שיעור 42

המשמעות של עוד סנטימטר אחד

פרשת נשא תשפ"ד

רעיונות מרכזיים

1. כוחו של חיזוק קטן

נזיר שקיבל על עצמו להתנזר מיין, גילוח ובית הקברות למשך 30 יום זוכה שהתורה מעידה עליו "קדוש הוא לה'". זה מלמד אותנו על כוחו העצום של כל חיזוק רוחני, גם אם הוא נראה קטן וזמני. אסור לזלזל בשום התחזקות, כי לה' יתברך כל חיזוק יקר מאוד.

2. נס הצלת הילדה בזכות הוספת צניעות

סיפור על ילדה שפתאום איבדה את ראייתה והרבנית קוק יעצה לאמה להוסיף עוד סנטימטר לאורך החצאית. תוך כדי תפירת סנטימטר הבד, הילדה חזרה לראות באופן פלאי. זה מראה איך תוספת צניעות אפילו קטנה, שנראית חסרת משמעות, יכולה לחולל נסים ונפלאות.

3. כל חיזוק קצר שווה את כל מעמד הר סיני

חכמים נחלקו כמה ימים בני ישראל נשארו נאמנים לקבלת התורה לפני חטא העגל - 40, 11, 2, יום אחד או אפילו רק מספר דקות. המסר הוא שכל פרק זמן קצר של חיזוק שווה את כל העוצמה של מעמד הר סיני, כי התחזקות רוחנית היא דבר נשגב מאוד בעיני ה'.

4. סוד הכלבים - קירבה לתורה מהפכת את האדם

רבי ישעיה צם 85 תעניות כדי לדעת למה הכלבים, למרות עזות פניהם, זוכים לומר שירה לה'. הסוד שנגלה לו הוא שמעט קירבה לתורה יכולה להפוך גם את האדם העז פנים ביותר לבעל ענווה שכורע ומשתחווה לה'. כי קרבת אלוקים, אפילו מועטה, הופכת את האדם למישהו אחר לגמרי.

הסיפורים בשיעור

נס הצלת הילדה בזכות הוספת צניעות

ילדה איבדה פתאום את ראייתה. הרבנית קוק יעצה לאמה להאריך את החצאית בסנטימטר נוסף. באורח פלא, תוך כדי התאמת החצאית, הילדה שבה לראות! סיפור זה מלמד על כוחה העצום של תוספת צניעות קטנה להביא לנסים גדולים.

85 תעניות כדי לגלות את סוד הכלבים בפרק שירה

רבי ישעיה צם 85 תעניות רק כדי לדעת מדוע זוכים הכלבים העזי פנים לומר שירה לה'. נגלה לו סוד נפלא - שמעט קרבה לתורה יכולה להפוך גם את האדם הגאוותן לאיש של ענווה ותפילה. התקרבות לבורא, ולו במעט, מחוללת מהפך עצום בנפש.

תמלול השיעור

שבת שלום, שבוע טוב. בפרשה שלנו יש הרבה עניינים חשובים. אחד העניינים שיש זה פרשת נזיר. מה זה נזיר? התורה כותבת עליו, על הנזיר הזה, שנזרו על ראשו, שמו לו כתר על הראש. לא כתר של הגנים ששמים בגן, לא, אלוקים שם לו כתר על הראש. על מה? על זה שהוא קיבל על עצמו להיות נזיר. וואו, יפה, מה זה נזיר? מה צריך נזיר לעשות? ארבעה דברים עיקריים הוא צריך לעשות.

אחד, לא ללכת לבית הקברות. מתי היית בבית הקברות פעם אחרונה? מתי בן אדם הולך לבית הקברות? מה, בן אדם כל יום שם? בן אדם לא בבית הקברות, מתי בן אדם הולך? זה לא סוף העולם. קיבל על עצמו לא ללכת לבית הקברות, וואי, איזו קבלה, מה קיבל על עצמו. לא להסתפר 30 יום. אם לא היה חג שבועות, אנשים מסתפרים רק באלול. מה, מי מסתפר פעם בחודש? לא, זה לא טבעי. מה, אנשים טבעיים לא מסתפרים פעם בחודש.

