נמצא פה. נסעתי לרב וואזנר, הגעתי לרב וואזנר, התלמיד אומר לו ביידיש, סיפר לו את כל מה שיש. אז הרב וואזנר הרים את העיניים, הסתכל: אני מכיר אותו! אומר לי הרב וואזנר, כרוח הקודש: נו, ראית? מי שמוותר בעולם הזה - מרוויח. מי שמוותר בעולם הזה - מרוויח.
וואי! יש אנשים שיש להם חן, חן. יש אנשים שהם טובים - התורה מעידה שהם טובים - אבל אין להם חן, אין חן. למה? כי הוא - לא רע לבריות, הוא דואג, איך אומרים, הוא דואג שבסביבה שלו לא יהיה הכי נחמד. זה הדברים החמורים ביותר שיכולים להיות, זה כשמגיעה עת צרה, השם ירחם עלינו.
לכן בן אדם צריך מאוד מאוד - לא רק מאוד, מאוד מאוד - לדאוג שאיפה שהוא יהיה, תהיה ברכה. איפה שתהיה - תהיה ברכה. איפה שתהיה - יהיה כיף להיות בסביבה שלך. למה? כי שמה זה שיא ההצלחה של הבן אדם.
תראו, בסיפור זה מאוד נחמד. אבל יש אנשים שלא מוכנים לוותר גם על עשר אגורות. גם על עשר אגורות אנשים לא מוכנים לוותר. אולי עשר אגורות אני מגזים, אבל אתה יודע, לפעמים יש מריבות על עשרים שקלים, ופתאום אתה אומר: תוותר! - אני אוותר? שהוא יוותר!
תראה, בסיפור זה מאוד נחמד, אבל להוריד את זה לשעת מעשה - תהיה חכם. צריכים להיות חכמים, כי לפעמים אלוקים מזמן לכל בן אדם בחיים שלו מעליות. מעליות - מזמן לך מעליות בחיים. יש רגעים שהם גדולים מאוד בחיים שלך, שם בן אדם יזכה באמת לתפוס את הזמנים האלו.
יש עוד סיפור שסיפרתי אותו פה, אבל אני רוצה לספר אותו איך שסיפר אותו הרב אהרן טויסיג שליט"א. הסיפור הזה כבר סיפרתי אותו, ואני אספר איך שהוא סיפר.
היה איזה זמן מסוים - אולי, יכול להיות שזה היה בחירות, עניינים, אני לא יודע בדיוק מה היה - שנכנסו גדולי ישראל באמריקה לדיון. היה שמה הרב משה פיינשטיין, הרב אהרן קוטלר, והרב יעקב קמינצקי. הם נכנסו לחדר, והרבה רבנים ועסקנים ישבו מסביב לחדר לראות מה יחליטו גדולי ישראל.
באמצע הדיון שהם דנים שמה, אומר להם הרב משה פיינשטיין: אני חייב לצאת. אמר לו הרב אהרן קוטלר: אבל אנחנו עכשיו עוסקים פה בחיי עולם, איך אתה יכול לצאת? אומר לו: אני מצטער, אני חייב לצאת. אני חייב לצאת.
והוא יצא. הוא אומר לנהג שלו: תיקח אותי לאיזה אולם שמחות, יש פה איזו חתונה, אני צריך להגיע לאיזו חתונה פה. טוב, לקח אותו לחתונה. כשהוא הגיע לחתונה, אז הרב משה פיינשטיין אומר לנהג: לך לזמר, תגיד לזמר שהרב משה פיינשטיין מגיע לאולם, שישיר, שיעשה מצב טוב.
באמת, כשהרב משה פיינשטיין הגיע, כולם עמדו על הרגליים. היה משהו - כולם גם נבהלו: גדול הדור מגיע לאולם! לא ידעו מה הגיע. כשהרב משה פיינשטיין נכנס, אז הוא אמר שהוא הגיע מהצד של הכלה. הוא הגיע מהצד של הכלה. הוא אומר לאבא של החתן: תדע לך, זכית בכלה מיוחדת. תדע להעריך אותה, כי ממש קיבלת אוצר, קיבלת אוצר. ועשו ריקודים, והיה באמצע מעגל גדול, הרב משה פיינשטיין רקד עם החתן, והייתה שמחה גדולה עד מאוד.
הרב משה פיינשטיין גמר, יצא. יוצא הרב משה פיינשטיין, וכשהוא יוצא הוא אומר: תקראו לי לכלה, שאני אברך אותה. הכלה הגיעה, בירך אותה ויצא.
