שיעור 24

העולם הזה דומה לחתונה

פרשת בא תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

הרעיונות המרכזיים בשיעור של הרב איתן כהן הם:

1. מותם הפתאומי של יהודים צריך לעורר אותנו לנצל את הזמן ולזכות בעוד מצוות ומעשים טובים.
2. העולם דומה לבית חתונות, שצריך לחטוף ולאכול כל עוד המזון קיים. כך גם בחיים - צריך לחטוף ולקיים מצוות כל עוד יש לנו הזדמנות. כי כשם שבחתונה הקידושין תלויים במילה אחת, כך גם בחיים הכל תלוי לעתים במעשה אחד קטן.
3. שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה שווה יותר מכל חיי העולם הבא. כי בעולם הזה האדם זוכה לשכר גדול על מעשיו.
4. יסוד כל התורה הוא שאין טבע ומנהגו של עולם, אלא הכל בגזרת עליון ובהשגחה פרטית. וצריך להאמין בזה לא רק במאורעות הגדולים אלא גם בחיי היומיום. זו העבודה האמיתית.
5. בחודש שבט, שהוא זמן של התחדשות, צריך כל אחד לראות איך הוא יכול להתחדש ולקיים טוב יותר את המצוות שהוא כבר עושה.
6. מצות כיבוד הורים מעניקה אריכות ימים והצלחה. ואין לזלזל בה כי היא משפיעה מאוד על חייו של האדם.
7. רגע אחד של החלטה אמיצה לשנות ולהשתפר, יכול לשנות את כל חייו של האדם. וזאת אף שההמשך אינו קל, אבל ההתחלה והנקודת מפנה היא הקובעת.

המסר המרכזי הוא שיש לנצל כל רגע ולחטוף מצוות ומעשים טובים כי הם בעלי משמעות אדירה, ולקבל החלטות של שינוי כי הן יכולות להטות את מהלך החיים כולו.

הסיפורים בשיעור

בשמחה רבה, הנה הסיפורים העיקריים מהשיעור של הרב איתן כהן, עם כותרות וניסוח תמציתי:

כותרת: מפולת הרובל ששינתה את חייו של הרב דסלר

רבי אליהו דסלר, אביו של הרב אליעזר דסלר, השקיע כל רכושו ברובל הרוסי והפסיד הכל כשהמהפכה הרוסית פרצה. הרב חיים עוזר גריינמן יעץ לבנו, ר' אליעזר, לנסוע לאנגליה ולהרביץ תורה שם, וכך אכן עשה - והפך בסופו של דבר לאחד מגדולי הדור ומשפיע אדיר. זאת בזכות החלטה אחת של ציות לרצון ה'.

כותרת: הזכות לחיים בזכות כיבוד הורים

אדם שחלה חודש אחרי נישואיו הלך לחזון איש, וזה יעץ לו להתמסר לכיבוד הוריו כדי לזכות באריכות ימים. הוא עשה כן והאריך ימים עד גיל 90. כי התורה מבטיחה "למען יאריכון ימיך" למכבדי ההורים.

כותרת: 400 דפי גמרא בזכות עידוד אחד

הרב נתן התחיל ללמוד את הבחור שלא האמין ביכולתו להיבחן. אחרי שנתן לבחור עידוד והתחיל איתו, הבחור למד והגיע תוך זמן ל-400 דף גמרא שלמד ונבחן עליהם בהצלחה.

כותרת: ברית התורה של הרב אוירבך ברגע של בדידות

כשכולם הלכו לראות את הרכב הראשון שנוסע בלי סוסים, נשאר הרב שלמה זלמן אוירבך לבדו בישיבה. ברגעי בדידות אלו כרת ברית עם התורה שלא יעזבנה לעולם. משם יצאה לו כל הצלחתו בתורה לאורך חייו.

