שיעור 33

אני לא מוכן שהוא יקח לי את ה"דובי"!

פרשת תזריע תשפ"ד

תקציר השיעור

ההבדל בין "זכר" ו"נקבה" אינו ביולוגי אלא מהותי - "זכר" הוא מי שנותן ומשפיע, "נקבה" הוא מי שמקבל. אלוקים נקרא "זכר" כי הוא תמיד נותן ולא מקבל.

עם זאת, כשאדם נותן צדקה או חסד, הוא נעשה בבחינת "זכר", ואלוקים בבחינת "נקבה" שמקבל ממנו. כמו שנאמר "מלווה ה' חונן דל".

"חונן דל" לא חייב להיות דווקא בכסף - גם נתינת תשומת לב, יחס טוב ומילה טובה נחשבים "חסד". יש הרבה "דלים" גם בתוך הבית והמשפחה שזקוקים לזה.

ניסיונות האדם נמדדים בדברים הקטנים, כמו שיצחק אבינו לא פחד למות אבל פחד שישמעאל ייקח לו את הדובי האישי. הלב והמבחן של האדם הם דווקא שם.

על האדם לחפש את ההשגחה הפרטית גם בדברים היומיומיים הקטנים, ולא לצפות לניסים גדולים. גם בהם יש מסרים והשגחה אלוקית.

לעיתים האדם יכול במילה אחת או במעשה קטן אחד לקבוע את כל חייו - לטוב או לרע. כמו בסיפור על המילה הרעה שגרמה לילד לעזוב את הדת ולהעדר נכדים לאותו אדם.

חשוב לומר תודה ומילה טובה לכל מי שעוזר לנו, גם בדברים קטנים. זה תורם גם לנותן וגם למקבל.

המסר הכללי הוא לתת, להאיר פנים וליחס חשיבות למעשים ודברים קטנים של חסד והכרת הטוב, כי הם גדולים ומשמעותיים בעיני ה'.

הסיפורים בשיעור

סיפור ראשון: הלוואה בערבות ה'

עשיר נתבקש להלוות 400,000 ש"ח לאדם שלא יכול היה להביא ערבים. הלווה הציע שה' יהיה הערב, והמלווה הסכים. כשהגיע זמן הפירעון, הלווה נעלם. המלווה התפלל לה' שבתור הערב ייתן לו זיווג לבתו בת ה-30. תוך 3 שבועות הבת התארסה. כשהלווה הופיע לבסוף לשלם, אמר לו המלווה שה' כבר פרע את החוב. רב פסק שהכסף צריך להינתן לקרן לעזרה לשומרי שמיטה, כי ה' הבטיח לדאוג להם.

סיפור שני: הבן שהעדיף את דובי הילדות על פני הכל

במעשה העקידה, יצחק לא התפתה מהשטן שאמר לו שבמותו לא יהיה המשך לעם ישראל או ששרה אמו תמות. אבל כששטן אמר שישמעאל ייקח את דובי/תכשיטי ילדותו, שם יצחק כבר לא יכול היה לעמוד בניסיון. זה מלמד אותנו שההשגחה הפרטית נבחנת דווקא בדברים הקטנים והיום-יומיים, ולא רק בדברים הגדולים.

סיפור שלישי: בקשת המחילה מ"מוטי השוטה"

אדם סבל מאוד מכך שכל ילדיו לא זכו להפקד בפרי בטן. בליל הסדר הוא נזכר שכילד הוא הטיל את הכינוי "מוטי השוטה" על ילד ששיתק וכולם נטפלו אליו עד שעזב. הוא חקר והבין שזו הסיבה לצרותיו. אחרי מסע חיפושים מייגע ותפילה אצל קבר רחל, הוא גילה במקרה שנהג המונית שלו הוא אותו "מוטי". האיש ביקש את מחילתו והם למדו ביחד לעילוי נשמת אמו של מוטי. תוך שנה נולדו לו 5 נכדים. זה מלמד על כוחה של מילה אחת לבנות או להחריב עולמות.

שבת שלום שבוע טוב. "אישה כי תזריע וילדה זכר", ואם נקבה תלד. כותב בעל הטורים 'זכר' בגימטריה 'ברכה', 'נקיבה' בגימטריה 'בקללה'. טוב שאין פה נשים, טוב שאין פה נשים שלא שמעו, אבל מה לעשות זה כתוב. מה אני יכול לעשות? כתוב בעל הטורים, לא בעל הטורים אצלנו, בבעל הטורים בחומש בראשית "זכר ונקבה בראם", שם מביא בעל הטורים זכר בגימטריה ברכה, נקבה בגימטריה קללה. לא יכול, נכון לא יכול להיות. תשמע, לא יכול להיות. מה היינו עושים בלי נשים?

