שיעור 30

כף של קוסקוס ביטלה את כל גזרת המן!

פרשת פקודי תשפ"ד

תקציר השיעור

הרעיונות המרכזיים בשיעור של הרב איתן כהן הם:

ספר שמות מסתיים בפסוק שמלמד על השגחה פרטית - "כי ענן ה' על המשכן יומם", ה' נמצא עם האדם בכל מסעותיו ובכל מקום בו הוא נמצא.

חשיבות כבוד המקום בו נמצאים, ובפרט כבוד בית הכנסת. יש סיפורים על אנשים שניצלו וזכו לישועות בזכות שמירת כבוד בית הכנסת וניקיונו.

כוחה של פעולה קטנה וחיזוק קטן בעבודת ה' - אפילו "קומץ המנחה", כף קטנה של קמח, ביטלה את כל הכסף שנתן המן לאחשוורוש כדי להשמיד את היהודים. אין דבר קטן ברוחניות.

כוחה של מילה טובה - הרב עובדיה יוסף סיפר שכל הצלחתו בתורה החלה ממשפט עידוד אחד שאמר לו רבו כשהיה ילד בן 9. מילה אחת יכולה לשנות חיים.

גדולתם של "הנחשלים" והחלשים לכאורה - הסיפור על הילד שחשבו שהוא סתם מפריע, אך התברר שהוא מסור ואציל נפש שדואג למשפחתו במסירות. ה' נלחם בעמלק על פגיעתו ב"נחשלים". לא תמיד יודעים מי באמת גדול.

המסר המרכזי הוא שאין דבר קטן ברוחניות, וכל מעשה טוב, קטן ככל שיהיה, יכול להביא לתוצאות אדירות. ויש להעריך כל יהודי, גם אם הוא נראה "קטן", כי איננו יודעים את גדולתו האמיתית.

הסיפורים בשיעור

בשמחה, הנה הסיפורים העיקריים מתוך השיעור של הרב איתן כהן, עם כותרות וניסוח תמציתי:

1. כותרת: השידוך שיצא בזכות הקנס על חוסר כיסא בטיחות

שני בחורי ישיבה עצרו לעזור לאברך שהתקע עם רכבו ונתנו לו טרמפ. שוטר עצר אותם וקנס את הנהג על שהסיע תינוק ללא כיסא בטיחות. אחד הבחורים התעקש לשלם את הקנס. האברך התרשם מאוד, והציע לו שידוך עם אחותו. הבחור הסכים, נפגשו והתחתנו. מכאן רואים את ההשגחה הפרטית המדויקת שהובילה לשידוך.

2. כותרת: החייל שניצל בזכות ניקיון בית הכנסת

בחור התגייס לצבא ולא שבו ממנו במשך תקופה ארוכה. ההורים הלכו לבבא סאלי שהרגיע אותם שהבן יחזור בשלום כנאמר "וניקיתי לא ניקיתי את דמם". כשהבן אכן שב בריא ושלם, שאל אותו הבבא סאלי איזו זכות מיוחדת יש לו. הבן סיפר שהיה נוהג בכל יום חמישי לנקות את בית הכנסת לקראת שבת מבלי שאף אחד ידע. הבבא סאלי אמר שזו הזכות שהגנה עליו.

3. כותרת: הרב עובדיה יוסף ומשפט העידוד ששינה את חייו

הרב עובדיה יוסף סיפר שכילד בן 9 בבגדד למד אצל הרב עבודי. פעם אחת הרב התקשה בסתירה בין שתי סוגיות, והילד עובדיה הציע תירוץ. הרב עבודי התפעל ואמר לו שהוא יהיה תלמיד חכם גדול. עובדיה קיבל מזה זריקת מרץ והתחיל ללמוד בשקידה עצומה, וכבר בגיל 15 סיים את הש"ס. הוא ייחס את כל הצלחתו בתורה למשפט עידוד זה ששמע בילדותו.