נו, מה נשאר עכשיו? לא לאכול ענבים. תשמע, זה יקר מאוד, ענבים. אתה אכלת ענבים בזמן האחרון או לא? לא, אנשים לא קונים ענבים. מה חשבת, אתה קונה ענבים בכלל? לא קונים. מה אתה חושב, זה פרי מאוד יקר, זה לא מה שאתה אוכל בשגרה. אני לא מבין.

ומה נשאר? לא לשתות יין. טוב, יין, אתה יודע, פעם בשבוע, בשבת, בסדר. פעם בשבוע, זה לא זה. ומה התורה כותבת עליו? וואו, מה אתה מדבר, "נזר אלוקיו על ראשו". מה, "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'". לא יכול להיות, מה, קדוש הוא לה'. מה, איזה עסק התורה עושה מזה, ממש!

לא רק זה, כתוב, כותב ה"משך חכמה", כתוב שאחרי שנגמרת הנזירות הוא מביא את הקורבנות. ומה כתוב? "ואחר ישתה הנזיר יין". אומר ה"משך חכמה", מה זה "ואחר"? הנזיר כבר לא נזיר, לא, אל תחשוב שאם פעם אחת הוא התחזק לחודש, ואחרי חודש הוא ירד מזה, מה, נראה לך, כאילו זהו, נגמר? לא, לא. גם אחרי שהוא כבר לא נזיר, התורה קוראת לו נזיר, "ואחר ישתה הנזיר יין". החיזוק שבן אדם מתחזק לא נאבד לעולם, נשאר אצלך כל הזמן החיזוק הזה. איזה דבר גדול הפרשה שלנו לימדה אותנו, יסוד ממש גדול, גדול עד מאוד.

סיפרנו את הסיפור הזה פעם אחת, אולי כמה פעמים, אבל אחד האברכים אמר לי שהוא לא שמע את זה אף פעם, אז אני אספר את זה עוד פעם. סיפר לי אחי, יש להם בכולל אברך שאשתו עובדת בבית שאן כמורה, והיא נוסעת כל בוקר לבית שאן, והוא לוקח את הילדים לתלמוד תורה, לגנים, למעון. הוא מטפל בילדים. זה היה בוקר אחד, שבוע של פורים. הבת, הוא לוקח את הבת ברגל לגן. הבת אומרת לו: "אבא, אני מרגישה ביד נמלים". נמלים מרגישים ביד. אז אבא אמר לה: "נו, מה חשבת, שיושבים על היד אז היד נרדמת ומרגישים אחר כך נמלים ביד. בסדר, זה יעבור לך". הם ממשיכים ללכת עוד כמה צעדים, פתאום היא אומרת לו: "אבא, אני לא רואה כלום, אני לא רואה". איך, לא רואה? מה, לא רואה כלום, את רואה חושך?

לקח אותה, הרים אותה, רץ עד סוף הרחוב. יש שם קופת חולים כללית, הגיע לקופת חולים כללית. התחיל לצעוק: "הבת שלי לא רואה!" הכניס אותה לרופא, הרופאה עושה בדיקות, אומרת: "זה סתם אירוע מוחי, צריך דחוף להזמין אמבולנס, לקחת לבית חולים". הוא מתקשר לאשתו, אומר לה: "תצאי מהעבודה, תבואי. אנחנו עכשיו יורדים לפוריה, לבית חולים". קיצר, הזמינו אמבולנס, מורידים אותה לבית חולים. בינתיים, היא יצאה מהעבודה, נוסעת לכיוון טבריה. בדרך יש את הציון של רבי מאיר בעל הנס. אז היא אמרה: "אני צריכה עכשיו ישועה, אני אכנס לציון להתפלל". כשהיא נכנסה לשם, היתה שם הרבנית קוק. מספרת לה: "הרבנית, הבת שלי פתאום לא רואה, פתאום לא רואה. מה אני אעשה?"