תמלול השיעור

שבת שלום שבוע טוב. הרב שטיינמן אמר שכשהוא נפטר בפתע פתאום, הוא אמר ששבוע שלם לא צריכים ללמוד מוסר. כך הוא אמר, שבוע שלם כבר אפשר להסתדר גם בלי מוסר. כשרואים שיהודי נפטר בפתע פתאום, זה כל כך צריך לעורר אותנו, כל כך צריך לעורר אותנו על איבוד הזמן. שהזמן עובר ופתאום בן אדם מגיע למעלה והוא צריך עכשיו, איך אומרים, הוא צריך עכשיו לעמוד מול כל המעשים שהוא עשה, וגם הפסיד את כל המעשים שהיה אפשר לעשות. לכן כל אחד מאיתנו ראוי להתחזק.

האברך הזה היקר שנפטר היה כל כך שקוע בלימוד, כל כך לומד, עשה לעצמו תפנית מקצה לקצה, ממש תפנית. ללכת ללמוד, להיבחן, לא רק ללמוד - ללמוד להיבחן. לעמוד מול מבחן ולהצליח, זה לא פשוט. להצליח ולהצליח עקבי, יום יום ללכת - לא פשוט. חוץ מכל מה שהיה לו בעבודת ה', זו זכות גדולה. אבל בשבילנו חייב, כל אחד מאיתנו ראוי שיתחזק מאוד מאוד מאוד לחטוף הרבה זכויות.

אומרת הגמרא: "העולם הזה דומה לבית חתונות", דומה לבית חתונות. "חטוף ואכול, חטוף ושתה". העולם הזה דומה לבית חתונות. הגעת לחתונה? תבוא תאכל. אם תיגמר החתונה, אין אוכל. זהו, נגמר, אין אוכל.

תגיד לי, ואם תבוא לבר מצווה, לא אותו דבר? אותו דבר בדיוק. תבוא לבר מצווה, אם אכלת - אכלת. לא אכלת? נגמר האוכל. זהו, שלום, תלך הביתה. אותו דבר כל סעודה שיש. לא משנה.

למה חז"ל דימו את זה דווקא לבית חתונות? למה דווקא בית חתונות? אז שמעתי שמסבירים, שאם חתן ייקח טבעת ויגיד לכלה: "הרי את מקודשת בטבעת זו כדת משה וישראל" - מה הדין באמת? מה חסר פה? חסר את המילה "לי". הוא לא אמר "לי". מה הדין באמת? לפי הגמרא במסכת קידושין אומרת הגמרא: "אינה מקודשת". לא מקודשת באמת. זה נקרא בשם "ידות בקידושין". אומרת הגמרא: לא מקודשת באמת.

עכשיו יוצא, אתה נמצא עכשיו בחתונה, אתה רואה את כל המוזמנים, אתה רואה את כל האנשים שיש פה. אתה רואה את האוכל, אתה רואה את התזמורת, אתה רואה צלמים. איזו השקעה יש פה! אתה יודע על מה עומד כל מה שאתה רואה פה? הכל עומד על מילה אחת! על מילה אחת עומד כל מה שאתה רואה פה. "העולם הזה דומה לבית חתונות". אם גם תחטוף מילה אחת, מאוד יקר.

בבר מצווה, אני לא יודע מה תגיד שם, לא יודע מה תגיד. אבל בחתונה, מילה אחת משנה את כל החתונה, האם זה יהיה חתונה או שזה יהיה סתם סעודה. על מילה אחת! לכן באו חז"ל ואמרו לנו: בוא תחטוף, תחטוף זכויות.

תחטוף. המשנה באבות אומרת: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא.

שאלו - מה זה "קורת רוח"? קורת רוח, הפירוש, ככה מסבירים האחרונים: שבן אדם עובר, בן אדם רעב עובר ליד חנות של פלאפל, מריח... וואו, איזה ריח, איזה ריח נעים. זה נקרא "קורת רוח". אז שעה אחת של קורת רוח למעלה בשמיים שווה יותר מכל חיי העולם הזה.

שאלו את הסבא מכלם: על מה מקבלים למעלה בשמיים קורת רוח? מה אני אמור לעשות שאני אקבל למעלה בשמיים קורת רוח? אז אחד התלמידים אמר: "אם תענה אמן יש שמרבה". הוא אמר: "וואו, איך אתה חושב על זה? אפילו אמן יש שמרבה מקבלים על זה עולמות! על אמן יש שמרבה זה עולמות שלמים, עולמות שלמים!" אז על מה יש קורת רוח? על מה?

