שיעור 40

המעשים שלנו הם נצחיים!

פרשת בחוקותי תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. כוחה של מילה טובה

דברי חיזוק ועידוד יכולים להשפיע באופן עמוק ומשמעותי על חייהם של אחרים. לעיתים, מילה טובה אחת יכולה לשנות את מסלול חייו של אדם ולהוביל לדורות של יהודים שומרי תורה ומצוות.

2. ההשלכות הנצחיות של מעשינו

כאשר אדם עושה מעשה טוב, גם אם הוא נראה פשוט וקטן, הוא לעולם אינו יודע מה תהיינה ההשלכות וההשפעות העצומות שיכולות לצמוח ממנו. ההשלכות של מעשינו הן נצחיות ובעלות חשיבות אדירה.

3. לעשות מצוות בלב שלם

כשאדם עושה מצווה, עליו להשתדל לעשות זאת בלב שלם ובכוונה אמיתית. כך הוא יכול לזכות להשפעה עצומה ולהשלכות נצחיות, הרבה מעבר למה שהוא מודע אליו בזמן המעשה עצמו.

4. חשיבות העמל בתורה

מתקרבים לחג מתן תורה, וזו הזדמנות לכל אחד להתמסר ללימוד התורה בהתלהבות. עמל התורה אינו חייב להיות דווקא עם קושי ולחץ, אלא יכול להתבטא בלימוד מתוך הנאה ובהשקעת זמן משמעותית ורצופה בלימוד.

סיפורים בשיעור

1. נער שחזר בתשובה בזכות חיבוק של רב

סיפור על נער שהחליט לומר קדיש על אביו למרות התרחקותו מהיהדות. כשהגיע לבית הכנסת, הרב חיבק אותו ואמר לו מילות עידוד. החיבוק גרם לנער לחזור בתשובה ולהקים משפחה גדולה של 5,000 צאצאים שומרי תורה ומצוות.

2. הצלת עתיד עם ישראל על ידי שכנוע של רבנית

אמא אחת רצתה להוציא את בנה, חיים, מהישיבה כדי שיעזור בפרנסת המשפחה בתקופת עוני. רבנית שפירא שכנעה אותה במשך שעה שלמה לא לעשות זאת. בזכותה, חיים הפך לגדול הדור - רבי חיים קמיל, ותלמידו בישיבת מיר הפך להיות ראש הישיבה - רבי נתן צבי פינקל.

3. הרב עובדיה יוסף: תלמיד חכם בזכות מילה טובה

כשהרב עובדיה יוסף היה בן 9, הוא פתר קושיה עבור רב בשם עבודי בבגדד. הרב עבודי אמר לו שהוא יהיה תלמיד חכם גדול. בזכות מילה זו, הרב עובדיה החל ללמוד בשקידה עצומה וסיים את הש"ס פעמיים עד גיל 19.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. רק להגיד יישר כוח לרב ישורון, הוא לא נמצא פה, אבל בזכותו ממש יש הרבה זיכויי רבים. באמת הרבה זיכויי רבים היה החודש הזה ב'קול הלשון'. כל חודש מתאפס, החודש הזה היה ממש החודש הכי משובח שיכול להיות. איני יודע למה, אבל כל זה בזכותו. מאז שהוא שם את השיעור ב'קול הלשון' מתחילה להיות שמיעה גדולה מאוד, וממוצע כל יום בין שלוש לחמש שעות. כן, פלא פלאים, חוץ ממה שיש במחשב.

יש פה איזה אחד מהמתפללים פה, הוא לא נמצא פה עכשיו. הוא סיפר לי שהוא טס לארצות הברית לעשות התרמה לכולל שלו. אבל הוא אומר: "אבל איך אני אעשה שיעורים? אני בארצות הברית, איך אני אפסיד?" אז נכנסתי למחשב, ביקשתי מישהו שם בארצות הברית, מהמחשב נכנסנו למחשב וראיתי את השיעורים שלך ונהניתי. גם כן, אתה רואה, גם הייתי בארצות הברית וגם שמעתי את השיעורים. ככה הוא סיפר.

אז יישר כוח לרב ישורון, באמת זיכוי הרבים גדול מאוד. באמת זה כוח גדול מאוד. גם יישר כוח לרב נדב מרום על ספר התורה שהכניס. איזה דבר, איזו שמחה זו! שמחה גדולה ממש, הוא עשה שמחה גדולה בלב, מאוד מאוד מאוד.