4. כותרת: הילד ה"מפריע" שהתגלה כגיבור אמיתי

הרב נח פלאי בא לכיתה ח' כדי לחנוך ילד. המלמד הציע לו לבחור ילד, והוא בחר דווקא בילד שנחשב הכי מפריע. הרב פלאי התחבר אליו דרך לימוד גיטרה, והילד נפתח וסיפר שאביו עזב את הבית ואמו התדרדרה, והוא זה שדואג לאחיו הקטנים, מכין אוכל, מקלח אותם ודואג להם. בסופי שבוע אצל אביו הוא אף נשאר בחושך ורעב כל השבת כי אביו לא חיבר את המנורה במקרר. הרב פלאי אמר שהוא לא בטוח שהיה עומד בניסיונות כמו הילד הזה. זה מלמד שלא תמיד אנחנו יודעים מי הוא באמת גדול וצדיק.

תמלול השיעור

שבת שלום לכולם, שבוע טוב. חומש שמות קורא לו הרמב"ן "חומש הגאולה". יש כל מיני הגדרות - ספר בראשית "ספר הישרים", ספר שמות "ספר הגאולה", הרבה עניינים, הרבה עניינים גדולים מאוד קראנו בספר שמות. התחלנו בספר שמות עם גלות מצרים, עם ישראל נכנסו למצרים. אחר כך היו עשר המכות, ניסים ונפלאות. לאחר מכן היתה יציאת מצרים, "כל מקום שאתה מוזכר זכר ליציאת מצרים". דבר גדול.

לאחר מכן היתה קריעת ים סוף. לאחר מכן היה מעמד הר סיני. איזה דבר גדול, מתן תורה! גם לוחות הראשונות וגם לוחות השניות מוזכרות בספר שמות. לאחר מכן היה את המשכן. התחילו לתרום למשכן. לאחר מכן היה חטא העגל. לאחר מכן זכינו ליום כיפורים. איזה דבר גדול! כל ספר שמות עמוס, עמוס. כל מה שאתה רואה במשכן, הכל עמוס.

בדרך כלל כשבן אדם עושה איזה אירוע גדול, ענק, מה שחשוב זה איך אתה גם מסיים אותו חזק, שגם הסיום יהיה חזק. מה הפסוק האחרון שהתורה מסיימת איתו את כל ספר שמות? שמתם לב או לא? אז אני הבאתי חומש. מה הפסוק האחרון שהתורה מסיימת בו? זה הסיום של כל ספר הגאולה. וואו, איזה דבר גדול!

"כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ, לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם". זה הסיום, בזה התורה מסיימת את ספר הגאולה. מה זה מלמד אותנו? תדע לך שענן ה' נמצא איתך בכל מקום, בכל מסעיך. כותב רש"י: "גם בשעה שאתה חונה, זה נקרא בגדר מסעות". גם בשעה שאתה חונה, אלוקים נמצא איתך בכל מקום שאתה הולך, בורא עולם נמצא וחופף עליך כל הזמן.

זה מלמד אותנו שהסיום מלמד על שני דברים: אחד, מלמד אותנו על השגחה פרטית. ראית מה היה - גלות מצרים, יציאה ממצרים, מתן תורה, חטא העגל. עניינים, נפילות. ראית כל מה שהיה, כל הסיפור שאתה מכיר פה. תדע לך, הכל בהשגחה, הכל מושגח. אין דבר שזה בא סתם, אתה יודע, כי ככה זה קרה.

סיפר איזה בחור אחד, רק כדי לסבר את האוזן: היה כמו השנה, ברכה בגשמים, ירדו הרבה גשמים. שני בחורים החליטו: "אנחנו רוצים לנסוע לראות את כל הנחלים שזורמים, כל הנחלים הולכים אל הים. אנחנו רוצים לראות את הנחלים".

הם נוסעים בדרך, ורואים איזה אברך שנתקע לו האוטו. הם עצרו בצד, שני בחורי ישיבות, שאלו אותו: "מה קורה?" אמר: "נתקע לי האוטו, אין לי איפה לנסוע". אמרו: "תשמע, אנחנו נוסעים לכיוון טבריה, מתאים לך?" אמר: "כן, מתאים לי מאוד". אז הוא עלה, הוא ואשתו והתינוק.