לפעמים בן אדם יושב, יושב פרקדן, יושב אתה יודע ככה כמו איזה כיסא נוח, מוזיז את הרגליים שלו. ופתאום הוא אומר לעצמו: "וואו, אבל אני יושב לפני מלך!" והוא קם, מתיישב יושב ככה זקוף. על התנועה הזאתי שהוא עשה, אומר הסבא מכלם, על זה מקבלים למעלה קורת רוח. על תנועה אחת פשוטה, שבן אדם ככה ישב בצורה לא של כיסא נוח, ופתאום הוא בא ויושב בצורה...

דרך אגב, הרב ולבה כותב שכשרצו לבדוק על שבתי צבי אם הוא משיח או לא משיח, אז בסוף הוא החליט שהוא לא המשיח. למה? כי פעם אחת ראו אותו יושב כמו כיסא נוח כזה, יושב על הכיסא רגיל, אתה יודע, שרוצח את הרגליים שלו. "זה לא המשיח! המשיח צריך להרגיש כל הזמן שהוא עומד לפני ה'. אם יש לו רגעים שהוא פתאום מרגיש שהוא יושב עם עצמו - זה לא, זה לא זה, לא משיח". וזהו, בזה נגמר.

אז ברגע שבן אדם רק התרומם - וואו, אומר "אני יושב לפני ה'", על זה מגיע לבן אדם קורת רוח, שהקורת רוח הזה שווה את כל חיי העולם הזה.

אבל המשנה אומרת שם עוד, המשנה אומרת: "ויפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". אתה יודע מה זה שעה אחת פה? שעה אחת שיש לך פה תשובה ומעשים טובים. מה זה מעשים טובים? מעשים טובים זה מה שאתה עושה: מתפלל - זה נקרא מעשה טוב. אתה לומד תורה - אתה נקרא מעשה טוב. אתה עושה חסד - נקרא מעשה טוב. מה שאתה עושה, זה מעשים טובים. בן אדם יושב לומד בטהרה, מתוך תשובה, שעה אחת, מכל חיי עולם הבא! אתה שומע מה זה? איזה זכויות יש פה בעולם הזה! מה אתה יכול לחטוף - אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לחטוף פה בעולם הזה, אי אפשר לתאר!

בעולם הזה יפה ומטעה אותנו העולם, שכאילו תלמד לא תלמד, אותו דבר. תשקיע בלימוד, תנצל את הזמן, אז מה? שלך מנוצל, לא מנוצל, אותו דבר בדיוק. אין נפקא מינה. העיקר, העיקר - אל תאכל יתר מכדי צורך. לא משנה אם תלמד או לא תלמד, זה לא משנה. החשוב שלא תאכל יתר מכדי צורך.

אתה יודע, כל מיני דברים כאלו שוליים, שאתה... והדברים הבסיסיים בחיים, שתהיה שקוע בלימוד, שהזמן שלך יהיה מנוצל. כמה זמן חולף, עובר לנו הזמן! כבר עבר לנו מזמן החורף. שלושה חודשים וחצי, לא יום אחד. שלושה חודשים וחצי עבר הזמן בחורף. הזמן חורף לא משאיר לאף אחד. עד שהוא חושב להתחזק, כבר נגמר החורף. עד שהוא מתכנן לעצמו מה לעשות, כבר נגמר הזמן. הזמן חולף. כל אחד מאיתנו חייב להתחזק לאסוף זכויות, לאסוף.

כל מצווה, כל דבר קטן, יקר מאוד מאוד מאוד. ובפרט לימוד תורה, בפרט לימוד תורה חשוב מאוד מאוד. גם שבבית יהיה טוב, בבית אנשים מזלזלים בזה ולא יודעים שזה דורות על גבי דורות, דורות על גבי דורות. הרגשה טובה בבית מאוד מאוד חשוב. לא רק חשוב, זה כל כך, כל כך התורה נותנת לזה אור.