מה זה לא יכול להיות? טוב, חז"ל, זכר ונקבה זה לא בן ובת. חז"ל זה לא המושג שלנו, זה לא בן ובת. זכר ונקבה זה משהו אחר. זכר זה מי שמשפיע, מי שנותן לאחרים, מי שמשפיע הוא נקרא בגדר זכר. נקבה זה מי שמקבל, מי שמקבל הוא נקרא נקבה. ולכן הגמרא בסוף מסכת קידושין אומרת, "אשריו למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות". מה הפירוש? אשריו למי שבניו משפיעים בעולם, הם זכרים, משפיעים בעולם. אוי לו למי שבניו יודעים רק לקבל, רק לקבל יודעים. לקבל שוב, זה אסון, זה קללה באמת. בן אדם שיודע רק לקבל - קללה. ולכן כל הזמן בתפילות שמתפללים על הילדים מה אומרים? "ריבונו של עולם, תזכה אותנו לבנים זכרים".

אם זה בנים אז בטוח הוא זכר. לא, "בנים" זה הכוונה בנים שישפיעו בעולם, לא סתם בנים. בנים שישפיעו בעולם. הלאה, "זכר ונקבה בראם", גם גדול עולם הוא גם זכר וגם נקבה. חז"ל אומרים הרב עובדיה, הרב עובדיה הוא בן אדם שהשפיע בעולם בצורה שאין בעולם מי שיכול לעשות מה שהוא עשה. אין בעולם מי שיכול לעשות מה שהוא עשה. ועם כל זה הוא צריך את הכלה שלו שתכין לו ארוחת בוקר. בלי זה הוא לא יכול להסתדר. אם הוא יצטרך עכשיו הוא עצמו להכין את ארוחת בוקר, אז הוא לא ילמד. יוצא שגם הוא הוא גם זכר הוא גם נקבה, גם כן זכר ונקבה בראם.

עכשיו פה מתחילה השאלה, אלוקים אין לו דמות ואין לו דמות הגוף, אז אני לא יודע איך הוא נראה. אז למה אני אומר "ברוך אתה"? אולי "ברוכה את"? מי אמר לך שלא טוב להגיד ככה דבר כזה, מאיפה אתה יודע? אין פה שום דמות הגוף. לא באו חז"ל ללמד אותך. לא, זה לא קשור לגוף. אלוקים הוא רק משפיע, כיוון שאלוקים רק משפיע הוא זכר. לכן "ברוך אתה", הוא רק משפיע. ולא אומרים "ברוכה את", כי אלוקים הוא רק נותן. אז באמת בורא עולם כולו זכר כביכול. למה? כי אלוקים הוא רק משפיע לאחרים, הוא לא לוקח כלום. אתה גם לא יכול לתת לו כלום. גם כן, הוא רק נותן לאחרים. יש מציאות שבן אדם יהיה משפיע לאלוקים?

ואלוקים יקבל, שהבן אדם יהיה זכר ואלוקים יהיה נקבה שמקבל? יש כזו מציאות בעולם? היה איזה יהודי אחד שבא לחבר שלו, איזה עשיר אחד, הגיע לעשיר גדול מאוד, אומר לו שהוא צריך הלוואה 400,000 שקל. אומר לו הבן אדם: "בשמחה גדולה, תביא לי ערבים". אומר לו: "אם אני אביא לך ערבים, יתפרסם הדבר שאני זקוק לכסף, או אז הוא לפני פשיטת רגל. אולי אולי פה ישמעו עליי ואני יכול ליפול לגמרי. אני לא יכול לקחת ערבים". אמר לו הבן אדם: "אם אין ערבים, איך אני יכול להביא לך כסף?" אומר לו הבן אדם: "תשמע, יש לי רעיון. תגיד, אלוקים מתאים לך שיהיה ערב או לא?" אומר לו הגביר: "מתאים לי שאלוקים יערוב". אומר לו: "אז אלוקים ערב".

