שיעור 31

כפתור אחד הציל את כל העיר!

פרשת צו תשפ"ד

תקציר השיעור

התורה חסה על הפושעים ושומרת על כבודם, כפי שניתן ללמוד ממיקום שחיטת החטאת במקום שחיטת העולה. גם אם אדם נפל, ה' עדיין מצפה לעלייתו ורוצה בטובתו.

עירוב הלב בעבודת ה', הרצון לפרוק עול, הוא שורש לחטאים אחר כך, גם כשהם בשוגג. לכן חשוב להימנע ממנו.

מעשים קטנים של חסד כמו תפירת כפתור או דאגה לצרכיו של בחור ישיבה יכולים להציל את כל העיר או שיכולים להשפיע על אדם לכל חייו. חשיבות גדולה למעשים הקטנים שלנו.

צריך לדעת להעריך את הטוב שיש לנו בחיים ולהודות לה' על כך - ילדים, בריאות, שמיעה וכו'. לא להתמקד במה שחסר.

עבודת הניקיון לפסח משפיעה מאוד על החינוך של הילדים והרצון שלהם להמשיך במסורת של תורה ומצוות. חשוב להשקיע בה.

המסר הכללי הוא שה' אוהב אותנו, מייחס משמעות למעשים הקטנים שלנו ורוצה שנשמח ונודה לו על הטוב הרב בחיינו.

הסיפורים בשיעור

בשמחה, הנה הסיפורים מהשיעור של הרב איתן כהן עם כותרות וניסוח מקוצר:

1. כותרת: הבחור שהציל את העיירה בזכות כפתור אחד

רב שמעון שקופ נכנס לדבר עם מפקד הבולשביקים כדי להציל את בחורי הישיבה. המפקד הזכיר לרב שהוא עצמו היה פעם תלמיד בישיבה, והרב טיפל בו יפה ותפר לו כפתור למעיל בחורף. בזכות מעשה החסד הזה, המפקד הורה לחייליו לעזוב את העיירה ובכך הציל את כולם. רב שמעון שקופ אמר שלא ידע שכפתור אחד יכול להציל עיירה שלמה.

2. כותרת: בחור הישיבה ששרד את השואה בזכות תשומת הלב של ראש הישיבה

בחור הלך ברגל שבועיים כדי להתקבל לישיבת רב שמעון שקופ. כשהגיע, הרב דאג לו לאוכל, שינה ותנאים טובים. הבחור למד אצלו רק 3 חודשים לפני פטירתו ותחילת השואה. במהלך השואה, המחשבה על הרב שדאג לו נתנה לבחור כוחות לשרוד, ואחר כך הוציא לאור את כתבי רב שמעון שקופ והפיץ אותם.

3. כותרת: הגנב ששכח לקחת את שקית הכסף

יהודי לקח הלוואה של 200,000 ש"ח והשאיר את הכסף באוטו יחד עם מצלמה. כשחזר, ראה ששברו לו את החלון וגנבו את המצלמה, אך שקית הכסף נשארה. הוא התחיל לרקוד משמחה על הנס הגדול.

4. כותרת: החזרת חוש השמיעה בזכות הודיה לה'

תלמיד חכם גדול איבד את חוש השמיעה וסבל מכך מאוד. הוא התחיל להקפיד להודות לה' כל ערב על הדברים הטובים בחייו. כעבור שבוע, חזרה לו השמיעה כמעט לגמרי ללא כל טיפול רפואי.

תמלול השיעור

שבת שלום מבורך, שבוע טוב. שבועות גדולות, ברכות מרובות. "במקום אשר תשחט את העולה" - מזל טוב לידידנו, קודם כל הרב, אני לא מכיר אותו, הרב נתנאל. שיהיה בשעה טובה, שיהיה סימן טוב ומזל טוב, שיהיה בנין עדי עד בעזרת השם. בית שהשכינה תשרה בתוכו בעזרת השם, עם "מלא כיסך" כן יהי רצון, אמן.