באחד הצמתים עוצר אותם שוטר, בודק ואומר: "אדוני, אין לך כיסא בטיחות לתינוק? 1000 שקל קנס". האברך אומר לבחור: "אני אשלם את זה". הבחור אומר: "אני כבר עשיתי חסד, תן לי לעשות חסד מושלם. אל תדאג, אני אסתדר, אני אשלם".

הבחור מצא חן בעיני האברך. בערב, האברך לקח את הטלפון שלו והתקשר אליו. אמר לו: "מצאת חן בעיני. יש לי בשבילך שידוך". "מי?" אמר לו: "אחותי. התקשרתי לאחותי ואמרתי לה שאני ראיתי... לא לספר לך סיפורים, שמעתי, ביררתי. אני ראיתי, זה בן אדם טוב, בחור טוב, לעניין, כדאי לך". באמת נפגשו והתחתנו. זה הסיפור.

עכשיו, אני רוצה לספר את הסיפור הזה בסיפור שלנו, איך בורא עולם מסתכל על הסיפור הזה. בורא עולם אומר: "הבחור הזה חייב להתחתן. נו, מה עושים עכשיו?" אז דבר ראשון, מורידים גשם, שיהיו נחלים, וצריך להכניס לבחורים את הרצון ללכת לראות נחלים. ואז צריך לשרוף את המצבר לאברך שיתקע שם בכביש. והאברך הזה נתקע בצומת מסוים, ואז שוטר נותן לו קנס, ומזה יוצא השידוך.

לנו זה נראה אתה יודע, בצורה... אצל בורא עולם זה היה הפוך. זה "כי ענן ה' על המשכן יומם". יש השגחה פרטית. אתה רואה את הסיפור מההתחלה? מהסוף להתחלה! אלוקים ברא, כמו שאמר המגיד מדובנא: "אני דבר ראשון זורק את החץ, אחר כך אני מסמן את המטרה, אחר כך אני כותב את המטרה". זה מה שבורא עולם עושה.

זה דבר אחד. דבר שני, אם בורא עולם נמצא בכל מקום, איפה שאתה נמצא בורא עולם איתך, אז תדע לכבד את המקום שאתה נמצא. אתה חושב "תשמע, אלוקים משגיח עליי, אלוקים נמצא איתי בכל מקום", נו, מה זה אומר? זה אומר שאיפה שאתה נמצא, אלוקים איתך, השכינה איתך. אז תדע לכבד את המקום שאתה נמצא, ובפרט כשאתה נמצא בבית הכנסת. שם השגחה פרטית נמצאת, שם אמר רבי יצחק: "אין הקדוש ברוך הוא שורה אלא בבתי כנסיות". פה בורא עולם נמצא.

היה איזה אחד במלחמה, אולי מלחמת יום כיפור, היה אחד מהחיילים שנלחם. הרבה מהחברים שלו חזרו, הוא לא חזר ולא ידעו מה איתו, לא ידעו אם נהרג או נעדר. המשפחה נסעה לבבא סאלי. בבא סאלי אמר: "אין מה לדאוג, וניקיתי לא ניקיתי דמם". ואחרי יומיים החייל חזר. איפה היה? "היתה מלחמה, פחדתי, אולי אני יודע... הייתי לבד, אמרתי אולי... עד שתפסתי אומץ, ברחתי, הגעתי".

אז המשפחה נסעה לבבא סאלי להודות לו על מה שהוא בירך אותם. בבא סאלי שואל את הבחור: "תגיד לי, איזו מצווה אתה עושה?" "מה? אני עושה כמו כולם, לא?" "לא, תגיד לי משהו מיוחד שאנשים לא עושים ואתה כן עושה". "אה, לא, הרב, אני יהודי פשוט כמו כולם, אני לא עושה, אין לי משהו מיוחד". "אני בכל אופן רוצה שתספר לי משהו מיוחד שאתה עושה". "טוב, אם הרב לוחץ, אז אני אגיד לרב. אני כל יום חמישי מגיע לבית הכנסת, שוטף את בית הכנסת. אף אחד לא יודע מזה, רק אני והגבאים. אני נכנס, שוטף את כל בית הכנסת לכבוד שבת, שבית הכנסת יהיה נקי". אמר להם בבא סאלי: "וניקיתי - אם זכית לנקות בבית הכנסת, ניקיתי, אל תדאג, דמם לא ניקיתי, לא יהיה פה דם". כבודו של בית הכנסת יקר מאוד.