לכן כל אחד יראה איך אני יכול באמת לעשות שינוי. ויסוד התורה שלנו, בפרשה שלנו כותב הרמב"ן: "ויסוד התורה", יש לנו את כל התורה כולה. תגיד לי, על מה התורה? על איזה יסוד התורה עומדת? כותב הרמב"ם: "ויסוד התורה הוא שאדם ידע שאין לו חלק בתורת משה אם לא ידע שכל מקרינו וכל מעשינו, כל מקרינו כולם ניסים. אין בהם טבע ומנהגו של העולם כלל". הכל ניסים, אין שום טבע בעולם, אין שום הנהגה טבעית. הכל בגדר נס, והכל בגזירת עליון. הכל זה מלמעלה - הוא מנהיג, הוא משפיע, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים שיש. וזה יסוד כל התורה כולה, זה היסוד של כל התורה כולה.

כמה צריכים אנחנו להתחזק, להכניס, להחדיר אמונה בליבנו? כל הזמן שומעים את כל החדשות האלו, ובן אדם מושפע שיש מישהו אחר שמנהל את העולם. לא, לא, יש עוד. בן אדם צריך להיות... להחדיר - לא, הכל מונהג... אבל חוץ מזה, אני חייב גם להגיד, כל אחד יכול להגיד: אתה יודע, מה שקרה בעזה ומה שקורה בצפון, הכל ממנו יתברך. תגיד לי, שאתה נכנס הביתה ואשתך לא הכינה ארוחת ערב - זה גם ממנו יתברך? או ששם זה עם אשתך? זהו, שם שם העבודה שלנו. העבודה שלנו לא בצפון, ולא בדרום, ולא בעזה. העבודה שלנו בתוך הבית, בתוך הבית. שם אתה נמדד אם אתה באמת מאמין באלוקים, או שאתה יש לך סתם משפטים כאלה יפים. לא.

בן אדם כל הזמן צריך לחזור, לשנן. כותב רב וולבה, איך אדם יכניס לעצמו את האמונה - אמונה שהכל לטובה. אמונה שהכל בנו יתברך. טובה... לא, לשון לא מדויק. אמונה שהכל בגנו יתברך. אתה יודע, בהתחלה, אומר, תגיד את זה על אחרים. תגיד, עובר, אתה רואה ריב... קל להגיד על אחרים - זה מהשם. אבל לפחות אתה מדבר דברי אמונה. לפחות אתה מודע - יש מי שמשגיח פה, יש מי שמנהל. לפחות אתה מודע לזה. לפחות יש בגלל ההוא... לא, ה' ישמור, עזוב. קל לי להגיד על אחרים שזה הכל בהשגחה. תתחיל משם, תתחיל משם - להגיד שהכל ממנו יתברך.

אחרי שאתה רואה שברוך ה' אתה מחדיר לעצמך את האמונה על אחרים, שזה מסתדר, שזה ממנו יתברך, כל מה שקורה. חבר שלך מספר לך מה הוא עשה, ואיך הוא הרוויח, ואיך הוא הפסיד, ומה קרה - ממנו יתברך. זה קל לי מאוד.

אחר כך, בן אדם יתחיל להכניס דברים שקל לו להסתדר עם השם. כל מה שאפשר להסתדר עם השם, שם, לאט לאט יחדיר אמונה בעצמו. אם אתה חושב להגיע ל... הגדולים, ושם להחדיר אמונה - שם נופלים. שם נופלים. תתחיל קודם בדברים הפשוטים. שכל אחד מאיתנו יתחיל להחדיר אמונה בליבנו.

רב דסלר סיפר שאבא שלו, רבי אליהו דסלר, הוא היה סוחר גדול מאוד, היה עשיר וסוחר גדול מאוד. ולא רק זה, אנשים גם הפקידו אצלו הרבה כספים. יש רווחים, הוא משקיע בזה, כל מיני דברים והוא נותן רווחים.

יום אחד, הרב דסלר אומר, אבא שלי, ככה הוא מספר על אבא שלו, רבי אליהו היה צדיק גדול מאוד. הוא ראה שהרובל הרוסי, זה רובל מאוד מאוד חזק, מאוד חזק, וגם מרוויחים ממנו הרבה. עכשיו עולה הרבה, ואפשר להשקיע הרבה. והוא השקיע מיליון וחצי רובל רוסי. רוסיה התהפכה. עלו הבולשביקים. אמרו: "מה נעשה? רובל רוסי אין". ביטלו אותו, עשו רובל אחר.

