שיעור 21

לא צריך גלגולי שלג

פרשת ויחי תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

חשיבות ניצול הזמן לתורה - שעה אחת של לימוד תורה חביבה על ה' יותר מאלף תעניות ומכפרת על עוונות חמורים. לכן צריך לנצל היטב את ימי השובבי"ם ללימוד תורה.

עשיית מצוות בנגד הטבע - כשאדם מתגבר על עצמו ומקיים מצוה כשלא מתחשק לו או כשזה קשה, זה מביא לו תיקונים וישועות גדולות.

קריאת שמע שעל המיטה - מאוד חשובה בימים אלו, מכפרת על אותו עוון כאילו לא חטא מעולם, ולכן להקפיד עליה כל לילה.

חיזוק בברכות - להתחזק בימים אלו בברכות ולברך בכוונה.

כוחה של תורה לשמה, אפילו רגע אחד, לתקן את כל התורה שלא לשמה שלמד האדם.

המסר העיקרי הוא להתחזק מאוד בימי השובבי"ם בלימוד תורה ובמצוות שקשה לאדם לקיים, כי התגברות ביצר הרע וקבלת עול תורה ומצוות במצבים אלו מזככת את האדם ומביאה לו תיקונים וישועות גדולות.

הסיפורים בשיעור

כוחה של התגברות אחת

לפני כ-30 שנה, זוג הורים נסע לצרפת לצורכי פרנסה. באחת השיחות הטלפוניות הנדירות עם הבת, האם שכחה מהתינוק באמבטיה כ-15 דקות, עד שגילתה אותו נאחז בדפנות כדי להינצל. האם הבינה שבזכות ההתגברות שלה שלא לדבר לשון הרע באותה שיחה, ניצל בנה.

הטלפון ששינה הכל

יהודי נזקק נסע לארה"ב לאסוף כספים לחתונת בתו. הוא החליט להתפלל בלי הפרעות. בתפילה, עשיר חילק 100$ לכל המתפללים, אך היהודי לא קם לקחת. לאחר מכן, העשיר איבד את הטלפון שלו ליד היהודי. כשהיהודי הביא לו את הטלפון, הוא סיפר לעשיר על מצבו. העשיר התפעל מההתמדה שלו בתפילה, ונתן לו 20,000$ במזומן ואת הסכום הנותר בצ'ק, והיהודי שב לביתו עוד באותו יום.

בזכות קריאת שמע שעל המיטה

הרב שמשון פינקוס זצ"ל הרבה לעורר בסוף ימיו על חשיבות קריאת שמע שעל המיטה. בספר "שערי תשובה" כתוב שבניגוד לשאר התיקונים, קריאת שמע שעל המיטה לא רק מתקנת את החטא, אלא הופכת את האדם כאילו מעולם לא חטא. לכן חשוב מאוד להקפיד עליה בכל לילה.

תמלול השיעור

לפני שנתחיל, שמעתי בשיעור של הרב שלמה לוינשטיין שהוא סיפר ששבוע שעבר, ערב שבת של סיום צום עשרה בטבת, הוא התפלל אצל הרב שמעון גלאי. הרב לוינשטיין סיפר שהתפילה הייתה קצת יותר מהירה, וגם הדרשה שהרב גלאי נתן הייתה חצי מהרגיל. גם תפילת ערבית שלאחר מכן הייתה קצת יותר מהירה, בגלל הצום.

אחרי תפילת ערבית, הרב גלאי ביקש מאנשים להישאר לשני פרקי תהילים. הרבה אנשים כבר הלכו, כי היה צום. אז הרב גלאי אמר אחר כך לרב שלמה לוינשטיין: "אנשים לא יודעים. כל תפילת העמידה שהתפללנו עכשיו כולה דרבנן, אבל שני פרקי תהילים האלו זה דאורייתא גמור! למה? כיוון שעכשיו זה שעת צרה ושעת מלחמה. כל פרק תהילים עכשיו זה דאורייתא גמור. אני לא מבין, אנשים בערבית התעכבו, אבל כשהגיעו למצווה דאורייתא פתאום הזדרזו? זה חמור!", ככה הוא אמר.