אמר לו: "מתאים". עשו שטר חוב, עשו באמת שטר חוב. כתבו, לווה המלווה, לקח 400 אלף שקל, הכל כתוב. וערב על ההלוואה - הקדוש ברוך הוא. קודשא בריך הוא ערב על ההלוואה. חתמו. זה הסיפור הזה, היה לפני 16 שנים בשנת השמיטה. שלוש פעמים אחורה, אחורה, שלפני שנתיים, היה אחד עוד אחד עוד אחד, היה את הסיפור הזה. אם בן אדם מחתים לך את אלוקים, זאת אומרת שהוא שומר על הרב, הוא שומר על הערב שערב, "אשלם".

הגיע הזמן הפירעון, הוא מתקשר אליו, הוא אפילו לא עונה לו. שהוא עונה: "תשמע, שבוע הבא". הוא לא עונה. עוד שבוע מתקשר, שבועיים, שלוש, חודש, לא עונה. הבן אדם אמר, אם הוא לא עונה, מה זאת אומרת? כח מהכסף, זה מה שאומר.

אחר כך הוא אומר: "למה אני אשכח? יש פה ערב, מה יש פה ערב שחתם פה?" אומר, עמדתי בתפילה, אמרתי: "ריבונו של עולם, אני הלוויתי לבן אדם לפני כמה חודשים כסף, ואתה היית ערב על ההלוואה. אני כסף לא צריך, יש לי בת בת 30, אני צריך שידוך. אני מוחל על החוב, אבל בתנאי אחד - כיוון שאתה ערב, אני צריך שידוך לבת שלי בת 30". שלושה שבועות התארסה, שלושה שבועות התארסה. הערב פרע את החוב.

טוב, עבר חודשיים, הגיע הבן אדם, אומר לו: "בן אדם, הבאתי לך את הכסף". אומר לו: "לא, הערב כבר פרע את החוב". ערב, אמר לו: "איזה ערב? מה אתה עושה צחוק? מה ערב? איזה ערב?"

סיפר לו את הסיפור, "אני הייתי צריך שידוך ושלושה שבועות הגיע השידוך". אמר: "תשמע, זה סגולות, עניינים. מה זה קשור לכסף? אני אשלם לך כסף". אומר: "תשמע, אני לא גובה פעמיים. הבעל חוב כבר נתן את הפירעון שלו. אין, אני לא גובה פעמיים". נו מה עושים עכשיו? הלכו לרבה של קריית ספר שליט"א, אני חושב שקוראים לו הרב ישראל זכר ממן, משהו כזה, תחפשו את האותיות. אבל משהו כזה. קיצור, באו אליו, סיפרו את הסיפור. אמר להם הרב: "נו מה השאלה? הלכה בשולחן ערוך, מה זה פשוט. אם הערב שילם, אז הבן אדם צריך לשלם לערב". אמר לו: "כן, אבל מה המספר חשבון של אלוקים? מה המספר חשבון שלו? כאילו, מה, איך?"

אמר לו: "אתה צודק, מה המספר חשבון של אלוקים? תראה, אלוקים הבטיח שהוא דואג לשומרי שמיטה, הבטיח להם. אז אתה את הכסף הזה תתרום אותו לקרן השביעית. למה? כי הבעל הבית, הערב שלך, הבטיח שהוא צריך לתת כסף לאלו ששומרי שמיטה. אז יש מי שידאג להם. אז אתה צריך לתת הכסף כדי שיהיה יותר שומרי שמיטה".

אז יש בן אדם שיכול לתת לקדוש ברוך הוא? חז"ל אומרים, מה, אני לא זוכר את הפסוק המדויק, אבל אני אומר בערך, אולי זה הפוך, אני רק משנה את החז"ל, אומרים: "מלווה השם חונן דל". אתה רוצה להיות מלווה לקדוש ברוך הוא? איך אני יכול להלוות לו? אני יכול להלוות לקדוש ברוך הוא?

אתה יכול להיות זכר, ואלוקים יהיה נקבה? מה, יש דבר כזה שאתה משפיע לבורא עולם? יש דבר כזה? מי שחונן דל, אם אתה נותן לשני, אתה מרחם על הדלים, אתה מלווה להשם. אבל יותר גבוה מזה אפילו, אתם יודעים, "עבד לווה לאיש מלווה". כשאתה חונן דל, כביכול הקדוש ברוך הוא אפילו כמו העבד שלך כביכול. עד כדי כך, מה זה חונן דל. וואו, בן אדם כמה יכול לזכות, כמה בן אדם יכול לזכות להיות זכר, להשפיע בבריאה.

