שיעור 26

לתת כבוד!

פרשת משפטים תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

חשיבות כיבוד הזולת - הרמב"ן כותב שהמצווה "כי תקנה עבד עברי" היא אב לכל המצוות, כי היא מלמדת אותנו כמה צריך לכבד אפילו עבד שקנית. המסר הוא שאם כך צריך לכבד עבד, על אחת כמה וכמה שצריך לכבד את האנשים הקרובים לנו כמו החברותא, האישה, הילדים, ההורים והשכנים.

מילה טובה יכולה להציל את חייו של אדם - הרב מביא סיפור על בחור בעייתי בשם יוסי שמילה טובה ממשגיח בישיבה הציתה בו ניצוץ של תקווה ושינתה את חייו. כך גם בסיפור על התלמידה שהמורה כתבה לה משפט חיובי למרות הקשיים, וזה נתן לה כוח להצליח בחיים.

כבוד לזולת מתחיל מהפרטים הקטנים - הרב מדגים דוגמאות כמו לא לזרוק נייר על הרצפה כי זה פוגע בשמש שצריך לנקות, ולהקפיד על צניעות וכבוד כשנכנסים הביתה.

כיבוד הזולת הוא יסוד לכל התורה - כפי שכותב הרמב"ן, מצוות העבד העברי היא אב לכל המצוות כולן. אם אדם יודע לכבד אחרים, אפילו את העבד שלו, הוא זוכה לעולמות שלמים של קיום התורה.

בתמצית, מסר מרכזי של השיעור הוא שעלינו להקפיד לתת כבוד לכל אדם, גם הפשוט ביותר, כי זה יסוד גדול בתורה שפותח פתח לעולם רוחני עשיר.

הסיפורים בשיעור

סיפור ראשון: יוסי והמשגיח

יוסי היה נער בעייתי שגורש מכל מסגרת. יום אחד, אחרי שברח מהפנימייה, הוא נכנס לבית המדרש בשעת לילה מאוחרת כדי להסתתר. כשנכנס המשגיח, הוא שיבח את יוסי על כך שהוא לומד בשעה כזו. מילות העידוד האלה היו הראשונות ששמע בחייו, והן הציתו בו ניצוץ לשינוי. יוסי התמיד בלימודו, התקדם והצליח לסיים את הש"ס לפני חתונתו.

סיפור שני: הבת שלא ידעה קרוא

מורה בכירה התמודדה עם בתה שלא ידעה קרוא עד כיתה ד'. לאחר טיפול אישי יקר במכון מיוחד, הבת למדה לקרוא. כשהאם באה להודות למטפלת ולשלם, היא גילתה שהמטפלת הייתה בעצם תלמידה שלה. התלמידה סיפרה שכילדה היא הייתה מוזנחת וחסרת כל, אך האמינה בעצמה בזכות פתק עידוד שכתבה לה המורה. היא פתחה מכון קריאה משלה עם גישה ייחודית, והחזירה למורה את שכר הלימוד כהכרת תודה.

סיפור שלישי: מילה טובה של המשגיח

הרב מספר על בחור ישיבה בשם יוסי שהיה בעייתי וגורש מכל מסגרת. יום אחד הוא ברח מהפנימייה ונכנס לבית המדרש להסתתר. כשנכנס המשגיח ומצא אותו לומד בשעת לילה מאוחרת, הוא שיבח אותו. מילות העידוד הראשונות האלו נתנו ליוסי תקווה והניעו אותו להשקיע בלימוד. הוא התמיד, התקדם והצליח לסיים ש"ס לפני חתונתו, והכל בזכות מילה טובה אחת.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב, חודש טוב. הרמב"ן בפרשת תרומה, הדיבור הראשון, ממש הדיבור הראשון בפרשת תרומה, הרמב"ן שואל - מה זה המתן תורה המחולק הזה? בסוף פרשת יתרו היה מתן תורה, סוף משפטים, מה שקראנו היום, עוד חלק ממתן תורה. באמצע נתת 53 מצוות. מה זה הדבר הזה? שואל הרמב"ן - למה לא קודם סיים את מתן תורה? קח את החלק האחרון בפרשת משפטים, תעביר עוד את הפרשת יתרו, סיים שם את כל מתן תורה, ולאחר מכן תעבור למשפטים. סיים משפטים, תמשיך, לא משנה מה. אבל למה התורה כתבה פרשה מתן תורה באמצע עוד מצוות, אחר כך סוף מתן תורה?

