כי תשא תשפ"ד
איך אפשר למחול ולסלוח לבן אדם כזה?!
שיעור 28
איך אפשר למחול ולסלוח לבן אדם כזה?!
פרשת כי תשא תשפ"ד - מוגה חדש
רעיונות מרכזיים
- כוח התפילה
תפילה אמיתית יכולה למנוע צרות ולהביא ישועות, גם כשלא רואים את התוצאות מיד.
התפילה היא כוח עצום. הרב מספר על הרב מבריסק שקרא תהילים בזמן סכנה, ומסביר שהתפילה מנעה את הרעה עוד לפני שנודע עליה. הרב מדגים זאת גם בסיפור על בחורה שהתפללה בעניין שידוך, וכשהשידוך התבטל התברר מאוחר יותר שהבחור הידרדר לסמים. זה מלמד שלפעמים הישועה טמונה בכך ש"לא שמענו" את הצרה בכלל.
- מעלת האכפתיות והשמחה בשמחת הזולת
יהודי שמצטער בצער חברו ושמח בשמחתו, זוכה למעלות רוחניות גבוהות ביותר.
מהבעל שם טוב: כשיהודי נאנח בצרת השני, המחיצות בינו לבין הקב"ה נופלות. מדרגה גבוהה אף יותר היא השמחה בשמחת הזולת, שבה אדם יכול לזכות למעלה של תפילה כרבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים.
- פרדוקס מחצית השקל
משה רבנו התקשה להבין כיצד נתינת מחצית השקל יכולה לכפר על החטא החמור של העגל.
הקב"ה הראה למשה מטבע של אש תחת כסא הכבוד, ולימד אותו שדברים פשוטים בעולם הזה מקורם ברוחניות גבוהה מאוד. "אם אצלך מטבע זה דבר פשוט, אצלי זה הכל אש".
- כוח ההתגברות והתשובה
הזכויות הגדולות שבאו אחרי חטא העגל לא באו מהחטא עצמו, אלא מההתגברות והתשובה שאחריו.
בעקבות חטא העגל זכינו ליום כיפורים, מחצית השקל, פרה אדומה, י"ג מידות רחמים וסדרי טהרות וקודשים. אך כל אלה באו לא מהחטא עצמו אלא מהחרטה, הצער והתשובה. כשאדם נופל למטה ומתרומם, הוא יכול להגיע למקומות שלא היה מגיע אליהם אחרת.
- כוח המחילה
מחילה אמיתית, גם במקרים הקשים ביותר, מביאה ברכה עצומה לאדם המוחל.
מסופר על אדם שמחל לחברו שגנב את כרטיסי הנסיעה של משפחתו לאמריקה, מה שגרם למות כל משפחתו בשואה. המחילה הגדולה הזו הביאה לו ברכה והצלחה בכל תחומי החיים.
- העוצמה של רגעי התגברות
כשם שאפשר ליפול נמוך בזמן קצר, כך אפשר להתעלות למדרגות עצומות ברגעי התגברות.
הרב יחזקאל לוינשטיין אומר: אם תוך שש שעות אפשר ליפול לשאול תחתית, באותן שש שעות של עלייה והתגברות אפשר לזכות למדרגות שאי אפשר לתאר. הרב קוק נשאל מה יש בקדושה שמקביל ללחיצת כפתור באינטרנט שמאבדת עולמות, והתשובה: ההתגברות וההימנעות מללחוץ על הכפתור היא עצמה שווה לשיא המדרגות.
- הטרנספורמציה שמאחורי השם "כי תישא"
הפרשה שמתארת את החטא הנורא נקראת "כי תישא" - התרוממות, כי העיקר הוא ההתרוממות שבאה אחרי הנפילה.
שם הפרשה "כי תישא" (התרוממות) לכאורה סותר את תוכנה - חטא העגל. אך זהו המסר העמוק: הערך האמיתי אינו בחטא עצמו אלא בהתרוממות שבאה אחריו. לכן דווקא בזמנים השפלים והחשוכים, יש הזדמנות לזכות בעליות ובמדרגות שאי אפשר להגיע אליהן בזמנים אחרים.