כל זה בתוך הפסוק שלנו. אחר כך אני ממשיך, "אישה כי תזריע וילדה זכר". "אישה" זה עם ישראל, "כי תזריע" - איך בחז"ל קוראים לצדקות? זורע צדקות. זורע, "אישה כי תזריע", אם אתה נותן צדקות, "וילדה זכר", אתה מתהפך להיות זכר.

אתה מתהפך, האלוקים נהיה נקבה. פלא פלאים. אבל בשבילנו, מה מותר עלינו לעשות? יש הרבה אנשים דלים, לא צריכים את הכסף שלך, לא צריכים. אנשים מחפשים מישהו שיתייחס אליהם. מאוד, כשבן אדם נותן לשני כסף, מה מצפה? מה מצפה הנותן? שיתייחס אליו. הבאתי לך כסף, תגיד לי תודה רבה. אם תגיד לו, "ממש הצלת אותי, הייתי ממש דחוק והצלת אותי", הנותן מרגיש יותר טוב. "אני נתתי לו מילה טובה". הוא מרגיש אני כביכול יותר משפיע עליו. למה? כי הוא מצפה ליחס. יש גם הרבה אנשים דלים בתוך הבית. כמה אנשים בתוך הבית? כמה אישה לפעמים עובדת בתוך הבית ומחכה רק למישהו שיתייחס, יתייחס אליה.

תעבוד, אל תעבוד, אל תעבוד, אבל כמה צריך רק להתייחס - תתייחס. אין לך דל יותר מזה. לך לכל בן אדם בעולם, תשאל אותו מה אתה מעדיף, לקבל כסף או שמישהו יתייחס אליך, או שתקבל כסף ואף אחד לא התייחס אליך? אנשים בוכים מזה.

סיפר איזה יהודי אחד שהוא היה מתארח באיזה מקום, התארח באיזה מקום. הוא הגיע הביתה והוא בכה מאוד. ואשתו שואלת לו: "מה קרה?" אומר: "הייתי בבית כנסת ואף אחד לא אמר לי שבת שלום. אף אחד". איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות שבן אדם נמחק? אף אחד, אף אחד באמת לא חייב לו כלום, באמת. אבל כל בן אדם מאיתנו מחפש שמישהו יתייחס אליו, קצת יחס. זה חונן דל. אתה יכול לזכות להיות מלווה להשם.

נשים מזלזלות, אל תהיה רחוק, אל תלך הביתה. אל תסתכל אומרים לולי רק בתוך הבית שלך, בתוך הבית שלך. כמה אתה יכול לזכות, כמה אתה יכול לזכות. ואנשים כביכול חושבים, אה, זה לא איזו חומרה גדולה. אבל אם אתה אוכל את המצות שזה נעשה אחרי חצות, ולא חצות, חצות של רבנו תם, ואתה יודע, המים שלנו זה לא סתם מים, אתה יודע, ואיזה חומרות על גבי חומרות. אתה מרגיש כאילו וואו. וזה שמה שיש מדרגות יותר גדולות, יש מדרגות יותר גדולות. כל אחד מאיתנו חייב באמת לראות את עצמו, איך אני יכול יותר באמת להכניס את השכינה יותר הביתה. תכניס את השכינה יותר הביתה, זה עצום, זה עצום.

זה מה שמגן על עם ישראל, זה מה שנותן את הכוח שהקדוש ברוך הוא ישרה בתוכנו. זה מה שנותן את הכוח. לכן כל אחד מאיתנו התחזק בזה מאוד מאוד.

דבר שני, שאלו את הרב שטיינמן מה צריך לעשות בכל המושג של פסח? מה עושים? עומד להגיע פסח, ותגיד לי איך, מה אני אמור לעשות מכל פסח? הרב שטיינמן אמר, העבודה בפסח, מתחילת ליל הסדר עד סוף החג, העבודה שלנו להתבונן בהשגחה פרטית. שכל אחד מאיתנו מושגח בהשגחה פרטית.

אז לפני שנגיע להשגחה פרטית בפסח, בוא נתחיל מהיום. וואו, כמה ניסיונות יש בהשגחה פרטית, כמה ניסיונות יש. וואי, לא נגמרים.

את המדרש הזה אני מספר אותו כל פעם, ואני מספר אותו גם עכשיו. אתם מכירים אותו בעל פה, אבל אני חוזר אותו כדי אולי לחזק ביחד. היה אברהם אבינו שציווה לו בורא עולם את העקידה. איזה זה מה שאנחנו אוכלים עד היום. מה שאוכלים עד היום זה העקידה. כל פעם שרוצים לפתוח את העץ שיש רצון להיפתח, זה העקידה. אין משהו אחר, העקידה זה הכל, אין יותר גדול.