אומר הרמב"ן, שכשעם ישראל זה... לא בדוק הלשון, אני אומר את הלשון, אבל זה הכוונה שלו, לא מדויקות, אבל זה הפירוש של הדברים. אומר הרמב"ן, עם ישראל קיבל מתן תורה, נהיו יהודים. כמו גר שמתגייר נהיה יהודי. צריכים עכשיו לאותו גר ללמד אותו הלכות. אי אפשר ללמד את הגר את כל המצוות כולם, כי עד שהוא יגמור, זה יקח לו בגלגול הבא. אז מלמדים אותו את העיקרי הלכות, ולאחר מכן הוא נהיה מתגייר והוא נכנס לעם ישראל. ולכן כשעם ישראל קיבלנו את התורה, הם נכנסו להיות עם ה'. עכשיו אני רוצה ללמד אותך אבות המצוות.

אבות המצוות זה פרשת משפטים. זה לא מצוות רגילות, זה אבות המצוות. והגמרא אומרת - "מדאיקא אבות, מכלל דאיקא תולדות". אם אתה אומר שיש אבות, סימן שיש המון מה ללמוד משם. ולאחר מכן התורה מסיימת את מתן תורה, לאחר שלמדת את האבות, את כל האבות. זהו, סיימה התורה את כל העניינים.

עכשיו, אם הרמב"ן קורא לזה "אבות המצוות", זאת אומרת שכל אחד זה באמת אב גדול. מצווה ראשונה שהתורה פותחת אחרי מתן תורה, מצווה ראשונה - "כי תקנה עבד עברי". וואי! ואנחנו כל שנה שאלנו את השאלה הזאת, שכולם שאלו את רב משה: "תגיד לי, רב משה, מתי המצווה הזאת תהיה?". אומר: "תראה, 40 שנה שאתה בתוך המדבר - זה לא יהיה. גם עוד 14 שנים, שבע שכבשו ושבע שחלקו - גם לא יהיה. יתחיל בעוד 56 שנה. נו, אז אין לך מה לעשות עכשיו ללמד אותי הלכות עבדים. למד אותי הלכות תפילין על מחר בבוקר, למד אותי ציצית, למד אותי קריאת שמע של ערב. אתה מלמד אותי מה יהיה בעוד 56 שנה?".

אבל הרמב"ן כתב ש"עבד עברי" זה אב לכל המצוות. בוא עכשיו ניכנס לעבד עברי קצת לעניינים. בן אדם קונה עבד עברי. איזה יופי! למה אתה קונה אותו? מה זה? למה, שיעבוד, נכון? בן אדם קונה עבד עברי בשביל מה? בשביל שיעבוד, יפה.

תגיד לי, איזה מזרון יש לך? איזה מזרון? אומר: "אני קניתי מזרון דוקטור גב, 5000 שקל". אז אתה צריך לקנות גם לעבד שלך כזה מזרון. מה הרמה שלו? מה זה, זה עבד? אני שם לו איזה מזרון של שק. לא, לא, לא. על מה שאתה יושן עליו, הוא גם אמור לישון. ואז אם יש לך מזרון שזה המזרון שלך כזה, תקנה לו.

תגיד לי, מה אתה אוכל לארוחת בוקר? באמת, אם בן אדם קונה עבדים, זאת אומרת שיש לו, לא כל בן אדם קונה עבדים. אז אם יש לו, אז הוא אוכל ארוחת בוקר טובה. יפה, ככה צריך להביא גם לעבד. אתה שותה יין ישן, אתה לא יכול לעבד להביא לו גם יין, אבל יין חדש? לא, לא, לא. אני לא מה-אתה עושה צחוק? אני לא מבין. למה אני קונה עבד?

