פרשת בהעלותך תשפ"ד
אפשר לקרוע גזר דין לגמרי!
שיעור 43
אפשר לקרוע גזר דין לגמרי!
פרשת בהעלותך תשפ"ד
רעיונות מרכזיים
- כוחה של אמירת "אמן יהא שמיה רבא"
השיעור פותח בסיפור מופלא על אישה שנרפאה ממחלה קשה וזכתה לילד בגיל מבוגר, הכל בזכות התחזקות באמירת "אמן יהא שמיה רבא". מובאים מקורות וסיפורים נוספים המדגישים את כוחה העצום של אמירה זו לשנות גזירות ולחולל ניסים.
- הכוח הטמון ברגע אחד
הרב מדגיש כיצד רגע אחד של תשוקה למצווה (כמו בסיפור פסח שני) יכול ליצור השפעה לדורות, ומאידך כיצד רגע של חולשה (כמו בריחת בני ישראל מהר סיני) יכול לגרום להפסד עצום. מסר זה מעורר להתבוננות בחשיבות של כל רגע ומעשה בחיינו.
- כוחה של מילה טובה
הסיפור המרגש על הרב שהחזיר בתשובה כומר שהיה חברו בילדות, מדגיש את ההשפעה העצומה שיכולה להיות למעשה חסד קטן או מילה טובה. זהו קריאה מעוררת להיות רגישים ומתחשבים בסובבים אותנו, שכן לעולם לא נדע את ההשפעה שיכולה להיות למעשינו.
- חשיבות הכוונה בברכות
הסיפור על האדמו"ר מבובוב שבירך זוגות חשוכי ילדים דרך ברכת "בורא נפשות רבות", מלמד על העוצמה הטמונה בכוונה בעת אמירת ברכות. זוהי קריאה להתבונן ולהתכוון בכל ברכה שאנו מברכים, שכן היא עשויה להיות פתח לישועות גדולות.
הסיפורים בשיעור
- "הנס הכפול: מחלה קשה לחיים חדשים"
אישה חולה במחלה קשה, עם תחזית של שלושה חודשי חיים, זכתה לרפואה שלמה בזכות התחזקות באמירת "אמן יהא שמיה רבא". לאחר שנים, בגיל 55, ילדה בת - נס כפול המדגיש את כוח התפילה והאמונה.
- "חלום המשפט השמימי: הצלה ברגע האחרון"
משגיח ישיבה חלם על משפט שמימי בו נגזר על בתו למות. ברגע האחרון, בזכות החיזוק שעשה באמירת "אמן יהא שמיה רבא", נקרע גזר הדין. החלום ממחיש את כוחה של אמירה זו לשנות גורלות.
- "ביקור חולים שהפך לנס כפול"
שני רבנים ביקרו חולה אנוש. בחיפוש אחר מניין, צירפו חולה דיאליזה. אמירת קדיש וענייה על "אמן יהא שמיה רבא" הביאו לרפואת שני החולים - אחד התאושש באופן פלאי, והשני זכה להשתלת כליה ביום ההוא.
- "ברכה אחת, שני ניסים"
האדמו"ר מבובוב בירך שני זוגות חשוכי ילדים דרך כוונה מיוחדת בברכת "בורא נפשות רבות". לאחר 22 שנה, ילדיהם שנולדו בעקבות הברכה - התחתנו זה עם זו.
- "מ'בונז'ור' לתשובה: סיפורו של הכומר שחזר ליהדות"
רב יהודי בצרפת נתקל בכומר שהתעקש לברכו מדי בוקר. התברר שהכומר היה חברו מילדות שהתנצר. בזכות החסד הקטן שעשה הרב בילדותם, נפתח פתח לחזרה בתשובה של הכומר והשבתו לחיק היהדות.
תמלול השיעור
שבת שלום, שבוע טוב. היום הבאתי לכם סיפור מבית כנסת פרי מגדים. משהו חדש, סיפור בקשר לפרי מגדים. את הסיפור עצמו כבר סיפרתי אותו, אבל יש המשך לסיפור. ההמשך היה שבוע פלא פלאים.