המדרש כותב, מדרש הזה, אתם מכירים אותו, אבל אני רוצה לחיות אותו בצורה אחרת לגמרי. אמר רבי יצחק: בא הכתוב לומר לך, שכשאדם עושה מצווה - יעשנה בלב שלם. אתה עושה מצווה? אתה כבר עושה? תעשה אותה בלב שלם! למה, מה הבעיה? כאילו ידע ראובן שכותבים עליו "וישמע ראובן ויצילהו מידם" - על כתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו ידע אהרון שכותבים עליו "ורכה ושמח בלבו" - בתופים ובמחולות היה יוצא לקראת משה רבנו.

ואילו ידע בועז, זה בשבילנו עכשיו, זה בועז בפרשה שלנו. אילו ידע בועז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו "ויצבט לה קלי", עגלים פטומות היה מאכילה. אני עכשיו רוצה לחיות את הסיפור עם אהרון והסיפור עם בועז. ראובן, אין לי פשט בזה.

אבל יש לי פשט, בורא עולם משכנע את משה רבנו שבעה ימים: "בוא תגאל את עם ישראל, שבעה ימים תתחנן לפניו, בוא תגאל אותו". אומר לו: "היום, מחר, לא רוצה". אולי ככה כל פעם תירוצים. משה רבנו לא רוצה לגאול את עם ישראל שבעה ימים. יום אחד הוא אומר לו: "מה אני, מה אני בחיים שלי, אני לא יודע לגאול". יום אחד הוא אומר: "אומר לו, שלח נא ביד תשלח". יום אחד הוא אומר לו שהוא מגמגם. אז הוא אומר לו: "טוב, אתה תדבר לאהרון, אהרון הוא יסביר את הכל". יום אחד, כל פעם, ביום האחרון אומר לו משה רבנו. כותב המדרש: "אם אתה לא גואל, אין גואל אחר. אין גואל אחר. זה לא, אתה יודע, אתה לא רוצה, טוב, ניקח מישהו אחר". אין גואל אחר. "תגיד לי, אתה הולך או לא הולך?" "אם לא הולך, לא הולך". "אבל אין גואל אחר! למה אתה לא הולך?"

"תראה, עד היום אהרון אחי הוא היה הנשיא בכל מצרים. איך ייתכן שאחיו הקטן עכשיו יבוא ויגיד לו 'זוז הצידה, אני עכשיו במקומך'? אני לא פוגע באחי, בגלל זה אני לא הולך".

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תדאג, זה הבעיה שלך? אל תדאג, 'וראך ושמח בליבו'". ומשה רבנו הלך. כשאהרון חיבק את משה רבנו ונישק אותו, הוא חשב שכל כלל ישראל טמונים בחיבוק הזה. מה הוא חשב? בסדר, אחי, לא ראיתי אותו 60 שנה, אני עכשיו מחבק אותו, אוהב אותו. חשבת שכל כלל ישראל, לא אתה, כל כלל ישראל במה טמונים? ב"וראך ושמח בליבו". זה אהרון לא ידע.

הוא ידע שזה חסד להגיד מילה טובה, זה דבר טוב. בסדר שכל כלל ישראל פה טמונים בזה? זה לא יכול להיות. זה אהרון לא ידע. מה שאנחנו פה נמצאים, זה בזכות החיבוק של אהרון הכהן. כל כלל ישראל שיש היום, בזכות מי זה? כל זה "וראך ושמח בליבו". אם הייתי יודע, אומר אהרון הכהן, שמעשה שאתה עושה, ההשלכות שלו כאלו ענקיות, אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לזכות.

סיפר איזה בחורצ'יק אחד. היתה איזו השכלה וההשכלה סחפה את כולם, השם ירחם. גם הוא הדרדר, בנוסף הוא גם היה יתום. היה יתום, לא היה מי שיחזיק אותו, לא היה מי שיטפל בו. והוא ככה הדרדר. יום אחד, הוא נזכר שאבא שלו אמר לו לפני שהוא נפטר, אבא שלו ביקש ממנו שלא ישכח להגיד עליו קדיש. ופתאום הוא התעורר בבוקר אחד, הוא נזכר: "וואי, זו הפטירה של אבא שלי היום. אני חייב, אני חייב להגיד קדיש. אבל מה, אני אגיד קדיש, אם אני אבוא לבית כנסת כולם יגידו לי 'תחזור בתשובה, איך אתה מתנהג, איך אתה נראה'. לא רוצה לבוא לשמוע את הדברים האלו. אני אבוא דקה לפני 'אנו נשבח', קדיש האחרון, אני אומר קדיש ואני בורח".