תגיד לי, אתה יכול להגיד לו "תכין לי קפה", כשאתה מסופק אם צריך להכין קפה או לא? אתה לא יודע, נראה לך שלא תשתה קפה, אבל תכין. מה זה עבד? לא, "תכין קפה!". מה זה? לא משנה אם אשתה או לא אשתה, זה העבד שלי. לא. אין דבר כזה. "לא תרדה בו בפרך". לא, אין דבר כזה. לא תרדה בו. אתה עושה לו עבודת פרך, זה נקרא אתה נותן לו לעבוד בחינם.

מה זה "בחינם"? מה זה "בחינם"? זה עבד! למה העבד? למה הוא העבד?

פתאום אתה רואה שהתורה אומרת - בוא תראה, בוא תלמד כמה צריכים לכבד עבדים. עבדים! כמה אתה אמור לכבד את העבד שלך, שקנית אותו בתור עבד. כמה אתה אמור לכבד אותו.

תגיד לי, כמה אתה אמור עכשיו לכבד את החברותא שלך? הוא לא אהוב שלך עכשיו. עכשיו הוא לא אוהב אותך כשאתה מכין לעצמך תה, חשבת פעם להכין לחברותא אותו תה, בדיוק כמו שלך, או לא? מה, החברותא שלי? מה אני חייב לו משהו, נכון?

תגיד, כשאני נכנס הביתה, כמה אתה מכבד את אשתך? "מה זה מכבד אותה? אני אמור לכבד אותה? אני רוצה לקנות איזה מזרון, אתה יודע, קצת סובל בגב, בחוליות של השדרה, בעורף, עניינים. כל אחד אומר: "אני אקנה לעצמי מזרון רציני. לאשתך מה אתה קונה? מה, אשתי, אין לה שום כאבים. לא, תקנה מזרון ספוג, 100 שקל".

זה זה, מה יש? וואי, פתאום אתה רואה - עולם אחר. פתאום הכבוד הזה מסתובב לך מסביב לכל החיים שלך. פתאום, עבד עברי זה לא עבד עברי. העבד הזה, "עבד עברי", אומר הרמב"ן, זה אב לכל המצוות כולם. זה מלמד אותך איך אתה אמור להיות בן אדם, איך אתה אמור להתנהג. למי? לעבד! אז איך אתה אמור להתנהג למישהו שלא עבד? איזה כבוד אתה אמור לתת למישהו לא עבד? איך אתה אמור לכבד אותו?

היה פעם שהיינו בישיבה בפורת יוסף, אז היה פעם שלט בישיבה. קמנו בבוקר והיה בישיבה שלט בכתב ידו של ראש הישיבה, הרב שלום כהן, חכם שלום. הוא כתב שמי שזורק נייר על הרצפה עובר איסור דאורייתא - "לא תרדה בו בפרך". מכיוון שיש פה עובד יהודי שהוא מנקה פה את המקום, אתה גורם לו להתכופף עוד פעם על בחינם.

אתה חושב שזה העבד שלך? אתה חושב שזה עבד שמקבל כסף כמו שאתה מקבל? מה, העבד הזה מקבל כסף? מה, השב"ס, העבד הזה מקבל כסף? העבד הזה, מה אתה חושב, אני קניתי אותו? זה העבד גם, גנב... לא רוצה עוד להוסיף לך כל מיני דברים. זה לא בחינם. זה לא בכוח.

מה, גם, הוא... אני שילמתי עליו כסף שאתה חושב שקניתי אותו ולהגיד לו להכין קפה כשאתה מסופק אם תשתה או לא? אסור. למה אסור? מה זה עבד? מה זה? למה העבד? למה הוא העבד שכבשו אותו?

לא. התורה באה ללמד אותך צריך לכבד. לכבד!