הסיפורים בשיעור
התהילים שהצילו ללא ידיעה
אדם הגיע לבית הרב מבריסק ומצא את המשפחה קוראת תהילים בדבקות. כשסיימו, שאל מדוע קראו תהילים. "לא שמעת [על הסכנה]?" שאל הרב. "לא," השיב האיש. "בגלל התהילים שקראנו לא שמעת," ענה הרב. כוח התפילה אינו רק לפתור בעיות אלא למנוע אותן מלהתרחש כלל.
התפילה שמנעה שידוך רע
בחורה שהוצע לה שידוך, התפללה בקברי צדיקים: "אם זה השידוך שלי, חזק אותו; אם לא, הרחק אותו." הבחור ביטל את השידוך, ורק לאחר זמן התברר שהידרדר לסמים. התפילה מנעה ממנה צרה עוד לפני שידעה על קיומה.
מהפך התשובה בזמן הפצצות
עיתונאי חריף שהשמיץ את היהדות התנגד לכל ניסיונות השכנוע של הרב כהנמן. במלחמה, בזמן הפצצות כשכולם פחדו למות, שמע שני בחורי ישיבה מפלפלים בלימוד תחת השולחן. נדהם: "איך במקום לפחד הם עסוקים בלימוד?" והחליט: "אם יש כאלה אנשים, אני רוצה להיות חלק מהם." מה שויכוחים לא הצליחו - השיגה דוגמה אישית של דבקות.
המחילה ששינתה חיים
סבא פגש אדם וברך אותו בשלום. הלה השיב בהתרגשות רבה. הנכד תהה על כך והסבא סיפר: "זה חבר ילדות שגנב את כרטיסי ההגירה של משפחתי ערב המלחמה. נשארנו באירופה וכל משפחתי נספתה. אחרי המלחמה החלטתי למחול לו." כשנשאל איך אפשר למחול על דבר כזה, ענה: "הסתכל על ההצלחה בכל תחומי חיי - זהו שכר המחילה. בורא עולם פיצה אותי על הכל."
הכפתור שלא לוחצים עליו
אברך שאל את הרב קוק: "באינטרנט בן אדם בלחיצת כפתור מאבד עולמו. האם יש בקדושה לחיצת כפתור שבה זוכים לעולמות?" הרב קוק השיב: "איני יודע, אך שמעתי שמי שלא לוחץ על הכפתור כשהוא לידו - זו עצמה הגעה לשיא המדרגות." ההתגברות על הפיתוי היא עצמה השיא הרוחני.
תמלול השיעור
[שבת שלום, שבוע טוב. יישר כוח לרב אריאל סופר, שכל הזמן מחליף אותנו, יישר כוח על הדברים]
היה איזה יהודי אחד שרצה להתייעץ עם הרב מבריסק. הוא הגיע לבית של הרב מבריסק להתייעץ איתו, הוא דופק בדלת, אף אחד לא פותח, אבל בפנים הוא שומע אותם קוראים תהילים ממש בדבקות. הוא דופק כזה, אבל אף אחד לא פותח. אז הוא פתח את הדלת.
פתח את הדלת, הוא רואה את הרב מבריסק, עם כל הילדים שלו, קוראים תהילים ממש באיזה דבקות, כמו "מתו מוטל לפניו". מה זה, באיזה דבקות. אחרי שסיימו, עשר דקות סיימו, שואל אותו אותו בן אדם, "תגיד לי הרב, מה זה התהילים הזה?". הוא אומר, "לא שמעת? לא שמעת?". הוא אומר, "לא שמעתי". אמר לו, "בגלל התהילים שקראנו לא שמעת".
"בגלל התהילים שקראנו לא שמעת". ראית מה זה כוח של תפילה? זה כוח של תפילה. לא צריכים לחכות כדי לשמוע. צריך לקרוא תהילים כדי ש'לא נשמע'. כל תפילה שבן אדם מתפלל, יש ישועות גדולות.
סיפרה לי איזה אישה אחת היום, בת אחת, שהציעו לה שידוך עם איזה בחור פה מצפת, והיא התפללה להשם. "אני לא יודעת אם זה השידוך שלי או לא השידוך שלי", היא עמדה, היא אומרת, "הלכתי לקברי צדיקים, התפללתי שהשם יזכה אותי. אם זה השידוך שלי, שיחזק אותו. אם זה לא השידוך שלי, שירחיק אותו ממני". היא אומרת, "ברוך השם, הוא אמר את המילה 'לא'".