אני אומר לאנשים, אנשים כל פעם מתבלבלים ממני. יש גמרא, אני אמרתי את הגמרא הזאת פעם אחת פה, יש גמרא במסכת ברכות. הגמרא שם אומרת שרבי יוחנן נכנס לבקר את רבי אלעזר בן פדת. ראה אותו שהוא חשוך, אז הרים את השרוול, נהיה אור. ראה אותו שהוא בוכה. למה אתה בוכה? אם משום בנים, אם בגלל שמתו לך הילדים, על זה לא צריך לבכות. למה? "דין גרמא דעלמא". אם משום תורה שלא הפצת - לא נכון, הרבה תורה שנינו. "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים". אם משום מזונות - כותב רש"י: "שאינך עשיר". איזו אמונה היתה לרבי יוחנן, שרבי אלעזר בן פדת לפני שנפטר, על מה הוא בוכה? על זה שהוא לא עשיר?

מה, היית נכנס לרב עובדיה, היית רואה אותו בוכה, היית אומר "למה הרב עובדיה בוכה? סתם, למה הוא בוכה - בגלל שהוא לא עשיר? מה מה מה?" על מה יש לו לבכות? על תורה שלא למד? זה לא רציני. על ילדים שמתו לו? גם לא רציני. אבל שהוא לא עשיר? איזו אמונה! יש כזו אמונה, הטור אומר שזו אמונה. אבל יש כזו אמונה. בכל אופן, זה מה שכתוב. עזוב, גם בלי אמונה, כן טוב שבית יהיה מלא כסף.

"במקום אשר תשחט את העולה, שם תשחט את החטאת". מה הכוונה? העולה נשחטת בצפון של המזבח, באותו מקום שוחטים גם את החטאת. אז למה התורה כתבה את זה ככה? למה התורה לא כתבה במפורש שחטאת שוחטים אותה בצפון של המזבח? למה התורה מדגישה כביכול לחטאת אין מקום? איפה המקום של החטאת? איפה שיש עולה שם יש חטאת.

תראה, אם יהודי אחד היה בא עם הכבשה שלו, מקריב אותה במקום של החטאת, מה כולם היו אומרים? "אה, ראית? הנה הביא חטאת. מה זה אומר?" התורה חסה על הפושעים, לא על מי שצדיק, על מי שכבר חטא התורה חסה עליהם. "לא, תשחט במקום של העולה". מי מביא עולה בדרך כלל? אנשים עשירים, עולה זה התנדבות, זה כליל כולו לה'. צריך להיות מישהו, בן אדם שיביא עולה צריך להיות מישהו שמעניין אותו להביא. וואו, באמת, איזה דבר גדול. אז זהו, התורה חסה על הפושעים.

אם התורה חסה על הפושעים, סימן שאנחנו בעצמנו צריכים גם כן לדעת, גם אם נפלת, תדע שבורא עולם עוד חושב עליך. גם אחרי שנפלת, בורא עולם חושב עליך, שומר על הכבוד שלך, אפילו שכביכול לא מגיע לך. בורא עולם שומר על הכבוד שלך. כמה אנחנו צריכים להתחזק, לדעת עד כמה בורא עולם אוהב אותנו ורוצה בטובתנו.

סיפר לי הרב זמיר שליט"א, הוא אמר שהיה איזה בחור בישיבת חברון שתפסו אותו בגניבה. הבחורים כולם הלכו, כל הבחורים אמרו "כזה בחור אי אפשר להשאיר בישיבה, חייבים לסלק אותו". הרב מאיר חדש אמר "כזה בחור ישאר בישיבה פה, אני אחראי עליו". והוא נשאר בישיבה. אבל הרב חדש גם התקשר להורים שלו, אמר "אני מוכן להשגיח על הבחור הזה חצי שנה, אני מוכן להשגיח עליו, אבל אתם במשך החצי שנה הזאת חייבים לחתן אותו". וככה זה היה. הוא לא אמר לי מי זה הבחור הזה, אבל הוא אמר לי שהיום הוא רב עיר באחת מערי ישראל.

הרב זמיר זכה לקרבה גדולה מאוד מאוד מהרב מאיר חדש, לא קרבה רגילה. הרב מאיר חדש היה לו סך הכל בבית שלו שני חדרים, זה היה הבית של הרב מאיר חדש. לא זה היה בית גדול. ולעת זקנותו הרב מאיר חדש אמר "למה צריך שני חדרים? למה? מספיק חדר אחד, אני ואשתי, מספיק חדר אחד". אז הוא את הבית שלו חתך אותו עם קיר גבס והביא כמה בחורים שישנו בתוך הבית שלו. ואחד הבחורים זה הרב זמיר, שהוא היה ישן בבית עם הרב מאיר חדש.