אומרת לה הרבנית: "תקבלי על עצמך להוסיף עוד סנטימטר אחד בחצאית". היא אומרת לה: "אבל רבנית, מה זה? מה זה סנטימטר? זה לא רואים את זה". לא רואים, היא אומרת, "אבל בשמיים כן רואים. תוסיפי עוד סנטימטר אחד בחצאית". מתי אני אעשה את זה? "עכשיו תעשי את זה". התקשרה לגיסתה, אמרה לה: "אני צריכה שתורידי לי את החצאית סנטימטר". הגיסה אמרה: "תבואי, אני אפור לך במותן איזה בד של גומי, ואז תוכלי להוריד את החצאית סנטימטר אחד למטה".

בינתיים הורידו את הילדה לבית חולים. עושים סי.טי, רואים יש בעיה, באמת חייבים לעשות ניתוח ראש. מכינים אותה לניתוח, בינתיים בעלה מתקשר אליה: "איפה את, למה את לא מגיעה?" היא אומרת לו: "דקה, אני מגיעה, אני עוד דקה מגיעה". בינתיים היא עלתה לגיסתה, תפרה לה את הבד הזה. ובעלה מתקשר אליה: "איפה את?" כל זה מ-8 בבוקר עד 2 בצהריים, כל התהליך הזה. עד שקיבלו אותם, ועד שעשו את מה שראו, זה הכל. והיא לא רואה טוב, לא היתה ברירה, האישה לא הגיעה.

מכניסים אותה לחדר ניתוח. הגיע המרדים להרדים אותה, איך שהגיע המרדים להרדים אותה, היא אומרת לו: "אבא, אני רואה". אז הוא אומר לה: "מרדים, אל תרדים". היא אומרת שהיא רואה. "מה, היא רואה? איזה רואה? למעלה מחמש שעות היא לא רואה, איך פתאום היא רואה?" הילדה אומרת: "שמע, היא אומרת שהיא רואה. תסתכל". קראו לרופאים: "בוא, בוא תראה. מה זה פה?" רואה, באמת רואה.

שמו אותה, לקחו אותה למחלקה והשגיחו עליה יומיים. אחרי יומיים שחררו אותה, בריאה ושלמה. הכל בסדר, הכל היה מושלם. סנטימטר אחד בחצאית. תראה איזה השלכות גורליות יכולים לעשות סנטימטר אחד בחצאית. איזה פחד פחדים זה.

חיזוק אחד שבן אדם מתחזק, אתה אומר: "רק, אני לא הולך לבית הקברות חודש". מה, נראה לך? בסדר, זה לא רציני בכלל, זה שטויות, זה לא משהו גדול. על זה התורה כותבת "נזר אלוקיו על ראשו".

קיבלנו את התורה בחג שבועות, בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות. כתוב שם, בורא עולם אומר למשה רבנו: "לך רד, כי שיחת עמך, סרו מהר מן הדרך". מה זה מהר? נחלקו בזה התנאים. אין לי פה את המדרש להקריא לכם את זה, אני אומר את זה בעל פה, אבל כדאי תפתחו מדרש רבה במקום, פרשת כי תישא. נחלקו בזה התנאים מה הכוונה "סרו מהר מן הדרך".

רבי אליעזר בן יעקב אומר: 29 ימים היו עם הקדוש ברוך הוא, מחג שבועות, ממתן תורה, 29 ימים היו עם בורא עולם, 11 ימים חושבים איך לעשות עגל, וביום ה-40 חטאו בעגל.

רבי שמעון אומר לו: מה אתה מדבר? 29 ימים 11 ימים היו עם השם, 29 ימים חושבים איך לעשות עגל.

רבי שמעון בן חלפתא אומר: לא, יומיים היו עם השם, יומיים היו עם השם, 38 ימים חושבים רק איך לעשות עגל, ובסוף עשו את העגל.

