שיעור 18

להגיד תודה כל הזמן

פרשת וישב תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות ההודיה לה' - לפי המסילת ישרים, ההודיה היא הדבר היחיד שגורם לאדם להתעורר ולעבוד את ה' בזריזות. ככל שאדם מרבה להודות ומרגיש את החוב לאלוקים, כך הוא ישתדל יותר בעבודת ה'.
2. כוח ההודיה - הרב מביא כמה סיפורים המדגימים את כוחה של ההודיה:

- אדם שריפא את עיניו לאחר שהודה לה' על 60 שנה בהן ראה בעבר.

- בחור שהתחתן לאחר שנים רבות של ציפייה, לאחר שהתחיל להודות לה' יום יום.

- אדם שנרפא מבעיית רגליים חמורה לאחר שהחל להודות לה'.

3. מי שיודע להודות - לא צריך לבקש. כך אמר הרב חיים קנייבסקי, כי ההודיה עצמה היא שפע גדול.
4. גם מצוות 'קטנות' יכולות לחולל שינויים גדולים ופרסום הנס - כמו הסיפור על הקיבוצניק שעשה תשובה בזכות נענוע הלולב, והסיפור על הבחור שניצל מפיגוע בזכות החלטה להקדים את זמן הגעתו לתפילה.
5. בימי החנוכה יש להרבות בהודיה לה' על הניסים והנפלאות שעשה עמנו, ובזכותה נזכה לטובות מוכפלות.

הסיפורים בשיעור

1. כותרת: הודיה שהביאה לריפוי עיניים

אדם בן 66 סיפר לרב משקובסקי כי בגיל 60 קיבל מחלה בעיניים והרופאים אמרו שתוך חודש לא יראה. הוא נכנס לבית הכנסת, בכה ליד ההיכל והודה לה' על 60 השנים בהן ראה בעיניו. לאחר הטיפולים, למרות תחזיות הרופאים, הוא המשיך לראות מצוין.

2. כותרת: הודיה שהביאה לשידוך המיוחל

בחור שחיכה לשידוך מגיל 30 פנה לרב שיתפלל עליו. לאחר פטירת הרב חלם שאין לו תקנה. מיואש, החליט להתחיל להודות לה' כל יום על הטובות שעשה עמו. תוך 3 חודשים התארס. הרב כהן ששמע את הסיפור החליט גם הוא להודות, ולאחר 30 שנות עקרות נולדו לו ולאשתו תאומות.

3. כותרת: הודיה שהצילה מכריתת רגליים

מבוגר מכפר סבא סבל מבעיה ברגליים והרופאים רצו לכרות אותן תוך שבוע. הוא עמד במרפסת והודה לבורא עולם. תוך ימים הרגיש זרמים ברגליים, ובבדיקות ראו שיפור. תוך חודש שוחרר מבית החולים עם רגליים בריאות.

4. כותרת: קיבוצניק חזר בתשובה בזכות נענוע לולב

יהודי חרדי ניצל הזדמנות עם שותפו הקיבוצניק וביקש ממנו לנענע לולב. הוא הנחה אותו לומר פסוקים וצילם את כל התהליך. כאשר נהרג הקיבוצניק במלחמה, רצו הוריו לשרוף את גופתו. היהודי שלח להם את הסרטון, והם הסכימו לעשות לו קבורה יהודית. באירוע ההלוויה והשבעה רבים התחזקו בזכות אותם רגעים ספורים של נענוע הלולב.

כותרת: החלטה להקדים לתפילה הצילה חיים

בחור ישיבה ששמע בהספד על חשיבות ההגעה בזמן לתפילה עם טלית ותפילין, החליט להקדים פעם בשבוע ב-10 דקות את הגעתו לתפילה. ביום שהחליט כך היה פיגוע בתחנת האוטובוס בה נסע בדרך כלל. בזכות הקדמת התפילה ניצל מהפיגוע.

תמלול השיעור

שבת שלום, ברוכים הבאים לחנוכה שמח, שבוע טוב. הנה, אנו נמצאים בתוך שמונת ימי חנוכה - ימים שהאדם צריך להודות בהם לבורא עולם.

המסילת ישרים כותב בדרך לקניין הזריזות: "ומה יורה על הזריזות? איך אקנה זריזות? על ידי שהאדם ידע את חומר העבודה ואת גודל השכר של המצוות. זה יגרום לו להתעורר ולהזדרז במצוות. ומה שיעורר אותו לדעת את גודל השכר הוא - שידע להודות לבורא עולם על כל הטובות שמיטיב עמו מיום היוולדו עד יומו האחרון". ככל שהוא ירבה לחשוב על הדברים האלו, כך הוא יבין יותר ויותר את החיוב שלו בעבודת ה'.