הוא אמר את המילה לא, וככה נתבטל השידוך. עבר לפני שבוע, שמעתי מאיזה אחד שהבחור הזה היום מסומם וככה. אז לפעמים אתה מתפלל, אתה אומר, "תשמע, זה לא, התפילה הנה, לא עזרה שום דבר". מה לא עזרה? מה, אם לא שמעת, זה לא אומר שהתפילה לא עזרה. בגלל שהתפללת, לכן לא שמעת. כל תפילה עוזרת לבן אדם מאוד מאוד.
כותב בספר כתר שם טוב, לבעל שם טוב, הוא כותב שכשיהודי נאנח בצרה של השני, כשיהודי עובר, שהוא שומע על החבר שלו איזה צער שהוא עובר, איזה צער מסוים, והוא נאנח בצרה של השני, בשמיים כל המחיצות שיש בינך לבין קונך, כולם נפלו. למה? שכשיהודי חושב על השני, המחיצות שלמעלה כולם נפלו.
אבל אם אתה שמח בשמחתו, וואי, זה כבר מדרגה יותר גבוהה. תפילתך באותם הרגעים, כך הוא אומר, תפילתך באותם הרגעים כמו רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול בבית קודשי הקודשים. זה כשיהודי שמח בשמחה של השני. זה מדרגה כבר, זה כבר מדרגות, זה כבר עניין של מדרגות. אבל אם יהודי באמת גודל ובאמת מצליח לשמוח בשמחה של השני, זה כבר משהו אחר לגמרי. ברגעים האלו בן אדם יכול לזכות להיות כמו התפילה שהתפלל רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול בבית קודשי הקודשים. זה כזה דבר גדול, לא ניתן לתיאור.
ולכן משה רבנו התקשה במחצית השקל. וואו, זאת אומרת שמשה רבנו לא התקשה לא במסכת יבמות, לא בעירובין, לא בהלכות שבת, לא התקשה בכלל.
מחצית השקל? מישהו פה התקשה במחצית השקל פעם אחת בחיים שלו? מישהו פעם בחיים שלו היה לו איזה קושיה במחצית השקל? פותח את העלון, רואה אחד אומר תוסיף מע"מ, אחד אומר בלי מע"מ, זה מה שיש להתקשות, יותר מזה אין מה להתקשות. נו, אני לא מבין, אז מה משה רבנו התקשה? מחצית השקל? מה הסוף העולם? הכל עבר בשלום, כל הלכות עגונות, משה רבנו עבר את זה בשלום בלי שום קושיה. פתאום הגיע למחצית השקל, וואו, זה נשמע כאילו איזה קושי.
ההסבר לזה מובא שם הראשונים. משה רבנו התקשה, לא מסתדר לו. איך יכול להיות שבן אדם ייתן מחצית השקל, זה יכפר על נפשותיכם? זה ימחול את חטא העגל? זה לא יכול להיות. לא התקשה לו הלימוד. התקשה לו, לא יכול להיות כזה חטא נורא, ומחצית השקל יכול לכפר על נפשותיכם? וואי, על זה הקושיה שהייתה למשה רבנו.
מה עשה בורא עולם? הוציא לו מתחת כיסא הכבוד מטבע של אש. "אם אצלך מטבע זה דבר פשוט, אצלי זה הכל אש. אצלי זה הכל אש. אם אצלך דברים פשוטים נראים לך כפשוט, אצלנו זה הכל עניין של אש".
סיפר הרב כהנמן, היה איזה אחד שהיה בגדר 'שנה ופירש'. הוא היה חריף מאוד מאוד, והוא סטה מהדרך ופירש לגמרי. והוא היה איזה עיתונאי אחד, והיה משמיץ את היהדות ואת החרדים, והיה כותב עליהם בלשונו, משהו השם ירחם, באמת השם ירחם. והרב כהנמן כל הזמן עמד איתו במבחן, ועמד איתו בוויכוחים איתו ביחד, ותמיד הרב כהנמן ניצח אותו.
אבל, "נו, תחזור בתשובה, תזוז משהו". "אין מה שאזוז, אין מה שאזוז, שום דבר". ובאמת הוא נשאר ככה, כמה שניסה הרב כהנמן לא הלך.
פרצה המלחמה, הסתיימה המלחמה, הרב כהנמן היה כבר בארץ. עבר איזה תקופה, יום אחד הרב כהנמן אמר, "אני רוצה לנסוע לירושלים להתפלל בכותל". הוא נסע, עלה לירושלים.