אומר הרב דסלר: "ואבא שלי נהיה ברגע אחד עני מרוד. חוץ ממה שעני מרוד, נהיה בעל חוב שאי אפשר לתאר אותו". כל הנושים מתקשרים אליו: "איפה הכסף?" החליט הרב דסלר לצאת לעבודה, לעבוד, כדי להביא לאבא שלו כסף, כדי לפרוע את החובות שיש. אבל לפני שאני אצא לעבודה, אמר: "אני אתייעץ עם בן דוד שלי". זה רבי חיים עוזר. הוא נסע לרבי חיים עוזר ואמר לו: "אני... זה הסיפור שיש. מה אני אעשה?"

אמר לו: "מה, אתה לא רואה? אתה לא רואה שאלוקים לא רוצה שתעבוד? מה אתה לא רואה את זה? מה אלוקים רוצה? אלוקים רוצה שאבא שלך ייכנס לכולל, ימסור שיחות בכולל. זה רבי אליהו. ואתה תיסע לאנגליה, ושם אתה תהיה. באנגליה שם תשפיע רוח".

והוא נסע לאנגליה. מה שאבא שלו אמר. ורבי אליהו נכנס לכולל, התחיל למסור שיחות בכולל. והוא נסע לאנגליה, ושם היה מלמד ילדים באופן פרטי. ראה שיש מלא ילדים - פתח תלמוד תורה קטן. פתח תלמוד תורה קטן, ראה שיש גם בנות - פתח גם סמינר. כל אנגליה עומדת על הרב דסלר. כל מה שיש שם באנגליה, מי שהתחיל לעשות הכל, התחיל משם. התחיל משם.

אחר כך הוא עלה לארץ. הוא החליט לעלות לארץ. אז הוא הגיע לפה לשבועיים. הוא אמר למשפחה שלו: "אני מגיע לפה לשבועיים, ואני אגיד לכם אם כדאי לבוא לפה או לא כדאי לבוא לפה". אחרי שבועיים הוא שלח מכתב, אמר: "תבואו לפה לארץ, בגלל שראיתי פה שלושה דברים. אחד - ראיתי מנקה רחובות שבקי בכל הש"ס, בקי בכל הש"ס, מנקה רחובות. בקי בכל הש"ס. ראיתי את החזון איש. זה השני. וראיתי בן אדם עשיר שביום החתונה של הבן שלו קנה חליפות לכל עניי בני ברק. לכל העניים של בני ברק קנה חליפות". הוא אמר: "אם יש כאלו אנשים בארץ ישראל, אני רוצה לגור פה".

ואז המשפחה שלו עלתה לפה, והוא היה משגיח בישיבת פוניבז' עשרות שנים. מאיפה נבע כל הסיפור הזה? ממעשה אחד שבן אדם כביכול עשה איזו עסקה. ותראה מה בורא עולם גלגל לאיזו עלייה גדולה. בסוף זה נהיה...

כל אחד מאיתנו חייב לקחת את עצמו בידיים. הזמן עובר, חולף. יש ט"ו בשבט, זמן של התחדשות. חז"ל אומרים שט"ו בשבט זה זמן שמתחדשים. "אדם עץ השדה", זמן שכל אחד יראה לעצמו לעוד פעם להתחדש. וההתחדשות שלנו זה שהמעשים שאתה בלאו הכי עושה, אותם אתה בלאו הכי מתפלל - תתפלל יותר מהלב. לא מבקשים ממך לעשות דברים גדולים. מה שאתה בלאו הכי עושה, מה שאתה בלאו הכי עושה - בלב, את זה תעשה יותר טוב. שהשבת קודש תהיה שבת יותר טובה. שכשאתה אוכל, תרגיש שאתה אוכל לכבוד שבת. שאתה נכנס הביתה, יודע לכבד את ההורים. איזה דבר גדול!