הייתה איזו אישה אחת לפני שש-שבע שנים בערך, שבאה אלי ביום שישי אחד. היא הייתה, השם ירחם, חולה במחלה. כל הטיפולים - היא כבר עברה שנה שלמה טיפולים. כל הטיפולים לא הצליחו, לא הצליחו הטיפולים. והרופאים אמרו לה שנשאר לה עוד שלושה חודשים לחיות, הכי הרבה שלושה חודשים לחיות. כשהגיעה, היא הייתה גם בצבע צהוב כזה, השם ירחם, השם ירחם.
בקיצור, מה לעשות? היא שואלת מה לעשות. לא יודע מה עושים, לא יודעים מה עושים. באותו זמן עלה לנו בראש: כל העונה אמן יהא שמיה רבא, קורעים לו גזר דינו. אמת או לא אמת? אמת. הלוואי שנאמין בזה, אבל זה אמת. ככה חזק כתוב, ככה התורה אמרה - קורעים לו גזר דינו.
קיבלנו על עצמנו אז. באתי לפה ביום במוצאי שבת, דיברנו עם שני אברכים. שני אברכים התחזקו למשך שבוע, רק שבוע. שני אברכים - זה היה הרב נבון והרב אריאל פ'. אלה שני האברכים. אם אפשר להתחזק באמן יהא שמיה רבא לרפואת החולה בת חנה. זה שבוע, רק שבוע, לא יותר מזה.
ועבר, ברוך השם, עבר שבוע. מה זה שבוע? זה כלום, זה לא משהו גדול. ברוך השם, יצאה מהמחלה, הבריאה, הבריאה ברוך השם. עבר כמה שנים, התחתנה. התחתנה עם ראש ישיבה בבני ברק, התחתנה איתו. אבל החידוש הגדול שלפני יומיים נולדה לה בת. לפני יומיים נולדה לה בת כשהיא בת 55, אחרי טיפולים. בת 55, אחרי שהיא עשתה את כל הטיפולים של המחלה. בדרך כלל מי שעושה את הטיפולים האלו כבר אין ילדים, השם ירחם. אחרי הטיפולים האלו, בת 55, שבעלה בגיל 75, לא צעיר. והנה השבוע, לפני יומיים, נולדה להם בת.
אמן יהא שמיה רבא - אש או לא אש? אש, אש! אני אומר לכם - אש! זה מה שמחזק אותנו כל הזמן. הרב רחמים מזכיר לנו כל הזמן: "אמן יהא שמיה רבא זה אש". ואני הזכרתי גם כן, כבר הזכרנו את הסיפור הזה. אז אני מזכיר עוד.
כבר סיפרנו על זה. היה פעם, לפני הרבה שנים, היה ערוץ קודש, נכון? היה ערוץ קודש. אז אני זוכר שעלה איזה משגיח באחת הישיבות. איני זוכר מי זה היה, אז בזמנו הוא אמר את הכל, אבל זה נשכח ממני, הפרטים. הוא אמר שיום אחד הוא עשה חיזוק בישיבה על אמנים ואמן יהא שמיה רבא. עשה חיזוק על זה בישיבה, ובאמת בערבית שאחרי השיחה היה אמן ואמן יהא שמיה רבא באמת אש, אש. היה באמת אש.
הוא סיפר שבאותו ערב, באותו ערב, הוא הלך לישון. בערב חלם שהוא יוצא מהעיר. הוא יוצא מהעיר, נכנס ליער. הוא רואה איזה אולם ענק, לחץ על הידית, נכנס. הוא לא ראה כלום. אומר: "ראיתי מלא להבות של אש". עמדו ככה בקבוצות, ככה בחצי עיגול, מלא קבוצות של אש. באמצע היה אש, להבה גדולה מאוד. והם דנים האם הבת הזאת מחר צריכה למות בתאונת דרכים או לא. על זה הדיון היה.
עכשיו, הבנתי שהם דנים על זה. פתאום אני רואה שדנים על הבת שלי. רציתי לצעוק אבל לא יכולתי לצעוק, ואני הייתי במתח גדול. פתאום הלהבה הגדולה אמרה: "בואו נעמוד למניין. מי זה מזכה, מי זה מחייב?" עמדנו למניין והתברר שהמחייבים יותר מאשר המזכים. ואז נגזר שמחר כשהיא תלך לבית ספר, תעבור משאית ותדרוס אותה. זו הגזירה שהייתה.