בדרך מישהו עובר אותו שם, הוא רואה איזה יהודי אחד, כובע וחליפה, זקן. "שלום כבוד הרב". הוא אומר "שלום".
הוא לא מזהה אותו, יש הרבה אנשים כאלו. "הרב מכיר אותי?". "מכיר אותך? לא, לא מכיר". "אולי הרב ינסה להיזכר". הוא מסתכל, "תגיד לי, זה אתה פלוני?". "כן". "איך יכול להיות? איך יכול להיות? כל השיחות שנתתי לך, כל הוויכוחים לא עזר? תגיד לי, מי עזר?".
"אני אגיד לך, אתה יודע, אני הייתי מעריץ מאוד את הגרמנים. בשבילי הגרמנים זה היה השיא של התרבות שיש יכולה להיות. אחר כך פתאום ראיתי שאלו אנשים הכי רעים שבעולם. חיות אדם כפשוטו. אנשים הכי הכי מושפלים. הייתי גם מעריץ מאוד את הקומוניסטים. מאוד.
עד מתי? עד שראיתי שכשהחיילים הרוסים היו צריכים לעבור איזה שדה מוקשים, לקחו ילדים קטנים, העבירו אותם בשדה מוקשים, כולם התפוצצו ואז הם עברו. ראיתי איזה אכזריות יש אצל הגויים.
והמלחמה התחילה. המלחמה התחילה ואנחנו היינו באיזה מבנה. היינו באיזה מבנה ואתה יודע היה פחד מוות. לא ידענו מאיפה יפול טיל עלינו, וכולנו ישבנו מפוחדים. כל אחד קרא קריאת שמע, זה קרא וידוי. היו שני בחורי ישיבות שהתחבאו מתחת לשולחן. אולי השולחן יכול לעזור קצת, עוד טיפה.
אני שומע אותם מדברים 'איך אפשר ליישב את הקצות מהקושיה של הנתיבות'. אמרתי, לא יכול להיות, לא יכול להיות דבר כזה. בן אדם בפחד מוות, בפחד מוות כזה, מה כל מה שיש לו בראש עכשיו? איך אפשר ליישב את ה'קצות'? אמרתי לעצמי, אם יש כאלו עוד אנשים בעולם, אני רוצה להיות חלק מהם".
אותם שני בחורי ישיבות חשבו מה הרב כהנמן ניסה לעשות, ולא פעל. כמה הוא ניסה, כמה הרב כהנמן ניסה, שום דבר לא עזר, שום דבר. עם כל הכוח שלו וכל מה שהיה לו, שום דבר לא עזר. אבל שני בחורי ישיבות שישבו ודיברו בלימוד, דיברו בלימוד בזמן של מלחמה, זה מה ששינה את כל התפנית.
"אם אצלך אתה רואה מטבע", אומר לו בורא עולם, "אצלי, אצלי זה אש. אל תסתכל על דברים פשוטים. זה עולמות לפעמים. עולמות, מה שבן אדם יכול לזכות ברגעים. ברגעים, מה בן אדם יכול לזכות".
הפרשה שלנו זה פרשת כי תישא. זה צריך להתרומם. איזה להתרומם? הפרשה הכי אכזרית שיש כביכול, שעם ישראל נפלו בחטא העגל. נפלו למטה, למטה, למטה.
איפה זה היה? בפרשת 'כי תישא'. זה לא מתאים. לא מתאים השם של הפרשה, כי תישא שזה להתרומם, למה שקורה בפרשה - חטא העגל. לא יכול להיות.
מצד שני יש קושיה עוד יותר גדולה. חטא העגל זה חטא נורא, נכון? אתה יודע מה עם ישראל זכו בזכות חטא העגל? אתה יודע מה זכו עם ישראל? דבר ראשון, זכינו ליום כיפורים. יום כיפורים, יום סליחה ומחילה. מאיפה הוא יצא? מחטא העגל הוא יצא.
זכינו שיש לנו מחצית השקל. מחצית השקל 'לכפר על נפשותיכם'. זכינו שיש מצוות פרה אדומה. זכינו לשני סדרים בש"ס. סדר טהרות, סדר קודשים. מאיפה זה יצא? אם עם ישראל לא היו חוטאים, כל היה טהור. אז מאיפה כל זה יצא - מחטא העגל. י"ג מידות של רחמים, מאיפה יצאו? מחטא העגל.