והוא שאל את הרב מאיר חדש "למה הרב שמר לבחור הזה? הרי כל הבחורים פה מבינים שבחור כזה צריך לסלק אותו מהישיבה". הוא אמר "גם אני הבנתי שצריכים לסלק אותו מהישיבה, אבל אחרי הכל, אם אני אסלק אותו מהישיבה, ההרגשה הרעה הזאת שיש לו, שסילקו אותו מהישיבה, תרדוף אותו כל החיים שלו. לא רציתי. אמרתי חצי שנה אני יכול להתאפק, חצי שנה שגם יחתנו אותו וגם יעיפו אותו מפה, ושלום על ישראל".

הוא גם סיפר לי שהרב מאיר חדש כל לילה היה קם בשעה 3 בלילה, אבל פעמיים בשבוע הוא היה מאחר לתפילה. מה זה "מאחר לתפילה"? הוא בשעה 3 כבר לומד, התפילה התחילה בשבע, הוא היה מגיע בשבע עשרים, שבע וחצי. פעמיים בשבוע היה מאחר לתפילה. אומר "למה? יש בחורים שמאחרים לתפילה. פעמים שבחור מרגיש שאם הוא לא בא בזמן לתפילה, אתה לא שווה כלום. אל תדאג, גם המשגיח, הרב מאיר חדש, גם מאחר לתפילה. אתה יכול להישאר צדיק, אתה יכול להישאר ככה".

והוא סיפר על איזה בחור שלא הגיע לישיבה חודש שלם, חודש שלם לא הגיע לישיבה. והרב מאיר חדש לא ידע מה לעשות. כשהוא הגיע למחרת, הוא קיבל אומץ, הגיע לישיבה. הרב מאיר חדש קרא לאחד הבחורים, "תקרא לבחור הזה". הבחור הזה הגיע, שואל הרב מאיר חדש "תגיד לי, איפה היית אתמול בתפילה?" אז הוא אומר "וואו, הרב מאיר חדש חושב שרק אתמול לא הייתי. רק אתמול, כאילו הוא לא שם לב שלא הייתי חודש פה. אז אני יכול לפתוח דף חדש, כאילו אני לא רשע". הוא חשב שהרב מאיר חדש מסתכל עליו - "אה, הוא כבר רשע, כבר גמרנו, לא הגיע לתפילה חודש". אבל הרב חשב שרק אתמול לא הגעת, בסדר, תודה לה'. הגיע לישיבה, פתח דף חדש, נהיה אחד הבחורים הטובים.

עד שהוא התחתן, לחתונה של הבת, הזמין את הרב מאיר חדש. אמר לו, "הרב מאיר חדש, ביום של החתונה אני רוצה לדבר איתך". הוא הגיע ביום של החתונה, אמר לו "תשמע, אני רוצה ללמד אותך. בבית זה לא כמו בישיבה, בבית אתה לא יכול לישון חודש שלם". אומר לו "מה, הרב יודע?" "בטח אני יודע". "אז למה הרב אמר לי רק 'אתמול איפה היית'?" כדי לתת לך את ההרגשה הטובה. לתת לך את ההרגשה - לא קרה כלום, אפשר לפתוח דף חדש.

"במקום אשר תשחט העולה, שם ישחטו את החטאת". שמה למה? לשמור על הכבוד של החוטאים. אז בורא עולם, למי שכבר נפל, בורא עולם שומר על הכבוד שלו. כמה אנחנו צריכים לדעת שגם אם בן אדם מרגיש "אני לא שווה כלום", בורא עולם רוצה, מצפה לעלייה שלך, שומר על הכבוד שלך.

בנוסף, "במקום אשר תשחט העולה, שם תשחט את החטאת". מה, אתה חושב שהחטאת הגיעה סתם, בחינם? מה, אתה חושב שסתם בן אדם חטא? זה הגיע מעירוב הלב. עולה באה לכפר על עירוב הלב, אותו עירוב הלב שבן אדם חשב לפעמים לפרוק עול, פעם היה לו הרגשה בתוך הלב שלו שבא לו לפרוק עול - "יאללה עזוב אותי". אבל אז הוא אמר "זה אסור, זהו, נגמר". ונראה שבאמת כאילו לא קרה כלום.

