שיעור 19

גם קצת חול על הטונה זה לטובה

מקץ תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. חשיבות השינוי והצמיחה האישית: הרב מדגיש את הצורך בשינוי מתמיד ובהתפתחות רוחנית, במיוחד לאחר חוויות משמעותיות כמו חג החנוכה.
2. חשבון נפש: הרב מעודד את המאזינים לערוך חשבון נפש אמיתי ולהיות כנים עם עצמם לגבי מעשיהם והתנהגותם.
3. כוחו של ניסיון: הרב מסביר כיצד ההתנהגות בזמן ניסיון קובעת את ההצלחה העתידית, תוך שימוש בסיפורו של יוסף כדוגמה.
4. ערך המעשים הטובים: הרב מספר את הסיפור על אביו של הבן איש חי, המדגים כיצד מעשה טוב אחד יכול להוביל לתוצאות גדולות ובלתי צפויות.
5. ניצול הזמן: הרב מדגיש את חשיבות ניצול הזמן ללימוד תורה ולהתקדמות רוחנית, במיוחד בתקופת החורף הקרובה.
6. אמונה בהשגחה פרטית: הרב מספר סיפור על חיילים בעזה, המדגים כיצד מה שנראה כרע (חול בטונה) יכול להתגלות כטוב.
7. חשיבות האתגר בחיים: הרב מעודד כל אחד למצוא אתגר בלימוד התורה, אפילו אם זה להתמקד בנושא אחד ולהפוך למומחה בו.

השיעור מדגיש את חשיבות ההתפתחות האישית, הכנות העצמית, והמאמץ המתמיד בעבודת ה' ובלימוד התורה.

הסיפורים בשיעור

1. "המסע לשמן הזית"

בבגדד העתיקה, שמן זית היה מצרך נדיר. אביו של הבן איש חי, הרב אליהו חיים, החליט לשנות זאת. הוא יצא למסע ארוך ומפרך של חודש וחצי, רכוב על חמורים, מבגדד לסוריה. בחזרתו, הביא כדים מלאים בשמן זית טהור וחילק אותם לקהילה, כדי שיוכלו להדליק נרות חנוכה ושבת כהלכה. שנה לאחר מכן, כגמול על מסירותו, נולד לו בנו - הבן איש חי, שהפך לאחד מגדולי הדור.

2. "הטונה שהצילה חיים"

בלב הקרב בעזה, קבוצת חיילים עייפים התכוננה לארוחת ערב דלה - קופסאות טונה וירקות בסיר אמגזית. ברגע שהריח החל להתפשט, הוזעקו למשימה דחופה. בשובם, גילו את הסיר מכוסה באבק ובחול. מתוסכל, זרק אחד החיילים את הסיר בכעס. תוך שניות, יצאו שישה מחבלים ממנהרה סמויה, ידיהם מורמות. הם הודו שחיכו לרגע שהחיילים יתחילו לאכול כדי לתקוף, אך חשבו שהתגלו כשהסיר נזרק. מה שנראה כמכשול - החול בטונה - התגלה כהצלה בלתי צפויה.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. אחרי חנוכה, לא הכנתי משהו מיוחד, אבל מה שיצא מה שיצא מהלב, שיצא בעזרת השם. יש שתי מילים ב"על הניסים", ששתי המילים האלו זה ספר מוסר מהלך. רק שתי המילים האלו זה ספר מוסר מעולה.

כתוב שם "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך". "ואחר כך", שתי מילים האלו. כל אחד מאיתנו, היה מסיבה באיזו מסיבת הודיה, נכון? כל אחד מאיתנו עבר, הגיע לאיזה מקום, תבוא, יש מסיבת הודיה באיזה מקום. ו... מה היה? אל תשאל, נפל עליו טיל מעזה על הראש שלו, לא

קרה לו כלום. וואו, הוא עושה מסיבת הודיה. נו, "ואחר כך", הוא חוזר להיות כמו שהיה. אתה לא רואה שינוי, הוא נשאר אותו בן אדם.