באמת הוא הסתובב, מצא איזה בית כנסת. הוא נכנס, חיכה לקדיש, אמר קדיש כמו כולם. הוא בא לצאת, כשהוא בא לצאת רב העיר, הרב יצחק לוי, הרב יצחק דב הלוי, כן, זה השם שלו, הרב יצחק דב הלוי, ניגש אליו, חיבק אותו והוא אמר לו: "אני כל כך מקנא בזכויות שיש לך. כל האנשים כמוך מזמן התפרקו לגמרי, הלכו, ואתה עוד שומר את המסורת, ואתה עוד אתה בא להגיד קדיש על אבא, ואתה עוד שומר, ואיך אתה גם אמרת את זה באיזו צורה יפה, אמרת את זה, כל כך נהניתי". ככה הוא מדבר איתו, רק להסביר לו דברים, לעודד אותו.

הבחורצ'יק הזה כל כך נשבר מהמילים שהרב אמר לו, נשבר, ואז הוא החליט שזהו, צריכים לפתוח דף חדש בחיים. צריך לפתוח דף חדש בחיים. והתחיל להתעלות, התחיל להתעלות. אחרי כמה זמן נכנס לישיבה. שנתיים לאחר מכן התחתן עם כלה צנועה, יראת שמיים. התחתן, נולדו להם 13 ילדים.

אחרי 150 שנה, מספר אחד הצאצאים, אומר: "אני מהצאצאים של אותו ילד, של אותו נער הזה". יש היום לסבא ההוא, סבא רבא ההוא, 5,000 צאצאים, כולם שומרי תורה ומצוות. מתוכם יש גם כמה רבנים ענקיים, אדמו"רים גם יש. כל זה יצא מתוך כל זה. כל זה מאיפה יצא? מאותו חיבוק שרב העיר שמה חיבק אותו ואמר לו מילה טובה. זה אהרון לא ידע. אהרון לא ידע לפעמים את ההשלכות של המעשים שלך, אתה עושה איזה מעשה, מה אתה חושב? בסדר, מעשה טוב, זה יהיה. אתה יודע איזה השלכות יכולים להיות אחרי 150 שנה, 5000 צאצאים? כולם שלך ממה? מרגע של התבוננות, רגע אחד קטן. אתה הופך עולמות.

סיפרה איזו אמא אחת, המצב היה עניות, בתקופה התקופה שלנו, תקופה שלכל המדינה היתה עניות נוראה, נורא נורא. לא עניות רגילה. אנשים שחיו בדור הקודם לא יכולים לשמוע את הזמן הזה שהיה, כי באמת היתה עניות. אנשים עבדו יום שלם רצוף רק כדי לזכות להביא לחם הביתה, רק לחם. מי דיבר על מותרות?

קיצר, האמא החליטה שהבן שלה צריך לצאת לעזור לאבא. אין מה לעשות, הוא בחור ישיבה קטנה, הוא למד בישיבת תפארת צבי. צריכים להוציא אותו מהישיבה לבוא לעזור לאבא. הוא נקרע. הלכה לכיוון הישיבה, בדרך פגשה אותה הרבנית שפירא. איני יודע מי זו הצדיקה הזו. פגשה אותה הרבנית שפירא, אמרה לה הרבנית: "לאיפה את הולכת?" שואלת אותה: "לאיפה את הולכת?" "וואלה, אין לנו בבית מה לאכול. אבא בקושי מכניס פרנסה הביתה, חייבים שמישהו יעזור לו. אז אני באתי להוציא את הבן שלי חיים מהישיבה שיעזור לאבא לעבוד". היא שכנעה אותה שעה שלמה, מדברת איתה: "לא כדאי לך, זה יעבור, זה יחלוף. נכון יש רעב, לא כדאי". ומשכנעת אותה: "יודעת לך, זה יהיה לך גם זכויות שיש לך כזה בן לומד תורה בשעת חרום". הסבירה לה גם את הצד פה, צד שם. הסבירה לה עד ששכנעה אותה. שעה שלמה.