סיפר הרב זיברשטיין, אנחנו לומדים בחולון, נכנסה איזו אישה עם הבת שלה, סיפור מפורסם. נכנסה עם הבת שלה. בהתחלה לא שמנו לב אליה, פתאום התחילה לבכות. אז אנחנו שאלנו מה קרה. היא אמרה שגילו מחלה אצל הבת שלה, והיא זוכרת שבמרוקו אמרו לה הזקנות שהתרופה לכל המחלות זה לנקות בית כנסת. זו תרופה לכל המחלות. "אז אני באתי לפה לשטוף את בית הכנסת".

אמר לה הרב זיברשטיין: "תחכי פה, אנחנו עוד איזה חצי שעה, שעה, יוצאים. תוכלו לנקות פה את המקום". באמת, היא חיכתה, ואחרי שהאחרונים הלכו, היא ניקתה. סיפר הרב זיברשטיין: "הגעתי למחרת לבית כנסת, המקום לא היה נקי - היה מבריק! היה מבריק המקום, איזה יופי היה להיכנס". אחרי יומיים האם הגיעה ואמרה שעשו לבת עוד בדיקה אחת, והתברר שהבדיקה הראשונה היתה בטעות, והיא בריאה לגמרי.

אומר הרב זיברשטיין, אי אפשר להאמין כמה חשוב לכבד את המקום שאתה נמצא בו. יקר מאוד. וכמה אנשים, השם ירחם, לא יודעים את זה. אחר כך הוא סיפר שהוא מכיר עשרות, כך הוא אמר, של זיווגים של בנות שנתקעו בשידוכים, והן קיבלו על עצמן לשטוף בתי כנסיות, והרבה מהן זכו להתחתן. איפה שבן אדם יודע לכבד, אתה יודע, השם נמצא איתך בכל מקום.

זה לא אומר שהשם נמצא איתך, ומה אז? אז תכבד את המקום שאתה נמצא. כל מקום שאתה נמצא, כבד אותו. בן אדם יכול לזכות לעולמות, עולמות.

כמה בן אדם משאיר בבית הכנסת טישו וזה נופל על הרצפה. למה? למה זה אסור? זה אסור. אני לא יודע, לא יודע מה היה עדיף לך - האם לבוא להתפלל בבית כנסת או עדיף שתתפלל בבית, בלי הטישו שזרקת על הביזיון של בית הכנסת. לא פשוט, לא פשוט בכלל, לא פשוט.

גם הטלפונים שמצלצלים בבתי כנסיות, חמור עד מאוד. אדם הולך לבית משפט, יש שם שלט - "כבד את המקום", "כבה את הטלפון". בן אדם לא יודע, פה זה מקום קדוש. מה, לא יכול להיות שבן אדם ככה משאיר את זה וכאילו זה בסדר? זה לא בסדר, זה לא בסדר, זה דבר מאוד חמור. כי השם נמצא איתך בכל מקום, בפרט בבית הכנסת. אז ממילא בן אדם צריך לדעת לכבד את המקום.

חז"ל אומרים שמבניו של המן לימדו תורה בבני ברק. וואו, איזה דבר גדול! איזו זכות היתה להמן! מה הזכויות שיש לו? גם אנחנו רוצים זכויות כאלה. אתה יודע מה זה "אומנו"? ומי זה? רב שמואל בר שילת! מה אתה חושב, סתם איזה בן אדם? אחד מהאמוראים הגדולים! הוא בעצמו אומר "מעולם לא שנכנס אדם לרשותי בשמחה כמוני". הוא בעל ממרא, הוא בעל הממרא באמת.

אבל בכל אופן מנו בגמרא, בגמרא זה לא מופיע, אבל בעין יעקב מופיע - מי זה באמת? רב יהודה בר שילת או רב שמואל בר שילת, אני זוכר, נראה לי רב שמואל בר שילת, אני ככה חושב, אולי אבל לא משנה. אחד מהם בכל אופן, נורא. הוא היה מלמד דרדקי, הוא היה מלמד תורה הרבה מאוד.