לא לא לא, העולה הזאת, העירוב הלב הזה, זה מה שהביא את החטאת. זה מה שבסוף יגרום להביא את החטאת. בסוף זה יגרום שבן אדם שלא במזיד ידליק אור בשבת. מאיפה זה הגיע? מאיפה זה הגיע? זה לא הגיע סתם, בחינם. זה הגיע מעירוב הלב, אותו עירוב הלב שבן אדם רצה לפרוק את העול, משמה הגיע החטאת. משמה הגיע החטאת שבן אדם בסוף באמת נכשל, באמת בשוגג. כדי שבן אדם ידע לא לזלזל גם בעירוב הלב, לא לזלזל בדבר הזה.

ולכן חז"ל אומרים שכיפורים זה כמו פורים. לא יכול להיות, הרי זה לא יכול להיות. איך יכול כיפורים להיות כמו פורים? מה, רצו בפורים לפרוק עול. בפורים מה יש לאנשים? למה אנשים מחייכים יותר מדי בפורים? כי בפורים מותר לעשות הכל, הכל מותר לעשות. יש בפנים הרגשה - מותר לפרוק עול.

אם בן אדם יודע להתגבר בפורים, זה יותר מיום כיפור. יש בך רצון לפרוק עול? ביום כיפור אין כזה, אין ברקת עול, אין שם שום התגברות. בפורים יש עניין לפרוק עול, יש כאב, זה גם הרגשה שכאילו זה הלכה, גם כן, כאילו זה גם הלכה. ובן אדם תופס את עצמו ומתגבר - וואו, זה כמו יום כיפור, זה כמו יום כיפור. כל זה כדי לדעת שמחשבות שבן אדם חושב, הרצונות של בן אדם, מאוד יקרות עד אין סוף.

סיפר רב שמעון שקופ, חזון איש אמר כל עוד שהוא חי, היטלר לא יכול להגיע לשלטון. ביום שהוא נפטר, רב שמעון, באותו חודש, באותו חודש עלה היטלר לשלטון. הוא היה עמל בתורה מאוד מאוד, אבל הוא היה גם ברוסיה, והגיעו הבולשביקים לרוסיה. רוסיה הייתה כולה מהפכות, כל מיני חבורות קמו, כל מיני מפלגות חדשות. כל מי שהיה נתפס בדרך, היו מחסלים אותו. היה שם לא דין ולא דיין. ומי שסבל הכי הרבה, בדרך כלל זה היהודים, ובחורי ישיבות, הם סבלו הכי הרבה, סבלו מזה.

יום אחד הבולשביקים הודיעו לרב שמעון שקופ, הגיעו לעיירה איפה שנמצאת הישיבה, אני חושב אולי בגרודנא. הגיעו לשם, על העיירה. רב שמעון שקופ לא ידע מה לעשות. הוא אמר לבחורים "תתפללו עליי חזק, אני הולך לדבר עם המפקד, הקצין הגדול של הבולשביקים, לדבר איתו שלפחות לא יהרגו את הבחורי ישיבות". לפחות, רק לפחות. ככה.

הבחורים התפללו והוא יצא. הוא יצא, פגש את החיילים, הם כיבדו אותו מאוד, הוא נראה כמו רב גדול. והוא נכנס למפקד, המפקד קם לכבודו - "כבוד הרב". "שב, מה זה שב? הרב לא מכיר אותי?" אומר "לא". "אני התלמיד של הרב." "איזה תלמיד? רב לא זוכר את הבחור ההוא המופרע שהיה בישיבה? המופרע ההוא שהיה בישיבה בתקופה הזאת והזאת?" אמר לו "כן, זה אני, כבוד הרב. אני הייתי בישיבה, הרב יודע, לא למדתי כלום. דאגתי רק איך להפריע, רק איך לא ללמוד, רק איך לא ללמוד. והפרעתי לכולם, והצקתי, והייתי בטוח שהרב יסלק אותי כל הזמן, ואף פעם בעולם הרב לא סילק אותי. אבל זה היה בסדר.

אבל אני רוצה להגיד לרב משהו - אני לא יכול להגיד לחיילים שלי שלא יהרגו את הבחורי ישיבות, כי הם יהרגו אותם. אני רק יכול להגיד להם שיש לנו איזו קריאה ללכת לעיירה אחרת, ואנחנו כולנו נצא מפה". וככה ינצלו. "אבל כל מה שאני עושה את זה, כבוד הרב, זה רק בזכותך. אני רוצה להגיד לך למה. יום אחד הרב עבר במסדרון, והיה חורף, והיה קר מאוד, והכפתור של המעיל נפל לי. בדיוק אתה עברת, ואתה אמרת לי 'וואי, איך ככה? הקור יכנס לך, הקור יכנס לך מלמעלה. בוא, בוא'. לקחת אותי הביתה ואמרת לרבנית 'תתפרי לו כפתור'. והרבנית תפרה לי כפתור, והתחלתי לסגור את המעיל עד למעלה. כבוד הרב, הכפתור הזה עד היום מחמם אותי. אני אגיד לכל החיילים שיצאו מהעיירה ואנחנו נצא".