בני, הוא מספר שפתאום אחת הלהבות שם, אחד עמד, הוא אמר: "הרי בתורה שלנו, בתורה שבעל פה כתוב שאם אדם עונה אמן יהא שמיה רבא, קורעים לו גזר דינו. ואבא שלה עשה חיזוק גדול, והבחורים מאוד ענו אמן יהא שמיה רבא". ככה שעשו, לקחו פתאום את השטר, קרעו את השטר. אמר: "נגזר עליה לחיות", והתעוררתי מהחלום. והתעוררתי מהחלום.
הוא אומר שהוא סיפר את זה לאחד מגדולי ישראל. אז בזמנו זכרתי מי זה, לא זוכר מי זה. אחד מגדולי ישראל. הוא אמר: "תפרסם את הסיפור הזה". למה תפרסם? שאנשים ידעו שמה שחז"ל אומרים זה לא פתגם. אדם חושב: "כל העונה אמן יהא שמיה רבא" זה כזה פתגם, כזה נחמד. לא, זה לא פתגם. ככה בשמיים מתנהגים. איך שאתה רואה בחז"ל פה, ככה בשמיים מתנהגים.
וסיפר הרב עזריאל טאובר את הסיפור הזה. סיפרנו אותו פעם אחת, אבל זה סיפור אחר. זה סיפור אחר. הוא סיפר שיום אחד הוא פגש את הרב גרילנדר, כזה משהו כזה. פגש אותו בארצות הברית. הוא אמר לו: "תשמע, יש עכשיו איזה יהודי אחד חולה מאוד. בוא נזכה אני ואתה ללכת לזכות לקיים מצוות ביקור חולים. איפה תזכה לקיים כזו מצווה?" אמר לו: "יאללה, יש לך אוטו? בוא ניסע".
נסענו, הגענו לבית חולים. באנו לבקר את היהודי הזה, באנו לבקר. ראינו שמצב שלו לא טוב. שאלנו את הרופאים מה המצב. אומר: "מה זה מה המצב? זה היום, היום בדרך כלל זהו, זה נגמר היום. אדם שכזה חמור, מיד תקראו למשפחה. תקראו למשפחה, להגיע מיד, להגיע". וכשהגיעה המשפחה אמרו להם: "זהו, זה המצב מדרדר, רגעים אחרונים".
חיפשנו מניין לקריאת שמע, להגיד מה שצריך. מניין של יציאת נשמה. חיפשנו, היינו תשעה, אין עשירי. שואל אותנו רופא גוי אחד: "מה אתם לחוצים?" "אנחנו צריכים עוד יהודי אחד שיהיה איתנו". הוא אמר: "יהודי? יש פה במחלקה. הוא חולה דיאליזה, הוא לא יכול לזוז. הוא צריך לעבור השתלה. המצב שלו מאוד חמור, אבל אתם צריכים מניין - אני אעביר אותו אליכם". אמר: "אני, כל המכשירים". העביר אותו אלינו.
וכשהגענו ליציאת נשמה, אז הוא אמר פתאום, החולה הזה. הוא אומר: "תשמע, היום זה היארצייט של אמא שלי. אם כבר אנחנו פה העשרה פה, תזכו אותי שאני אגיד קדיש ביארצייט של אמא שלי". אמר: "תגיד". לפני שהוא אמר, לפני שהוא אמר קדיש, אז הרב גרילנדר אמר: "אמן יהא שמיה רבא קורעים לו גזר דינו".
ובאמת, אמן יהא שמיה רבא זה גם בצירוף של כל התמונה. שאתה יודע יציאת נשמה, תוסיף את הכל, את כל הרקע. אמן יהא שמיה רבא - יאש, אש. באמת היה אש.
סיפר הבן אדם: "אנחנו נמצאים בבית חולים, פתאום הרופא הזה, הגוי הזה, צועק: 'אלוהים! המחשב מראה שהמדדים של החולה מתחילים לעלות, מתחילים לעלות'". פתאום, אומר, התחיל לעלות והמצב התייצב. עולה ומתייצב, עולה ומתייצב.
אומר: "אחרי חודש וחצי יצא, יצא הבן אדם הזה מבית החולים". אבל לא נגמרו הניסים. אומר: "באותו יום היה איזה גוי אחד שנהרג בתאונת דרכים, ואז המשפחה אמרה: 'נו, מה נעשה איתו? גוי - האיברים שלו לתרומה'". עלה בבית החולים שהוא היה הכי מתאים. הכליה שלו לבן אדם הזה, ובאותו יום עשו גם את ההשתלה.