יוצא שההודיה לפי המסילת ישרים היא הדבר היחיד שגורם לבן אדם להתעורר באמת לעבוד את ה' בזריזות. הכוונה היא לחטוף את המצוות, לעשות עוד ועוד מצוות, וזאת על ידי שאדם יודע להודות לה'. הודיה לה' היא מעלה גבוהה מאוד.

אנו מזכירים תמיד, שאם אנשי כנסת הגדולה היו משאירים לנו את הסידור, מה היינו כותבים בו? כתוב ב"אלוקי נצור" שבסוף תפילת העמידה "נשמה שנתת בי טהורה" וכו'. בסוף נאמר: כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שאני חי - מה אתה אמור לעשות? אומר כל אחד משהו אחר, נכון? מישהו יגיד "מודה אני לפניך". לא מאמין שיהיה מישהו שיגיד את זה. "כל זמן שאני חי - מה אני אמור לעשות?" כל אחד יגיד: "ללמוד תורה, לקיים מצוות, לחטוף זכויות, לעבוד את ה'".

תגיד, הרי אנשי כנסת הגדולה היו צדיקים גדולים. אני לא מבין איך הם הגיעו לזה. איך יכול להיות? "כל זמן שהנשמה בקרבי" - מה? "מודה אני לפניך". הם הבינו את השורש של העניין - אם בן אדם יודע להודות, תהיה לו עבודת ה'. אם בן אדם יודע להודות, הוא ילמד תורה, הוא ירבה זכויות. המקור לא נמצא בעבודת ה', אלא בהודיה. ככל שבן אדם מודה יותר ומרגיש את החוב - "וואי, כמה אני חייב לאלוקים!" - זה מה שיגרום לו לעבוד את ה'.

סיפר הרב משקובסקי שליט"א, המשגיח של ישיבת אורחות התורה, שיום אחד הוא הזדמן לאופקים. אמר לו אחד האנשים שהוא בגיל 66 היום, וברוך ה' הוא רואה בעיניים טוב. אז הרב אמר לו: "יישר כוח!" והבן אדם אמר: "אני אספר לך מה שהיה. בגיל 60 השם ירחם - קיבלתי מחלה בעיניים. הרופאים אמרו שחודש אחרי הטיפולים כבר לא אראה".

הוא מספר: "פחדתי מאוד. התקשרתי לרב פירר, הוא שלח אותי לפרופסור אחר, והוא אמר לי אותו דבר - חודש אחרי הטיפולים לא רואים".

מספר הבן אדם: "נכנסתי לבית הכנסת בתפילת מנחה ראשונה, עמדתי ליד ההיכל ובכיתי שם. אמרתי: 'ריבונו של עולם, 60 שנה אני רואה. חשבתי שזה טבע, כולם רואים וגם אני רואה. עכשיו אני רואה שאתה נתת לי כוח לראות בעיניים. אני רוצה להודות לך על ה-60 שנה שראיתי'."

הוא מספר שעבר טיפולים, וברוך ה' הוא רואה הכל מצוין בעיניים. זה כוח ההודיה - יקר מאוד, יקר מאוד.

עוד סיפור שסיפרנו על הרב כהן מחיפה. הרב כהן סיפר שיום אחד הוא עבר ברחוב, ופתאום פגש יהודי אחד. אותו יהודי אמר לו: "מזל טוב! אתמול התארסתי." הרב אמר לו: "יישר כוח". אבל הבחור אמר: "אל תגיד לי ככה, תגיד לי מזל טוב מהלב. אספר לך מה שהיה. מגיל 30 אני מתפלל על השידוך שלי. אין שידוכים!

יום אחד הגעתי לרב אחד ואמרתי לו: 'הרב, תתפלל עליי, אני בצער גדול'. אמר לי הרב: 'אל תדאג, מנחה ושחרית אתה אצלי'".

"הרב התפלל עליי שנתיים", מספר הבחור, "ואז הרב נפטר. הלכתי לקברו, ואמרתי: 'הרב, אתה נמצא למעלה, אתה יודע בדיוק מה יש. תגיד לי מה קורה'. אחרי כמה ימים חלמתי שהרב הולך ברחובות ירושלים. רצתי אחריו בחלום ושאלתי: 'הרב, מה קורה בשמיים?' הרב אמר לי: 'אמרו לי בשמיים שאין לך תקנה'".