הרב שמעון שקופ חזר בחזרה, אמר "לא ידעתי שכפתור אחד יכול להציל את כל העיירה". לא רק את הישיבות, לא רק את הישיבה שלנו, את כל העיירה הציל כפתור אחד, שתפרתי לאיזה בחור שלא שווה כלום, כביכול לא שווה כלום. והכפתור הזה, החימום הזה של הלב, נתן לו, נתן לנו לחיות את כל החיים. כל החיים פה - פלא פלאים.

כל אחד מאיתנו ידע שהמעשים שלנו מאוד מאוד יקרים, לא רק יקרים בדיעבד, מאוד מאוד יקרים. לא תמיד מגלים לך את ההשלכות של המעשים שלך.

סיפר איזה יהודי אחד - הייתי בחור ישיבה, סיפור מפורסם, אתם מכירים את זה. גם רב שמעון שקופ אמר אותו, במהירות כי אתם מכירים אותו. על איזה בחור ישיבה, שבישיבה של רב שמעון שקופ היו בוחנים על דף אחד בלבד, אבל אותו דף אתה חייב לדעת אותו ישר והפוך. דף אחד בוחנים, זה מה שיש. אותו בחור לא היה לו כסף לנסוע לישיבה. הוא הלך ברגל שבועיים, שבועיים ברגל. ישן על המדרכות, ישן על הספסלים, ישן והגיע לישיבה. כשהגיע לישיבה, שאל "איפה הראש ישיבה?" הכניסו אותו לראש הישיבה, שאל אותו הרב שמעון שקופ "מאיפה באת?" אומר לו "מהישיבה". "איך באת לפה?" אומר לו "באתי ברגל, שבועיים ברגל". "טוב, אתה מוכן למבחן?" אומר לו "בטח, כל השבועיים הללו למדתי את הדף הזה בעל פה, בעל פה אני יודע אותו חלק".

"טוב, תתכונן". שאלה ראשונה - "מתי פעם אחרונה אכלת אוכל חם?" וואי, אוכל חם, אני חושב לפני איזה חודש, גם בבית לא היה אוכל. הרב שמעון שקופ הכין לו חביתה, לא הייתי מדמיין לעצמי שרב שמעון שקופ יודע להדליק גז, יודע להדליק גז, הכין לו חביתה. "ואני אכלתי, אבל מה זה אכל, לא טרפתי, אכלתי, הייתי רעב ואכלתי את כל החביתה".

"טוב, עכשיו, רב שמעון שקופ, אחרי שנחת הכל, אתה רגוע? יש לי שאלה עכשיו לשאול אותך - מתי פעם אחרונה ישנת על מזרן?" אה, הרב... אולי לפני איזה שבועיים, שבועיים וחצי ככה. הוא לקח אותו בבית של רב שמעון שקופ. היה מיטה אחת בלבד, רק שלו. הוא לקח, סידר את המיטה שלו. הוא אמר לו "בוא תישן". התביישתי, ידעתי שזה המיטה של ראש הישיבה, זה התביישתי מאוד. והוא שם אותי במיטה ונרדמתי. כמה זמן נרדמתי, אני לא יודע כמה זמן נרדמתי, אולי יום, יומיים נרדמתי, לא נרדמתי חמש שעות. כשהתעוררתי, אז רבי שמעון שקופ אמר לי שאני אניח תפילין ואני אתארגן ואני ארד למטה.

אני ירדתי למטה, מה הבחורים לומדים. היה ממש טוב, היו בחורים שלמדו מאוד מאוד טוב. אני אולי אחרי איזה חצי שעה, שעה, רב שמעון שקופ הגיע לבית מדרש. התרגשתי מאוד. ואז הוא עבר בין הבחורים, פתאום הוא הגיע אליי. הוא אמר לי "בחור שמגיע, בחור שהולך שבועיים ברגל להגיע לישיבה, יש לו ספק אם הוא יתקבל או לא... התקבלת!" וזהו. סך הכל למדתי את רב שמעון שקופ שלושה חודשים, שלושה חודשים אחר כך הוא נפטר, ולאחר מכן היטלר עלה לשלטון, פרצה המלחמה.