עברה. אתה לא מאמין. חז"ל אומרים: "קורעים לו גזר דינו" - אמת לאמיתה, אמת לאמיתה. מה בן אדם יכול לזכות לפעמים? רגע אחד בחיים, רגע אחד. מה בן אדם יכול לזכות? ממש עולמות, עולמות. זה רגע שבן אדם צריך באמת להאמין שבאמת ככה חז"ל מתנהגים, ככה העולם מתנהג למעלה בשמיים. ככה העולם, ככה מתנהג בשמיים. כמה בן אדם צריך להתחזק מאוד מאוד.
פרשה שלנו אנחנו רואים שתי קצוות - מה בן אדם יכול לזכות מרגע אחד, ומה בן אדם יכול להפסיד. להפסיד נצח נצחים ברגע אחד. איזו עלייה אתה יכול לזכות, אבל מצד שני איזה הפסד בן אדם יכול להפסיד. למטה למטה, השם ירחם.
דבר ראשון, רואים את השני אנשים. לפי דעה אחת בגמרא זה שני אנשים - מישאל ואלצפן, שהם אמרו: "למה, למה ניגרע? למה ניגרע? אנחנו רוצים לזכות לעשות פסח. למה ניגרע?" תשמע, זה שני אנשים. אמר להם משה רבנו: "אתם פטורים, מה לעשות? אנוסים אתם, אנוס אתה פטור. מה לעשות?" משה רבנו רואה את התשוקה שלהם. "חכה, נשמע מה, נשמע מה אלוקים אומר". אלוקים אמר: "יש פסח שני". מה, אחד פעמי? לדורות, לדורות דורות. ככה היה דורות על גבי דורות, עשו פסח שני. עד היום יש פסח שני.
ממה זה הגיע? משני אנשים סך הכל. שני אנשים שרצו לעשות, הייתה להם תשוקה לקיים מצווה. מהתשוקה הזאת תראה - דורות על גבי דורות. מה בן אדם יכול לזכות, מה בן אדם יכול לזכות.
מצד שני, כותב הרמב"ן בפרשה שלנו: שמו לנו באמצע הפרשה שתי נו"נין הפוכות להפריד בין פורענות לפורענות. איזו פורענות? איזו פורענות? הראשונה, הראשונה - "ויסעו מהר ה'". איך הפסוק? איך הפסוק? ברח לי השם הפסוק. איך? "ויסעו מהר ה'". כותב שם הרמב"ן: "כתינוק הבורח מבית הספר". אה, שלא נלמד מצוות. "מספיק, מספיק מה שהיה. המצוות האלו, אל תוסיף עוד". מיהרו, ברחו. דרך שהייתה אמורה ללכת שלושה ימים עשו אותה ביום אחד. ללכת, לברוח מהמקום הזה.
ומה, ומה, ומה, ומה הפסד? כותב הרמב"ן: "ואם לא היו בורחים מהר ה', היה מכניסם מיד לארץ ישראל". וואו, 40 שנה. 40 שנה בן אדם פספס מהחיים שלו. על מה? על מה? על רגע. אתה יודע שהוא יצא מבית הכנסת אז הוא רץ. וואי, אתה יודע כמה הריצה הזו עולה? 40 שנה לקח לו. 40 שנה פספס, פספס בן אדם. בשביל, בשביל רגע אחד. רגע אחד בחיים שלו פספס 40 שנה.
לא, זה הבל. אם לא היו בורחים, משה רבנו גם כן, גם כן היה זוכה להיכנס לארץ. משה רבנו היה זוכה להיכנס לארץ. איזו זכות עצומה הזאת. אם משה רבנו היה נכנס, לא היו גלויות, לא היה שום דבר. אתה יודע איזה השלכות נוראיות יש ממעשה אחד שאתה עושה? איזה השלכות נוראיות. מעשה אחד שאתה עושה, איזה... כל כך זה חמור, כל כך זה חמור.
מצד אחד אתה רואה מה בן אדם יכול להרוויח מתשוקה אחת. מה בן אדם יכול לפספס את החיים שלו ברגע אחד, מפספס את כל החיים שלו. לכן כל אחד מאיתנו ידע מאוד מאוד מאוד לשמור על המעשים שלו, שהמעשים שלו יהיו מדודים. וכל מעשה תשמור עליו. אתה לא יודע איזה מעשה ירים אותך עד למעלה, ואיזה מעשה לפעמים יכול להוריד את הבן אדם עד למטה, שאול תחתית.