אז איך בן אדם בא לבית כנסת, מקנח את האף, זורק בבית כנסת והולך, ואף אחד - זה לא מעניין אותו, כאילו. לא מעניין אותו. יש אנשים שהיה עדיף שלא יבואו לבית כנסת. שלא יבואו, שלא יבואו. למה אתה בא לבית כנסת? זה מצווה דרבנן. קיימת דרבנן, קיימת. זרקת נייר על הרצפה - חוץ מלזלזל בבית כנסת, יש פה בן אדם שמנקה את המקום. איך אתה גורם לו לעבור איסור דאורייתא? איזה חמור זה!

אנשים חושבים - כשאתה קונה עבד עברי, זה נשמע לך כאילו רק איזה בן אדם...

היה מסופר על הרב אוירבך זצ"ל. מסופר שהלך איתו איזה תלמיד חכם אחד. לפני שהגיעו הביתה, אז הרב אוירבך סידר את החולצה, את הכל, סידר את עצמו. אז התלמיד חכם אומר לו: "אז הרב, אז הכל טוב, אני יוצא". אמר: "למה הכל טוב? בוא, בוא הביתה". אומר לו: "לא, יש לרב אורחים, אני לא רוצה להפריע". אמר: "לא, לא, אין לי אורחים, אין לי אורחים". "אז למה הרב מסדר את עצמו? למה הרב סידר את עצמו?" "אני מגיע הביתה, אני מקבל פני אשתי. זה השכינה עומדת. האישה רומזת לשכינה". זה איזה פחד!

זה עכשיו... זה אנשים... זה גם פוסקי הלכות. זה אנשים... הרב היה פוסק הלכות, הוא לא היה רק איזה בעל מוסר כזה. הוא לא היה בעל מוסר, הוא היה פוסק הלכות. אבל מתוך הלכה הוא למד איך מתנהגים. ללמוד איך מתנהגים. אז "עבד עברי", כותב הרמב"ן, זה אב לכל המצוות כולם.

עוד סיפור, אחד אחרון ואני מסיים. סיפרה איזו מורה אחת, הייתה מורה מאוד בכירה. את הסיפור הזה סיפרנו אותו ואני חוזר עליו. זה סיפור נפלא, מתוק, תמיד הוא מתוק הסיפור הזה.

היה איזו שכונה, והיה שם בחור בשם יוסי. קיצור, יוסי הזה, איפה לא היה, עשה בעיות, השם ירחם. איפה הוא לא היה, מה הוא לא עשה, איפה הוא שבר, הרס, פיצץ. כל מי שעבר ליד יוסי הזה, חייב לקבל ממנו משהו. אין, אין! יוסי הזה היה הילד הרע של השכונה. לא השובב, לא השובב. ילד רע. הוא היה רע. מה לא עשו, מה לא... אתה יודע, ויוסי הזה הרס את השכונה - חלונות פיצץ, שבר לאנשים רכבים חדשים, שרט אותם במסמרים, כיסח להם את... האנשים, כל מי שהיה בשכונה סבל ממנו. אין מה לעשות, גם כן היו מרביצים לו, קורעים אותו. אין מה לעשות, אין מה לעשות.

יום אחד, עבר איזה תקופה, יוסי הזה נעלם מהשכונה. כל אחד, מה אמר, "בטח המכות של ההוא, זה מה שהשפיע שהוא ברח מהשכונה". זה אמר בגלל ההוא, וזה אמר "אתה יודע מה הוא עשה איזה גלגל שלג, זה מה שהשפיע". כל אחד דמיונות שלו. טוב.

מאז עבר אולי איזה 12, 13 שנים. עבר מאז, התחלפו אנשים בשכונה. אתה יודע, באו אנשים חדשים, יצאו... חברו כל אחד לפי העניין שלו. הגיע איזה אחד חדש בשכונה, הוא אומר, הגיע לשיעור דף היומי, אומר לאנשים: "מגיע לי מזל טוב, באמת. מה, אתמול הבת שלי התארסה. וואי, איזה יופי, מזל טוב". "נו, מי זה המאושר?" אמר: "יוסי". הוא רק אמר "יוסי", ירד לכל האנשים האוויר. אבל הוא חדש בשכונה, לא מכיר. מי זה יוסי? אנחנו יודעים מי זה יוסי. לכולם ירד האוויר, ירד האוויר. כל האנשים... אבל אנשים, הבן אדם מתלהב, אז התלהבו איתו. מה לעשות, מסכן, בן אדם מתלהב, שהתלהב.