השטן החליט שפה לא יהיה. הלך לאברהם אבינו, מה לא עשה לאברהם אבינו? לא עזר, לא עזר, לא עזר. אברהם אבינו היה חזק. אמר: "הלך ליצחק". עזוב, הלך ליצחק, בא ליצחק, אומר לו: "רבי יצחק, מה אתה חושב, שאבא שלך לוקח אותך לטיול? הוא לוקח אותך לשחוט אותך".

אומר לו: "על מנת כן אני הולך. מה חשבת, אני הולך על זה?" תשמע, אם אתה נשחט, אין עם ישראל! כי אלוקים הבטיח, ממך יוצא עם ישראל! אמר לו: "על מנת כן אני הולך". אומר לו: "תשמע, אם אתה בן יחיד, נולדת אחרי 90 שנה. אם אתה מת, אמא שלך מתה!" על מנת כן אני הולך. פתאום השטן אומר לו: "תשמע, אם אתה מת, הדובי שאמא קנתה לך, ישמעאל יקח אותו". פה יצחק אבינו לא עמד. לא, פה לא. "ויאמר אבי, ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" לא, עד פה. עד פה, עד פה. מה זה? נו נורמלי נכון?

במדרש לא כתוב "דובי", לא כתוב "דובי". אני רק אמרתי "דובי", כי הרבה דובי. אבל במדרש כתוב "התכשיטים שאמא עשתה לך". זה הנוסח המדויק, תכשיטים.

שאמא עשתה לך - יקח אותם ישמעאל. יצחק אבינו פה לא עומד, לא עומד, לא עומד. לא יכול להיות, לא יכול להיות! תשמע, עם ישראל ימחק - זה בסדר, עובר את זה. אמא שלו תמות - גם עובר. ישחטו אותו - גם עובר. נו מה, הדובי? לא, זה לא. מה לא?

מה לא אומר הרב אוירבך? כל אחד מאיתנו יכול לעשות מעשים ענקיים. שם אתה לא נמדד, שמה זה לא המדידה שלך. המדידה שלך בדובי, בדובי, במעשים הקטנים האלו. שם זה המדידה שלך, שם אתה נמדד, שם בן אדם נמדד.

יש לך השגחה פרטית או לא? כל אחד מספר, נכון, בעזה, בלבנון, שמה הכל מושגח. מה השאלה? מה שאלה בכלל? אתה יודע. אבל השכן שלך קיבל קמחא דפסחא ואתה לא קיבלת. איזה רשעים אלו, איזה רשעים!

תגיד לי, בשביל חתיכת קמח לפסח כבר אין השגחה פרטית? כבר אין? הרגו שם, אתה יודע, שם בזה הרגו זה 200 אנשים. תשמע, זה מושגח. מה חשבת? מה זה השגחה?

ובן אדם נוסע באוטו, צריך להגיע, צריך להגיע, ופתאום איזה אוטו תקוע לו בכביש. איזה פתאום אתה תגיד, "פתאום אין השגחה פרטית"? פתאום אין השגחה? אין השגחה? אה, במקומות הענקיים בן אדם פתאום השגחה פרטית. פתאום יש השגחה פרטית שהוא מגיע הביתה, והוא נכנס הביתה, והוא שואל את אשתו: "תגיד לי, מה עשית היום?" "לא עשיתי כלום". תגיד, זה גם השגחה פרטית או שזה אשתי? זה כבר לא השגחה פרטית, איזה השגחה פרטית בכלל? זה לא השגחה פרטית, זה לא.

זה הכל בגללה, וגם בגלל אמא שלה. ביחד זה הולך ככה. זה אני אומר לך עכשיו, העבודה שלנו, אל תתייחס לא בעזה, לא מה שקורה שם בלבנון, ולא מה שקורה באיראן. לא מה שקורה, זה לא העבודה שלנו. העבודה שלנו - יצחק אבינו מלמד אותנו, בדובי, בדובי. שמה זה העבודה שלנו. שם זה השגחה פרטית, שם אתה נמדד. אם באמת אתה מאמין בהשגחה פרטית או לא מאמין בהשגחה פרטית. אבל שם זה המדידה של הבן אדם. בן אדם יכול לזכות לעלות למעלה למעלה, יכול גם ליפול למטה למטה.