הגמרא מספרת במסכת מגילה, שיום אחד כשאחשוורוש אמר להמן: "קח את הלבוש ואת הסוס, תרכיב את מרדכי", מרדכי ראה אותו עובר בדרך. אמר מרדכי לתלמידים: "תברחו, שלא תחוו בגחלתו של רשע זה, הוא בא להרוג אותי". בגמרא לא מופיע מה עשו התלמידים, כי התלמידים אמרו לו, במדרש כתוב שהתלמידים אמרו לו: "אנחנו נהרג איתך, אנחנו נישאר איתך אפילו".

ובאמת, התלמידים נשארו. מרדכי עמד בתפילה להתפלל. הגיע המן. מה אתה חושב שהמן דיבר איתם? פוליטיקה? "חברים, במה אתם אוחזים? דבר איתי בסוגיות". אמרו לו: "אנחנו אוחזים בסוגיית קמיצה". "מה זה?" אמרו לו: "כשבן אדם היה מתנדב להביא מנחה לבית המקדש, אז הכהן היה קומץ את זה, קומץ למנחה. זו הסוגיה שאתם עוסקים בה".

המן אמר להם: "תדעו לכם, קומץ המנחה שהבאתם דחתה לי את כל עשרת אלפים ככר הכסף שהבאתי". מישהו פה מאמין לזה או לא? תגיד לי, אתה מאמין שקומץ, מה זה קומץ מנחה? אתה יודע, זה כפית של קוסקוס, לא משהו גדול. סולת, מה זה סולת? קוסקוס. מה זה סולת? כף, כף.

תגיד, אתה מאמין שכף של קוסקוס יכולה לבטל את כל הגזירה של המן? אתה מאמין בזה או לא? מישהו מאמין שהיתה איזו גזירה... במה אני צריך להתחזק? הבן אדם אומר, "אני צריך להשתנות מקצה לקצה, להפוך את העולם, אני צריך לעשות משהו". אתה מאמין שקמיצה אחת יכולה לדחות את כל אוצרות הכסף? המן האמין, אתה שומע? המן האמין לזה. לכן הוא זכה שבני בניו זכו ללמוד תורה. תאמין, חיזוק אחד שאתה מתחזק, אש אש, מה בן אדם יכול לזכות.

תשמעו, איזה סיפור, אני אומר לכם, זה סיפור מפוצץ. באמת מפוצץ. הרבה סיפורים סיפרתי, כזה עוד לא סיפרתי. כזה עוד, אני אומר לך, כזה עוד לא סיפרתי. זה מביא ילדים בגיל 88, לא, יותר מזה, עזוב, זה כלום. זה כלום. אני אומר, כלום. משהו מפוצץ את הסיפור הזה. סיפר אותו הרב יצחק יוסף, השבוע. הוא אמר שבשבת האחרונה של הרב עובדיה היה אצלו בבית. פתאום הוא אומר לו: "חכם יצחק, בוא שב לידי". ישב לידו. אמר לו: "אתה יודע מתי אני סיימתי את הש"ס פעם ראשונה?" אמר לו: "אבא, את זה אף פעם לא סיפרת לנו. מתי סיימת את הש"ס פעם ראשונה?"

"אני סיימתי את הש"ס פעם ראשונה בגיל 15". "באמת?" שואל אותו הרב יצחק יוסף. "אבא, ומתי התחלת?" "אה, התחלתי בגיל תשע". "למה תשע? למה לא שמונה? למה לא עשר?" "אני אגיד לך מה היה. אני למדתי בבגדד. והיה שם הרב עבודי. היינו מפחדים ממנו, לא מפחדים, פעם הייתה יראת כבוד. היה לנו מאוד יראת כבוד ממנו, ממש. והוא למד עם הרבה חכמים, ואני הייתי בצד יושב.

למדו איזו גמרא, איזה קטע. אחר כך עברו לקטע השני. אחד התלמידים אמר: 'הרב, אבל יש עכשיו קושיא מהסוגיה לסוגיה, יש קושיא'. רב עבודי אומר: 'וואי, באמת קושיא גדולה', התחיל לחשוב.