עבר עוד תקופה, איזה חודש, הוא אמר: "ברוך השם, עשינו אירוסים. אתם יודעים איזה חתן זה? אני לא יודע מה זכיתי. זה רק זכות אבות שזכיתי לכזה חתן". כולם אמרו לו: "אמת לאמיתה, כזה חתן זה רק זכות אבות. אין משהו אחר, אי אפשר לזכות לכזה חתן בלי זכות אבות".

טוב, עבר עוד איזה תקופה. יום אחד הוא מחלק הזמנות, מחלק הזמנות לחתונה. הוא אומר לאנשים: "תבואו לחתונה, יוסי מתחת לחופה עושה סיום של כל הש"ס". זה לא יוסי! זה לא! ספרו לנו את הכל. זה לא... זה לא יכול להיות שזה יהיה זה, בטוח לא יהיה.

קיצור, יום אחד, אחד בשכונה, לפני החתונה, עובר, פוגש את יוסי. וואו, כולו אומר כבוד, באמת. איזה בחור עדין, איך הוא נראה יפה. ממש תפארת! "יוסי, תשמע, אתה יכול לצחוק על חמיך, אתה יכול, אבל אנחנו מכירים אותך מהשכונה. תגיד לי, איך זה עובד?"

אמר: "אני אספר לך. אתה יודע, אני הייתי בתלמוד תורה. אם החזקתי שלושה חודשים בתלמוד תורה, זה נס. איפה זרקו אותי כל יום, החזירו אותי, בשתי וערב החזרתי, עוד פעם זרקו אותי, והחזירו אותי. וזהו, נגמר, זרקו אותי. עזבתי את תלמוד תורה, גם שמה החזקתי איזה חודשיים-שלושה. חצי שנה בבית, עוד תלמוד תורה אחר, ועוד פה, עוד שמה. אתה יודע, הגיעה כיתה ח', תרצה אל תרצה, הגיע כיתה ח'. אחר כך ישיבה קטנה, יש בכל הארץ, עכשיו מה אני אגיד לך, הקיום תורה התקיים בי. יום אחד בצפון, יום אחד בדרום, בבני ברק, באילת. כל שבוע ישיבה חדשה, כל מקום. אחרי חודש, זרקו אותי.

יום אחד קורא לי אבי בית: 'יוסי, תלונה אחת אחרונה - הביתה, שלום, זהו!' אותו יום ברחתי מהישיבה. חזרתי 11 וחצי, 12 בלילה. עכשיו, כל הבחורים ישנים, פנימייה סגורה. אמרתי, אם אני דופק לפנימייה, אבא בית מוריד לי את המזוודה מהחלון: 'לך, זהו, שלום'. אמרתי, מה אני עושה עכשיו? נכנסתי לבית מדרש, הדלקתי את האור. מה יש בבית מדרש? סדרים, גמרות. מה יש לי לעשות עכשיו? פתחתי את הגמרא, ואני מתחיל לחשוב מה אני עושה. אמרתי לעצמי, אני אחכה פה עד 2 בלילה, אז אני אטפס על המרזב, אכנס לחלון, אלך לישון. ככה אני חושב, בינתיים אני מדמיין איך אני אעשה, איך אני אתפטר מהאבא בית הזה, מה אני אעשה.

פתאום אני שומע צעדים, נכנס המשגיח. אמר לי: 'יוסי, 12 בלילה, לומד? אתה לא יכול לישון? אני רוצה כאלו בחורים! לא יכולים להירדם, בורחים מהפנימייה כדי לשבת ללמוד!'