הוא אמר: "בן אדם צריך באמת לדעת להתפלל עכשיו. כל תפילה שאתה מתפלל היא מאוד גבוהה עכשיו, כי התפילות עכשיו זה תפילות דאורייתא, זה תפילות של עת צרה. לכן צריך מאוד להקפיד בשעת התפילה", כך הוא אמר.

זה אחד הדברים. שתיים, שרציתי גם להגיד - ישר כוח לרב שמעון קובי. באמת, החודש הזה בדרך כלל בקו השומעים מתאפס ה"שומעים". מתחיל מאפס ואתה שומע כמה אנשים שמעו. אני החודש לא הקלטתי שום שיחה, חוץ מהשיחות שהרב ישורון העלה בקו, חוץ מזה לא עשיתי שום שיחה.

והחודש הזה היה הכי טוב מכל החודשים - למעלה מ-95 שעות של האזנה. אני יודע שבממוצע בכל יום זה בערך ארבע שעות. עכשיו זה הכל מהשיעורים שהוא העלה. אם הוא לא היה מעלה שיעורים, זה היה נשאר אפס.

ישר כוח על ריבוי תורה, שיש עוד תורה בעזרת ה', ועוד נטויה. ויש גם בתוך המחשב שם, אני לא יודע מי נמצא שם, אני לא יודע מה קורה שם, אבל באמת ישר כוח על הריבוי תורה שבזכותך, רבי ישורון. באמת ריבוי תורה גדול, חוץ ממה שאנשים מתחזקים, שומעים, מדברים. וזה ממש כוח גדול.

טוב, אנחנו רוצים להכריז, כמו כל שנה, שמתחילים בעזרת ה' מהיום ימי השובבי"ם. איזה ימים גדולים אלו! ראיתי שזה מובא בספר "שיבולי הלקט", שרבו בעל "תרומת הדשן", בערך מתקופת הראשונים, מביא שכבר בזמנו היו נוהגים להתחזק בימי השובבי"ם.

אחר כך הוא מביא שגם רבו של המהרי"ל, שהרמ"א כותב מנהגי בית המהרי"ל, גם הוא הקפיד מאוד בימים אלו של השובבי"ם. האר"י ז"ל גילה שבשנה מעוברת, כמו השנה הזאת, עיקר התיקון שעושים זה בשנה מעוברת. אז בשובבי"ם ת"ת לא משנה, הסגולה יותר גדולה ויותר חזקה בשנה מעוברת.

לכן כל אחד יראה בימים אלו להתחזק. ברוך ה', עברו עלינו ימים גדולים - הגענו עד חנוכה, שכתוב בספרים שהם גם ימים גדולים. עכשיו נגמר חנוכה, מגיעים עכשיו ימי השובבי"ם. ואני אומר לכם, לפני שתסגרו את העיניים - תפתחו. נגמרו השובבי"ם, כמו שנגמר ראש השנה,

ונגמר יום כיפור, ונגמר סוכות, ונגמר חנוכה. גם השובבי"ם יגמרו. השאלה מה תיקח איתך בדרך, זו כל השאלה. ולכן צריך בתוך הימים האלו להתחזק מאוד מאוד.

במה צריך להתחזק? אין יותר גבוה מלימוד תורה. אבל מה אני אגיד לכם, לימוד תורה זה לא מעניין הרבה אנשים, נכון? זה לא מעניין. למדת, לא למדת, את מי זה מעניין? אבל אם נסעת לאירופה, מינוס 50 מעלות, ועשית שם איזה גלגול שלג, ואתה יודע, והיה שם איזה צדיק שבדיוק באותו יום נפטר, והתפללת על הציון שלו - אתה מרגיש "וואו, תיקנתי את כל העולמות! בין בגלגול זה, בין בגלגולים שיבואו, הכל תיקנתי!". ככה בן אדם חושב.