ואני הייתי שם, קפצתי, אמרתי לו: 'הרב, אם בסוגיה הקודמת נסביר את הפשט בסוגיה אחרת כך וכך, ממילא לא תהיה סתירה בין הסוגיות'. הרב עבודי הסתכל עליי, הסתכל, קרא: 'וואי, איזה יופי, אתה תהיה תלמיד חכם גדול מאוד מאוד'.

אתה יודע, אני ברגע הזה קיבלתי זריקת חיים. פתאום, אתה יודע, במילים האלו קיבלתי זריקת חיים. והחלטתי, מה שהרב אמר, ככה יהיה. והתחלתי ללמוד. זה היה בגיל תשע. ובגיל 15 סיימתי את הש"ס פעם ראשונה, ופעם שנייה בגיל 19". ככה סיפר הרב עובדיה. מילה אחת שהרב אמר לו, בגיל תשע, ילד בגיל תשע. מה זה, שטויות נכון? נראה שטויות. אבל אתה לא יודע מה אתה יכול להפוך בעולמות במילה אחת טובה. הרב עובדיה אמר, כל מה שיש לו בחיים, לפעמים הוא מרגיש שזה מהערב ההוא, שהרב נתן לו את הזריקת חיים. ככה הוא אמר.

פחד פחדים, מה בן אדם יכול לזכות. היום היתה ברית מילה פה. חז"ל, איך הם דורשים "כי עליך הורגנו כל היום"? מה זה? זה מילה. אתה אומר לשני מילה רעה, "כי עליך הורגנו כל היום", אתה יכול לרצוח בן אדם במילה רעה. "כי עליך הורגנו כל היום", זה מילה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. דורשים חז"ל: אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, וששון זו מילה. תגיד מילה טובה, אתה יודע כמה אתה עושה ששון? תגיד מילה טובה, אנשים שמחים. חיכים לזה. אתה יודע מה אפשר לזכות? לעולמות, מה אפשר לזכות.

וזו מחיית עמלק. מה עמלק רצה מאיתנו? "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". בורא עולם לא בא להילחם על זה שעמלק הלך והפיל את גדולי הדור. בכלל לא, לא כתוב שעמלק הפיל את גדולי הדור, אז בגלל זה צריך להילחם איתו. לא! עמלק הלך עם אלו, הזנבות, אלו שאתה לא רואה אותם אפילו, אלו שלא חשובים, השוליים של החברה. שם עמלק הפיל אותם. זה בורא עולם לא מוכן למחול לו.

כי אנחנו, אם אתה מרגיש שיש זנבות, זו בעיה גדולה. אתה לא יודע שלפעמים מזנב אחד, ממילה טובה שאתה אומר, אתה לא יודע מה אתה יכול להפוך. עולמות, עולמות.

אני מסיים בסיפור. את הסיפור הזה שמעתי מהרב, אני חושב הרב יזדי. היה פה איזה כנס ביום שאחרי הבחירות, והוא סיפר איזה סיפור בשם הרב נח פלאי.

נח פלאי זה עם הגיטרה, נכון? נח פלאי, אני חושב, עם הגיטרה. כן, הוא סיפר את הסיפור. אני רוצה להגיד לכם, בואו נראה מה זה "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", מה זה זנבות. וואו וואו וואו, נורא נורא.

בזה אני מסיים, בלי נדר. סיפר הרב נח פלאי: "אני בתפקיד שלי הולך לחנוך ילדים. חונך, הולך לכיתות, לוקח ילדים שיש להם קשיים, אני לומד איתם. יום אחד הגעתי לכיתה ח' ואמרתי שאני רוצה לחנוך ילד מכיתה ח', מאיזה תלמוד תורה מסוים. אמר לי המלמד: 'למה שאני אציע לך את זה? אני אציע לך, תיכנס לכיתה, תראה איזה אחד אתה רוצה, אותו תיקח'.