תגיד לי, מאיפה יצא שעם ישראל, השכינה תשרה רק בעם ישראל? מתי זה היה? בחטא העגל. בורא עולם הבטיח לנו, "אני שורה רק על עם ישראל בלבד".
אני לא מבין. אז חטא העגל זה דבר טוב או דבר רע? תשמע, איזה זכויות זכינו בזכות חטא העגל? זכויות עצומות.
אני רוצה לספר לכם סיפור לא בשבילנו. אולי בשבילנו חצי מהסיפור. אולי... כאילו איך אומרים? ניקח ממנו כמה אחוזים, אבל זה סיפור גדול. אני חושב שהוא גדול עלינו. אני חושב. אולי יש כאלו אנשים גדולים שיכולים להתמודד עם כזה סיפור, אבל לפחות לקחת כמה אחוזים, גם טוב.
יש בארצות הברית נוהגים לעשות יום 'קעמפ' כזה. קוראים לזה מחנה קיץ. הולכים לאיזה חודש, חודשיים. הכל לפי העניין. עושים את גם לבנים, וגם לבנות, כל אחד מחנה קיץ במקום אחר.
עכשיו לקחו איזה סמינר למחנה קיץ למשך חודש שלם. עכשיו הבנות, חודש שלם, מתגעגעות להורים. רוצות לראות את ההורים. אז יש יום כזה שנקרא יום משפחה. יום של משפחה, אפשר להביא את אבא, את אמא, את סבתא, את האחים, את האחיות, את הדודות, את הסבתות משני הצדדים, אתה יכול להביא את הכל.
באמת ביום של המשפחה, סיפר אחד האנשים שיש לו בת במחנה שמה, אומר, "לקחתי גם את אבא שלי, שהוא סבא של הבת. לקחתי אותו גם ללכת למקום שמה. הגענו למקום, היה ממש נחמד, הכל היה נפלא. זהו, הסתיים יום המשפחה, אנחנו יוצאים".
"אנחנו יוצאים, אנחנו רואים איזה בן אדם. נפגשו העיניים שלו, עם העיניים של אבא שלי. ואבא שלי אמר לו שלום. והוא החזיר לו שלום, אבל בכזה התרגשות. בכזה התרגשות החזיר לו שלום. ואני שמתי לב לזה".
"כשהתרחקנו קצת, אמרתי לאבא, 'אבא, אתה שמת לב שהוא אמר לך שלום בהתרגשות? למה? למה אמר לך שלום בהתרגשות?'".
"אני אגיד לך, זה החבר שלי הכי טוב שהיה לי לפני המלחמה. אחרי המלחמה, אתה יודע, נפרדנו כל אחד לדרכו. נפרדנו".
"אבא, אני לא מבין אותך. אז אם זה החבר הכי טוב שיש לך, תחבק אותו, נשק אותו, מה אתה ככה אומר שלום ואתה הולך?".
אמר לו, "אל תשאל, אל תשאל. מה אתה שואל שאלות? יש שאלות שלא שואלים שואלים". "אבא, אם אתה אומר לו לשאול, בא לי לשאול. אבא, תגיד לי מה העניין".
אומר לו, "עזוב, זה לא בשבילך". "אבא, אני יכול אולי... בבקשה תספר לי? אבא, שתף אותי".
אמר, "בסדר אני אשתף אותך. בוא נשב פה באיזה גינה, אני אשתף אותך בסיפור שהיה". הוא מספר, "זה החבר הכי טוב שהיה לי לפני המלחמה. היינו חברים מאוד מאוד טובים. באיזה ערב אחד ישבנו כל המשפחה ביחד. אבא אומר לאמא, 'אני מריח את המלחמה, מריחים את המלחמה, אי אפשר להישאר פה, אי אפשר להישאר פה'".
"אמא אומרת לו, 'אבל איפה נלך?'". "אומר, 'אני מוציא את החסכונות מהבנק, הולך, קונה כרטיסים, נוסעים לארצות הברית. פה לא נשארים!'".
"אמא אומרת לו, 'אבל זה הרבה כסף'". "אומר, 'אני יוציא את החסכונות, נסתדר בעזרת השם'".