אחרי שעה שלמה, גנזה את התוכנית, חזרה בחזרה הביתה. כדרך נס, הבחור הזה, חיים, פתאום עבר עליו רוח טהרה מאמצע שיעור ב', ופתאום הפך להיות אחד השקדנים של הישיבה. לא זז מהסטנדר שעות על גבי שעות. כשהוא יצא מישיבה קטנה, היה לו כבר כמה מסכתות ביד בעל פה. הוא התקבל לישיבת מיר. הוא נכנס לישיבת מיר, והרב ראש הישיבה, שאיני זוכר את שמו, אמר: "השפיץ של הישיבה שיש לנו בכל הבחורים, זה הבחור הזה, חיים". הוא היה לומד כל יום 10 שעות רצוף, רצוף, בלי להפסיק. יום יום, לא רק לומד, ידע ש"ס בעל פה.

יום אחד הגיע בחור ממקום רחוק, מחוץ לארץ. הבחור הזה בא לי שיבה רק ללמוד איזו תקופה, כמה חודשים ולעזוב, זהו, לעזוב לעסקים. הוא לא בשביל ללמוד תורה. הראש ישיבה אמר: "נצמיד אותו לחיים". אמר לו: "חיים, יש לך פרויקט, זה הבחור הזה שלך. קח אותו, תרים אותו". ובאמת, לקח אותו, הרים אותו, והבחור הזה ראה איך לומדים, קיבל חשק ואהבה בלימוד התורה, והפך להיות אחד המתמידים בישיבה, ושניהם הפכו להיות המתמידים בישיבה.

הבחור הזה, חיים, זה רבי חיים קמיל, שהיה המתמיד של העולם. היה ראש ישיבה, היה ראש ישיבה באופקים. גם כל אופקים היו מתייעצים איתו. היה גאון הגאונים, ממש גאון הגאונים. ידע את כל הש"ס בעל פה. הבחור הזה שבא איתו, זה שבא, שהוא חיזק אותו, זה ראש הישיבה של מיר שנפטר לפני 10 שנים, רבי נתן צבי פינקל. זה שיש את התמונה שלו בכל לבבך, זה שהיה לפיד אש. לא זוכר את השם שלו. זה הבחור הזה שתפס אותו ורומם אותו.

וכשהוא נכנס להיות ראש ישיבת מיר, הוא אמר: "צריך להרים את הישיבה, אי אפשר שהישיבה תישאר רק עם 400 בחורים. צריך שיהיה 1000 בחורים". והוא פתח את הישיבה, והישיבה התרוממה, עד היום הישיבה כזו ברמה, ופתח עוד סניפים. כל זה הבחור הזה עשה.

וכל זה למי שייך? לרבנית שפירא, ששכנעה את האמא שלו: "אל תוציא את חיים מהישיבה". בן אדם עושה איזה מעשה, אילו ידע אהרון. אם אהרון היה יודע שבחיבוק שלו כל כלל ישראל טמונים בזה, את זה הוא לא ידע. הוא לא ידע את זה.

אילו ידע בועז, זה הפרשה שלנו, עכשיו הזמן שלנו. אילו ידע בועז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו "והצבות לכלי העגלים פטומות" - היה מאכילה. אתם יודעים ההבדל ביניהם? לא היה הרבה הבדל ביניהם. השידוך שהיה הכי מוצלח שיכול להיות, זה השידוך בין בועז לבין רות. מה ההבדל? אפס אחד, זה ההבדל ביניהם. זה היה רק אפס. הוא היה בן 400 והיא היתה בת 40. זה כל ההבדל. לא משהו רציני, רק אפס אחד. זה לא משהו זה. גדול, אבל זה השידוך שהיה.

שרות היתה בת 40, ככה מביא המדרש, והוא היה בגיל 400. איזה יופי! השם מעשר, עשה חסד, גלגל השם. רות הגיעה לשדה של בועז לאסוף שם, ללקט את החיטים. עכשיו, מה זה ללקט חיטים? אתה יודע, היא בת מלכים, מה זה ללקט חיטים? בשבילה זה כזו גיחה. אבל היא באה ללקט. אחרי שהיא סיימה, אז בועז נתן לה שש קליות. חז"ל אומרים נתן לה משהו, כליות, נתן לה משהו קטן. וגם הוא אמר לה: "תדעי לך שאת יכולה להתחתן עם כל ישראל. את יכולה לבוא. למה? כי אצלנו כבר אמרו 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית'. את יכולה להתחתן".