בחנוכה גם כן היה "ואחר כך", היה ניסים ונפלאות, נו "ואחר כך"... היה המשך בחנוכה, היה שינוי אחרי כל הניסים והנפלאות? היה שינוי "אחר כך"? "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך".

כל אחד גם מאיתנו עובר בחיים שלו כל מיני דברים. עבר עלינו חנוכה, נו "ואחר כך"? אחרי חנוכה, אחרי שהדלקת נרות ואני יודע מה עשית, הדלקת נרות, כל אחד מה שעשה, לא משנה. נו, עכשיו נגמר חנוכה. "ואחר כך"? זהו, מה עושים עכשיו? זהו, "אחר כך" חוזרים לשגרה? מה, "אחר כך" זהו, נגמר?

וואי, זה האסון הכי גדול. האסון הכי גדול זה שבן אדם לא עוצר פעם את החיים שלו ואומר "אני חייב שינוי בחיים!". זה בדיוק כמו שהיוונים רצו לעשות לנו. כל הגלויות רצו לחסל אותנו, כולם רצו לחסל אותנו. גלות יוון לא רצתה להרוג אותנו, היא רצתה לשנות אותנו. זה מה שהיא רצתה.

היא לא רצתה להרוג, כל הגלויות רצו להרוג אותנו, פה לא רצו להרוג. תישאר כמו שאתה, אין שום בעיה, רק תשתנה. יוצא שהלימוד שלנו זה שגם אנחנו צריכים להשתנות. חייב בן אדם להשתנות, שיהיה לו מה להגיד "ואחר כך".

כי אם לא כן, אין "אחר כך", אין ממש. זה נורא מאוד. דורשי רשומות היו אומרים, "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם". פתאום יום אחד בן אדם מתעורר, עושה חשבון נפש, אומר לעצמו "וואי, אני כבר בן 20, גדול. נו, מה קורה, עשינו 'ויהי מקץ'?". מה מתברר? שכל השנתיים האחרונות, זה כמה ימים.

תגיד לי, מה עשית במשך שנתיים ימים? תספור מה שהוא עשה כמה ימים. לא מה שהוא רצה, למה? "ופרעה חולם". אנחנו חולמים, בן אדם חולם. בעזרת השם, יבוא יום, אני אשתנה. אל תדאג, היום הזה יבוא, אני אומר לך, היום הזה מגיע באמת. אבל אתה יודע מתי מגיע?

כשכבר אין שינוי, כבר מגיע לגיל שכבר אתה יודע, אתה כבר לא יכול להשתנות. תמיד תמיד יש להשתנות, אבל מגיע לגיל שקשה יותר, קשה להשתנות.

לכן כל אחד מאיתנו חייב שיהיה "ואחר כך". כל אחד מאיתנו חייב באמת לקחת את עצמו בידיים, להתחזק. באמצע חנוכה הכריזו לנו שעברו 60 יום מתחילת זמן חורף. לא יום אחד, לא יומיים, 60 יום עברו לנו מתחילת זמן חורף.

אתם זוכרים מאז שהכריזו "התחיל הזמן, הגיע זמן חורף"? מאז ועד היום עברו 60 יום. עכשיו, כל אחד יעשה לעצמו את החשבון של החיים שלו. 60 יום, תגיד לי, מה עשית במשך ה-60 יום האלו?

יום אחד תרשום לעצמך דו"ח, באמת תרשום דו"ח על מה עשית במשך ה-60 יום האלו. זה מה שיביא את העליה. עליה לא תבוא משום דבר, לא משרך, לא משום דבר. עליה תבוא רק אם אתה מרגיש שאתה יורד לגיהנום, אתה מרגיש "וואי, אני כזה רשע". מפה תבוא עלייה.

כל עוד שאתה מחזיק שאני בסדר, לא תבוא עליה. הרב וולבה כותב, כשאדם הולך להכיר את עצמו, רוב העולם לא מכירים את עצמם בכלל. כשאדם הולך להכיר את עצמו, כותב הרב וולבה, ירידה לגיהנום בחיי חייו כפשוטו.