והייתי בשואה חמש שנים. כל הזמן עלה בליבי רק איך לקחת להתאבד מרוב הייסורים שהיה שם בשואה. לא היה לי אפשרות להישאר חי, לא היה אפשר לשאר חי, הייסורים היו נוראים. אבל כל הזמן עמד לי בראש, כל הזמן עמד לי בראש - מתי פעם אחרונה אכלת אוכל חם? אמרתי, יש אחד בעולם שחשב עליי באמת. בזכותו נשארתי לחיות, בזכותו, רק בזכותו. אומר - נשארתי לחיות.

אחר כך הוא היה עשיר גדול. הוא בעצמו הוציא את כל כתבי רב שמעון שקופ, הוא שהוציא את הכל, את הכל הדר והכל עשה יפה, ופיזר את זה בכל העולם. פיזר את זה. כל זה על מה? על ההתייחסות שבן אדם מתייחס.

אני מסיים. סיפר איזה יהודי אחד - הלכתי לאיזה גמ"ח גדול, רציני, גמ"ח גדול. קיבלתי 200 אלף שקל מזומן מהגמ"ח, 200 אלף שקל, בתיק, מזומן. לא צ'קים, לא כלום, מזומן. שמתי את זה באוטו, במושב ליד הנהג. והיה לי גם מצלמה שמה, היה לי גם מצלמה ליד המושב. אני נוסע בדרך, הייתי מאוד צמא. אמרתי, אני חייב להיכנס לאיזה סופר, לשתות איזה שתייה, משהו אני אקנה ואני אצא. אני יוצא, אני חוזר מהסופר, אני רואה את השמשה של האוטו מנופצת. אתה יודע, הלב שלי פרפר... 200 אלף שקל! בסוף אני נגש, אני מגיע, אני רואה - גנבו את המצלמה, השאירו את התיק. אתה יודע, התחלתי לרקוד. וואי, הלכה המצלמה, תודה לה' שתלך! 200 אלף שקל מזומן לא לקחת לי את זה, לא לקחו. תודה לה'!

מה "תודה לה'"? אבל לקחו לך מצלמה ששווה אלף שקל! מה "תודה לה'"? איזו תודה זה? תודה לה' - זה... לקחו לך אלף שקל! עזוב אותך מ-1000 שקל, יכלו לקחת את התיק, יכלו לקחת...

כל אחד מאיתנו יש לו את זה בחיים שלו. אה, בן אדם הולך, קצת כואבת לו האצבע של הציפורן. איך הוא מרגיש באותו רגע? "אה, לא שווה כלום, הזקנה כבר בגיל 90, קושי הולך. יאללה, איפה אני, מה אני? מה חיי? עפר ואפר". גם שאני חי, איפה, מה, כלום. "למה לקחו את המצלמה?" נכון, לקחו את המצלמה, מסכים איתך. אבל ישאר לך לב - השאירו לך 200 אלף שקל מזומן! למה אתה לא חי?

יום אחד בן אדם, עכשיו אשתו אומרת לו "אנחנו כבר גרים בדירה הזאת כבר 40 שנה. תעשה טובה, פעם ב-40 שנה, אחת ל-60, ל-70 שנה, תצבע את הקירות לפסח. הגיע הזמן, צבע את הקירות. קצת תרגיש, נריח ריח צבע בבית, זה מאוד נחמד. מה, פסח? פסח טוב". ועד שאתה יודע, מצא זמן, צבע את הקירות. אה, באמת נהיה יפה, באמת נהיה יפה.

ואז הוא הולך להתפלל מנחה, ובינתיים הוא חוזר... הילדים מאוד אוהבים לקשקש על קיר יפה, על קיר לבן, זה מאוד יפה. מצאו צבעים וקשקשו על הקיר. וואי וואי וואי, כמה צריך להודות שיש לך ילדים! כמה צריך להודות!

אז נכון, הלכה המצלמה, מסכים איתך. הלך הקיר. אבל יש ילדים. הרבי מלובביץ' אמר לאחד התלמידים שהוא מוכן... יש אנשים שמוכנים לשלם מיליארדים - ככה הוא אמר - כדי לזכות לילד אחד. ככה הרבי אמר, הוא בעצמו לא היו לו ילדים. הוא אמר שיש אנשים שמוכנים לשלם מיליארדים כדי לזכות לילד אחד.