כשהיא חזרה לנעמי, נעמי אומרת לה: "נו, איפה היית היום?" אז היא סיפרה לה: "הייתי אצל בועז, וגם הוא אמר לי שאני יכולה להתחתן". נו, אז היא אמרה לה: "נו, מצוין! ענווה הגפן וענווה הגפן, דבר נעו מתקבל. תתחתני איתו!" וככה היה.

עכשיו, מה אתם חושבים, לבועז היה 60 ילדים, אבל הוא לא השאיר זרע אחריו. כל ה-60 ילדים, כולם מתו. אתם יודעים איזה בית שוקק חיים זה 60 ילדים? איזה בית זה! אתה עוד לא מספיק, איך אומרים, לעשות ברית מילה, יש פיג'ון לבן, יש אחר כך בר מצווה, ויש חתונה באותו יום. איזה דבר זה! איזה בית זה, 60 ילדים. כולם מתו. אחרי החתונה, כל ילד שהתחתן, אחרי תקופה נפטר, לא השאיר אחריו זרע.

למה? כותב המדרש, כשמנוח חילק הזמנות לכולם, לא מנוח, בועז חילק הזמנות לכולם, לכולם הביא הזמנה, חוץ ממי? חוץ ממנוח, אבא של שמשון. הוא לא הביא לו הזמנה. למה הוא עשה משהו טוב? כאילו הוא לא הוא לא בא להפריע לו, אבל הוא אמר: "תראה, כל אחד יש לו ילדים. אתה מזמין אותי, אני מזמין אותך. אתה בא בשמחה שלי, אני בשמחה שלך. אבל מנוח לא יכול לבוא לשום שמחה, אין לו ילדים. אני אזמין אותו - נו, ומתי הוא יזמין אותי, מתי? אז אני לא, לא נעים לי. אני רק מזמין אותו והוא לא, אני לא יכול, אז אני לא מזמין אותו". אז כל פעם בועז עובר, נותן לכולם הזמנות, ולמנוח לא נותן הזמנה. כל הזמנה דוקרת אותו, כל הזמנה מזכירה לו שהוא עקר.

כל ילד שחיתן - נפטר לו ילד, 60 ילדים. איזה פחד זה! איזה פחד זה! בן אדם בגיל 400, אין לו ילדים, אין לו זרע אחריו, אין לו אישה, אין לו כלום. והוא מתחתן עכשיו, הוא מתחתן בזכות מה שהוא עשה איתה את החסד הזה. נולד עובד, כשנולד עובד נולד ישי, ונולד דוד המלך. כל זה מאיפה יצא? כל זה מבועז יצא. כל הסיפור מה שאתה רואה פה, יצא מבועז. אפשר לעבור את הגלויות שלנו בעולם בלי ספר תהילים? מישהו יכול לעבור פה את כל הגלויות, כל הצרות שיש לנו היום, בלי ספר תהילים? כמה דמעות, כמה דמעות שנשפכו בספר תהילים! מאיפה יצא כל זה? כל זה יצא מבועז. כל זה.

מה שאתה רואה פה, כל מה שיש לנו תקווה, יש לנו עוד תקווה בלב, "אני מאמין באמונה שלמה שיבוא מלך המשיח", זה נותן תקווה בלב. מאיפה זה יצא? זה יצא מבועז. כל מה שאתה רואה פה, זה יצא מבועז.

בועז לא ידע. אילו ידע בועז שזה ההשלכות של המעשים, שכשאתה עושה מעשה אחד, תראה את ההשלכות שלהם. תראה איזה השלכות! אתה לא מאמין מה אתה יכול לעשות. כל זה שאדם ידע, שכל מעשים שהוא עושה, גם שנראה לך הכי פשוט שבעולם, אף אחד לא יודע את ההשלכות. ההשלכות של מעשה אחד שבן אדם עושה, איזה השלכות נוראיות יש לפעמים, ולא תמיד גם מגלים לך מה אתה עושה. לפעמים בן אדם הולך עם זה ככה, נפטר והוא כלום לא יודע.

סיפרנו אז לפני הרבה זמן, לפני כמה שבועות, על הרב עובדיה, שסיפר לרב יצחק יוסף. הוא אמר לו: "אמר לו, חכם יצחק, אתה יודע מתי התחלתי ללמוד את הש"ס?" "למה, מתי התחלת ללמוד הש"ס?" "אני התחלתי ללמוד הש"ס בגיל תשע". שאל אותו הרב יצחק יוסף: "אבא, למה תשע? למה לא שמונה, למה לא 10, למה? מה זה התשע הזה?" אמר: "אני אגיד לך, אני למדתי בבגדד, והיה שם הרב עבודי, והוא היה לומד קבוצה של תלמידי חכמים. ויום אחד מישהו שאל שאלה, הסתירה בין שתי סוגיות. ורב עבודי התקשה בזה.