למה? כי כל בן אדם מחזיק בעצמו שהוא בסדר. אני לא אגיד לך לא "אני הבן איש חי", אני גם לא רש"י, אני לא... אני משהו באמצע, כזה נחמד, כזה משהו באמצע נחמד. פתאום הוא בודק, והוא מתחיל לבדוק, מה אני אגיד לך, הלוואי שיהיה רש"י. מה אני אומר לך, פתאום הוא מתחיל לבדוק, וואי, איזה רחוק רחוק רחוק רחוק.

תסתכלו, כדאי לכם פעם, כדאי לכם פעם לעבור את זה. זה נמצא בשערי תשובה חלק א', בשער ג'. שם, כדאי לבן אדם לעבור פעם אחת, לבדוק את עצמו, לבדוק מי אני באמת. וואי...

הרב רובין ורבנו לפני אומר, יש כמה דרכים. הרב וולבה הוא דרך אחרת. רבנו הקדוש היה אומר, שהדרך שאדם יבדוק את עצמו, אישה את עצמה, מה הוא אוהב. מה שאתה אוהב, זה אתה. אל תתבלבל, אתה אוהב כסף - זה אתה. שמעת, אתה גם מתפלל, אז להתפלל, מה אתה קודם? זה אתה. זה אתה גם עושה דברים אחרים, בסדר. אבל דבר ראשון, מי אני?

קודם זה. ככה זה, בן אדם צריך להיות ישר עם עצמו. דבר ראשון להיות ישר עם עצמו. זה צריך חשבון נפש גדול.

לרב וולבה יש דרך אחרת, אבל בכל אופן, בשבילנו, כל אחד ידע שהכריזו עלינו שעברו לנו 60 יום. כמה אנחנו צריכים להתחזק! הימים עוברים, חולפים מהר, לא שואלים אותנו בכלל, לא שואלים אותנו. עובר עוד יום ועוד יום. וכל אחד יראה לעצמו, "אני חייב לעשות משהו, לעשות פסק, להתחיל דף חדש, להתחיל דף חדש, עוד פעם".

פותחים לעצמנו דף חדש, להתחזק. חבל שבסוף זמן חורף בן אדם פתאום מתעורר ויגיד לעצמו "וואי, אם הייתי יודע איך הייתי לומד". אז הנה, עכשיו יש לך עוד ארבעה חודשים. יש לנו עכשיו עוד ארבעה חודשים להתחזק, אפשר לחטוף, לחטוף זכויות, וזה הזמן. זה השינוי שיבוא אחרי חנוכה, זה השינוי הגדול שיבוא.

שלא יהיה חס ושלום ששנתיים זה יהיה רק כמה ימים, שלא יהיה דבר כזה. אני לא הכנתי דרשה היום כי זה אחרי חנוכה, אז ככה, אני אומר מה שיוצא, מה שיוצא אני אומר. בכל אופן, אבל בשבילנו, מיוסף הצדיק יש כמה לימודים.

לימוד ראשון שרואים אצל יוסף הצדיק, שמה שבן אדם עושה, זה מה שחוזר אליו. זאת אומרת, כל בן אדם שידע את עצמו, כל בן אדם שרוצה לדעת את ההצלחה שלו, ידע איך הוא מתנהג בשעת הניסיון. איך שאתה מתנהג בשעת הניסיון, שם תהיה העליה שלך, ושם תהיה הצניחה שלך.

חז"ל אומרים על יוסף, לא זוכר את הפסוקים בעל פה אבל אומר את הרעיון, ששמו לו את הטבעת על אצבעו, שם לו אחר כך רביד על צווארו, הרכיב אותו על הסוס. דורשים חז"ל במדרש - אצבעותיו שלא נגעו בעבירה, שמו לו טבעת. צווארו שלא נכנע לעבירה, שמו לו רביד זהב. רגלו שלא הלך לעבירה, הרכיבו אותו.

המדרש שם מונה עוד כמה דברים. יוצא שאיך שבן אדם מתנהג בשעת הניסיון, ככה בורא עולם החזיר לו.