יוסי מספר: 'זו פעם ראשונה שקיבלתי מילה טובה. כולם קיללו אותי כל החיים שלי, קיללו אותי כל הזמן. פעם ראשונה שקיבלתי מילה טובה, והניצוץ נדלק'. אמרתי למשגיח: 'אבל אני מפחד מאבא בית'. אמר לי המשגיח: 'תפחד? אני אסדר לך את העניינים'. המשגיח התקשר לאבא בית, אמר לו: 'יוסי אצלי, תכניס אותו לפנימייה'.

באתי נכנסתי, ישנתי. זו פעם ראשונה שקמתי לתפילה. אף פעם לא קמתי לתפילה. ממתי אני קם לתפילות? אני, אצלי, בנץ הכוונה ב-12 בצהריים. זו הכוונה בנץ. מתי אני קם?

ונכנסתי לזה. אחר כך היה שיעור, נכנסתי לשיעור. בשיעור אז אני הצבעתי. עכשיו הרב יודע, שיוסי מצביע, מה יכול להיות לו חוץ משטויות? אין כלום! נו, יוסי, מה יש לך להגיד? 'רב, יש לי שאלה'. 'תשאל'. שאלתי. אמר לי: 'וואי, יוסי, זו שאלה של הפרשנים!'

יוסי: 'וואו! פתאום אני רואה את כל הבחורים מסתובבים, מסתכלים עליי'. אמרתי, וואו, בסדר. מישהו בא, אמר לי: 'יוסי, אתה רוצה שנהיה חברים?' אמרתי לעצמי, לי חברים? אני, מקילומטר רואים אותי, בורחים. אנשים פוחדים ממני. לי, פעם, חבר? לא יכול להיות!

נכנסתי ללמוד, והתחלתי ללמוד. ברוך השם, התקבלתי לישיבה גדולה טובה, החלטתי על עצמי - אני לא מתחתן עד שאני לא עושה סיום של כל הש"ס. היו לי הרבה הצעות טובות, לא רציתי. אמרתי לעצמי, אני רוצה רק לשבת, לשבת, אני רוצה ללמוד, לדעת ש"ס. וברוך השם, סיימתי, ועכשיו אני עושה סיום של כל הש"ס.

תדע לך, שאם יש לי משהו, זה הכל בגלל המילה הטובה שהמשגיח אמר לי.

זה "עבד עברי". "כי תקנה עבד עברי", זה אב, כותב הרמב"ן, זה אב לכל המצוות כולם.

עוד סיפור אחד אחרון ואני מסיים.

סיפרה איזו מורה אחת, הייתה מורה מאוד בכירה. מאוד הייתה מורה של כיתה ח'. כל בית הספר היה תלוי בה. אבל מה לעשות, הבת שלה לא ידעה אותיות. עולה לכיתה ד', לא ידעה אותיות, לא ידעה לקרוא. ככה, אותיות, לא ידעה. אמרו לה: "גמרנו, זהו. אם היא לא תדע לקרוא אותיות, אז זה לא נעים, ברור שלא לעניין. ויתרנו כיתה א', ויתרנו כיתה ב', ויתרנו כיתה ג', אבל כיתה ד' - אין מה לעשות, סיימנו. זהו, סיימנו, אין".

היא אמרה: "לקחתי אותה לכל אלה שמפרסמים מכון לקריאה. מכון - לא עוזר שום דבר, היא לא קולטת".

אמרו: "תשמעי, יש עוד איזה מכון אחד, תנסי אצלו, אבל אצלנו אין מה לדבר יותר. אם לא יהיה שינוי, אין מה לדבר יותר".

קיצור, היא מספרת, היא הלכה לאיזה מכון אחד מסוים. הבעיה, שהמכון הזה לוקח המון כסף, כל שיעור זה 700-800 שקל, המון כסף לוקח שיעור אחד. ולא רק זה, היא בדיוק לפני חתונה של הילד, לפני חתונה יש המון הוצאות שלא נגמרות, והיא לא יודעת מה לעשות. אבל אמרו לה, אם לא יהיה שינוי, אז זהו, גמרנו, סיימנו.