אבל תגיד לי, אם אתה יושב ולומד, אתה מרגיש שיש בזה איזו קדושה נוראה? "איזו קדושה? אני רגיל ללמוד, מה יש בזה?". בן אדם לא יודע שעיקר התיקון הגבוה ביותר, יותר מכל מה שאתה מכיר בעולם, זה ללמוד תורה. אין יותר גבוה מזה. זה מתקן את כל הפגמים, מטהר את הבן אדם, מחזיר אותו להיות טהור וזך. וגם בלי לימוד תורה שום דבר לא מתקן, הכל בדיחה, הכל שטויות.

בספר "מאיר עיני ישראל" מובא של רבי חיים ברמן, שמעיד: "שמעתי ממורי ורבי החפץ חיים, שהוא אמר שכל המצוות כולן, בלי לימוד תורה, כולן בוץ! אתה יודע מי מחיה אותן? לימוד תורה! לימוד תורה מחיה את כל המצוות". זה כמו בן אדם שמקיים הרבה מצוות, וכל המצוות האלו כביכול מצוות מתות. כשאתה מתחיל ללמוד תורה, לכל מצווה שמים אינפוזיה ופתאום היא מתחילה לחיות. המצווה פתאום מתחילה שם לחיות.

אלא מה, לא מרגישים את זה. מה אני אגיד לך, הבן אדם לא מרגיש, נכון? כשבן אדם עושה איזה גלגולים, "וואו, הוא מרגיש, תראו מה תיקנתי! מה עשיתי!". אל תעשה גלגולים, ואל תעשה שום דבר. שב ותלמד תורה, תנצל את הזמן.

הבאתי פה מכתב של הסטייפלר, אתם מכירים אותו, אבל אני רוצה לקרוא אותו שתאמינו לי שזה אמיתי. רק שתאמינו שזה אמיתי, כי אם אגיד אותו בעל פה, אבל אני אקרא אותו בפנים. זה נמצא בקריינא דאיגרתא חלק א', איגרת י"ז:

"נבהלתי מלראות במכתבך שאתה צם תענית לילה". כותב לאיזה אברך: "תדע לך שזה הוא מדרכי היצר הרע, לבטל אותך מלימוד תורה. כי בזמננו, המגוף גופו, אי אפשר שלא יזיק ללימוד התורה שלו". אין דבר כזה בן אדם שצם שלא מזיק לו ללימוד התורה שלו. כל אחד מרגיש את זה, לא צריך.

עכשיו הוא כותב פה איזו שורה עצומה בשבילנו: "בשעה אחת של לימוד תורה, חביב אצל הקדוש ברוך הוא יותר מאלף תעניות". שעה אחת שאתה לומד תורה, עדיף יותר מאלף תעניות. אתה יודע מה זה אלף תעניות? זה מינימום כמעט ארבע שנים של צומות. תוריד שבתות, תוריד חגים, זה כמעט ארבע שנים.

שעה אחת שתלמד, שווה יותר מאלף תעניות. זה מה שהסטייפלר כתב, לפחות לפני 50 שנה. בדור שלנו, תוסיף עוד אפס, אני חושב. לפחות תוסיף עוד אפס.

"ומי שרוצה לסגף את עצמו", או עכשיו שמע מה לעשות, אנשים רוצים סיגופים, מה לעשות, דבר עד מחר. אנשים רוצים. אז עכשיו הסטייפלר ינתח את הסיגוף. אני רוצה לראות מי עובר את זה. מוכנים לעשות גלגולי שלג, את זה אף אחד לא מוכן לעשות.

"ומי שרוצה לסגף את עצמו לשם כפרת עוונותיו, מה עושים? ילמד בחזרה על דבר שהוא כבר יודע אותו היטב. לימוד כזה אין לו חשק להבל, לימוד תורה לשמה. וזה סיגוף גדול", שמעתם?