אני מסיים בסיפור. לפני הסיפור ראיתי ששואלים, למה בנגע צרעת צריך ללכת לכהן? אם יש תלמיד חכם גדול, הוא לא כהן - לא יעזור. לא יעזור, צריך ללכת לכהן.

ואם הכהן עם הארץ, עם הארץ. ואם כהן הוא בגיל 13, אז מה? אם הוא פוסק, פוסק הלכות. למה? כי אתה בלשון הרע. בדרך כלל, בן אדם בלשון הרע, שמדבר לשון הרע, זה נובע מזלזול. הרי למה דיברת עליו לשון הרע? הוא לא שווה כלום, כי הוא לא שווה כלום. זלזול. אז מי שיגרום לו לכל החיים שלו זה הבן אדם הזה.

סיפר איזה יהודי אחד, סיפר איזה יהודי אחד: "חיתנתי שלושה ילדים, שלושה ילדים חיתנתי, אין ילדים. ילד ראשון התחתן - אין ילדים, ילד שני, שלישי, בשידוך הרביעי מתקשר אליי איזה שדכן אחד ומציע לי איזו כלה לבן שלי, כלה. תשמע, היא קצת צולעת". אמרתי לו: "תגיד, אתה נורמלי?

הבן שלי הוא אחד המצטיינים שבישיבה!" אמר לי: "כן, אבל אתה לא רואה שאתם בעלי מומים? אתה בעל מום, אתה לא רואה? שלוש ילדים חיתנת, שלוש חתונות, ואין נכדים. מה זה אומר? אתה לא רואה, זה בעל מום, זה מום".

מה חשבת? סיפר האבא: "הייתי שבור לגמרי. השדכן הזה אמר לי את זה, שבר אותי לגמרי". טוב, בסוף ברוך השם הבן שלי התחתן עם איזו מישהי טובה, ואין ילדים. התחתן גם הבן החמישי, ואין ילדים. ישבנו ליל הסדר, זה הפסח, ליל הסדר. כולם התקבצנו אצל אבא, עשינו את הסדר. ממש לקראת סוף ליל הסדר, אני אומר לאבא, אחד הבנים אומר לאבא: "אבא, תראה מה זה, אנחנו בשולחן של החג, חמישה נשואים, ואין ילד אחד שיפריע פה. אין מי שיפריע".

אומר האבא: "לא היה מי ששבר אותי כמו המילים שהבן הזה אמר לי". הלכו לישון, גמרו את הסדר, הלכו לישון. אני לא הלכתי לישון. אני הייתי בחדר והתחלתי לעשות חשבון נפש. למה השם עשה לי את זה, למה השם עשה לי את זה? אני חושב, חושב, אני לא רוצה איזה משהו מיוחד. חושב, חושב, הגעתי לתלמוד תורה הזה שאני למדתי בו.

הבן אדם הגיע לתלמוד תורה, הגיע לתלמוד תורה. והוא נזכר שבכיתה ו' היה שם איזה ילד אחד, קראו לו מוטי השותק. ילד קטן קראו לו מוטי. מעולם לא דיבר, לא בשיעורים, לא בהפסקות, כלום לא דיבר. ויום אחד הוא בשיעור הצביע. לא יכול להיות, מי הצביע? הוא לא יכול לדבר. לא יכול להיות, הוא הצביע.

הרב שאל איזו שאלה, והוא הצביע. כשהוא הצביע, אז הוא ענה את התשובה, וזאת הייתה תשובה שטותית, שטותית. אז אני אמרתי, במקום "מוטי השותק", צריך לקרוא לו "מוטי השוטה". ואתה יודע, כדיוק שהילדים יצאו להפסקה, וכולם רדפו אחריו, "מוטי השוטה, מוטי השוטה", ורצו אחריו כל ההפסקה. ככה עבר עד שהתלמיד כבר לא יכול לסבול את הכול, עזב את התלמוד תורה, עזב. הגיע לתלמוד תורה אחר.

ויום אחד אני פוגש את אחד התלמידים שלומד שמה, אומר: "אתה יודע, הגיע איזה תלמיד שלמד אצלך בתלמוד תורה, הגיע אלינו. איך קוראים לו? קוראים לו מוטי". אה, מוטי. אנחנו אמרנו לו כל הזמן "מוטי השוטה".