בנוסף, גם מזה לומד המשגיח אחי אייבשיץ, פעמים שאנחנו רואים מעשה אחד ואנחנו קוראים אותו כמעשה אחד. מה, ליוסף היה ניסיון ויוסף עמד בניסיון. חז"ל לא עשו ככה. חז"ל אמרו - האצבעות שלו עשו משהו, הוא כבר באצבעות לא נגע, כבר סגר בפני עצמו. כבר זה סוגיה בפני עצמה. את הראש הוא לא הקים, זה עוד סוגיה.

זה לא "בן אדם היה לו ניסיון והוא עמד בזה". לא לא. חז"ל פרקו את הניסיון לגורמים, להגיד לך שכל מעשה שבן אדם עשה, על כל פעולה יש שכר בפני עצמו. אבל בכל אופן, חז"ל לימדו אותנו - מה שיוסף עשה, זה מה שחזר אליו. לא חזר אליו משהו אחר, מה שהוא עשה, בדיוק זה מה שחזר אליו.

ולכן כתוב, כשהיה לו את הניסיון הראשון, "וינס ויצא החוצה", מיד ברח החוצה. כשהגיעה העליה שלו, "וירצו מן הבור". כשהגיעה העליה, הריצו אותו.

אתה תקבע! כל אחד מאיתנו קובע לעצמו את העליה שלו. ולכל אחד מאיתנו יש ניסיונות בחיים. אם שואלים כל אחד, "תגיד לי, מתי היה הניסיון האחרון שלך?", הוא עושה חשבון - "ניסיון אחרון? משהו כזה לפני איזה 40 שנה". משהו כזה סימן שהוא עוד לא דתי אפילו, לא נגיד עובד השם, בכלל לא דתי.

ניסיון זה כל רגע, מה אני אגיד לכם. ככל שאתה עובד את השם יותר, כל רגע יש ניסיונות. אתה מרגיש שבורא עולם מנסה את הבן אדם כל רגע, ממש כל רגע. ובן אדם מתגבר, וככל שהניסיון גדול יותר, ככל שבן אדם גדול יותר, הניסיון גדל איתו, והנפילה גם כן נפילה גדולה מאוד, השם ירחם.

לכן כל אחד ידע - מיוסף תלמד את ההצלחה שלך. למה לזה יש ולזה אין? למה זה ככה מוצלח וזה פחות? למה? זה הכל אתה קובע. אם אתה מוצלח, סימן שכשהיה לך ניסיון, עמדת בניסיון. עמדת בניסיון, בורא עולם שולח לבן אדם את ההצלחה שלו.

אבא של הבן איש חי, וואו, אני אומר לכם הסיפור הזה, מה, אני לא יודע מה להגיד לכם על זה. סיפור... אני אומר לכם קצה של סיפור, בכל אופן, בשבילנו, מה בן אדם אחד במעשה אחד יכול לזכות עולמות לא נגמרים, לנצח נצחים, לנצח נצחים.

אבא של הבן איש חי, הרב אליהו חיים, הוא סיפר שבבגדד לא היה שמן זית לחנוכה, היה שמן שומשומין. לא היה שמן זית. עכשיו הוא אמר, "מה, חנוכה יגיע, ולא נדליק בשמן זית?".

הוא בירר, בכל הארץ אין, בכל בגדד, בכל עיראק, אין שמן זית. איפה יש שמן זית? בסוריה יש שמן זית. מה עשה אבא של הבן איש חי? לקח חמורים, הלך חודש וחצי לשם וחזור ביחד, עד סוריה. הביא על החמורים שלו מלא כדים של שמן זית, וכשהוא הגיע בחזרה לבגדד, חילק לאנשים שמן זית, שיהיה להדלקת נר חנוכה ונר שבת. ככה.