בן אדם מחפש סיגוף, אז יש לך אפשרות גם ללמוד תורה לשמה. שמעת? זה סיגוף גדול! אבל את זה אף אחד לא מוכן לעשות. הוא מוכן לנסוע לחרמון, לבטל תורה איזה שבועיים כן, כדי לעשות גלגול שלג חצי שעה בקור, ולהגיד שהוא זך וטהור. זה מה שעדיף לו.

נראה אותך חוזר על מה שאתה כבר יודע בעל פה. תחזור עוד פעם - זה סיגוף! "אין לי חשק, אין לי חשק". וזה הסיגוף הגדול, וזה תורה לשמה. אתם יודעים מה זה תורה לשמה? כותב במכתבים שנמצאים בין ה"נפש החיים", בין פרק ג' לפרק ד' יש שם מכתבים נפרדים בלי קשר:

"וגם אם תראה בן אדם זקן בא בימים, שכל ימיו, כל ימיו למד תורה לא לשמה". אתה יודע איזו מדרגה זאת? איך בן אדם כל החיים שלו למד בשביל כסף, בשביל כבוד, בכלל לא לימוד תורה. "תנהג בו כבוד. למה? כי יתכן, שיהיה לו רגע אחד שהוא למד תורה לשמה. רגע אחד שהוא למד תורה לשמה, הרגע הזה מתקן את כל התורה שלא לשמה שהוא למד". תסתכלו שם ב"נפש

החיים", במכתב ז'. זה מטהר לבן אדם את כל לימוד התורה שלא לשמה שהוא למד כל החיים שלו, על רגע אחד של לימוד תורה לשמה. דבר גדול!

אז הנה, אתה מחפש סיגופים, אז יש סיגופים. ואחד הסיגופים הגדולים שבן אדם צריך לעשות, וזה מטהר את הבן אדם מאוד, זה שבן אדם עושה נגד רצונו. לא בא לי לעשות, והוא עושה. "אין לי חשק ללמוד תורה", והוא לומד. חם לו, קר לו, עייף, רעב, לא משנה מה הסיפור, בכל זאת הוא יושב ומקיים את המצוות. איזה מדרגות, אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול

לזכות. סיפור ראשון, זה קרה לפני 30 שנה לפחות. היתה איזו משפחה אחת, שמחמת צורכי הפרנסה, ההורים טסו לחו"ל, טסו לצרפת. האבא שימש שם כרב קהילה. את יודע, כשאתה כבר חצי רב, אז שמים אותך להיות רב קהילה שם.

קיצר, לפני 30 שנה בקושי היו טלפונים ניידים. על נייחים אני בכלל לא מדבר. נייד זה היה צריך להיות מישהו שיש לו קצת כסף. אבל לא היה מצוי. אני כשהתחתנתי לפני 30 שנה, לא היה לי טלפון בבית. לא היה לי מה לעשות.

קיצר, להתקשר לחו"ל, וואו, זה עלה כסף. כשהתקשרת לחו"ל, אם אמא היתה מתקשרת, אולי: "מה שלומכם? איך אתם מרגישים? הכל בסדר? הכל טוב? מה שלום הילדים? הכל טוב, להתראות". זהו, לא יותר מ-10 שניות וזה נגמר.

פעם אחת מספרת האישה: "לקחתי את התינוק, שמתי אותו באמבטיה, רציתי לרחוץ אותו. שמתי אותו באמבטיה, פתחתי את המים, והלכתי להביא את הבגדים של התינוק. אני הולכת להביא את הבגדים, אני באה להיכנס לאמבטיה - הטלפון מצלצל. מי על הקו? אמא! כששמעתי שאמא על הקו, שכחתי את עצמי לגמרי. פתאום אמא מדברת חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה. אמא דיברה איתי, והמים יורדים שם באמבטיה, ואני מדברת עם אמא.