וגם שם בתלמוד תורה הזה, רדפו אחריו כל הילדים, "מוטי השוטה, מוטי". וגם שם הוא עזב. ככה הוא עזב כמה תלמודי תורה ונעלם. אמרתי, זה, פה טמון, פה כל הבעיה. אבל איפה אני אמצא אותו? זה מינימום עבר 50 שנה. מאיפה אמצא כזה בן אדם?

התקשרתי למנהל של התלמוד תורה, שאלתי אותו: "עם כל הקלסרים כל הקלסרים של התלמוד תורה קיימים?" אומר לי: "הכל קיים בתוך המקלט למטה, תחפש".

אמר לי הבן אדם, לקחתי את המפתחות, חול המועד, ירדתי למטה לחפש. איך אני אמצא? אמרתי, כשאני אראה את השם שלי, אז אני אדע שזה הכיתה שלי. וככה אני עובר, שנה קלסרים וקלסרים, ואבק ולכלוך, עד שבסוף מצאתי את השם שלי.

ואז ראיתי גם את מוטי רחמן, זה השם של הילד הזה. הנה הוא, נמצא פה. לקחתי את הכתובת, את הטלפון. נסעתי, מתקשר, החליפו, החליפו, החליפו כתובת. עברו דירה, בכלל לא נמצאים פה. התקשרתי לכמה אנשים, לא מצאו אותו.

לקחתי חוקר פרטי. חוקר פרטי - חיפשתי את הבן אדם הזה. "תהפוך את העולם, תחפש את הבן אדם הזה". הוא התקשר, הפך, איפה הוא לא חיפש אותו? בחברה קדישא, חי, מת, בארץ, בחוץ לארץ. הבן אדם לא נמצא, לא נמצא. לא בארץ, לא בחוץ לארץ. נעלם הבן אדם. מה עושים?

נסע לרבי דוד אבוחצירא. אמר לרבי דוד אבוחצירא: "כך וכך הסיפור. הרב, מה אני אמור לעשות?" אמר לו רבי דוד:

היחידה שיכולה להבין אותך זה רק רחל אמנו. כי היא גם הרבה שנים לא היו לה ילדים והיא יודעת מה זה הצער בילדים. "לך לרחל אמנו, תקרא שם את כל התהילים, אולי זה יעזור".

אמר: "הגעתי הביתה, אמרתי לילדים שלי, 'אתם רוצים להצטרף איתי? אנחנו עושים משמרת אצל רחל אמנו, קוראים את כל ספר התהילים כל הלילה, ובבוקר נתפלל בנץ וניסע. מישהו רוצה להצטרף איתי?'" הצטרף איתי החתן ועוד בן אחד וחתן אחד. הצטרפו איתי ונסענו.

לקח לקרוא את כל ספר התהילים, מחצות עד הבוקר, קראתי אותו בדבקות מילה במילה, בניגון, בחיות. גמרתי, סיימנו. התפללנו תפילת שחרית. האוטובוס היה צריך להיות עוד איזה חצי שעה, אבל כבר הייתי עייף מותש מהתהילים ומהבכיות.

אני אקח מונית, קח מונית, נגיע הביתה ושלום. לקחנו מונית, אנחנו נוסעים בדרך. הבן שלי אומר לי: "אבא, תראה מה עשינו. הפכת את העולם, מוטי הזה נעלם. לקח את החוקר פרטי, מאזה נעלם. קרא, אתה פה אתה פה ברחל אמנו, קראנו כל ספר תהילים. ומוטי רחמן הזה נעלם?"

אומר: "פתאום אני רואה את הנהג מסתכל עליי. אני מסתכל עליו. אני אומר לו, 'אתה זה מוטי רחמן?' הוא אומר לי, 'כן'. אומר לי, 'אתה זה יוסי?' אמרתי לו, 'כן'. אמרתי לבן ולחתן שירדו.

אמרתי לו: 'תשמע, כך וכך הסיפור'". אומר לי הנהג הזה: "לא מוחל לך לעולם, אני לא מוחל לך. גם אמא שלי לא מוחלת לך, לא מוחלת בכלל.

הייתי ילד מוצלח, הייתי ילד טוב. רדפת אחריי בכל מקום שהלכתי, עד שבסוף פרקתי עול, הלכתי לצבא, קלקלתי לגמרי. כמה אמא שלי בכתה עליי, כמה אמא בכתה עליי, לא עזר שום דבר. הלכתי והייתי בצבא. היה שם איזה אחד קראו לו אילן רומנה, היה מפקד כזה גדול. כשהוא מת, מת במלחמה, החלטתי שאני קורא לשם שלי אילן רומנה. אני קורא את השם שלי על שמו. ולכן אני היום אין לי את השם הזה, יש לי שם אחר לגמרי".