נכנסתי לכיתה. אמרתי, יום ראשון זה לא רעיון, כי יום ראשון כשתלמידים רואים מישהו חדש בכ יתה, אתה יודע, ילדים טובים. חיכיתי שלושה ימים. ראיתי איזה אחד, אוהו, מיום ראשון מפריע, יום שני, יום שלישי, הרס את הכיתה. אמרתי, באתי למלמד, אמרתי לו: 'אני רוצה לבחור ילד'. אומר לי: 'את הוא אתה לא רוצה, נכון?' אומר לו: 'לא, אני רוצה רק את זה'. אומר לי: 'תשמע, אין מה לעשות איתו. כבר שנתיים הוא לא לומד כלום, הוא לא עושה כלום, סתם רק מפריע'. אני אמרתי לו: 'מה אכפת לך? אתה תן לי, אני רוצה אותו. הוא לא יודע כלום בחיים שלו, תן לי, אני אנסה'.

לקחתי את הילד הזה. אמרתי לו: 'תגיד לי, אתה רוצה ללמוד איתי גיטרה?' 'אה, דתי', אומר לי, 'גיטרה? לא יכול להיות. בטח, גיטרה'. 'אה, גמרא כל היום. דתי אומר גיטרה? וואו, בטח. אני, יש לי באוטו עוד גיטרה'. 'יש לך באוטו עוד גיטרה?' 'כן, יש לי באוטו'. ואני אמרתי לו: 'אתה רואה, אני תופס גיטרה ככה, אתה רואה, מתחיל לנגן'. ואני מלמד אותו כמה שיעורים עד שנקשרתי אליו.

אחר כך אמרתי לו: 'אתה רוצה ללמוד איתי חמש דקות תורה? חמש דקות, לא יותר'. למדתי איתו ככה. אחרי איזה שבועיים-שלושה, אני בא לתלמוד תורה יום-יום, אומר לי המלמד: 'אותו תלמיד לא בא. מה קרה?' אמר לי: 'המלמד סילק אותו, זהו, אי אפשר'.

אמרתי לו: 'תן לי את הכתובת, אתה עוד רוצה ללכת אליו? תן לי את הכתובת, אני הולך אליו'. הגעתי אליו בשעה 12, אתה מכיר פה את הרב חיים או לא? עוד לא? תשמע, אני אומר לך, זה אש אש הסיפור הזה. לא איזה סתם סיפור. רק שנבין מה זה הזנבות של עם ישראל.

קיצור, הגעתי ב-12, אני רואה את הבחור ישן. קם, משנה ככה. אני אומר לו: 'מה, לא בסדר עם התלמוד תורה?' 'מה אני אעשה? סילקו אותי, מה אני יכול לעשות?' 'טוב, לקחתי אותך. אמרתי לו, 'בסדר, אתה יכול לישון, אבל יש גיטרה, יש שיעור גיטרה. אבל אין, לא מפספסים שיעור גיטרה. אתה יכול לפספס שיעור גמרא, אבל לא גיטרה, בוא'.

התחלנו ללמוד, התחלתי ללמד אותו לנגן וזה, ואני מנסה להוציא ממנו דברים. אז אני אומר לו: 'למה, למה סילקו אותך? אתה מפריע?' 'כן, אבל למה אתה מפריע?' 'אני אספר לך, בגלל שאני יודע שאתה אוהב אותי מאוד, אני אספר לך'.

'אני הייתי בכיתה ו', יום אחד אני קם בבוקר, אין אבא. אבא השאיר מכתב לאמא. היינו משפחה חרדית, אבא השאיר מכתב, כותב לאמא: אמא, אני אוהב אותך, הכל בסדר, אבל החלטתי לחתוך לכיוון השני. ואבא נסע, לא לקיבוץ באמצע, לקיבוץ שומר הצעיר. ואנחנו בבית לבד, אין מי שיפרנס את הבית. הייתי בכיתה ו', בכיתה ז' גם אמא התקלקלה. נו, מי עכשיו יטפל בבית? מי יכיל את הילדים, מי יכיל, מי ידאג לאחים שלי, לאחיות, מי ידאג להם?'

'אז אני פה בבית, אני מקלח את הילדים, אני מסדר, מכין להם פרוסות, מכין להם אוכל. בבוקר אני קם ב-6:30 להכין את הפרוסות, שולח את כולם לתלמוד תורה, לגנים. אחרי שאני מסיים, אני הולך לתלמוד תורה ללמוד. אז מה אני אעשה? אני לא יכול, הראש שלי גם בילדים, גם באחים שלי, גם באבא, גם באמא. אז מה אני אעשה?'