"אמרתי, 'וואו! עד עכשיו עוד הייתה לי תקווה, ועכשיו גם זה נגמר'. קמתי בבוקר מיואש. בסוף החלטתי - אני אקום, אתחיל להתמודד. התחלתי להודות לבורא עולם כל יום. השקעתי זמן להודות לה' על כל הטובות שעשה איתי. ומה אני אגיד לך? אחרי 3 חודשים - הנה, התארסתי אתמול, אחרי 3 חודשים".

הרב כהן שומע את זה, חוזר לאשתו ואומר: "גם לנו יש תקנה. בואי ניכנס לחדר כל יום ונודה לבורא עולם שעה על שעה". הוא אמר: "מי שלא ניסה להודות לה' עשר דקות, אין לו מושג כמה יש להודות! אם אדם אומר 'אני מודה לך ה' שאני חי' - אתה יודע מה זה 'חי'? צריך לפרט את ההודיה, לא רק להגיד שאתה חי.

אחרי תקופה, הגענו למצב שיש לנו שעה להודות לבורא עולם וגם להם הייתה תקנה אחרי 30 שנות עקרות. כעבור 30 שנה נולדו להם תאומות, בלי טיפולים ובלי כלום! זה כוח ההודיה.

עוד סיפר הרב זמיר, שהיה פה מבוגר אחד שהגיע מכפר סבא וסבל ברגליים. הרופאים אמרו לו שצריך לכרות את הרגליים. הרופא אמר שזה דחוף, הוא יכול לחכות עוד שבוע.

הבן אדם מספר שעמד במרפסת, מסתכל על השמיים ומודה לבורא עולם. אחרי כמה ימים הוא מתחיל להרגיש זרמים ברגליים. עשו לו בדיקות ואמרו שיש שינוי ברגליים. כעבור חודש שוחרר מבית החולים עם שתי רגליים בריאות.

כזה כוח יש להודיה.

פעם שאלו את הרב חיים קנייבסקי: "המשנה ברורה פוסקת שאדם ששכח לומר 'על הניסים' בברכת המזון יאמר: 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו'. אז אולי עדיף לשכוח? שהרי בזמן שאומר 'על הניסים' אתה לא אומר 'הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות'. רק אם שכחת - אז אתה אומר את זה. אז אולי עדיף לשכוח?"

אמר להם הרב חיים קנייבסקי: "מי שיודע להודות - לא צריך לבקש! מי צריך לבקש? מי שלא יודע להודות. מי שיודע להודות - לא צריך לבקש".

אני מסיים בדבר אחד. בחנוכה קבעו לנו להדליק נר אחד, ולמה? בשביל פרסום הנס, אבל אתה עושה צחוק מזה. עוד חודשיים-שלושה יהיו בחירות, ותראה איזה פרסומות יהיו. אתה חושב שאם יוסי כהן ידליק נר אחד ליד הבית שלו - זאת תהיה פרסומת טובה למפלגה שלו? אני לא מבין איך זה ייקרא "פרסומת".

לא יכול להיות. אני אספר לכם שני סיפורים, ואחר כך תהיה תשובה לשאלה.

סיפור ראשון: יהודי אחד סיפר שיש לו שותף מאחד הקיבוצים של מפלגת "עובדי ציון". אני לא זוכר במדויק איזה קיבוץ. הוא גר באשדוד, יהודי חרדי, ויש לו שותף - אחד מהקיבוצניקים.

הקיבוצניק התקשר אליו בהושענא רבה ואמר: "תשמע, אני רוצה להיפגש איתך". היהודי אמר: "תבוא בין 7 ל-8, לא יותר מאוחר, כי אני ער כל הלילה בהושענא רבה ואז אני הולך לישון. אז תבוא מוקדם".

הקבוצניק הגיע ב-7 וחצי. היהודי החרדי בדיוק יצא מבית הכנסת עם טלית ולולב - הקיבוצניק רואה את כל זה ואומר: "יש לך פה לולב ערבות, מיני תענוג. אתה עושה מזה צחוק? אני לא שומר כיפור, ואתה אומר לי על אתרוגים? מה זה בכלל?"

אומר לו היהודי: "מה אכפת לך? אתה יודע כמה אנשים משלמים הרבה כסף על הדבר הזה, וכמה טורחים על זה? מה אתה מפסיד אם תנענע בלולב?"

"מה, מה לא קורה אם אני אנענע?"

"לא, שותף מבקש - אז למה לא? תבוא נעשה". שם לו כיפה גדולה על הקוקו שלו, שם לו כיפה, ואומר לו: "תפוס את הלולב, ותתחיל להגיד פסוקים".

"איזה פסוקים?"

"תגיד 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'". והקיבוצניק מנענע את הלולב, עושה כמו שצריך. עכשיו, היהודי מצלם את כל זה. מצלם את הבן אדם ואומר: "תגיד עוד פסוקים, 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', תגיד כל מיני פסוקים". הקיבוצניק אומר פסוקים: "תנענע פה, ימינה, שמאלה". הכל מצולם.