"אבא לקח את כל הכסף שהיה לו. גם שיחד את האנשים כדי לקבל ויזה לארצות הברית. לא כל אחד מקבל ויזה כי היה מאוד קשה לצאת לארצות הברית, שיחד, נתן לנו לכל המשפחה. לכל המשפחה היו כרטיסים לאניה לארצות הברית. עם הוויזות, הכל היה בסדר".
"חבר שלי הגיע אליי ביום שלישי לבקר אותי בבית. אמרתי לחבר שלי, 'אתה יודע, אנחנו נפרדים, זהו, זו הפגישה האחרונה ביני לבינך'".
"'למה?'". "אמרתי לו, 'כי אנחנו ביום חמישי נוסעים לארצות הברית, עוזבים את אירופה'".
"'באמת? איך אתם עושים את זה?'". "אמר, 'אבא שלי קנה כרטיסים'".
"'ויש לך גם ויזה?'". "אמר 'כן'".
"אמר לי החבר שלי, 'אני בחיים לא ראיתי מה זה כרטיסים של ויזה, כרטיסים לאניה. לא ראיתי בחיים שלי. תראה לי, תראה לי איך נראה כרטיס, איך נראה ויזה'".
"אני בתמימות שלי לקחתי אותו לחדר של אבא, פתחתי את המגירה של אבא, הוצאתי את הכרטיסים, 'הנה אתה רואה, זה הכרטיס'. הוא מסתכל, אומר 'איזה יופי', החזרנו למגירה וזהו, נפרדנו".
"יום חמישי בבוקר, אנחנו מארגנים את כל המזוודות. אבא אומר לאמא, 'תביאי את הכרטיסים מהמגירה'. אמא פותחת את המגירה, אין כרטיסים. אין כרטיסים! אבא אומר לה, 'אולי שמנו את זה במקום אחר?'. הפכנו את הבית, לא היה פינה זווית על זווית שלא הפכנו, אולי הכרטיסים שם, אולי פה, אולי אולי... אין כרטיסים".
"ביני ביני שמחפשים, אמרתי לאבא, 'אבא אתה יודע, החבר שלי הגיע פה ביום שלישי'". "'מי זה החבר שלך?'". "אמרתי לו את המשפחה, הוא מכיר. הראיתי לו את הכרטיסים". "'באמת?'".
"אבא בירר אצל השכנים, התברר שהמשפחה הזאת ביום רביעי בלילה נסעה לארצות הברית. לא יודע מה היה, מסתמא פרצו לבית, גנבו את הכרטיסים, החליפו אותו, לא יודע החליפו את הזהויות, החליפו את השמות ונסעו לארצות הברית. להורים שלי לא היה עוד כסף לשלם, כי זה היה הון תועפות, לא היה עוד כסף, ונשארנו באירופה".
"התחילה המלחמה ולא נשאר זכר מהמשפחה שלי. אבא שלי מת, אמא שלי, אחים, אחיות, אני היחיד ששרדתי".
"כל המלחמה, אני אומר לעצמי, אם אני פוגש את החבר שלי הזה, אני לוקח אותו, אני שורף אותו, אני גומר אותו, אני לא יודע מה אני עושה לו. לא יודע מה אני עושה לו".
"הסתיימה המלחמה. אמרתי לעצמי, 'זהו, אתה ארבע, חמש שנים חי עם עצמך רק בהרגשות רק לאכול אנשים, זהו. מה שהיה היה, תפתח דף חדש'. הלכתי באיזה מקום, קראתי תהילים, אחרי שסיימתי והרגשתי טוב, אמרתי, 'ריבונו של עולם, אני מוחל לחבר שלי מחילה גמורה, מוחל לו מחילה גמורה על כל מה שהיה'. וברוך השם, עכשיו אני מחלתי לו. זו פעם ראשונה שראיתי אותו היום. זו פעם ראשונה מאז ראיתי אותו היום".
"כשאני עכשיו אמרתי לעצמי, אני מוחל לו. אם אני מוחל לו, אתה צריך להגיד לו שלום. אז אמרתי לו שלום. ראית איך הוא התרגש? כי הוא לא האמין. הוא לא האמין שאני אגיד לו שלום".