אומר הרב נח פלאי: 'אני לא עומד בנסיונות שהוא עומד. אני לא עומד בכאלה ניסיונות. זה המפריע, אתה לא יודע באילו ניסיונות הוא עומד'.

דיברתי עם התלמוד תורה, החזירו אותו. עבר עוד איזה שבוע-שבועיים, אני מגיע לתלמוד תורה, הוא לא נמצא. מה לפי החוק? הוא צריך לנסוע גם לאבא שלו, והוא נסע לאבא שלו לקיבוץ. אמרתי לו: 'וואו, תיתן לי את הכתובת'. 'מה, אתה נורמלי? אתה בא לקיבוץ?' אומר לו: 'כן, בא לקיבוץ'.

נסעתי לקיבוץ, הגעתי לפי הכתובת, דפקתי בדלת. מטעמי חיסכון, אבא שלו יצא, אתה יודע, בלי גופייה ככה, עם משהו, יצא מטעמי חיסכון. 'אה, מה? מי אתה? דוס בקיבוץ זה לא מסתדר'. אומר לו: 'אני מלמד את הבן שלך גיטרה'. 'אה, וואו, זה נפלא, גיטרה זה נפלא! קורא לו: בוא, בוא, המורה שלך של הגיטרה הגיע'.

אמר: 'וואו, לא יכול להיות!' זה לוקח את הזה, של הגיטרה. 'בוא נלמד'. טוב, התחלנו, הלכנו לאיזו גינה, אנחנו לומדים גיטרה. באמצע הניגון אני אומר לו: 'ספר לי איזה סיפור, ספר לי איזה משהו'. 'אה, אני אספר לך. אני הייתי שבת עם אבא, שבת יום שישי. הגעתי לאבא. פתאום אבא אומר לי: אני נוסע לאשתי השנייה, אני נוסע אליה. אמרתי לו: אבא, אבל זו לא אמא שלי. איך אני אבוא? אבל זו לא אמא שלי! אמר לו: אז מה, תבוא. אומר לו: לא, אבא. אבל זו אמא שלי, אני לא יכול לבוא'. 'אז מה נעשה, מה נעשה? אבל אין אוכל לשבת'.

אז אבא שלי ירד למכולת, קנה לי סלטים מוכנים, קנה לי הרינג דחוס, ולקח את הכל עם לחמניות, שם לי הכל בתוך המקרר ואבא נסע. נשארתי בבית לבד בקיבוץ. ואני מסתכל ככה, ראיתי מהחלון - חושך. אמרתי, חושך, סימן שכבר הגיעה השקיעה, הגיעה השבת. אני בא לפתוח את המקרר, נזכרתי שאבא שלי לא חיבר את המנורה. אבא לא חיבר את המנורה. נו, מה אני עושה, מה אני עושה? שואל אותו הרב: נו, ומה עשית? אמר: לא עשיתי כלום, נשארתי כל השבת, לא אכלתי כלום. אבא השאיר קליפות של גרעינים, מצצתי את המלח של הקליפות של הגרעינים, שתיתי מים, זה היה כל השבת שלי, כדי לא לפתוח את המקרר, שלא ידלק האור.

"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". אתה רואה את הזנבות? מי יודע מי גדול ממי? מי יודע מי גדול ממי בעולם הזה? נראה לך אתה יודע, כולם אותו דבר. אבל למעלה מי יודע? מי יודע? בן אדם יודע מי גדול ממי, איזה ניסיונות אנשים עומדים, ובמה עומדים ובמה עומדים? ואתה לא יודע. פעולה אחת שאתה עושה, הארת פנים אחת שאתה מאיר פנים - עולמות, עולמות!

אבא לא יכול להשאיר לילדים שלו שום ירושה יותר ממילה טובה. אין ירושה יותר גדולה מזה בעולם. הארת פנים זה נצח נצחים. זו תמחית זכר עמלק. תדע לך שאין דבר כזה קטן, אין זנבות. אין ברוחניות דברים פשוטים, הכל זה עולמות עולמות.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.