אז בן אדם רואה את הקיר מקושקש... נו מה, אתה עושה צחוק? כמה צריך להודות לה'! הרב אברהם זלמן צוקרמן זצ"ל, הגיעו אליו הנכדים שלו חצי שעה לפני החג. עלו לו על הספות, על המיטות, על הכריות. קפצו לו על המצות שלו, חצי שעה לפני החג קפצו לו, שברו לו אותם. הרב אברהם זלמן אמר: "ריבונו של עולם, אני מודה לך שיש לי נכדים". כמה אנשים מתחננים שיזכו שבבית יהיו חתונות, שמישהו יתחתן בבית, שיהיו נכדים. כמה אנשים מתחתנים ואין נכדים. אל תלכו רחוק, יש פה איזו משפחה, אני לא אגיד לכם מאיזו משפחה, באזור שלנו פה, חמישה ילדים הוא חיתן, אין נכדים. מה אתם חושבים? לא כל אחד זוכה.

כמה בן אדם צריך להסתכל נכון! עכשיו יש ניקיונות, יש עבודה, יש קשיים, הכל יש. עכשיו יש הרבה הרבה ניסיונות. תסתכל, אל תסתכל על המצלמה! אנשים מסתכלים על המצלמה כאילו "וואו, יש לך בתיק 200 אלף שקל, תרקוד!" יש לך ילדים - תודה לה'! יש לך, אתה נשוי - גם תודה לה'! מה "תודה לה'"? כמה כמה בן אדם צריך לחיות בהרגשה טובה, שבן אדם יודע להודות לה'. ישועות הוא מביא על עצמו.

אני מסיים. סיפר הרב הירשמן, השבוע השבוע הוא אמר שהיה איזה תלמיד חכם אחד גדול שביום אחד איבד את השמיעה שלו. איזה פחד זה, איבד את השמיעה. "חרשות נותנים לו דינמה" - כולו אין, לא שמע כלום. הלך לכל מיני רופאים, כל מיני דברים, שום דבר לא עזר. הוא אמר שלפני תקופה הוא החליט שלפני שהוא הולך לישון, הוא מודה לבורא עולם על היום הטוב שהוא נתן לו. על זה שהוא יכול לשבת וללמוד תורה, ושהוא יכול ללמוד תורה, ויש לו משפחה, ויש לו זה. הוא אמר שלפני שבוע חזרה לו השמיעה כמעט במלואה, ככה, בלי טיפולים, בלי כלום. פתאום חזרה השמיעה. ההודעה זה דבר גדול מאוד.

וזה מה שבן אדם צריך עכשיו להכניס לתוך עצמו. מגיע פסח, כבר בראש יש לחץ. כבר יש לחץ בראש. תודה לה' שיש לך על מה להילחץ! תודה לה' שיש לך על מה להילחץ. צריך לנקות את הבית לפסח. מזכירים כל שנה את מה שאמר הרב זלמן שטרנבוך, זה דבר נורא עד מאוד. הרב שטרנבוך אמר - אלה שסגרו את הבית, אלה שאמרו "אבק זה לא חמץ, והבטון לא קרבן עולה ויורד, והילדים לא קרבן לעזאזל", וכל אחד זה... וסגרו את הבית ונסעו לרומניה שבוע שלם, היו ברומניה, חזרו הביתה - הנכדים שלהם התחתנו, חתנו עם נוצריות. ככה מעיד הרב שטרנבוך. למה? כי כל היהדות עוברת דרך הבית. כשרואים איך מחמירים בפסח, ואיך פסח פתאום זה מעניין, והמצווה זה כיף, וזה דבר גדול, דבר נעמד, ואיזה דבר טוב - זה עושה את התורשה של הילדים, שרוצים להישאר בבית של תורה.

יזכה אותנו ה' שנזכה באמת לעבור את הימים הקדושים האלה, ימים קדושים מאוד. נזכה לעבור אותם בהצלחה גדולה. שיגיע בעזרת ה' ליל הסדר, כל אחד ירגיש בעצמו - היה שווה כל העבודה הזאת, היה שווה העבודה.

כמה צריך להודות לה', ויש הרבה על מה להודות, יש הרבה על מה להודות. וכל פעולה קטנה שבן אדם עושה, גם כפתור אחד יכול להציל עיירה שלמה. וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.