סיפר הרב גרוסמן, רב של רמת אביב (לא הרב גרוסמן של מגדל העמק) - הוא סיפר שיום אחד הגיע לרמת אביב האדמו"ר מבובוב. הגיע למה? היה איזה תורם גדול מאוד שנפטר, אחד התורמים הגדולים לחסידות נפטר. ואז האדמו"ר מבובוב הגיע. הוא הגיע, הוא דיבר שמה, הוא דיבר, חיזק את האנשים. כשהוא חיזק, מישהו הביא לו לשתות. הוא שתה מים.
לאחר מכן ניגש אליו איזה יהודי אחד, אומר לו: "הרב, אני הרבה שנים נשוי ואין לי ילדים". אמר לו הרב: "אני עכשיו מברך 'בורא נפשות רבות'. תענה אמן בכוונה ותכוון, תזכור, תכוון - 'בורא נפשות רבות', שגם אצלך בורא עולם יברא אצלך נפשות רבות".
שמע את זה עוד איזה יהודי אחד מהקהל. ניגש לרב: "הרב, גם אני הרבה שנים נשוי ואין לי ילדים". אמר לו הרב: "אני לא אמרתי 'בורא נפש אחת', 'בורא נפשות'. גם אתה תכוון, תענה אמן טוב ותכוון 'בורא נפשות רבות'".
ובאמת ככה היה. הוא בירך במתינות, מילה במילה, ולאחר מכן ענו אמן. ועבר איזה זמן מסוים - לאחד מהם נולד בן, לאחד מהם נולדה בת. "ואני עקבתי אחרי", מספר הרב גרוסמן. "אחרי 22 שנה הבן הזה התחתן עם הבת הזאת".
אתה יודע מה? מברכה אחת שאצלך זה סתם ברכה, אצלך איזו ברכה זאת? זה סתם ברכה שאתה אומר על הדרך, זה לא חשוב לך בכלל, זה לא רציני בכלל. תראה מה ברכה אחת יכולה לעשות. ברכה אחת - מה אתה יכול לעשות בחיזוק אחד, מה בן אדם יכול לזכות. איזה עולמות, עולמות.
אני מסיים בסיפור. סיפר איזה יהודי אחד, כמדומני שסיפרתי את זה פה, אבל זה סיפור תמיד נחמד. היה איזה יהודי אחד שמחמת צורכי פרנסה אז הוא טס לצרפת להיות רב קהילה שם בצרפת. יום אחד - עכשיו, כל יום הוא עובר לבית כנסת דרך איזו שדרה של עצים, כמו כזה יער כזה קטן. עובר, מגיע לבית כנסת.
יום אחד הוא עובר דרך השדרה של העצים שמה, ופתאום יוצא לו איזה כומר, כולו שחור. אומר לו: "בונז'ור". מה זה בונז'ור? בוקר טוב. טוב, מה בונז'ור? בונז'ור. המשיך ללכת, בסדר, בונז'ור, אפשר ללכת.
יום שני הוא עובר, הכומר הזה מחכה לו שמה. הוא עובר, אומר לו: "בונז'ור". יאללה, בונז'ור הזה, מה הוא רוצה ממני הבונז'ור הזה? בסדר, שיעבור. יום שלישי הוא עובר, הכומר הזה מחכה לו בין העצים. הוא עובר, אומר לו: "בונז'ור". אומר: "עזוב, עזוב, עזוב אותי מהבונז'ור. אני לא החבר של כומר, אני, אני לא... לא מתאים לי".
הוא קם, קם בנץ. אמר: "אני קם, מתפלל בשעה 5:30. עזוב, אני קם בנץ. עזוב אותי, מה בונז'ור?" אומר: "אני קם בנץ". אני שבועיים הולך עכשיו בחושך, הולך בחושך. עובר, פתאום הכומר הזה יצא לי, מה יצא מהעצים, אומר לי: "בונז'ור". אני החלטתי להיות ישראלי. אמרתי לו: "איזה בונז'ור? את אבא שלך בונז'ור! מה בונז'ור? מה אתה רוצה ממני?"