באוטו עם הנהג היה הבן שלו, הרב דוד פיינשטיין [הוא החתן של הרב מבריסק. ואחרי שנפטר הרב משה פיינשטיין, הוא הפך להיות ראש ישיבה]. הוא סיפר: אני אומר לו: אבא, אני לא מבין, למה באת לפה, אבא? באמצע דיונים, בשביל זה באת לחתונה פה?
אמר לו: אני אגיד לך. הכלה הזאת, לפני כמה ימים הגיעה אליי, התחילה לבכות. היא אומרת לי: קיבלתי חתן פה מאמריקה, והחתונה תהיה באמריקה, אין לי שום משפחה פה, שום משפחה אין לי. לא רק שאין משפחה - אנחנו כל כך עניים, שלא היה להורים שלי כסף לשלם על הכרטיס טיסה. כל מה שהם עשו 'שנורר' - זה כרטיס טיסה בשבילי. וגם ההורים שלי לא הגיעו לחתונה שלי אפילו. אני פה בודדה, בודדה לגמרי.
הרב, איך כולם - כל הצד של החתן - יסתכלו עליי? כאילו מצאו אותי, איזו אסופית בשוק! אסופית, מצאו אותי! מה, מה, מה מצאת בה? כבוד הרב, תעשה טובה, תבוא לחתונה, תגיד שאתה מהצד של הכלה.
הוא אמר לה: אני בחיים לא שיקרתי, בחיים לא שיקרתי. אמר לה הרב משה פיינשטיין: אני בחיים לא שיקרתי. אמרה לו: הרב, אתה לא צריך לשקר. כל עם ישראל אחים. אז אם אנחנו כולם אחים - מדרבנן אנחנו אחים - אז מדרבנן אתה משפחה של הכלה, וגם של החתן, אבל תגיד שאתה מהצד של הכלה.
אמר: טוב, את צודקת, אני אבוא. רשם את זה. הוא אמר: ואני מגיע.
עכשיו תראה: אני, כשסיימתי את הזה, אמרתי לברך את הכלה. אני בחיים לא בירכתי את הנכדות שלי, אפילו שהתחתנו, גם לא את הבנות שלי כשהיו כלות, לא בירכתי אותן. אבל אותה בירכתי. למה? כי עד שהחתן יספר לה, אחרי שתיגמר החתונה - החתן יספר לה: וואי, מה זכינו, הרב משה פיינשטיין מהצד שלך! - אתה יודע, זה ייקח כמה שעות. כמה שעות זה ייקח. אתה יודע כמה, בינתיים, בדרך - אתה יודע כמה צער יהיה לכלה הזאת עד שתיגמר החתונה? רציתי שמעכשיו היא תהיה שמחה.
אלו הצדיקים שמצאו חן בעיני בורא עולם. ככל שבן אדם דואג לשני, חושב על השני, אכפת לו מהשני - תדע לך שזה שיא ההצלחה.
ולכן כותב הרב דסלר: כשבורא עולם החליט למחוק את העולם - נמחק העולם לגמרי. מה השאיר בורא עולם? את נח. ובתוך נח, מה היה שמה? חסד, חסד. רק הטבה, מטיבים אחד לשני, רק הטבה בלבד - כל מה שהיה. "לא ראינו שינה בעינינו". למה? כי כל התיבה הייתה כולה חסד. וביום, ביום וברגע שנח איחר לעשות חסד - נשך אותו אריה. למה? זה היה זמן שכדי שהעולם הזה ייבנה, חייב להיבנות רק דרך טוב, טוב.
ולכן כל אחד באמת, באמת ייקח את עצמו בידיים להתחזק בזה מאוד, מאוד מאוד: איך אני יכול שכל הזמן, איפה שאני אהיה, שתהיה ברכה. איפה שאני אהיה - זה יהיה ברכה. שמה בן אדם מוצא חן בעיני השם. כי כל אחד מאיתנו זקוק בחיים שלו לסיעתא דשמיא, זקוק לסיעתא דשמיא.
סיפר הרב דוד פיינשטיין זצ"ל אומר: למדתי את זה מאבא שלי. ככה הוא אמר: למדתי מאבא.
הייתה איזו מסעדה, שתלו כפרסומת למסעדה את התמונה שלו בתוך המסעדה, עם איזה זקן אחד. וזה הביא מלא קליינטים, מלא מלא קליינטים. מה, מה, איך הרב דוד פיינשטיין הגיע לכאן?
אומר: כשנפטר הרב משה פיינשטיין, אז מי שהחליף אותו זה הרב דוד פיינשטיין. הוא היה ראש ישיבת תפארת ירושלים, וכל מי שרצה להתייעץ - ידעו שזה המקום. הוא היה גם אדם גדול, גדול מאוד, מאוד מאוד גדול הוא היה.