שנה לאחר מכן נולד לו הבן - הבן איש חי. פחד פחדים! בן אדם במעשה אחד שעשה זיכוי הרבים, אבל זה לא סתם זיכוי רבים, זה חודש וחצי ללכת ברגל, לישון במדבר, ביערות, לא יודע איפה הוא ישן בדיוק, איפה הוא התחסן, לא יודע בדיוק את האמצע, אבל הוא הלך בדרך, ובסוף הוא הביא לאנשים שמן זית. יוצאים ידי חובה גם בשמן שומשומין, כן, אבל שיהיה שמן זית, אז הוא זכה לבן מיוחד כמו הבן איש חי.

וואו, איזה סיפור! אני אומר לכם, איזה דבר כזה... אני הייתי הולך מעיראק לסוריה? מה, תן לי חינם, הייתי הולך? נכון או לא? לא, מה לא? ישירות ככה אתה יודע, לזכות לבן איש חי? אתה יודע איזו זכות זה, לזכות לבן איש חי?

אבל אף אחד לא יודע, אף אחד לא אמר לאבא של הבן איש חי "אם תעשה שמן, תביא שמן זית, תזכה בבן כמו הבן איש חי". לא לא, הוא עשה את זה מעצמו, עשה את זה מעצמו.

כל אחד מאיתנו יש לו את השכר שלו, כל אחד מאיתנו עומד בפני איזו מצווה גדולה שהוא יכול לקיים אותה, אתה לא יודע מה ההשלכות של המעשים האלו. אי אפשר לדעת.

אבא של הבן איש חי, מי שיכול לזכות לכזה, זה משהו זה אי אפשר לתאר, אי אפשר לתאר בכלל מי זה הבן איש חי בכלל. והוא זכה לזה על ידי מעשה אחד שהוא עשה, מעשה יקר מאוד.

כל אחד מאיתנו ליקר את המעשים שלו. לפעמים גם כל אחד מאיתנו מקבל איזו הערה מאלוקים, "לך תביא שמן זית", נכון? בתוך הלב, כל אחד מאיתנו יש לו את זה, יש לו את זה בתוך הלב.

"אבל תשמע, איפה אני אביא עכשיו? מאיפה אני אביא? מה אני אעשה עכשיו, בצרפת? אני אביא תשמע, צריך טיסה, תשמע, אבל אני... קשה לי". אתה צודק, אבל כל אחד מאיתנו קובע לעצמו את השכר שלו. ככל שבן אדם מתגבר, בן אדם באמת עובד, עושה מעשים גדולים, ידע שזה שכר שאי אפשר לתאר אותו. אי אפשר לתאר, כמה שתתאר זה לא מספיק.

עדיין זה לא מספיק, כמה שנתאר, לזכות להיות אבא של הבן איש חי, לא מספיק כמה שתתאר, זה לא מספיק. לכן כל אחד מאיתנו ידע שהמעשים שלנו מאוד יקרים, ובפרט אלו המעשים שקוראים לך בתוך הלב. יש מעשים שבורא עולם קורא לכל אחד מאיתנו בלב שלו, כל אחד יראה להתחזק.

אני מסיים בסיפור שקרה לפני שבוע וחצי, איזה דבר נפלא, אני אומר לכם מה שזה. בהזדמנות אספר סיפור שקרה לפני שבוע וחצי, וואו, איזה דבר נפלא, נפלא בשבילנו, זה נפלא מאוד.

סיפרו כמה חיילים בעזה, אחרי יום של קרבות, "היינו גמורים לגמרי. למה? כי זה לא רק להילחם, זה גם לחם, וגם צריך לתפוס ראש. אתה לא יודע מאיפה צצים לך, מלמטה, מלמעלה, מהצדדים, מלפנים, מאחור. אתה לא יכול לדעת, השם ירחם. צריך לתפוס ראש מאוד חזק.

סוף היום, נגמר היום, היינו גמורים, אין כוח. אז אמרו 'טוב, צריך לאכול ארוחת ערב, בבוקר, צהריים, לאכול משהו'. מישהו אמר 'מה יש לאכול?' - טונה. מה יש לאכול? זה פה עזה, אני יודע מה יש לאכול? טונה".