רבי יהודה ברבי אומר: מה אתה מדבר? יום אחד היו עם השם, יום אחד היו, ו-39 ימים חושבים רק איך לעשות עגל.

רבי מאיר אומר: מה אתה מדבר? כשהם אמרו "נעשה ונשמע", אחרי, תוך כדי דיבור, חשבו איך לעשות עגל.

תסתכלו שם. אני אומר לכם, כאילו התאספו כל התנאים ביחד, רוצים להראות לנו כמה אנחנו רשעים באמת. מה, אני לא מבין, זה כל התנאים עכשיו יושבים שם, רבי שמעון, רבי שמעון בן חלפתא, רבי מאיר בעל הנס, כולם יושבים, מספרים לנו מה היה במעמד הר סיני, כמה היינו באמת איזה צדיקים היינו. באמת, ככה חשבנו, כמה שמחזיקים יום, יומיים שמחזיקים. איך יכול להיות?

בנוסף, המדרש הזה קשה מאוד. תשמע, לכאורה נראה שהגויים יותר טובים מאיתנו. למה? כי כששאלו את הגויים: "רוצים לקבל את התורה?" מה אמרו? מה כתוב? כתוב: "לא תרצח". אה, לא מתאים לנו. אצל הישראלים, תביא גם "לא תרצח", תביא גם עבודה זרה, גם "נעשה ונשמע", גם עבודה זרה. תגיד, אתה נורמלי? תגיד, אתה מה? לא, לא יכול להיות.

בנוסף, ירדו מלאכים מלמעלה, קשרו להם שתי כתרים. היית קושר איזה כתר אחד, היית קושר לאיזה בן אדם שאומר לך: "תשמע, אחרי כזה מעמד אני מוכן להתחזק יום אחד". היית קושר לו שתי כתרים? איזה שתי כתרים מעייף אותו מכל המדרגות. איזה שתי כתרים היית קושר לו? שתי כתרים!

אז איך, אני לא מבין, איך ירדו שתי, קשרו להם שתי כתרים? נורא ונורא הקושיה, קושיה גדולה עד מאוד. אבל בשבילנו זה בדיוק הפוך. כל התנאים באו ללמד פה סנגוריה על עם ישראל. תשמע, כזה מעמד חזק, אין, לא היה כזה מעמד יותר ממעמד הר סיני. לא היה כזה חיזוק יותר גדול, לא היה כזה גילוי שכינה יותר מזה.

תגיד לי, מה צריכים לעשות כדי לקבל כזה גילוי שכינה? רבי אליעזר בן יעקב אומר: אתה צריך להתחזק מינימום 29 יום. אם תתחזק 29 יום - מצוין, בשביל זה שווה לעשות את כל מעמד הר סיני.

רבי שמעון אומר לו: מה אתה מדבר, גם 11 ימים זה גם מצוין. חיזוק של 11 ימים, מצוין.

אומר לו רבי שמעון בן חלפתא: 11 ימים יותר מדי, מספיק יומיים. יומיים של חיזוק שווה כל מעמד הר סיני.

אומר לו רבי יהודה ברבי: אה, גם יום אחד שווה. רבי מאיר אומר: גם חמש דקות שווה. גם חמש דקות שווה כל החיזוק הזה. כל החיזוק הזה שווה גם בשביל חמש דקות של חיזוק.

אז אתה יודע, כל מעמד הר סיני שאתה מכיר, כל מה שעשינו בתיקון ליל שבועות, בנוסף גם כל עוגות הגבינה שאכלנו, כל מה שארנו, כל זה, לפי רבי מאיר, זה היה חיזוק של חמש דקות בלבד. זהו, אחרי חמש דקות חשבו רק איך לעשות עגל. בכלל לא איך זה "נעשה ונשמע", כלום.