"אמר לו אבא, 'אבל איך אתה יכול למחול לו? איך אפשר למחול לכזה בן אדם? תגיד לי אבא, אני לא מבין. איך אפשר למחול? אין מציאות שבן אדם יכול למחול לכזה בן אדם'".
אמר לו האבא, "אני רוצה להגיד לך משהו. ראית אנחנו מחזיקים שישה מפעלים. ראית שכל המפעלים כולם מוצלחים? בדרך כלל אחד יש לו כמה מפעלים, אחד מצליח מאוד, אחד בקושי. בסדר. ראית שאצלי כולם מוצלחים. ברוך השם, אנחנו משפחה גדולה. ראית שכל הבנים מוצלחים. ראית שכל הבנות החתנים שלי, כולם מוצלחים. ראית כל הנכדים, הנכדות... מה, כל משפחה יש איזה אחד שנפל? אבל אצלי כולם מוצלחים, שמת לב?".
"תגיד לי, מאיפה זה יוצא? זה מהמחילה הזאת שמחלתי לו. מהמחילה הזאתי שמחלתי לו, בורא עולם פיצה אותי על הכל".
זה חטא העגל. חטא העגל, עם ישראל נפל. איפה נפל? לאיזה חטא? למטה, למטה. אבל אם בן אדם נפל למטה, ויודע לבקש סליחה, יודע להתרומם ולבקש סליחה. וואי, איזה מדרגות אלו.
אז מה שזכינו מחטא העגל, לא מהחטא זכינו. אלא מההתרוממות שבן אדם יודע להתרומם. בן אדם יודע לבקש סליחה אחרי שהוא נפל. בן אדם יודע להצטער. בן אדם יודע להתגבר. וואי, מה בן אדם יכול לזכות.
בגלל ההתגברות הזאת, בגלל הסליחה והמחילה, על זה זכינו שיש יום כיפורים, ויש פרה אדומה, ויש מחצית השקל, ויש סדרים בש"ס, ויש עוד הרבה דברים.
כמה בן אדם יכול לזכות. ברגעים שבן אדם מתגבר, ברגעים שבן אדם מבקש סליחה מהשם, זה מדרגות שבן אדם יכול לזכות לדברים שהוא לא יכול לזכות בשום זמנים אחרים. דווקא בזמנים האלו, הכביכול השפלים האלו, השחורים האלו, הלא טובים האלו, שם בן אדם יכול לזכות לשיא המדרגה.
אומר הרב יחזקאל לוינשטיין, אם תוך שש שעות אפשר ליפול לשאול תחתית, מה זה שאול תחתית? זה מתחת לשאול תחתית. אם תוך שש שעות אפשר ליפול, אתה יודע מה אתה יכול להגיע בשש שעות של עלייה? אתה יודע איפה אתה יכול להגיע בשש שעות של חיזוק? אתה יודע איפה אתה יכול להגיע? אי אפשר לתאר.
כמו שאי אפשר לתאר מה בן אדם יכול ליפול עד למטה, ככה אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לזכות בעלייה אחת.
סיפר לי איזה אברך, שהוא שאל את הרב קוק, "תגיד לי הרב קוק, כל דבר השם ברא כנגד זה. מה השם ברא כנגד האינטרנט? בן אדם באינטרנט אחד, לחיצה של כפתור, מאבד עולמו לגמרי. תגיד לי, בצד של הקדושה, איפה אני לוחץ כפתור ואני זוכה לעולמות? איפה יש כזה ביהדות, שבכפתור אחד אני זוכה לעולמות?".
הוא סיפר שהרב קוק חשב והוא אמר, "אני לא יודע". ככה אברך סיפר. הרב קוק אמר לו, "אני לא יודע. אני לא יודע איפה בקדושה יש שבן אדם יכול ללחוץ ולהגיע לשיא המדרגות".
אבל ראיתי איזה מישהו שאמר, שאתה יודע שמי שלא לוחץ על הכפתור, זה מגיע לשיא המדרגות. מי שיש הכפתור לידו והוא לא לוחץ, זה מגיע לשיא המדרגות.
כי התגברות אחת שבן אדם יכול להתגבר, תראה מה זה חטא העגל. איזה זכויות זכינו בו? כביכול, אבל זה לא מהחטא, מהצער, מהתשובה, מה שבן אדם הרגיש שהוא נפל. אז שבן אדם יודע רק לא ללחוץ על הכפתור, יכול להגיע לשיא המעלות.
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.