טוב, היא הלכה, לקחה את הבת, הלכה למטפלת. היא הגיעה למטפלת, המטפלת מכניסה אותה, אמרה לה: "אני רוצה רק לבחון אותה כמה דקות, ואז נדע איך ומה עושים". היא מספרת, נכנסה, היא אומרת לה: "20 שיעורים, קוראת חלק!". היא אומרת לה: "את יודעת, אמרו לי...". "אמרו לי את זה כל המכונים. אמרתי, תשמעי, אם לא, לא קרה דבר כזה, אל תשלמי. אבל אני אומרת לך, 20 שיעורים, קוראת חלק". טוב, כמה כל שיעור? כל שיעור זה 800 שקל. אז אין מה לעשות, 800 כפול 16, כמה זה? 16,000 שקל. אין מה לעשות, צריכים לשלם את זה.

על השיעור הראשון המורה מתקשרת אליה, "וואו, איזה שינוי! על השיעור הראשון, ממש לא להאמין!". 20 שיעורים, כמו שהיא אמרה, 20 שיעורים, קוראת חלק, חלק, חלק.

אז היא שמה את הכסף במעטפה, היא באה ללכת אליה עם הילדה להגיד לה תודה רבה על מה שעשיתה. בדיוק התקשרו מהרהיטים של החתן, אמרו הרהיטים הגיעו, "תבואי לקבל את המשאית של הרהיטים". אז היא אמרה לבת שלה: "קחי את אחותך, תגידי למטפלת תודה רבה על הכל, הנה השקית פה עם המעטפה, עם הכסף, ותגידי לה תודה רבה על מה שהיה".

היא מספרת, הלכתי למטפלת, היא אמרה: "אמא אמרה תודה רבה על הטיפול, והנה הכסף". אז היא אמרה לה: "טוב, שנייה אחת". היא לקחה מעטפה אחרת, שמה משהו במעטפה, הביאה את זה לבת. "זה תביאי לאמא שלך". הבת הלכה, אמא לא הייתה בבית, שמה את זה בארון של אמא.

כשאמא חזרה אז היא אמרה לאמא: "אמא, המטפלת הביאה איזו מעטפה, שמתי לך את זה בארון שלך". טוב, מהלחץ של החתונה, אמא שכחה במעטפה הזאת.

יום של החתונה היא פותחת את הארון, רואה את המעטפה, פתחה את המעטפה - כל הכסף נשפך, 16,000 שקל היה נשפך, ואחריו נפל דף, והיה כתוב שמה: "למורתי היקרה, על שנתת לי את כל החיים שלי, רציתי להחזיר לך כהכרת הטוב. השקעתי בבת שלך מעל הטבע, וברוך השם הייתה הצלחה, והנה הבת יודעת לקרוא. הכסף שהבאת לי, זה יהיה מתנה לחתונה של הבן שלך, ותודה רבה על הכל".

היא אומרת: "מה, למורתי? זאת אומרת שזו הייתה תלמידה שלי? אני לא מכירה אותה. אני, לפני החתונה, אני רוצה לראות מי זאת".

היא לפני החתונה אומרת: "באותו רגע לקחתי את הבת, הלכתי אליה. אני מסתכלת עליה, מורתי... זו התלמידה". מסתכלת, "לא, לא מזהה אותה". "אני מכירה את כל התלמידות, לא מזהה". היא אומרת לה: "תגידי, אני לא מזהה אותך. מי את? איזה מחזור היית? תגידי, איזה מחזור? איזה תלמידות היו?" נזכרתי, "אבל אני לא זוכרת אותך".

"את זוכרת את התלמידה הזו... במילה הפשוטה, המסריחה הזאת, כמו שאומרים? זהו, מספיק ככה. זאתי שמעולם לא היה לה בגד נקי, מעולם לא היה לה מחברות ולא היה לה תיק ולא היה לה קלמר ולא היה לה אוכל ולא היה לה כלום, כלום, ממש הייתה זרוקה כפשוטו". "את זוכרת?" אומרת: "כן, זו אני".

אמרה לה: "יכול להיות". "כן, זו אני". היא הייתה

אז המורה של כיתה ו', היא הייתה המורה שלה בכיתה ו'.