סיפר איזה יהודי אחד, אני מסיים. סיפר איזה יהודי אחד, אחד ה' ירחם, חודש אחרי החתונה, זה סיפור שקרה מזמן, חודש אחרי החתונה, נתגלתה אצלו המחלה. לא ידע מה לעשות, לא ידע מה לעשות. הלך לרב שלו. הרב שלו אמר לו: "אני מה אני אגיד לך? יש את החזון איש. נסע לחזון איש, תשאל את החזון איש".

הוא נסע לחזון איש. נסע לחזון איש, אמר לו החזון איש: "מה אתה רוצה שאני אעשה? מה אני יכול לעשות? הרופאים אומרים שיש מחלה, צריך לטפל במחלה".

אומר לו הבן אדם: "אבל אני אני חודש נשוי. אני חודש נשוי. מה אני אמור לעשות?"

אמר לו הרב: "תשמע, אין לנו בתורה הרבה פטנטים, אבל יש לנו מקום אחד שהתורה נותנת הבטחה. אתה יודע במה? ב'כבד את אביך ואת אמך'. התורה מעידה: 'למען יאריכון ימיך'. אל תדאג".

סיפר הבן אדם: "מהחזון איש נסעתי לבית של ההורים. מה שההורים רצו, עשיתי. לא דיברתי מילה. אמרתי לאשתי: 'עדיף שנהיה אצל ההורים ולכבד אותם, מאשר שתהיה אלמנה'". זה עדיף. ככה עזרתי בבית ודאגתי.

ויום אחד, אבא אומר לי: "אני רוצה ללמוד". אמרתי לו: "אבא, אני אלמד". מה הבעיה? וישבנו ולמדתי עם אבא.

את הסיפור הזה הוא סיפר אותו לא מזמן, כשהוא היה בגיל 90. הוא סיפר את הסיפור הזה.

הרופאים מתקשרים אליו: "תבוא לבדיקות". אמר: "אין בדיקות, אין כלום. לא הולך לשום בדיקות, כלום לא הולך. אני יש לי הבטחה: 'למען יאריכון ימיך'". יש הבטחה.

כמה אנשים יש להם הבטחה כזו בידיים, ואנשים מזלזלים בזה? נשים מזלזלים בכיבוד הורים. אנשים חושבים שכאילו אתה יודע, אתה עושה טובה לאבא שלך... מה אתה עושה טובה? זה זכויות כל כך גדולות, כל כך משפיעות עליך, עליך משפיעות. עליך שפע, הצלחה, הכל הכל נותן לבן אדם, בזה שהוא זוכה לקיים מצוות כיבוד הורים.

החזון איש העיד על עצמו שכל מה שהוא זכה, בגלל מצוות כיבוד הורים. מה יש לנו יותר מזה?

לכן כל אחד יראה לחטוף זכויות. כשרואים שבן אדם נפטר פתאום, צריכים להתעורר, צריכים להתעורר בשביל לאסוף זכויות, לאסוף, לנצל את הזמן. לנצל את הזמן.

אני אומר לכם, היהודי הזה, אני זוכר אותו, שיום אחד הגיע אצל הרב זמיר. והוא אמר לי: "אני רוצה להיבחן על סדר מועד". אמרתי לו: "תגיד, זה לא בשבילך". אמרתי לו: "לא בשבילך".

אומר לי: "אני אנסה, בוא נתחיל".

אמרתי: "בוא נתחיל. אתה זוכר את כל החומר בעל פה? אתה יכול לזכור חומר?"

"מה כבר יכול להיות, בוא נתחיל".

התחלנו ללמוד. בהתחלה איתי, זה לא... לא... אני אנסה כל מיני זה... הוא התחיל ללמוד לבד עם חברותא אחרת. כמה קיבל בהתחלה? 20, 30, זה מה שקיבל בהתחלה. מה זה 20 30? זה כלום.

אחר כך עבר איזה תקופה, הייתי בטוח שהוא התייאש. עבר תקופה, הוא אמר לי: "היום המבחנים שלי מעל 80". מעל 80. מבחנים בסדר מועד, מבחנים קשים. לפעמים צריך לזכור גם פסוקים בעל פה. יש מבחנים שצריך לזכור. והיה לומד.