כל זה היה שווה לבורא עולם לעשות את כל מה שאנחנו מכירים פה, בשביל חיזוק של חמש דקות. כמה היצר הרע מפיל אותנו בדבר הזה. כל אחד לוקח ספר מוסר, מתחזק, שומע איזו שיחה, אומר: "תשמע, מתאים לי להתחזק". "תשמע, אבל בנושא הזה אני יכול להתחזק יום אחד. אני מכיר את עצמי, התחזקתי, נפלתי, התחזקתי, נפלתי. אני מכיר את עצמי". "תשמע, אני עכשיו מתלהב, אני מתחזק יום אחד, יומיים לא מחזיק מעמד. עדיף לא להתחיל בכלל, לא לעשות כלום". נכון?

ככה נראה לנו, כאילו, מה אתה מתחזק? אתה יודע איזה חודש תהיה חזק, חודשיים, שנתיים, או זה כבר נחשב. אם אתה מתחזק רק יום אחד, מה, אתה אומר חיזוק של יום אחד? "תשמע, אני מוכן לבוא היום להתחזק, ללמוד ברצף, אבל יום אחד, לא יותר מזה".

תגיד לי, אתה חושב שמשמיים ירדו מלאכים, קשרו לך שתי כתרים? היה כזה מעמד הר סיני שבורא עולם ירד בשביל חיזוק של חמש דקות, לפי רבי מאיר בעל הנס. בשביל חיזוק של חמש דקות בורא עולם עשה את כל מה שאתה מכיר, רק להתחזק כמה דקות. יקר מאוד כל חיזוק.

ולזה פרשת נזיר שלנו. רק קיבל על עצמו לא להסתפר 30 יום. לא להסתפר, מי מסתפר 30 יום? רוב העולם מסתפרים פעם בחצי שנה. מי מסתפר? כאילו זה לא אסון, לא להסתפר. כבר "קדוש הוא לאלוקיו". זה מה שהתורה באה ללמד אותנו, אל תזלזל בשום דבר רוחני.

בסוף, אני מסיים. בפרק שירה יש שם רבי ישעיה, איזה נפלא זה רבי ישעיה, תלמידו של רבי חנינא בן דוסא. איזה כוח! רבי חנינא בן דוסא צם 85 תעניות. על מה צם 85 תעניות? על מה, איך הכלבים האלו, העזי פנים, יאמרו שירה? איך אפשר להיות, תגיד לי, מישהו היה מפסיד על זה מים? עזוב, לא דיברתי אתך על הצום. מישהו מפסיד על זה? פעם היית קורא שהכלבים אומרים שירה, ואתה אומר: "תשמע, לא מתאים שכלבים יגידו שירה". תגיד לי, היית מוכן לא לשתות קפה יום אחד על הדבר הזה? את מי זה מעניין? נכון, את מי זה מעניין אותנו?

אתה יודע מה, מי צם היום? בן אדם יושב בסוגיה, מתחיל לפתח את הקושיה, זה קושיה גדולה מאוד, מה הוא עושה? דבר ראשון תכין קפה. תכין קפה. אם יש קושיה טובה, מה זה אומר? תכין קפה. ואם יש גם בייגלה בדרך - אוי, תודה לה', זו עכשיו הקושיה, יהיה תירוץ יותר טוב.

תגיד לך, פעם רץ לצום, "תשמע, יש לי קושיה, אני רוצה לצום". לצום, תגיד לי, מישהו פעם חשב לצום? אני לא מבין, רבי ישעיה צם לא יום אחד - 85 תעניות. מה, על מה? על מה אתה צם? "איך הכלבים יגידו שירה? לא תופס אותו טוב, בסדר, יצא בתשובה מהשמיים". נו, מה, בתשובה יצא מהשמיים. "מה, את מה אתה צם? זה סוד לא מגלים לאף אחד".

זה סוד, שהתגלה פעם אחת בעולם. מה הסוד? התגלה פעם להנביא חבקוק. זהו, לא מגלים לאף אחד. שמע, זה עכשיו יותר מעניין, זה סוד, זה משהו מפוצץ. סוד, נו, טוב. אבל בגלל שאתה צמת, בגלל שאתה תלמיד של אדם גדול, נגלה לך את הסוד. אני מגלה לך את הסוד. נו, מה הסוד? עכשיו בוא נשמע את הסוד. איזה סוד, איזה סודות יש פה?