היא מספרת לה שממש באותו שבוע הגיע איזה מפקח גדול, אמר לכל המורות: "אני מביא לכם מחברת, למעלה תרשמו את השמות של התלמידות ומה המילים הטובות שאמרתם להם במשך השבוע".

היא אומרת: "לכולם מילאתי את הכל. לתלמידה הזאת לא היה מה לכתוב. אין מה לכתוב. כל השבוע התפללתי רק שהיא תבוא עם חולצה נקייה, אני אגיד 'וואי, פרגנת עליה, החולצה נקייה'. רק שהיא תבוא עם אוכל, תבוא עם משהו, תבוא... לא היה כלום, כלום. אין. אני מנסה, מחפשת בהפסקות, מסתכלת עליה לראות, אבל רק רבים איתה. אין כלום, כלום, כלום. אין שום דבר.

עכשיו מה, מה אני אגיד למפקח שאין כלום? אף אחד לא יאמין לי".

לא האמינו. יום חמישי היה מבחן בחשבון. "עשיתי מבחן, וכולם כתבו אחד ועוד אחד זה שתיים. היא כתבה שש. אחד ועוד אחד זה שש, ועוד שש זה 20, וזה וזה זה כתבה 50. אין... תודה יש. תודה בערב. לא, אין לך קשר בכלל בין המספר לבין התשובה. כלום!

תראי, מה אני עושה? לקחתי, קראתי לה, אמרתי: 'כתבתי לך פה משהו. תשמעי, כל הבנות פה כתבו אחד ועוד אחד שתיים. את היחידה שכתבה שש. שש זאת אומרת שאת, יש לך דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד.

כתבתי לה את זה בדף: 'לתלמידה היקרה, יש לך דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד. תמשיכי לצעוד בדרך החיים שלך, ושם תצליחי. בכבוד, המורה'".

היא אומרת לה: "הנה הפתק, הנה המחברת שלי, את רואה? זו המילה היחידה שקיבלתי כל החיים שלי. כולם חשבו שבשביל להצמיח אותי צריך לרמוס עליי, צעקו עליי, היכו אותי. חשבו שזה מה שיעזור. לא עזר שום דבר!

עכשיו, מה את חושבת, מורתי? שאחת שכותבת אחד ועוד אחד שווה שש, את חושבת שהיא מוצלחת בעבודה? אני, התחתנתי, כל שבוע זרקו אותי מעבודה אחרת. מה, מה את חושבת? זה לא עבד. אין, לא הייתה פרנסה בבית.

יום אחד אני אומרת לבעלי: 'אני רוצה לפתוח מכון לקריאה'. בעלי אומר לי: 'אני איתך, לכי. יש פה איזו מכללה בצפת, מה שיגידו, אני מוכן לשלם את כל הכסף'. היא אומרת: 'לא, המורה אמרה שאני, יש לי דרך חיים מיוחדת שאין לאף אחד. אם אני אהיה כמוהם, אז אני אהיה כמוהם. לא, אני דרך חיים חדשה שאין לאף אחד. אני שבבית יעשה שיעורי בית, לא, פרטי. ואני פותחת מכון קריאה פרטי שאין לאף אחד'.

אחר כך תקרא לו, אתה יודע, באנגלית, ב'שיטת בס', משהו כזה, שאנשים קונים את זה היום".

קיצור, פתחה מכון. "מורתי, מה שאף אחד לא מצליח, בכל המכונים, אצלי כולם מצליחים. כי אני, יש לי דרך חיים שאין לאף אחד".

מילה טובה שבן אדם אומר, "עבד עברי", זה אב לכל המצוות כולם, כותב הרמב"ן. למה? אם אתה יודע לכבד - עולמות אתה זוכה, עולמות! אם אתה יודע לכבד עבד, כמה זה לכבד את החברותא, כמה זה לכבד את האישה, כמה זה לכבד את הילדים, כמה זה לכבד את ההורים, את השכנים. תסתובב, תסתובב - זה אב לכל המצוות כולם.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.