איך שאמא ניתקה את הטלפון, אני נזכרתי בתינוק. נתתי זינוק לאמבטיה. אני נכנסת לאמבטיה, ואני רואה את התינוק תופס באמבטיה, כבר עומד. המים הגיעו לו עד למעלה, והוא תופס בדפנות האמבטיה כדי להציל את החיים שלו. הוצאתי אותו משם. עד שנרגעתי, התקשרתי לאמא: 'אמא, תשמעי איזה נס היה לי! נס!'. 'נו, מה הנס שהיה?'". היא סיפרה לה.

"אמא, את מה שהיה אני אספר לך. עכשיו אמא מספרת לי: 'אני כשאני מתקשרת, כמה? 10 דקות הכי הרבה. סיימתי. בתוך המשפחה קרה איזה משהו לא נעים, משהו מלוכלך. אמרתי, כולם יודעים מזה חוץ ממך, שאת בחו"ל ולא יודעת מזה. אמרתי, אני אספר לך את זה. אבל מה, אני אספר לך את זה? זה לשון הרע! כן, אבל זה משפחה. כן, אבל זה לשון הרע. ואני רבע שעה מדברת איתך, ואני אומרת לך - אספר, לא אספר, יספר, לא יספר. בסוף, בסוף התאפקתי ואמרתי לא אספר, ולא סיפרתי. מי יודע, אם הייתי מספרת לך את הלשון הרע הזה, מי יודע מה יכול היה להיות'".

התגברות אחת שבן אדם מתגבר, יכול לזכות עולמות. עולמות! זה סיפור שקרה לפני 30 שנה.

הרב זמיר כהן מספר סיפור שקרה לפני חודשיים, אותו רעיון. היתה איזו ילדה אחת, שה' ירחם, היה לה זיהום ברגל וההורים הזניחו את זה, ויום אחד הזיהום פרץ לה בגוף ובבית היא נפלה ואיבדה את ההכרה. הזמינו אותה לטיפול נמרץ, ולקחו אותה לשם. הרופאים אמרו שאם היא תחזיק מעמד עד הבוקר, זה יהיה נס. כבר יש קריסת מערכות, ה' ירחם, הזיהום התפשט בכל הגוף.

ההורים התפללו כל הלילה כדי שהילדה תהיה בריאה. ברוך ה' הילדה מורדמת, מונשמת, אבל לא מתה. כבר מה זה מתה, היא כבר גמורה.

אחרי יומיים מספר האבא: "הזדמנתי לשטיבלך. ומישהו רצה לדבר עם מישהו לשון הרע, איזה משהו. אמרת לי 'ספר לו', 'אל תספר לו'. אבל זה עמד לי בגרון. אמרתי 'אני חייב לספר לו', מצד שני אמרתי 'זה אסור'. כן, לא, כן, לא. בסוף לא סיפרתי".

מספר הבן אדם: "אני יוצא מהשטיבלך, על הטלפון מתקשרת אשתי. אני רואה את הצג, אני עונה. היא אומרת לי: 'עכשיו הבת פרצה בבכי. הרופאים אמרו נס גמור, נס גמור!'". אמרו, אחרי שלושה שבועות יצאו מבית החולים, ככה הוא מספר.

התגברות שבן אדם מתגבר, איזו ישועות הוא שופך על עצמו! למה? כי יש הרבה מצוות שבן אדם עושה אותן, אבל זה מצוות שאתה זורם איתן. אבל מצוות שאתה צריך לעשות נגד הטבע שלך, כשאין לך חשק לעשות את זה...

באחד הקבצים יש סיפור על איזה יהודי אחד שחיתן כבר שלוש בנות, ועכשיו הוא מחתן את הבת הרביעית ואין לו בכלל כסף. מאיפה להתחיל, אין לו כלום. הוא החליט שהוא טס לחו"ל, אבל הקבלה שהוא קיבל על עצמו: "אני באמצע התפילה לא מתעסק בשום דבר. בשום דבר לא מתעסק, רק תפילה".