יום אחד הוא אמר לי: "אתה יודע, מאז שהתחלנו ללמוד, אתה זוכר שהתחלת אז ללמוד? ברוך ה' כבר הספקתי 400 דף גמרא במבחן". לא רק שאתה יודע יש אחד שלומד - למדתי לא למדתי, הבנתי לא הבנתי, לא משנה. כשאתה אמרת לי להתחיל על זה, אתה אמור ללמוד את זה בצורה טובה יותר. והוא ישב למד, החליט בהחלטה של רגע אחד.

מה בן אדם יכול לזכות? רגע אחד של החלטה, בן אדם יכול לעשות שינוי בחיים שלו. ולכן כותב האריז"ל שבורא עולם חיכה ליציאת מצרים עד הרגע האחרון, עד הרגע האחרון האחרון, והוציא אותנו מיד. ואם היינו מחכים עוד רגע אחד, עם ישראל כבר לא היה. ברגע אחד אפשר שיהיה עם ישראל או ברגע אחד לא יהיה עם ישראל. רגע אחד של החלטה, בן אדם משנה את כל החיים שלו.

ולכן כותב המשנת רב אהרן, לא כותב מאליהו, המשנת רב אהרן של רב אהרן קוטלר, ש"כל ההתחלות קשות". בזמנו שכתב ספר "עין יהודית" של הרב יוחנן דוד שלזינגר, אז הוא כותב כותרת "כל ההתחלות קלות".

מי לא קיבל קבלה בראש השנה? מי לא קיבל קבלות פה? מי המשיך? אז הוא אומר: "אני לא מבין, אז למה את אומר כל ההתחלות קשות? כל ההתחלות קלות! ההמשך קשה".

לא, לא, ההתחלה היא מאוד קלה, כולם עושים בהתחלה. ההמשך הוא קשה. לא ההתחלה.

אז השאלה הזאת, אחר כך ראיתי אותה אצל משנת רב אהרן קוטלר, שהוא כותב: מה שחז"ל התכוונו, "כל ההתחלות קשות" - ההחלטה האמיצה להחליט החלטה אמיצה שאני מישהו אחר. ההחלטה הזאת היא מאוד קשה. סתם תחזק, תוסיף עוד משהו - אתה מתלהב, אתה מוסיף, בסדר. זו התחלה קלה. ההמשך הוא קשה. אבל ההחלטה האמיצה הזאת, זו החלטה מאוד קשה. שהשינוי שבן אדם אומר "זהו, גמרנו", זו התחלה מאוד מאוד קשה. מכאן ואילך, יערב לכם, אבל ההחלטה האמיצה הזאת היא קשה מאוד מאוד. וזה רגע אחד של החלטה, שבן אדם משנה את כל החיים שלו.

סיפר רבי אויערבך זצ"ל, אני מסיים. סיפר רבי אויערבך זצ"ל בשנת תרע"א, הביאו לפה לארץ, הביאו לפה לארץ מכונית פעם ראשונה שנוסעת בלי סוסים. בלי סוסים! כביכול בלי סוסים. העולם, כל המדינה פה דיברה על המכונית הזאת בתרע"א. זו היתה הנסיעת בכורה שלה. היא צריכה לנסוע בכל רחוב יפו. מי לא הגיע לשם למכונית לראות את המכונית? כל אחד נגע במכונית, כל אחד תפס מלמטה לראות אם יש את הרגליים של הסוסים למטה, אולי החביאו אותם. אולי... זה אין, אי אפשר שמכונית נוסעת לבד, אין כזה מציאות.

סיפר הרב אויערבך - כל הבחורים הלכו לראות את המכונית שנוסעת לבד, ואני נשארתי לבדי בישיבה. לבדי נשארתי. באותם הרגעים שהייתי שם לבד, קראתי ברית ביני לבין התורה שלא אעזוב אותה לעולם. מהרגע הזה יצא לי כל ההצלחה שלי בתורה. זה רגע אחד שבן אדם נותן לעצמו החלטה אחת אמיצה - אני רוצה להיות מישהו אחר, אני רוצה להשתנות, רוצה להיות מישהו יותר עובד ה'. החלטה אחת אמיצה משנה לבן אדם את כל המהות שלו.

השם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.