ואני, אמרתי לרב, אני, בתור בחור, הייתי בגיל תשע". כך סיפר הרב עובדיה: "הייתי בגיל תשע, ואז אני אמרתי לרב: 'אם אני אסביר פשט אחר למעלה בסוגיה הקודמת, לא יהיה קושיה בין הסוגיות'. 'נו, תסביר'. הסברתי את הסוגיה$ , באמת זה היה יפה. הרב עבודי הסתכל, כל כך נהנה, אומר לי: 'הרב עבודי, אתה תהיה תלמיד חכם גדול'". אומר הרב עובדיה: "כאילו קיבלתי זריקה לחיים. פתחתי מסכת ברכות והתחלתי ללמוד, זה היה בגיל תשע. ובגיל 15 סיימתי את כל הש"ס, ופעם שנייה בגיל 19". כל זה מהמילה הטובה שהרב עבודי אמר לי.

הרב עבודי בכלל לא ידע מזה, אפילו לא ידע בכלל. ככה הוא נפטר, רב עבודי, והוא לא ידע שמילה טובה שהוא אמר, תראה מה הוא עשה, עולמות הוא עשה. זה מה שחז"ל אומרים.

ולכן חז"ל מסיימים, רבי אבא הכהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומרים: "לשעבר, אדם עושה מצווה - הנביא כותב. ועכשיו, אדם עושה מצווה - מי כותב? אליהו ומלך המשיח כותבים, והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם". אין מהיום דבר שנאבד. אין שום דבר שנאבד. כל מה שאתה עושה, כל מצווה שאתה עושה, הכל נכתב.

לכן המדרש מתחיל: "תעשה את זה בלב שלם". כשאתה עושה את זה בלב שלם, ההשלכות של המעשים שלך יקרים עד מאוד. ההשלכות של המעשים, חוץ מהמעשה שאתה עושה, ההשלכות של זה - אי אפשר לתאר מה בן אדם יכול לזכות במעשה אחד שהוא עשה.

יזכה אותנו השם באמת שנזכה באמת לדעת, נכנסים עכשיו לתקופה של מתן תורה. כל אחד יראה באמת להשליך את עצמו על לימוד תורה, באמת להשקיע, לעמול בתורה, עמל התורה. לא חייב להיות דווקא ביגיעה. ראיתי שתי נביאים שהתנבאו בנבואה אחת: הרב גרשון כתב את זה פעם בזמנו, לפני שבועיים כתב את זה הרב דב לנדו. הוא כתב שמישהו אחד הבחורים שאל אותו: "הרב, אני מאוד לחוץ בלימוד". אמר לו: "מי צריך להיות לחוץ בלימוד, מי צריך לך להיות לחוץ? חייב ללמוד בהנאה. אם אתה לא נהנה בלימוד, אתה לא נקרא בדרך הנכונה ללמוד. אתה חייב להנות מהלימוד".

אז שאל אותו הרב: "אם אני חייב רק להנות, אז מתי יהיה עמל התורה?" אמר לו: "אצלך, עמל התורה יהיה בריבוי הזמן. תשקיע בזמן, אצלך תלמד 10 שעות רצוף. אצלך, הזמן זה יהיה עמל התורה. יש אחרים - זה משהו אחר. אתה צריך ללמוד בהנאה". הלימוד בהנאה נספג גם בגוף. ככה הוא אמר לו: "זה נספג בגוף. לא צריכים גם עצות לזיכרון". גם כן הוא אמר, זו העצה הכי טובה לזיכרון, שאתה לומד בתוך הנאה. ועמל התורה יהיה בריבוי הזמן - תשקיע בזמן שיהיה רצוף, זה יהיה עמל התורה.

ייתן אותנו השם באמת שנזכה באמת לדעת להעריך את המעשים שלנו, את הדברים שלנו. שכל אחד ידע שכל מה שאתה עושה, בורא עולם כותב, בורא עולם חותם על זה. למה? כדי להגיד לך שהמעשים שלך הם נצחיים. הם לא מעשים חד פעמיים, הם מעשים נצחיים, שההשלכות שלהם יקרים מאוד.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.