קיצר, היהודי הזה סיפר: "הגעתי לארצות הברית, נחתתי, באתי להתפלל תפילת שחרית. אני מתפלל תפילת שחרית. ממש לידי, שני ספסלים לידי, הגיע איזה גביר אחד גדול. הוא אמר שהיום זה היארצייט של אבא שלו והוא מחלק לכל בן אדם 100 דולר.

אנשים - וואו! יש כזה פרייער, תודה לה'. אנשים שמו ציצית ותפילין, באו לקבל 100 דולר. הורידו את התפילין - עוד 100 דולר. שמו כובע וחליפה - עוד 100 דולר. אנשים התקשרו לכל המשפחה - 'תבואו, יש פה מישהו שמחלק 100 דולר'. השטיבלך הפך להיות שוק.

הגבאי של השטיבלך הגיע לעשיר הזה: 'אתה לא מתבייש? מה זה פה, שוק? אתה חושב שזה שוק? תראה מה עשית פה, תראה איזה בלאגן יהיה פה! מסכן, זה כבוד לאבא שלו? זה הזיון לאבא שלו? מסכן!'.

העשיר הזה התבייש, אמר 'טוב, זרוק את הכל'. יאללה, יאללה, עזוב אותי מפה. הוריד את הכל.

כשהוא הוריד את הכובע והתפילין, כשהוא זרק, עף לו הטלפון שלו. לאן עף לו הטלפון? ליד הבן אדם שמתפלל עכשיו.

הבן אדם הזה סיפר: "אני יושב מתפלל ואני אומר לעצמי: 'אני אקום לבקש 100 דולר או לא אקום לבקש? אני באתי פה כדי לשבת כסף? אני אקום באמצע התפילה, לא אקום. באמצע התפילה החלטתי לא לקום'.

קיצר, נגמרה התפילה. אני מרגיש שמשהו מזמזם לי מתחת לכיסא. מה זה? אני מסתכל - טלפון. מרים אותו - 'הלו, מי זה?'"

דיברתי איתו, הוא אומר לי: "תעשה טובה, אני התפללתי פה, אני נמצא שני רחובות מפה. אם אתה יכול להביא לי את הטלפון". "אני אביא לך את הטלפון".

הוא בא להביא את הטלפון, הוא רואה את העשיר הזה. שואל אותו: "עשיר, איפה התפללת?". "התפללתי בשטיבלך". "קיבלת ממני 100 דולר או לא?". אמר לו: "לא, לא קיבלתי". "למה לא באת?". אמר לו: "כשאני מתפלל, אני מתפלל. אני לא באתי לפה גם להתפלל וגם לקבל כסף. רק להתפלל באתי לפה".

אומר לו הבן אדם: "למה באת לפה לארץ?". אמר לו: "באתי לחפש כסף". "כמה אתה צריך?". אמר לו כמה הוא צריך, נתן לו איזה צ'ק כזה. הוא הוציא לו את המזוודה, נתן לו 20 אלף דולר מזומן, נתן לו, והוא הזמין טיסה וחזר עוד באותו יום לארץ.

ככה הוא מספר, אומר: "את יודע מאיפה זה הגיע? מתי שבן אדם מקבל על עצמו קבלה: אני בתפילה זה רק תפילה. תגיד לי, כשמגיע 100 דולר, זה גם יש לך קבלה? או שכשמגיע 100 דולר זה קבלת שבת? תגיד לי, מה? כשמגיע ניסיון, אתה גם עומד שם חזק או לא?"

וואו, עיקר העלייה שלנו בימים האלו של השובבי"ם, כשפתאום אין לי חשק לקיים מצוות, ואתה מגיע הביתה. תשמע, לא מגיע לאשתי שאני אגיד לה תודה היום, נכון או לא? מה אני אגיד לך, החולצה שלי לא מגוהצת, לא הכינה אוכל, לא שטפה כלים, לא את הרצפה, לא עשתה כלום. נכון או לא? ועוד אני אמור להגיד לה מילה טובה? אני עוד אגיד לה מילה טובה? למה, מה קרה?