יום אחד... הייתה איזו אישה אחת שהייתה כל פעם מתקשרת אליו: הרב, תברך את בעלי, יש לו היום יום הולדת. אתה יודע, מהפעמים האלו הוא כבר זכר את היום הולדת של בעלה. ושנה אחת נפטרה אשתו, באותה שנה נפטרה אשתו. הרב דוד פיינשטיין אמר: מי עכשיו ישמח את הבעל הזה, הגלמוד הזה?
אז הוא נסע שעה וחצי עד הבית שלו, וכשהגיע לבית שלו - בירך אותו מזל טוב, ורקד איתו, ושמח איתו. סתם זקן ערירי! לאחר מכן אמר לו: זה נקרא יום הולדת? בוא למסעדה! אמר לו: איזו מסעדה? אמר לו: אני לא מכיר פה באזור, אבל יש לך פה מסעדה? יש פה מסעדה כשרה שאפשר לבוא לאכול? אומר לו: כן. הוא הגיע למסעדה. בעל המסעדה התקשר לאיזה צלם: תבוא, תעשה טובה, תצלם לי את הרב יושב במסעדה ואוכל פה. וזה עשה לי פרסומת גדולה מאוד.
אז לפעמים לא מבקשים ממך לנסוע שעה וחצי, גם לא לחזור שעה וחצי, גם לא מסעדה. רק תרים טלפון. רק תרים טלפון, תתקשר להורים שלך - לא לאנשים זרים - תתקשר להורים שלך, תגיד להם שבת שלום. אנחנו לא עושים את זה. וכמה בן אדם מפספס מהחיים שלו! כמה בן אדם חושב שזה כאילו לא מפריע.
אבל תדע, שכל אחד מאיתנו בחיים זקוק לסיעתא דשמיא להצליח. אין אחד מאיתנו שלא זקוק שבורא עולם ייתן לו יד ויוליך אותו לטוב לו. מתי זה? מתי שאתה יודע לחשוב על השני.
אני מסיים. אתם יודעים, כשנח יצא מהתיבה - נח יצא מהתיבה, ראה את כל העולם ריק, ריק, אין אף אחד פה. התחיל לבכות: ריבונו של עולם, לא ריחמת על בריותיך? מה, לא חבל?
בזוהר הקדוש כתוב שקרא לו "רועה שוטה": עכשיו נזכרת לבכות? אם היית בוכה לפני כן - לא היה מבול!
עכשיו אני רוצה לשאול אתכם משהו, אם אתם מאמינים לזה או לא. יש אנשים שהילדים שלהם נשרו. נשרו - אבל מה זה נשרו? נשרו לגמרי. עכשיו, הוא דיבר איתו... יש אנשים שיש להם שכנים, שכנים רעים - שכנים רעים מאוד. מה זה? החילונים האלו, אתה יודע, של קפלן כאלו, אתה יודע, אלו הקשים האלו, הקשים האלו. עכשיו, אתה מדבר איתו שבוע, שבועיים, שלושה: בוא תתחזק, בוא תצום ביום כיפור, תעשה איזה משהו. אין עם מי לדבר. דיברת איתו שנה שלמה - לא עוזר.
תגיד, אתה מאמין שאם פעם אחת תתפלל עליו, זה יעזור או לא? אתה מאמין לזה או לא? שוב אני שואל: אתה מאמין או לא? לא יודע אם אתה מאמין. אם אתה לא עושה את זה - אתה לא מאמין. אבל בוא נגיד שאתה גם מתפלל - כשאתה מתפלל, אתה מאמין שזה יעזור, או שאתה מתפלל בגלל שאתה דתי? אתה דתי, אומרים צריך להתפלל - אתה מתפלל. לא, אני שואל: אתה מאמין שזה עוזר?
מאה ועשרים שנה נח מוכיח את האנשים. מאה ועשרים שנה מוכיח אותם - לא עוזר, אין עם מי לדבר בכלל. מה בורא עולם אומר לו? התפללת? - מה זה התפללת? אין על מי להתפלל! מה זה התפללת? אין על מי להתפלל! מה זה התפללת?
אז בוא נאמין בזה. בוא נתחיל להאמין שלפעמים תפילה אחת מעומק הלב - זה מאה ועשרים שנה של דיבורים. מאה ועשרים שנה שאתה מדבר איתו, ומדבר, ומדבר, ולא עוזר. תגיד - עוזר, לא עוזר. אבל אם אתה מתפלל תפילה אחת אמיתית - זה יכול לעזור.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.