נו, מה הסוד? כי הכלבים, כתוב על הכלבים: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". יישר כוח. כל ילד בכיתה, אם תשאל אותו, גם בלי חבקוק הנביא, בלי אף אחד, אני לא מבין איזה סודות. לא הגיל לאף אחד! אלוקים, כל אחד קורא, תשאל אותו, מה אתה אומר, מה נראה לך?

ולא עוד, אלא שזכו הכלבים שמהצואה שלהם מעבדים את הקלף לכתוב עליו ספרי תורה, תפילין, מזוזות. זה הסוד! מישהו רואה פה סוד? מישהו רואה פה איזה סוד? אין פה שום סוד, אין פה כלום. וזה סוד, וזה לא התגלה לאף אחד, ועל זה הוא מוכן לצום 85 תעניות! פלא פלאים!

כל הקושיות שאמרתי לכם עכשיו, שואל אותם הרב שטיינמן. זה לא קושיות שלי. אומר הרב שטיינמן: "תשמע, אם תעבור אחד אחד בפרק שירה, כל מי שאתה עובר מתאים למה שהוא אומר". כל מי שאומר, תעבור, יש בזה אריכות עכשיו, כי נגמר הזמן, תעבור לכל בן אדם, מתאים לו השירה שהוא אומר. זה מסתדר טוב.

כלב הוא עז פנים. גם בן אדם, גובה של גוליית, 10 מטר גובה, 10 מטר רוחב, אתה יודע, הוא הולך ברחוב, פתאום מגיע איזה פודל של 7 סנטימטר עוקף אחריו. תגיד, אתה נורמלי? מה, אתה נורמלי? כלב עז פנים, מה זה העזות פנים האלו?

מה הוא אומר, מה הכלב אומר? "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' אלוקינו". אני רוצה לראות אותך עובר פעם באיזה מקום, ליד איזו גינה של בן אדם, יש שם איזה רוטווילר משוחרר. תעבור שם, אני רוצה לראות שאתה עובר, ואני רוצה שהכלב יגיד לך: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' אלוקינו". אני חושב שהיחיד שיכרע ויברח זה אתה, הראשון, לפני שהוא יגיד את השירה שלו עליך. אתה לא נמצא בכלל, לא נמצא פה בכלל.

אני לא מבין, אתה לא נמצא, כלב, מה אומר כלב? לא יכול להיות. מה הכלב אומר? "בוא נשתחווה", אי אי אי! אז מה הסוד שהתגלה עכשיו? זה סוד, עכשיו לכלב יש לו איזה קשר לתורה? יש לו קשר לתורה? מה הקשר לתורה? שמהצואה שלו מעבדים את הקלף?

הסוד שהתגלה, תיקח בן אדם שהוא המהות שלו עזות פנים. רק תקרב אותו קצת לתורה, הוא נהיה בן אדם אחר לגמרי. רק תקרב אותו לתורה טיפה. מאיזה אופן תקרב אותו? הוא כבר לא עז פנים, הוא כבר אומר "בואו נשתחווה ונכרעה". זה הסוד הגדול שיש. שבן אדם חושב: "וואי, אני צריך להפוך את עצמי מקצה לקצה".

אתה צריך להפוך את עצמך קצת, קרבת אלוקים קצת, קרבת אלוקים אפילו רחוקה, אבל קצת קרבת אלוקים - כבר אתה מישהו אחר לגמרי, אתה כבר לא אותו בן אדם, אתה מישהו אחר. זה הסוד שהתגלה.

וזו הפרשה שלנו, פרשת נזיר, וזה כל התנאים שנחלקו מה צריכים לעשות כדי לזכות למעמד הר סיני. סנטימטר בחצאית נותן לילדה, אחרי חמש שש שעות שהיא לא רואה, נותן לה לראות, חיים ארוכים. כל חיזוק קטן שלנו מאוד מאוד יקר בעיני השם.

והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.