כל אחד עובר כאלו זמנים. תדע לך ששיא העלייה זה עכשיו. עכשיו, כשאתה מרגיש שלא מגיע לה - שיא העלייה, שיא התיקונים שבן אדם יכול להרוויח, זה בזמנים האלה.

אני מסיים. הבאתי עוד מכתב, את המכתב הזה כבר אמרנו פעם אחת, אבל עכשיו הבאתי לקרוא לכם בפנים שתאמינו שזה כתוב. המכתב הזה כתוב בספר "דברי שמואל". אני קורא את הלשון:

"בכל פעם שהיצר מנסה להשיתו לסיים בעניין הלימוד ולקצר, או מחמת עייפות, כשבן אדם עייף, או מחוסר הבנתו, כשבן אדם לומד סוגיה והוא לא מבין אותה, אז הוא עייף פתאום. לא עייף, אין לו חשק ללמוד, כי אין לו קשר לסוגיה פה עכשיו. או מחמת שיחת הילדים, שהוא רוצה לקום קצת לדבר, להשתחרר ולדבר.

יגער ביצר הרע ויתגבר עליו, וישבור את טבעו וילמד. ובזה משבר הקליפות והחיצוניים, ומכפרים לו אפילו על כריתות ומיתות בית דין ומיתה בידי שמים".

על איזה זמנים? הזמנים שאתה לומד, לא כשאתה לומד, מתי שאין לך חשק ללמוד. בזמנים האלה מכפרים לך על כריתות, מיתות בית דין, מיתה בידי שמים. מדרגות שבן אדם יכול לזכות עכשיו!

לכן בתוך ימי השובבי"ם האלו, כל אחד יראה להתחזק. עיקר החיזוק שלנו זה לימוד תורה, גבוה מעל כל התיקונים שבעולם. כל מה שאתה מכיר בתיקונים, זה אחרי לימוד תורה. לפני לימוד תורה, בכלל אין מה לדבר.

קודם דבר ראשון זה לימוד תורה, שהזמן יהיה מנוצל. שעה אחת חביבה אצל ה' יותר מאלף תעניות. אז כמה הזמן צריך להיות מנוצל עכשיו בתוך ימי השובבי"ם, שהזמן יהיה מנוצל. תדמיין לעצמך שאתה לומד עכשיו שעה אחת, זה כמו שצמת שלוש שנים. איזו זכות זאת!

ודבר שני, צריך גם כן הרבה להתפלל, הרבה להתפלל.

והדבר האחרון, אני מסיים בזה: הרב פינקוס, בסוף ימיו, בכל מקום שהיה הולך היה מרבה לדבר על קריאת שמע שעל המיטה. מאוד בכל מקום שהוא הלך בסוף ימיו, מאוד חיזק לקרוא קריאת שמע של המיטה.

אז באמת בספר "שערי תשובה" הוא מביא את כל התיקונים על העוון הזה. הוא כותב: "הכל זה תיקונים, זה לא יד ראשונה, זה תיקונים. חוץ מקריאת שמע שעל המיטה. קריאת שמע שעל המיטה, לא רק שתיקנת כאילו מעולם לא חטאת". לא שבן אדם חטא ותיקן, תשמע, תיקן. אתה יודע, אוטו שעבר תאונה, משפצים אותו. הוא עבר תאונה, מה לעשות. אבל יש דבר כזה שאתה הופך אותו לאוטו חדש. מתי זה? בקריאת שמע שעל המיטה.

לכן בן אדם יקפיד לקרוא קריאת שמע על המיטה, שלא יעבור עליו חס ושלום לילה אחד בלי קריאת שמע. זה מופיע בבן איש חי, יש שם יותר אריכות. לא משנה מה שבן אדם יעשה, מה שתעשה, זה דבר גדול מאוד.

ושיהיה טהרה, ושבן אדם ידאג גם כן להתחזק מאוד בברכות עכשיו, בזמנים האלה של השובבי"ם, להתחזק מאוד בברכות.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.