התחלתי להגיד לו, התחלתי לבכות לו, לספר לו את כל הסיפור. אומר: "תשמע, אני יכול למחול לך. מה זה יעזור? אבל אמא לא מוחלת, אמא לא מוחלת". אמרתי לו: "אתה יודע מה, בוא נעשה משהו אחר.

בוא נלמד כל יום שעה ברציפות, נלמד מסכת ברכות. נלמד כל מסכת ברכות לעילוי נשמת אמא. אולי בזה אמא תמחל לנו".

התחלנו ללמוד כל יום, הוא שמח מאוד, גם אני שמח. התחלנו ללמוד כל יום מסכת ברכות. נפגשנו והיינו לומדים כל יום מסכת ברכות. הגענו לעשות סיום מסכת, אני שואל אותו: "תגיד לי, מתי זה ההזכרה, היארצייט של אמא שלך?" "תשמע, אני לא יודע. אני אסתכל בטלפון לפי התאריך. אני לא כך יודע בדיוק מה זה התאריך העברי".

הוא אומר, אני מסתכל, מתברר שהפטירה של אמא זה היום, זה הפטירה של אמא, היום. אומר לו: "תראה, אנחנו כבר לומדים למעלה משנה. אם

בורא עולם גלגל שהסיום יהיה בדיוק בפטירה של אמא, סימן שזה אות משמים, שגם אמא מוחלת לנו". הוא אומר: "אתה צודק, אני מוחל לך, אמא מוחלת", ובזה נגמר.

אומר, שנה לאחר מכן היו בבית חמישה תינוקות, חמישה תינוקות היו בבית. פעמים שבן אדם יכול ברגע אחד, ברגע אחד, להרוס את החיים שלו לגמרי. ופעמים שגם ברגע אחד אתה יכול לעלות עד למעלה - במילה אחת טובה, אתה הופך להיות חונן דל. חונן דל - אתה מלווה להשם.

העבודה שלנו עכשיו, כל אחד מאיתנו, תכניס השגחה פרטית בחיים שלך, של היום יום, של היום יום. בחיים שלך של היום יום. אני מסיים, זהו.

עוד דבר אחד אני מסיים. אני כל

שנה מזכיר את זה, גם עכשיו אני רוצה להזכיר את זה. לפני עשרות שנים, היה ארגון "יד אברהם" שהיה נותן כסף לאברכים. יום אחד הוא פרסם ביתד נאמן, לא זוכר את המספרים המדויקים, אבל אני אומר בערך: "חילקנו ל-15,000 אברכים קמחא דפסחא. לא קיבלנו מכתב תודה אחד משום אברך. אנחנו לא צריכים מכתב תודה, אבל אנחנו הולכים לתורמים, התורם שואל אותנו: 'מי אמר שהכסף הזה הולך לאברכים? אולי זה הולך אליך?'" אם היה לי מכתב$ תודה, היה לי יותר כסף לעזור לאברכים.

כל אחד מאיתנו מקבל קמחא דפסחא, כל אחד מקבל איזו עזרה מההורים, מהאחים, מהסבתות, מהאנשים, מהשכנים, לא משנה.

מה אתה גם מתייחס להם, לומר מילה טובה? תגיד מילה טובה! אנשים מחכים למילה טובה. אתה לא יודע כמה מילה טובה תשפיע עליך, תשפיע על אחרים. גם כן, כשאתה תתן מילה טובה לאחרים, ישפיע גם הרבה על אחרים. לכן כל אחד מאיתנו ידע, עכשיו העבודה שלנו - להאיר פנים.

פחות חמץ, פחות נקי, לא נקי. חז"ל אומרים, אם זרקת חמץ בחוץ סתם, העורבים אכלו אותו. אז אני בטוח שאשתך מנקה יותר מהעורבים, עם כל החומרים שהיא שמה, עם כל הכלור. בטוח, יותר מהעורבים 100%. יותר מהעורבים. אז אם העורבים כבר ניקו, אשתך מנקה, עזוב. אתה אפילו לא צריך אפילו ביטול. לא צריך, תעשה ביטול, אבל עם הארת פנים, עם חיוך. ולא לשכוח לקנות מתנה, "ושמחת בחגך". והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.