פתאום הבן אדם התחיל לדבר איתי בעברית. אומר לי: "יוסף, אתה לא מכיר אותי?" אמרתי: "וואו, איזה יוסף? איך הוא... אי... איך הוא... איך הוא יודע בעברית? ואיך הוא יודע שקוראים לי יוסף?" אמרתי לו: "מי אתה?" אומר לי: "אני דוד". "איזה דוד?" "בתלמוד תורה למדנו ביחד". "לא יכול להיות". התחלתי לדבר איתו, ואז הוא סיפר לי ככה.
הוא אמר לי: "בתלמוד תורה, אתה זוכר? אבא שלי מת כשהייתי בכיתה ה'. כשהייתי בכיתה ה' אבא שלי מת, וכל הילדים מה חשבו? חשבו שכאילו אבא מת, זה כמו איזו חתולה מתה, כאילו זה כלום. הייתי בצער גדול, לא היה לי כלום בחיים שלי. צער גדול, גם היינו עניים, לא היה מי שיביא אוכל הביתה. לא היה... והייתי בצער גדול מאוד. ואתה היחיד, אתה יוסף, אתה היחיד שהבנת אותי. אתה היחיד שאהבת אותי, אתה היחיד ששמחת בי, עזרת לי. אתה היחיד, מאוד מאוד דאגת לי".
"ויום אחד דפקו בדלת, הגיעו אנשים, הביאו לאמא מעטפה. 'מה זה? מאיפה?' אומר: 'זה ארגון חסד'. ארגון חסד, מעטפה. אמא שמחה מאוד. עבר עוד חודש, הגיעו עוד אנשים ומעטפה. 'מה זה?' 'זה חסד'. עוד חסד, ועוד חסד".
"אחרי כמה זמן באו לאמא שלי, אמרו לה: 'יש לך ילד, קוראים לו דוד. חבל עליו, שמענו שהוא פיקח מאוד. חבל, חבל עליו. אנחנו ניקח אותו לישיבה, נלמד אותו, הוא יצא משהו גאון'. אמא לא ידעה מזה, ואמא לא ידעה שאלו שהביאו את החסד, הכסף, אלו מיסיונרים. אמא לא ידעה מזה. לקחו את דוד, לאט לאט שכנעו אותי, שכנעו, הפילו אותי למטה. התנצרתי, ואני היום כומר גדול מאוד בצרפת".
אומר לו: "יוסף, אבל תראה איפה הגעתי. איך יכול להיות? איפה הגעתי?" סיפר לו. אמר לו: "תבוא אלי הביתה, נתחיל ללמוד". זה הקשר ביני לבינך. ואז דוד מספר לו: "אתה יודע כמה שיש לי? הכל רע לי מאוד בחיים, מאוד רע לי בחיים. אבל כל פעם שאני עובר, אני רואה אותך, אני מאוד מאוד... אמרתי לך 'בונז'ור' בבוקר. למה? זה עושה לי מאוד טוב להיזכר שאתה מאוד אהבת אותי. לכן חיפשתי אותך כל הזמן להגיד לך 'בונז'ור', 'בוקר טוב', רק כדי שייעשה לי טוב על הלב".
הוא סיפר: "התחלתי ללמוד איתו, ובסוף כשהסתיימה השליחות שלי בצרפת, אמרתי לדוד: 'אתה תעשה עלייה. אתה תגיד שאתה רוצה לבוא לארץ לטיול'. עלינו לארץ לטיול, ודוד חזר בתשובה". וככה, וככה זה הסתיים, ברוך השם.
מישהו היה מאמין שילד בכיתה ה' שנותן למישהו תשומת לב, איזו הארת פנים... אתה מדמיין לעצמך שהוא יכול להחזיר כומר? מי היה יכול לדמיין? כל אחד ידע שהמעשים שלו מאוד יקרים, מאוד יקרים. גם מעשים שהם חד-פעמיים, גם מעשים שהם קטנים, גם מעשים שלא נראה לך שהם מעשים רציניים - המעשים מאוד מאוד יקרים.
כל אמן יהא שמיה רבא זה חיזוק גדול מאוד, חיזוק גדול עד מאוד. כל חיזוק קטן, כל עלייה, כל שאיפה, כל רצון לגדול נותן לבן אדם הרבה סייעתא דשמיא. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.