אחד אמר, "מה, טונה? אני יכול לאכול טונה עם לחם יבש ביבש? לא הולך טונה, לא הולך".

מישהו אמר לו: "אל תדאג, אני משדרג לך את הטונה, אני עושה לך שדרוג לטונה".

מצאו איזה סיר, איזה סיר אמגזית, שפרו את כל הטונות בתוך הסיר ושמו קצת ירקות, שיהיה, אתה יודע, נחמד. טונה מושלמת עם ירקות, נשמע יותר טעים עכשיו. נשמע...

הם מכינים, אתה יודע, והריח עולה, והבטן מקרקרת. עוד שתי דקות. אחר כך הודיעו להם שיש התקפה באיזה מקום, חייבים לרוץ לעזור. הם קפצו על הנגמ"ש, נסעו עם הנגמ"ש במהירות.

כשהם נסעו במהירות, כל הגלגלים העלו אבק ברגליהם ונסעו. וכשהם חזרו, התברר שכל הטונה כולה מכוסה בחול. כל הטונה מכוסה בחול, השם ירחם.

אחד החיילים אומר: "לא מספיק אין אוכל, עד שכבר היתה טונה לפחות, גם כיסו אותה בחול!". התעצבן, לקח את הסיר עם הטונה, זרק את זה. התעצבן מהעצבים שהיו לו, העיף את זה החוצה.

אומר: "אולי עברו שלוש שניות, ה... איזה פיצוץ ככה נפל, הסיר. אולי שלוש שניות עברו, פתאום יצאו מאיזה פיר של מנהרה שישה מחבלים עם ידיים למעלה. שישה מחבלים, ידיים למעלה, יצאו. 'מה, חיכינו לכם עד שתתחילו לאכול. היינו במנהרה פה, חיכינו לכם, חיכינו עד שתתחילו לאכול. כשזרקתם את הסיר, חשבנו שגיליתם אותנו וזרקתם איזה רימון'. אז הרימו את הידיים".

הרימו את הידיים, ותפסו אותם. איי איי איי... אז אם שמים לך חול בתוך הטונה, אז מי יודע... מי יודע? אף אחד לא יודע מה טוב, מה רע. אף אחד לא יודע מה טוב לי, מה רע לי. החול, זה יהיה טוב? הטונה, זה יהיה טוב? אף אחד לא יודע מה טוב, מה לא טוב.

דבר אחד מה שטוב, זה מה שהתורה מעידה - "כי לקח טוב נתתי לכם" - לימוד תורה בטוח זה טוב, 100% זה טוב.

כל אחד יראה מאחרי חנוכה לצאת, יש לנו עכשיו עוד ארבעה חודשים עד סוף זמן חורף. כל אחד יראה להתחזק, לנצל את הזמן. הזמן עובר מהר. נצלו את הזמן.

בן אדם בלי אתגר, תדעו, בן אדם בלי אתגר, הוא לא חי. אלו שיש להם את הדף היומי, יש להם אתגר בחיים, יש להם דף היומי. לא משנה כמה לומדים, כמה מבינים, יש לו אתגר, הוא מגיע יום יום לשיעור, יש לו משהו בחיים.

כל אחד מאיתנו חייב שיהיה לו איזה אתגר בחיים. הרב וואזנר אמר שפעם היו אנשים גדולים, ענקיים, שיכלו באמת לכבוש את כל התורה כולה, להיות גאונים בכל התורה כולה. היום אין לנו את זה, היום המוחות התמעטו. אבל כל אחד יכול להיות גאון בשטח אחד בתורה, איזה נושא מסוים. בנושא הזה תהיה גאון, תחזור עליו, תשנן אותו עשרות ומאות פעמים, עד שתהיה גאון באותו נושא.

והתורה שלנו רחבה מני ים. כל אחד יבחר לעצמו הלכות מסוימות, גמרא מסוימת, יחזור עליה, ישנן אותה, עד שיהיה מומחה בגמרא אחת. שיהיה מלך, שיהיה מלך על גמרא אחת, שיהיה מלך על נושא מסוים. שם יהיה גאון.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.