למחרת - פרצה מלחמה. הקיבוצניק מתקשר להוריו, שואל אותם מה קורה. הם אומרים: "אנחנו לא יודעים מה קורה".

אחרי 3 ימים מתברר שהקיבוצניק נהרג. הוא נרצח. היהודי מתקשר להורים של הקיבוצניק ושואל: "מתי ההלוויה?"

אומרים לו: "איזו הלוויה? אנחנו שורפים את הגופה".

"מה? איזו הלוויה? אתם נורמלים? ככה אנחנו עושים להורים שלנו - שורפים את הגופה וזורקים לים?"

אומרים לו: "מה אתה מדבר בכלל? הוא היה רשע גדול!"

"מה זאת אומרת? הבן שלכם חזר בתשובה!"

"איזה חזר בתשובה?"

"יש לי סרטון ששלח לכם. אני אשלח לכם סרטון - תראו, הוא חזר בתשובה". הם רואים אותו עם כיפה, עם לולב ואתרוג, צועק "שמע ישראל".

אמרו: "וואו, באמת חזר בתשובה. תעשה קבורה יהודית".

עשו קבורה יהודית. היהודי התקשר לחברה קדישא בירושלים ואמר: "תעשו מהר ככל האפשר, לפני שתבוא הסבתא ותעשה בלאגן פה. תקברו אותו מהר".

הוא גם שכר דירה בירושלים, ופרסם בכל מקום לבוא להלוויה של הבן אדם. אתה יודע כמה אנשים הגיעו? כמה אנשים התחזקו שם? כמה אנשים דיברו? לא יצא אחד מהשבעה בלי ציצית. אנשים קיבלו על עצמם תפילין, שמירת שבת. כמה חולים התחזקו שם! ההורים שלו, האחים שלו.

אתה יודע מאיפה התחיל כל הסיפור הזה? מ-5 דקות שהוא נענע בלולב! 5 דקות של נענוע בלולב, שנראה לך כאילו זה לא משהו רציני, בסך הכל מוזיקה קלילה - ויצא מזה שבוע שלם של דברי תורה, קדיש, תהילים וזיכוי הרבים.

עוד סיפור שקרה בשבוע שעבר, ביום רביעי. היה בחור ישיבה שהלך להלוויה. הוא שומע את הרב המספיד, שאומר על הנפטר שהוא מאוד הקפיד להגיע בזמן לתפילה. הרב אמר: "מי שמגיע בזמן לתפילה - התפילה שלו מאוד מכובדת. כי אם אתה קובע פגישה חשובה עם אדם רציני, והוא מבטל את הפגישה - אתה מבין שזה לא רציני. דבר רציני לא מאחרים אליו. אם אתה רואה שמאחרים - סימן שזה לא רציני.

"וכן, כשאתה מגיע עם טלית ותפילין - התפילה שלך יותר מכובדת. כשאדם בא לדבר איתך בצורה מסודרת עם עניבה - אתה מכבד אותו יותר. אם הוא מגיע כמו סתם בן אדם - אתה פחות מתייחס אליו. והנפטר הזה הקפיד כל הזמן להגיע בזמן לתפילה ולהיות מעוטר בתפילין".

אותו בחור ישיבה שמע את הדברים. הוא אמר: "קשה לי לקום כל יום מוקדם, אבל פעם בשבוע - ביום חמישי - אני אקבל על עצמי לבוא 10 דקות לפני הזמן לתפילה".

באותו יום רביעי היה הפיגוע בתחנת האוטובוס בירושלים. אותו בחור אמר: "אני נוסע כל יום בשעה 7:30, ובגלל שהחלטתי להקדים פעם בשבוע - הקדמתי לשעה 7:10. הקדמתי ב-10 דקות כדי להגיע בזמן לתפילה, וכך קיבלתי את החיים שלי במתנה".

לכן, חז"ל ציוו להדליק נר אחד, ואתה אומר שזה לא פרסום הנס? מבחינתנו, גם דברים קטנים מאוד משנים עולמות. אצלנו, חיזוק של 5 דקות נענוע בלולב, שלא נראה רציני בכלל - משנה חיים של אנשים. גם חיזוק לבוא מוקדם לתפילה פעם בשבוע - מציל חיים ממש.

יזכה אותנו ה' שנדע להודות בימי החנוכה, שהם מלאים בניסים ובהודיה. שנזכה שבורא עולם ירבה עלינו טובות מוכפלות, ושתמיד תהיה לנו סיבה מספקת להודות.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.